הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 19750-12-14

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציגת ציבור (ע) אסתר סלנט

התובע
טארק בטראן תושבי איו"ש 852730639
ע"י ב"כ: עו"ד איעד מיערי
-
הנתבע

צד ג'
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגדקר

אמין אל זיאדנה
ע"י ב"כ עו"ד בכרי אלפוחרי

פסק דין

  1. בפנינו תביעת התובע, כנגד החלטת הנתבע אשר דחתה את תביעתו להכרה בתאונה מיום 2.2.2012 כתאונת עבודה, ועקב כך לא קיבל דמי פגיעה.
  2. הרקע לתביעה:

התובע, יליד 1989, תושב הכפר אדנא שבנפת חברון .
ביום 2.2.2012 אירעה לתובע תאונה בידו השמאלית , ועקב כך נקטעו לו ארבע אצבעות. לדבריו, התאונה אירעה בנגריה ברהט, השייכת לאמין יונס זיאדנה, שם עבד במשך מספר חודשים עובר לתאונה.
בעקבות הפציעה, קיבל התובע טיפול בקופת חולים כללית, בית החולים סורוקה ובית החולים שיבא.
התובע לא שילם עבור עצמו ולא שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי בטרם התאונה, וכתוצאה מכך- לא שולמו לו דמי פגיעה מהביטוח הלאומי לאחר התאונה.
לתובע לא היה היתר כניסה לישראל ולא אישור עבודה לעבוד אצל אמין יונס זיאדנה ולא כל מסמך רשמי המאשר את עבודתו שם.
התובע הגיש טופס תביעה לביטוח לאומי, אולם תביעתו נדחתה כיוון שבעת התאונה התובע לא היה מבוטח כעובד שכיר ולא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בין התובע לבין
בית הדין אישר משלוח הודעת צד ג' למר אמין יונס זיאדנה (להלן גם: "צד ג' או זינאדה.
3 השאלות שבמחלוקת:
האם פציעתו של התובע נבעה מתאונת עבודה ועקב העבודה?
האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין צד ג'? בכפוף לאמור לעיל, האם זכאי התובע לדמי פגיעה מאת הנתבע? וככל שכן -האם זכאי להיפרע מצד ג'.
4. עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובע (בכתב התביעה ובתצהיר) התאונה שעבר ביום 2.2.2012 אירעה בנגריית אמון השייכת לצד ג', וכי התאונה אירעה במהלך ותוך כדי עבודתו אצל צד ג'. לפיכך לטענת בא כוחו, יש לראות בתאונה זו כתאונת עבודה כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק"). לדבריו, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לצד ג' ויש להכיר באירוע מיום 2.2.2012 כתאונת עבודה. התובע היה זקוק לעבודה נואשות והסכים לעבוד אצל צד ג', אף על פי שזה לא דיווח לרשויות על העסקתו, למרות בקשות התובע. היעדר הדיווח צריך לפעול לחובת צד ג', ו אינו פוגע באמיתות הטענה כי התובע עבד אצל צד ג' ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. גם אם המעביד מתחמק מאחריות, לא דיווח על התובע ולא שילם עבור התובע דמי ביטוח לאומי אין בכך כדי לשלול מהתובע את המגיע לו מהמל"ל.
לטענת הנתבע - במועד התאונה לא שולמו עבורו התובע דמי ביטוח ואיש לא דיווח עליו כמעסיקו. מחקירות ובדיקות אותן ביצע המוסד עולה כי התובע מעולם לא הועסק על ידי צד ג'. התובע לא הוכיח כי עבד אצל צד ג' והועסק על ידו. צד ג' אף מכחיש התרחשותו של האירוע והתובע לא הוכיח התרחשותו של האירוע דווקא בנגרייה ודווקא במסגרת עבודתו אצל צד ג'. לפיכך מבקש ב"כ הנתבע לדחות את התביעה כנגדו. בכל מקרה, וככל שבית הדין ייקבע כי התובע עבד אצל צד ג' וכי אירעה לו תאונת עבודה – יש לחייב את צד ג' במלוא התשלומים שיושתו עליו.
כאמור, בית הדין נעתר לבקשת הנתבע, ועל כן הנתבע שלח הודעה לצד ג', לפיה- אם יתברר שהתובע היה בגדר שכיר אצלו, ובכפוף לכך תתקבל תביעתו לדמי פגיעה ולכל גמלה אחרת, הנתבע יהיה זכאי מצד ג' לסכום השווה לגמלאות בכסף שישלם או שעתיד לשלם ואת השווי הכספי של הגמלה לפי סעיף 369 לחוק.
צד ג' טען כי הוא אינו מכיר את התובע, מעולם לא העסיק את התובע כשכיר, ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד, ולפיכך גם התאונה שאירעה לתובע לא אירעה אצלו. נטען כי צד ג' העסיק בנגרייה פועל אחד בלבד בשם זיאד אלג'בור עליו דיווח בהתאם לכל דין. על פי עדות צד ג', מעולם לא העסיק עובדי שטחים ומעולם לא נתפס מעסיק עובדים באופן לא חוקי.

5. המסגרת הנורמטיבית:
"תאונת עבודה" לעובד שכיר מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ,התשנ"ה-1995 (להלן "החוק") :
" 'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;"
ישנם אם כן שני תנאים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה: האחד, קיומה של תאונה, היינו - אירוע פתאומי שניתן לאתרו במקום ובזמן, והשני - שהתאונה אירעה "תוך כדי ועקב העבודה". המונח 'תאונה' מלמד שלא כל אירוע פתאומי שאירע למבוטח במהלך עבודתו יזכה אותו בתגמולים, אלא אך ורק אירוע שהוא חריג ופתאומי שאירע במהלך עבודתו (בג"ץ 4690/07 המוסד לביטוח לאומי- בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999)).
"עובד" מוגדר בסעיף 1 לחוק:
"עובד"- "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".
סעיף 75 לחוק מגדיר מיהו "מבוטח" ע"פ החוק:
75. א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:
(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הבטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;
(2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לענין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה; ..."
סעיף 369 לחוק קובע כך:
"369 (א) לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".
דהיינו, אם אכן ייקבע שצדדי ג' היו מעסיקיו של התובע, והתקיימו ביניהם יחסי עובד- מעביד, והם לא שילמו את דמי הביטוח עבור התובע- הביטוח הלאומי יהיה רשאי לתבוע מהם שיפוי בעד כל סכום שייקבע שעליו להעביר לתובע.
על פי סעיף 92 לחוק, הביטוח לאומי ישלם "דמי פגיעה" לעובד שהיה מבוטח, והוכח כי קרתה לו "תאונת עבודה":
" 92. (א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה.
עובד שעבר תאונת עבודה ולא היה מבוטח כשכיר בשל העובדה שעבד כעצמאי- על מנת לקבל "דמי פגיעה" מהביטוח הלאומי, עליו לשלם דמי ביטוח קודם לתאונה,כפי שמורה סעיף 77א לחוק".
"77. (א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם."
לאור זאת נבחן האם התובע אכן היה עובד של צד ג', האם התקיימה מערכת יחסי עובד- מעביד, והאם פציעתו של התובע נבעה מתאונת עבודה ועקב העבודה.

7. ניהול הדיון:
מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מר צלאח יונס אהורין, שעבד עם התובע בנגרייה אצל צד ג', מר ענאן עביד וגב' סבח אעטבסאם. שני העדים האחרונים זומנו להעיד על ידי התובע.
מטעם צד ג' העיד צד ג' בעצמו.
לדיון להוכחות לא הגיע נציג ציבור נוסף, ועל מנת למנוע עינוי דין ובזבוז זמנם של הצדדים – קויים הדיון בהרכב חסר.
8. דיון:
כפי שיפורט להלן, השאלה העיקרית שהינה במחלוקת הינה האם התאונה הנטענת אירעה לתובע תוך כדי ועקב עבודת התובע אצל צד ג'. אין חולק כי התובע עבר תאונה אשר הביאה לקטיעתן של ארבע מאצבעות ידו השמאלית. נבחן להלן האם התאונה קרתה תוך כדי עבודתו של התובע אצל צד ג' (או אולי במקום אחר), וככל שעבד אצל צד ג' -האם עבד שם כשכיר, כטענתו.
במסגרת הודעתו לחוקר המוסד (צורך וסומן כ-נ/1), ציין התובע את הדברים הבאים:
"אני נפגעתי בתאריך 2.2.2012, בזמן הפגיעה עבדתי אצל אמין יונס זיאדנה הוא מרהט ויש לו נגרייה ברהט שכונה מס' 19 והגעתי אליו דרך אנשים שעובדים ברהט והם אמרו לי ללכת למישהו בשם ג'מאל זיאדנה שיש לו נגריה והלכתי ל-ג'מאל זיאדנה אבל הוא לא היה צריך פועלים והוא לקח אותי ל-אמין זיאדנה, לפני שלקח אותי אליו התקשר אליו ושאל אותו אם הוא צריך פועל ואמר לו שהוא צריך פועל...ואני אמרתי לו שאני תושב שטחים ואין לי אישור ואמר לי ללכת להוציא כרטיס מגנטי ולפי הכרטיס הזה הוא יוציא לי אישור וסיכמנו שאני אישן בנגרייה.... לא סיכמנו על מועד לתשלום המשכורת על יום מסוים בחודש, סיכמנו שכל פעם שאני צריך כסף או אם יש לו כסף הוא ייתן לי במזומן. לא היה לי כרטיס עבודה כלשהו, הוא היה רושם אצלו את ימי העבודה שלי במחברת וגם משיכת ותשלום הכסף. ... התאונה קרתה בתאריך 2.2.2012 והספקתי לעבוד אצלו 5-6 חודשים עד לתאונה. במהלך התקופה הזו קיבלתי את המשכורת שלי כל הזמן במזומן מלבד פעמיים ".
התובע מסר עוד כי עמו בנגרייה היה עוד עובד אחד בלבד בשם סלאח יונס אלהווארין מאלדהרייה חברון שעדיין עובד אצל צד ג' וכי אחיו של סלאח עובד כעת עם אחיו בנגריית אמון. כן ציין התובע כי אין לו שום מסמכים המעידים על עבודתו אצל צד ג' אולם יש לו בבית את מפתחות הנגרייה ומכשיר טלפון נייד שנתן לו צד ג' כשעבד אצלו.
באשר לאירוע התאונתי מסר לחוקר: "בזמן התאונה הייתי לבד בנגרייה ואז יצאתי מחוץ לנגרייה וליד הנגרייה יש מחסן וליד המחסן יש מספרה ועמדתי בחוץ וקראתי לספר ששמו לא זכור לי כעת והוא לקח אותי ברכב שלו למרפאה ברהט ושם הזמינו לי אמבולנס שפינה אותי לסורוקה ומסורוקה לתל השומר ושם עשו לי ניתוח..."
התובע ציין כי צד ג' סרב לחתום על טופס התביעה למוסד . התובע עומת עם העובדה כי צד ג' טוען כי אינו מכיר אותו כי מעולם לא עבד אצלו וענה לחוק המוסד : "זה לא נכון ואני יכול להביא לך עדים שהם הפועל שהיה עובד אתי ושמו סלאח והספר שהמספרה שלו ליד הנגרייה ולא זוכר את שמו והספר עדיין עובד שם והם יכולים להעיד שאני עבדתי אצלו וגם החנות של אבו עלאן לכלי בית ליד הנגרייה היו יודעים שאני עובד בנגרייה" וכי "סלאח ואחיו הם היחידים שעובדים אצלו".
בתצהירו חזר וטען התובע כי הועסק על ידי צד ג' בנגרייה וכי צד ג' לא דיווח עליו כמו על חברו לעבודה סלאח, לרשויות , ושילם להם את שכר במזומן "בשחור".
התובע צירף לתצהירו תמונות שלטענתו צולמו על ידו בנגרייה במהלך תקופת עבודתו.
באשר לאירוע התאונתי ציין התובע בתצהירו:
"כשאנוכי יצאתי עם אצבעות קטועות אל מחוץ לנגרייה החוצה) ולמשמע צעקותיי תוך שאנוכי צועק וגם קורא לעזרה; אדם ושבדיעבד פינה אותי לקבלת טיפול רפואי בשם "ענאן חרב-סלימאן אלעביד"... (להלן "המפנה") ושאותו גם הכרתי (מעצם העבודתי אצל המעסיק בנגרייה) ניגש אלי ואז הוא ניגש יחד עמי לכיוון ספר בשכונה בשם עבד עתאיקה... בהגיעי יחד עם המפנה הנ"ל אל הספר עבד עתאיקה (שגם היה לו רכב צמוד) לצורך קבלת עזרה ... הספר עבד עתאיקה הנ"ל הנ"ל מסר את מפתחות רכבו לידי המפנה הנ"ל וביקש ממנו להוביל אותי בדחיפות אל המרפאה השכונתית הידועה בשם "רהט כללית א'" (סעיפים 15-16 לתצהיר התובע).
צד ג' מסר לחוקר המל"ל את הדברים הבאים:
"לשאלתך אם אני מעסיק עובדים, כן יש עובד שעובד אצלי בחצי משרה קוראים לו אלגבור זיאד הוא זיאד עובד איתי כבר שנה ומשהוא קרוב לשנה וחצי. לשאלתך אם אני מעסיק עובדי שטחים, אולי בהתחלה העסקתי עובד שטחים זה היה בטעות כי לא חשבתי שהוא עובד שטחים. לשאלתך אם אני מכיר אדם בשם בטראן טארק שהוא תושב שטחים, אני לא מכיר אדם כזה, אני רואה את התמונה שאתה מציג בפניי מתעדות הזהות המסומן י.פ מתאריך 17/4/13 אני רואה את התמונה אני לא מכיר את האיש הזה... אני אומר לך שזה לא היה כזה דבר, הוא לא עבד אצלי והוא לא חתך שום דלת ולא נחתכו לו האצבעות".
מר ענאן עביד שהוזמן להעיד בפנינו מטעם התובע ציין בעדותו את הדברים הבאים:
"אני נפצעתי באצבע באותו יום, והייתי בדרך לקופת חולים ברגל, אני עובר ורואה מישהו קרוב למדרכה, ראיתי בחור צמוד לכביש ומשתולל ואומר אמא אמא, היתה שם מספרה שם, לקחתי את המגברות ושמתי עליו, עצר לידי בן אדם, אמרתי לו בוא ניקח את הבחור לקופת חולים, לקחנו אותו לקופת חולים, שמנו שם את האוטו, ביקשו ממני להביא את האצבעות של הבחור, אמרתי שאין לי יכולתי להביא את זה, שמחתי את הבחור בקופת חולים והלכתי."
עוד ציין בעדותו כי לא הכיר את התובע טרם האירוע ואף אינו מכיר את האדם שהסיעם לקופת החולים.
לאחר ששמענו את העדויות בתיק, ואף שהיו מספר סתירות בדברי התובע - עדותו אמינה עלינו, דהיינו כי עבד אצל צד ג', כי היה שכיר אצלו למרות שלא הוצא לו כל מסמך רשמי בעניין, והי הפגיעה אירעה לו תוך כדי עבודתו עם המשור החשמלי בנגרייה של צד ג'.

כפי שצויין על ידי הצדדים, אכן מתעוררת השאלה מדוע לא ביקש התובע לזמן את הספר שיעיד שהוא עובד במקום ושהוא רואה אותו שם באופן קבוע, בדיוק כפי שביקש לזמן את העד שפינה אותו לקופת חולים. אמנם התובע לא הבהיר נקודה זו, אך לא מן הנמנע שחשש לסבך את הספר, שהוא שכנו של זיאנדה, ולגרום לסכסוך ביניהם. כמו כן, בצד התמיהה כלפי המעסיק איך העסיק את התובע ללא ביטוח וללא כל רישום, עולה אף תמיהה כלפי התובע עצמו: איך זה שלא סיכמו על המועד בו ישולם השכר? איך הסכים לעבוד מספר חודשים ללא כל רישום אודותיו, ואם הוא נתבקש להוציא כרטיס מגנטי למה לא עשה זאת?
כאמור, למרות תמיהות אלו , עדותו של התובע אמינה עלינו. כך גם איננו מייחסות חשיבות רבה לשאלה מה בדיוק אירע בשניות שלאחר הפציעה: האם, כפי שאמר לחוקר, פנה לספר וביקש עזרה, או כמו שנאמר בתצהירו כי ענאן שמע אותו צועק ויחד איתו הלך לספר שנתן להם את הרכב לנסוע לקופת חולים. משמדובר באדם פצוע שיצא להזעיק עזרה וסבל מכאבים - לא מצופה שיזכור וידייק בכל פרט שאירע מרגע הפציעה ועד שקיבל עזרה ראשונה.
אין מחלוקת כי הנגרייה בה טוען התובע כי הועסק על ידי צד ג' נמצאת בכפר רהט וליד המספרה. אין גם מחלוקת כי ביום התאונה התובע נצפה פצוע מחוץ לנגרייה קרוב למספרה וכי מר ענאן לקח מגבות מהמספרה על מנת לחבוש את ידו של התובע (עדותו של מר ענאן עביד, עמ' 11 ש' 22-26, עמ' 18 ש' 23). התובע העיד בפנינו כי עם פציעתו יצא מהנגרייה ומר עביד היה הראשון שנחלץ לעזרתו (עמ' 28 ש' 8-9). יצוין כי לא הוצג בפנינו כל הסבר להימצאותו של התובע מחוץ לנגריה, לבד מטענת התובע לפיה עבד ונפצע בנגריה , וכי עם פציעתו יצא לחפש מי שיעזור לו.
התובע ציין בעדותו כי הגיע לעבודה אצל צד ג' דרך בעל נגרייה מכפר רהט בשם ג'מיל. בעדותו בפנינו העיד צד ג' כי הוא מכיר את ג'מיל וכי עבד אצלו כנגר בתחילת דרכו.
מר צלאח יונס הוראין העיד בפנינו כי עבד עם התובע בנגרייה השייכת לצד ג'. עדותו של מר הוראין היתה עקבית וברורה ולא נסתרה. עדותו עשתה עלינו רושם מהימן ולא מצאנו כל סיבה לא לקבל את עדותו. לא הוכח בפנינו קיומו של קשר כלשהו בין התובע למר הוראין (מלבד קשרי עבודה) שיש בו להטיל ספק באמיתות עדותו של מר הוראין.
הגב' אעתסאם, אחות קופת חולים, שטיפלה בתובע עם הגיעו למרפאה העידה בפנינו כך:
"ש. תגידי לי בבקשה מה את זוכרת מהיום הזה?
ת. אני זוכרת שהוא הגיע אלי עם יד עטופה במגבת, היה מלא דם, היה מדמם, חיוור, כאחות הגשתי לו עזרה ראשונה, לקחתי ממנו את כל האמינזה, והוא אמר שהוא מהשטחים, ושהוא עבד בנגרייה והוא לא יודע מה יש ביד, ואז כשהורדתי את המגבת, היה ברור לי שאין לו אצבעות, אמרתי לו אני במקצוע שלי נותנת לך עזרה ראשונה, ואם אתה רוצה את האצבעות, אז תבקש שיביאו לך והוא התקשר לא יודעת בדיוק למי, והביאו לו את האצבעות, שמתי את זה על הקרחון, והוא הופנה באמבולנס לבית חולים.
ש. הוא אמר לך ממה הוא נפצע ביד?
ת. אמר לי שמשור בנגרייה."
(עמ' 21 ש' 25-26; עמ' 22 ש' 1-5, דגש שלי י.ש).

גם עדה זו עשתה עלינו רושם מהימן . מדובר בעדות אובייקטיבית וברי כי לעדה זו לא תצמח כל תועלת אישית מעדות זו. כפועל יוצא, עדותה מחזקת את עדות התובע ולדברים שאמר לגב' אבעסאם, מיד בסמוך לאחר התאונה בעודו המו ם, מדמם וסובל מכאבים. נוכח פציעתו הקשה והכאבים מהם סבל מקובל עלינו כי בנסיבות דנן מדובר בתיאור ספונטני וראשוני של התאונה המצערת ולא בדברים שנאמרו לאחר מחשבה ותכנון.
לעניין זה נפסק לא אחת כי בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לדברי המבוטחים בפנייתם הראשונה לטיפול רפואי. אמנם אין בפנינו רישומים רפואיים מהמרפאה , ככל הנראה נוכח היותו של התובע שוהה בלתי חוקי, ולא מבוטח בקופת חולים כללית, אולם עומדת בפנינו עדותה של הגב' אבעסאם, שכאמור עשתה עלינו ר ושם מהימן, אשר טיפלה ראשונה בתובע.
התובע צירף לתצהירו תמונות של הנגרייה, שצילם בעצמו, תמונות של צלאח ותמונות של צד ג' מתקין מטבחים אצל לקוחותיו. צד ג' הודה כי הוא מצולם בתמונה ד2, לא הכחיש כי הוא מצולם בתמונות נוספות ואף לא טען כי תמונות אלו צולמו ללא ידיעתו ו/או ללא הסכמתו. בנוסף לא הביא צד ג' תמונות שונות של הנגרייה על מנת להוכיח כי התמונות שצילם התובע לא צולמו בנגרייה שלו. בהיעדר כל הסבר מצד צד ג' כיצד יש בידי התובע תמונות שלו במסגרת העבודה, שהתובע צילם, יש בכך לתמוך בטענת התובע לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים , וכי התובע אכן עבד אצלו בנגריה.
עוד צירף התובע פירוט של שיחות טלפון בינו לבין הנתבע המצביעות לטענתו על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין השניים. צד ג' לא הציג כל הסבר, כל שכן הסבר המתקבל על הדעת לקשר הטלפוני בין השניים ואנו מקבלים את גרסת התובע לפיה מדובר בקשרי עבודה (ובמיוחד לאור ההכחשה הגורפת שלו כאילו כלל אינו מכיר את התובע) .
מנגד עדותו של זיאדנה (צד ג') אינה יכולה להתקבל כאמינה. עדותו, המכחישה כל קשר וכל היכרות עם התובע – אינה מתקבלת. זאת בשים לב לעובדה כי צד ג' לא הביא כל ראיה לתמוך בגרסתו ויש לזקוף זאת לחובתו, ובשים לב בעיקר לעובדה כי לתובע תמונות של צד ג' מבצע את עבודתו המלמדות על קשרי עבודה בין השניים , ובוודאי שלא ניתן לקבל את גרסתו כי אינו מכיר כלל את התובע.
זיאדנה טען כי הוא מעסיק רק עובדים בעלי אישור עבודה ועל פי הדין הכולל דיווח לרשויות. עוד העיד כי בתקופה הרלוונטית העסיק עובד אחד בלבד בשם זיאד. עם זאת, הוא לא הביא בפנינו כל ראיה להעסקת אותו עובד ואף עובד זה לא הוזמן על ידו למתן עדות.
בנוסף, בהודעתו לחוקר המוסד ציין צד ג' כי יכול להיות שבתקופה מסוימת העסיק עובד שטחים כי לא ידע שהוא מהשטחים. בעדותו בבית הדין הכחיש צד ג' עניין זה. אחר כך ציין כי יכול להיות שהעסיק עובד שטחים למספר ימים, עד שבדק את ניירותיו וראה כי הוא עובד שטחים.
נציין כי מלבד הסתירה הקיימת בין עדותו של צד ג' בפנינו לבין הודעתו לחוקר המוסד הרי שעדותו אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר. וכך נשאל והשיב בחקירתו בבית הדין:
"ש.ת. אחרי שלושה ימים אני מבקש ממנו תעודת זהות.
ש. אתה צריך לדעת באותו יום אם הוא עובד שטחים או לא.
ת. אני יודע, כי אני שואל אותו בהתחלה.
ש. אז יש מצב שהעסקת אדם שהוא תושב שטחים בשלושה ימים הראשונים עד שראית תעודת זהות?
ת. זה יכול להיות.
ש. ואתה מאשר שגם עובד נכנס אליך לנגרייה, ושואל אותך אם אתה צריך עובדים ואומר לך את שמו, אתה לא בודק באותו מעמד תעודת זהות שלו.
ת. לא עושה את זה."
(עמ' 47-48 לפרוטוקול).

הנה כי כן לא ברור מעדותו האם הוא בודק תעודת זהות בהתחלה או אחרי מספר ימים, אם בכלל. לטעמנו, לא לוקח מספר ימים לבדוק האם תושב שטחים מועמד לעבודה הינו תושב ישראל ו/או בעל רישיון לעבודה/רישיון כניסה לישראל וכי ברור לכל מי הינו תושב שטחים ומי הינו תושב ישראל. עדותו של זיאדנה אם כן אינה מתקבלת על הדעת.
זאת ועוד. צד ג', זיאדנה, הודה כי היה מעורב בחקירת משטרה בקשר עם העסקת שוהים בלתי חוקיים.
נוכח התמיהות בעדותו של צד ג' מחד, והיעדר ראיה לתמיכה בטענותיו מאידך, ובשים לב לכך שעדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן איננו מקבלות את טענותיו כי לא העסיק ואף לא מכיר את התובע.
נציין כי נוכח ההשלכות של העסקת עובדים שלא כדין וללא דיווח אין זה מן הנמנע כי צד ג' יכחיש את העסקת התובע על ידו. מכל מקום, וכאמור, שוכנענו כי התובע נפצע בזמן העבודה, בנגריה השייכת לצד ג, ובזמן העבודה.
האם התובע עבד כעצמאי – התשובה שלילית. לא הובאו ראיות מטעם צד ג' כי התובע הגיע למפעל כבעל עסק עצמאי, אלא להיפך – מקובלת עלינו גירסת התובע כי סוכם עימו על שכר חודשי, וכי העבודה בוצעה בשטח הנגר ייה השייכת לזיאדנה. צד ג' הכחיש אמנם באופן גורף את ההיכרות עם התובע ואת עצם העסקתו ופציעתו, אך עדות התובע מקובלת עלי נו כאמור כאמינה , ומקובל עלינו כי עבודתו בנגריה בשעת הפציעה הייתה כשכיר גם את צד ג' הפר את חובתו החוקית כלפיו ולא ביצע רישומים להעסקתו, כולל הפרשות לרשויות המס.
לאור הראיות שתוארו לעיל, מתקבלת גרסת התובע כפי שהיא – על פיה התאונה (שעליה כאמור אין חולק), קרתה בשל פציעה ממסור חשמלי עת עבד אצל צד ג' כשכיר בנגריה שלו תוך כדי עבודתו.
האם יש לחייב את צד ג' בתשלום דמי ביטוח עבור התובע, או לחלופין- האם על צד ג' לשפות את הנתבע , בהתאם לסעיף 369 לחוק.
מסעיף זה עולה כי הנתבע רשאי לתבוע מהמעסיק תשלומים על פי הסעיף, בתנאי שהוכיח כי המעסיק לא נרשם כמעסיקו של העובד ולא שילם עבור העובד דמי ביטוח לפני קרות התאונה ("מקרה המזכה בגמלה").
בענייננו התובע נפצע בתאונה לאחר מספר חודשי עבודה ואין מחלוקת כי צד ג' - המעסיק הפר את חובת הדיווח והתשלום לנתבע.
על פי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד- 1954 (להלן: "התקנות") ישנן הוראות לפיהן מעביד חייב להגיש למוסד לביטוח לאומי דין וחשבון לגבי עובדיו. נקבע כי:
"דין וחשבון מעביד על שכר עובדיו
(א) כל מעביד יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו דין-וחשבון, לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, בדבר השכר המשתלם לכל אחד מעובדיו בתקופת התשלום שלגביה מוגש דין וחשבון.
...
(ב) כל מעביד יגיש למוסד יחד עם הדין וחשבון האמור בתקנת משנה (א), דין וחשבון על כל אחד מעובדיו היומיים בטופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד.
יט. יוצא אפוא, כי המעסיק חייב היה לדווח לרשויות המס ולביטוח הלאומי באופן קבוע על עובדיו.
בנסיבות אלה, ומש זיאדנה, כמעסיקו לא עשה כן, ובשים לב לקביעת נו לפי ו הוא היה מעסיקו היחידי של התובע בזמן התאונה - יש מקום לחייב את צד ג' בכל תשלום שישולם לתובע מביטוח לאומי. לאור האמור לעיל, התביעה של התובע כנגד המוסד לביטוח לאומי מתקבלת, והתביעה של ביטוח לאומי כנגד צד ג' – מתקבלת אף היא. הנתבע יהיה זכאי לקבל מצד ג' כל סכום שישלם לתובע בגין תאונת העבודה מושא פס"ד זה, כמפורט בסעיף 369 לחוק.
למען הסר ספק מקובלת עלינו טענת התובע לעניין גובה שכרו וכי בפועל עבד כחמישה חודשים ב משכורת חודשית של 4,000 ש"ח לחודש. לפיכך החישובים יערכו בהתאם לסכום זה.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל – תביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪ הוצאות.
התביעה של הנתבע כנגד צד ג' מתקבלת אף היא. צד ג' ישלם לנתבע סך של 5,000 ₪ הוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור(מ)
אסתר סלנט

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, ב' אב תשע"ז, (25 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .