הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 31891-02-19

12 יוני 2019

לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים): מר אברהם בן גיגי
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' אסתר אדלר
המבקשת (המבקשת):
מועצה מקומית דאליית אל כרמל
ע"י ב"כ: עו"ד רחל ינקוביץ רועה

-
המשיבים (התובעים):
1. שלבי זהר אלדין
2. יאסמין שבלי זהר אלדין
3. מראם שבלי זהר אלדין
4. עזבון המנוחה דאליה זהר אלדין ז"ל (המנוח)
כולם ע"י ב"כ: עו"ד מרולה עבוד

פסק דין
לפנינו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
העובדות והטענות שיוצגו להלן הן כאלו שעלו מכתבי הטענות, הפרוטוקולים וההחלטות שניתנו בהליך זה ובהליך קודם שניהלו הצדדים, כפי שיפורט להלן, ואין לראות בעובדות המפורטות כעובדות מוכחות על מי מהצדדים.
להלן העובדות והטענות הנדרשות לענייננו :
ביום 13.2.19, פתחו המשיבים בהליך דנן, בו רכיב תביעה אחד – קצבת שארים מכוח זכאותה של גב' דאליה זהר אלדין ז"ל (להלן: "המנוחה") לפנסיה תקציבית לתקופה שבין 1.6.06 ועד 12/09 (להלן: "תקופת התביעה").
המנוחה עבדה בעבר אצל המבקשת, החל מספטמבר 1985 ויצאה לפנסיה מוקדמת מחמת מצבה הבריאותי. ביום 1.6.06, הלכה המנוחה לעולמה ממחלה סופנית.
בעת מותה הייתה המנוחה נשואה למשיב 1. המשיבות 2 ו-3 הינן בנותיהם המשותפות של המשיב 1 והמנוחה. בן משותף נוסף לא נכלל בין התובעים בהליך דנן.
במאמר מוסגר יצויין כי, כפי הנראה, לאחר 12/09 החלו המשיבים לקבל קיצבת שאירים, המשיב 1 אישר בדיון בהליך דנן כי הוא מקבל קיצבה עד היום.
להליך זה קדם הליך 48527-04-15 בו רכיב התביעה היה זהה, למעט חישוב הריבית, ואשר הוגש על ידי המשיב 1 בלבד – משנטען שם כי שלושת ילדיהם המשותפים קטינים (להלן: "ההליך הקודם").
ההליך הקודם נמחק ביום 29.6.2016 מחמת חוסר מעש.
בחודש 2/19, כאמור, הגישו המשיבים תובענה זו. בתביעה ציינו כי יש לראות בהודאת המבקשת שניתנה בדיון קדם המשפט בהליך הקודם – כמועד ממנו יש לספור את תקופת ההתיישנות – קרי – יום 9.3.16.
ביום 31.3.19, הוגש כתב הגנה. כטענה מקדמית נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. עוד נטען כי המבקשת לא הודתה בחבות כלשהי בהליך הקודם וכן הוסבה תשומת הלב לפרוטוקול בהליך הקודם, בו כב' השופט קוגן (בתוארו דאז) מציין כי חלק מהתקופה בגינה הוגשה התביעה התיישנה. (הפרוטוקול צורף כנספח 1 לכתב ההגנה).
ביום 18.4.19, התקיים דיון בתיק דנן (להלן: "הדיון") אליו המשיבות 2 ו-3 לא התייצבו, מחמת אדיקותן, כפי שהוסבר בפתח הדיון. כמו כן, מעיון בתיק מתברר כי לא הוגש ייפוי כוח מטעמן לתיק.
נוסף על כך, הובהר על ידי המבקשת – הן במעמד הדיון והן בכתב ההגנה – כי מהמשיב 1 הייתה אמורה להישלל הזכות לקבלת קיצבת שאירים עם נישואיו מחדש יום 17.10.08. כן הועלתה טענה כי נשללת קצבת השאירים לילדים בהגיעם לגיל 20.
בתום הדיון, הצהירה ב"כ המשיבים כי בכוונתם להגיש תגובתם לעניין ההתיישנות עד ליום 20.5.19. תגובה כאמור לא הוגשה, גם לא לאחר החלטתי מיום 21.5.19, בה הוארך המועד למתן תגובה עד ליום 26.5.19 וגם לא בשעת כתיבת שורות אלו.
טענות הצדדים
אנו דנים בבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולעניין זה, המבקשת הצביעה על חלוף 13 שנים מאז 06/06 ו-8 שנים מאז 12/09 – היא התקופה בה אנו עוסקים. המבקשת כופרת בכך שבהליך הקודם הייתה הודאה מטעמה בחוב שהאריכה את תקופת ההתיישנות וגורסת כי חלה התיישנות על ההליך.
מנגד, המשיבים טענו בתביעה כי דין ההתיישנות להיספר מיום הודאתו של מר נאסר אלאדין מטעם המבקשת בהליך הקודם. בדיון הוסף כי נוכח סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ולאור גיל בנות המנוחה – המשיבות 2 ו-3, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
כאמור לעיל – הצדדים לא השלימו טיעוניהם ונוכח שתיקת המשיבים, נדון ונכריע על סמך הטענות שהוצגו לפנינו עד כה.
דיון והכרעה
תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, מסמיכות את בית הדין למחוק או לדחות תביעה על הסף. הלכה היא כי הסעד של מחיקה או דחיה על הסף סעד קיצוני וכי יש לנקוט בו במשנה זהירות (ראו - בר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה תעשיות בע"מ – שיטרית (19.10.15). בתי הדין נזהרים עוד יותר להיעתר לבקשה לסילוק על הסף. ( דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר - מפעלי הדסה לנוער (18.8.87); ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל- כהן (13.2.08). עוד נקבע כי – "אין לנעול את דלתות בית הדין בפני התובע את זכותו כדין מחמת התיישנות בלבד. מן הראוי הוא שזכויות הצדדים, החוק החל ומצבן המשפטי, יתבררו - במידת האפשר וככל הניתן - באופן המאריך את תקופת ההתיישנות. זאת, כמובן, מבלי שיפורש החוק בצורה מאולצת ומלאכותית, ומבלי שייגרם עיוות הכתוב בחוק או עיוות דין....".
סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע נפקות התיישנות "תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה" .
סעיף 5 קובע - "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; ייאמר כי זו ההוראה הכללית וכי הצדדים לא הציגו הוראת התיישנות מיוחדת למקרה הנדון.
סעיף 6 קובע - "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
הטעמים העומדים בבסיס תקופת ההתיישנות נסקרו בהרחבה בפרשת וקסלר - בין היתר, איזון בין אינטרס ההסתמכות של הנתבעת לבין תובע אשר ישן על זכויותיו משך תקופה ארוכה להגיש את התביעה, טעמים ראייתים – קושי בשמירת ראיות לאורך זמן ולאינטרס ציבורי – של הקצאת משאבים, פן כלכלי וכו'.
נזכיר – עלינו לדון בשני סעיפים בחוק ההתיישנות – הארכת תקופת ההתיישנות מכוח הודאה וקטינות. נדון בשני הסעיפים לגופם:
הארכת תקופת ההתיישנות בשל הודאה
סעיף 9 לחוק ההתיישנות – עוסק בהארכת תקופת ההתיישנות בשל הודאה וקובע - "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".
לעניין פרשנות סעיף 9 – נקבע כי "הנתבע אינו חייב להודות בזכותו הקונקרטית של התובע לסעד מסוים לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ודי לו שיודה בעובדות המבססות את זכותו הקונקרטית של התובע". משמע – "כאשר נתבע מודה כי הפר את חוזהו עם התובע, הריהו מודה מניה וביה בזכותו הקונקרטית של התובע לקבל את הסעד בו הוא חפץ, וממילא מודה הוא בעובדות המבססות אותה" .
במקרה הנדון, נתפסו המשיבים לאמירתו של נציג המבקשת בדיון בהליך הקודם מיום 9.3.16 וטענו כי זו מאריכה את תקופת ההתיישנות שהחלה במועד פטירת המנוחה 1.06.06. נוכח חשיבותם, נביא את הדברים במלואם – המודגש הינו האמירה אשר בשלה, לטענת המשיבים, יש הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות. וכך אמר מר נאסר אלאדין:
"צו ירושה התקבל ב – 21.6.09 שלפיו היורשים שלה זה בעלה, והילדים שלה. יש לה 3 ילדים. ואז הגיעו גם בעלה של המנוחה וגם אחיה והגענו להסכמה של תשלומים עבור התקופה שהיתה מ 1.6.06 עד סוף 2009 ונחתם הסכם ומ 1.1.10 בעלה התחיל לקבל קצבת שאירים כי הוא מחזיק בילדים. התקופה בין 2006 עד 10/09 זה תקופת עיריית עיר הכרמל וככל שתחול חבות לשלם צריך לצרף את מועצה מקומית עוספיה. אנחנו לא ידוע לנו על חוב כלשהו אבל ככל שיש חוב כלשהו מהתקופה הקודמת עד 9/09 עת פורקה עיריית עיר הכרמל אז צריך לצרף את מועצה מקומית עוספיא כנתבעת נוספת בתיק". [ההדגשה הוספה].
בפרשת אפי אבטחה (ראה הערת שוליים 3) הנתבעת הודתה, במסגרת פרוטוקול דיון, כי לא קיימה את הזכות לדידה נטען כי התיישנה. יחד עם זאת טענה כי התובע ויתר עליה. בית הדין קבע כי לא ניתן לוותר על זכות קוגנטית (כפי שהיה שם). אולם לצד זה נקבע כי לא היה בהודאה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, שכן ההודאה בזכות כאמור, הייתה במסגרת דיון ולאחר שבכתב ההגנה נטענה טענת התיישנות. להשוואה ראו ע"ע (ארצי) 294/09 אבו לפח (סעאבנה) - מועצה מקומית כפר קרע (20.1.2011).
ומכאן לענייננו – מדבריו של מר נאסר אלאדין ניתן להבין כי המבקשת הודתה בזכות לכאורית לקצבת שאירים לתקופה הנדונה, בד בבד הכחיש ידיעה על קיום חוב בפועל. עם זאת, בדומה לפרשת אפי אבטחה – המבקשת טענה לעניין ההתיישנות בכתב הגנתה קודם לדיון בהליך הקודם, כמו גם בהליך דנן, ולא חזרה בה מטענתה כפי שעולה במפורש מסעיף 3 להחלטה בהליך הקודם, בדיון מיום 9.3.16- "לגבי הטענה של האלמן כי הקצבה לא שולמה מחודש 6/06 עד חודש 12/09, יש לקחת בחשבון שחלק מהתקופה התיישן ומבלי לגרוע בטענת הנתבעת לגבי ההתיישנות תגיש הנתבעת תוך 30 יום לתיק בית הדין ראיות לתשלום קצבת השאירים בתקופה האמורה לעיל לרבות הסכם ככל שנחתם עם התובע שמשום מה לא הוזכר בשום מקום עד היום. העתק יועבר במישרין לב"כ התובע" (ההדגשה אינה במקור).
אי לכך, לטעמנו ולאור הוראות החוק המפורשות בעניין זה המחריגות " הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות" ולפי ההלכה הנוהגת, הרי שגם אם ניתן להבין את דבריו של מר אלאדין כהודאה בזכות (אם כי לא בסעד), הרי מדובר בהודאה המלווה לטענת התיישנות וממילא אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות כאמור.
אשר על כן, יש לדחות את התביעה של המשיב 1 וכן של המשיב 4 – עיזבון המנוחה – על הסף. נמשיך ונבחן לגבי המשיבות 2 ו-3, אשר נטען לגביהן כי תקופת ההתיישנות הוארכה בשל העובדה שהיו קטינות בזמן מסוים.
סעיף 10 לחוק ההתיישנות
סעיף 10 לחוק מאריך את תקופת ההתיישנות במקרה של קטינוּת כנאמר – "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה".
טענה זו עלתה רק בדיון ומתייחסת רק למשיבות 2 ו-3, תובעות אשר לא הוצג ייפוי כוח החתום על ידן ואשר לא התייצבו לדיון המוקדם.
אשר על כן, ונוכח העובדה כי טענה זו אינה רלוונטית למשיב 1, לא מצאנו לנכון להידרש אליה מעבר למה שנאמר כאן.
לאור האמור לעיל, כתב התביעה ככל שהוא מתייחס לזכותן של המשיבות 2 ו-3 נמחק בזאת ללא צו להוצאות.
התביעה נגד המשיבים 1 ו-4 נדחית על הסף.
המשיב 1 והוא בלבד – נוכח העדר ייפוי הכוח מטעם המשיבים האחרים – ישלם הוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין . אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום .
ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, (12 יוני 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אברהם בן גיגי
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת

אסתר אדלר
נציגת מעסיקים