הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 58279-10-18

02 יוני 2019

בפני: כב' הרשם טארק חסנין

המבקשת
הנתבעת 2
שג'ראוי- ליבוביץ בניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דלית כסלו- ספקטור

-
המשיב
התובע
HAGAR OMER
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינובץ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת 2, שג'ראוי- ליבוביץ בניה בע"מ (הנתבעת), לחייב את התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה.

התובע נתין מדינת סודן, הגיש נגד הנתבעת וחברות אחרות תביעה לתשלום סך 61,698.12 ₪ בגין פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות המגיעות לו, על פי הטענה, מכוח היותו עובד בחצרי הנתבעת או בהיותה מעסיקה במשותף.

להלן בתמצית פירוט טענות הצדדים
לטענת הנתבעת המדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, כאשר כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה והתובע לא הניח ראשית ראיה ואף לא הוכיח עילת תביעה כלשהי כנגדה. הנתבעת אינה מכירה לא את התובע ולא את אתרי העבודה שצוינו בתביעה.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי עסקינן בתובע שעבד כפועל בניין ובהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק להגברת האכיפה, החוק חל אך ורק על מזמין שירותי: שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה.
מנגד, טען התובע כי דין הבקשה להידחות. התובע יחד עם 2 חבריו, אשר עבדו בחצרות הנתבעות 2-1, באמצעות מנפיקי תלושי השכר או משלמי השכר (הנתבעות 4-3), מעידים זה לטובת זה לקיומם של יחסי העבודה בינם לבין הנתבעת, הרי שזוהי ראשית ראיה במיטבה.
התובע צירף לתגובתו צילום של גדר באתר בניה שבו רואים שלט עליו נרשם שם חברה: שגראוי בניה ופיתוח בע"מ.
התובע הוסיף וטען כי בכתב התביעה פרש את מלוא חישובי זכויותיו ובהתאם לחישובים אלה לזכות התובע סכומים נכבדים ועל כן לנתבעת קיימת יכולת פירעון מהחובות שיפסקו כנגד הנתבעות 4-3.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכלל ה חומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" קובעת כי שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט בחלופות המנויות בסעיף קטן (ב) - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, אולם אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הנתבעים. כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

התובע אינו תושב ישראל אם כי נתין מדינת סודן - מדינה אשר אמנת האג אינה חלה עליה. על כן, יש להורות על הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 116א לעיל, אלא אם תביעתו עומדת באחת החלופות המנויות בסעיף קטן (ב) לתקנה האמורה כמפורט לעיל.

מעיון בכתב התביעה והחומר המצוי בתיק עולה, כי טענות התובע כלפי הנתבעת, מועלות בשל היותה מפעילת האתרים בהם הועסק התובע וכי התובע הועסק בחצרותיה. עוד נטען להעסקה במשותף. התובע צירף לכתב התביעה מסמכים אשר נחזים להיות "כרטיסי עובד" או "דוחות נוכחות" בציון מספר שעות וחתימות, ללא ציון שם הגורם החותם או המעסיק. לתגובה צירף התובע צילומי שלטים מאתר עבודה בציון שם החברה "שגראוי בניה ופיתוח בע"מ" שאיננה הנתבעת בתיק.

ראשית, לא מצאתי כי משלל המסמכים שצורפו לתביעה ולתגובה ניתן ללמוד כי התובע הוצב בחצרי הנתבעת דווקא או כי נקלט לעבודה על ידיה או מי מטעמה. התובע מצרף לתביעתו כרטיס עובד בציון מספר שעות וחתימות שלא ברור מי הגורם החותם או המעסיק. זאת ועוד, בצילומים שהתובע צירף לתגובתו צוין שם חברה אחרת היא חברת שגראוי בניה ופיתוח בע"מ ולא הנתבעת בתיק היא חברת שג'ראוי- ליבוביץ בניה בע"מ, מה גם אין בהצבת השלט כדי ללמד על קיומו של קשר בין הנתבעת לבין אתר העבודה או בין התובע לבין הנתבעת או מי מטעמה. לאור זאת לא מצאתי, בשלב זה של הדיון, כי התובע הניח "ראשית ראיה" לגבי תביעתו כנגד הנתבעת שכן לא מצאתי במסמכים שבתיק ראשית ראיה לקיום יחסי עבודה בין הצדדים. כמו כן לא הונחה ראשית ראיה אחרת לקיום יחסי עבודה ועצם הצבה בחצרי הנתבעת אינה מהווה ראשית ראיה לקיום יחסי עבודה בנסיבות העניין, כך גם ביחס לעובדה או הטענה כי עובדים נוספים הגישו תביעות נוספות נגד הנתבעת.

אכן, זכות הגישה לערכאות, כפי שצוין לעיל היא זכות ראשונה במעלה אולם יש לאזנה מול הזכויות של הצד שכנגד. התקנה האמורה הפכה את הנטלים והעבירה אותם לכתפי התובע. ויובהר, החלטה כי התובע יפקיד ערובה אינה מונעת ממנו לנהל את ההליך אלא קובעת כי כדי לעשות כן עליו להתכבד ולהפקיד סכום מסוים, בדרך כלל שאינו תואם את ההוצאות שעשויות להיפסק בתום ההליך, אלא נמוך הרבה יותר מהם, כדי לנהל את ההליך כאן. יובהר כי זכות הגישה לערכאות נלקחה במסגרת השיקולים שיש לאזן בהתאם להוראות התקנה ואין לראות בה, בנסיבות תיק זה, כטעם מיוחד העומד בפני עצמו. לאור האמור, דין הבקשה להתקבל, והכל בהתאם לתנאים שקבעה התקנה האמורה.

ויודגש כי האמור לעיל נשען על המסמכים המצויים בתיק בשלב זה וטענות הצדדים ועל כן מדובר בקביעה לכאורית, אולם בית הדין מחויב לבצעה בשלב זה לאור הוראות התקנה האמורה.

מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבור כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה.

באשר לסכום הערובה -  לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ולהוצאות הנפסקות ב מקרים כאלה, ולאור סכומה של התביעה, מצאתי לנכון, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת .

לאור האמור, אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת  בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק תביעתו כנגדה ללא התראה נוספת.

שאלת ההוצאות תידחה לסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ט, (02 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.