הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 35370-01-16

31 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אליעשור שעבין

התובעים
1.סאאד מחמוד עלוה (סע"ש 29757-01-16)
2. חאלד אחמד גאנם (סע"ש 35370-01-16)
3. סאמר באדי דקה (סע"ש 58292-01-16)
ע"י ב"כ עו"ד חאלד אבו עקל ואח'
-
הנתבע
חוסני ותד
ע"י ב"כ: עו"ד עו"ד פאייז יונס

פסק דין

1. התובעים, תושבי הרשות הפלסטינית, הועסקו אצל הנתבע בעבודות חקלאות בתקופות שלהלן:

התובע 1 – מפברואר 2010 ועד דצמבר 2012
התובע 2 – מספטמבר 2009 עד דצמבר 2012
התובע 3 – מאפריל 2013 ועד ספטמבר 2015

2. בתביעות שלפנינו, טוענים התובעים כי פוטרו ומבקשים שנחייב את הנתבע לשלם להם זכויות המגיעות להם עקב יחסי העבודה וסיומם ולפי צו ההרחבה בחקלאות החל עליהם.
בכלל זה תבעו התובעים הפרשי שכר, שעות נוספות, שעות קיץ, חגים, נסיעות, תוספות משפחה, כלכלה ומענק שנתי, הפרשי הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות, כמו גם פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

במסגרת המוסכמות הוסכם כי על הצדדים חל צו ההרחבה בחקלאות, תוך
הסתייגות הנתבע מחלות סעיפים מסויימים שבצו על התובעים.
עוד הוסכם, כי התובעים עבדו בשכר מינימום יומי וכי סך הימים שעבדו בתקופות השונות הינו כמשתקף בדיווחים שהועברו למת"ש.

3. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן, לטענתו, בסיום יחסי העבודה חתמו התובעים על 'כתב ויתור וסילוק' שבו הצהירו כי קיבלו את כל זכויותיהם וכי אין להם כל טענה כלפי הנתבע בנוגע ליחסי העבודה שהיו בין הצדדים.

מעבר לכך הנתבע טוען כי הוא שילם לתובעים את כל זכויותיהם, ולפיכך יש לדחות את תביעותיהם אף לגופן.

4. התובעים טענו מנגד כי אולצו לחתום על כתבי הוויתור, וזאת על מנת שהנתבע ישחרר להם את היתר העבודה בישראל כך שיוכלו לעבוד אצל מעסיק אחר.

5. ביום 12.9.18 הוגשה הודעה מטעם התובע 1, מר סאאד מחמוד עלוה (התובע בתיק סע"ש 29757-01-16), בה ביקש לדחות את תביעתו מפני שהגיע עם הנתבע להסדר. עוד ביקש להודיע על הפסקת הייצוג בהליך, ועל פיטורי בא כוחו. ההודעות הוגשו באמצעות ב"כ הנתבע.

בהחלטות מיום 12.9.18 ומיום 2.10.18 נדרש ב"כ התובעים להגיב על בקשת התובע 1 לדחיית התביעה, אך ב"כ התובעים לא הגיב לבקשות.

6. התובע 1 לא התייצב לישיבת ההוכחות שנערכה ביום 8.10.18 .
בפתח הישיבה הצהיר ב"כ התובעים לפרוטוקול כי תובע 1 ביקש לשחררו מהייצוג.

7. לנוכח האמור ולבקשת התובע 1, תביעתו נדחית, ללא צו להוצאות.

8. נדון אפוא להלן בתביעותיהם של התובעים 2-3 בלבד ( להלן "התובעים").
התובע 2 ייקרא להלן "חאלד" והתובע 3 ייקרא להלן "סאמר".

האם יש ליתן תוקף לכתבי הויתור?

9. לטענת הנתבע בכתבי ההגנה, נודע לו שהתובעים ממשיכים לעשות שימוש ברישיון העבודה שהוצא על שמו והם ממשיכים לעבוד בתוך תחומי ישראל – למרות שכבר אינם עובדיו. לפיכך, הוא פנה אל התובעים מיוזמתו, שילם להם את כל הזכויות המגיעות להם, והחתים אותם על כתבי הוויתור.

לטענתו, בחודש 1/13, לאחר סיום עבודתו של חאלד, חתם חאלד על כתב ויתור בנוכחות התובע סאאד, התובע סאמר ומר גלאל גאנם שהיה נוכח במעמד.

אף התובע סאמר חתם לטענתו על כתב ויתור בסמוך לאחר שסיים עבודתו בחודש 9/15 וזאת בנוכחות סאאד, חאלד ומר גלאל גאנם.

לטענתו, התובעים ביקשו שלא לנקוב בסכום הפיצוי ששולם להם.

לטענת הנתבע, כתב הוויתור תורגם לערבית – שפת אמם של התובעים, ובמעמד החתימה נכח עד, מר ג'לאל גאנם, מהכפר של התובעים, שהצהיר כי החתימה על המסמך נעשתה בפניו ובאופן חופשי ומרצון.
לאחר מכן, הצהיר גלאל בפני עורך דין פלסטינאי כי נכח במעמד החתימה על כתבי הוויתור, וכי החתימה הייתה מרצון. הצהרת העד בפני עורך הדין אף אומתה בפני עו"ד ישראלי, עו"ד עפיף גרה.

הנתבע צרף את כתבי הויתור לכתב הגנתו ולתצהירו.
יצוין כבר עתה, כי כתבי הויתור אינם נושאים תאריך.

עוד צרף הנתבע את ההצהרות שמסר העד לחתימה, מר גלאל גאנם, בשפה הערבית, בלוויית תרגום לא רשמי של תוכנן לעברית.
על פי התרגום שהגיש הנתבע, מעיד מר גלאל כי התובעים חתמו בפניו על הצהרה הכוללת הודעה על קבלת מלוא הזכויות הסוציאליות במלואן לרבות פיצויים מהנתבע, וכי התובעים עזבו את עבודתם אצל הנתבע מרצונם ללא כפייה או שימוש באמצעי לחץ ואיומים.
על גבי ההצהרות בשפה הערבית ישנו אישור של עו"ד עפיף גרה, כי בשיחה טלפונית עם עו"ד עבד אלסלאם גונדד מטול כרם אישר הנ"ל כי מר גלאל גאנם חתם בפניו (בפני עו"ד גונדד) על הצהרתו בשפה הערבית.
גם הצהרות אלו אינן נושאות כל תאריך.

בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, אין כל התייחסות לרקע העומד מאחורי החתימה על כתבי הויתור, וטענות הנתבע שבכתב ההגנה בעניין זה כלל לא נתמכו בתצהיר.

10. לטענת התובעים, אולצו לחתום על כתבי הויתור כתנאי לשחרור היתרי העבודה ועל מנת שיוכלו להיות מועסקים אצל מעסיק אחר.
לטענת התובעים, הנתבע הפעיל עליהם לחץ ואיומים בכדי שיחתמו על כתבי הוויתור.
עוד טענו, כי לא קיבלו כל תשלום כנגד החתימה על כתבי הויתור.

התובעים חזרו על גרסתם וזו לא נסתרה במהלך חקירתם הנגדית.

לטענתם, אין לתת כל תוקף לכתבי הויתור ויש לפסוק להם את זכויותיהם הנתבעות.

11. לעניין כתבי הויתור, העידו בפנינו, נוסף על עדויות הצדדים עצמם, מר גלאל גאנם ועו"ד עפיף גרה.

12. עו"ד גרה אישר כי חתימתו הייתה לאחר שהנתבע הגיע אליו, הסביר לו את עניין התביעה וביקש שיאשר את חתימתו של עו"ד גונדד. הדבר היה כשנתיים קודם לעדותו ( היינו, בשנת 2016).
עו"ד גרה הודה ואישר כי המסמכים לא נחתמו בפניו, וכי הוא אישר את מה שאמר לו עו"ד גונדד בטלפון.

13. מעדותו של גלאל גאנם עולה כי המסמכים נחתמו קודם בביתו של התובע סאמר (שסיים לעבוד, כאמור, ב-9/15) ואח"כ הלכו לביתו של סאאד, התובע 1 וגם הוא חתם. התובע 1, כזכור, סיים לעבוד בסוף 2012.

גלאל לא זכר את תאריך החתימה אולם טען כי הנתבע פנה אליו בעניין להערכתו לאחר הגשת התביעה, כדי למסור זאת לעורך דינו (עמ' 29 לפרוטוקול).

עוד עלה מעדותו, כי לא הועברו כל כספים בגין זכויות, וכי לא דיברו על כמה מגיע ולא נקבו בסכומים (עמ' 30 לפרוטוקול).

עוד העיד, כי בפגישה דובר על אישורי עבודה בישראל והוזכר שמו של מעסיק אחר בשם ששון וכי מדובר על "טובה מול טובה".

מתרגום ההצהרה ע"י המתורגמנית מטעם בית הדין מובן כי מדובר בויתור על זכויות וחתימה על כתב הויתור כנגד עבודה בישראל, כגרסת התובעים (ר' עמ' 30 לפרוטוקול).

14. הלכה היא שסילוק תביעה על הסף ייעשה במקרים נדירים וקיצוניים בלבד, ורק מקום בו שוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע את כל העובדות שפירט בכתב התביעה, בשים לב למצב המשפטי הקיים – לא יזכה בכל סעד שהוא. (ר' דב"ע נב/217 – 3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3).

15. ביחס לכתב ויתור קבעה הפסיקה כי בית הדין נוהג לבחון בקפידה תוקפו של כתב ויתור עליו חתם עובד, בעיקר כאשר מדובר בוויתור נטען על זכויות מתחום משפט העבודה המגן; כי בית הדין יטה להעניק משקל מועט יחסית, אם בכלל, לכתב ויתור עליו חתם עובד וייתן לו תוקף במקרים מצומצמים ובנסיבות מסוימות בלבד [דב"ע נו/29 - 3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג 241]; וכי על בית הדין מוטלת החובה לדון בטענות עובדתיות הנוגעות לכשרותו של כתב הויתור בטרם יורה על סילוקה של התביעה [ע"ע 746/07 אלי גור - מכתשים- מפעלים כימיים בע"מ, מיום 28.4.08].

16. בהתאם להלכה הפסוקה לא יינתן תוקף לכתב ויתור כאשר כתב הויתור אינו ברור וחד משמעי, כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו והעובד לא הבין בעת החתימה מהן הזכויות עליהן הוא מוותר (דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל בע"מ).

על מנת שיינתן תוקף לכתבי הוויתור, על בית הדין לבדוק קיומם של 3 התנאים הבאים:
כי הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו;
כי נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או שהועברו לו;
וכי כתב הסילוק ברור וחד משמעי.
(ע"ע (ארצי) 49974-09-12 חברת מעונות הורים חל"צ נ' איזבלה פלקוביץ (פורסם בנבו, 19.07.17) והאסמכתאות המאוזכרות שם).

17. לאחר שבחנו את נסיבות חתימת העובדים על כתבי הוויתור שהוצגו בפנינו שוכנענו שכתבי הוויתור אינם עונים על דרישות הפסיקה ואין לתת להם כל תוקף. ונפרט.

18. איננו נותנים כל אמון בגרסת הנתבע בנוגע לנסיבות חתימת כתבי הוויתור. מהעדויות עולה בבירור כי כתבי הוויתור לא נחתמו, כפי שטען, בסמוך לסיום עבודתו של כל תובע, שהרי מעדות גלאל עולה כי קודם חתם סאמר ואח"כ סאאד, כאשר סאמר סיים עבודתו רק בחודש 9/15.

עוד עולה מהעדויות, לרבות עדותו של עד הנתבע גלאל, כי לא נערך כל חשבון ולא שולמו כל כספים לתובעים כנגד חתימת כתבי הויתור.
הנתבע כלל לא טען כמה ועבור מה שולם לטענתו ולא המציא כל אסמכתא לתשלום.
מהעדויות עולה בבירור כי התובעים נדרשו לחתום על כתב הויתור כתנאי ל"שחרור" התובעים באופן שיוכלו לעבוד בישראל תחת מעסיק אחר (ששון) ואף נרשם כי מדובר ב"טובה תחת טובה".

19. בניגוד לנדרש כדי לתת תוקף לכתבי הוויתור, הרי שהם כלליים ולא מפורטים. לא מצוינים בהם סכומים ששולמו לתובעים בגין כל רכיב, או מה הסכום הכולל ששולם לכל תובע על מנת שהאחרון יסתלק מכל טענה בנוגע ליחסי העבודה וסיומם. הוכח, כי לפני החתימה על כתבי הוויתור כלל לא דובר ולא נמסר לתובעים מסמך המפרט את הסכומים המגיעים להם, גם בכתב הוויתור עצמו לא צוינו סכומים כלשהם ואף בפנינו לא טען הנתבע מה גמר החשבון שנערך וכמה שולם לשיטתו. במצב זה, אין לראות ב"ויתור" של התובעים כוויתור אמיתי שנעשה מרצונם החופשי.

20. מקבלים אנו את טענת התובעים, שנתמכה בעדות גלאל, כי חתמו לנוכח הלחץ שהפעיל עליהם הנתבע, ורק מהסיבה שהנתבע לא שחרר להם את היתר העבודה כך שיוכלו לעבוד אצל מעסיק אחר. הדבר נרשם כ"טובה תחת טובה". למעשה, הנתבע לא הראה כל סיבה שבגללה התובעים יהיו מוכנים לחתום לו על כתבי הוויתור.

21. גם גרסת הנתבע כי התובעים התפטרו ולא פוטרו אינה מתיישבת עם כתבי הוויתור בהם נטען כי העובד מצהיר שקיבל את כלל הזכויות, "לרבות פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת". אם התובעים התפטרו – מדוע היה לו לנתבע צורך להחתים את התובעים בנוסח שכזה? אף סיבה זו מביאה למסקנתנו שאין להאמין לכתבי הוויתור עליהם חתומים העובדים.

22. היעדר תאריך החתימה, שהוא פרט מהותי ביותר בכתב ויתור טענות על זכויות קוגנטיות, ובמיוחד לנוכח הסתירות שנפלו לעניין מועד החתימה בין גרסת הנתבע ליתר הראיות, אף הוא מחזק מסקנתנו שאין ליתן תוקף לכתבי הוויתור.

23. אשר על כן, מששוכנענו כי כתבי הוויתור לא ניתנו מרצון חופשי, משהתובעים לא ידעו על מה הם מוותרים ומשלא שולמה לתובעים כל תמורה בניגוד למצוין בכתבי הוויתור, הרי שאין הם עומדים בדרישות הפסיקה ואין לתת להם כל תוקף.
משזאת קביעתנו – נדון להלן ברכיבי התביעה לגופם.

מתכונת והיקף העבודה של התובעים

24. לטענת התובעים, הם הועסקו אצל הנתבע 5 ימים בשבוע - בימים א-ה, 11 שעות בכל יום.
הנתבע טוען כי העובדים הועסקו 4 ימים בשבוע - בימים א-ד, במשך שמונה שעות בכל יום.

25. לאחר בחינת כלל הראיות שהונחו לפנינו, מקובלת עלינו גרסת הנתבע כי התובעים הועסקו ארבעה ימים בשבוע אצל הנתבע ולהלן טעמינו לכך.

26. סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע כי הנטל להוכיח את מתכונת ושעות העבודה במקום שבו לא הוצג פנקס שעות עבודה מוטל על המעסיק.

ביחס לימי העבודה, הוצגו בפנינו דיווחי הנוכחות שהעביר הנתבע למנהל התשלומים (להלן – "המת"ש"). מאלה עולה כי אמנם קיימים שבועות שבהם התובעים עבדו חמישה ימים, אולם ברוב השבועות דווח שהתובעים עבדו ארבעה ימים בשבוע, לנוכח העובדה שביום חמישי – "אין קטיף" – כך לפי הדיווח.

הצלבה בין דיווחי הנוכחות לבין כמות ימי העבודה שהופיעה בתלושי השכר מעלה כי הנתונים תואמים; תלוש השכר הופק בהתאם לאמור בדיווחים למת"ש.

התובעים לא חלקו על מספר ימי העבודה שדווחו למת"ש. בישיבת 20.7.17 הוסכם כי ימי העבודה כפי שמופיעים בדיווחים למת"ש תואם לימי עבודתם בפועל של התובעים (עמ' 4 ו-6 לפרוטוקול).
המסקנה היא כי על פי רוב עבדו התובעים אצל הנתבע 4 ימים בשבוע.

27. לנוכח האמור, ובשים לב לדיווחים למת"ש, שמציינים את ימי העבודה, ויכולים להוות תחליף לפנקס ימי העבודה (להבדיל מפנקס שעות עבודה) – קובעים אנו כי התובעים עבדו, ככלל, ארבעה ימים בשבוע בלבד, ולא חמישה ימים כנטען על ידם.

התביעה לשעות נוספות

28. ביחס לשעות העבודה, התובעים טוענים כי עבדו 11 שעות ביום.
הנתבע טוען כי התובעים עבדו לכל היותר 8 שעות ביום.

29. הנטל להוכיח את שעות העבודה – מוטל על הנתבע.
הנתבע לא הציג פנקס שעות עבודה.

לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שבפנינו, אנו מקבלים חלקית את טענת התובעים בעניין עבודתם בשעות נוספות, ונרחיב.

פרט להצהרתו של הנתבע ש"התובעים לא עבדו בשעות נוספות" הנתבע לא הביא כל ראיה שהיא להוכחת שעות העבודה של התובעים לא ברישום שנערך על ידו ולא בראיות חיצוניות - אם עדות של עובדים אחרים שיכולים להעיד על היקף העבודה או זמני הרישום של התובעים במעברי הגבול בתקופות העבודה הרלוונטיות, ככל שקיימים.

30. על פני הדברים, היה מקום לפסוק לתובעים את השעות שנתבעו על ידם, בשים לב להוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר אלא, שמעדויות התובעים עולה כי לא עבדו באופן קבוע בשעות נוספות, כפי שחישבו בתביעתם:

סאמר העיד (עמ' 15 לפרוטוקול) כי:

"אנחנו לא הסתכסכנו על שכר יומי אבל היו ימים שהתעכבנו בעבודה ועשינו יותר שעות והוא לא שילם לנו".

סאמר לא זכר לומר כמה ימים כאלו היו, או כמה שעות נוספות לא שולמו לו.

מעדותו עולה כי אין מדובר בעבודה במתכונת קבועה של שעות נוספות בכלל ו- 11 שעות עבודה ליום בפרט, כפי שנטען.

גם חאלד לא זכר לומר באיזו תקופה הוא עבד בשעות נוספות. הוא אף שינה את גרסתו כשבתחילת עדותו (עמ' 22 לפרוטוקול) טען כי "הוא חושב שכן ביקשו תוספת עבור שעות נוספות", ובהמשך העדות (עמ' 24 לפרוטוקול – לשאלת בית הדין) הוא טען כי "בכל פעם שהיה נותן מפרעה ביקשנו ממנו עבור שעות נוספות".

חאלד השיב לשאלת בית הדין:

"אני לא זוכר מתי עבדתי בשעות נוספות. עבדנו מיום ראשון עד חמישי. ברוב הימים היינו עובדים שעות נוספות. כמעט כל יום. כשאני אומר שעות נוספות אני מתכוון שהיינו אמורים לסיים בשעה 16:00 ועבדנו עד 18:00."

מעדויות אלו אנו מסיקים כי לא בכל יום היו התובעים נשארים לעבוד בשעות נוספות, וכי גרסת התובעים כי עבדו 11 שעות מידי יום – מנופחת ומוגזמת.

31. לפיכך, ועל דרך האומדן, אנו קובעים כי התובעים עבדו בממוצע כשעה נוספת בכל יום. בהתאם לכך, הם זכאים לתגמול שעות נוספות אלו בשיעור של 125% משכרם השעתי.

32. חישוב זכאותו של חאלד

בטבלה שלהלן מוצגים תעריפי שעות העבודה של חאלד ומספר ימי העבודה בהם עבד באותו תעריף. עבור כל יום עבודה התווספה שעה נוספת בתעריף של 125% ביחס לתעריף השעתי הרלוונטי לאותו יום:

תקופת עבודה
שכר מינימום לשעה
תעריף שעה נוספת – 125%
מספר ימי העבודה
סה"כ הפרש
09.09-03.11
20.70
25.8
341
8,798
04.11-06.11
20.92
26.15
54
1,412
07.11-9.12
22.04
27.55
252
6,942
10.12-12.12
23.12
28.9
47
1,358

סה"כ על הנתבע לשלם לחאלד סך של 18,510 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות.

33. חישוב זכאותו של סאמר

בתקופה שמחודש 4.13 ועד חודש 3.15 שכרו השעתי של סאמר עמד על 23.12 ₪ לשעה. ימי העבודה באותה תקופה מסתכמים ב-404 ימים. ערך שעה נוספת בשיעור של 125% - 28.90 ₪, ובמכפלת ימי העבודה באותה תקופה – 11,675 ₪.

בתקופה שמחודש 4.15 ועד חודש 9.15 עלה שכרו השעתי של סאמר ל-25 ₪. בתקופה זו עבד 96 ימים אצל הנתבע. ערך שעה נוספת בשיעור של 125% ביחס לשכר זה הינו – 31.25 ₪, ובמכפלת ימי העבודה באותה תקופה – 3,000 ₪.

הנתבע ישלם לסאמר, אפוא, סך של 14,675 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות.

האם התובעים התפטרו או פוטרו?

34. הנטל להוכיח כי העובד פוטר מעבודתו מוטל על העובד (ר' ע"ע (ארצי) 8930-10-14 רפאל שיגפוב ואח' נ' חגיר בע"מ, מיום 10.5.18).

35. כבר מעתה נאמר כי התובע 3, סאמר – לא עמד בנטל המוטל עליו.
טענתו בעניין הפיטורים הייתה כללית ולא אמינה. הוא לא הסביר מה הייתה הסיבה לפיטורים, מתי הם נעשו, ובאילו נסיבות.
בנוסף לכך, בעדותו הוא אמר כי ההחלטה להפסיק את העבודה הייתה משותפת וסרב לפרט מדוע יבקש הנתבע להפסיק את עבודתו. וכך העיד בעמ' 15-16 לפרוטוקול:

"ש. איך סיימת את העבודה?
ת. הוא הפסיק ואנחנו הפסקנו יחד איתו.
ש. הוא הפסיק את הפעילות?
ת. הוא הפסיק את העבודה שלי. אני לא רציתי להמשיך והוא לא רצה שאני אמשיך אז הוא הפסיק את העבודה שלי בלי סכסוך ובלי כלום. הפסקנו את העבודה בלי סכסוכים ובלי בעיות. היו לו בעיות אישיות שלו.
ש. מה היו הבעיות האישיות שלו?
ת. אני לא אספר למרות שבית הדין אומר לי כי הנתבע מסכים שאספר".

36. הנתבע מצדו טען כי סאמר הפסיק להופיע לעבודה במהלך חודש ספטמבר 2015, ואף הציג הודעת דואר אלקטרוני מיום 22.9.2015, ששלח למנהל התשלומים בבקשה לביטול רישיון העבודה שלו, לנוכח "נטישת העבודה" (נספח ב' לכתב ההגנה).

37. בשים לב להיעדר הפירוט בדבר נסיבות הפיטורים, ובשים לב לטענת הנתבע שמגובה במסמך מזמן אמת, אנו קובעים כי סאמר התפטר ולא פוטר. משכך, תביעתו להשלמת פיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת – נדחית.

38. ביחס לתביעתו של חאלד להשלמת פיצויי פיטורים.

חאלד טען כי פוטר מעבודתו בחודש דצמבר 2012 וכי הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. חאלד לא פירט בכתב התביעה מה היו נסיבות הפיטורים הנטענים.
הנתבע מצדו הכחיש שפיטר את חאלד, וטען כי הוא הפסיק להופיע לעבודתו ולא ענה לטלפונים. עוד טען הנתבע כי חאלד הלך לעבוד אצל מעסיק אחר בבניית חממות.

39. בעדותו העיד חאלד (עמ' 22 לפרוטוקול):

"הוא הפסיק את העבודה שלנו. הוא אמר לנו שהוא לא צריך אותנו יותר.
ש. למה לא היה צריך אתכם יותר?
ת. לא יודע.
ש. הוא הפסיק את כל העבודה במשק?
ת. העבודה המשיכה אבל הוא הפסיק את עבודתנו. אני וסאאד זה שהיה איתי הפסקנו. לא יודע האם קלט עובדים נוספים".

40. הנתבע הגיש מסמך בקשה לביטול רישיון העבודה של חאלד מיום 3.1.13. בעמודת סיבת הביטול נכתב: "הפסקת עבודה". זאת בשונה מנסיבות סיום העבודה של סאמר, ששם ציין הנתבע את הפסקת העבודה כ"נטישת העבודה".

אמנם הביטוי הפסקת העבודה יכול שישתמע גם לפיטורים וגם להתפטרות. אולם, כאשר הנתבע ביקש להודיע שעובד התפטר הוא התנסח בצורה שונה והשתמש במילה "נטישה". לנוכח אלה, סביר יותר בעינינו שחאלד פוטר מאשר שהוא התפטר.

41. הנה כי כן, לנוכח טענתו של חאלד כי פוטר, בשים לב לניסוח הבקשה לביטול רישיון העבודה, אנו קובעים כי חאלד פוטר ולא התפטר.
אשר על כן, חאלד זכאי להשלמת פיצויי הפיטורים.

שכרו היומי האחרון של חאלד הוא 184.96 ₪. חאלד עבד 16.9 ימים בחודש, ומכאן ששכרו החודשי עמד על 3,126 ₪. חאלד עבד בשירות הנתבע 41 חודשים (3.4 שנים) ולכן פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי מסתכמים ב-10,628 ₪. חאלד מודה כי הנתבע כבר הפריש עבורו לקופת הפיצויים סך של 6,786 ₪. כך, שעל הנתבע להשלים את יתרת הפיצויים בסך 3,842 ₪.

42. כמו כן, כפועל יוצא מקביעתנו לעיל כי חאלד פוטר ולא התפטר, זכאי חאלד,
בהתאם לתקופת עבודתו אצל הנתבע, להודעה מוקדמת של חודש אחד בגובה שכרו החודשי האחרון - 3,126 ₪.

התביעה להחזר הוצאות נסיעה

43. אין מחלוקת כי התובעים לא קיבלו החזר הוצאות נסיעה בתלושי השכר.
התובעים טוענים כי הגיעו בכוחות עצמם לנקודת איסוף שממנה אסף אותם הנתבע אל העבודה. לשם ההגעה לנקודת האיסוף הם השתמשו ברכבים שהסיעו אותם, תמורת תשלום – מהבית ועד למעבר הגבול, ומהמעבר עד לנקודת האיסוף.
הנתבע טוען כי הוא הביא את התובעים מהמעבר בתחילתו של היום, והחזיר אותם למעבר בסיום יום העבודה.

44. בישיבת 20.7.17 טענו התובעים שנסעו מהבית למחסום ומהמחסום לביתם – במוניות.
במסגרת ההוכחות נמסרה גרסה שונה.
סאמר העיד כי ביתו נמצא במרחק של חמש דקות מהמחסום (עמ' 9 לפרוטוקול), כי הוא יוצא מהבית בשעה 6:00 וכי הוא מגיע למחסום "ברכב. אין רכב ספציפי. יש הרבה מכוניות שעוברות. אלו לא מוניות. זה מכוניות שמגיעות למעבר ואני נוסע איתם. אני משלם. הבית שלי נמצא על הכביש הראשי קרוב למעבר. על רכב שעובר דרכי מכל הכפרים שעוברים דרכנו, כל פעם אני נוסע עם מישהו אחר. מי שנוסע למעבר אני נוסע איתו".

סאמר אף העיד כי הוא וחאלד גרים באותה שכונה, חאלד הוא שכן שלו, גר מאחוריו ובאותו מרחק כמוהו מהמעבר.

אמנם סאמר העיד כי "הוא משלם", אבל לעדות זו לא הובאה ולו ראשית ראיה.
עוד העיד, כי המעבר במחסום לוקח 7-10 דקות ולפעמים המעבר ריק ויוצאים ישר.

45. בניגוד אליו העיד חאלד:

"ת. אנחנו מאותו כפר.
ש. מה המרחק מהבית שלך למחסום בזמן נסיעה?
ת. בערך 30 דקות נסיעה. אני חייב ללכת ברגל עד שאגיע לכביש הראשי ומשם אני נוסע למחסום.
ש. כמה זמן זה לוקח?
ת. בערך רבע שעה הליכה עד הכביש ומהכביש עד המחסום זה גם רבע שעה נסיעה בערך.
ש. כמה זמן זה מהבית שלך עד לבית של סאמר?
ת. רחוק כי אני בתוך הכפר והוא מחוץ לכפר.
ש. האם יש מצב שאם סאמר יעמוד על הכביש הראשי ויקח רכב עד למחסום הוא יגיע תוך 5 דקות?
ת. אולי 10 דקות, לא יודע בדיוק. אין לי רכב."

חאלד העיד כי יש פקקים במעבר וכי הוא יוצא מהבית בשעה 4:30-4:40.

46. לנוכח הסתירה בעדויות התובעים, המרחק הקצר בין מגורי התובעים למחסום, ובהעדר כל ראייה לתשלום הוצאות נסיעה בגין נסיעה זו, איננו מוצאים לפסוק לתובעים החזרי הוצאות בגין הנסיעות מהבית למחסום ומהמחסום הביתה כפי שנתבע.

47. גם גרסת התובעים ביחס לנסיעה ממעבר הגבול אל העבודה, לא הייתה אחידה.

סאמר העיד כי נסעו במוניות/מיניבוס בקו של בקע אל גרביה מהמחסום לג'ת (עמ' 11) וכי הנסיעה עלתה 12 ש"ח ובהמשך ירדה ל-10 ש"ח. בהמשך טען כי זה לא מוניות ולא אוטובוס אלא מישהו פרטי, וכי היו מורידים אותם בבית קפה על הכביש בצומת בג'ת שם חכה הנתבע לכולם ואסף אותם.
עוד העיד שלא תמיד נסעו יחד.
סאמר העיד כי לעיתים ישן במקום העבודה, אם כי לא זכר כמה פעמים (עמ' 15 לפרוטוקול), היינו, כי לא היו לו הוצאות נסיעה בימים אלה.

חאלד העיד כי התובעים היו נוסעים יחד מהמחסום לעבודה, ירדו קרוב לבית של מנהל העבודה שהיה מקפיץ אותם לעבודה או בכניסה הראשית לג'ת והם היו מתקשרים אליו והיה בא ואוסף אותם. משנשאל אם היה מחכה להם בקפה השיב שלפעמים היה מחכה להם.
הנסיעה לא הייתה במונית מסודרת או שירות, וכל יום היה נהג אחר. הנסיעה עלתה 12 ש"ח.

48. הנתבע טען, כאמור, כי הוא היה מסיע את התובעים מהמחסום ואליו.
הנתבע כלל לא נחקר בנקודה זו.

49. לנוכח גרסת הנתבע, שלא נסתרה, והסתירות בעדות התובעים באשר לנושא הנסיעות, אופן ההגעה, מחיר הנסיעות וכיוב' כמפורט לעיל, מעדיפים אנו בנושא זה את גרסת הנתבע ודוחים את תביעת התובעים להפרשי נסיעות.

התביעה להפרשי שכר, והפרשות לפנסיה וקרן השתלמות

50. התובעים טוענים כי הנתבע שילם להם סכום נמוך משכר המינימום, ועליו
להשלים את שכרם עד לשכר המינימום. הנתבע טוען כי שכר התובעים נקבע על ידי מנהל התשלומים ושולם כדין.

51. ביחס לסאמר:
לתקופה שמחודש 4.13 ועד חודש 3.15 שולם לו שכר יומי של 172 ₪. תעריף זה מתאים לשכר המינימום היומי למי שמועסקים שישה ימים בשבוע.
אולם, בהתאם לקביעתנו לעיל ביחס לימי העבודה – סאמר הועסק ארבעה ימים בשבוע בלבד, ומכיוון שכך יש לחשב את שכרו היומי במכפלת שכר המינימום השעתי בשמונה שעות עבודה ביום.
שכר המינימום השעתי באותה תקופה היה 23.12 ₪. מכפלת שכר המינימום השעתי בשמונה שעות מביאה לתוצאה 184.96 ₪, שזה השכר היומי שהיה אמור להשתלם לסאמר. שולם לסאמר סך של 172 ₪ בלבד, ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר בסך של 12.96 ₪ עבור כל יום עבודה.
בתקופה הנדונה, סאמר עבד 404 ימי עבודה. לפיכך סך ההפרשים עבור תקופה זו מסתכם ב-5,236 ₪.

בתקופת העבודה שמחודש 4.15 ועד לחודש 9.15, שכר המינימום השעתי עמד על 25 ₪. על אותה דרך, שכרו היומי של סאמר היה צריך להיות 200 ₪. השכר ששולם לו היה רק 186 ₪, ועל כן הוא זכאי להפרש של 14 ₪ עבור כל יום, ובסך הכל, עבור 96 ימים – 1,344 ₪ נוספים .

סך ההפרשים עבור סאמר מסתכם ב- 6,580 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% ובסכום של 395 ₪, וכן הפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 1% ובסכום של 66 ₪.

52. אשר על כן, על הנתבע לשלם לסאמר הפרשי שכר בסך של 6,580 ₪ הפרשי
הפרשות חסרות לפנסיה בסך 395 ₪ והפרשי הפרשות לקרן השתלמות בסך
66 ₪.

53. ביחס לחאלד:
חאלד הועסק בתקופה שמחודש 9.09 ועד לחודש 12.12.

תקופת עבודה
שכר מינימום לשעה
שכר יומי (מינימום לשעה כפול 8)
שכר יומי ששולם
הפרש לכל יום
מספר ימי העבודה
סה"כ הפרש
09.09-03.11
20.70
165.6
154
11.6
341
3,956
04.11-06.11
20.92
167.36
156
11.36
54
613
07.11-9.12
22.04
176.32
164
12.32
252
3,105

10.12-12.12
23.12
184.96
172
12.96
47
609

בהתאם לחישוב שבטבלה לעיל, סה"כ לתשלום ברכיב הפרשי שכר עבור חאלד 8,283 ₪.
בגין הפרשי שכר אלו מגיעים לחאלד גם הפרשי הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% והפרשי הפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 1%.

54. אשר על כן, על הנתבע לשלם לחאלד 8,283 ₪ עבור הפרשי שכר; 497 ₪ עבור הפרשות לפנסיה; ו-83 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות.

שעות קיץ

55. לטענת התובעים בהתאם לסעיף 16 לצו ההרחבה בענף החקלאות (להלן –
"הצו"), הם זכאים לשעה נוספת עבור כל יום עבודה בחודשים יולי-ספטמבר.

לטענת הנתבע, התובעים אינם זכאים לתוספת זו הן לנוכח העובדה שמנהל התשלומים הוא שקובע את שכרם של העובדים – והוא לא קבע שהם זכאים לתוספת זו, והן לנוכח העובדה שהם עבדו פחות מ-40 שעות שבועיות, ובהתאם להוראות סעיף 16(ו) לצו – על מקומות שעובדים פחות מ-40 שעות בשבוע לא יחול סעיף זה.

56. הזכות לשעות קיץ מקורה בסעיף 16 לצו אשר קובע:

"במקומות עבודה שבהם עובדים עד 40 שעות ב-5 ימים בשבוע, לא יחולו עליהם הוראות אלה.."

57. בשים לב לקביעתנו כי התובעים עבדו 4 ימים בשבוע, ואינם עובדים יותר מ-40 שעות בממוצע, הרי שסעיף 16 לצו ההרחבה אינו חל, התובעים אינם זכאים לתוספת עבור שעות קיץ, ודין תביעתם ברכיב זה להידחות.

דמי חגים

58. אין חולק כי לתובעים לא שולמו דמי חגים. התובעים פרטו את ימי החג שנפלו בתקופת עבודתם ותבעו, חאלד – 17 יום וסאמר 16 יום.
הנתבע טען כי שילם בהתאם להוראות המת"ש ולתובעים אין זכאות לכל תשלום נוסף.

59. סעיף 28 לצו ההרחבה בענף החקלאות קובע כי: "עובד שנתי קבוע יקבל שכר 10 ימי חג בשנה". הסעיף לא קובע תנאים לתשלום, ומכאן עולה שהזכאות ל-10 ימי חג בשנה אינה תלויה למעשה בדבר.
המדובר בהוראה המיטיבה עם התובעים ביחס לדין הכללי.

התובעים קיבלו שכר לפי מספר ימי עבודה בפועל, מכאן, אין ולא יכול להיות חולק כי התובעים לא קיבלו את דמי החגים.

איננו מקבלים את טענת הנתבע כי המת"ש הוא שקבע את שכר התובעים, והוא – הנתבע, "רק" שילם להם. על הנתבע, כמעסיקם של התובעים, מוטלת החובה לשלם להם את זכויותיהם בהתאם לדין החל אף אם לא חושבו זכויות אלו ולא נדרשו ע"י המת"ש.
הדבר נכון אף ביחס לזכויות נוספות הנתבעות מכח צו ההרחבה – מענק שנתי, דמי כלכלה ותוספת משפחה שההכרעה לגביהן תובא בהמשך.

60. מקובל עלינו חישוב התובעים, עליו לא נחקרו, בנוגע לתשלום ימי החג שחלו בתקופת עבודתם.
משכך, על הנתבע לשלם בגין ימי חג:

לתובע חאלד – סך של 3,400 ₪.
לתובע סאמר – סך של 3,200 ₪.

תוספת משפחה

61. בהתאם לסעיף 29 לצו ההרחבה, התובעים זכאים עקרונית לתוספת משפחה בשיעורים כמפורט בנספח ב' לצו, בשיעורים שונים לבת זוג עובדת או שאינה עובדת ועבור ילדים.

התובעים לא קיבלו תוספת משפחה וטענת הנתבע כי די במה ששילם בהתאם להוראות המת"ש נדחתה על ידינו לעיל.

62. זכאותו של סאמר:
סאמר תבע תוספת משפחה עבור אישה שאינה עובדת ו-4 ילדים.
סאמר לא הציג תעודת זהות שתעיד על היותו נשוי ועל מספר ילדיו וגילאיהם. בכתב התביעה טען כי בת זוגו אינה עובדת.

בתלוש השכר של סאמר מופיע כי הוא במצב משפחתי "נשוי" וכי מספר הילדים הוא "0". בשים לב לנתון זה, ובהיעדר ראיה אחרת מטעם סאמר ביחס למספר ילדיו – הוא אינו זכאי לתוספת משפחה עבור הילדים.

באשר לתוספת בת הזוג, לפי נספח ב' לצו, עבור אישה שאינה עובדת משתלמת תוספת משפחה בשיעור של 1.16 ₪ ליום; עבור אישה עובדת משתלמת תוספת כאמור של 0.58 ₪ ליום.
בתצהירו לא התייחס סאמר לשאלה אם אשתו עובדת אם לאו, ורק טען מהו הסכום המגיע לו "לפי ייעוץ משפטי". משכך, לא עמד התובע סאמר בנטל להוכיח את זכאותו לתוספת עבור אשה לא עובדת, ויפסק לו הסכום הנמוך יותר – עבור אשה עובדת – בשיעור של 0.58 ₪ ליום.

לנוכח תקופת עבודתו של סאמר, שעבד בשירות הנתבע 500 ימים על הנתבע לשלם לו 290 ₪ כתוספת משפחה עבור אשתו.

63. זכאותו של חאלד:
חאלד תבע אף הוא תוספת משפחה עבור אישה שאינה עובדת ו-4 ילדים. גם חאלד לא הוכיח שאשתו אינה עובדת.
בתלוש השכר של חאלד צוין כי הוא נשוי וכי יש לו 4 ילדים.
לפיכך, הנתבע ישלם לחאלד תוספת משפחה עבור אשתו, כבת זוג עובדת, ועבור 4 ילדים.

חאלד עבד בשירות הנתבע 694 ימים (41 חודשים).
חאלד זכאי לתוספת משפחה של 0.58 ₪ ליום עבור אשתו ובסך הכל 402.5 ₪. עבור כל אחד מילדיו הוא זכאי לתוספת משפחה של 14.5 ₪ בחודש, סך הכל עבור הילדים לכל תקופת העבודה - 2,378 ₪.
סה"כ ברכיב זה של תוספת משפחה זכאי חאלד לסך של 2,780.5 ₪.

מענק שנתי

64. התובעים טוענים כי הם זכאים למענק שנתי בגובה חצי ממשכורתם, וזאת
בהתאם לסעיף 36 לצו ההרחבה. התובעים לא קיבלו את המענק בתלושי השכר.
הנתבע טען כי שילם בהתאם להוראות המת"ש, וטענה זו נדחתה על ידינו לעיל.

65. בהתאם לנספח ב' לצו ההרחבה, עובד קבוע יומי יקבל מענק שנתי בגובה של 4
₪ לכל יום עבודה.

סאמר עבד אצל הנתבע 500 ימים, ומכאן שהמענק לו הוא זכאי הוא 2,000 ₪.
חאלד עבד אצל הנתבע 694 ימים, ומכאן שהמענק לו הוא זכאי הוא 2,776 ₪.

דמי כלכלה

66. התובעים זכאים לדמי כלכלה, וזאת בהתאם לסעיף 37 לצו ההרחבה. שיעור דמי הכלכלה בהתאם לנספח ב' לצו הוא 4 ש"ח ליום עבודה.

התובעים לא קיבלו דמי כלכלה בתקופת עבודתם אצל הנתבע.
הנתבע טען כי שילם בהתאם להוראות המת"ש, וטענה זו נדחתה על ידינו לעיל.

סאמר עבד אצל הנתבע 500 ימים, וזכאי הוא לדמי כלכלה בסך 2,000 ₪.
חאלד עבד אצל הנתבע 694 ימים, וזכאי לדמי כלכלה בסך 2,776 ₪.

סוף דבר

67. התביעה מתקבלת בחלקה.

68. על הנתבע לשלם לסאמר סך של 29,211 ש"ח לפי הפירוט הבא:

14,675 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות; 6,580 ₪ עבור הפרשי שכר; 395 ₪ הפרשות לפנסיה; 66 ₪ הפרשות לקרן השתלמות; 3,205 ₪ כדמי חגים; 290 ₪ עבור תוספת משפחה; 2,000 ₪ עבור מענק שנתי; ו-2,000 ₪ עבור דמי כלכלה.

הסך האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.15 ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת סאמר להשלמת פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת, לנסיעות, ולשעות קיץ – נדחית.

69. על הנתבע לשלם לחאלד סך של 46,761.5 ₪, בהתאם לפירוט שלהלן:

סך של 18,510 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות; 3,842 ₪ עבור השלמת פיצויי פיטורים; 3,126 ₪ עבור דמי הודעה מוקדמת; 8,283 ₪ עבור הפרשי שכר; 497 ₪ עבור הפרשות לפנסיה; 83 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות; 4,088 ₪ כדמי חגים; 2,780.5 ₪ עבור תוספת משפחה; 2,776 ₪ עבור מענק שנתי; ו-2,776 ₪ עבור דמי כלכלה.

הסך האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת חאלד לנסיעות ולשעות קיץ – נדחית.

70. בנוסף ישלם הנתבע לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

71. לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, (31 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אליעשור שעבין
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת