הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 4786-09-15

01 אפריל 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר הנו סלמאן
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הובר

התובעים

  1. רימון מועדי ת.ז. XXXXXX193
  2. מונתסר פרג ת.ז. XXXXXX992
  3. כרים מועדי ת.ז. XXXXXX496
  4. נסאר פרג ת.ז. XXXXXX963

ע"י ב"כ: עוה"ד ווג'די אבו אלהיג'א
-
הנתבעת
1. אס או אס אנרגיה אקספרס בע"מ
ח.פ. 513196642
ע"י ב"כ: עו"ד סער רשף

פסק דין

1. הנתבעת הינה חברה לייצור ומכירת דלק (להלן "הנתבעת" או "החברה").

2. התובעים עבדו בנתבעת כנהגים של מכליות דלק.
התובע 1 עבד בחברה כ – 3.3 שנים. לטענתו, בחצי השנה האחרונה לעבודתו הועסק כסדרן עבודה. הנתבעת מכחישה טענה זו.
התובע 2 עבד בנתבעת כשנתיים והתובעים 3-4 עבדו פחות מחמישה חודשים כל אחד.

3. ביום 21.3.2015 פוטרו התובעים מהנתבעת.
לטענת התובעים, הם פוטרו ללא כל סיבה נראית לעין וכאשר ניסו לברר את פשר הפיטורים עם נציגי הנתבעת, נמסר להם כי הם חשודים בגניבה.

לטענת הנתבעת, לאחר שהתברר לה כי התובעים נהגו לעצור בנקודה קבועה ולרוקן שם דלק מהמכליות עליהן נהגו, היינו לגנוב דלק ממכליות החברה, פוטרו התובעים לאלתר.

4. לטענת התובעים, חל עליהם צו הרחבה בענף ההובלה.
התובעים טוענים כי תלושי השכר שנמסרו להם אינם משקפים את שכרם האמתי וכי זה היה גבוה יותר מהמופיע בתלוש השכר, כאשר ההפרש שולם להם במזומן.

5. בתביעה שבפנינו עתרו התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם יתרת זכויות המגיעות להם, לטענתם, עקב תקופת עבודתם ושטרם שולמו לרבות: שכר חודש 3/15, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשי הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות וגמול שעות נוספות.
הסכומים חושבו על בסיס השכר המוגדל הנטען על ידם וכן על יסוד הזכויות שמכוח צו ההרחבה בענף ההובלה.

כן עותרים הם לתשלום סכומים המגיעים להם עקב נסיבות סיום עבודתם ובכלל זה פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בנוסף עתרו התובעים לקבלת פיצוי לדוגמא עקב תלושי שכר פיקטיביים ובלתי תקינים.

6. מטעם התובעים העידו ארבעת התובעים עצמם.
מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת מר תומר לוי, וכן שני עובדים נוספים בנתבעת – מר איציק אקושוילי ומר בני איבגי.

7. בפסק דיננו להלן נדון תחילה בשאלות המשותפות לכל התובעים: האם חל על העסקת התובעים צו ההרחבה בהובלה, קביעה המשליכה על תביעת התובעים להפרשות מוגדלות לפנסיה, מיום העבודה הראשון, להפרשות לקרן השתלמות וכן לפדיון ימי חופשה בתעריף מוגדל (150% מהשכר).

לאחר מכן נדון בשאלת גובה שכרם של התובעים ובתביעתם לפיצוי לדוגמא בגין תלושי שכר פיקטיביים.
בהמשך נדון בנסיבות סיום העסקתם של התובעים והתביעות הנגזרות מכך להודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע.
אחרי כן נבחן את התביעה לקבלת שכר חודש 3/15 ולשעות נוספות, ולסיום נדון, במידת הנדרש, בתביעות ובחישובים הפרטניים לכל אחד מהתובעים ביחס לרכיבי התביעה, ובטענת קיזוז שמעלה הנתבעת.

האם חל בענייננו צו הרחבה בענף ההובלה?

8. לטענת התובעים, הנתבעת היא חברה שעוסקת בהובלת מטעני דלק באמצעות משאיות להובלת מטענים. מרבית עובדיה הינם נהגי משאיות במשקל של למעלה מ – 4 טון להובלת מטענים, ומשכך חל על החברה צו ההרחבה בענף ההובלה.

9. לטענת הנתבעת, הנתבעת היא חברה לייצור ומכירת דלק ואינה מנהלת "מפעל הובלה" כמשמעותו בצו ההרחבה בענף ההובלה.
לטענתה, אספקת הדלק הינה חלק מן השירות הניתן על ידה.
הנתבעת הציגה רישיון לייצור דלק ואישור מפעל חיוני לשנת 2016 וכן תעודות עמידה בתקנים של אספקת דלק משנת 2013.
לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בהובלה לא חל עליה אלא חל עליה צו ההרחבה הכללי במשק.

10. הנתבעת התבקשה להמציא לידי התובעים דוחו"ת בדבר צי המשאיות שיש ברשותה, וכן טפסי 126 אשר לטענת התובעים יכולים היו לשפוך אור על היחס שבין מספר נהגי המשאיות בנתבעת לבין מספרם של כלל העובדים.
במסגרת הליך גילוי המסמכים, התחמקה הנתבעת מלהמציא דוחו"ת אלה, ואף חויבה בהוצאות משפט בגין כך.

בעדותו הודה מנכ"ל הנתבעת מר תומר לוי כי מרבית העובדים (כ-120 מתוך 185) מועסקים כנהגים/מתדלקים.
עוד העיד מר לוי כי הנתבעת אינה מייצרת דלק אלא רוכשת דלק מבז"ן ומוכרת ומספקת אותו ללקוחות.
מחזור המכירות השנתי הוא של 600 מיליון ₪.

11. נטל ההוכחה לעניין תחולת צווי ההרחבה על יחסי הצדדים רובץ על כתפי התובעים (ע"ע 18/99 יפה אפרימי – לילה עבד, מיום 9.7.00, להלן –עניין אפרימי). לטעמנו, במקרה זה, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה, ונפרט.

12. בהתאם לעקרונות הסיווג האחיד בו נהוג להיעזר להגדרת פעילות המעסיק לצורך החלת צווי הרחבה (ר' עניין אפרימי; דב"ע נד/83-3 רפי פרנסה – דוד ימין, פד"ע י"ד 264) – לא ניתן לראות בנתבעת "מפעל הובלה" כהגדרתו בצו ההרחבה של ענף ההובלה, ונבאר.

בדברי המבוא לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011, עמ' 18 נכתב:

"הפעילות הכלכלית של מפעל נקבעת על פי הפעילות שממנה נובע הערך המוסף (Value Added) הגבוה ביותר שלו".

13. אין למעשה חולק, שעיקר עיסוקה של הנתבעת הינו מכירת ושיווק הדלק. לצורך מכירת הדלק ללקוחותיה, על הנתבעת להובילו במכליות. הנתבעת אינה מספקת שירותי הובלה של טובין של צד ג' ללקוחותיה ומקבלת תשלום עבור ההובלה בלבד אלא מוכרת להם דלקים שבבעלותה ולצורך כך נדרשת הובלתם. ההובלה נלווית אם כן למכירת הדלקים.

14. יפים לענייננו דברי כב' השופטת מיכל נעים דיבנר בס"ע 43156-03-10 ודמ"ר 43160-03-10 בעניין ולנטין קוננקו נ. סאן דלקים ירוקים בע"מ, שם נקבע:

"28. לענייננו רלוונטי תחום הובלת מטענים, כהגדרת תחום זה בסיווג האחיד בסדר G שכותרתו "תחבורה, אחסנה ותקשורת". תחת סיווג זה פורטו הענפים הראשיים, כאשר בענף ראשי מספר 60 אשר כות רתו "הובלה יבשתית" נקבע כדלקמן:
"שירותי הובלה בדרך היבשה (דרכים ומסילות ברזל), שירותי אוטובוסים, מוניות ורכבות; הובלת מטענים, הובלה דרך צינורות והובלה יבשתית אחרת, אינו כולל: השכרת ציוד תחבורה יבשתית – עם או ללא מפעיל (7100)".
תת ענף 6020 בענף משנה 602 שכותרתו "הובלת מטענים בדרכים", קובע:
"שירותי הובלה לכל סוגי מטענים ומשאות בדרכים, בקווים עירוניים ובין-עירוניים (במשאיות, במכוניות מסחריות, בטנדרים וכו'); הובלת עצים, הובלה בקירור, הובלת משאות כבדים, הובלה בתפזורת, מערבלי בטון, שירותי מנוף, שירותי "משלוח הביתה" מסופרמרקטים, העברת רהיטים ותכולת בית, איסוף נייר למחזור ועוד.
אינו כולל: משאיות להובלת מטענים בבעלות מפעלים שונים שיש לסווגם לפי פעילות המפעל; שירותי מוניות בקווים קבועים (6010), שירותי רכבת (6030), השכרת משאיות וטנדרים לשם הובלת משאות - עם או ללא מפעיל (7100)"
29. עולה אפוא, כי אף בהתאם לסיווג האחיד, תנאי להחלת הוראות
צווי ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים הינו הנחת תשתית ראייתית המלמדת על היות הנתבעת מפעל הובלה של מטענים שאינם בבעלותה – והתובע כלל לא הניח כאמור תשתית עובדתית כזו.
30. צודקת הנתבעת בטענתה, כי בפסיקה נקבע לא אחת כי מי
שמוביל סחורה שבבעלותו אינו נכנס בהגדרת "מפעל הובלה" לעניין צווי ההרחבה בענף ההובלה (ר' החלטתה של השופטת רימון-קפלן, סע (חי') 4882-12-08 יעקב אברהם – מילועוף אינטגרציית פטם אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, מיום 10.5.09; פסק דינה של הנשיאה שפר, עב (נצ') 2827/03 גזאלין מונעם – תערובות הצפון בע"מ, מיום 23.10.06; פסק דינה של השופטת אנגלברג-שהם, עב (ב"ש) 2679/03 אבו רחאל באסל – אילשר סוכנויות מזון בע"מ, מיום 9.11.06); מפסקי דין אלה עולה, כי הגם שהתובעים הועסקו בתפקידי נהיגה והגם שהמעסיקים סיפקו במסגרת פעילותם מוצרים ללקוחות, לא הוכח כי המעסיקים הובילו מוצרים שאינם שייכים להם מהיצרן ישירות לצרכן או מבעלי עסקים אחרים ללקוחותיהם, אלא הוכח כי המעסיקים רכשו את המוצרים תחילה ורק לאחר מכן סיפקו ללקוחותיהם מוצרים השייכים להם. לפיכך, לא הוחלו באותם מקרים צווי ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים; קביעות אלה יפות גם לענייננו.
31. משמדובר בתנאים מצטברים לתחולת צווי ההרחבה, הרי
שהעובדה כי התובע הועסק בתפקיד נהג משאית להובלת דלקים אין בה לבדה כדי להביא להחלת הוראות צווי ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים ומשלא הוכח קיומו של התנאי השני – הרי שאין תחולה לצווי ההרחבה בענייננו".

15. אף בענייננו, מהות פעילותה של הנתבעת היא מכירת הדלקים ללקוחות ולא הובלתם. הובלת הדלקים נדרשת לשם ביצוע המכירה ללקוח ואין היא אלא פעולה נלווית לעיסוק המרכזי של הנתבעת. משכך, לא חל בענייננו צו ההרחבה בענף ההובלה.
מכאן, כי התביעה המבוססת על חלות הצו (הפרשות לתגמולים ופיצויים מחודש ההעסקה הראשון לפי 150% מהשכר, הפרשה לקרן השתלמות על בסיס 150% מהשכר, וחישוב פדיון חופשה בעריף מוגדל של 150% מהשכר) נדחית.

מהו שכרם האמיתי של התובעים – האם השכר ששולם לתובעים בפועל היה
גבוה מזה שצוין בתלוש השכר?

16. התובע 1 טוען כי שכרו עמד על 12,400 ₪ בחודש נטו, אך בתלושי השכר מופיע סכום נמוך יותר.
התובעים 2-4 טוענים כי שכרו של כל אחד מהם עמד על 11,000 ₪ נטו.

התובעים טוענים כי ההפרש בין מה שמופיע בתלוש לבין משכורתם האמתית לטענתם – שולם להם מדי חודש במזומן.

17. הנתבעת מכחישה בתוקף כי שילמה לתובעים חלק משכרם במזומן.
הנתבעת טוענת כי השכר שקיבלו התובעים היה בהתאם לתלושים ולא מעבר לכך וכי טענת התובעים כאילו שולם להם שכר שאינו מצוין בתלוש היא טענה "הזויה".

בעדותו בבית הדין חזר ועמד על טענה זו מנהל הנתבעת:

"ש. האם נכון ששילמת להם חלק מהשכר במזומן?
ת. לא היה ולא נברא. אני יכול להתעסק עם מזומן. יש לי רישיון מרשות המסים. אני יכול להתעסק עם מזומן? על סמך מה אתה קובע את זה? תוכיח את זה. אני מראה לך תלושים כמה קיבלו".

עד הנתבעת, מר ימין איבגי שהינו עובד הנתבעת, העיד כי אינו מקבל חלק מהשכר במזומן (עמ' 34, ש' 10-11).

18. חזקה היא כי תלוש השכר שקיבלו התובעים מידי חודש בחדשו משקף את השכר שקיבלו. כאשר עובד טוען לתשלום שכר במזומן וכי תלושי השכר אותם קיבל הינם פיקטיביים, הנטל להוכיח מה גובה השכר ששולם לו רובץ על כתפיו על פי הכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

19. התובעים קיבלו את תלושי השכר מדי חודש וראו את הסכום שרשום בהם. התובעים לא פנו לנתבעת בזמן אמת, אלא הם באים כעת וטוענים כי תלושי השכר אינם משקפים את השכר ששולם להם וכי השכר ששולם הינו גבוה מהרשום בתלושים.
מעבר להצהרתם בעלמא לא הביאו התובעים כל ראיה שתתמוך בטענתם זו. התובעים לא הציגו דפי חשבון בנק המעידים על הפקדת מזומנים, לא הציגו מסמך עליו מצוין דבר התשלום במזומן או עדות אחרת כלשהי.

20. לאור האמור לעיל ועל יסוד החזקה כי תלושי השכר משקפים את השכר הנכון הרי שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי השכר ששולם להם היה גבוה מהשכר שנרשם בתלוש וכי שולם להם במזומן.
לכן בכל הנוגע לחישוב רכיבי תביעתם של התובעים נתייחס לשכר הרשום בתלושי השכר כשכרם הקובע.

לנוכח האמור, גם התביעה לפיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים- דינה להידחות.

נסיבות סיום עבודת התובעים
עילת הפיטורים

21. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, מבדיקה שערכה במערכות שלה התברר שהתובעים מעלו ברכושה ופעלו למכור/למסור/להעביר לצד ג' דלקים של הנתבעת.
לטענתה, אחר התנהלות התובעים נוהל מעקב צמוד במשך מספר חודשים והתברר, כי בזמן העבודה, נהגו התובעים לעצור את משאית הדלק לכ-15-20 דקות בנקודה קבועה ב"כביש 781, שפרעם", שאינה במסלול נסיעתם (להלן: "נקודת העצירה") ולרוקן שם לתוך מיכלים דלק בכמויות שונות ממשאיות הנתבעת עליהן נהגו.
מנהל הנתבעת נסע לנקודת העצירה וגילה שם מכלי פלסטיק ובתוכם סולר. המנהל צילם תמונות מהמקום.
לטענת הנתבעת, התובעים זומנו לשימוע והכחישו את הטענות אולם ההסברים שנתנו לעצירה במקום לא הניחו את הדעת ועל כן פוטרו התובעים לאלתר.
לטענת הנתבעת, היא הגישה תלונה למשטרה אולם תלונה זו או תוצאותיה לא הוצגו בפנינו.

22. בתצהירו חזר מנכ"ל הנתבעת בעיקרו של דבר על הטענות שבכתב ההגנה,
וכך כתב בתצהירו:

"9. אציין כי התובעים פוטרו ממקום עבודתם וזאת בשל מעילה ברכושה של הנתבעת. התובעים פעלו למכור ו/או למסור ו/או להעביר לצד ג' דלקים של הנתבעת וזאת במקום הספקת הדלקים ליעדם ו/או ללקוחות הנתבעת.
10. אטען כי לקראת סוף שנת 2014 בוצעה בדיקה במערכות הנתבעת וזאת לצורך שיפור וייעול הפעילות של הנתבעת וזאת בהתאם להנחייתי כמנהל הנתבעת.
11. במהלך הבדיקות התברר כי התובעים פועלים להעביר ו/או למכור ו/או למסור לצד ג' דלקים בהיקפים שונים ובכמויות יחסית קטנות אשר אינן מעלות חשש בחסרונן בבדיקות שגרתיות.
12. אטען כי לאחר גילוי החשד פעלתי לערוך מעקב אחר פעילות התובעים וזאת כדי לאמת את החשדות אשר הועלו בבדיקה וכך במשך מספר חודשים נוהל מעקב צמוד אחר התנהלות התובעים.
13. המעקב אחר התובעים אשר נטלתי בו חלק פעיל, העלה כי התובעים במהלך עבודתם נוהגים לעצור במקום ספציפי ליד צומת "אבלים" והם מעבירים ממכלי המשאיות בהן הם נוהגים למכלים מאולתרים דלקים בכמויות שונות אך קטנות יחסית אשר אינן מעלות חשד בזמן אמת.
14. חשוב לי לציין, כי העברת הדלק בוצע מברז אשר אינו מחובר למערכת האלקטרונית באופן ישיר ולכן רק לאחר ביצוע הבדיקה והצלבת נתונים בעניין הדלק שהיה במשאיות של התובעים נתברר כי קיימים חוסרים בדלקים כאשר הנתבעים נוהגים במשאיות.
15. אטען כי לא הסתפקתי בממצאי הבדיקה והוריתי על עריכת בדיקה יסודית ולצרכי כך הונפקו דוחות עצירה של המשאיות עליהן נוהגים התובעים ואז התברר כי התובעים נהגו לערוך עצירה למספר דקות עד לכ– 25 דקות, במקום ספציפי "בכביש 781, שפרעם" מקום אשר כלל אינו מצוי במסלול נסיעתם במסגרת עבודתם עבור הנתבעת.
16. כמו כן, הגעתי בעצמי למקום בו עצרו התובעים באופן קבוע וצילמתי מספר תמונות הכוללות תמונות של מכלי פלסטיק ובתוכם סולר."

הנתבעת חישבה את כמויות הסולר הגנוב, לטענתה, על בסיס זמני העצירות בנקודת העצירה, במכפלת תפוקת המשאבה והמחיר לליטר ודרשה, כטענת קיזוז, לקזז את סכום הגניבות כאמור שהסתכם לשיטתה במאות ליטרים לחדש בכל אחד מהחדשים ינואר עד מרץ 2015 בלבד, ובסכום העולה על 4,000,000 ₪.

23. הנתבעת צירפה לתצהירה להוכחת הטענה את הראיות להלן:

א. דוחו"ת של חברת "איתוראן".
מהדוחו"ת עולה כי הרכבים (עליהם נטען שהתובעים נהגו) עצרו מספר רב של פעמים בנקודה מסוימת ב "כביש 781, שפרעם". העצירות בוצעו לפרקי זמן שונים שנעו בין דקות בודדות לשעה.
במקרים בהם תועדה עצירה בנקודה, העצירה לא הייתה על מסלול הנסיעה שהתאים לסידור העבודה של התובעים ולשם הגעה לנקודה סטו המשאיות ממסלול הנסיעה שלהם.

ב. תמונות שצולמו בנקודת העצירה על ידי תומר מנהל הנתבעת.
בתמונות נראים שני מכלי פלסטיק גדולים. עוד נראים בתמונות עגלה נגררת עליה מיכל ברזל שמחוברת אליו משאבת דלק.

24. לטענת התובעים אין בדברים ממש. לטענתם, לא ניתנה להם ההזדמנות להתייחס לדברים ולהאשמות טרם הפיטורים.

התובעים טענו במסגרת תצהירים משלימים מטעמם כי הם לא גנבו סולר מהנתבעת ובוודאי שלא מכרוהו לצד ג'. בתצהירים של כל ארבעת התובעים יש הכחשה גורפת של דבר הגניבה הנטען.

בהתייחס לנקודת העצירה טענו התובעים כי נקודת העצירה הייתה
לשם התרעננות, שירותים ומנוחה, או בזמן המתנה בין סידור לסידור, כאשר
המשאית ריקה, וכי גם היו שוטפים שם את המשאית.
יחד עם זאת, התובעים הכחישו כי דוחו"ת העצירות שצרפה הנתבעת
מתייחסים למשאיות עליהן הם נהגו.
התובע 1 טען כי בחצי שנה האחרונה עבד כסדרן ואיך יכול היה לגנוב
דלק כאשר הוא בכלל נמצא במשרד?

הכרעה

25. מעסיק המבקש לטעון כי עובדו גנב ממנו – עליו הנטל להוכיח את דבר הגניבה.

26. כאשר מדובר בגניבה ממעביד, יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו מעבר למאזן ההסתברות (ע"ע (ארצי) 1079/04מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, [פורסם בנבו] מיום 25.4.06).

בית הדין הארצי הסביר את הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת, באופן הבא:

"מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר- 'לא נכון..לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת".

וכן:

"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי- צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת..- כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

27. יוצא, אפוא, כי הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח את טענותיה לגניבת סולר על ידי התובעים, הוא נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל, וזאת מכיוון שמדובר בהאשמה חמורה כנגד התובעים.
עם זאת, הנתבעת יכולה להוכיח את טענותיה בדבר הגניבה גם באמצעות ראיות נסיבתיות, ובלבד שהמסקנה היחידה שתעלה מהן תהיה כי התובעים הם שביצעו את הגניבה המיוחסת להם.

האם הנתבעת עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח את דבר הגניבה ?

28. לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות שהניחה הנתבעת בפנינו, ובשים לב לנטל המוגבר שנדרש במקרה בו אנו עוסקים, מסקנתנו היא שאף שהוכחו בפנינו חשדות שלא באו מחלל ריק, הרי שחשדות אלו לא הוכחו במידה הנדרשת בכלל, וביחס לתובעים בפרט. ונסביר.

29. ראשית, וגם בהנחה שהתובעים הם אלה שעצרו בנקודת העצירה במועדים שבדוחו"ת האיתוראן, לא הוכח בפנינו שנגנב סולר.

הנתבעת טוענת שהתובעים גנבו ממנה דלק בשווי של מיליוני שקלים.
מעבר לטענותיה הכלליות של הנתבעת, דוחות העצירה שאין בהם , להבדיל מראייה לעצירה במקום, כדי להוות ראייה לגניבה או חוסרים בדלקים ו מלבד תמונות של מיכלים ריקים שצולמו בתחנת העצירה, הנתבעת לא הראתה לנו בראש ובראשונה שנגנב ממנה סולר.
הנתבעת לא מצביעה על חסרים של סולר שנגנב בפועל, למעט מקרה אחד, שגם לגביו לא הובאו אסמכתאות מספקות .

הייתכן שחוסרי דלק בסכומים כה משמעותיים אשר חסרים לטענת הנתבעת בדוחותיה (שהרי קנתה כמות מסוימת, מכרה כמות מסוימת וההפרש בין הכמויות הוא שנגנב לטענתה) לא יהיה ניתן להוכחה בצורה כל שהיא ?

30. הנתבעת טוענת כי הברז ממנו רוקנו התובעים את הסולר הגנוב לא היה מחובר למחשב המכלית וכך הם לא עלו על הגניבה.

התובעים הכחישו קיומה של אפשרות זו.

לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת לקיומו של אותו ברז.
מכל מקום, גם אם קיים ברז כזה שממנו ניתן להוציא דלק מהמכלית ללא שיתועד במחשב, מרגע שחשדה הנתבעת בתובעים כי הם גונבים ממנה, היה עליה לאמת את החשד.
הנתבעת יכולה הייתה בנקל לחבר גם את הברז הצדדי למחשב המכלית (פעולה שאכן ביצעה בכל המשאיות שלה כתוצאה מגילוי הפרשה) ולגבש תשתית ראייתית לחשדותיה. הנתבעת לא עשתה כן.

31. הנתבעת טענה כי לאחר שהתעוררו אצלה החשדות, ערכה "מעקב צמוד" אחר פעילות התובעים ובדיקה יסודית של החשדות ומנהל הנתבעת בעצמו הגיע למקום העצירה וצילם תמונות.
אולם, אין בפנינו תשתית ראייתית כגון דו"ח מעקב או תמונות המתעדות את פעילות התובעים במקום העצירה לביסוס טענת הגניבות המיוחסת להם.

32. בנוסף לאלה, מנהל הנתבעת הצהיר (סעיף 21 לתצהיר המשלים) כי הגניבות שבוצעו היו בכמויות שבתוך מתחם הסטייה הקיים בין התדלוק לריקון, ומשכך לא עלה בידי הנתבעת לעקוב אחר ריקון הדלקים.

ככל שקיים מתחם סטייה בין תדלוק לריקון, ויש חוסר בכמות שבתוך מתחם הסטייה – לא ניתן לייחס את חוסר זה לגניבה ע"י מי מהתובעים.
מתחם סטייה פירושו טווח מסוים שבמסגרתו ייתכן שיהיה חֵסֶר בין הכמות שמולאה במכל לבין הכמות שנפרקה ממנו. חׂסרים שנמצאים בתוך מתחם הסטייה אינם ראייה מספקת לגניבה.

33. טעם נוסף למסקנתנו הינו הימנעות הנתבעת מלהציג בפנינו את התלונה שלטענתה הוגשה במשטרה, את החומר המשטרתי ואת מסקנות החקירה.

הנתבעת טענה כי ביום 14.4.2015 הגישה תלונה במשטרה בעניין הגניבות. לא הוצג בפנינו כל מסמך המעיד על תלונה כאמור.
בנוסף, הנתבעת לא עדכנה מה התברר במהלך החקירה במשטרה.

מקום בו בעל דין נמנע מלהציג מסמך, חזקה שאילו היה מציג את אותו מסמך היה המסמך פועל לחובתו. הימנעותה של הנתבעת מלהציג את טופס התלונה שהגישה לכאורה למשטרה והימנעותה מלעדכן במצב בירור התלונה עומדים גם הם לחובתה של הנתבעת.

34. הנתבעת טענה, כי הגניבות הנטענות בוצעו בנקודת העצירה.
מעבר לבעייתיות שבהוכחת גניבות הדלק עצמן, וחסר כלשהו בדלק, גם לא הוכח לטעמנו במידה הנדרשת על פי הדוחות שהוגשו לנו מי נהג במשאיות בזמן שעצרו בנקודת העצירה.

הנתבעת הגישה דוחות עצירה מחברת איתוראן.
דוחות העצירה אינם כוללים את מספר הרכב אליהם הם מתייחסים.
הדוחות כוללים סעיף "תג זיהוי". בסעיף תג הזיהוי של הדוחות נכתב: "פייסל" / "רזיק" / "יהודה".
שמו של אף אחד מהתובעים לא מופיע בדוחות העצירה של איתוראן.

מר תומר לוי הסביר בעדותו את עניין קשירת דוח העצירה לתובעים באופן הבא (עמ' 37, ש' 29):

"כל פעם שאני מוציא דוחות זה עם התאריך של היום. כאשר רשום על הדוח שם של אדם המערכת רושמת את השם של הנהג שעובד באותו רגע על המשאית הספציפית. כאשר אני מוציא את הדוחות אחרי סיום עבודתם של התובעים הם יוצאים על שם העובד שעובד באותו יום על אותו רכב".

ובהמשך:

"ש. מפנה לדוח האיתוראן ומבקש שתגיד איך אנו יודעים של מי הדוחות האלה, עבור איזה נהג ואיזו משאית ?
ת. בדוח העצירות של איתוראן רשום. בשביל הנוחות יש תג זיהוי (עמודה 2) שם רשום מספר מכלית. בדוח עצירות רשום מספר מכלית בדרך כלל ואפשר לשנות אותו לשם הנהג. הגדרנו את שם הנהג. ברגע שמוציאים את הדוח היום זה מוציא עם השם הנוכחי של היום. אפשר להמציא את אותו דוח לפי מספר משאית. הפקידה שהוציאה לי את הדוח של 705 רשמה את השם של הנהג. אפשר להוציא את זה לפי מספר משאית".
ש. אתה מסכים שאין שום פרט זיהוי בתוך הדוחות שקושר אותם לכל אחד מהתובעים חוץ ממה שנוסף בכתב יד שזה מספר המשאית?
ת. אני הבאתי אסמכתא על פי מספר משאית את דוחות העצירות של המשאית. אין לי דרך אחרת להוציא מאיתוראן את הרכב. בתג זיהוי באיתוראן רשום את שמו של הנהג שעובד היום על המשאית. אפשר לבקש מאיתוראן את הדוח לפי מספר הרכב. לי יוצא הדוח לפי שם הנהג של היום".

במהלך הדיון הכחישו התובעים כי הם אלה שנהגו ברכב בזמן שעצר בנקודה החשודה. (ור' לדוגמא עדותו של התובע 2, מונתסר, בעמ' 17 - ש' 9-14, וכן עמ' 18 ש' 22, וכן עדותו של תובע 3, עמ' 21 - ש' 26-28).

באפשרות הנתבעת היה להביא מאיתוראן את הדוחות עם מספרי הרכב ולצרף אליהם תיעוד כל שהוא שמעיד שהתובעים הם מי שנהגו ברכבים באותם המועדים בהם בוצעו עצירות בנקודת העצירה.

גם כאן, הנתבעת לא הביאה ראיות חזקות דיין (בהתאם לנטל המוגבר שחל עליה) ואי הבאת הראיות פועלת לחובתה.

35. הראיות שהציגה בפנינו הנתבעת הן התמונות של הנקודה החשודה ללא אף אדם בסביבה, וממילא ללא קשר כל שהוא לתובעים, ודו"ח העצירות של חברת איתוראן אשר כאמור, הוגש ללא שניתן לקשור באופן ישיר בינו לבין מי מהתובעים.

36. לא נעלם מעינינו כי התובעים הכירו את נקודת העצירה ולא הכחישו קשר אליה. הם ידעו באיזה מקום מדובר והעידו שהם אכן היו באותו מקום בזמן העבודה.

התובעים לא הציגו לטעמנו הסבר משכנע לנסיעות שלהם לנקודת העצירה שלא הייתה על מסלול נסיעתם ולשהותם במקום במהלך זמן העבודה.
לטענתם הם עצרו שם להתרעננות ולמנוחה, לשירותים, לשטוף את המשאית (על אף שהיו זכאים לשטוף את המשאית במכוני שטיפה מטעם החברה ללא תשלום). לא הוצגה לנו כל ראיה שהיו במקום שירותים שבאפשרות התובעים היה להשתמש בהם וכן לא הוכח כי היה מקום לשטיפת המשאית ולמנוחה.
לא מתקבל על הדעת שהתובעים ילכו ל"התרעננות" באמצע העבודה, מבלי לתאם עם מנהליהם את אותה "התרעננות", את משך זמן ההתרעננות וכן את מיקומה של ההתרעננות.

37. בנוסף, מעדויות חלק מהתובעים עולה כי הם מודים שבנקודת העצירה בוצעו פעולות כלשהן של ריקון או תדלוק.

התובע 1 הודה בעדותו כי בזמן שעבד לטענתו כסדרן נהג לשלוח לשם נהגים והורה להם לרוקן את שאריות הסולר שהיה במשאיתם אל המכלים שהיו בנקודה. התובע 1 טען כי עשה כן בהוראתו של מר תומר לוי שהכחיש בתוקף עניין זה.

תובע 4 העיד כי בנקודת העצירה נהגו לתדלק באגרים של אדם בשם סימון (עמ' 23 שורה 12) וכך ציין בעדותו: "לשאלת בית הדין היו שם באגרים שהיינו מתדלקים באותו מקום".
מנהל הנתבעת הכחיש כי יש לנתבעת לקוח בשם סימון וכן הכחיש את העובדה שהנתבעת מתדלקת באגרים.

38. נציין, כי עדותם של התובעים בעניין מעשיהם בנקודת העצירה לא הייתה מהימנה בעינינו.
מחד התובעים כולם מודים כי היו בנקודת העצירה, אולם מאידך כאשר הם נשאלים מה עשו שם בזמן מסוים, הם עונים שלא הם נהגו ברכב באותו יום.

39. יחד עם זאת, כפי שציינו לעיל, נטל ההוכחה המוטל על מעסיק שטוען לגניבה על ידי עובדו הוא מוגבר. אמנם באפשרותו לבסס את טענתו על ראיות נסיבתיות אולם יחד עם זאת, על הראיות הנסיבתיות להוביל למסקנה אחת ויחידה והיא שהעובד החשוד ביצע את המעשה שמייחס לו המעביד. אין זה המצב במקרה שבפנינו.

אף שמקובלת עלינו עקרונית גרסת הנתבעת כי התובעים עצרו בנקודת העצירה גם במהלך זמן העבודה שלא על דעתה ושלא לצרכי העבודה, וההסברים שסופקו על ידם בעניין זה היו מבולבלים ובלתי משכנעים, האמור יכול שיצביע על הפרת משמעת מצדם אולם אינו עולה כדי הוכחה מספקת לטענת הגניבות ככלל, ובהיקפים הנטענים בפרט.

טענת הגניבה כלפי התובעים לא בוסס ה במידה הראייתית הנדרשת. הנתבעת לא סיפקה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה. הנתבעת נחפזה לפטר את התובעים מבלי שאומתו החשדות נגדם ו מבלי שנתמכו בראיות משמעותיות ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.

40. אשר על כן, קובעים אנו לאור הראיות שבפנינו כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת שהתובעים גנבו ממנה סולר.

התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין עקב היעדר שימוע

41. התובעים טוענים כי פוטרו על אתר וללא שנערך להם שימוע. זאת ועוד. התובעים טוענים כי מכתב הפיטורים נשלח להם בדואר למעלה מחודש מיום הפסקת העבודה ובמכתב כלל לא צוינה סיבת הפיטורים.

42. לטענת הנתבעת לתובעים נערך שימוע על ידי מנהל הנתבעת.

43. על חשיבותו של השימוע כבר נפסק כי:

"זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (ע"ע 1027/01 גוטרמן– המכללה האקדמית עמק יזרעאל[פורסם בנבו], מיום 7.1.2003, ההדגשות במקור).

44. בענייננו, לא הוכח כי נערך שימוע למי מהתובעים.

בישיבת הדיון המוקדם, לשאלת בית הדין מי ערך את השימוע, השיב נציג הנתבעת מר תומר לוי:

"מישהו מהמשפחה שלהם, עאמר מועדי הודיע להם על הפיטורים. אולי אחי אייל ערך את השימוע, אני לא זוכר...אני לא רציתי להפגש איתם."

בתצהיר מר לוי נטען כי הזמין את התובעים לשיחת שימוע בפניו וכי הזימון לשימוע היה באמצעות מר מועדי עאמר.

בחקירתו שב וטען מר לוי כי "ביקשתי מעאמר שהוא אחד המנהלים שלי בצפון לעשות להם שימוע ולפטר אותם" (עמ' 37 לפרוטוקול).
עם זאת, משנשאל האם לא ראה צורך לדבר עם התובעים, לעמת אותם עם הממצאים ולאפשר להם להגן על עצמם, השיב:

"לא צריך. אני לא בית משפט. הבנתי שיש נזק וזה כל הסיפור. ברגע ששוכנעתי מעבר לכל ספק שהם גנבו סולר נגמר הסיפור שלהם".

לא הוצג בפנינו לא מכתב זימון לשימוע ולא פרוטוקול שימוע.
גם מר עאמר לא מסר תצהיר או זומן להעיד בפנינו.
הסתירות שבגרסאות מר לוי בעניין זה ותשובותיו בחקירתו מאשרות כי לתובעים לא נערך שימוע.

45. התובעים פוטרו מהנתבעת, בשל חשדות והאשמות בגניבה, ללא שניתנה להם האפשרות להציג את גרסתם לאירועים הנטענים.
משכך פיטוריהם נעשו שלא כדין וזכאים הם לפיצוי עקב כך.

התובעים תבעו פיצוי בגובה שכר חודש אחד.
גובה הפיצוי יעמוד על משכורת אחת, כמפורט להלן:

לתובע 1 – 9,731 ₪.
לתובע 2 – 3,651 ₪.
לתובע 3 –9,718 ₪.
לתובע 4 –10,043 ₪.

לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21/3/15 ועד התשלום בפועל.

פיצויי פיטורים

46. אין מחלוקת כי ארבעת התובעים פוטרו מעבודתם.
בעוד שהתובעים 1-2 זכאים לפיצויי פיטורים, התובעים 3-4 עבדו אצל הנתבעת מספר חודשים בלבד, ומשכך הם אינם זכאים לפיצויי פיטורים.

47. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בנסיבותיו החמורות של המקרה יש להחיל את סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג– 1963.
לטענת הנתבעת, אם בשל מעשי הגניבה ואם בשל כך שהוכח שהתובעים ניצלו
את זמן העבודה לעיסוקיהם הפרטיים, סטו ממסלול הנסיעה, ביצעו עצירות
לא מאושרות בנקודת העצירה והכל על חשבון הנתבעת אשר נתנה בהם אמון
יש כדי להביא לשלילת הפיצויים.

48. אלא שדרישת הנתבעת לשלול את פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 17 הועלתה מפורשות לראשונה בסיכומי הנתבעת.
ב"כ התובע, בסעיפים 18-25 לסיכומיו, מתנגד להרחבת חזית ולהעלאת טענת הגנה על ידי הנתבעת אשר לא הועלתה על ידה בכתב ההגנה.

49. משקבענו כי טענת הגניבות לא הוכחה ברמה הנדרשת, ולנוכח העובדה כי טענת הנתבעת לשלילת הפיצויים הועלתה לראשונה בסיכומיה, אין מקום להורות על שלילת הפיצויים.

50. הפיצויים לתובעים 1 ו-2 יחושבו על בסיס שכרם הקובע בהתאם לתלוש השכר.

התובע 1 הועסק אצל הנתבעת מיום 22.12.2011 ועד ליום 21.03.2015, ובסך
הכל 3 שנים ורבע. שכרו הקובע - 9,731 ₪.
פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הינם 31,625 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה
וריבית כחוק מיום 21/3/15 ועד התשלום בפועל.

התובע 2 הועסק אצל הנתבעת מיום 28.04.2013 ועד ליום 21.03.2015, ובסך
הכל שנתיים ו- 11 חודשים (2.91). שכרו הקובע – 3,651 ₪.
פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע 2 הינם 10,624 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה
וריבית כחוק מיום 21/3/15 ועד התשלום בפועל.

ככל שהפרישה הנתבעת עבור התובעים 1 ו-2 לקופה כלשהי סכומים על חשבון פיצויי פיטורים, תתן היא לתובעים מכתב שחרור וטופס 161 וככל שקיים הפרש לתשלום תשלים הנתבעת את תשלום יתרת הפיצויים עד לסכום שפסקנו לעיל, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

דמי הודעה מוקדמת

51. משפוטרו התובעים לאלתר, בנסיבות שתוארו לעיל, זכאים הם לתמורת הודעה מוקדמת כדלקמן:

תובע 1 –9,731 ₪.
תובע 2 –3,651 ₪.
תובע 3 –1,552 ₪ לפי 388 ₪ ליום(4 ימים).
תובע 4 –1,608 ₪ לפי 402 ₪ ליום (4 ימים).

שכר חודש אחרון

52. הנתבעת שללה מהתובעים את השכר של החודש האחרון לעבודתם, לטענתה כקיזוז מחוב הסולר שנגנב לכאורה.

הואיל וטענת הגניבה לא הוכחה ברמה הנדרשת, על הנתבעת לשלם את שכר החודש האחרון לכל אחד מהתובעים.
התובעים עבדו עד ליום 21.03.2015 (67.75% מהחודש).

הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

לתובע 1- 6,592 ₪
לתובע 2 - 2,473 ₪
לתובע 3 - 6,583 ₪
לתובע 4 – 6,803 ₪.

54. בנסיבות המקרה, לנוכח המחלוקת הקיימת בין הצדדים, אף כי טענת הגניבה לא הוכחה ברמה הנדרשת, אין מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר.
הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.

התביעה לגמול שעות נוספות

55. התובעים טענו כי עבדו בשעות נוספות במתכונת קבועה.
לטענתם, הם עבדו בממוצע כ - 12 שעות בכל יום מהימים א-ה ועוד כ – 7 שעות בכל יום ו' בממוצע, כל זאת לטענתם מבלי ששולמה להם תמורה עבור שעות נוספות כלל.
התובעים מוסיפים וטוענים כי מעולם לא הורו להם להחתים כרטיס נוכחות
מכל סוג שהוא – ידני או אלקטרוני.

56. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעים לא הועסקו בשעות נוספות.
לטענתה, קיים דוח שעות פעילות של המשאית עליה עבד כל אחד מהתובעים יחד עם נהג נוסף ומשם ניתן לגזור את שעות העבודה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעים לא הציגו ולו ראשית ראיה בדבר
טענותיהם לעבודה בשעות נוספות אלא טענו בעלמא כי עבדו כ -12 שעות
ביום.

57. הדרישה לתשלום שעות נוספות כפי שהופיעה בכתב התביעה הושתתה על עבודה לפי מתכונת עבודה קבועה. הנתבעת התגוננה כנגד טענה זו ופעלה לסתירתה.
ואכן, כפי שנרחיב להלן, שוכנענו כי אין ממש בגרסה זו.

58. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה שעות נוספות לתובעים כלל. (אין רישום המעיד על כך בשום תלוש מתלושי השכר של מהתובעים).

59. מהראיות שבאו בפנינו ומחקירות התובעים ועדי הנתבעת שוכנענו כי גרסת התובעים לעניין שעות עבודתם אינה מהימנה, כי התובעים לא עבדו בשעות נוספות כפי שנטען על ידם וכי ככלל, לא עבדו באופן קבוע בשעות נוספות ברמה היומית.

60. התובעים טענו בתצהיריהם כי עבדו במתכונת של 11-13 שעות בימים א'-ה', לרוב בבוקר בין השעות 6:00 עד 17:00 או 19:00 בערב לפחות, ולעיתים גם בתדלוק לילה עד 1:00 או 2:00 לפנות בוקר.

מהחקירות עולה, כי העבודה התבצעה בשתי משמרות, משמרת יום ומשמרת לילה כשמתבצעת החלפה של הנהגים בין משמרת למשמרת. עובדה זו כלל לא צוינה בתביעה או בתצהירי התובעים.

בחקירתו של התובע 1 הודה התובע כי ישנו נהג למשמרת יום, המוחלף בנהג אחר למשמרת לילה, בסתירה לאמור בתצהירו המשלים.
משנשאל מתי מתחילה משמרת הלילה השיב :

"תלוי מתי מסיימים משמרת יום. לפעמים בשעה 15:00 לפעמים ב- 18:00...לפעמים זה מתחיל או בשעה 16:00 או בשעה 18:00 או בשעה 19:00. מתי שמקבלים את האוטו מהנהג של סידור היום..." (עמ' 12-13 לפרוטוקול).

התובע 1 הודה למעשה כי "אין שעה מסויימת" לסיום משמרת היום ותחילת משמרת הערב (ר' עדותו בעמ' 14 שורה 21 לפרוטוקול).
השעות שציין לא רק שאינן קבועות אלא שאינן תואמות לשעות שבתצהירו.

התובע 2 העיד כי עבד במשמרות יום ובמשמרות לילה אותן התחיל עם לקיחת הרכב מהחניון במג'אר (עמ' 17 לפרוטוקול).

גם התובע 3 העיד כי עבד במשמרות יום וכי בשביל להחליף אותו במשמרת באו לחניה במג'אר, הוא לא יודע שעה מסויימת (עמ' 22 לפרוטוקול).

התובע 4 העיד כי עבד על הרכב של התובע 2, לפעמים בלילה ולפעמים ביום.
התובע לא ידע להסביר את שעות העבודה הנטענות שלו ושל התובע 2 (12 שעות עבודה כל אחד) וכיצד הן מתיישבות עם דוחות האיתוראן לפיהן המשאית לא עבדה 24 שעות ביממה (ר' עמ' 26 לפרוטוקול).

61. מטעם הנתבעת העידו שני עובדים אשר עבדו גם הם על המשאיות עליהן עבדו התובעים במשמרת שנייה, אם כי לא באופן קבוע ויום יומי.
עדותם סתרה את טענות התובעים באשר לעבודה במשמרות של כ-12 שעות ואת שעות המשמרת הנטענות על ידם.
העדים חיזקו את טענת הנתבעת כי משמרות הנהגים מתחילות ומסתיימות במגרש במג'אר, מתועדות בחברה ע"י הסדרנים ומוזנות למערכת ממוחשבת גם אל מול דוחות איתוראן (עדות מר אקושוילי בעמ' 28, 31 לפרוטוקול, עדות מר איבגי בעמ' 33- 34).
עדותם של שני העדים הללו הייתה מהימנה בעינינו.

62. הנתבעת לא הציגה דוחות איתוראן המעידים על שעות הפעילות של המשאיות. הוצג דו"ח הפסקות לצורך הוכחת טענת הנתבעת לעצירות וגניבת דלק במהלך המשמרות.
עם זאת, הנתבעת הציגה רישום ממוחשב של משמרות הנהגים ושעות הפעילות של המשאיות עליהן נהגו התובעים, שהוגש כטבלת אקסל.
מטבלת האקסל עולה כי ברמה היומית, התובעים לא עבדו על פי רוב בשעות נוספות.
לא ברור מי ערך או הזין הנתונים כבסיס לרישום זה אך עדי הנתבעת אישרו כי זה יוצא ממשרד הנתבעת ומשקף שעות עבודתם.

63. גם מר אקושוילי עד הנתבעת העיד כי עבד 8,6 ו-10 שעות, תלוי בעבודה (עמ' 28 לפרוטוקול) , היינו כי מידי פעם עבד גם בשעות נוספות.

64. בכתב התביעה טענו התובעים לתשלום שעות נוספות על בסיס מתכונת עבודה, ולא תבעו כי יפסקו להם שעות נוספות מכ וח תיקון 24 לחוק הגנת השכר או על יסוד סעיף 26ב(ב) לחוק .

כפי שקבענו לעיל, גרסת התובעים באשר למתכונת עבודתם אינה מהימנה והיא נדחית על ידנו.

65. בסיכומיהם העלו התובעים טענה חלופית, חדשה, כי ייפסקו להם 60 שעות נוספות לחודש מכוח סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, שמאפשר לבית הדין לפסוק לעובד עד 60 שעות נוספות בחודש אם המעסיק לא מילא את חובתו לנהל פנקס רישום נוכחות.

66. חוק הגנת השכר הטיל על המעסיקים את החובה לנהל רישום נוכחות במקום העבודה. ככל שלא יעמדו בחובה זו, מקום בו עובד יטען לעבודה בשעות נוספות, הנטל להוכיח שלא כך הוא – יוטל על כתפי המעסיק אולם, גם על עובד שתובע פיצוי מכ וח סעיף 26ב לחוק הגנת השכר להציג ראשית ראייה בדבר טענתו לעבודה בשעות נוספות.

67. גרסת התובעים באשר לעבודה קבועה בשעות נוספות בימים א-ה נדחית על ידנו. אולם, מנגד, על יסוד הראיות שבפנינו, לרבות דוחות האקסל שהגישה הנתבעת ועדות עדי הנתבעת, עולה כי מידי פעם נדרשו הנהגים לעבוד בשעות נוספות.
בנוסף, התובעים טענו כי עבדו שישה ימים בשבוע ועובדה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת.
אף אם לא עבדו התובעים בשעות נוספות ברמה היומית, עבודתם בימי ו' ככל שהיא עודפת על היקף של 43 שעות שבועיות מהווה עבודה בשעות נוספות.

68. לנוכח כל האמור, אנו קובעים, על דרך האומדנא, כי התובעים עבדו בהיקף ממוצע של כ-10 שעות נוספות בחודש (אם בימי חול ואם בימי ו').

הנתבעת תשלם לתובעים בהתאם לשכרם הקובע השעתי כפי שמופיע בתלוש השכר, הפרשי שעות נוספות על פי החישוב הבא:

לתובע 1: 10 שעות לחודש X 39 חודשים X65.4 ₪ (125% מגובה שכר שעתי לפי תלוש אחרון) סה"כ 25,506 ₪ .
לתובע 2: 10 שעות לחודש X 23 חדשים X 24.5 ₪ סה"כ 5,635 ₪
לתובע 3: 10 שעות לחודש X 65.3 X 5 חדשים סה"כ 3,265 ₪
לתובע 4: 10 שעות לחודש X 67.48 X5 חדשים סה"כ 3,374 ₪.

על הסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.

התביעה לפדיון חופשה

69. לטענת התובעים, הנתבעת רשמה את יתרת החופשה באופן פיקטיבי, כאשר לשיטתם לא ניצלו ימי חופשה כלל. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת.

70. רישום צבירת וניצול ימי החופשה מופיע בתלושי השכר.
חזקה על התלושים שמשקפים הם את המצב בפועל.
אין מדובר ברישום הנחזה כפיקטיבי (לדוגמא רישום ניצול קבוע מידי חודש, איפוס יתרות וכד').

מקובלים עלינו הרישומים בתלושים כמשקפים בזמן אמת את צבירת וניצול החופשה. אשר על כן, תשולם לתובעים יתרת ימי החופשה כפי שמופיעה לזכותם בתלוש השכר האחרון, ככל שקיימת יתרת זכות , בהתאם לפירוט שלהלן ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל:

לתובע 1 - אין ימי חופשה בזכות.
לתובע 2 - 583 ₪
לתובע 3 - 1,673 ₪
לתובע 4 - 1,673 ₪

התביעה לדמי הבראה

71. התובעים 1-2 טוענים כי דמי ההבראה נרשמו בתלושי השכר אך לא שולמו בפועל.
הנתבעת הכחישה טענה זו.

72. מעיון בתלושי השכר של התובעים אנו למדים כי כאשר שולמו למי מהם דמי הבראה – תמיד היה זה בנוסף לשכר היסוד שבתלוש.
התובעים הודו במסגרת הדיון המוקדם כי הסכום שבתלוש שולם להם בהעברה בנקאית או בצ'קים.
התובעים לא הציגו העתקי הצ'קים או ההפקדות כתמיכה לטענתם כי דמי ההבראה שבתלוש לא שולמו.

אשר על כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

טענות הקיזוז של הנתבעת

73. הנתבעת מבקשת לקזז מהתובע 1 יתרת הלוואה שלטענתה ניתנה לו וטרם הושבה, בסך 20,000 ש"ח.
כן מבקשת היא לקזז מהתובעים 2 ו-3 סכום של למעלה מ-2,000,000 ₪ בגין גניבת סולר ובגין זמן הנסיעה והשהייה בנקודת העצירה לפי תחשיב עלות שעת עבודה של משאית.

קיזוז יתרת ההלוואה מהתובע 1

74. התובע 1 התייחס בתצהירו לעניין ההלוואה, הודה בקבלת הלוואה אך טען כי פרע את ההלוואה במלואה על דרך קיזוז הסכומים מהשלמת השכר שקיבל במזומן.

בחקירתו הנגדית, הודה כי נטל הלוואה בגובה 50,000 ₪. כשנשאל האם החזיר את ההלוואה במלואה, השיב בחיוב, וכי לפי התלושים הורידו לו 5,000 ₪ כל פעם.

התובע עומת עם התלושים, בהם קוזזו לו מחודש 9/14 5,000 ₪ כל פעם, היינו 30,000 ₪ בלבד. בשלב זה טען שקיזזו לו גם מסכומי המזומן שלטענתו קיבל.
בהמשך טען כי מהמזומן "לפעמים היה שולח את ההפרש ולפעמים פחות ואני לא חישבתי".

75. טענת התובע כי קיבל שכר במזומן נדחתה על ידנו.
מכאן, גם דין טענתו כי החזר ההלוואה נעשה מאותם "תשלומים" דינה להידחות.
מכל מקום, גרסת התובע לא הייתה אחידה ולא מהימנה. בסופו של דבר התובע הודה כי לא חישב את החזר/יתרת ההלוואה ומשמעות הדבר, כי גם לשיטתו הוא אינו יודע אם החזיר מלוא ההלוואה.

76. מקבלים אנו טענת הנתבעת כי פירעון ההלוואה נעשה באמצעות תלושי השכר. עיון בתלושי השכר מעלה כי נפרעו 30,000 ₪ מתוך 50,000 ₪.

אשר על כן, יתרת ההלוואה בסך 20,000₪ תקוזז מהסכומים שנפסק לתובע במסגרת פסק הדין.

קיזוז הדלקים וזמן הנסיעה והשהייה בנקודת העצירה

77. כפי שקבענו לעיל, הנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת טענת הגניבה, ועל כן, טענת הקיזוז, המבוססת ברובה המכריע על שווי ליטר דלק במכפלת מס' הליטרים לדקת תדלוק במכפלת מספר דקות העצירה בנקודת העצירה - דינה להידחות, וזאת אף מבלי שנדרש לדרך חישוב טענת הקיזוז בעניין זה, שאינה מבוססת על חוסר דלק מוכח כלשהו אלא על נזק תיאורטי בלבד.

סיכום

78. התביעה מתקבלת בחלקה.
על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כמפורט להלן:

לתובע 1 :

פיצויי פיטורים בסך 31,625 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
21/3/15 ועד התשלום בפועל.
דמי הודעה מוקדמת בסך 9,731 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 9,731 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
שכר חודש 03.2015 בסך 6,592 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות בסך 25,506 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ור יבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.

מהסכומים לעיל יש לקזז יתרת הלוואה בסך של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי
הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.

לתובע 2:

פיצויי פיטורים בסך 10,624 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
21/3/15 ועד התשלום בפועל.
דמי הודעה מוקדמת בסך 3,651 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 3,651 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
שכר חודש 03.2015 בסך 2,473₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פדיון חופשה בסך 583 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15
ועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות בסך 5,635 ש"ח ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ור יבית כחוק מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.

לתובע 3 :

דמי הודעה מוקדמת בסך 1,552 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 9,718 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
שכר חודש 03.2015 בסך 6,583 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פדיון חופשה בסך 1,673 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15
ועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות בסך 3,265 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ור יבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.

לתובע 4 :

דמי הודעה מוקדמת בסך 1,608 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 10,043 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום 1/4/15 ועד התשלום בפועל.
שכר חודש 03.2015 בסך 6,803 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.
פדיון חופשה בסך 1,673 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/15
ועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות בסך 3,374 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/4/15 ועד התשלום בפועל.

79. כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

77. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ח, (28 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר הנו סלמאן
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר חיים הובר
נציג מעסיקים