הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 59614-07-13

06 יולי 2017

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב שטיין

התובע
אימן ספיה
ע"י ב"כ: עו"ד סבאג
-
הנתבעת
דלתון עבודות אלומיניום בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד פרפרי

פסק דין

1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכר עבודה בגין חודשים מאי ויוני 2013, דמי מחלה או לחילופין תשלום שכר עבודה עבור החודשים נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011 (כולל), הפרשי שכר בגין תוספת ותק, פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים.
המחלוקות העיקריות בין הצדדים נסובות סביב שתיים: האחת - שאלת נסיבות סיום העבודה של התובע והאם בנסיבות אלו התובע זכאי לפיצויי פיטורים; השנייה - שאלת זכאותו של התובע לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמחודש נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011 (כולל) במסגרתה שהה בביתו לאחר תאונת עבודה.
יצוין כי בסיכומיו זנח התובע את התביעה לפדיון חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה ודמי חגים, ולפיכך לא נדרש לרכיבים אלו.

ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו:

2. הנתבעת עוסקת בייצור והרכבת אלומיניום ומעסיקה מעל 20 עובדים (סעיף 14.2 לתצהיר מר נאור, עמ' 12 ש' 17-21 לפרוטוקול ).

3. התובע עבד בנתבעת החל מחודש 4/1996 ועד לחודש 6/2013 (כולל).

4. מעיון בתלושי השכר של העובד עולה כי עבד במשך 5 ימים בשבוע והיקף שעות העבודה השתנה מידי חודש בחודשו.

5. שכרו של העובד שולם על בסיס שעתי, כאשר שכרו השעתי האחרון עמד על 23.12 ₪ לשעה.

6. משכורתו של העובד שולמה ב- 15 לכל חודש ולעיתים במועד מאוחר יותר (עמ' 13 ש' 13-14 לפרוטוקול; צילומי ההמחאות שצורפו לתצהירו של מר נאור, המנהל הטכני של הנתבעת).

7. ביום 3.9.2009 ארעה לתובע תאונה בעבודה, בעת שהחליק מסולם ונפל מגובה של כ – 2-2.5 מטר. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ושולמו לתובע דמי פגיעה בגין תקופת אי כושר בגין 91 ימים מיום 4.9.2009 ועד ליום 3.12.2009. בעקבות התאונה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 4.12.2009 ועד ליום 30.4.2010 ונכות זמנית בשיעור של 20% מיום 1.5.2010 ועד ליום 31.5.2010. לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.6.2010.

8. ביום 18.10.2010 התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבעת והחברה המבטחת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה (להלן – התביעה הנזיקית) . במסגרת התביעה עתר התובע לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. התביעה נידונה בבית משפט השלום בקריות בפני כב' השופטת עפרה אטיאס וביום 15.7.2012 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה ולפיו הנתבעת באמצעות חברת הביטוח תשלם לתובע פיצוי בסך של 90,000 ₪ (פסק הדין וכתב התביעה צורפו בהתאמה כנספחים ב' וג' לתצהירו של מר נאור).

9. בסמוך להגשת התביעה הנזיקית, בחודש אוקטובר 2010, החלה התכתבות בין ב"כ הצדדים בדבר המצאת אישור מרופא תעסוקתי בדבר כושר העבודה של התובע, כאשר התובע מבקש מהנתבעת להמציא לו אישור בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת כנדרש על ידי המרפאה התעסוקתית, כתנאי מוקדם לבדיקתו על ידי רופא תעסוקתי.
במכתב ב"כ התובע מיום 27.1.2011 צוין כי לאחר התייצבות מצבו הרפואי והתגבשות הנזק, התובע מעונין לחזור לעבודתו בכפוף למגבלותיו הרפואיות, כפי שיקבעו על ידי הרופא התעסוקתי.

10. ביום 2.3.2011 התובע נבדק אצל ד"ר גישי מוחלס, רופא תעסוקתי שקבע כי התובע מוגבל בעבודה פיזית מאומצת הכרוכה בהרמה ו/או טלטול משאות כבדים והתכופפויות חוזרות. עוד נקבע כי העבודה הנוכחית של התובע אינה מתאימה בשלב זה למגבלותיו (נספח 45 לכתב התביעה).

11. לאחר אישור הרופא התעסוקתי, החלה תכתובת עניפה נוספת בין ב"כ הצדדים בדבר האפשרות לשלב את התובע בעבודה בנתבעת בהתאם למגבלותיו הרפואיות.

12. ביום 23.3.2011 הודיע התובע באמצעות בא כוחו כי ככל שהנתבעת לא תציע לו עבודה המתאימה למגבלותיו הרפואיות בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי, הוא מודיע על התפטרותו לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים).
בעקבות המכתב התנהלה תכתובת נוספת בין ב"כ הצדדים לצורך תיאום פגישה בין התובע לבין מר נאור לעניין בחינת עבודה מתאימה לתובע. בין היתר, ביום 24.5.2011 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע כי:

"נוכח עומס עבודה כבד בתקופה האחרונה, נבצר ממר יוסי נאור להיפגש עם מרשך.
יעשה מאמץ לקבוע פגישה בתקופה הקרובה".

13. ביום 7.6.2011 ולאחר שלא תואמה פגישה עם התובע, הודיע התובע באמצעות בא כוחו על התפטרות עקב מצבו הבריאותי וביקש לקבל את פיצויי פיטורים וכן שכר עבודה לתקופה שמחודש יוני 2010 ועד למועד סיום העבודה.
בעקבות מכתב זה ולאחר מעורבות אישית של ב"כ הנתבעת נקבעה פגישה בין התובע לבין מר נאור ליום 24.6.2011.
לאחר הפגישה ובהתערבות ב"כ הצדדים הוסכם כי התובע יבדק פעם נוספת על ידי רופא תעסוקתי לצורך הערכת כושר עבודתו נכון לאותו מועד. עוד הוסכם כי הבדיקה תתבצע בנוכחות נציג הנתבעת.

14. ביום 17.7.2011 נבדק התובע פעם נוספת על ידי הרופא התעסוקתי ד"ר מוחלס וזאת בנוכחותו של מר נאור. ד"ר מוחלס קבע כי התובע מסוגל לעבוד למשך תקופת ניסיון ביום עבודה מלא עם הגבלות וכדלקמן :

"ללא עבודה פיזית הכרוכה בהרמת ו/או טלטול משאות כבדים מעל 5 ק"ג.
ללא כיפופים חוזרים.
מנהל טכני של המפעל הציע תפקיד שמתאים למגבלותיו של המטופל. עבודה על שולחן או מכונת קידוח ללא הרמת משאות כבדים וללא כיפופים חוזרים.
ממליץ על הפסקות קצרות לצורך ריפוי וישיבה לאחר תקופת עמידה ממושכת".

עוד נקבע כי תוקף המגבלה לחודשיים (נספח 51 לכתב התביעה).

15. בעקבות קביעת הרופא התעסוקתי, התובע חזר לעבודה ביום 24.7.2011.

16. ביום 18.9.2011 התובע נבדק שוב על ידי ד"ר מוחלס, הרופא התעסוקתי שקבע כי התובע מסוגל להמשיך לעבוד בעבודתו הנוכחית על מכונת קידוח ביום עבודה מקוצר של חצי משרה לחודש ימים עם הגבלות הכוללות העדר עבודה פיזית מאומצת הכרוכה בהרמת ו/או טלטול משאות כבדים וכן ללא כיפופים חוזרים (נספח 66 לכתב התביעה).

בבדיקה נוספת מיום 14.10.2011 קבע ד"ר מוחלס כך:

"לאור מצבו הבריאותי הנוכחי ולאחר תקופת עבודה בפועל כעובד ייצור עם הגבלות הגעתי למסקנה כי מר ספיה אימן מסוגל להמשיך בעבודתו כעובד ייצור עם הגבלות לגבי הרמת ו/או טלטול משאות כבדים וכיפופים של עמוד שדרה. ביום עבודה מקוצר של חצי משרה לתקופה של חודש נוסף. בהמשך יחזור לעבוד ביום עבודה מלא עם אותם מגבלות.
ממליץ על הפסקות קצרות לצורך ריפוי לאחר תקופה של עמידה ממושכת." (נספח 71 לכתב התביעה).

17. ביום 8.1.2012 פנה ב"כ התובע לב"כ הנתבעת במכתב בנוגע לתנאי העבודה של התובע ובכלל זה טען כי התובע לא מקבל את משכורתו בזמן, אלא באיחור ניכר. עוד נטען כי התובע מקבל שכר נמוך בהתחשב בוותק שלו ובמקובל בענף וכן כי הנתבעת אינה מפרישה לפנסיה בהתאם להוראות הדין. למכתב צורפו דרישות כספיות בגין תשלום דמי מחלה עבור ממועד התאונה ועד לחזרתו של התובע לעבודה או לחילופין לתשלום שכר עבודה רגיל מחודש נובמבר 2011 ועד לחודש יולי 2011, תשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ותוספת ותק.

18. התובע חזר על טענותיו במכתב נוסף של בא כוחו מיום 22.8.2012, בין היתר נטען שם כי בעקבות המכתב הקודם, הנתבעת הבטיחה לתובע להסדיר את הנושא בהקדם, אך עד למועד המכתב לא נעשה דבר. גם מכתבים נוספים של ב"כ התובע מיום 26.8.2012 ומיום 4.9.2012 – לא נענו.

19. ביום 29.5.2013 ב"כ התובע פנה לנתבעת במכתב נוסף במסגרתו חזר על כל טענותיו. גם מכתב זה ולא נענה.
לפיכך ביום 25.6.2013 הודיע ב"כ התובע כי בהעדר התייחסות הנתבעת לטענות התובע, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו מיום 29.5.2013 וכן לנוכח העובדה שטרם שולם שכרו של התובע לחודש מאי 2013, התובע מודיע על התפטרותו ככל שהנתבעת לא תפעל לתיקון המעוות בתוך 7 ימים.

20. ביום 3.7.2013 הודיע ב"כ התובע על התפטרות התובע לאלתר ודרש מהנתבעת לשלם לתובע בתוך 7 ימים פיצויי פיטורים, שכר עבודה ויתר הזכויות הסוציאליות שנזכרו במכתביו הקודמים.

21. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו בעצמו ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יוסי נאור, המנהל הטכני של הנתבעת. המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות.

דיון והכרעה
זכאות התובע לפיצויי פיטורים

22. לטענת התובע הוא התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. לטענתו, שכרו הולן באופן חוזר ונשנה, לא שולם לא שכר בגין החודשים מאי-יוני 2013, אי ביצוע הפרשות פנסיוניות ותשלום זכויות סוציאליות כנדרש על פי הדין.

23. הנתבעת מצידה מכחישה את טענות העובד בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. לטענתה, התובע התפטר מיוזמתו ומשיקוליו-הוא, בשל חוסר שביעות רצון מגובה השכר. לדידה, מאז חזרתו לעבודה לאחר התאונה, התובע פעל כדי לגרום לפיטוריו ולראיה הוא הקטין באופן משמעותי את היקף וכמות עבודתו, כאשר ב- 17 מתוך 24 חודשי עבודתו האחרונים הוא לא עבד יותר מ -10 ימים בחודש.

24. בהתאם להלכה הפסוקה עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח' (ניתן ביום 27.1.2012)].

25. השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות ועל העובד מוטל הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים [דב"ע נד/ 3-248 שוניה רוזנטל – שמירה וביטחון בע"מ, (ניתן ביום 28.12.1995); דב"ע נא/ 203-3 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ (ניתן ביום 30.12.1995 בסעיף 6 לפסה"ד)]. הרעה מוחשית תיחשב ככזו, כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי, עד שלא הותיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר ( ע"א 118/57 לזרוס – האחים ברנט את בורכרד בע"מ, פ"ד יב 1613) וכן שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד [ע"א 171/66 עירית פתח תקוה – שלמה בן צור, פ"ד כ(3) 262 (ניתן ביום 19.5.1966); ע"א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל – מרגלית קרני, פ"ד כא (2) 255)] .

26. בהתאם לפסיקה, מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד ועומדת לו הזכות להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע לכך. כפי שנקבע, די בכך שלא כובדו זכויותיו של העובד על מנת לראות בעובד כמי שהתפטר עקב נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד. [ע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (ניתן ביום 10.6.2013)].

27. בענייננו, שוכנענו שהתובע לא קיבל שכר עבור חודש מאי 2013. אמנם, הנתבעת הציגה צילום של המחאה מיום 15.6.2013 המשוכה לפקודת התובע בסך של 4,403 ₪ (נספח י' לתצהירו שח מר נאור) ואולם אין מחלוקת שהמחאה זו לא נפרעה (סעיף 10.3 לכתב ההגנה, סעיף 23.2 לתצהירו של מר נאור) . הנתבעת טענה שייתכן שהתובע איבד את ההמחאה או שלא פרע את ההמחאה במכוון כדי ליצור תשתית עובדתית מתאימה להתפטרות בדין מפוטר. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, לא הוצגו בפנינו תלושי שכר בגין החודשים מאי –יוני 2013 ויש בכך כדי לתמוך בטענת התובע בדבר אי תשלום שכר עבור החודשים הללו. שנית, בחקירתו הנגדית (עמ' 10 ש' 1-9 לפרוטוקול) עמד התובע על כך שלא קיבל המחאת שכר עבור חודש מאי 2013 וכלשונו:

"ש. אני אומר לך שהדרך שניסית שיפטרו אותך פשוט לא התייצבת לעבודה כדי שיפטרו אותך וכשראית שזה לא הולך לקחת את הרגליים והלכת?
ת. אני הלכתי כי חודשיים לא קיבלתי שכר, אני עובד לבד בבית והלכתי.
ש. אנחנו הראינו שיש גם שיק וגם רישום בכרטיס הנהלת חשבונות בדיוק כמו עשרות השיקים שהוציאו למשכורת שלך כל השנים לפני זה איזו סיבה יש לנתבעת לא לשלם לך את השכר הזה?
ת. לא הוציאו לי שיק.
ש. לא פרעת את השיק?
ת. לא לקחתי את השיק, זה שקר. חודשיים לא קיבלתי משכורת".

עדות התובע ולפיה הוא לא קיבל את ההמחאה עבור שכר חודש מאי 2013 הייתה מהימנה עלינו ובפרט לאור העובדה שמכתב ב"כ הנתבעת מיום 25.6.2013 במסגרתו נטען כי התובע לא קיבל שכר עבור חודש מאי 2013 וכי בכוונתו להתפטר בהתחשב בהעדר מענה לפניותיו הקודמות ולנוכח אי תשלום השכר, לא נענה. הנתבעת לא מצאה לנכון להשיב לב"כ התובע כי טעות בידו וכי שכר חודש מאי 2013 כבר שולם לתובע ביום 15.6.2013 ו/או כי ההמחאה מוכנה וממתינה לו במשרדי הנתבעת מאז יום 15.6.2013 ו/או למצער העבירה לב"כ התובע את ההמחאה או העתק ממנה. מר נאור נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא השיב לב"כ התובע לענין אי תשלום המשכורת והוא השיב כי היה עורך דין שטיפל בענין בזמנו והוא טען והצהיר שהתובע קיבל את המחאת השכר עבור חודש מאי 2013 (עמ' 14 ש' 17-26 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש. בסוף יוני 2013 פניתי אליך וביקשתי שתשלם לו עבור חודש מאי. למה לא עניתם לי על המכתב לפחות?
ת. יש עורך דין שטיפל בזה בזמנו. אנו טענו ואני הצהרתי שאת השיק של המשכורת הזו התובע קיבל.
ש. לא ראיתם לנכון שהוא יקבל את המשכורת שלו?
ת. אתה צריך להבין שיש מערכת עסקית שטוענת שהוצאנו שיק. אתה יודע כמה פעמים אנו נתנו שיק, ומישהו טען שהוא לא קיבל את השיק ואחרי כמה חודשים הוצג השיק הראשון לפרעון. התובע לא הגיע אלינו ולא טען שלא קיבל שיק. יש טופס אובדן שיק או לא קיבל את השיק. אולי ממך היינו מבקשים לתת כתב שיפוי בשמו והיינו מנפיקים שיק. השיק בחוץ. אנו טוענים שהשיק בחוץ".

הנתבעת לא הביאה ראיה בדבר טיפולו של בא כוחה דאז במכתב התובע ובטענתו בדבר אי תשלום שכר חודש מאי 2013 כנטען על ידי מר נאור ומכל מקום, מעדותו של מר נאור לא ברור מדוע לאחר פניית ב"כ התובע, הנתבעת לא מצאה לנכון להסדיר ו/או לברר את טענת התובע בדבר אי תשלום השכר.
למותר לציין כי משכורת חודש מאי 2013 לא שולמה לתובע עד היום וזאת למרות שהנתבעת טענה כבר בכתב ההגנה כי המחאת השכר עבור חודש מאי 2013 לא נפרעה.

28. זאת ועוד, שכרו של התובע בגין חודש אפריל 2013 שולם באיחור ניכר, רק ביום 26.5.2013 (סעיף 24.4 ונספח יא' לתצהירו של מר נאור).
בנוסף, מצאנו כי שכרו של העובד הולן כמעט מידי חודש בחודשו, כדבר שבשגרה. בחקירתו הנגדית (עמ' 13 ש' 7-17 לפרוטוקול) העיד מר נאור כי משכורתו של העובד שולמה באופן קבוע החל מהיום הראשון לעבודתו בסביבות ה -15 לחודש, וכדבריו:

"מכינים את המשכורות: בסוף כל חודש מחולק לעובדים עלון עם רכוז של שעות וימי עבודה, שעות וימי נוכחות והם נדרשים תוך יום, יומיים להחזיר למשרד שהם מאשרים שהדוח נכון ואם יש טעות שיעירו כדי שהנהלת החשבונות תכין את המשכורות בצורה כזו שיהיו אמיתיים עם הציפיה של העובד שהוא יקבל את המשכורת. מהיום הראשון שהמערכת קיימת, אני גם מקבלת משכורת, המערכת משלמת משכורת ב- 15 לחודש וזה מוסבר לכל עובד וזה בגלל ההתנהלות של הפרויקטים שאנו עובדים בפרויקטים ציבוריים, עם המדינה, עם רפאל ואנו תלויים בקבלת התקבולים מהם. כך שאנו משלמים מהיום הראשון שהעסק קיים. כך גם אני מקבל את המשכורת ב- 15 לחודש. ברגע שהנהלת החשבונות מסיימת את המשכורות ומחולקים. אני מדווח להנהלת החשבונות כל יום אם נתתי מפרעה. מדובר בשיקים עם העתק ואני מדווח או שולח בפקס, או מגיע בערב למשרד, מצלם את הניירת ומוסר למזכירה. "

כמו כן, לתצהירו של מר נאור צורפו העתקים של 14 המחאות שכר ששולמו לתובע בשנים 2012-2013 (נספח י' לתצהיר). מעיון בהמחאות עולה, כי למעט שתי המחאות אשר משוכות ל- 1 ו- 14 לחודש, חמש מהן משוכות ל- 15 לחודש, ואף שבע מהן משוכות לאחר מועד זה (22, 23, 24, 26 ו – 30 לחודש שלאחר מועד ביצוע העבודה) . העובדה שהתובע נעדר מהעבודה במועד התשלום אינה גורעת מחובת הנתבעת לשלם לתובע את שכרו במועד. מכל מקום, לא הוכח בפנינו כי ההמחאות היו מוכנות במועד ו/או כי נמסר לתובע להגיע למשרדי הנתבעת על מנת לקבל את שכרו והוא בחר להגיע במועד מאוחר יותר.

29. סעיף 10 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן- "חוק הגנת השכר") קובע כי:
"שכר עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע מועד אחר בהסכם קיבוצי, או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועבד העובד; אולם לגבי עובד ששכר עבודתו משתלם על בסיס כאמור אך הועבד במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה."

ובסעיף 9 לחוק הגנת השכר נקבע:

"שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם; בשכר עבודה המשתלם על בסיס תקופה ארוכה מחודש, רואים כאילו היה החלק היחסי לכל חודש משתלם על בסיס של חודש."

מכאן שמהוראות סעיפים 9 ו- 10 לחוק הגנת השכר, יחידת הזמן הארוכה ביותר שבה ניתן לעכב את שכרו של עובד היא חודש וכי עובד ששכרו משתלם על בסיס שעתי אך הועבד כל החודש, שכרו ישולם לפי המועד הקבוע לתשלום שכר חודשי, היינו לא יאוחר מהיום התשיעי שלאחר תום החודש בו הועסק העובד.

30. כפי שנפסק, תכליתו המרכזית של חוק הגנת השכר היא להגן על השכר, ולהבטיח כי השכר ישולם לעובד במועדו ובמלואו. לשם הבטחת האמור קבע המחוקק בסעיפים 9 - 14 לחוק הגנת השכר את המועדים לתשלום שכר עבודה. אומנם המחוקק התיר בסעיף 10 לחרוג מהוראות החוק, אולם זאת במפורש בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה. לאמור, על החריג להיות מפורש ולהיאמר בלשון ברורה וחד משמעית. נוהג חד צדדי של המעביד אף אם השתרש משך שנים ארוכות אין בו כדי להצדיק הפרת חוק.
[ראו: ע"ע 1112/02 תמר הלפמן גרינברג נ' מדינת ישראל, פד"ע לט 509].

31. בענייננו אין חולק שבין התובע לנתבעת לא נחתם הסכם בכתב ו התובע לא קיבל הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה. לפיכך, תשלום השכר של העובד ב -15 לחודש העוקב מנוגד להוראות חוק הגנת השכר. בנסיבות אלו, ובפרט לאור העובדה, שמעת לעת, שכרו של העובד שולם גם לאחר ה – 15 לחודש, וכי שכר חודש אפריל 2013 בסך של 951 ₪ בלבד שולם לתובע רק ביום 26.5.2013 ושכר חודש מאי 2013 לא שולם לו עד לתחילת חודש יולי 2013, כאשר הנתבעת אינה משיבה לפניות בא כוחו הן לעניין השכר והן לטענותיו הקודמות בגין אי תשלום זכויות המגיעות לו על פי הדין, מתקיימות הנסיבות שבגינן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו. הלכה פסוקה היא כי אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, כאשר קיימים פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום השכר ובפרט כאשר קיים חוסר וודאות לגבי קבלת שכר [דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם שוורץ פדע ג' 318; דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז 514].

32. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי סיבה אחרת עמדה מאחורי החלטתו של התובע להתפטר מעבודתו. העובד הצהיר כי לאחר סיום עבודתו אצל המעסיקה היה מובטל לתקופה של חודש וחצי, ולאחר מכן מצא עבודה במקום אחר המתאימה למגבלותיו בתחום האלומיניום (סעיף 21 לתצהיר העובד). הנתבעת לא סתרה את תצהירו של התובע ולא חקרה אותו בעניין בחקירה נגדית, ומכאן שלא נסתר הקשר הישיר בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות האחרות הנטענות על ידי התובע.
לפיכך, אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצויי פיטורין לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

33. לטענת התובע, שכרו הרגיל עמד על 5,500 ₪ ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 93,500 ₪ עבור 17 שנות עבודה. מנגד, לטענת הנתבעת, יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי חלקיות המשרה בשתי תקופות, לפני התאונה ולאחריה וזאת לפי ממוצע ימי עבודה בכל תקופה. הנתבעת לא הביאה בחשבון הותק את התקופה בה שהה התובע בתאונת עבודה.
בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים, תשכ"ד – 1964 (להלן –התקנות) השכר הקובע יחושב לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו, באופן יחסי לחלקיות העבודה [ראו לאחרונה ע"ע 44824-0316 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' ADHENOM BERH TEAMI (ניתן ביום 4.6.2017) היקף העבודה של התובע עמד על 171 שעות ולפי שכרו השעתי האחרון בסך של 23.12 ₪, יש להעמיד את שכרו הקובע עבור התקופה שמתחילת עבודתו ביום 1.4.1996 ועד למועד התאונה ביום 3.9.2009 על סך של 23.12X 171 =3,954 ₪. מכאן, שעבור התקופה שעד למועד התאונה התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 53,050 ₪.
בגין התקופה שלאחר התאונה היקף שעות העבודה הממוצע של התובע עמד על 94 שעות וכפועל יוצא על שכר קובע בסך של 23.12X 94 =2,173 ₪.
הוותק שיבוא במנין תקופת העבודה בתקופה שבה נעדר התובע עקב תאונת העבודה עומדת על 13 חודשים לפי תקנה 10 (4) לתקנות, כך שתקופת העבודה השניה לאחר התאונה לצורך חישוב הוותק לפיצויי פיטורים עומדת על 37 חודשים והתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 5,976 ₪. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 59,026 ₪.
מסכום זה יש להפחית את הסכום שנצבר לזכות התובע בקופת ביטוח המנהלים בסך של 962 ₪, כך שהתובע זכאי לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים בסך של 58,064 ₪.

34. עם זאת, איננו מוצאים לנכון לפסוק לעובד פיצוי הלנת פיצויי פיטורים וזאת לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים בנסיבות ההתפטרות, העובדה שהתובע התפטר בסמוך לאחר משלוח מכתב בא כוחו מיום 25.6.2013 ובעובדה שהנתבעת פעלה על פי ייעוץ משפטי, כך שהיא לא שילמה לתובע פיצויי הפיטורים עקב טעות כנה בדבר זכאות העובד לפיצויי פיטורים.

שכר עבודה לחודשים מאי –יוני 2013

35. כפי שקבענו לעיל, שוכנענו כי התובע לא קיבל המחאת שכר עבור חודש מאי 2013. יתר על כן, אין מחלוקת כי ההמחאה שהציגה הנתבעת כהמחאת שכר המשוכה לפקודת התובע עבור חודש מאי 2013 לא נפרעה.
מכאן, שהתובע לא קיבל תשלום עבור שכר חודש מאי 2013. יתר על כן, קיימת אי התאמה בין השכר הנקוב בהמחאה שנרשמה לפקודת התובע על סך של 4,403 ₪ (בגין שכר ברוטו בסך של 4,563 ₪ ) לבין השכר המחושב לפי דוחות הנוכחות. מעיון בדו"ח נוכחות של התובע לחודש מאי 2013 עולה כי התובע עבד באותו החודש 144 שעות רגילות, 38 שעות נוספות לפי ערך של 125% ו -17 שעות נוספות בערך של 150%. מכאן שהתובע זכאי לשכר עבודה בסך של 5,017 ₪ ובתוספת דמי נסיעות לסך של 5,317 ₪ (ברוטו).

36. התובע טען כי גם משכורת יוני 2013 לא שולמה לו. לטענת הנתבעת, התשלום עבור שכר חודש יוני 2013 הועבר בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע. גם בחודש זה לא הוצא לתובע תלוש שכר וטענות הנתבעת ולפיה המשכורת שולמה לא הוכחו. התובע הציג תדפיסי חשבון הבנק לפיהם לא הועברה לחשבונו העברה בנקאית של משכורת חודש יוני 2013. מנגד, עדותו של מר נאור בחקירתו הנגדית בנוגע לתשלום משכורת יוני 2013 הייתה מפותלת ומתחמקת ומקל וחומר שלא ניתן ללמוד ממנה כי הנתבעת הוכיחה את טענתה בדבר תשלום המשכורת וכדבריו (עמ' 13 ש' 20-31, עמ' 14 ש' 1-5 לפרוטוקול):

"ש. בכרטסת הנהלת חשבונות 2013 צוין כי משכורת חודש 6/2013 בוצעה בהעברה בנקאית. ולא רואים את ההעברה והודעת שעד הישיבה תביא לנו אסמכתא?
ת. המשכורות של אותו חודש, אנחנו קיבלנו הנחיה מהמנכ"ל שהצטברו מקרים שהעובדים כאשר הם לא מגיעים לעבודה באותם ימים שמחלקים משכורת, או שהמנהל חולה והשיקים במגירה, זה גרם לנו לצרות לא מעטות וזה גרם לכך שאני הייתי צריך לתת לאותו עובד שיק נוסף לעובד על מנת להכין לו בסוף היום, יצאה הנחיה מהמנכ"ל שכל המשכורות ישולמו בהעברות בנקאיות ולכן באותו חודש זה נפל שהתחילו לשלם את המשכורות בהעברה מבנק מזרחי והבנק ששילם זה בנק לאומי בקרית מלאכי. אם התובע היה פונה אליי באותה תקופה רלבנטית כמו שהוא פנה אלי כאשר היה שיק רשום וחיכה לו במגירה אז רשמתי לו שיק נוסף ודאגתי שהשיק שבמגרה יבוטל. אם הוא היה פונה אלי כמו ושפנה אלי ונתתי לו לא פעם כסף מזומן מהכיס, אחרי התקופה שהוא תבע, ניסיתי לברר את ההעברה הצלחתי לברר שההעברות מבוצעות כמכלול אחד כ -130,000 ₪ העברה בנקאית למשכורת כלופ אחד סגור. ככל שאני יוסי נאור מדלתון שאינני בעל הבית, ככל שיוכח שהכסף לא הועבר אליו, אני אדאג שהכסף יועבר לתובע. אין כוונה לקחת ממנו כסף שמגיע לו.
ש. עד היום לא הוכחנו לך שמגיע לתובע הכסף הזה?
ת. אם העורך דין שלי יגיד שיש הוכחה שמגיע לו כסף אני כעת (צ"ל כעת –א.ר.) אביא שיקים מהאוטו ואתן לו."

מעיון בדו"ח הנוכחות של חודש יוני 2013 עולה כי התובע עבד 64 שעות רגילות, 14 שעות נוספות בערך של 125% ו – 4.40 שעות נוספות בערך של 150%. מכאן שהתובע זכאי לתשלום שכר בסך של 2,047 ₪ ובתוספת דמי נסיעות בסך של 2,347 ₪ (ברוטו).
אשר על כן, התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין החודשים מאי ויוני 2013 בסך של 7,364 ₪.

37. באשר לפיצויי הלנת שכר, בהתחשב בעובדה שהוצאה לתובע המחאה בגין חודש מאי 2013 ומנגד בעובדה שלא הומצאו לתובע תלושי שכר לחודשים מאי-יוני 2013, לכך שהנתבעת מודעת למן תחילת ההליך כי ההמחאה לחודש מאי 2013 לא נפרעה וכן כי גם במסגרת בירור התובענה לא נבדקה על ידה טענת התובע כי לא קיבל את תשלום משכורת חודש יוני 2013, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על סך של 20,000 ₪.

שכר בגין התקופה שמחודש נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011

38. לטענת התובע הוא זכאי לשכר עבודה מלא מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011 (כולל) למרות שלא עבד בפועל, שכן עמד לרשות הנתבעת החל מחודש נובמבר 2010. לטענתו, הנתבעת נמנעה מפיטוריו, כאשר מנגד לא הציעה לו עבודה המתאימה למגבלותיו ואף עיכבה את חזרתו לעבודה בכך שלא נתנה לו אישור בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד לצורך בדיקתו על ידי רופא תעסוקתי. הנתבעת מצידה טוענת שהתובע אינו זכאי לתשלום שכר עבר התקופה הנטענת וזאת לנוכח קיומה של השתק פלוגתא עקב פסק הדין שניתן בתביעה הנזיקית שהוגשה על ידי התובע. עוד נטען כי התובע לא היה מסוגל לחזור לעבוד, שכן מצבו הרפואי לא היה תקין בהתאם לתעודות המחלה שהמציא לבית הדין. באשר לאישור שביקש מהנתבעת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד, הרי ש היה בידי התובע אישור שיכול היה להציגו בפני המומחה התעסוקתי, שכן במסגרת תביעתו להכרה כ"נכה נזקק", מתאריך 1.3.2010 אישרה הנתבעת בחתימתה כי התובע מועסק על ידה ואף הוצעה לו עבודה אחרת במפעלה.

39. נקדים ונאמר, כי התובע לא זכאי לתשלום שכר בגין תקופה זו לנוכח הכלל בדבר השתק עילה, שכן התובע קיבל פיצוי בגין הפסדי שכר שנבעו מהתאונה וזאת במסגרת פסק דין בתביעה הנזיקית שנתן תוקף להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. למותר לציין כי טענות התובע בדבר העיכוב שגרמה הנתבעת בבדיקתו על ידי הרופא התעסוקתי ובאפשרות להשתלבותו בעבודה התואמת את מגבלותיו הרפואיות הועלו על ידו במסגרת התביעה הנזיקית באופן זהה לטענותיו בהליך שבפנינו. כך גם, מטעמים של השתק שיפוטי, התובע לא יכול לטעון טענות סותרות לטענות שנטענו על ידו בתביעה הנזיקית ולפיהן בתקופה הרלוונטית הוא שהה באי כושר מוחלט (סעיף 28.2 לתצהירו בתביעה הנזיקית). יתר על כן, התובע לא הוכיח כי עמד לרשות הנתבעת בתקופה זו ובפרט כי העסקתו נמנעה ממנו על ידי הנתבעת ונפרט.
40. כאמור, התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבעת בבית המשפט השלום בקריות בגין התאונה, ובה פירט רכיבים של נזקים מיוחדים, כגון: הפסד השתכרות בעבר, ונזקים כללים, כגון: הפסד השתכרות ו/או אובדן כושר ההשתכרות בעתיד.
התביעה הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתאריך 15.7.2012, לפיו ישולם לעובד סכום של 90,000 ₪ וזאת כנגד סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות העובד לרבות תביעות מיטיבים מכל סוג שהוא ומעבר לתגמולי המל"ל.
הנה כי כן, הפיצוי בהסכם הפשרה ניתן במסגרת תביעה נזיקית בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה ובכלל זה הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד. כעת, בענייננו, שוב תובע התובע פיצוי מהנתבעת בגין הפסד השתכרותו בתקופה בה לא עבד בעקבות מצבו הבריאותי שנגרם מהתאונה.
על פי תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בית הדין רשאי בכל עת לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין היתר, מן הטעם של "מעשה בית-דין" בגין "השתק עילה". בע"ע 16350-11-11 איגור איפראימוב – ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ (ניתן ביום 25.10.15) בית הדין הארצי עמד על התכלית של הכלל בדבר השתק עילה והאסמכתאות המשפטיות וכדלקמן:

"בעניין ברנוביץ (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים פ"ד נז(5) 691 (2003)) הוסברה משמעות הכלל של "השתק עילה" והטעמים לו:
"כלל 'השתק עילה' הוסבר עוד בפרשת ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני (להלן – פרשת קלוז'נר ..], בעמ' 583 – 584 מפי הנשיא אגרנט:
'מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה' .. בפסק הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד .. וכן , אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אז אומרים שקם מחסום .. המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת ..'

שני טעמים עיקריים לכלל זה: הראשון – מניעת הטרדתו של בעל-דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע; השני – מניעת העמסת-יתר על מערכת המשפט לקיים התדיינויות נוספות בעניינים שכבר הוכרעו (ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ [14], בעמ' 24; נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [36], בעמ' 31). המבחן שעל-פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד (פרשת קלוז'נר [13], בעמ' 585). כדי לקבוע אם קיימת זהות בין מערכות העובדות בשני ההליכים יש לבחון את כתבי-התביעה, ולעניין זה אין חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם, אלא השאלה היא אם היה בידי התובע לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען (ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר [15], בעמ' 450; זלצמן בספרה הנ"ל [36], בעמ' 50; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים [16], בעמ' 801)".

41. יישום הכללים שנקבעו בפסיקה על נסיבותיו של המקרה הנדון, מביא לתוצאה שלפיה הכלל של "השתק עילה" חל על התביעה לתשלום שכר/פיצוי בגין החודשים נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011 (כולל). בהתאם לאמור לעיל, התקופה מחודש נובמבר 2010 ועד יולי 2011 בה לא עבד התובע בגין מצבו הבריאותי בעקבות התאונה מהווה למעשה הפסד שכר שנכלל בפיצוי שנקבע בהסכם הפשרה בתביעה הנזיקית. לפיכך התובע מושתק מלתבוע פיצוי נוסף בגין הפסדי ההשתכרות. באופן דומה, בהתאם לכלל בדבר השתק שיפוטי לפיו אדם אינו רשאי לסתור את פעולתו שלו (venire contra factum proprium) התובע אינו יכול לטעון טענות סותרות בהליך זה ובתביעה הנזיקית שם טען כי היה באי כושר מוחלט במשך 22.5 חודשים ממועד התאונה ועד לחודש יולי 2011 (סעיף 28.2 לתצהיר התובע בתביעה הנזיקית). כלל ההשתק השיפוטי שנתקבע בפסיקתנו קובע כי "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית-דין) ולטעון טענה הפוכה. זאת בפרט, כאשר לבעל הדין צמחה טובת הנאה כתוצאה מאותה טענה [ראו למשל: בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ (פורסם ביום 4.05.2015) וההפניות שם.
האמור נכון גם במצבים בהם הצד המשתיק לא הסתמך על הטענות הקודמות ולא שינה את מצבו לרעה, שכן מעייניו של ההשתק השיפוטי נתונים להגנת האינטרס המערכתי של הרשות השופטת האמונה על שמירת טוהר ההליך השיפוטי.

42. מעבר לכך, לא שוכנענו כי חזרתו של התובע לעבודה נמנעה ו/או התעכבה בשל התנהלות הנתבעת. ראשית, התובע עצמו פנה למרפאה תעסוקתית ולקבלת אישור מהנתבעת רק בחודש אוקטובר 2010, בעוד שהומלץ לו לפנות למומחה תעסוקתי כבר ביום 21.2.2010 (נספח 25 לתצהיר התובע). שנית, התובע טען כי לא ניתן להיבדק על ידי רופא תעסוקתי ללא אישור הנתבעת ואולם, בסופו של יום, הוא נבדק בחודש מרץ 2011 ללא אישור כאמור. מכאן, שלא הוכח בפנינו כי התובע לא יכל להיבדק על ידי רופא תעסוקתי, ללא אישור הנתבעת וכי העדר אישור זה הוא שעיכב את חזרתו של התובע לעבודה.
יתר על כן, מהמסמכים שהומצאו על ידי התובע עולה כי לצורך הבדיקה אצל הרופא התעסוקתי הוא נדרש למסמכים נוספים שלא הומצאו על ידו. כך למשל, במסמך מיום 30.12.2010 מטעם המרפאה התעסוקתית, רשום כי מלבד האישור בדבר יחסי עבודה היה חסר גם מכתב עדכני מאורטופד, וממכתב העובד מיום 28.2.2011 עולה כי הוא הגיש אישור זה למרפאה למרפאה רק במועד שליחת המכתב, ולאחר שכבר נקבע עבור ו תור לבדיקה.
לנוכח כל האמור, התרשמנו כי העיכוב בבדיקת התובע במרפאה התעסוקתית לא נבע מחדל של הנתבעת, היינו מאי המצאת אישור לתובע בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת.

43. לא זו אף זו, מעיון במכתבים שהוחלפו בין הצדדים, התרשמנו דווקא כי התובע הוא זה שמנע את בדיקת האפשרויות לשילובו בעבודה בהתאם למגבלותיו הרפואיות וזאת על דרך הצבת תנאים מוקדמים שלא היה בהם כדי לקדם את חזרתו לעבודה. כך, לאחר שהתובע נבדק על ידי המומחה התעסוקתי בחודש מרץ 2011, שלח התובע את ממצאי בדיקתו אל הנתבעת וביקש ממנה התייחסותה לבדיקה. כעבור כשלושה ימים הציעה הנתבעת במכתבה מיום 10.3.2011, לקיים עם התובע שיחת הבהרה שתכלול בין היתר בחינת האפשרויות לשילובו בעבודה, תוך התחשבות במגבלותיו הרפואיות, ככל שיהיו.
בתגובה, שלח התובע מכתב מיום 13.3.2011 במסגרתו התעקש באופן פורמלי לקבל הודעה מראש של הנתבעת בדבר הסכמתה להסדיר את שילובו של התובע בעבודה התואמת את הגבלותיו כפי שצוינו ע"י הרופא התעסוקתי וזאת למרות שהנתבעת כבר התייחסה לכך במפורש במכתבה. באופן זה, נמשכו חילופי התכתובת בין ב"כ הצדדים למרות שלמעשה הייתה כבר הסכמה של שני הצדדים לבחון את אפשרות חזרתו של התובע לעבודה על בסיס מגבלותיו הרפואיות ובהתאם להנחיות של הרופא התעסוקתי. אשר על כן, לא מצאנו תשתית ראייתית ותימוכין לטענת התובע כי עמד לרשות הנתבעת החל מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש יולי 2011 וכי חזרתו לעבודה נמנעה על ידי הנתבעת.
לפיכך, על יסוד כל האמור, אנו דוחים את התביעה לשכר בגין החודשים נובמבר 2010 ועד חודש יולי 2011 (כולל).

פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה

44. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה משנת 2004 הוא זכאי לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בשיעור של 12% משכרו ובכפוף לתקופת ההתיישנות בסך כולל של 27,720 ₪.
לטענת הנתבעת, מאחר והיא מעסיקה מעל 20 עובדים לא חל עליה צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה אלא צו ההרחבה לפנסיית חובה בלבד. הנתבעת הפרישה לתגמולים בהתאם להוראות ולשיעורים הנקובים בצו ההרחבה לפנסיית חובה.
בהתאם להוראות צו זה, היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע סך של 2,752 ₪. לתובע נפתחה קופת ביטוח מנהלים בהכשרה חברה לביטוח אליה הופרשו סך של 943 ₪ בגין תגמולי מעביד וסך של 962 ₪ בגין רכיב הפיצויים. לטענת הנתבעת, יש להתייחס להפרשות לרכיב התגמולים והפיצויים כמקשה אחת ולפיכך, היא נדרשת לשלם לתובע פיצוי בסך של 847 ₪ בלבד.

45. צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה משנת 2004 שהרחיב את ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה לבין ההסתדרות הכללית חל על מעבידים המעסיקים פחות מ – 20 עובדים. לטענת הנתבעת, שלא נסתרה, היא מעסיקה כ – 30 עובדים (סעי ף 14.2 לתצהירו של מר נאור ). מכאן, שצו ההרחבה הענפי משנת 2004 אליו הפנה התובע לא חל על הנתבעת. עם זאת, הנתבעת עוסקת בייצור והרכבה של אלומיניום ול פיכך, היא עוסקת בענפי התעשייה (ראו הגדרת מפעל בתיקון לצו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה מיום 22.5.1980). לפיכך, בהתאם לצו ההרחבה בדבר פנסייה מקיפה בתעשייה מיום 7.5.2006 שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם ביום 16.8.2005 בין התאחדות התעשיינים בישראל ( המאגדת מעבידים המעסיקים מעל 20 עובדים) לבין ההסתדרות הכללית, התובע זכאי להפרשות פנסיונית (חלק המעביד) לתגמולים בשיעור של 6% מהשכר הקובע לפנסיה לפי סעיף 10 לצו או לקופת ביטוח מנהלים לפי השיעורים שנקבעו בצו וזאת בגין התקופה שלא התיישנה במועד הגשת התביעה. לנוכח טענת הנתבעת בסיכומים יובהר כי צו ההרחבה לפנסיה מקיפה חל על מעבידים המעסיקים מעל 20 עובדים והוא מחריג מתחולתו מעבידים המעסיקים פחות מ – 20 עובדים שחל עליהם הסדר פנסיוני אחר מכח הסכם קיבוצי או צו הרחבה. עוד יצוין, למעלה מהצורך לנוכח תקופת ההתיישנות, כי גם לפני צו ההרחבה בדבר פנסיה מקיפה בתעשי יה חלה חובה להפריש לפנסיית יסוד או לתוכנית חלופית שוות ערך מכח צו ההרחבה בדבר פנסיית יסוד ש חייב את המעסיקים בענפי התעשייה להפריש לפנסיית יסוד במבטחים 5% משכר העובד ולנכות מן העובד שיעור נוסף של 5%. החל מיום 1.2.1989 הוגדלו שיעורי ההפרשות ל -6% חלק המעביד לתגמולים ו-5.5% חלק העובד (י"פ תשמ"ט מס' 6372 עמ' 3411).

46. לפי נספח ט' לתצהירו של מר נאור נצברו לזכות התובע תגמולים בשיעור של 943 ₪ בקופת ביטוח מנהלים בחברה הכשרה לביטוח. לפי צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה ניתן להפריש לקופת ביטוח מנהלים ובלבד שחלק התגמולים לא יפחת משיעור של 5% +אובדן כושר עבודה בשיעורים שנקבעו בצו. לפיכך, התובע היה זכאי להפרשה לתגמולים בשיעור של 5%מהשכר המבוטח הכולל לענייננו את שכר היסוד ודמי ההבראה. לפי ריכוזי השכר (א1 –א2' לתצהירו של מר נאור) התובע זכאי להפרשות בסך של 11,238 ₪ ובניכוי הסכום שהופרש לקופת ביטוח המנהלים לחלק התגמולים בסך של 943 ₪, התובע זכאי לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בסך של 10,295 ₪.

תוספת ותק

47. לטענת התובע הוא זכאי לתוספת ותק בשיעור של 0.5% לשנה משכרו וזאת מכח צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל האלקטרוניקה משנת 2004. כאמור, צו הרחבה זה אינו חל בענייננו .
זאת ועוד. צו ההרחבה הבסיסי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה החל על מעבידים המעסיקים מעל 20 עובדים משנת 1972 קובע תשלום תוספת ותק של 20 אגורות (יסוד) ליום, לאחר כל שנת עבודה במפעל עד למכסימום של 2 לירות ליום לבעלי ותק במפעל של 10 שנים ומעלה.
תוספת הותק לא עודכנה במהלך השנים ובהעדר עדכון של התוספת במהלך השנים ערכה נשחק כך שגם שערוך של התוספת יביא לתוצאה זניחה ביותר.
מכל מקום, התובע לא הציג בפנינו נתונים לגבי שערוך התוספת מלירות לערכה בשקלים במונחים של היום ולפיכך, התביעה ברכיב תוספת הותק נדחית.
קיזוז

48. לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובע את תמורת ההודעה המוקדמת שהתובע חב לה עקב התפטרותו בתוך 7 ימים ממועד מכתב ההתראה של בא כוחו מיום 25.6.2013.
אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת ואנו סבורים כי בנסיבות שנוצרו בהן שכרו של התובע לחודש מאי 2013 לא שולם וזאת לאחר ששכרו לחודש אפריל שולם באיחור ניכר וכאשר הנתבעת מתעלמת באופן מופגן ממכתביו הרבים של בא כוחו לרבות ממכתבו הקודם מיום 29.5.2013 במסגרתו התריא על עיכובים חוזרים ונשנים בתשלום שכרו ואי תשלום זכויותיו מכח החוק וצו ההרחבה, אין לחייב את התובע להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.

סוף דבר

49. התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 58,064 ₪.
ב. שכר עבודה לחודשים מאי-יוני 2013 בסך 7,364 ₪.
ג. פיצויי הלנת שכר בסך 20,000 ₪.
ד. חלף הפרשות לפנסיה בסך 10,295 ₪.

לפיצויי הפיטורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום העבודה ביום 3.7.2013 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ( 1.1.2010) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

50. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

51. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ז, (06 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר זאב שטיין
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר יהודה פיגורה
נציג עובדים