הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה פ"ה 51071-02-13

08 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם ברגר
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב שטיין

התובע
1. מגיד חמזה ת.ז. XXXXXX093
ע"י ב"כ: עו"ד משה דנוך
-
הנתבעים

  1. מדינת ישראל – משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמאים
  2. מדינת ישראל- משטרת ישראל

ע"י עו"ד למא קאסם מפרקליטות מחוז חיפה

פסק דין

רקע כללי

1. בתביעה זו, עומדת לבחינתנו סבירות החלטת הממונה על הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל מתאריך 11.10.12, לשלול את אישור השקילות שניתן לתובע בשנת 2000 בגין תואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת לטביה.
הנתבעת 2, משטרת ישראל, היא מעסיקתו של התובע.

2. ראשית, נסקור בקצרה את השתלשלות העניינים בנוגע לבדיקת התארים או אישורי השקילות של בוגרי אוניברסיטת לטביה. ההשתלשלות פורטה בהרחבה במספר פסקי דין (ראו למשל סע"ש 23845-11-15 עמר נ. שרות בתי הסוהר. [פורסם בנבו] (ביום 9.3.16) להלן: "עניין עמר"):

א. בשנת 1996 החלה שלוחה מטעם אוניברסיטת לטביה לפעול בישראל (להלן: "השלוחה"), ולאפשר לימודים לקבלת תואר אקדמי בשיטת למידה מרחוק, בהתאם לאישור פעולה שניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

ב. עד לשנת 2001 הכיר הנתבע, הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך, בתארי השלוחה כתארים שקולים לתואר ישראלי מוכר לצורכי דירוג ושכר במגזר הציבורי.

ג. בשנת 2001, החלו חקירות משטרה על רקע חשדות כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין, והוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה, עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבג"צ (בג"צ 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח').
נפסק, כי על המדינה לקבל החלטה בדבר הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה עד ליום 1.10.02.

ד. החקירה המשטרתית הובילה להגשת כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה וכנגד חלק מבוגריה. בעקבות זאת, ביום 20.3.03, החליטה המדינה שלא להכיר בתארים שניתנו על ידי השלוחה, באופן גורף.
על החלטה זו הוגשה עתירה לבג"צ (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח (3) 865) אשר קבע כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, וכי יש לאפשר לבוגרי השלוחה זכות טיעון הולמת ע"י עריכת שימוע אינדיבידואלי, שבו ינסה להוכיח כל אחד מהם כי האמור בחקירה המשטרתית אינו חל על עניינו (להלן: "בג"צ מוסטקי הראשון").

ה. נוכח האמור החלו בדיקות פרטניות של כל תלמיד, בין היתר באמצעות ראיונות לבוגרי השלוחה במטרה לבחון האם הם זכאים לקבל אישור שקילות. טענות כנגד הליכים פרטניים אלו נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן: "בג"צ מוסטקי השני") וכן בבג"צ 873/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן: "עניין בן שמעון") שם נפסק כי ההליכים בהם נקטה המדינה, לרבות הראיונות האישיים, מתנהלים באופן ראוי וכן, כי אין פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים. עוד נקבע, כי אין מקום להידרש לטענה כי על המדינה לערוך ראיונות חוזרים לכלל העותרים.
בעניין בן שמעון נקבע כי החלטת הגף, אשר לו הסמכות לקבוע האם לתת אישור שקילות, תיבחן על ידי בתי המשפט רק במישור המנהלי:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך יטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מנהלית להתערבות כזו".

3. בבג"צ מוסטקי הראשון נקבע כי החלטה של כל רשות מנהלית, ובענייננו, הגף, חייבת להיות תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית וכי במסגרת הבדיקה יש לאסוף את הראיות החשובות לעניין, באופן סביר. הכלל הוא, שבבוא הרשות להחליט עליה ליתן דעתה לכל השיקולים הענייניים בכדי לקבל החלטה שקולה ומושכלת המאזנת ביניהם. עוד נקבע כי:

"כדי שתהיה סבירה, על החלטת הרשות להיום מושתתת על השיקולים הצריכים לעניין תוך מתן משקל יחסי הולם לכל אחד מהם. אם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות של איזון הולם בין השיקולים השונים, היא תיחשב לבלתי סבירה (בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה בעמ' 514-513; בג"ץ 5688/92 ויכסלבאום נ' שר הביטחון בעמ' 824)" (ר' סעיפים 38 ו-47 לבג"צ מוסטקי הראשון וההפניות שם).

4. בהמשך ותוך ניהול ההליכים הפרטניים, הצטברו בגף במהלך השנים עבודת גמר רבות של בוגרי לטביה, בין ממחסני חברת "מודם" בין באמצעות ראיונות שנערכו לבוגרים בין השנים 2004-2011. נוכח האמור, החליטה המדינה לערוך השוואה מקיפה בין כל עבודות הגמר שהוחרמו ממחסני חברת "מודום", שנמסרו לגף על ידי הבוגרים עצמם, או שנמצאו בארכיב הגף מתחילת עריכת ההליכים הפרטניים בעניינם של הבוגרים.

לאחר שנבדקו כ 2,095 עבודות גמר, כ-600 מתוכן נמצאו מועתקות.
מבין כלל העבודות המועתקות שהתגלו, הסתבר כי חלק גדול מהבוגרים מחזיקים באישורי שקילות החל מתחילת שנות ה-2000, טרם "התפוצצות" פרשת לטביה ומבלי שעברו הליך פרטני כלשהו.
על כן, בשנת 2011, שלח הגף לבוגרים באופן פרטני מכתבי שימוע בטרם שלילת אישור השקילות תוך יידוע כל בוגר כי לאחרונה התגלתה עבודה מועתקת הזהה או הדומה במידה רבה לעבודת הגמר שהגיש, ולפיכך קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמו במסגרת התואר, ואשר מהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר, לא הוכנה על ידו.
לבוגר ניתנה האפשרות להגיב למכתב תוך 60 ימים ולמכתבים צורף שובר תשלום לצורך קבלת עותק מעבודת הבוגר והעבודה המועתקת שנתגלתה.
בוגר שהגיש תגובה זומן לראיון אישי בפני שני מראיינים בעלי תואר שני מן התחום בו הוענק לבוגר התואר.
התובע שבפנינו נמנה על קבוצת בוגרים זו לגביה עלה חשד לעבודה מועתקת, כפי שנפרט להלן.

העובדות ברקע התביעה שבפנינו

5. התובע הינו שוטר בדרגת רס"ב אשר למד לתואר ראשון במנהל עסקים בשיטת לימודים מרחוק באמצעות שלוחת לטביה בארץ וסיים את לימודיו בשנת 2000. הלימודים כללו הגשת פרויקט גמר – "תזה", היא לב המחלוקת בתיק זה.
ביום 27.2.01 אישרה הנתבעת באמצעות גף להערכת תארים את שקילות תארו של התובע לתואר ראשון במנהל עסקים.

6. ביום 28.4.11 הודע לתובע כי נשקלת אפשרות שלילת אישור השקילות שקיבל ובאפשרותו להעביר טענותיו תוך 60 יום וכן לקבל העתק מעבודת הגמר בכפוף לתשלום.

7. בהמשך, זומן התובע לראיון אישי ליום 31.5.12, כאשר בהזמנה נרשם: "מומלץ ללמוד את עבודת הגמר ותהליך הכנתה לפני ההגעה לראיון האישי".

8. הריאיון נדחה מס' פעמים לבקשת התובע, וזה התקיים לבסוף ביום 7.8.12, בפני שני מראיינים בעלי תואר שני במנהל עסקים.

9. בעקבות הריאיון הוצא לתובע מכתב מיום 11.10.12 המודיעו על ההחלטה לשלילת שקילות התואר, וכך נאמר בו:

"בעקבות מציאת עבודת גמר מועתקת הדומה / זהה לעבודתך, זומנת לריאיון אישי שנסב סביב עבודת הגמר שהיוותה את הבסיס לקבלת התואר מאונ' לטביה שברשותך, ואשר בגינו זכית בעבר לאישור שקילות תואר ראשון במנהל עסקים לצרכי דירוג ושכר.
לנוכח מכלול הממצאים שעלו מן הריאיון ולאחר בדיקת התיק, מסקנתנו היא כי בראיון לא עלה בידך להזים את החשד כי עבודת הגמר שהוגשה בשמך לא הוכנה על ידך, ולהלן הנימוקים:

  1. מתשובותיך בנוגע לעבודת הגמר. במהלך הריאיון, לא עלה בידך לספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנתה ומהותה באופן שעולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת עבודת הגמר, המהווה אחד התנאים לזכאות לתואר. בין היתר, לא ידעת להרחיב אודות: תהליך הכנת העבודה ואיסוף החומר ומקורות המופיעים בה, השערת / מטרת המחקר, ממצאי ומסקנות / המלצות המחקר וכן בשימוש המקורות השונים המופיעים בעבודת הגמר. כמו כן לא ידעת להסביר גרף מרכזי עליו נשאלת וכן לא ידעת לפרט אודות מושגים ייחודיים המופיעים בעבודת הגמר. כך למשל...
  2. זאת ועוד, בעבודתך נתגלו פגמים המעלים חשד כי עבודת הגמר שהגשת לכאורה לא הוכנה על ידך כגון: המחקר נעשה על חברה שלא קיימת כלל בפועל ולמעשה כל המחקר הומצא ולא בוצע בפועל על ידך כלל... יצוין כי נשאלת לגבי פגמים אלו אך לא עלה בידך לספק הסבר מניח את הדעת אודותם.

3. יתרה מכך, כפי שכבר צוין בראשית מכתבנו, נמצאה עבודת גמר דומה / זהה לעבודתך.

לפיכך, אישור השקילות שקיבלת הינו בטל.
הנך נדרש להשיב לגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל לכתובת הר"מ את אישור השקילות המקורי שניתן לך ביום 05/07/2001."

10. על החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו וכן בקשה לסעד זמני אשר נדחתה על ידנו (ר' החלטה מיום 13.3.13).

11. במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה, ביקש התובע, בין היתר, גילוי פרטים על העבודה המועתקת לרבות שם הבוגר, מס' תעודת הזהות שלו, מועד הגשת העבודה והאם משרד החינוך שלל גם את התואר של הבוגר של העבודה המועתקת.

הנתבעת הסכימה למסירת העבודה הזהה/המועתקת תוך מחיקת שמו ותעודת זהותו של הבוגר השני, כאשר מועד הגשת העבודה המועתקת יהיה גלוי. לטענתה, חשיפת שמו ותעודת הזהות של הבוגר השני תהווה חדירה לפרטיות וממילא אין בפרטים אלה כדי לסייע לתובע בתביעתו. בהודעה מיום 10.10.13, הודיעה הנתבעת כי על גבי חוברת העבודה הזהה לא רשום תאריך הגשתה.
התובע לא הסתפק בפרטים אלו ועמד על בקשתו.

12. בתאריך 4.1.15 הורינו לנתבעת להודיע האם עצם קיומה של עבודה זהה היא הסיבה לדחיית אישור השקילות (שאז גובר עניינו של התובע לגילוי פרטי מגיש העבודה על מנת להוכיח את טענתו כי עבודתו שלו לא הועתקה), או, שטענתה, סיבת הדחייה נעוצה בראיון עצמו ואז מידת חשיבות גילו השם והפרטים של מגיש העבודה פחותה ואין מקום להורות על גילוי פרטי מגיש העבודה.
בתשובה הודיעה הנתבעת כי הדחייה נובעת מן ההתרשמות מהריאיון שנערך לתובע בעקבות גילוי העבודה הדומה/הזהה ואינה נובעת מעצם קיומה של עבודת גמר דומה/זהה.

13. בהחלטה מתאריך 21.1.15, לא מצאנו להורות על גילוי פרטי מגיש העבודה הדומה/הזהה כפי שנתבקש. בקשה לעיון חוזר בבקשה נדחתה על ידנו בהחלטה מתאריך 4.2.15.

14. התובע הגיש בר"ע על ההחלטה לבית הדין הארצי (בר"ע 41157-02-15).
בהחלטתו קבע ביה"ד הארצי:

"לא שוכנעתי כי אכן ישנה הצדקה לחשיפת פרטי מגיש העבודה האחרת לאור הנמקתו של בית הדין האזורי. בבקשת רשות הערעור לא הובהר על ידי המבקש, כיצד יש בחשיפת פרטי מגיש העבודה האחרת כדי לסייע בידו לבירור השאלה שבמחלוקת, כאשר הסיבה שבעטיה נשלל ממנו אישור שקילת התואר הייתה נעוצה בממצאי הריאיון עצמו, ובחשיפת פרטי מגיש העבודה האחרת לא יהיה כדי לשנות מהמסקנות שהתגבשו בריאיון. גם אם הסיבה להזמנת המבקש לריאיון הייתה בעקבות חשד שהתעורר בעקבות גילויה של העבודה האחרת, הרי שלא זו הסיבה לשלילת אישור השקילות, ומשכך אין די שההזמנה לריאיון נעשתה בעקבות גילויה של העבודה האחרת, כדי להצדיק את חשיפת פרטי מגישה."
( בר"ע (ארצי) 41157-02-15 מג'יד חמזה נ' מדינת ישראל משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל - מאגר נבו 07.06.2015, ההדגשה הוספה)

15. יצויין, כי החלטה דומה התקבלה מאוחר יותר גם בעניין מזל ששון, שם קבע בית הדין האזורי כי יש לאפשר חשיפת שמו ופרטיו של בעל העבודה השנייה וזאת "לנוכח הצורך לאפשר לתובעת קיומו של הליך הוגן ובירור אשר יוביל לחקר האמת". בית הדין הארצי הפך את ההחלטה בקבעו:

"במסקנת הגף מהריאיון ובהחלטתו על יסוד הממצאים שבראיון. לטעמנו, אין רלוונטיות למידע אם מחבר העבודה האחרת בשנת 2005 הפגין שליטה בעבודת הגמר בכלל ובאופן יחסי לעובדת בפרט, או אם עולה מהריאיון שמחבר העבודה האחרת בשנת 2005 כתב אותה בעצמו אם לאו, שכן השאלה בה יש להכריע היא תקינות החלטתו של הגף על יסוד הממצאים בראיון שנערך לעובדת. "
( בר"ע (ארצי) 20506-01-16 מדינת ישראל נ' מזל ששון - מאגר נבו , 29.03.2016, ההדגשה הוספה).

עיקר טענות התובע

16. לטענת התובע, החלטת הנתבעת הינה החלטה חסרת תום לב, שרירותית ובלתי מידתית החורגת ממתחם הסבירות ודינה להתבטל.

17. לטענתו, לא ניתן משקל לעובדה כי החזיק באישור שקילות במשך כ-12 שנה והדבר מהווה זכות קניינית קיימת. פגיעה בזכות זו צריכה להיעשות במשנה זהירות ועל יסוד ראיות משמעותיות וחד משמעיות, דבר שלא קיים ולא נעשה בענייננו.

18. לטענת התובע, השיהוי הרב בבדיקת עניינו גרם לו לנזק ראייתי בהוכחת טענתו ביחס לעבודת הגמר, והדבר לא קיבל משקל בהחלטת הנתבעת.

עבודת הגמר שהומצאה לו היתה בחסר של כ-30 עמודים. התובע נשאל אודות חלקים חסרים בעבודתו (שיטת המחקר, אוכלוסיית המחקר, בבליוגרפיה).
אף דבר זה פגע באחוזי ההצלחה של התובע ולא קיבל משקל בהחלטה.

הנתבעת לא המציאה את המקור של טופס סיכום המראיינים, שאבד, ולא צורפו אליו הנספחים טופס השוואת עבודות וטופס הערות המראיינים. גם מועד הגשת עבודת הבוגר האחר לא בנמצא, עובדה שיכלה להשליך על טענת ההעתקה.

19. הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בסרבה למסור פרטי הבוגר האחר, מועד הריאיון שנערך לו, תמליל הריאיון, ועוד וכן סירבה לבדיקת פוליגרף שהציע התובע.

20. התובע סובל ממצב בריאותי לקוי ומרכיב מכשיר שמיעה, דבר שגורם לו לבושה, לחץ חוסר ריכוז וכן פוגע בזיכרונו ואף לכך לא ניתן כל משקל.

21. ההחלטה מתעלמת מהפגיעה הקשה בתובע בפן המקצועי (פגיעה בקידום) בפן הכספי ובפן האישי (הכתמת שמו הטוב).

22. התובע טוען כי קיבל נתונים מחברת חקירות מיטב, שהייתה חברה קיימת, שנסגרה בינתיים. התובע התבסס בעיקר על נתונים אשר היו ברשותה, בעלי החברה שיתפו עמו פעולה. חברה זו נסגרה מאוחר יותר ואין מדובר בנתונים מומצאים של חברה שאינה קיימת כפי שנטען.
ככל שהיה זה פגם בעבודה, היה על הנתבעת לגלותו בעת בדיקת אישור השקילות ולא להעלות טענה זו 12 שנה מאוחר יותר, תוך תיקון מחדל הנתבעת עצמה שלא בדקה זאת קודם למתן אישור השקילות.

23. הטענה כי העבודה מועתקת אינה מוכחת ואינה מבוססת על תשתית ראייתית אלא זוהי השערה בלבד, שלא הוכחה, ושאין בה להצדיק שלילת זכויותיו המוקנות של התובע.

24. הנתבעת השתהתה שיהוי ניכר ובלתי סביר בעניינו של התובע שכן, עבודתו מצויה בידי הנתבעת משנת 2004 לכל המאוחר, ועבודתו של הבוגר האחר משנת 2007 לכל המאוחר, ואילו הריאיון נערך לתובע רק בשנת 2012. גם אם הצלבת העבודות נעשתה רק בשנת 2009, עדיין מדובר בשיהוי ניכר.

לשיהוי ולנזק הראייתי בגינו, לרבות בקיאותו של התובע בחומר לאחר חלוף זמן כה רב, ובמיוחד משאינו עוסק בנושא זה בעבודתו השוטפת, לא ניתן משקל כלשהו בעת מתן ההחלטה ובכך נפל פגם.

25. באשר לטענה שהתובע לא זכר את שם המנחה, טוען התובע כי המדובר באי הבנה שכן שם המנחה היה רשום על שם העבודה שנמסרה לו, אולם, הוא השיב בתשובתו את שמותיהם של 2 מנחים שסייעו לו בעבודה.

26. הריאיון הווה למעשה בחינה לתובע, דבר העוקף החלטת בג"צ מוסטקי, ודינו להתבטל או לקבל משקל מזערי, אם בכלל. אף התוצאה האפשרית, אותה אישרה הנתבעת, כי יתכן שהגורם המעתיק את העבודה - יצליח בר יאיון, והגורם שלא העתיק - יכול שיכשל בו , מלמד כי אין לראות בר יאיון חזות הכל.

עיקר טענות הנתבעות:

27. לטענת הנתבעות, החלטות הגף הינן החלטות מנהליות, שהביקורת עליהן תעשה בכלים מנהליים ואין בית הדין שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית, אלא, אם היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

28. ההחלטה נתקבלה לאחר קיום הליך תקין וראוי, בו נבחן עניינו של התובע באופן מעמיק ונשמעו טענותיו, ואין עילה להתערבות בה.

ההחלטה מתבססת על שלושה נימוקים מרכזיים:

א. לא עלה בידי התובע לספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנת ועריכת עבודת הגמר.
ב. העבודה נעשתה על חברה שלא קיימת כלל בפועל ולמעשה כל המחקר הומצא ולא בוצע בפועל.
ג. נמצאה עבודת גמר דומה/זהה לעבודתו של התובע.

29. ההחלטה המנהלית בעניינו של התובע הייתה סבירה ומידתית.
הריאיון האישי אליו זומן התובע, התמקד אך ורק בעבודת הגמר ולא בהליך הלימודים הכללי, כפי שנעשה בסבב הראיונות הקודמים.
השאלות היו סבירות והוגנות, ועסקו בפרטים בסיסיים בעבודה, פרטים שניתן לצפות מבוגר שטרח ועמל על העבודה כי יזכור אף בחלוף זמן, לא כל שכן משניתנה לו ההזדמנות ללמוד את העבודה לפני הריאיון והוא ידע כי יישאל עליה.
החומר שנשלח לתובע הוא גם החומר המצוי בידי הנתבעת 1.

30. מן הריאיון ניתן היה ללמוד כי העבודה לא הוכנה ע"י התובע.
התובע לא נתן הסברים מספקים לאופן הכנת העבודה, איסוף החומר, מטרת המחקר, ממצאים ומסקנות המחקר ושימוש במקורות המופיעים בעבודה. התובע לא ידע לפרט אודות גרף ומושגים המצויים בעבודה. תשובותיו של התובע העידו כי מידת מעורבותו בעבודה והכנתה היו רחוקות מן המצופה מבוגר בתחום, אף בשים לב לחלוף הזמן מהגשתה.

התובע לא נשאל אודות הפרק החסר בעבודה, שאין לו השלכה על הבנת מטרות המחקר, הפרקים האחרים שבו או סיכום הנתונים.
לעותק העבודה צורף הדף הביבליוגרפי בניגוד לטענת התובע.

התובע גילה חוסר בקיאות בסיסי בהכנת העבודה ועדותו הצביעה על חוסר מהימנות באשר לסתירות שנתגלו בתשובותיו.

31. אין חשיבות למועדי הגשת העבודות המועתקות שכן יכולות להיות מס' עבודות זהות באותו נושא ומועד ההגשה אינו מעיד בהכרח על מקוריותה. לפיכך, הבדיקה מבוססת על ריאיון שבא להעריך את בקיאות הבוגר בעבודה והחלטה בעניינו של בוגר אחר בעל עבודה דומה אינה רלוונטית.

32. מקום שההחלטה בדבר מתן אישור השקילות התקבלה בטעות, אין לקבל טענת התובע בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות שלו.

דיון והכרעה

33. התובע נחקר בפנינו על תצהירו ומטעם הנתבעת הגישה תצהיר הגב' ציפי ויינברג – המשמשת כמנהלת הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך החל מחודש פברואר 2008 (להלן: "גב' וינברג").

34. בפתח הכרעתנו נזכיר, כי החלטת הגף מסורה לבחינתנו על פי כללי המשפט המנהלי. על פי כללים אלו, אין בית הדין שם שיקול דעתו חלף שיקול דעת הרשות המוסמכת אלא עלינו לבחון האם נפלו פגמים בקבלת ההחלטה המצדיקים התערבותנו. מקום בו הופעל שיקול הדעת של הרשות כדין, תעמוד החלטת הרשות בעינה גם אם סבורים אנו כי ההחלטה אשר התקבלה אינה ההחלטה הטובה ביותר (ראו: הר – זהב, המשפט המנהלי הישראלי, ירושלים (תשנ"ז) ע' 435).

35. כאמור לעיל, ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ קבע, כי ההליכים הפרטניים שמקיים הגף להערכת תארים הינם ראויים, תקינים ואופן הפעלתם הינו סביר ומידתי ואף ניכר שהגף להערכת תארים השקיע מאמצים רבים על מנת להגיע לתוצאות ראויות כלפי כל הצדדים.
בנוסף, צוין בבג"ץ בן שמעון כי כמדיניות לא יטה בית המשפט להתערב בשיקול דעתו המקצועי של הגף באשר לאישור שקילות תואר.

36. זימונו של התובע לשימוע בא בעקבות קיומה של עבודה אחרת, בעלת דמיון רב לעבודת הגמר של התובע (העתק העבודה הנ"ל צורף ע"י הנתבעת) (להלן- העבודה הנוספת).

37. עיון בעבודת הגמר הנוספת מגלה דמיון משמעותי ושאינו יכול להיות מקרי בין שתי העבודות.

כותרת העבודה דומה עד מאוד; התכנים כמעט זהים, וכך גם הכותרות וכותרות המשנה.

המבוא לעבודה, אודותיו נחקר התובע, זהה מילה במילה בשתי העבודות.

הפרק העוסק במהות משרד חקירות, חקירה בתחום הפרטי והעסקי, זהה אף הוא במדויק לזה שבעבודה הנוספת וכך גם קטעים נרחבים נוספים בעבודה.

הנתונים והתחזיות הכלכליות זהים "עד לרמת השקל" בין שתי העבודות- "צפי ההכנסות לשנת 2000" בעבודת התובע הינו 105,795.5 ₪ ולשנת 2001 372,562 ₪ (ר' עמ' 67), סכומים זהים לחלוטין לאלו שבעבודה הנוספת לשנים 1999 ו-2000 (ר' עמ' 61).

38. לנוכח האמור, ועל מנת לבחון זכאות התובע לאישור השקילות לתואר שניתן לו, וחרף חלוף הזמן, זומן התובע לריאיון שנסוב סביב עבודת הגמר, לשם הזמת החשד כי עבודת המחקר לא בוצעה על ידו.

אין לקבל טענות התובע המכוונות כנגד עצם קיום הריאיון והשאלות שנשאל במסגרתו זמן רב לאחר סיום לימודיו. קיום הריאיון הינו חלק מההליכים הפרטניים שהיה על הנתבעת לנקוט עת התעורר החשד בנוגע לעריכת העבודה על ידי התובע.

39. יחד עם זאת, והואיל והתובע כבר קיבל את אישור השקילות מזה זמן על כל ההטבות הנובעות ממנה, אכן נדרש משקל ראייתי נכבד להביא לשלילת ההטבה.
ר' דברי כב' השופט (כתוארו דאז) ברק בבג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים פ"ד לו(1) 317, פסקה 3 לפסק דינו (1981):

"כאשר הרישיון טרם ניתן, עשוי איזון זה להתקיים גם כאשר בידי המנהל אך חשש, כי מתן הרישיון עשוי להביא לפעילות בלתי רצויה. טבעי שהמנהל יבקש להקדים תרופה למכה. אך כאשר הרישיון כבר ניתן, הזכות כבר נרכשה, הפעילות כבר החלה, האיזון הראוי מחייב, כי משקל ראייתי נכבד... רק הוא יכריע את הכף.".

וכן:

"... גם במקרה כזה נדרשות ראיות של ממש, ואין די ב'תחושות בטן' בלתי מבוססות או ב'ספקות' גר[י]דא בדבר מהימנותו של המבקש כדי להוביל לדחיית בקשתו." (עניין מקסימוב (בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין, פ"ד נח(1)919, לעיל, פסקה 10 לפסק הדין).

40. לא הוצגו בפנינו כל ראיות חיצוניות שיש בהן לתמוך בהכנת העבודה ע"י התובע.

מקובלת עלינו בעניין זה טענת התובע כי נוכח חלוף הזמן לא שמר על מסמכים הקשורים בעריכת העבודה על ידו.
יחד עם זאת, התובע לא הביא עדים כגון המנחים שטען כי סייעו לו או מי ממשרד החקירות מיטב עמו עמד בקשר ושמסר לו נתונים, כמצוין בעבודה.
הראיות היחידות שבפנינו בשאלה האם נערכה העבודה על ידי התובע וזכאותו לאישור השקילות הינן על כן העבודה עצמה, תמליל הריאיון שנערך לתובע ועדותו של התובע בפנינו.

41. בחקירתו הנגדית בפנינו, לא ידע התובע להסביר כיצד נמצאו בעבודתו חלקים זהים לחלוטין לעבודה אחרת:

"ש. מפנה לסעיף 22 בתצהירך, שם אתה טוען כי ייתכן שהחלקים הזהים הועתקו מאתר אינטרנט משותף. אני מציגה בפניך את עמוד המבוא מהעבודה שלך ואת עמוד המבוא מהעבודה המועתקת. מדובר בשני דפים זהים. אני מפנה אותך לשורה האחרונה במבוא, תסכים איתי שזה לא יכול להיות ציטוט מהאינטרנט כי זה נכתב מפי שכתב את העבודה.
ת. אני לא מבין את השאלה.
ש. מסבירה לך שוב את השאלה, האם לטענת אתה כתבת את המשפט?
ת. אם זה כתוב פה, אז כתבתי. רוצה שאני אחזור 15 שנה לאחור?
ש. מה שם האתר שאתה טוען שציטטת ממנו חלקים מהעבודה שלך?
ת. גוגל. לא יודע שם אתר.
ש. אתה טוען שהעתקת חלקים מהאינטרנט והצגת בעבודה שלך כאילו אתה כתבת את זה?
ת. אם אני כתבתי שהעתקתי מהאינטרנט אז ייתכן שכן. אם אני כתבתי, אז כתבתי. לקחתי את זה למנחה וביחד אתו עשינו.
ש. האם אתה יודע שכאשר אתה מעתיק מספר או אינטרנט אתה צריך להעתיק זאת כציטוט?
ת. אם אני מצטט מישהו אז צריך לשים זאת בגרשיים.
ש. האם ככה פעלת בעבודה שלך כאשר ציטטת ממקור מסוים?
ת. יכול להיות שלא שמתי גרשיים, לא יודע, לא זוכר. "

42. התובע טען כי העבודה נעשתה על יסוד נתוני הכנסות ורווחים של חברה בשם "מיטב" שנמסרו לו לצורך ביצוע העבודה.
בריאיון טען כי מדובר בחברה שנסגרה בינתיים. התובע לא ידע להשיב לשאלה היכן הייתה ממוקמת החברה.

43. בהחלטת הנתבעת נכתב כי מדובר בחברה שלא קיימת כלל בפועל ולמעשה כל המחקר הומצא ולא בוצע בפועל ע"י התובע.

44. בכתב התביעה ציין התובע בסעיף 51 כי "אכן מדובר בעבודה שעוסקת בכדאיות כלכלית לפתיחת משרד חקירות ולפיכך ובהכרח מדובר במשרד וירטואלי שהומצא לצורך כתיבת העבודה...".

45. בתצהירו חזר בו התובע מטענה זו וטען כי מדובר בחברה שהייתה קיימת ונסגרה. על טענה זו חזר בחקירתו בפנינו:

"ש. בסעיף 14, פסקה 2, אתה מעלה טענות לגבי חברת מיטב ואתה טוען לראשונה שהכוונה שלך בראיון היה שהחברה נסגרה אחרי שעשית את העבודה שלך?
ת. כן.
ש. עם מי הלכת לחברת מיטב כדי לקבל את הנתונים בזמנו?
ת. אני נעזרתי במנחה, לא זוכר את שמו. היו שני מנחים. הלכתי עם המנחה לחברת מיטב...
ש. אתה זוכר איזה ישוב זה היה, כתובת?
ת. לא. אני עבדתי בליווי עצורים בבית סוהר בעכו. נדמה לי שכאשר נסעתי איתו באותו יום נרדמתי ברכב. זכור לי שזה היה באזור הצפון, לא זכור לי איפה.
ש. בסעיף 14 אתה כותב שחברה זו הייתה קיימת בעת שהחברה הייתה קיימת והבעלים שיתפו איתך פעולה ונתנו לך נתונים.
ת. אני חושב שזה היה באזור חיפה או אזור הגליל. לא יודע. זו הייתה חברת חקירות..."

46. כאמור, נתוני ההכנסות של חברת מיטב במשך מס' שנים המופיעים בעבודה (בעמ' 60, 64) זהים לגמרי לנתוני ההכנסות בעבודה המקבילה, שנערכה על יסוד נתוני חברה אחרת, חברת י.ש. בטחון (עמ' 60 לעבודה).

47. גרסתו המשתנה של התובע בדבר קיומה של החברה או היותה חברה "וירטואלית" יחד עם העובדה כי אינו יודע דבר אודות החברה ומיקומה, הימנעות מהבאת המנחה עמו נסע לחברה למתן עדות ולנוכח זהות הנתונים הכספיים שבעבודות, מאשש לטעמנו את קביעת הנתבעת כי אין מדובר בנתוני מחקר שנאספו ע"י התובע.

48. טענת הנתבע, כי שלילת אישור השקילות הינה בעיקרה בשל חוסר התמצאות התובע אודות עבודת הגמר שלו אף היא מקובלת על דעתנו ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

49. עיון בתמליל הריאיון שנערך לתובע ביום 7.8.12, מעלה כי הוא נשאל שאלות בקיאות והתמצאות אודות עבודת הגמר שלו.
מתמליל הריאיון שהוצג בפנינו עולה, כי התובע לא ידע להסביר מושגי יסוד בסיסיים עליהם הסתמך בעבודתו. לדוגמא:

"ש: ...פה עשית אני רואה חיזוי בשיטת רגרסיה ליניארית, עשית פה כל מיני חישובים, את תוכל להסביר לנו חלק מהחישובים שעשית פה?
ת: אני חושב שאתה עכשיו באמת עם כל הכבוד לך זה כבר מוגזם לשאול על הדבר הזה מאחר ועברו שתיים עשרה שנים, אינני יכול לזכור מה עשיתי לפני שתיים עשרה שנה, השיטה הליניארית היא שיטה ידועה והיא של של,
ש: אוקי
ת: של משהו שכמו שקוראים לך ניר או זה, זה שיטה שנקראת ככה. לא,.."

50. התובע לא ידע ליתן הסבר לתחזית לשנת 1996-1997 המופיעה בעבודה, כאשר העבודה נערכה בשנת 2000, וטען כי מדובר כנראה ברווחים של חברה מתחרה.
הסבר זה הינו תמוה ואינו מיישב את חוסר ההתאמה בין הנתונים המצוינים בעבודה ומועד עריכתה.

51. כאשר נשאל התובע מי היה המנחה שלו בעבודה השיב:

" ...המנחה שלי שהתחלנו ללמוד, עכשיו אני צריך להיזכר, היו לנו מרצים, אחד בשם ירון גרינברג.
ש: לא, ספציפית של העבודה, היה לך מישהו, היה איזה מנחה ש,
ת: היה,
ש: עבדת מולו לעניין העבודה?
ת: כן, כן, כן.
ש: זכור לך מי הוא היה?
ת: איך קוראים לו? היו לנו שניים שמה.
ת: כן.
ש: איציק אוחיון נדמה לי, וירון גרינברג שמה שהם, ואחד מהם כן עזר לי
ו,"

בעבודתו של התובע ציין התובע כי המנחה הוא ד"ר יוסף עכאווי.
מכאן, שהשיב תשובה שאינה עולה בקנה אחד עם המצוין על גבי העבודה.

52. גם בחקירתו בפנינו לא נתן התובע הסבר מניח את הדעת לכך שהצביע על מנחה אחר:

"לשאלת בית הדין – האם המנחה הרשום על גבי העבודה (נספח ט"ו) הוא המנחה שעזר לי בעבודה, אני משיב שלא המנחה הזה. היו לנו עוד מנחים.
ש. אז למה ציינת את שמו בעמוד הראשון של העבודה כמנחה בעבודה.
ת. הוא התחיל איתנו ואז הייתה פרשיה איתו והכל התפוצץ. אני חושב שהפרשיה התפוצצה בזמן הלימודים או מיד אחרי כן, לא זוכר "

53. כאשר נשאל לגבי המפגשים שלו עם המנחה וחלוקת שאלונים לצורך הכנת העבודה השיב תשובות מתחמקות:

"...כן, נפגשנו. הוא הדריך אותי ואמר לי מה לעשות ונערכנו לעניין הזה של ה, של הקמת משרד חקירות, בגדול אני הייתי בחיפה שמה וחילקתי שאלונים...לגבי העבודה הזאתי. הוא אמר לי לעשות את זה.
ש: שאלונים?
ת: שאלונים, כן. חילקנו שאלונים.
ש: איזה שאלונים? כתבת, כתבת שאלונים?
ת: כתבנו שאלונים, בטח, וחילקתי שמה.
ש: לכמה,
ת: ...
ש: לכמה אנשים?
ת: לכמה אנשים? בדיוק אני לא יכול להגיד לך.
ש: כמה, עשר, עשרים, חמישים, מאה?
ת: אני הלכתי על העניין של התחום העסקי והתחום הפרטי.
ש: אוקי.
ת: אז היו שני סוגים של שאלונים, גם של הפרטי וגם של העסקי.
ש: אוקי
ת: וככה התחלנו...בגדול כל אחד רוצה להקים משרד, כל...בחקירות צריך לעשות גם חקר שווקים.
ש: נכון..."

תשובה לשאלה כמה שאלונים חולקו, מהי דרך מחקר והיקף סקר השוק הנטען - לא התקבלה.

54. התובע לא התבקש לתת נתונים מדויקים אלא סדרי גודל ודרך פעולה של שיטת המחקר עליה התבססה עבודתו. איננו מקבלים טענת התובע כי לא ניתן לזכור עניינים שכאלו בשל חלוף הזמן.
מדובר בעבודה רחבת היקף הדורשת השקעת זמן ניכר והטענה כי למעשה לא ניתן לזכור דבר ממנה, אף שחלפו שנים, אינה מקובלת עלינו.

55. בסיכומיו הפנה התובע לעניינו של מר אבנר כהן (17849-02-13) לטענתו, שם העיד נציג מטעם אונ' לטביה כי סטודנט היה רשאי להמציא נתונים, ואולם, אין בכך לסייע לתובע בענייננו. אמינותו של התובע נפגעה מהטעם ששינה את גרס אותיו באשר לעצם קיומה של החברה ובדבר היות הנתונים נתוני אמת כביכול, שנמסרו לו מאת מי מאנשי החברה, ולא משום שטען שהנתונים מומצאים.

בנוסף, מהריאיון שנערך לתובע עולה כי התובע אינו בקי במטרותיה של העבודה , בדרך עריכת המחקר והגדרת אוכלוסיית המחקר לצורך כך, כמו גם ניתוח מסקנותיה.

56. עיון בתשובותיו של התובע לשאלות שעסקו בעבודת הגמר מביא, לטעמנו, למסקנה הברורה כי התובע הפגין בקיאות נמוכה אשר אינה תואמת את הבקיאות הנדרשת מסטודנט שעמל על עבודת גמר אף אם חלף זמן מעת כתיבתה, ולאחר שניתנה לו האפשרות לעבור עליה ולרענן זכרונו בה.

יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי:

"אין מקום להתערב בנסיבות המיוחדות בכך שניתן משקל מיוחד לעבודת הגמר. אפשר שחלוף הזמן מאז סיום הלימודים ועד לראיון, ישכיח ידע שנלמד, וישפיע על הבקיאות בקורסים שנלמדו. אולם טבעי הדבר שהבוגר יהיה בקיא, ולו ברמה בסיסית, גם לאחר חלוף הזמן, בעבודת הגמר שהכין בעצמו."

57. העובדה שבמהלך הריאיון המרואיין מגלה חוסר בקיאות בסיסית אשר לעבודת הגמר, די בה כדי להצדיק מסקנה שהלה לא הכין את עבודת הגמר בעצמו, ואין הגף נדרש לקבוע ממצא שהמבקש שבפניה העתיק, וודאי לא ממי העתיק את העבודה .

58. אשר למצבו הרפואי של התובע, האישור הרפואי שצירף התובע הינו אישור שהוצא בסמוך למועד הריאיון. מעבר לאישור זה לא הוכיח התובע מצב רפואי השולל את יכולתו לענות על שאלות בסיסיות הקשורות לעבודת הגמר שלו.

59. באשר לטענת התובע שלא אושר לו לבצע בדיקת פוליגרף, נציין, כי האמצעי שנבחר לצורך בחינת השאלה האם ניתן לבוגר תואר כדין אם לאו, הוא קיומו של ריאיון שעל בסיסו ניתנה החלטת המדינה. בית המשפט הגבוה לצדק אישר כי הראיונות הינם אמצעי הולם לבירור שאלה זו (עניין בן שמעון). החלטת המדינה, המבוססת על ראיון שנערך לתובע, הינה סבירה ומידתית, שכן תשובותיו לשאלות שנשאל מעלות ספק אמתי אם השתתף בהליך לימודים תקין לצורך קבלת התואר.
התובע לא ביצע ולא הגיש בדיקת פוליגרף מטעמו.

60. התובע טען כי זכותו לשימוע הוגן נפגעה משלא ניתנה לו אפשרות להיות מיוצג על ידי עורך דין.
עניין זה נדון בעב' (ת"א) 5829/08 אברהם מרקוזון נגד מדינת ישראל-משרד החינוך (ניתן ביום 12.5.09). בפסק דין זה נקבע כי לאור מהותה של זכות השימוע, יש מקום לאפשר לבוגרי השלוחה להיות מיוצגים על ידי עורך דין בראיון שנערך להם. ואולם, פסק דין זה בוטל בבית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 315/09 מדינת ישראל - משרד החינוך נגד אברהם מרקוזון, ניתן ביום 12.1.10).

61. איננו מקבלים את טענותיו של התובע, כי יש פגם מנהלי בכך שעבודת הגמר לא נשלחה אליו במלואה.
ראשית, הדבר אינו מסביר מדוע לא ידע להשיב על שאלות שנשאל לגבי החומרים שכן נשלחו אליו (ואשר היו בחומר המצוי בפניו), ושנית, תשובותיו של התובע לכל אורך הריאיון היו מתחמקות ואין כל רלבנטיות לכך שחסר פרק כלשהו בעבודה, לגביו לא נשאל.

62. לעניין הטענות כאילו ההחלטות שלא להעניק אישור שקילות פוגעות בעקרון ההסתמכות של התובע או כי ההחלטה שלא להעניק אישור שקילות למי שלא למד לימודים תקינים אינה מידתית.
כאמור, מדובר בטענות אשר נבחנו בגרסה זו או אחרת על ידי בית המשפט העליון והנחת המוצא בפסיקה היא כי באופן כללי , בוגר אשר יימצא כמי שלא עבר הליך לימודים תקין , אינו זכאי לאישור שקילות.

63. אשר לטענות לפגיעה בשמו הטוב של התובע.
המדינה חזרה וציינה כי אין רואים את התובע כמי שחשוד בפלילים.

וכפי שהובא מדברי גב' ויינברג בעניין נוריאל:

"אנחנו גוף מינהלי, אנחנו לא גוף חקירתי, לא משטרה, אין לנו כלים חקירתיים לבדוק מי העתיק ממי, הכלי שלנו הוא הריאיון, באמצעותה ראיון שזו דרך שאושרה בבג"ץ מספר פעמים, אנו בודקים את מידת השליטה של אדם בהליך הלימודים שלו ובעבודה שהוא הכין, זה הכלי, יש לו יתרונות ויש לו חסרונות אבל ברגע שאנו אומרים שאנחנו גוף מינהלי והכלי שלנו הוא כלי מינהלי אז יכולים להיות מצבים שמתוך סט של מספר עבודות מועתקות אם יש אדם שלמד יפה והפגין בקיאות אין לנו מנוס אלא לתת לו את האישור כי אין לנו דרכים נוספות לבדוק את הדברים האלה."

ובהמשך –

"זה לא רלוונטי, אנחנו לא אומרים מי העתיק ממי, זו לא השאלה, אנחנו לוקחים את שני האנשים ואת שניהם מעבירים ראיון ומידת ההצלחה בראיון היא בסופו של דבר תיתן לנו את האינדיקציה אם לתת את האישור או לא." .
ס"ע (נצ') 1690/09 נוריאל איילת – משרד החינוך (04.11.14)

אף אם ההחלטה פוגעת במידת מה בתובע, יש לזכור כי המדובר בהחלטה מנהלית שעניינה צר בסך הכול והיא עוסקת בלימודיו של התובע אך ורק בראי האפשרות להעניק לו אישור שקילות.

64. לסיכום, לאחר ששקלנו טיעוני הצדדים והראיות שבאו בפנינו , לא מצאנו בהחלטת הגף להערכת תארים והשיקולים שהפעיל לקבלתה פגם או חוסר סבירות או חוסר מידתיות המצריכה התערבותנו. ההחלטה מבוססת על התרשמות מהידיעות הדלות שהפגין התובע בנוגע לעבודה ולדרך הכנתה ולא על תחושות או ספקות.
נוסיף ונציין, כי גם התרשמותנו אנו מהתובע, לאור הסתירות בגרסתו ותשובותיו הבלתי מספקות, אינה משנה את התמונה ומחזקת את סבירות החלטת הגף להערכת תארים.

65. טענת התובע כי הנזק הראייתי שנגרם לו בשל חלוף הזמן צריך לפעול לטובתו, יחד עם הטענה כי אינו אמור לזכור לאחר חלוף זמן את עבודת הגמר וכי אין לתת משקל לריאיון, תביא לתוצאה כי כל אימת שיתעורר ספק של ממש באותנטיות העבודה, והבוגר יאמר כי אין בידו ראיות או כי אין לדרוש ממנו לזכור דבר לאחר חלוף תקופה, לא ניתן יהיה כלל לבחון את ההצדקה למתן אישור השקילות ולהמשך תשלום זכויות על פיו. תוצאה זו אין לקבל.

66. משלא מצאנו מקום להתערבות בהחלטת הגף להערכת תארים בעניינו של התובע דין התביעה - להידחות. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

67. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, (06 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אברהם ברגר
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר זאב שטיין
נציג מעסיקים