הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 40394-07-17

לפני: כב' הרשמת שגית דרוקר
התובע:
נעם כרמי
ע"י ב"כ: עו"ד ציגלר
-
הנתבעת:
אקסלנס קרנות נאמנות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ערמוני

החלטה

1. ביום 19.7.17 ניתנה על ידי כב' סגן הנשיא גלם החלטה במסגרתה נקבע כדלקמן:
"מעיון בכתב התביעה עולה כי עיקר העבודה נשוא התובענה בוצעה באיזור המרכז ומקום מושבה של הנתבעת גם הוא באיזור המרכז.
עד ליום 2.8.17 יודיע התובע מדוע לא יועבר הדיון בתובענה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב...".

2. בעקבות החלטת ביה"ד הגיש התובע ביום 20.7.17 הודעה במסגרתה טען כי בהתאם ללשון תקנה 3 (א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב -1991 ופסיקת בית הדין הארצי לעובד הזכות לבחור היכן ברצונו להגיש את תביעתו בהתאם למקום ביצוע העבודה. בשים לב לאמור הוגשה על ידי התובע התביעה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.

3. בהמשך להודעת התובע מתאריך 20.7.17 ניתנה ביום 21.7.17 על ידי כב' סגן הנשיא, השופט גלם החלטה במסגרתה הורה ביה"ד לצדדים להודיע עד ליום 8.8.17 היכן בוצעה עיקר עבודתו של התובע אצל הנתבעת.

4. בתאריך 25.7.17 הגיש התובע הודעה במסגרתה טען כי עבד בממוצע יומיים בשבוע באיזור סמכות השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בהודעתו הוסיף התובע כי בהתאם להלכה בפרשת נומיקוב (ע"ע 143/09 אנטון נומיקוב נ' רשות בטחון (1993) בע"מ וכן בהתאם לתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב -1991 רשאי התובע לבחור היכן לנהל תביעתו שכן מבחן קביעת הסמכות אינו מבחן עיקר העבודה.

5. בתאריך 31.7.17 ניתנה על ידי כב' סגן הנשיא השופט גלם החלטה במסגרתה נקבע כי בפתח הדיון המוקדם שנקבע בתיק תתברר שאלת סמכות ו המקומית של בית הדין לדון בתובענה.

6. בתאריך 8.11.17 התקיים דיון בפניי במסגרתו הצהירה ב"כ התובע כי התובע עבד 60% מהזמן באיזור המרכז. במסגרת הדיון בקש ב"כ הנתבעת להגיש תגובה נוספת בכתב.

7. בתאריך 15.11.17 הגיש ב"כ הנתבעת הודעה לביה"ד במסגרתה טען כי בהתאם להלכות הפסוקות בחירה קמה לעובד כאשר מקום העבודה הינו במחוז אחד ואילו מקום ביצוע העבודה במחוז אחר אלא שבענייננו מקום ביצוע העבודה בוצע במספר מחוזות שאז לא קמה לעובד זכות הבחירה והקובע במקרה זה הינו המקום בו התבצעה עיקר עבודת העובד. בענייננו מש עיקר עבודת התובע בוצעה בתל אביב הסמכות המקומית לדון בתביעתו של מר התובע מסורה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

המסגרת הנורמטיבית

8. בהתאם לתקנה 3(א)(1) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991 (להלן: "התקנות"), הסמכות המקומית לדון בתביעת עובד נגד מעסיקו נתונה לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. התקנה קובעת שתי חלופות שונות שמכוחן נקנית סמכות מקומית. המונח "מקום העבודה" אינו זהה למונח "מקום ביצוע העבודה". יש מקרים שבהם "מקום העבודה" שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה (דב"ע 3-106 שילוח בע"מ-אנייס, פד"ע כח 237). על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמגיש תובענה מעין זו במצב שבו "מקום העבודה" היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחד, ואילו המקום שבו בוצעה העבודה היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחר - זכאי לבחור את בית הדין האזורי הנוח לו, על פי החלופה המתאימה לו. המונח "מקום העבודה" יכול להתפרש גם כמקום שבו מצויים משרדיו או מרכז מפעלו של המעביד וכך נקבע בע"ע (ארצי) 143/09 נומיקוב נ' רשת בטחון בע"מ, ניתן ביום 24/3/09:

"בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/3-106 שילוח חברה לביטוח בע"מ - יוסף אנייס פד"ע כח' 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כג' 300, 302)".

9. עם זאת, נפסק בכל הנוגע למקום "ביצוע העבודה" כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין אזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה" (דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', ניתן ביום 19.11.98, וראו גם בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

10. הנטל להוכחת סמכותו המקומית של בית הדין אליו הוגשה התובענה מוטל על כתפי התובע, אשר הגיש את התובענה לבית הדין האמור (בר"ע (ארצי) 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב נגד הדסה רדנר ניתן ביום 18.5.14, להלן פרשת רדנר).

11. בענייננו אין חולק כאמור כי מרכז מפעלה של הנתבעת ומענה הרשום מצויים בפתח תקווה. עוד אין חולק כי עבודת התובע בוצעה במקביל הן באזור הצפון והן באזורים אחרים בארץ, כשעיקר עבודת התובע אף לדבריו (פרוטוקול הדיון מיום 8.11.17 עמ' 1 שורה 19) בוצעה באזור המרכז : "באשר לנעם כרמי אין מחלוקת כי התובע עבד בהיקף של 60% ממשרתו באזור המרכז ויתרת הזמן באזור הצפון". לאור, הצהרת ב"כ התובע באשר לביצוע עיקר עבודת התובע באזור המרכז הרי שאין ליישם את ההלכה שנפסקה בפרשת נומיקוב (ע"ע 143/09 אנטו נומיקוב נ' רשות הבטחון (1993) בע"מ), וזאת בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע שכן הלכה זו אינה חלה בענייננו. שם דובר בעובד אשר אסף את עובדי המעסיקה מחולון והסיע אותם לאתרים שונים בארץ. באותו עניין נקבע, בין היתר, כי "במקרה הנוכחי לא ברור היכן בוצעה עיקר עבודתו של המערער, וגם מטעם זה יש להעדיף פירוש המקנה סמכות מקומית לבית הדין שנוח לעובד להתדיין בו, אשר תואם את תכלית התקנות בעניין זה ואת לשון התקנה ." כמו כן, הוסיף וקבע בית הדין באותו עניין כי "כאשר מפרשים את המונח "מקום העבודה" בדרך שתוצאתה תביא במקרה הנוכחי לכך שמקום השיפוט יהיה זה הנוח לעובד, ממלאים בכך את התכלית שעמדה בהכללת החלופות השונות של מקום השיפוט בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, שהייתה נוחות העובד התובע בבחירת מקום השיפוט ."

12. בשונה מפרשת נומיקוב בענייננו ניתן לקבוע במדויק היכן בוצעה עיקר עבודת התובע, וזו בוצעה בעיקר באיזור המרכז על כן אין מקום לפעול לפ י ההלכה בפרשת נומיקוב.

13. בהתאם להלכות הפסוקות ואשר צוטטו לעיל, בשים לב לעובדה כי עיקר עבודת התובע בוצעה באיזור המרכז ומשמקום מושבה של הנתבעת בפתח תקווה הרי שביה"ד זה נעדר סמכות והסמכות לדון בתביעה מוקנית לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.
סיכום

14. על יסוד כל האמור לעיל, הנני מורה בנסיבות מקרה זה על העברת הדיון לביה"ד המוסמך ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ח, (21 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.