הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 19338-09-15

22 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא

התובע
שרחביל עיאד

ע"י ב"כ: עו"ד אגבריה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד קליין בנימין

פסק דין

התובע נפגע בתאונת דרכים בדרכו מהעבודה (באזור התעשיה מישור אדומים) לביתו בכפר סלוואד (נפת רמאללה) , וזאת לאחר שעבר את מחסום/ מעבר קלנדיה.
הנתבע דחה את תביעתו לדמי פגיעה היות והוא אינו תושב ישראל והתאונה אירעה מחוץ לישראל. על כך הוא מלין.

רקע נדרש
התובע יליד 1970 תושב הרשות הפלסטינית.
התובע עבד בחברת פוד לאנד מילניום תעשיות וסחר בע"מ הממוקמת באזור התעשיה מישור אדומים .
ביום 6.10.2013 בעת שהתובע היה בדרכו חזרה מהמפעל לביתו נפגע התובע בתאונת דרכים. הרכב הפוגע היה בבעלות תושב הרשות פלסטינית והתובע קיבל טיפול רפואי ברמאללה (להלן: הארוע).
חקירת התאונה טופלה ע"י המשטרה הפלסטינית . תמצית פירוט דוח התאונה שלה צורפה כנספח ב' לכתב התביעה והוגשה כנ/2 .
אין חולק כי הארוע התרחש בדרך שבין א-ראם לרמאללה , בצדו הפלסטינאי של מעבר קלנדיה.
התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ביום 23.3.2015.
התביעה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 9.7.2015 בהסתמך על סעיף 378(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995(להלן: החוק)
יאמר כבר עתה כי נוכח טענות התובע כפי שיובאו להלן, הוצאו במהלך הדיון צווים למשרד הבטחון שנועדו לקבל מידע באשר להיקף מתחם מעבר קלנדיה ביחס למקום התרחשות הארוע. בהתאם לצו מיום 1.5.17 נתבקש משרד הב יטחון להמציא מפה ובה סימון שטחו של מחסום קלנדיה תוך התיחסות לשאלה האם הוא מצוי בתחומי ה"קו הירוק" או מחוצה לו. משרד הביטחון צרף מפות כפי שצווה וכן השיב לצו כך: "מחסום קלנדיה הוא למעשה מתחם גדול הכולל מבנים, שטחים, מסלולי הליכה ונסיעה, עמדות שמירה, מעבר כניסה ויציאה ועוד. המתחם משתרע משני צדי "הקו הירוק" המופיע במפות כקו בצבע שחור" .
בצו מאוחר יותר שהופנה למשרד הב יטחון נדרש להתיחס למיקום שסימן התובע ע"ג תמונות שצילם כמקום התרחשות הארוע (ואשר הוגשו במהלך דיון ההוכחות)ולהבהיר האם מיקום זה מצוי בתחום איו"ש אם לאו. משרד הבטחון השיב לצו ביום 25.3.19 כי "לא ניתן לקבוע את מיקום קרות הארוע הנטען באופן מוחלט"

המחלוקת
בקדם המשפט נקבעו הפלוגתאות הבאות:
א. האם כדין נדחתה תביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה?
ב. בכלל זה האם נכונה טענת התובע כי התאונה אירעה באחד האתרים הצבאיים או היישובים כמשמעם בחוק?
ג.האם סעיף 378 (ג) (1) מפלה בין מבוטחים ללא הצדקה?
יוער כבר עתה כי רשימת הפלוגתאות למעשה מערבת בין הוראות סעיף 378(ג)(1) לחוק לבין הוראות סעיף 378א. בעוד דחיית תביעתו של התובע לנתבע נעשתה על יסוד סעיף 378(ג)(1), הרי שטענות התובע עצמן המתיחסות לארוע שהתרחש ב"אתר צבאי" , וכמפורט בפלוגתא ב', נוגעות למעשה להוראות סעיף 378א.

הכרעה
סעיף 80 (1) לחוק קובע: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו";
סעיף 378 לחוק דן במי שמתגורר באזור:
א)בסעיף זה -
"אזור" - יהודה והשומרון וחבל עזה;
"ההסכם" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו- 1996
... "האתרים הצבאיים" – כמשמעותם בהסכם, לרבות אזור המיתקנים הצבאיים כמשמעותו בסעיף XVII להסכם; ...
ב)...
בכלל זאת נקבע בסעיף 378(ג)(1) כי תקנות שהיו בשעתו בתקפן:
"לענין מי שאינו תושב ישראל באזור - בטלות, למעט תקנות שהותקנו לענין פרק ה', ואולם לא יראו כתאונת עבודה תאונה שאירעה לאחר יום התחילה בדרך לעבודה וממנה, אם אירעה מחוץ לישראל;" (להלן גם : הסעיף)
סעיף 378 א לחוק (להלן ס' 378א) מחיל (בין היתר) את פרק נפגעי עבודה שבחוק (פרק ה') וקובע התנאים לכך :
א) הוראות פרקים ג', ה' ו-ח' יחולו על עובד זר המועסק ביישובים או באתרים הצבאיים, (בסעיף זה – עובד זר באזור) בידי מעסיק שהוא תושב ישראל או תושב ישראל באזור.
(ב) בעד עובד זר באזור ישתלמו דמי ביטוח לפי הוראות סעיפים קטנים (א), (ג) ו-(ו) של סעיף 335 והוראות סעיף 340(ג).
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א) –
(1)...;
(2) הוראות סעיף 80(1) לא יחולו אלא אם העובד הזר מתגורר בישראל או באחד מהיישובים או האתרים הצבאיים ומתקיים אחד מאלה:
(א) תאונת העבודה כאמור בסעיף 80(1) אירעה בתוך אחד היישובים או האתרים הצבאיים;
(ב) תאונת העבודה כאמור אירעה מחוץ ליישובים או לאתרים הצבאיים ובתנאי שהיא אירעה באזור כמשמעותו בסעיף 1 לתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967; אירעה התאונה אגב השימוש ברכב מנועי – הרכב המנועי היה בבעלות תושב ישראל, תושב ישראל באזור או תאגיד הרשום בישראל והיה נהוג בידי תושב ישראל או תושב ישראל באזור.
(ד) בסעיף זה –
"עובד זר" – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991;
"רכב מנועי" – כהגדרתו בפקודת התעבורה [נוסח חדש];
"יישובים", "אתרים צבאיים" ו"תושב ישראל באזור" – כהגדרתם בסעיף 378.

מהן ההוראות הרלבנטיות למקרה דכאן?
התובע מסתמך על הגדרת אתרים הצבאיים וזאת לצורך טענתו כי מעבר קלנדיה הוא "אתר צבאי". אלא שהגדרת "אתרים צבאיים" אף שכלולה בס' 378 (א), אינה נדרשת כלל לשם בחינת חלותו של סעיף 378(ג)(1) שלפיו דן הנתבע בענינו של התובע. הסעיף עוסק בתאונה שארעה "מחוץ לישראל" היינו מחוץ לשטח הטריטוריאלי של ישראל (ללא קשר לשאלה האם מדובר באתר צבאי או ישוב או שטח שאינו לא זה ולא זה).
אם כן, כדי לבחון זכאותו של התובע נוכח הוראות סעיף 378(ג)(1) יש לבדוק רק האם הארוע התרחש מחוץ לישראל.
מאידך גיסא- סעיף 378א אכן עוסק בארועים שארעו למי שעובד ב"ישוב" (כגון התובע שעבד במישור אדומים ), אך בכל אופן אינו רלבנטי לתובע שכן כאמור בסעיף 378א (ג)(2)- צומצמה תחולת סעיף 80(1) ונקבע שהן "לא יחולו אלא אם העובד הזר מתגורר בישראל או באחד מהיישובים או האתרים הצבאיים ומתקיים אחד מאלה.." (הדגשים הוספו) . אין חולק כי התובע דנן אינו מתגורר בישראל או באחד מהישובים או האתרים הצבאיים, ומשכך מפורשות מוצא עניינו של התובע מגדר חלותו של סעיף 80(1).
אם כן, הוראות סעיף 378א אינן יכולות לחול על עניינו של התובע אלא רק על עובד זר הגר בשטח או "מובלעת" ישראלית, . ודוק- יכולות הוראות סעיף 80(1) לחול על עובד זר בכל זאת, מכח הוראות סעיף 378, אלא שאז, כאמור , נדרש להוכיח כי התאונה ארעה בישראל.

האם חל על הארוע החריג האמור בסעיף 378(ג)(1) ?
עיון בסכומי התובע מעלה כי אף הוא אינו חולק על כך שהתאונה , שארעה מצדו הפלשתינאי של מעבר קלנדיה לא ארעה בתחום ישראל.
ודוק- התובע עצמו אישר בנ/1 כי "אחרי שעברתי את המחסום קלנדיה והתחלתי ללכת בצד הפלסטיני של המחסום באזור אלראם,...פתאום באמצע הליכה בא רכב פלסטיני ופגע בי..".
בעדותו ציין התובע (ע' 1 ש'15 ואילך) :
ש. מה רואים בתמונה שאני מציגה כרגע בפניך.
ת. הדלת שממנה יצאתי ששם קרתה התאונה וזה מהצד הפלסטיני.
ש. במכונית שעומדת כאן היא בצד של הרשות.
ת. כן.
התמונה שאליה התייחס כעת התובע מסומנת ת'7.
גם אישור המשטרה הפלסטינית מציין שהתאונה התרחשה באלראם, אשר ניתן להווכח בבירור מהתצ"אות שהגיש משרד הבטחון, מצויה ב"תחום איו"ש" .
הדברים מתיישבים גם עם המפות שצרף משרד הבטחון מהן עולה כי מרבית מתחם מעבר קלנדיה מצוי בתחום ישראל וקצהו "יושב" על "הקו הירוק".
מכל מקום מה לנו יותר מדבריו המפורשים של ב"כ התובע ברישת עמ' 10 לפרוטוקול: " לא הייתה שום טענה בראשית ההליך ועד היום שהתאונה קרתה בישראל, הטענה היא שמעבר קלנדיה הוא שטח שצבאי והשטח לפי המפות שייך למעבר קלנדיה. .."
די בכך אם כן כדי לדחות תביעתו, שכן כאמור, לשם חריגה מתחולת סעיף 378(ג)(1), יש להראות שהארוע התרחש בתוך ישראל .
למעשה הטענה שבפי התובע היא כי נוכח העובדה שמעבר קלנדיה מצוי בשליטת צה"ל, הרי שיש לראות בו כאזור שאינו מחוץ לישראל. לטעמו יש לפרש הסעיף באופן מצמצם רק למקרים בהם היות והתאונה ארעה מחוץ לשטח ישראל, אין לישראל יכולת לחקור ולבדוק את טענות המבוטח בקשר אליה- מה שאינו המקרה של התובע, שכאמור נפגע בתחום מעבר קלנדיה. התובע מוסיף וטוען כי נוכח העובדה שמתוך תשובות משרד הבטחון לצווים שהופנו אליהם לא ניתן היה לקבוע בוודאות את מיקום הארוע מחוץ למתחם מעבר קלנדיה, הדבר צריך לעמוד לרועץ לתובע שעליו הנטל להוכיח כי חל החריג לכלל הקבוע בסעיף 80 לחוק.
דין טענה זו להדחות מכל אחד מן הטעמים דלהלן כשלעצמו ובוודאי בהצטברם:
ראשית – ובטרם נבחן את הפרשנות שמציע התובע להוראות הסעיף, יאמר כי גם ההנחה העובדתית שמכחה מבקש התובע לפרש בצמצום את הסעיף אינה יכולה לעמוד לטובתו בהליך זה. כפי שעולה מן העובדות שאינן שנויות במחלוקת- כל הטיפול בארוע נעשה ע"י גורמים פלשתינאים שלמדינת ישראל אין שליטה עליהם: כך , מי שהגיעה לחקור את התאונה היתה המשטרה הפלשתינאית; כך, התובע פונה לבי"ח בתחום הרשות וטופל שם וזאת ע"י אמבולנס של הרשות; כך- הרכב הפוגע היה רכב הרשום ברשות ונהוג בידי תושב הרשות. אם כן, הנסיבות דכאן הן דוגמא מובהקת לנסיבות שבהן למדינת ישראל אין יכולת לחקור ולבדוק את טענות המבוטח. זאת בניגוד מוחלט לתזה שמציג התובע.
שנית- הטענה לפיה הנטל להוכיח כי הארוע ארע מחוץ לישראל מוטל על הנתבע , אין לה על מה שתסמוך. הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. אם כן , על התובע להראות שהוא עומד בכלל התנאים המזכים אותו בתשלום דמי גמלה. כלל התנאים, משמע גם הוכחה כי אין הוא נופל באחד החריגים לזכאות.
ההיקש שמבקש התובע לעשות בין החובה המוטלת על כל מבוטח להראות שהוא עומד בתנאים המזכים אותו בקבלת גמלה, לבין הפסיקה שדנה בחוזה ביטוח (ר' סעיף 12 לסכומיו) אין לה מקום. מכל מקום, ובהיקש מהנטען שם - היסודות העובדתיים של "מקרה הביטוח" הם בין היתר מקום התרחשות הארוע שצ"ל כאן, בתוך ישראל, ועל כן גם לפי גישה זו, הנטל להוכחתם הוא על התובע.
שלישית- וכאמור לעיל, השאלה הרלבנטית כאן אינה האם הארוע התר חש במעבר קלנדיה והאם מעבר קלנדיה הוא בגדר "אתר צבאי", אלא האם הארוע ארע בשטח הטריטוריאלי של ישראל- והתשובה לכך כאמור שלילית.
רביעית- הנסיון לקרוא לתוך סעיף 378(ג)(1) הוראות שאינן כלולות בו , לפיהן חלף " ישראל" יש לקרוא "מקום בשליטה ישראלית" הוא חריגה מלשון מפורשת של החוק שאין לה מקום. הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא נוכח ההוראות שבסעיף 378א כשלעצמן והשמוש בהגדרות של ישובים ואתרים צבאיים שם, מכלל ההן הכלול בסעיף 378א ניתן ללמוד הלאו שבסעיף 378(ג)(1).
בשולי הדברים יוער כי הפניית התובע להנחיות הנתבע שצרף לכתב התביעה ולסכומיו אינה יכולה להועיל שכן ההנחיות תואמות ומכל מקום אינן יכולות לחרוג מהוראות החוק המפורשות. הכריכה שכורך התובע( בסעיף 35 לסכומיו) בין תאונת עבודה בתחום ישוב ישראלי ביו"ש לבין תאונה שכזו מחוץ לה, היא אותה כריכה מוטעית שבין ההגדרות שבהן נעשה שמוש בסעיף 378א לסעיף 378(ג)(1).

האם הוראות סעיף 378(ג) (1) מפלות את התובע?
טענה זו כבר נדונה והוכרעה ב פסיקת בג"ץ אשר נתנה לאחר הגשת התביעה דכאן. עתירה להצהרה על בטלות הסעיף נדונה ונדחתה בבגץ 1331-16 איאד בטאט- שר העבודה והרווחה (15.2.17). ביהמ"ש העליון קיבל את טענת המדינה כי מחויבותה בתחום הבטחון הסוציאלי שהוא בעל אופי טריטוריאלי, היא בראש ובראשונה כלפי אזרחיה ותושביה הקבועים הנושאים בעול המוטל רק עליהם.
באופן דומה נקבע בעב"ל344-09 אכלאס חלאק ואח- המל"ל(31.1.2013) כי סעיף 378 מבטא שוני רלבנטי בין קבוצת התושבים ובכללם אזרחים ישראלים המתגוררים בישובים ישראלים, שעומדים במבחן התושבות, לבין מי שאינם תושבות, בהנתן המשאבים המוגבלים שבידי המדינה ועל כן אין בו משום אפליה בין שווים.
אם כן, טענתו העקרונית של התובע נגד הוראות הסעיף, דינן להדחות.

סוף דבר
דין התביעה להדחות.
אך ורק כיון שעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי, לא יעשה צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה , בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .