הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 2062-02-16

03 אוקטובר 2018

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' צילה גרא
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' תמר נוי
התובע
האשם זבן ת.ז. XXXXXX504

ע"י ב"כ: עו"ד כאזם קיואן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ויויאן קליין

פסק דין

שאלת תושבותו של התובע בתקופות שבין ינואר 2000- דצמבר 2004 ושבין ינואר 2008 ועד 30.6.18 (להלן: התקופה הראשונה, התקופה השניה, וביחד- התקופות שבמחלוקת) היא הדורשת הכרעתנו.

רקע נדרש ועיקר המחלוקת
התובע, יליד 1946, מחזיק בדירה בראס אל עמוד. הדירה היא חלק מבנין שהשתייך לאביו ואשר בחלקיו האחרים התגוררו בשנים הרלבנטיות אמו ואחיו.
התובע קיבל למשך מספר חודשים מ9/2010-6/2011 דמי אבטלה ובשלב מסוים, החל מינואר 2013 גם קצבת זקנה.
אלא שבעקבות דין וחשבון שהגיש התובע, וחקירות שבצע הנתבע, טוען הנתבע ביחס לתקופות שבמחלוקת (למצער) , כי הוברר לו כי התובע כלל לא התגורר בבית שבראס אל עמוד ומשכך קיזז ועודנו מקזז מגמלאות התובע (קצבת זקנה) תשלומים ששילם עבור שנים אלה. כמו כן , נוכח מסקנותיו אלה של הנתבע, ערך תחשיב מחודש של ה"ותק" שצבר התובע לקצבת הזקנה והפחית שעורה בהתאם.
עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגע לשאלה האם בתקופות שבמחלוקת התגורר התובע, כפי שלטענתו עשה מאז ומעולם, בביתו שבראס אל עמוד, או שמא, התגורר בבית נוסף שהוא מחזיק בו-באל-ראם. שאלת תושבותו של התובע בתקופות שבמחלוקת תשליך על הקיזוזים שבוצעו מתוך גמלאותיו- וזכאותו להשבת איזה מהם.

דיון והכרעה
בטרם נעמוד על הממצאים שעולים מתוך הראיות ביחס לכל אחת מן התקופות שבמחלוקת בנפרד , נבהיר מספר עניינים המשותפים לשתיהן כאחת:
היות ואין הנתבע חולק על תושבותו של התובע, או על מגוריו בבית בראס אל עמוד, בתקופה שקודמת לשנת 2000 והיות שבפועל הנתבע הוא שבאופן רטרואקטיבי ביקש לשנות מהכרה שהכיר בתושבות התובע ושחזר להכיר בה לאחר מכן , הרי שהנטל עליו להוכיח כי לא זהו המצב ביחס לתקופות שבמחלוקת.
מאליו יובן כי ישנו קושי משמעותי יותר להוכיח העדר תושבות ביחס לתקופת עבר רחוקה יחסית- התקופה הראשונה.
עוד יאמר, כי מצאנו את עדותו של התובע לפנינו ואף את הסתירות שבין דבריו במסמכים שונים שכתב או שנרשמו מפיו, ככאלה המעוררות ספקות משמעותיים בדבר מהימנותו.
עיקר הקושי נובע מנסיונו של התובע לכתחילה להסתיר את קיומו של הנכס באל-ראם ובהמשך לשנות תדיר את גרסאותיו ביחס לנכס זה . כך, בטופס שאלון ופרטים אישיים שמלא התובע ב20.1.2013 (נ1) ציין מפורשות לשאלה האם בבעלותו או בחזקתו דירה או קרקע במקום אחר – " לא".
כך, לחוקר הנתבע מר מחמד אחמד עבדאללה, בהודעתו מיום 25.6.13 השיב בשלילה הן לשאלה האם יש לו בית פרטי במקום כלשהו, והן לשאלה האם יש על שמו שעון חשמל כלשהו לבד מבבית בראס אל עמוד (אמצע עמ' 3 לתמלול - נ/2).
אלא שנוכח ממצאים שגילו חוקרי הנתבע בחברת החשמל המזרח ירושלמית שלפיהם רשומים ע"ש התובע (או ע"ש מס' הת.ז. שלו) עוד שלושה שעונים בנכס באל-ראם, נאלץ התובע להודות בחקירה (30.6.13-נ/3) כי למעשה הוא מחזיק בדירה אחת בבנין שנבנה על קרקע שלטענתו קנה אחיו הגדול, אך היתרי הבניה על שמו של התובע, וכי כיון שהוא זה שפיקח על כל הבניה, קיבל דירה אחת לשמושו. (יוער כי גרסה זו כשלעצמה למעשה נסתרה בעדותו של התובע עצמו כאשר בחקירתו הנגדית ציין כי הסכם החלוקה של ירושת אביו, שצרף לתצהירו כאסמכתא לחלוקת הנכס בראס אל עמוד, חל למעשה גם על הנכס באל ראם (עמ14 ש' 12-14) ).
אף שהדברים כבר ידועים, התעלם התובע התעלמות מוחלטת מהנכס שבאל-ראם בתצהירו ואילו בחקירתו הנגדית כאשר נשאל מדוע לא דווח על הנכס באל –ראם הוא מתרץ כי סבר שהכוונה היא רק לנכסים בישראל ואילו ישראל לא מכירה באל-ראם כחלק הימנה. הסבר קלוש זה לא שכנע נוכח הנוסח הברור של השאלון .
לא זו אף זו, נוכח העובדה שנמצאו 3 שעוני מים על שמו בנכס באל-ראם, נאלץ התובע להודות שלמעשה הוא מחזיק 2 דירות באותו בנין בן 8 דירות (וכי השעון השלישי שייך לחדר המדרגות) - ר' לענין זה גם עדותו בעמ' 10 ש'20 ואילך. וידויק, לאחר שהודה בנ/3 בקיומה של דירה אחת בדלית ברירה , ניסה בתחילה (באמצעות מכתב ב"כ הקודם שצורף כנ/4 )להראות שדירה זו היתה מושכרת ובכך להסביר צריכת החשמל הגבוהה שם. יוער לענין זה כי למכתב ב"כ דאז של התובע (וגם לתצהירהתובע דכאן) לא צורף חוזה שכירות של הנכס כנטען. למכתב נ/4 צורף רק תצהיר של מי שכביכול השכיר הנכס, ושנערך בדיעבד. מה מניעה יש מהצגת חוזה שכירות? תמהנו.
לא זו אף זו בנ/4 מסתיר התובע את עובדת קיומה של אותה דירה נוספת שאודותיה לא גילה דבר לחוקר בנ /3 . רק נוכח ריבוי שעוני החשמל הודה בחקירתו כי למעשה יש שתי דירות ושהאחת משמשת את המשפחה לארועים וחתונות . אלא שהתובע משנה תוך כדי עדותו גרסאותיו ביחס לשתי הדירות- מחד טוען שהאחת מהן היתה ריקה כל השנים ושמשה את המשפחה לארועים, מאידך טוען שהשכיר את שתי הדירות עד 2014. (ר' עדותו בסיפת עמ'11 בהשוואה לעדות שבסוף עמ'14 ואילך). בכל אופן לא הוצג לא חוזה שכירות ואף לא תצהיר ביחס לדירה השניה (הנסיון לטעון בח"נ כי נ/4 מתיחס לשתי דירות אינו יכול לצלוח שכן מכתב ב"כ והתצהירים שצורפו אליו מפורשים). מכאן שאין הסבר לצריכת החשמל שם. שוכנענו כי לפחות דירה אחת באל ראם כלל לא היתה מושכרת בתקופות שבמחלוקת ושמשה את התובע ומשפחתו. (ויתכן אף שתיהן) כל שעלינו לבחון הוא איפוא, לשם מה.
באותו אופן, נמנע התובע גם מלדווח על האמת בדבר קיום נכס נוסף ברשותו, מקרקעין ועליהם בית ישן בדהריה, שאף, הם חלק מירושת אביו. גם בכך הודה לראשונה רק בחקירה בנ/3.
הסתרת קיומם של נכסים נוספים ובאופן ספציפי של הנכס באל-ראם, והשינוי בגרסאות בקשר אליהם מצביע ם לטעמנו על כוונה להסתיר מהנתבע מידע רלב נטי, מידע שעשוי היה לשפוך אור על מקום מגוריו בפועל ופוגעים פגיעה משמעותית ביותר במהימנותו .
העובדה שהעד מטעמו , הוא חתנו, מר חלדון עוויס, שטען שמכיר את המשפחה עוד מילדותו, ושנשוי לבתו של התובע עוד משנת 1996, המשיך לטעון בחקירתו, כי אין לתובע נכס נוסף, אף שהתובע עצמו כאמור, הודה בסופו של דבר שיש כזה- מצביעה על חוסר המהימנות של עד זה גם כן, לבד מכך שלכתחילה ברי כי הוא עד בעל ענין.
בטרם נעמוד על הממצאים ביחס לתקופות השונות נוסיף ונציין כי ב"כ התובע התנגד לעדויות שמיעה ובכלל זה הרחיב בפתח ישיבת ההוכחות, במהלך חקירות עדי הנתבע ואף בסכומיו בשאלת המשקל שיש ליחס לחשבונות החשמל שהומצאו לחוקרי הנתבע מחברת החשמל וקבילותם, וכן למידע שסיפקו מתוך תחקור גורמים שפרטי הם לא צוינו ולא ניתן היה לחקרם. אין עמדתנו כעמדת התובע בכל הנוגע לחשבונות החשמל. די לנו בכך שהומצאו חשבונות (שבפועל התובע לא מכחיש את תוכנם) המתייחסים למוני חשמל שעל שם התובע. איננו מוצאים כי היה מקום לדרוש הגשתם באמצעות נציג חברת החשמל המזרח ירושלמית עצמו ודי בכך שהחוקרים העידו שבקשו לקבלם וקבלום. (אין למעשה הבדל בין מסמכים אלה לבין מסמכים אחרים שבחר התובע להגיש בעצמו לנתבע (בנ/4) ובמסגרת תצהירו - של גופים ורשויות שונים (ארנונה, בזק, דאר ישראל וכו') אשר צורפו במטרה לתמוך בטענתו כי הללו מצביעים על מגוריו בבית בראס אל עמוד.
שונה הדבר ביחס לכלול בדוחות חקירה ככל שמתיחס למקורות עלומים שלטענת החוקר מסרו לו מידע ושהחוקר לא פרט זהותם (וכאלה מוזכרים למשל בדוח של החוקר נזאר עבד אל רחמאן) לא מצאנו מקום ליתן משקל לציון מידע שכזה.
נבחן עתה הממצאים ביחס לתקופות שבמחלוקת.

התקופה הראשונה
התובע ,כאמור, טוען כי מאז ומעולם התגורר בראס אל עמוד. אלא שבנ/3, תחת אזהרה, ולאחר שאישר כי בנה את הבנין באל ראם לאחר שקנה את הקרקע עבור אחיו ב1987 וסיים הבניה ב-1990הוא משנה לחלוטין את גרסתו וכך נאמר שם:
"ש. מי התגורר בדירתך שבא–ראם מאז שנבנתה ועד היום?
ת. הבניה של הדירה שם הסתיימה בשנת 2000 ואני התגוררתי בה משנת 2000 עד שנת 20005 בערך כאשר חזרתי לבית בראס אלעמוד והמשכתי לגור בו, אפילו בתקופה שהייתי בדירה בא-ראם הייתי נע ונד לבית שם.
ש. מי מתגורר בדירה שבא-ראם משנת 2005 ועד היום
ת. הדירה ריקה, אנו הולכים לשם לביקורים בלבד."
אם כן, התובע מודה למעשה שגר בשנות התקופה הראשונה באל ראם. אמנם נכון, הודאה זו מסויגת בהמשך לה, בכך שגם אז התגורר לעתים בבית בראס אל עמוד, ואולם לטעמנו הדברים נאמרו רק כדי לסבר את אזנו של החוקר על כך שדווח דווח שקר קודם לכן באשר למגוריו "תמיד" בראס אל עמוד . לא זו אף זו, גם אם נניח כי לעתים בקר בבית בראס אל עמוד, העובדה שהוא טוען שחזר לגור שם ב2005 מצביעה על כך שגם הוא עצמו רואה את מרכז חייו בשנים 2000-2004 ככזה שנמצא באל-ראם וכי חזר ושינה אותו ב2005.
העובדה שהתובע בחר בתצהירו להתעלם מסוגיה זו ובכלל זה מהודאתו המפורשת, בחר שלא להמציא אסמכתאות לטיעוניו לגבי השמוש בדירה באל ראם בתקופות השונות (כולל אסמכתאות לטענה חלופית כי השכיר את הדירה / הדירות במשך כל השנים –כאמור על פי אחת מגרסאותיו-לשם מימון הוצאות הלימודים של ילדיו- טענה שעלתה הן בנ/3 והן בחקירתו הנגדית) ואשר היה בה כדי להסביר גם את חשבונות החשמל שהצביעו על שימוש שוטף והגיוני בדירה לאורך כל הזמן , מצביעה על כך שאכן הסוגיה אינה "נוחה" לו ואין בפיו מענה מספק- כפי שאף עלה בחקירתו הנגדית.
(לא למותר לציין כי בעדותו ציין תחילה כי דווקא השכיר את הנכס בראס אל עמוד ואל באל ראם ותוך כדי עדותו (עמ' 10) שינה גרסתו. גרסה זו מתיישבת היטב גם עם טענתו כי עדיף להשכיר את הנכס בראס אל עמוד ששם מקבלים דמי שכירות גבוהים, וכי הדבר דרוש לצרכי מימון צרכי ילדיו-סיפת עמ' 6 )
תימוכין למסקנה שמרכז חייו של התובע בתקופה הראשונה היה אכן באל –ראם ,כדבריו הוא, ניתן למצוא בחשבונות חב' בזק שהגיש הוא עצמו לאותה תקופה. שם ניתן לראות כי עיקר התשלום הוא "תשלום קבוע" וכך למשל בחשבון 8-9/2004 עבור שיחות שילם 12.87 ₪, בח-ן 4-5/04 כ17 ₪ ובח-ן 10-11/03- כ5 ₪ (בכל החשבונות שצורפו מדובר בסכומים זעומים שלא עולים על כ35 ₪ שאינם משקפים מרכז חיים) .
העובדה כי התובע עבד בביה"ס דאר אל טפל שבירושלים, שעליה נסמך כדי להצביע על מגוריו בראס אל עמוד, אף שלכאורה יכולה היתה לתמוך במגורים שם, אינה יכול לעמוד מול הודאתו שלו. לא למותר לציין בהקשר זה כי התובע גם שינה גרסתו בענין זה. בעוד בתצהירו טען כי היה מורה בביה"ס, הרי שבחקירתו הנגדית ובמסמכים אחרים טען כי היה "מנהל" והסביר כי נוכחותו בשעות הבוקר המוקדמות מאד ועד שעות מאוחרות היתה הכרחית. דווקא גרסה כבושה זו לא זו בלבד שאינה מהימנה, אלא שהצורך להאדיר את מידת הזקקותו להמצא בבית הספר באופן המונע כביכול מגוריו באל-ראם- נועד להסתיר את העובדה כי גם ככל שעבד כמורה, הדבר לא דרש ממנו המצאות יומיומית בביה"ס ובודאי לא באופן שמנע מגוריו באל ראם.
אם כן, באנו לכלל מסקנה, כי כדברי התובע עצמו לא היה תושב בתקופה הראשונה.

התקופה השניה
אף באשר לתקופה השניה סבורים אנו כי אכן , ובניגוד לטענת התובע ,לא התגורר בדירה שבראס אל עמוד.
טוען התובע כי כפי שעלה מעדויות החוקרים מטעם הנתבע הם למעשה מתיחסים לתקופה שמיד בסמוך לאחר חלוף התקופה שבמחלוקת . על כן, לטעמו, אין ממצאיהם רלבנטיים. אכן, יש להתיחס בהסתייגות המתחייבת לממצאים עובדתיים המתיחסים לתקופה מאוחרת לתקופה השניה, ככל שמבוקש ללמוד מהם על מצב עובדתי נכון לתקופה השניה, אלא שלטעמנו די בממצאים המתיחסים לתקופה השניה עצמה, ובתימוכין מסוימים שניתן למצוא בממצאים אחרים, כדי להביאנו לכלל מסקנה כי אכן התובע לא היה תושב בראס אל עמוד בתקופה השניה. לטעמנו, התובע חזר להתגורר שם כאשר מצא כי יש בהעדר מגוריו כדי להכשיל קבלת הקצבה. להלן נצביע על אינדיקציות בראיות להעדר מגורים של התובע , אין הדברים מובאים לפי משקלם הראייתי בהכרח:
התובע צרף חשבונות בגין תשלום עבור תא דואר – אין בכך כל אינדיקציה למגורים בבית בראס אל עמוד. כך לא מצאנו כל משמעות בתשלום אגרת טלויזיה שנתית כמשמעותית לשאלת המגורים ואף לא לתשלום ארנונה- שכן אין חולק כי הנכס בבעלותו (וכבר מצינו בגרסתו שלו שגם כשמשכיר נכס משלם ארנונה בעצמו) .
התובע צרף חשבונות בזק לתקופה השניה ביחס לדירה בראס אל עמוד - עיון בחשבונות מעלה כי קו הטלפון הפך באותה תקופה לקו לשיחות נכנסות בלבד. ככל שהמגורים אכן היו בראס אלעמוד לא סביר כי התובע החזיק בקו טלפון לצורך שיחות נכנסות בלבד שכן ברי כי הדבר יוצר קושי ואינו מוצדק כשלעצמו (ככל שמבקשים להסתמך על טלפונים סלולריים – אין הצדקה להחזקת הטלפון לשיחות נכנסות). דווקא מדיניות זו מצביעה על כך שהתובע אכן לא נזקק לקו הטלפון, ובחר לשלם התעריף המינימלי שנדרש לשם כדי להמשיך להחזיק את הקו.
התובע עצמו אישר כי בנו הקטן סיים לימודיו בשנה"ל 2008-2009- היתה זו שנת לימודיו האחרונה (השנה 12 כעדות התובע- עמ' 13 ש'15). אם כן המוטיבציה להשאר לגור בבית שהתובע עצמו מאשר שהוא קטן נסתיימה, ככל שהתקיימה קודם לכן .
גם התובע עצמו פרש מעבודתו בשנת 2010 (כעובד הוראה) ומכאן ששינוי במרכז חייו בסמוך (לפני או אחרי תאריך זה) הוא סביר.
בחודש פברואר 2015 צולמו שתי הדירות. אין חולק כי הדירה בראס אל עמוד קטנה הרבה יותר. גם הריהוט והאבזור בה צנועים בהרבה באלו שבאל-ראם. על פני הדברים, ובהעדר מוטיבציות אחרות (כגון הרצון לקבל קצבאות מהנתבע) , ניתן להניח כי התובע יעדיף לגור במקום מרווח ונאה יותר. אכן נכון, באותו זמן, שהוא זמן רב לאחר תום התקופה השניה- לא היו סימנים אקטיביים של מגורים בדירה באל ראם (רהיטים מכוסים, מקרר ריק) ואולם העובדה שבאותו מקום מוחזק אבזור נוח יותר יכולה להצביע על השמוש שהיה מקום לתובע להעדיף לעשות בדירה זו (התובע אישר שאותו ריהוט היה גם זה שהיה ב2012) . הדברים אף מסתברים כאשר התובע טען בנ/2 כי בפועל מתגוררים בבית הן הוא ורעייתו, הן בתו הגרושה ובתה שלה, והן בת ובן נוספים (כשבן רווק אחר מצוי בלימודים במרוקו). עסקינן ב6 נפשות, והדירה בראס אל עמוד היא בת 2 חדרים , שרותים ומעבר שהוא מטבח בלבד)
בנ/7 המתאר ביקור החוקר מחמד אחמד עבדאללה, ב25.6.13 הוא מציין כי פרטי הלבוש שנמצאו בבית בראס אל עמוד לא תאמו את העונה (היו בגדי חורף) ולא את מספר וזהות הנפשות שהתובע טען כי התגוררו שם (בנותיו ונכדתו). החוקר גם מציין כי בבית לא נראו סימני חיים. הדבר תואם את העובדה שבביקורו הראשון בבית לא נמצא התובע בביתו וכשהתקשר נשמע לו הלה כמתעורר משינה וטען שהוא ואשתו ברמאללה. נסיונותיו של התובע להסביר בעדותו את סוגיית הביגוד (סיפת עמ' 12 ואילך : מה שמתאים לי לחורף לא בהכרח מתאים לחוקר, זה ענין אישי) לא שכנעו כשלעצמ ם ועמדו בסתירה למה שאמר לשאלתו הישירה של החוקר בנ/2- אז טען שהם נוהגים לתת את כל הבגדים בסוף העונה לצדקה ולכן אין להם בגדי שתי העונות- הסבר שאף הוא אינו מתקבל על הדעת. בכך אינדיקציה נוספת להעדרו של מרכז חיים בראס אל עמוד.
פערי צריכת החשמל בין צריכה יחסית נמוכה ברוב התקופה השניה נ/4 (ראס אל עמוד) ל צריכה גבוהה (אל ראם- גם בנ/4 וגם בעדות השמיעה הכלולה בנ/6 ) מצביעים על העדר מגורים בראס אל עמוד באותה תקופה. ודוק, מן התמונות ניתן לראות כי בדירה בראס אל עמוד מקרר, מכונת כביסה וכיריים חשמליים, והצורך בהם כשמדובר במשפחה בת 6 נפשות ברור. נוכח הקשיים שהובאו לעיל ביחס לגרסאותיו המשתנות של התובע באשר לקיומן/השכרתן/מספרן של הדירות באל ראם- דומה כי תמונת הראי להעדר הצריכה המתחייבת בראס אל עמוד- הוא מגורי התובע ומשפחתו בצריכה סבירה, באלראם.
אם כן, שוכנענו כי גם בתקופה השניה לא התגורר התובע בראס אל עמוד.

נוכח כלל האמור , דין התביעה להדחות.
נוכח העובדה כי התובע בחר למסור מידע שלפחות חלקו בלתי נכון בעליל, מצאנו מקום לחייבו בהוצאות ולו מינימליות, בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, (03 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

צילה גרא, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

תמר נוי, מעסיקים