הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ק"ג 36481-12-16

לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) - מר שלמה ליב
נציג ציבור (מעסיקים) - מר שלמה גרון

התובעת
מריה שקור

-
הנתבעת

  1. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ
  2. מדינת ישראל – משרד האוצר, הממונה על שוק ההון- מתייצבת בהליך

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה להכיר בתובעת כזכאית לפנסיית נכות מלאה החל מדצמבר 2013, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פנסיית נכות החל מחודש 12/2013 ועד למועד הגשת התביעה . כמו כן, עותרת התובעת לאפשר לה להמשיך בהפקדת גמולים באופן עצמאי , רטרואקטיבית מחוד מאי 2014 תוך שמירת זכויותיה כעמיתה פעילה אצל הנתבעת.

ואלו העובדות הרלוונטיות:
התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בחברת המשפץ- 2005 (ש.פ.) בע"מ מ- 1.7.2002 ועד מרץ 2014. התובעת בוטחה על ידי מעסיקתה אצל הנתבעת החל מיום תחילת העבודה ב- 1.7.2002 .

הנתבעת היא קרן פנסיה חדשה מקיפה כמשמעותה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964.

התובעת סובלת ממחלת לב ועברה שלושה ניתוחי לב פתוח – בגיל 5, ובשנים 2004 ו- 2011. לטענת התובעת, היא גילתה את עברה הרפואי לנתבעת בעת הצטרפותה לקרן הפנסיה .

אחרי הניתוח השלישי מצבה הרפואי של התובעת התדרדר. כתוצאה מכך, ביום 24.1.13 קבעה רופאה תעסוקתית כי התובעת יכולה לעבוד רק 3 שעות מתאריך 15.10.13 . ביום 7.4.13 העמידה הרופאה את שעות עבודתה של התובעת על 4 שעות ליום. החל מיום 13.2.14 נקבע כי התובעת לא יכולה לעבוד כלל.

ביום 26.2.14 פנתה התובעת לנתבעת ודרשה לממש זכויותיה ולקבל פנסיית נכות. ביום 2.11.14 ועדה רפואית קבעה לתובעת נכות חלקית וזמנית בשיעור 50%.
ועדה רפואית נוספת מיום 6.5.15 קבעה לתובעת המשך נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.4.15 ועד ליום 31.12.16.
החלטת הועדה מיום 6.5.15 נשלחה לתובעת ביום 11.5.15. לתובעת אושרה פנסיית נכות חודשית בסך 2,650 ₪.
ביום 4.1.17 התקיימה ועדה רפואית נוספת, אשר קבעה לתובעת המשך נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.1.17 ועד ליום 31.7.17.
בוועדה מיום 13.9.17 נקבע לתובעת המשך נכות זמנית בשיעור 50% החל מיום 1.8.17 ועד ליום 30.9.18.

לאחר הפסקת עבודת התובעת במרץ 2014 הופסקו הפקדות הגמולים באמצעות מעסיקתה. כפועל יוצא, תקופת ארכת הביטוח (תקופה של חמישה חודשים ממועד ההפקדה האחרון בהתאם לתקנון קרן הפנסיה) ה סתיימה בחודש ספטמבר 2014. ביום 25.8.14 שלח ה הנתבעת לתובעת מכתב התר עה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי שלה. במסגרת המכתב הודע לתובעת על אפשרויות שימור זכויותיה כעמיתה באמצעות הסדר ריסק- תשלום לכיסוי ביטוחי בלבד או הפקדות במעמד עמית עצמאי ישירות לנתבעת בתום תקופת ארכת הביטוח. לתובעת הוסבר כי " חשוב לשמור על הכיסוי הביטוחי גם בתקופה 'בין עבודות', שבה אין לך הכנסות המבוטחות בקרן הפנסיה. במידה ולא תפעל באופן מיידי, יפגע הכיסוי הביטוחי שלך באופן בלתי הפיך!" (ההדגשות במקור) .

בעקבות קבלת המכתב פנתה התובעת טלפונית לנתבעת בחודש ספטמבר. בשיחה עלתה האופציה לערוך הסדר ריסק ואף נשלחו לתובעת טפסים לביצוע התשלום בהוראת קבע. (ראו עמודים 1-2 לנספח ב' לתצהיר הנתבעת).

ביום 5.10.14 ערכה התובעת הסדר ריסק (תשלום פרמיה מופחתת לצורך שמירה על הכיסוי הביטוחי) מהצבירה מ-09/14 עד 04/16 , בתשלום חודשי של 48 ₪.

ביום 3.12.14 נשלח לתובעת אישור על ביצוע הסדר ריסק. בסעיף 1 למכתב נרשם: " התקופה המרבית להחלת הסדר הריסק לעמית (*) תהא תקופה רצופה שלא תעלה על 24 חודשים מהמועד האחרון שבו הופקדו בגין העמית דמי גמולים שאינם דמי גמולים מופחתים או לתקופה הרצופה השווה לתקופה הרצופה האחרונה במהלכה היה העמית פעיל, לפי הקצרה מביניהן". (ההדגשה שלי ס.א.).

בינואר 2015 פנתה התובעת אל מוקד הנתבעת ובקשה הבהרות לגבי הסדר הריסק. בעקבות השיחה נשלח לתובעת אישור לפקס שמספרו נמסר לנתבעת בשיחה. בדיון ההוכחות אושר כי מדובר בפקס ממקום עבודת בן זוגה של התובעת. בפקס נרשם כי "הוקם הסדר ריסק מהצבירה מ- 09.2014 עד 04.2016 פרמייה:48.9 ₪" (ההדגשה שלי ס.א.) . התובעת ביקשה בשיחה לשנות את אופן התשלום מהפחתה מסכום הצבירה להוראת קבע וזאת על מנת שתוכל להיווכח כי התשלום מבוצע.
אישור נוסף על עסקת הריסק לשמירה על רצף הכיסוי הביטוחי, בנוסח דומה לאישור מיום 3.12.14, נשלח לתובעת ביום 4.3.15 בו נרשם כי התקופה המרבית להחלת הסדר הריסק לא תעלה על 24 חודשים מהמועד האחרון בו הופקדו דמי גמולים.
בסעיף 4 למכתב הנ"ל נרשם " לכשתחלוף התקופה המרבית להחלת הסד ר הריסק בהתאם לאמור לעיל או לכשתודיע על רצונך להפסיקו, לפי המוקדם, וככל שתרצה לחדש בפועל את תשלום דמי הגמולים שאינם מופחתים כעמית פעיל בקרן, יהא עליך לחדשם מייד עם תום הסדר הריסק.
אי חידוש תשלום דמי הגמולים מיד בתום הסדר הריסק פוגע בצבירה הפנסיונית לגיל זקנה, מביא להפסקת הכיסוי הביטוחי למקרה נכות, פוגע משמעותית בכיסוי הביטוחי לשאירים, ומחייב, בעת חידוש תשלום דמי הגמולים, הצטרפות מחדש לקרן וצבירה מחודשת של תקופת אכשרה". (הדגשות אינ ן במקור).
גם במכתב הנתבעת מיום 11.5.15 המודיע לתובעת על החלטת ועדה רפואית מיום 6.5.15 בדבר אחוזי נכותה נרשם במפורש ובמודגש "אם הוכרת ע"י הקרן כזכאי לנכות בשיעור הנמוך מ- 75%, עלייך לפעול באופן עצמאי להשלמת הכיסוי הביטוחי שלך, באמצעות השלמת דמי גמולים או באמצעות תשלום בגין רכיב פרמיית הביטוח בלבד (ללא הגדלת הצבירה לפנסיה), וזאת על מנת להבטיח כיסוי ביטוחי מלא ". במכתב הוזהרה התובעת להשלכות המשמעותיות לאי השלמת הביטוח.

ביוני 2015 שוחחה שוב התובעת עם מוקד הנתבעת בעניין פנסיית הנכות. באותה שיחה נציגת הנתבעת הסביר ה שוב לתובעת כי הסדר הריסק מסתיים באפריל 2014 אז תצטרך לעשות השלמת תגמולים.
ביום 1.3.16 נשלח ל תובעת בדואר רגיל מכתב התראה המודיע לה כי הסדר הריסק הזמני עתיד להסתיים באפריל 2016. במכתב הודע לתובעת כי עליה ליצור קשר באופן מיידי עם הנתבעת להסדרת תשלום גמולים עצמאית. למכתב צורף הסבר על המשמעות שיש להפסקת התשלומים לקרן הפנסיה ועל הדרכים בהן ניתן לפעול כדי לשמור על הכיסויים הביטוחיים.
אין מחלוקת כי החל מחודש מאי בו בוצעה ההפקדה האחרונה במסגרת הסדר הריסק עבור חודש 4/16 התובעת לא דאגה לביצוע הפקדות גמולים כעמיתה עצמאי ת.

בחודש אוגוסט 2016 גילתה התובעת לטענתה כי הוראת הקבע להסדר ריסק זמני הופסקה. באוקטובר 2016 פנתה התובעת למבטחים מחלקת פניות הציבור לברר את הפסקת הוראת הקבע.

בסופו של יום הנתבעת לא הסכימה לחידוש הפקדות הגמולים באיחור מקום בו התובעת לא חידשה אותן מהמועד בו הופסקו בסיום הסדר הריסק.

טענות התובעת:

היא לא קיבלה כל הודעה על סיום הריסק הזמני. לטענתה מכתב כאמור היה אמור להישלח בדרך המבטיחה את קבלתו אצל התובעת.

מעמד הנתבעת כגוף ציבורי הנותן שירותי פנסיה מעמיד אותה בדרישות מוגברות של חובת תום לב מכוח הדין הכללי וחוק החוזים. עת לא וידאה הנתבעת קבלת מכתב ההתרעה אצל התובעת היא פגעה בזכויות התובעת שלא כדין וגרמה לה לאבד את זכויותיה בקרן.

בדיונים המוקדמים חזרה בה התובעת מטענותיה לאובדן מלא של כושר עבודתה החל מאפריל 2013 ומתביעתה לתשלום הפרשי פנסיית נכות החל מ- 12/13 .

טענות הנתבעת:

נקבעה לתובעת נכות בשיעור 50%. הואיל והתובעת לא המשיכה לבצע הפקדות עצמאיות בגין 50% הנותרים, הכיסוי הביטוחי והנכות שלה, התקבע ו על שיעור מירבי של 50% .

לתובעת נמסרו הנחיות מפורשות ובכתב לפיהן על מנת לשמור על זכויותיה המלאות עליה להשלים את דמי הגמולים. התובעת היא שלא שעתה למכתב הנתבעת ממרץ 2016 ולא פעלה להסדרת המשך ביטוחה כאשר התשלום האחרון עבור הסדר הריסק הזמני היה במאי 2016 עבור אפריל 2016.
המכתב ממרץ 2016 נשלח לכתובת התובעת הרשומה אצל הנתבעת אליה נשלחו מכתבים נוספים שהתקבלו אצלה, לרבות מכתב בנוגע להכנסותיה שהתקבל אצל התובעת כעבור ימים אחדים ונענה על ידה.
הנתבעת מחויבת לפעול בהתאם להוראות תקנון הקרן. לפיכך היא מנועה מלאפשר לתובעת הפקדת תגמולים רטרואקטיבית והשלמת ביטוחה ל- 100%.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית לפעולתה של הנתבעת מוסדרת בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א- 1981, בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964 (להלן: "תקנות קופות גמל") והחל מיום 8.11.2015 גם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן:" חוק קופות גמל") .
קרן הפנסיה מושתתת על ערבות הדדית בין חבריה ואין לה מקורות מימון חיצוניים. על בסיס מהות זו, נדרש שתקנון קרן הפנסיה, שהוענק לו בפסיקה מעמד על ונחשב למכשיר מרכזי להגשמת תכליותיה של קרן הפנסיה בג"צ 6460/02 אליאב - בית הדין לעבודה ואח' (ניתן ביום 8.2.2006) , יהיה אחיד ושוויוני וכי תשלומי הקרן יעשו רק לפי התקנון – תקנה 7(א) לתקנות קופות הגמל וכן בג"ץ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ- ממשלת ישראל (ניתן ב- 31.12.190).

סעיף 16 לחוק קופות גמל ותקנה 41כו לתקנות קופות הגמל קובעים כי כל הזכויות והחובות של העמיתים ייקבעו בתקנון וכי הקרן אינה יכולה לפעול בניגוד לתקנון.

נוסף על הוראות התקנון המחייבות את הנתבעת ביחסיה עם העמיתים, חלות על הנתבעת הנחיות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן:" הממונה על שוק ההון") וחובות גילוי ויידוע מכוח הפסיקה החלות על קרן הפנסיה כנגזרת מחובת תום הלב המוגברת החלה עליה.

מן הכלל אל הפרט:
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שעמדו לפנינו אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

גב' ליאת ברקנר מנהלת תביעות בנתבעת העידה בתצהירה כי בתום תקופת ארכת הביטוח (משך חמישה חודשים ממועד הפסקת ההפקדות במקרה דנן 5-9/2014) עומדות שלוש אפשרויות בפני עמית:
הסדר ריסק זמני שתקופתו אינה עולה על 24 חודשים ממועד תום ההפקדות.
חידוש מיידי של הפקדות פנסיה.
אי עשיית דבר והפסקת הכיסוי הביטוחי.

לתובעת היה רצף הפקדות מעל 24 חודשים, אי לכך היא נמצאה זכאית לתקופת ריסק זמני מקסימלית של 24 חודשים בהתאם להוראת תקנה 4(א)(2) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)(כיסויים ביטוחיים בקופות גמל), תשע"ג- 2013 דהיינו עד אפריל 2016.

כאמור מתוך האפשרויות שהוצעו לתובעת במכתב הנתבעת שנשלח אליה ביום 24.8.14. היא בחרה באפשרות של הסדר ריסק זמני. להסדר היא הצטרפה טלפונית באוקטובר 2014.

אין מחלוקת כי הסדר הריסק הסתיים בחודש אפריל 2016, גם אין מחלוקת כי התובעת לא המשיכה להפקיד תגמולים לאחר מועד זה כעמיתה עצמאית .
אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חובת היידוע כלפיה כפי שיפורט להלן.
מעובדות המקרה עלה כי התובעת קבלה מהנתבעת מספר מכתבים וניהלה עם נציגיה מספר שיחות טלפון. בכל המסמכים ובשיחות הטלפון במועדים השונים (ראו תמלילי שיחות שצורפו לתצהיר הנתבעת) חזרה הנתבעת והדגישה את חשיבות השלמת הכיסוי הביטוחי בתום הסדר הריסק וההשלכות המשמעותיות העתידיות לאי ביצוע ההשלמה. הנתבעת הסבירה במכתביה את הדרכים העומדות בפני התובעת להשלמת הביטוח. לאחר עריכת הסדר ריסק זמני הדגישה הנתבעת בפני התובעת באישורי ההסדר את מועד סיום ההסדר וחובת התובעת לדאוג באופן יזום לחידוש הכיסוי הביטוחי.

כעולה מהראיות והעדויות, לאחר שהתובעת ובן זוגה הבינו את חשיבות הרציפות בכיסוי הביטוחי הם ביקשו לשנות את אופן התשלום בהסדר ריסק מהצבירה להוראת קבע בבנק על מנת לעקוב אחר ביצוע התשלום.

לאור האמור, אין בידינו לקבל את טענות התובעת ובן זוגה כי לא ידעו על מועד סיום הסדר הריסק באפריל 2016. ממכתבי הנתבעת ותמלילי השיחות שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה כי התקופה הרלוונטית להסדר הריסק הובאה לידיעת התובעת מספר פעמים לרבות חודש סיומו.

לטענת התובעת היא גילתה באוגוסט 2016 כי לא יורד מחשבונה תשלום לטובת הסדר הריסק. התובעת ובן זוגה בקשו לשנות את אופן התשלום בהסדר ריסק מניכוי מהצבירה לתשלום בהוראת קבע על מנת לעקוב אחר ביצוע התשלום. לפיכך, היה מצופה מהתובעת ל ראות בחשבון הבנק כי ההסדר הסתיים במועד הניכוי האחרון ו לא לגלות זאת באיחור של שלושה חודשים. יתירה מזו, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לפניית התובעת למבטחים- מחלקת פניות הציבור באוקטובר 2016 כעבור חודשיים מהמועד בו גילתה את הפסקת התשלומים ולא מידי ת לאור דחיפות העניין ל מען שמירה על זכויותיה.

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי ידעה על מועד סיום ההסדר אך שכחה לחדש את הפקדות הגמולים :

"ש. כלומר ידעת שהסדר הריסק שלך מסתיים הכי מאוחר ב- 4/16?
ת. כן. ידעתי.
ש. סעיף 16 לתצהירך, רשמת שאינך יודעת את השאלה הנכון, נכון או ל
ת. ידעתי אבל שכחתי.
ש. ידעת או שכחת?
ת. ידעתי בתקופה ששלחו את המכתב , ב-2014. ב-2016- שכחתי. היו לי הפרעות קצב" (ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 6-11).

בתצהירי עדויותיה הכחישה התובעת את קבלת מכתב ההתרעה מיום 1.3.16 המודיע על מועד סיום הסדר הריסק. התובעת העלתה בסיכומיה את הטענה כי היה על הנתבעת לשלוח את המכתב בכל דרך אפשרית על מנת לוודא את קבלתו בידי התובעת. טענה זו לא נתמכה במקור נורמטיבי המטיל על הנתבעת חובה לשלוח מכתב בכל דרך אפשרית.
כעולה מעדות גב' ברקנר, מכתב הנתבעת מיום 1.3.16 נשלח לאותה כתובת אליה נשלחו כל המכתבים האחרים שנשלחו לתובעת והתקבלו על ידה . התובעת ובן זוגה אישרו בעדותם כי הכתובת אליה נשלח המכתב רח' הלל 58 חיפה הינה כתובת מגוריהם.
בהתאם להוראות הממונה על שוק ההון בחוזר 2003/4 בדבר "הודעה לעמית בקרן פנסיה על שינוי הכיסוי הביטוחי" (להלן: "חוזר 2003/4") על החברה המנהלת לשלוח לעמית באמצעות דואר לכתובת מגוריו כפי שהיא מופיעה ברישומיה, התראה לפחות 21 ימים בטרם יפסיק הכיסוי הביטוחי. לעמדת הממונה על שוק ההון כפי שהובאה בפני בית הדין , חלה על החברה המנהלת "חובת שליחה" ולא "חובת מסירה".

ראו גם ע"ע (ארצי) 7962-09-17 גלעד גולדשטיין – קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין (ניתן ב-29.10.18) (להלן: "פרשת גולדשטיין") "בהיעדר הסדר ספציפי שונה לא מוטלת על השולח חובה להוכיח באופן פוזיטיבי כי דבר הדואר נתקבל אצל הנמען ודי בהוכחת המשלוח על מנת להעביר את הנטל לנמען ( רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם [פורסם בנבו]. פסקה 20 (11.6.2013); "

עדותה של גב' ברקנר אודות משלוח מכתב התראה לכתובת התובעת ביום 1.3.16 נמצאה אמינה עלינו. גב' ברקנר צירפה בתמיכה לעדותה העתק מתעודת המשלוח של המכתב נספח י' לתצהירה.

בעדותה הסבירה גב' ברקנר את מנגנון משלוח מכתבי הנתבעת לעמיתים באמצעות בית דפוס "אורדע פרינט תעשיות בע"מ" המבצע את ההדפסה ומשלוח הדואר. בית הדפוס מעביר בחוזר העתק מהמכתבים שנשלחו לעמיתים ואלה נסרקים ומתויקים בתיקיהם.
גב' ברקנר העידה כי העתק המכתב שנשלח לתובעת ביום 1.3.19 וצורף לתצהירה נלקח מתיק התובעת אצל הנתבעת. גב' ברקנר הצהירה כי מבדיקה שערכה במערכות החברה הנתבעת המכתב לא חזר אל הנתבעת. בהעדר אסמכתא בתיק התובעת על החזרת המכתב חזקה כי המכתב התקבל אצלה כמו כל יתר המכתבים שנשלחו לכתובתה. עדותה של גב' ברקנר לא נסתרה.

אנו סבורים כי הדין עם הנתבעת אשר טענה כי פעלה בהתאם למוטל עליה בהנחיות הממונה על שוק ההון. לפי הוראת חוזר 2003/4 " החברה המנהלת תשלח באמצעות הודעת דואר הודעה כאמור, לכתובת מגוריו של העמית, כפי שהיא מופיעה ברישומיה" . עמדה זו נתמכת בפסיקה אשר קבעה, כי בהעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת, הכלל הוא כי המצאה תבוצע באמצעות דואר רגיל. ראו לעניין זה פסק הדין בעניין צרור בו עלתה שאלה דומה בעניין משלוח מכתבים למבוטחי המוסד לביטוח לאומי לרבות כאלה שיש להן נפקות לעניין זכויות וחובות. עב"ל 41882-03-14 הרצל צרור- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.2.15).

במקרה דנן לא רק שאין הוראה אחרת, אלא ההוראה בחוזר 2003/4 קובעת במפורש משלוח בדואר רגיל לכתובת המגורים. בהתאם לחוזר , הנתבעת לא נדרשת לשלוח את המכתבים ביותר מדרך אחת אפשרית ובוודאי לא בכל דרך אפשרית כפי שטענה התובעת בסיכומיה. החוזר אינו מחייב משלוח מכתבים בדואר רשום או ביותר מדרך אחת .

בעמדת הממונה הובאו השיקולים שעמדו, במועד החוזר , בבסיס ההחלטה שלא להשית חובת משלוח בדואר רשום כדלקמן–
קרן הפנסיה מחויבת לשלוח הודעות רבות, דואר רשום יכביד באופן לא סביר ויעלה את דמי הניהול מהעמיתים
יש אזרחים שאף נמנעים מלקבל דואר רשום באופן רגיל מטעמים השמורים עמם או בגלל הטרחה הכרוכה בקבלת דואר רשום.

מעמדת הממונה אנו למדים כי הנתבעת פעלה בהתאם לנהלים מקובלים על הממונה על שוק ההון. אנו נמצאים באספקלריה של משפט מנהלי ואיננו רואים מקום להתערב בנהלים המבוססים על שיקולים סבירים וענייניים שמטרתם שמירה על האינטרס הכללי של העמיתים וחסכון בעלויות התפעול והכבדה באופן בלתי סביר על העמיתים באמצעות הגדלת דמי הניהול הנגבים מהם למימון עלויות משלוח הדואר הרשום.

לטענת התובעת היה על הנתבעת להביא עד רלוונטי אחר שיעיד לעניין משלוח המכתב. איננו מקבלים טענה זו.
ראו פרשת גולדשטיין שם התייחס בית הדין הארצי לטענה דומה וקבע "איננו מקבלים את טענת המערער, לפיה על מנת שתחול החזקה לפי סעיף 57ג(1) ל פקודת הראיות, יש להעיד את מי שהדפיס את המכתב, הכניסו למעטפה וביילו, בנסיבות בהן קיים מנגנון השולח מכתבים באופן אוטומטי, לעיתים ללא צורך במגע יד אדם לצורך הדפסה, עטיפה וביול. העדות מטעם המשיבה, אשר בית הדין האזורי אימץ, מצביעה על נוהל עבודה סדור של הקרן".

53. מהמקובץ עולה כי די בשליחת המכתב בדואר רגיל לכתובת הרשומה של התובעת כדי שהנתבעת תקיים את חובת השליחה המוטלת עליה.

חשוב להדגיש כי ההנחה שאדם סביר בנסיבותיה של התובעת, אילו היה מקבל את מכתב ההתרעה, היה פונה באופן מידי להשלמת הכיסוי הביטוחי עבורו, וכי העדר פניה מוכיח שהמכתב ל א נשלח, נסתרה. במקרה דנן התובעת ידעה בחודש אוגוסט 2016 כי התשלומים בגין ההסדר הופסקו מלפני מספר חודשים. התובעת לא פנתה לנתבעת באופן מידי, אלא חיכתה חודשיים עד שהרימה טלפון לבירור העניין.

אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה לשליחת מכתב ההתרעה מיום 1.3.16. הנתבעת קיימה את חובות הנאמנות ותום הלב המוטלים עליה ומילאה את חובת היידוע כנדרש ממנה.

התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה להוכיח כי מכתב ההתראה לא התקבל אצלה. עדויותיהם של התובעת ובן זוגה לא היו אמינ ות עלינו. תשובותיהם בחקירה הנגדית היו מתחמקות. שניהם הרבו להימנע ממתן תשובות בטענה שאינם זוכרים .
"ש. לא נשלח אליכם בפקס, במייל, בדואר?
ת. לא, כלום.
ש. מה מספר הפקס שלכם?
ת. אין פקס בבית. נתתי את מספר הטלפון שלי.
ש. 04-XXXXX243, של מי המספר הזה?
ת. אולי של בעלי בעבודה.
ש. אז יש לכם קשר למספר פקס הזה?
ת. זה לבעלי בעבודה.
ש. יכול להיות שבעלך קיבל בעבודה?
ת. לא קיבלנו שום פקס" (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 3-12) .

בחקירתו הנגדית, הכחיש תחילה בן זוגה של התובעת, את קבלת הפקס לאישור עריכת הסדר הריסק שנשלח לבקשתם לפקס העבודה שלו. כשב"כ הנתבעת הפציר ב ו, האחרון הודה שקיבל את הפקס אך לא ראה אותו בטענה כי הוא "לא עובד במשרד כדי להסתכל בפקס" (ראו עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1-10). תשובות בן זוגה של התובעת אינן משכנעות במיוחד והדרישה למשלוח האישור לאותו פקס הי תה ביוזמתו.
התובעת ובן זוגה נמנעו מלאשר שיחות טלפון שהתקיי מו עם נציגי מוקד הנתבעת. עדותם בתצהיריהם כי לא ידעו על המועד בו מסתיים הסדר הריסק נסתרה בחקירה הנגדית.

באופן דומה, התקשינו לקבל את גרסתם לפיה לא קבלו את המכתב מ- 1.3.16. התובעים הודו שהכתובת המופיעה במכתב היא כתובתם, אישרו קבלת מכתבים אחרים , ומחומר הראיות עולה כי לחלקם ענו תוך ימים ספורים ובעקבות חלקם פנו למוקד הנתבעת.

אין בידינו לקבל את טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת הגישה ראיות בניגוד לדיני הראיות. התובעת לא התנגדה להגשת הראיות במועד הגשתן או בישיבת ההוכחות. המצהירים נחקרו על מלוא הראיות ללא התנגדות . התובעת הפנתה לאותם מסמכים בחקירתה ובסיכומיה.

גם טענת התובעת למשלוח המכתב מיום 1.3.16 באיחור אינה מקובלת עלינו. הסדר הריסק הסתיים באפריל 2016. מועד התשלום האחרון היה במאי 2016 בגין חודש אפריל 2016 (סעיף 44 לכתב ההגנה). יוצא איפוא כי שליחת המכתב ב- 1.3 או ב- 7.3 עדיין עומדת במועדים שנקבעו לכך בחוזר 2003/4 , 21 ימים לפחות לפני תום המועד של הכיסוי הביטוחי .

עמדתה של הנתבעת קיבלה תימוכין בעמדת הממונה על שוק ההון. נציג הממונה הצהיר בתום פרשת הראיות כי לאחר שמיעת העדויות אין מקום לשינוי בעמדת המדינה.

סוף דבר
מסקנותינו מהמקובץ, עם כל ההבנה למצבה הקשה של התובעת , כי אין מנוס מדחיית התביעה ואישור החלטת הנתבעת.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 8,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

מר שלמה ליב
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת

מר שלמה גרון
נציג מעסיקים

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ט, (17 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .