הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 46907-12-14

22 אוקטובר 2017
לפני: כב' השופטת דלית גילה
נציג ציבור (ע) - מר יעקב זיגדון
נציגת ציבור (מ ) - גב' חוה טרטקובסקי שמשי

התובע
איציק אלחרר, ת.ז. XXXXXX049
ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן ואח'
-
הנתבעת
מינץ התקנות ושירותים בע"מ, ח.פ. 513381111
ע"י ב"כ: עו"ד טלי שטקלר-טימסית

פסק-דין
פתיח
עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע, מר איציק אלחרר (להלן: התובע), לזכויות שונות מתחום משפט העבודה המגן - פיצויי פיטורים ופיצוי על אופן סיום העסקתו , תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי גמול שעות נוספות ופיצוי בשל העדר פרוט בתלושי השכר - בגין תקופת העבודה, לרבות נסיבות הפסקתה, בשירות הנתבעת, חברת מינץ התקנות ושירותים בע"מ (להלן: הנתבעת ו/או החברה ).

נציין, כי בתחילת הדרך נתבע גם תשלום עקב חסר בהפרשות לפנסיה, אך, ביום 18.6.15, בדיון המוקדם, ניתן פסק-דין חלקי, בהסכמה - בעניין הסכום לתשלום, שימצה רכיב תביעה זה - והנושא לא נותר במחלוקת.

עוד יש לציין, כבר עתה, כי במהלך המשפט ביקש התובע למחוק מתצהירי הנתבעת סעיפים המתייחסים לתמליל הקלטה ולהוציא את התמליל מתיק בית-הדין. בהחלטה מיום 21.1.16 נקבע, כי אין לגרוע מתצהירי הנתבעת, אולם, ניתנה לתובע זכות להשלמת תצהירו, בנקודה זו, לפני שתחל ישיבת ההוכחות. דא עקא, שהתובע לא ניצל זכות זו ורק בסיכומיו נטענו עובדות חדשות, באופן המרחיב את החזית, שהנתבעת התנגדה לו בסיכומיה - והצדק איתה. מי שלא ניצל זכות שניתנה לו להבאת ראיות אינו רשאי לטעון לעובדות חדשות לאחר מכן. משכך - אין לקבל בסיכומים טענות עובדתיות כנגד ההקלטה, ולמסקנות המתבקשות נתייחס בהמשך.

נכריע תחילה בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה, ובהתאם לקביעות העובדתיות, בהקשר זה, נבחן את הזכויות הכספיות הנתבעות.

עובדות ועיקר טענות הצדדים
בדיון המוקדם, הוסכם, כי התובע עבד במשכורת חודשית והשכר הקובע, לצרכי החישובים השונים - ככל ש יגיע לתובע תשלום - הינו 6,000 ₪ [עמ' 2, ש' 18] .

לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן:
הנתבעת היה חברה שהתאגדה בישראל, כדין, ועיסוקה בשיווק מערכות מצוקה ממוחשבות והתקנתן.
התובע הועסק בשורות הנתבעת כטכנאי התקנות , החל מיום 2.1.13 ועד ליום 24.2.14 (להלן: תקופת ההעסקה).
לא נחתם עם התובע חוזה העסקה, בתחילת הדרך המשותפת , אף לא נמסרו לו תנאי עבודה בכתב. מסמך שכותרתו "הסכם עבודה" נחתם רק ביום 15.10.13 [תצהיר מטעם הנתבעת - נ/1, נספח ג' (להלן: הסכם העבודה)].
ביום 6.8.13 התובע התפטר מעבודתו, בהודעה בכתב-יד [ נ/1, נספח א' (להלן: מכתב ההתפטרות)], בה כתב:
"אני איציק אלחרר מתפטר בתאריך 6/8/13 נאמר לי שאני צריך לתת 8 וחצי ימים מהתשלום מהסכר [כך במקור] .
תודה רבה
איציק"
לטענת הת ובע - הוא התפטר עקב הפרה גסה בתשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות, ובעיקר לנוכח הלנת שכרו החודשי; והוא שב לעבודתו בנתבעת בראשית חודש 10/13, או במועד סמוך לכך , לאחר שהובטח לו על ידי מנהלת הנתבעת, גב' רונית מינץ (להלן: המנהלת), כי שכרו ישולם לו מעתה ואילך במ ועד, וכך גם שאר זכויותיו הסוציאליות.
עוד לטענת התובע - כשהתפטר, ב -8/13, דרשה המנהלת שימסור הודעה בכתב, כתנאי לתשלום יתרת זכויותיו הסוציאליות , ולכן מכתב ההתפטרות.
התובע שב לעבודה, בהסכמה, ביום 15.10.13, כחודשיים לאחר מכתב ההתפטרות; אז נחתם הסכם העבודה, והנתבעת ראתה אותו כמי שהחל העסקתו מחדש , בתאריך זה, שצויין מאז בתלושי השכר כתחילת העבודה.
לטענת הנתבעת - היא העסיקה את התובע בשתי תקופות נפרדות: מיום 2.1.13 ועד 6.8.13 (להלן: התקופה הראשונה), וכן מיום 15.10.13 ועד ליום 25.2.14 (להלן: התקופה השניה ).
כמו כן, לטענתה - התקופה הראשונה הסתיימה בשל כך שבפתחו של יום עבודה יצא התובע בנסיעה ברכב הנתבעת , ביחד עם עובד נוסף, לכיוון האתר בו ביצעה הנתבעת עבודות, ובאמצע הדרך שב על עקבותיו, חזר למשרדי הנתבעת, הודיע על התפטרותו וסירב להמשיך ולעבוד מספר ימים, עד להתארגנות הנתבעת , אלא, הגיש את מכתב ההתפטרות, בתוקף מיידי, ללא מתן כל סיבה או נימוק וללא מתן "הודעה מוקדמת".
מוסיפה הנתבעת וטוענת - כי התובע שב לעבוד בתקופה השניה, לאחר שהתחנן בפני המנהלת זמן רב להחזירו לעבודה , ומאחר שהתובע טען בפני המנהלת, כי הינו כבן 40 ומתקשה למצוא עבודה קבועה, נעתרה זו לתחינותיו להשיבו לעבודה, לאחר שמערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה , בהסכ מה, ובהסכם העבודה יושמו מסקנות מן העבר, ביחס לעבודתו של התובע ; כך - לדוגמא - נוכח התנהגותו נכתבה התחייבות במפורש: "... התקשורת בצורה מכובדת ומכבדת. (צעקות והרמת קול יפסיקו את ההתקשרות ללא תנאים ופיצויים)" [הסכם העבודה - סע' 4 , ועוד].
נבהיר כבר עתה, כי נוכח הפער הקצר, עד שהעבודה חודשה, בהסכמה - תקופת העבודה היא רצופה, וההפסקה רלוונטי ת רק לחישוב זכות כספית .
לאחר שהתובע התפטר, בסוף התקופה הראשונה, ולפני שהתקבל חזרה לעבודה בתקופה השניה, התקיימו שיחות בנדון בינו לבין המנהלת. אחת מהן הוקלטה והנתבעת הציגה תמליל של ה [נ/1, נספח ב' (להלן: השיחה המוקלטת או התמליל, בהתאם להקשר)].
ביום 11.2.14 שהה התובע ביום "חופש", כעולה מהרשום בדו"ח הנוכחות שלו, לחודש 2/14 [ נ/1, נספח ד'].
יחסי העבודה הסתיימו בתאריך 25.2.14 והצדדים חלוקים על הנסיבות.
החל מיום 12.2.14 לא התייצב התובע לעבודה, מבלי להודיע דבר, לא ענה בטלפון למנהלת או ל חבריו לעבודה, ובא ביום 25.2.14 וטען שהוא חולה.
רק במועד זה הציג התובע אישורי מחלה - לתקופה מיום 12.2.14 ועד 14.2.14 [ שניתן ביום 13.2.14 - ת/1, נספח ב']; מיום 16.2.14 עד 18.2.14 וכן לימים 19.2.14 ו- 20.2.14 [ נ/1, נספחים ד' ו- ו'].
נעיר, כי 15.2.14 היה יום שבת.
כאמור, אישור רפואי על מחלה, לתקופה 21.2.14 - 24.2.14, לא הוצג ב תאריך 25.2.14; כזה צורף לכתב-התביעה , לראשונה, והתובע הודה בתצהירו, כי קיבל אישור זה, בדיעבד, רק ביום 25.2.14, לאחר סיום יחסי העבודה [ ת/1, סע' 33-30].
לטענת הנתבעת - התובע לא הציג בפניה אישורי מחלה בתוקף , כי תוקפם של שלושת אישורי המחלה , שהיו בידיו והציגם ביום 25.2.14, פג ביום 20.2.14, קרי, 5 ימים קודם לסיום יחסי עובד-מע סיקה, ואישור המחלה האחרון (לימים 24.2.14-21.2.14), לא הוצג בפניה כלל, שכן, הוצא על יד י התובע בדיעבד, ביום 25.2.14, לאחר סיום יחסי העבודה ואף אינו כולל את יום הוצאתו.
לטענת התובע - הוא פוטר מעבודתו לאלתר, בהודעת "וואטסאפ", בעודו שוהה בחופשת מחלה .
זה המקום לציין, כי התובע צרף לתצהירו תדפיסי תכתובות ב-"וואטסאפ", באופן מקוטע ולא רציף, עם תאריכים שהוספו בכתב יד, דבר שהקשה לעקוב אחר חילופי הדברים והקשרם [ ת/1, נספחים ג', ה', ז' ו-ט' (ובנושא אחר י"א-י"ב)], ברם - באף אחד מהקטעים לא נראית "הודעת פיטורים".
הואיל והתובע לא התייצב לעבודה ולא מסר אישור על מחלה, כתבה לו המנהלת, ביום 21.2.14 או בסמוך לכך, הודע ת "וואטסאפ" [ת/1, נספח ז']:
"בקר טוב
תגיע בבקשה ביום ראשון בשעה 10 תביא איתך את כל החולצות סווצרים שקיבלת ולא לבשת כמו כן תביא את הקלסר וכל חומר אחר שיש לך של החברה כולל רישומי צבעים ודוחות. שבת שלום רונית"
התובע השיב, ככל הנראה באותו יום, שהוא רוצה את תלו שי המשכורת שלו, ותו לאו [ת/1, נספח ז'].
ביום ראשון, 23.2.14, הודיע התובע שיאחר "... רק אחרי 11" [שם - לא רואים באיזו שעה נשלחה הודעתו ]; רק כאשר המנהלת ענתה לו שהיא לא יכולה אחרי 10 הרחיב התובע ושאל מה עם המשכורת שלו והוסיף [שם] :
"... וכמו שאת אמרת לי שאני מפוטר בהיום [במקור] שישי בהודעה אני רוצה מכתב פיטורים שיהיה מוכן תודה רבה."
על כך השיבה המנהלת:
"קבענו להפגש היום ב10 כדי לדון בכל המצב מי שלא הגיע זה אתה"
התובע ענה:
"נכון לא הרגשתי טוב."
ונענה:
"נפגש ביום שלישי על הבוקר ב 8.00 אם לא מתאים לך תודיע לי לא 20 דקות לפני"
בזאת הסתיימה - כך נראה - התכתובת ביום 23.2.14 ו התובע הגיע לפגישה עם המנהלת, לבסוף, רק ביום 25.2.14, אולם, ללא אישורי מחלה לימים האחרונים, אותו השיג רק לאחר מכן.
ביום 25.2.14, כאשר התנהלה שיחה בין המנהלת לבין התובע הוא הציג 3 אישורי מחלה, עד יום 20.2.14, כולל, ולא הסביר מדוע לא עשה זאת קודם, כראוי. התובע דרש באותה הזדמנות להעלות את שכרו ונענה בשלילה - לאור היעדרותו הממושכת, ללא הודעה, בעוד במועד.
התובע סרב לחתום על סיכום פגישתו עם המנהלת, לפיו - היא מסרבת להעלות את שכרו והוא מסרב להמשיך באותם תנאים וטוען שהוא עדיין בחופשת מחלה, אך, אין אישור עליה [ נ/1, נספח ג']; עזב ולא שב.
יש לראות את התובע כמתפטר , ונרחיב מסקנתנו זו בהמשך.
לא היתה כל פניה מהתובע לנתבעת, מעת סיום יחסי העבודה - 25.2.14 - ועד הגשת התביעה דנן, ביום 22.12.14.

דיון והכרעה
נקדים ונאמר, כי התקשינו לתת אמון מוחלט בדברי התובע, אשר חטא באי דיוק, תוך הדגשת עובדות הנוחות לו והתעלמות מאחרות ועדותו הותירה בנו רושם עגום, של מי אשר מנסה, בדיעבד , להתאים את המציאות לנוחותו. ככלל, העדפנו את עדות המנהלת, ועל כן - דחינו את התביעה , ברוב רכיביה, למעט לעניין גמול "שעות נוספות", אף אם לא בהיקף שנתבע; להלן יובאו נימוקינו, בתמצית.

נסיבות סיום יחסי העבודה
לשאלת הסיבה להתפטרות התובע, בתום התקופה הראשונה , ייחסו שני הצדדים חשיבות. אולם, בעוד שהנתבעת המציאה אסמכתא של שיחה מוקלטת ומתומללת, שנערכה בין התובע לבין המנהלת, אחרי התפטרותו וקודם לחזרתו לעבודה בתקופה השניה, ממנה עולה הלך הרוח של הצדדים, הינה, התובע - למרות שניתנה לו הזדמנות להתייחס להקלטה ולהביא כל ראיה שירצה, כדי לסתור את העולה ממנה, לרבות בקשר לטענות אפשריות בדבר היותה "ערוכה" ולא משקפת במלואה את השיחה בין השניים [החלטה מיום 15.1.16] - נמנע מלעשות כן; רק בסיכומיו הועלו טענות שכאלה , כנגד ההקלטה, באופן סתמי וללא כל אסמכתא עניינית לגיבוי טענותיו . איננו מקבלים דרך זו.
לעומת זאת, השיחה הוקלטה ותומללה על ידי חברה מקצועית, "איגמי", ועל העמוד הראשון של התמליל יש חותמת של חברה זו, האומרת "מקור מאושר"; התובע אף לא ביקש לחקור את עורכת התמליל.

בנסיבות אלה אנו מקבלים את התמליל כמשקף נכונה את השיחה המוקלטת, שהתנהלה בין המנהלת לבין התובע, והוקלטה "בזמן אמת", בידיעתו - כאמור במפורש בראשית השיחה [התמליל, עמ' ראשון, ש' 4].
עיון בתמליל מעלה שצודקת הנתבעת בטענותיה, שהתובע לא טען דבר וחצי דבר לעניין אי קבלת זכות כלשהי - כעילה להתפטרותו בעבר או כתנאי לחזרתו לעבוד בעתיד - ודווקא המנהלת היא הנשמעת מטיחה בתובע טענות על טיב עבודתו ובעיקר על כך שאם יתקבל חזרה, יהא עליו לשנות מהתנהלותו המקצועית.

לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי התובע לא נתן לנתבעת שום התרעה על אי תשלום זכות מזכויותיו, כעילה להתפטרותו, בסוף התקופה הראשונה - הודעה שעובד אמור לתת בכתב, ולאפשר למעסיקתו לתקן את הטעון תיקון, ואף לא הזהיר מפני התפטרות, אם לא כך ינהגו - ואין גם זכר לכך בנוסח הסכם העבודה, שנחתם בתחילת התקופה השניה ללא תנאי לעתיד, בהקשר כזה, לפי גרסתו.

אף על פי כן, מאחר שאין חולק, כי הוסכם שהתובע יחזור לעבוד בנתבעת, תוך פחות מחודשיים - צודק התובע בטענתו, המשפטית, כי חרף הפסקת יחסי העבודה, אין הדבר פוגע ברצף העסקתו, לצרכי זכויות מסויימות .
זאת, לאור הוראה מפורשת בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, סעיף 2(9), הקובעת, כי לעניין רציפות בעבודה יראו תקופה כרצופה אפילו חלה בה "... הפסקה תוך ניתוק יחסי עבודה שאינה עולה על שישה חודשים " (בתוקף מיום 31.12.09). אך, אין לכך השלכה מעשית, כפי שנבהיר בהמשך.

גם בנושא סיום העבודה, בתקופה השניה, העדפנו את גרסת המנהלת על פני גרסת התובע, בין השאר, משום שהתובע לא טרח להראות לנו את מלוא ההתכתבות שלו בנדון, ב"ווטסאפ", כי אם, רק חלקי דברים .
כך, למשל - התובע הצהיר, כי בערבו של יום 11.2.14 פנה למנהלת "בשיחת טלפון" והודיע לה שאינו חש בטוב וככל הנראה לא יגיע למחרת לעבודה [ ת/1, סע' 13]. טענת התובע, כי לאחר שיחה זו, בה המנהלת לא היתה נעימה, שלח לה הודעת "ווטסאפ" - לא התייחסה לנספח מסויים [שם, סע' 15], אבל, בהמשך הפנה התובע לנספח ג' לתצהירו , הנראה כמתחיל באמצע משפט "רונית אני חשבתי שזה יעבור לי עד מחר זה הסיבה סליחה", ללא תאריך נקוב, ואחרי כן הודעה , תחת הרישום: "12 בפברואר 2014", שנפתחת במילה : "אמא ..." [ ת/1, סע' 20], והקשר שלה לענייננו מעורר תהיות.
ובניגוד להצהרת התובע, כי למחרת, ביום 12.12.14, פנה לטיפול רפואי וקיבל אישור מחלה עד 14.2.14 [ת/1, סע' 16 ונספח ב'] - עיון באישור הרפואי ה רלוונטי מראה, כי הוא ניתן רק בתאריך 13.2.14, רטרואקטיבית מיום 12.12.14.

איננו מאמינים תובע, שהוא שלח למנהלת אישורי מחלה בפקס', כטענתו [ת/1, סע' 22]; לא רק שלא הציג אישורים על כך, אף אין רמז לזאת בקטעי ה"ווטסאפ" שהציג. אנו מקבלים את דברי המנהלת, שהתובע לא הודיע על מחלתו באופן רשמי ולא מסר "אישורי מחלה" בזמן אמת, לכן - נשלחה אליו ההודעה שיתייצב במקום העבודה ויחזיר בגדים וציוד שברשותו [ נ/1, סע' 18]. לא מדובר בהודעת "פיטורים", כפי שהתובע כתב כמה ימים לאחר מכן - הגם שיתכן שהדברים היו עולים כדי כך; עובדה היא, שה מנהלת השיבה לו, כבר אז, שהוא הוזמן כדי לדבר על "המצב". משמע - דברים טרם הוחלטו סופית.

כל שניתן להסיק מהודעת המנהלת הוא שהיא קוראת את התובע לסדר - על מצב בו התובע אינו בא לעבודה, לא עונה לטלפונים וקטעי טענות שלו על מחלה לא מגובים באישור רפואי, באופן שוטף, כפי שצריך עובד להעביר למעסיקתו.

כאשר נפגש התובע, סוף סוף, עם המנהלת, בבוקרו של יום 25.2.14 - הציג אישורים רפואיים רק עד 20.2.14, ולא היה בידו אישור לחמשת הימים הנוספים, בהם - לטענתו - היה עדיין חולה; זאת, למרות שכתב כבר ביום 23.2.14, שלא חש בטוב, והיה לו זמן לשוב וללכת לרופא בו ביום או למחרת, לפני שהגיע לפגישה עם המנהלת. לא קיבלנו את דברי התובע, שהגיע לשיחה כבר ביום 24.2.14, לפני שהיה התור לרופא. נזכיר - האישור האחרון, מיום 25.2.14, אותו קיבל התובע לאחר השיחה עם המנהלת, בתאריך האמור, ניתן לו רטרואקטיבית, מיום 21.2.14, אבל - רק עד 24.2.14, כולל, ולא גם עבור 25.2.14 . מכאן - שלא היתה הצדקה לטעון שהתובע "פוטר" בזמן מחלה.

התובע בסיכומיו אף טען שלא קיבל תשובה מהמנהלת, כאשר הודיע שיאחר ביום 23.2.14, כי בלילה לא הרגיש טוב [סיכומי התובע, סע' 19], גם בזאת לא דייק. אמנם, ברישומים המקוטעים לא רואים שעות, אבל, מנהלת לא צריכה להיות זמינה להשיב בכל רגע נתון להודעה כזו או אחרת, מיידית, ולפי קטעי התכתובת שהתובע הציג היא השיבה לו לאחר מכן, באותו תאריך, ואף קבעה איתו מועד פגישה חליפי, ליום שלישי במקום יום ראשון, בו רצה התובע להגיע באיחור בשעה שלא התאימה לה, כפי שהבהירה בתשובה להודעתו הראשונה, מאותו יום.

למעשה, התובע לא פוטר. ביום 25.2.14, בשיחתו עם המנהלת, לאחר תקופת העדרותו, מאז 12.2.14 - היא קיבלה את הסברו, עם אישורי המחלה החלקיים שהציג , הגם שנמסרו בדיעבד, והסכימה ש התובע ימשיך לעבוד בנתבעת , באותם תנאים, אבל - ללא העלאת שכר שביקש, ברם - ה תובע הוא שלא רצה בזאת .
אכן, התובע סרב לחתום על סיכום שרשמה המנהלת על פגישתם , אולם, סיכום כזה עולה גם ממכתב סיום עבודה, שקיבל התו בע לידיו - הנושא תאריך 23.2.14, אך, לפי תוכנו, ברור שנפלה "פליטת קולמוס" בתאריך הנקוב בראשו והוא נכתב לאחר השיחה ביום 25.2.14, הנזכרת בו [נ/1, נספח ו']. כבר בהזדמנות זו הוצגו הדברים, כגרסת הנתבעת, על הפגישה ב תאריך 25.2.14, ונכתב בסיומו : "... אתה עזבת את המקום ולא שבת לעבודה. לאור מהלך זה אנו מקבלים את הפסקת עבודתך ...".
התמונה המצטיירת מהראיות היא שהנתבעת נהגה כ מצופה מעסיקה, ערכה עם התובע שיחת ברור אודות העדרותו ונוכח תשובותיו לא מצאה לנכון לסיים את יחסי העבודה, ויחד עם זאת אף לא לשנות את תנאיה, והתובע הוא שבחר ללכת הלאה, למקום אחר; התובע לא חלק על האמור, במכתב שלו או מאת בא-כוחו .

התובע טען, בין השאר, כי אם לנתבעת טענות כנגד ההודעות שהציג מהטלפון הנייד שלו, היה עליה להציגן מהכיוון שלה. טענה זו אין לקבל, נוכח חלוף הזמן מאז שהוחלפו ההודעות ועד שהוגשה התובענה, כאשר אין כל חובה לשמור הודעות כאלה.

בתלוש השכר לחודש 2/14 נערך עם התובע חשבון סופי. אופסו חשבו נות החופשה הצבורה וימי המחלה והתובע לא תבע מאומה ברכיבים אלה.

הואיל ולא קיבלנו את טענתו העובדתית של התובע, כי "פוטר", אף אין עלינו לבחון טענה חלופית, שלא נטענה - מן הסתם, משום שלא כך היה - כאילו התפטרותו באה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים - לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פטורים , המקנה זכות כזו לעובד שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבות אחרות, שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו.

לאור מסקנתנו - שהתובע הוא שהביא את יחסי העבודה לידי סיום, משיקוליו, ולא בתנאים שניתן לראותו כ"מתפטר בדין מפוטר" - התובע אינו זכאי לקבל פיצויי פיטורים, מעבר להעמדה לרשותו של סכומים שהופרשו לזכותו לקרן הפנסיה המקיפה , ברכיב זה, ובתנאי שיעמוד בנדרש לשם כך בצו ההרחבה בנדון.

גם התביעה לקבלת תמורת "הודעה מוקדמת", אין לה יסוד, בנסיבות שהוכחו; וודאי שלא מדובר בפיטורים "שלא כדין" ואין התובע זכאי לפיצוי כספי, כלשהו, בשל אופן סיום יחסי העבודה . גם רכיבי תביעה אלה נדחים, אפוא.

זה המקום להזכיר, כי הנתבעת העלתה כבר בכתב ההגנה את הטענה, כי משכרו האחרון של הובע לא נוכה תשלום חלף הודעה מוקדמת, אשר התובע אמור היה ליתן לה, בגין התפטרותו , ולא נתן, ועל כן - ביקשה "לקזז" מכל סכום שיפסק לטובת התובע, ככל שיפסק, סך של 6,000 ₪, כתמורת הודעה מוקדמת [שם, סע' 33]; על טענה זו חזרה גם המנהלת בתצהירה [ נ/1, סע' 44].
מאחר שהנתבעת לא מצאה לנכון לדרוש מהתובע תשלום חלף אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות כבר במהלך הרגיל של העניינים , בסמוך להתפטרותו - אנו מוצאים שאין הצדקה לבצע כעת "קיזוז", בגין זכות שהנתבעת לא עמדה על קיומה "בזמן אמת" , והרי - מעסיק רשאי לוותר על זכות כזו.

גמול עבודה בשעות נוספות
בכתב התביעה טען התובע - כי במהלך כל תקופת עבודתו עבד תדירות בשעות נוספות, אולם, הנתבעת שילמה לו עבור כך באופן חלקי ובחוסר, ומאחר שאין בחזקתו מלוא הנתונים לכימות רכיב זה, הוא העריך אותו בסך 5,000 ₪ [התביעה, סע' 39-38].
לאחר קבלת דוחות הנוכחות צמצם התובע את דרישתו , ברכיב זה, לארבעה חודשים - 7/13, 10/13, 1/14 ו- 2/14, בסכום המצטבר לסך 4,707 ₪ , כדברי ב"כ התובע בדיון המוקדם [ עמ' 2, ש' 30-22; והודעה מטעמו, מיום 18.6.15, בעקבות הדיון הנ"ל]; סכום עליו חזר התובע בתצהירו [ת/1, סע' 85-84 ונספח י"ג, שם; בהסתמך על הודעתו הנ"ל ].

הנתבעת מצידה - הכחישה בכתב הגנתה, באופן גורף, את טענותיו הכלליות של התובע, שמגיע לו גמול שעות נוספות, שלא קיבל במלואו; טענה שקיבל את כל המגיע לו, באופן שוטף ; ו אף צירפה את דוחות הנוכחות של התובע, שנרשמו בכתב ידו [סע' 49-48 ונספחי ו', שם].
בתצהיר מטעם המנהלת היא חזרה על הטענה, כי התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות, באופן שוטף, בהתאם לדוחות הנוכחות אותם מילא התובע עצמו, אך, הוסי פה, כי לאחר שהתובע צירף את התחשיב המדויק, היא ערכה תחשיב נוסף; ביחס לחודשים 7/13 ו- 10/13, בהם התובע לא עבד, בפועל, בהיקף מלא, הן בשל חופשה בה שהה ללא יתרה לניצול - בחודש 7/13, והן בשל התפטרותו - ב-10/13.
הנתבעת לא חלקה על התשלום שתבע התובע בחודשים ינואר ופברואר 2014; כאשר המנהלת טוענת לטעות בחישוב, בתום לב, ומדגישה שלו היה התובע פונה אליה קודם להגשת תביעתו ומעלה את טענותיו, ניתן היה לבצע את הבדיקה ולמצוא את הטעון תיקון עוד קודם לכן [נ/1, סע' 61-56 ונספח י', שם].

אשר לדעתנו - אף אם נקבל את החישוב המאוחר שערך התובע לפי דוחות נוכחות, אותם - לטעמנו - היה עליו לטרוח ולקבל לפני הגשת התביעה ולכמתה, מראש, ולא רק במסגרתה - אין הסבר מספק בתצהירו לאופן החישוב המופיע בנספח י"ג, שם, כאשר עיון בדו"חות הנוכחות, בכתב -יד, המהווים כביכול את הבסיס לפיו נערכה הטבלה, מעלה שמספר השעות הנוספות המסוכם בהם, לפי 125% או 150% ערך שעה , שונה מהמופיע בטבלה של התובע .

כך - לדוגמא - בחודש 7/13 רשם התובע בטבלה, בנספח י"ג לתצהירו - 40 שעות נוספות של 125% ועוד 45.5 שעות נוספות של 150%; ואילו בדף הנוכחות לאותו חודש יש סיכום של 44.5 שעות, לפי ערך של 125%, ועוד 28.5 שעות לפי ערך של 150%. התובע לא הסביר, בקשר לאותו חודש, את הפער במספר השעות הנוספות הנטענות בשני המסמכים, הן לפי 125% והן לפי 150%, , ועיון בתלוש השכר לחודש האמור מעלה , כי כמופיע בו ששולמה לתובע תמורה מלאה, לפי מספר השעות הנוספות שסוכם בדו"ח הנוכחות הרלוונטי לאותו חודש .

גם באשר לחודש 10/13 לא הסביר התובע את הפער בין 26 שעות נוספות , לפי 125%, ו- 13.5 שעות נוספות לפי 150% - בטבלה י"ג לתצהירו, לעומת הרישום בדו"ח הנוכחות של אותו חודש, בו עבד רק מיום 15.10.13, קרי - חצי חודש.
התובע התעלם, שוב, מכך שקיבל באותו חודש תשלום , לפי תלוש השכר הרלוונטי, עבור 8.5 שעות נוספות לפי 125% ערך שעה וכן 4 שעות נוספות לפי 150% ערך שעה, תשלומים ששולמו לפי הדיווח הידני שלו, ולא נתן כל הסבר מצידו לפער בשעות הנתבעות, ברכיב זה.

העולה מהקובץ הוא - כי נדחית תביעת התובע לתשלום גמול "שעות נוספות", בגין החודשים 7/13 ו- 10/13.

לאור הודאת הנתבעת , ברכיב תביעה זה, בקשר לחודשים ינואר ופברואר 2014, בהם תבע התובע 456.5 ₪ ועוד 341 ₪ - סה"כ 797.5 ₪ - זה סכום מגיע לו.
בהתחשב בעובדה, שהתובע כלל לא פנה אל הנתבעת בטענה, כלשהי, בגין חסר בתשלום גמול "שעות נוספות", בזמן עבודתו - איננו מוצאים לנכון לפסוק על הסכום הנ"ל תשלום "פיצויי הלנת שכר", כפי שתבע.

התובע דרש "פיצוי הלנת שכר" גם בשל טענתו, כי קיבל לעיתים את שכרו במועד מאוחר לעומת המועד החוקי בו היה עליו לקבלו והתייחס בתביעתו, ברכיב זה, לארבעה חודשים - 1/13, 3/13, 5/13 ו- 11/13. בתצהירו חזר על אותם חודשים [ ת/1, סע' 70], ואילו בסיכומיו הוסיף התייחסות לאיחור בתשלום שכר עבודתו לחודש 2/14 [שם, סע' 112] ; צודקת הנתבעת בטענתה, כי - לא היה מקום להוסיף טענה עובדתית זו רק בסיכומים [סיכומי הנתבעת, סע' 113].

טענת הנתבעת היתה, כי בחודשים האמורים מדובר באיחור "זניח", כאשר היא עשתה מאמצים לשלם משכורות בזמן ועיכוב שחל היה בלית ברירה, שלא בשליטתה, נוכח מועד העברת תשלומים מלקוחותיה, בין היתר, לאור עבודתו הרשלנית של התובע ועיכוב סיום העבודה ; לכן, ביקשה שנבטל תשלום פיצויי הלנה או נפחיתם, לפי הסמכות המוקנית לנו בחוק הגנת השכר [ נ/1, סע' 49-45].

נוכח מועד הגשת התביעה, 22.12.14, הרבה למעלה מ-60 ימים לאחר המועד בו שולם שכר חודש 11/13 (הוא החודש האחרון בגינו נתבע פיצוי "הלנת שכר", לפי כתב התביעה ), כאשר תשלום השכר עבור אותו חודש בוצע - לטענת התובע - כבר ביום 11.12.13, וממועד זה חלפה יותר משנה עד שהוגשה התביעה דנן, עם הפיצוי המבוקש - איננו מוצאים מקום לפסוק לזכות התובע "פיצויי הלנת שכר" וגם רכיב תביעה זה - נדחה.

פיצוי על אי פרוט בתלושי השכר
פיצוי כספי נוסף, שהתובע סבור שמגיע לו ללא הוכחת נזק, הוא בגין טענתו, שבתלושי השכר שקיבל הנתבעת לא ציינה את מספר שעות העבודה שעבד - בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, דבר שהיה מקל - לטענתו - על חלק מהמחלוקות בתיק זה; פיצוי אותו העמיד על 10,000 ₪ [התביעה, סע' 37-35].
על טיעון זה חזר התובע, מילה במילה , גם בתצהירו [ ת/1, סע' 88-86].

בסיכומי התובע, להבדיל, הוספה האשמה כלפי הנתבעת - ש היא נמנעה מלציין במסגרת תלושי השכר שמסרה לתובע פרטים מהותיים, שהיתה מחויבת לכלול בהם , "וזאת במטרה ברורה להקשות על התובע לעקוב אחר תשלום שכרו וזכויותיו" [שם, סע' 124].
נעיר, כי האשמה חמורה שכזו מן הראוי היה שתופיע כבר ב ין טיעוני התובע בכתב-התביעה, כדי לאפשר לנתבעת להתגונן כנגדה - ולא כך קרה בענייננו.

טענות נוספות בסיכומי התובע, לעניין רישום לא תקין של שעות העבודה בתלושי השכר , התייחסו, בכלליות, לאי ציון סך השעות הכללי לחודש , רישום מספר שעות שאינו נכון תחת הכותרת "נתונים נוספים" ו כן אי פירוט של מספר ימי הבראה ותעריף שלהם [שם, סע' 125].
שוב - לא היה מקום להעלות טענות חדשות רק בשלב הסיכומים וחבל שנהגו כך, הן ביחס לימי הבראה והן בעניין שעות העבודה.

לטענת הנתבעת - התובע קיבל שכר חודשי, צוינו בתלושי השכר שלו כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק הגנת השכר וניתן לראות בהם את מספר שעות העבודה, ואף את ערכן [נ/1, סע' 53-50].

עיון בתלושי השכר של התובע מראה, אכן, כי שולמה לו משכורת חודשית - עובדה מוסכמת - כאשר בכל חודש מפורטים בשורות נפרדות תשלומים שקיבל עבור "ש. נוס 125%" וכן "ש. נוס 150%", כשלציד ם פירוט של כמות השעות, התעריף שלהן והתשלום המלא עבורן . בתחתית תלוש השכר נרשמו נתונים מהם עולה שאורך יום העבודה הרגיל היה 9 שעות .
לטעמנו - מאחר שמדובר בעובד חודשי, אין צורך לפרט את שעות העבודה בכל יום ויום, מעבר לכך, במיוחד כאשר אין חולק, שהתובע הוא אשר דיווח על שעות עבודתו היומיות , לפי דו"ח נוכחות שמסר בכתב ידו.

בנסיבות שהוכחו בפנינו, אנו בדעה, כי אין מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין אופן רישום שעות העבודה והתמורה עבורן, בתלושי השכר. התביעה ברכיב זה - נדחית, אפוא.

סיכום
תביעת התובע להפרשים פנסיוניים התקבלה בפסק-דין חלקי, מיום 18.6.15.

יחסי עבודה הסתיימו בהתפטרות התובע, משכך - נדחו תביעותיו לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי על "פיטורים שלא כדין", כביכול, וכן לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים .
הואיל והנתבעת לא ביקשה מהתובע, בזמנה, לשלם לה תשלום חלף אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות - דחינו גם את טענתה , שיש "לקזז" שכר חודש עבודה , מכל סכום שיפסק ל זכות התובע.

תביעת התובע לתשלום גמול עבור "שעות נוספות" התקבלה רק בהתאם להודאת הנתבעת; בהתאם - על הנתבעת לשלם לתובע, ברכיב זה, 797.5 ₪.
לא מצאנו לנכון לחייב בתשלום "פיצויי הלנה" על סכום זה, בהתחשב בכך שהתובע לא פנה בנדון לנתבעת במהלך עבודתו.
את הסכום האמור, שנפסק עבור שני חודשים (1/14 ו- 2/14) יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק מיום 1.2.14 - אמצע התקופה - ועד יום התשלום המלא בפועל.

תביעות התובע לתשלום "פיצויי הלנת שכר", בגין תשלומים באיחור, בחודשים אחרים - נדחו.

בהתחשב בתוצאה, כאשר חלק מתביעות התובע התקבל ו אילו חלק אחר נדחה - כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ‏22/10/17 ( ‏ב' חשון תשע"ח), בהעדר הצדדים, וישלח אליהם.

יעקב זיגדון
נציג עובדים

דלית גילה - שופטת
אב"ד

חוה טרטקובסקי-שמשי
נציגת מעסיקים