הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ת"ב 8821-09-16

13 יוני 2017
לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

המבקש
משה מישאלוף
ע"י ב"כ: עו"ד שי אליאס
-
המשיבה
מועדון הכדורגל הפועל עכו
ע"י ב"כ: עו"ד יפתח אבן עזרא

פסק דין

1. לפנינו בקשת מר משה מישאלוף לביטול פסק הבוררות מיום 2.6.16, בו הוכרע סכסוך בין הצדדים על-ידי כב' הבורר, עו"ד שמעון אייל.

רקע עובדתי
2. מר משה מישאלוף (להלן – המבקש) הוא שחקן כדורגל מקצועני, המשחק מאז עונת 2011/2012 ועד היום בשורות מועדון הכדורגל הפועל עכו (להלן- המועדון).

3. ביום 11.8.11 נכרת הסכם ראשון בין הצדדים בהתייחס לעונת המשחקים 2011/2012 ולעונת 2012/2013 (להלן – ההסכם הראשון).
הסכם נוסף נכרת בין הצדדים ביום 25.7.13 לעונות 2013/2014 ו- 2014/2015 (להלן- ההסכם השני).

בכותרת להסכמים אלה, שנוסחם המודפס זהה, ונוספו להם בכתב יד הוראות באשר לתקופת ההסכם, התמורה והוראות משלימות, מצוין שמה המודפס וסמלה של ההתאחדות לכדורגל בישראל. על-פי האמור בהסכמים אלה (נספחים א' וב' לבקשה) נקבעו זכויות וחובות הצדדים "בכפוף לתקנוני ההתאחדות".
בסעיף 2 להסכמים צוין כך:
"א. הצדדים מצהירים בזאת שהסכם זה נערך בכפיפות להוראות תקנון בקרת תקציבים של ההתאחדות (להלן – "התקנון"), ובכפיפות לכל יתר תקנוני ההתאחדות.
ב. הצדדים מצהירים בזאת כי כל הוראה מהוראות סעיף 8 להסכם זה אשר תעמוד בסתירה להוראות התקנון או להוראות אחרות של הסכם זה ו/או תחרוג מהוראות התקנון, תיחשב כבטלה ומבוטלת."

בין התחייבויות השחקן צוין (סעיף 3.ח.) כי השחקן מתחייב "לא לדרוש ו/או לא לקבל בתקופת הסכם זה תשלומי נטו מהקבוצה", וכן כי השחקן מתחייב (סעיף 3.ט.) "לא לחתום על כל הסכם נוסף עם הקבוצה בכל הקשור למשחקו בקבוצה בתקופת הסכם זה, אלא בהסכמה ובאישור של הרשות לבקרת תקציבים".

בין הסעיפים הנוגעים להתחייבות המועדון, צוין (סעיפים 4.א ו- 4.ג) כי המועדון מתחייב "לשלם לשחקן את הסכומים הנקובים בסעיף התמורה של הסכם זה, בתשלומי ברוטו בלבד מהם ינוכו מס הכנסה וביטוח לאומי כדין כמתחייב עפ"י הוראות מס הכנסה וביטוח לאומי, ו/או עפ"י הסדרים בכתב שיהיו לקבוצה עם מס הכנסה ו/או עם בטוח לאומי, ובלבד שאלו לא יפגעו במעמד השחקן, ולהמציא אישור על כל ניכויים אלו", וכן ש"לא להתחייב ולא לשלם לשחקן בתקופת ההסכם כל סכום נטו".
בסעיף 6 להסכמים צוין כי בתמורה להתחייבויות השחקן מתחייב המועדון לשלם לשחקן את התמורה הנקובה באותו סעיף. בתחתית הסעיף צוין כי "כל הסכומים הנ"ל הם סכומי ברוטו מהם תנכה הקבוצה מס הכנסה וביטוח לאומי כחוק".

בסעיף 10 להסכמים צוין, בין השאר, כי "מוסכם על הצדדים במפורש, כי הסכם זה כפי שיוגש לרשות ויאושר על-ידה יהיה ההסכם היחידי המחייב בין הצדדים וכל הסכם אחר אשר לא יוגש לרשות ולא יאושר כנ"ל יהיה בטל ומבוטל, חסר תוקף ונפקות ולא ינהגו על-פיו."

בהתאם להוראות ההסכמים התחייב המועדון עוד לפעול בהתאם להוראות צו ההרחבה בעניין ביטוח פנסיוני (סע' 4.ה), ולספק טיפול רפואי נאות כנגד הצגת אישורים רפואיים מתאימים (סע' 4.ו.).

4. באשר לתמורה לה זכאי המבקש נקבע בהסכמים כך:
בהסכם הראשון (כאמור בסעיפים 6 ו- 8 להסכם) – 9 תשלומי שכר חודשי כולל בסך 36,266, וסכום כולל בסך 326,394 ₪. עוד נקבע כי השחקן זכאי לתשלום פרמיות עבור 40 נקודות בסך 3,094 ₪ ובסכום כולל של 123,760 ₪. בסעיף התמורה צוין כי סה"כ לתקופת ההסכם זכאי השחקן ל- 450,154 ₪. כן נקבע כי הקבוצה מתחייבת לספק לשחקן רכב 1,600 סמ"ק + הוצאות דלק וכן מענק מיקום 1-8 בסך 80,821 ₪ ברוטו.
בהסכם השני (כאמור בסעיפים 6 ו- 8) – 12 תשלומי שכר חודשי כולל בסך 40,535 ₪ וסה"כ לתקופת ההסכם – 486,420 ₪. כן נקבע כי המבקש " יקבל רכב + דלק או לחלופין דירה עד 4,000 ₪ בכל חודש", מענק 1-6 בגובה 50,000 ₪ מענק גביע המדינה בסך 20,000 ₪ וכן "יקבל עד 2 פעמים בשבוע בית מלון בעכו".

5. ההסכמים נחתמו על-ידי המבקש והמועדון, ואושרו על-ידי הרשות לבקרת תקציבים בהתאחדות הכדורגל.

6. ביום 17.6.13, כחודש לפני חתימת ההסכם השני, חתמו הצדדים על זיכרון דברים (להלן – זיכרון הדברים), שהוראותיו מתייחסות לתקופה 1.7.13 – 30.6.15, היינו לעונות 2013/2014 ו- 2014-2015 (התקופה לה מתייחס גם ההסכם השני).
בזיכרון הדברים נקבע "שכר בסיס נטו – 27,000 ₪ * 12 נטו". עוד נקבע כי המבקש זכאי לרכב ודלק או לחלופין 4,000 ₪ * 12 נטו, ומענק מיקום 1-6 50,000 ₪. בסעיף ה' לזיכרון הדברים צוין כי "כל הסכומים הרשומים יתורגמו לברוטו בהנה"ח ויועלו על הסכם בקרה".

הפערים שבין ההסכמות כאמור בהסכם הראשון והשני לבין ההסכמות כאמור בזיכרון הדברים, ואי הסדרים בביצוע התשלומים השונים, הם העומדים בבסיס מרבית המחלוקות שבין הצדדים.

טענות המבקש בפני כב' הבורר
7. תביעת המבקש הוגשה בהתאם להוראות הוראות סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח – 1988, והוראות תקנון המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל (נספח א' לתשובת המועדון), כמו גם בהתאם להוראת סעיף 7 להסכמים בין הצדדים הקובע:
"א. הצדדים מסכימים כי חילוקי דעות שבין הקבוצה לבין השחקן או בין השחקן לבין הקבוצה, בכל הקשור להוראות הסכם זה, יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות.
ב. הבוררות תתנהל בהתאם להוראות תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות."

8. בכתב התביעה כפי שהוגש לבורר (נספח ב' לבקשה) העלה המבקש את הטענות הבאות:
א. באשר לעונת המשחקים 2011/2012:

  1. המועדון העביר דיווח לא נכון לרשויות המס על נקודות הזיכוי להן זכאי המבקש, מה שהוביל לדרישת תשלום של פקיד השומה מהמבקש בסך 14,705 ₪.
  2. המועדון לא שילם את כלל התמורה לה זכאי המבקש, כך שנוצרה יתרה לתשלום בסך 435 ₪. בנוסף, המועדון שילם חלק מהסכומים להם זכאי המבקש כ"פיצויי פיטורים" על אף שהמבקש כלל לא פוטר והפחיתה משכר 4/12 סך 8,962 ₪ ששולמו בתלוש השכר לאותו חודש כ"פיצויי פיטורים".
  3. למבקש לא שולמה התמורה ההולמת בגין "נקודות ליגה" כמובטח, כך שהמועדון נותר ביתרת חובה בגין נקודות ליגה בסך 6,188 ₪.
  4. המועדון התחייב לשאת בתשלום הוצאות נסיעה ודלק בסך 3,840 ₪ נטו לחודש, ובפועל שילם 1,500 ₪ בלבד, ולפיכך נותר ביתרת חובה בסך 21,060 ₪ נטו.
  5. המועדון לא ביצע הפרשות פנסיוניות כמתחייב, ולכן בגין 9 חודשי עבודה בעונה זו נותרה ביתרת חובה בגין הפרשות מעביד בשיעור 12.5% מהשכר בסך 40,780 ₪.

ב. באשר לעונת המשחקים 2012/2013:

  1. המועדון נותר ביתרת חובה בגין 2 נקודות ליגה בסך 6,188 ₪ ברוטו.
  2. המועדון נותר ביתרת חובה בגין הוצאות דלק ונסיעות, שכן המועדון התחייב לשאת בתשלום 3,840 ₪ נטו לחודש ושילם 1,500 ₪ בלבד. מכאן שנותרה יתרה לתשלום בגין 10 חודשים בסך 23,400 ₪ נטו.
  3. המועדון העביר דיווח לא נכון לרשויות המס על נקודות הזיכוי להן זכאי המבקש, ומסר הצהרה כוזבת לפיה המבקש הוא תושב עכו. התנהלות זו הובילה לדרישת תשלום של פקיד השומה מהמבקש לתקופה זו בסך 23,335 ₪.
  4. המועדון לא ביצע הפרשות פנסיוניות כמתחייב, ולכן בגין הפרשות מעביד לקופת הביטוח בשיעור 15% משכר כולל לתקופה זו בסך 362,660 ₪ - על המועדון לשלם לידי המבקש 54,399 ₪.
  5. המועדון הפר את התחייבותו להעמיד לינה למבקש במלון. המבקש אמד תביעתו ברכיב זה בסך 48,000 ₪.

ג. באשר לעונת המשחקים 2013/2014:

  1. המועדון נותר ביתרת חובה בגין שכר החודשים 4/14 ו- 5/14 בסך 21,964 – סכומים שקוזזו משכרו של המבקש ללא הסכמתו או ידיעתו.
  2. המועדון לא ביצע הפרשות פנסיוניות כמתחייב, ולכן בגין הפרשות מעביד לקופת הביטוח בתקופה זו נותר ביתרת חובה בסך 60,802 ₪.
  3. המועדון הפר את התחייבותו להעמיד לינה למבקש במלון. המבקש אמד תביעתו ברכיב זה בסך 48,000 ₪.

ד. באשר לעונת המשחקים 2014/2015:

  1. המועדון נותר ביתרת חובה בגין שכר עבודה לתקופה שבין החודשים 1/14 – 11/14, "אחר זיכויים וניכויים משכורותיו של התובע על-פי שיקול דעתה של הנתבעת", וזאת בהסתמך על זיכרון הדברים שבין הצדדים שנקב בסכומי תשלום בנטו. לפיכך נותר המועדון ביתרת חובה בסך 14,191 ₪ (פירוט בסעיף 24 לכתב התביעה).
  2. המועדון ביצע הפחתה שלא כדין של השכר בחודשים 4/14 ו- 5/15 בגין "קיזוז הפרשי שכר 2013/14" בסך 21,964 ₪.
  3. המועדון לא ביצע הפרשות פנסיוניות כמתחייב, ולכן בגין הפרשות מעביד לקופת הביטוח בתקופה זו נותר ביתרת חובה בסך 25,334₪.
  4. המועדון הפר את התחייבותו להעמיד לינה למבקש במלון. המבקש אמד תביעתו ברכיב זה בסך 48,000 ₪.
  5. המועדון הפר את התחייבותו לתשלום החזרים עבור טיפולים רפואיים שעבר בשל פציעות שנגרמו בעת משחקי המועדון ובסך 13,171 ₪ נטו.

9. בנוסף לרכיבים כמפורט לעיל, עתר המבקש כי המועדון יחויב בתשלום פיצוי בגין הפרת הסכמים ועוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

פסק הבוררות
10. במסגרת הפסק (נספח א' לבקשה), סקר הבורר את הרקע להתקשרות ואת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים לרבות זיכרון הדברים.
הבורר קבע כי התנהלות המועדון לקתה באי סדר באשר לתשלומי שכר לשחקנים, כי תלושי השכר נמסרו למבקש באיחור, וכי התקשה לקבל מידע והסברים לגבי חלק או רוב התקופה הרלוונטית לתביעה.
יחד עם זאת, חלק ניכר מהתביעה נדחתה לאחר שהבורר קבע כי אין תוקף לזכרון הדברים הקובע זכאות לשכר בערכי נטו – שכן זה נחתם בניגוד להוראות תקנון ההתאחדות לכדורגל ובניגוד להוראות המפורשות של ההסכמים האוסרים על תשלום בנטו.

11. באשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי המועדון בהקשר לרכיבים הנתבעים עבור עונות 11/12 ו- 12/13 – הטענה נדחתה שכן המבקש קיבל את תלושי השכר רק בחודש 1/14, ורק לאחר עיון בהם יכול היה ללמוד על תשלום רכיב "פיצויי פיטורים" בחודש 4/12, על נקודות הזיכוי במס, על ביצוע תשלום נקודות פרמיה, הפרשות פנסיוניות ותשלום הוצאות נסיעה ודלק.
הבורר קיבל את טענת ההתיישנות באופן חלקי בלבד, ואך ורק בנוגע לרכיב הטיפולים הרפואיים בעונות 2011/2012 ו- 2012/2013 וקבע כי לא ניתן לומר כי המבקש לא ידע על עילת התביעה לאחר כל אחת מהפציעות.

12. באשר לטענה בדבר הפחתת שכר בגין תשלום "פיצויי פיטורים" בחודש 4/12 בסך 8,962 ₪ - קבע הבורר כי יש לדחות את טענות המבקש, שכן לא בוצעה הפחתה בשכר חודש 4/12, אלא בתלוש השכר בוצעה חלוקה לרכיבי שכר בסיס ופיצויי פיטורים, באופן שסך הכל זכה המבקש בחודש זה לתמורה בסך 36,266 ₪, היא התמורה המוסכמת, ומכאן שלא נגרם למבקש נזק.

13. באשר לטענה בדבר נזק שנגרם בשל הצהרה כוזבת לרשויות המס – הבורר דחה את טענות המבקש וקבע כי לא ברור מהראיות שהוצגו מטעם המבקש מה מקור החוב לרשויות המס ולא הוכח האם המבקש אכן ביצע תשלום כלשהו למס הכנסה. עוד נפסק כי גם אם המבקש קיבל נקודות זיכוי ביתר כתוצאה של חישוב שגוי והצהרה שגויה לפיה הוא תושב עכו, הרי שבעקבות דרישת התשלום השיב כספים שממילא לא היה זכאי להם.

14. באשר לתשלום בגין נקודות פרמיה לעונות 2011/2012 ו- 2012/2013 – הבורר קיבל את התביעה וחייב את המועדון לשלם 12,376 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.12 ועד התשלום המלא בפועל.

15. באשר לתשלום בגין הוצאות נסיעה ודלק לעונות 2011/2012 ו- 2012/2013 – הבורר דחה את טענות המבקש, שהסתמכו על התחייבות המועדון לתשלום הוצאות נסיעה ודלק עבור רכב בנפח מנוע 1,600 סמ"ק ועל תחשיב שנערך באשר לחישוב הוצאות אלה. הבורר קבע כי ההסכם הראשון לא נקב בסכום בקשר להוצאות נסיעה ודלק, כי המבקש לא הציג קבלות לתמיכה בטענתו וכי אין לקבל את התחשיב שערך התובע.

16. באשר להפרשות פנסיוניות לעונות 2011/12, 2012/13, 2013/14 ו- 2014/15 – קיבל הבורר את טענות המבקש בחלקן. הבורר בחן את תלושי השכר של המבקש, את התדפיס שהציג המועדון בדבר סכומים שהועברו לקופת הביטוח, ואת הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק וקבע כי על המועדון לבצע הפרשות לקופת הביטוח של המבקש בהתאם לשכר הממוצע במשק לכל אחת מהשנים כמפורט בפסק, וכי עליה לעשות זאת תוך חודש ימים מיום קבלת הפסק, כשהסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.14 ואילך.

17. באשר לתביעה להפרשי שכר לעונות 2013/2014 ו- 2014/2015 בהתחשב בטענות בדבר הפרשים בין ההסכמות לתשלום שכר בסכום נטו כאמור בזכרון הדברים לבין הסכום ששולם בפועל – הבורר דחה את טענות המבקש.
הבורר קבע כי אין תוקף לזכרון הדברים שנחתם בניגוד להוראות תקנון ההתאחדות לכדורגל ובניגוד להוראות המפורשות של ההסכמים האוסרים על תשלום בנטו. הבורר קבע כי המבקש היה זכאי לקבלת שכר עבודה ברוטו, כפי שאכן שולם לו.

18. באשר לתביעה להשבת סך 21,964 שנוכה מהשכר בחודשים 4-5/2014 – הבורר קבע כי הניכוי בוצע בשל תשלומי יתר ובוצע כדין. הבורר קבע כי המשיבה זכאית לערוך התחשבנות בגין סכומים ששולמו ביתר תוך זמן סביר וכי כך עשתה.

19. באשר לתביעה להעמדת מלון לעונות 2013/2014 ו- 2014/2015 – הבורר קבע כי מדובר בהטבה שאינה חלק משכר המבקש ולכן משהמבקש לא ניצל את ההטבה הוא אינו זכאי לקבלת תשלום כתחליף. בנוסף, קבע כי המבקש לא הציג אסמכתאות בגין לינה במלון על חשבונו. לאור האמור, נדחתה תביעת המבקש ברכיב זה.

20. באשר לתביעה לתשלום עבור טיפולים רפואיים – הבורר קבע כי יש לדחות מחמת התיישנות את התביעה לגבי עונות 2011/2012. באשר לפציעה מעונה 2013/2014 קבע הבורר כי על המשיבה לשאת בעלות טיפולים בסך 4,340 ₪, וכי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.1.14.

21. באשר לתביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש – הבורר קבע כי אכן אצל המשיבה שרר אי סדר במשך תקופה ארוכה, מה שאף גרם להפרות ההסכם על-ידי המשיבה ולמפח נפש אצל המבקש. לאור האמור, הבורר חייב את המשיבה לשלם למבקש פיציים בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪, סכום שישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

דיון והכרעה
22. סעיף 24 לחוק הבוררות מונה את העילות לביטול פסק בורר, שהן בבחינת "רשימה סגורה", והן:
"(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;
(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."

23. הלכה היא בית השפט אינו שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי הבוררות, ולא יבחן מהותית את תוצאותיו, אלא את תקינות ההליך.
ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 נקבע:
"... התערבות שיפוטית בפסק-בורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות".

נדון להלן בטענות המבקש כנגד פסק-הבורר אחת לאחת.

הבורר חרג מסמכותו כשפסק בניגוד לחוקי המגן
24. לטענת המבקש, הבורר פעל ללא סמכות וחרג מהסמכויות שהוקנו לו, ומכאן שקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.
כך, בין השאר, הבורר דן בשאלת תוקפו של זכרון הדברים מיום 17.6.13 לגבי עונת המשחקים 2013/2014 בהעדר סמכות לעשות כן.
בנוסף, הבורר פסק בניגוד לחוקי המגן, לרבות הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן- חוק הגנת השכר), ודן בנושאים שכלל לא ניתן למסור אותם להכרעת בורר. הבורר פסק בניגוד להוראות חוק הגנת השכר כשקבע שהניכויים מהשכר נעשו כדין, ובכך שלא חייב את המשיבה להשיב תשלומים שהמבקש חויב לשלם לשלטונות המס עקב הצהרתה הכוזבת של המשיבה לפיה המבקש הוא תושב העיר עכו.
לאור האמור, נטען כי יש להורות על ביטול פסק-הדין שנדונו בו שאלות של שכר שלא שולם לרבות אי תשלום הוצאות דלק המהווה חלק מהשכר, ניכויים מהשכר בניגוד לדין, הפרת חובת ביטוח פנסיוני, והפרת הסכם עבודה.

25. המבקש טוען כי קביעותיו של הבורר חסרות בסיס ומנוגדות לדין המהותי, וכי גם במובן זה חרג הבורר מסמכותו.
המבקש גרס כי העדויות שהוצגו בפני הבורר מצביעות באופן ברור כי המשיבה ראתה עצמה מחויבת בהוראות זכרון הדברים בדבר תשלום שכר בערכי נטו, וכי המשיבה אף פעלה לפיו במהלך חלק מתקופת העבודה, ולפיכך היה על הבורר לקבוע כי יש ליתן תוקף לזכרון הדברים ולקבוע כי המשיבה הפרה את הוראותיו.
בנוסף, נטען כי אין בסיס לקביעת הבורר כי המשיבה יכולה היתה לערוך התחשבנות במועד בו זו נערכה וכי קביעתו בעניין זה מנוגד לדין בדבר מועד ביצוע התחשבנות וניכויים בהתאם לחוק הגנת השכר.

26. באשר לטענה כי הבורר חרג מסמכותו עת דן במחלוקת בדבר ניכויים משכרו של המבקש על אף שמדובר בנושא שהוא מתחום משפט העבודה הקוגנטי ומסור לפיכך להכרעתו של בית הדין לעבודה – דין הטענה להידחות.
אכן, סכסוכים שעניינם זכויות מגן קוגנטיות מכוח משפט העבודה – אשר עליהן אין הצדדים רשאים להתנות – אין מקומם להתברר לפני בורר (בג"ץ 289/79 דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 820, 824 (1979); רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נ(2) 426, 431 (2001); בג"ץ 8222/09 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, (6.12.2009); סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך א' (מהדורה שלישית מורחבת, 1991), בעמ' 81-78).

בנסיבות המקרה שלפנינו, המבקש עצמו, באמצעות ב"כ, הוא שהגיש את התביעה לבורר וכרך בו במפורש את זכויותיו מכח דיני המגן (בין השאר בנוגע לזכאות לשכר עבודה על יסוד זכרון הדברים הנוקב בסכומי נטו, הזכאות להפרשות פנסיוניות והטענות הנוגעות לניכויים שלא כדין משכרו). במהלך בירור ההליך בפני הבורר לא העלה המבקש את טענת היעדר הסמכות או את אפשרות קיומה של עילת ביטול זו.
המבקש ציין אמנם בסיכומים מטעמו כפי שהוגשו לבורר (חלק מנספח ב' לבקשה) כי "לא תבע במסגרת תביעה זו סעדים שמקורם בחוקרי המגן שהם בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, כדוגמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה ו/או זכויות סוציאליות קוגנטיות והוא שומר על זכותו להגיד תביעה נפרדת בגין כך". אלא שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם טענותיו של המבקש בפני הבורר, המתייחסות בין השאר לזכאות לשכר עבודה בערכי נטו בהתאם להתחייבות המשיבה לפי זכרון הדברים, או זכויות המבקש לפיצוי בגובה הפרשות פנסיוניות לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק - זכויות שאף הן מכח דיני המגן. בנוסף, המבקש עצמו טען בפני הבורר כי סכומים שנוכו משכרו נוכו שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר (סעיפים 41-42 לסיכומים מטעם המבקש בהליך הבוררות, חלק מנספח ב' לבקשה)

27. ככלל, לא יהיה מקום, כעניין של מדיניות, להשלים עם תוצאה לפיה צד שהביע רצונו במפורש בהליך של בוררות והגיש את תביעתו לבורר – יטען בדיעבד כי אין לתת תוקף לרצונו זה (וראה: רע"א 285/15 משה גורן נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (26.7.15), בפסקה 11).

בבג"צ 2852/16 מעונות ילדים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (11.5.2016) נפסק בעניין זה (פסקה 13) כי:
" נוכח העלאת טענה בדבר סמכות הבוררים ותוקף הליך הבוררות רק אחר שהתקיים ונשלם, יבחן בית המשפט האם קמה למבקש מניעות להעלות את הטענה, על מנת למנוע אופורטוניזם ושימוש לרעה בהליכי משפט, שיפגעו במוסד הבוררות, אשר הגנה עליו אף היא אינטרס ציבורי בעל משקל. כן יבחן, האם הותרת פסק הבוררות על כנו תגרום עיוות דין בנסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו".
(וראה גם בבר"ע (ארצי) 12534-02-17 בית חינוך לבנות לאידיש - מרים ראטה (12.3.17); עע (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ (1.7.08); רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2) 426, 432).

מכאן, שיש לבחון טענות בדבר חוסר סמכות המועלות רק לאחר שהבורר נתן את הפסק בנושא של זכויות מכח משפט העבודה המגן - במשקפי תום הלב ובמענה לשאלה האם התרת פסק הבוררות על כנו תגרום עיוות דין בנסיבות המקרה הקונקרטי, שאז ניתן יהיה לשקול האם פסק-הבורר ניתן לביטול (במובחן מפסק-בורר שניתן בחוסר סמכות והוא בטל מעיקרו).

28. בנסיבות המקרה כאן, שעה שהמבקש היה מיוצג בעת ניהול התביעה בפני הבורר, יזם את הגשתה בפני הבורר גם בנושאים שהם מתחום דיני המגן, העלה את טענת היעדר הסמכות רק בשלב הבקשה לביטול פסק-הבורר, ולא ניתן כל טעם להתנהלות זו, ושעה שלא מצאנו כי נגרם למבקש עיוות דין – ניתן לאשר את פסק-הבורר גם אם הבורר דן בנושא שהוא מתחום דיני המגן.

29. אין המקרה שלפנינו דומה למקרה שנדון בת"ב ( אזורי ת"א) 34603-12-15 הראל אחזקות – דני עמוס (9.6.16), המוזכר בסעיף 10 לסיכומי המבקש. בנסיבות המקרה שם פנה המעסיק בבקשה לביטול פסק הבורר, בעוד הליך הבוררות נוהל ביוזמת העובד. מכאן, שהמעסיק לא היה מושתק בנסיבות אותו מקרה מלהעלות את טענת היעדר הסמכות.

30. טענות המבקש כנגד קביעות הבורר בשאלת תוקפו של זכרון הדברים, כמו גם בשאלות ההתחשבנות שבין הצדדים, דיווחי המס, שאלת ההתיישנות ותשלום הזכויות השונות - הן טענות ערעוריות במובהק. הלכה היא כי טעות משפטית או טעות שבעובדה אין בה כשלעצמה כדי להוות עילה לביטול פסק בורר, ואין לראות בבקשה לביטול כתחליף לערעור בשאלות הנוגעות לתוכנו של פסק הבורר בנקודה זו או אחרת, כל עוד אין המדובר בפסק בורר המנוגד באופן מובהק לתקנת הציבור (רע"א 7205/01 כפר דניאל מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני (4.2.02)). בנסיבות העניין, לא מצאנו כי קביעת הבורר באשר להיעדר תוקף לזכרון הדברים בהתייחס להוראות יתר ההסכמים שבין הצדדים והראות תקנון ההתאחדות, או קביעתו בדבר מועד עריכת ההתחשבנות בין הצדדים היא בלתי סבירה באופן קיצוני כך שיש בה כדי לגרום לעיוות דין באופו המצדיק את ביטול הפסק.

הבורר לא הכריע בכל הנושאים שנמסרו להכרעתו
31. המבקש טען כי הבורר לא דן באופן שלם בכלל הנושאים שנמסרו להכרעתו.
לטענת המבקש הבורר לא דן בטענותיו בדבר הפרשי שכר לעונות המשחקים 13/14 ו- 14/15 אלא הסתפק בקביעה כללית כי זכרון הדברים אינו תקף.
בנוסף נטען כי הבורר לא דן בטענה כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב עת חתמה על זכרון הדברים והעלתה את הטענה כי אין בו כדי לחייב רק בשלב מאוחר יותר.

32. דין טענה זו להידחות. עיון בפסק הבורר מעלה במפורש כי הבורר דן בסוגיית הפרשי השכר (פרק ו' לפסק הבורר) אלא שמצא לדחות את תביעתו של המבקש בעניין זה לאחר שקבע במנומק כי אין ליתן תוקף מחייב לזכרון הדברים המנוגד להוראות ההסכם השני שאושר על-ידי הבקרה התקציבית, וכי המבקש זכאי לשכר בערכי ברוטו כפי ששולם לו בפועל. הבורר התייחס עוד לסוגיית תשלום השכר והניכויים בחודשים 4-5/14 (פרק ז' לפסק הבורר) והכריע גם בשאלה זו.

פסק-הבורר סותר את תקנת הציבור וקימת עילה שעל-פיה היה בית משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד.
33. לטענת המבקש, פסק-הבורר סותר את תקנת הציבור ומקים עילה לפיה היה מקום לבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד – כל זאת משום שהבורר קבע ממצאים והגיע למסקנות העומדות בסתירה להוראות קוגנטיות. הבורר, לטענת המבקש, פסק בניגוד לדין כשקבע בניגוד להוראות חוק הגנת השכר באשר להכשרת הניכויים שבוצעו מהשכר ואיפשר אי תשלום של שכרו המלא והמובטח של המבקש.

34. מדובר בעילות ביטול המיועדות למצבים נדירים, קיצוניים וחריגים, וביניהן בנסיבות של פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות, או גילוי תרמית (רע"א 5591/02 עופרה גוירצמן נ' רות פריד (20.12.04).
טענות המבקש בעניין שלפנינו אינן מצדיקות שימוש בעילות ביטול אלה, לאחר שלא שלא מצאנו, כמפורט לעיל, כי קביעותיו של הבורר מנוגדות לדין או נגועות באי צדק.

איחור במתן הפסק
35. בבקשתו טען המבקש כי יש להורות על ביטול פסק הבורר בשל איחור במתן הפסק. המבקש טען כי היה על הבורר ליתן את הפסק תוך 3 חודשים מיום שהתחיל לדון בסכסוך או מיום שנדרש להליך, לפי המוקדם והוא רשאי להאריך את התקופה ב- 3 חודשים נוספים. בפועל, פסק-הבורר ניתן באיחור ניכר לאחר שחלף המועד ומכאן שהוא בטל.
בסיכומים מטעמו לא הועלתה טענה זו, ומכאן שהטענה נזנחה.
נציין כי דין הטענה להידחות אף לגופה, שעה שהמבקש לא הראה כי מסר הודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק לפיו הוא שומר לעצמו הזכות להעלות טענה זו. משכך, ובהתאם לסעיף 26(ג) לא יכול המבקש להישמע בטענה זו. המבקש אף לא סתר את טענת המשיבה בכתב התשובה לפיה המבקש פנה אל הבורר בבקשה להארכת מועד להגשת סיכומים מטעמו מספר פעמים ואלה הוגשו לבסוף 6 חודשים לאחר המועד המקורי שנקבע להגשתם.

סוף דבר
36. לאור האמור והמפורט לעיל, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית.
משנדחתה הבקשה, יש מקום לאשר את פסק-הבורר וזאת אנו עושים בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 28 לחוק הבוררות.

37. המבקש ישא בשכ"ט המשיבה בסך 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, (13 יוני 2017בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יהודה פיגוריה

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר יוסף מרקו