הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 14354-08-17

05 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה פארי
התובעים
אפרת הראל

ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון
-
הנתבעים
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אילנה חלפון

פסק דין

תביעה לחישוב מחדש של דמי הלידה ששולמו לתובעת. ברקע, התובעת ילדה ביום 28.11.16. הבסיס לדמי הלידה ששולמו לה נקבע לפי החודשים 8, 9 , ו-10 2016. התובעת התפטרה מעבודה קודמ ת בסוף חודש יולי- לטענתה בשל הפרת הסכם מוקדם בדבר תנאי העבודה. לאור זאת, בחודש אוגוסט התובעת לא עבדה ודמי הלידה חושבו לפי הכנסה בשיעור 0 לאותו חודש. בחודש נובמבר התובעת עבדה כאמור עד ליום 28 לחודש אולם שכר זה לא הובא בחשבון במסגרת דמי הלידה ששולמו לה.
השאלה שעל הפרק היא האם החוק מאפשר לחשב את הכנסתה לעניין דמי לידה באופן אחר.
הוראות החוק והתקנות ברורות. נסקור אותן בקצרה. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 - קובע בסעיפים 53 ו- 54 כי שיעור דמי הלידה הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת אשר מוגדר כסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע, ב- 90. בהתאם לסמכות שניתנה בסעיף 55 לחוק, ניתקנו תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), תשי"ד-1954. בהתאם לתקנות- רבע השנה האמור הוא רבע השנה שקדם ל-1 בחודש בו חל יום הפסקת העבודה (לעניין זה ראה בל (י-ם) 18819-09-14‏ ‏כבי יוסקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי).
תקנה 2 (ב) הרלוונטית לענייננו קובעת שורה של מקרים בהם ניתן יהיה לחשב את השכר שלא לפי ההכנסה ברבע השנה האחרונה ועיקרם מקרים שאינם תלויים במבוטחת לאמור: "לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א)"
להשלמת התמונה נוסיף כי הוראות סעיף 50 לחוק, קובעות כי מבוטחת תהיה זכאית לדמי לידה בעד תקופה מלאה אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע.
ההוראות הפנימיות של הנתבע עצמו בנוגע לפרשנות הדין השתנו עם השנים. עד לשנת 2014 נהג המוסד לחשב במסגרת דמי הלידה גם את החודש בו הייתה הלידה, באופן שהיטיב עם המבוטחות. ממועד זה תוקן חוזר מספר 1436 אשר בו הובהר כי לאור לשון התקנות המפורשת לא ניתן לחשב באופן האמור. נקבע כי חודש הלידה יובא בחשבון לעניין חישוב דמי הלידה רק אם המבוטחת ילדה ביום האחרון של החודש.
הפסיקה לאורך השנים פירשה בדרך כלל בצמצום את הנסיבות המנויות בתקנה כמצדיקות חישוב של שכר משוער. בין היתר נקבע ככלל כי פעולות רצוניות של המבוטחת לא באות בגדרי התקנה וכי אין לראות את התיבה "מכל סיבה אחרת" כסעיף סל המאפשר את הרחבת התקנה ללא גבול. כן נקבע כי הפרת הסכם מצדו של מעסיק אינה בגדר נסיבות שאינן תלויות במבוטחת המצדיקות את החלת התקנה. (ראה ‏ הדיון בעניין זה בל (ת"א) 1046-10‏ ‏ רחל בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי; ב"ל 42509-08-14 אורנה כהן נגד המל"ל והפסיקה המובאת בסעיף 18 לו ועוד). נקבע גם , כי במצבים בהם מבוטחת עזבה את עבודת ה ובהעדר יחסי עובד ומעסיק כלל – הרי שאין תחולה ממילא לתקנה 2 (ב) אשר נועדה למצבים של הפסקת עבודה זמנית. (למשל בל (נצ') 5903-09-16‏ ‏ אדלי קנטר-ישראלי נ' המוסד לביטוח לאומי והפסיקה הנזכרת שם ועוד)
בפסק הדין בעב"ל 5280-04-15 המל"ל נ' טלי פלס, קבע בית הדין הארצי כי את תקופת חופשת הלידה ללא תשלום הנקובה בחוק , יש לראות כחופשה שאינה תלויה במבוטחת על אף שבידה הבחירה לקצרה. בעקבות זאת פרסם הנתבע חוזר מספר 1453 שעניינו "חישוב גמלה בתוספת השלמת שכר בשל חל"ת, חופשה חל"ד". הנתבע פירש את פסק הדין בעניין טלי פלס פרשנות רחבה, כך שכיום גם חופשה שהיא לחלוטין מבחירת העובדת (עד לחודש ימים) או חל"ת לשני החודשים הראשונים נחשבים כחלק מבסיס חישוב ההכנסה הקובעת כאשר בסיס החישוב הנו שכר המינימום.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי תקנה 2 (ב) אינה חלה על התובעת. מכל האמור לעיל ובהתאם לכל האמור בפסיקה עד כה, אין מקום להחיל את התקנה מקום בו באחד מחודשי הבסיס לא התקיימו כלל יחסי עבודה בין המבוטחת ובין מעסיק כלשהו. התקנה נועדה למצבים בהם לא שולם למבוטחת "מלוא השכר". היינו התקנה מגבילה את עצמה למצבים בהם מתקיימים יחסים המצדיקים תשלום שכר כלשהו. מבחינה זו צודק הנתבע כי במקרים של חל"ת או חופשה אחרת , עדיין מתקיימת הנחת הבסיס של קיום יחסי עבודה וניתן לראותם כמצבים בהם לא שולם מלוא השכר בניגוד למצב כמו של התובעת בו לא הייתה חובת תשלום שכר כלל.
כמו כן, אין לשעות לטענת התובעת לפיה יש להחשיב את חודש נובמבר 2016 במסגרת חודשי הבסיס. אכן התובעת עבדה כמעט עד היום האחרון של החודש אולם רוע מזל זה אינו מאפשר להתערב בהחלטה. אחרי הכו ל לתובעת נותרו עוד שלושה ימי עבודה עד תום החודש ולא היה זה היום האחרון. התקנות קובעות במפורש כי רבע השנה האחרונה יחושב לפי חודשים מלאים. תמיד יימצאו המקרים אשר עולים כמעט כדי מילוי תנאי הדין ולא ניתן לחרוג במקרה זה מהוראות התקנה המפורשות. (למקרה דומה, ראה בל (ת"א) 3817-03-14 אסתר זקבך נ' המוסד לביטוח לאומי).
מן המסקנה לפיה תקנה 2 (ב) לא חלה, נגזרת גם המסקנה כי דין התביעה להידחות .
אמת כי בית דין זה העלה את הסברה שמא במצב זה ניתן לראות בתקנות כהסדר חלקי בלבד ולבדוק האם פרשנותו הישירה של החוק מאפשרת קביעה אחרת. על מנת לסבר את אזנה של התובעת ולאור ההתייחסות האמורה במסגרת הדיון - נבהיר את העניין בקצרה:
ייתכן היה לומר כי מצב בו סעיף 50 לחוק אינו מחייב קיומם של יחסי עובד ומעסיק ברצף עד למועד הלידה - אלא להיפך , קובע במפורש כי מבוטחת תהיה זכאית לדמי לידה גם ב עד תקופה לא רצופה - אינו מתיישב לכאורה עם הוראות סעיף 54 הקובע כי חישוב דמי הלידה יהיה בהתאם לרבע השנה שקדמה ליום הקובע.
כדוגמה, מבוטחת שעבדה 15 חודשים רצופים, שילמה בעדם דמי ביטוח מלאים וצברה את מלוא תקופת האכשרה הנדרשת, הפסיקה לעבוד ביום 1.1.19, מצאה עבודה חדשה ביום 1.4.19 וילדה ביום 27.4.19. בהתאם להלכה דהיום, לא תהיה זכאית ולו לשקל אחד דמי לידה זאת למרות שעבדה ושילמה דמי ביטוח בעד 15 חודשים מתוך 22 והייתה מבוטחת ביום הקובע ולמרות שאין חולק כי הכנסתה נפגעת באופן משמעותי בעקבות הלידה.
סעיף 50 לא קובע במפורש צורך ברציפות כלשהי והתכלית המשתמעת של החוק הנה אפוא כי מבוטחת תהיה זכאית לדמי לידה גם עם לא הועסקה ברציפות עובר ליום הקובע.
ניתן היה לומר כי פרשנות הוגנת של החוק, אשר מביאה בחשבון את העובדה שהמבוטחת גם צברה תקופת אכשרה גם שילמה בפועל דמי ביטוח לנתבע בתקופה הקובעת וגם הייתה מבוטחת בפועל ביום הקובע, מצריכה לקרוא בתוך סעיף 54 פרשנות אשר תתיישב עם הוראות סעיף 50. לאמור: ההכנסה הקובעת תהיה סכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה ( בו התקיימו יחסי עבודה) שקדם ליום הקובע ב- 90.
פרשנות מעין זו יכולה הייתה להיות דרך לאזן בין הוראות הסעיפים השונים בחוק ולפתוח פתח למתן סעד לתובעת שלפנינו. במצב מוצע זה הפרשנות תהיה הפוכה מן המקובל עד היום בפסיקה. במצב בו לא התקיימו כלל יחסי עבודה באחד מחודשי הבסיס אין לפנות להוראות תקנה 2, אלא יש לחשב את בסיס ההכנסה לפי החודשים המלאים ברבע השנה האחרונה בו התקיימו יחסי עבודה עובר ליום הקובע. בעידן הנוכחי בו עבודת נשים נפוצה יותר ועידודה היא ערך ברור, ייתכן שיש בכך משום מדיניות שיפוטית נכונה. לא ניתן גם להתעלם מכך שבחלק גדול מפסקי הדין העוסקים בסוגיה , התחושה היא שההסדר הקיים לא תמיד הוגן על אף שהתביעות ברובן הגדול נדחות.
עם זאת, פרשנות זו אינה אפשרית בהתאם להלכה הנוהגת. ההלכה שנקבעה בבית הדין הארצי בעניין דיון לא/20-0 (ארצי) רבקה יעיש נ' המוסד לביטוח לאומי הנה כי הסדר זה נועד " להבטיח, מצד אחד - המשך ההכנסה, ומצד שני - למנוע שימוש לרעה. עובדת בחופשה ללא תשלום, שנעדרה מעבודתה במשך כל שלושה החדשים שלפני היום הקובע, לא תקבל דמי לידה, באשר שכרה הממוצע הוא אפס; אם חזרה העובדת לעבודה, ועבדה חודש משלושה החודשים - דמי הלידה יהיו למעשה, שני שליש מהשיעור המלא; ואם חזרה לעבודה שלושה חודשים לפני התאריך הקובע - תזכה במלוא דמי הלידה" (כך נקבע גם ב דיון מס' מז/50-0 המוסד לביטוח לאומי נגד סמדר וקנין ועוד).
הלכה זו, מחייבת את בית דין זה ואף הגיונה בצדה ועיקרו מניעת שימוש לרעה בזכות . ההלכה הנוהגת מעדיפה אפוא את התכלית של מניעת שימוש לרעה, על פני התכליות שהזכרנו למעלה. (נציין כי למיטב בדיקתנו, לא הורחב בשאלה- שימוש זה לרעה מה טיבו ומה הסיכון האפשרי ואנו עצמנו התקשינו לחשוב על דוגמה לשימוש לרעה כנזכר בפסיקה ). המסקנה היא אפוא כי דין התביעה להידחות. ככל שיש צורך בשינוי ההלכה, אם אמנם יש צורך, אין בית דין זה מוסמך לקבוע כן.
התובעת טענה גם לזכאות להענקה מטעמי צדק אולם לא הביאה טיעון משפטי סדור בעניין וכמסתבר שאף לא הגישה בקשה מתאימה- על כן אין באפשרותנו להיעתר גם לסעד זה.
בנסיבות אלו אין צו להוצאות.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ט, (05 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

עמיצור איתם, שופט