הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 11450-03-15

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים בריל
התובע
נסים זריהן ת.ז. XXXXXX211
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מלכה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להשבת דמי ביטוח אותם שילם לנתבע משנת 2002 עד סוף שנת 2007 . תביעתו להחזר דמי ביטוח לתקופה זו נדחתה בהחלטה מיום 24/12/14 נשוא ערעור זה.
הנתבע טען לדחייה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי .
עוד טען כי פעל בעניין התובע על פי נוהל ביטול תושבות למפרע אשר מחייב הכרה בתושבות למשך 5 שנים משינוי מקום המגורים. בהתאם המוסד השיב לתובע את דמי הביטוח ששילם החל מ-2008 ואילך.
בין הצדדים התקיימו דיונים להגעה להבנות לסיום ההליך שלא צלחו אולם הגיעו להבנות לניהולו.
ביום הגיש הנתבע תע"צ מטעמו שתוכנה הוסכם ע"י הצדדים
בתאריך 6/3/18 הוגשה הסכמה בחתימת ב"כ הצדדים כ להלן:

לבקשה צורפו מסמכים ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים .

העובדות
התובע היה תושב ישראל. (יליד 1948).
התובע התגרש באפריל 2002 ועבר להתגורר ברומניה.
התובע רכש דירה ברומניה ביום 10.05.2002 ונישא ברומניה ביום 7.11.2002. בתאריך 10.09.2003 נולדה לתובע ולאשתו בת ברומניה.
התובע נהג לבוא לישראל מספר פעמים בשנה (נספח ו' ל תצהיר) אולם בכל שנה מרבית הימים שהה ברומניה.
התובע מוכר כנכה צה"ל עם נכות בשיעור 68% לצמיתות (91% בוועדת פטור ממס הכנסה).
לתובע תחנת דלק בירושלים המניבה לו הכנסות, אשר חייבו במיסים ובדמי ביטוח.
התובע לא שינה כתובתו במשרד הפנים והכתובת אשר נותרה במוסד לביטוח לאומי הייתה בירושלים גם ת.ד.
בשנים נשוא המחלוקת, התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בפניות בכתב, בהם ביקש לשלם דמי ביטוח (נספחים לכתב ההגנה מיום 15.3.04 , 5.12.05 , 8.7.02 , 18.8.08).
התובע פנה לראשונה בתאריך 25.11.14 בפניה לשינוי תושבותו (נספח ח').
תעודת עובד הציבור, בדבר התשלומים ששולמו על ידו, שהגיש הנתבע הייתה מוסכמת על הצדדים ועל כן יש מקום להביאה את חלקה הרלוונטי :

טענות הצדדים בקליפת אגוז
התובע טען כי זכאי להחזר דמי ביטוח מראשית 2002 עת עבר להתגורר ברומניה. לטענתו, כבר ב-2002 הודיע למוסד על גירושיו. (נספח ב'). לטענתו הנתונים המופיעים בעובדות מצביעים על מרכז חיים ברומניה החל משנת 2002 ולפיכך, זכאי להחזר תשלומי דמי הביטוח ששולמו למוסד לביטוח לאומי .
על כן לטענתו זכאי גם לכספים ששילם מ-2002 עד 2007. לטענתו גם חלק מהכספים מ-2008 לא שולמו (26,900 ₪).
לטענתו שילם את דמי הביטוח מאחר וקבל דרישות ועיקולים בדואר, שהועברו אליו על ידי בן משפחתו לחו"ל. בכך מסביר את פניותיו בכתב למוסד לביטוח לאומי בטענה כי חשש שאי תשלומם יגרום לצווי אי סור יציאה מהארץ בביקוריו.
עוד טען כי מדי הגיעו ארצה נהג לפנות למחלקת גביה בסניף ירושלים, עם אשתו ובתו, ואת ההמחאות שלח מרומניה.
לטענתו פנה ביום 1.1.14 באמצעות בא כוחו לקבלת פטור מדמי ביטוח ומס הכנסה עקב היותו נכה צה"ל לפי סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי ובעקבותיו ביקש את ההחזר.
לגרסתו איש במוסד לא מסר ל ו כי בהעדר תושבות אינו מחוייב בתשלום , ובכך הפר המוסד את חובת תום הלב ביחסים שבין מבוטח למבטח וביחסים בין מבוטח למוסד לביטוח לאומי עליו חלה חובת גילוי מוגברת וחובת נאמנות מוגברת. כמו גם חובת זהירות מושגית וקונקרטית.
לטענתו אין די בהודעת הזיכוי שנשלחה לנתבע בדבר דמי ביטוח שהוחזרו, והיה על הנתבע לגרסת התובע, להוציא מכתב מסודר בדבר תושבותו לאחר שתישמע עמדתו בשימוע ראוי.
באשר לטענת ההתיישנות טען התובע כי המוסד מושתק מ לטעון התיישנות ביחס להשבת דמי ביטוח, תוך שהוא סומך את טענתו על פס"ד ת.א.)מחוזי ת"א )8279-06-10 מגן דוד אדום נגד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו ( .(להלן:פס"ד מד"א).
נוכח האמור לג רסתו זכאי להשבת מלוא דמי הביטוח משנת 2002 ואילך (303,117 ₪) בניכוי התשלום שהעביר לו המוסד בסך 148,404 ₪ (המפורט בתע"צ הנתבע מיום 17.03.16). לחילופין טען כי זכאי לסכום של 58,658 ₪ בגין השנים שהתגורר ברומניה ולא הושבו לו (סעיף 2 לתע"צ). ולחילופי חילופין תשלום ששילם בסוף 2007 בסך 26,040 ₪.
הנתבע טען כי בהסכמת הצדדים שקבלה ת וקף של החלטה על ידי בית הדין (ביום 7.3.18) נותרה שאלה בודדה במחלוקת "4. מוסכם בין הצדדים כי המחלוקת הינה החלטת הנתבע להשיב לתובע עקב ביטול התושבות בחודש 12.07 כספים אשר שולמו על ידי התובע משנת 2008 ולא להשיב כספים ששולמו קודם לכן, בשים לב לעובדה כי התובע עבר להתגורר ברומניה במהלך שנת 2002" על פי הסכמה זו טען הנתבע לא רשאי התובע לחרוג ממנה ולתבוע תשלום של 26,040 ₪ אותם שילם בשלהי 2007.
הנתבע טען כי התובע שילם דמי ביטוח כל השנים מרצונו תוך התכתבות ענפה עם המוסד לביטוח לאומי בה כתוב במפורש כי הוא "מבקש לשלם דמי ביטוח" . עוד טען כי התובע עצמו בא לביקורים בסניף המוסד בירושלים וה ייתה נגישות של המוסד כלפיו בכל שאלה, תהיה או בעיה. בהקשר זה טען כי חובת דיווח חלה על מבוטח ובעניין זה יש חובה על פי חוק ופסיקה. התובע לא פנה לביטול מעמדו כתושב לפני ינואר 2014, ואז טופל מיידית והוחזר לו הטעון החזר על פי חוזר המוסד לביטוח לאומי שקיבל גושפנקא בפסיקה (נוהל חוזר גל"ש 1348). בכך טוען המוסד, פעל על פי הנהלים ובתום לב כלפי התובע.
עוד טוען הנתבע, כי מכ תבי התובע והכתובת שמסר התובע לנתבע הם בשכונת נווה יעקב בירושלים, כי תחנת הדלק בבעלות התובע מצויה בירושלים, ומניבה הכנסות שדווחו באמצעות שומות ממס הכנסה של התובע, וכי במשרד הפנים (נספח ג' לתביעה) מצויינת כתובתו של התובע ברחוב גולדברג לאה 1 בירושלים. התובע לא תיקן במשרד הפנים את מעמדו או כתובתו . כך גם המחאות התובע (נספח י"ד לתביעה) בהם הכתובת היא בארץ ולא מצויין שהוא תושב חוץ. מכל אלה למד הנתבע כי התובע חפץ להציג כלפי הרשויות, גם מס הכנסה, גם ביטוח לאומי וגם משרד הפנים, כי הוא תושב ישראל במהלך כל השנים .
לעניין זה טען הנתבע כי לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, פרטי הרישום במרשם לרבות המען מהווים חזקה לנכונותם. סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין מטיל את חובת העדכון על האדם עצמו. חזקה זו עמדה לנגד עיני המוסד והתובע לא הציג עובדה או בקשה אחרת שהיה בה לסתור את החזקה עד פנייתו בינואר 2014.
הנתבע טען כי העובדה שהתובע עבר להתגורר ברומניה איננה מבטלת באופן מיידי ואוטומטי את תושבותו הישראלית, במיוחד בעי דן הגלובליזיציה, כך על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה . חיזוק לכך מצא המוסד בתעודת ברור פרטים על נוסע (נספח ו' לתביעה ) ממנה עולה כי התובע נהג לבקר מדי חודשיים שלושה בארץ. בביקורים אלה היה מבוטח בביטוח בריאות, ולא טרח לבטח עצמו בביטוח בריאות פרטי בשהייתו בישראל.
הנתבע טען כי תשלומי דמי הביטוח במהלך השנים העניקו לתובע זכויות שונות מהן נהנה באופן ממשי או עקרוני כגון: ביטוח בריאות, צבירת אכשרה לקצבת זקנה, ביטוח מפני תאונות אישיות ועוד, אשר יכול היה לנצל אותן באותה עת. טענתו הרטרואקטיבית היא חכמה של בדיעבד כאשר בתקופה זו לא ארע א ירוע ביטוחי מזכה.
התובע לא הוכיח את "ידיעתה" של הפקידה – טענה זו נטענה בעלמא בתצהירו וגם לו ידעה, החובה ליידע שינוי סטטוס חל על התובע.

ההיבט הנורמטיבי
חובת היידוע לגבי מעמדו על פי דין חלה על המבוטח (ב"ל 15066-08-16 נתן פלדמן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו). התובע ידע על חובת היידוע שכן, בנספח ב' הודיע ב-2002 למוסד לביטוח לאומי על גירושיו. משחובת היידוע הי יתה ידועה לתובע , ולא עשה ליידוע הנתבע בדבר תושבותו, בכתב ולא ביקש שינוי תושבותו , במהלך כל השנים, יש לראותו כמי שישן על זכויותיו וחובותיו.
זאת ועוד, מהמסמכים וגם מתצהיר התובע הוכח כי המוסד לביטוח לאומי היה זמין ונגיש לתובע אשר היה בקשר רצוף עם הנתבע, לרבות משנת 2002 ואילך .
התובע התגרש ב-23.4.2002. כבר בתאריך 8.7.2002 כותב התובע למוסד לביטוח לאומי מכתב שבראשו נרשם "בהמשך לפגישתנו מהיום ולתוצאות הפגישה לא הועלו הנקודות כדלהלן. החל בדיקה שערכתי התברר לי שקבלתי מידע לא נכון..." (נספח לכתב ההגנה) דהיינו התובע ידע לברר זכויותיו מול המוסד. בהמשך במכתב זה הוא מפרט את סעיף 28 לחוק הביטוח הלאומי, את ההגדרות "מיגיעה אישית" ועוד ועוד נושאים מקצועיים הנוגעים לחנות והמסעדה שברשותו. כך גם הגיש מכתב נוסף , בתאריך 18.7.02. שני המכתבים מאוחרים לגירושיו של התובע. ככל שהיה אז כבר ברומניה וראה עצמו כמי ששינה תושבות יכול היה אז ליידע את המוסד בנוגע לכך.
התכתבות זו נמשכה שנים רבות, כאשר על פי המסמכים בכתב ההגנה, נאמר במכתביו במפורש "הנני מבקש לשלם המס על הכנסה זו לביטוח לאומי" כך ב-2004, ב-2005, ואף ב-2008. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת התובע כי הנתבע ידע על מעמדו ותושבותו בחו"ל וחדל ממסירת מידע על הפסקת תושבות. מהמסמכים עולה כי ב-2002 הודיע ר ק על הגירושים ולא על המעבר לרומניה. מאז ואילך אף שעמד בקשר רציף עם המוסד, לא יידע את המוסד בכתב על שינוי תושבותו ואף לא לרשויות אחרות. מהמכתבים שצירף התובע, הוכח שהמוסד היה נגיש וקשוב לו לכל דבר ועניין.
בנסיבות אלה נדחית טענת התובע בדבר הפרה של חובת תום הלב על ידי הנתבע, ו נדחית גם טענת התובע בדבר הפרת חובת הגילוי המוגברת החלה על הנתבע. הנתבע נהג בהגינות עם התובע, הסכים לפרעון חובותיו על פי בקשתו ועל פי חלוקת השיקים ששלח, וניהל עם התובע שיח מתחשב, על פי החוק. כך עולה ממסמכי התובע.
באשר למרכז החיים ומירב הזיקות, טען התובע כי אם הוכיח זאת בדיעבד, כמפורט בתצהירו ונספחיו (מגורים ברומניה, נישואים, לידת בת, טיפולים רפואיים שם ) אזי מרגע הפסקת התושבות בפועל זכאי להחזר רטרואקטיבי.
כפי שציינו לעיל, המצג אשר הציג התובע ביחס למרכז חייו ומירב הזיקות, במהלך השנים, כלפי הנתבע ולא רק כלפיו, היה כי הוא קשור לישראל בטבורו מכוח נכסיו, מכוח משפחתו המורחבת ומכוח הכתובת אותה נתן ולא שינה. כך גם מכח ביקוריו התכופים בישראל מס' פעמים בשנה. על כן אין אפשרות ראייתית, גם בגין השיהוי הרב של הבקשה בינואר 2014, לנוכח המצג במהלך השנים כאמור לעיל, לשים את האצבע בדיוק על אותה נקודת זמן בה גמלה בליבו ההחלטה לנתק את חבל הטבור ולא לראות עצמו כתושב ישראל עוד . לעניין זה לא די בנישואין ולידת ילד בחו"ל.
תימוכין לעניין נוכחותו התמידית בישראל ניתן לראות בנספח ו' בו פורטות כניסות ויציאות מישראל בכל שנה . בנספח זה נתונים בדבר שהותו של התובע בישראל וברומניה. ברוב השנים משנת 2002 עד 2007 כולל , שהה בסך הכל מהימים כשני שליש מהשנה ברומניה. יחד עם זאת, מדי חודשיים שלושה שהה בארץ בין שבועיים לחודש ימים. כך באופן חוזר ונשנה. דהיינו נוכחותו בארץ היתה תכופה.
בשנת 2002 שהה בארץ למעלה מ-40% מ הזמן, ב-2007 שהה 27% מהזמן. גם אם רוב הזמן שהה מחוץ לישראל, נוכחותו בארץ הייתה לעיתים קרובות ובאופן קבוע. במצב זה גם לו היה הנתבע "הולך לחפש" סימנים למעמדו של התובע ,אף שלא מוטלת על הנתבע חובה כזו, לא בהכרח ניתן היה ללמוד על תושבות התובע ברומניה מהמידע במשרד הפנים. משרד הפנים ומרשם האוכלוסין, הם המקורות הנורמטיבי ים מהם ניתן להסיק על תושבות, וגם במשרד הפנים לא שינה את כתובתו. לעניין זה יש לקבל את טענת הנתבע לפיה קיימת חזקה בדין שהרישום במשרד הפנים תקף אלא אם הוכח ההפך וכי לפי חוק רישום אוכלוסין בסע' 17 חובת היידוע על התובע .
בנסיבות אלה אין לזקוף לנתבע חוסר תום לב או הפרה של חובה לגילוי פרטים לתובע, משברישומים שבהם היה יכול הנתבע לבדוק את שאלת חייו או מירב הזיקות, מצג התובע היה של תושבות שלא חדלה. טענה זו של התובע נדחית.
מכלול האמור ,מבחן מרכז החיים ומירב הזיקות אינו חד משמעי , והנטל על כתפי התובע לא הור ם. מטעם זה דין התביעה להידחות.
בנוסף יש לזקוף לתובע שיהוי ניכר ובלתי סביר. נפסק כי: "השאלה אם מדובר בשיהוי החורג מגדר הסביר צריכה להיבחן בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, וכפי שנפסק בבג"צ אמיתי: "אין למצוא תשובה גזורה או חד-משמעית לשאלה זו, והכול תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה" [בג"צ 174/88 אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מב (4) 89 (1988)]." התובע טען לשיהוי כנגד הנתבע אולם עובדתית התובע עמד בקשר שוטף עם הנתבע ונמנע מסיבותיו שלו לגלות או לדווח או לבקש מהנתבע שינוי סטטוס בגין היותו תושב רומניה. את השיהוי יש לזקוף לחובת התובע.
כמו כן יש לקבל את טענת הנתבע כי חוזר גל"ש 1348 (להלן: חוזר גל"ש) בעניין תושבות המונה חמש שנות תושבות עם עזיבת הארץ נועד לשמר זכויות של מבוטחים ופועל בדרך כלל לטובתם. יש לקבל את טענת הנתבע כי התובע לא הציג מסמך שביטח עצמו בביטוח רפואי פרטי בתקופת ביקוריו בארץ, ובכך למעשה היה זכאי לביטוח בריאות ממלכתי ולגמלאות אחרות בתקופת שהותו בישראל. התקיימה ההדדיות של תשלום דמי ביטוח מול זכאות לגמלה בתקופה שמ- 2002 עד 2007 כולל.
בנסיבות אלה יישום חוזר גל"ש לפיו נשללה תושבותו רק מסוף 2007 ואילך, ובד בבד הותיר את תושבותו על כנה לרבות זכויות וחובות לפני כן , הינו יישום נאות של הנחיות פנימיות של המוסד, אשר מאפשר לתושבים לשהות בחו"ל עד לקבלת החלטה סופית מצידם על תושבותם במשך 5 שנים. עוד יש לקבל את טענת הנתבע כי כמי שאחראי על כספי ציבור זכאי לדעת את משאביו ולא להיות מחוייב באופן רטרואקטיבי עתיר שנים. (עא 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש ואח' נגד דניאל שחר( פורסם בנבו).
לסיכום האמור לעיל חל שיהוי בבקשת התובע, גם אם נתעלם מטענת ההתיישנות של הנתבע . שיהוי זה לא מאפשר לדעת מתי באמת ניתק התובע את מירב זיקותיו לישראל. לעניין זה יש לציין כי התובע הגיע לארץ עם אשתו וביתו - כך לפי תצהירו. גם מצג זה ל"פקידה", דו משמעי ויכול ליצור רושם שמשפחתו איתו בישראל. יש לדחות את טענת התובע כי בואו עם אשתו ובתו למוסד לביטוח לאומי היו צריכים לעורר את המוסד לשקול את תושבותו. ההפך הוא הנכון. מכל מקום השיהוי הרב מ-2002 ואילך, אל מול מכתבי התובע בדבר חפצו לשלם דמי ביטוח, כתובותיו ונכסיו בישראל, אינם מאפשרים לקבוע רטרואקטיבית את "מרכז החיים ומירב הזיקות" לתקופה שמ-2002 עד 2007 לפיכך פעל הנתבע כדין עת יישם ל את הוראות חוזר גל"ש הנ"ל ופעל לפיו, כפי שנוהג באופן שיוויוני כלפי כלל המבוטחים .
מטעם זה דין תביעתו להחזר דמי ביטוח ששולמו במועד הקודם לסוף שנת 2007 להידחות. דהיינו, החזר שהחזיר המוסד לביטוח לאומי לתובע בגין דמי ביטוח ששילם רק מתחילת 2008 בסכום כאמור בתע"צ הוא ההחזר שהיה על הנתבע להשיב לתובע. הא ותו לא.

טענת ההתיישנות
אשר לטענת ההתיישנות, בעניין זה מ פנה התובע בפסק דין מד"א וכן לדברי כבוד הנשיא כתוארו דאז השופט י. פליטמן בעב"ל (ארצי) 1844-09-10‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' לבנה חג'ג'‏,(להלן:פס"ד חג'ג') המתייחס להסדר הספציפי בדבר אי תחולת ההתיישנות, בחוק הביטוח הלאומי . אכן פס"ד חג'ג' שולל את טענת ההתישנות על פי חוק הביטוח הלאומי. וכאמור בו "44. על האמור נוסיף כי בחוק הביטוח הלאומי אין הוראת התיישנות לגבי חוב דמי ביטוח או חוב גמלה ששולמה ביתר."
בעניין זה נכונה טענת התובע.
אולם את פס"ד מד"א יש לאבחן כי נסיבותיו שונות . שם שולם כפל תשלום ודובר על החזר , בעניינינו מדובר בדמ"בט ששולמו כחוק, אותם מבקש התובע בדיעבד להשיב לו. השוני העובדתי והמשפטי מהותי.
גם את פס"ד חג'ג' יש לקרוא במלואו. הגם שאין התיישנות, נוכח הספציפיות של לשון חוק הביטוח הלאומי (LEX SPECIALISׂ )כאמור בו, יש בפס"ד זה אמירות נוספות אותן נפרט ואשר גם מכוחן נדחיית תביעת התובע וכמפורט מטה .
בפס"ד חג'ג' נקבע :
"מעבר לזאת, כאמור, כבר בראשית דרכו פסק בית דין זה בהלכת כרמלי כי:
"הקשר בין המוסד לביטוח לאומי לבין החייב בדמי ביטוח אינו מחוזה או מהתחייבות דומה אלא מכוח החוק. המוסד לביטוח לאומי הוקם על ידי מעשה המחוקק וסמכויותיו נקבעו על ידי המחוקק... ואין המוסד רשאי לעשות בכספי המוסד בין שכבר הגיעו לידיו ובין שהם מהווים חוב למוסד כעשות אדם בשלו. המוסד אינו רשאי 'למחוק חוב'...
ברור שאין המוסד רשאי להיות נדיב על חשבון כלל המבוטחים ולוותר על דמי ביטוח או למחול על דמי ביטוח ברור מקל וחומר שלא ילמדו כי עשה כן מתוך נסיבות והתנהגות". (דגש ש.ש.).
בפנינו הוכח כי המוסד נהג לפי הנוהל המחייב ברגע שנודע לו בינואר 2014 מהתובע על שינוי תושבות. בכך מחל והשיב את אותם דמי ביטוח שבסמכותו וסירב ל לוותר על דמי ביטוח שאינו יכול לוותר עליהם על פי חוק , נוהל ופסיקה.
חשוב מכך נקבע שם :
"משאלה הם הדברים אין המערער יכול לבוא בדיעבד ולטעון ולומר לאחר קרות המקרה המזכה בגמלה אני אמנם את חובתי החוקית, שמבלעדיה אין קיום לחוק - לא מילאתי, אבל את הגמלה תשלמו לי בכל זאת, כי כיום אני נכון לשלם את דמי הביטוח שהיה עלי לשלם משכבר. כשם שאינו יכול לומר מראש "לא מדובשו של החוק ולא מעוקצו" - לא אשלם דמי ביטוח ואלה יקוזזו מגמלה עתידית שאקבל (הלכת מוזס)."(דגש ש.ש.) במונת ראי אומר התובע שילמתי, עכשיו כשלא קרה מקרה מזכה עד 2007, תשיבו לי את הכסף. פס"ד חג'ג' לא מאפשר את חכמת ה"בדיעבד" דו צדדית.
באשר לחובת המבוטח לדווח נאמר בפס"ד זה:
" יישום תכלית החוק ביחס לחובה לשלם את דמי הביטוח עוגנה, בעיקרו של דבר, באופן הבא בהוראות החוק:
מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם. עקרת בית אינה חבה בתשלום דמי ביטוח והמעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו (סעיף 342 לחוק).
שיעור דמי הביטוח ....
על המבוטח להצהיר למוסד על הכנסתו ומעמדו (למשל, סעיף 342(ה), 355, וכן תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל"א - 1971) ולשלם דמי הביטוח בהתאם.
לאור האמור נפסק לא אחת כי "כפועל יוצא מהוראות הדין כמבואר לעיל, ברי כי למוסד אין ידיעה ולא יכולה להיות בדבר מעמד המבוטח בדבר הכנסתו ודמי הביטוח שהוא חב. לאור האמור אין המוסד יכול ליידע פרטנית את המבוטח בדבר מעמדו וכפועל יוצא מכך בדבר עצם חבותו בדמי ביטוח ושעורם" (ראה למשל עב"ל (ארצי) 103/99 למיס נאצר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (7.12.10)). מעבר לכך, אפילו יכול היה המוסד על פי רישומיו ליידע מבוטחיו על ידי הצלבת מידע לגבי חובם, אין בכך כדי לפתור את המבוטח מחובתו האישית על פי דין כלפי המוסד."(דגש ש.ש.) התובע חדל ולא דיווח על תושבותו ושינוי בה. הוא עצמו מסתמך על פס"ד חג'ג' .דברים אלה בפסה"ד יפים לגביו. מטעם זה כשלעצמו יש לדחות את מירב טענותיו נגד הנתבע ויש לדחות את תביעתו גם מטעם זה.
עוד נפסק שם:
"...
ב. הוסברה גם חובת היידוע הקונקרטי על פי הדין, של המבוטח את המוסד על מעמדו, הכנסותיו, פרטים רלבנטיים לקביעת זכאותו וכו'. כאן המקום להעיר כי המבוטחים בערעורים שלפנינו לא מלאו בעניינים אלה חובתם שבדין, זאת מחד. מאידך, המוסד מצידו לא יכול היה לדעת את המידע שבידיהם, ורק משהגיע אליו אותו מידע שהקים את החוב, הוא נדרש על ידו.
ג. הובהר גם שהזכויות והחובות נקבעות על פי החוק כך שלא ניתן ליתן גמלאות מעבר לקבוע בחוק ולא ניתן לוותר או למחוק חובות שלא על פי החוק, ובחוק, לאור טיבו, אין הוראת התיישנות חוב מעצם חלוף הזמן."
התובע לא מילא חובתו ליידע את המוסד. ברגע שהתובע יידע ב-2014 הנתבע השיב לו מייד את דמי הביטוח מ-2008 ואילך. בכך המוסד לביטוח לאומי פעל כשורה ובמהירות הראויה למילוי חובתו כנדרש בהיבט המנהלי בפס"ד חג'ג'.
ונפסק: "חובת המהירות הראויה, המוטלת על הרשות המינהלית, אינה אלא חובת התנהגות סבירה: היא דורשת כי הרשות המינהלית תפעל באורח רציני ואחראי בהתחשב בנסיבות ובמשאבים. שינויים בנסיבות ובמשאבים עשויים להשפיע על קצב הביצוע על ידי הרשות המינהלית. הם עשויים גם להשפיע על הערכת המהירות הראויה על ידי בית המשפט" הוכח כי מעת פנייתו ב2014 מייד פעלה הרשות המנהלית- המוסד. על פי הנחיות קבועות ושוויוניות .
ועוד נפסק:
"ויפים לענייננו הדברים עליהם עמד השופט רובינשטיין בחוות דעתו בבג"ץ פלוני, אשר ניתן לאחרונה (בג"ץ 1334/11 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.7.12) :
'לא אחת נכתב על גישתו המגבילה של המחוקק באשר לתשלום רטרואקטיבי של העברות סוציאליות ... תקציבי הציבור לא היו עומדים בהטלת הרטרואקטיביות ברקמה פתוחה ביישומם של הסדרים מיטיבים ... אכן, יתכנו מקרים שבהם מוצבת בהחלת זכאויות, פדות הגורמת עוגמת נפש למי שנפל בצידו הלא-זוכה של מתרס הזכאות, אשר הכרח להציבו במקום כלשהו. זהו אותו איזון, בין התכלית הסוציאלית לאילוצים התקציביים ... בענייננו הוראות הדין התוחמות ל - 12 חודשים אחורנית אינן מן הסוג המצדיק התערבות..." (הלכת לוזון) "
התובע מבקש ישום רטרואקטיבי עתיר שנים שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקה זו.
חשוב מכך נאמר בו:
"לאור מהותו של הביטוח הלאומי, יכול מבוטח לשלם דמי ביטוח בענף שבו הוא לעולם לא יזכה לגמלה, כגון תשלום דמי ביטוח עבור שירות מילואים גם על ידי מי שפטור משירות מילואים; יכול אדם לשלם דמי ביטוח בענף שבו הוא לא יהיה זכאי לגמלאות מסוימות בשל גובה הכנסתו (גמלת שאירים לגבר, גמלת סיעוד, גמלת נכות) או בשל כך שלא מתקיימים תנאים אחרים לתשלום הגמלה. יחד עם זאת, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, תשלום דמי ביטוח מקנה למבוטח זכויות ביטוחיות ספציפיות, כך שקיים קשר מהותי בין תשלום דמי ביטוח על ידי המבוטח לזכאותו לגמלאות השונות, וזאת במספר היבטים.."
היבטים אלו המפורטים שם, נטענו ע"י הנתבע ובצדק וגם בכך יש כדי לדחות את תביעת התובע .
ולבסוף נפסק שם כי בכל מקרה, לפי נסיבותיו, יש לערוך את איזון האינטרסים הראוי בין האינטרס של הפרט שבו מדובר לבין אינטרס הציבור. לעניין זה נפסק כי המבחנים החלים על שיהוי מצד אדם המבקש לבטל החלטה מינהלית, חלים גם כאשר מדובר בשיהוי מצד רשות מינהלית בהפעלת סמכותה.
"בסופו של חשבון, בכל מקרה יש לשקול את הנזק לאדם, כפרט, שבית המשפט מצווה להגן על זכות הקניין שלו, כנגד הנזק לציבור. בית המשפט צריך לאזן, זה כנגד זה כל אינטרס מן האינטרסים השייכים לעניין, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם. כך כאשר מדובר בשיהוי מצד אדם המבקש לבטל החלטה מינהלית. ראה בג"צ 170/87 אסולין ואח' נ' ראש עיריית קרית גת ואח' [פורסם בנבו] [7]. בדומה לכך גם כאשר מדובר בשיהוי מצד רשות מינהלית בהפעלת סמכותה" .בג"צ 465/93 טריידט ס.א. חברה זרה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, פ"ד מח(2) 622 (1994).
וראו גם: זמיר, הסמכות המינהלית, ע' 1109 – 1111 (2010);"
על כן החלת אמירותיו של פסד חג'ג' על נסיבותיו של התובע, גם אם מתקבלת טענתו להעדר התיישנות, מחייבת דחיית תביעתו בכל ההיבטים שנמנו לעיל.

סוף דבר
תביעת התובע להחזר דמי ביטוח ששילם התקופה הקודמת ל- 2008 נדחית.
הוכח כי הנתבע פעל על פי דין עת השיב כאמור בתע"צ רק את דמי הביטוח ששולמו מ-2008 ואילך .

שקלנו השתת הוצאות הנתבע על התובע משכל הנתונים היו בפניו, מתחילת ההליך וכן הפסיקה . רק בשל העובדה כי מדובר באדם מבוגר, מעל 70 שנה, פצוע צה"ל וחולה, לפנים משורת הדין , כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כג חשוון תשע"ט, ( 1 נובמבר 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת