הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 32240-03-16

12 יולי 2020

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב שלף

התובעים

  1. דמיטרי גבלב
  2. ויאצ'סלב בקמן
  3. רומן ורניק
  4. גבריאל ששון
  5. איבגני סרבריאנקוב

ע"י ב"כ עו"ד אוהד גוהר
-
הנתבעת
חברת טורבין ג'ט (לשעבר טכנולוגיית להבים)
ע"י ב"כ עו"ד ערן שוהם ועו"ד זוהר גבע

פסק דין

רקע כללי

התובעים הם מהנדסים עובדי הנתבעת, חברה המייצרת להבים וחלקי מנועי ם למטוסים, ממועדים שונים. שניים מבין התובעים, מר דימיטרי גבלב ומר רומן ורניק, התפטרו מעבודתם ואינם מועסקים עוד בנתבעת.

בתביעותיהם שבפנינו, שהדיון בהם אוחד, תבעו התובעים תשלום גמול שעות נוספות שלטענתם לא שול ם להם ע"י הנתבעת.
התביעה המאוחדת כללה שלושה תובעים נוספים, בעניינם הגיעו הצדדים , לאחר שמיעת הראיות , להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין ( ס ע"ש 40586-05-16, סע"ש 40717-05-16, סע"ש 20071-12-16).
בתביעותיהם דרשו התובעים תשלום גמול שעות נוספות גם עבור תקופה שמעבר לתקופת ההתיישנות, ודרישתם זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 26.12.16 (ע"י כב' השופטת אביטל רימון קפלן).

אין חולק בין הצדדים על מספר השעות הנוספות שעבדו התובעים וכן אין חולק על כך כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתם.

קודם לחודש 3.2016 נרשמו בתלושי השכר שקיבלו התובעים מדי חודש כמות השעות הנוספות שעבדו מידי חודש ( תוך פירוט שעות של 125% ושעות של 150%), ללא סכום לתשלום.
בתלושים לא הופיע תשלום נפרד עבור השעות הנוספות.
בשורת המשכורת נרשם השכר עבור 186 שעות תוך ציון תעריף לשעה .
התעריף לשעה הינו הסכום ה מתקבל מחלוקת הסכום לתשלום ב-186.

החל בחודש 3.2016 שונו תלושי השכר כך, שהחל להופיע בהם גם תשלום נפרד עבור גמול שעות נוספות.

לטענת התובעים, זכאים הם לתשלום גמול שעות נוספות שלטענתם לא שולמו להם כלל וזאת בהתבסס על מספר השעות הנוספות שעבדו כמצוין בתלושי השכר ולפי השכר השעתי כמופיע בתלוש , בתוספת פיצויי הלנת שכר.

לטענת הנתבעת, השינוי שנערך בתלוש השכר בשנת 2016 הינו טכני - רישומי בלבד ולמעשה גם קודם קיבלו התובעים גמול עבור השעות הנוספות במסגרת שכרם ולפי המוסכם בין הצדדים.

לטענת הנתבעת, השכר שקיבלו התובעים אינו בגדר "שכר כולל" כמשמעו בסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
לטענת הנתבעת, לתובעים היה ברור וידוע שהשכר שמצוין בשורת המשכורת כולל תשלום עבור עד 20 שעות נוספות בחודש , והסדר זה אף היה לטובתם, שכן הזכויות הסוציאליות וההפרשות הפנסיוניות שולמו להם ממלוא השכר.

לטענת הנתבעת, תביעת התובעים לגמול שעות נוספות חרף הסכמת והתנהגות הצדדים לאורך שנים ארוכות בעניין תשלומו של הגמול בשכרם לוקה בחוסר תום לב קיצוני ודינה לה ידחות.

הנה כי כן, בתביעה מאוחדת זו עלינו להכריע האם זכאי מי מהתובעים לתשלום תמורת השעות הנוספות שעבד ובתעריף הנתבע או שיש לקבל טענת הנתבעת כי שילמה לתובעים כחלק משכרם גמול שעות נוספות גלובלי המהווה תמורה הולמת עבור העבודה בשעות נוספות ואין לחייבה בתשלום נוסף כלשהו.

במסגרת זו, עלינו להכריע אף בשאלה, האם כטענת הנתבעת התובעים ידעו כי השכר שמשולם להם כולל תגמול בעד השעות הנוספות, ומה משמעות ידיעה זו, ככל שהייתה, ביחס לשאלת זכאותם.

בימים 14.3.18, 21.11.18 ו- 25.11.18 נשמעו בפנינו ראיות הצדדים ובסיומם הורינו על הגשת סיכומים.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר על תשלום שכר כולל. הוראה זו היא קוגנטית ולא ניתנת להתניה או לוויתור על ידי מי מהצדדים להסכם העבודה. כן קובע אותו סעיף כי אם שולם שכר כולל יראו את השכר ששולם כשכר הרגיל.

עם זאת, הפסיקה הכירה באפשרות הצדדים להסכים ביניהם על תשלום גמול שעות נוספות 'גלובלי', בכפוף לעמידה במספר תנאים מצטברים.

וכך קבע בית הדין הארצי לעבודה בפס ק הדין בעניין אוריאל ברד נ' קנסטו
(להלן גם "פס"ד קנסטו"):

"6. אפשרות תשלום "גמול שעות נוספות גלובלי" לא הוסדרה על ידי המחוקק, אך במקרים מתאימים ובכפוף לתנאים – עליהם נרחיב להלן - היא הוכרה בפסיקה כלגיטימית כבר לפני למעלה משלושה עשורים (ראו למשל מד/3-34 (ארצי) דוד אלון נ' בנק ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז 76 (30.9.84) (להלן: ענין אלון)). המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ו חוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות העניין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 ל חוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענ יין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין.

7. התנאים המנויים מהווים איפוא ערובה לכך שתשלום גמול שעות נוספות גלובלי יהווה מזיגה מאוזנת בין גמישות ליציבות, כך שעל אף התנודתיות הצפויה בהיקף השעות הנוספות אותן צפוי העובד לעבוד מדי חודש, אזי התשלום בגינן יהא קבוע, והכל מבלי שתכליות חקיקת המגן ייפגעו. התנאים האמורים למזיגה זו – שאינה מעוגנת במפורש בחקיקת המגן אך נגזרים מתכליותיה - נועדו להבטיח כי ההסדר יהא מוסכם, הוגן, מפוקח ומבוקר, כך שתכלית חוק שעות עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל. לענין זה יפים דברי חברתי השופטת דוידוב בענין פיודור קרבצ'נקו. וכך נאמר:

"23. הסדר התמורה הכוללת, כפי שנקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי, מתנה במידה מסוימת הן על חוק שעות עבודה ומנוחה והן על סעיף 5 ל חוק הגנת השכר, התשי"א - 1951, האוסר על תשלום "שכר כולל". ... אם כך, כיצד ניתן – בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה – תוקף להסדר התמורה הכוללת? הדרך למתן תוקף להסדר התמורה הכוללת הינה להתייחס אליו כמעין הסדר מוסכם של תשלום "שעות נוספות גלובאליות" (דב"ע מד/3-34 דוד אלון – בנק ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז 76 (1984)), מתוך הנחה כי בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (כן ראו את סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08). ככל שהנחה זו אכן תואמת את המציאות, ניתן לקבוע כי הסדר התמורה הכוללת מסייע להגשמת תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואינו פוגע בהסדר הקוגנטי הקבוע בו.

24. עם זאת, השאלה אם יש בהסדר התמורה הכוללת משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח חוק – הינה שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל עובד, ובפרט בהתחשב בהיקף השעות הנוספות המבוצע על ידו בממוצע בפועל (ראו את החישוב שנערך על ידי השופטת גליקסמן בעב' (ת"א) 5160/07 רינת אנתייב – מומנטום אס.או.אס בע"מ (בפירוק), [פורסם בנבו] מיום 30.5.11; להלן: עניין אנתייב)". "

(ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (מיום 28.02.2017) , ההדגשה הוספה).

הנה כי כן, חמישה תנאים מצטברים נדרשים על מנת שהגמול הגלובלי ייחשב כתמורה העומדת במלוא דרישות החוק בנוגע לתשלום גמול השעות הנוספות:

הסכמה ברורה ומדעת של העובד להסדר;
הוגנות וסבירות כך שהסכום הגלובלי משקף את הסכום שהיה מקבל אם היה מבצע את כמות השעות הנוספות לפי ההסדר;
מעקב אחר שעות העבודה בפועל ורישום נוכחות;
הפרדה מובנית בתלוש השכר בין "שכר היסוד" לבין הסכום ששולם בעד גמול שעות נוספות גלובלי;
התקיימות דרישות חקיקת המגן ביחס לכל אחד מהרכיבים.

האם התקיימו בענייננו התנאים להכיר בתשלום כתשלום גמול שעות נוספות גלובלי?

אין מחלוקת כי בתקופות הנתבעות ועד לחודש 03.2016, ביחס לכל חמשת התובעים, לא נעשתה הפרדה בתלוש השכר בין הסכום שמשתלם בעד השכר הרגיל והסכום שמשתלם בעד השעות הנוספות, ככל שהיה תשלום כזה .

יחד עם זאת, בתלושי השכר נרשמה במובדל ובמובחן כמות השעות הנוספות שבוצעו בפועל .

אף במהלך ההליך שלפנינו, הנתבעת לא הבהירה מהו, לטענתה, שכר היסוד של כל תובע מתוך הסכום הכולל ששולם לו, ומהו שיעור הגמול הגלובלי בעד 20 השעות הנוספות, שנטען שהוא בא תמורתן.
כאמור, שכר השעה שצוין בתלוש הוא הסכום שמתקבל מחלוקה של כל רכיב המשכורת ב-186.

בהחלטה מיום 13.10.16 נדרשה הנתבעת לפרט את גובה ערך השעה לשיטתה החל מחודש 3.16 ואילך, ואת תמהיל השעות שנכלל בגמול הגלובלי.
מתשובתה מיום 7.12.16 לא עולה מהו שכר השעה הרגילה של מי מהתובעים עובר לשינוי.
הנתבעת הסבירה כי בתלושי השכר החדשים שיצאו החל מחודש 3.16 השכר הקודם (כולל התגמול עבור השעות הנוספות לשיטתה) חולק ל-186 ושכר השעה שהתקבל, במכפלת 1.33 ובמכפלת 20 שעות נוספות מהווה את התגמול הגלובלי עבור 20 שעות נוספות.

הנתבעת קבעה את שכר השעה החדש כנגזרת מהשכר הכולל החדש (הן שכר היסוד והן תגמול השעות הנוספות). שכר השעה החדש הינו גבוה עוד יותר משכר השעה המקורי.

מהאמור עולה כבר בשלב זה, ועוד טרם נדרשנו לשאלה האם התמלא התנאי של הסכמה ברורה ומדעת של העובד להסדר השעות הגלובליות הנטען ע"י הנתבעת , כי לא מתקיימים כל התנאים שנדרשו בפסיקת ביה"ד הארצי לעיל –
לא ברור מהו השכר השעתי הרגיל, ואף ה נתבעת לא ידעה לציין אותו לפנינו; לא ניתן לבחון האם הסכום הגלובלי משקף את מלוא הסכום שהיה העובד מקבל; ואף חסרה הפרדה מובנית בתלוש השכר בין "שכר היסוד" לבין הסכום ששולם בעד גמול שעות נוספות גלובלי.

בנסיבות אלה אנו קובעים כי הסדר הגמול הגלובלי הנטען ששולם לתובעים עד לחודש 03.2016 אינו עונה על מלוא דרישות הפסיקה, וזאת ביחס לכל חמשת התובעים.

אולם, האם קביעה זו מחייבת אות נו לקבוע כבר עתה כי יש לראות בשכר ששולם לתובעים כשכר רגיל בלבד וכי התובעים זכאים לגמול מלא עבור עבודתם בשעות נוספות ובתעריף כנתבע על ידם?

לדעתנו התשובה לשאלה זו היא שלילית; הקביעה כי הסדר גמול השעות הנוספות הגלובלי (ככל שיוכח כי היה הסכם כזה) אינו עונה על מלוא תנאי הפסיקה – אין משמעותה בהכרח שיש לראות את השכר ששולם לתובעים כ"שכר כולל" עבור 186 שעות בלבד. ונרחיב.

בע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ - מנחם דגן (פורסם בנבו, 15.01.2020)‏‏ עמד ביה"ד הארצי על הרציונל העומד מאחורי התנאים שנקבעו בפסה"ד בעניין קנסטו – להבטיח שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם.

באותו עניין, אף שלא התמלאו מלוא התנאים לפי הלכת קנסטו, לא קבע ביה"ד כי יש לראות בשכר ששולם שכר כולל, וקבע:

"אכן, בעניין קנסטו, עליו נסמכו שני הצדדים, פורטו תנאים להכרה בהסכם לפיו יקבל עובד "גמול שעות נוספות גלובלי", חלף זכאותו לגמול על פי דין המחושב לפי שעות עבודתו בפועל, ואין חולק כי תנאים אלה לא התקיימו במלואם בענייננו. אולם, התנאים שתוארו בעניין קנסטו הם תנאים הכרחיים למיצוי הזכות לגמול בגין שעות נוספות, במובחן מההכרה בגמול, המפורט מידי חודש בחודשו בתלוש השכר, כתשלום הבא בפועל על חשבון גמול השעות הנוספות. אי קיומם של תנאים אלה אין משמעה, לפיכך, כי התשלום שניתן לעובד בגין שעות נוספות הוא בהכרח פיקטיבי ואין להביאו בחשבון זכויותיו של העובד, אלא כי תשלום זה אינו בא חלף התמורה המלאה המגיעה לעובד מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, אלא על חשבונה. "המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל" (עניין קנסטו).

לענייננו, משעה שהחברה לא הוכיחה כי דגן הסכים לתוספת גמול השעות הנוספות ולא ערכה רישום מדויק של שעות העבודה, ייזקף התשלום שניתן לדגן עבור שעות נוספות על חשבון הגמול המגיע לו בגין עבודת השעות הנוספות, מבלי לגרוע מזכותו של דגן כי ייערך חישוב מפורט של גמול זה על פי חוק שעות עבודה. חישוב זה יתבצע ביחס לכל חודש עבודה (מחודש אפריל 2013 לחודש דצמבר 2014) בנפרד, בהתאם לאמור בסעיפים 45 ו-46 לעיל, ובהתבסס על שכר היסוד שניתן לדגן כעולה מתלוש השכר. החישוב לא יכלול שכר שקיבל דגן בגין שעות נוספות באותו החודש. ככל שימצא כי התמורה המגיעה לדגן עבור ביצוע שעות נוספות עולה על הסכום ששולם לו בחודש נתון ברכיב "שעות נוספות", יהיה על החברה לבצע השלמה של הגמול החודשי." (ההדגשה הוספה).

ור' גם סע"ש (אזורי ת"א) 18570-04-18 ולדלנה שפר - שמוליק רובין נסיעות ותיירות (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 06.04.2020)‏‏ שם קבע ביה"ד:

"ואולם וזה העיקר, מהמסקנה שלפיה בנסיבות העניין תשלום הגמול הגלובלי לתובע לא בא תחת זכותו לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, לא מתחייבת המסקנה כי הגמול הגלובלי הוא חלק מהשכר הבסיס של העובד (עניין כפיר; עניין בין הרים). שכן אי קיומם של התנאים שנקבעו כאמור, אין משמעה כי התשלום שניתן לעובד בגין שעות נוספות הוא בהכרח פיקטיבי ואין להביאו בחשבון זכויותיו של העובד.

76. כך גם בענייננו, שכן התרשמנו כי הגמול הגלובלי, בוודאי בכל הנוגע לחלק ניכר מהתקופה מהווה רכיב שכר אמ יתי ולא רכיב מלאכותי; וממילא לא התרשמנו כי הגמול נועד להתחמק מהוראותיה של חקיקת מגן. לכך נוסיף כי התובעת לא הלינה אודות אי תשלום שעות נוספות לאורך כל תקופת העסקתה הארוכה; ותשובתה כי "פחדה" לעשות כן אינה מהימנה עלינו ..." (ההדגשה הוספה).

בענייננו, הנתבעת טוענת כי התובעים היו מודעים היטב לכך ששכרם כולל תגמול עבור עבודה של 20 שעות נוספות מדי חודש, ואף ביצעה מעקב אחר שעות העבודה בפועל. המעקב היה שקוף וגלוי לתובעים וצוין בתלוש השכר במקום בולט.
הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, משהיה ברור לתובעים כי הם מקבלים שכר בעד 20 השעות הנוספות שהם מבצעים מדי חודש.

מנגד, התובעים טוענים כי לא נאמר להם בתחילת העבודה ששכרם כולל עבודה בשעות נוספות , ובהתאם לחוק הגנת השכר שאוסר על תשלום שכר כולל יש לקבוע את השכר ששולם להם כשכרם הרגיל, ולשלם להם את השעות הנוספות שביצעו בהתאם לעבודה בפועל כמופיע בתלושי השכר .

המחלוקת בשאלה האם השכר ששולם כולל תגמול עבור עבודה בשעות נוספות בהיקף של עד 20 שעות והאם התובעים ידעו/הסכימו לכך, היא עובדתית.

סעיף 5 לחוק הגנת השכר בא להבטיח מצב של ודאות לעובד – מה היקף השעות שעליו לעבוד, ומהו השכר שהוא מקבל תמורתן.

לאור הנפסק ב פס"ד בין הרים לעיל, ככל שיוכח שמי מהתובעים בענייננו ידע שהשכר שהוא מקבל כולל גמול עבור עבודה בהיקף מוגדר של עד 20 שעות נוספות בחודש, וקיבל זאת ולא מחה לאורך שנים; וככל שהנתבעת מצדה עקבה אחרי ביצוע השעות בפועל וציינה את היקפן באופן שקוף ובולט בגוף תלושי השכר – במקרה כגון זה אין לומר שזכויות התובעים קופחו או שסוכלה מטרתו של החוק ואין לראות בשכר ששולם "שכר כולל".

במקרה זה, ככל שיימצא וייקבע כי השכר ששולם לתובעים היה במודע ובמוסכם שכר עבור 206 שעות עבודה (186 שעות חודשיות רגילות ועוד עד 20 שעות נוספות), הרי שהתובעים במקרה זה כבר קיבלו, וידעו שהם מקבלים, ל כל הפחות את השכר ה'רגיל' עבור 20 השעות הנוספות. במקרה זה, השכר כלל תשלום בגובה ועל חשבון ערך השעה הרגילה עבור עד 20 שעות נוספות לחודש והם יהיו זכאים להפרש התוספת המוגדלת בלבד עבור השעות הנוספות (25% או 50% בהתאמה למספר השעות שעבדו).
במקרה זה, ערך השעה הרגילה יתקבל מחלוקת הסכום החודשי ששולם ב-206 – סך השעות המוסכם.

אשר לדרך חישוב זו ר' גם סע"ש (חי') 55009-06-13 מאור כתריאל נ' קרניטל בע"מ (מיום 8.1.15) – על פסק דין זה לא הוגש ערעור.

כן ר' גם ע"ע (ארצי) 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, מיום 19.02.17 וההפניה נוספת שם; באותו עניין נקבע כי גמול שעות נוספות גלובלי שהוכר בדיעבד ככזה ושאינו עונה על התנאים הנדרשים להתקיימותו וב וטל על ידי בית הדין, בא על חשבון הגמול לפי חוק.

ור' עוד בפס"ד בסע"ש (ת"א) 53819-09-11 אבי נבו נ' ש.י.ב שיווק חומרי בניין בע"מ (מיום 5.5.14), שם נקבע –

"הגמול יחושב לפי שיעור של 25% (ולא 125%) בגין שעות אלו, וזאת נוכח ההסכמה המפורשת בין הצדדים כי השכר המוסכם יכסה את כל שעות העבודה בפועל (ומכאן כי התובע כבר קיבל בגין שעות אלו שכר רגיל בשיעור 100%)".
וכן –
"כיוון שקיבל, במסגרת השכר המוסכם, שכר של 100% על שעות אלו, הינו זכאי לגמול בשיעור 25% בלבד"

ערעור שהגיש התובע בין היתר על קביעה זו, נמחק בהמלצת בית הדין.

אשר על כן, נבחן להלן את תביעותיהם של חמשת התובעים בשים לב למחלוקת העובדתית כאמור ותוצאותיה באשר לכל אחד מהתובעים.

תביעתו של מר דימטרי גבלב - סע"ש 32240-03-16

רקע עובדתי רלוונטי

מר דימיטרי גבלב (להלן – גבלב) החל לעבוד בנתבעת ביום 26.09.2006 כמהנדס במחלקת הנדסת איכות.
עם מר גבלב סוכם בתחילת עבודתו על שכר יסוד של 7,300 ₪, ושעות נוספות בהתאם לעבודה בפועל (טופס תנאי עבודה צורף כנספח 1 לתצהיר גבלב).

בחודש העבודה המלא הראשון, אוקטובר 2006 , שילמה הנתבעת למר גבלב את רכיבי השכר והסכומים שלהלן:

משכורת – 7,300 ₪.
ש.נ. 125% - 490.59 ₪ ( עבור 10 שעות).
ש.נ. 150% - 688.79 ₪ (עבור 11.7 שעות).

בחודש נובמבר 2006, לאחר חודש אחד בלבד, חל שינוי בשכר התובע כאשר הנתבעת שילמה לתובע את רכיבי השכר והסכומים שלהלן:

משכורת – 9,000 ₪.
ש.נ. 125% - לא נכתב סכום (נרשם שביצע 13.5 שעות).
ש.נ. 150% - לא נכתב סכום (נרשם שביצע 12.8 שעות).

מחודש זה ואילך שילמה הנתבעת למר גבלב את שכרו באופן זה, בהתאם לעלייה הדרגתית עם השנים ברכיב המשכורת.
ברכיבי השעות הנוספות לא צוין סכום לתשלום אך מידי חודש צוינה כמות השעות שבוצעו בפועל.

בחודש מרץ 2016 ביצעה הנתבעת הפרדה בתלוש השכר כך שמחודש זה ואילך, רכיב המשכורת פוצל לשכר בסיס ולרכיב שעות נוספות.
ביחס לכל רכיב נכתב הסכום שמשתלם בעדו.
מספר השעות הנוספות המשיך להיות מצוין בתלוש בנפרד, כמקודם.

התובע זומן לשיחה בנוכחות מנהלו שם הוסבר לו על השינוי ו כן קיבל התובע מכתב "עדכון שכר" מיום 27.3.16 המסביר לו על השינוי, בו נכתב:

"הריני שמח להודיעך כי החל ממשכורת חודש מרץ 2016 יועלה שכרך לסך של 12,579.60 ₪ בחודש.

החל מהמשכורת האמורה, אף תבוצע הפרדה רישומית טכנית בתלוש השכר המשקפת באופן מדויק יותר את מבנה שכרך, כך שרכיב גמול השעות הנוספות אשר שולם לך עד כה, יופיע בשורה נפרדת בתלוש השכר. בהתאם, בתלוש יופיע שכר בסיס בסך 10,780.60 ₪ וגמול גלובאלי בעד עבודת 20 שעות נוספות בסך 1799 ₪. החברה תמשיך, לפנים משורת הדין, לחשב את כל זכויותיך בהתאם לשכר היסוד בצירוף גמול השעות הנוספות.

תשומת לבך, כפי שגם הובהר בעבר, החברה אינה מתירה לעבוד שעות נוספות מעבר למכסת השעות הנוספות המצוינת לעיל, אלא אם ניתן לך אישור ספציפי מראש ובכתב מהממונה עליך בחברה..."

התובע לא הסכים לשינוי האמור ודרש חישוב השעות הנוספות לפי שכר בסיס גבוה יותר. הנתבעת הודיעה לו כי אם אינו מעוניין לעבוד בתנאי העסקה אלו באפשרותו להתפטר וכי המשך העסקתו מהווה הסכמה לתנאי ההעסקה הנוכחיים.
ביום 6.10.16 הודיע התובע על התפטרותו.

עיקר טענות הצדדים

לטענת מר גבלב בתצהירו, הנתבעת הודיעה לו בתחילת חודש העבודה השני שלו כי היא שינתה את תנאי השכר ושכרו הפך גלובלי. לטענתו, לא נעשתה אתו שיחה מסודרת שבה הבהירו לו את תנאי השכר החדשים ולא נאמר בשום צורה שהשכר כולל תשלום עבור 20 שעות נוספות.
לטענתו, השינוי התבצע למהנדסים רבים בחברה והוא לא חשד כי יש בכך פגם.
התובע צרף מסמכים ממח' משאבי אנוש בהם הוגדר כעובד גלובלי.
לטענתו, נדרש לעבוד 20 ש"נ לפחות מידי חודש ואכן עבד פעמים רבות מעל 20 ש"נ לחודש ללא תמורה נוספת.

לטענתו, רק לאחר הגשת תביעתו, בחודש 3.16 הודיעה לו הנתבעת במכתב מיום 27.3.16 הנושא כותרת "עדכון שכר" על פיצול שכרו לשכר בסיס ולגמול גלובלי עבור 20 שעות נוספות לחודש. על מכסת שעות גלובלית זו ועל הדרישה שהופיעה במכתב שלא לעבוד מעבר למכסה ללא אישור לא דובר קודם לכן ולהיפך, התובע נדרש בעבר לעבוד לפחות 20 שעות נוספות לחודש. בעניין זה צרף התובע מייל ממנהלו מר גיא אדלר מיום 1.2.12 שנושאו: "הדרישה שלי לשעות מינימום 20 ש"נ בחודש".

לטענת הנתבעת, לקראת סוף שנת 2006 החליטה הנהלת הנתבעת להיטיב תנאי העסקת המהנדסים על דרך הפחתת מס' שעות העבודה הנוספות שנדרשו לבצע והוספת גמול הש"נ לשכר הקובע לצורך תשלום זכויות סוציאליות.
הנתבעת בצעה בדיקה של ממוצע הש"נ שביצע כל מהנדס על מנת לגלם בשכרו גמול ש"נ בהתאם לאותו ממוצע.
המהנדסים נדרשו להפחית את מספר השעות הנוספות לכ-20 לכל חודש.

בחודש נובמבר 2006 שונו בהתאם תנאי ההעסקה של התובע על ידי הוספת גמול השעות הנוספות לשכר הקובע לזכויות סוציאליות והפחתת כמות השעות הנוספות המבוצעות בפועל, והשינוי נערך לטובת התובע.

מר גיא אדלר, שהיה בהמשך מנהלו הישיר של מר גבלב, הצהיר כי הוא באופן אישי הסביר לכל המהנדסים שהועסקו תחתיו את מהות השינוי שנערך ב-2006 וכי הבהיר לעובדיו, שהשכר כולל עבודה של 20 שעות נוספות בחודש. עם זאת מר אדלר הבהיר שמאחר שהתובע לא הועסק תחתיו במועד השינוי ב-2006, הוא לא שוחח אתו באופן אישי על כך.

גב' אירית בן זקן, ששימשה רכזת משאבי אנוש בתקופה הרלוונטית , הצהירה כי הובהר לתובע שהוא יידרש לעבוד כ-20 שעות נוספות מדי חודש, וכי לא סוכם אתו ששכרו הוא שכר הכולל תמורת עבודה בשעות נוספות בכל היקף.

גב' אורלי זילברשטיין, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, הצהירה שהתובע לא פנה אליה בטענה כאילו לא משולם לו שכר גמול שעות נוספות כדין וכי במהלך 2016 בוצעה הפרדה רישומית-טכנית שמשקפת באופן מדויק יותר את מבנה שכרו של התובע, והתובע זומן לשיחה עם מנהלו שהסביר לו על השינוי.

הכרעה

לאחר ששמענו ראיות הצדדים, מקבלים אנו את טענת הנתבעת כי בשנת 2006 היא ביצעה מהלך שמטרתו הייתה שיפור שכר המהנדסים וזאת על דרך הוספת גמול השעות הנוספות לשכר הקובע לזכויות סוציאליות, והפחתת היקף השעות הנוספות הנדרשות מהם לכ-20 ש"נ בחודש בלבד. הנתבעת הוסיפה לשכר את ממוצע גמול הש"נ – הגבוה יותר – שביצע כל עובד קודם לשינוי.

בעניין זה הצהיר מר אדלר כי מדובר היה בהחלטה ניהולית רוחבית, והוא נדרש לעדכן את העובדים הכפופים לו בשינוי ובהשלכותיו.

עוד הצהיר, כי קודם לשינוי נבדק ממוצע הש"נ של המהנדסים על מנת לגלם בשכרו של כל אחד את ממוצע הגמול כאמור.

גב' בן זקן, ששימשה כרכזת משאבי אנוש בעת הרלוונטית, הצהירה כי היא זו שערכה את הבדיקה של ממוצע הש"נ. גב' בן זקן צירפה לתצהיריה את הטבלה בה רוכזו הנתונים והתחשיבים שנערכו לגבי כל אחד מהמהנדסים הרלוונטיים.

הנתונים שבטבלאות תומכים בגרסת הנתבעת כי קודם לשינוי עבדו המהנדסים בממוצע היקף שעות נוספות גבוה יותר, וזהו הסכום שהוכנס ונכלל בשכרם, אף שלאחר השינוי נדרשו ועבדו פחות מכך – כ-20 ש"נ בלבד.

כך, לדוגמא, אצל מר גלנט (התובע בתיק 20071-12-16 שנסגר בפשרה) עמד מס' הש"נ הממוצע קודם לשינוי על 46 ש"נ ופחת משמעותית, אצל מר מודין (התובע בתיק 40586-05-16 שנסגר בפשרה) עמד הממוצע על 27 ( לעומת פחות מ-20 עפ"י רוב ועד 21 ש"נ לכל היותר לאחר השינוי), ואף הגב' אקסנוב (התובעת בתיק 13485-05-16 שנסגר בפשרה) עבדה קודם לשינוי שכרה 38 ש"נ בממוצע, לעומת כ-20 ש"נ בממוצע לאחר שינוי שכרה.

עצם עריכת הטבלאות והשינוי שחל בפועל בממוצע השעות הנוספות תומך בגרסת הנתבעת כי השכר "החדש" נכון למועד השינוי כלל בחובו תשלום עבור כ-20 ש"נ אותם נדרשו העובדים לעבוד מידי חודש (ולמעשה אף יותר מכך שכן עבדו קודם לשינוי מספר שעות גדול יותר ).

עדותו של עד התובעים, מר איגור רודמן , תמכה בגרסת הנתבעת בדבר השינוי שחל בשנת 2006 באופן רוחבי במשכורות המהנדסים בעת הפיכת השכר לגלובאלי (ר' עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול).

העד אישר בחקירתו כי המהנדסים דיברו ביניהם על השינוי (עמ' 8 לפרוטוקול).
עוד העיד, כי לפני השינוי הייתה לו פגישה עם הבוס הישיר שלו ועם הסמנכ"ל בה דובר על המעבר למשכורת גלובלית.
מר רודמן אף אישר כי הדרישה להישאר 20 ש"נ התחילה "מתי שהתחלנו לקבל משכורת גלובאלית"(עמ' 3 לפרוטוקול).

מתלושי השכר והטבלה שצרפה הנתבעת ביחס לעד מר רודמן עולה כי קודם לשינוי עבד בממוצע 57 ש"נ, והחל מ-12/06 פוחתת הכמות באופן דרסטי ונעה עפ"י רוב בין 20 ל-30 ש"נ.

מכאן גם מובנת עדותו של העד מר רודמן כי בפועל שכרו עלה עם המעבר לשכר גלובאלי , הייתה בו הטבה ושיפור וכי הוא עצמו היה "מבסוט" ממנו (עמ' 7,8 לפרוטוקול).
השינוי אם כן הווה הטבה לתובעים, אשר קיבלו תגמול בגין שעות נוספות בשכרם וזכויותיהם לא קופחו.

עוד מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לאחר השינוי האמור הנתבעת עקבה וערכה בדיקה ומי שעבד בממוצע מעל 20 ש"נ קיבל בתום השנה גמול נוסף כמענק (ר' בעניין זה נ/2 ו-נ/4 בעניין מענק למר רודמן . גם למר גלנט שולם מענק כאשר חרג בהיקף הש"נ באחת השנים - 2007).

בעניין התובע מר גבלב, אשר החל עבודתו בסמוך למועד השינוי, אין ולא ניתן מפיו כל הסבר אחר לעליית שכרו לאחר חודש עבודה אחד בלבד: משכר מוסכם של 7,300 ₪ ובנוסף ש"נ בסך של כ- 1,200 ש"ח , עלה שכרו לשכר של 9,000 ₪ ללא ציון סכום תגמול הש"נ שעבד.

עדותו של התובע מר גבלב בעניין זה הייתה מתחמקת ובלתי מהימנה.
התובע ניסה להתחמק ממתן הסבר לשינוי המשמעותי בשכר ולהציג את עצמו כמי שלא שולט בחוקים ובשפה, אולם שוכנענו שלא כך הוא.

התובע עלה לארץ בשנת 1990 – כ-16 שנים לפני שהתחיל לעבוד בנתבעת.
הגם שבתשובה לשאלה בעניין מספר השעות הנוספות שהופיעו בתלושי השכר שלו ניסה להציג עצמו כמי שאינו מודע לכך והעיד ש"הוא מסתכל רק בנטו" (עמ' 23 לפרוטוקול) , ידע גם ידע התובע לפנות לנתבעת כשחייבו אותו בתלוש בכמה מאות שקלים בגין שיחות שערך בחו"ל, והעיד שמשפנה לנתבעת אף קיבל החזר של כמה מאות שקלים (עמ' 23 שורות 9-14) .
התובע ידע גם לפנות לנתבעת ולבקש סיוע מיוחד כהשתתפות עבור גן הילדים של בתו (שם, שורה 24) .

בקשות אלו מעידות על היותו עובד ש מודע ועומד על זכויותיו ודורש לקבלן. אולם, התובע התחמק מלהסביר מדוע למרות זאת , הוא לא פנה לנתבעת כל השנים בטענה שאינו מקבל גמול עבור עבודתו בשעות נוספות.

חוסר ההתאמה בין הניסיון של התובע, מהנדס במקצועו, להציג את עצמו כאדם שלא מבין את שכתוב בתלוש, לבין עדותו כי ביקש ואף קיבל זכויות אחרות במהלך תקופת עבודתו, התחמקותו ממתן הסבר משכנע מדוע הועלה שכרו כבר בחודש השני לעבודתו אם לא בשביל להכליל בו את השעות הנוספות, והעדר פנייה בעניין השעות הנוספות במהלך כל השנים מביאים למסקנה כי התובע מר גבלב היה מודע לכך ששכרו כולל את תגמול העבודה בשעות נוספות.

עוד שוכנענו שמר גבלב ידע כי עליו לעבוד 20 שעות נוספות בחודש.

כאמור, גרסתו של גבלב אינה אמינה, כפי שפורט לעיל, וחוסר האמינות חוזר גם בשאלת כמות השעות הנוספות שהיה עליו לעבוד.
לטענתו, נאמר לו כי שכרו הוא גלובלי ולא סוכם אתו על מספר שעות ספציפי.
אולם, בחקירתו הודה כי כבר ב-2012 ידע שעליו לעבוד 20 שעות נוספות בחודש. וכך אמר (עמ' 22 לפרוטוקול):

"ש. מתי נאמר לך שאתה תעבוד 20 שעות נוספות?
ת. נדמה לי שנכתב מכתב במייל שבו נאמר שיש מינימום של 20 שעות נוספות שעלי לעבוד. זה היה ב 2012. לפני זה עבדתי לפי הצורך ולא לפי דרישה."

ואולם, באותה הודעת דואר אלקטרוני, שהוזכרה על ידי התובע עצמו בתצהירו וצורפה אליו כנספח 3, נכתבו הדברים הבאים:

"להזכירכם, הדרישה שלי לשעות נוספות נשארה כפי שהייתה בעבר. מינימום 20 שעות נוספות בחודש. לאחרונה בסוף השנה שעברה ובחודש הראשון של השנה החדשה לא כולכם עומדים בזה. נא לפעול בהתאם. אני מצפה לראות זאת כבר החודש". (ההדגשה הוספה).

תאריך המייל הוא מ - 01.02.2012, והתובע גבלב מכותב למייל.

הנה כי כן, בניגוד לטענת התובע כי לא נאמר לו דבר עד למייל זה על כך ששכרו כולל עבודה ב-20 שעות נוספות בכל חודש, המייל מנוסח באופן שברור שהיה ידוע לכל המכותבים על חובתם לבצע 20 שעות נוספות בחודש, מעבר ל-186 השעות הרגילות.

מר גיא אדלר היה מנהלו של התובע משנת 2007, והצהיר שערך עם התובע שיחה אישית ואף הייתה בנושא שיחה מחלקתית שבהן הסביר את החובה לעבוד כ-20 שעות נוספות בחודש. עובדה זו תואמת את המייל משנת 2012 שנוסח באופן שברור ממנו כי אין מדובר בדרישה חדשה.

מר אדלר העיד בחקירה הנגדית שחזר והזכיר נושא זה לעובדים פעמים רבות. עדותו הייתה מהימנה וקוהרנטית.
וכך העיד (עמ' 71 לפרוטוקול):

"ש. אתה טוען שחזרת על הציפיות שלך. לא חשבת לרשום את זה ולהחתים אותם על טופס רשמי?
ת. לא. קודם כל במעמד הריאיון עם העובדים אני מחדד להם את הדרישה של החברה לעבוד כ 20 שעות נוספות. זה עולה חד משמעית בראיון של העובד. כשהעברתי את הדרישה לעובדים אני בשגרה עוקב אחרי היישום של הדרישה הזו כמו שאני עוקב אחרי כל הדרישות. במידה וראיתי צורך לחזור ולחדד את הבקשה אני עושה את זה באופן אישי. אני לא רושם את זה."

ובהמשך אותו עמוד:

"ש. תאשר לי שאתה לא זוכר שאמרת לכל תובע ספציפי שיש לו את הדרישה של 20 שעות?
ת. אני בפירוש אמרתי את זה לאנשים. אני דואג ואני יכול להעיד על עצמי שאני דואג לעשות את הדברים האלה כדי שלא יהיה מקום לשאלות אחר כך. אני דואג להעביר את זה במהלך הריאיון הראשון וגם מזכיר את זה אחר כך. לראיה אתה יכול לראות שהוא עומד בדרישה שלי של סביב 20 שעות נוספות. "

גם בחינה בפועל של ממוצע השעות הנוספות שביצע התובע גבלב, כמו תובעים אחרים, מעלה שהוא ביצע לרוב סביב כ-20 שעות נוספות בחודש – כ- 240 בשנה בממוצע: 178.1 ש"נ בשנת 2007, 255.6 בשנת 2008, 235.9 בשנת 2009, 259.6 בשנת 2010, 250.3 בשנת 2011, 220.7 בשנת 2012, 237.8 בשנת 2013, 213 בשנת 2014, 219.2 בשנת 2015, 136.1 בשנת 2016 (ינואר-ספטמבר).
(הנתונים מטבלאות התובעים שהוגשו לתיק, שלא היו שנויות במחלוקת).

לזאת מצטרפת עדותו של מר רודמן כי הדרישה להישאר 20 ש"נ התחילה "מתי שהתחלנו לקבל משכורת גלובאלית".

לא התובע ולא מי מיתר התובעים פנה בדרישה בעניין תשלום השעות הנוספות קודם לשינוי תלוש השכר בשנת 2016. גם עובדה זו מלמדת כי ידוע היה להם כי השכר כולל תשלום עבור 20 הש"נ שנדרשו לעבוד.

מכל האמור אנו קובעים כי התובע גבלב ידע שעליו לבצע כ- 20 שעות נוספות בחודש, וכי התשלום עבור שעות אלו כלול בשכרו החודשי.

יחד עם זאת, משלא הייתה הפרדה בסכום המשולם עבור כל רכיב – השעות הרגילות והשעות הנוספות , וגם לנוכח שינויי השכר במהלך התקופה, לא ניתן היה לחשב את תגמול הש"נ המדויק ולוודא כי התובע קיבל את מלוא התמורה המגיעה בגין השעות הנוספות.

לפיכך, ולנוכח קביעתנו כי שכרו של התובע השתלם לו עבור 206 שעות חודשיות, קיבל התובע למעשה את ערך השעה הרגיל עבור העבודה בשעות נוספות והוא זכאי לקבלת הפרש בגובה התוספת המוגדלת בשיעור 25% ו-50% , וזאת בהתבסס על תעריף שעתי המחושב לפי שכרו החודשי של התובע בחלוקה ל-206.

התביעה הוגשה במרץ 2016 ולכן התקופה שלא התיישנה היא מחודש מרץ 2009.

תביעת התובע גבלב ל"מענקים" בגין שנים שבהן עבד יותר מ-240 שעות נוספות בשנה, בנוסף לגמול השעות הנוספות הנתבע, נתבעה רק בסיכומים, מהווה הרחבת חזית והיא נדחית.

בהקשר זה יצוין, כי בממוצע של כל התקופה הרלוונטית בת 7 שנים, התובע מר גבלב ביצע בממוצע 19. 28 שעות נוספות בחודש ועל כן בנסיבות אלו איננו פוסקים הפרשים מעבר לעשרים שעות בחודש.

נציין כי הן ביחס למר גבלב והן ביחס ליתר התובעים, ערך השעה נקבע מחלוקת השכר ב-206; ממנו נגזרו ההפרשים לתשלום בכל תעריף; כמות השעות נקבעה בהתאם לטבלה שהגישו התובעים ביום 9.11.16 ושהנתונים המספריים בה לא היו שנויים במחלוקת.

וזה חישוב ההפרשים המגיעים לתובע מר גבלב:

על הנתבעת לשלם לתובע מר גבלב הפרשי שעות נוספות בסך של 27,417.02 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.9.2011 ועד התשלום בפועל.
בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע מר גבלב שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תביעתו של מר בקמן ויצ'סלב בסע"ש 14616-05-16

מר בקמן ויצ'סלב (להלן – התובע מר בקמן ) החל לעבוד בנתבעת ביום 11.5.2008.

מתחילת עבודתו נכתב בתלוש השכר ששכרו הוא 9,000 ₪. כן צוינו מספר השעות הנוספות שביצע בפועל בכל חודש בלא שצוינה התמורה בעבורן.

בחודש מרץ 2016 ביצעה הנתבעת הפרדה בתלוש השכר כך שרכיב המשכורת ורכיב השעות הנוספות הגלובלי נרשמו בנפרד ובמובחן וביחס לכל רכיב נכתב הסכום שמשתלם בעדו. התובע זומן לשיחה בנוכחות מנהלו ושם הוסבר לו על השינוי.

האם סוכם עם התובע או האם היה מודע לכך ששכרו כולל עבודה בהיקף של כ-20 שעות נוספות בחודש?

התובע מר בקמן טוען כי עם קבלתו לעבודה לא נאמר לו שעליו לעבוד כ-20 שעות נוספות בכל חודש, אלא נאמר ונכתב בכל המסמ כים שקיבל כי הוא עובד 'גלובלי'.
לטענתו, רק כשנתיים לאחר תחילת עבודתו החל מנהלו הישיר מר אדלר לדרוש ביצוע של כ-20 שעות נוספות בכל חודש.
כן טען התובע מר בקמן כי המייל ששלח מר אדלר בתחילת שנת 2012 מצביע על כך שהדרישה לעבודה בשעות נוספות באה מצדו כמנהלם הישיר, ולא מצד הנהלת החברה.
התובע טען בסעיף 24 לתצהירו כי "בכל שנות עבודתו בנתבעת הוא עבד ללא תמורה מאות שעות נוספות", ובהתאם לתחשיב שהגיש סך תביעתו מסתכם ב -134,742 ₪.

לטענת הנתבעת, באמצעות מר אדלר מנהלו של התובע, הבהיר מר אדלר לתובע כי השכר המוצע לעבודה כמהנדס הוא שכר גלובלי המגלם בתוכו גם גמול בגין עבודה צפויה של כ-20 שעות נוספות בחודש. הדבר הוסבר לתובע גם ממנהלת משא"ן גב' בן זקן שהעידה על כך.
מר אדלר טען כי המייל ששלח ב-1.2.2012 מוכיח גם הוא שהתובע ידע שהוא נדרש לעבוד כ-20 שעות נוספות בחודש.
התובע אכן עבד כ-20 ש"נ בממוצע מידי חודש, אישר כי הוא מכיר ויודע את הזכאות ואת אופן חישוב השעות הנוספות לפי החוק אולם לא פנה לנתבעת כל השנים בדרישה לתשלום. עובדות אלו מוכיחות כי ידע ששכרו כולל תשלום עבור 20 שעות נוספות אותן נדרש לעבוד.

לטענת הנתבעת התובע לא קופח בשכרו, שכרו אינו בגדר "שכר כולל", התביעה נגועה בחוסר תום לב קיצוני ומכל האמור יש לדחותה.

הכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת כלל הראיות שהונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע מר בקמן ידע מעת קבלתו לעבודה שבשכרו החודשי מגולמת תמורה גם עבור עבודה נדרשת של כ-20 שעות נוספות.
ואלה טעמינו.

עדותו של מר אדלר כי הציג בפני העובדים בריאיון העבודה את הדרישה לעבוד כ-20 ש"נ בחודש וכי שכרם כולל תמורה בגין כך, עשתה עלינו רושם מהימן ומתיישבת עם יתר הראיות לרבות עבודה בפועל בהיקף כזה והיעדר כל פניות מצד העובדים בנוגע לתשלום השעות הנוספות במשך שנים.

התובע העיד והודה שבמקומות עבודה קודמים הוא קיבל שכר עבור עבודה בשעות נוספות ושהוא "ידע איך משלמים שעות נוספות" (עמ' 10 לפרוטוקול).

ואולם, התובע העיד כי לא פנה לאף אחד בנתבעת בדרישה ו/או בשאלה מדוע אינו מקבל שכר עבור עבודתו בשעות נוספות (עמ' 11-12 לפרוטוקול).

כאשר נשאל אם פנה בעניין זה לנתבעת השיב כי לא פנה כי לא מצא את החוזה שלו בבית (עמ' 12). בהמשך טען כי בשנת 2010 נדרש לעבוד 20 ש"נ אולם לא פנה בעניין התשלום כי הוא עובד חדש ויותר טוב לשתוק (עמ' 13) ובתשובה לשאלת בית הדין מה קורה מבחינת התשלום אם הוא נשאר אחרי שעות העבודה, מה הוא הבין, השיב התובע תשובה מתחמקת כי "העדפתי שלא לשאול שאלו ת. אני לא שאלתי לעצמי את השאלה מה קורה עם התשלום עבור השעות האלה" (עמ' 14).
תשובותיו המשתנות והסבריו אלו של התובע אינם אמינים בעינינו. מקובלת עלינו בעניין זה טענת הנתבעת כי התובע ידע שהתמורה כלולה בשכרו ומשום כך לא פנה בעניין.

העד מטעם הנתבעת מר אדלר העיד כי הדרישה הייתה וקוימה על ידי התובעים כולם והתובע מר בקמן בכלל זאת, ועדותו הייתה משכנעת ואמינה.

מממוצע השעות הנוספות החודשי שביצע התובע בפועל עולה כי הממוצע השנתי היה כ-20 שעות נוספות, בהתאם לנדרש ולמצופה ממנו.

כאמור, התובע ידע על כי קיימת מכוח החוק זכאות לקבלת גמול עבור עבודה בשעות נוספות. התובע התחמק מלתת תשובה מניחה את הדעת מדוע לא פנה כל השנים, הגם שלדבריו עבד מאות שעות בלי שלטענתו כעת קיבל בגינן כל תמורה.

בפנייתו מיום 11.2.16 למנהלת משאבי אנוש הגב' זילברשטיין (נספחים 2-3 לתצהירה) הוא כתב: "אני כעובד גלובלי נאלץ ע"י ההנהלה לעבוד מינימום 20 שעות נוספות.."
גם מכאן מובן שהתובע ידע שעליו לעבוד 20 שעות נוספות. הוא לא טען בפני גב' זילברשטיין שעובדה זו התגלתה לו רק לאחרונה ואף לא טען שעובדה זו לא הובאה לידיעתו בזמן שהתקבל לעבודה או בשנת 2010 כפי שטען בחקירתו .

לנוכח אלה, מסקנתנו היא שהתובע מר בקמן ידע שבשכרו מגולם גמול עבור עבודתו בשעות נוספות, והוא ידע ששכרו כולל תמורה עבור עבודה נדרשת בהיקף של כ-20 שעות נוספות בכל חודש. משום כך גם לא פנה ולא דרש תשלום במהלך שנות עבודתו הרבות מאז 2008.

יחד עם זאת, משלא הייתה הפרדה בסכום התשלום עבור כל רכיב – השעות הרגילות והשעות הנוספות וכפי שקבענו בעניינו של מר גבלב לעיל, זכאי התובע להפרש שבין תעריף שעה רגילה לבין התוספת המוגדלת עבור שעה נוספת, בהתאם לכמות השעות הנוספות שביצע בפועל בתעריף של 125% ובתערי ף של 150%.

יצוין כי במהלך התקופה הרלוונטית של 7 שנים, התובע עבד בהיקף של 17.7 שעות נוספות בחודש בממוצע , היקף העומד במסגרת השעות המשולמות.

תביעת התובע מר בקמן הוגשה בחודש מאי 2016 ולכן התקופה שלא התיישנה היא מחודש מאי 2009.

בשים לב לקביעותינו לעיל, ההפרשים להם זכאי התובע מר בקמן הינם כמפורט להלן:

הנתבעת תשלם לתובע מר בקמן הפרשי שעות נוספות בסך של 22,478.49 ₪.
סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.9.2011 ועד התשלום בפועל.
בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע מר בקמן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תביעתו של מר רומן ורניק בסע"ש 13914-05-16

מר רומן ורניק הוא מהנדס שהחל לעבוד בנתבעת ביום 28.3.2010.
מהחודש הראשון לעבודתו, קיבל מר ורניק תלוש שכר בו נרשם שכרו שעמד על סך כולל של 9,900 ₪. בתלוש השכר צוינה כמות השעות הנוספות שביצע, בלי שצוינה תמורה שמשתלמת בעד שעות אלו.

גם אצל מר ורניק ביצעה הנתבעת בחודש מרץ 2016 הפרדה בתלוש השכר כך שרכיב המשכורת ורכיב השעות הנוספות רשומים בנפרד ובמובחן וביחס לכל רכיב נכתב הסכום שמשתלם בעדו. התובע זומן לשיחה בנוכחות מנהלו ושם הוסבר לו על השינוי.

ביום 22.6.17 הודיע התובע מר ורניק על התפטרותו מהנתבעת.

האם התובע מר ורניק היה מודע לכך ששכרו כולל תגמול עבור עבודה בהיקף של כ-20 שעות נוספות בחודש?

לטענת התובע, כאשר החל לעבוד בנתבעת נערכה לו שיחה עם מנהלו מר מרסל לצטר שבה נאמר לו בעל פה כי " יש צפי לעבודה בשעות נוספות במספר לא קבוע של כ-20 שעות נוספות בחודש". עוד הוא טוען כי נאמר לו שהגמול שלו הוא גלובלי, אך לא הוזכר כי התשלום עבור 20 השעות מגולם בשכרו ה'גלובלי'. לטענתו עוד , גם כאשר עבד מעל 20 שעות, הנתבעת לא שילמה לו גמול שעות נוספות.

לטענת הנתבעת, טענתו של התובע מר ורניק כוללת בתוכה סתירה מובנית משהוא טוען שנאמר לו עם קבלתו לעבודה כי יש צפי להישאר כ-20 שעות נוספות. הנתבעת שבה על טענותיה כי התובע מר ורניק, כמו יתר התובעים, היה מודע לכך ששכרו כולל תמורה גם עבור עבודה בהיקף של כ-20 שעות נוספות בחודש .

הכרעה

התובע מר ורניק העיד (בעמ' 38 לפרוטוקול) שעבד במקומות עבודה קודמים שם קיבל שכר שעות נוספות לפי עבודה בפועל, בנפרד משכר הבסיס (עבור 186 שעות).

התובע אישר כי טרם קבלתו לעבודה בנתבעת ידע שעל פי החוק יש לשלם שכר בסיס עבור משרה בהיקף של 186 שעות ומעבר לזה משלמים שעות נוספות בשיעור 125% ו- 150% וכן ידע כיצד מחושב הגמול.

אשר לקבלתו ולתנאי עבודתו אצל הנתבעת הצהיר התובע בתצהירו וציין זאת אף במייל ששלח לגב' זילברשטיין ביום 04.04.2016 כי:

"כשהתקבלתי לעבודה ב-2010 לטורבין ג'ט, נאמר לי בעל פה שהשכר 9,900 שקיבלתי הוא גלובלי ויש צפי להישאר 20 שעות נוספות. אך לא נאמר שתשלום עבור עבודה בשעות הנוספות יהיה כלול בתוך אותו שכר של 9,900".

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בריאיון הקבלה עם מר מרסל לצטר נאמר לו כי יש דרישה לעבוד כ-20 שעות נוספות בחודש, וכי השכר הינו גלובלי.
עם זאת טען, כי הבין וחשב שעל השעות הנוספות יקבל כסף בנפרד.
משנשאל מה עשה אם כך כשנוכח שאינו מקבל תשלום נוסף עבור השעות הנוספות השיב התובע כי אז הבין את משמעות השכר הגלובלי , מהחודש השני לעבודתו (עמ' 39 לפרוטוקול).

למעט מקרים ספורים ובודדים, עבד התובע עד 20 שעות נוספות בחודש.
התובע לא פנה במהלך שנות עבודתו בדרישה לתשלום גמול שעות נוספות אף שידע לטענתו על הוראות החוק לאור ניסיונו ממקומות עבודה קודמים.
עובדות אלו מלמדות כי אכן ידע כי שכרו משולם עבור כ-206 שעות עבודה בחודש.

מר מרסל לצטר העיד בצורה מהימנה כי הוא הודיע לתובע מר ורניק בריאיון העבודה על כך ששכרו הינו גלובאלי כולל ציפייה לעבודה ב-20 שעות נוספות בחודש. הציפייה הייתה לכ-20 שעות נוספות לחודש כאשר על פחות מ-15 שעות נוספות בחודש הוא היה מעיר. אם הייתה חריגה משמעותית כלפי מעלה במספר השעות היה צורך באישור ונקבע מנגנון של פיצוי כספי (עמ' 67 לפרוטוקול).

לנוכח עדותו של מר לצטר והודאתו של התובע כי נאמר לו עוד בריאיון העבודה שעליו לעבוד כ-20 שעות נוספות בחודש וכי שכרו הינו גלובלי , תמוהה טענתו כעת כי לא שולם לו שכר בעד אותן 20 שעות .

התובע הודה כי הוא הכיר את הוראות החוק בעניין זה, הבין כבר מראשית עבודתו כי משולם לו שכר גלובלי הכולל תשלום עבור השעות הנוספות, ולאורך שנות עבודתו כלל לא פנה בדרישה בעניין.

התובע ידע על הציפיה לעבוד כ-20 שעות נוספות תמורת השכר הגלובלי ובפועל לא חרג מהיקף זה ( בממוצע של כל תקופת עבודתו, 6 שנים, התובע ביצע 14.2 שעות נוספות בחודש בממוצע).

על כן, אנו קובעים כי התובע מר ורניק היה מודע לכך ששכרו כולל תמורת עבודה בשעות נוספות בהיקף של כ-20 שעות בחודש.

עם זאת, וכפי שקבענו לעיל, משלא הייתה הפרדה בסכום התשלום עבור השעות הרגילות ו-20 השעות הנוספות זכאי הוא לקבלת ההפרש שבין תעריף השעה הרגילה (לפי חישוב השכר בחלוקה ל-206) לבין התוספת עבור כל שעה נוספת, בהתאם לכמות השעות הנוספות שביצע בפועל בכל שנה בתעריף של 125% ובתערי ף של 150%.

התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש מרץ 2010.
וזהו פירוט סכומי זכאותו של מר ורניק :

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע מר רומן ורניק הפרשי שעות נוספות בסך של 16,306.34 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.3.2013 ועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע מר רומן ורניק שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תביעתו של מר גבריאל ששון בסע"ש 13485-05-16

רקע כללי

התובע מר גבריאל שש ון הוא מהנדס שהחל לעבוד בנתבעת ביום 24.02.2008 בשכר כולל של 9,000 ₪. בתלוש שכרו נרשמה כמות השעות הנוספות שביצע מדי חודש, ללא שנרשמה התמורה בעדן.

בחודש מרץ 2016 ביצעה הנתבעת הפרדה בתלוש השכר כך שרכיב המשכורת ורכיב השעות הנוספות הגלובלי נרשמו בנפרד ובמובחן וביחס לכל רכיב נכתב הסכום שמשתלם בעדו. התובע זומן לשיחה בנוכחות מנהלו ושם הוסבר לו על השינוי.

לטענת התובע, בתחילת עבודתו נערך לו ראיון עבודה שבמסגרתו הובהר לו כי תנאי השכר הם 9,000 ₪ גלובליים וכי יידרש לעבוד בשעות נוספות מידי פעם לפי הצורך. לא צוין כי מדובר על 20 שעות נוספות בחודש ששכרם מגולם בתוך שכרו החודשי.
לטענתו רק בחודש 11.2009, כשנה וחצי לאחר שהחל לעבוד בנתבעת, הובהר לו שמצופה ממנו לתת תרומה נוספת של כ-20 שעות נוספות בחודש. לא נטען כי התשלום עבורן כלול בשכר.
לטענתו בתצהירו, עבד פעמים רבות לפי הצורך גם מעל 20 שעות נוספות בחודש ולא קיבל תמורה עבור שעות אלו.

לטענת הנתבעת, לתובע היה ברור ששכרו כולל תמורה עבור העבודה בשעות נוספות בהיקף של כ-20 שעות בחודש.
מר מרסל לצטר, שהיה מנהלו של התובע, הצהיר כי בריאיון העבודה בשנת 2008 הבהיר לתובע כי השכר המוצע הינו שכר גלובלי הכולל גמול בגין עבודה של כ-20 שעות נוספות. עוד הצהיר כי למהנדסים ובכללם התובע היה ברור ששכרם מגלם גמול עבודה של כ-20 שעות נוספות.

בחודש נובמבר 2009 בריאיון עם מר לצטר נרשם כי הובהר לתובע משמעות של שכר גלובלי וכי יש דרישה לעבוד כ-20 שעות נוספות בחודש בממוצע . סיכום הריאיון מיום 4.11.2009 הוגש וסומן נ/5.

הכרעה

מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת ועדותו של מר לצטר על פני עדות התובע שלא הייתה מהימנה בעינינו.

בניגוד גמור לטענותיו של התובע ולאמור בתצהירו כי מעולם לא ידע או חשב כי השכר שלו כולל תשלום עבור 20 שעות נוספות, הרי שממסמך נ/5 ומחקירתו הנגדית של התובע עולה כי לפחות בשנת 2009, כשנה לאחר תחילת עבודתו, ידע התובע כי שכרו כולל תגמול עבור עבודה בשעות נוספות של כ-20 שעות בחודש.

בעמ' 17 לפרוטוקול, נשאל התובע:

"ש. ...האם לפחות מהשיחה הזו ב-11/2009 אתה יודע היטב שנדרש ממך לעבוד בממוצע 20 שעות נוספות ?
ת. כן.
ש. הוא קשר בין השכר לבין ה-20 שעות נוספות?
ת. כן."

גם טענתו של התובע כי עבד "פעמים רבות" למעלה מ-20 שעות נוספות בחודש אינה מתיישבת עם הטבלה שצורפה על ידי בא כוחו ממנה עולה כי במהלך עבודתו בתקופה הרלוונטית לתביעה ולמעלה מכך, במשך תקופה של כ- 8 שנים ויותר, עבד בהיקף של יותר מ-20 שעות נוספות בחודש כ-10 פעמים בלבד, כאשר ממוצע השעות הנוספות השנתי לא עלה מעולם על 240 שעות.

בשים לב להודאתו של התובע עצמו, הרי שלכל הפחות מחודש 11.09 ידע התובע ששכרו כולל גמול עבור עבודה בכ-20 שעות נוספות בחודש.

גם ביחס לתקופה שקדמה לנובמבר 2009 אנו קובעים כי התובע ידע ששכרו כולל גמול עבור 20 שעות עבודה נוספות בחודש.

התובע העיד שעבד במקומות עבודה קודמים וידע שעל הנתבעת לשלם לו עבור העבודה בשעות נוספות (עמ' 16 לפרוטוקול).
התרשמנו שמדובר באדם משכיל שמבין את חובותיו וזכויותיו. התובע לא פנה
מעולם לנתבעת בדרישה לתשלום שעות נוספות שכן הבין את משמעות היותו של
השכר גלובלי ככולל תשלום עבור השעות הנוספות.
יש לזכור שגם יתר המהנדסים עבדו באופן דומה. התובע אישר כי דיבר עם
עובדים אחרים על השכר, כי מדובר בעובדים שאינם בתביעה ושהוא מניח שגם
הם עובדים גלובליים.
משנשאל אם אמרו לו שהשכר פעם היה נמוך ואז המשכורת עברה לגלובלי טען
שאינו זוכר (עמ' 17 לפרוטוקול).

מר לצטר העיד כי סביר מאד שגם בריאיון עם התובע העלה את הנושא שהשכר
גלובלי והוא צריך לעבוד כ-20 שעות נוספות. מעדיפים אנו כאמור את עדותו של
מר לצטר על פני עדות התובע.

לנוכח כל אלה, אנו קובעים כי התובע ידע כי שכרו הוא שכר גלובלי הכולל עבודה של כ-20 שעות נוספות בחודש וכי התמורה בגין שעות אלו מגולמת בשכרו החודשי.

ואולם, וכפי שקבענו לעיל, משלא הייתה הפרדה בסכום התשלום עבור השעות הרגילות ו-20 השעות הנוספות זכאי התובע לקבלת ההפרש שבין תעריף השעה הרגילה (לפי חישוב השכר בחלוקה ל-206) לבין התוספת עבור כל שעה נוספת, בהתאם לכמות השעות הנוספות שביצע בפועל בכל שנה בתעריף של 125% ובתעריף של 150%.

התביעה הוגשה בחודש מאי 2016 ולכן התקופה שלא התיישנה היא מחודש מאי 2009.

וזהו הפירוט:

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע מר גבריאל ששון הפרשי שעות נוספות בסך של 19,395.4 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.3.2013 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

103. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע מר גבריאל ששון שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תביעתו של מר א יבגני ס רבריאנקוב בסע"ש 13302-05-16

רקע כללי

מר איבגני סר בריאנקוב החל לעבוד בנתבעת ביום 18.09.2008 בתפקיד הנדסאי.

מחודש ספטמבר 2008 ועד חודש אוקטובר 2009 שכר היסוד של התובע עמד על 5,022 ₪ ובחודש נובמבר 2009 שכר היסוד עלה ל-7,038 ₪.
מתחילת עבודתו ועד לחודש דצמבר 2011 שילמה הנתבעת לתובע שעות נוספות בהתאם לתעריף השעתי שלו ולפי מספר השעות הנוספות שעבד בפועל.
תביעת התובע אינה מתייחסת לתקופת עבודה זו.

מחודש ינואר 2012 ועד לחודש פברואר 2016, שונתה צורת התשלום לתובע כך ששכרו של התובע שולם בהתאם לאופן ששולם שכרם של יתר התובעים – רכיב משכורת עם תמורה בצידו (9,900 ₪) , ורישום של כמות שעות נוספות שבוצעו ללא שנרשמה תמורה בצידן.

במרץ 2016 שונה אופן התשלום פעם נוספת כך שהופרד בתלוש השכר הסכום בגין משכורת ובגין ביצוע של כ-20 שעות נוספות.

הצדדים חלוקים באשר לסיבה לעליה בשכר בחודש 11.09. הנתבעת טענה כי השכר הועלה מכיוון ש"התובע קודם לתפקיד של מטלורג, היינו: תפקיד של מהנדס". מנגד, התובע טען כי הוא לא קודם לתפקיד מהנדס באותו מועד וכי ההעלאה בשכר בחודש 11.09 בוצעה ללא קשר לקידומו בתפקיד שכן מהות עבודתו לא השתנתה.
יצוין כבר עתה כי איננו מוצאים לדרוש להכריע במחלוקת זו אם כי, ממסמכי החברה מזמן אמת עולה כי ההעלאה נבעה מהשינוי בהגדרת תפקיד התובע, כגרסת הנתבעת (מוצגים נ/3א ו – נ/3ב').

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעת הודיעה לו כי מחודש ינואר 2012 שכרו יהיה 9,900 ₪ גלובלי. התובע טוען כי לא נאמר לו ששכרו מגלם בתוכו שכר של 20 שעות נוספות בחודש. לטענתו, ההעלאה בשכר במועד זה היא בעקבות שינוי תפקידו והמעבר ל תפקיד מהנדס.

התובע טען כי גילה את העובדה ששכרו כולל גמול עבודה בשעות נוספות בהיקף של כ-20 שעות בחודש רק בתחילת שנת 2016 , זאת לאחר שקיבל ייעוץ משפטי שלפיו נודע לו שהוא זכאי לקבל תשלום נוסף על השעות הנוספות שהוא מבצע, ומשפנה למנהליו בשאלה מדוע הוא לא מקבל תשלום עבור השעות הנוספות, אמר לו מנהלו מר אדלר כי שכרו כולל גמול עבור עבודה ב-20 שעות נוספות בחודש.

הנתבעת טענה כי התובע הוא שביקש לעבור בשנת 2012 למשכורת גלובלית כמו יתר המהנדסים, כך שגמול השעות הנוספות ייחשב כחלק משכרו הקובע להפרשות. הנתבעת הסכימה לבקשת התובע, שכרו עודכן ותנאי העסקתו השתפרו משמעותית, תוך שנדרש לעבוד פחות שעות נוספות ושכרו כלל עבודה של כ-20 שעות נוספות בחודש בלבד (לעומת כ-40 שעות נוספות בממוצע לחודש שעבד קודם לשינוי).

הנתבעת טענה כי העובדה ששכרו כולל עבודה ב-20 שעות נוספות בחודש הייתה ברורה וידועה לתובע ונאמרה לו על ידי מנהלו מר אדלר.

לטענתה בשנתיים שקדמו לשינוי, התובע עבד בממוצע כ-40 שעות נוספות בחודש, ולאחר השינו י ממוצע השעות הנוספות ירד ל-20, ומכאן יש ללמוד שהתובע ידע שממוצע השעות שעליו לבצע הוא כ-20 בחודש.

לטענת הנתבעת, לאחר שינוי שכרו ב-2012 התובע מעולם לא פנה בטענה שאינו מקבל שכר עבור העבודה בשעות נוספות.

בהקשר זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בתחילת שנת 2013 הודיע התובע כי בכוונתו לסיים את העבודה בנתבעת, משלא ראה אופק ניהולי ועל רקע אי שביעות רצון משכרו. נערכה לו שיחה בנוכחות גב' אירית בן זקן ומר גיא אדלר, שכרו הועלה ל- 12,000 ₪ גלובלי והובטח לראות בו כעתודה ניהולית במידת הצורך. באותו מעמד, התובע לא טען כי אינו מקבל תשלום עבור השעות הנוספות שמבצע והדבר מלמד כי היה ברור לו שבשכרו מגולם תשלום עבור אותן השעות.

הכרעה

האם ידע התובע ששכרו מחודש 1.12 כולל תגמול שעות נוספות ?

מהראיות שבפנינו שוכנענו שהתובע היה מודע לכך ששכרו כולל תגמול עבור עבודה בשעות נוספות, ואלה טעמינו:

במשך למעלה מ-3 שנים ( בתקופה שקדמה לשינוי מ-2012) קיבל התובע שכר עבור השעות הנוספות בהתאם לשעות הנוספות שביצע בפועל. היינו, הוא היה מודע לכך שכאשר הוא עובד מעל ל-186 שעות בחודש, הוא זכאי לתשלום נוסף עבור שעות אלו.

התובע הודה בחקירתו כי עוד קודם לעבודתו בנתבעת עבד במשך 6 שנים בתנובה ו קיבל שעות נוספות. כן אישר, כי הוא ידע על הזכות לקבלת שעות נוספות מכוח חוק ו "איך מחשבים את זה" (עמ' 30 לפרוטוקול).

עוד הודה התובע כי עד סוף 2011 הבין כי החברה משלמת לו שעות נוספות כי זה החוק (עמ' 30 לפרוטוקול).

עם זאת, בהמשך חקירתו, משנשאל מדוע לא דרש תשלום שעות נוספות לאחר שינוי שכרו מ- 1.2012 ל-9,900 ₪ ללא ציון קבלת תשלום נפרד עבור השעות הנוספות שביצע טען התובע "אני מכיר את החוקים בארץ? לא מכיר אותם" (עמ' 33 לפרוטוקול).
תשובה זו הינה מיתממת ובלתי מהימנה.

זאת ועוד. בתקופה שלאחר השינוי, שכרו של התובע הועלה מ-7,038 ₪ ל-9,900 ₪ - עליה של כ-40%.
במכתב מחודש ינואר 2012 שנמסר לתובע עם העדכון נכתב במפורש שהשכר כולל תמורה בגין שעות נוספות. גרסת התובע בחקירתו כי לא הבין את הכתוב במכתב כי השכר "כולל תמורה בעד שעות נוספות" אינה מהימנה כלל.
כמו כן, התובע העיד והודה כי הייתה מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות וכי ידע מתי יעבוד בשעות נוספות וכמה וכי על כך הוא מקבל 9,900 ₪ (עמ' 35 לפרוטוקול).

נוסף על כך, הגם שבשנת 2013 ביקש להתפטר בטענה שאינו שבע רצון מסיכויי הקידום ומשכרו, הוא לא העלה כלל את עניין השעות הנוספות שמבצע מדי חודש, ושנרשמו בבירור בתלוש השכר, חרף הודאתו כי ידע שלפי חוק ישנה זכאות לקבלת שעות נוספות ואף את דרך החישוב שלהן.
התובע הודה כי "על שעות נוספות לא היה בכלל דיבור" (עמ' 35 לפרוטוקול).
בעקבות העלאה בשכרו לסך של 12,000 ₪ גלובלי נשאר התובע לעבוד בחברה.

הנה כי כן, התובע היה מודע לכך שזכותו לקבל גמול עבור העבודה בשעות נוספות; רכיב ה'משכורת' שלו עודכן בצורה משמעותית ובמקביל הפסיקו לשלם לו שעות נוספות עבור עבודה בפועל; והוא מעולם לא פנה לנתבעת בטענה שאינו מקבל גמול שעות נוספות – צירוף עובדות אלו יחד עם גרסת הנתבעת, המהימנה עלינו, מביא למסקנתנו שהתובע היה מודע לכך ששכרו כולל עבודה בשעות נוספות.

האם התובע היה מודע לכך ששכרו כולל עבודה בשעות נוספות בשיעור של 20 שעות בחודש?

גם לשאלה זו התשובה היא חיובית.
התובע הצהיר שרק בתחילת 2016 נאמר לו ששכרו כולל 20 שעות נוספות בחודש. מנגד הוגש תצהירו של מר אדלר שטען שאמר לתובע שבשכרו מגולם גמול עבודה בשעות נוספות בהיקף של 20 שעות בחודש. מעדיפים אנו את עדות מר אדלר שהייתה מהימנה ונתמכת אף בראיות נוספות.
הוכח בפנינו כי ממוצע השעות הנוספות שביצע התובע בפועל ירד באופן דרסטי מכ-40 שעות בחודש לכ-20 שעות בחודש. הסברו של התובע כי היקף העבודה ירד משהובאו עובדים נוספים למחלקה נטען בעלמא, ולא הוכח ומכל מקום, אין בו כדי לסתור טענת הנתבעת כי התובע נדרש לעבוד כ-20 שעות נוספות בלבד כנגד התמורה שהוספה לשכרו, לעומת השעות הנוספות הרבות שביצע קודם לכן.

יודגש, כי בתקופה שקדמה לשינוי השכר היה התובע מקבל בערך אותו שכר, עבור עבודה של כ-35-40 שעות נוספות בחודש, משמע – ה הסדר החדש הביא לשיפור בתנאי העסקתו הן מבחינת הפחתת שעות העבודה הנדרשות כנגד אותו גובה שכר והן בחישוב זכויותיו הפנסיוניות על מלוא השכר ולא רק על שכר הבסיס כמקודם.
משלא הייתה הפרדה בסכום התשלום עבור כל רכיב – רכיב השעות הרגילות ו-20 השעות הנוספות – וכאמור לעיל, שכרו של התובע השתלם לו לפי 206 שעות חודשיות, זכאי הוא כפי שקבענו ביחס ליתר התובעים לעיל לקבלת ההפרש של תעריף השכר המוגדל (0.25% ו- 0.5%) ממחיר השעה, בהתאם לכמות השעות הנוספות שביצע בפועל.

תקופת התביעה הרלוונטית היא מחודש ינואר 2012 ועד למועד השינוי בשכר דהיינו עד לחודש פברואר 2016 (כולל) .

וזהו הפירוט:

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע מר איבגני סרבריאנקוב הפרשי שכר בסך של 20,851.51 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.1.14 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

תשלום עבור שכר עבודה בשעות נוספות שמעבר ל-20 שעות בחודש

תביעת התובע איבגני ל"מענקים" בגין שנים שבהן עבד יותר מ-240 שעות נוספות בשנה, נתבעה רק בסיכומים, מהווה הרחבת חזית והיא נדחית.

יחד עם זאת, במשך כל תקופת התביעה – 50 חודשים – ביצע התובע איבגני 1,067.3 שעות נוספות, ובממוצע – 21.3 שעות נוספות בחודש.
לנוכח קביעתנו כי השכר כלל תגמול עבור 20 שעות נוספות לחודש בלבד , על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי השכר לשעות הנוספות שחרגו מסך זה.
השכר יחושב לפי תעריף של 150% מהשכר השעתי האחרון. ערך השעה הרגילה בהתאם לטבלה שלעיל בסעיף 122 הוא 63.66 ₪ , ומכאן שערך שעה בתעריף 150% הוא 95.49 ₪.

וזה חישוב הזכאות לשכר שעות נוספות שמעבר ל-20 ש"נ בחודש –

1.3(שעות נוספות לחודש)X 50(חודשים) X 95.49(תעריף 150% אחרון) = 6,206.85 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע מר סרבריאנקוב סך של 6,206.85 ₪ עבור שעות נוספות שביצע מעבר ל-20 שעות בחודש בממוצע .
מכיוון שסכום זה חושב בהתאם לתעריף השעה האחרון (מחודש 02.2016), סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.3.2016 ועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת שבין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע מר איבגני סרביאנקוב שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התקופה שמחודש מרץ 2016 ואילך

כפי שהובא לעיל, מחודש מרץ 2016 שינתה הנתבעת את אופן רישום השכר כך שמחודש זה והלאה פוצל בתלוש השכר רישום שכר היסוד וגמול השעות הנוספות הגלובלי.

התובעים טענו, כאמור, כי שכר הבסיס שעל פיו יש לחשב את גמול השעות הנוספות הוא השכר השעתי של כל אחד מהם כפי שצוין בתלוש השכר עובר לשינוי עד לחודש מרץ 2018, ומחודש אפריל 2018 ואילך – השכר הקודם בחלוקה ל-182 שעות.

הנתבעת טוענת מאידך כי השינוי שבוצע בשנת 2016 היה אך רישומי-טכני, הוא הוסבר לתובעים בעל פה ובכתב, ונועד לשקף באופן מדויק יותר את מבנה שכרם של התובעים.

כן היא טענה כי הובהר לתובעים כי המשך עבודתם בחברה מהווה הסכמה לתנאי ה עבודה האמורים , ואם מי מהם אינו מעוניין בתנאים אלו – שמורה לו הזכות להתפטר.

במחלוקת שנוגעת לתקופה שלאחר מרץ 2016 הדין עם הנתבעת.

כפי שקבענו לעיל, היה ברור גם לתובעים כי שכר עבודתם כולל גמול נוסף עבור 20 שעות נוספות בחודש. משהופרד הגמול שמשתלם עבור השעות הנוספות הגלובליות משכר היסוד במרץ 2016, יש לראות בהסדר זה כעונה על תנאי הפסיקה ביחס לגמול שעות נוספות גלובלי ות.
כפי שנאמר לעיל, הנתבעת קבעה את שכר השעה החדש כנגזרת מהשכר הכולל החדש, שכר שעה שהינו אף גבוה יותר משכר השעה המקורי.

לאמור נוסיף כי המשך העבודה של התובעים בנתבעת מהווה הסכמה שבהתנהגות ביחס לתנאי העבודה, ששוכנענו שהיו ידועים לתובעים וברורים להם עוד קודם להפרדה ובוודאי שידועים הם לאחריה.

לפיכך אנו קובעים כי מחודש מרץ 2016 ואילך גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לתובעים עונה על דרישות החוק והפסיקה ודין תביעת התובעים בעניין זה להידחות.

סיכום

התביעה מתקבלת בחלקה.

בגין הפרשי שכר עבודה בשעות נוספות תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים שלהלן (הסכומים עוגלו לשם הנוחות) :

לתובע 1, מר דימטרי גבלב – סך של 27,417 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.9.2011 ועד התשלום בפועל.
לתובע 2, מר ויאצ'סלב בקמן – סך של 22,478 ₪ . סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.9.2011 ועד התשלום בפועל.
לתובע 3, מר רומן ורניק – סך של 16,306 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.3.2013 ועד התשלום בפועל .
לתובע 4, מר גבריאל ששון – סך של 19,395 ₪. סך זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 1.3.2013 ועד התשלום בפועל .
לתובע 5, מר איבגני סרבריאנסקוב – סך של 20,852 ₪, אשר יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.1.14 ועד התשלום בפועל, וכן סך של 6,207 ₪ נוספים, אשר יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך 1.3.16 ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים, ש אם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ' תמוז תש"פ, (12 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אלי עשור שעבין
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

זאב שלף
נציג מעסיקים