הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 63728-06-18

22 אוגוסט 2019

לפני:
כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג עובדים: מר יהודה פיגורה
נציגת מעסיקים: גב' זיוה בסר

התובע:
אדוורד בלאו
-
הנתבעים:

  1. אברהם עובדיה
  2. מזל שי

3. מדינת ישראל-רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של מר אדוורד בלאו (להלן: התובע) שהוגשה כנגד מר אברהם עובדיה, הגב' מזל שי ומדינת ישראל-רשות האוכלוסין וההגירה לתשלום סכום כולל של 135,375 ש"ח.

הרקע

2. לפי כתב התביעה, התובע הוא אדם פרטי, אשר נתן הלוואה לשלוש לוות, ביחד ולחוד, כשאחת מהלוות היא הגב' מריבט ז'ובס, אזרחית הפיליפינים אשר הועסקה בישראל כמטפלת סיעודית (להלן: המטפלת). עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע 1, מר אברהם עובדיה (להלן: הנתבע) היה מעסיקה של המטפלת, והנתבעת 2, הגב' מזל שי (להלן: הנתבעת) היא בתו של הנתבע, וכי יש לראותם כמעסיקים במשותף (כשנתייחס לשני הנתבעים יחדיו יכונו הם הנתבעים). לטענת התובע, המטפלת הועסקה אצל הנתבעים מיום 11.3.2014 ועד פיטוריה. אשר לנסיבות הפיטורים נטען בכתב התביעה, כי המטפלת יצאה לחופשת מולדת באישור, אולם בשובה מהפיליפינים בחודש יוני 2016 מדינת ישראל-רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) מנעה את כניסתה לישראל.

3. לטענת התובע, הוא נתן הלוואה למטפלת ולשלוש לוות נוספות, ביום 8.3.15; במסגרת חתימתה על מסמכי ההלוואה חתמה המטפלת על המחאת זכות, שבה הוא הוגדר כ"נפרע" והנתבעים הוגדרו כ"חייב". לפי הנטען, הלוואה זו לא נפרעה במלואה, והתובע פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המטפלת והלוות הנוספות (תיק מס' 521905-01-16); לאחר שהמטפלת פעלה להסדר פירעון ההלוואה והלוות החלו בתשלום החזר ההלוואה, התובע תיווך בין המטפלת ושתיים מהלוות הנוספות ובין מלווה אחר, אשר ביום 19.5.16 נתן להן הלוואה שנייה. לפי כתב התביעה, התובע התקשה בגביית חובותיהן של הלוות בשתי ההלוואות ופתח תיק הוצאה לפועל נוסף (תיק מס' 505567-02-17) בגין ההלוואה השנייה. בהליך שנוהל בלשכת ההוצאה לפועל ביקש התובע להטיל עיקול אצל הנתבעים על כספים שהם חייבים למטפלת. באותו הליך טענה הנתבעת להעדר סמכות עניינית של רשמת ההוצאה לפועל ובהחלטה מיום 15.11.17 קבעה כב' הרשמת לירון זרבל-קדשאי שאין מקום לברר את המחלוקות הנוגעות ליחסי עבודה בין המטפלת (החייבת) ובין הנתבעים (המעסיקים לשעבר) במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ואין זה ההליך המשפטי המתאים לברר את זכויותיה של המטפלת, הנטענות על ידי התובע (ההחלטה – נספח 8 לכתב התביעה). בקשת התובע לעיון מחדש בהחלטה נדחתה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 23.11.17 (נספח 10 לכתב התביעה). לנוכח האמור, כך לטענת התובע, האפשרות היחידה שנותרה לפניו היא לפנות לבית הדין האזורי לעבודה.

4. התובע מוסיף וטוען בתביעתו, כי הנתבעים חייבים למטפלת סכומי כסף שונים בגין זכויותיה עבור תקופת העסקתה וסיומה, לאמור: פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, החזר עלות כרטיס טיסה לפיליפינים, הפרשי שכר עבור עבודה ביום המנוחה השבועית, גמול שעות נוספות עבור עבודה במנוחה השבועית, החזר ניכויים שלא כדין ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא הליך שימוע. כנגד הרשות נטען, כי מנעה שלא כדין את כניסת המטפלת לישראל עם חזרתה מחופשת מולדת, תוך הפרת נהלים וחובות החלות על רשות מנהלית וגרימת נזקים (עוולת הפרת חובה חקוקה). בית הדין התבקש לחייב את הנתבעים ואת הרשות ביחד ולחוד בסכום כולל של 135,375 ש"ח. נטען שמתוך סכום זה יש לשלם לתובע סכום של 56,320 ש"ח, שהוא סכום החוב העדכני של המטפלת לתובע בשני תיקי ההוצאה לפועל, וכי יתרת הסכום תופקד בקופת בית הדין לטובת המטפלת.

ההליך בבית הדין

5. סמוך לאחר הגשת התביעה הגישה הרשות בקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף. התובע הגיש תגובה לבקשה והרשות השיבה לתגובה. ביום 20.2.19 התקיים דיון לפני כב' הרשמת שי, ובאותו מעמד חזרה הרשות על בקשתה להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף בהעדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה. בתום הדיון ביום 20.2.19, ומשהבהיר התובע שכתב התביעה לא הומצא לנתבעים, נתן בית הדין הוראות בנוגע להמצאת כתבי בי-הדין לנתבעים.

6. בהחלטה מיום 27.2.19 הונחה התובע להבהיר מהו מקום ביצוע העבודה של המטפלת, ובהודעה מיום 17.3.19 ציין התובע, כי המטפלת הצהירה לפניו שמקום העבודה בעיר גבעתיים. הגם שגבעתיים אינה נמצאת בסמכותו המקומית של בית הדין לעבודה בחיפה, הרי שבנסיבות העניין וכפי שיובהר להלן בית הדין האזורי לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, ולכן ממילא יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

7. ביום 19.3.19 הגיש התובע "בקשה לקבוע תחליף המצאה", ובבקשתו ציין כי הנתבע נפטר ביום 21.2.18 (לבקשה צורף אישור משרד הפנים על פטירת הנתבע). בנוגע לנתבעת טען התובע בבקשתו, כי הנתבעת אינה מתגוררת בכתובתה הרשומה במשרד הפנים (צורף לבקשה אישור משרד הפנים על כתובת מגורי הנתבעת), הדירה הוסבה למשרד עורכי דין ושמה של הנתבעת אינו מופיע בתיבות הדואר בכניסה לבניין. בנוגע לנתבע הורה בית הדין לתובע בהחלטה מיום 24.3.19, כי עליו להגיש הודעה משלימה המבהירה האם לנוכח כך שנפטר מתייתרת התביעה כנגדו. באותה החלטה נקבע תחליף המצאה לנתבעת והתובע הונחה להמציא לה את כתב התביעה והחלטות בית הדין באמצעות הנחת המעטפה בכניסה לבניין בקרבת תיבות הדואר. בהודעה מיום 31.3.19 ביקש התובע למנות מנהל עזבון זמני לעיזבונו של הנתבע ולאפשר לו לערוך בירורים בנוגע לנכסים שהותיר אחריו הנתבע במועד פטירתו. ביום 12.5.19 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעת בהעדר הגנה, וציין בבקשתו כי ביום 31.3.19 הניח את כתבי בי-הדין במענה הרשום של הנתבעת.

8. בשלב זה עומדות ותלויות לפני בית הדין בקשת הרשות לסילוק התביעה כנגדה על הסף ובקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים.

המסגרת המשפטית

9. סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מעוגנת בהוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה (להלן: החוק). החלופה הרלוונטית לענייננו קבועה בסעיף 24(א)(1), הקובע בזו הלשון:

"(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];".

10. ככלל, סמכותו של בית הדין האזורי מוגבלת לתובענות שהתמלאו בהן שני תנאים מצטברים: האחד, זהות הצדדים - עובד ומעסיק או חליפיהם, והשני, מהות העילה - יחסי עובד ומעסיק (בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס 176, מיום 26.10.2005). אולם, בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי אין המדובר "ברשימה מצומצמת בלבד" ונקבע, כי המבחן לקיום הסמכות, הוא בעיקרו מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה (דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פד"ע לב 1, בעמ' 9, 35).

נבחן, אפוא, על פי כללים אלה האם התביעה כנגד הרשות וכנגד הנתבעים מסורה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

התביעה כנגד הרשות

11. הרשות טוענת בבקשתה שאין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדה. לפי הטענה, תקיפת תקינות החלטת הרשות למנוע את כניסת המטפלת לישראל ובחינת הנזק שנגרם בעקבות החלטה זו אינן נכנסות לגדר סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה. בתשובתה חוזרת הרשות על טיעוניה ומדגישה שאין יריבות בין הצדדים ואין לתובע מעמד בבירור טענות שהוא מעלה בשמו של צד שלישי שאינו צד להליך המשפטי.

12. התובע בתגובתו מתנגד לבקשה וטוען שלבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הרשות מאחר שעילת התביעה כנגד הרשות מבוססת, בין השאר, על סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובעניין זה סמכותו העניינית של בית הדין אינה מצומצמת לזהות בעלי הדין, כי אם "בקשר לסכסוך עבודה" (סע' 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). לפי הטענה, התביעה כולה מקורה בסכסוך עבודה מאחר שהיא עוסקת בפיטורים שלא כדין של עובדת זרה ובאי תשלום כספים המגיעים לה כעובדת שכירה. ביחס לרשות נטען שעילת התביעה היא הפרת חובה חקוקה, היינו שהרשות פעלה בניגוד להנחיות שלה המעוגנות בנוהל המאפשר לעובד זר אשר סיים את תקופת עבודתו בישראל לשהות בארץ לפרק זמן של עד 60 ימים.

דיון והכרעה:
13. לאחר בחינת כתב התביעה, בקשת הרשות, תגובת התובע והתשובה, וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ויש להורות על מחיקת התביעה כנגד הרשות על הסף. נפרט את טעמינו:

14. אשר למבחן זהות הצדדים: אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בין התובע ובין הרשות לא התקיימה מערכת יחסים של עובד-מעסיק. יחסי העבודה שררו בין המטפלת (שכלל אינה בעלת דין בהליך זה) ובין הנתבע.

15. אשר למבחן מהות העילה: בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתוקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעסיק. גם פעולה שלטונית שעל פי מטרתה הישירה מכוונת להביא לתוצאה בתחום יחסי עובד-מעסיק נמצאת בתחום סמכותו של בית הדין (דב"ע (ארצי) נה/ 67- 3 שמחה שנקר – המועצה המקומית רמת השרון, פד"ע כח 37).

16. בענייננו: הפעלת הסמכות הסטטוטורית של הרשות נוגעת להגבלת כניסתה של המטפלת לארץ. בהקשר זה פירטה הרשות בבקשתה את העובדות העומדות בבסיס התביעה כנגדה, לאמור:

(א) ביום 16.4.2007 נכנסה המטפלת לישראל באמצעות אשרת כניסה מסוג ב/1 לענף הסיעוד.
(ב) ביום 1.5.2016 הונפקה למטפלת, לבקשתה, אשרת כניסה חוזרת לשם יציאה מישראל לביקור במדינת המוצא הפיליפינים.
(ג) הרשות קיבלה דיווח על הפסקת עבודתה של המטפלת, הן מהנתבעת והן מהלשכה הפרטית שדרכה התבצעה העסקת המטפלת אצל הנתבע.
(ד) ביום 3.7.2016 יצאה המטפלת מישראל באמצעות אשרת אינטר-ויזה לביקור בפיליפינים.
(ה) הרשות ראתה את אשרת המטפלת כמבוטלת הואיל והסתיימה העסקתה אצל הנתבע.

17. החלטתה של הרשות למנוע את כניסתה של המטפלת הינה החלטה מנהלית בדבר סירוב כניסה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). הרשות המוסמכת לטיפול בעניין כניסתם לישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ובעניין אישור שהייתם בישראל היא רשות ההגירה והאוכלוסין. הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות מכוח חוק הכניסה לישראל נתונה לבית הדין למשמורת ולבית הדין לעררים. ערכאת הערעור על החלטות בתי הדין היא בית המשפט לעניינים מנהליים. הואיל והשגה על ההחלטה שניתנה בעניינה של המטפלת חוסה תחת העניינים הנדונים בבית הדין למשמורת, לא נתונה לבית הדין לעבודה סמכות שבדין בנושא כניסתם של זרים לישראל ושהייתם בה. לכן, נעדר בית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הרשות.

18. אשר למבחן מהות הסכסוך: החלטת הרשות בדבר מניעת כניסתה של המטפלת לישראל איננה פעולה הנעשית על ידי הרשות "בכשירותה כמעסיקה". אף אין המדובר "בפעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעסיק". אשר על כן, הביקורת השיפוטית על תביעה שעניינה הפרת נוהל הרשות למנוע כניסת עובד זר לישראל נתונה בידי בית הדין למשמורת ואין היא באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

19. סיכומו של דבר: בהעדר סמכות עניינית כאמור, מתקבלת בקשת הרשות והתביעה כנגדה נמחקת על הסף.

התביעה כנגד הנתבעים

20. נקדים ונאמר, כי אומנם לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים, ואף לא כתב בי-דין אחר, כאשר ביום 12.5.2019 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
אנו סבורים שיש למקום ליתן פסק דין בתיק כבר בשלב זה, כאשר ל טעמנו דין התביעה כנגד הנתבעים להיות מסולקת על הסף מטעמי העדר סמכות עניינית. תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי "בית הדין ראשי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע ... חוסר סמכות " (להלן: התקנות).

21. יצוין בהקשר זה, כי התובע הגיש תביעות דומות כנגד מעסיקיהן של מטפלות ובתי הדין לעבודה הורו על סילוק התובענות מבלי לדון בהן לגופן (ראו: ד"מ (ת"א) 50782-01-18 בלאו – פלד, מיום 23.12.18; סע"ש (חי') 31735-07-18 בלאו – שדה, מיום 12.11.18, פסק הדין ניתן בראשות אב"ד זה). במקרה אחר נדונה התביעה לגופה ונדחתה בכללותה (ד"מ (חי') 34723-08-18 בלאו – נבון, מיום 17.4.17) (להלן: עניין נבון). על פסקי הדין בשני ההליכים האחרונים הגיש התובע ערעורים, אשר תלויים ועומדים לפני בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 12159-01-19 בלאו – שדה; בר"ע 52579-04-19 בלאו – נבון).

22. לאחר ששקלנו את טיעוני התובע בכתב בתביעה, הגענו לכלל מסקנה כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף וזאת מחמת העדר סמכות עניינית (ראו תקנה 45(א)(2) לתקנות), לאמור: לא מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם ועילת התביעה אינה נובעת מיחסי עבודה ביניהם. מאחר שמדובר בתנאים מוקדמים המקימים את סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה, ואלה אינם מתקיימים בעניינו של התובע, הרי שדין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

23. במבחן זהות הצדדים, וכפי שקבענו לעיל, לא מדובר בענייננו ב"עובד". יש לבחון האם מדובר בחליפו של העובד. בכתב התביעה טען התובע כי במסגרת חתימתה על מסמכי ההלוואה, המטפלת חתמה על המחאת זכות, לאמור: הועברה לתובע הזכות לתבוע ולהיפרע מכל זכות המגיעה למטפלת מהנתבעים בגין יחסי העבודה ששרו בין המטפלת ובין הנתבעים. בפסק דינו של בית דין זה, בראשות כב' השופט ט' גולן, נדונה השאלה האם תביעה המבוססת על דין קוגנטי שבמשפט העבודה מאפשרת החמאה או העברה של הזכויות המוקנות מכוחה. בית הדין השיב על שאלה זו בשלילה (ראו סעיפים 21 עד 26 לפסק הדין בעניין נבון). בשלב מקדמי זה אין מקום לדון אם אכן חתמה המטפלת על חוזה הלוואה או מסמך אותו הגדיר התובע כ"כתב המחאת זכויות", והאם יש לכך תוקף משפטי, שכן שאלות אלו אמורות להיות מוכרעות על יסוד ראיות. במקום זה יש לבחון אם בהנחה וכל העובדות הנטענות בכתב התביעה נכונות – ומבלי להכריע שכך הם פני הדברים – קמה סמכות בית הדין לדון בתובענה של התובע כ"נמחה" מכוח כתב המחאת זכות. לשון אחרת: האם מתקיים בענייננו מבחן זהות הצדדים והתובע הוא בגדר "חליף". מקובלת עלינו עמדתו של בית הדין בעניין נבון, שלפיה לא ניתן להמחות זכות לשכר עבודה או זכות מגן אחרת מכוח משפט העבודה. בנסיבות אלה, התובע אינו רשאי לבוא בנעלי המטפלת ולתבוע בשמה זכויות מכוח משפט העבודה המגן.

24. זאת ועוד: לעניין הגדרת המונח "חליף" לצרכי תחולת סעיף 24(א)(1) לחוק נקבע בפסיקה, כי "עזבון" הוא חליף של העובד והוא רשאי לתבוע מעסיק בכל תביעה שעילתה ביחסי עובד מעסיק ששררו בין המנוח ובין עזבונו (דב"ע (ארצי) מז/ 3-64 עזבון אברהם פרידמן – מעון אמישנוב בע"מ, פד"ע יט 257).

בעניין אחר קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי ערב או בעל מניות, המתחייב לדאוג לכך שהמעסיק ימלא התחייבויותיו כלפי עובדיו, לא יהיה "חליף", כל עוד המעסיק קיים, משפטית (דב"ע מט/ 3-33 (ארצי) מ.ב.ע. (פיתוח) בע"מ – רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ , פד"ע כ 313).

25. ומכאן לענייננו: משנקבע כי ערב או בעל מניות אינו יכול להיות "חליף" כל עוד המעסיק קיים משפטית, קל וחומר שהתובע בתביעה שלפנינו אינו יכול להיות "חליף" של המטפלת (העובדת) כל עוד היא יכולה להגיש תביעתה. כזכור, המטפלת כלל אינה בעלת דין בהליך דנן.

26. אשר על כן, לנוכח האמור לעיל, אנו מורים על סילוק התביעה כנגד הנתבעים על הסף מהטעם של העדר סמכות עניינית לדון בה.

27. שקלנו האם יש מקום להורות על העברת התביעה לבית משפט אחר בהתאם להוראת תקנה 45(ג) לתקנות. אולם בשים לב לאי בהירות התביעה ולמחדלים בהגשתה, כפי שפורט לעיל, מצאנו כי אין זה המקום לעשות כן.

28. נציין עוד, כי סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית אינו חוסם את האפשרות לברר את התובענה בבית המשפט המוסמך. 'אין בפסק הדין כדי למנוע מהמטפלת להגיש תביעתה בבית הדין לעבודה בגין זכויות להן היא טוענת הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה. אף אין בכך כדי למנוע מהתובע להגיש תביעה כנגד המטפלת בערכאה המשפטית המתאימה, בגין כספים המגיעים לו לטענתו מכוח הסכם ההלוואה ביניהם (ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה, מיום 4.10.2018).

29. סוף דבר: התביעה מכללותה מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

30. התובע ישלם לרשות הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ט, (22 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יהודה פיגורה

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' זיוה בסר