הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה פ"ה 13533-04-13

22 מאי 2018

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אריה גור
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד בוך

התובע
סמי הפוטה
ע"י ב"כ: עו"ד אמנון מ' שילה ואח'
-
הנתבעות
1. חברת החשמל לישראל בעמ
ע"י ב"כ: עו"ד חגי ורד ואח'
2. התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן ואח'

פסק דין

1. לפנינו תביעה במסגרתה עותר התובע לסעדים הצהרתיים לקביעת יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת 1 ולביטול החלטתה לסיים את העסקתו בחצריה וכן לסעדים כספיים בגין פיטורים שלא כדין, גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית ופיצוי בגין לשון הרע.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2. הנתבעת 1 הינה חברה ממשלתית לייצור, הולכה וחלוקת חשמל, בהתאם לרישיונות שהוענקו לה מכח הוראות משק החשמל, התשנ"ו – 1996 (להלן – חברת החשמל). לצורך ייצור, הפקה ואספקת החשמל, חברת החשמל מפעילה אתרים ומתקנים רבים ברחבי הארץ ובכלל זה את תחנת הכח בחיפה.

3. הנתבעת 2 היא חברה פרטית העוסקת , בין היתר, באספקת שירותי ניקיון ללקוחות שונים ברחבי הארץ (להלן – חברת התאמה).

4. מזה שנים רבות, חברת החשמל הוציאה למיקור חוץ את עבודות הניקיון בחצריה ואלו מבוצעות על ידי קבלנים חיצוניים שנבחרים במכרזים לאספקת שירותי ניקיון המתפרסמים מעת לעת על ידי חברת החשמל. בין החברה הקבלנית שזוכה במכרז לבין חברת החשמל נחתם הסכם התקשרות לאספקת השירותים.

5. בחודש אוקטובר 2011 נחתם הסכם התקשרות בין חברת החשמל לבין חברת התאמה ולפיו האחרונה תספק לחברת החשמל שירותי ניקיון במספר אחרים באיזור חיפה והצפון ובכללם תחנת הכח בחיפה.
יצוין כבר עתה, ההסכם מחודש אוקטובר 2011, לא היה הסכם ההתקשרות הראשון בין הצדדים וחברת התאמה סיפקה לחברת החשמל שירותי ניקיון גם בתקופות קודמות בהתאם לזכייתה, מעת לעת, במכרזים של חברת החשמל.

6. התובע הוצב לעבודה בחברת החשמל מטעם קבלני הניקיון החיצוניים מאז שנת 1990 ועד לסיום הצבתו בחודש מרץ 2013 בנסיבות שיתוארו בהרחבה בהמשך פסק הדין.
התובע שמש כממונה על עובדי הניקיון שהוצבו לעבודה בחצרי חברת החשמל , בתחנת הכח בחיפה, מטעם קבלן הניקיון. התובע הועסק על ידי קבלני הניקיון שהתחלפו מעת לעת בהתאם לזכייה במכרזים ולהסכמי ההתקשרות שנחתמו בין חברת החשמל לבין קבלני הניקיון. בעת חילופי קבלני הניקיון, התובע קיבל פיצויי פיטורים מקבלן הניקיון שסיים את ההתקשרות עם חברת החשמל.

7. התובע החל את הצבתו בחברת החשמל בתפקיד של מפקח ניקיון מטעם חברת הניקיון משמר בע"מ. במועד תחילת הצבתו לעבודה בחברת החשמל נערך לתובע ראיון קבלה על ידי הגב' עזה שלו, ששמשה באותה העת, כמנהלת העבודה מטעם חברת משמר בע"מ וכן על ידי נציג חברת החשמל מר אשר כהן ז"ל, מנהל המשק בחברת החשמל בתקופה הרלוונטית.

8. אחיו של התובע, מר לוי הפוטה, הינו עובד קבוע של חברת החשמל המועסק באגף התפעול והלוגיסטיקה במשרד הראשי ומשמש, בין היתר, כאחראי על שירותי הניקיון שמקבלת החברה.
בשנת 2001 בחנה חברת החשמל את האפשרות לקלוט את התובע כעובד מן המנין ואולם בסופו של דבר לנוכח הקרבה המשפחתית בינו לבין מר לוי הפוטה, הוחלט כי לא ניתן לקלוט את התובע כעובד של חברת החשמל. כך גם, בשנת 2007 התעוררה השאלה האם יש לאפשר את המשך הצבת התובע באתרי חברת החשמל ולאחר קבלת חוות דעת משפטית אושרה המשך הצבתו של התובע, בכפוף לכך שאחיו של התובע לא יה יה אחראי על עבודת קבלן הניקיון המשמש כמעסיק של התובע.

9. התובע קיבל הנחיות עבודה מהגב' עזה שלו ששמשה כאחראית על עבודת קבלני הניקיון מטעם חברת החשמל .

10. החל מחודש אוקטובר 2011, התובע הועסק על ידי חברת התאמה שזכתה כאמור במכרז לאספקת שירותי ניקיון באיזור חיפה והצפון.

11. התובע קיבל שכר מקבלני הניקיון ובכלל זה מחברת התאמה. אחת לחודש, התובע נפגש עם עובדי חברת התאמה לצורך איסוף תלושים ומשכורות לעובדי הניקיון שהוצבו לעבודה בחברת החשמל, תחת פיקוחו.

12. חומרי הניקיון והציוד הנדרש לצורך ביצוע עבודות הניקיון סופק לתובע על ידי קבלני הניקיון לרבות חברת התאמה וזאת בהתאם להזמנות , שהתובע היה מעביר לקבלן הניקיון, מעת לעת.

13. התובע החתים נוכחות באמצעות שני כרטיסי נוכחות, כרטיס מגנטי של חברת החשמל המיועד לעובד קבלן (נספח א' לתצהיר התובע) שהתובע היה מעביר בשעון הנוכחות של חברת החשמל וכרטיס נוכחות מקרטון שהתובע היה מעביר בשעון הנוכחות של חברת התאמה.

14. לתובע היה משרד שהוקצה על ידי חברת החשמל למפקח מטעם חברת הניקיון. בנוסף, התובע עשה שימוש גם במשרד נוסף בבנין I.P.C.

15. התובע קיבל הנחיות עבודה שוטפות מעובדי חברת החשמל, ובפרט ממר אמנון נזרי, מנהל המשק באתר תחנת הכח בחיפה. לעיתים, התובע היה מסייע למר נזרי בעבודת ניירת הקשורה לאחזקה ולהתקשרויות של חברת החשמל למול קבלנים אחרים, בטיפול בפינוי אשפה ופסולת נייר.

16. התובע קיבל משכורת חודשית במונחי נטו , כאשר שכרו האחרון עמד על 7,000 ₪ נטו. בנוסף, התובע קיבל תוספת שעות נוספות גלובליות בסך של 1,000 ₪ נטו.

17. התובע עבד 5 ימים בשבוע, משעה 06:30 ועד השעה 18:30. אין מחלוקת כי במהלך יום העבודה הייתה לתובע הפסקה רצופה לצורך ארוחת הצהרים, כאשר לטענת התובע ההפסקה עמדה על 1/2 שעה, בעוד שלטענת חברת התאמה ההפסקה עמדה על שעה.

18. בעקבות פנייה שהועברה למחלקת הביטחון של חברת החשמל אודות התנהלותו של אחד מעובדי החברה, מר אפי אזולאי, יחידת הביטחון החלה לבדוק את נוכחותו של מר אזולאי בעבודה במהלך חודש מרץ 2013 . במסגרת הבדיקה, בוצע מעקב אחר מר אזולאי במשך מספר ימים ודוחות הנוכחות כמו גם דוחות הנהג שלו הושוו לדו"ח המעקב. בבדיקה התברר, בין היתר, כי כרטיס הנוכחות של מר אזולאי הוחתם בתחילת יום העבודה על ידי הגב' שלו (דו"ח סיכום הבדיקה צורף לתצהירו של מר מרום).

19. ביום 20.3.2013 הגב' שלו זומנה לפגישה אצל מר ישי כהן, מנהל מחלקת תפעול ולוגיסטיקה באתר תחנת הכח בחיפה (להלן – מר כהן). בפגישה נכח גם מר אמנון ניזרי, מנהל המשק באתר והממונה הישיר על הגב' שלו (להלן – מר ניזרי) . מר כהן מסר לגב' שלו כי קיים חשד ולפיו היא החתימה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי וכי חברת החשמל שוקלת להשעותה עד לבירור החשד בנדון. לגב' שלו נמסר זימון לשימוע לפני השעיה זמנית מהעבודה בצירוף דו"ח הבדיקה. במהלך הפגישה, הגב' שלו הודתה בפני מר כהן כי אכן הדפיסה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי פעמים בודדות והוסיפה וטענה כי ביצעה את המעשה בתמימות מבלי שקיבלה כל טובת הנאה.
20. בסמוך לאחר הפגישה, הגב' שלו נכנסה שוב לחדרו של מר כהן ומסרה לו כי היא החתימה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי, לפי בקשת התובע. עוד נמסר על ידה , כי במהלך מספר חודשים, כרטיס הנוכחות של מר אזולאי הוחתם על ידי הגב' לובה מרישנסקי, עובדת ניקיון של חברת התאמה וזאת בהתאם לבקשתו להנחייתו של התובע. ואולם, בחודש מרץ 2013, הגב' מרישנסקי שהתה בחופשת מחלה ולפיכך, התובע פנה אליה וביקש ממנה שתחתים את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי במקום הגב' מרישנסקי ומסר לה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי ,באופן אישי.

21. הגב' שלו הודיעה כי מוותרת על זכות השימוע, טרם ההשעיה וכפועל יוצא, היא הושעתה זמנית מהעבודה החל מיום 21.3.2013 וחברת חשמל פנתה לנציגות העובדים לצורך כינוס ועדת משמעת בעניינה.
ביום 3.4.2013, הודיעה הגב' שלו על התפטרותה מהעבודה, שנכנסה לתוקפה ביום 30.4.2013.

22. ביום 20.3.2013, בעת שהתובע נעדר מהעבודה מחמת אבל, התובע קיבל שיחת טלפון מהגב' שלו, אשר הודיעה לו כי הושעתה מהעבודה, לאחר שנתפסה "על חם" מדפיסה את כרטיס הנוכחות של עובד חברת החשמל, מר אפי אזולאי.

23. דבריה של הגב' שלו בדבר המעורבות של התובע בהחתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי הועברו על ידי מר כהן למנהל משאבי אנוש בחברת החשמל והוא הורה למר כהן להפסיק לאלתר את הצבתו של התובע באתרי החברה עד לבירור הטענות כלפיו. מר כהן פנה לחברת התאמה וביקש להפסיק את הצבת התובע באתרי חברת החשמל.

24. ביום 27.3.2013 התובע זומן טלפונית לשיחה עם מר יואב בן יהודה, מנכ"ל חברת התאמה, שנקבעה ליום המחרת. לתובע לא נמסרו פרטים אודות תוכן או מטרת השיחה היעודה. בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר בן יהודה , נמסר לתובע כי חברת החשמל מבקשת את סיום הצבתו בחצריה וזאת לנוכח טענתה של הגב' שלו ולפיה התובע הוא זה שביקש ממנה להחתים את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי.
התובע הכחיש את טענותיה של חברת החשמל כלפיו ואולם מר בן יהודה מסר לו כי לנוכח הוראת חברת החשמל לא ניתן להמשיך בהצבתו באתר של חברת החשמל והוא ישובץ במקום עבודה אחר. יצוין , כי ביום 28.3.2013 נשלח מכתב של מר בן יהודה למר ישי כהן, מנהל מחלקת תפעול ולוגיסטיקה בחברת החשמל בו נמסר למר כהן כי נערך לתובע שימוע בנוגע לטענות חברת חשמל כלפיו בדבר מעורבות בהחתמת כרטיס נוכחות של עובד חברת החשמל, הכחשת הטענות על ידי התובע וכן כי לבקשתה של חברת החשמל התובע פוטר מעבודתו וחברת התאמה תדאג למחליף בתוך פרק זמן קצר (נספח ה' לתצהיר התובע).

25. ביום 2.4.2013 פנה התובע לנתבעות, באמצעות בא כוחו , בטענה כי הושעה שלא כדין ובדרישה להורות על ביטול ההשעיה לאלתר והחזרתו לעבודה בחברת החשמל. התובע טען , בין היתר, כי הינו עובד של חברת החשמל, או למצער כי חברת החשמל הינה מעסיקתו במשותף עם חברת התאמה (נספח ג' לתצהיר התובע) .
חברת התאמה השיבה לתובע באותו היום, כי הוא מועסק על ידה בפרויקט ניקיון באתר של חברת החשמל וכן כי הוא לא הושעה , אלא הוצא לחופשה עד לבירור טענותיה של חברת החשמל וכן כי בשלב זה, חברת החשמל מתנגדת להחזירו לעבודה בחצריה ועל כן, חברת התאמה מחפשת עבורו שיבוץ חלופי באותם התנאים . התובע התבקש להתייצב במשרדי החברה ביום 7.4.2013 לצורך שיבוץ באתר חלופי (נספח ד' לתצהיר התובע).
חברת החשמל לא השיבה למכתב.

26. ביום 8.4.2013 הוגשה בקשה לסעדים זמניים במסגרתה התבקש להורות על ביטול פיטורי התובע ולהשיבו לעבודתו כמפקח על עובדי הניקיון בחברת החשמל. בהסכמת הצדדים, ההליך הזמני אוחד עם ההליך העיקרי.
מטעם התובע נשמעה עדותו התובע עצמו וכן עדותו של מר אפי אזולאי, עובד חברת החשמל שכרטיס הנוכחות שלו הוחתם על ידי אחרים ואשר לנוכח הטענות בדבר מעורבות התובע בהחתמת הכרטיס, הסתיימה הצבתו של התובע בחברת החשמל.
מטעם חברת החשמל העידו הגב' עזה שלו, המפקחת מטעם חברת החשמל על עבודתם של עובדי קבלן הניקיון, מר ישי כהן, מנהל מחלקת תפעול ולוגיסטיקה בחברה ומר גיל מרום, מנהל תחום מודיעין וחקירות ביחידת הביטחון הארצית של החברה .
מטעם חברת התאמה העידו מר יואב בן יהודה, מנכ"ל החברה והגב' דליה אוחיון, מפקחת על עובדי הניקיון באתר הטכניון.

דיון והכרעה

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת החשמל

27. שאלת זהות המעסיק במערכת יחסי עבודה משולשים ו/או היותה של התקשרות בין מזמין לבין קבלן שירותים בגדר מיקור חוץ אותנטי נדונה פעמים רבות על ידי הערכאות השונות של בתי הדין לעבודה. כפי שהובהר, בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה יש להבחין בין שני סוגים של התקשרות – מיקור חוץ של כוח אדם, בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בחצרו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; מיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו, ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו [ראו למשל: ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים (13.1.2011) (להלן – ענין חסידים); ע"ע 30139-06-12 רחמים פורתי – מודיעין אזרחי (15.7.2014); ע"ע 4995-06-11 מלי בירן ואח' - מדינת ישראל ואח' (14.6.2017) (להלן –עניין בירן)].

28. על פי הפסיקה, מיקור חוץ של פונקציות מתקיים כאשר פונקציה מסוימת בהליך הייצור של מפעל אחד מועברת למפעל אחר, המתמחה בביצועה. קבלן השירותים, המתמחה, באספקת השירותים באותו התחום, כגון: שמירה, ניקיון או הסעדה מספק למזמין את השירות או את המוצר אשר מיוצרים ומבוצעים על ידי עובדיו . לעיתים, אספקת השירותים נעשית על ידי עובדי הקבלן בחצרי המזמין ולעיתים, הקבלן מייצר את המוצר/מספק את השירות. מיקור חוץ של פונקציה הינו לגיטימי והעובדים המספקים את השירותים מטעם הקבלן הינם עובדי קבלן השירותים ולא עובדיו של המזמין. לעומת זאת, במיקור חוץ של כח אדם, הקבלן מספק למזמין כח אדם בדרך כלל בתחומים שונים, כאשר הקבלן אינו אחראי על אספקת המוצר או השירות בו מועסקים העובדים שנשלחו על ידו למזמין. העסקה זו מתאפיינת במערכת יחסים חוזית בין העובד לחברת כוח האדם ובין חברת כוח האדם למשתמש. גם העסקה מסוג זה הינה העסקה לגיטימית למשימות חולפות וזמניות בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996 , כאשר בדרך כלל, קבלן כח האדם הינו המעסיק הבלעדי של העובדים בתקופת ההעסקה על פי החוק. במיקור חוץ של כח אדם קיימת גם תבנית העסקה נוספת שאינה לגיטימית, כאשר המדובר בהעסקה מלאכותית של עובדים באמצעות חברות כוח אדם ובה חברות כוח האדם משמשות "צינור" להעברת הכסף ותו לא.

29. על ההבחנה בין שני סוגים אלה של מיקור חוץ עמד כב' הנשיא (בדימוס) אדלר, בעניין פאהום [ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום (2.11.2008)], וכדלקמן:

"התבנית הראשונה – מיקור חוץ של פונקציות: יש להבחין בין 'מיקור חוץ' של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם לבין מיקור חוץ על ידי מסירת פונקציות לחברת חוץ, כגון: מסירת כל עבודת הניקיון במפעל לחברה אחרת.
מיקור חוץ של פונקציות נוגע לאותם מקרים בהם מפעל אחד מעביר ביצוע פונקציה מסוימת בהליך היצור שלו למפעל אחר. במיוחד המדובר ב'החצנה' של פונקציות שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו מפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו.
כלי זה הינו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל על ידי עובדיה שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השירות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה. ... במקרים אחרים של מיקור חוץ, החברה 'החיצונית' מספקת שירות או מוצר בתוך מפעלו של המזמין. גם במקרים אלה, החברה מספקת השירות היא הקולטת את העובדים לשורותיה, היא שכורתת עמם חוזי עבודה ומדווחת עליהם לרשויות השונות כעובדיה. חברה כאמור אחראית לביצוע עבודה או למתן שירות ובמסגרת זו היא המכשירה את עובדיה לביצוע התפקיד ש'אצל' לה המפעל והיא האחראית לשיבוץ העובדים ולהחלפתם לפי ראות עיניה. כללם של דברים: החברה החיצונית מספקת למפעלו של הלקוח את השירות או המוצר המוגמר ואינה מספקת עובדים למפעלו. עובד החברה החיצונית אינו עובדו של מפעל הלקוח; אם כי בנסיבות מסוימות יוכל העובד להיפרע מהמפעל הלקוח, מקום שזכויותיו לא ניתנו לו על ידי החברה החיצונית. אין באמור כשלעצמו כדי להפוך את מיקור החוץ להעסקה באמצעות חברות כוח אדם.
....
המחוקק וההלכה הפסוקה לא שללו את תבנית ההעסקה הכרוכה במיקור חוץ. עם זאת, נקבעו הסדרים והלכות למניעת ניצולם של עובדים בתבנית העסקה זאת.
...
התבנית השנייה – העסקה 'אמיתית – אותנטית' של עובדים באמצעות חברות כוח אדם: תבנית זו מרכזה ביחסים משולשים: (1) עובד; (2) חברת כוח אדם; (3) 'משתמש' או 'מקבל עבודה' , והיא כוללת שתי מערכות חוזיות: הסכם עבודה בין העובד לבין חברת כוח אדם וחוזה בין חברת כוח האדם לבין המשתמש או מקבל העבודה.
ההבחנה בין מיקור חוץ לבין העסקה באמצעות חברת כוח אדם היא בכך שחברת כוח אדם מספקת למשתמש עובדים ולא מוצר או שירות. ככל שבידי המשתמש נותרת שליטה מכרעת או רבה על בחירת העובדים והפסקת עבודתם, הכשרתם, הפיקוח עליהם וכל כיוצא בזה, תגבר הנטייה לראות בו אחראי במשותף לחבויות חברת כוח אדם או אפילו 'מעסיק במשותף' של העובד.
....
התבנית השלישית - העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם המשמשת 'צינור לתשלום שכר' גרידא: במקרים הנכללים בתבנית זו, המשתמש – קרי המעסיק בפועל, קולט או מגייס את העובד למפעלו באופן בו מתקבלים עובדיו שלו לעבודה והעובד מבצע עבודה זהה לעובדי המשתמש ולצידם. אלא, ששכרו משולם על ידי חברת כוח האדם ועל פי המבחנים 'הרשמיים' – 'הפורמאליים' הוא נחשב לעובד חברת כוח האדם, המדווחת עליו לרשויות כעובדה שלה.
... מאפייניה של תבנית העסקה זו הינם השליטה הרבה של מקבל העבודה על בחירת העובד, עבודתו ותנאיה והקשר הרופף בינו לבין חברת כוח האדם שהלכה למעשה, מתמצה פעמים רבות בתשלום השכר והנפקת התלושים גרידא.
לתבנית העסקה זו תכליות שונות, וביניהם: 'התחמקות' ממתן תנאי עבודה שווים לאלו של עובדי המפעל מכוח חוקי המגן ובמיוחד מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים במקום העבודה; רצון להפחית ממספר העובדים המאורגנים במפעל; ניסיון למקסם גמישות ניהולית על דרך של הימנעות ממתן מעמד של 'עובד קבוע', מקום שמכוח הסכמים או הסדרים קיבוציים קיימת נפקות למעמד זה".
(ההדגשה במקור).

30. בהתאם למצב המשפטי הנוכחי לא קיימת חזקה ולפיה המשתמש הוא המעסיק או להיפך וזהות המעסיק בכל מקרה נתון תקבע על סמך בדיקה מהותית של כלל נסיבות המקרה, תוך היעזרות במבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות [דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת - כפר רות , פד"ע כד 535] ובמבחני ם הנוספים שנקבעו בעניין חסידים ובשקלולם והכל על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה , תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים.

31 בענייננו, אין מחלוקת כי ליבת העיסוק של חברת החשמל הוא בייצור הולכה וחלוקה של חשמל. מזה שנים רבות ומכל מקום כבר לפני שנות התשעים, חברת החשמל הוציאה למיקור חוץ את כל עבודות הניקיון בחצריה, כאשר עבודות הניקיון מבוצעות באמצעות קבלני ניקיון. ההתקשרות עם קבלני הניקיון מבוצעת באמצעות מכרזים לאספקת שירותי ניקיון שנערכים על ידי החברה מעת לעת ( סעיפים 1-3 לתצהירוהמשלים של מר כהן, נספח 1 לתצהירו, חקירתו הנגדית בעמ' 57 ש' 19-25 לפרוטוקול ונספח א' לתצהירו של מר בן יהודה) .
כך גם, אין מחלוקת כי חברת התאמה היא חברת ניקיון המספקת שירותי ניקיון ללקוחות שונים ברחבי הארץ (סעיף 4 לתצהירו של מר בן יהודה ותצהירה של הגב' אוחיון העוסק בפרויקט ניקיון בטכניון). בהתאם למפרט הניקיון של אתר תחנת הכח בחיפה ואתרים נוספים במרחב הצפון שמכוחו חברת החשמל התקשרה עם חברת התאמה (נספח 1 לתצהירו של מר כהן) חברת התאמה ספקה את מכלול השירותים שנדרשו לניקיון האתרים של חברת החשמל במרחב צפון וזאת כנגד תמורה שהשתלמה בהתאם לביצוע משימות הניקיון – תמורה כוללת יומית בגין ניקיון השטחים המשרדיים ותמורה כוללת שעתית בגין הניקיון בשטחים התעשייתיים ובגין פרויקטים מיוחדים (סעיף 3 למפרט). בהתאם להסכם ההתקשרות אספקת שירותי הניקיון בוצעה באמצעות עובדים של חברת התאמה, כאשר הקצאת העובדים שהוצבו בחברת החשמל לצורך אספקת שירותי הניקיון נקבעה על ידי חברת התאמה בתיאום ואישור של נציג חברת החשמל בהתאם למפרט. כך גם, חומרי הניקוי ובגדי העבודה של עובדי הניקיון סופקו לעובדים על חברת התאמה והאחרונה נדרשה להציב באתר, מנהל עבודה מטעמה , אשר יהיה אחראי על עובדי הניקיון המוצבים באתר , יעביר אליהם הוראות ביצוע שוטפות, יפקח ויבדוק את עבודתם ונוכחותם. מנהל העבודה יקבל הנחיות בנוגע לאספקת השירותים וביצועם מנציג חברת החשמל ויהיה אחראי על טיב השירותים באתר כמו גם לטיפול בכל הבעיות השוטפות של עובדי חברת התאמה (סעיף 4 למפרט). מהמקובץ עולה , כי מדובר במיקור חוץ אותנטי של שירותי הניקיון או תם רכשה חברת החשמל מחברות ניקיון, אשר סיפקו את השירותים באמצעות עובדיהם ובכללם התובע. בהתאם לפסיקה , כאשר מדובר במיקור חוץ אותנטי של פונקציה, עובד קבלן השירותים אינו עובד של המזמין (ענין חסידים; ע"ע 172/08 יצחק תורג'מן נ' רפא"ל רשות לפיתוח אמצעי לחימה (ניתן ביום 10.1.2011)). לפיכך, על פני הדברים, התובע הוא עובד של חברת התאמה ואין לראות בחברת החשמל כמעסיקה שלו.

32. לטענת התובע, התקיימו בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות קביעה שונה ולפיה חברת החשמל היא המעסיקה האמיתית שלו. נתייחס להלן לטענותיו העיקריות. התובע הוצב לעבודה בחברת החשמל מטעם קבלני הניקיון החיצוניים מאז שנת 1990 תחילה כמפקח ניקיון ובהמשך כמנהל העבודה של עובדי הניקיון שהוצבו באתר מטעם חברת הניקיון. כאמור, במועד תחילת הצבתו לעבודה בחברת החשמל נערך לתובע ראיון קבלה על ידי הגב' עזה שלו, ששמשה באותה העת, כמנהלת העבודה מטעם חברת משמר בע"מ וכן על ידי נציג חברת החשמל מר אשר כהן ז"ל , מנהל המשק בחברת החשמל דאז. הנה כי כן, אין מדובר במצב בו המעסיק קיבל את העובד לעבודה ואז "שלח" אותו לחברת כח אדם או לקבלן על מנת שיעסיק אותו באופן פורמלי, אלא שמלכתחילה, התובע התקבל לעבודה אצל קבלן הניקיון שנתן שירותים לחברת החשמל באותה העת. מעורבות של נציג חברת החשמל בראיון, במקרה זה , אינה יוצרת יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת החשמל. לטענת התובע, חברות הניקיון השונות שהתחלפו מעת לעת בהתאם לזכייה במכרז, קיבלו אותו "בירושה" על פי הוראה של חברת החשמל. וכך קרה, גם לאחר ש חברת התאמה זכתה במכרז. מר כהן הכחיש את טענת התובע ולפיה חברת החשמל הורתה לקבלני הניקיון שזכו במכרז לקלוט את התובע לשורותיהם כמנהל עבודה וטען כי ההחלטה על זהות העובדים של חברת הניקיון שיוצבו לעבודה באתרי חברת החשמל, התקבלה על ידי חברת הקבל ן הנכנסת , בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי (סעיף 9 לתצהירו המשלים) . מר כהן לא נחקר בנקודה זו. התובע העיד בחקירתו הנגדית, לאחר שחברת התאמה זכתה במכרז, לא נערך לו ראיון קבלה לעבודה על ידי חברת התאמה וכל שהתבקש על ידי מנהליה באותה העת היה למלא טופס 101 . יחד עם זאת, התובע העיד כי התבקש להחתים גם את יתר עובדי הניקיון שהיו מועסקים על ידי הקבלן היוצא (עמ' 21 ש' 20-22 לפרוטוקול). מהעדויות שנשמעו בפנינו, לא שוכנענו כי חברת החשמל דרשה מחברות הניקיון שזכו במכרזים לרבות מחברת התאמה להמשיך ולהעסיק את התובע כמנהל עבודה מטעמם. ראשית, במפרט לאספקת שירותי הניקיון שצורף לתצהירו של מר כהן אין התייחסות או דרישה של חברת החשמל להמשך העסקתו של התובע כמנהל עבודה מטעמה של חברת התאמה, שנית, מר בן יהודה העיד כי אמנם לא שמש בתפקידו בעת שהתובע החל לעבוד בחברת התאמה ואולם בדרך כלל, לפי המקובל בתחום, עובדים ומנהלים המועסקים באתר , טרם הזכייה במכרז ומעוניינים להמשיך לעבוד באתר באמצעות החברה שזכתה במכרז מתקבלים לעבודה אצל החברה הזוכה , בכפוף להסכמה כספית ולאישור של החברה המזמינה (עמ' 62 ש' 11-22 לפרוטוקול). שלישית , עדותו של מר בן יהודה מתיישבת עם עדותו של התובע ולפיה מנהלי חברת התאמה במועד הרלוונטי, ביקשו ממנו להחתים את כל העובדים שעבדו אצל הקבלן היוצא על מסמכים שיאפשרו את המשך העסקתם באתר של חברת החשמל באמצעות חברת התאמה. כפי שכבר נפסק בעב 3200/06 מיכאל דהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (ניתן ביום 9.9.2008) (להלן – ענין דהן) גם אנחנו לא רואים פסול בכך, שהמזמין מפנה את הקבלן לעובדים שכבר עבדו בחצריו באמצעות הקבלן הקודם ואש ר רכשו ניסיון בעבודה באתר של המזמין.
לא נעלם מעינינו מכתבו של מר כהן מיום 11.4.2007 לעו"ד בן דב מהלשכה המשפטית בחברת החשמל המתייחס, בין היתר, לסיום העסקתו של התובע בחברת ISS והמשך העסקתו בחברת פלוטל (נספח 2 לכתב ההגנה של חברת החשמל) ואולם אין המדובר במכתב שעיקרו היחסים שבין התובע לחברת החשמל, אלא בהסדר לניגוד עניינים בין העסקתו של התובע בחצרי החברה לבין תפקידו של אחיו המועסק באגף התפעול והלוגיסטיקה במשרד הראשי ומשמש, בין היתר, כאחראי על שירותי הניקיון שמקבלת החברה ובכלל זה מהחברות שהעסיקו את התובע באותה העת. ככלל, כפי שעולה ממפרט שירותי הניקיון, חל איסור על הקבלן להעסיק עובדים שיש להם קרובי משפחה בחברת החשמל (סעיף 4.2.3 למפרט). על מנת למנוע קשרי עבודה בין התובע לבין אחיו, התקבלה החלטה להציב את התובע במתקן אחר והוא הועבר מהמשרד הראשי לתחנת הכח בחיפה וכן על מנת למנוע חשש לניגוד עניינים בין העסקת התובע לבין עבודתו של אחיו סוכם כי אחיו לא יהיה אחראי על עבודתו של הקבלן , שבאמצעותו הועסק התובע. מהמכתב שצורף לא עולות מכלול הנסיבות הנוגעות להמשך העסקתו של התובע בחברת פלוטל ועל כן, לא ניתן לתת משקל למכתב זה. זאת בפרט, משעה שמר כהן שחתום על המכתב לא נחקר על נסיבות עריכת המכתב .
יתר על כן, כפי שכבר נפסק על ידי כב' השופטת גליקסמן, כאשר מדובר בהעסקה באמצעות קבלן שירותים להבדיל מהעסקה באמצעות חברת כח אדם, העובדה שהעובד נשאר לעבוד באותו מקום עבודה תקופה ממושכת אינה יוצרת יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשתמש, כל עוד מבחינה מהותית העובד מועסק בתפקיד שנעשה לגביו מיקור חוץ אותנטי. מטבע הדברים, עובדי קבלן שירותים מעדיפים להישאר במקום העבודה המוכר להם, בו יצרו קשרים אישים וחברתיים. קביעה כי תקופת העסקה ממושכת באותו מקום עבודה באמצעות קבלני שירותים יוצרת יחסי עובד ומעביד בין המשתמש לבין העובד, גם אם מדובר במיקור חוץ אותנטי של שירותים, עלולה להביא לתוצאה שלפיה הן המשתמשים והן קבלני השירותים יסרבו להיענות לבקשה של עובד להמשיך באותו מקום עבודה לנוכח החשש כי העובד יוכר כעובד של המשתמש ( תעא 10632/09 קלודט צגיר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 7.4.2014) (להלן –ענין צגיר); פסק הדין אושר בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע 25509-05-14 קלודט צגיר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 17.9.2015) ).

33. טענה נוספת בפי התובע היא כי עבודתו לא הסתכמה אך ורק באחריות על עובדי הניקיון שהוצבו לעבודה באתר תחנת הכח בחיפה על ידי חברות הניקיון שזכו במכרזים לאספקת שירותי ניקיון למרחב הצפון של חברת החשמל, אלא שהוא שימש כעוזרו של מר נזרי ובמסגרת זו הוא ביצע עבודות של עובדי חברת החשמל כגון: ספירת מלאי, הכנת חומר למכרז של מטבח, הכנת רשימה של ריהוט, רישום ציוד של המטבח והמחסן של המטבח, סיוע למר נזרי בהכנת עבודת ניירת לקבלנים אחרים, טיפול בפסולת נייר, פינוי אשפה וניירת של אחזקה מונעת חודשית (סעיפים 6, 8, 9 21 לתצהיר המשלים של התובע וחקירתו הנגדית בעמ' 22 ש' 1-7, עמ' 27 ש' 8-12, 21-26 לפרוטוקול). התובע צרף לתצהירו המשלים מספר מסמכים מהשנים 2003-2007 בהם הוא חתום כנציג המשק על נוכחות של עובדי חברת התאמה, כמבקר של הארוחות בחדר האוכל וכן מופיע כמשתתף בישיבות פנימיות של חברת החשמל בנוגע למתן אישורים ביטחוניי ם לעובדי הקבלן של חברת פלוטל ובעיות תחזוקה בבנין פלים, כאשר הוא רשום בסיכומי הפגישות כנציג של מחלקת המשק. עוד צרף התובע לתצהירו המשלים מדריך טלפונים של מרחב הצפון בחברת החשמל שם הוא מופיע תחת מחלקת שירותים ומשק בבניין פל ים. מר כהן העיד בתצהירו המשלים (סעיפים 6-7 לתצהיר) כי עבודת התובע עסקה כל כולה בפיקוח ובניהול של עובדי קבלן הניקיון וככל שהתובע לאורך שנות עבודתו כמנהל עבודה ביצע פעולות ספציפיות שאינן קשורות לניקיון, המדובר במקרים חריגים, לתקופות קצרות ביותר ולא באופן שיטתי.
אין מחלוקת, כי התובע שמש כממונה מטעם חברת הניקיון על עובדי הניקיון שהוצבו מטעמם באתר של חברת החשמל (סעיפים 1 ו -8 לתצהיר התובע בהליך הזמני ). במסגרת עבודתו ובהתאם להסכם ההתקשרות בין חברת החשמל לקבלני הניקיון, התובע נדרש, בין היתר, לפינוי האשפה לסוגיה השונים, לטיפול בעובדי חברת הניקיון ובמועמדים לעבודה מטעמה ובכלל זה טיפול בקבלת אישורים ביטחוניים עבורם (סעיף 4.12 למפרט) וכן לבצע פרויקטים מיוחדים על פי דרישת חברת החשמל שלא הוגדרו במפרט וכן לעזור, מעת לעת, בסידור שולחנות, כסאות, שינוע, ריהוט, סבלות וכל עבודה נוספת בתחום הפעילות של מחלקת תפעול ולוגיסטיקה (סעיף 4.22 למפרט). מעבר לכך, ממכלול העדויות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי אכן תפקידו של התובע היה ממונה מטעם חברת הניקיון על עבודתם של עובדי חברת הניקיון שהוצבו לעבודה באתר של חברת החשמל. לנוכח היחסים הטובים והחבריים בין התובע לבין מר נזרי (ראו חקירתה הנגדית של הגב' שלו בנוגע ללחצים שמר נזרי הפעיל עליה על מנת שלא תחשוף את מעורבות התובע בהחתמת הכרטיס של מר אזולאי בעמ' 39 ש' 21-24, עמ' 40 ש' 1-2 לפרוטוקול) ובין התובע לבין מר כהן ובפרט בשנים הרלוונטיות למסמכים שצורפו על ידי התובע ( עמ' 28 ש' 23-24 לפרוטוקול), התובע ביצע גם מעט מטלות נוספות ואולם מטלות אלו לא היה חלק מתפקידו, שכן התובע הוזהר על ידי מר כהן שעובד קבלן אינו רשאי לבצע את המטלות הנוספות אותן לקח התובע על עצמו (עמ' 27 ש' 10-12 לפרוטוקול). כך גם, התובע העיד כי המטלות הנוספות שביצע לא היו מטלות שבאחריותו ובמסגרת תפקידו, אלא שהוא ביצע מטלות אלו על מנת לסייע למר נזרי (סעיף 15 לתצהיר בהליך הזמני). באופן דומה, איננו סבורים כי יש לייחס משקל רב לעובדה שלתובע היה משרד/חדר עבודה בסמוך למשרדו של מר נזרי וזאת בנוסף למשרד שהוקצה לשימושו באתר בהתאם להסכם ההתקשרות שבין חברת התאמה לבין חברת החשמל (סעיף 15 לתצהיר התובע, סעיף 21 לתצהיר המשלים של התובע וחקירתו הנגדית בעמ' 27 ש' 5-12 לפרוטוקול). המשרד הנוסף אליו התייחס התובע בבנין I.P.C לא הוקצה עבורו (חקירתו הנגדית של מר כהן בעמ' 56 ש' 7-12 לפרוטוקול) והתרשמנו כי הוא שימש אותו באופן בלתי פורמלי לנוכח היחסים החבריים בינו לבין מר נזרי ומר כהן, היותם של מר כהן ומר נזרי האחראים מטעם חברת החשמל על עבודתם של קבלני הניקיון ולנוכח העזרה שספק התובע למר נזרי על רקע היחסים החבריים ביניהם.

34. עוד עולה מחומר הראיות כי התובע מלא אחר תפקידו כממונה על עובדי הניקיון באתר של חברת החשמל בהתאם להסכם ההתקשרות בין חברת התאמה לחברת החשמל ובכלל זה הוא היה אחראי על עובדי הניקיון שהוצבו לעבודה באתר ופיקח על עבודתם (עמ' 21 ש' 10-13, ש' 23-25, ש' 28-29 לפרוטוקול), הוא הזמין מחברת התאמה ציוד וחומרים הנדרשים לביצוע עבודות הניקיון (עמ' 21 ש' 26-27 לפרוטוקול) והוא עמד בקשר עם נציגי חברת החשמל בנו גע לביצוע עבודות הניקיון באתר (עמ' 21 ש' 30-31 לפרוטוקול). למותר לציין , כי עצם הפיקוח של הגורמים בחברת החשמל על עבודת התובע ו/או מתן הוראות והנחיות מקצועיות על ידם הינו חלק בלתי נפרד מהפיקוח של חברת החשמל על טיב השירותים המסופקים על ידי הקבלן ואין בכך כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת החשמל. יתרה מזאת, התובע שמש כמנהל העבודה באתר מטעם הקבלן ושימש כגורם המקשר בין עובדי הקבלן לבין חברת החשמל, כך שמובן מאליו כי תפקידו חייב קשרי עבודה יומיומיים עם עובדי חברת החשמל האחראים על עבודת קבלן הניקיון לרבות דיווח או קבלת הנחיות והוראות מצידם בקשר לביצוע עבודות הניקיון באתר .
התובע החתים כרטיס נוכחות של חברת התאמה וכרטיס נוכחות של חברת החשמל המיועד לעובדי קבלן (ס' 17 לכתב התביעה ונספח א' לבקשה). התובע קיבל שכר מחברת התאמה כמו גם מקבלני הניקיון הקודמים שזכו במכרזים לאספקת שירותי ניקיון באתרים בהם הוצב (סעיפים 3 ו – 6 לתצהיר המשלים של התובע) ועם סיום ההתקשרות בין קבלן הניקיון לבין חברת החשמל, התובע קיבל פיצויי פיטורים מהקבלן היוצא ( סעיף 10 לכתב התביעה וחקירתו הנגדית של התובע בעמ' 21 ש' 5-9 לפרוטוקול).
יתר על כן, התובע היה מודע לכך שהוא אינו עובד של חברת החשמל, שכן בשנת 2001 נדונה האפשרות לקלוט את התובע כעובד מן המנין ואולם בסופו של דבר, הוא לא נקלט לחברת החשמל בשל העובדה שאחיו עבד בחברת החשמל בתפקיד שהיה בו כדי ליצור קשרי עבודה עם התובע.
35. הנה כי כן, לנוכח הנתונים המפורטים לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי אין לראות בחברת החשמל כמעסיקה של התובע, בין באופן בלעדי ובין במשותף עם חברת הניקיון וכי התובע היה עובד של קבלן השירותים המ בצע את שירותי הניקיון באתרים של מרחב הצפון ונכון למועד הגשת התביעה היתה זו חברת התאמה.
לפיכך, על יסוד כל האמור לעיל, התביעה לסעד הצהרתי ולפיו התובע הוא עובד של חברת החשמל ו/או להכיר בחברת החשמל כמעסיקתו במשותף עם חברת התאמה – נדחית.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

36. התובע עותר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב בסך של 30,000 ₪. לטענתו, עבודתו בחברת החשמל הסתיימה, לאחר למעלה מעשרים שנה, בלא עוול בכפו, על סמך אירוע שהוא לא היה מעורב בו, כאשר הנתבעות לא ערכו בדיקה ראויה לצורך בירור מעורבותו במעשים שיוחסו לו וחברת החשמל אף חיבלה באופן פעיל באפשרות להגיע לחקר האמת באמצעות שיבוש הליכי משפט. עוד טוען התובע כי לא נערך לו שימוע כדין ולא ניתנה לו האפשרות להפריך את הטענות שהועלו כלפיו.
התובע מוסיף וטוען כי חברת התאמה פעלה בחוסר תום לב ולמראית עין בלבד בניסיונה המלאכותי להציב אותו בעבודה חלופית לאחר סיום הצבתו בחברת החשמל.

37. לטענת חברת החשמל היא לא פיטרה את התובע ולא גרמה לפיטוריו ממקום עבודתו בחברת התאמה. כל שעשתה חברת החשמל הוא לבקש מחברת התאמה שלא להציב את התובע באתריה, בשים לב למידע שהיה בידיה בנוגע למעורבותו בהחתמת כרטיס הנוכחות של עובד החברה לשעבר, מר אפי אזולאי. התובע, לפי הבדיקה שערכה החברה, היה מעורב במעשי תרמית רחבי היקף בחברת החשמל, שכללו החתמת כרטיס נוכחות באופן פיקטיבי. מדובר במעשים חמורים ביותר, שמשמעותם גניבת כספי ציבור. חברת החשמל, כגוף ציבורי המספק שירות חיוני לציבור, אינה יכולה להרשות לעצמה התנהגות כזו באתריה ולפיכך, בקשתה מחברת התאמה שלא להציב את התובע באתריה הייתה בקשה סבירה, לגיטימית ומתבקשת בנסיבות העניין. אין ממש בטענות התובע כי לא נערכה בדיקה ראויה בדבר מעורבותו בהחתמת הכרטיס של מר אזולאי. החשדות בעניינו נסמכו על חקירה מקיפה שנערכה על ידי יחידת הבטחון של החברה.
אין כל יסוד לטענת התובע בדבר שיבוש עשיית משפט ומוטב היה כי טענה חמורה זו לא הייתה נטענת כלל. חברת החשמל גילתה את המסמכים הרלוונטיים להליך בהתאם לבקשות השונות של התובע במהלך ההליך.
בהעדר יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת החשמל לא חלה עליה חובת שימוע כלפי התובע.

38. לטענת חברת התאמה, התובע הוא זה אשר חייב לה פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת האמון וחובת תום הלב מצידו אשר גרמו לפגיעה שלא כדין בשמה הטוב. לטענתה, מעשיו ומחדליו של התובע הכרוכים בהחתמת כרטיס הנוכחות של מר אפרים אזולאי באמצעות מי מטעמו מהווים הפרה גסה של חובת תום הלב, האמון וההגינות החלות עליו במערכת יחסי העבודה בין הצדדים. חברת התאמה ערכה לתובע שימוע כדין טרם סיום הצבתו בחברת החשמל והיא פעלה על מנת להציב אותו בעבודה חלופית בטכניון באותו השכר ובאותם תנאי העסקה. התובע הוא זה אשר בחר שלא להתייצב לעבודה בטכניוו ובכך לסכל את המשך עבודתו בחברה.

39. מהראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי במסגרת החקירה שערכה חברת החשמל בנוגע לדיווחי נוכחות פיקטיביים של עובד החברה, מר אפי אזולאי, התבררו ממצאים ולפיהם התובע היה מעורב בהחתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי. אין מחלוקת כי הגב' שלו, שנתפסה "על חם" בעת החתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי, טענה בפני מר כהן ובפני מר מרום כי התובע הוא זה אשר ביקש ממנה להחתים את הכרטיס של מר אזולאי. עוד טענה הגב' שלו כי במהלך החודשים האחרונים התובע היה מבקש מעובדת ניקיון הכפופה לו, הגב' לובה מרישינסקי להחתים אופן קבע את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי ורק לנוכח העדרותה של הגב' מרישנסקי מהעבודה מפאת מחלה, התובע פנה אליה וביקש ממנה להחתים את הכרטיס (סעיף 31 לתצהיר התובע; סעיפים 3, 6 ונספח 3 לתצהירו של מר מרום; סעיפים 3-5 לתצהירה של הגב' שלו; סעיפים 13-14 לתצהירו של מר כהן). הגב' שלו חזרה על גרסתה גם במסגרת חקירתה הנגדית ועמדה על כך כי התובע ביקש ממנה להחתים את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי (עמ' 35 ש' 8-10, ש' 14-24, עמ' 36 ש' 9-12, ש' 26 – 32, עמ' 37 ש' 1-25, ש' 32, עמ' 38 ש' 1-2, ש' 9-10, עמ' 39 ש' 22-24 לפרוטוקול). גרסתה של הגב' שלו נתמכה על ידי הגב' לובה מרישנסקי בתשאול שנערך לה על ידי מר מרום ( סעיף 6 לתצהירו של מר מרום ונספח 3 לתצהירו). בחקירתו הנגדית התובע לא הכחיש כי הדברים שנרשמו על ידי מר מרום בתשאול של הגב' מרישנסקי נאמרו על ידה , אלא טען כי היו גורמים שהשפיעו עליה (מבלי לפרט את זהות הגורם המשפיע) וכן כי הגב' מרישנסקי מתקשה בעברית. ב המשך, כשנשאל מהיכן הוא יודע את הדברים האלה הוא העיד כי הדברים נודעו לו מעובדים אחרים וכי הוא מעולם לא דיבר עם הגב' מרישינסקי על הדברים שאמרה במסגרת חקירתה על ידי מר מרום (עמ' 22 ש' 25-30, עמ' 23 ש' 1-16 לפרוטוקול). לעומת זאת, עדותו הישירה של מר מרום בנוגע לדברים שנמסרו לו על ידי הגב' מרישנסקי לא נסתרה בחקירתו הנגדית (עמ' 45 ש' 28-32, עמ' 46 ש' 1-14, עמ' 50 ש' 11-14 לפרוטוקול). לנוכח מצבה הבריאותי של הגב' מרישנסקי לא ניתן היה להביאה לעדות מטעם מי מהצדדים (עמ' 22 ש' 1-2 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, אנו מעדיפים את עדותו של מר מרום שנכח בשיחה עם הגב' מרישנסקי ואף ביצע רישום של סיכום התשאול בזמן אמת על פני עדות התובע שניזונה משמועות. נציין כי לא הוכח בפנינו כי למר מרום היה אינטרס לקשור את התובע לפרשת החתמת הכרטיס של אזולאי ו/או לגרום לסיום הצבתו בחברת החשמל ואף התובע לא טען כך. יתר על כן, כפי שהעיד התובע, בשלב הראשון של החקירה, מר מ רום סבר שהתובע אינו מעורב בפרשה (סעיף 35 לתצהיר התובע, חקירתו הנגדית של מר מרום בעמ' 45 ש' 20-26 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, אנו נותנים משקל לעדותו של מר מרום שהיה מעורב בחקירה ונכח בתשאולים של הגורמים המעורבים בפרשה ובכלל זה הגב' שלו, הגב' מרישנסקי והתובע.
בהקשר זה נוסיף ונציין כי לא הוכח בפנינו כי לגב' שלו היה מניע לקשור את התובע לפרשה. ההיפך הוא הנכון, הגב' שלו העידה כי החתימה את הכרטיס של מר אזולאי עבור התובע לאור היחסים הקרובים בינה לבין התובע שהיו כמו "יחסים של אח ואחות" כלשונה (בעמ' 39 ש' 1-3 לפרוטוקול וראו גם עדותו של מר מרום בנוגע למניע של הגב' שלו בעמ' 47 ש' 15-19, ש' 30-32 לפרוטוקול ). כך גם, כפי שהעיד מר כהן בחקירתו הנגדית הגב' שלו הייתה נסערת מאד ובשלב הראשון היא לא הייתה מעוניינת לחשוף את התובע (עמ' 51 ש' 19-29 לפרוטוקול וראו גם סיכום השיחה עם מר נזרי מיום 1.5.2013 שהוגש עם חומר החקירה ביום 30.3.2014).

40. זאת ועוד. אין מחלוקת כי הגב' שלו התקשרה לתובע, בעודו יושב שבעה, מיד לאחר שנתפסה מדפיסה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי (סעיף 26 לתצהיר התובע, עמ' 25 ש' 21-22 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי באותו היום, הגב' שלו התקשרה אליו מספר רב של פעמים . ערים אנו לכך כי ייתכן שהגב' שלו הייתה זקוקה לתמיכה של התובע לנוכח היחסים הקרובים בינהם ואולם בהתחשב בעדותו של מר בן יהודה כי בשיחה שנערכה בינו לבין התובע ביום 28.3.2013, לאחר שהציג בפני התובע את טענות חברת החשמל כלפיו, התובע אמר לו ש"עזה אינה ילדה קטנה" והיא הייתה יכולה להגיד לו לא (סעיף 15 לתצהיר בן יהודה וחקירתו הנגדית של התובע שתמכה בעדות בן יהודה בעמ' 25 ש' 23, עמ' 26 ש' 1-3 לפרוטוקול) שוכנענו כי התובע נתן לגב' שלו את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי לצורך החתמת הנוכחות.
גם עדותו של מר אזולאי לא תרמה לגרסת התובע. ראשית, בניגוד לנטען על ידי התובע בדבר העדר כל קשר למר אזולאי (סעיף 59 לכתב התביעה), מעדותו של מר אזולאי עולה כי היו יחסי חברות בינו לבין התובע לרבות היכרות של המשפחות (עמ' 12 ש' 29-32 לפרוטוקול) וכי בימים שהיה מגיע לעבודה באתר, הוא היה נפגש עם התובע ומדבר איתו (עמ' 13 ש' 1-17 לפרוטוקול וראו גם חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 22 ש' 12-20 לפרוטוקול). שנית, בעדותו של מר אזולאי התגלו סתירות רבות ועל כן לא ני תן לייחס לה משקל. כך למשל, במסגרת תמליל השיחה טען מר אזולאי כי לא אמר לגב' שלו להדפיס לו את כרטיס הנוכחות, אלא רק אפשר לה להוציא את מנות האוכל שלו ולחלק לעובדים (עמ' 2 באמצע לתמליל), בעוד שבחקירתו הראשית בפנינו, הוא העיד כי לא ידע שמוציאים מנות אוכל באמצעות הכרטיס שלו ומי מוציא את האוכל ונודע לו על כך רק בדיעבד בעת שחויב בשכר בגין מנות האוכל (עמ' 8 ש' 28-32 לפרוטוקול). בהמשך, מר אזולאי חזר והעיד כי אישר לגב' שלו להוציא את מנות האוכל שלו ולחלק לעובדי הניקיון (עמ' 10 ש' 23-31, עמ' 12 ש' 1-2 לפרוטוקול). כך גם, לאחר שמר אזולאי העיד מספר פעמים כאמור לעיל, כי אפשר לגב' שלו להוציא את מנות האוכל שלו ולתת אותם לעובדי הניקיון, הוא העיד כי לא היה לו קשר עם הגב' שלו והיכרותו עמה הסתכמה ב"שלום שלום" (עמ' 18 ש' 22-23, עמ' 19 ש' 4 לפרוטוקול). גם עדותו של מר אזולאי ולפיה נודע לו לראשונה בשיחה עם התובע מיום 13.10.2013 כי נטען כלפי התובע שהוא היה מעורב בהחתמת הכרטיס שלו (עמ' 15 ש' 22-24, עמ' 16 ש' 5-7 לפרוטוקול) אינה מתיישבת עם דבריו בתמליל ולפיהם הוא הקדים וציין מיוזמתו "רק היא עשתה את זה. רק היא עשתה את זה עזה עשתה את זה זה מה שיש" (עמ' 1 לתמליל) וזאת בטרם התובע סיפר לו על הטענות המיוחסות לו על ידי חברת החשמל.

41. לא נעלם מעינינו כי בתשאול שנערך לגב' סימונה ממן היא טענה כי לא ידוע לה על כך שהתובע ביקש מהגב' מרישנסקי להדפיס את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי לאחר שהיה לוקח את הכרטיס ממשרדה (התשאול של הגב' ממן צורף עם תיק החקירה בתגובת חברת החשמל מיום 31.3.2 014). התובע מלין, בין היתר, על כך שחברת החשמל לא הביאה לעדות מטעמה את הגב' סימונה ממן. אין תמה כי הגב' ממן לא הובאה לעדות מטעם חברת החשמל. מתוכן התשאול ואופן מתן התשובות של הגב' ממן עולה כי הגב' ממן לא שתפה פעולה עם החקירה של חברת החשמל ואף השמידה במכוון את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי שהיה ברשותה. לפיכך, אנו סבורים כי התובע הוא זה אשר היה צריך להביא לעדות מטעמו את הגב' ממן כדי לסתור את גרסתה של הגב' שלו ובפרט משעה שבמועדים הרלוונטיים לניהול ההליך, הגב' ממן כבר לא שמשה כעובדת של חברת חשמל או כמי שנתונה להשפעה של חברת החשמל. למותר לציין כי מחומר החקירה עולה שהגב' ממן היתה החוליה המקשרת בין התובע לבין מר אזולאי וטיב הקשרים בין התובע לגב' ממן לא התבררו למעט העובדה שהתובע שמר על קשר עם הגב' ממן לאחר סיום ההצבה והיא זו אשר נתנה לו את פרטי הטלפון החדש של מר אזולאי.

42. לא זו אף זו, גם אם הגב' שלו אינה דוברת אמת ואיננו סבורים כך, מר כהן העיד כי הוא השתכנע מכנות דבריה (סעיף 14 לתצהיר מר כהן, עמ' 51 ש' 24-29, עמ' 53 ש' 13-18 לפרוטוקול). העדפת גרסתה של הגב' שלו, ששמשה כעובדת של חברת החשמל, על פני גרסתו של התובע מצויה במתחם הסבירות ובמסגרת השיקולים ה לגיטימיים של המעסיק. לכך נוסיף כי לא הוכח בפנינו כי עמדו שיקולים זרים מאחורי ההחלטה על סיום ההצבה של התובע בחברת החשמל ו/או הבדיקה שנערכה בעניינו בקשר למעורבותו בפרשת החתמת הכרטיס של מר אזולאי. טענות התובע כי מישהו עלום בחברת החשמל מחפש אותו (סעיף 78 לבקשה ) או חומד את משרתו (סעיף 94 לתביעה) או מתנכל לו באופן אישי (סעיף 27 לתצהירו המשלים), לא הוכחו כלל. מעבר לעובדה , שהטענות נטענו באופן כללי וכוללני, ממכלול העדויות שהובאו בפנינו, התרשמנו כי כל הגורמים בחברת החשמל שהיו מעורבים בסיום הצבתו של התובע בחברת החשמל היו ביחסים קרובים עם התובע, בין לנוכח ההיכרות רבת השנים עם התובע במסגרת הצבתו לעבודה בחברה ובין לנוכח הקשרים המשפחתיים של התובע, ולא היה להם אינטרס לפגוע בתובע ו/או לסיים את הצבתו בחברת החשמל. כך התברר כי מר נזרי, שהתובע העיד כי היה מסייע לו בעבודה, ביקש מהגב' שלו שלא לספר על מעורבותו של התובע בפרשה (סעיף 12 לתשאול של הגב' שלו, חקירתה הנגדית של הגב' שלו בעמ' 40 ש' 2 לפרוטוקול) וכן כי מר כהן היה מקורב לתובע ובזמנו נלחם כדי להכניס את התובע לחברת החשמל (חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 28 ש' 23-24 לפרוטוקול). עוד נוסיף כי כל המעורבים בפרשה על פי ממצאי החקירה סיימו את עבודתם בחברה.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי במועד סיום ההצבה של התובע בחברת החשמל עמדו בפניה חשדות מבוססים לפיהם התובע היה מעורב בהחתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי.

43. לטענת התובע (סעיפים 52-66 לסיכומיו) חברת החשמל שיבשה את מהלכי המשפט באמצעות הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, הימנעות מגילוי כל המסמכים שברשותה עד להגשת בקשה לצו עיון ספציפי, העלמת חומרי החקירה וניסיון להדחת עד שבועיים לפני המשפט.
חברת החשמל, מצידה , טענה כי אין כל יסוד לטענתו המופרכת והמקוממת של התובע ומוטב היה כי טענה חמורה זו לא הייתה נטענת כלל במסגרת ההליך, התובע "נזכר" פעם אחר פעם שהוא מעונין בקבלת מסמכים נוספים מהחברה וזאת לאחר שכבר הסתיים הליך גילוי המסמכים ובעיצומו של הליך ההוכחות. חברת חשמל נענתה לבקשת התובע כן פעלה בהתאם להחלטות בית הדין וגילתה לתובע את כל המסמכים הרלוונטיים ובכלל זה דו"ח החקירה ותיק החקירה בעניינו של מר אזולאי. עקב תקלה טכנית, לא עלה בידי החברה להעביר לתובע מספר מצומצם של קבצי הקלטה וצילום, שתועדו במסמכים אחרים שגולו בהליך. אין יסוד גם לטענת התובע בדבר הדחת עד בכל הנוגע לשיחה עם מר אזולאי. מר מרום הבהיר כי מהתמלול של השיחה בין מר אזולאי לתובע עלה כי מר אזולאי טוען שיש בידו מידע רב על פרשות חמורות נוספות והפניה אליו נעשתה לצורך בירור המידע שיש בידו בקשר לפרשות נוספות. משעה שמר אזולאי סרב למסור מידע נוסף, השיחה הסתיימה.
באופן דומה, אין ממש בטענת התובע ולפיה חברת החשמל לא הביאה את כל העדים הרלוונטיים להליך. חברת החשמל הביאה לעדות את מר מרום שהינו הגורם שהוביל את החקירה בנושא והיה מעורב בה יותר מכל אדם אחר שהיה מעורב בהקלטה של חקירה כזו או אחרת והוא מסר עדות ישירה על שיחות ותשאולים שנערכו עם גורמים שונים בחברה בקשר לפרשה ובכלל זה מר ניזרי.

44. אין בידינו לקבל את טענת התובע בדבר שיבוש הליכי משפט על ידי חברת החשמל. התובע פנה לחברה מעת לעת בבקשות שונות לגילוי מסמכים, פרק זמן ניכר לאחר השלמת הליך גילוי המסמכים ובעיצומו של הליך ההוכחות. ככל שהתובע סבר כי הנתבעת לא גילתה לו מסמכים הרלוונטיים להליך הוא יכל לפנות בבקשה מתאימה לבית הדין, כפי שעשה בפועל. אכן, כפי שהתברר בהליך, חלק מקבצי הקלטות החקירה והצילומים לא נשמרו כראוי ולא ניתן היה לפתוח אותם. יחד עם זאת, לא הוכח כי הקבצים נפגעו או הושמדו במכוון ומר מרום הבהיר בעדותו את מקור התקלה הטכנית ואת המאמצים שנערכו לצורך שחזור הקבצים, ללא הצלחה (עמ' 12 ש' 1-12 לפרוטוקול מיום 20.4.2015). אנו סבורים כי חזקה על מר מרום ששימש כמנהל תחום מודיעין וחקירות ביחידת הביטחון הארצית של חברת החשמל שלא היה מעביר לב"כ התובע קבצים ריקים ובפרט במועד הדיון , לו ידע כי הקבצים שנשמרו אינם תקינים. מכל מקום, גם אם מר מרום לא נקט בזהירות הראויה לצורך שמירת תקינות הקבצים לרבות באמצעות בדיקתם המלאה טרם מחיקתם ממכשיר ההקלטה (עמ' 11 ש' 1-18 ש' 26-31 לפרוטוקול), עמדו לפנינו סיכומי התשאולים שנערכו על ידי מר מרום בזמן אמת ו מר מרום שנכח בכל התשאולים העיד בפנינו עדות ישירה על תוכן התשאולים והשיחות שנערכו עם גורמים שונים בחברה בקשר לפרשת החתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי ובכלל זה המעורבות של התובע בפרשה. כך גם, נשמעה עדותה הישירה של הגב' שלו שקשרה את התובע לפרשה.
באשר לטענה להדחתו של מר אזולאי – מר מרום העיד כי הפניה למר אזולאי נעשתה לצורך בירור , האם יש ברשותו של מר אזולאי מידע נוסף שאינו קשור למעורבות של התובע בהחתמת כרטיס הנוכחות וזאת לאור הדברים שהשמיע באזני התובע בשיחה מיום 13.11.2013 שהוקלטה על ידי התובע (עמ' 49 ש' 1-11 לפרוטוקול). הנה כי כן, לא הוכח בפנינו כי נעשתה פניה למר אזולאי בנוגע למשפט וגם מעדותו של מר אזולאי בפנינו לא עלה חשש מהנתבעת, והתרשמנו שמר אזולאי ביקש לרצות את התובע.
באשר לטענת התובע בדבר אי הבאת עדים רלוונטיים על ידי הנתבעת, הרי שאין מדובר בשיבוש הליכי משפט, אלא בנטל ההוכחה. למותר לציין כי ככל שהתובע סבר כי קיימת נחיצות לשמיעת עד שלא הובא על ידי הנתבעת לצורך בירור המחלוקת בתיק, עמדה לרשותו האפשרות לבקש את זימונו באמצעות בית הדין.

45. כאמור, לתובע טענה נוספת ולפיה לא נערך לו שימוע כדין, טרם סיום הצבתו בחברת החשמל.
בעניין זה נקדים ונאמר כי אנו סבורים שהצדק עם התובע. לעניין זכות השימוע, נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.
מזכות זו נגזרת חובתו של מעסיק גם במגזר הפרטי לקיים שימוע לעובד טרם שמתקבלת החלטה על פיטוריו. מטרת השימוע להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית בהתחשב בכל המידע הרלוונטי לרבות עמדותיו ועניינו של מי שעלול להיפגע מההחלטה. לשם כך נדרש המעסיק לזמן את העובד לשימוע מראש, להציג בפני העובד את כל הטענות המופנות כלפיו ולאפשר לעובד להציג את עמדתו ולנסות לשכנע את מקבל ההחלטה לחזור בו מהחלטתו ( ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המככלה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 455; ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ (ניתן ביום 15.7.2007) (להלן – עניין מלכה)). יתר על כן, במקרים שבהם העובד מואשם בעבירת גניבה קיימת חשיבות ראשונה במעלה למתן זכות טיעון לעובד על מנת שיוכל להפריך את הטענות כנגדו ולטהר את שמו. בנסיבות כאלו, על המעביד לפרט בפני העובד את החשדות המיוחסים לו ולתת לו את ההזדמנות המלאה להתייחס אליהם (ענין מלכה).

46. אמנם כפי שקבענו לעיל, חברת החשמל לא הייתה המעסיקה של התובע ואולם בהתחשב בנסיבות סיום העבודה, שיש בהן כדי להטיל רבב בתובע, כמו גם בעובדה שלחברת התאמה לא היו פרטים מספיקים על החקירה שהתנהלה בנוגע להחתמת הכרטיס של מר אזולאי והממצאים שעלו בחקירה בנוגע למעורבות של התובע בפרשה ולנוכח תקופת ההצבה הממושכת של התובע בחברה, כללי הצדק הטבעי והתכלית של השימוע מחייבים שימוע משותף של חברת התאמה (המעסיק) ושל חברת החש מל (מזמין השירותים) וזאת על מנת שמלוא המידע הרלוונטי שבגינו המזמין שוקל את סיום ההצבה יעמוד בפני התובע ויתאפשר לו להפריך את טענות חברת החשמל כלפיו ולנסות לשכנע את הגורמים הרלוונטיים בחברת החשמל מדוע אין הצדקה לסיום הצבתו באתרים של חברת החשמל (ראו במקרה דומה סע"ש 37410-09-16 יהודה שפר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.3.2017 ו בר"ע 5914-04-17 מדינת ישראל ואח' נ' יהודה שפר (ניתן ביום 17.5.2017) וראו גם עמדתה של כב' השופטת גליקסמן בע"ע 37078-11-13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ליה נאידורף (ניתן ביום 13.2.2018) ).

47. בעניננו, לא נערך לתובע שימוע אמיתי טרם סיום ההצבה. ראשית, ההחלטה של חברת החשמל על סיום ההצבה התקבלה עוד בטרם נערך לתובע שימוע (ראו נספח ד' לבקשה חקירתו הנגדית של מר כהן בעמ' 52 ש' 23-30, עמ' 53 ש' 1-10 לפרוטוקול וכן סעיפים 13 -14 לתצהירו של בן יהודה וסעיפים 18-19 לתצהירו המשלים של בן יהודה, עמ' 59 ש' 7-13, עמ' 60 ש' 9-13, 19-21 לפרוטוקול). שנית, גם במסגרת השימוע לא התאפשר לתובע להשפיע על מקבלי ההחלטה בחברת החשמל לשנות את החלטתם בדבר סיום הצבתו בחברה, אלא נמסר לתובע לאלתר בתום השיחה כי נוכח דרישת חברת החשמל חברת התאמה נאלצת להפסיק את עבודתו באתר של חברת החשמל (סעיף 20 לתצהירו המשלים של בן יהודה). מר בן יהודה העיד בחקירתו הנגדית כי לא ידע על סמך מה התבסס החשד של חברת החשמל כלפי התובע (עמ' 59 ש' 20-31 לפרוטוקול) ומכאן ש השימוע שנערך לתובע על ידי מר בן יהודה היה חסר ערך ולא מלא אחר מטרתו (חקירתו הנגדית של מר בן יהודה בעמ' 64 ש' 14-25 לפרוטוקול) . בנסיבות אלו, שוכנענו שלא נערך לתובע שימוע כדין ובשים לב לתקופת ההצבה הממושכת שלו בחברת החשמל וחומרת המעשים שיוחסה לו, מבלי שניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותי ו באופן סדור וראוי על מנת לנסות ולשנות את החלטת חברת החשמל בדבר סיום הצבתו בחצריה. אשר על כן, אנו פוסקים לתובע פיצוי במלוא הסעד שנתבע על ידו בסך של 30,000 ₪ בגין העדר שימוע.

48. באשר לטענות התובע בנוגע להצבתו החלופית בטכניון - ביום 22.4.2013 התובע ובא כוחו התייצבו לפגישה אצל מר יואב בן יהודה, מנכ"ל חברת התאמה שהציע לתובע אפשרות בחירה בין שתי הצעות שיבוץ בנמל חיפה או בטכניון, כך שהתובע ישמש כמפקח על עובדי הניקיון של החברה המוצבים בנמל חיפה או בטכניון. התובע בחר להשתבץ בטכניון, מאחר והוא מכיר את נציגת החברה, הגב' דליה אוחיון המשמשת כמפקחת על עובדי הניקיון של חברת התאמה באותו אתר. לטענת התובע, לא היה לחברת התאמה צורך אמיתי בעבודת של ממונה/מפקח על עובדי ניקיון באתר. לטענתו, ביום 28.4.2013 הוא התייצב לעבודה בטכניון ואולם בניגוד להסכמות עם חברת התאמה הוא שובץ לעבודת ניקיון ולא לעבודת פיקוח ו/או ניהול. זאת, לאור העובדה שבאתר כבר היו שני מפקחים הגב' אוחיון ו מפקח נוסף בשם יהודה.
עוד נטען כי בניגוד לתנאי העבודה של התובע בחברת החשמל באתר העבודה בטכניון לא סופק לו חדר ו/או שולחן .
הגב' דליה אוחיון ששמשה כמפקחת על עובדי הניקיון באתר הטכניון העידה כי אתר הטכניון הינו אתר גדול ולפיכך, החברה זקוקה לשני מפקחים, הגב אוחיון והתובע. בחקירתה הנגדית הבהירה הגב' אוחיון כי התובע נועד להחליף מפקח קיים בשם יהודה (עמ' 67 ש' 21-22 לפרוטוקול) וכן כי ביום הראשון התובע התבקש לצאת ולהכיר את אתרי העבודה בטכניון. הגב' אוחיון הכחישה את טענות התובע לפיהן הוא נדרש לנקות את המחסן ו/או לנקות חלונות ( סעיפים 6 ו – 7 לתצהיר אוחיון וחקירתה הנגדית בעמ' 68 לפרוטוקול) . לטענת החברה, לצורך ביצוע עבודות ניקיון חלונות, זקוקים עובדי הניקיון להיתר עבודה בגובה. המבקש אינו בעל היתר כזה והחברה לא הורתה לו להוציא היתר כאמור. מטיבו של מעבר למקום עבודה חדש, שנדרשת תקופת הסתגלות הדדית של העובד ושל העובדים והמנהלים במקום על מנת ללמוד את תנאי העבודה במקום, להכיר את מטלות העבודה ולברר האם קיימת התאמה של העובד למקום העבודה. בהתחשב בעובדה שהתובע עבד יום אחד בלבד בטכניון, התובע לא אפשר בדיקה זו והחליט כי מקום העבודה בטכניון אינו מתאים עבורו, מבלי לאפשר לחברת התאמה לתקן את הטעון תיקון לשיטתו ולהתאים עבורו את תנאי העבודה. בנסיבות אלו, לא השתכנענו שחברת התאמה פטרה את התובע ו/או כי תנאי עבודתו הורעו ביחס לתנאי עבודתו באתר של חברת החשמל.

גמול שעות נוספות

49. לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו בחברת החשמל הוא עבד במתכונת עבודה קבועה, בימים א' – ה' בין השעות 06:20 ועד השעה 18:30 ולאחר ניכוי של חצי שעת הפסקה, יום העבודה שלו עמד על 11.67 שעות. התובע הוסיף וטען כי יש לכלול את תוספת שעות נוספות גלובליות בשכרו הרגיל והעמיד את תביעתו על תקופה של 120 חודשים ועל סך כולל של 600,540 ₪, כאשר חברת התאמה חייבת בחלקה היחסי בגין תקופת עבודתו בשורותיה ביחד ולחוד עם חברת החשמל.

50. חברת החשמל טענה מצידה כי היא אינה חייבת לתובע דבר בגין גמול עבודה בשעות נוספות וזאת בהעדר יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע. עוד נטען כי במסגרת הסכם ההתקשרות בינה לבין חברת התאמה נקבע כי עובד במשמרת בוקר לא יעבוד שעות נוספות, אלא אם כן קיבל אישור לכך ובכל מקרה ככל שעובדי חברת הניקיון בכל זאת עבדו בשעות נוספות, החובה לתשלום השעות הנוספות חלה על חברת הניקיון בלבד. מכח הסכם ההתקשרות חברת החשמל מפקחת על התשלומים שמשלמת חברת הניקיון לעובדיה ועל כן אין בסיס לחיובה בתשלום השעות הנוספות. חברת החשמל מוסיפה וטוענת כי מתלוש השכר של התובע בחברת התאמה עולה כי התובע קיבל גמול שעות נוספות גלובלי ועל כן הוא אינו זכאי לתשלום נוסף עבור עבודה בשעות נוספות.
בנוסף, התובע אינו יכול להגיש תביעה לגמול שעות נוספות בגין תקופה העולה על תקופת ההתיישנות.

51. חברת התאמה טוענת כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע בהתחשב בתפקידו הניהולי הבכיר ובהעדר יכולת לפקח על שעות עבודתו. לנוכח תפקידו הבכיר התובע קיבל משכורת גלובלית גבוהה יחסית בסך של 7,000 ₪ נטו ותוספת שעות נוספות גלובלית בסך של 1,000 ₪ עבור השעות הנוספות שביצע מעת לעת. התובע אמנם הדפיס שעון נוכחות ואולם הדפסה זו נועדה לצורך בקרה וביטוח ועל כן לא ניתן להסיק מדוחות הנוכחות מהן שעות העבודה של התובע בפועל. בכל מקרה, יש להפחית משעות העבודה של התובע הפסקה בת שעה , אותה ניצל התובע במהלך יום העבודה. עוד נטען, כי התיישנה תביעת השעות הנוספות מעבר ל -7 שנים ממועד הגשת התביעה היינו התיישנה התביעה בגין התקופה שקדמה ליום 14.4.2006 . התובע עבד בחברת התאמה תקופה של 19 חודשים בלבד ולא ניתן לחייב אותה בגין התקופה שבה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע. לטענת חברת התאמה, ככל שיקבע, בניגוד לעמדתה, שהתובע זכאי לגמול שעות נוספות הרי שלאחר הפחתת ההפסקה ותשלום תוספת שעות נוספות גלו בלית, גמול השעות הנוספות יעמוד על סך של 4,850 ₪ בלבד.

52. משעה שקבענו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברת החשמל, התביעה כנגד חברת החשמל בגין רכיב השעות הנוספות נדחית ועלינו לבחון את התביעה לגמול שעות נוספות כנגד חברת התאמה בגין התקופה שמחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש אפריל 2013.
ראשית, אין בידינו לקבל את טענת חברת התאמה ולפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע לנוכח תפקידו הניהולי ובהעדר יכולת לפקח על עבודתו.

53. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את החריגים המנויים בסעיף 30(א) ל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן –חוק שעות עבודה ומנוחה) ב דווקנות ובצמצום וזאת על מנת שהחוק וההגנות המנויות בו יחולו על אוכלוסיות עובדים נרחבות. נטל ההוכחה כי נתמלא החריג הקבוע בסעיף 30 (א)(5) או (א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, קרי כי התובע מלא תפקיד הנהלה, או ש מילוי תפקידו של התובע היה כרוך במידה מיוחדת של אמון אישי, או שתנאי העבודה ונסיבותיה לא מאפשרים פיקוח על שעות העבודה רובץ לפתחה של הנתבעת (ע"ע 300271/98 טפקו נ' ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ נ' מנחם טל, פד"ע לה 703).

54. בהתאם להלכה הפסוקה "התואר "מנהל" כולל בתוכו סממנים אחדים ובהם מתן סמכויות לארגן את פעולות המפעל ובכלל זה מתן הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם. התפקיד מקנה חופש פעולה ועצמאות, מעמד בכיר במבנה החברה ושכר של מנהל ולא של עובד. מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לידי ביצוע; כמו כן, יש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה. מובן שהגדרת תפקיד ניהול תלויה בסוג העבודה שהעובד מבצע, בסמכויותיו בפועל וביחסיו עם הנהלת המפעל ולא רק בתוארו הרשמי או התקני. עובד המבצע את מדיניות הנהלת המפעל תוך קבלת החלטה וביצוע פעולות הנובעות מאותה מדיניות, אם אינן מחייבות שיקול דעת עצמאי, ואינן נעשות מחוץ למסגרת המדיניות הקבועה, אינו מבצע תפקיד ניהול. יש הבדל בין עבודה אחראית וקשה לבין עבודת ניהול" (דב"ע מט/2-7 מישל רבות נ' הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117; ע"ע 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ (ניתן ביום 28.11.2010); ע"פ 16/08 מדינת ישראל-משרד התעשיה והמסחר נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ ואהרון מידן (ניתן ביום 4.1.2009) (להלן – עניין בסט ביי)).
עוד נפסק כי המושג "תפקיד הנהלה" עליו לא יחול החוק צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד "המעסיק" או שהיא נועדה לייצג אותו. מדובר בדרג הנושא באחריות הכוללת הגבוהה ביותר לתפקוד הארגון והוא זה הנדרש בדרך כלל לבצע את עבודתו בלא מסגרת קבועה ונוקשה של שעות עבודה מוגדרות(עניין בסט ביי וההפניות שם ).

55. בענייננו, התובע שמש כאחראי על עובדי הניקיון שהוצבו מטעם חברת התאמה באתר של חברת החשמל. אמנם, במסגרת תפקידו, התובע היה אחראי על ביצוע העבודה של כ – 50 עובדי ניקיון שעבדו באתר , חילק להם הוראות עבודה, פיקח על עבודתם וכלפיהם הוא שמש כגורם הבכיר באתר מטעם חברת התאמה. עם זאת, אין מחלוקת כי התובע לא השתייך להנהלה הבכירה של חברת התאמה וממילא לא נטען כי התובע קבע את המדיניות של חברת התאמה ו/או היה שותף לקביעתה. באופן דומה, לא נטען כי התובע היה מעורב בקביעת השכר ותנאי ההעסקה של עובדי הניקיון שהוצב באתר. כך גם, לתובע הייתה מסגרת שעות קבועה והוא לא נדרש לעבודה בשעות לא שגרתיות או בתנ אים מיוחדים וגם שכרו בסך של 7,000 ₪ (נטו) אינו מעיד על היותו בתפקיד הנהלה. העובדה כי על התובע הייתה מוטלת אחריות רבה וניתנו לו סמכויות בניהול העבודה באתר, אינה מצדיקה את הוצאתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה בהעדר המאפיינים האחרים של "תפקיד הנהלה" כפי שנקבעו בפסיקה.

56. באופן דומה, לא ניתן לקבל את טענתה של חברת התאמה ולפיה לא ניתן היה לפקח על עבודת התובע. עבודה מחוץ לחצרים של המפעל, כשלעצמה , אינה שוללת מהמעביד את אפשרות הפיקוח על שעות עבודתו של העובד, שאחרת, המסקנה המתבקשת היא כי כל העובדים של קבלני כח אדם ו/או קבלני שירותים המוצבים לביצוע עבודה אצל הלקוח מוחרגים מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, מסקנה שאינה מתיישבת עם תכלית החוק. מעבר לכך, לא הוכח בפנינו כי לא ניתן היה לפקח על שעות העבודה של התובע, התובע עבד באתר אחד במשך כל יום העבודה והוא הדפיס שעון נוכחות. רמת ההוכחה הנדרשת על פי הפסיקה היא האם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פיקוח על עבודת העובד, ולא האם התקיים בפועל פיקוח כזה. אשר למידת הפיקוח נקבע כי בסעיף 30(א)(6) לחוק מדובר במצב, שבו אין כל אפשרות פיקוח, אף משברור שאין למצות את תוכנה של המלה כל באשר פיקוח כלשהו אפשרי כמעט תמיד, ברור באותה מידה, ואולי אף במידה רבה יותר, שהחוק אינו מתנה את תחולתו בקיום פיקוח מוחלט, מלא ויעיל על כל דקה ודקה שביום העבודה (ע"ע 15546-05-11 ‏ שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ (ניתן ביום 24.2.2015) (להלן - עניין שמעון בוסקילה); ע"ע 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי (ניתן ביום 8.11.2015)).
מר בן יהודה העיד בחקירתו הנגדית כי היו מנהלי שטח שהסתובבו בין האתרים השונים ועמדו בקשר עם מנהלי העבודה כדוגמת התובע (עמ' 63 ש' 6-29 לפרוטוקול). התובע הדפיס שעון נוכחות ומר בן יהודה העיד כי דוחות הנוכחות של התובע הם דוחות אמינים (עמ' 65 ש' 4-8 לפרוטוקול). יתר על כן, לתובע שולם גמול שעות נוספות גלובלי ובכך יש כדי להעיד כי גם חברת התאמה סברה שהתובע זכאי לתמורה בעד עבודה בשעות נוספות מעבר לשכרו הרגיל.

57. משקבענו כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע נבדוק האם התובע עבד בשעות נוספות והאם התשלום שקיבל עבור שעות עבודתו עונה על הדרישות בחוק. הצדדים חלוקים על משך זמן ההפסקה שקיבל התובע במהלך יום העבודה. לטענת התובע הוא שהה בהפסקה של 1/2 שעה במהלך יום העבודה, בעוד שלטענת חברת התאמה, התובע ניצל הפסקה של שעה. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים העדפנו את גרסת הנתבעת שהייתה עקבית ואחידה על פני גרסת התובע אשר עברה שינויים מן הגרסה הראשונית בכתב התביעה ובתצהיר ולפיה יש לנכות משעות העבודה (לפי דוחות הנוכחות) חצי שעה הפסקה לארוחה ועד לחקירה הנגדית שם נטען לראשונה כי התובע יצא לשתי הפסקות, גם לארוחת בוקר וגם לארוחת צהרים. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא אכל בחדר האוכל גם ארוחת בוקר וגם ארוחת צהרים. ערים אנו לכך שהתובע העיד כי אכל בחדר האוכל "לפעמים כן ולפעמים לא" ואולם מעבר לעובדה שהתובע העיד כי "היום כבר כולם אוכלים בחדר אוכל" (עמ' 29 ש' 18-20 לפרוטוקול), החשוב לענייננו, היא האפשרות שניתנה לתובע להפסיק את עיסוקיו ולגשת לחדר האוכל, גם אם התובע החליט משיקוליו שלא לנצל אפשרות זו , להביא אוכל מהבית ולאכול במשרדו. התובע לא טען כי נמנעה ממנו האפשרות לגשת לחדר האוכל או ליטול הפסקה לצורך ארוחות הבוקר והצהרים . לפיכך, לאור עדות התובע אנו קובעים כי ניתנה לתובע הפסקה בת שעה במהלך יום העבודה, משך הזמן המתיישב עם שתי הפסקות לארוחת בוקר ולארוחת צהרים במסגרתן הוא אכל בחדר האוכל או שניתנה לו האפשרות לעשות כן.

58. מדוחות הנוכחות שצורפו לתצהירו של מר בן יהודה עולה כי התובע עבד במתכונת עבודה כטענתו, בין השעות 6:20 ועד השעה 18:30, כך שלאחר ניכוי שעת הפסקה ליום, שעות העבודה של התובע עמדו על 11.166 שעות ליום.
עוד יצוין כי בהתאם לתלושי השכר הבודדים שצורפו להליך הזמני עולה כי מסגרת שעות העבודה החודשית של התובע עבור משרה מלאה עמדה על 176 שעות, כך שיש לחשב את ערך השעה לפי בסיס של 176 שעות, היינו לפי 36.93 ₪ נטו עד לחודש אוקטובר 2012 (כולל) ולפי שכר שעה של 39.77 ₪ נטו החל מחודש נובמבר 2012 ועד לחודש מרץ 2013.
זאת ועוד. אין מחלוקת כי התובע קיבל מידי חודש בחודשו תוספת שעות נוספות גלובליות בסך של 1,000 ₪. לטענת התובע, יש לראות ברכיב שכר זה כחלק משכרו הכולל. חברת התאמה מצידה טוענת כי התובע קיבל תוספת שעות נוספות גלובלית עבור השעות הנוספות שנדרש לבצע מעת לעת וככל שיקבע שהתובע זכאי לתשלום גמול שעות נוספות, יש לקזז את תוספת השעות הנוספות הגלובליות ששולמה לו מגמול השעות הנוספות.
כפי שנפסק זה מכבר, מותר למעביד לשלם מראש או להתחייב מראש לשלם גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, וזאת אף אם ידוע ומוסכם שבחודשים מסוימים העובד יעבוד פחות מההיקף המוסכם ובחודשים אחרים יעבוד מעט יותר מההיקף המוסכם ובלבד שהתשלום המוסכם ויהווה ממוצע של השעות הנוספות שהעובד מבצע בפועל (דב"ע מד/34-3 דוד אלון נ' בנק ישראל, פד"ע טז 79; ע"ע 23402-09-15 ברד נ' קנסטו בע"מ (ניתן ביום 28.2.2017)).
לא מצאנו כי תוספת שעות נוספת גלובלית ששולמה לתובע הייתה תוספת פיקטיבית וזאת לנוכח העובדה שאין חולק כי לאור מסגרת העבודה שלו, התובע ביצע שעות נוספות מידי חודש בחודשו. מכאן, שאין מקום לכלול את רכיב השעות הנוספות הגלובליות בשכר היסוד של התובע וככל שיתברר כי תוספת השעות הנוספות שקיבל התובע אינה מכסה את ההיקף הממוצע של השעות הנוספות החודשיות שביצע התובע , הוא יהיה זכאי לחישוב גמול שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה בניכוי התשלום ששולם לו בגין השעות הנוספות על דרך של תוספת שעות נוספות גלובליות .

59 מעיון בדוחות הנוכחות של התובע עולה כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך כולל של 36,745 ₪ בהתאם לתחשיב הבא:

חודש
עבודה
שכר שעה
(₪)
ש.נ
125%
ש.נ.
150%
סך לתשלום (₪)
שולם
(₪)
יתרה
(₪)
10/2011
36.93
29
13.5
2,087
1,000
1,087
11/2011
36.93
44
22
3,250
1,000
2,250
12/2011
36.93
42
21
3,102
1,000
2,102
1/2012
36.93
46
23
3,397
1,000
2,397
2/2012
36.93
36
18
2,659
1,000
1,659
3/2012
36.93
42
21
3,102
1,000
2,102
4/2012
36.93
28
15
2,123
1,000
1,123
5/2012
36.93
44
27
3,527
1,000
2,527
6/2012
36.93
38
25
3,139
1,000
2,139
7/2012
36.93
46
30.5
3,813
1,000
2,813
8/2012
36.93
44
26
3,471
1,000
2,471
9/2012
36.93
30
17
2,329
1,000
1,329
10/2012
36.93
34
20.5
2,705
1,000
1,705
11/2012
39.77
42
25
3,580
1,000
2,580
12/2012
39.77
44
25
3,680
1,000
2,680
1/2013
39.77
44
26
3,739
1,000
2,739
2/2013
39.77
40
23
3,361
1,000
2,361
3/2012
39.77
20
11.5
1,681
1,000
681
סה"כ

36,745 ₪

60. אשר על כן, על חברת התאמה לשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך 36,745 ₪.

פיצוי בגין לשון הרע

61. לטענת התובע, הדברים שנמסרו לחברת התאמה על ידי מר ישי כהן בשיחת טלפון ביום 28.3.2013 ולפיהם הוא היה מעורב בהחתמת כרטיס הנוכחות של אפי אזואלי הינה בגדר פרסום לשון הרע. התובע מוסיף וטוען כי הדברים נאמרו על מנת להתנגח בו ולהשימו ללעג לקלס, במטרה לבזותו ולהשפילו בעיני השומעים וכן להביא לסילוקו המיידי מהעבודה תוך שלילת מעמדו וכבודו. בסיכומיו (סעיף 111) טוען התובע כי ניתן היה לקבל את הטענה שהמדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן –חוק איסור לשון הרע) וזאת לנוכח העובדה שחברת החשמל לא ביקשה את תגובת התובע קודם לפרסום לשון הרע ולא ערכה חקירה מסודרת וראויה על מנת לברר אם יש אמת בהאשמות שהופנו כלפי התובע. עוד נטען כי מטעמים אלו לא יכולה לעמוד לחברת החשמל הגנת תום הלב.
על פי כתב התביעה והסיכומים, התובע לא עתר לפיצוי בגין לשון הרע מחברת התאמה אלא אך ורק מחברת החשמל. עם זאת, בסיכומיו (סעיף 110) נטען כלפי חברת התאמה כי במכתבה מיום 28.3.2013 ולפיו "בהמשך לבקשת חברת החשמל נערך שימוע לתובע בנוגע להחתמת כרטיס לעובד חברת החשמל וכי הנ"ל טוען כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו ולמען הסר ספק ולבקשתכם פוטר מעבודתו" - היא אישרה את לשון הרע שהועברה אליה בעל-פה ממר ישי כהן ופעלה בהתאם לה.

62. לטענת חברת החשמל, טענות התובע, כפי שהן מופיעות בכתב התביעה הן כלליות וכוללניות. התובע אינו מסביר מהו אותו "לשון הרע שבגינו הוא תובע פיצוי, מי אמר אותם? למי נאמרו הדברים" ומתי?. עוד נטען כי ככל שהתובע סבור שהבדיקה שנערכה בעניינו של מר אזולאי והשיחות שנערכו במסגרתה מהווים לשון הרע, התובע לא הוכיח את יסוד הפרסום, שכן הוכח שכל השיחות נערכו בדיסקרטיות ועם כל הזהירות המתבקשת מהצורך לברר חשדות חמורים. בנוסף, מר כהן ציין כי מדובר בחשד לכאורה למעורבות התובע בהחתמת כרטיסי הנוכחות ובשום שיחה הוא לא קבע את אשמתו של התובע. עוד נטען כי גם אם יקבע שהדברים שנאמרו במסגרת אותן שיחות מהווים לשון הרע, הרי שמדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע ובכל מקרה עומדות לחברת החשמל ההגנות המנויות בחוק, הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק.

63. חברת התאמה טוענת כי התביעה לפיצוי בגין לשון הרע מופנית כלפי חברת החשמל בלבד (סעיפים 72-78 לכתב התביעה וסעיף 1(ז) לסיכומי התובע). למען הזהירות נטען כי חברת התאמה לא העלתה את הטענות כלפי התובע ולא הפיצה דבר בעניינו, המקור לטענות כנגד התובע היו הגב' עזה שלו ובהמשך חברת החשמל. עוד נטען כי התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נעדרת את הפירוט המינימלי ביותר הקבוע בפסיקה ובכלל זה הבהרת הפרסום שנעשה לכאורה במדויק לרבות הביטויים שנאמרו ומהווים את לשון הרע, מי פרסם את לשלון הרע וכדומה. חברת התאמה הוסיפה וטענה כי בכל מקרה קיימות לה ההגנות מכח חוק איסור לשון הרע בדבר אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק.

64. נקדים ונאמר כי צודקות הנתבעות בטענתן כי התביעה לפיצוי בגין לשון הרע חסרה את הפירוט הראוי כנדרש בתביעות מסוג זה. כפי שכבר נפסק, על ידי בית הדין הארצי בבר"ע 7192-02-13 די. אס.פי. גרופ בע"מ נ' אלי אסולין (ניתן ביום 26.5.2013) בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) כמפורט להלן:
"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".
בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי -
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בעירבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); ...
אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 174 – 177). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו ... אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין מפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט".
רע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (25.6.2012) (להלן – עניין הלפרין)

בענייננו, בסעיפים 72-78 לכתב התביעה העוסקים בתביעת לשון הרע, אין פירוט של הפרסום אליו מתייחס התובע והוא מסתפק באמירה כללית ולפיה התיאור הקודם בכתב התביעה מלמד על פרסום לשון הרע כנגד התובע על ידי מר ישי כהן. מעיון בסעיפי התביעה הקודמים לרכיב התביעה בגין לשון הרע נמצאנו למדים, כי כפי הנראה, הפרסום אליו מתייחס התובע הוא הודעה טלפונית של מר ישי כהן למנכ"ל חברת התאמה בה נמסר על ידי מר כהן שהגב' עזה שלו טענה שהתובע הוא שנתן לה את הכרטיס של אפי אזולאי (בסעיף 61 לכתב התביעה) . ספק רב בעינינו, האם אמירה זו עולה כדי לשון הרע. יתר על כן, מר כהן העיד ועדותו לא נסתרה (סעיף 12 לתצהירו המשלים וחקירתו הנגדית ב עמ' 54 ש' 3-10 לפרוטוקול) כי בכל השיחות שניהל מול חברת התאמה בעניין המעורבות של התובע בקשר להחתמת הכרטיס של מר אזולאי, הוא ציין כי מדובר בחשדות לכאורה. מכל מקום וכפי שיפורט להלן גם אם ניתן לראות באמירות של מר כהן למנכ"ל חברת התאמה כלשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע בנסיבות הענין חלות הגנת אמת בפרסום מכח סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב מכח סעיף 15 לחוק.

65. טרם שנתייחס לתחולת ההגנות נבהיר כי לטעמנו אין מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק המקנה חסינות מפני הליך משפטי כאמור בסיכומי חברת החשמל . כפי שנקבע בע"ע 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ ואח' (ניתן ביום 30.4.2015) (להלן – ענין ד"ר שוורץ) לשון הסעיף ותכליתו מחייבות כי לצורך הענקת חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע יצביע הנתבע על מקור סמכות נורמטיבי קונקרטי אשר חייב אותו או התיר לו לבצע את הפרסום. עוד נקבע שם כי אין די בטענה כוללנית בדבר "פררוגטיבה ניהולית", גם אם היא מועלית על ידי רשות ציבורית, או בהפניה למקורות סמכות ערטילאיים וכלליים. בענייננו, חברת החשמל לא הפנתה למקור נורמטיבי ספציפי המאפשר לה לפרסם מידע אודות אמינותו של עובד המועסק אצלה, בין באופן ישיר ובין באמצעות קבלן כח אדם או קבלן שירותים ודי בכך כדי לדחות טענתה לחסינות.

66. עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי עומדת לחברת החשמל ההגנה בדבר אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק בהתחשב בכך שאין מחלוקת כי הגב' עזה שלו אכן טענה שהתובע הוא זה שמסר לה את הכרטיס של אפי אזולאי (סעיפים 3-4 לתצהירה של הגב' שלו וחקירתה הנגדית בעמ' 35 ש' 8-10, עמ' 36 ש'9-12, ש' 25-32, עמ' 37 ש' 1-5, ש' 22-29, עמ' 39 ש' 1-3, ש' 22-24, עמ' 40 ש' 1-5 לפרוטוקול). הטענה העיקרית עליה מ בסס התובע את טענתו בדבר הוצאת לשון הרע היא כי חברת החשמל לא קיימה בירור ראוי וממצה של הטענות /ההאשמות שהועלו כלפיו בקשר למעורבותו בהחתמת הכרטיס של מר אזולאי. לטענתו, עצם העלאת החשדות למעורבותו במעשים החמורים כלפיו וסיום הצבתו בחברת החשמל כתוצאה מאותם חשדות מבלי שהנתבעות נקטו באמצעים סבירים לבירור ההאשמות שהופנו כלפיו הכתימו את שמו הטוב ופגעו אנושות בכבודו. אין בידינו לקבל את טענת התובע. ראשית, במועד ש בו נעשה הפרסום, היינו האמירות של מר כהן למנכ"ל חברת התאמה, הגב' שלו מסרה למר כהן את הדברים ולא היה לו ו/או לחברת החשמל יסוד סביר להניח כי הדברים אשר נמסרו על ידי הגב' שלו אינם דברי אמת. שנית, דבריה של הגב' שלו ולפיהם התובע הוא זה שמסר לה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי לצורך החתמתו וכן כי לפני כן, התובע היה מבקש מעובדת אחרת הכפופה לו, הגב' לובה מרישנסקי (להלן – הגב' מרישנסקי), עובדת ניקיון מטעם חברת התאמה, להחתים את הכרטיס של מר אזולאי, נתמכו בדבריה של הגב' מרישנסקי שמסרה למר מרום כי מזה מספר חודשים היא מדפיסה את כרטיס הנוכחות של מר אזולאי על פי הוראותיו של התובע וכן כי התובע היה נותן לה את הכרטיס של מר אזולאי מידי בוקר לצורך החתמת הכניסה (נספח 3 לתצהירו של מר מרום).

67. כך גם, מקובלת עלינו טענת חברת החשמל כי עומדת לה הגנת תום הלב מכח סעיפים 15(2) ו – 15(8) לחוק איסור לשון הרע. כאמור, בפני חברת החשמל הובא מידע שנמסר על ידי הגב' שלו ולפיו התובע היה מעורב בהחתמת כרטיס הנוכחות של מר אזולאי. בנסיבות אלו, חברת החשמל פנתה לחברת התאמה וביקשה להפסיק את הצבתו של התובע בחצריה לאור החשדות שהועלו כלפיו בנוגע למעורבותו בהחתמת הכרטיס של מר אזולאי. כפי שכבר נפסק , בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לתמהיל האיזונים האמורים גם את המאפיינים הייחודיים של יחסים מסוג זה. בין היתר, יש להתחשב בכך שיחסי עובד-מעסיק טומנים בחובם באופן אינהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמציה רלוונטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע (ע"ע ( ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תקשורת בע"מ (31.3.15) וראו גם את האזכור בעניין ד"ר שוורץ). בענייננו, על מנת להפסיק את הצבתו של התובע בחצריה ולו באופן זמני עד לסיום הבירור בעניינו, בדומה להתנהלות החברה בעניינה של הגב' שלו שהושעתה באופן זמני מהעבודה עד לתום הבירור, היה על חברת החשמל למסור או להסביר לחברת התאמה את הסיבות לבקשתה לסיום ההצבה, בין לאור חובת תום הלב החלה עליה מכח ההתקשרות המסחרית שבין הצדדים ובין לאור חובת תום הלב וההגינות החלה עליה כלפי עובדי חברת התאמה המועסקים בחצריה ובכלל זה התובע. לא מצאנו כי מסירת המידע לחברת התאמה חרג מהנדרש ממסגרת היחסים שבין הצדדים ומהצורך לשם הפסקת ההצבה של התובע בחצרי חברת החשמל. האמירות של מר כהן היו ענייניות בנוגע לדברים שנאמרו על ידי הגב' שלו וכפועל יוצא לחשדות במעורבות לכאורה של התובע בהחתמת הכרטיס של מר אזולאי, וללא הבעת דעה ביחס לנכונות הדברים ו/או למעשים הנטענים. כך גם, מר כהן שוחח ישירות ובדיסקרטיות עם מר בן יהודה, מנכ"ל חברת התאמה ולא נעשה פרסום של החשדות כלפי התובע לגורמים נוספים.

אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין לשון הרע – נדחית.

סוף דבר

68. התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 30,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.3.2013 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת 2 לתובע בתוך 30 ימים גמול שעות נוספות בסך של 36,745 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (1.8.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

69. כמו כן, אנו מחייבים כל אחת מהנתבעות לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. לא ישולמו סכומים אלו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

70. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ח, (22 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אהוד בוך
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אריה גור
נציג עובדים