הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 64478-03-18

16 אפריל 2019
לפני: כב' השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ענבל רוור

התובע:
יובל לאופר

-
הנתבעת:
מדינת ישראל

החלטה

במסגרת החלטה זו עלינו להכריע בבקשה לסעד זמני שהגיש התובע, במסגרתה עתר כי ינתן צו עשה אשר יורה לרשות המיסים לשבצו לעבודה לאלתר במע"מ חיפה, תוך שמירה על תנאי העסקתו ובתפקיד התואם את דרגתו ומעמדו המקצועי.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע מועסק על ידי המדינה כעובד שכיר. התובע התקבל לעבודה במכס חיפה ביום 9/11/06. מדובר ביחידה שבה מועסקים כ-100 עובדים. תחילה הועסק בחוזה מיוחד ומאז 1/1/14 מועסק כעובד קבוע לפי כתב מינוי. בתחילת כיהן התובע בתפקיד "בודק". ביום 1/4/10 קודם לתפקיד "בודק בכיר". ביום 1/9/15 קודם לתפקיד "בודק בכיר מיומן (ראש ענף)". בשל מחלת סרטן בה לקה התובע, הוא נעדר מעבודה בתקופה מ- 17/5/10 ועד 28/11/12. ביום 1/8/12 מונה יעקב יהב בתפקיד מנהל מכס חיפה. הוא כיהן בתפקיד זה עד לחודש 11/2018.

בתום תקופת ההיעדרות בשל מחלת הסרטן, שב התובע לעבודה בבית המכס בחיפה ביום 28/11/12. המגבלה הרפואית שנקבעה להעסקתו היתה להימנע מקרינה מייננת ומשמש. התובע הוצב לעבודה ביחידת מעקב מטענים. בשנת 2015 הועבר התובע, בהסכמתו, ליחידת פטור מותנה והישבון בבית המכס בחיפה. התובע הגיש מועמדות לשמש במספר תפקידים שנערך לגביהם מכרז – חוקר מבקר, מרכז הערכת סיכונים פרופיילינג, מעריך, מבקר חשבונות, מפקח שומת מקרקעין, מרכז סחר חוץ, מרכז קניינות במטה סייבר לאומי במשרד ראש הממשלה – אך לא נבחר אליהם.

ביום 28/9/17 היתה אמורה להתקיים ועדת בוחנים למכרז לתפקיד מרכז סחר חוץ והתובע אמור היה להופיע בפניה. ביום 27/9/17 החליטה נציבות שירות המדינה לפתוח בחקירה משמעתית כנגד התובע. התובע לא ידע על החשדות וגם לא נחקר עליהם במועד זה. מנהל בית המכס בחיפה, יעקב יהב, יצר קשר טלפוני עם התובע ביום 27/9/17 והודיע לו שהוא מצוי בהליך משמעתי בגין חשד להתנהגות בלתי הולמת ושימוש במשאבי הארגון לצרכים פרטיים וכי יזומן לחקירה משמעתית לאחר החגים. התובע התייצב בפני ועדת הבוחנים ביום 28/9/17 וביקש שהועדה לא תקבל החלטה עד שיתברר העניין המשמעתי עד תום. התובע נעדר מהעבודה בתקופה מ- 28/9/17 ועד 11/1/18 והציג אישורי מחלה. ביום 18/10/17 שלח התובע מכתב למנהל רשות המיסים והעלה בו טענה להתעמרות בעבודה מצידו של מנהל בית המכס חיפה, יעקב יהב (נספח 12 לתביעה). בין ב"כ התובע לבין רשות המיסים התנהלה תכתובת (נספחים 13-16 לתביעה; נספחים 3-5 לבקשה). במסגרת תכתובת זו דחתה רשות המיסים את טענות התובע להתעמרות נגדו והודיעה כי היא מתכוונת להעמידו לבדיקה בפני ועדה רפואית לאור היעדרות התובע מהעבודה מאז 28/9/17 ולאור המסמכים הרפואיים שהעביר. בנוסף, במסגרת ההתכתבות עתר התובע כי יוצב בתפקיד אחר עד לסיום בדיקת טענתיו, כדי למנוע פגיעה בבריאותו, בתפקיד בו לא יהיה כפוף ליעקב יהב או לגורם אחר הנתון למרותו. רשות המיסים נעתרה לבקשה ובתחילה הציעה העברה זמנית לחודשיים למעבר הגבול גלבוע בתפקיד בודק בכיר מיומן. התובע התנגד לכך, ובמענה הודיעה רשות המיסים כי היא מסכימה להעבירו העברה זמנית למע"מ ומס קניה בחיפה עד לקבלת מסקנות הוועדה הרפואית.

התובע הסכים להעברה למע"מ ומס קניה בחיפה ועבר לעבוד ביחידה זו מאז 14/1/18 במחלקת האכיפה והגביה, תחת הממונה צביקה רחמים. בהודעות ששלחה רשות המיסים לתובע בימים 10/1/18, 4/3/18, 21/5/18 ו-16/8/18 נקצבה תקופת העברה למשך חודשיים-שלושה כל פעם (נספחים 17-18 לתביעה; נספח 5 לבקשה). במהלך תקופת עבודתו של התובע במע"מ לא היתה תלונה על תפקודו המקצועי.

רשות המיסים פנתה בחודש 12/2017 ללשכת הבריאות המחוזית כדי להעמיד את התובע לבדיקה רפואית. הוועדה הרפואית התכנסה בימים 22/3/18 ו-25/4/18 והתובע הופיע בפניה. הוועדה קבעה בהחלטתה מיום 13/5/18 (נספח א' לתשובה), כי אין סיבה רפואית מספיקה להפסקת עבודתו של התובע בשירות המדינה, וכי התובע כשיר לעבודתו התקנית במכס ללא חשיפה לקרינה מייננת וללא חשיפה לשמש וכימיקלים.

ביום 9/12/18 הודיע צביקה רחמים לתובע כי עליו לשוב לעבודה במכס חיפה ומסר לו מכתב מיום 9/12/18, של ראש מנהל משאבים והון אנושי ברשות המיסים, כפיר חן (נספח 7 לבקשה) שם נרשם, בין היתר, כי בשל העובדה שהועדה הרפואית מיום 13/5/18 מצאה שהתובע כשיר לעבודתו התקנית במכס ללא חשיפה לקרינה מייננת וללא חשיפה לשמש וכימיקלים, הוא חוזר לעבודתו במכס החל מיום 1/1/19.

התובע ביקש באמצעות בא כוחו שלא להחזירו לעבודה במכס וטען כי ישנם ממלאי תפקידים שונים במכס חיפה אשר שיתפו פעולה עם יעקב יהב – אשר בשלב זה כבר לא כיהן כמנהל בית המכס בחיפה – בהתנכלותו לתובע, ואשר הפנו עורף לתובע והביאו לבידודו החברתי (מכתב ב"כ התובע מיום 13/12/18, נספח 8 לבקשה). התובע ביקש גם כי יוצא לקורס גביה ואכיפה במע"מ. רשות המיסים דחתה את הבקשה והבהירה, בין היתר, כי העברת התובע למע"מ היתה באופן זמני ונבחנה מעת לעת וכי לאחר שקלול החלטת הוועדה הרפואית, לא נמצאה הצדקה להמשך שיבוצו של התובע במע"מ. רשות המיסים ציינה כי הקורס מיועד למי שמשרתם התקנית היא במע"מ ולכן אין מקום לשלוח את התובע לאותו קורס (מכתב מיום 25/12/18 של כפיר חן, ראש מנהל משאבים והון אנושי, נספח 9 לבקשה).

התובע חזר לעבוד בבית המכס בחיפה החל מיום 1/1/19. עם חזרת התובע לעבודה בבית המכס בחיפה נפגש עמו מנהל בית המכס בחיפה, יהודה בן דוד, בנוכחות עופר רדנר, סגן מנהל בית המכס בחיפה. בהמשך, לבקשת התובע, נפגש עמו מנהל בית המכס פעם נוספת ביום 24/1/19 ושמע מהתובע כי הוא מבקש לשוב לעבודה במע"מ, שכן החזרה למכס בחיפה פוגעת בבריאותו. הובהר לתובע כי עליו לפנות לראש מנהל משאבים והון אנושי ברשות המיסים, באמצעות בית המכס בחיפה (סיכום פגישה מיום 3/2/19, נספח ה' לתשובת המדינה).

התובע פנה ביום 27/1/19 לראש מנהל משאבים והון אנושי ברשות המיסים וביקש להשיבו לעבודה במע"מ חיפה מאחר והעבודה במכס בחיפה מחמירה את מצב בריאותו (נספח 10 לבקשה). ראש המנהל השיב לתובע ביום 17/2/19 וציין, בין היתר, כי בירור שערך עם מנהל בית המכס בחיפה העלה כי התובע משתלב באופן תקין בעבודה; כי תקן משרתו הקבוע הוא בבית המכס בחיפה; וכי אינו מוצא מקום להיעתר לבקשתו להעבירו למע"מ חיפה. התובע עבד בבית המכס בחיפה עד יום 17/2/19 ומאז מצוי התובע בתקופת מחלה בביתו.

בהמשך נעשו פניות בכתב מבא כוח התובע אל ראש מנהל משאבים והון אנושי ברשות המיסים, תוך צירוף מסמכים רפואיים עדכניים (נספחים 11-15 לבקשה). המדינה פנתה לוועדה הרפואית המחוזית ביום 17/3/19 וביקשה, לאור מסמכים אלו ולאור היעדרות התובע מהעבודה מאז יום 18/2/19, לבחון את כושרו הבריאותי של התובע. הוועדה הרפואית טרם התכנסה. נציבות שירות המדינה הגישה כנגד התובע אישום משמעתי בגין התנהלות המיוחסת לתובע משנת 2017. ההליך המשמעתי נמצא בבירור בבית הדין המשמעתי לעובדי מדינה.

התובע הגיש תצהיר לתמיכה בבקשתו. המדינה תמכה את תשובתה בתצהיר של עופר רדנר, המשמש כסגן מנהל בית המכס בחיפה. הצדדים לא ביקשו לחקור את נותני התצהירים בחקירה נגדית.

לאחר שנתנו את דעתו לכלל טענות הצדדים ולכלל החומר בתיק, לרבות סיכומי הצדדים בכתב, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסעד זמני ולהורות על הצבתו הזמנית של התובע לעבודה במשרדי מע"מ בחיפה, וזאת עד שתינתן החלטה חלוטה על ידי הוועדה הרפואית. נטעים כי כל קביעותינו להלן הן לכאוריות.

סיכויי התביעה אינם טובים בהכרח
כתב התביעה הוגש ביום 28 /3/18, עת התובע עבד במע"מ חיפה. משכך, כתב התביעה אינו מתייחס לסוגית העברת התובע ממע"מ למכס. לסוגיה זו, והשפעתה על סיכויי הבקשה כאן, נתייחס בהמשך.
סיכויי הצלחת התביעה אינם בהכרח טובים. הטענה העיקרית בכתב התביעה היא כי יעקב יהב התנכל לתובע, וכי עקב כך נגרמו לתובע נזקים. טענה זו של התנכלות והתעמרות אינה נראית לנו בהכרח חזקה. מסקנה זו אנו מבססים על הטעמים הבאים. ראשית, יהב לא היה ממונה ישיר על התובע , אלא בינו לבין התובע הפרידו עוד שלושה ממונים (ס' 11(ג) כתב הגנה). עובדה זו מפחית ה את משקל הטענ ה על התנכלות ואת ההסתברות לה. שנית, התובע מפנה למקרים – שלדעתו הם התנכלות מצידו של יהב – שנראים לפעמים בעלי משקל נמוך מזה שהתובע ייחס להם סובייקטיבית, כגון ענין העישון במשרדים (ס' 40-44 לתביעה). עניין העישון אולי מצביע על קושי של המדינה להפסיק נוהג בעייתי של עישון, אך לא בהכרח מצביע על התעמרות בתובע. כך, הטענה האחרת בתביעה – כי התובע נדרש להיפגש עם יהב באזור המרכז ביום 28/8/17, וזאת במטרה של יהב למנוע מהתובע השתתפות בחזרה של להקת רשות המיסים (ס' 25 לתביעה). המדינה מסבירה כי הפגישה במרכז נבעה בשל כך ש יהב שהה שם, במסגרת תפקידו כאחראי גם על המכס במרכז (סעיף 19 להגנה). שלישית, עצם העובדה כי התובע התמודד במספר מכרזים ולא זכה בהם, לא מצביעה שהיתה התנכלות נגדו. הטענה לא סבירה בשים לב לכך כי יהב לא היה חבר ב וועדות המכרזים ובשים לב לכך כי ההכרעה במכרזים נעשית על ידי ועדה. בנוסף, מכתב ההגנה עולה כי יהב אישר קידומים בדרגה ובהגדרת תפקיד לתובע לאורך השנים (ס' 9 להגנה). עניין זה מפחית את ההסתברות להתנכלות.

נראה שהסוגיה המרכזית, מבחינת התובע, היא האירוע מיום 27/9/17, ערב לפני הופעת התובע בפני ועדת המכרז של תפקיד מרכז סחר חוץ. מדובר באותו אירוע שבו יהב עדכן את התובע כי מתנהלת נגד התובע חקירה משמעתית, וכי עליו לעדכן את הועדה בעניין זה. זה האירוע שגרם לתובע, לטענתו, להתמוטטות נפשית, ורק בעקבותיו הוא מעלה לראשונה טענה בכתב על התנכלות של יהב כלפיו. לגבי הסוגיה הזו נעיר כי עצם העובדה שהתובע התמוטט וכי נגרמה לו נכות נפשית, עדיין לא מצביעה על אחריות המדינה. כדי שתקום אחריות המדינה, צריך התובע להוכיח כי האופן שבו המדינה (באמצעות יהב) עדכנה אותו ביום 27/9/17 על החקירה המשמעתית, היה פגום. לא בטוח שזה המקרה, עת המדינה מסבירה כי מדובר היה בחקירה סמויה; וכי רק בשל התמודדות התובע במכרז – והצורך לעדכן את ועדת המכרז על עצם קיום החקירה – נאלצה המדינה לגלות לתובע את עצם קיומה של החקירה (ס' 28 להגנה; ס' 11.463(ב) לתקשי"ר). לא ניתן לומר כרגע בהכרח כי המדינה פעלה שלא כדין.
את טענות התובע בבקשה, בנוגע לקשיים הכרוכים בחזרה לעבודה במכס, יש לבחון על פי מבחן סובייקטיבי-רפואי. במישור זה, סיכויי טענות התובע טובים.
אף כי סיכויי התביעה אינם טובים בהכרח, אין הדבר מביא למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כאמור, כתב התביעה אינו משקף את ההתפתחויות שחלו לאחר הגשתו, עת החליטה רשות המסים על החזרת התובע לעבודה בבית המכס בחיפה. משכך, לצורך בחינת הבקשה לסעד זמני, יש לצאת מנקודת מוצא כי לו היה כתב התביעה מוגש יחד עם הבקשה, היה נכלל בו סעד זהה לזה העולה בבקשה, היינו השבת התובע לעבודה במע"מ חיפה. יצוין כי בית הדין מוסמך לתת סעד זמני גם לפני הגשת כתב תביעה ( תקנה 363( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

טענת התובע לכך שאין מקום להציבו בבית המכס בחיפה, היא כי ישנם גורמים שונים בבית המכס, לרבות מי שאמור להיות ממונה עליו ביחידת פטור מותנה/הישבון, וכן מנהל האכיפה, סגן גובה מכס חיפה וגורמים באמרכלות ( סעיף 42 לתצהיר התובע) אשר שיתפו פעולה עם יעקב יהב בהתנכלותו כלפי התובע. טענות אלו לא נראות לנו בהכרח חזקות: הן לא עלו בזמן אמת במכתב התובע מיום 18 /10/17 אל מנהל רשות המיסים ( נספח 12 לכתב התביעה) וגם לא במכתבים אחרים, שם הושם הדגש על טענות כלפי יהב עצמו.

אלא שהמבחן כאן – בעת שבאים לבחון את בקשתו של התובע שלא להציבו לעבודה במכס חיפה - אינו מבחן אובייקטיבי, אלא מבחן סובייקטיבי: כיצד התובע תופס את מקום העבודה בבית המכס חיפה. גם אם לא נפל כל פגם בהתנהלות גורם כלשהו בבית המכס בחיפה, וגם אם יעקב יהב כבר אינו משמש כמנהל בית המכס בחיפה כיום, לא ניתן להתעלם מטענות התובע במישור הסובייקטיבי. זאת מאחר והתובע טוען כי מבחינה נפשית הוא חש מצוקה בעת הצבתו בבית המכס בחיפה. משמדובר בטענות שעניינן נכות נפשית, המבחן הוא סובייקטיבי.

טענות התובע, במישור הסובייקטיבי, אינן רק טענות בעלמא. הן זוכות לחיזוק – במישור הסובייקטיבי – עת נותנים את הדעת שבפועל עבד התובע בבית המכס במשך חודש וחצי מאז 1 /1/19. התובע צרף מספר מסמכים מגורמים רפואיים ומפסיכולוג, מהחודשים 1-3/2019, מהם עולה כי חזרתו לעבודה בבית המכס גורמת לו למצוקה נפשית; לאור זאת קיים סיכון – בהינתן כי במסגרת הטיפול במחלת הסרטן עבר התובע השתלת מח עצם – למניעת מחלת השתל אשר עלולה להיפגע מלחץ נפשי; כי העבודה במכס בחיפה עלולה להחמיר את מצבו הנפשי, להביא אותו לסיכון כרוני ולחשוף אותו לסיכון של חזרת מחלת הסרטן; וכי יש מקום להמשיך להעסיקו במע"מ שם חש בטוב (נספחים 12-15 לבקשה). משכך לא מקובלת עלינו טענת המדינה בסיכומיה כי מאז החלטת הועדה הרפואית מחודש 5/18 לא חל שינוי בנסיבות שעשוי להצדיק המשך העסקה במע"מ (סעיף 5 לסיכומי המדינה).

מאחר ומדובר במצב רפואי של התובע, במישור הנפשי, הרי הקובע כאן היא התפיסה הסובייקטיבית של התובע את סביבת העבודה, ולא השאלה האם מבחינה אובייקטיבית יש לראות בסביבת העבודה בבית המכס כיום כסביבה פוגענית לתובע. התובע תומך טענותיו בעניין זה במסמכים רפואיים, ואין לומר כי מדובר בטענה רפואית לא מבוססת. יוטעם: אין בכך כדי להביא למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין טענותיו שבכתב התביעה או כי טענותיו על היחס שהוא מקבל מעובדי בית המכס ה ן טענות נכונות. הדיון כאן עניינו אך השאלה האם יש מקום להעבירו לעבודה במע"מ בחיפה.

העברת התובע למע"מ חיפה בחודש 1/2018 באה בעקבות בקשה מפורשת שלו, לאחר שהעלה טענה בדבר התעמרות בעבודה מצידו של יהב. רשות המיסים נענתה לכך וקצבה את ההעברה הזמנית לתקופות קצובות או עד להחלטת הועדה הרפואית. בכך פעלה הוועדה באופן ראוי ותוך התחשבות בתובע. הנמקת רשות המיסים בכל הנוגע להעברתו של התובע לבית המכס בחיפה, התבססה בעיקר על החלטת הועדה הרפואית מחודש 5/18 . אלא שמאותה החלטה לא עולה כי הוועדה התייחסה לטענות התובע בדבר לקות נפשית עקב טענה להתעמרות בעבודה בבית המכס בחיפה. משכך קיים ספק האם החלטת הוועדה מחודש 5/2018 רלוונטית לטענות התובע כיום. גם אם הוועדה הרפואית אשר נתנה החלטה בחודש 5/2018 כן התייחסה לעניין הנפשי, לא ניתן להתעלם כי חל שינוי בנסיבות מאז: התובע הוחזר לעבודה במכס חיפה; עבד שם בפועל חודש וחצי; ומאז נמצא בחופשת מחלה, תוך שהציג מסמכים מגורמי מקצוע על הלחץ הנפשי הנגרם לו מהמעבר למכס חיפה, והסיכון הנלווה בקשר למחלת הסרטן. נסיבות אלו לא נבחנו מן הסתם על ידי הועדה הרפואית אשר התכנסה בחודשים 3-4/2018.

יש להוסיף כי מדובר במעסיק במגזר הציבורי, המדינה, וכי יחסי העבודה בין הצדדים עדיין נמשכים. גם שיקולים אלו מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה. קבלת הבקשה נשענת על כך שבמהלך שנת 2018 הסכימה רשות המיסים להציב את התובע לעבודה זמנית במע"מ במשך שנה שלמה עד שתתקבל החלטת הוועדה הרפואית. כעת אנו נמצאים במצב חדש שבו נעשתה פניה של המדינה לוועדה הרפואית, וממתינים להתכנסותה ולהכרעתה. אלו נסיבות שמצדיקות לשוב למנגנון שבו נקטה רשות המיסים בשנת 2018, היינו הצבת התובע לעבודה זמנית במע"מ עד שתתקבל החלטת הוועדה הרפואית. כאן יש להטעים כי אין טענה שהתובע לא תפקד בצורה משביעת רצון במהלך עבודתו במע"מ. באשר לטענת המדינה כי אין צורך בהצבתו של התובע במע"מ, לא שוכנענו שיש בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, זאת בשים לב לכך שבמהלך שנת 2018 מצאה רשות המיסים לנכון להציב את התובע לעבודה זמנית במע"מ במשך שנה. לכך יש להוסיף כי במכתב רשות המיסים מיום 26 /8/18 (נספח ב' לתשובה), שבו האריכה רשות המיסים את ההצבה הזמנית של התובע במע"מ חיפה, ציינה רשות המיסים כי הארכה היא עד ליום 31/12/18 "או עד להחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתביעה המשפטית שהגשת או עד להחלטה אחרת". מדברים אלו עולה כי המדינה היתה נכונה לאפשרות כי הצבתו הזמנית של התובע במע"מ חיפה תימשך עד תום בירור התביעה העיקרית, והדבר אינו מצביע כי המדינה לא יכולה להפיק תועלת מעבודתו של התובע בעת הצבתו הזמנית במע"מ.

לא מצאנו ממש בטענות התובע כי החלטת רשות המיסים להעבירו לעבודה בחזרה לבית המכס, ולא לאשר את יציאתו לקורס במע"מ, מהווה התנכלות שלה בתובע בשל כך שהגיש תלונה כנגד יעקב יהב ( ס' 69-71 לבקשה; ס' 2 לסיכומי התובע). התנהלות רשות המיסים בעניינו של התובע אינה תומכת בטענה זו. כך, למשל, לא ניתן להתעלם מכך כי הרשות נענתה לבקשת התובע להציבו בתפקיד אחר שלא בבית המכס, והציבה אותו לעבודה במע"מ. בכך ביטאה הרשות התחשבות במצבו של התובע. אין לומר כי הדבר תומך בטענה להתנכלות או פגיעה בו בשל הגשת התלונה כנגד יהב. לא מצאנו ממש גם בטענה כי הרשות מפלה את התובע בשל מגבלותיו הרפואיות. כאמור, הרשות הסכימה להעברתו הזמנית לתפקיד אחר, והדבר מלמד על התחשבות דווקא בתובע. בנוסף, הרשות פעלה להעמדת התובע בפני ועדה רפואית ומסקנות אותה ועדה מחודש 5/2018 לא קבעו כי אין להשיבו לעבודה במכס בחיפה.

מאזן הנוחות נוטה לעבר התובע
מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר התובע. התובע החלים מסרטן, ועבר השתלת מח עצם. הוא הציג מסמכים רפואיים ומפסיכולוג, מהם עולה כי עבודה בבית המכס בחיפה גורמת לו למצב נפשי קשה ועלולה להשפיע על סיכויי מניעת הישנות מחלת הסרטן. מדובר בנזק שאינו בר פיצוי. מנגד, יש ליתן את הדעת כי עד להעברתו לעבודה בבית המכס בחיפה, עבד התובע במשך כשנה במע"מ בחיפה. אין טענה של המדינה לבעיות בתפקודו המקצועי שם.

אין שיהוי בבקשה
אין כאן שיהוי המביא לדחיית הבקשה. נכון שכבר בתחילת 12/18 ידע התובע על העברתו לבית המכס בחיפה, אולם הוא בחר לבחון בפועל האם המעבר אפשרי. הוא לא מיהר לפנות לבית הדין, ואין בכך פסול. הדבר מצביע לטעמנו על תום לב. החל מיום 18 /2/19 נעדר התובע מהעבודה, לאור טענתו כי אינו מסוגל לעבוד מבחינה בריאותית בבית המכס בחיפה. הבקשה לסעד זמני הוגשה זמן קצר אחר כך, ביום 17/3/19.

אין מדובר במעשה עשוי
נכון שהתובע, במועד מתן ההחלטה, אינו עובד במע"מ מזה שלושה חודשים וחצי , מתוכם כחודשיים הוא שוהה בביתו. אלא שלא מדובר בפרק זמן ניכר באופן כזה שיש בו להצדיק שלא לקבל את הבקשה. זאת, בשים לב לכך כי התובע עבד במע"מ, עד לאחרונה, במשך כשנה.

הסעד
יש להעמיד את התובע לבדיקה בפני ועדה רפואית, על מנת שתתייחס לטענתו כי לא ניתן, מבחינה רפואית, להשיבו לעבודה בבית המכס בחיפה ( סעיף 32.24 לתקשי"ר). זאת, בין היתר, לאור התקופה שבה עבד בפועל בבית המכס בתקופה שמאז 1 /1/19. הועדה הרפואית היא שתקבע האם יש לתובע כושר רפואי לעבוד במכס או לא. המדינה כבר פנתה ביום 17/3/19 ללשכת הבריאות המחוזית בחיפה ובכך פעלה באופן ראוי.

אנו קובעים כי עד להחלטת הועדה הרפואית, יחזור התובע לעבוד באופן זמני במע"מ חיפה בתפקיד בו כיהן עד ליום 1 /1/19 ובתנאי השכר ששולמו לו עד 1 /1/19 בעת עבודתו במע"מ. התובע יוצב לעבודה במע"מ כאמור החל מיום 5/5/19. ככל שהתובע יבחר ל הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, בהתאם להוראות התקש"יר, תעמוד ההצבה הזמנית לעבודה במע"מ בתוקף עד לקבלת החלטה בערר כאמור.

באשר לתקופה שמאז 18/2/19 (מועד תחילת ההיעדרות מהעבודה) ועד יום חזרתו של התובע לעבודה במע"מ כאמור בהחלטה זו, ישולם לתובע שכר בגין ימי ההיעדרות כנגד ניצול ימי מחלה וחופשה, ככל שקיימת יתרה כזו, הכל בהתאם לכללים הנהוגים במדינה.

המדינה תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך כולל של 2,500 ש"ח, אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מעת שתומצא החלטה זו למדינה.

לצדדים מוקנית תוך 15 ימים מעת שתומצא להם החלטה זו, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, כי תינתן להם רשות לערער עליה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה בדחיפות לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ט, (16 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' ענבל רוור
נציגת ציבור (מעסיקים)

אסף הראל, שופט

מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (עובדים)