הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 47921-06-15

01 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) גב' אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) גב' דליה שפירא

התובעת
שרית אלקלעי
ע"י ב"כ: עו"ד אייל שטרנברג ואח'

-

הנתבעות
1. עיריית בית שאן
ע"י ב"כ: חגי בלמס ואח'
2. מדינת ישראל - הממונה על השכר
ע"י ב"כ: עו"ד רים כלדאוי ואח' מפרקליטות מחוז חיפה-אזרחי

פסק דין חלקי והחלטה אחרת

פתיח
מונחת לפנינו תביעתה של ד"ר שרית אלקלעי (להלן: התובעת), נגד מעסיקתה בתקופה הרלוונטית לתביעה - עיריית בית שאן (להלן: הנתבעת או העירייה). בהתאם לבקשת הצדדים, נוכח אופי המחלוקות ביניהם, ונוכח דו"ח ביקורת של הממונה על השכר במשרד האוצר לגבי שכרם של עובדי העירייה ובכללם התובעת, הממונה על השכר צורף להליך.

בבסיס התביעה עומדת דרישת התובעת לתשלומים שונים, בגין הפרשי שכר עקב הפרשי תוספת בוררות, קידום ותק מקצועי מואץ, דרגה אישית גבוהה יותר, הפרש תוספת מקצועית שקלית ואחוזית, הפרש תוספת ניהול אחוזית; פיצוי בגין הפרשות לפנסיה בחסר ; פיצוי בגין הפרשות לקרן השתלמות בח סר; השלמת פיצויי פיטורים; פדיון חופשה; החזר הוצאות בגין טלפון נייד; החזר הוצאות רכב; פיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי בגין הלנת שכר. יצוין כי מלכתחילה נתבע גם פיצוי בגין הפרת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, ואולם במהלך בירור התביעה, התובעת ויתרה על רכיב תביעה זה.

להלן נפנה להצגת העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, ותמצית טענות הצדדים. לאחר מכן נכריע ברכיבי התביעה השונים, כסדרם.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

העירייה מפעילה את המרכז למען הילד (להלן: המרכז), שמאגד בתוכו פונקציות טיפוליות שונות, לרבות שירות פסיכולוגי חינוכי (להלן: השפ"ח), טיפול באומנות, קלינאות תקשורת, וריפוי בעיסוק. השפ"ח מעניק שירותים המבוססים על עבודה מערכתית עם צוותי חינוך והורים, טיפולים פרטניים, הדרכות הורים, הערכות פסיכולוגיות והתערבות ב מצבי חירום. השירותים ניתנים עבור ילדים מגיל מעון ועד לכיתה ט'. השפ"ח ממומן חלקית על ידי משרד החינוך המעביר את התשלום לנתבעת. מנהל השפ"ח הוא גם מנהל המרכז למען הילד.

התובעת, ד"ר לפסיכולוגיה, עבדה בעירייה החל מיום 1.9.10 ועד ליום 30.9.14 התובעת כבר עבדה בעיריית בית שאן כפסיכולוגית בתקופה שמיום 16.1.01 ועד ליום 30.11.05 והיא חזרה לעבוד בעירייה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, לאחר ששימשה מנהלת השפ"ח במועצה האזורית משגב [תלוש אחרון במשגב ואישור העסקתה שם - תצהיר התובעת, נספח ה'; הסכם ההעסקה הישן של התובעת בנתבעת, משנת 2001, ואישור העסקתה אז - תצהיר התובעת, נספח ד'].

ביום 7.6.10 נערך לתובעת ריאיון קבלה על ידי מר עמי שמואל - מנהל אגף החינוך בנתבעת, ומר מאיר בוכנר - מנהל המרכז למען הילד ומנהל השפ"ח בנתבעת באותה עת, שהיה צפוי לסיים את תפקידו ביום 31.8.10 עקב מעבר לעבודה אחרת. מר בוכנר הוא שפנה אל התובעת ויזם את קליטתה לעירייה לשם החלפתו בתפקיד. אלא שכתנאי להכרת משרד הבריאות בשפ"ח כמוסד מוכר להתמחות, נדרש שיהיה בשפ"ח עובד שהוא מדריך בפועל, וכיוון שבאותה עת התובעת טרם השלימה את הליך הכשרתה כמדריכה, ולא היה פסיכולוג אחר בעירייה בעל הסמכה כזו מלבד מר בוכנר, הוא המשיך לעבוד בעירייה כמנהל שפ"ח בהיקף משרה מצומצם של רבע משרה (25%) כדי למלא פונקציה זו בלבד [בקשת התובעת מיום 21.3.10 להירשם להתמחות בהדרכה בפסיכולוגיה חינוכית - תצהיר התובעת, נספח ו']. סוכם כי הדירוג של התובעת יעמוד על דרגה 41+ בדירוג הפסיכולוגים, באופן דומה לעבודתה הקודמת במשגב, והעירייה נענתה לבקשתה להשוות את גובה החזר הוצאות הרכב והטלפון לסכום ההחזרים שקיבלה במשגב.

על פי סיכום הריאיון, שנרשם על ידי מר שמואל, התובעת הביעה רצונה לחזור לעבוד בעירייה כממלאת מקום מנהל המרכז למען הילד ולאחר מכן לנהל את השפ"ח, והוחלט כי החל מיום 1.9.10 היא תתחיל לעבוד בהיקף משרה של 83% כממלאת מקום מנהל המרכז ותשמש כמנהלת המרכז בפועל, וזאת במקביל לצמצום היקף המשרה של מר בוכנר ל-66% משרה , כאשר היקף המשרה של התובעת יתבסס על הגדלת התקן ב-50% משרה ועל 33% מהיקף משרתו של בוכנר. כאמור, בפועל, מתחילת עבודתה של התובעת בעירייה, מר בוכנר ירד להיקף של רבע משרה בלבד. עוד הוחלט כי תנאי השכר של התובעת ע"פ השכלתה יהיו דרגה 41+ לפי דירוג שכר לפסיכולוגים, החזר הוצאות רכב עבור 500 ק"מ, ותק לפי 12 שנה, תוספת שכר ובאחוזים כמקובל בהסכם קיבוצי החל על פסיכולוגים וטלפון נייד [סיכום הריאיון - תצהיר התובעת, נספח ח'; תצהיר הגזבר, נספח 1].

ביום 30.6.10 נחתם עם התובעת הסכם העסקה לתפקיד של פסיכולוגית וניהול המרכז למען הילד. ההסכם עיגן את התנאים שצוינו בסיכום ריאיון הקבלה, מלבד שיעור הותק שהוגדל לוותק מוכר של 16 שנים [תצהיר התובעת, נספח י'; תצהיר הגזבר, נספח 2].

ביום 1.9.10 התובעת החלה עבודתה בנתבעת [תלושי השכר של התובעת צורפו להודעת התובעת מיום 14.1.18, נספח א', והתקבלו לתיק]. ב"טופס שינויים במשכורת לביצוע" מאותו יום, עליו חתום הגזבר או המזכיר, צוין שהתובעת התקבלה "כפסיכולוגית מנהלת המרכז למען הילד ב-83% משרה" [תצהיר התובעת, נספח י']. מאותו מועד , מר בוכנר הפסיק את עבודתו בעירייה כמנהל השפ"ח, והמשיך בעיסוק בהדרכה בלבד, בהיקף משרה של 25% [עמ' 24, ש' 26-25; עמ' 25, ש' 23-17, 29-27, עמ' 26, ש' 1, 6-4; עמ' 29, ש' 24-23].

ביום 1.12.10 עברה התובעת לעבוד בהיקף של משרה מלאה. זאת, בהתאם להחלטת הועדה הבחינה מיום 9.11.10 שאישרה את העסקת התובעת כפסיכולוגית וכמ"מ מנהל המרכז למען הילד במשרה מלאה [ההזמנה לועדת הבחינה ופרוטוקול הועדה - תצהיר הגזבר, נספחים 3 ו-4]. בפועל, התובעת עבדה רק 4 ימים בשבוע, והדבר היה ידוע ומוסכם [עמ' 3, ש' 28-27].

בחודש 9/11 יצאה אחת הפסיכולוגיות של השפ"ח לחל"ת, ובכדי שלא לאבד את התקן שלה, שעמד על רבע משרה , התובעת פנתה בבקשה להגדיל את משרתה באופן זמני באותו רבע תקן. מחלקת כוח אדם השיבה שלא ניתן לעשות כן, ותחת זאת סוכם שהתובעת תעבוד יום עבודה נוסף בשבוע, ובגין השעות שתעבוד ביום החמישי בשבוע היא תקבל תשלום שעות נוספות [עמ' 30, ש' 15-7].

ביום 3.1.12 התובעת פנתה למר שמואל בטענה שעקב הגדלת היקף פעילותה, ועד שתחזור להיקף המשרה הרגיל שלה, יש להגדיל לה בהתאמה גם את תשלום הנסיעות והוצאות האש"ל שהיא מקבלת. לטענת התובעת, מר שמואל ביקש מגב' הדס בניסטי, חשבת השכר של הנתבעת, להסדיר את זכויותיה. ביום 1.2.12, התובעת ראתה שלא היה שינוי בתלוש והיא פנתה שוב ל מר שמואל. לטענת התובעת, מר שמואל דיבר פעם נוספת עם גב' בניסטי וזו מסרה שהענין בטיפול. ביום 4.3.12 היתה פניה נוספת של התובעת למר שמואל, והוא הורה לגב' בניסטי לבדוק לעומק את טענות התובעת. בפניה אחרת מאותו יום, התובעת טענה כי למרות שסוכם שהעירייה תעמיד לרשותה טלפון נייד, היא עדיין לא קיבלה מכשיר ונאלצת להשתמש בטלפון הפרטי שלה, ולפיכך היא מבקשת החזר ההוצאות בהתאם לפירוט הסכומים שציינה במכתבה והחשבוניות שצירפה [הפניות מיום 3.1.12, 1.2.12 ו-4.3.12 - תצהיר התובעת, נספח ט"ו, כתב התביעה, נספח י'].

ביום 24.9.12 התובעת פנתה למר שמואל במכתב נוסף לפיו בהמשך לשיחתם עם גב' חיה רביב, הפסיכולוגית המחוזית, היא מצרפת את סיכום חובות העירייה למדריכים. במכתב טענה שכל הכספים עבור ההדרכות הועברו לעירייה על ידי משרד החינוך, אך לא שולמו למדריכים, ואי התשלום לספקים יוביל להפסקת ההדרכות השוטפות לצוות ולסכנת ביטול פרויקט "מיטיבה" - פרויקט ייחודי המבוסס על טיפול קבוצתי בילדים בעלי קשיי התנהגות - ולקיחת 0.75 תקן שהוקצה לעירייה עבורו [הפניה מיום 24.9.12 - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

ביום 6.3.13 התובעת פנתה למר שמואל במסמך שכותרתו "תזכורת - הסדרת תשלומים לעובדי השירות הפסיכולוגי", בו התבקשו תשלומים עבורה בגין אש"ל ונסיעות עבור יום העבודה הנוסף החל מ-9/11, ובגין הוצאות טלפון מתחילת העסקתה ועד 4/12 - המועד בו קיבלה טלפון מהעירייה, וכן בגין תשלומים שונים עבור מר בוכנר ושלוש עובדות נוספות [תצהיר התובעת, נספח ט"ז].

ביום 15.4.13 יצא דו"ח ביקורת שערך משרד האוצר לעירייה בדבר חריגות שכר בעירייה [הדו"ח - תצהיר הגזבר, נספח 5]. לדו"ח צורפה טבלה שריכזה את ההסכמות אליהן הגיעו נציגי העירייה ונציגי הממונה על השכר, וצוין כי ההסכם מותנה בהסכמת העובד לקבל את ההסדר כולו ותנאיו, והתחייבות מצידו שלא יהיו לו תביעות עתידיות על הפרשי שכר בגין העבר. כן צוין, שככל שהעובד יתבע את העירייה בתביעה להפרשי שכר, הפרשי גמלה או תשלומים חד פעמיים כלשהם, הממונה על השכר רשאי לבחון מחדש את החלטתו ולשנותה בהתאם לנסיבות החדשות והגשת התביעה.

לגבי התובעת צוין בדו"ח שתפקידה פסיכולוגית מומחית ממלאת מקום מנהל המרכז, ונקבע שיש לבדוק את דרגתה עובד למעבר ממשגב, ושעל פי ההסכם הקיבוצי של הפסיכולוגים מתח הדרגות המתאים לתפקידה הוא 38-40 בדירוג המנהלי אך היא מועסקת בדרגה 41+ ובהתחשב בוותק שלה ובהשכלתה ניתן להשאירה בדרגה זו. בנוסף נקבע בדו"ח שהתובעת מקבלת תשלום גלובאלי עבור 32 שעות נוספות, עם הסימן הגלובלי "9999", ושאין לשלם שעות נוספות כתשלום גלובאלי אלא רק בכפוף לדיווח על ביצוע בפועל. נעיר כבר כאן, כי קביעה זו בטעות יסודה, שכן על פי תלושי המשכורת של התובעת היקף השעות עבורן קיבלה גמול שעות נוספות, לא עמד באופן קבוע על 32 שעות, אלא השתנה מחודש לחודש בהתאם לביצוע העבודה בפועל על ידי התובעת [עמ' 23, ש' 3-1; עמ' 30, ש' 15-7; עמ' 41, ש' 24-23; עמ' 56, ש' 32-28]. כמו כן, בניגוד למה שנרשם באותו דו"ח, לא הופיע לצד התשלום בגין שעות נוספות הסימן "9999" שמסמל תשלום גלובלי, ושהופיע לצד רכיבי תשלום אחרים בתלוש. כפי שיפורט בהמשך, גם עם הקביעה באשר לדירוג הנכון לתובעת, איננו תמימות דעים עם מסקנות הדו"ח, בין היתר כיוון שהושתת על הנחות מוצא שגויות באשר לתפקיד התובעת [עמ' 11, ש' 19-16, 25-24].

התובעת ידעה שמתקיימת ביקורת בעירייה, אך שוכנענו בדבריה כי לא ידעה שנקבע חריגות שכר בעניינה, וכי כלל לא הובא לידיעתה התניית אותן הסכמות בקבלתה את ההסדר כולו. בפרט מקובל עלינו כי התובעת לא נדרשה ולא חתמה על התחייבות כלשהי שעניינה היעדר תביעות כאמור [עמ' 4, ש' 28-27; עמ' 11, ש' 17; עמ' 31, ש' 12-9; עמ' 34, ש' 32-24; עמ' 35, ש' 14-1; עמ' 44, ש' 31-9; עמ' 45, ש' 19-17; עמ' 49, ש' 26].

ב-5/13 התובעת קיבלה את הסמכתה כמדריכה, ואז החל תהליך סיום העבודה של מר בוכנר בעירייה, עד עזיבתו בסוף חודש 8/13 [אישור תואר מומחה מדריך בפסיכולוגיה מיום 12.5.13 - תצהיר התובעת, נספח י"ג; עמ' 25, ש' 31].

ביום 11.6.13 התקיימה פגישה בנושא השפ"ח אצל מר ג'קי לוי, ראש עיריית בית שאן דאז. לקראת הפגישה הוכן מסמך בו שטחו עובדי המרכז, כולל התובעת ומר בוכנר, את טענותיהם בדבר היעדר תנאי עבודה נאותים בגלל תחזוקה לקויה של המבנה ומיני מפגעים תברואתיים ובטיחותיים, קושי בקבלת הזכויות המגיעות להם והתעלמות לאורך זמן מפניותיהם, היעדר תקציבים מינימאליים לקיום פרויקטים וכפועל יוצא מכך גם היעדר אפשרות לקידום, תנאי העסקה לא מתגמלים וקושי בגיוס כוח אדם הגורם לעומס הולך וגדל. כל אלה, כך נטען, מקשים מאד על יכולת המרכז לענות על הנדרש ממנו בהתאם לצורכי הקהילה אותה הוא נועד לשרת [המסמך - תצהיר התובעת, נספח י"ז]. לטענת התובעת, התשובה שהתקבלה היתה כי עד לבחירות לראשות העיר ביום 21.10.13, לא ניתן יהיה לטפל בזה מכיוון שהעלאות השכר עלולות להתפרש כלא ראויות. לטענתה, לא היה בתשובה זו כל הגיון כיוון שמדובר בזכויות המגיעות כדין, אך היא החליטה להמתין עד לאחר הבחירות.

ביום 19.11.13 התובעת פנתה לד"ר מאיר סיון, מנהל מחוז חיפה והצפון ומ"מ יו"ר הסתדרות המח"ר, בבקשה לבירור זכויותיה ולהשוואת תנאי ההעסקה להם היא זכאית לעומת תנאי העסקתה בפועל. ביום 24.11.13 מר סיון השיב כי לאור תפקידה כמנהלת השפ"ח והמרכז למען הילד והיותה בעלת תואר שלישי, היא זכאית לדרגה 44 ולאחר שלוש שנים לדרגה אישית 44+; כי יש להעלות את גמול הניהול שהיא מקבלת מ-5% ל-7%; כי יש להגדיל את התוספת המקצועית ל-10% מאז זכאותה לתואר פסיכולוגית מדריכה; כי יש לעדכן את התוספת למועסקים במוסדות חינוך בהתאם לעדכון הסכום מ-6/06 ל-378.38 ₪ במקום 370 ₪ שמשולמים לה; וכי בגין התואר השני שלה, התובעת זכאית לחישוב ותק מואץ בשיעור 1.5 שנים כל שנת עבודה [תשובת סיון - תצהיר התובעת, נספח י"ד; תעודת הדוקטורט של התובעת מיום 20.5.09 - תצהיר התובעת, נספח י"ב].

ביום 1.1.14 התובעת פנתה למר שמואל וביקשה לתקן את תנאי העסקתה בהתאם לתשובתו של ד"ר סיון, שצורפה לפנייתה. בנוסף, ביקשה לקבל תוספת כוננות מכוח הוראות התקשי"ר בענין העסקת פסיכולוגים, ותמריץ אזור עדיפות לאומי. כמו כן היא ביקשה טיפול בפניותיה משלוש השנים הקודמות, בנוגע להוצאות טלפון, הוצאות נסיעה, ומכסת ק"מ, וביקשה גם תשלום אחזקת רכב עב ור השנים בהן לא שולם לה רכיב זה [הפניה מיום 1.1.14 - תצהיר התובעת, נספח י"ז].

ביום 22.1.14 התובעת פנתה שוב למר שמואל, בטענה כי לא קיבלה כל התייחסות מצד הנתבעת [הפניה מיום 22.1.14 - תצהיר התובעת, נספח י"ז].

ביום 9.2.14 העבירה התובעת למר שמואל מכתב שעניינו "חוב לתחנת העמקים", ולפיו התקבלה מתחנת העמקים דרישת תשלום חוב בגין הדרכות מ-1/12 ואילך, שאם לא תיענה תיפסק ההדרכה לפסיכולוגים של המועצה. התובעת כתבה למר שמואל שללא הדרכה לא ניתן לקיים את פעילות השוטפת של הפסיכולוגים, המחויבת על פי דין בליווי של הדרכה ופיקוח, והוסיפה שגם ההדרכה לפרויקט "מיטיבה" ניתנת שם ובלעדיה לא ניתן יהיה לקיים את הפרויקט. התובעת ציינה שהתשלום עבור ההדרכות השוטפות ועבור ההדרכה של מיטיבה כבר עברו ממשרד החינוך לעירייה [המכתב מיום 9.2.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

ביום 1.4.14 התובעת פנתה שוב למר שמואל ולגב' בניסטי, בטענה שטרם טופלו העניינים שהעלתה מלבד התוספת האחוזית בגין היותה מדריכה –ששולמה אך ללא הפרשים רטרואקטיביים ממועד ההסמכה כמדריכה. בנוסף, טענה שעל פי הדיווח האחרון של קרן הפנסיה התברר כי לא הועברו ההפרשות לפנסיה עבור כל שנת 2013 ועבור 11 חודשים בשנת 2011 [הפניה מיום 1.4.14 - תצהיר התובעת, נספח י"ז].

ביום 3.4.14 השיב לתובעת רו"ח עטאללה סבאג, גזבר הנתבעת, כי בעת שהתקבלה לעבודה היא ידעה שעירייה נמצאת בתוכנית הבראה ועל כן השכר המשולם הוא בהתאם לתקציב מאושר וקיבלה הדמיה לתלוש שהיא עתידה לקבל המפרט את תנאי העסקתה בתקופת ההבראה. לטענתו במסגרת תוכנית ההבראה העירייה התחייבה לא להעלות שכר או דרגות בכלל, התוכנית אמורה להסתיים בסוף שנת 2017 ולכן שכרה של התובעת יישאר קבוע עד למועד זה [התשובה מיום 3.4.14 - תצהיר התובעת, נספח י"ח]

ביום 9.4.14 העבירה התובעת מכתב למר רפאל בן שטרית - ראש העיר הנבחר, ולשמואל, לגבי הסכנה שיבוטל פרויקט "מיטיבה" במועצה בגלל החוב לתחנת העמקים. לפי המכתב, מנהל התחנה נענה לבקשתה לסיים את הדרכות הקבוצה הנוכחית של הפרויקט, שמסתיימת ב-11.4.14, אך אם לא יוסדר החוב בדחיפות לא ניתן יהיה לקיים השנה את הקבוצה השניה ואז יאבדו התקן לשנה הבראה ו-60 שעות הדרכה של הפרויקט [המכתב מיום 9.4.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

ביום 28.4.14 השיב ד"ר סיון לגזבר, בשם התובעת, כי ממכתבו של סבאג עולה שהעירייה נוקטת בצעדים חד צדדים המשפיעים על בתנאי העבודה ללא כל התייעצות ומו"מ עם נציגות העובדים ומתעלמת מחובותיה בנוגע לכך [התשובה מיום 28.4.14 - תצהיר התובעת, נספח י"ט].

ביום 20.5.14 התובעת נפגשה עם ראש העיר - בן שטרית. על פי סיכום הפגישה שנערך על ידי התובעת, היא תיארה את הקשיים הרבים שהם מנת חלקו של המרכז ובכלל זה אי קבלת זכויות בסיסיות של הפסיכולוגים שעובדים במרכז, היעדר תגמול ראוי ותנאים לא אטרקטיביים, עומס גדול, היעדר התייחסות לפניות חוזרות ונשנות , אי תשלום לספקים שלא מוכנים להמשיך לעבוד עם העירייה, ותנאים פיסיים לא נאותים. בנוסף, התייחסה התובעת גם לעניינה האישי ולאי תשלום הזכויות המגיעות לה. בהמשך הפגישה הצטרפו מר אליעזר כהן זאדה, מ"מ ראש העיר והממונה על תיק איכות הסביבה, מר שמואל ומר סבאג. ראש העיר הציג את הדברים שהעלתה התובעת, ובתגובה הגזבר טען שהתקיימה ביקורת של משרד הפנים והעירייה עמדה בה, שבתחילת עבודתה נעשתה לתובעת הדמית שכר, ושלגבי התשלום לספקים הוא לא ידע שישנן בעיות. התובעת טענה שגם נושא זכויות העובדים וגם נושא התשלום לספקים הובאו לידיעת הגזבר ולא נפתרו, ובתגובה הוא השיב: "את קוראת לי שקרן? את שקרנית (טונים עולים). חוץ מזה לא באת אלי ולא אמרת לי שלום כשישבת עם הדס. אם היית באה אלי הייתי מטפל בבעיה. יש לך בעיה נפשית אני לא יודע מה היא. את אפילו לא מסתכלת לי בעיניים. תלכי לטיפול". בתשובה טענה התובעת "שוב אני חוזרת, התרעתי. כתבתי. אמרתי. פעלתי על פי ההנחיות של עמי. אל תקרא לי שקרנית. אתה שקרן (טונים עולים)". מר שמואל גיבה את טענות התובעת כי פנתה פעמים רבות לחשבת השכר בהנחייתו .

במהלך הפגישה התובעת ציינה שקיבלה הצעה לעבוד במכללת עמק יזרעאל בחצי תקן, כמרצה לפסיכולוגיה, ובגלל הקשיים בהם היא נתקלת בעירייה ברמה האישית וברמה הניהולית, היא שוקלת להיענות להצעה בחיוב ומבקשת לצמצם את אחוזי המשרה שלה בשנה הבאה. בתגובה לענין זה מר שמואל טען שכשמנהלת שפ"ח והמרכז למען הילד, התובעת מעורבת בתהליכים משמעותיים בתחום החינוך ועל כן לא ניתן להעסיקה בהיקף משרה חלקית. התובעת מצידה הבהירה שתהיה מוכנה להישאר בחצי משרה בגלל המחויבות שלה לתהליכים החינוכיים בעיר ולעובדים שלה וזאת בכפוף להסדרת תנאי העסקתה ותשלום חובות העבר. בסיכום הפגישה החליט ראש העיר שהגזבר יבדוק מול השלטון המקומי מה מגיע לתובעת ויעביר לה תשובה בכתב. לגבי בקשת התובעת לצמצום היקף המשרה התובעת, התובעת תעביר בקשה בכתב וישקלו זאת אך יש להביא בחשבון שהעירייה מעוניינת במנהל במשרה מלאה למרכז למען הילד[סיכום הפגישה - תצהיר התובעת, נספח כ'].

ביום 12.6.14, התקיימה שיחה ספונטנית בין התובעת למר שמואל. מסיכום הפגישה שנערך על ידי התובעת עולה כי נידונה העובדה שהתובעת טרם הגישה בקשה לצמצום היקף המשרה והסתייגותו של מר שמואל מהבקשה כמו גם מהפניה היש ירה של התובעת לראש העיר. [סיכום השיחה - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

ביום 11.7.14 התובעת שלחה לראש העיר, למר שמואל ולגזבר מכתב נוסף, בו פירטה את כלל טענותיה ודרישותיה מהנתבעת, לרבות נקודות נוספות שעלו בבדיקתו של ד"ר אהוד גרשוני, מנהל עמית של שירות פסיכולוגי חינוכי במחוז צפון, המומחה בניתוח תלושי שכר של פסיכולוגים חינוכיים [המכתב מיום 11.7.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"א].

ביום 21.7.14 השיב לה הגזבר, כי היא מקבלת את הדרגה שהיא זכאית לקבל בהתאם למתח הדרגות בתפקידה וכי ענין הותק המואץ ייבדק ויתוקן רטרואקטיבית, ובמקביל יתוקנו כל התנאים שקיבלה ולא הגיעו לה. בנוסף נטען שתוספת ניהול שולמה לתובעת בטעות, כיוון שמנהל המרכז חייב להתקבל במכרז כדין בעוד שהתובעת התקבלה לעבודה במכרז למשרת פסיכולוג. עוד נטען שהתנהלות התובעת ולפיה היא מבקשת מהעירייה לשאת בתשלום השירות שניתן לה על ידי ד"ר גרשוני הינה חמורה ועליה לשאת בתשלום באופן אישי. בסיום המכתב צוין כי לאור האיום של התובעת כי בכוונתה לפנות לעו"ד לשם מימוש זכויותיה – הוא יכול לתת לה רשימה של מומחים בתחום [תשובת הגזבר מיום 21.7.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"א].

ביום 11.8.14 התובעת הודיעה על התפטרותה מהעבודה בנתבעת. במכתב, שמוען לראש העיר ולמר שמואל וכותרתו "הודעה מוקדמת על סיום עבודתי בעיריית בית שאן", הודיעה התובעת כי בהמשך לדיונים הממושכים לגבי תנאי העסקתה ו תגובתו האחרונה של הגזבר השוללת את זכויותיה, על רקע הטענה שהיא מינתה את עצמה למנהלת המרכז, היא אינה יכולה להמשיך לעבוד בעירייה ועבודתה כמנהלת המרכז והשפ"ח תסתיים ביום 30.9.14 [מכתב ההתפטרות - תצהיר התובעת, נספח כ"ג].

באותו יום התובעת העבירה לראש העיר ולמר שמואל, דוא"ל מגב' רביב, הפסיכולוגית המחוזית, לפיו בהעדר תשלום בגין ההדרכה בפרויקט מיטיבה, הפרויקט יועבר לרשות אחרת, החל מיום 1.9.14. ביטול הפרויקט יתבטא בצמצום 0.75 תקן ממצבת העירייה והפסקת העברת 60 שעות הדרכה שנתיות עבור הפרויקט [דוא"ל מיום 11.8.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

בנוסף, שלחה התובעת מכתב לגזבר, בנוגע לתשלום לד"ר גרשוני, לפיו אין מדובר בתשלום עבור הבירור הפרטי שערכה עמו התובעת ושעליו שילמה מכיסה, אלא בתשלום עבור הדרכה לצוות הפסיכולוגים של השפ"ח בנושא תנאי ההעסקה של הפסיכולוגים, אליה הוזמנו גם יו"ר ועד העובדים וחשבת השכר של העירייה. תקציבי ההדרכות הם תקציבים ייעודיים שמועברים על ידי משרד החינוך לעירייה, לא היתה חריגה ממכסת שעות ההדרכה, ויש אישור להדרכות בנושא שהועבר על ידי ד"ר גרשוני [המכתב לגזבר - תצהיר התובעת, נספח כ"ו].

ביום 18.8.14 פנה ב"כ התובעת אל ראש העיר, בנוגע לדרישות התובעת מהעירייה [הפניה מיום 18.8.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"ב].

ביום 24.8.14 התקיימה פגישה בענין תנאי ההעסקה של צוות השפ"ח בנוכחות ראש העיר, הגזבר, יו"ר ועד העובדים וסגנו, התובעת וצוות השפ"ח. על פי פרוטוקול הפגישה, שנרשם על ידי התובעת, ראש העיר פתח בכך שזימן את הפגישה לאור טענות העובדים בדבר אי תשלום זכויות המגיעות להם. הוא ציין את חשיבות עבודתם, אך הדגיש שהעירייה מצויה בתוכנית הבראה ונדרשת לקיצוצים במיוחד בסעיף שכר עובדים. ראש העיר הוסיף שהעירייה כפופה לדין ולביקורת קפדנית וכן שבאגף החינוך יש חריגות שכר מאד גדולות. יו"ר הועד ציין שהחריגות הן באופן כללי בחינוך אבל לא לגבי הפסיכולוגים שאצלם אין חריגות והם לא מקבלים את הזכויות המגיעות להם מכוח ההסכמים הקיבוציים. הגזבר הביע טרוניה על כך שמאז שהתובעת נכנסה לתפקיד החלו לעלות הטענות בנוגע לזכויות שלא משולמות.

בהמשך, עלה נושא ההפרשות לפנסיה, כשאחת העובדות טענה שעד לשיחה עם ד"ר גרשוני לא שולמה לה פנסיה. מהדברים שנאמרו בפגישה בהקשר זה עולה, כי בשל חוב של העירייה למבטחים, הכסף שהעירייה ניכתה משכר העובדים והעבירה למבטחים שימש לכיסוי החוב והתחלק בין כלל העובדים. לטענת ראש העיר ויו"ר הועד, למרות שהעובדים קיבלו ממבטחים התראות שזכויותיהם נפגעות, בפועל הזכויות לא נפגעות כי אם עובד יוצא לפנסיה או מסיים את עבודתו, העירייה מעבירה למבטחים מיידית את כל הכספים כולל הריביות.

התובעת העלתה את הנקודות שלטענתה מגיעות לפסיכולוגים בעירייה והעבירה גם חומר כתוב. התובעת ציינה את ענין הסחבת והיעדר הטיפול בפניות, התנאים הפיסיים הבעייתיים, והקושי בעבודה מול ספקים בגלל חובות העירייה לספקים. לגבי התשלום לד"ר גרשוני, חזרה על הדברים שפירטה במכתבה לגזבר. בהמשך התובעת, ואחריה עובדי השפ"ח, דיברו על המצב הקשה הצפוי לשפ"ח בשנה הקרבה, ואי יכולתו לתת מענה לצורכי העיר בגלל עזיבת התובעת ואחרים, כשחלק מהפסיכולוגים הוסיפו כי לנוכח המצב גם הם שוקלים לסיים את עבודתם בעירייה.

בתגובה, הרים ראש העיר את קולו, אמר שהעירייה עושה לפסיכולוגים טובה שהיא מעסיקה אותם ושהם יכולים להתפטר. העבודה בעירייה זו שליחות, לעירייה אין כסף והיא בגירעון אדיר. הוא הוסיף שצריך לשלם זכויות לעובדים אבל שלא יאיימו עליו, שהפסיכולוגים חיים במגדל השן והעיר תתקיים גם בלעדיהם. העובדים השיבו שדיברו בכאב, שחשוב להם מאד מהשפ"ח ואיך למצוא דרך להמשיך ולקיימו ולתת שירות טוב, ושאין סיבה ש ראש העיר יצעק עליהם ויתייחס אליהם כך. יו"ר הועד אמר שהוא המום מהמתרחש, וצוות המרכז יצא מהפגישה [הפרוטוקול - תצהיר התובעת, נספח כ"ד].

ביום 30.9.14 התובעת סיימה העסקתה בנתבעת.

ביום 27.10.14 נערכה פניה חוזרת של ב"כ התובעת לראש העיר, לאחר שלא התקבלה תגובה למכתבו הקודם [הפניה מיום 27.10.14 - תצהיר התובעת, נספח כ"ב].

לאחר מכן נקבעה פגישה ליום 21.1.15, אך התובעת ובא-כוחה לא הגיעו אליה ולא תואמה פגישה חדשה.

ביום 18.3.15 ניתנה לתובעת חוו"ד רו"ח שמעון ניזרד, אשר העיד מטעם התובעת, ולפיה היא זכאית לתשלומים שונים בגין העסקתה בעירייה, כמפורט בחוות דעתו.

ביום 22.6.15 הוגשה התביעה שלפנינו.

דיון והכרעה
א. הפרשי שכר
התובעת טוענת שהיא זכאית להפרשי שכר בגין רכיבים שונים בהתאם לח וות דעתו של רו"ח ניזרד ובסך כולל של 228,813 ₪ . מנגד, לטענת העירייה, התובעת אמנם זכאית להפרשי שכר ואולם בהסתמך על חוות דעתו של רו"ח ריאן הפרשי השכר המגיעים לתובעת עומדים על סך של 30,381 ₪ בלבד לאחר ניכוי רכיב שעות נוספות גלובליות. נקדים ונאמר כי אין בידינו להסתמך על אף אחת מחוות הדעת וזאת לנוכח העובדה שחוות הדעת של רו"ח ניזרד מתבססת על ההנחה שהתובעת שמשה בתפקיד של פסיכולוג בכיר א' ועל כן היא זכאית לדרגה 44 ולאחר שלוש שנים לדרגה 44+ בעוד שחוות הדעת של רו"ח ריאן מתבססת על ההנחה שהתובעת שמשה כפסיכולוג ראשי א' ועל כן היא זכאית לדרגה 42 ולאחר שלוש שנים לדרגה 42+. כמפורט להלן, קביעתנו שונה. שוכנענו שהתובעת שמשה כפסיכולוג בכיר ג' ועל כן בהתחשב בהשכלתה היא זכאית לדרגה 43 ממועד תחילת עבודתה בנתבעת ולאחר שלוש שנים היא זכאית לתוספת שהיה, כך שדרגתה תעמוד על דרגה 43+ בדירוג הפסיכולוגים. מחוות הדעת אין דרך לחלץ את הפרשי הדרגה המגיעים לתובעת על פי קביעתנו. ערים אנו לכך שבסיכומי התובעת נערכו חישובים חלופיים לפי דרגה של פסיכולוג בכיר ג' ואולם בסיכומים כמו גם בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים אין פירוט אופן החישוב של התוספות השונות הנכללות במסגרת התביעה להפרשי שכר כגון תוספת בוררות, ותק מקצועי מואץ, תוספת מקצועית שקלית, תוספת מקצועית אחוזית ותוספת ניהולית אחוזית . לפיכך, למרות המאמצים שהושקעו מצידנו, נוכח מורכבות החישוב אין בידינו לקבוע את הסכומים להם זכאית התובעת בגין הפרשי השכר כמו גם רכיבים נוספים התלויים בקביעת גובה השכר המעודכן בהתאם להפרשי הדרגה והתוספות הרלוונטיות ועל כן, על הצדדים לערוך חישובים לעניין הסכומים להם זכאית התובעת בגין הפרשי השכר בהתבסס על העקרונות שנקבעו על ידינו.
הצדדים יגישו חישובים מעודכנים על בסיס הקביעות העקרוניות לעיל בתוך 30 ימים מהיום. במידה והצדדים יגיעו לחישוב מוסכם, יוגש תחשיב זה ועל פיו נקבע את הסכומים להם זכאית התובעת. במידה והצדדים לא יגיעו לחישוב מוסכם, יגיש כל צד תחשיב מפורט מטעמו בגין כל רכיב מרכיבי השכר הנתבעים ובית הדין יקבע את גובה הסכום בהתאם לתחשיב המדויק ביותר. ככל שהפער בין התחשיבים יהיה משמעותי, לצורך קביעת הסכומים להם זכאית התובעת, בית הדין ימנה מומחה בתחום חשבות שכר, כאשר כל צד ישא במחצית משכרו – אשר יופקד על ידי הצדדים בקופת בית הדין מבעוד מועד.

הפרשי דרגה
לטענת התובעת, מכח תפקידה בעירייה היא שמשה כפסיכולוגית בכירה א' ולפיכך היא זכאית לדרגה 44 בדירוג הפסיכולוגים החל ממועד תחילת עבודתה בנתבעת וזאת לנוכח מתח הדרגות הצמוד לתפקיד (40-43) בתוספת דרגה אישית בשל התואר השלישי. בנוסף, לאחר שלוש שנות שהיה בדרגת השיא, היא זכאית לתוספת שהיה של חצי דרגה, כך שדרגתה תעמוד על 44+. מנגד, לטענת העירייה , התובעת נקלטה לעבודה כפסיכולוגית וכממלאת מקום מנהל המרכז למען הילד. לתובעת שולם שכר העולה על מתח הדרגות הצמוד לתפקיד אותו מלאה התובעת (38-40) ואולם בביקורת שערך הממונה על השכר בעירייה אושרה חריגת השכר של התובעת לנוכח ניסיונה והשכלתה. התובעת מעולם לא עברה מכרז לתפקיד של מנהלת שפ"ח ועל כן היא אינה זכאית לקבל שכר של מנהלת.
המדינה מצטרפת לעמדת העירייה וטוענת כי גם אם התובעת שמשה כפועל כמנהלת שפ"ח והמרכז למען הילד, בנסיבות שבהן התובעת לא התקבלה לתפקיד זה כדין כמתחייב עפ"י פקודת העיריות וצו המועצות המקומיות ( נוהל קבלת עובדים לעבודה) באמצעות מכרז, היא אינה זכאית לקבל שכר כמנהלת. עוד נטען כי גם אם הובטח לתובעת על ידי מאן דהוא בעירייה כי תקבל שכר כמנהלת שפ"ח ו/או כי תנאי שכרה יושוו לשכרו של מר בוכנר, הרי שההבטחה ניתנה, ככל שניתנה, בחוסר סמכות מבלי שנותן ההבטחה היה מוסמך לתתה.

כאמור, לטענת התובעת, יש להכיר בה כפסיכולוג בכיר א' לצורך קביעת דרגתה אצל הנתבעת.
על פי פרק 9.3.8 באוגדן תנאי השירות של העובדים בשלטון המקומי (להלן -האוגדן) פסיכולוג בכיר א' (40-43) הוא –
מרכז/אחראי/מנהל יחידה אינטרדיסציפלינרית דהיינו יחידה בה מתקיימות לפחות שתי דיסציפלינות (מקצועות) ושמטרתה היא יצירת אינטגרציה טיפולית שבה לפחות 3 משרות שלמות של עובדים מקצועיים מלבד המנהל.
מנהל או מרכז יחידה הממונה על לפחות 12 משרות שלמות של פסיכולוגים.
כשמנהל או מרכז היחידה אינו פסיכולוג והפסיכולוג נקבע על ידי מנהלו הישיר כאחראי מבחינה מקצועית על לפחות 12 משרות שלמות של פסיכולוגים, כולל המנהל.

ממכלול המסמכים שהוצגו בפנינו לא הוכח כי התובעת עונה על אחד הקריטריונים להכרה בתפקידה כפסיכול וג בכיר א'. אמנם, בתפקידה כמנהלת המרכז למען הילד היא ניהלה יחידה אינטרדיסציפלינרית ואולם לא הוכח שבמרכז הועסקו 3 משרות שלמות של עובדים מקצועיים שאינם פסיכולוגים. לטענת התובעת עצמה כאמור בסעיף 11 לתצהירה במרכז למען הילד הועסקו מטפלת באומנות (במשרה מלאה), קלינאית תקשורת (בשליש משרה) ופסיכולוגית התפתחותית (בחצי משרה), כך שסך משרות העובדים המקצועיים במרכז עמד על 1.8333% משרות. יצוין כי לטענת העירייה במרכז למען הילד הועסקו רק קלינאית תקשורת ב -1/3 משרה ומטפלת באומנות בחצי משרה (סעיף 10 לכתב ההגנה ; ס' 18 לתצהירו של רו"ח סבאג) ואולם כך או כך, לגרסת שני הצדדים, העירייה לא העסיקה עובדים מקצועיים במרכז למען הילד בהיקף של 3 משרות שלמות.
אין בידינו לקבל את טענת התובעת בסיכומיה ולפיה הדרישה ל – 3 משרות שלמות של עובדים מקצועיים כוללת גם משרות של פסיכולוגים. מעיון במכלול ההוראות העוסקות בתנאי העבודה ובשכר של הפסיכולוגים לרבות בסעיף יא העוסק בלוח התפקוד של פסיכולוגים בעלי תואר שני ושלישי עולה בבירור כי כאשר הצדדים ביקשו להתייחס לפסיכולוגים הם ציינו זאת במפורש. יתר על כן, מקריאת המכלול עולה כי תכלית ההוראה המתייחסת ליחידה אינטרדיסציפלינרית היא לאפשר קידום למנהל של יחידה קטנה בה אין היקף העסקה של 12 משרות שלמות של פסיכולוגים ואולם בנוסף לפסיכולוגים מועסקים ביחידה עובדים מקצועיים כגון בתחומים הפארא רפואיים או טיפוליים בהיקף שלפחות 3 משרות שלמות. כך גם, מפירוט תקני הפסיכולוגים בשפ"ח מחודש מאי 2013 (ת/1) ומחודש אוקטובר 2013 (ת/2) עולה כי היקף משרות הפסיכולוגים ביחידת השפ"ח עמד על 3.92 משרות ו – 5.17 בהתאמה .
העובדה שמר בוכנר קיבל שכר לפי דרגה 44+ אינה מזכה את התובעת באופן אוטומטי לאותה דרגה, ככל שהיא אינה זכאית לקבלת הדרגה בהתאם למתח הדרגות הצמוד לתפקיד. זאת ובפרט משעה שמר בוכנר החל לעבוד בעירייה בשנת 1987, עובר להסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999 בענין חריגות השכר ברשויות המקומיות. מכל מקום, לא הוכח בפנינו כי הובטח לתובעת על ידי גורם מוסמך בעירייה שהיא תקבל את אותה דרגה שקיבל מר בוכנר. הבטחה זו אינה באה לידי ביטוי בסיכום ראיון הקבלה שנערך לתובעת ו/או בהסכם העסקתה (נספחים ח' ו – י' לתצהיר התובעת בהתאמה) והתובעת שנטל ההוכחה מונח לפתחה לא הביאה לעדות מטעמה את מר שמואל, שלטענתה הוא אשר הבטיח לה את השוואת התנאים (סעיף 12.2 לתצהירה).

עם זאת, שוכנענו כי התובעת זכאית לדרגה לפי מתח הדרגות הצמוד לתפקיד של פסיכולוג בכיר ג' (40-42). על פי לוח התפקוד פסיכולוג בכיר ג' הוא -
מנהל או מרכז יחידה – הממונה על לפחות 5 משרות שלמות של פסיכולוגים .
כשמנהל או מרכז היחידה אינו פסיכולוג והפסיכולוג נקבע על ידי מנהלו הישיר כאחראי מבחינה מקצועית על לפחות 5 משרות שלמות של פסיכולוגים.
מרכז/אחראי/מנהל יחידה אינטרדיסציפלינרית דהיינו יחידה בה מתקיימות לפחות שתי דיסציפלינות (מקצועות) ושמטרתה היא יצירת משרות של עובדים מקצועיים מלבד המנהל.
אחראי על פרויקט מחקר עצמאי כשהמחקר מבוסס על הצעת מחקר ואושר על ידי המעסיק כפרויקט מחקרי הדרוש לו. הדרגה תוענק כל עוד הפסיכולוג נדרש לעסוק במחקר".

ממכלול המסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי התובעת שימשה כמנהלת המרכז ומנהלת השפ"ח בפועל החל מיומה הראשון בעירייה וכך התייחסו אליה הן גורמים בתוך העירייה, והן גורמים מחוץ לעירייה [הזמנות לדיונים בועדות השמה, שמוענו אל התובעת כמנהלת השפ"ח על ידי מר שמואל, מיום 14.3.11, 8.5.11, 2.5.12, 22.5.12, 21.5.13, ו-13.5.14; מכתבים ממשרד החינוך אל התובעת כמנהלת השפ"ח מיום 19.6.11, 28.7.13, 1.1.14, 10.2.14 ו-3.4.14 - תצהיר התובעת, נספח י"א; ת/1 –ת/2; עמ' 28, ש' 19-15, 22, 30-28; עמ' 29, ש' 3-1, 17-15, 21-20; עמ' 37, ש' 17-12; עמ' 39, ש' 5-1]. אמנם עד לחודש 8/2013 מר בוכנר המשיך לעבוד בעירייה בהיקף של 25% משרה ואולם למן תחילת עבודתה של התובעת בעירייה, מר בוכנר לא עסק כלל בניהול של השפ"ח והמרכז למען הילד (סעיפים 1-12 לתצהיר מר בוכנר, חקירתו הנגדית בעמ' 25 ש' 16-20 , עמ' 26 ש' 1-7 לפרוטוקול ; חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 27 ש' 28-31, עמ' 28 ש' 1-30, עמ' 29 ש' 15-24 לפרוטוקול). לא נעלם מעינינו כי בחלק מהמסמכים, טרם פרישתו של מר בוכנר, התובעת חתמה כממלאת מקום המרכז למען הילד [נספחים טו ו' –כה' לתצהירה] ואולם איננו סבורים כי יש לייחס לכך משקל רב בהתחשב בעובדה שמר בוכנר לא עסק כלל בענייני ניהול של המרכז אלא אך ורק בענייני הדרכה, כאשר אלמלא היה צורך בפסיכולוג-מדריך לצורך הסמכת השפ"ח כמוסד מוכר להתמחות, מר בוכנר היה מסיים את תפקידו בעירייה בסמוך לקליטת התובעת. לפיכך, אנו סבורים כי התובעת עונה על הקריטריונים לתפקודו של פסיכולוג בכיר ג' משעה שהיא ניהלה יחידה אינטרדיסציפלינרית בה הועסקו עובדים מקצועיים כמפורט לעיל. יתר על כן, לפחות בחלק מהתקופה התובעת הייתה ממונה על 5 משרות שלמות של פסיכולוגים (ת/1) וזאת בניגוד להנחת היסוד של רו"ח ריאן (סעיף 16 לחוות הדעת). לא נסתר מאיתנו כי חוות הדעת של רו"ח ריאן נסמכה על דו"ח המפרט את מספר המשרות בשפ"ח משנת 2010 ועד שנת 2014 ואולם דו"ח זה לא הוצג בפנינו והמסמכים היחידים המונחים לפנינו בהקשר זה הם ת/1 ות/2 המתייחסים לחודשים ספציפיים (מאי ואוקטובר 2013). כך או כך, התובעת זכאית למתח הדרגות הצמוד למשרת פסיכולוג בכיר ג' מכח העובדה שניהלה מרכז בין תחומי בהתאם לחלופה 3.

אין מחלוקת שהתובעת לא התקבלה לתפקיד במכרז ואולם בנסיבות הענין אנו סבורים כי אין בעובדה זו כדי לשלול מהתובעת זכאות לשכר בהתאם לתפקיד אותו מלאה בפועל. עריכת המכרז היא בראש ובראשונה חובתה של העירייה. העירייה לא קלטה עובדים על דרך המכרז [חקירתו הנגדית של מר בוכנר בעמ' 27 ש' 6-11 לפרוטוקול]. באופן דומה, התובעת לא נקלטה לתפקיד פסיכולוגית באמצעות מכרז בתקופת העסקתה הראשונה בעירייה וכך גם בתקופת העסקתה השניה כמנהלת השפ"ח והמרכז למען הילד. כך גם, רו"ח סבאג העיד כי במהלך כל תקופת עבודתו בעירייה, מזה 19 שנה, העירייה לא יצאה למכרז לתפקיד מנהל השפ"ח [עמ' 38 ש' 23-25 לפרוטוקול]. גם לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה בעירייה, העירייה לא יצאה במכרז לתפקיד מנהל השפ"ח והמרכז, אלא המשיכה בדרך של העסקה באמצעות "מילוי מקום" לטווח ארוך [עמ' 36, ש' 19-26 לפרוטוקול]. לפיכך, טענת העירייה כלפי התובעת ולפיה היא התקבלה לתפקיד שלא כדין או "מינתה עצמה לתפקיד המנהלת", מהווה התנהלות בחוסר תם לב [עמ' 4, ש' 22-21; עמ' 27, ש' 11-3; עמ' 38, ש' 25-23]. מה גם, שהעסקת התובעת במשך שנים ארוכות כממלאת מקום אינה כדין, ואף בה יש כדי חוסר תם לב וניצול לרעה של התובעת [עמ' 38, ש' 22-18; עמ' 50, ש' 4-1, 16-12]. ברי כי הנתבעת אינה יכולה להסתתר תחת הפגם של אי עריכת מכרז, דבר שהוא בשליטתה ובאחריותה, להמשיך לאורך שנים להעסיק גורמים שונים בניהול המרכז והשפ"ח, ובאופן זה להתחמק מתשלום הזכויות המגיעות להם על פי דין [עמ' 11, ש' 24-21; עמ' 36, ש' 29-27; עמ' 37, ש' 12-1 לפרוטוקול].

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובעת שמשה כפסיכולוג בכיר ג' ובהתחשב בזכאותה לדרגה אישית מעל דרגת השיא במתח הדרגות מכח היותה בעלת תואר שלישי, התובעת זכאית לדרגה 43 בדירוג הפסיכולוגים ממועד תחילת עבודתה ולאחר שלוש שנים, היינו החל מיום 1.9.13 לדרגה 43+.

הפרשי תוספת בוררות
בהתאם לפסק הבוררות בענין הסתדרות המח"ר חטיבת הפסיכולוגים החינוכיים נגד מרכז השלטון המקומי ואח', הפסיכולוגים החינוכיים זכאים לתוספת בוררות של 35%, בקיזוז התוספות מקומיות המשולמות להם מעבר למה שקבוע בהסכמים הקיבוציים, ככל שמשולמות להם. בענייננו, התובעת לא קיבלה תשלום תוספות מקומיות ועל כן היתה זכאית למלוא תוספת הבוררות, בשיעור 35%. בחינת תלושי המשכורת של התובעת מעלה כי שולמה לתובעת תוספת בוררות בשיעורים משתנים, ומחודש 9/13 בשיעור קבוע של 32%. לפיכך, התובעת זכאית להפרשי תוספת בוררות כך שיחושבו לפי שיעור של 35% מידי חודש בחודשו ועל פי השכר המעודכן בהפרשי הדרגה כאמור לעיל.

קידום ותק מקצועי מואץ בגין תואר שני
אין מחלוקת כי לנוכח השכלתה, התובעת זכאית לוותק מואץ, בשיעור של 1.5 שנות וותק לכל שנת עבודה, בעוד שהותק של התובעת התעדכן בשיעור הרגיל בלבד [עמ' 14, ש' 22; עמ' 57, ש' 27-17]. יתר על כן, מחוות הדעת של רו"ח ריאן עולה כי מלכתחילה התובעת הייתה זכאית להיקלט בוותק של 17.25 שנים ולא לפי וותק של 16 שנים כפי שקיבלה בפועל. לפיכך, התובעת זכאית לחישוב ותק מואץ של 1.5 שנות וותק לכל שנת עבודה בנתבעת והחל מוותק תחילי של 17.25 שנים.

הפרש תוספת מקצועית שקלית
על פי החלטת ועדת המעקב לענין השכר ותנאי העבודה של הפסיכולוגים, ובהתאם לעדכון הסכומים בחודש 6/06, פסיכולוגים המועסקים במוסדות חינוך המפוקחים על ידי משרד החינוך זכאים לתוספת מקצועית שקלית בסך 378.38 ₪ [החלטת ועדת המעקב - ת/3, נספח א']. התובעת לא הועסקה במוסדות חינוך ועל כן היא זכאית לתוספת שקלית לפסיכולוגים שאינם מועסקים בבריאות הנפש ואינם מועסקים במוסדות חינוך בסך של 297.73 ₪ כאמור בחוות דעתו של רו"ח ריאן. לנוכח העובדה שהתובעת קיבלה תוספת בשיעור של 370 ₪ עד לחודש 2/14 ובסך של 378 ₪ מחו דש 3/14 ואילך, התובעת אינה זכאית להפרשים בגין רכיב זה והנתבעת רשאית לקזז את התשלום שקיבלה התובעת ביתר מכל סכום המגיע לתובעת מכח פסק הדין.

הפרש תוספת מקצועית אחוזית
בהתאם להחלטת ועדת המעקב, התובעת היתה זכאית להגדלת התוספת המקצועית האחוזית מ-8% כפסיכולוגית מומחית, ל-10% כפסיכולוגית מדריכה החל מ-5/13 - מועד רישומה בפנקס הפסיכולוגים כפסיכולוגית מדריכה. בפועל, התוספת עודכנה רק בחודש 9/13 ללא תשלום רטרואקטיבי ממועד הרישום בחודש 5/13 ועל כן, התובעת זכאית להפרשים בגין עדכון התוספת המקצועית החל מחודש 5/13 ועד לעדכונה בפועל.

הפרש תוספת ניהול אחוזית
התובעת קיבלה גמול ניהול בשיעור של 3% במהלך שלושת החודשים הראשונים להעסקתה ולאחר מכן הועלה גמול הניהול שיעור של 5%. לטענת התובעת היא זכאית לגמול ניהול בשיעור של 7% ממועד תחילת עבודתה. בהתאם להחלטת המעקב מיום 23.1.1995, אם הפסיכולוג משמש בתפקיד ניהולי הוא זכאי לתוספת מקצועית כדלקמן:
פסיכולוג אחראי: 3%
פסיכולוג ראשי/מחוזי: 4%
פסיכולוג ג': 5%
פסיכולוג ב' ומעלה: 7%.
לאור קביעתנו ולפיה התובעת שמשה כ"פסיכולוג בכיר ג', התובעת אינה זכאית לגמול ניהול מעבר ל -5% ועל כן היא זכאית להפרשים בגין שלושת החודשים הראשונים לעבודתה.

סיכום ביניים
התובעת זכאית להפרשי שכר בגין הרכיבים הבאים:
בגין הפרשי דרגה לפי דרגה 43 בדירוג הפסיכולוגים החל ממועד תחילת עבודתה והחל מיום 1.9.13 לפי דרגה 43+.
הפרשים בגין תוספת בוררות בשיעור של 35% עבור כל תקופת העבודה.
הפרשים בגין ותק מקצועי מואץ בשיעור של 1.5 שנות וותק לכל שנת עבודה לפי וותק תחילי של 17.25 שנים.
הפרש בגין תוספת מקצועית אחוזית בשיעור של 10% (במקום 8%) החל ממועד רישום התובעת כפסיכולוגית מדריכה בפנקס הפסיכולוגים בחודש 5/13.
הפרש בגין תוספת ניהול אחוזית כפסיכולוג בכיר ג' בשיעור של 5% עבור שלושת חודשי בעבודה הראשונים.
הנתבעת רשאית לקזז מסכומים אלה את הסכומים ששולמו לתובעת ביתר בגין תוספת מקצועית שקלית (תוספת פסיכולוגים) וזאת לנוכח קביעתנו ולפיה התובעת אינה זכאית לתשלום התוספת המשולמת לפסיכולוגים המועסקים במוסדות חינוך.

כל ההפרשים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. הפרשות לקרן הפנסיה
לפי דו"חות היזון חוזר של קרן הפנסיה של התובעת, בחודשים 8/13 עד 12/13 לא הועברו ההפרשות הפנסיוניות אל הקרן [דו"חות קרן הפנסיה צורפו להודעת התובעת מיום 14.1.18, נספח ג', והתקבלו לתיק]. יתר על כן, על פי תלושי המשכורת של התובעת, בחודשים אלו נוכה חלקה של התובעת משכרה ולא הועבר לקופת הפנסיה. הנתבעת עצמה הודתה כי היו כשלים בהעברת הכספים לפנסיה, וטענותיה ולפיהן כי החוסרים הושלמו, לא גובו במסמכ ים כלשהם ולא הוכחו [עמ' 12, ש' 7-4; עמ' 21, ש' 10-9; עמ' 46, ש' 11-7, 18-16, 31-29; עמ' 47, ש' 2-1; עמ' 56, ש' 22-18]. להיפך, לפי דו"חות ההיזון החוזר מיום 7.1.18, לא בוצעו השלמות. מסקנה דומה עולה גם מהדו"חות השנתיים של קרן הפנסיה, לשנים 2014-2016, לפיהם בשנים אלה לא הועברו על ידי הנתבעת התשלומים החסרים [הדו"חות השנתיים - תצהיר התובעת, נספח א'; עמ' 33, ש' 20-17]. הנתבעת לא סתרה את תחשיב המומחה מטעם התובעת בענין זה.
זאת ועוד. בסיכומים מטעמה הפנתה הנתבעת לראשונה להליך שניהלה מנורה מבטחים כנגדה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ק"ג 20926-12-13) וטענה כי ההפרשות החסרות הועברו לקופה מכח פסק הדין שניתן שם ביום 2.3.2018. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת. ההליך המשפטי אליו הפנתה הנתבעת התייחס לאי ביצוע הפרשות לקופת הפנסיה בגין החודשים 9/12 ועד לחודש 9/13, כך שרק שפסק הדין שניתן באותו הליך במסגרתו חויבה העירייה להעביר את ההפרשות החסרות לקופה חל רק על חודשיים מתוך התקופה החסרה (חודשים 8-9/13). לפיכך, התובעת זכאית להחזר הניכויים משכרה ולחלף הפרשות לפנסיה בגין החודשים 10-12/13 (לפי שיעורי הפרשה של 7% לתגמולים ו – 6% לפיצויים).

בנוסף, בגין כל תקופת העבודה התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר וזאת בגין הפרשי השכר בהתאם לקביעתנו בסעיף א' לעיל. כמו כן, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי הצדדים התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בגין רכיבי שכר לא פנסיונים והחזרי הוצאות (בשיעור של 5%). אין מחלוקת כי לא בוצעה הפרשה לפנסיה בגין רכיב תוספת מעונות ובגין החזרי הוצאות (עמ' 12 סעיף ב' לחוות הדעת של רו"ח ריאן) ועל כן התובעת זכאית לחלף ההפרשות בגין רכיבים אלו בגין כל תקופת העבודה.

כל ההפרשים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. הפרשות לקרן השתלמות
לפי דו"חות קרן ההשתלמות של התובעת, בחלק מהחודשים בשנת 2013 ו-2014 לא הועברו ההפרשות אל הקרן, ובחלקם הועברו בחסר [דו"חות קרן ההשתלמות לשנים 2015-2010 צורפו להודעת התובעת מיום 14.1.18, נספח ב', והתקבלו לתיק]. הנתבעת הודתה גם לגבי רכיב זה, שהיו סכומים שלא הועברו אל הקרן, וגם בהקשר זה לא הוכיחה טענתה בנוגע להשלמת הסכומים החסרים. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לחודשים החסרים ובגין הפרשי השכר כאמור בסעיף א' לעיל (לפי שיעור של 7.5% מהשכר הקובע) עבור כל תקופת העבודה). מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת הפרישה על חשבונה גם את חלק העובד לקרן ההשתלמות וזאת ללא חובה הסכמית לעשות כן. לפיכך, הנתבעת רשאית לקזז את הסכום ששולם בגין חלק העובד מכל סכום שהיא תחוב בו מכח פסק דין זה.

כל ההפרשים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ד. הפרשי פיצויי פיטורים
אין מחלוקת שהתובעת היא זו אשר הביאה לסיום את יחסי העבודה בין הצדדים, במכתב ההתפטרות שמסרה לנתבעת ביום 11.8.14. אלא שלטענת התובעת, נסיבות התפטרותה היו כאלה בהן לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך לעבוד. הנתבעת, מאידך, טוענת כי התובעת התפטרה עקב רצונה לעבור לעבודה אחרת, מטעמיה שלה.

המסגרת הנורמטיבית לעניין התפטרות שדינה כפיטורים, בנסיבות להן טוענת התובעת, מצויה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1963. על מנת שתיכנס התובעת בגדרה, עליה להראות, בראש ובראשונה, כי נתקיימו נסיבות ביחסי עבודה בהן אין לדרוש ממנה שתמשיך לעבוד בנתבעת. זה מכבר נקבע, כי אי תשלום זכויות העובד המגיעות לו כדין, מהווה נסיבות כאמור. גם יחס בלתי קשה ובלתי הולם מצד המעסיק, עשוי להוות נסיבות אחרות ביחסי עבודה, אשר יצדיקו כי יראו בעובד המתפטר כאילו פוטר מעבודתו. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, על פי נסיבותיו של כל מקרה, היינו, האם עובד סביר היה ממשיך לעבוד בנסיבות המקרה הנדון, והדבר תלוי במקצוע, בסוג העבודה ובמעמדו של העובד במקום עבודתו. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד ועליו להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

במקרה שלפנינו, אין כל ספק כי התפטרותה של התובעת נכנסת בגדר סוג ההתפטרות שיראו בה כפיטורים בהתאם לחלופה האמורה שבסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. התובעת הוכיחה כי לאורך כל שנות עבודתה בנתבעת, נפגעו זכויותיה לרבות בגין אי העברת ההפרשות לקופת הפנסיה ולקרן ההשתלמות , ופניותיה לתיקונן - לא זו בלבד שלא נענו, תוך סחבת בוטה וגסה - אלא אף הובילו לטרוניה מצד בכירי הנתבעת על עמידתה של התובעת על זכויותיה הלגיטימיות, ויחס לא אוהד כלפיה, בלשון המעטה [עמ' 4, ש' 28 ואילך]. איננו מקבלים את טענת הנתבעת ולפיה התובעת אינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים מאחר התפטרה כיוון שמצאה עבודה שהיתה עדיפה עליה. ראשית, התובעת עבדה בנתבעת מספר שנים על אף הקשיים שהיו מנת חלקה והפגיעה בזכויותיה, מתוך מחויבות ואכפתיות. שוכנענו כי התובעת עזבה למרות שהעדיפה להמשיך בעבודתה בעיריי ה וזאת לאחר שהגיעו מים עד נפש והיא חשה שאינה יכולה עוד לתת מענה מקצועי לבאים בשערי המרכז והשפ"ח. שנית, בנסיבות שבהן אין לדרוש מהעובד להמשיך ולעבוד במקום העבודה, אין לצפות מהעובד שישב בחיבוק ידיים ולא ינסה למצוא לעצמו חלופה טובה יותר.

אשר על כן, התובעת זכאית להשלמת פיצויי הפיטורים שתחושב לפי שכר קובע מעודכן בהתאם לק ביעתנו בסעיף א' לעיל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, התובעת זכאית לקבל מהנתבעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אישור העסקה ולפיו היא שמשה כמנהלת בפועל של השירות הפסיכולוגי החינוכי והמרכז למען הילד בתקופה שמיום 1.9.10 ועד ליום 30.9.14.

ה. פדיון חופשה
על פי תלוש המשכורת האחרון של התובעת, לחודש 9/14, בסיום עבודתה בנתבעת, עמדה לזכות התובעת יתרת ימי החופשה בסך 26.4 ימים. הנתבעת לא התייחסה כלל בחישוביה לזכאות התובעת על כן, התובעת זכאית לפדיון חופשה עבור 26.4 ימים בהתאם לשכר המעודכן המחושב בפרק א' לעיל.

ו. החזר הוצאות טלפון נייד
מקובלת עלינו טענת התובעת, המעוגנת בסיכום ראיון הקבלה ובהסכם ההעסקה, ולפיה סוכם שתקבל מהעירייה טלפון נייד, בדומה לתנאים שקיבלה במקום עבודתה הקודם במשגב. כן מקובלת עלינו טענת התובעת, שלא נסתרה, שבתחילת עבודתה היא השתמשה בטלפון הנייד שעדיין היה לה ממשגב, ולאחר מכן בטלפון הנייד הפרטי שלה - עד שקיבלה טלפון מהנתבעת [עמ' 57, ש' 4-1]. התובעת העבירה לנתבעת בזמן אמת את בקשתה להחזרים בגין השימוש שעשתה בטלפון הפרטי, ואת החשבוניות, אך לא קיבלה מענה. לפיכך, בהתאם לפירוט שהציגה, ואשר לא נסתר על ידי הנתבעת, היא זכאית להחזר הוצאות טלפון נייד עבור החודשים 12/10 עד 1/12, בסך 1,624 ₪.

ז. החזר הוצאות רכב
התובעת טוענת כי היא זכאית להחזר הוצאות רכב בסך 20,000 ₪, בגין רכיבי הוצאות שלא שולמו לה במהלך שנות עבודתה בנתבעת, ושהיה על הנתבעת לשלם לה מכוח ההסכמה בדבר השוואת תנאי העבודה בהקשר זה, לאלה שקיבלה במשגב. הכוונה היא לסכומי הביטוח והרישוי, להבדיל מתשלום ההוצאות בגין 500 ק"מ בחודש שאין חולק ששולם לתובעת. התובעת ה עריכה סכומים אלה בתביעתה בדרך של אומדנא [עמ' 6, 5-9 לפרוטוקול]. אלא שלגבי רכיב זה התובעת לא הוכיחה כי סוכם על תשלומים מעבר לאחזקת רכב לפי מכסת של 500 ק"מ. בראיון הקבלה ובהסכם ההעסקה אין אזכור לתשלומים אלו והתובעת לא הבהירה וממילא לא הוכיחה זכאות לתשלומים עבור הוצאות ביטוח ורישוי ואף לא הציגה כל הסבר או פירוט כיצד חושב הסכום שנתבע. על כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

ח. פיצוי בגין עגמת נפש
לטענת התובעת, היא סבלה מיחס מזלזל ותוקפני, גס ומבזה, ולא אחת ספגה צעקות והשפלות במהלך פגישותיה עם גורמי הנתבעת בגין ניסיונותיה הלגיטימיים לקבל את שכרה על פי דין. עוד נטען כי גורמים בנתבעת הכשילו במכוון פרויקטים של השפ"ח על דרך של אי העברת כספים שהתקבלו ממשרד החינוך לגורמים שביצעו את הפרויקט. התובעת העמידה את התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 50,000 ₪. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת היא זו שנהגה בחוסר תום לב בכך שניצלה את מעמדה כממלאת מקום מנהל השפ"ח וקשרה בעיות מינהליות בשפ"ח עם תנאי העסקה שלה, בכך שבמקום למלא את תפקידה היא הייתה עסוקה בתלונות, בכך שהקליטה שיחות עם הממונים עליה או שישבה מולם בשיחה ורשמה מילה במילה את דבריהם במקום לנהל שיחה הוגנת בין עמיתים לעבודה ובכך שניצלה את מעמדה ורתמה את כלל העובדים בשפ"ח למלחמה לא מוצדקת על תנאי ההעסקה שלה. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו עולה כי פניותיה הרבות של התובעת לצורך בירור והסדרת זכויותיה זכו להתעלמות, ובהמשך לחוסר סובלנות ואף לתרעומת וגנאי אך ורק בשל עמידת התובעת על זכויותיה ועל זכויות העובדים הכפופים לה. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי התנהלות הנתבעת כלפי התובעת היתה בלתי ראויה, בלשון המעטה, ועל כן אנו פוסקים לזכות התובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

ט. פיצויי הלנת שכר
לטענת התובעת היא זכאית לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום של רכיבי שכר מהותיים ובסכומים בלתי מבוטלים. הוכח, בענייננו, כי התובעת הייתה זכאית לקבל את מרבית תביעותיה מהנתבעת. אף לפי חוות הדעת של רו"ח ריאן, התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר בסכומים לא מבוטלים, שלא שולמו עד היום. עם זאת, אנו סבורים, כי היעדר התשלום ברכיבים השונים נבע ממחלוקת כנה בדבר עצם הזכאות של התובעת לקבלם, בין היתר על לנוכח המשך עבודתו של מר בוכנר בעירייה עד לחודש 8/13 ועל רקע דו"ח הממונה על השכר. בנסיבות אלו, איננו פוסקים לתובעת פיצויי הלנה.

סוף דבר -
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

החזר הוצאות טלפון נייד בסך 1,624 ₪.
פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (1.10.14) ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה בגין הפרשי השכר, חלף הפרשות לפנסיה, חלף הפרשות לקרן השתלמות, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, מתקבלת חלקית בהתאם לעקרונות שנקבעו לעיל בסעיפים 47-66 לפסק הדין. הסכומים בגין רכיבים אלו יקבעו במסגרת פסק הדין הסופי לאחר קבלת התחשיבים או חוות דעת של חשב השכר.
הצדדים יגישו תחשיבים תוך 30 ימים בהתאם למפורט לעיל.

בנוסף, הנתבעת תמציא לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה אישור העסקה ולפיו התובעת שמשה כמנהלת בפועל של השירות הפסיכולוגי החינוכי והמרכז למען הילד בתקופה שמיום 1.9.10 ועד ליום 30.9.14.

החלטה בענין ההוצאות תנתן במסגרת פסק הדין הסופי.

לעיוני ביום 15.8.19.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, (01 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דליה שפירא
נציגת מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אברהם פרקש
נציג עובדים