הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 40040-12-17

לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציג ציבור (עובדים) מר סאבר שהאב
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי ליבנה

התובע
מוחמד עסלי ת.ז. XXXXXX159
ע"י ב"כ עו"ד שאדי עקל
-
הנתבעת
ג. צ. י. ד. ניהול ואחזקה (2011) בע"מ ח.פ. 514553403

פסק דין

לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרשי שכר עבודה עבור חודש ספטמבר 2017 ופדיון חופשה).

העובדות
הנתבעת מפעילה גן אירועים בקיבוץ ברקאי.

התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד שף ביום 12.6.2017 .

באותו היום (12.6.2017) חתמו הצדדים על "הסכם עבודה אישי" (להלן: הסכם העבודה).
ואלה הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך הסכם העבודה:
"1. החברה מתחייבת להעסיק את העובד בחברה החל מיום ..... ועד ליום .... כל התפטרות או פיטורין תעשה על ידי מתן הודעה בכתב 30 יום מראש. לא יתפטר עובד במהלך עונת החתונות.
........
3. החברה מתחייבת לשלם לעובד:
א. שכר בשיעור של 10,000 ₪ נטו לחודש. השכר כולל תשלום נסיעות ודמי הבראה.
.......
4. העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית בהתאם לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951. תקופות העומר והחגים בהם לא מתקיימים אירועים יצא העובד לחופשה על חשבון החופשה השנתית.
....." (ההדגשה במקור – ק.כ) .

יצוין שעל הסכם העבודה חתמו התובע, מנהל הנתבעת – מר שי בן שחר (להלן: מנהל הנתבעת) וכן הוטבעה עליו חותמת הנתבעת.

התובע עבד אצל הנתבעת במועדים בהם היו אירועים. לנתבעת היו אירועים רק בימים ראשון עד חמישי ולא בימים שישי ושבת.

הנתבעת שילמה לתובע שכר חודשי בסכום של 10,000 ₪ נטו, שהוא שווה ערך לסכום של 12,016.5 ₪ ברוטו.

במועד שלא הוברר, פרץ ויכוח מילולי בין התובע לבין קבלן המספק לנתבעת עובדים (להלן: הקבלן). הוויכוח התעצם ולפני שיצא מכלל שליטה הוזמנה משטרה לגן האירועים.

עבודת התובע הסתיימה במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים ובנסיבות השנויות אף הן במחלוקת.

בהקשר זה נציין כי התובע טען שפוטר בתחילת חודש אוקטובר 2017 ואילו הנתבעת טענה שהוא התפטר ביום 12.9.2017 בעקבות הוויכוח עם הקבלן . במחלוקות אלה נכריע בהמשך.

ביום 10.10.2017 שולם לתובע סכום של 4,305 ₪ נטו (5,753.7 ₪ ברוטו) בגין עבודתו בחודש ספטמבר 2017 .

התובע טען שהוא זכאי להפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2017. בטענה זו נדון בהמשך.

ההליכים המשפטיים
ביום 20.12.2017 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

ביום 21.3.2018 הגישה הנתבעת כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובע.

ביום 17.6.2018 התקיים דיון קדם משפט.
הצדדים התייחסו בדיון קדם המשפט לשני נושאים שיש להם חשיבות לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת - דוחות נוכחות ומכתב התפטרות שלטענתה כתב התובע.

הנתבעת טענה שהתובע החתים דוחות הנוכחות בתקופת עבודתו ושה וא מסר למנהל הנתבעת מכתב ההתפטרות בנוכחות שלושה עדים שיובאו ל מתן עדות. הנתבעת הוסיפה כי עליה לבדוק אם מכתב ההתפטרות המקורי נמצא ברשותה.

מנגד טען התובע שלא החתים דוחות הנוכחות בתקופת עבודתו ו ששעות עבודתו לא תועדו. התובע הוסיף וטען שראה לראשונה את מכתב ההתפטרות לאחר שמר גבריאל דובינר - נציג ההסתדרות (להלן: נציג ההסתדרות) פנה לנתבעת בנוגע לזכויותיו ובתגובה נשלח אליו המכתב. התובע טען שלא חתם על המכתב ושחתימתו הועתקה מהסכם העבודה.

ביום 22.7.2018 הודיעה הנתבעת שדוחות נוכחות של התובע ומכתב ההתפטרות המקורי אינם נמצאים ברשותה.

ביום 16.7.2019 התקיים לפנינו דיון ההוכחות, בו העידו העדים הבאים:
מטעם התובע – העידו התובע בעצמו וגב' רוז ג'הג'אה – גרפולוגית (להלן: הגרפולוגית).
מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, מר אורי כראדי – איש אחזקה של הנתבעת (להלן: מר כראדי) ומר אבנר מלכה – מנהל התחזוקה (להלן: מר מלכה).

יצוין כי התובע ביקש לזמן למתן עדות את נציג ההסתדרות. למרות שבקשת התובע התקבלה - מר דובינר לא התייצב למתן עדות בבית הדין.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בסיום דיון ההוכחות.

דיון והכרעה
תחילה נכריע במחלוקת הצדדים בנוגע למועד סיום עבודתו של התובע, לאחר מכן במחלוקת בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה של התובע ולסיום בזכאותו של התובע לזכויות הנתבעות.

מהו מועד סיום יחסי העבודה?
טענות הצדדים
התובע טען ש פוטר מעבודתו בתחילת חודש אוקטובר 2017.

מנגד טענה הנתבעת שהתובע התפטר ביום 12.9.2017.

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, שוכנענו שיחסי העבודה הסתיימו בתחילת חודש אוקטובר 2017, כפי שיפורט להלן.

גרסת התובע שלפיה עבודתו הסתיימה בתחילת חודש אוקטובר 2017, הייתה עקבית לכל אורך ההליך.
הן במכתב בא כוח התובע מיום 26.10.2017 שנשלח לנתבעת עוד לפני הגשת התביעה, הן בכתב התביעה והן בתצהיר חזר התובע על הגרסה ש פוטר מעבודתו בתחילת חודש אוקטובר 2017.

מנגד, לא נתנו אמון בגרסת הנתבעת שלפיה עבודת התובע הסתיימה ביום 12.9.2017, משלוש סיבות, ואלו הן:
האחת, הנתבעת לא סיפקה בכתב ההגנה גרסה באשר למועד מדויק בו הסתיימה עבודתו של התובע, אלא טענה באופן כללי שעבודתו הסתיימה בחודש ספטמבר 2017 . רק בתצהיר מנהל הנתבעת נטען לראשונה שהתובע עבד עד ליום 12.9.2017 . העובדה שהנתבעת לא סיפקה גרסה בנוגע למועד המדויק בו הסתיימה עבודת התובע בכתב הגנה, מעלה בספק את גרסתה המאוחרת.

השנייה, גרסת הנתבעת בנוגע למועד סיום עבודתו של התובע לא נתמכה בראיות בכתב.
מנהל הנתבעת הודה לראשונה בעדותו שהתובע לא החתים דוחות נוכחות, אולם הוסיף וטען שרשם את ימי העבודה של העובדים על גבי לוח שנה. עם זאת, הנתבעת לא הציגה רישומים אלה לתמיכה בגרסתה בדבר מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

נוסף על כך, מנהל הנתבעת העיד שהתובע המשיך לעבוד עד שנמצא לו עובד מחליף. מכאן, שהצגת אסמכתא בכתב בדבר מועד תחילת עבודתו של העובד המחליף הייתה מסייעת לנתבעת להוכיח את טענתה שהתובע סיים לעבוד ביום 12.7.2019. אולם, הנתבעת לא הציגה את הסכם העבודה של העובד המחליף, ולמצער, תלוש שכר ראשון שלו על מנת להוכיח את מועד תחילת עבודתו אצלה .

העובדה שהנתבעת לא הציגה את הרישומים של ימי העבודה ולא הציגה אסמכתא בכתב בנוגע למועד תחילת עבודתו של העובד המחליף, פועלת לחובתה. שכן, כידוע, ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...".

בהקשר זה נציין כי אנו דוחים את טענת מנהל הנתבעת שלפיה לא מצא את הרישומים של ימי העבודה מכיוון שחלפו שנתיים ממועד סיום עבודתו של התובע. מכתב בא כוח התובע נשלח לנתבעת ביום 26.10.2017, כך שידעה כבר באותו מועד על טענות התובע בנוגע למועד סיום עבודתו. לפיכך, אם טענות התובע לא היו נכונות הייתה הנתבעת שומרת רישומיה על מנת לסתור אותן . העובדה שהרישומים לא הוצגו למרות שהנתבעת ידעה על טענות התובע סמוך למועד סיום יחסי העבודה, מחזקת את גרסתו באשר למועד סיום העבודה.

השלישית, גרסת הנתבעת שלפיה התובע סיים לעבוד ביום 12.9.2017 אינה מתיישבת עם הנתונים המופרטים בתלוש השכר לחודש ספטמבר 2017, ונסביר.
בתלושי השכר שניתנו לתובע נרשמו מספר ימי העבודה בכל חודש. בחודש יוני 2017 נרש מו 13 ימי עבודה, בחודש יולי 2017 נרש מו 22 ימי עבודה, בחודש אוגוסט 2017 נרש מו 23 ימי עבודה ובחודש ספטמבר 2017 נרש מו 12 ימי עבודה.
עיון בלוח השנה לחודש ספטמבר 2017 מעלה שעד לתאריך 12.9.2017 היו רק 9 ימי עבודה (בתאריכים 1.9.2017, 2.9.2017, 8.9.2017 ו-9.9.2017 חלו ימי שישי ושבת).
העובדה שעד לתאריך 12.9.2017 היו רק תשעה ימי עבודה, כאשר בתלוש השכר נרשמו שנים עשר ימי עבודה, סותרת את גרסת הנתבעת שהתובע עבד עד ליום 12.9.2017.

מן המקובץ עולה שגרסת הנתבעת שלפיה התובע עבד עד ליום 12.9.2017 נטענה לראשונה בתצהיר מנהל הנתבעת, אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב ואף נסתרת בנתונים המפורטים בתלוש חודש ספטמבר 2017.

בנסיבות אלה, אנו מעדיפים את גרסתו העקבית של התובע שלפיה עבודתו הסתיימה בתחילת חודש אוקטובר 2017 על פני גרסת הנתבעת.

אי לכך, שוכנענו כי התובע עבד אצל הנתבעת עד תחילת חודש אוקטובר 2017.

כלומר, התובע עבד אצל הנתבעת מיום 12.6.2017 ועד לתחילת חודש אוקטובר 2017, דהיינו תקופה של שלושה וחצי חודשים.

מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע?
טענות הצדדים
התובע טען שפוטר על ידי הנתבעת ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע. נטען שלאחר פיטוריו פנה לנציג ההסתדרות שיצר קשר עם הנתבעת בעניין . בתגובה לפנייה שלחה הנתבעת להסתדרות מכתב התפטרות מזויף הנחזה להיות חתום על ידי התובע. התובע פנה למנהל הנתבעת שסירב להגיע עימו להבנות והציג לו בשנית את מכתב ההתפטרות. התובע הוסיף וטען שמכתב ההתפטרות לא נחתם על ידו ושמדובר בחתימה שהועתקה מהסכם העבודה.
להוכחת טענותיו צירף התובע חוות דעת גרפולוגית.

מנגד טענה הנתבעת שהתובע החליט להתפטר ללא מתן הודעה מוקדמת בעקבות ויכוח עם הקבלן. נטען שבתחילה מסר התובע למנהל הנתבעת מכתב בכתב יד, שלא היה ברור , בו הודיע על עזיבתו. מנהל הנתבעת ביקש מהתובע לשקול את עמדתו ולהישאר בעבודה. נטען שהתובע התרצה בסופו של דבר ונשאר לעבוד שבועיים נוספים. מנהל הנתבעת ביקש מהתובע מכתב מסודר המתעד את רצונו לעזוב. התובע מסר למנהל הנתבעת מכתב התפטרות מודפס, בזמן שהיו במשרד שני עובדים נוספים, מנהל הנתבעת רשם על גבי המכתב את שמותיהם של העובדים. מנהל הנתבעת הוסיף וטען שהתובע לקח עימו את מכתב ההתפטרות המקורי .

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו שיש להעדיף את גרסת התובע בדבר פיטוריו ושאין לתת אמון בגרסת הנתבעת שלפיה התובע מסר למנהלה מכתב התפטרות, כפי שיפורט להלן.

ראשית, גרסתו של התובע בדבר פיטוריו ובדבר העתקת חתימתו מהסכם העבודה למכתב ההתפטרות, הייתה עקבית ועשתה רושם מהימן.
התובע טען שפוטר מעבודתו הן במכתב בא כוחו מיום 26.10.2017, הן בכתב התביעה והן בתצהירו.

כמו כן, התובע טען שלא חתם על מכתב ההתפטרות ושחתימתו הועתקה מהסכם העבודה, הן בכתב התביעה, הן בדיון קדם המשפט, הן בתצהירו והן בעדותו לפנינו.

כלומר, גרסתו של התובע שפוטר על ידי הנתבעת ושחתימתו על גבי מכתב ההתפטרות הועתקה מהחתימה שבהסכם העבודה, הייתה עקבית לכל אורך ההליך. עובדה זו מחזקת את גרסתו.

שנית, גרסת הנתבעת בנוגע לעניינים שונים הקשורים למכתב ההתפטרות לא הייתה עקבית ולא עשתה רושם מהימן, ונ פרט.
גרסה לא עקבית לעניין מכתב ההתפטרות המקורי
בדיון קדם המשפט טען בא כוח הנתבעת שהוא צריך לבדוק אם מכתב ההתפטרות המקורי נמצא ברשות הנתבעת . בא כוח הנתבעת לא טען שהמכתב הוחזר לתובע.
גם מנהל הנתבעת טען באותו דיון שהתובע "הביא לי מכתב מודפס בנוכחות 3 אנשים, לחצנו יד, והכל היה בסדר" ולא טען שהמכתב המקורי הוחזר לתובע.

לעומת זאת, בתצהיר טען מנהל הנתבעת לראשונה ש נתן לתובע את מכתב ההתפטרות המקורי.

יצוין כי פרט לעובדה שהצהרת מנהל הנתבעת סותרת את דבריו בדיון קדם המשפט, היא איננה הגיונית. עובד שמתפטר מעבודתו נותן מכתב ההתפטרות למעסיקו ומשאירו אצלו ולא לוקח את המכתב בחזרה.

אי לכך, לא נתנו אמון בגרסת מנהל הנתבעת שנטענה לראשונה בתצהירו שלפיה התובע לקח עימו את מכתב ההתפטרות המקורי.

גרסה לא עקבית בנוגע לרישום העדים על גבי מכתב ההתפטרות
מנהל הנתבעת הצהיר בסעיף 7 לתצהירו שרשם את שמות העובדים ש נכחו במשרדו בעת קבלת מכתב ההתפטרות מהתובע.

לעומת זאת, בעדותו הכחיש מנהל הנתבעת שרשם את שמות העדים על מכתב ההתפטרות ואף לאחר שהמכתב הוצג לפניו הכחיש שמדובר בכתב ידו. וכך העיד מנהל הנתבעת:
"ש. אז לפחות השמות של העדים על המסמך הזה הם בכתב ידך?
ת. זה לא בכתב ידי, אני לא זוכר מי כתב".

מכאן, שגרסת מנהל הנתבעת בנוגע לרישום שמות העדים על גבי מכתב ההתפטרות לא הייתה עקבית ולא עשתה שיכנעה, וזאת בלשון המעטה.

גרסה לא עקבית בנוגע לעדים במועד מסירת מכתב ההתפטרות
בסעיף 7 לתצהירו הצהיר מנהל הנתבעת כי התובע מסר לו את מכתב ההתפטרות בנוכחות שני עדים.

עם זאת, מעדותם של שני העדים – מר כראדי ומר מלכה, עולה שהם לא במשרד בעת קבלת מכתב ההתפטרות מהתובע, אלא נכנסו באקראי לקחת משהו מהמשרד, ונסביר.
מר כראדי העיד כי "אני בדיוק נכנסתי למשרדו של מנהל הנתבעת לקחת את המפתחות ואז הוא זרק מסמך ואמר שהוא רוצה להתפטר, לדעתי היה שם גם אבנר (מר מלכה - ק.כ)".
מר מלכה העיד אף הוא ש "אני באותו היום נכנסתי למשרד כדי להסדיר משהו שם, וראיתי שהוא מביא לשי (מנהל הנתבעת – ק.כ) מכתב פיטורים ובכל מצב הוא רוצה להתפטר".

כלומר, מעדותם של ה"ה כראדי ומלכה עולה שלא נכחו במשרד מנהל הנתבעת במועד שלטענתו מסר התובע את מכתב ההתפטרות, אלא הם נכנסו לטענתם למשרד במקרה באותו מועד. כלומר, גרסאותיהם של העדים סותרת את גרסת מנהל הנתבעת.

גרסה חדשה בנוגע לרישום המילה "בס"ד" על כל מסמכי הנתבעת
בעדותו לפנינו טען לראשונה מנהל הנתבעת שעל כל מסמכי הנתבעת מופיע ה המילה "בס"ד" (בסיעתא דשמיא = בעזרת ה'). טענה זו נטענה במטרה לתמוך בגרס ת הנתבעת שהתובע הוא זה שכתב את מכתב ההתפטרות ולא ה יא. אלא שלא נתנו אמון בגרסה זו של מנהל הנתבעת, משתי סיבות: האחת, מדובר ב"גרסה כבושה" שנטענה לראשונה בעדותו ולא הועלתה במסגרת תצהירו. השנייה, מעיון בהסכם העבודה שנוסח על ידי הנתבעת עולה שלא כתובה בו המילה "בס"ד". עובדה זו מחלישה את טענת מנהל הנתבעת.

בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שמנהל הנתבעת טען בהמשך עדותו שהסכם ההעסקה שצורף לתצהיר התובע אינו המסמך המקורי מכיוון שלא מופיעה בו המילה "בס"ד", אלא שאף עדות זו לא שיכנעה. מדובר ב"גרסה כבושה" שנטענה לראשונה במהלך העדות למרות שהסכם העבודה צורף הן לכתב התביעה, הן לתצהיר התובע והן לתצהירו של מנהל הנתבעת עצמו.

מן המקובץ עולה כי גרסאותיו של מנהל הנתבעת בנוגע למיקום מכתב ההתפטרות המקורי, בנוגע לרישום שמות העדים על גבי מכתב ההתפטרות, בנוגע למיקום העדים במועד מסירת מכתב ההתפטרות ובנוגע לרישום המילה "בס"ד" על גבי מכתבי הנתבעת, לא היו עקביות ולא עשו רושם מהימן . אי לכך, לא נתנו אמון בעדותו.

שלישית, לא מצאנו שיש בעדותם של עדי הנתבעת ה"ה כראדי ומלכה כדי לסייע לנתבעת, ונסביר.
מר כראדי הודה בעדותו שלא ראה את המכתב שמסר התובע למנהל הנתבעת, אלא נכנס למשרד לקח את המפתחות ויצא. כמו כן, מר כראדי אף לא ידע מתי האירוע התרחש ואם מנהל הנתבעת חתם על גבי המכתב .

גם מר מלכה הודה כי לא ראה את המכתב שנתן התובע למנהל הנתבעת, כי אינו זוכר את המועד בו התובע מסר את המכתב וכי לא ראה את מנהל הנתבעת חותם על המכתב. מר מלכה אף הודה שרק בדיעבד נודע לו שמדובר במכתב התפטרות .

משה"ה כראדי ומלכה לא ידעו להעיד על מועד מסירת המכתב על ידי התובע, על תוכנו של המכתב שנמסר ועל הוספת חתימת הנתבעת על גבי מכתב ההתפטרות, לא מצאנו שיש בעדותם כדי לחזק את גרסת הנתבעת.

רביעית, מצאנו כי יש ליתן אמון במסקנות המפורטות בחוות דעת הגרפולוגית ל מרות שלא הוצג לפניה מכתב ההתפטרות המקורי או הסכם העבודה המקורי . ונבאר.
תחילה נציין שאין חולק שחוות דעת הגרפולוגית הייתה אמינה יותר אילו היו מוצגים לפניה הסכם העבודה ומכתב ההתפטרות המקוריים, כפי שציינה מיוזמתה בעמוד 2 לחוות הדעת: "הערה: מאחר המסמך להשוואה (הסכם העבודה – ק.כ) שהוצגו לפניי מצולם והמסמך השנוי במחלוקת (מכתב ההתפטרות – ק.כ) מצולם, רמת הזהירות תהיה יותר גבוהה. אם יוצגו בעתיד מסמכים מקוריים תיערך בדיקה נוספת" . עם זאת, יש לזכור כי הנתבעת לא הציגה את מכתב ההתפטרות המקורי וטענה לראשונה בתצהיר מנהלה שהוא הוחזר לתובע.

עוד נציין כי הגרפולוגית לא התבקשה לבחון אם החתימה על גבי מכתב ההתפטרות היא חתימת התובע אלא להשוות בין החתימות שבהסכם ההעסקה לבין החתימות שבמכתב התפטרות. לפיכך, יש חשיבות פחותה לכך שהמסמכים אותם יש להשוות, אינם מקוריים.

על מנת שניתן יהיה להבין את חוות דעת הגרפולוגית, נביא להלן את העתק החתימות מהסכם העבודה וממכתב ההתפטרות.

החתימות על גבי הסכם ההעסקה:

החתימות על גבי מכתב ההתפטרות:

לאחר שהגרפולוגית השוותה בין החתימות היא הגיעה למסקנה שקיימת סבירות בשיעור של 70% עד 80% שהחתימות זהות, מהנימוקים הבאים:
השוואת חתימות התובע
האות "מ" בחתימה שבהסכם העבודה דומה מאוד בצורה ובגודל לאות "מ" בחתימה שבמכתב ההתפטרות.
האליפסה יורדת בכ-1 מ"מ מתחת לקו החתימה בשני המסמכים.
בשני המסמכים קו הסיומת בחלק העליון של החתימה נושק במילה הצדדים ממשיך בתחתית המילה על וחותך יחסית באמצע המילה החתום.
קו החתימה נמצא במרחק זהה מהמילה עובד בשני המסמכים.

השוואת חותמת הנתבעת
מספר הח.פ. של הנתבעת נמצא בדיוק באותו מיקום ביחס לקו החתימה בשני המסמכים.

נוסיף, שאף בעין בלתי מקצועית ניתן לראות שמדובר בחתימות זהות בשני המסמכים. חתימת התובע עולה על המילים "על החתום" בדיוק באותו מיקום בשני המסמכים ואף מספר הח.פ. שבחותמת הנתבעת נמצא באותו מיקום בדיוק ביחס לקו החתימה בשני המסמכים.

בנסיבות אלה, שוכנענו שיש לאמץ את חוות דעת הגרפולוגית על אף שהמסמכים שהוצגו לפניה אינם מקוריים.

אי לכך, חוות דעת הגרפולוגית מחזקת את גרסת התובע שלא חתם על מכתב ההתפטרות ושחתימתו הועתקה מהסכם העבודה.

חמישית, חיזוק לכך שהתובע לא מסר לנתבעת מכתב התפטרות ניתן למצוא גם בעובדה שעל גבי מכתב ההתפטרות מופיעה חותמת הנתבעת.
מכתב ההתפטרות נוסח באופן הבא:
"אני אסלי מוחמד ת.ז..... מודיע על התפטרותי ממצודת ברקאי היום בתאריך 3/10/2017.
אחכה שבועיים עד שימצא מחליף, באם תצטרכו מספר ימים נוספים אתחשב ואמשיך לעבוד".
משמכתב ההתפטרות נוסח בדרך של הודעה חד צדדית של התובע על סיום עבודתו ולא בדרך של הסכמות, לא ברור מדוע הוטבעה עליו חותמת הנתבעת. אם אכן התובע התפטר מעבודתו, הוא היה נותן לנתבעת מכתב התפטרות בחתימתו בלבד ולא ברור מדוע הוספה גם חותמת הנתבעת. העובדה שעל גבי מכתב ההתפטרות מתנוססת גם חתימת הנתבעת מעלה בספק את הגרסה בדבר התפטרות התובע.

שישית, טענות הנתבעת שרק לתובע היה אינטרס לזייף את מכתב ההתפטרות במטרה לזכות בתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו הקצרה ושאם היא הייתה מזייפת מכתב התפטרות, היא הייתה כותבת בו את מועד סיום העבודה הנטען על ידיה ולא את התאריך 3.10.2017, אשר מסייע לתובע – דינן להידחות.
העובדה שעל מכתב ההתפטרות מופיע התאריך 3.10.2017 שהוא מועד מאוחר למועד סיום העבודה הנטען על ידי הנתבעת, אינו מצביע על כך שהתובע מרוויח ממכתב זה. שכן, אם התובע היה מזייף מכתב סיום העסקה על מנת לזכות בתשלומים כלשהם, הוא היה מזייף מכתב פיטורים ולא מכתב התפטרות. מכתב ההתפטרות שהוגש בהליך מקשה על התובע בהוכחת טענותיו, שכן עליו להרים נטל מוגבר על מנת להוכיח גרסה העומדת בסתירה למסמך בכתב ולהוציא הוצאות לצורך כך. מכתב התפטרות משרת אך ורק את אינטרס הנתבעת ומקשה על התובע. אי לכך, אנו דוחים מכל וכל את טענת הנתבעת בעניין.

בהקשר זה נתייחס לשלוש טענות שהעלתה הנתבעת בנוגע לגרסתו של התובע:
לעניין היעדר כיתוב של פקס על גבי מכתב ההתפטרות - הנתבעת טענה שהעובדה שעל גבי מכתב ההתפטרות לא מופיע כיתוב של פקס, מחלישה את גרסת התובע שקיבל את המכתב מנציג ההסתדרות. אכן על גבי מכתב ההתפטרות לא מופיע כיתוב של פקס אולם לא מצאנו שיש בעובדה זו כדי להצביע על כך שהתובע זייף את מכתב ההתפטרות, כפי שנטען. התובע טען כי מנהל הנתבעת נתן לו העתק של המכתב כשהגיע לשוחח איתו. כמו כן, כאמור, הצגת מכתב ההתפטרות רק מקשה על התובע בהוכחת טענותיו ואינה מסייעת לו. הנתבעת היא המרוויחה היחידה מהצגת מכתב זה. לכן, אין ב עובדה שלא מופיע כיתוב של פקס על גבי מכתב ההתפטרות כדי להצביע על כך שהתובע הוא זה שזייף את מכתב ההתפטרות.
לעניין ידיעת התובע להצביע על מקור ההעתקה של החתימות – הנתבעת טענה שהעובדה שהתובע ידע על המקור לחתימות המועתקות מצביעה על כך שהוא זה שזייף את מכתב ההתפטרות. אנו דוחים טענה זו. המסמך היחיד עליו חתמו גם התובע וגם הנתבעת בתקופת עבודתו הקצרה היה הסכם העבודה. לכן, מטבע הדברים כאשר התובע הבחין בחתימתו על גבי מכתב ההתפטרות, עליו לא חתם בפועל, הוא בדק מהיכן ניתן היה להעתיקה וגילה שהיא הועתקה מהסכם העבודה. אי לכך, אין בעובדה זו כדי להצביע על כך שהוא זה שזייף את מכתב ההתפטרות.
לעניין הטענה שאין ליתן אמון בגרסת התובע מכיוון שבמהלך עדותו התייחס לראשונה לוויכוח עם הקבלן ואף טען כי מנהל הנתבעת לא התייחס אליו כ"תמול שלשום" עקב ויכוח על שימוש בפרגיות – אף דין טענה זו להידחות. התובע אכן סיפר בעדותו על הוויכוח עם הקבלן ואף סיפר על ויכוח עם מנהלו בנוגע לבישול פרגיות שלטעמו לא היו טריות, במענה לשאלות ישירות בנוגע לוויכוח עם הקבלן ולסיבה שהובילה לפיטוריו. עם זאת, כפי שהסביר התובע בעדותו נושאים אלה לא רלוונטיים לזכויות הנתבעות ולפיטוריו ולכן לא נזכרו בתצהירו. לא מצאנו שהיה על התובע להתייחס לנושאים אלה בתצהירו מכיוון שתביעתו ממוקדת ב הוכחת זיוף החתימות על מכתב ההתפטרות ובזכאותו לזכויות הנתבעות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

בנסיבות העניין, אנו מעדיפים את גרסת התובע שלפיה פוטר מעבודתו על פני גרסת הנתבעת שהוא התפטר. נוסיף כי מחוות דעת הגרפולוגית ומהראיות שהוצגו לפנינו עולה שהתובע לא חתם על מכתב ההתפטרות ושחתימתו וחותמת הנתבעת הועתקו מהסכם העבודה. כמו כן, שוכנענו שלא היה לתובע אינטרס לזייף מכתב התפטרות ושהצגת מכתב ההתפטרות מסייע אך ורק לנתבעת.

אי לכך, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו.

האם התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת?
משקבענו שהתובע פוטר מעבודתו הרי שהוא זכאי להודעה מוקדמת לפני הפיטורים

בענייננו, הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שנתנה לתובע הודעה בכתב ומראש לפני סיום עבודתו. לפיכך, התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

בסעיף 1 להסכם העבודה נכתב ש"כל התפטרות או פיטורין תיעשה על ידי מתן הודעה בכתב 30 יום מראש". לטעמנו, משההתחייבות בהסכם העבודה למתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים היא התחייבות הדדית, יש ליתן לה תוקף.

בנסיבות אלה, התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכרו החודשי, דהיינו לסכום של 12,016.5 ₪ ברוטו. עם זאת, משנתבע סכום של 12,000 לא ניתן לפסוק לתובע סכום גבוה מהסכום שנתבע.

אי לכך, התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע?
כאמור, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת.

כידוע, זכות השימוע היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת פיטורי עובד. לכן מוטלת על המעסיק החובה לשמוע את העובד טרם פיטוריו, וזאת כדי ליתן לעובד הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ולנסות לשכנע את המעסיק לחזור בו מההחלטה לפטרו. קיומו של שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה מוטל על כל מעסיק, בין אם מדובר במגזר פרטי ובין אם מדובר במגזר הציבורי. על חשיבותה של זכות הטיעון כבר נפסק כי:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...
ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה....".

בנסיבות אלה, משהתובע פוטר לאלתר ומשהנתבעת לא טענה (ובוודאי שלא הוכיחה) שהוא זומן לשיחת שימוע לפני פיטוריו, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע.

בהתאם לפסיקה שיעור הפיצוי תלוי במידה רבה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במקרה שלפניי, הוכח שהנתבעת לא ערכה לתובע שימוע כלל ולכן בשים לב לתקופת עבודתו אנו סבורים שעל הנתבעת לפצותו בסכום של 8,000 ₪.

אי לכך, התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע בסכום של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

האם התובע זכאי לפדיון חופשה?
טענות הצדדים
התובע טען שהוא זכאי לפדיון של 4.5 ימי חופשה בסכום כולל של 1,872 ₪ .
יצוין שבכתב התביעה נתבע סכום של 3,125 ₪ בגין 7.5 ימים, אולם הסכום הופחת בתצהיר.

הנתבעת טענה כי התובע עבד כשלושה חודשים ולכן הוא זכאי לשלושה ימים בלבד. עוד נטען שהוא אינו זכאי ל פדיון חופשה מכיוון שניצל את מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו בתקופת ימי "בין המצרים" שחלו בחודש יולי 2017, בהם לא היו לנתבעת אירועים .

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועדויותיהם מצאנו כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 4 להסכם העבודה קובע כי "תקופות העומר והחגים בהם לא מתקיימים אירועים יצא העובד לחופשה על חשבון החופשה השנתית". כלומר, בהתאם להסכם ההעסקה בתקופות בהן לא נערכים אירועים מטעמי דת, העובד יצא לחופשה שנתית.

התובע הודה בעדותו כי בימי "בין המצרים" לא היו אירועים בנתבעת ולכן לא עבד.

בהקשר זה נוסיף שהנתבעת אינה עורכת אירועי ברית, עובדה המחזקת אף היא את העובדה שלא היו אירועים בימי "בין המצרים" בגן האירועים.

נוסיף, שמהצהרת מנהל הנתבעת, שלא נסתרה, עולה שימי "בין המצרים" חלו מיום 11.7.2017 ועד ליום 1.8.2017.

בנסיבות אלה, משהתובע לא עבד בימי "בין המצרים" ומשבחודש ספטמבר חלו חגי תשרי , הרי שיש להפחית ימים אלו מימי החופשה להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו.

התובע עבד בנתבעת שלושה וחצי חודשים בנתבעת, חמישה ימים בשבוע, ולכן הוא זכאי לצבירה של 3 ימי חופשה בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.

בנסיבות אלה, משמספר ימי העבודה שחלו בתקופת "בין המצרים" ובחגי תשרי גבוה ממספר ימי חופשה שצבר התובע בתקופת עבודתו, הוא אינו זכאי לפדיון ימי חופשה.

בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שבתלוש השכר לחודש יולי 2017, לא הופחתו ימי חופשה. עם זאת, נוכח ההסכמות הברורות והמפורשות של הצדדים שעוגנו בהסכם העבודה שלפיהן בתקופות בהן לא מתקיימים אירועים (תקופת העומר, בין המצרים וחגים) יצא התובע לחופשה שנתית על חשבון החופשה לה הוא זכאי, יש לדחות את התביעה לפדיון חופשה.

אי לכך, התביעה לפדיון חופשה – נדחית.

האם התובע זכאי להפרש שכר עבור חודש ספטמבר 2017?
כאמור, שוכנענו שהתובע עבד עד לתחילת חודש אוקטובר 2017.

אין חולק שהנתבעת שילמה לתובע שכר עבודה בסכום של 5,753.7 ₪ ברוטו בלבד בחודש ספטמבר 2017, לכן הוא זכאי להפרשי שכר בסכום של 6,262.8 ₪ ברוטו (12,061.5 ₪ - 5,753.7 ₪).

יצוין כי התובע תבע סכום של 5,695 ₪ נטו, בהתאם לחישוב הבא: 10,000 ₪ נטו – 4,305 ₪ נטו. אי לכך, הסכום שתבע התובע בערכי נטו (5,695 ₪) הוא שווה ערך לסכום 6,263 ₪ ברוטו.

בנסיבות אלה, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין גב שלפיה אין ליתן סעד שיפוטי בערכי נטו, יפסקו לזכות התובע הפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2017 בערכי ברוטו.

אי לכך, התובע זכאי להפרש שכר עבודה לחודש ספטמבר 2017 בסכום של 6,263 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

סוף דבר
התביעה מתקבלת ברובה.
התביעה לתשלום פדיון חופשה - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
חלף הודעה מוקדמת בסכום של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסכום של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

הפרשי שכר עבודה לחודש ספטמבר 2017 בסכום של 6,263 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,500 ₪ ו שכר טרחת עורך דין בסכום של 6,500 ₪. לא ישולמו סכומים אלה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ט, (19 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר סאבר שהאב
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר צבי ליבנה
נציג ציבור (מעסיקים)