הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 32450-03-14

30 מאי 2018

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) - מר אריה גור
נציג ציבור (מעסיקים) - מר מנחם פלג

התובעת
והנתבעת שכנגד
לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ, ח.פ 510130487
ע"י ב"כ עו"ד איתן לירז ואח'
-

הנתבע
והתובע שכנגד
אורי גרא, ת.ז XXXX959
ע"י ב"כ עו"ד שרית רפפורט ואח'

פסק דין
פתח דבר
התובעת והנתבעת שכנגד, חברת לפידות מדיקל ייבוא ושיווק בע"מ (להלן – לפידות), עוסקת בייבוא ושיווק תרופות וציוד רפואי עבור יצרנים שונים. לפידות מייבאת את המוצרים, פועלת לקבלת ההיתרים הרגולטורים השונים ומוכרת אותם ללקוחותיה בישראל.
הנתבע והתובע שכנגד, מר אורי גרא (להלן – גרא), עובד בעבודתו הנדונה מאז שנת 1996. בשנת 2006 נרכש מקום עבודתו (אז - לוכסמבורג תרופות) על ידי לפידות, תוך שגרא המשיך לעבוד באותו תפקיד (להלן – רכישת לוכסמבורג).
במסגרת רכישת לוכסמבורג, רכשה לפידות גם את פעילות חברת ישראמדקום, אשר החזיקה מאז 1979 בהסכם הפצה בלעדי לחלק ממוצרי קונצרן בראון הגרמני (להלן – בראון). עסקת הרכישה יצאה לפועל לאחר שבראון נתנה הסכמתה להמשך הפעילות עם לפידות.
בעת רכישת לוכסמבורג גרא כבר ריכז, במסגרת תפקידו, משך כ-10 שנים, את כל הפעילות של בראון בישראל. כאשר נקלט כעובד לפידות, המשיך לעשות זאת. ביום 2.7.06 שלחה לפידות לגרא הודעה על תחילת העסקתו, על יסוד הסכם העסקה שנחתם בין גרא למעסיקתו הקודמת ביום 1.6.96. בין הצדדים לא נחתם הסכם העסקה חדש במועד זה.
ב-10.9.2007, כשנה לאחר רכישת לוכסמבורג, העלתה בראון על הכתב תמצית של דיונים קודמים שהתקיימו עם לפידות, באשר להקמת נציגות מקומית של בראון בישראל, שתהא אחראית באופן בלעדי על מוצרי "Hospital Care/OPM" (קבוצת מוצרים הכוללת מוצרי אנטיספטיקה/חיטוי, חבישות ופצעים, סטומה ואורולוגיה). בהתאם להצעה, ראש הנציגות המקומית, יהיה עובד לפידות, אך יהיה כפוף ישירות לבראון בגרמניה והיא זו שתממן את עלות שכרו. בראון הוסיפה, כי היא רואה בגרא מועמד פוטנציאלי לתפקיד ראש הנציגות המקומית וכי גרא כבר הביע הסכמה לקחת על עצמו את התפקיד. ההצעה נשלחה מנציג בראון למנכ"ל לפידות דאז, מר צביקה קאופמן.
ככל הנראה לפידות התנגדה להצעה ובהודעת מייל מיום 25.11.2009, פורט הסיכום שהושג בין הצדדים להמשך עבודה עם בראון. בהתאם לסיכום, תוקם יחידה עסקית בלפידות שתעסוק בענייני בראון וגרא (המכונה שם "BUM"- Business Unit Manager), יעמוד בראשה, כעובד לפידות, על כל המשתמע מכך, לרבות תניות אי התחרות והסודיות החלות עליו. בסיכום נרשמו סמכויותיו של גרא, והוא עצמו חתם על אותו סיכום ביום 30.11.09. גרא המשיך אפוא להיות מועסק בלפידות כאיש הקשר שלה מול בראון.
על פי המסמכים שצורפו, בעוד שהצעתה של בראון היתה לנציגות מקומית האחראית על מוצרי OPM / Hospital Care בלבד, הסיכום הסופי מתייחס לכל מוצרי בראון.
מאוחר יותר, ביום 30.10.11 קודם גרא לתפקיד מנהל יחידה עסקית ציוד ומכשור רפואי, בתוקף מיום 1.8.11. בהודעה נקבע שכר הבסיס של גרא (29,000 ₪, החל מיוני 2012) וכן בונוס חודשי בסך 3,500 ₪.
לטענת לפידות, היא לא היתה שבעת רצון מתפקודו של גרא ובמהלך שנת 2013 הצטברו מספר אירועים, אשר גרמו לה לשקול את סיום עבודתו. לפידות ציינה שהסתבר לה שגרא ידע, מקשריו עם מתחרה, מידע עסקי חשוב הנוגע למשא ומתן שניהלה עם אחד הספקים, אך סירב לגלותו לה; הפנתה לתלונה במייל שקיבלה משירותי בריאות כללית, לקוח עיקרי של לפידות, על כך שגרא אינו זמין להם; נשמעו שמועות אודות תכניות שרוקם גרא ליישם את תכנית הנציגות המקומית של בראון בראשותו, בדומה להצעה שעלתה כבר בשנת 2007 וכן לכך שהתברר שבנוסף לטלפון סלולרי שקיבל גרא מהחברה, הוא מחזיק בטלפון נייד נוסף, אשר מספרו ידוע לבראון ובאמצעותו הוא מקיים עם בראון שיחות פרטיות.
בעקבות אלו, שלחה לפידות לגרא ביום 23.1.14 הודעה, באמצעות בא כוחה, ולפיה היא רואה במעשיו, בין היתר, הפרת חוזה עבודתו וחובות הנאמנות, הסודיות ואי התחרות שלו כלפיה, והוא זומן לשיחת הבהרה שנקבעה ליום 2.2.14. עד לשיחת ההבהרה, הושעה גרא מעבודתו, בהתאם לאותו מכתב.
ביום 29.1.14 השיב גרא באמצעות באת כוחו דאז, כי הוא דוחה את האשמות לפידות וכי לאורך כל השנים פעל כלפי לפידות בנאמנות ובמסירות. גרא לא הכחיש כי דיבר עם בראון ממכשיר סלולרי פרטי, אך טען שכל מעשיו נעשו בגלוי ובשקיפות, באמצעות כלי מדיה שונים. עוד הוסיף גרא כי הוא רואה בהשעיה כמנוגדת לדין ואף על פי כן הודיע כי יתייצב לשיחת ההבהרה אליה זומן.
ביום 3.2.14 נערכה לגרא שיחת ההבהרה ולאחריה זומן גרא לשימוע לפני פיטורים, אשר התקיים ביום 12.2.14. במכתב הזימון לשימוע, פורטו נימוקי לפידות לפיטורי גרא.
לאחר השימוע החליטה לפידות לפטר את גרא והודעה על כך נמסרה לו במכתבה מיום 16.2.14. במכתב לא פורטו עילות הפיטורים. לפידות אמנם שילמה לגרא את מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, אך היא טוענת כי לא היה זכאי לתשלומים אלו בשל נסיבות סיום עבודתו ולכן תובעת השבתם.
במהלך פינוי חדרו של גרא, לאחר פיטוריו, גילתה לפידות על שולחנו טיוטת הסכם הפצה של מוצרי בראון בישראל. אין חולק שטיוטה זו הועברה אל גרא על ידי בראון, שלא לצורך עסקי לפידות ולא על מנת להתקשר עימה. בנוסף, בתיבת המייל של גרא, מצאה לפידות מייל ששלח גרא לבראון ביום 9.1.14 ובו רשימת כלל המוצרים שנמכרים על ידי לפידות לאחת מלקוחותיה, חברת רז רוקחות בע"מ (להלן – רז רוקחות), כמו גם פירוט כמויות המוצרים, מחירם וסך התקבולים שקיבלה לפידות מאותו לקוח.
באסופת מיילים נוספת גילתה לפידות, שבין החודשים ינואר-אפריל 2013 העביר גרא לרז רוקחות, טבלת אקסל שהתקבלה מבראון ובה מחירי הרכישה של לפידות מבראון ביחס למוצרי חיטוי. לטענת לפידות, גילתה מאותה אסופת מיילים, שגרא נפגש עם נציגי בראון בזמן שביקר מטעם לפידות בתערוכה בגרמניה, בכדי לקדם את עניינה של רז רוקחות, ביחס לאותם מוצרי חיטוי, שהיו אז לטענתה תחת הסכם הפצה בלעדי של לפידות.
לטענת לפידות, נציגי בראון אישרו באוזני נציגיה, כי מתקיים משא ומתן מתקדם בין בראון לבין רז רוקחות, במטרה לאפשר לרז רוקחות לייבא ולשווק את מוצרי החיטוי של בראון בישראל.
מאז חודש יולי 2014 וגם כיום משמש גרא כבעלים ומנהל של חברת פארמידאס בע"מ (להלן – פארמידאס), חברה בבעלות משותפת של גרא (25%) ושל חברת CWT טיפול בפצעים כרוניים בע"מ (להלן – CWT).
ההליך שהתקיים בפנינו
תחילתו של ההליך, ביום 17.3.14, בו הגישה לפידות בקשה לצו מניעה זמני כנגד גרא, לפיו ימנע מהתקשרויות עסקיות עם גורמים שונים בתחום עיסוקה, לרבות בראון, במשך שנתיים מיום סיום עבודתו.
בתאריכים 20.3.14 ו-26.3.14 התקיימו דיונים לשמיעת עדויות הצדדים לצורך הכרעה בבקשה: העידו מחד מר אילן לפידות, מנכ"ל לפידות (להלן – אילן לפידות) ומאידך גרא, גב' טלי גיא, עובדת לפידות לשעבר ומר שי יעקובי, מנכ"ל חברת רז רוקחות. בסיומו של הדיון הראשון הסכימו הצדדים על צו ארעי כאמור שם, ובסיומו של הדיון השני, הורינו כי הסעד הארעי שניתן בהסכמה, ימשיך בתוקפו עד להכרעה בבקשה.
בהחלטה מיום 9.5.14, נקבע כי לפידות לא הרימה את הנטל להוכיח, שלכאורה קמה עילה להגבלת עיסוקו של גרא וכי הסעד הנכון, ככל שתוכח התביעה, אינו בהגבלת עיסוקו של גרא, אלא לכל היותר בפיצוי כספי, אם יוכחו היסודות הנדרשים לפסיקתו. בסיום ההחלטה הובהר כי: "אין להבין מההחלטה דנן כי היא נותנת בידי גרא חופש פעולה מלא לעשות ככל העולה על רוחו עם המידע והנתונים שנחשף אליהם בעת עבודתו בלפידות, או ביחס לחוזי הבלעדיות הקיימים של לפידות עם בראון. אמנם בהליך דנן לא הוכח קיומו לכאורה של סוד מסחרי, אשר יש ליתן לגביו צו זמני, אך גרא עדיין מחויב שלא לגלות את סודותיה המסחריים של לפידות, ככל שישנם כאלה ועדיין מחויב לכלל הוראות הדין, בבחירת המשך דרכו המקצועית".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 56244-05-14), אשר נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות, לפיהן גרא התחייב להודיע ללפידות 14 ימים מראש, טרם יבצע פנייה לבראון "במישרין או בעקיפין, בקשר להפצה, מכירה או שיווק, בעצמו או באמצעות צדדים שלישיים של מוצרי בראון מהסוגים הבאים: דיאליזה, הוסיפטל קר, היסטואקריל", זאת כל עוד הסכם הבלעדיות של לפידות מול בראון ביחס למוצרים אלו עומד בתוקף.
ביום 22.10.14 הגישה לפידות כתב תביעה מתוקן, זאת לאחר שטענה גילתה כי גרא ביצע הפרות נוספות של חובותיו כלפיה במהלך תקופת עבודתו. גרא הגיש כתב הגנה מתוקן.
הסעדים על פי כתב התביעה המתוקן -
א. צווי מניעה ביחס לעיסוקיו של גרא בתקופת ההגבלה על פי חוזה העסקתו (שנתיים ממועד סיום יחסי עובד ומעסיק). כבר כעת יובהר, ששלב ההוכחות בתיק הסתיים לאחר שתקופת ההגבלה האמורה הסתיימה ולכן סעד זה, בדמות "צו מניעה" אינו רלוונטי עוד ואכן לפידות לא עמדה עליו במסגרת סיכומיה.
ב. צו המורה לגרא להשיב ללפידות את כל המסמכים המצויים אצלו והשייכים לה.

בנוסף עתרה לפידות לסעדים הכספיים הבאים:
ג. 4,105,260 ₪ בגין אבדן רווחים של מכירת מוצרי האנטיספטיקה, לאחר שפעילות זו עברה לרז רוקחות.
ד. השבת פיצויי הפיטורים בסך 538,260 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך 29,000 ₪, ששולמו לגרא למרות שלא היה זכאים להם בנסיבות פיטוריו.
ה. פיצוי בסך 150,000 ₪, בגין הפרת הסכם העסקתו והתחייבויותיו כלפי לפידות.
בכתב התביעה שכנגד עתר גרא לסעדים הכספיים הבאים:
א. 696,000 ₪ כפיצוי שווה ערך ל-24 משכורות, בגין נסיבות פיטוריו.
ב. 200,000 ₪ כפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב של גרא.
ג. 29,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת מלאה על פי הסכם ההעסקה, הקובע זכאות לשני חודשי הודעה מוקדמת.
ד. 30,000 ₪ בגין האופן שבו פוטר גרא.
ביום 18.2.15 התקיים קדם משפט בתיק. בסיומו של הדיון ניתנה הצעת בית הדין לסיום התביעות ההדדיות וכן ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי. ביום 29.6.15 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמות וביקשו להאריך את המועד לגילוי מסמכים עד ליום 10.9.15, נוכח חילופי באות כוחו של גרא. ביום 18.10.15 הגיש גרא תצהיר גילוי מסמכים מטעמו ובקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. ביום 19.10.15 הגישה לפידות תצהיר גילוי מסמכים מטעמה וביום 27.10.15 הגישה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים. דיון בבקשות נקבע ליום 2.1.16. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות ביחס למרבית בקשותיהם לגילוי ועיון במסמכים והכרעה שבמחלוקות שנותרו ניתנה ביום 3.1.16.
ביום 7.1.16 הגיש גרא בקשה למתן צו כלפי משטרת ישראל, על מנת שיוכל לעיין במסמכים שנאספו במסגרת תלונה שהגישה לפידות כנגד גרא, שעניינה נטילת מסמכים וחדירה למחשביה. בהחלטה מיום 17.2.16 נדרשה לפידות להבהיר האם בעקבות הליך גילוי המסמכים בין הצדדים, במסגרת העביר גרא ללפידות מתקן זיכרון (disk on key) עליו מצויים לטענתו כל המסמכים שהעתיק ממנה עובר לפיטוריו, מוצה הסעד המפורט בסעיף 129.2 לכתב התביעה המתוקן, שעניינו החזרת המסמכים של לפידות לידיה. בתגובתה הודיעה לפידות, כי תלונתה למשטרת ישראל כנגד גרא, היתה בגין חדירתו לחומרים ומחיקה או שינוי של חומרי מחשב ולא רק בגין נטילת המסמכים ממשרדיה. במסגרת גילוי המסמכים אמנם הובהר אילו מסמכים מצויים אצל גרא ואולם טרם מוצה הסעד של השבתם לידיה ואיסור על גרא לעשות בהם כל שימוש. לפידות התנגדה גם לבקשה גופא. בהחלטה מיום 4.4.16 נדחתה הבקשה ונקבע שהעיון בתיק המשטרה אינו נחוץ לצורך בירור הפלוגתאות העולות מטענות הצדדים. באותה החלטה נקבע כי תמו ההליכים המקדמיים.
עדויות הצדדים
ביום 11.7.16 הגישה לפידות את תצהירי העדות הראשית של העדים הבאים: אילן לפידות; סמנכ"ל לפידות לשעבר – גב' חוה חסקל; סמנכ"ל המכירות של לפידות – מר יואב אסולין; מנהלת הפיתוח העסקי של לפידות – גב' אחינועם אייזנברג; חוות דעת מומחה מחשבים – מר אלון חזאי.
ביום 10.10.16 הגיש גרא תצהירי עדות ראשית של העדים הבאים: גרא; עובד לשעבר בלפידות – מר אדי סמדג'ה; מנכ"ל חברת רז רוקחות – מר שי יעקובי; מנכ"ל חברת CWT – מר אבישי להב; משנה למנכ"ל ניאופרם לשעבר – מר שמעון מיכנובסקי; כלכלנית לפידות – גב' לילך גישגוש; עובדת לפידות לשעבר – גב' טלי גיא.
ביום 10.11.16 הגישה לפידות תצהירים משלימים של העדים הבאים –אילן לפידות, גב' חוה חסקל ומר שי סער – מי שלפי הטענה נשכר על ידי לפידות, על מנת להיות "מנטור" לגרא.
דיוני ההוכחות התקיימו בתאריכים 23.11.16; 26.1.17 ו-31.1.17.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
טענות לפידות
גרא הפר את חובותיו הכלליות כעובד, את חובותיו על פי הסכם העסקתו, כמו גם את הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות). כך – גרא גזל מלפידות מידע ונתונים סודיים, תוך כדי עבודתו ולאחר פיטוריו והעביר לידי בראון מידע סודי וחסוי של לפידות בדבר היקפי וסכומי המכירה של מוצרי בראון לרז רוקחות. מידע בדבר הפער בין מחירי הקניה לבין סכומי המכירה הוא חסוי והעברתו לגורם ממנו נרכשו המוצרים, פוגעת בעסקיה של החברה. טענת גרא כי המסמכים שנטל היו לצורך השימוע בלבד נסתרה, שכן הוכח שהוא נטל מידע כאמור גם לאחר פיטוריו ועד שהחזיר לידי לפידות את המחשב הנייד שהעמידה לרשותו, זאת בסיוע של סמדג'ה. גרא שינה גרסאותיו בעניין זה, באופן המטיל ספק באמינותו. יתרה מכך, במסגרת השימוע גרא הכחיש כלל את נטילת המסמכים, טענה שהוכחה כשקרית. מומחה המחשבים מטעם לפידות לא נחקר, כך שיש לקבל את עדותו כנכונה. טענת גרא כי מדובר במסמכים מיושנים חסרי משמעות נסתרה – הוכח כי מדובר במסמכים עסקיים מובהקים, אשר חשיפתם פגעה בעסקיה של לפידות. בכלל זה מדובר על נתוני מכירות, מתחי רווחים, ניתוחים כלכליים של מוצרים, סיכומי פעילות שנתיים של לפידות, פילוחים של פעילותה, סיכומי פגישות עם יצרנים, תכניות שווק ותכניות אסטרטגיות, הצעות מחיר ללקוחות ועוד. גם העדים מטעם גרא אישרו כי מדובר במידע עסקי רגיש וחסוי. הוכח כי מדובר במידע שנשמר במחשבי לפידות תחת מערכת הרשאה מוגבלת. חשיפתם של מסמכים אלו מחוץ ללפידות חושפת אותה "להפרת התחייבויותיה לשמירת סודיות כלפי צדדים שלישיים; הופכת את פעילותה לשקופה בעיני לקוחותיה ספקיה ומתחריה; פוגעת ביכולת התחרות שלה; ועלולה לגרום לה למחלוקות עם לקוחות שיגלו את המחירים שנתנה ללקוחות אחרים בגין אותם מוצרים" (סע' 26 לסיכומי לפידות). כל זאת בשים לב לכך שבסמוך לאחר פיטוריו החל גרא להתחרות בלפידות, בין היתר בייבוא תכשירים לטיפול בעיניים יבשות.
בנוסף, גרא נטל עימו את רשימות אנשי הקשר – יצרנים, ספקים, לקוחות, כתובות מייל והודעות דוא"ל, כפי שמצוי בתוכנת ה- Outlook. גרא אף עשה שימוש בנתונים אלו, כאשר פנה בחודש 8/14 לחברת בראון ולראש הסחר של חברת לרדל, עימה יש ללפידות הסכם הפצה בלעדי.
אף אם יקבע כי אין מדובר במידע העולה כדי "סוד מסחרי", הרי שלכל הפחות מדובר במידע העולה כדי "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק, שהשימוש בו על ידי העובד שלא לצורך העבודה, מהווה הפרת חובות תום הלב שלו כלפי מעסיקו.
הפרת חובות האמון, תום הלב והסודיות של גרא כלפי לפידות, גרמו לה לנזקים ממש – גרא קידם התקשרות בין בראון לבין רז רוקחות מאחורי גבה של לפידות וגרם לאובדן פעילות לפידות בתחום מוצרי החיטוי. פעילות ה-OPM של בראון כללה מוצרי אנטיספטיקה (חיטוי), חבישות, סטומה ואורולוגיה. לפידות פעלה במסגרת זו בתחום מצומצם של חבישות, אשר לא צלח. ביום 30.9.13 חתמה לפידות עם בראון על הסכם בדבר סיום פעילות בתחום ה- OPM ואולם ויתור זה על מוצרי החיטוי של בראון נעשה על יסוד מידע מטעה במכוון של גרא ללפידות, אשר גרם לאחרונה לסבור כי מדובר בפעילות לא רווחית, בעוד הוא קידם התקשרות לגביה בין בראון לרז רוקחות. כך, בזמן בו התקיים דין ודברים בין לפידות לבין בראון בשאלת המשך ההתקשרות ביחס למוצרי OPM תוך שהכיוון הוא לסיום ההתקשרות, ביצע גרא בדיקה והערכת שוק לאותם מוצרים ממש עבור רז רוקחות, ממנה עלה כי לתחום החיטוי "פוטנציאל מכירות משמעותי ביותר", אך הסתיר זאת מלפידות ואף הציג לה מצג הפוך – שמדובר בפעילות שאינה כדאית, עד כדי כך שגרם לה לוותר על הפעילות מול בראון בתחום זה. כל זאת, כאשר אין חולק שגרא היה עובד בכיר בלפידות, שריכז וניהל את כל פעילות בראון בלפידות, כך שלעמדותיו המקצועיות ניתן משקל מכריע. גרא סיפק תשובות חסרות ולא קוהרנטיות להתנהלותו זו.
סופה של התנהלות זו של גרא, בכך שחברת CWT – שותפתו של גרא, זכתה בחוזה הפצה של מוצרי החיטוי של בראון, כך שרצף האירועים מלמד בבירור על התנהלות מכוונת וחסרת תום לב של גרא, כעובד לפידות.
טענותיה של לפידות, בדבר הנזק שנגרם לה כתוצאה מאבדן פעילות מוצרי החיטוי של בראון לא נסתרו. גרא לא הציג תחשיב שונה מזה שהוצג על ידי לפידות; העדים מטעם לפידות לא נחקרו על החישובים והטענות בעניין זה כפי שפורטו בתצהיריהם.
גרא הפר את חובות תום הלב שלו כלפי לפידות במקרים נוספים שהוכחו – כאשר סייע להתקשרות בין בראון לבין גורם שלישי עלום, ללא ידיעת לפידות, כעולה מטיוטת חוזה הפצה שקיבל גרא מבראון; גרא מנע ממנהלת הפיתוח העסקי של לפידות לעמוד בקשר עם בראון וקיים ערוץ ישיר עם בראון באמצעות שימוש בטלפון פרטי ובתיבת דוא"ל פרטית, באופן המעיד על קיום ערוץ ישיר מול בראון שלא לטובת עסקיה של לפידות; גרא הסתיר מלפידות מידע עסקי חשוב, שהגיע לידיעתו במסגרת מכרז של משרד הביטחון בו התמודדה לפידות; כל זאת על רקע ניסיונו של גרא בעבר לקבלת מינוי כנציג בראון בישראל, ניסיון אשר סוכל על ידי לפידות, אך לא נזנח על ידי גרא.
לאחר סיום עבודתו, הפר גרא את חובותיו החוזיות לאי תחרות, שכן הקים חברה מתחרה בעסקי לפידות. לפידות מפנה לחוזה העסקתו של גרא, המטיל עליו תקופת הגבלה חוזית לאיסור תחרות למשך שנתיים ממועד סיום יחסי העבודה עם לפידות, בעוד ששבועות בודדים לאחר סיום עבודתו החל גרא לפעול להקמת חברה מתחרה ללפידות. הוכחה התחרות בין גרא לבין לפידות, לפחות ביחס למוצר אחד לטיפול בעיניים יבשות. עוד הוכח, כי גרא פנה לבראון, מבלי שעדכן את לפידות על כך, תוך הפרת התחייבותו בבית הדין הארצי, בעקבותיה ויתרה לפידות על בקשת רשות הערעור.
ביחס לתביעה שכנגד טענה לפידות כי שלושה מהסעדים הנתבעים (פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב ופיצוי בגין אופן הפיטורים) נסבים על אותה טענה, לפגמים בפיטורים. אין כל בסיס לבקשה לפסוק כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק. לא הוכח כי נפל פגם בפיטוריו של גרא. לפידות ניסתה לסייע לגרא כאשר הביאה איש מקצוע שידריך אותו, אך גרא סירב להיעזר בו, במקביל גרא הפגין שוב ושוב חוסר נאמנות ללפידות, אשר קיבלה מידע לפיו הוא חותר תחתיה בכל הקשור בפעילות בראון. כל אלו הצדיקו את שיחת הבירור שנערכה לגרא, בה שיקר גרא ולא נתן מענה מספק לטענות כלפיו. על כן זומן לשימוע, אשר התקיים משך כשעה וחצי ובו ניתנה לגרא הזדמנות מלאה להשיב לטענות כלפיו. ניסיונותיו של גרא להציג את לפידות כמעסיקה דורסנית, עלו בתוהו כאשר כלל העדים העידו שמדובר במקום עבודה הגון. טענתו של גרא כי לא התאפשרה לו פרידה ראויה מחבריו לעבודה, נסתרה.
פיטוריו של גרא קיבלו הצדקות נוספות לאחר מעשה. כלל המידע שהתגלה, חלקו לפני וחלקו לאחר הפיטורים, מצדיק שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ששולמו לגרא.
גרא אישר שקיבל דמי אבטלה מיום 1.3.14 וכי מחודש יולי 2014 כבר החל לעבוד בפארמידאס, ממנה הוא מקבל שכר שאינו נופל מזה שקיבל מלפידות. לא הוכח כל נזק שנגרם לגרא כתוצאה מהצו הארעי שניתן בהסכמה, ומכל מקום מדובר בהרחבת חזית.
טענותיו של גרא בדבר פגיעה בשמו הטוב או במוניטין שלו, הועלו באופן כללי וסתמי והן מתבססות על עדויות סברה ושמועה בלבד. לא הוצגה כל ראיה למעשים שנעשו על ידי לפידות ואשר גרמו לגרא את הפגיעה הנטענת. לא הוכח שמו הטוב ו/או המוניטין של גרא ולא הוכח כי נפגעו.
טענות גרא
כל תקופת העסקתו הממושכת של גרא בלפידות, הוא פעל אך ורק מתוך ראיית טובתה ולמען השגת היעדים המקצועיים שהציבה בפניו. למעשה, תביעתה של לפידות אינה אלא ניסיון להצדיק בדיעבד את פיטוריו של גרא, בעוד שהוא עצמו ביקש להמשיך ולעבוד בלפידות. העדים מטעם גרא העידו באופן עקבי שהוא פעל תמיד לטובת האינטרסים של לפידות. לפידות עצמה נמנעה מלהציג את דו"חות המשוב לעובדיה, מהם היתה עולה ההערכה שחשה כלפי גרא במהלך שנות עבודתו. הקידום של גרא בלפידות מעיד אף הוא על מסירותו לעבודה ועל שביעות רצונה של מעסיקתו.
גרא פוטר מעבודתו ללא כל התראה, באופן מביש, לאחר 18 שנות עבודה מסורה, תוך שלפידות מחטטת בחפציו האישיים, מפרה את פרטיותו ומנסה לדלות הצדקה להחלטתה לפטרו, שלא היה לה למעשה כל בסיס. טענות לפידות להפרות אמון מצד גרא, התבססו על שמועות בלבד ואינן נכונות.
בעוד שבפגישת הבירור מיקדה לפידות את טענותיה בהאשמת גרא בניסיון לגזול ממנה את העבודה מול בראון, הרי שבישיבת השימוע שינתה טעמה והתמקדה בטענות לתפקוד מקצועי לקוי. לפידות לא טרחה לברר את העובדות כהווייתן והעמידה בפני גרא שלל טענות והאשמות חסרות יסוד. בסופו של דבר מכתב הפיטורים שנשלח לגרא אינו כולל כל נימוק.
בזמן בו נדרש גרא להתנתק מעבודתו עד ביצוע הבירור מולו, פעלה לפידות כנגדו, תוך הפצת שמועות מרושעות ושקריות והכפשת שמו. אף לא ניתנה לגרא הזדמנות להיפרד מחבריו לעבודה, או להציג בפניהם את גרסתו ביחס לשמועות שהופצו עליו.
תביעתה של לפידות אינה אלא תגובה לדרישתו של גרא,לפיצוי בגין הליך פיטוריו ובגין הפגיעה בשמו הטוב. מסקנה זו עולה גם מכך שהתביעה הוגשה חודש לאחר פיטוריו, ללא ביסוס קונקרטי.
בקשת בראון משנת 2007 למנות את גרא כנציגה בישראל, סורבה על ידי לפידות ומאז המשיך גרא לעבוד בה ואף קודם לתפקיד בכיר יותר במהלך שנת 2011. פער הזמנים והתנהלות הצדדים במהלכו, אינם מאפשרים ללפידות להתלות באותה בקשה כמצדיקה את התנהלותה של לפידות כלפי גרא בפיטוריו.
פעילות לפידות ביחס למוצרי ה-OPM של בראון הופסקה משיקוליה הפנימיים כבר בסוף שנת 2012, כאשר הוחלט על הפסקת שיווק מוצרי החבישות. מלכתחילה עיסוקה של לפידות במוצרים אלו בפועל הוגבל למוצרי חבישות ופצעים ואורולוגיה. מוצרי סטומה וחיטוי מעולם לא נמכרו על ידי לפידות. לפידות היא זו שבחרה להודיע לבראון על סיום החוזה למוצרי OPM ודווקא גרא הוא זה שניסה למנוע זאת, אך עמדתו לא נשמעה. כל הפעילות של גרא מול רז רוקחות, בעניין מוצרי החיטוי נועדה לשכנע את לפידות להישאר בתחום, אך לפידות היתה נחושה שלא לעשות כן. לא הוצגה כל ראיה לתמוך בטענת לפידות כי גרא שכנע אותה לוותר על הפעילות בתחום ה- OPM. על כנותו של גרא והתנהלותו לטובת לפידות, ניתן ללמוד מכך שלמרות הויתור על פעילות בתחום מוצרי ה-OPM הוא עמד על המשך הפעילות עם המוצר Urotrainer, אשר לפידות מוכרת עד היום ומכירותיו טובות. ככל שהיה מבקש לפעול כנגד לפידות, היה עושה כן גם ביחס למוצר זה.
גרא מאשר כי בראון ביקשו ממנו להעיר הערותיו על חוזה הפצה של בראון, שלא לצרכי לפידות, ואולם לדבריו הדבר נועד לסייע לבראון בהפצת המוצרים שזה עתה הודיעה לפידות לבראון שאינה עוסקת בהם יותר. לגרא לא היה ידוע למי מיועד ההסכם ובאיזה שלב מצוי המו"מ עימו, אם בכלל מתנהל מו"מ, ומכל מקום עשה כן תוך סיוע לבראון, שלא על חשבון האינטרסים של לפידות. יתרה מכך, לא מדובר היה בהסכם המקנה למפיץ בלעדיות, כך שלא היה בו כדי למנוע מלפידות לפעול באותו שוק (עליו ויתרה כאמור), ככל שתחפוץ בכך בעתיד.
גרא לא היה מודע למו"מ שהתנהל בין לפידות לבין רז רוקחות בעניין שיווק מוצרי החיטוי ולא הוכח אחרת.
לא הוכחו הטענות המקצועיות שהופנו כלפי גרא. לפידות פיטרה את גרא ללא בירור מינימלי של הטענות כלפיו, תוך שהשימוע שנערך לו היה ריק מתוכן והחלטה בדבר פיטוריו התקבלה עוד קודם אליו. לפידות אף לא קיימה את חובתה על פי הסכם ההעסקה, למתן שני חודשי הודעה מוקדמת לפיטורים.
גרא פוטר בגיל 51 לאחר 18 שנות עבודה מסורות, תוך שלפידות מגבילה את עיסוקו בתחום העיקרי בו עבד במהלך מרבית שנות עבודתו.
באשר לסוגיית נטילת המסמכים - רק כשנה לאחר פיטוריו הגישה לפידות תלונה במשטרה כנגד גרא בטענה כי לקח חומרים ממחשביה. גרא שיתף פעולה באופן מלא עם חוקרי המשטרה והתלונה נסגרה בקביעה כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה". גרא אמנם לא הציג חוות דעת מומחה מחשבים מטעמו, אך זאת מכיוון שהמחשבים מצויים ברשותה של לפידות וממילא שהמומחה מטעם לפידות פירט בחוות דעתו השערות ולא עובדות. גרא הציג עמדה קוהרנטית לפיה העביר את החומר לידיו אך ורק כדי להתגונן בפני טענות לפידות ומעולם לא עשה בה כל שימוש אחר. אף אין מדובר במסמכים סודיים או חסויים.
חלק מעדויות לפידות, כגון עדותו של שי סער, אחינועם אייזנברג ויואב אסולין, הינן חסרות משקל לעובדות הנדרשות להליך דנן. עדויות אחרות, כגון זו של חוה חסקל היו בלתי אמינות, לאחר שהסתבר כי העידה על אירועים בהם לא נכחה וכי הטעתה לחשוב שהיא מעידה מתוך ידיעה אישית, אך הסתבר שעשתה כן על יסוד שמועות בלבד. הוכח כי לחווה חסקל היה צורך "לנקום" בגרא בגין נסיבות סיום עבודתה במקום עבודתה הקודם, בו עבד גם גרא. נפלו סתירות בין עדויות חוה חסקל ואילן לפידות ויותר מכך – לא זומן לעדות עד מהותי, מר רונן איתן, שהיה חלק פעיל בהזנת השמועות כנגד גרא.
באשר למכרז משרד הביטחון שלפידות מציגה כמעיד על חוסר תום ליבו של גרא, דווקא גרא סבור כי יש בו להעיד על נאמנותו ללפידות עד יום עבודתו האחרון. לפידות נפסלה במכרז בשל פגם טכני שלא היה תלוי בגרא ובתגובה מיהר גרא לשכנע את רז רוקחות להזמין מלפידות את המוצרים ככל שיזכה במכרז. מהלך זה מנע את הפסד לפידות במכרז ויצר לה הכנסה נוספת.
טענות לפידות ביחס לכך שפארמידאס מתחרה בלפידות הינן בבחינת הרחבת חזית, מה גם שאינן נכונות. המוצר המתחרה לכאורה, אמנם מיועד לטיפול בעיניים יבשות, אך לא לשם כך פארמידאס ביקשה לשווקו בישראל. יתרה מכך, שיווק המוצר טרם החל.
דיון והכרעה
בפתח הדברים נעיר, כי לא נדרשנו לכל טענה וטענה של הצדדים, באשר אלו רבות ולא מצאנו כי כולן נחוצות להכרעה במחלוקות המהותיות שבין הצדדים. הכרעתנו לעיל הינה על יסוד כלל החומר שבתיק וכלל העדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו, גם אם אלו לא נזכרו בה.
טענות לפידות ביחס לנטילת מסמכים על ידי גרא
בכתב התביעה המקורי לא נטען דבר ביחס לסוגיית נטילת המסמכים על ידי גרא ואילו בכתב התביעה המתוקן (שהוגש ביום 22.10.14), במסגרת פרק ב.8, פורטו טענותיה של לפידות בסוגיה זו: נוכח חשדות ביחס להתנהלותה של גרא, מסרה לפידות את המחשב הנייד שהועמד לרשותו לבדיקת מומחי מחשבים חיצוניים. מהבדיקה נתגלה ללפידות כי בימים שלאחר קבלת מכתב ההתראה (23.1.14), במועד פיטוריו (16.2.14) ועד להחזרת המחשב ללפידות (20.2.14) נכנס גרא לקבצי עבודה שונים במחשבו הנייד, חיבר התקני זכרון חיצוניים והעתיק קבצים שונים. בנוסף, שלח סדרת מיילים לכתובת מייל פרטית שלו ב-GMAIL ומחק את קבצי העבודה החסויים מהמחשב. בסעיף 129.2 לכתב התביעה המתוקן נתבקש הסעד הבא:
"להורות למר גרא להחזיר ללפידות מדיקל את כלל המסמכים המצויים אצלו והשייכים לה, בין אם בקובץ אלקטרוני ובין אם בקובץ קשיח ולא לעשות כל שימוש באותם מסמכים המצויים בידו, לרבות לא בדרך של העברתם לצד שלישי".
כשנה לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישה לפידות תלונה במשטרה כנגד לפידות בגין חדירה למחשביה והעתק קבצים.
בדיון שהתקיים ביום 31.12.15 הסכימו הצדדים, כי גרא יעביר ללפידות את התקן הזיכרון המקורי עליו העתיק קבצים ממחשבו הנייד וכן יגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים, בו יצהיר שבדק את תיבת הGMAIL שלו או כל תיבה פרטית אחרת שהשתמש בה במועד סיום עבודה, בין התאריכים 23.1.14 ועד 20.2.14 ויבהיר מהן ההודעות ששלח לעצמו או לאדם לאחר, אשר כוללות בצורה ישירה או עקיפה מידע הקשור ללפידות ו/או לעבודתו בלפידות (עמ' 50). תצהיר כאמור הוגשה על ידי גרא ביום 10.1.15. בד בבד הגיש גרא בקשה למתן צו כלפי משטרת ישראל לגילוי תיק החקירה שהתנהל בעניין תלונת לפידות כנגדו, בטענה כי תיק החקירה ישפוך אור על המסכת העובדתית והראייתית. לפידות התנגדה לצו בטענה כי אין לו הצדקה; כי נחשפו בפני המשטרה נתונים שלפידות אינה מעוניינת שיגיעו לידיעת גרא; כי מדובר בחומר שאינו נדרש לתיק. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 4.4.16.
לביסוס טענותיה של לפידות, הוצגה חוות דעתו של מר אלון חזאי, מנכ"ל חברת ג'נרו סייבר סקיוריטי, המתמחה בהגנה בסייבר ומהימנות עובדים, בעל תואר במתמטיקה ומדעי המחשב וניסיון, בין היתר, באבטחת רשתות תקשורת (להלן – המומחה). גרא ויתר על חקירתו של המומחה.
על פי חוות הדעת, אלו הפעולות שזוהו במחשבו של גרא:
שליחת מיילים: "סה"כ מזוהה שליחה מסיבית של 69 מיילים בפרק הזמן שבין ה-4.2. ועד ה-16.2 דרך חשבון GMAIL פרטי. תצורת השליחה של מיילים רבים בפרק זמן קצר מעלה חשד כי המיילים היו דרך הוצאה של קבצים שהיו על המחשב לגורם שלישי...מודגש שלחוקרים לא הייתה גישה לחשבון ה- GMAIL שבו נעשה שימוש ולכן החוקרים לא בדקו את חשבון ה- GMAIL האמור. לפיכך לא ניתן לקבוע אילו קבצים נשלחו באופן זה ומה היה ייעדם".
חיבור התקני זיכרון חיצוניים: בין 21.1.14 ל-19.2.14 חוברו למחשב התקני זיכרון ניידים שונים (כ-11 לפי עמוד 4-5 לחוות הדעת) ואולם התקני הזיכרון שנמסרו ללפידות על ידי גרא במסגרת ההליך, הינם רק שניים מתוך כל אותם התקנים שחוברו למחשב הנייד, ובהם נעשה שימוש בתאריך 1.2.14 בלבד.
מחיקת קבצי מחשב שונים: לא אותרו קבצים כלשהם על שולחן העבודה, אך ניתוח הלוגים של פתיחת קבצים על המחשב בתקופה האמורה, העלה כי בוצעה כניסה לקבצים על שולחן העבודה ומכאן המסקנה כי גרא מחק קבצים מהמחשב הנייד.
גלישה באתרים פורנוגרפיים: ביום 5.2.14 בוצעה גלישה לאתרים בעלי אופי פורנוגרפי, אשר עשויים לסכן את המחשב ממנו מבוצעת הגלישה ואת כלל מערכת המחשוב של החברה.
כניסה לאתר 150.co.il: ביום 23.1.14 זוהתה כניסה לאתר המאפשר התחברות מרחוק למחשב.
מעבר לתוצאות הבדיקות שנערכו במחשב, הוסיף המומחה והעלה השערות שונות, כגון: חשד שהמיילים שנשלחו היו לצורך העברת קבצים לגורם שלישי (עמ' 5 למטה), "חשד כבד" שגרא שלח קבצים רגישים אל גורמים חיצוניים "שלא על דעתה ו/או טובתה של חברת לפידות מדיקל" (סע' 5.7.1); חשש כי קבצים רגישים של לפידות "זלגו לגורם שלישי" (סע' 5.7.4).
המומחה הבהיר בחוות דעתו שמכיוון שלא היתה לו גישה לחשבון ה-GMAIL שבו נעשה השימוש, לא ניתן לקבוע אילו קבצים נשלחו ומה היה ייעדם (סע' 5.6.1 סיפא).
אילן לפידות צירף לתצהירו דוגמאות מסמכים מבין אלו שהועתקו על ידי גרא (נספחים 42-72). גרא אישר הדברים (עמ' 147, ש' 11).
עדותו של גרא:
א. בתצהירו טען כי הורדת החומר ממחשבי לפידות נעשתה בהנחיית באי כוחו ולא נעשה בו כל שימוש, למעט לצורך הגנה מפני טענות לפידות. בעדותו חזר על כך שלא העביר את החומר לאדם אחר (עמ' 150, ש' 12). בחקירתו הנגדית אישר גרא שהעתיק את האאוטלוק שלו עם כל בסיס הנתונים (עמ' 131, ש' 4; עמ' 146, ש' 26) וכן שהעתיק עשרות מסמכים מלפידות, בעזרתו של אדי סמדג'ה (עמ' 146, ש' 10, ש' 14, ש' 20). גרא העיד שלא בחן את המסמכים לגופם כאשר העתיק אותם, אלא עשה זאת "בהעתקה כמעט עיוורת", שכן לא ידע לאילו מסמכים יידרש בהמשך (עמ' 147, ש' 18).
ב. בתצהירו טען גרא שהחומר שהורד ממחשבי לפידות אינו סודי, אינו רלוונטי ומיושן, לכן אין בו כדי לגרום נזק ללפידות, מה גם שהמקור נותר במחשבי לפידות. חרף טענה זו, בחקירתו הנגדית אישר גרא שלא היה רוצה שחומר כמו זה שהעתיק "יתגלגל מחוץ לחברה" (עמ' 150, ש' 18).
ג. על פי תצהירו, הכניסה לאתר 150.co.il נעשתה בפניה יזומה של גרא למחלקת התמיכה הטכנית של לפידות. טענה זו לא הוכחשה או נסתרה.
מהאמור לעיל עולות המסקנות הבאות:
א. בסמוך לפני פיטוריו ועד שהחזיר את המחשב הנייד ללפידות, גרא העתיק מסמכים רבים, חלקם עולים כדי סודות מסחריים וחלקם האחר מהווה מסמכים פנימיים שהופקו במהלך עסקיה של לפידות ולא נועדו לצאת מחוץ לחברה.
ב. לא הוכח שבידי גרא מסמכים נוספים שהועתקו וטרם הוחזרו ללפידות. לפידות לא הצביעה על מסמך כאמור.
ג. לא הוכח כי גרא הוא זה שעשה שימוש בהתקני זיכרון ניידים נוספים, פרט לאלו שמסר ללפידות.
ד. לא הוכח כי גרא עשה שימוש פסול כלשהו במסמכים שהועתקו. הטענה של לפידות, כי פנייתו של גרא לחברת לרדל הינה הוכחה לשימוש פסול שעשה גרא ברשימת אנשי הקשר של לפידות, נטענה בעלמא. לפידות הציגה את סוגיית אותה פניה לחברת לרדל כמעידה על כך שגרא הוא זה שעדכן גורמים בתחום על פיטוריו ולא היא (סע' 42 לתצהירו השני של אילן לפידות) ומכל מקום לא הוכח דבר באשר לתוכן השיחה בין גרא, לבין לרדל, מעבר לעדות גרא (עמ' 129, ש' 12 ואילך; נספח 76 לתצהיר השני של אילן לפידות), או נזק כלשהו שנגרם לעסקיה של לפידות עם לרדל בעקבות אותה שיחה.

אנו מקבלים את עדותו של גרא לפיה העתקת המסמכים נעשתה מתוך מגננה כנגד המתקפה שחווה מצד לפידות. ראשית, מכיוון שלא נטען כי אי פעם פעל להעתקת מסמכים טרם קיבל את הזימון לבירור וחזקה כי מומחה המחשבים שבדק את הנושא, היה יודע אם אכן היה הדבר נעשה עוד קודם לזימון לבירור (בתקופות בהן גרא, לטענת לפידות, זמם להקים נציגות עצמאית של בראון). נזכיר בהקשר זה כי לפחות לצורך ההליך, אין חולק שלפידות בדקה את תיבת הדואר של גרא מעבר לתקופת הפיטורים, שכן היא הציגה בפנינו מסמכים מתיבת המייל שלו לפחות מהשנה האחרונה לעבודתו. שנית, לא נטען ולא הוכח בפנינו שגרא עשה עם המסמכים שהעתיק דבר מעבר להליך דנן. שלישית, עדותו של גרא היתה אמינה והיא הגיונית, בשים לב לזימון לבירור שנעשה מבלי שקדם לו כל סכסוך בין הצדדים או ציפייה מצד גרא לקיומו של הליך בירור כפי שנערך לו ובמיוחד בשים לב לטענות הקשות והחמורות שהועלו כנגד גרא במכתב הזימון לבירור (23.1.14).
לא למותר לציין, כי העתקת המסמכים על ידי גרא הסתברה כנחוצה לצורך הגנתו כנגד טענות לפידות. זאת במיוחד לאחר שהסתבר כי לפידות הציגה בפנינו תמונה עובדתית חסרה ומגמתית ולא חשפה בפנינו את מלוא המידע הרלוונטי לטענותיה. אלמלא החזיק גרא במסמכים שהעתיק, היה מתקשה להפריך את טענותיה אלו. שתי דוגמאות בולטות לכך הינן הסתרת המידע בדבר החלטת לפידות לבטל את החוזה לבלעדיות על מוצרי ה-OPM של בראון והסתרת המידע בדבר היותה של רז רוקחות/רז פרוגרס מפיצת משנה של לפידות, אשר לפי הסכם עם בראון ולפידות, רכשה מוצרים ישירות מבראון. נעמוד על פרטי סוגיות אלו בהמשך.
לאור האמור לעיל, ובשים לב לסעד בו אנו דנים, לא מצאנו יסוד למתן הסעד המבוקש, באשר לא קיימת בפנינו עדות בשלב זה בדבר קיומם של מסמכים נוספים אשר יש להורות לגרא להשיב ללפידות. באשר לבקשה להורות לגרא לא לעשות שימוש במסמכים – למרות שבמועד זה כבר ידעה לפידות מהם המסמכים שהועתקו, היא לא יצרה הבחנה בין המסמכים השונים בכדי שנוכל לקבוע באילו מהם אסור לגרא לעשות כיום שימוש ובאילו מותר לו. לפיכך, לא נוכל להיעתר לסעד המבוקש.
יחד עם זאת, נחזור ונבהיר, כי פעולותיו של גרא עם המסמכים שהעתיק מלפידות כפופות לכל דין ובכלל זה לחוק עוולות מסחריות.
בטרם נסיים פרק זה מצאנו לנכון לייחד מספר מילים לסוגיית בדיקת מחשבו של גרא על ידי לפידות – ראוי כי לפידות תיקח לתשומת ליבה שקיים ספק של ממש בדבר תקינות פעילותיה אלו. כעולה מטענותיה, לפידות חיטטה באופן נרחב למדי במחשבו הנייד של גרא, כולל בתיבת הדואר שלו ובנתוני גלישה ברשת מאותו מחשב. הנתונים שהציגה בפנינו מתייחסים לתקופה רחבה בהרבה ממועד פיטוריו וחורגים בהרבה מאלו הנדרשים לשם ההליך (כגון נתוני גלישה באינטרנט, מה גם שהינם במחלוקת).
גרא לא ביקש כל סעד ביחס לכך, אף כי בסיכומיו העלה לראשונה טענות בדבר פגיעה בפרטיותו. בשים לב לכך שמהלכיה של לפידות היו ידועים לגרא משלביו המוקדמים של ההליך (ולכל המאוחר ממועד קבלת תצהיריה), לא נדון בטענותיו, המהוות הרחבת חזית. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להעיר כי ראוי שלפידות תנחה עצמה בהתאם להלכות אשר יצאו מלפני בית הדין הארצי לעבודה ומלפני בית המשפט העליון, מהן עולה כי קיים חשש של ממש שפעולותיה של לפידות בעניין זה, היו בלתי תקינות, תוך פגיעה נרחבת בפרטיותו של גרא.
ראו: ע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב ענבר – מדינת ישראל הממונה על חוק עבודת נשים, מיום 8.2.2011; רעא 2552/16 יהודה זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ, מיום 10.5.2016.
פיצוי בסך 4,105,260 ₪ בגין אבדן רווחים של מכירת מוצרי החיטוי
סעד זה מבוסס על הטענה הבאה – במהלך שנת 2013 פעל גרא להעברת תחום מוצרי החיטוי מלפידות לרז רוקחות, כל זאת כאשר אותה עת היתה לפידות המשווקת הבלעדית של אותם מוצרים. פעולתו של גרא הושלמה, כאשר נציגי בראון דיווחו ללפידות שרז רוקחות הופכת להיות המשווקת של מוצרי החיטוי שלהם בישראל.
לנוכח זאת, תובעת לפידות מגרא לפצות אותה בגובה הפסד הרווח מנתח השוק של מוצרי החיטוי, אותו היא מעריכה בכ-723,292 אירו למשך שנתיים (סעיף 120 לכתב התביעה המתוקן), שהם 3,479,034 ₪ ולאחר תוספת מע"מ = 4,105,260 ₪.
לפידות בנתה בסיכומיה תילי תילים על טענה זו, שנראה כי כל כך נשבתה בקסמה, עד שנשמט ממנה, שלא הוכחה מראשיתה ועד אחריתה –
ראשית, הוכח בבירור שלפידות התעקשה לוותר על תחום מוצרי החיטוי, באשר לא סברה כי מדובר בתחום ריווחי. נזכיר, שתחילה לפידות הסתירה את העובדה שבפועל סיימה מרצונה את ההתקשרות עם בראון בקשר למוצרי החיטוי כבר בחודש יוני 2013 ויתרה מכך, כי מעולם לא מכרה בפועל מוצרים אלו, למרות שהחזיקה בחוזה הפצה בלעדי עבורם. מידע מהותי זה לא מצא דרכו לכתבי הטענות של לפידות. גם בכתב התביעה המתוקן הוא לא נטען בבירור ובפירוט, אלא בחצי פה, באופן חלקי, בהערת שוליים (2). רק לאחר שגרא העלה זאת בטענותיו, נזכרה לפידות לטעון כי אכן הפסיקה את הפעילות בתחום אך הוסיפה כי עשתה זאת על יסוד מידע שגוי שמסר לה גרא. משלא טענה זאת לפידות מלכתחילה, אנו מטילים ספק באמינות הטענה. גרא טען שהוא התנגד להפסקת הפעילות עם מוצרי OPM, בניגוד לטענת לפידות שבגללו הופסקה הפעילות. הוויתור על הפעילות האמורה, החל בהפסקת מכירת מוצרי החבישות (כעולה מתצהיר טלי גיא, שלא הוכחש) והמשיך ביחס ליתר המוצרים (פרט לאחד). במכתבו מיום 29.1.14 התייחס גרא לנושא החבישות, כדוגמא לניסיונותיו לשימור הפעילות עם בראון (נספח 24 לתצהיר אילן לפידות, בסע' 6). בשיחת הבירור (נספח 26 לתצהיר אילן לפידות, עמ' 3) גרא מבהיר שזו היתה החלטה של לפידות בניגוד לדעתו ואילן לפידות מאשר זאת. בהמשך, כאשר פעלה לפידות לסיום ההתקשרות ביחס לכלל מוצרי ה-OPM, לא הוצג בפנינו ולו מסמך אחד המעיד על מעורבות של גרא בדבר. לפיכך, אם בשלב כלשהו לאחר שהסכם הבלעדיות של לפידות הסתיים, מיוזמתה, פעלה חברה אחרת להפצתם של אותם מוצרים, אין ללפידות כל זכות לקבל פיצוי על הפסד רווחיה בגין מוצרים אלו.
שנית, כלל לא הוכח בפנינו שנחתם חוזה הפצה בין בראון לבין רז רוקחות וככל הנראה לא נחתם חוזה כאמור, כך שהמידע שנטען על ידי לפידות בעניין זה, הינו לכל הפחות לא מבוסס וככל הנראה לא יותר מרסיסי שמועות והשערות (נציג בראון שטען בפני לפידות על ההתקשרות האמורה (סעיף 119 לתצהיר אילן לפידות), לא זומן לעדות). מנגד הוכח בפנינו שפארמידאס היא זו שחתמה על חוזה ההפצה של מוצרי החיטוי של בראון בישראל, אך לא נטען, כי בין גרא לבין CWT (השותפים יחד בפארמידאס) התקיימו מגעים בעניין זה לפני שגרא פוטר מעבודתו (על פי עדות להב שלא נסתרה, בחודש יולי 2014, חמישה חודשים לאחר פיטוריו, חבר גרא לחברת CWT, בהקמת פארמידאס, כאשר שבועות ספורים קודם לכן פנתה אליו CWT בהצעה לשותפות (עמ' 101, ש' 4-9). לא למותר לציין כי CWT קיבלה את הפצת תחום החבישות של בראון, כאשר לפידות ויתרה עליו וגרא עוד עבד בלפידות – על כך אין ללפידות כל טענה.
שלישית, כלל לא הוכח בפנינו כי מוצרי החיטוי, שכאמור כלל לא נמכרו בתקופה שהיו בבלעדיות אצל לפידות, נמכרו כלל על ידי אחר בתקופה הסמוכה לפיטוריו של גרא, ודאי לא בסכום הנטען בתביעה. לפי עדותו של מר להב, וככל העולה מהראיות שבפנינו, פארמידאס היא היחידה שמכרה את מוצרי החיטוי של בראון בישראל, רק החל משלהי שנת 2016 – למעלה משנתיים לאחר פיטוריו של גרא (עמ' 105, ש' 23).
רביעית, לא נסתרה הטענה כי מוצרי החיטוי כלל לא היו ברי מכירה בישראל במועדים הנטענים, שכן טרם קיבלו את אישור משרד הבריאות. מר להב העיד בפנינו בעניין זה ולא נסתר, כי אמנם קיבל את חוזה ההפצה של מוצרי החיטוי של בראון, אך במשך תקופה פעל לרישום של המוצרים, החל מהשלב הראשון (עמ' 105). בקשתה של לפידות לקבל פיצוי בגין הפסד רווחים על מוצרים שהיא כלל לא דאגה לרישומם בישראל, למרות שבמשך תקופה של שנים החזיקה בבלעדיות על הפצתם – כאשר כל הנתונים האמורים ידועים לה היטב, אך לא גולו לבית הדין – הינה חסרת תום לב ובלתי ראויה. ממילא שיש בכך כדי לפגוע משמעותית בגובה הנזק הנטען.
חמישית, לא הוכחה הרווחיות של מוצרי החיטוי. כאמור, המוצרים החלו להימכר רק בשלהי שנת 2016. לא הוכח מה ההשקעה שנדרשה לשם התחלת המכירה ומתי מכירתם תכסה את ההשקעה ותניב רווחים. יש להניח שבלפידות נעשתה או לפחות יכולה היתה להיעשות בדיקה של רווחיות המוצרים, בטרם החליטה לפידות לוותר עליהם. לא הוכח בפנינו שבשונה מתחזיותיה של לפידות בעניין זה, בפועל הניבו המוצרים רווחיות, ודאי לא הוכח סכום התביעה.
מחמת כל האמור לעיל, הרי שגם אם היה ממש בטענת לפידות לפיה גרא ניסה להעביר את תחום החיטוי לרז רוקחות (ראו בהמשך), לא היה בכך כדי להקנות ללפידות את הסעד הנתבע ברכיב זה, אלא לכל היותר סעד בדמות פיצוי כללי. לפיכך, די לנו באמור לעיל בכדי לקבוע כי אנו דוחים את התביעה לפיצוי בסך 4,105,260 ₪ בגין אבדן רווחים ממכירת מוצרי החיטוי.
שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
שלילת פיצויי הפיטורים מגרא, יכולה להתבסס, במקרה של לפידות, על סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שזו הוראתו:
"17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, מחיל את הוראת סע' 17 לחוק פיצויי פיטורים גם על חובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים.
במקום עבודה בו לא קיים הסכם קיבוצי המגדיר את נסיבות שלילת פיצוי הפיטורים, כגון לפידות, נבחנת אפוא הסוגיה על פי תקנון העבודה הכללי בתעשייה, מיום 19.9.62 (מספרו 1108/62) שתוקן ביום 18.6.78 (7028/78), שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית. סעיפים 51 עד 53 עוסקים ברשימת עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן. עבירות המשמעת החמורות יותר, אשר עשויות להיות רלוונטיות לענייננו, מנויות בסעיף 53 לתקנון ובהן, בין היתר, הפרת משמעת חמורה, גניבה מעילה או חבלה במהלך התקין של העבודה ומסירת סודות המפעל.
בית הדין הארצי עמד על השיקולים שיש לשקול בעת בחינת טענה לשלילת פיצויי פיטורים בע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב , מיום 31.5.2007:
"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".
נפסק, כי הפיטורים עצמם הם בגדר ענישה על מעשיו של העובד, גם במקרה בו משולמים לעובד פיצויי פיטורים (עע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ - דוד רטר, פד"ע לט 49; עע (ארצי) 438/07 תבל אבטחה בע"מ - אולג טיכונוב, 9.6.2009; עע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, 2.8.2007. שלילת פיצויי פיטורים תעשה לפיכך, רק במקרים הקיצוניים ביותר (עע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, 22.10.2002).
חוזה העסקתו של גרא (נספח 2 לתצהיר אילן לפידות, סע' 18), קובע כי המעסיק יפריש 8.33% משכרו של גרא לפיצויי פיטורים וכי הפרשות אלו יבואו במקום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. עוד נקבע שם כי "בתום כהונתו של העובד וללא קשר לסיבת סיום עבודתו זכאי לקבל לידיו את מלוא הסכומים (קרן ריבית והפרשים) שנצברו עד לאותה עת בפוליסת ביטוח המנהלים. הוראות סעיף זה לא יחולו במקרה של הפסקת עבודה בשל מעילה באמון שתסתיים בהרשעה פלילית של העובד לגבי הסכומים שיתווספו בתקופת עבודתו" (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד). בהודעת לפידות על קליטתו של גרא לעבודה (נספח 3 לתצהיר אילן לפידות), נרשם " החברה מחוייבת בנוהג הקיים לפיו ישולמו לך פיצויי פיטורין בכל מקרה של סיום יחסי עובד מעביד בינך ובין החברה (למעט בנסיבות לפיהן העובד עבר עבירה שיש עמה קלון הקשורה לעבודתו) כפי שהיה עד עתה".

מן הכלל אל הפרט
לטענת לפידות, גרא נהג בחוסר תום לב במהלך עבודתו אצלה, כאשר חתר תחתיה, סייע למתחריה וגרם לה להפסיד תחומי פעילות משמעותיים. התנהלות זו מצדיקה את שלילת זכותו לפיצויי הפיטורים ולדמי ההודעה המוקדמת. ברי כי אם היינו דנים בטענותיה של לפידות על יסוד ההוראות שבחוזה העסקתו של גרא, היינו דוחים אותן כבר כעת, שכן לא מדובר בהפסקת עבודה בשל מעילה באמון שהסתיימה בהרשעה בפלילים. יחד עם זאת, הן משום שהצדדים האריכו בטענותיהם והן משום שגרא עצמו לא טען כי די בחוזה העסקתו בכדי לדחות את הטענות, נבחן את טענות הצדדים גם לאורו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
נפתח ונבהיר, על יסוד התשתית הנורמטיבית שפירטנו לעיל, כי אין בטענותיה של לפידות כנגד תפקודו המקצועי של גרא, כדי לבסס את הטענה לשלילת פיצויי הפיטורים ולכן לא נרחיב לגביהן. כך, מיילים בין גב' חוה חסקל לבין גרא, מהם עולה חוסר שביעות רצונה ממנו; כך, תלונה של לקוחה (שירותי בריאות כללית) בדבר מהירות המענה שקיבלה מגרא וכיו"ב. לא די בחוסר שביעות רצון של מעסיק מתפקודו של עובד, המביאה לפיטוריו, בכדי להצדיק את הטלת הסנקציה הקיצונית ביותר של שלילת פיצויי פיטורים ואף לפידות אינה סבורה אחרת. מכאן, שאין לנו צורך להכריע בשאלה האם גרא היה עובד טוב ומקצועי אם לאו, לצורך הסוגיה דנן.
יחד עם זאת, לא ניתן שלא להעיר שמדובר בעובד שעבד עבור לפידות משך כ-8 שנים, כאשר גם אצל מעסיקים קודמים עבד לאורך תקופות ממושכות ולא נוכחנו כי בשלב כלשהו, למעט בסמוך לפיטוריו מלפידות, עלתה טענה מהותית כנגד תפקודו. נזכיר עוד, כי בשנת 2011 קידמה לפידות את גרא לתפקיד מנהל יחידה עסקית ציוד ומכשור רפואי, הכפוף לסמנכ"ל ולמנכ"ל (סעיף 34 ונספח 6 לתצהיר אילן לפידות). טענות לפידות כנגד תפקודו המקצועי של גרא מפורטות בסעיפים 40-50 לתצהירו של אילן לפידות, בליווי הודעת מייל יחידה מיום 4.11.13, המעידה על חוסר שביעות נקודתי של לקוח. בנוסף, עולה מן הראיות כי בין גרא לבין גב' חסקל לא שררו יחסים חיוביים. פרט לכך, לא מצאנו עדות של ממש לתפקוד לקוי של גרא. בסעיף 90 לתצהירו השני, מעלה אילן לפידות לפתע טענה ביחס לאי עמידה ביעדים – טענה זו לא עלתה במכתב הזימון לשימוע (נספח 27 לתצהיר אילן לפידות), או בכלל בהליך הפיטורים ובהתאם, אין אנו מייחסים לה משקל.
יתרה מכך, קונצרן בראון, מולו עבד גרא בכל התקופה הרלוונטית, היה ככל הנראה מאוד מרוצה מגרא. הדבר עולה מרצונו להעמיד את גרא בראש נציגות מקומית למכירת מוצריו, כפי שעלה בשנת 2007, כמו גם מהשנים הארוכות בהן עבד גרא מול בראון, ללא כל תלונות ומהבחירה של בראון להמשיך לעבוד עם גרא (על מוצרים אחרים מאלו שמוכרת לפידות), גם לאחר פיטוריו מלפידות. שביעות הרצון של בראון מגרא, ודאי היטיבה גם עם לפידות, כל עוד העסיקה את גרא.
לבסוף, כאשר נקרא גרא לשיחת הבירור , העילה שהוצגה בפניו לא היתה חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי, אלא חשדות בדבר התנהלות פסולה (מכתב לפידות מיום 23.1.14). לפיכך, ניתן להניח כי לא חוסר שביעות רצון מתפקודו של גרא הוא שהביא לפיטוריו, אלא חשדותיה של לפידות כלפי נאמנותו כלפיה, עליהם נעמוד מיד.
עוד נוסיף, כי אף שלדידנו הוכיחה לפידות את טענתה כי גרא נהג להביע ביקורת על אופן ההתנהלות של לפידות ומנהליה (לדוגמא, בעדות סמדג'ה, עמ' 122), הרי שגם זו אינה עילה לשלילת פיצויי פיטורים.
טענותיה של לפידות בדבר העדר נאמנות וחתירה תחתיה, אשר יכולות בהחלט להוות עילה לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, יבחנו להלן וכפי שנבהיר כבר עתה – לא הוכחו.
א. הסתרת מידע עסקי חשוב
לטענתו של אילן לפידות (סעיפים 51-58 לתצהירו) בחודשים שקדמו לפיטוריו של גרא ניהל קונצרן בוסטון סיינטיפיק משא ומתן עם מפיצים ישראליים, בהם לפידות, לצורך ייבוא מוצריו לישראל. תוך כדי כך נודע ללפידות שגרא יודע את זהות אחד המתחרים באותו משא ומתן ואף יודע את מצבה של לפידות ביחס לאותו מתחרה. אילן לפידות פנה לגרא בבקשה לקבל ממנו את הפרטים הידועים לו, אשר היו יכולים לסייע ללפידות במשא ומתן, אך גרא סירב לשתף אותו בפרטים הידועים לו, אף לא את שם החברה המתחרה מול לפידות באותו עניין. אילן לפידות מסכם "מבחינתי ומבחינתה של לפידות מדיקל, התנהלות מאכזבת זאת שיקפה זלזול וחוסר נאמנות של גרא כלפיי כממונה עליו וכלפי לפידות מדיקל כמעסיקתו".
גם אם היה מדובר בטענה נכונה שהוכחה במלואה, אין בה כדי להצדיק פיטורים תוך שלילת פיצויי הפיטורים. אילן לפידות ראה בהתנהלותו של גרא משום העדפת אינטרס של אחר על אינטרס הבעלים של לפידות לדעת את כל הפרטים שגרא יודע באותו עניין, ואולם לא מצאנו כל יסוד לטענה שגרא הסתיר את המידע מתוך מטרה לסייע למתחרה, או לפגוע בלפידות.
יתרה מכך, גרא העיד בתצהירו (סע' 193), כי ציין בפני אילן לפידות את כל המידע הרלוונטי וכל שסירב למסור הוא שמו של מוסר המידע. טענות דומות העלה גרא בשיחת הבירור ואילן לפידות לא הכחיש אותן באותו מועד. בשים לב לכך שלא צויין בפנינו מהו המידע שהסתיר גרא מלפידות ולדברים שהוחלפו בין הצדדים לפני תחילת ההליך, אנו דוחים את הטענה כי גרא הסתיר מלפידות מידע עסקי מהותי.
ב. פעולות של גרא להתחרות בלפידות, בעודו עובד בה
לטענת לפידות, בסעיפים 59 – 72 לתצהירו של אילן לפידות, מפורטות הסיבות בגינן זומן לשיחת הבירור: לידי אילן לפידות הגיע מידע לפיו גרא לא זנח את הרעיון להקמת נציגות של בראון בישראל, אשר הוא יעמוד בראשה ובכך ינשל את לפידות מהבלעדיות על הפצת אותם מוצרים; עובד לפידות סיפר לאילן לפידות שגרא קיבל שיחה למכשיר טלפון פרטי מנציג של בראון וניסה לסיים את השיחה במהירות ולהסתירה; אילן לפידות עצמו ראה את גרא משוחח עם נציג של בראון בטלפון פרטי, פעולה שהחשידה אותו בכך שהוא עושה עסקים עם בראון מאחורי גבה של לפידות ולא בדרך המלך – טלפון של משרדי לפידות או טלפון נייד שקיבל מלפידות לשימושו. הסתבר ללפידות שעובד בכיר של בראון, מר כריסטיאן שמאק, מכיר היטב את מספר הטלפון הפרטי של גרא והדבר חיזק את חששותיה של לפידות בדבר כוונותיו של גרא לחתור תחתיה.
מיד נאמר כי המתואר לעיל, אינו מהווה עילה לפיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים. גם אם די למעסיק כלשהו באמור לעיל (שהוא בעיקרו שמועות וחשדות), בכדי לפטר עובד, ודאי שאין בכך בסיס עובדתי מספק לשלילת פיצויי פיטורים. יחד עם זאת, לפידות המשיכה ובדקה את המידע גם לאחר פיטוריו של גרא ומצאה, לטענתה, אישוש לחשדותיה. נפנה אפוא לבחון מידע נוסף זה, למרות שהתגלה לאחר פיטוריו של גרא, שכן הוא עשוי להעיד על מוצקות החשדות בגינם פוטר.
ג. טיוטת הסכם הפצה של בראון
לאחר פיטוריו התגלתה במשרדו של גרא טיוטת הסכם הפצה של בראון (נספח 32 לתצהירו של אילן לפידות). טיוטת ההסכם אינה נוקבת בשם המוצרים או בשמו של המפיץ ולטענת גרא, מדובר במסמך שבראון ביקשו ממנו את הערותיו לגביו. אין חולק שמדובר במסמך שלא נועד לקידום עסקיה של לפידות, אלא לצורך סיוע לבראון. בעניין זה קבענו כבר בהחלטה בבקשה לסעד זמני כי "גם אם מדובר במעשה שלא נעשה לטובת לפידות, לא מצאנו כל ראיה שמדובר במעשה שנועד לחתור תחת לפידות. בהחלט ייתכן שראוי היה, מתוך חובת הנאמנות והאמינות כלפי מעסיקתו, שגרא ישתף את לפידות באותה פניה, דבר שלא עשה...וגם אם כך, הרי שבאי עמידה באותה חובת נאמנות במקרה הנדון לא מצאנו שיש כדי לפעול בניגוד לאינטרסים של לפידות..." (ההדגשות במקור). הדברים נכונים גם כיום, לאחר ששמענו את מלוא ראיות הצדדים. נוסיף ונעיר, כי לאורך שנות עבודתו הארוכות של גרא מול בראון, אך טבעי הוא שכוננו ביניהם יחסים משמעותיים, במסגרתם ראה גרא לנכון לסייע לבראון כאשר ביקשו זאת ממנו. יחסו זה אל בראון היטיב מן הסתם גם עם לפידות וככל שלא היה מנוגד לאינטרסים שלה, לא מצאנו בו מתום.
אילן לפידות העלה בסעיף 77 לתצהירו השערות, לפיהן ייתכן שמדובר בהסכם שנועד לחברה שבכוונתו של גרא להקים על מנת להתחרות בלפידות, או בסיוע של גרא להתקשרות בין בראון לבין חברה מתחרה אחרת. עוד הוא מוסיף, בסעיף 87 לתצהירו, כי לא אותרה בתיבת הדואר האלקטרוני של גרא התכתבות ביחס לטיוטת החוזה, כך שמדובר ככל הנראה בהתכתבות שנעשתה באמצעות המייל הפרטי של גרא, דבר המחזק את הטענה כי מדובר בפעילות חתרנית. אלא שתצהירו של אילן לפידות בעניין זה בנוי על השערות וחשדות. העובדה היחידה שהוכחה הינה שעל שולחנו של גרא הונחה טיוטת הסכם הפצה של בראון, שלא נועדה ללפידות.
עדותו של גרא בעניין זה, נתנה הסבר מניח את הדעת, הגיוני וסביר, כך שלא מצאנו יסוד לקבל את החשדות של אילן לפידות בעקבות אותה טיוטת חוזה. גרא אישר שקיבל את טיוטת החוזה מנציג בראון, לאחר שלפידות פרשה כמעט לחלוטין מתחום ה-OPM. גרא הפנה לכך שמדובר בהסכם ללא בלעדיות, דבר שהיה תומך באפשרות של לפידות לחזור לתחום אם היתה חפצה בכך בעתיד. גרא העיד בפנינו כי משך עבודתו על ההסכם לא היה ארוך משעה (עמ' 139, ש' 4). עדותו לא נסתרה והיא סבירה לפחות באותה מידה של סבירות ההשערות של אילן לפידות וכנראה אף מעבר לכך, שכן בזמן השימוע לפני פיטוריו, הביע גרא רצון ברור להמשיך ולעבוד בלפידות ולנסות ליישר את ההדורים, למרות שאם היתה השערת לפידות מבוססת, ניתן היה לצפות כי ינצל את ההזדמנות ויסכים לסיום עבודתו, בכדי לממש את תוכניותיו הנטענות.
ד. סיוע של גרא לרז רוקחות להתקשר ישירות עם בראון
על פי סעיף 90 לתצהירו של אילן לפידות, התגלה לו לאחר שגרא פוטר, שביום 9.1.14 שלח גרא לבראון (מתיבת הדואר של לפידות) רשימה של המוצרים הנמכרים על ידי לפידות לרז רוקחות. ברשימה פורטו כמויות המוצרים שנמכרו לרז רוקחות בשנת 2013 ותחזית לשנת 2014, לרבות מחירים ותקבולים שהתקבלו בידי לפידות מרז רוקחות (נספח 33 לתצהיר אילן לפידות). לפידות הבהירה כי מחירי המכירה שלה הינם סוד מסחרי כמוס ביותר (סעיף 92 לתצהירו). בנוסף טענה כי הפער בין מחיר הרכישה והמכירה של המוצרים ועלויות הייבוא והשיווק שלהם, כמו גם היקפי המכירות של המוצרים והגורמים הרוכשים אותם הם "פריטי המידע החשובים והחסויים ביותר" שלה (סעיף 93).
גרא הבהיר, בסעיף 102 לתצהירו, שרז רוקחות היתה מפיץ משנה של לפידות. שי יעקובי, מנכ"ל רז רוקחות, הבהיר בסע' 4 לתצהירו, שהקשרים העסקיים בין רז רוקחות לבין לפידות, כללו מכירה והפצה של מוצרי בראון על ידי רז רוקחות. עוד העיד יעקובי (סע' 6), כי במהלך שנת 2013 נפלו כשלים לוגיסטיים חמורים מאוד בשירות ובאספקת המוצר על ידי לפידות לרז רוקחות ולכן הוצע על ידי אילן לפידות וחווה חסקל, לספק את מוצרי בראון ישירות לידי רז רוקחות, כאשר לפידות תהנה מהעמלה, אך לא תיקח חלק פעיל במכירת המוצרים (ראו גם בעדותו בפנינו, עמ' 108). בסופו של דבר לפידות חזרה בה וההצעה לא יצאה אל הפועל. בתצהירו השני לא התייחס אילן לפידות לדברים ולא הכחיש אותם (בסעיף 109 ואילך לתצהירו הוא מתייחס לדברים, אך בהקשר אחר). בנוסף, לכתב ההגנה של גרא, צורף כנספח 2 סיכום פגישה בין אנשי לפידות (כולל גב' חסקל) לבין נציג בראון, בו נדונו מספר עניינים. אחד מהם (Top 5) עוסק בהפצה ישירה של מוצרי בראון בישראל על ידי חברת רז פרוגרס (חברת האם של רז רוקחות), בשל קשיים לוגיסטיים של לפידות לבצע זאת דרכה (בדיוק כפי שטען מר יעקובי). בסיכום הנושא נרשם כך:
Details about the conversion of RAZ Progress to become a direct " customer will follow under separate cover."
מדובר בפגישה מחודש יוני 2013 ולפיכך המייל מחודש ינואר 2014, נראה כהמשך אפשרי לאותה פגישה.
לאור האמור לעיל, בשים לב לכך שמדובר בהתכתבות שנעשתה מתיבות הדואר של לפידות – דבר התומך בטענה כי מדובר בהתכתבות לגיטימית במהלך העבודה ולצרכיה; בשים לב לכך שהסתבר כי רז רוקחות/רז פרוגרס היתה מפיצת משנה עבור חומרים מסוימים ששיווקה לפידות; ובשים לב לכך שלפידות לא פרשה בפנינו את מלוא ההתכתבויות הרלוונטיות, אלא רק הודעת דואר יחידה שבחרה בה – אנו דוחים את הטענה כי מדובר בפעולה שנועדה לפגוע בעסקיה של לפידות או שפגעה בהם בפועל. נעיר, כי אם הפעולה נועדה לחתור תחת לפידות, הרי שלא ברור כלל מה היתה מטרתה ומכיוון שבראון היתה מעורבת במהלך, יש לראות בה שותפה לכוונה האמורה ומי שפעלה יחד עם גרא כנגד חוזה עליו היא חתומה מול לפידות. לפידות לא טענה כדבר הזה ובשים לב להיקף הפעילות של לפידות מול קונצרן בראון (עמ' 114, ש' 4) לא נראה כי יש סבירות לדבר.
לא נעלם מעינינו שבמסגרת שיחת הבירור כאשר נשאל גרא האם העביר לבראון מידע רגיש/סודי, כדוגמת נתוני מכירות בתוך השוק של מוצרים של אותו ספק, השיב גרא בשלילה והוסיף ש"אם העברנו נתוני שוק זה רק במסגרת המסודרת של המצגות" (נספח 26 לתצהיר אילן לפידות, עמ' 7-8). יחד עם זאת, בשים לב לכך שאז עלתה השאלה במפתיע ואילו בפנינו היא עלתה באופן שניתנה לגרא הזדמנות נאותה להסביר את הדברים, ולאור ההסברים שניתנו, אנו מקבלים את הדברים. זאת במיוחד לאור זאת שגם אם יש ממש בטענת לפידות שמדובר בפעולה לא תקינה של חשיפת מחירי מכירה בפני ספק – והטענה לא הובררה דיה, כאמור לעיל – לא ברור מהראיות שבפנינו מה היא נועדה להשיג והאם היא אכן נועדה לפגוע בעסקיה של לפידות.
לבסוף נעיר, כי אם אכן מדובר במסמך המפרט את התמיסות, אותן מכרה לפידות לרז רוקחות, אזי לא עלתה מצד לפידות כל טענה כי המהלך פגע בה בדרך כלשהי.
ה. סיוע לרז רוקחות לקבל זכויות הפצה במוצרים שהם תחת הסכם הפצה בלעדי של לפידות
טענה זו מסתמכת על אסופת מיילים מחודשים ינואר עד מרץ 2013, ממנה מסיקה לפידות שגרא ניסה לעניין את בראון ואת רז רוקחות להתקשר בענייני מוצרי החיטוי, בזמן שלפידות מחזיקה בהסכם בלעדיות ביחס לאותם מוצרים. ככל שהטענה נכונה, הרי שלא יכול להיות חולק שמדובר בפעולה ברורה של חתירה תחת האינטרסים העסקיים של לפידות.
נפתח בכך שגם אם הטענה אפשרית, הרי שהגיונה לא ברור לנו – מדובר במועד בו גרא הוא עובד לפידות, מתפרנס רק מעבודתו בלפידות וסוגיית הפסקת עבודתו עדיין אינה נראית באופק. קידום מכירה ישירה של מוצרי בראון על ידי רז רוקחות, במקום על ידי לפידות, פוגע ישירות בכיסו של גרא, שנהנה מעמלות מכירה של מוצרי בראון. לפידות לא טענה כי גרא אמור היה לקבל כל תמורה בגין פעילות נטענת זו, בין רז רוקחות לבין בראון.
גרא הסביר את פעילותו בעניין זה כניסיון לגייס את רז רוקחות כמפיצת משנה של מוצרי החיטוי (שכאמור באותה עת לא היו רשומים בישראל ולא נמכרו על ידי לפידות כלל), בדומה לעבודה שעשתה רז רוקחות עם התמיסות, שהיתה מוצלחת (עמ' 134, ש' 5). גרא הסביר גם שמדובר בתקופה בה כבר פנתה לפידות לבראון בבקשה לבטל את הסכם ההפצה הבלעדי למוצרי החיטוי וניסיונותיו לרקום את העסקה עם רז רוקחות, לו היו מצליחים, היו מאפשרים את המשך הפעילות בין בראון ללפידות ביחס למוצרים אלו. באשר לתמיהה כיצד זה מסר לרז רוקחות את מחירי המכירה של בראון, אם לפידות היתה אמורה להרוויח מהעסקה, הסביר גרא שמדובר במחיר הראשוני שניתן על ידי בראון וככל שרז רוקחות היתה נעתרת לרכישה במחיר הזה, הוא היה יכול לנהל משא ומתן עם בראון על מחיר המכירה ומקבל הנחה, שהיתה מהווה את הרווח של לפידות. לדבריו, ההנחה שהיה מקבל מבראון יכלה לנוע בין 20% ל-40%, כך שלפידות היתה נהנית מרווח זה מהעסקה, לו היתה צולחת. טענותיו של גרא לא נסתרו בעובדות ואף לא הוכחשו על ידי עובדי לפידות. אנו מקבלים אפוא את הסבריו של גרא כהגיוניים וסבירים, יותר מההשערות שהעלתה לפידות.
אילן לפידות הצביע בתצהירו על נספח 2 לכתב ההגנה של גרא, סיכום פגישה עם נציגי בראון, כמעיד על כך שנכון למועד הפגישה – יוני 2013, טרם סוכמו הפרטים בדבר הפצת המשנה של רז רוקחות/רז פרוגרס למוצרי התמיסות. גם אילן לפידות וגם שי יעקובי, העידו שהעסקה שנדונה בפגישה מיוני 2013 – לרכישת המוצרים על ידי רז רוקחות ישירות מבראון – לא יצאה לפועל (סע' 6 לתצהיר יעקובי; סע' 112 לתצהיר אילן לפידות). יחד עם זאת, לפידות לא הכחישה שרז רוקחות/רז פרוגרס היתה בפועל מפיצת משנה של לפידות, גם אם לא במתווה שנדון ביוני 2013 (וראו סעיף 114 לתצהיר אילן לפידות). כעולה מסיכום הפגישה מיוני 2013 היא נועדה לשפר תהליכים ולא להתחיל במכירות התמיסות על ידי רז.
בסעיפים 64-67 לסיכומיה מסבירה לפידות מדוע לוחות הזמנים מעידים על כך ש"גרא היה הרוח החיה בהעברת פעילות האנטיספטיקה של בראון מלפידות". ההיגיון, המלווה את הטיעון בסעיפים אלו, אינו רציף. ראשית, גם אם נניח לצורך הדיון שפעילותו של גרא מול רז רוקחות לא נועדה לטובת לפידות, עדיין עולה השאלה – מדוע עד אז לא נקטה לפידות בכל פעולה למכירת מוצרים אלו, החל משלב הרישום, דרך מחקרי שוק וכיו"ב. הטלת האחריות לכך על גרא לבדו אינה סבירה בעינינו ומכל מקום מדובר במספר שנים ולא בהחלטה מנקודת זמן מסוימת. אין זה סביר כי כל אותן שנים סבר גרא כי מדובר בפעילות רווחית אך הסתיר זאת מלפידות. שנית, לפידות לא הציגה בפנינו ולו מסמך אחד המעיד כי גרא טען בפניה בשלב כלשהו שמדובר בתחום שלא ראוי להשקיע בו ואף על פי כן טענה כי הוא היה "הרוח החיה" מאחורי ההחלטה. שלישית, גם אם נניח שגרא "הרדים" את מנהלי לפידות וגרם להם לחשוב שמדובר בשוק לא רווחי בעוד הוא ידע כי מדובר בשוק רווחי ביותר, לשם מה עשה כן? הרי גם לפידות אינה טוענת שהוא יכול היה לצפות שבעתיד יפוטר ואז כעבור 5 חודשים (של אבטלה) יפתח חברה ובסופו של דבר יקבל את התחום לידיו. רביעית, אם הלוגיקה של לפידות נכונה, מדוע ביקש גרא מלפידות במהלך השימוע להמשיך ולעבוד? מדוע טרח לקחת ייצוג משפטי בממון רב ולהשקיע תעצומות נפש בשכנוע לפידות להמשיך בהעסקתו? האם לא היתה זו שעתו לממש את חזונו הנטען?
לא נעלמה מעינינו טענת גב' חסקל, בסעיף 45 לתצהירה, לפיה בדיוניה עם גרא בעניין מוצרי החיטוי הוא העביר לה מסר שמדובר במוצרים לא רווחיים וסבר כי יש להוציא מוצרים אלו מלפידות. היא חזרה על כך בעדותה בפנינו (עמ' 67-68). יחד עם זאת, מדובר בטענה המבוססת אך ורק על עדותה של גב' חסקל, אשר לא היתה אמינה דיה, לצורך ביסוס קביעה עובדתית (לדוגמא, עמ' 67 עד שורה 15; עמ' 64, החל מש' 64 ובמיוחד עמ' 65, ש' 10).
זאת ועוד, גם כאשר היה גרא נתון תחת הבירור המפתיע שערכה לפידות בעניינו, לאחר שהועלו כנגדו טענות חמורות ביותר על הפרת אמון במכתבה של לפידות מיום 23.1.14, וגם כאשר פעל במרץ להעתקת מסמכים ולגיבוי תיבת האאוטלוק שלו, לא מצא גרא לנכון למחוק התכתבויות אלו עם בראון ו/או רז רוקחות, דבר התומך בכך שלא ראה בהן התכתבויות מפלילות או בעייתיות בכל דרך אחרת, מבחינתו. גרא אף לא פעל למחיקת המסמכים אחרי הבירור, למרות שנשאל במפורש על העברת מידע לבראון.
באשר למשא ומתן ישיר שהתקיים בחודש ינואר 2014 או בסמוך לכך, בין רז רוקחות לבין בראון בקשר עם הפצת מוצרי החיטוי, הרי שמדובר בתקופה מאוחרת למועד סיום הסכם הבלעדיות ביחס לאותם מוצרים, ביוזמת לפידות, (30.9.13), כך שגם אם גרא סייע לצדדים במשא ומתן זה, אין בכך כדי לפגוע בעסקיה של לפידות. מכל מקום – לא הוכחה מעורבותו של גרא באותו משא ומתן וממילא שהמשא ומתן בין רז רוקחות לבין בראון, לא צלח.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת לפידות לפיה בתחילת 2013 ניסה גרא ליצור קשר ישיר בין רז רוקחות לבין בראון, על חשבון עסקיה של לפידות.
לאחר שבחנו את טענותיה של לפידות כנגד גרא, ואף אם נתעלם מכך שמדובר בעובדות שנודעו לה לאחר פיטוריו ולא היוו את העילה הישירה לפיטוריו, לא מצאנו כי לפידות הוכיחה שגרא פעל באופן כלשהו כנגד האינטרסים העסקיים שלה, בהיותו עובד בין שורותיה. פרט לטיוטת חוזה ההפצה, נוכחנו כי כל פעולותיו של גרא, כנגדן הלינה לפידות, נעשו ממחשבי לפידות ומתיבת הדואר שלה. ההקשר הכולל של פעולותיו של גרא, בשונה מניסיונה של לפידות להציג אותן כעומדות בפני עצמן, קיבל הסבר סביר ומניח את הדעת.
משכך, אנו דוחים את טענת לפידות כי נסיבות פיטוריו של גרא מצדיקות שלילה, ולו חלקית, של פיצויי הפיטורים או של דמי ההודעה המוקדמת.
הפרת הסכם העבודה של גרא
כפועל יוצא מניתוח הדברים שלעיל, אף נדחית טענת לפידות לפיה גרא הפר את הסכם העסקתו או חובות תום הלב שחב כלפי לפידות כל עוד היה עובד שלה. נותרה בפנינו טענה אחת לבחינה, והיא טענת לפידות לפיה גרא לא היה רשאי להתחרות בה במשך 24 חודשים ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
טענה זו מבססת לפידות על סע' 8ב להסכם ההעסקה של גרא, הקובע כי "העובד לא יהיה רשאי לעסוק במשך שנתיים מההודעה המוקדמת לסיום העבודה בחברה, בחברה מתחרה בישראל בתחומי עיסוקה העיקרי". בסעיפים 173 עד 180 לתצהירו של אילן לפידות, הוא מפרט את טענותיו כנגד עיסוקו של גרא במסגרת עיסוקיהן של CWT ופארמידאס.
טענות אלו לא קיימות בכתב התביעה המתוקן (שהוגש בחודש 11/2016, כאשר תחילת פעילותו של גרא בחברות האמורות הינה בחודש 7/2014) ולפיכך, מהוות הרחבת חזית. די בכך כדי לדחותן.
ממילא לא מצאנו כי לפידות הרימה הנטל להוכיח כי פעולותיו של גרא, במסגרת CWT / פארמידאס, הינן אסורות על פי הדין בכלל או חוזה העסקתו בפרט.
"21. כידוע, הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (כן ראו את ע"א 6601/96 AES Systems Inc. נ. סער, פ"ד נד(3) 850 (2000)). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" – לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה).
22. בהלכת צ'ק פוינט ניתנו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" - קיומו של "סוד מסחרי"; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת; וחובות תום הלב והאמון - כאשר הודגש כי אין זו רשימה סגורה (ראו גם בע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ – אבנר ספקטור , מיום 21.4.2005...)"
ע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן ואח' – ספיר ספרינט, מיום 14.11.2011.
במקרה דנן, תניית אי התחרות עליה מסתמכת לפידות הינה כללית ופרשנותה כלשונה וכפשוטה פוגעת יתר על המידה בחופש העיסוק של גרא, במיוחד נוכח העובדה ששוק התרופות/ המכשירים הרפואיים בישראל, הינו השוק היחיד בו עסק בשני העשורים האחרונים. האינטרס היחיד שלפידות הציגה בפנינו בהקשר עיסוקו הקונקרטי של גרא, הינו האינטרס להפחית את התחרות בשוק בו היא פועלת. אין מדובר באינטרס לגיטימי שבגינו יינתן צו להגבלת עיסוק.
ממילא, ככל שהוכחה בפנינו פעילות CWT ופארמידאס בישראל, הרי שהיא אמנם פועלת באותו שוק, אך לא הוכחה תחרות ישירה על מוצרים מקבילים. עיסוקו הנוכחי של גרא מול בראון ביחס למוצרים שלפידות אינה מוכרת בישראל (מוצרי החיטוי עליהם כאמור ויתרה לפידות עוד בשנת 2013) – אינה מפרה את התחייבותו של פי ההסכם ההעסקה, שכן אין מדובר בהתקשרות שבאה על חשבון לפידות, אלא בתחרות עסקית לגיטימית. התחרות ביחס לטיפות עיניים, שלטענת גרא אינן משווקות לאותה התוויה הרלוונטית לטיפות העיניים של לפידות, ממילא אינה ב"תחום עיסוקה העיקרי" של לפידות (סע' 129.1(ג) לכתב התביעה המתוקן) ולא מצאנו כל הצדקה – גם אם היה מדובר בתכשיר שנועד לאותה התוויה – למנוע מגרא תחרות בריאה, עניינית ולגיטימית בלפידות לגביה.
סוף דבר – תביעת לפידות כנגד גרא - נדחית
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת לפידות כנגד גרא, במלואה.
בשים לב להיקף ההליכים שנדרשו לבחינת טענותיה הרבות של לפידות ולכך שלפידות לא הציגה בפנינו מידע מלא ביחס לטענותיה, אנו מחייבים את לפידות לשאת בהוצאותיו של גרא בסך 50,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

תביעת גרא כנגד לפידות
כאמור, בכתב התביעה שכנגד עתר גרא לסעדים הכספיים הבאים:
א. פיצוי בסך 696,000 ₪ (שווה ערך ל-24 משכורות), בגין נסיבות פיטוריו.
ב. פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של גרא.
ג. דמי הודעה מוקדמת בסך 29,000 ₪, בהתאם להסכם ההעסקה, הקובע זכאות לשני חודשי הודעה מוקדמת.
ד. פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין האופן שבו פוטר גרא.
מקובלת עלינו טענת לפידות כי סעיפים א' וד' לעיל הינם למעשה תביעת כפל פיצוי בגין אותה עילה – פגמים בהליך פיטוריו של גרא. עלינו לדון אפוא בשלוש הטענות הבאות:
א. האם נפלו פגמים בפיטוריו של גרא, המצדיקים פסיקת פיצוי כספי.
ב. האם זכאי גרא לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב.
ג. האם זכאי גרא לדמי הודעה מוקדמת בגין חודש נוסף.
פיטוריו של גרא
התשתית העובדתית
על פי מכתב לפידות לגרא מיום 23.1.14, שהיווה את יריית הפתיחה לסיום עבודתו של גרא, הטיחה לפידות בגרא את הטענות הבאות:
א. הגיע לידיעת לפידות מידע לפיו גרא פועל על מנת לקשור קשר עם בראון במטרה לגרום לבראון לסיים את ההתקשרות עם לפידות או לגבש התקשרות של בראון עם גרא או מי מטעמו.
ב. גרא הפר את הנהלים וניהל קשרים עם ספקים/לקוחות, לרבות בראון "בהיחבא", תוך שימוש בטלפון נייד פרטי.
גרא זומן לשיחת בירור של הדברים, ליום 2.2.14 ועד אז נדרש שלא להגיע למשרדי לפידות ולא ליצור קשר כלשהו עם מי מעובדי ו/או ספקי ו/או לקוחות לפידות, לרבות ובפרט עם בראון ונציגיו, במישרין או בעקיפין.
ביום 29.1.14 הגיב גרא במכתב, שאלו עיקריו:
א. הוא מעולם לא ניסה להביא לסיום או הפחתת התקשרותה של בראון עם לפידות, אלא דווקא לשימור היחסים העסקיים עימה. גרא העלה את התנגדותו להפסקת פעילות ה-OPM כמעידה על כך.
ב. החשדות שמעלה לפידות במכתבה אינן אלא השערות חסרות יסוד, כאשר עוד טרם תחילתו של בירור עובדתי מוטחות בגרא האשמות קשות כל כך.
ג. השעייתו של גרא מתפקידו לאלתר מנוגדת לדין ומהווה פגיעה בשמו הטוב.
ביום 2.2.14 התקיימה שיחת הבירור. השיחה הוקלטה על ידי שני הצדדים ונערך לה פרוטוקול (נספח 25 לתצהיר אילן לפידות). שיחת הבירור התנהלה כך: אילן לפידות הפנה לגרא שאלות והאחרון השיב. לא הוצגו בפני גרא נתונים או מידע קונקרטי, פרט לאשר פורט בשאלות.
מתחילתה של השיחה ועד סופה, ביקש גרא להבין, מה הבסיס לחשדות כלפיו ואילן לפידות משיב כך (עמ' 17): "...היו פה מספר אירועים מבחינת החברה, כולל אותו אירוע לפני חמש שנים (פניית בראון לכונן נציגות עצמאית בישראל, מ.נ.ד) שאנחנו רוצים לוודא שהוא לא חוזר על עצמו מבחינתנו. היה פה גם את הדבר שאני אישית הייתי מעורב בו לפני איזה שבועיים (התנגדות גרא לגילוי שמו של אדם ממנו קיבל מידע בעניין בוסטון סיינטיפיק, מ.נ.ד). היה פה גם את העניין של הטלפון (שימוש במכשיר פרטי, מ.נ.ד). כל הדברים ביחד העלו מבחינתנו חשדות. אנחנו, כמו שאמרנו, אנחנו נמצאים בבירור של הדברים. אני מאמין שייקח לנו עוד כשבוע לסיים את הבירור הזה...".
ביום 4.2.14 נשלח לגרא זימון לשימוע לפני פיטורים, ליום 6.2.14 (נספח 27 לתצהיר אילן לפידות), במכתב פורטו העילות הבאות:
א. תפקודו של גרא כמנהל וביצועיו. בכלל זה – התנהלות שלא בהתאם לבקשות הממונים עליו, אי העברת דו"חות שבועיים, חוסר זמינות ומענה ללקוחות, תלונות שהתקבלו מלקוחות, אי עמידה בלוחות זמנים וכיו"ב.
ב. סירובו של גרא למסור "מידע רלבנטי" לעסקת בוסטון סיינטיפיק.
ג. כוונות לגרום לסיום או שינוי התקשרות בין לפידות לבין בראון ו"יצירת משבר אמון מול ספק זה".
ד. יצירת קשרים עם ספקים באמצעות טלפון נייד פרטי בניגוד לנוהלי החברה.
ה. פגיעה באינטרסים של לפידות והמצאות במצב של ניגוד עניינים במכרז משרד הביטחון, בנושא תמיסות הרטמן.
נושאים אלו אכן נדונו בישיבת השימוע (נספחים 28-29 לתצהיר אילן לפידות).
ביום 16.2.14 נשלח לגרא מכתב פיטורים, לפיו עבודתו של גרא בלפידות תסתיים מידית, תוך שלפידות מוותרת על עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת. במכתב לא פורטו נימוקי הפיטורים (נספח 30 לתצהיר אילן לפידות).
בזאת הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
הפגמים בפיטוריו של גרא
בהיותו עובד בחברה פרטית, בבעלות משפחתית, כפוף גרא לטווח רחב יותר של נימוקים לפיטורים, מאשר לו היה עובד במקום עבודה ציבורי. זאת, שכן בית הדין אינו מתערב בפררוגטיבה של המעסיק ביחס לשאלת העסקת עובדים או הפסקת עבודתם, בכלל ובחברות כגון דא בפרט, אלא אם מדובר בפעולה המנוגדת לדין.
נפסק כי "עת המעסיק טוען כי נפלו כשלים בעבודתו של העובד שפוטר, על בית הדין לבדוק אם מדובר בטענה אותנטית המועלית בתום לב, או בתואנה להצדקת פיטוריו של העובד שמועלית בחוסר תום לב, ומשמשת מסווה לפיטורים שלא כדין... אולם, כאמור, בעת בחינת שאלה זו, על בית הדין להזהיר עצמו ולוודא שאינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשיקול דעתו..." (ע"ע (ארצי) 11260-10-13 מרכז הפורמייקה אברבוך בע"מ - יפית פרבר גאלי , מיום 14.11.2016).
במסגרת פיטוריו של גרא עלו מספר נימוקים העוסקים בתפקודו. גב' חוה חסקל, אשר שימשה כסמנכ"ל לפידות בין השנים 2010 ועד סוף 2014 והיתה ממונה ישירה על גרא, פירטה בתצהירה את טענותיה ביחס לתפקוד המקצועי של גרא. לא לנו לבחון טענות אלו, הנוגעות לליבת הפררוגטיבה של המעסיק. בית הדין לא שם עצמו בנעליו של המעסיק ולא מנהל תחתיו את בית העסק. נדגיש, כי אין טוען שמדובר בטענות מופרכות אלא בטענות שלדידו של גרא קיבלו נפח מופרז ולא מידתי. גם אם הוא צודק, אפשרות שאין אנו פוסלים אותה, כפי שפירטנו לעיל, אין זה בתחום סמכותנו לקבוע למעסיק בשוק הפרטי, האם רמת תפקוד של עובד מספקת אם לאו, בכדי להמשיך ולהעסיקו.
לפיכך, לא מצאנו לנכון להידרש בפירוט לטענותיה של לפידות כנגד גרא, הן בהיבט התפקודי והן ביחס לעניינים מסוימים שנדונו בשימוע – עסקת בוסטון סיינטיפיק, מכרז משרד הביטחון, שיחה מטלפון פרטי. העובדות בבסיס טענות אלו אינן במחלוקת. המעסיק ערך את הבירור שנדרש לו וקיבל את החלטתו בעניינן של טענות אלו. גם ככל שנקט המעסיק כלפי גרא במידת בית שמאי, הרי שהדבר מצוי בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלו.
בשונה מטענות אלו, אחד מהנימוקים שחזרו לאורך הליך הבירור והשימוע, היה שמועה בדבר חוסר נאמנות של גרא וניסיון לפעול עם בראון כנגד האינטרסים העסקיים של לפידות. אין חולק ששמועה כזו ליוותה את גרא לפחות בשנת עבודתו האחרונה. העידה על כך גב' גישגוש, עדה מטעם גרא, בסע' 3 לתצהיר וגרא עצמו התייחס לדברים בשיחת הבירור (עמ' 6) וציין כי כבר לפני כשנה פנתה אליו גב' חסקל ואמרה לו "שפנה אליה מישהו ששמע את אחד העובדים שלי אומר שאורי גרא מתכנן לקחת את הפעילות של הפסקלים ולהקים חברה משלו". גרא ציין שכבר אז הבהיר שאין לשמוע הזו שום אחיזה במציאות והוסיף "בטח שאני לא אעזוב את לפידות בשביל לעשות איזשהו מהלך הרפתקני כזה או מהלך שהוא לא תואם את סולם הערכים שלי...". גרא הוסיף, כי לבקשתה של גב' חסקל הוא דיבר עם הצוות שלו, אך לא הצליח לאתר את מקור השמועה.
אלא שכיום ברי, שאותה שמועה, שמקורה לא הוברר גם לנו, היוותה נדבך משמעותי בהחלטה לפטר את גרא. כך, במכתבה הראשון אל גרא, נרשם בראשית הדברים כי הגיע לידיה מידע "מגורמים שונים (לרבות מעובדים של מרשתנו אשר חלקם נמצאים גם תחת אחריותך הישירה)" על פיו הוא פועל "במחשכים" במטרה לקשור קשר עם בראון ולגרום לו לסיים או להפחית את התקשרותו עם לפידות. אותה שמועה חזרה והופיעה במכתב הזימון לשימוע, בסע' 3.
ברי, כי תפקוד לא מספק של עובד וחוסר נאמנות עד כדי חתירה תחת האינטרסים של המעסיק, שני דברים שונים הם. לדידנו, החשד לחוסר נאמנות, שהיה קיים, לפחות אצל אילן לפידות, עוד מאז הצעת בראון להקמת נציגות מקומית ולאורך חיי השמועות שהופצו עליו, היווה נדבך מהותי בהחלטה להפסיק את עבודתו של גרא. הוא ללא ספק היווה נדבך מהותי בזימונו של גרא לבירור, כעולה ממכתב לפידות מיום 23.1.14 ומשם כבר קצרה היתה הדרך לפיטוריו.
למרבה הצער, הסתבר כי לפידות נתנה משקל רב לסוגיה שהיא עצמה לא יודעת מה הבסיס לה, עד כדי סיום עבודתו של גרא בין שורותיה, לאחר שנים ארוכות של עבודה. נתייחס להלן לעדויות שהובאו בפנינו בדבר אותה שמועה:
בסעיף 32 לתצהירה מתייחסת גב' חסקל לשמועות האמורות ומסבירה כי מקורן בפניה שקיבלה מכלכלנית לפידות, גב' לילך גישגוש, אשר אמרה לה " שהבינה ממר גרא שבכוונתו לקחת חלק מהפעילות של קונצרן בראון (תחום החבישות), להוציא אותה מלפידות ולטפל בו באופן עצמאי " (ההדגשה אינה במקור, מ.נ.ד). והנה, גב' גישגוש מסרה אף היא עדות בפנינו, מטעם גרא, והבהירה: "אני מעולם לא פניתי לחווה וטענתי בפני כי הבנתי מאורי שבכוונתו לקחת חלק מהפעילות של קונצרן ב. בראון מחברת לפידות ולטפל בו באופן עצמאי" והוסיפה "מעולם לא שוחחתי עם אורי בעניין".
מי מהשתיים הקפידה על עדות אמת? ככל הנראה רק לילך גישגוש, שכן בחקירתה הנגדית כאשר נתבקשה גב' חסקל להגיב לתצהירה של גב' גישגוש, השיבה כך (עמ' 64, ש' 18): "אני רוצה לחדד ולדייק את הדברים...אכן היא לא דיברה ישירות עם הנתבע כדבריה, אלא הגיעה אליה עובדת אחרת בחברה שסיפרה לה שלנתבע יש כוונות להוציא חלק מפעילות בראון מחוץ לחברה ולנהל אותה באופן עצמאי, היא נכנסה לחדר שלי ואמרה את זה ואמרה את ביחד עם מנהלת נוספת. אכן היא לא דיברה ישירות עם הנתבע וללא ספק היא נכנסה לחדר שלי ואמרה את הדברים". כלומר כאשר החליטה גב' חסקל לדייק בעדותה, דבר שלא עשתה בתצהירה, הסתבר שלכל היותר שמעה שמועה מתגלגלת, שאין יודע היכן החלה ולמצער גב' חסקל אינה יודעת זאת (שם, ש' 30). וראו גם עדותה של גב' חסקל, בעמ' 65, ש' 10.
בסעיף 24 לתצהירו מציין אילן לפידות כי נודע ללפידות שגרא " הודיע לעובדים בחברה על רצונו לשמש בעצמו כנציג של קונצרן בראון בישראל (חלף לפידות)". לפי סדר הטיעון בסעיף 24-26 לתצהירו של אילן לפידות, מדובר בשמועות שהחלו מהיום הראשון להעסקתו של גרא בלפידות, או בסמוך לכך, זאת למרות שבאותה תקופה אילן לפידות כלל לא ניהל את לפידות. בחקירתו הנגדית התבקש אילן לפידות להבהיר ממי שמע את השמועה והשיב: "לילך גישגוש, נורית פלמון, רונן איתן" (עמ' 75, ש' 29). לגבי נורית פלמון לא הוצג בפנינו דבר. על דברי גב' גישגוש עמדנו לעיל. ביחס לרונן איתן, העיד אילן לפידות שהוא שמע בסוף שנת 2013 מפיו של גרא משפט בנוסח הבא: "אני עוד אדפוק את החברה על זה שהם הרסו לי את התוכניות אז בשנת 2007-2009 שהיה כל הסיפור ואני אקח את כל הפעילות של בי בראון" (שם, ש' 31). לא נאריך בסוגיה, שכן רונן איתן (שהוא היום דירקטור של יחידה עסקית בלפידות, עמ' 76, ש' 19) לא זומן לעדות ולאחר ששמענו את גב' גישגוש מתייחסת ביתר דיוק לטענות שהעלתה בעניינה גב' חסקל, אנו מטילים ספק של ממש בדיוק של אילן לפידות ביחס לדברים שהוא טוען ששמע ולא נתפלא אם בקשתו של רונן איתן שלא להעיד בהליך מבוססת על החשש שימצא עצמו, כפי שקרה בעניינה של גב' חסקל, מוסר עדות שאינה אמת.
כך או כך, כל שנותר בפנינו הוא הוכחה לחרושת שמועות כנגד גרא, שלא ברור מקורן ובוודאי לא הוכחה אמיתותן.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי לפידות הפרה באופן מפגיע את חובת תום הלב כלפי גרא, בהיותו עובד ותיק ובכיר, כאשר הסתפקה בבדלי שמועות בכדי לבסס את מהלכיה להפסקת עבודתו. חובת ההגינות ותום הלב מחייבת כי לפידות, לכל הפחות תערוך בירור עובדתי מהימן לשמועות (שנפוצו בה, אם נקבל את עדותו של אילן לפידות כנכונה, כבר משנת 2007), או תניח להן. ההחלטה להשתמש באותן שמועות בלתי מבוססות בכדי להצדיק את הפסקת עבודתו, תוך יצירת מצג שלא זו בלבד שהיא אינה שבעת רצון מתפקודו, אלא שמדובר בעובד לא אמין, החותר תחת מעסיקו – נגועה בחוסר תום לב וחוסר הגינות מצד לפידות.
בשולי הדברים נציין, כי עלה בבירור שהצעת בראון ללפידות, בשנת 2007, להקמת נציגות מקומית שגרא יעמוד בראשה, עמדה לגרא לרועץ מאז ועד לסיום עבודתו, באשר לפידות סברה שגרא רקם את ההצעה מאחורי גבה יחד עם בראון. אין בפנינו ראיות כי כך היה. לכל היותר הוכח שגרא ידע על ההצעה לפני שהיא הועלתה בפני לפידות. אך גם אם היה ממש בטענות לפידות כנגד גרא בעניין זה, הרי גרא המשיך לעבוד עבור לפידות שנים רבות מאז ההצעה ועד שפוטר. המשך עבודה זו מעיד על כך שגרא השאיר את ההצעה מאחור, בעוד שלפידות המשיכה לחשוד בו כפוטנציאל ל"סוס טרויאני" (למרות שנהנתה מפעילותו ואף קידמה אותו בתפקיד).
זאת ועוד, הסתבר מהעדות של גרא, שלא הוכחשה, שאילן לפידות כלל לא היה מעורב בטיפול בהצעת בראון לנציגות מקומית (עמ' 143, ש' 3) וכל ההשערות שהעלתה לפידות בפנינו בעניין חתירה תחתיה אינן אלא השערות. הדבר עולה בין היתר, מכך שלא נטען בפנינו שבזמן אמת ננקטה כל פעולה כנגד גרא, הועלתה תלונה כלפיו או כל טרוניה כאילו פעל בדרך בלתי הולמת. בנוסף לא זומן מנכ"ל לפידות דאז, מר צביקה קאופמן (שם, ש' 5), כדי שיעיד על האופן בו התנהלו הדברים מידיעה אישית ולא על בסיס השערות; גם אביו של אילן לפידות, מר עמי לפידות, שעל פי המייל שצורף היה מעורב בסיכום הפרטים מול בראון, לא זומן להעיד.
פגם נוסף שלדידנו נפל בפיטורי גרא, הינו העדר נימוקים להחלטה בדבר הפסקת עבודתו. כשם שחובת תום הלב ביחסי עבודה מחייבת את המעסיק לאפשר לעובד להישמע לפני שמתקבלת החלטה על פיטוריו, זאת לאחר שפורטו בפניו נימוקי המעסיק בגינם הוא שוקל לפטרו, כך היא גם מחייבת, לפחות במקרים מסוימים, לפרט את נימוקי ההחלטה על הפסקת העבודה. במקרה הנדון, הועלו בפני גרא שלל טענות, חלקן משמעותיות וקשות מאוד, חלקן פחות. גרא עמל קשות, לאחר שהוציא ממון לצורך קבלת ייצוג משפטי (שכן לפידות מן הרגע הראשון פעלה מולו באמצעות בא כוח), על מנת להתגונן בפני הטענות. ראוי היה שכאשר התקבלה ההחלטה, תמסור לפידות לגרא את נימוקיה. לעיתים, הדבר עולה בבירור מכלל הנסיבות, במקרה הנדון, שלל הטענות שהופנו כלפיו, חייב הגינות בסיסית ולפיה תבהיר לפידות לגרא, מדוע החליטה לפטרו.
על יסוד כלל האמור לעיל, אנו סבורים כי בפיטוריו הפרה לפידות את חובת תום הלב כלפי גרא, הן כאשר ביססה את טענותיה כנגדו על שמועות והן כאשר לא טרחה לפרט בפניו, מה היו עילות הפיטורים.
בגין הפרות אלו של חובות תום הלב, בשים לב להשלכותיהן הקשות, לתקופת עבודתו הממושכת של גרא ולמעמדו הבכיר בלפידות, אנו מחייבים את לפידות לפצות את גרא בסך של 100,000 ₪.
פגיעה בשמו הטוב של גרא
לטענת גרא, התנהלותה של לפידות החל מהמכתב מיום 23.1.14 וההאשמות הקשות שהטיחה בו, דרך השעייתו לאלתר מהעבודה, עד פיטוריו, תוך שכל אותו זמן מופצות עליו שמועות כנגד אמינותו, פגעה בשם הטוב אותו רכש במשך שנות עבודתו הארוכות.
"מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק). שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע. על כל ארבעת שלבים אלה חולש עקרון האיזון החוקתי בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי...".
ע"א 80/04 דר' יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (מיום 4.8.2008), בסע' 17. החוק הנזכר בציטוט הוא חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
הצדדים טענו בפנינו ארוכות בעניין, במסגרת התצהירים והעדים שזומנו, כמו גם במסגרת סיכומיהם ואולם לא מצאנו בראיות התביעה שכנגד ביסוס לטענה כי לפידות פעלה באופן שפגע או יכול היה לפגוע בשמו הטוב. גרא התייחס לכך בסעיפים 35-37 לתצהירו, בהם טען כי לפידות פתחה ב"מסע הכפשות נגדו בפני קולגות...וספקיה השונים" וכי החלה ב"הפצת שמועות מרושעות ושיקריות בדבר עבירות" שביצע גרא. טענות אלו לא הוכחו. אמנם שמענו עדויות של אנשים ששמעו שמועות כאמור, אך אף עד שהעיד בפנינו לא ידע להעיד כי שמע דברים אלו מפיה של לפידות, או מי מטעמה. משכך, לא נוכל לקבוע כי לפידות, או מי מטעמה, התבטא באופן העולה כדי לשון הרע, בכדי שנדרש להמשיך בבירור העובדתי כאמור לעיל. בע"ע (ארצי) 26198-07013 ד"ר סיגל שוורץ – ד"ר אמיר אברמוביץ ( מיום 30.4.2015), צוטט מתוך ספרו של המלומד אורי שנהר, דיני לשון הרע ( תשנ"ז), כדלקמן (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד) :
"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום", מרכיב " לשון הרע" והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את " פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל-פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן" .
די לנו בכך בכדי לקבוע כי לא הונח ביסוס ראייתי מספק לעילת תביעה ולכן דינה להידחות.

דמי הודעה מוקדמת
אין חולק כי הסכם העסקתו של גרא מחייב מתן הודעה מוקדמת של שני חודשים עובר לפיטורים (נספח 2 לתצהיר אילן לפידות, סע' 6.ב) וכי גרא קיבל דמי הודעה מוקדמת בגין חודש אחד בלבד.
משדחינו את טענת לפידות לשלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, אנו מחייבים אותה לשלם לגרא תשלום עבור חודש הודעה מוקדמת נוסף, בסך 29,000 ₪.

סוף דבר
תביעתה של לפידות מדיקל ייבוא ושיווק בע"מ נדחית והיא תישא בהוצאותיו של אורי גרא בסך 50,000 ₪.
התביעה שכנגד של אורי גרא מתקבלת בחלקה, כדלקמן:
על הנתבעת שכנגד - לפידות מדיקל ייבוא וש יווק בע"מ, לשלם לאורי גרא פיצוי בסך 100,000 ₪ וכן דמי הודעה מוקדמת בסך 29,000 ₪. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 16.2.14 ועד למועד התשלום בפועל.
יתר התביעה שכנגד – נדח ית.
בשים לב לכך שהתביעה שכנגד התקבלה בחלקה הקטן בלבד ולהוצאות שנפסקו לזכות אורי גרא בסע' 134 לעיל, ישא כל צד בתביעה שכנגד בהוצאותיו.
כל התשלומים לפי פסק דין זה (סע' 134-135 לעיל) יבוצעו בתוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ח, (30 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מנחם פלג
נציג ציבור מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר אריה גור
נציג ציבור עובדים