הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 33291-07-18

05 אוגוסט 2018

לפני: כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) גב' ורד קאופמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי פרלה

המבקש:
ענבר אור כהן
ע"י ב"כ: עו"ד ערן קייזמן

-

המשיבה:
מדינת ישראל - בית חולים רמב"ם
ע"י ב"כ: עו"ד שרית לוינסקי

החלטה

1. מונחת לפנינו בקשה לצו עשה זמני להורות למשיבה (להלן – המדינה או בי"ח רמב"ם) לבטל את החלטת הפיטורים של המבקש שנכנסו לתוקף ביום 10.7.2018 ולהורות על החזרתו לעבודה סדירה ומלאה במחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים רמב"ם וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית.

2. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 23.7.2018 לאחר שניתנה למדינה הזדמנות להגיב לבקשה. המדינה הגישה תגובה הנתמכת בתצהירים של פרופ' רפאל ביאר, מנהל בית חולים רמב"ם ושל ד"ר גיל סוירי, מנהל מחלקת נוירוכירורגיה בבית החולים. בהינתן כי עסקינן בהליך זמני המבוסס על ראיות לכאורה, ב"כ המדינה ויתרה על חקירת המבקש. מנגד, ב"כ המבקש חקר ארוכות את המצהירים מטעם המדינה. בתום הדיון סברנו כי לטובת כל הצדדים ניתן להגיע לפתרון מוסכם כזה או אחר על דרך של הארכת תקופת הניסיון של המבקש, יצירת מנגנוני בקרה וכיוצא בזה.
חרף התשובה המיידית השלילית של מנהל בית החולים הצענו לצדדים לשוב ולשקול את האפשרויות להגיע להבנות שיאפשרו את המשך העסקתו של המבקש בבית החולים מחד וניצול כישוריו המקצועיים והמשאבים שהושקעו בהכשרתו הספציפית, מאידך.

3. ביום 29.7.2018 הודיעה המדינה כי לא ניתן להגיע להסכמה והיא עומדת על פיטורי המבקש. בנסיבות אלו ניתנה החלטה על סיכומים בכתב בתוך פרק זמן קצר על ידי כל אחד מהצדדים וכעת נדרשת הכרעתנו במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים.
עוד נציין כי לאחר הגשת הודעת המדינה הוגשה בקשה מטעם המבקש למתן סעד ארעי ולפיו בי"ח לא יאייש את משרתו עד למתן הכרעה בבקשה לסעדים זמניים. זאת, לאור מידע שהגיע לידי המבקש מאחד הקולגות ולפיו בית החולים מצוי במשא ומתן מתקדם להעסקת רופא נוירוכירורג העוסק בתחום התמחותו. לטענת המבקש, מידע זה מאיר את כל המהלך שנקט בית החולים כלפיו באור אחר לגמרי –קשירת קשר לסלק את המבקש מבית החולים בתואנות שווא על מנת להכשיר מינויו של רופא אחר.
בתגובת המשיבה הובהר כי תקן המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים מצוי בחסר ניכר של רופאים והמחלקה מצויה בתת תקינה. ד"ר סוירי, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים ניהל מגעים להבאתו של רופא בכיר מבית חולים אחר בארץ למחלקה וזאת עוד בסוף שנת 2017. במהלך שנת 2018 נוהלו מגעים עם שני רופאים אמריקאים ועם רופאים ישראלים המצויים בתוכנית עמיתים בארצות הברית.
כך גם, נוהלו מגעים עם רופא בכיר מבית חולים אחר במרכז הארץ העוסק באותו תחום התמחות ספציפי של המבקש והכל בידיעתו של המבקש ובמועדים מוקדמים לנסיבות סיום עבודתו.
לאחר שהמשא ומתן עם אותו רופא בכיר לא צלח נעשה ניסיון לגייס רופא מבית חולים אחר בעל אותה התמחות ספציפית אליו התייחס המבקש בבקשה לסעד ארעי.
כך או כך, החשוב לענייננו כי המדינה הבהירה שגם אם יתקבל רופא נוסף למחלקה, קבלתו לא תהא על חשבון התקן בו שובץ המבקש. בנסיבות אלו ניתנה החלטה ולפיה אין הצדקה למתן סעד ארעי.

ואלו העובדות הלכאוריות הצריכות לענייננו:

4. המבקש הינו רופא במקצועו, מומחה בנוירוכירורגיה.

5. עם סיום לימודי הרפואה בשנת 2007, החל המבקש בביצוע התמחות במרכז הרפואי רמב"ם (להלן -בית החולים או המשיב).

6. בחודש מרץ 2008 סיים המבקש את שנת ההתמחות ובחודש אפריל 2008 החל התמחות במחלקה הנוירוכירורגית (להלן -המחלקה) בבית החולים.

7. לאחר שהמבקש עמד בהצלחה בבחינות שלב א' ושלב ב', הוא קיבל תואר מומחה בנוירוכירורגיה בחודש אוקטובר 2014.

8. בסמוך לאחר השלמת המומחיות בתחום הנוירוכירורגיה, המבקש יצא לחופשה ללא תשלום לצורך ביצוע תת התמחות/השתלמות עמיתים בתחום הרדיוכירורגיה ונוירוכירורגיה אונקולוגית במרכז הרפואי בוירג'יניה שבארצות הברית. ההשתלמות לא מומנה על ידי בית החולים ואולם המבקש קיבל מלגה חלקית לצורכי קיום.

9. עם סיום תת ההתמחות חזר המבקש ארצה וביום 9.7.2016 התקבל לעבודה כרופא ראשי זמני במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים רמב"ם. אין מחלוקת כי בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים תקופת הניסיון עומדת על שנתיים ימים.

10. תקופת הניסיון של המבקש לא עברה באופן חלק.
בחודש אפריל 2017 בעקבות שמועות שהגיעו לד"ר סוירי, ששמש באותה תקופה כממלא מקום מנהל המחלקה ולפיהן המבקש מפנה מטופלים של בית החולים לטיפולים במרפאה פרטית, התקיימה שיחה בין המבקש לבין ד"ר סוירי במסגרתה הובהר לו כי חל איסור על הסטת מטופלים מהרפואה הציבורית לפרטית. בהמשך לאותה שיחה התקיימה שיחה נוספת בין ד"ר סוירי לבין כלל הרופאים במחלקה במהלכה עמד ד"ר סוירי על האיסור להסטת מטופלים מהרפואה הציבורית לרפואה הפרטית (סעיף 8 לתצהירו של ד"ר סוירי ונספח א' לתצהירו וכן חקירתו הנגדית בעמ' 4 ש' 2-28 לפרוטוקול).
בחודש אוגוסט 2017 המבקש הושעה מפעילות אלקטיבית בחדר ניתוח למשך חודש ימים וזאת לאחר שניתח מטופלת ניתוח שגרם למותה וזאת מבלי שרכש את המיומנות הנדרשת לביצוע הניתוח ומבלי שהתייעץ עם רופא בכיר ממנו לגבי האופציות הטיפוליות. עוד התברר כי המבקש לא דיווח למנהל המחלקה על מורכבות המקרה אלא הציג אותו כמקרה פשוט ונדוש וכן לא דיווח למנהל המחלקה על מצבה הקשה של המטופלת בתום הניתוח בניגוד לנהלים (סעיפים 11-13 לתצהירו של ד"ר סוירי ונספח ב' לתצהירו). בחקירתו הנגדית הבהיר ד"ר סוירי כי היה מדובר במטופלת עם סרטן במצב סופני שבסבירות גבוהה הייתה הולכת לעולמה גם לאחר ניתוח מוצלח. עוד הובהר כי המטופלת עצמה התחננה לביצוע הניתוח מסוג הניתוח שבוצע על ידי המבקש וכי הוא האמין שפעולות המבקש נעשו מתוך רצון כן ואמיתי לעזור למטופלת. הקושי בהתנהלות המבקש במקרה הנדון נבע מעבודה שלא על פי הנהלים שבמקרה אחר המשמעות הינה הכנסת המטופלת לסיכון וזאת מבלי להתחשב בדעה של רופאים בכירים ובעלי ניסיון רב ממנו ומבלי לדווח על סיבוכי הניתוח (עמ' 5 ש' 1-22 לפרוטוקול).
גם מערכת היחסים של המבקש עם עמיתיו במכון האונקולוגי לא הייתה פשוטה והדברים הגיעו לכדי כך שבחודש ינואר 2018 ד"ר צהלה צוק-שינא, מנהלת היחידה לנוירו-אונוקולוגיה יצרה קשר טלפוני עם ד"ר סוירי, בעת שהייתו בתקופת שבתון בחו"ל וביקשה ממנו לשקול היטב האם יש מקום לתת למבקש קביעות. ד"ר צוק-שינא העלתה טענות כלפי המבקש בדבר חוסר אמינות, ניסיון לטפל בחולים באינדיקציות לא נכונות והצגת מצג שווא לגבי התמונה הקלינית של המטופלים (סעיפים 25-28, 21-22 לתצהירו של ד"ר סוירי). ד"ר סוירי העיד בחקירתו הנגדית כי השקיע מאמצים רבים כדי להסדיר את עבודת המבקש למול המכון האונקולוגי ומחלקת ההקרנות ואולם חרף המאמצים היה עימות חזיתי בין המבקש לבין ד"ר אורית פרסון ממכון הקרינה שהגיע לכדי משבר אמון קשה בין השניים (עמ' 6 ש' 23-33, עמ' 7 ש' 1-5 לפרוטוקול).

11. עם זאת, חרף כל הקשיים, ביום 26.3.2018 המבקש קיבל המלצה לקביעות מפרופ' מנשה זערור מנהל המחלקה עד לחודש אפריל 2018 (כולל). פרופ' זערור הדגיש את היכולת הניתוחית המעולה של המבקש במגוון פתולוגיות נוירוכירורגיות כולל ניתוחי בסיס הגולגולת ובלוטת יותרת המוח, גידולים ממאירים כולל ניתוחים בערות מלאה וניטור אלקטרו-פיזיולוגי, רדיוכירורגיה של גידולים ממאירים ושפירים ובמיקרוכירורגיה. פרופ' זערור הוסיף כי המבקש פיתח את תחום הניתוחים האונקולוגים לרבות ביצוע של ניתוחים בעירות מלאה לראשונה בבית החולים תוך ניטור תוך ניתוחי (לשפה ולשאר תפקודים) וכן פיתח שיתופי פעולה עם הפקולטה לרפואה בטכניון ועם גופים שונים. עוד צוין בהמלצה כי המבקש בעל ידע קליני נרחב ויכולת אקדמית גבוהה ולקח על עצמו מספר תחומי אחריות לרבות ניהול תוכנית ההתמחות של המתמחים והסטודנטים (ההמלצה צורפה כנספח א' לבקשה). כך גם, ד"ר סוירי, ששמש כמנהל המחלקה מאז חודש מאי 2018, נתן למבקש המלצה לקביעות ביום 29.5.2018 במסגרתה ציין, בי ן היתר, כי המבקש הוא רופא חרוץ , מיומן ומוכשר שקדם באופן משמעותי את המחלקה על דרך הכנסת ניתוחי עירות והקמת שרות לרדיוכירורגיה וכן על דרך קידום תחום ההוראה במחלקה. ד"ר סוירי הוסיף כי לאחרונה המבקש החל לעסוק בתחום הפרעות בתנועה וכן כי מאז מינויו כמנהל המחלקה, המבקש החל לעסוק בניהול הסיכונים במחלקה, הוא משמש כנציג במחלקה בוועדת האיכות לטראומה ומרכז את תוכנית ההתמחות. ד"ר סוירי ציין כי בכוונתו שהמבקש ימשיך ויקדם את תחום הכירורגיה האונקולוגית של המוח, תחום הרדיוכירורגיה וירכז את תחום ההפרעות בתנועה ובכלל זה תחום הטיפול והמחקר ב MRgFUS (ההמלצה צורפה כנספח ב' לבקשה).
ד"ר סוירי הבהיר כי המלצתו לקביעות לא הייתה נקיה מספקות לנוכח הטענות אליהן נחשף בשבועות הראשונים לעבודתו כמנהל המחלקה בנוגע לביצוע טיפולים באינדיקציות לא נכונות, תלונות מחדר ניתוח על התנהלות אגרסיבית כלפי הצוות בחדר ניתוח והסטת חולים מרפואה ציבורית לפרטית. ברם, מתוקף תפקידו הוא נדרש על ידי מדור רופאים לתת את חוות דעתו לקביעות לקראת ועדת המינויים שהתכנסה ביום 31.5.2018 וכן כי לא ניתן היה לדחות את כינוס הועדה לאור הסמיכות לתום תקופת הניסיון של המבקש.

12. ביום 31.5.2018 התכנסה ועדת המינויים ואישרה את העסקת המבקש כרופא ראשי קבוע במשרה מלאה במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים.
הודעה על החלטת הועדה נמסרה לד"ר סוירי ביום 3.6.2018 (עותק מהחלטת ועדת המינויים צורף כנספח ג' לבקשה).
מנהל בית החולים, פרופ' ביאר הינו חבר קבוע בועדת המינויים והוא נטל חלק פעיל בדיוני הועדה בעניינו של המבקש (עמ' 9 ש' 25-33, עמ' 10 ש' 1-23 לפרוטוקול). בעת הדיון בוועדה פרופ' ביאר הסכים עם המלצת הוועדה למתן קביעות למבקש (עמ' 10 ש' 28-31, עמ' 11 ש' 1-4 לפרוטוקול).

13. על פי הוראות התקשי"ר ההחלטה הסופית על הענקת קביעות לעובד מדינה בבית חולים ממשלתי ובכלל זה לרופא מסורה למנהל בית החולים החותם על כתב המינוי.
ביום 12.6.2018, טרם החתימה על כתב המינוי, התקבלה אצל ד"ר סוירי מנהל המחלקה, תלונה של פרופ' סוסטיאל מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים גליל מערבי , בקשר להתנהגות חריגה של המבקש. לטענתו של פרופ' סוסטיאל ,לאחרונה, הגיעו אליו להתייעצות מטופלים של המבקש, לצורך קבלת חוות דעת נוספת. מטופל אחד הלין על הלחץ שהפעיל עליו המבקש לעבור טיפול רפואי ניתוחי או רדיותרפי באופן פרטי וזאת בטענה כי התורים ברמב"ם ארוכים וההמתנה בתור תגרום ל ו נזק בלתי הפיך. פרופ' סוסטיאל הוסיף כי מעבר להסטת המטופל מהרפואה הציבורית לפרטית, לפי שקול דעתו המקצועי, המטופל כלל לא נזקק לטיפול בקרינה. במקרה אחר, מדובר על מטופלת שנותחה על ידי המבקש בבי"ח רמב"ם. בניתוח בוצע חתך לא שגרתי באזור תת עורפי מימין וכתוצאה מכך נגרמו למטופלת כאבים נוירופתיים קשים. המבקש סבר שהטיפול המתאים הוא הזרקת סטרואידים לאזור ומסר למטופלת שהתורים ברמב"ם ארוכים ועל כן הוא אינו יכול לבצע את הזריקה ברמב"ם. המטופלת הופנתה למרפאה הפרטית של המבקש שם עברה 3 הזרקות שלא פתרו את הבעיה (נספח ג' לתצהירו של ד"ר סוירי) .
עוד התברר כי מקרה דומה ארע לקרובת משפחה של ד"ר אבזגאוז, נוירוכירורג ילדים בכיר בבית חולים גליל מערבי. במהלך ביקור של אותה קרובת משפחה בבי"ח רמב"ם לצורך בחינת טיפול רדיוכירורגי, המבקש הסביר לה כי יש צורך בטיפול דחוף שיסייע לה ואולם ההמתנה לתור בבי"ח רמב"ם ארוכה ועל כן הוא הפנה אותה למרפאתו הפרטית (נספח ה' לתצהירו של ד"ר סוירי).
ביום 21.6.2018 התקבלה תלונה נוספת על המבקש מד"ר עמוס רייטר רופא משפחה בקופת חולים מכבי. ד"ר רייטר התלונן על כך שמטופלת שלו הגיעה למבקש לצורך בירור על אפשרות טיפול ברדיוכירורגיה סטראוטקטית. המבקש הציע למטופלת לעבור את הטיפול במרפאתו הפרטית לנוכח זמן המתנה ארוך ברפואה הציבורית. כאשר המטופלת הגיעה למרפאתו הפרטית הוסבר לה כי לפי החוק עליה להמתין 6 חודשים עד שהמבקש יוכל לטפל בה ואולם גם לאחר תקופת הצינון, מועד הטיפול במרפאה הפרטית יהיה מוקדם יותר מהתור בבית החולים. המטופלת , שבסופו של דבר , ביקשה לקבל את הטיפול בבית החולים , התבקשה על ידי המבקש לקבוע תור חדש לטיפול בבית החולים (נספח ו' לתצהירו של ד"ר סוירי).

14. בעקבות התלונות , ביום 24.6.2018 התקיימה למבקש שיחת בירור על ידי ד"ר הלברטל, סגן מנהל בית החולים ובנוכחות ד"ר סוירי מנהל המחלקה. במהלך השיחה הודיע סגן מנהל בית החולים למבקש כי על פי מספר תלונות שהגיעו לידיעתו, עולה שהמבקש נהג שלא כדין בכך שהפנה חולים אותם ראה בבית החולים לפרקטיקה הפרטית שלו וזאת בניגוד להוראות תקנות בריאות העם (כללים לעניין המשך טיפול רפואי שלא במימון ציבורי לאחר טיפול רפואי במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי), תשע"ז – 2017 (להלן -התקנות). בשיחה הוצגו בפני המבקש התלונות של פרופ' סוסטיאל ושל ד"ר רייטר כמו גם רשימת מטופלים ברמב"ם , שלטענת האונקולוגים , המבקש הציע להם טיפול פרטי. לאחר עיון בחומר, המבקש הודה בנכונות התלונה של ד"ר רייטר ולפיה הציע למטופלת לבצע את הפעולה המבוקשת במרפאתו הפרטית ואף המליץ לדחות את הפעולה בששה חודשים על מנת שיעמוד בתנאי החוק וזאת בטענה כי בין כה וכה התור ברפואה הציבורית יהיה ארוך. המבקש הודה בטעותו וציין כי סבר שבאמצעות המרפאה הפרטית הוא מאפשר לחולים פתרון לקשיים של המערכת הציבורית. ד"ר הלברטל הזכיר למבקש שיחות קודמות עמו בנוגע לאיסור החל על הסטת מטופלים של בית החולים לרפואה הפרטית. עוד נאמר למבקש כי בשלב זה הליכי הקביעות בעניינו הוקפאו והוצע לו לשקול את המשך עבודתו בבית החולים (עותק משיחת הבירור צורף כנספח ז' לתצהירו של ד"ר סוירי).

15. בסמוך לאחר שיחת הבירור התקיימה שיחה נוספת, לא רשמית, בין המבקש לבין ד"ר סוירי ובנוכחות ד"ר בניפלא מנהל מחלקת נוירוכירורגית ילדים במהלכה הוצע למבקש לעזוב מיוזמתו את בית החולים למשך שנה לצורך עיסוק במחקר שלאחריה תיבחן מחדש האפשרות לשלבו כרופא מן המנין במחלקה.
המבקש סרב להצעה ופנה לקבלת ייעוץ משפטי שבעקבותיו ביום 27.6.18 פנה ב"כ המבקש לד"ר הלברטל, סגן מנהל בית החולים והודיע לו כי לאור העובדה שהמבקש כבר רכש קביעות בתפקידו, לא ניתן לפטרו מהטעם של אי עמידה בתקופת הנסיון והפיטורים אפשריים רק באמצעות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (עותק ממכתב ב"כ המבקש צורף כנספח ד' לבקשה).

16. ביום 28.6.2018 נשלח למבקש זימון לשימוע לפני פיטורים בנימוק של אי עמידה בתקופת הניסיון לאור חשד להסטת מטופלים ממערכת הבריאות הציבורית למערכת הבריאות הפרטית וזאת בניגוד לקבוע בתקנות. לזימון צורפו סיכום ישיבת הבירור מיום 24.6.2018 ומכתבי התלונה.
השימוע נקבע ליום 8.7.2018 בפני פרופ' ביאר, מנהל בית החולים ובנוכחות ד"ר הלברטל, סגן מנהל בית החולים, מר ניסים חיים, סגן מנהל בית החולים וד"ר סוירי מנהל המחלקה (עותק ממכתב הזימון לשימוע על נספחיו צורף כנספח ו' לבקשה).

17. בתחילת חודש יולי 2018 התגלו לד"ר סוירי עובדות נוספות בנוגע להתנהלות המבקש. התברר כי המבקש הורה למזכירות המחלקה להחתים מטופלים על טופס הסכמה לביצוע טיפול רפואי (רדיוכירורגיה) וזאת בניגוד להוראות לפיהן הרופא בעצמו חייב להחתים את המטופל על טופס ההסכמה לאחר מתן הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בטיפול.
בנוסף התקבלו שתי תלונות חמורות מצוות בית החולים. האחת – תלונה של רופאי המכון האונקולוגי בראשות ד"ר צוק שינא בדבר השהיית טיפול בחולים, מסירת פרטים שקריים לחולים או לצוות המטפל על מנת לבצע טיפולי רדיוכירורגיה והפניית מטופלים שנבדקו או נותחו על ידי המבקש בבית החולים למרפאתו הפרטית. כפי שצוין בתלונה , לטענת המטופלים , המבקש אמר להם שהשירות ברמב"ם הוא איטי ולטובתם האישית מומלץ להם טיפול מהיר במסגרת הפרטית.
יצוין כי בסיפא של המסמך נכתב כך: "כפי שניתן להבין ממסמך זה, הפעילות של ד"ר כהן ענבר אינה אמינה ואינה משרתת את המטופלים ואף במקרים מסוימים מסכנת אותם. האינפורמציה שהוא מציג כבסיס ללקיחת החלטות בישיבות נמצאה פעמים רבות מנותקת מהמציאות. פעולותיו חסרות נאמנות לצוות המקצועי או לבית החולים והוא אינו משרת את טובתם של החולים כפי שמצופה מרופא ואיש מקצוע" (נספח ח' לתצהירו של ד"ר סוירי).
הענין השני שהתגלה ביום 1.7.2018 הוא כי במהלך ניתוח שהתארך משעות הבוקר, המבקש נטש חולה כאשר גבו פתוח ויצא לערוך ניתוח אחר במסגרת השר"ן, על אף שיכול היה לדחות את הניתוח במסגרת השר"ן ו/או לבקש מרופא אחר שיחליף אותו. בנוסף, ביקש המבקש מהמתמחה ששהה עימו בחדר הניתוח לזייף ולשנות את רשימת המשתתפים בניתוח כך שיראה כאילו רופא בכיר אחר נוסף נכח בניתוח המטופל בשעות הבוקר (סעיפים 58-60 לתצהירו של ד"ר סוירי).
התלונות הנוספות הנ"ל וכן תלונה של מטופלת נוספת הועברו לב"כ המבקש ביום 5.7.18, יומיים לפני מועד השימוע (החומר הנוסף שהומצא לב"כ המבקש צורף כנספח ז' לבקשה).

18. ביום 8.7.18 נערך לתובע שימוע בפני מנהל בית החולים בנוכחות ד"ר הלברטל, סגן מנהל בית החולים, מר ניסים חיים, סגן מנהל בית החולים, ד"ר גיל סוירי מנהל המחלקה, המבקש, ב"כ המבקש, עו"ד קייזמן ועו"ד נרדין סבית גטאס מהלשכה המשפטית של בית החולים. לאחר שד"ר הלברטל הציג את האירועים שבגינם נשקלת הפסקת עבודתו של המבקש בבית החולים ולאחר שד"ר סוירי הציג את התייחסותו נשמעו המבקש ובא כוחו באריכות. מפרוטוקול השימוע עולה כי המבקש הודה בטעותו, קיבל אחריות על טעות וביקש הזדמנות נוספת וכלשונו: "אני טעיתי פה, אני טעיתי בשיקול הדעת באופן משמעותי, רק עכשיו לאחרונה אני מבין את עומק הטעות ברמה האישית. הייתי עסוק בלוודא עם עצמי שאני לא עובר על החוק על פי הלשון ופספסתי את התמונה הגדולה...חשבתי שיש מספיק חומות, אבל טעיתי. לא דיברנו על הפרטים כי אני התחבאתי מאחורי הפרטים, אני טעיתי בשקול הדעת, אני מבין את זה..רציתי להגיד בפורום הזה שהמסר הובן, שאני מקבל את הטעות והאחריות על הטעות שעשיתי, ואני מאוד מבקש הזדמנות נוספת.".
כך גם, המבקש הודה בטעותו באופן ההחתמה על טפסי ההסכמה מדעת. לטענתו, הוא פעל כך על מנת שהמטופלים לא יתעכבו. ביום ההקרנה הוא פגש את המטופלים והחתים אותם מחדש. החל מחודש ינואר 2018 המטופלים מוחתמים על ידו במרפאה.
באשר ליחסים עם הרדיולוגים טען המבקש כי אכן בעבר היחסים בינו לבין הרדיולוגים לא היו תקינים ואולם המשברים חלפו לאחר כניסתו של ד"ר סוירי לתפקיד מנהל המחלקה.
בנוגע לטענה כי עזב ניתוח באמצע לטובת ניתוח בשר"ן טען המבקש כי ביקש מד"ר שפירא שהיה תורן באותו היום לקחת אחריות על חדר הניתוח ועל כן גם ביקש שירשם שד"ר שפירא היה נוכח בחדר הניתוח.
המבקש התייחס גם לשיחות שניהל בעבר עם גורמים בכירים שונים בבית החולים בנוגע להתנהלותו ובכלל זה שיחה עם פרופ' סקורצקי בנוגע לקשיים בעבודה המשותפת מול המכון האונקולוגי והשמועות לפיהם הוא מטפל בחולים בבתי חולים אחרים בטענה של זמני המתנה ארוכים בבית חולים רמב"ם.
ב"כ המבקש העלה טענות שונות ובעיקר כי קיים קושי בעיתוי של התלונות לאחר האישור של ועדת המינויים וכן כי הסטת חולים מהרפואה הציבורית לפרטית מהווה עבירת משמעת הטעונה חקירה. בהתייחס לתלונות השונות טען ב"כ המבקש כי התלונה של אחת המטופלות הוא מקרה בעייתי, מבלי להבהיר את מהות הבעיה וכן כי חלק מהתלונות יזומות על ידי פרופ' סוסטיאל. באשר לתלונות האונקולוגים נטען בכלליות כי המדובר בניצול מצב על מנת לבוא בחשבון עם המבקש ולחסל לו את הקריירה. בהמשך, טען ב"כ המבקש כי המבקש לא ידע שנפל פגם בהתנהלותו וכי הוא חי בעיוורון ומונע מביטחון עצמי. עוד נטען על ידי ב"כ המבקש כי המבקש מבין שהתנהגותו הייתה בלתי הולמת רופא בכיר ברפואה הציבורית וביקש שתופעל כלפי המבקש מידת הרחמים ותינתן לו הזדמנות נוספת (עותק מפרוטוקול השימוע צורף כנספח ג' לבקשה).

19. ביום 10.7.18 החליט פרופ' ביאר בהחלטה מנומקת על אי מתן קביעות למבקש ועל סיום עבודתו בבית החולים לאלתר בשל אי עמידה בתקופת הניסיון לאור אי התאמה לתפקיד של רופא מומחה (עותק מההחלטה צורף כנספח א' לבקשה).

תמצית טענות הצדדים:

20. טענות המבקש –
20.1 המבקש הינו עובד קבוע ועל כן לא ניתן לפטר אותו בגין אי עמידה בתקופת הניסיון. ההחלטה על פיטורי המבקש יכולה להתקבל אך ורק על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה.
20.2 החלטת מנהל בית החולים חורגת ממתחם הסבירות וזאת לנוכח הפער שבין המלצות הממונים על המבקש לקראת ועדת המינויים לבין החלטת הפיטורים.
20.3 העילה היחידה שהופיעה במכתב הזימון לשימוע הינה אי עמידה בתקופת הניסיון לנוכח חשד להסטת מטופלים ממערכת הבריאות הציבורית למערכת הבריאות הפרטית בניגוד לתקנות. לפיכך, החלטת הפיטורים אינה יכולה להתבסס על עילות אחרות.
20.4 עיתוי שליחת התלונות הנוספות בתוך פרק הזמן הקצר שבין מועד הזימון לשימוע והשימוע עצמו מעיד על חוסר תום לב מוחלט ועל חשש אמיתי ל"תפירת תיק". בסיכומיו טען המבקש כי ד"ר סוירי ביחד עם סגן מנהל בית החולים ד"ר הלברטל ובסיועו של פרופ' סוסטיאל, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים נהריה קשרו קשר להביא לפיטוריו.
20.5 התלונה של פרופ' סוסטיאל בדבר הסטת מטופלים מהרפואה הציבורית לפרטית מבוססת על עדויות שמיעה ונועדה להכפשת שמו של המבקש. כך גם התלונה של קרובת המשפחה של נוירוכירורג שעובד בכפיפות לפרופ' סוסטיאל הינה תלונה יזומה המבוססת על עדות שמיעה. באופן דומה, התלונה של ד"ר רייטר מקופת חולים מכבי מבוססת על עדות שמיעה.
התלונה של הרופאים האונקולוגים נכתבה בהזמנת גורמים בבית החולים והיא אינה עומדת במבחן המציאות.
20.6 הפיטורים נעשו בחוסר תום לב, בשרירות, תוך הסתמכות על תלונות שחלקן אינו אמין ונובע מאינטרסים אישיים של רופאים שאינם משתייכים כלל לצוות הרופאים בבית החולים.
20.7 גם אם נפל פגם כזה או אחר בהתנהלות המבקש המדובר בפגם מינורי שאינו מצדיק את הקביעה שהמבקש לא עמד בתקופת הניסיון.
20.8 מאזן הנזק נוטה לטובת המבקש, הן לנוכח הפגיעה הקשה הצפויה לו כתוצאה מהפסקת עבודתו בבית החולים במובן הכלכלי ובפרט לנוכח הקושי הצפוי במציאת מקום עבודה חלופי בתחום התמחותו הספציפי. לעומת זאת, לבית החולים לא יגרם כל נזק כתוצאה מהמשך העסקתו של המבקש לאור מקצועיותו והתמחותו וגם כלל הציבור יהנה מניצול המשאבים שהושקעו בהכשרת המבקש.

21. טענות המשיבה-
21.1 המבקש אינו עובד קבוע וזאת משעה שלא קיבל כתב מינוי חתום על ידי בעל הסמכות להעניק קביעות – מנהל בית החולים, פרופ' ביאר. החלטת ועדת המינויים מיום 31.5.2018 היא בגדר המלצה בלבד, כאשר שיקול הדעת הבלעדי מסור לבעל הסמכות, פרופ' ביאר.
21.2 המלצת ועדת המינויים ניתנה בהתייחס למידע שהיה בידי מנהל המחלקה והנהלת בית החולים באותו מועד. כל האירועים והתלונות אודות תפקודו והתנהלותו "הקלוקלת" של המבקש נודעו להנהלת בית החולים רק בדיעבד לאחר מתן ההמלצות לוועדת המינויים ולאחר התכנסותה.
21.3 אמות המידה לפיטורים של עובד בניסיון שונות מפיטורים של עובד קבוע. בתקופת ניסיון די בכך שיש ספק סביר ביחס להתאמתו של העובד לדרישות ולציפיות המעסיק כדי לסיים את יחסי העבודה. הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג -1963 (להלן – חוק המשמעת) לא חלות על עובד בניסיון ואולם אין מניעה לפטר עובד בניסיון גם מטעמי משמעת.
21.4 המבקש אינו מכחיש את נכונות התלונות אלא רק מתריס כנגד שאלת העיתוי אשר "חיבלה" בסיכוייו לקבל קביעות. למעלה מהצורך, גם אם המבקש היה הופך לעובד קבוע בנסיבות המתוארות ניתן היה להביא לפיטוריו.
21.5 בית הדין לא יתערב בשקול הדעת המנהלי ולא ישים את שקול דעתו תחת שיקול הדעת של הרשות אלא אם ההחלטה של הרשות לוקה בחוסר סבירות קיצוני. הלכה זו נכונה גם לגבי שיקול דעת מקצועי של מעסיק, שבית הדין לא יתערב בה אלא אם מדובר בהחלטה בלתי סבירה על פניה, שנפל בה פגם מהותי או שהתקבלה ממניעים זרים או פסולים.
21.6 מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה בהתחשב בסיכויי התביעה, בפגיעה בתדמית המשיבה, יחסי העבודה בבית החולים ופגיעה אפשרית במטופלים. סעד של אכיפה ניתן במקרים חריגים שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם.

דיון והכרעה

22. בפתח ההכרעה נחזור ונדגיש שכל הקביעות הן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי להשליך על ההכרעה הסופית, אשר תינתן לאחר הבאת המסכת העובדתית המלאה.

23. בהתאם לתקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני עלינו לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: קיומה של זכות לכאורה, הנבחנת באמצעות בדיקתם של סיכויי התביעה העיקרית וקיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, הנבחנת באמצעות מאזן הנוחות.
בין שני התנאים קיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישות מאזן הנוחות ולהיפך.
שאלות משנה המסייעות להכרעה בהליך הזמני נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפניה לבית הדין והאם היא לוקה בשיהוי, ניקיון כפיים של המבקש והאם מתן סעד זמני הינו צודק ומידתי בהתחשב במכלול נסיבות העניין. מבחנים אלו רלוונטיים לא רק לצו מניעה זמני אלא גם לצו עשה זמני (עע (ארצי) 30914-04-10 שמחה בוסי נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן ביום 12.9.2012).

24. הנה כי כן, השאלה הטעונה הכרעה בבקשה בשלב זה, על סמך ראיות לכאורה בלבד היא, האם המבקש הוכיח זכות לכאורה להחזרתו לעבודה במידה כזו שתצדיק הענקת סעד זמני (שהוא הסעד המבוקש בתביעה העיקרית) כבר בשלב זה ועוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בחיוב, יהיה מקום לבחון האם התקיימו יתר התנאים המצדיקים היענות לסעד זמני זה, בטרם הכרעה לגופו של עניין בתביעה העיקרית.

25. במסגרת הדיון בבקשה הבהיר ב"כ המבקש כי מוסכם שהמבקש טרם קיבל קביעות ולפיכך, השאלה שניצבת לפתחנו היא סבירות ההחלטה של מנהל בית החולים שלא להעניק למבקש קביעות ולסיים את עבודתו בבית החולים (עמ' 1 ש' 10-11 לפרוטוקול וכן סעיף 35 לבקשה שם מבהיר המבקש כי זנח את הטענה ולפיה רכש קביעות).
כפי שנקבע בפסיקה, תקופת נסיון – כשמה כן היא – נועדה לאפשר למעסיק לעמוד על טיבו וטיב עבודתו של העובד ולבחון את התאמתו לעבודה ולתפקיד. תקופת נסיון - מעצם טיבה – נועדה לאפשר למעביד לשקול בדעתו אם לקבל את העובד למעמד של קביעות או להביא לסיום עבודתו בתוך תקופת הנסיון (ע"ע 1076/04 מדינת ישראל נ' אדם שוב ואח' (ניתן ביום 11.7.2005). בסמוך לתום תקופת הניסיון על המעסיק לקבל החלטה האם העובד עמד בהצלחה בתקופת הניסיון ובהקשר שלפנינו זכאי לקבל קביעות או שקיימת סיבה מוצדקת שלא להעניק לו קביעות.
מהראיות לכאורה שהוצגו בפנינו עולה כי המבקש פעל בניגוד לתקנות והפנה מטופלים של בית החולים לקבלת טיפול פרטי על ידו. יתרה מזאת, ממכתבי התלונה עולה כי המבקש שכנע את המטופלים לעבור לרפואה הפרטית באמצעות טענה כי זמן ההמתנה לביצוע הטיפול המבוקש בבית החולים הינו ארוך וההמתנה לרפואה הציבורית עשויה לפגוע במטופל. עוד עולה מחומר הראיות כי המבקש המשיך להפנות מטופלים למרפאתו הפרטית למרות שכבר הוזהר בעבר על ידי ד"ר סוירי הן באופן אישי והן בחודש אפריל 2017 בפורום של כל הרופאים במחלקה.
אין בידינו לקבל את טענת המבקש ולפיה התלונות בדבר הסטת מטופלים מהרפואה הציבורית לפרטית מבוססת על עדויות שמיעה ולפיכך, לא ניתן לבסס עליהן את החלטת הפיטורים.
ראשית, חלק מהתלונות שהוצגו הן תלונות בכתב של המטופלים עצמם ולא רק של הרופאים המטפלים בהם ושנית המבקש לא הכחיש את התלונות כלפיו הן במסגרת שיחת הבירור מיום 28.6.2018 והן במסגרת שיחת השימוע. נציין כי במסגרת הליך זמני אין מניעה לקבלת עדויות שמיעה זאת בהתחשב באופיו המצומצם של ההליך והצורך להגיע להכרעה מהירה על סמך עובדות לכאוריות.
המבקש לא הוכיח ולו בראשית ראיה כי הפיטורים נעשו על רקע של התנכלות מצידו של מאן דהוא מתוך צוות בית החולים או מחוצה לו. למותר לציין, כי לא נטען וממילא לא הוכח קשר בין ד"ר רייטר, רופא משפחה מקופת חולים מכבי שהתלונן על התנהלות המבקש בנוגע מטופלת שלו, לגורמים רפואיים בבית החולים ו/או לפרופ' סוסטיאל.
טענת המבקש ולפיה ד"ר סוירי וד"ר הלברטל קשרו קשר עם פרופ' סוסטיאל להביא לפיטוריו אינה מתיישבת עם שורת ההגיון, שכן ככל שד"ר סוירי היה מעונין לסיים את עבודתו של מבקש בבית החולים, הדעת נותנת שמלכתחילה הוא לא היה נותן לו המלצה לקביעות. באופן דומה, גם ד"ר הלברטל, המשמש כסגן בית החולים, יכל להעלות את הסתייגויותיו כלפי המבקש במסגרת ועדת המינויים, דבר שלא נעשה על ידו. כך גם, לאחר שיחת הבירור מיום 24.6.2018, ד"ר סוירי קיים עם המבקש שיחה חברית לא פורמלית במהלכה הוצע למבקש לצאת למחקר למשך תקופה של שנה שלאחריה ניתן יהיה לשקול מחדש בחיוב את עבודתו במחלקה. הצעה זו של ד"ר סוירי אינה מלמדת כי היה מעונין "להיפטר" מהמבקש ולהרחיקו מהמחלקה.
אמנם, לא נעלם מעינינו כי התלונות התקבלו זמן קצר לאחר המלצת ועדת המינויים ואולם לא הוכח כי גורם לתלונות ו/או האינטרס שמאחוריהן. בהקשר זה, נציין כי ד"ר סוירי העיד שעד לחודש יוני 2018 לא התקבלו אצלו תלונות קונקרטיות בנוגע להפניית מטופלים של בית החולים למרפאה הפרטית של המבקש ולפני מועד זה היה מדובר בשמועות כלליות. מקובלת עלינו עמדתו של ד"ר סוירי כי קיים הבדל בין שמועה כללית לבין תלונה קונקרטית וכן כי המלצתו לקביעות ניתנה, לאחר התלבטות, בהתחשב בפרק הזמן הקצר שלאחר כניסתו לתפקיד של מנהל המחלקה ולאחר שהות ממושכת בשבתון בחו"ל (סעיפים 31-37 לתצהירו של ד"ר סוירי ועמ' 7 ש' 11-29 לפרוטוקול).
אנו סבורים כי די בעניין זה בדבר הסטת מטופלים מהרפואה הציבורית לרפואה הפרטית, בפני עצמו, כדי להצדיק את החלטת מנהל בית החולים שלא להעניק למבקש קביעות וכפועל יוצא לסיים את עבודתו בבית החולים.

26. זאת ועוד. במסגרת השימוע הועלו כלפי המבקש טענות נוספות שבחלקן לא נסתרו. הטענות הנוספות והמסמכים הרלוונטיים הומצאו לב"כ המבקש יומיים לפני מועד השימוע. ב"כ המבקש לא ביקש לדחות את המועד השימוע והמבקש התייחס במהלך השימוע גם לטענות הנוספות כלפיו. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את טענת המבקש ולפיה העילה היחידה שעל בסיסה צריך לבחון את החלטת הפיטורים היא הסטת מטופלים מהרפואה הפרטית לציבורית.
כאמור, המבקש הודה שפעל בניגוד לנהלי בית החולים בנוגע להחתמת המטופלים על טפסי הסכמה מדעת. באשר לטענות השונות של הרופאים במכון האונקולוגי, על אף שמדובר בטענות חמורות לכאורה כגון השהיית טיפול בחולים ומסירת פרטים שקריים לחולים או לצוות המטפל, כפי שעולה מהמכתב עצמו ומעדותו של פרופ' ביאר, אין מדובר בטענות חדשות שהנהלת בית החולים לא הייתה מודעת להן (עמ' 10 ש' 19-27, עמ' 13 ש' 27-31 לפרוטוקול). חרף העובדה שהטענות הקשות של הרופאים האונקולוגים כלפי המבקש היו ידועות למנהל המחלקה ולהנהלת בית החולים והן הועלו ונידונו במסגרת הדיון בוועדת המינויים בעניינו של המבקש, אנו סבורים כי המצבור של התלונות עשוי ליצור תמונה כוללת אחרת בנוגע להתנהלות המבקש מזו שעמדה בפני הנהלת בית החולים במועד התכנסות ועדת המינויים.
בנוגע לתלונה בדבר נטישת חולה בחדר ניתוח לצורך ביצוע ניתוח בשר"ן ובקשת המבקש לשנות את הרשומה הרפואית של דו"ח הניתוח בדיעבד-התובע הכחיש את הטענה ועניין זה לא התברר בפנינו במהלך העדויות.
בהתחשב בהודאת המבקש בטענות שהועלו כלפיו בנוגע להסטת המטופלים לרפואה הפרטית, חריגה מהנהלים בנוגע להחתמת המטופלים על טופסי הסכמה מדעת ומשבר האמון הקשה ששורר בינו לבין הרופאים האונקולוגים, כפי שבא לידי ביטוי במכתבם, איננו מוצאים כי החלטת מנהל בית החולים שלא להעניק למבקש קביעות ולסיים את עבודתו בבית החולים היא החלטה בלתי סבירה.

27. בענין שיקול הדעת המינהלי נקבע, לא אחת, על ידי בית המשפט העליון ואף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, שבית המשפט לא ישים את שקול דעתו תחת שקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של ענין. בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (בג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך, [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.9.2009; עע 1123/01 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר, [פורסם בנבו] פד"ע לו 438; עע 1279/02 מדינת ישראל נ' שלמה כרמי, [פורסם בנבו] פד"ע לח 415; עע 451/06 סלימאן ברקאת נ' משרד החינוך ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.10.2006). מכאן, שבית הדין לא יתערב בשיקול הדעת של מנהל בית החולים כל עוד החלטתו מצויה במתחם הסבירות ולא נפל בה פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות בהחלטה מינהלית. לא מצאנו כי במקרה זה קיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטתו של מנהל בית החולים.

28. מאזן הנוחות – מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה. אמנם, אין לנו ספק כי ההחלטה בדבר פיטורי המבקש כרוכה בפגיעה מקצועית וכלכלית במבקש וכפועל יוצא במשפחתו. עם זאת, לנוכח קביעתנו ולפיה החלטת מנהל בית החולים בדבר פיטורי המבקש היא החלטה סבירה ומשעה שלא מצאנו כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותנו, המבקש לא הוכיח קיומה של זכות לכאורה לצורך מתן הצו המבוקש. זאת בפרט, לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה , דרך המלך, אף מקום בו מדובר בפיטורים שלא כדין היא במתן סעד כספי. רק במקרים חריגים ביותר, יאות בית הדין לכפות על הצדדים את המשך יחסי העבודה ביניהם [ראו למשל: ע"ע 300178/98 שופרסל נ' דוד ביבס, פד"ע לו 481; ע"ע 300258/97 יהודית חנן נ' המועצה המקומית מנחמיה (ניתן ביום 28.2.2002); ע"ע 215/03 נורית ענבר נ' ישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום 6.11.2003); ע"ע 730/07 רוחייה נבואני נ' המועצה המקומית מג'אר (ניתן ביום 27.4.2008)]. לא שוכנענו כי בעניינו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות כפיית עבודתו של המבקש על בית החולים.
נוסיף כי מתגובת המדינה לבקשת המבקש לסעד ארעי עולה כי נוצר משבר אמון עמוק בין המבקש לבין מנהל המחלקה וצוות הרופאים במחלקה, בין היתר, לאור הטענה בדבר הנקמנות שנקט המבקש כלפי ד"ר קציר על מנת לסכל את התמחותו של האחרון בחו"ל לאחר שדיווח להנהלת בית החולים על האירוע בו עזב המבקש את חדר הניתוח בבית החולים לטובת ניתוח שר"ן.

29. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

30. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהליך העיקרי.

31. כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים.

32. דיון קדם משפט במעמד הצדדים ובאי כוחם יתקיים ביום 2.12.2018 בשעה
11:00.

33. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ח, (05 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר אבי פרלה
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

גב' ורד קאופמן
נציגת עובדים