הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 28515-10-15

לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה ליב
נציג ציבור (מעסיקים) מר טרודי עאמר

התובעים
1. שלום עומרי ( סע"ש 28444-10-15)
2. גיא רוזנפלד ( סע"ש 28476-10-15)
3. אנטון גורודוב ( סע"ש 28477-10-15
4. דוד יושבייב ( סע"ש 28515-10-15)
5. שולגין טל טימופיי ( סע"ש25599-11-15)

ע"י ב"כ עו"ד איתי שטאוי
-
הנתבעת
בן - בטחון (1989) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עו"ד רחל אילוז

פסק דין חלקי
מבוא

  1. הנתבעת הינה חברה המספקת שירותי שמירה ואבטחה למוסדות שונים.
  2. התובעים הועסקו כמאבטחים אצל הנתבעת בבית החולים הלל יפה בחדרה. לאחר סיום עבודתם, הגישו התובעים תביעות פרטניות בהן דרשו תשלום פיצויי פיטורים, תשלום הפרשי שכר וגמול שעות נוספות ,זכויות אחרות וכן פיצויים מכוח חוקים שונים. הואיל ונסיבות סיום עבודתם דומות, ביום 14.03.16 אוחד הדיון בחמשת התיקים בפני בית הדין, מכח תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ו -1991. מאותו המועד, הדיון נערך באופן מרוכז לגבי כל התביעות.
  3. בין הצדדים נוהלו הליכים מקדמיים והתקיימו מספר דיונים מוקדמים. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן חוות דעת ערוכות ע"י רואה החשבון בן ציון חדד. הנתבעת הגישה מטעמה תצהירים של מר בולדו , מנהל בנתבעת, בכל אחד מהתיקים. הצדדים קיימו שתי ישיבות הוכחות בפני בית הדין בימים 20.9.18 ו- 12.11.18 וסיכומים בכתב הוגשו לתיק.
  4. שלוש סוגיות עיקריות מונחות בפנינו – האחת – בנסיבות בהן לא חודש חוזה הנתבעת לאספקת שירותי אבטחה לבית החולים הלל יפה והתובעים לא קיבלו הצעתה למקומות עבודה חלופיים בשל הרעת תנאים כטענתם, האם יש לראות בתובעים כמי שהתפטרו כדין מפוטרים? שתיים – בדיקה וחישוב הפרשי השכר והזכויות להם טוענים התובעים, ככל שטענותיהם ימצאו מוצדקות. בפרט בחינת אופן חישוב השעות הנוספות ע"י הנתבעת משך תקופת העבודה. שלוש – בחינת דרישות התובעים לפיצויים המעוגנים בדברי חקיקה שונים.
  5. הדיון ייערך לגבי כל רכיב תביעה בנפרד, בתחילת הדיון יוצגו טענותיהם המשותפות של התובעים וטענות ההגנה מנגד, לאחר מכן יוצג המצב המשפטי ובהמשך תיבדק כל תביעה באופן פרטני.
  6. מינוי מומחה - לגבי חלק מרכיבי התביעה אותם בית הדין קיבל כמפורט בהמשך פסק דין זה – ימנה בית הדין מומחה לעניין זה שיבצע החישוב לגבי כל תובע בנפרד בהתאם לכללים שהוגדרו על ידנו. שכר טרחתו בכל תיק ישולם על ידי שני הצדדים באופן שווה.

ככל שהצדדים יודיעו על כך, תינתן להם שהות של 30 ימים להגיש לבית הדין הודעה בצירוף תצהיר ובה הסכומים להם זכאים התובעים, מחושבים בהתאם למתווה שנקבע בפסק הדין .
פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע
תחילה נדון בסוגיה המרכזית שעל הפרק – האם התפטרות התובעים, בנסיבות שתוארו, מהווה התפטרות כדין מפוטר כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק פיצויי פיטורין"), ודא עקא, מזכה אותם בפיצויי פיטורין ושאר הזכויות הסוציאליות הנלוות לכך .
העובדות והטענות המשותפות לכלל התובעים:
7. ביום 10.12.12, שלחה הנתבעת לכל אחד מהתובעים מכתב ובו הודיעה להם כי ביום 31.12.12 מסתיים החוזה לאספקת שירותי אבטחה למשרד הבריאות – קרי, בית החולים הלל יפה. בשל העובדה שהתובעים לא יוכלו להמשיך לעבוד יותר במקום עבודתם דאז, הנתבעת אפשרה להם לבחון שיבוץ מחדש באתרים חלופיים באותם תנאי עבודה, כטענתה. בסיום המכתב, הנתבעת רשמה כי "במידה ולא תגיע לימי השיבוץ לעבודה חלופית בתאריך שנקבע לעיל, תסיק מכך החברה כי הנך מעדיף להפסיק את עבודתך בחברתנו".
8. התובעים בחנו את תנאי העבודה החדשים שהוצעו להם ומצאו כי שיבוץ בכל אחד ממקומות העבודה שהוצעו להם יביא להרעת תנאי עבודתם. כל אחד מטעמיו הו א. חלק מהתובעים הסכימו בתחילה לשיבוץ מחדש, אך כולם חזרו מהסכמה זו כאשר בדקו לעומק את האתרים המוצעים ותנאי העבודה הספציפיים . משכך, בסופו של יום, אף לא אחד מהתובעים שובץ במקום העבודה החלופי שהוצע לו . כל אחד מהתובעים שלח מכתב פרטני לנתבעת בתחילת ינואר 2013 ובו הודיע לה החלטת ו זו.
9. משהנתבעת לא הגיבה למכתבי התובעים, ביום 14.1.2013, שלח בא כוח התובעים מכתבים פרטניים לגבי מרשיו, בהם הודיע כי בנסיבות שפורטו לעיל, מאחר ותנאי העבודה באתרים שהוצעו במסגרת השיבוץ מחדש הורעו בהשוואה למצב הקודם, יש לראות בתובעים כמי שפוטרו על ידי הנתבעת ולמסור להם מכתבי פיטורין כדין ואת הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובעים בסיום עבודתם. לגבי התובע 3 גורדוב אנטון, נרשם כי הלה יגויס למשטרת ישראל ביום 14.02.13. לאור כך, הנתבעת התבקשה לאפשר לו לעבוד עד לאותו המועד. מאותו המועד, קרי, עם גיוסו, יש לראות בו כמי שפוטר כהוראות סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין.
10. הלכה למעשה, הנתבעת לא שיבצה את כל התובעים למשמרות במתקניה החל מיום 1.1.2013. חלקם לא היו משובצים בימים האחרונים לחודש דצמבר 2012.
11. ביום 04.03.2013 התקבלו במשרד ב"כ התובעים מכתבי תשובה מטעם הנתבעת בנוגע לכל אחד מהתובעים, הנושאים תאריך 14.02.2013. במכתביה שללה הנתבעת את עמדת התובעים וטענה, בין היתר, כי הסכם העסקה עליו חתמו מחייב אותם לעבוד בכל מתקן המאובטח על ידי הנתבעת כהוראת הנתבעת לרבות העברתם ממקום עבודה למקום עבודה אחר ובלבד שהמרחק ביניהם לא יעלה על 50 ק"מ .
12. בתשובה נשלחו מכתבים על ידי בא כוח התובעים, בהם חזר על עמדת התובעים וביקש כי הנתבעת תענה לדרישותיהם, כפי שפורטו במכתבים מיום 14.01.2013. הנתבעת לא השיבה למכתבי התשובה. בחודשים אוקטובר – נובמבר 2015 הוגשו תביעות יהם לבית הדין לעבודה.
13. בכתבי התביעה טענו התובעים להתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתם אשר מזכה אותם בפיצויי פיטורים.
התשתית המשפטי ת:
14. הנטל להוכיח כי עובד התפטר כדין מפוטר כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין, רובץ על כתפי העובד אשר צריך להוכיח שלושה דברים – האחד – כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי עבודתו", השני – כי התפטר בשל אותה הרעת התנאים שהוכחה, השלישי – כי נתן למעסיק הזדמנות נאותה לתקן את המצב. ראו – ע"ע (ארצי) 54365-12-11 יעקובשוילי – נוף – ים בטחון בע"מ (ניתן ביום 28.12.14).
15. הנטל להוכיח כי לתובעים הוצע מקום עבודה חלופי בתנאים זהים לזה שעזבו, לעומת זאת, מושת על המעסיק. ראו – ע"ע (ארצי) 35666-05-16 חברת השמירה בע"מ נ' סבהט ( ניתן ביום 27.7.2017 ).
16. שאלת הרעת התנאים של העברת עובד ממקום עבודה אחד לאחר נבחנה בפסיקה במגוון סיטואציות. ראו – דב"ע נו/3-288 רשת מעונות מרגלית – כהן (ניתן ביום 16.12.96), בו קבע בית הדין כי העברת עובד ממקום עבודה למקום מרוחק יותר מהווה הרעת תנאים המזכה בהתפטרות כדין פיטורין אף שהמרחק למקום העבודה החליפי שהוצע היה על פניו סביר. כך נאמר שם – " נראה לנו כי בנסיבות הענין יש לראות בהעברת המשיבה למקום עבודה חדש, המרוחק 27 ק"מ ממקום העבודה הקודם, משום 'הרעת תנאים מוחשית', וזאת בייחוד מהטעם שאין תחבורה ישירה לאותו מקום. הטלטלות יום-יומית בשלושה אוטובוסים, שעה שסביר להניח שהמתנה לכל אחד מהם אורכת אף היא זמן, לגבי עובד שהתקבל לעבודה במקום עבודה הסמוך לביתו, מהווה הרעת תנאים מוחשית."
בדמ"ש (ב"ש) 39052-08-11 תומר ביטון - יניב מאבטחים בע"מ (ניתן ביום 29.01.13), התקבלה טענה דומה של מאבטחים שהמעסיק ביקש לנייד אותם למקום עבודה המרוחק כ-40 ק"מ ממקום העבודה הקודם. במקרה זה, לא המרחק בין מקומות העבודה גרם לבית הדין להכריע כי הורעו תנאי העבודה, אלא הקביעה כי לתובעים הוצעה מתכונת עבודה שונה מבעבר. תובע אחד נדרש לעבוד באתר עבודה אחד, בעוד שקודם לכן עבד במספר אתרים. לגבי התובע השני, נקבע כי הוצעה לו מתכונת עבודה במשמרות לילה, כשעבד קודם לכן כמעט רק במשמרות יום. בדומה לטענתו של התובע גיא בענייננו.
בדמ"ש (חי') 6820-12-08 ילנה – מועב שירותי מזון בע"מ ( ניתן ביום 10.7.13), נדון עניינם של עובדים שהמעסיק ביקש להעבירם ממקום עבודה אחד למשנהו משלא חודש החוזה הקבלני להספקת שירותי מזון . בית הדין קיבל את תביעת אחת העובדות, תוך שקבע כי הניוד מהווה הרעת תנאים . שכן " הרעה מוחשית לא מתקיימת רק כאשר מוכח 'הפסד כלכלי', הרעה מוחשית יכולה להתהוות גם כאשר מתלווה אי נוחות גדולה ומשמעותית לשינוי". ככלל, קבע בית הדין באותו המקרה כי "החלטת הנתבעת על העתקת מקום העבודה לרעננה או לרמת השרון או לתל אביב, הייתה כרוכה בהכבדה מעבר לסבירה עבור התובעים, לאור העובדה שמשך הנסיעה מחדרה לרמת השרון או לתל אביב או לרעננה בהסעה אורכת כ-45 דקות, וכאשר לוקחים בחשבון את שעות ההסעה והחזרה שהם שעות עומס בכבישים אורך זמן הנסיעה יארך הרבה מעבר למשוער בשל פקקים ועומס."
17. מנגד, הנתבעת הפנתה את בית הדין לעד"מ (ארצי) 21/03 חברת השמירה בע"מ – גל מילר (ניתן ביום 3.3.2004) (להלן: "פרשת מילר"), שם קיבל בית הדין הארצי את ערעור המעסיק על קביעת בית הדין האזורי כי העובד התפטר בדין מפוטר בעת שהועבר למקום עבודה אחר ותנאי עבודתו הורעו. בית הדין הארצי קבע כי המעסיקה שם אכן הציעה לעובד הצעות עבודה חלופיות כשזה הלין בפניה על הירידה בשכרו בשל הצבתו מחדש והתריע על רצונו להתפטר בגין כך. נקבע כי לא ניתן לראות בתובע כמי שהתפטר כדין מפוטר, כאשר התובע דחה ההצעות לשיפור תנאיו על הסף מבלי לבדוק אותן לגופן. שהרי ההלכה בעניין התרעת המעסיק טרם ההתפטרות – נועדה כדי לאפשר למעסיק לתקן את הטעון תיקון.
בע"ב (נצ') 2428/01 קופמן - השמירה בע'מ ( ניתן ביום 13.1.13) – פסק דין נוסף עליו הנתבעת הסתמכה –קבע בית הדין האזורי כי העברה לתפקיד אחר והורדה לכאורית למשרת "שומר" ולא "אחראי" אינם מהווים הרעת תנאי עבודה, משהנתבעת טענה כי תנאי העבודה טובים משהיו ונוכח כך שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה כי אכן הורעו תנאי עבודתו.
בתע"א (ת"א) 7760-09 בנימינוב – בן בטחון (1989) בע"מ (ניתן ביום 13.6.2011), התקבלה טענת המעסיקה כי הצעות לעבודות חלופיות במקרה דומה לא נבדקו על ידי התובע באופן ענייני ולכן אין לראות בו כמי שהתפטר מחמת הרעת תנאים. שם נקבע כעובדה, כי בתקופת הקיץ, עת המעון עליו הוצב לשמור היה סגור, התובע עבד במקומות עבודה דומים במרחק לאלו שהוצעו לו. בית הדין ראה בכך ראיה שהצעות העבודה החלופיות היו סבירות.
מן הכלל אל הפרט:
18. לגבי התובעים – גיא רוזנפלד, טל שולגין ודוד יושבייב – הוצג לנו - "חוזה העסקה אישי – למאבטחי משרד הבריאות" (להלן: "חוזה העסקה"). בחוזה נקבע ה ההוראה הבאה -"הקבלן יהיה רשאי להעסיק את העובד בכל מתקן המאובטח ע"י הקבלן עפ"י שיקול דעתו המוחלט, וכן להעסיק אותו במספר מקומות וכן לשנות את שעות העובדה [השיבוש במקור ס.א.] ואת המשמרות וכן להעביר ממקום עבודה למקום עבודה אחר ובלבד שהמרחק בין מקומות העבודה לא יעלה על 50 ק"מ." (ראה סעיף 10 להסכם בכתבי התביעה הרלוונטיים).
התובעים עומרי שלום ואנטון גורודוב צירפו דף ראשון מהסכם העסקה הנושא אות ה כותרת. הנוסח שונה במעט מנוסח החוזה עליו חתמו התובעים גיא ודוד ו נראה שחסר הדף השני להסכם. במקומו צורף נספח "א" – העוסק בהבטחת עלות ההכשרה שניתנה לתובעים אלו בתחילת דרכם.
19. הנתבעת טענה כי נוסח ההסכמים היה זהה לגבי כל התובעים וכלל בחובו את סעיף הניוד, על אף שחלק מהמאבטחים לא צירפו את הסכם העסקתם השלם . הנתבעת עצמה לא צירפה את חוזי העסקה של התובעים כראיה מטעמה.
20. טרם הכניסה לעומק הדיון, ניתן לקבוע כי, לגבי התובעים אשר הוצג בפנינו הסכם העסקה הכולל סעיף ניוד, יש לראות בהם כמי שהסכימו לניודם ממקום עבודה אחד למשנהו בסייגים מסוימים, אשר יפורטו בהמשך.
לגבי התובעים אשר לא הוצג לגביהם הסכם העסקה המאפשר ניוד אין בכך לומר כי לא ניתן לני יד אות ם כלל מאתר עבודה אחד למשנהו שהרי זכות הניוד נמצאת במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק. מעבר לכך, עבודה כמאבטח מתקנים אינה מוגבלת לאתר מסוים ולראיה – חלק מהעובדים עבדו במספר מתקנים אצל הנתבעת ולא רק בבית החולים הלל יפה . (ראו גם פ' 7 לפרשת מילר)"לא יכול להיות ספק שבמסגרת יחסי עבודה של חברה המעניקה שירותי שמירה או שירותי כוח אדם, העברת עובד מאתר לאתר הנה חלק מתנאי העבודה ולא תמיד ניתן ליצור במקום עבודה חלופי תנאים הזהים במלואם למקום העבודה הקודם. במצב שכזה, יכולים להתקיים תנאי ם של הרעת תנאי עבודה אם, למשל, מדובר בהעברה ל אתר עבודה רחוק יותר ובתנאי עבודה קשים יותר".
21. מכאן אף אם לא הוצג הסכם העסקה הכולל סעיף ניוד לגבי כל התובעים, אין משמעות הדבר כי לא ניתן היה לניד אות ם. כאמור, אפשרות הניוד עצמה נמצאת במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק ובפרט בענף השמירה . מאידך, יש לבחון באם תוצאת הניוד תהא סבירה מצד העובד – הדבר נכון גם לגבי העובדים שהציגו הסכם עבודה הכולל ניוד. סעיף ניוד כנוסחו בהסכם הנדון, אינו מהווה זכות המוקנית למעסיק לנייד את העובד או לשנות את סדרי עבודתו ללא הגבלה. הרי אין המעסיק רשאי לשנות חוזה העסקה או תנאי העסקה השוררים בין הצדדים באופן חד צדדי ומבלי לשקול את אינטרס העובד כנגד עיניו. ראו – ע"ע (ארצי) 7549-12-13 אורט ישראל – רז (ניתן ביום 10.9.2015) :
"ניוד עובדים מתפקיד לתפקיד אמנם מצוי, ככלל, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אך כפוף למגבלות שונות על אותה פררוגטיבה, לרבות מכוח הסכם קיבוצי או אישי (דב"ע נד/3-71 מרגלית אילת - שירות התעסוקה, פד"ע כז 169 (1993)). במסגרת זו יש לציין את חובת המעסיק - גם מעסיק פרטי - לקבל את החלטת הניוד בתום לב ובהגינות, משיקולים עניניים, לאחר מתן זכות טיעון, ותוך לקיחה בחשבון של מלוא השלכות ההחלטה על העובד (ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645 (2002); ע"ע (ארצי) 1159/01 ד"ר אבנר כרמי - מינהל המחקר החקלאי (5.11.02) [פורסם בנבו] ; ע"ע (ארצי) 674/05 אהרון ויזנר - רשות השידור (28.3.07) [פורסם בנבו] ; ע"ע (ארצי) 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל (20.9.07) [פורסם בנבו] ).
לכך יש להוסיף את הכלל שנקבע בהלכת מילפלדר ובבג"צ רמת"א , לפיו לא ניתן לבצע שינוי חד צדדי בתנאי העומד בבסיסה של ההסכמה החוזית שבין הצדדים. הסמכות לבצע ניוד אינה כוללת בחובה לפיכך אפשרות לנייד עובד ללא הסכמתו לתפקיד שיש בו פגיעה של ממש במעמדו, היקף סמכויותיו או שכרו. " [ההדגשה הוספה ס.א.]
22. במקרה דנן, הצורך לניוד העובדים נוצר מאילוץ. לאחר זכיית חברת שמירה אחרת במכרז למתן שירותי אבטחה לבי"ח הלל יפה, נבצר מהנתבעת להמשיך ולשבץ את התובעים באותו מתקן אבטחה. הנתבעת הציעה אתרים חלופיים באזור הגיאוגרפי בו גרים התובעים.
23. מהתשתית הראייתית שהוצגה לפנינו עולה הרושם שהמעסיק לא כפה ניוד התובעים למקום עבודה אחר כגזירה שלא ניתן לערער עליה. נראה כי ההצעה ל מקומות עבודה חלופיים הייתה כנה מצד הנתבעת ולא נעשתה על מנת ל חמוק מתשלום זכויות העובדים. אין חולק כי הנתבעת אפשר ה לתובעים לבחון ולשקול את החלטתם טרם ישובצו למשמרות במקום העבודה החליפי. עוד ראוי לציין את גישת הנתבעת, כפי שהשתקפה מעדות מר בולדו מטעמה בדיון ההוכחות ביום 03.10.18 שאמר בתשובה לחקירת ב"כ התובעים ששאל אותו מדוע לא שיבצו את התובעים במקום העבודה החליפי, אם אכן, נכונה טענת הנתבעת כי אין הרעת תנאים – "אם המטרה לעשות V זה לא רציני, אך שאתה רוצה לתת לעובד הזדמנות לבחור במספר אופציות. אמדוקס רחוק אך ברמה, מבואות ים קרוב ופחות מהודר. עובדה שחלק מהעובדים כן המשיך לעבוד בנתבעת, שמרנו על ההכשרה שלהם". (ראו עמ' 49 לפר' שורות 1-3).
24. במקרה עסקינן, לטעמנו, לא המרחק הוא שיכריע באם האתרים החלופיים שהוצגו לתובעים והשיבוץ בהם היוו הרעת תנאים, אלא הסרבול והקושי להגיע למקום העבודה החלופי וכמובן, הזמן שתיארך הנסיעה לשם ולחלקם היקף המשרה החלופית שהוצעה . אין חולק כי הנתבעת הציעה לתובעים שישובצו במקום החדש, תנאי עבודה משופרים.
25. מעבר לנדרש, מגמת הפסיקה להכיר בנסיבות של חילופי מעסיקים בנסיבות בהן העובד נשאר לעבוד אצל המעסיק החדש, באותו מקום עבודה, כנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, אף ללא הוראה מפורשת לכך בדין (ראו לעניין זה – ע"ע ( ארצי) 184/09 קרבצ'נקו – חברת השמירה בע"מ (ניתן ביום 18.12.11), עד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ – וורונין (ניתן ביום 21.08.2005)). מאחר והתובע ים עצמם הגדיר ו נסיבות סיום ההעסקה לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פ יטורין, לא היה ניתן לפסוק פיצויים כהלכה הנוהגת בעניין זה (ראו – ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ – דמארי (ניתן ביום 2.1.06).
26. לאחר שסיימנו לפרוש את היריעה המשפטית מעל לדיון המרכזי בתובענה דנן, נפנה ונבדוק, לגבי כל תובע, את נסיבות סיום עבודתו.
התובע גיא רוזנפלד ס"ע 28476-10-15 (להלן: "גיא"):
27. גרסת התובע כי הנתבעת הציעה לו מקומות עבודה חלופיים בפגישה שערכה עימו ביום 19.12.12. ביום 25.12.12, הודיע גיא לנתבעת על הסכמתו להתחיל לעבוד ב"אמדוקס" כהצעת הנתבעת , בתשלום הוצאות נסיעה מלאות ובתעריף של 26 ₪ לשעה . אמדוקס ממוקמת בצומת רעננה ו גיא התנה שתנ אי עבודתו יישמרו, לרבות שיבוצו במשמרות בוקר בלבד כשהיה, וכי התפקיד יהא זהה לזה שעזב. לאחר בדיקה מעמיקה של תנאי העבודה במקום שהוצע לו, חזר גיא מהסכמתו , וביום 3.1.13 העביר לנתבעת סירובו המנומק כלהלן – (נספח ה' לכתב התביעה) :
כדי להגיע לעבודה ב"אמדוקס" יהיה עליו לצאת מביתו ב-5:45 במקום בשעה 7:00. המרחק בין מגוריו ל"אמדוקס" הינו 50 ק"מ . כן הצביע על פגיעה בשעות עבודתו - בעוד שבהלל יפה לטענת התובע, המשמרות היו בנות 9.5 שעות, ב"אמדוקס" הוצע לו עבודה לפי 8 שעות למשמרת, או משמרת כפולה בת 12 שעות, אולם ללא אפשרות ליישום המשמרת הכפולה מאחר שיוותר ללא אפשרות לחזור לביתו, כאשר האוטובוס האחרון למגוריו יוצא ב-18:15. כמו כן, טען גיא כי הנסיעות יארכו למעלה משלוש שעות לכל כיוון.
גיא המשיך ובדק הצעה חלופית בבית ספר "החורש" בזיכרון יעקב, אך גם שם המשמרות היו של 8 שעות לעומת 9.5 שעות שעבד בהלל יפה. כמו כן, גיא טען כי ייאלץ לחכות שלוש ורבע שעות לאוטובוס חזרה לביתו. גיא פירט במכתב מיום 6.1.13, את התנהלותו מול מר נתן זינתי ומול דני, מפקח מוסדות חינוך באזור זיכרון-יעקב, כשבדק את המקום. (ראה נספח ו' לכתב התביעה). לגבי הצעה נוספת של הנתבעת במתקן "מבואות ים" ו"בי"ס נעורים" בבית ינאי, גיא טען כי בבית החולים הוא עבד משך שלוש שנים האחרונות רק במשמרות בוקר, ובמתקנים אלו, נדרש לעבוד משמרות ערב ולילה.
28. מנגד טענה הנתבעת, כי ההצעות החלופיות שניתנו לגיא לא היוו הרעת תנאים, בפרט כאשר הוצע להעלות את שכרו השעתי אם יבחר בשיבוץ החדש. גרסת הנתבעת באם גיא התייצב לראיון עבודה בחברת "אמדוקס" לא הייתה אחידה. נוסף נטען שהוצעה לו עבודת בוקר במוסדות חינוך בזיכרון יעקב , אך גיא סירב גם לכך .
במאמר מוסגר ייאמר כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 20.09.2018 הצהיר ב"כ הנתבעת כי הנתבעת הציעה לתובעים הסעות מטעמה (ראה עמ' 14, שורה 23), אולם עובדה זו לא פורטה ו/או הוסברה בתצהיר מטעמה ואף לא נזכרה בכתב ההגנה. לפיכך לא התייחסנו לאמרה זו כאל עובדה מוכחת.
29. בדיון שהתקיים ביום 12.11.2018 (להלן: " דיון ההוכחות"), נחקר גיא לעניין בדיקתו את מקומות העבודה החלופיים שהוצעו לו. גרסתו הייתה סדורה ותאמה את העובדות שתוארו בכתב התביעה והנספחים לו . גיא הסביר כי בסופו של יום החליט להישאר בבית החולים הלל יפה, עם קבלן השמירה החדש, אולם רק לאחר שבחן את תנאי העבודה שהוצעו לו - (עמ' 38 לפרוטוקול, משורה 24 עד סוף עמ' 39). יצוין כי גיא לא נחקר על הקושי להגיע ולחזור בתחבורה ציבורית במקומות העבודה החלופיים וגרסתו לעניין זה, לא נסתרה. גיא גם לא עומת עם הטענה במכתב הנתבעת מיום 14.2.13 לפיה הוא נסע לעבודה עם רכבו הפרטי. טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה או בתצהיר של מר בולדו.
ראו הדברים הבאים:
"ש. היית בכל האתרים שהוצעו לך?
ת. כן.
ש. היית בראיונות?
ת. הגענו לאתרים, ליווה אותנו נציג לא מהנתבעת, אלא מאנשים שעובדים במקום, הסביר לנו על ימי עבודה, שכר, שעות עבודה, עשה לנו סיור במתקנים עצמם.
ש. ומדוע לא המשכת לעבוד?
ת. זו שאלה כללית, יש מכתב שמסביר למה לא הלכנו לעבוד שם, היה שם הרעת תנאים, אני מפנה לנספח ו'.
ש. כאשר ישבת עם אלון הוא הסביר לך את מהות העבודה, התפקיד, המשמרות, התנאים?
ת. הוא לא הסביר על התנאים ועל המשמרות, אלא בסיכום אמר שהתנאים שלנו והשכר ישמרו, זה היה הסיכום.
ש. שאלת אותו שאלות לגבי העבודה?
ת. כן, מה עושים ומתוך זה נולד המשפט הזה שהתנאים שלנו ישמרו.
ש. היית באתרים ודיברת עם אנשים ולא ניסית לעבוד אפילו משמרת אחת?
ת. כשאני ביקרתי בכל אתר, שלחתי מכתב בפקס לחברה הנתבעת, ובעצם פרטתי את הסיבות שאני לא מגיע לעבוד בו באתר הזה, היה הרעת תנאים. לאמדוקס נשלחנו כמה אנשים אחרים בנתבעת, שהם לא תבעו.
ש. אתה מכיר אנשים שעבדו איתך בהילל יפה והמשיכו לעבוד בנתבעת?
ת. לא.
ש. העבודה בבי"ס בזיכרון, משרה מלאה, ואתה כביכול פסלת אותה בגלל שדרשת לעבוד 9.5 שעות?
ת. נכון, כמו שעבדתי.
ש. בחוזה העבודה שלך יש התחייבות לעבוד מעבר למשרה מלאה?
ת. אני לא זוכר צריך לראות.
ש. המשכת לעבוד בבי"ח הילל יפה?
ת. כן.
ש. מתי?
ת. זה מצוין במכתבים, אבל לא באופן מידי. משהו כמו שבועיים וחצי עד שלושה לאחר שהסתיים הסיפור.
ש. יכול להיות שהציעו לך עבודה בתנאים יותר טובים ובשכר טוב יותר ולכן, המשכת לעבוד בהילל יפה?
ת. לא.
ש. יכול להיות שהיה פשוט לך יותר לעבוד באותו מקום ולא לעבוד באתרים אחרים, מטעמי נוחות?
ת. אנחנו הלכנו לבדוק את האתרים האלה במטרה לעבוד שם, ואני לא מבין מה זה נוח. זה מקום שעבדתי בו קרוב ל-5 שנים. היו שם במקומות האחרים הרעות תנאים, ואף אחד לא התייחס למכתבים שלנו. "
30. חקירת מר בולדו מטעם הנתבעת, לעומת זאת, הפתיעה את בית הדין משזה העלה גרסת הגנה חדשה, לפיה הנתבעת לא קיבלה את מכתביו של גיא לגבי שיבוצו מחדש במקומות העבודה החלופיים. עוד טען נציג הנתבעת, בניגוד לאמור בתצהירו, כי גיא לא הגיע ל"אמדוקס" או לבתי הספר והנתבעת א ף לא הייתה צריכה לבדוק באם אכן עשה כן. כיוון שהאבטחה במקומות אלו, כלל לא אפשרה לתובעים להיכנס ולבחון את תנאי העבודה שם ללא תיאום מראש. הנתבעת לא הביאה לעדות מי שיכול לאמת גרסה זו.
ראו ( עמ' 51 לדיון ההוכחות שורות 15-29, עמ' 52 שורות 1-11):
"ש. ראית את המכתבים של התובע?
ת. המסמך מ-25.12.12. לא חתום, איך הוא אמור היה להגיע אלי, לא מצוין עליו דבר. אני לא זוכר שראיתי את המסמך הזה. המסמך הזה גם הוא לא חתום. כל המכתבים של התובעים הם אותם מכתבים. אתה פשוט עזרת להם עם המכתב הזה
ש. אם אני עזרתי להם, אז מדוע זה לא נשלח אליך, כטענתך?
ת. כי זה יפה לתיק בית משפט. הכוונה שלהם היתה לזכות בפיצויי פיטורים שלא מגיעים להם.
ש. מדוע טענתך זו לא נטענה בתצהיר שלך?
ת. יש פה תפירה, ורק עכשיו מהחקירה אני מבין שהמדובר באותה שיטת מכתבים, אותה מדפסת, כל המכתבים לא חתומים, ועל אף אחד מהם אין אישור על שליחה. על סיכומי השיחות שלי עם התובעים יש תאריך ומספר פקס'.
ש. מדוע לא שיבצת ישר את התובע לעבודה?
ת. הוא קיבל הצעות באמדוקס, במוסדות חינוך זיכרון, במבואות ים, והוא גם קיבל במפעל בלי נשק במשמרות בוקר, כי הוא ביקש.
לתובע הזה גם לא נקבעה פגישה, מאחר וגם הוא סירב לעבוד.

בתשובות לשאלות ביה"ד:
"התקשרנו לכל התובעים בסמוך למועד סיום שהם היו אמורים לתת תשובות, למעט אנטון, שהתקשר אלי, והשיחה היתה בנוכחות זינתי.
בשיחות הטלפון הם אמרו שהם לא מעוניינים לעבוד, למעט אחד שאמר שהוא חולה. ותובע נוסף שהתלבט עם אמדוקס, ולבסוף הודיע שהוא לא רוצה.
קיבלנו מכתב מעורך הדין וענינו שיבואו מיד להשתבץ.
לא התקשרתי לאמדוקס לבדוק עם מי מהתובעים היה שם, כי אין אפשרות בכלל להיכנס לאמדוקס רמת האבטחה שם מאוד גבוהה.
לא בדקנו גם אם התובעים היום במקומות אחרים, כי הם לא היו שם בכלל.
נכון שהטענות שהועלו ע"י התובעים במכתביהם, לרבות המכתבים שנשלחו ע"י בא כוחם, לא נבדקו כי אין יכולת להיכנס לבית ספר בזמן לימודים, או לחברת אמדוקס בגלל רמת האבטחה וכו' ."
31. הכרעתנו – לעניין גיא: אין ספק כי לא היה ניתן להציע לגיא מקום עבודה חלופי בתנאי עבודה הזהים במלואם לקודם . התרשמותנו כי גיא הקשה על הנתבעת כאשר חפש בכל הצעה את התנאי שמנע את האפשרות לקבלה , אך אין בעניין זה כדי למנוע ממנו פיצויי פיטורים. לגרסת הנתבעת אמדוקס רחוק אך ברמה (עמ'49 ש' 2) התנאים טובים, חדר אוכל, תנאים של הייטק ואווירה יוקרתית שונה מבי"ח (עמ' 44 לפרוט' ש' 21) , גיא התנגד בגלל המרחק. מבואות ים קרוב ופחות מהודר (עמ' 49 לפרוט' ש' 2). בביה"ס לנעורים גם יותר קרוב. גיא התנגד לשתי ההצעות מאחר ויהיה עליו לבצע משמרות ערב ולילה אליהן קיים קושי להגיע. בי"ס החורש במרחק 8 ק"מ ומשמרות בוקר בלבד (מכתב הנתבעת 14.2.13), לטענת גיא המשמרת 8 שעות ולא 9.5 כפי שנהג לעבוד ואין לו תחבורה ציבורית זמינה . יצוין כי הנתבעת הציעה לגיא תנאי תשלום משופרים.
32. גרסת גיא לא נתמכה בלו"ז של האוטובוסים אך מנגד לא נסתרה בחקירה הנגדית. עדותו של התובע סדורה ומגובה באסמכתאות בכתב בסמיכות למועד סיום עבודתו שפירטו את רמת הבדיקה שבחן לפיה את מקומות העבודה החלופיים שהוצעו עבורו. עדות מר בולדו לפיה הנתבעת כלל לא קיבלה את מכתבי גיא מתחילת ינואר 2013, בהם פירט מד וע השיבוץ החדש שהוצע לו, מרע תנאי עבודתו מעל לסביר, מהווה עדות כבושה לכן משקלה אפסי .
הנתבעת קיבלה לידיה את פירוט השתלשלות העניינים כבר בכתב התביעה ויכולה הייתה להעלות גרסתה בכתב ההגנה או בכתב ההגנה המתוקן ואפילו בתצהיר עדות ראשית מטעמה, אך לא עשתה כן. כמו כן, הנתבעת לא הציגה ראיות המפריכות את גרסת התובע גיא – כגון זמני אוטובוסים הסותרים את טענותיו ו לא העידה מי שיכול לסתור את גרסת התובע גיא .
מעבר לכך, מר בולדו הודה במהלך הדיון, כי הנתבעת לא בדקה אם התובעים אכן הגיעו למקומות העבודה החלופיים שהוצעו להם והאם גרסתם הייתה נכונה. נוסף על כך, קבלת טענת מר בולדו אינה סבירה, נוכח העובדה כי הנתבעת לא שבצה את גיא באף מקום עבודה חלופי ולא טענה כי פנתה אליו כדי ל ברר אתו את החלטתו להמשך העסקתו.
33. משהנתבעת לא הציגה גרסת הגנה סדורה ומשהשתכנענו כי הנתבעת קיבלה לכל הפחות את מכתב ב"כ התובע מיום 14.1.2013 המתריע לפניה טרם התפטרות גיא, הננו קובעים כי גיא הרים את הנטל להוכיח כי אכן הייתה הרעת תנאים מוחשית במקומות החלופיים שהוצעו לו, התריע על כך בפני הנתבעת ומשזו לא תיקנה הצעתה, התפטר כדין מפוטר.
34. חישוב פיצויי הפיטורין – מאחר והתובע ים הינ ם עובד ים שעתי ים, חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי הפיטורין ייעשה לפי ממוצע היקף משרתם בכל חודשי העסקתם במכפלת תעריף השעה האחרון ובמכפלת הוותק . בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורין") וההלכה שנפסקה בע"ע ( ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ -ADHENOM BERH TEAMI (ניתן ביום 4.6.17) (להלן: " הלכת י.ב. שיא משאבים בע"מ").
כמו כן, ככל שהעבודה בשבת ובימי חג היוותה תחליף לעבודה בימי חול. קרי, מקום בו התובעים קיבלו יום מנוחה באמצע השבוע ועבדו ביום השבת או חג, יש לכלול את השעות הללו במסגרת חישוב היקף משרתם – כשעות עבודה רגילות ועד מסגרת של משרה מלאה דאז – קרי 186 שעות חודשיות. (לעניין זה ראו – דיון מז/60-3 (ארצי) ליפשיץ - בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט 169, ניתן ביום 9.11.87 (להלן: " פס"ד ליפשיץ").
המומחה מטעם התובעים חישב את פיצויי הפיטורין לפי שנת עבודתם האחרונה של התובעים, על אף ההלכה הנוהגת ואיננו מקבלים את חישוביו לענ יין זה. מנגד, אין לקבל את השכר הקובע לפי הנתבעת, משלא ברור כיצד הגיעה לסכומים שרשמה. (סעיף 52 לסיכומיה).
מדו"חות הנוכחות ותלושי השכר עולה כי גיא לא עבד משרה מלאה במשך כל תקופת עבודתו. הנתבעת ערכה את חישוביה בהתאם לחלקיות המשרה של כלל התובעים, אולם לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשכר הקובע בחישוביה. בהמשך פסק הדין ולאחר שיקבע תעריף השעה הקובע לכל תובע נחשב את סכום פיצויי הפיטורים המגיעים להם.
35. תמורת הודעה מוקדמת -בנסיבות בהן גיא התפטר עקב הרעת תנאים מוחשית, אין הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת . סע' 11 לחוק פיצויי פיטורים מכיר בהתפטרות כזאת כפיטורים, אך לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים בלבד. (ר או- דב"ע ל/ 3-15 קלרה בג'רנו-יוסף לוי פד"ע א 153, דב"ע נה/ 3-223 עמותת אופק – יאיר בן ארי לא פורסם). עקב הפסד הנתבעת במכרז להמשך מתן שירותי אבטחה בבית חולים הלל יפה, הוצעו לגיא עבודות באתרים חלופיים והוא לא הסכים להן – על כן אין מקום לפסוק לזכותו דמי הודעה מוקדמת.
מנגד, אנו דוחים את דרישת הנתבעת לקזז תמורת הודעה מוקדמת מכל חוב שיפסק נגדה לטובת התובעים, בהתבסס על טענתה שהתובעים לא מסרו לה הודעה מוקדמת על כוונתם להתפטר. תחילה , כל התובעים שלחו מכתבים באמצעות בא כוחם והתריעו על ההרעה בתנאי עבודתם. נוסף על כך, הלכה היא כי אין חובה על עובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי העבודה במקרה בו הסיכוי שההרעה בתנאי העבודה תבוטל הינו אפסי. (ראו ע"ע 1218/02Xue Bin - חברת א. דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע"מ , לח (2003) 650. חובת מתן התראה קודם להתפטרות, החלה על עובד, מתייתרת מקום בו אין בכוונתו או ביכולתו של המעסיק לפעול לתיקון הנסיבות בגינן הוחלט על ההתפטרות. לפיכך אנו קובעים כי הנתבעת אינה זכאית לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת. ראו ע"ע (ארצי) 29196-11-17 דוקטור – קלינור שירותים לישראל בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 25.3.19).
36. לעניין הדרישה לפיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורין - בנסיבות העניין , התרשמ נו כי רצונה של הנתבעת היה כן ואמיתי וכוונתה הייתה להמשיך ולהעסיק את התובעים במקום עבודה חלופי. הצעותיה לאתרים השונים לא נעשו "על הנייר" בלבד ולא נועדו כדי להתחמק מתשלום זכויות התובעים. התובעים וגיא ביניהם, טענו להתפטרות עקב הרעת תנאים . לפיכך, לא ברורה תביעתו לפיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורים.
עוד ייאמר, כי גם אם הנתבעת הייתה מקיימת שימוע במקרה דנן , לא בהכרח הדבר היה משנה את התוצאה. בנסיב ות העניין, מאחר וגיא בין כה וכה הודיע כי אינו מעוניין לעבוד באף אחד ממקומות העבודה האחרים שהוצעו לו, וכנראה לא היו לנתבעת הצעות חלופיות נוספות, קיום שימוע לא מאפשר לו להמשיך לעבוד אצל הנתבעת אשר הפסידה במכרז להמשך מתן שירותי אבטחה בבית חולים הלל יפה בו רצה גיא להמשיך לעבוד . עוד יצוין כי גיא המשיך לעבוד אצל הזוכה במכרז בבית החולים כשבועיים שלושה לאחר משמרתו האחרונה. אי לכך, גיא לא היה זכאי לתשלום דמי אבטלה ותביעתו לפיצוי בגין רכיב זה נדחית .
37. לאור האמור גיא זכאי לפיצויי פיטורים אך לא מצאנו לנכון לפסוק לו תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי קיום שימוע, אי מתן מכתב פיטורים והפסד דמי אבטלה . רכיבי תביעתו אלו נדחים .
התובע טל שולגין ס"ע 25599-11-15 (להלן: "טל"):
38. טל עבד בבית החולים הלל יפה בחדרה וכן במרכז הגריאטרי "שוהם" בפרדס חנה . ביום 18.12.12, נערכה פגישה בינו לבין נציג הנתבעת בה הוצעו לו אתרי עבודה חלופיים אמדוקס ומבואות ים . ביום 23.12.12, הודיע לנתבעת כי הוא מעוניין לעבוד ב"אמדוקס" בתנאי עבודה זהים לאלו שהיו ותשלום נסיעות מלא (נספח ד' לתצהירו) . ביום 03.01.13, חזר טל מהסכמתו זו לאחר שבחן את תנאי העסקתו ב"אמדוקס" .
טל בחן גם את הצעת הנתבעת לעבוד במתקן "מבואות ים" או "נעורים" אשר באזור מחלף ינאי. במכתב מיום 06.01.2013 (נספח ו' לתצהירו) העביר השגותיו לגבי מבואות ים. בניגוד למקום העבודה בהלל יפה, שם ארכה הנסיעה חצי שעה מביתו, לאתרים אלו , לטענתו, הנסיעה תיארך כשעתיים.
39. בחקירתו, טל אישר כי לא ניסה לעבוד בפועל באף אחד מהמקומות החלופיים שהציעה הנתבעת וכי התחיל לעבוד כחודש – חודש וח צי לאחר סיום עבודתו, בעבודה אחרת. (ראה פרוטוקול דיון ההוכחות , עמ' 33, שורות 4-14):

בחקירתו אמר טל את הדברים הבאים:
"ש. אם כך מדוע לא המשכת לעבוד בעבודות שהציעו לך?
ת. אחד זה היה אמדוקס. (התובע משתהה במתן תשובתו)
הייתי באמדוקס, הייתי באתר.
ש. היית בראיון עם מנהל האתר?
ת. אם אפשר לקרוא לזה ראיון?
ש. האם ביצעת שם משמרת?
ת. לא, מספיק שהגעתי לשם.
ש. לאחר שסיימת לעבוד אצל הנתבעת המשכת לעבוד בהילל יפה?
ת. לא.
ש. מתי התחלת לעבוד בעבודה אחרת?
ת. אחרי כחודש , חודש וחצי.
ש. במהלך התקופה הזו דיברו איתך נציגי הנתבעת?
ת. לא.
ש. אלון דיבר איתך?
ת. לא. אחרי אמדוקס הציעו לי עוד מקום וגם הוא נפסל.
ש. איזה מקום, מהו?
ת. נעורים במכמורת.
ש. וגם שם לא ניסית לעבוד משמרת?
ת. נכון. "

40. טל טוען להתפטרות עקב הרעת תנאים. הנתבעת הסכימה לכך ושילמה לטל פיצויי פיטורים בסך 17,345.90 ₪. תשלום הפיצויים מהווה הודאת בעל דין בזכאות.
על אף האמור, בהליך המשפטי טענה הנתבעת נגד זכאות טל. הצדדים התייחסו בתצהירי עדות ראשית ובחקירה נגדית לנסיבות סיום עבודת טל. לכן מצאנו מקום להתייחס לטענות הצדדים בסוגיה זו.

41. מחומר הראיות עולה כי הצעת הנתבעת להעברת טל לאתרים אחרים נמסרה ל ו ביום 18.12.12, ב- 23.12.12 הודיע על הסכמתו לשיבוץ באמדוקס. טל כמו יתר התובעים, לא נתן הסבר מניח את הדעת מה גרם לו להסכים להצעה לעבו ד באמדוקס (כל התובעים הסכימו תחילה לעבור לאמדוקס) ו מה הביא אותו להגיע לאתר לאחר ההסכמה כדי לבדוק את התאמתו . על אף תהיותינו מהתנהלות התובעים שנראית מאד מתוכננת ומתואמת, לא ניתן להתעלם מהסכמת הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים לטל שהתפטר באותן נסיבות כמו יתר התובעים מבלי שנתנה הסבר הגיוני לסירובה לשלם לתובעים האחרים. כמו כן לא ניתן להתעלם מאמירת מר בולדו מנהל הנתבעת בדיון מיום 20.9.18 כי מגיע לתובעים פיצויי פיטורים אך לא 100% (עמ' 18 ש' 3) .

42. מנגד, גרסת הנתבעת לעניינו של טל, גם במקרה דנן, לא הניחה את דעתנו. היא לא הייתה סדורה ומצאנו בה סתירות. הנתבעת לא הבהירה דברים אקוטיים . הנתבעת לא טרחה לצרף את הסכם העסקתו של טל אלא טענה באופן סתמי כי סעיף הניוד מצוי בו ומחייב אותו . טענה שאינה תואמת לנוסח הסכם העסקה שצורף כנספח 1 לכתב התביעה. במהלך הדיון, מר בולדו שינה את גרסת ההגנה של הנתבעת וטען כי לא ראה את מכתבו של התובע טל מיום 23.12.12. הנתבעת גם לא סיפקה הסבר המניח את הדעת, מדוע, לכל הפחות, לא שלחה מכתב מסודר לתובע כשזה נעלם וניתק מגע, כגרסתה.
43. פסיקתנו כי הנתבעת לא העמידה גרסה המתיישבת על הדעת כנגד גרסת טל ולא הפריכה את גרסתו לפיה במקומות העבודה החלופיים שהוצעו לו, תנאי העבודה החדשים היוו הרעת תנאים לעומת בית החולים הלל יפה. גרסת ההגנה שלה לא הייתה אחידה ועקבית. הנתבעת בחר ה גם כאן שלא לצרף ראיות העשויות היו להפריך את גרסת טל – כגון תצהיר של מר זינתי, שהיה מנהלו הישיר של התובע טל, הסכם העבודה של טל , לוח זמנים של התחבורה הציבורית, קיום הסעה מטעם המעסיק וכיוצ"ב. הנתב עת אף לא הסבירה מדוע מכתב ההתר אה לגבי הרעת התנאים שנשלח מטעם טל ע"י בא כוחו נענה זמן ממושך לאחר המועד שנשלח. ברי כי טל לא יכול להיוותר ללא עבודה משך הזמן בו התמהמהה הנתבעת להשיב לטענותיו. אי לכך , אין מנוס מקביעה כי התובע התפטר כדין מפוטר.
44. אשר לחישוב פיצויי הפיטורין – ראו סעיף 3 4 לעיל.
45. תמורת הודעה מוקדמת –רכיב תביעה זה נדחה מאותם נימוקים שפרטנו לעיל בסעיף 35 לפסק הדין , לרבות דרישת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת.
46. לעניין הדרישה לפיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורים – טל טען להתפטרות עקב הרעת תנאים. לפיכך, תביעתו בגין רכיבים אלה לא ברורה ודינה להידחות. למעלה מן הצורך, נוסיף כי בנסיבות העניין, התרשמנו כי רצונה של הנתבעת היה להעסיק את התובעים במקום עבודה חלופי והצעותיה לעבודות חלופיות לא נעשו "על הנייר" בלבד ולא נועדו כדי להתחמק מתשלום זכויות טל. עוד יצוין כי גרסת טל לעניין התקופה שלאחר סיום עבודתו לא הייתה אחידה. בעוד שבתצהירו טל טען כי "התחלתי לעבוד בחברה שקיבלה את המכרז באותו מקום עבודה" (ראה סעיף 12 לתצהירו ). הרי שבדיון ההוכחות טל טען כי לא המשיך לעבוד בבית החולים הלל יפה, אלא החל לעבוד בעבודה אחרת "אחרי כחודש, חודש וחצי" (ראה עמ' 33 שורות 11-15 לפרוטוקול). נוכח סתירה זו בגרסתו, איננו סבורים כי טל הצליח להוכיח כי נגרם לו נזק מחמת אי מתן מכתב פיטורי ם בידו , אשר כאמור אין הנתבעת מלכתחילה מחויבת לתתו הואיל ועסקינן בהתפטרות התובע טל . לגבי אי קיום השימוע, טל בין כה וכה הודיע כי אינו מעוניין לעבוד באף אחד ממקומות העבודה האחרים שהוצעו לו לאחר בדיקתם המדוקדקת על ידו . קיום השימוע לא היה גורם לו להמשיך לעבוד אצל הנתבעת או לשפר את תנאי ההעסקה שהוצעו – שהרי המרחק והטלטלה להגיע למקומות העבודה היוו את עיקר המחלוקת .
47. לאור האמור אנו קובעים כי טל זכאי לפיצויי פיטורים ודוחים את תביעתו ל תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורים.
התובע דוד יושבייב סע"ש 28515-10-15 (להלן: "דוד"):
48. דוד הגיע לפגישה אצל הנתבעת ביום 25.12.12 בה הוצעו לו מקומות עבודה חלו פיים. ביום 26.12.12, הודיע דוד על קבלת הצעת הנתבעת לעבודה ב"אמדוקס", בכפוף לכך שהתפקיד זהה לתפקידו הקודם ותנאים משופרים. ביום 03.01.2013, חזר דוד מהסכמתו האמורה בשל הסיבות שפירט במכתבו (נספח ז לתצהירו). המרחק מביתו ל"אמדוקס" כ-50 ק"מ וזמן הנסיעה כשעה, תוך החלפת שני אוטובוסים. בהלל יפה, לעומת זאת, היה לדוד אוטובוס ישיר מביתו למקום העבודה, זמן נסיעה של כרבע שעה. גם שעת החזרה לביתו מתארכת בהתאם . לגבי משמרות שישי שבת, דוד טען כי בשל אילוצי התחבורה הציבורית, ייאלץ לוותר על משמרת אחת בסוף השבוע, דבר שיפגע בהכנסתו.
49. משחזר דוד מהסכמתו לעבודה באמדוקס, נשלח על ידי מר זינתי לבדיקת שני מקומות עבודה חלופיים, מתקני חינוך – "מבואות ים" ו"נעורים". התובע דוד, יחד עם התובע טל, הלכו לבחון את מתקני החינוך שהוצע להם להשתבץ באבטחתם. השגותיו של התובע דוד, היו זהות כמעט לאלו של טל, והועברו לנתבעת במכתב מנומק ביום 06.01.2013 (נספח ח ' לתצהירו) . במסגרת דיון ההוכחות דוד נחקר לגבי מקומות העבודה החלופיים שהוצעו לו והצהיר כי בדק את "אמדוקס", "נעורים" ו-"מבואות ים" וכי התחיל לעבוד במרץ 2013 בעבודה שאינה עבודת אבטחה. (ראו פרוטוקול דיון הוכחות, עמ' 40, שורות 7-16).
50. גרסת הנתבעת לגבי ההצעה למקומות עבודה חלופיים הייתה שונה מגרסת דוד. כפי שהצהיר מר בולדו, ביום 25.12.12, התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת בינו לבין דוד. בפגישה הוצעו לדוד מקומות עבודה חלופיים – "אמדוקס", "מבואות ים" או בפנימיית "נעורים", באותם תנאי העסקה ותנאי שכר גבוהים יותר. למרות שדוד הודיע כי הוא מעוניין להתחיל לעבוד ב"אמד וקס" והגיע לראיון העבודה שנקבע עבורו, בסופו של יום , הודיע כי אינו מעוניין לעבוד ב"אמדוקס" או באתר אחר וניתק מגע עם הנתבעת.
בחקירתו של מר בולדו, התברר כי את מכתבו של דוד מיום 03.01.2012 הוא ראה אולם את מכתבו של דוד מיום 06.01.2013 – המתייחס להצעות ב אתרי העבודה – "מבואות ים" ו"נעורים" , לא ראה כלל. דבר שעלה לראשונה רק בדיון ההוכחות. כמו כן, מר בולדו טען כי דוד היה היחידי מבין כל התובעים שהגיע בכלל לראיון עבודה ב"אמדוקס", זאת כשהסתמך על דברי מוטי, מנהל ב"אמדוקס", אשר תצהיר מטעמו לא הוגש לעיון בית הדין. לדבריו של מר בולדו, הוא ידע בדיוק מה 'מוטי' אמר לדוד, מכיוון שהוא אשר הנחה את 'מוטי' בדיוק מה להגיד לדוד כשזה היה אצלו. (ראה עמ' 53 לפרו' דיון ההוכחות). כמו כן, הנתבעת טענה לגבי דוד כמו לגיא כי התנייד ברכבו הפרטי.
51. תוצאת הדיון לגבי דוד, זהה לתוצאה אליה הגענו לגבי התובעים האחרים עד כה. הדין עם דוד ולפיכך יש לקבוע כי, מאחר והנתבעת לא הוכיחה את גרסתה הנגדית ואף שינת ה אותה במהלך ניהול התיק. בסופו של יום, העדפנו את גרסת דוד, שהייתה עקבית, סדורה ואמינה בעינינו. הלכה למעשה, אף לגבי דוד יש לקבוע כי הוא התפטר כדין מפוטר.
52. אשר לחישוב פיצויי הפיטורין – ראה סעיף 34 לעיל.
53. תמורת הודעה מוקדמת – טענת דוד כי התפטר עקב הרעת תנאים. אנו דוחים תביעת דוד לתמורת הודעה מוקדמת ודרישת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת מאותם נימוקים בסעיף 35 לפס ק הדין.
54. לעניין הדרישה לפיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורין – דוד טען להתפטרות עקב הרעת תנאים. לפיכך, תביעתו בגין רכיבים אלה לא ברורה ודינה להידחות. למעלה מן הצורך, נוסיף כי בנסיבות העניין, התרשמנו שרצון הנתבעת היה כן ואמיתי והצעותיה ל שיבוץ מחדש לא נועדו כדי להתחמק מתשלום זכויות התובע. דוד לא צי ין בתצהירו מתי החל לעבוד בעבודה אחרת אולם במסגרת החקירה הנגדית הצהיר כי חזר לעבוד רק במרץ 2013. דוד כאמור התפטר ולא הייתה חובה על הנתבעת למסור לו מכתב פיטורים . לענ יין קיום השימוע דעתנו היא, כפסיקתנו הקודמת, כי גם אם הנתבעת הייתה מקיימת שימוע במקרה דנן , מה שאינה חייבת לעשות, לא הייתה נפקות רבה לכך שכן דוד בין כה וכה הודיע כי אינו מעוניין לעבוד באף אחד ממקומות העבודה האחרים שהוצעו לו ובמידה מסוימת היה בכך ויתור על זכות השימוע מצידו .
55. לאור האמור אנו קובעים כי דוד זכאי לפיצויי פיטורים. אנו דוחים את תביעת דוד ל תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורים.
התובע עומרי שלום ס"ע 28444-10-15 (להלן: "עומרי") :
56. עומרי הגיע לפגישה אצל הנתבעת ביום 19.12.12 בה הוצע לו להשתבץ מחדש באתר "אמדוקס". עומרי התחייב בפגישה למסור תשובתו בפקס עד יום 26.12.12. עומרי לא צירף העתק מתשובתו כפי שהתחייב, אולם מעדות בולדו בסעיף 11 לתצהירו ניתן ללמוד כי עומרי השיב בחיוב להצעה ונקבע לו ראיון עבודה באמדוקס.
57. לטענתו שלח עומרי לנתבעת מכתב נושא תאריך 08.01.2013 (נספח ג לתצהירו) בו פירט את הנימוקים לסירובו להצעת הנתבעת לשבצו באמדוקס. לטענתו, משך הנסיעה מביתו ל"אמדוקס" יארך לו שעה וחצי – שעתיים, כשהוא נאלץ להחליף שלושה כלי תחבורה בדרך. ל"הלל יפה" לעומת זאת, היה לוקח לו רבע שעה – עשרים דקות להגיע. שעת החזרה לביתו מתאחרת גם היא בהתאם.
58. בחקירתו פירט התובע עוד על השוני באופי העבודה בין "הלל יפה" לבין "אמדוקס". כי ב"הלל יפה" הוא הוכשר למניעת פח"ע, הפרות סדר, הפרדה בין משפחות וטיפול באירוע רב נפגעים, ומ"אמדוקס" התרשם שמדובר באופי עבודה "הייטקי" כלשונו. לא התרשמנו כי השוני במקומות העבודה מהווה הרעת תנאים לכשעצמו. התובע נתן תיאור אמין של הביקור ב"אמדוקס" , לפיו הגיע ל"אמדוקס " ברכב פרטי כדי לבדוק את המקום. לקח לו כשעתיים להגיע לצומת רעננה, שם שוכן מקום העבודה. ותיאר כיצד סייר ב"אמדוקס" חצי שעה עם גורם שלא זכר את שמו. בניגוד להבטחת הנתבעת כי יהיה אחמ"ש ב"אמדוקס", כפי שהתובע טען, ב"אמדוקס" הובהר לו שיצטרך לעבוד תקופה קודם לקידומו ל"אחמ"ש". (ראו פרוטוקול מיום 03.10.18 עמ' 33- משורה 28 ועד עמ' 37, שורה 2.).
59. בסופו של דבר, גם התובע עומרי סירב להצעה החלופית ב"אמדוקס". התובע טען כי תנאי העבודה ב"אמדוקס" אינם משביעים את רצונו וביקש מהנתבעת למצוא לו מקום עבודה חלופי. כאשר הנתבעת לא השיבה למכתבו, נשלח מכתב התראה באמצעות בא כוחו ביום 14.01.13. עומרי לא מצא לנכון להסביר את בקשתו למצוא לו מקום עבודה חלופי אם הוא המשיך לעבוד בחברה הזוכה במכרז.
60. גרסת מר אלדו מטעם הנתבעת, הקשתה עלינו גם במקרה זה לראות בגרסת הנתבעת גרסה אמינה . לדברי מר אלדו, התובע עומרי התפטר מעבודתו כבר ביום 26.12.12, עוד לפני שהמכרז ב"הלל יפה" הסתיים, מבלי ליתן הודעה מוקדמת. עוד הכחיש מר אלדו כי עומרי היה בסיור או ראיון עבודה ב"אמדוקס" ולגרסתו עומרי טען כי הוא חולה וביטל את הר יאיון

שנקבע עבורו. עוד טען מר בולדו כי "אף אחד מהתובעים לא היה בסיור מודרך ולא התקיימו כאלה". (ראו עדותו של מר אלדו לעניין זה, פרוטוקול הדיון מיום 03.10.18 עמ' 49, משורה 29 ועד עמ' 51, שורה 4). ייאמר כי גרסתו של מר אלדו לא הייתה עקבית לנסיבות סיום עבודתו של ע ומרי. למשל - בתצהיר העדות הראשית הוא טען כי עומרי לא הגיע לריאיון ב"אמדוקס" אשר תואם עבורו, בחקירה על דוכן העדים כשנשאל "איך קבעתם לו ראיון עבודה ב-1.1.13", מר אלדו השיב "חוש הדמיון שלך מדהים, לא היה ולא נברא. התובע התפטר ב-26.12.12".
61. גרסתו של עומרי הייתה עקבית ואמינה בעינינו. השתכנענו שאכן היה ב"אמדוקס" והתרשם מהמקום. לגבי זמן נסיעה מביתו ל"אמדוקס" וסרבול הנסיעה, הנתבעת לא הביאה כל ראיה המפריכה את טענות עומרי. יתר על כן, הנתבעת לא העידה עדים או ראיות שהיו יכולים לחזק את גרסתה – כגון הגורם הרלוונטי ב"אמדוקס" או עדות של זינתי מנהלם הישיר של התובעים וכו', או את הסכם העבודה של עומרי – כאשר הנוסח שצורף על ידי עומרי לא תאם את גרסת הנתבעת לפי ה ההסכם כלל סעיף ניוד, דבר שהיה עשוי אולי לפגום באמינות עומרי בעינינו . אי לכך, אנו קובעים כי הנתבעת לא הצליחה לסתור את גרסת עומרי להרעת תנאים בהצעות העבודה החלופיות. הנתבעת אף לא נתנה כל הסבר להתעלמותה ממכתב עומרי מיום 08.01.2013 ומדוע השתהתה זמן ממושך בשליחת מכתב התשובה לבא כוח ו. אשר על כן, יש לקבוע כי התובע עומרי התפטר כדין מפוטר אף הוא.
62. חישוב פיצויים – ראה סעיף 3 4 לעיל.
63. תמורת הודעה מוקדמת-כמו יתר התובעים ומאותם נימוקים בסעיף 35 לפסק הדין נדחה רכיב תביעה זה בתביעת עומרי ומנגד נדחית דרישת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת.
64. לעניין הדרישה לפיצוי בגין אי קיום שימוע ואי מתן מכתב פיטורין – כהכרעתנו לעניין התובעים הקודמים, עומרי טען להתפטרות עקב הרעת תנאים. לפיכך, תביעתו בגין רכיבים אלה לא ברורה ודינה להידחות. למעלה מן הדרוש נוסיף כי, התרשמנו כי רצונה של הנתבעת היה להעסיק את עומרי במקום עבודה חלופי והצעותיה לא נועדו כדי להתחמק מתשלום זכויות יו. עוד יצוין כי עומרי המשיך לעבוד בבית החולים הלל יפה אצל הזוכה החדש במכרז . לגבי שימוע, בנסיבות העניין, מאחר וע ומרי בין כה וכה הודיע כי אינו מעוניין לעבוד באף אחד ממקומות העבודה האחרים שהוצעו לו והנתבעת הפסידה במכרז להמשך מתן שירותי אבטחה בבי"ח הלל יפה , קיום שימוע לא היה גורם לו להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. על כן, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב תביעה זה.
65. לאור האמור אנו קובעים כי עומרי זכאי לפיצויי פיטורים. רכיבי תביעתו בגין תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ואי מתן מכתב פיטורים נדחים.

התובע אנטון גורודוב סע 28477-10-15 (להלן: "אנטון"):
66. בשונה משאר התובעים, אנטון עתיד היה להתגייס למשטרת ישראל ביום 14.02.13 והודיע על כך לנתבעת, לטענתו, במכתבו מיום 13.01.13 (נספח ו לתצהירו) . ביום 14.01.13, נשלח מכתב מטעם בא כוחו של אנטון ובו הודיע הלה לנתבעת כי אנטון לא שובץ באתר חליפי וכי יש לאפשר לו לעבוד עד ליום גיוסו למשטרת ישראל (נספח ז לתצהיר אנטון) .
אין מחלוקת כי הנתבעת הכירה בזכאות אנטון לפיצויי פיטורים ושלמה לו סך 3,015.31 ₪ כאמור בתלוש 6/13 סכום ש האחרון אישר כי קיבל, אך לא הופחת מתביעתו, כטענת הנתבעת.
67. הדיון בעניין אנטון מסתכם בשאלה האם אנטון חב דמי הודעה מוקדמת לנתבעת בנסיבות העניין. שהרי, מאחר ואנטון גויס למשטרת ישראל, חל עליו סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין, העוסק בהתפטרות לשם גיוס למשטרה המהווה התפטרות כדין פיטורין. יצוין כי אנטון לא תבע דמי הודעה מוקדמת ופיצויי על אי קיום שימוע כדין או בגין העדר מכתב פיטורין, אלא תבע רק פיצויי פיטורין. כאשר הנתבעת טענה כי יש לקזז את דמי ההודעה המוקדמת מכל חוב שתחויב בו, ככל שתחויב.
68. סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין קובע כדלקמן:
"המתגייס למשטרת ישראל או לשירות בתי הסוהר, ובסמוך לפני גיוסו היה עובד והתפטר מעבודתו על מנת להתגייס כאמור, יהיו הוא או שאיריו זכאים לפיצויי פיטורים אם נתקיימה בו אחת מאלה:..."
משמרת העבודה האחרונה של אנטון בבי"ח הלל יפה הייתה ב- 29.12.12. מאז לא עבד באף משמרת אצל הנתבעת. לגרסת הנתבעת למרות שאנטון השיב בחיוב להצעתה לשבץ אותו באתר אמדוקס, הוא סרב להשתבץ למשמרות העבודה. מנגד טוען אנטון כי לאחר קבלת הצעת הנתבעת ביום 26.12.12 הופנה על ידי נציג הנתבעת לראיו ן באמדוקס ב- 7.1.13. בראיון הבין שיש הרעת תנאים והודיע על כך לנתבעת במכתבו מיום 13.1.13. סיפא מכתבו, בו התייחס למתקנים האחרים, מעוררת תמיהה לאור עדותו כי לא הוצע לו מקום עבודה אחד (פרוט' עמ' 31 ש' 7). נוסף על כך לא צוין במכתב מתי ביקר במקומות, איזה מקומות ומה לא ראוי להעסקתו.
69. יודגש כי הריאיון באמדוקס התקיים לטענת אנטון ב- 7.1.13, מכתב קבלה למשטרה נתקבל ב- 8.1.13. על אף האמור , אנטון המתין עד 13.1.13 כדי לשלוח את מכתב ההתרעה לנתבעת כאשר באותו יום מוציא הוא לנתבעת הודעה על גיוסו למשטרה. אנטון לא מסר שום גרסה לדרך בה הועברו המכתבים לנתבעת ואין שום הוכחה כי אכן התקבלו אצלה במועד. אף אם נקבע כי המכתבים אכן נשלחו לא ניתן שום הסבר על ידי אנטון לצורך לפנייה לייצוג משפטי והוצאת מכתב דרישה באמצעות עו"ד ביום 14.1.13 טרם קבלת תשובת הנתבעת למכתבו שנשלח יום לפני ב- 13.1.13.
אנטון מבקש במכתב בא כוחו להסדיר בדחיפות את המשך עבודתו, כאשר יום לפני הודיע כי אינו מסכים לשיבוץ באמדוקס או כל מתקן אחר של הנתבעת.
התנהלות אנטון מעוררת תהיות אם כל המכתבים נועדו למטרה אחת – הכנת הרקע לתביעה משפטית כאשר היה מובן כי אין לאנטון שום כוונה להשתבץ למשמרות במתקנים האחרים.
70. לאור העובדה כי הנתבעת מודה בזכאות אנטון לפיצויי פיטורים ואף שלמה לו כאמור לעיל, וכי אנטון לא תבע שכר לתקופה מתחילת ינואר 2013 ועד 14.2.13 מצאנו כי אין צורך להכריע בשאלה זו.
לשאלת זכאות הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, אנטון מסר במכתב עוה"ד הודעה על גיוסו למשטרה ב- 14.2.13 והחלטנו לראות בהודעה זו הודעה מוקדמת על פי דין.
71. לעניין חישוב שיעור פיצויי הפיטורין – ראה סעיף 3 4 לעיל.
72. אשר על כן, אנו קובעים כי דרישת הנתבעת לקזז מכל סכום שתחויב בו תמורת הודעה מוקדמת נדחית.
הפרשות לפנסיה – תגמולי המעסיק :
73. התובעים טענו כי הפרשות תגמולי המעסיק לקרן הפנסיה היו בחוסר. חישוב רכיב תביעה זה נעשה על ידי מומחה מטעמם אשר חישב תחילה את השכר הקובע לגבי כל אחד מהתובעים לפי שכר בסיס ללא שעות נוספות, אותו הכפיל בשיעור ההפקדה לפנסיה לפי צו ההרחבה החל על יחסי הצדדים ומסכום זה החסיר המומחה את הסכומים שהופקדו בפועל בקופה. בסיכומים פירטו התובעים את דרך חישוב ההפרשות שנעשה וטענו כי צו ההרחבה הענפי קובע כי לאחר שישה חודשי עבודה, זכאי העובד להפרשת תגמולי פנסיה באופן רטרואקטיבי "בקופת מבטחים" החל מיום עבודתו הראשון. שיעור ההפרשות, לטענתם, עמד עד לשנת 1988 על 5%, כאשר בשנת 1988 הוחלה הרחבה נוספת שהגדילה ההפרשות ל-6%.
לגבי השכר הקובע להפרשות - החישוב נעשה לפי מספר ימי עבודה הממוצעים בחודש משך השנה האחרונה לעבודת ו של כל אחד מהתובעים – קרי כדרך בה חושב השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורין .
בנספחי חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים נכללו מסמכים מהקופות השונות הנוגעים להפרשות המעסיק.
74. מנגד – טענה הנתבעת כי הפרישה כדין לקרן הפנסיה, וכי שיעור ההפרשות, עד לשנת 2009, עת נכנס צו ההרחבה שהרחיב את תחולת ההסכם הקיבוצי הענפי משנת 2008, עמד על 5% . ממועד תחולת צו ההרחבה בשנת 2009, שיעור ההפרשות אכן עמד על סך של 6%. הנתבעת טענה כי התובעים לא הציגו את המסמך המאשר את טענתם כי בשנת 1988 עמד שיעור ההפרשות על 6% כאמור.
הנתבעת טענה כי הפרישה לקופות התובעים את הסכומים הבאים משך השנים – לתובע גיא 9,734 ₪, לתובע טל 9,571 ₪, לתובע דוד – 9,390 ₪, לתובע אנטון 9,003 ₪, ולתובע עומרי 7,528 ₪ . סכומים אלו נטענו בעלמא וכפי הנראה, ללא אבחנה בין קופת התגמולים לקופת הפיצויים.
דיון והכרעה
75. ראשית ייאמר, כי מאחר וקיבלנו את התביעה לפיצויי פיטורין, הכרעתנו זו מתייחסת אך ורק לרכיב תגמולי המעסיק בקרן הפנסיה. נכונה טענת הנתבעת כי דרישת התובעים לקבל כפל פיצוי – הן במסגרת רכיב פיצויי הפיטורין והן במסגרת רכיב הנוגע להפרשות הפנסיוניות, אינה כדין.
76. השכר הקובע לצורך ביצוע ההפרשות לפנסיה –צו ההרחבה הענפי משנת 1993 שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 12.07.1973, שבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האיגוד הארצי של עובדי השמירה ואבטחה, לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל (להלן: "צו ההרחבה משנת 1973 ) –קובע לעניין השכר ממנו יבוצעו ההפרשות הפנסיוניות - "שכר עבודה יומי מלא לצרכי סעיף זה פירושו – שכר העבודה המשתלם לעובד בעד שמונה שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה וותק, ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ושעות נוספות ". צו ההרחבה משנת 2009, מפנה לדרך החישוב בתקנות פיצויי פיטורין.
המומחה מטעם התובעים, ערך חישוב ההפרשות המגיעות לתובעים, לשיטתו, לפי קביעת "שכר קובע" כנתון קבוע וממנו גזירת ההפרשות בהתאם לוותק. חישוב זה אינו נכון. יש לבצע את הבדיקה לגבי ההפרשה הפנסיונית לפי השכר בפועל בכל תקופת ההעסקה ובהתאם לתנאים הקבועים בצו ההרחבה – קרי – שכר עבודה בעד שעות רגילות וככל שהתובעים עבדו בשבת או בחג – להחשיב רק את השעות הרגילות ששולמו בגין כך, ללא תוספת המשתלמת עבור עבודה בשבת / חג וללא שעות נוספות.
שיעור ההפרשות הפנסיוניות – אנו מקבלים את עמדת התובעים לפיה היה על הנתבעת להפריש במשך כל תקופת העסקת התובעים תגמולי מעסיק בשיעור של 6% מהשכר הקובע. לעניין זה ראו פסק דין עב'(ת"א) 4525/06 דוד כהן – יבטח בע"מ (ניתן ביום 18.8.09). שם נדונה שאלת שיעור ההפרשות בענף השמירה ונפסק כי אמנם בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי על המעביד להפריש רק 5% ממשכורתו של העובד לפנסיה ותגמולים, "יחד עם זאת, ביום 13.12.1989 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שהארגון הארצי מאוגד בו, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגף לאיגוד מקצועי ובו נקבע כי "החל מיום 1.2.89 תוגדל הפרשת המעסיק לקרן הפנסיה – יסוד ותהיה 6% ע"ח המעסיק". כמו כן, ביום 4.8.1988 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין אותם הצדדים (7036/88) הקובע כי תשלומי המעבידים לפנסיה מקיפה "יגדלו ויהיו 12%, ע"ח המעביד". משמדובר בהסכמים קיבוציים מאוחרים להסכם הקיבוצי הענפי חלים הוראותיהם על הצדדים לתובענה ולפיהם היה על הנתבעת להפריש לפנסיה 6% ממשכורתם של התובעים".
אי לכך, יש לבצע את חישוב ההפרשות מהשכר הקובע בשיעור 6%.
77. מועד תחילת ההפרשות - נוסח צו ההרחבה משנת 1973, אינו חד משמעי לגבי מועד תחילת ביצוע ההפרשות הפנסיונית. סעיף ד.3. לצו ההרחבה קובע כי ביצוע ההפרשות הפנסיוניות מחייב בתום תקופת הניסיון בת שלושה חודשים עם קבלת עובד לעבודתו - "לאחר שעובד עבר את תקופת הניסיון, ייחשב כקבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה, זכויות וחובות, הקבועים בהסכם זה מיום כניסתו לעבודה." את סיפא הסעיף הנ"ל ניתן לפרש כקובע הפרשה רטרואקטיבית בשל המילים "מיום כניסתו לעבודה". בסעיף יב הקובע את התנאים הפנסיונים לכשעצמם, לא נקבע מועד תחילת ביצוע ההפרשות. בע"ע ( ארצי) 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ ( ניתן ביום 3.1.11) נאמר לעניין זה כי " בהתאם להסכם, כל תנאי העבודה הקבועים בו חלים רק על עובדים קבועים שעברו את תקופת הנסיון, החל מיום כניסתם לעבודה." דעתנו נוטה, כי עבור התובעים שחל עליהם צו ההרחבה משנת 1973, יש לקבוע את מועד תחילת ההפרשות הפנסיוניות לתחילת עבודתם אצל הנתבעת, בכפוף לדין התיישנות.
78. יתרה בקופות – הנתבעת לא הציגה אסמכתאות לגבי כל התובעים המאשרות את יתרת הכספים בקופות השונות לתגמולים ופיצויים. לעניין זה, אין לנו אלא לסמוך על המסמכים שצורפו לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים לגבי היתרות בקופות השונות. יצוין כי קיימים הפרשים לא ברורים בין הסכומים שמצטברים בקופות לפי האסמכתאות שצורפו לכל אחת מן התביעות לבין חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים . לצורך חישוב התשלום שמגיע לתובעים עבור רכיב תביעה זה, יש לקחת בחשבון את הסכומים כדלקמן -
גיא - הפקדות המעסיק לתגמולים – 9,687.49 ₪ (לפי חוו"ד 9,656.85 ₪).
טל - הפקדות המעסיק לתגמולים –9,350.47 ₪ ( לפי חוו"ד 8,930.13 ₪).
דוד - הפקדות המעסיק לתגמולים – 8,710.31 ₪ (לפי חוו"ד 8,411 ₪).
אנטון - הפקדות המעסיק לתגמולים – 9,039 ₪ (לפי חוו"ד 8,763 ₪).
עומרי – הפקדות המעסיק לתגמולים – 7,735.35 ₪ (לפי חוו"ד 7,464 ₪).
** לא חושבו סכומים שהופקדו בקופות ביחס לחודשים שחלה עליהן תקופת התיישנות בדין.
עומרי: לתובע עומרי אין תביעה להפרשי דמי תגמולים לפנסיה. תביעתו להפרשים בגין פיצויים נכללת ברכיב התביעה לפיצויי פיטורים.
לאור האמור אנו קובעים כי יש לערוך חישוב מתוקן של אחוזי ההפרשות בשיעור 6% מהשכר הקובע בכל חודש במשך תקופת העבודה של יתר התובעים גיא, טל, דוד ואנטון. הוראות יינתנו בהמשך פסק הדין.
דמי חגים:
79. התובעים טוענים כי כל אימת שלא עבדו ביום חג הם לא קיבלו תשלום כדין תמורתו. חוות הדעת של המומחה מטעמם פירטה לגבי כל אחד מהתובעים – באילו שנים לא עבד ביום חג וזכאי , לטענתו, לקבל גמול בגין כך.
מנגד – טוענת הנתבעת , כי צו ההרחבה אשר חל על יחסי העבו דה קובע כי עובד יקבל דמי חג רק בתנאי שלא נעדר בסמוך לחג עצמו ובכפוף לחלוף שלושה חודשים מתחילת העסקתו. לגבי כך טענה הנתבעת כי התובעים עבדו ברוב החגים שחלו בתקופת עבודתם ואינם זכאים לתשלום נוסף מעבר לתמורה שקיבלו עבור העבודה בחג. עוד טענה הנתבעת כי התובעים לא עבדו בסמוך לימי החג ולכן לא זכאים לתשלום דמי החגים בגין כל תקופת עבודתם, זאת בהסתמך על דמ"ש 4180-09 רמירשוויל נ' בן בטחון (1989) בע"מ ( 07.10.10). מכל מקום, כך טוענת הנתבעת, ערך יום העבודה המבוקש על ידי התובעים שגוי, שכן הם עבדו בהיקף משרה חלקי משך כל השנים ואינם זכאים לתשלום דמי חגים לפי היקף משרה מלא.
דיון והכרעה
80. אכן בצו ההרחבה משנת 2009 קיים סייג לגבי תשלום דמי החגים וכך נאמר – " עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כדלקמן". בסיפא אותו הסעיף מצוין כי "עובד יומי לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום חג החל בשבת".
לגבי תעריף דמי החגים – קובע צו ההרחבה כי " עובד בשכר יהיה זכאי לתשלום עבור חג כאמור לפי ממוצע ההשתכרות היומי הרגיל שלו בשלושת החודשים הקודמים לחודש בו חל יום החג". בצו ההרחבה משנת 1973, העובדים זכאים לדמי חגים לפי עשרה ימי חג בשנה בכפוף לכך שסיימו את תקופת הניסיון.
81. לטעמנו, אין מקרה דנן דומה לדמ"ש 4180-09 הנ"ל. מבדיקת חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, התובעים לא תבעו כבאותו מקרה את מלוא דמי החגים מבלי להבחין מתי עבדו בחג בפועל ומתי לאו, אלא דרשו ימי חג מסוימים לפי זכאות נטענת. לחוות הדעת עצמה, צורפו דוחות נוכחות של העובדים וכן טבלה מסכמת ומתייחסת לכל חודש בנפרד – בו שובצו ימי החג באופן ברור בימי השבוע. הנתבעת הייתה רשאית לטעון באופן קונקרטי לגבי זכאות כל אחד מהתובעים, אולם לא עשתה כן .

82. טענות הנתבעת נטענו בעלמא – הנתבעת לא הפנתה את בית הדין לחודשים בהם התובעים דרשו דמי חגים למרות שלא היו זכאים לכך ולא פירטה מדוע, לטענתה, יש לקבוע את תשלום דמי החג לפי היקף משרה ולא כאמור בצו ההרחבה. מעבר לכך, אף אם הנתבעת הייתה מפנה את בית הדין למקום בו העובדים נעדרו בסמוך לחג ודרשו תשלום בגין כך, הרי עדיין היה עליה להוכיח כי לא הסכימה לה יעדרות זו – ראו - עד"מ ( ארצי) 13/07 אסלטי - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (ניתן ביום 29.10.2008):
"למעלה מן הדרוש, מתבקשת בכל זאת התייחסות לתנאי שבצו ההרחבה הכללי, לפיו הזכאות לדמי חגים מותנית בכך שהעובד לא נעדר מן העבודה בסמוך ליום החג (לפני יום החג ולאחריו). בקשר לכך נקבע בצו ההרחבה כי לא קמה זכאות לעובד שנעדר מן העבודה בסמוך לחג "אלא בהסכמת המעביד". משמע, שאם ההיעדרות הייתה בהסכמת המעביד, אין בה כדי לשלול את הזכאות לתשלום. יוער בקשר לתנאי זה, כי בענף השמירה ההנחה היא, כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת. " [ההדגשה במקור]
83. לתימוכין בזכאות התובעים לדמי חגים אנו מפנים להסכמת הנתבעת בדיון מיום 9.8.18.
84. אשר על כן, יש לקבוע כי התובעים זכאים לדמי חגים כמפורט בסיכומיהם –גיא – 3,536 ₪, טל – 1,040 ₪, דוד – 2,912 ₪, עומרי – 832 ₪ , אנטון – 1,664 ₪, .
פדיון חופשה:
85. התובעים טוענים כי קיימים לזכותם הפרשים שלא שולמו להם בגין דמי חופשה ופדיון חופשה . במהלך ניהול התביעה הצטמצמה המחלוקת לעניין רכיב תביעה זה, כך שבסיכומי התובעים נטען לגבי החבות הנטענת של הנתבעת להלן –גיא – 416 ₪, טל – 1, 033 ₪, דוד 1,240.77 ₪, עומרי 458 ₪, אנטון 606 ₪. המומחה מטעם התובעים הסביר כי ערך את יתרת החבות לפי הסכומים ששולמו בעד דמי החופשה או פדיון החופשה, אל מול הסכומים שהיו אמורים להתקבל בפועל. את ערך יום החופשה חישב המומחה לפי שווי שמונה שעות עבודה, בהתאם לתעריף השעה הספציפי. בדיון ביום 20.09.2018, הצהיר המומחה כי חישב את הזכאות לימי חופשה, לפי היקף המשרה של התובעים, שהייתה לדבריו, כמעט לכל התובעים, משרה מלאה (ראו עמ' 16 שם, שורות 24-27).
מנגד – טענה הנתבעת כי כל דמי החופשה שולמו לתובעים לפי היקף משרתם וכי התובעים התעלמו בדרישתם מסכומים שונים ששילמה להם הנתבעת במסגרת תלושי השכר משך תקופת העסקתם ומדין ההתיישנות .

דיון והכרעה
86. התובעים לא טענו דבר לגבי צבירת החופשה – היינו – כי הרישום בתלוש השכר לעניין צבירת החופשה לא היה תקין. טענתם כי קיים הפרש בין הסכומים ששולמו כדמי חופשה וכפדיון החופשה לבין הסכומים שהיו אמורים להשתלם בפועל.
87. תעריף יום החופשה -לעמדת התובעים היה על הנתבעת לשלם את דמי החופשה או הפדיון לפי תעריף של יום עבודה ממוצע – שמונה שעות עבודה לפי תעריף השעה הרלוונטי. חישוב זה מתעלם מהוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951, הקובעות את תעריף יום החופשה כדלקמן -
"(2) לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד."
כל האמור בכפוף לתקופת ההתיישנות הייחודית לדמי החופשה – שלוש שנים + שנה שוטפת. זאת ועוד, איננו מקבלים את מלוא חישובי המומחה מטעם התובעים לזכאות להפרשים בגין דמי חופשה, הואיל וחישוביו נעשו לפי משרה מלאה ובתעריפי שעות שאינם תואמים את תעריפי השעות בהסכמי העבודה . להלן חישוב הסכומים להם זכאים התובעים:
גיא: מתלושי השכר של גיא עולה כי תעריף השעה שלו עמד על 26 ₪ לפיכך החישוב של המומחה מטעמו נערך כדין. בניכוי ההפרש לחודש 7/09 אשר התיישן נותר לזכות גיא סך 386 ₪.
טל: חישוב ימי החופשה נעשה בהתאם לחלקיות המשרה ותעריף השעה שהשתנה במהלך השנים. בינואר 2013 שולם לטל סך 4800 בגין 27.8 ימי חופשה. עיון בתלושי השכר האחרונים עובר למועד התשלום מעלה כי תעריף השעה עמד על סך 25 ₪ וטל עבד משרה מלאה. יוצא אפוא כי הנתבעת הייתה אמורה לשלם לטל בגין יתרת ימי החופשה סך של 5,560 ₪. יתרת הסכום לו זכאי טל 760 ₪ = 5560-4800 .
דוד: יתרת ימי החופשה לזכות דוד 44.6 ימים. בהתאם להסכם עבוד תו תעריף שעה למשמרת רגילה 26 ₪. שכ רו ליום עבודה- 208 ₪ = 26 *8 . הנתבעת שילמה לדוד 8749.63 ₪ מתוך 9276.8 ₪ שמגיעים לו. יתרת התשלום לזכות דוד עומדת על סך 527 ₪.
עומרי: תעריף שעה אצל עומרי השתנה בין 26, 27 או 28 ₪. גם אחוז המשרה השתנה במהלך תקופת עבודתו. מעיון בתלושי השכר עולה כי אחוז משמעותי מעבודתו היה במשמרות בתעריף 27 ₪ לשעה. לכן החלטנו לחשב את זכאותו לפדיון ימי חופשה לפי תעריף זה. בכפוף להתיישנות ניצל עומרי 17 ימי חופשה ולזכותו נותרה יתרה מוסכמת של 11.04 ימים.
תעריף יום עבודה 216 ₪ = 27*8, סה"כ זכאות עומרי לדמי חופשה 6,048 ₪.
עומרי ניצל 3,672 ₪ = 17 *216, נותרה לזכותו יתרה של 2,376 ₪ = 11.04*216
הנתבעת שילמה לעומרי על חשבון ימי החופשה סך ₪ 5814.39 = 408.68+3,172.65+2,233.06
אי לכך יתרת הסכום שמגיע לעומרי: ₪ 234= 6,048-5,814
אנטון: תעריף השעה של אנטון למשמרת רגילה לשנ ת 2009 היה 25 ₪ ובשנת 2010 היה 26 ₪ ובשנים 2011-2012 עיקר משמרותיו היו בתעריף שעה של 28 ₪.
התשלומים בשנים 2009- 2010 שולמו כדין . החל משנת 2011 תעריף השעה למרבית המשמרות עלה ל- 28 ₪. לפיכך אנו מקבלים את חישוב המומחה להפרש הזכאות לפדיון חופשה בסך 606 ₪.
דמי הבראה
88. התובעים טוענים כי קיימים לזכותם הפרשים שלא שולמו להם בגין דמי הבראה . במהלך ניהול התביעה הצטמצמה המחלוקת לעניין רכיב תביעה זה ו בסיכומיהם, התובעים טענו לגבי החבות הנטענת של הנתבעת כלהלן – התובע גיא –36 ₪ , התובע טל – 592 ₪, התובע דוד 1,621 ₪ , התובע עומרי 1217 ₪ , התובע אנטון 833 ₪.
89. הנתבעת טענה כי שילמה לתובעים את המגיע להם עבור דמי הבראה בהתאם לחלקיות משרתם במהלך שנות עבודתם והציגה את הסכום ששולם לכל תקופת העבודה ולגבי כל אחד מהתובעים.
דיון והכרעה
90. בתקופה הרלוונטית להגשת התביעות, ניתן היה לתבוע פדיון דמי הבראה לשנתיים אחרונות בלבד. לכן, יש לבחון לגבי השנתיים האחרונות לגבי כל עובד – האם קיבל את קצובת ההבראה המגיעה לו. המומחה מטעם התובעים חישב את קצובת ההבראה ממועד תחילת העסק ת התובעים, דבר שלא מתיישב עם הדין שחל במועד הרלוונטי.
להלן בדיקתנו – בשורה התחתונה מוצג ים הסכומים להם זכאים התובעים בהנחה שהם עבדו בהיקף משרה מלא.
תובע
גיא
טל
דוד
אנטון
עומרי
2011 - תעריף 365 ₪
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום

3
6
2,190
3
6
2,190
3
6
2,190
2
6
2,190
2
6
2,190
2012 תעריף 371
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום
ותק
ימים
תשלום

4
7
2,597
4
7
2,597
4
7
2,597
3
6
2,226
3
6
2,226
סה"כ
4,787 ₪
4,787 ₪
4,787 ₪
4,416 ₪
4,416 ₪
שולם בפועל
09/11 – 2070 ₪
09/12 – 2541 ₪
12/11 – 2190 ₪
12/12 - 2226
12/11 – 1787 ₪
12/12 2412 ₪
11/11 – 2138.97 ₪
11/12–2597 ₪
03/12 – 1 839.38
01/13 – 18 96
סה"כ שולם
4,611 ₪
4,416 ₪
4,199 ₪
4,735.97 ₪
3,735.38 ₪
הפרש
176 ₪
371
588 ₪
319.97- ₪
681 ₪
סכום נתבע
36 ₪
592 ₪
1,621 ₪
833 ₪
1,217 ₪

  • וותק העובד נרשם במעוגל
  • הזכאות לימי ההבראה חושבה לפי היקף משרה מלא

91. גיא עבד בשנת עבודתו השלישית 94.5% וברביעית 97.85%. אי לכך שלמה לו הנתבעת את מלוא דמי ההבראה המגיעים לו ודין רכיב זה בתביעה להידחות.
טל עבד במשרה מלאה לפיכך מגיעה לו יתרת פדיון דמי הבראה בסך 371 ₪.
דוד עבד בשנה הרביעית בחלקיות משרה בשיעור 69.96% ובשנה החמישית ב- 92.90%. יוצא אפוא כי קיבל דמי הבראה ביתר בסך 253 ₪. רכיב תביעתו של דוד בגין הפרשי דמי הבראה נדחה.
לגבי אנטון, גם לו שילמה הנתבעת דמי הבראה ביתר. לפיכך אנו קובעים כי הנתבעת שילמה לו את דמי ההבראה במלואם.
עומרי עבד בשנה השנייה לעבודתו 84% משרה ובשנה השלישית 92.94%, לפיכך הוא זכאי לדמי הבראה בסך 3908 ₪. הנתבעת שילמה לעומרי 3,735 ₪ יוצא כי עומרי זכאי להפרש 173 ₪ בגין פדיון דמי הבראה.
שעות נוספות והפרשי שכר:
92. התובעים טוענים כי התמורה שהנתבעת שילמה להם בעד רכיבי שכר מסוימים לא היו בהתאם לחוק - תשלום שעות נוספות ובפרט שעות נוספות בימי המנוחה לפי תעריף של 175% ו-200%, אי תשלום דמי נסיעה כדין ותשלום ימי אימון בתעריף נמוך משסוכם. המומחה מטעמם ביצע את חישוב ההפרשים הנטענים לפי הנחות העבודה כמפורט בחוות הדעת.
93. התובעים הסתמכו בסיכומיהם לעניין חישוב שעות נוספות ביום המנוחה על ע"ע (ארצי) 402/02 ניצנים חברת לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ – חודאדי (ניתן ביום 19.1.2010 ) (להלן: "פרשת ניצנים" ) ו-ע"ע (ארצי) 184/09 קרבצ'נקו – חברת השמירה בע"מ (18.12.2011).
94. לגבי עבודה במוצ"ש התובעים הפנו את בית הדין לסעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: " חוק שעות עבודה ומנוחה") בצירוף פרשת ניצנים הנ"ל בו נקבע כי מקום בו לא ניתנה לעובד מנוחה של 36 שעות ברציפות, העובד זכאי לגמול שעות נוספות גם בגין עבודתו במוצאי השבת. לגבי טענה אחרונה זו טוענת הנתבעת להרחבת חזית.
94. מעבר לטענת הרחבת החזית לגבי אי מתן מנוחה רציפה, הנתבעת טוענת כי היא שילמה לתובעים את מלוא השכר בגין שעות העבודה הרגילות והן הנוספות. ככל שהיו הפרשים לזכות התובעים, הנתבעת העבירה להם סכומים אלו וכי התובעים התעלמו מהפרשי השכר ששולמו להם לאחר שנת 2012 ולא הפחיתו הסכומים מתביעתם. כמו כן, מהלך ניהול התיק הנתבעת הודתה כי הייתה תקלה כלשהי בתוכנת השכר ולאחר הסדרתה, הועברו הפרשי שכר לתובעים. אחת המחלוקות החישוביות בין הצדדים הינה הטענה כי במוצ"ש העובד צריך לקבל שכר רגיל, אף אם מתחיל במשמרת שבת. מחלוקת נוספת, הינה תעריף שעה לפי עמדה. (ראו עמ' 45 לפרוטוקול ההוכחות שורות 7 ואילך. עמ' 46 שורות 1 – 22). הנתבעת הציגה תחשיב נגדי שנערך על ידי כלכלן מטעמה, לחישוב שנערך והוצג על ידי המומחה מטעם התובעים.
דיון והכרעה
95. במסגרת הדיון הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים וכעת הפרשי השכר הנטענים עומדים על הסכומים הבאים: התובע גיא – 6,108.43 ₪ ; התובע טל – 22,750.75 ₪ ; התובע דוד – 13,466.69 ₪ ;; התובע עומרי – 12,071.43 ₪ , התובע אנטון –13,365 ₪.
96. אין בידינו לקבל את חישוב המומחה מטעם התובעים לשעות משמרת עוקבת כשאין בינה לבין המשמרת שקדמה לה הפסקה של 8 שעות. לעניין זה ראו ע"ע 6805-03-17 חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ- דמיטרי קלינין (ניתן ביום 17.4.18) בו נקבע כי "העובדה שבין יום עבודה למשנהו יש הפסקה שהיא פחות מ- 8 שעות, תוך הפרה של סעיף 21 לחוק, אינה מביאה בהכרח למסקנה שהשעות של המשמרת העוקבת הן בבחינת שעות עבודה באותו 'יום עבודה' של המשמרת הקודמת ולכן מזכות בגמול עבודה בשעות נוספות". (ההדגשה שלי ס.א.) . כנגד פסק דין זה הוגשה עתירה לבג"ץ, העתירה נדחתה. ( ראו בג"ץ 4658/18 דימטרי קלינין – בית הדין הארצי לעבודה (26.06.18)) . ראו לעניין זה גם ע"ע (ארצי) פנחס אפרימוב-הרשות לקידום האסיר (ניתן ביום 23.8.18).
97. המתכונת בה נכריע לגבי רכיב תביעה זה יהא כדלקמן – בפסק דין חלקי זה נקבע מהם תעריפי השעות הבסיסיים לגבי כל אחד מהתובעים ומהי הדרך הנכונה לחשב את גמול השעות הנוספות ובפרט גמול שעות נוספות בסיום המנוחה השבועית. בית הדין לא יבצע החישובים בפועל וימנה מומחה מטעמו לביצוע החישובים. מדובר בחמישה תובעים בעלי וותק של מספר שנים במקום העבודה והחישוב מחייב בדיקה פרטנית של כל יום/שבוע עבודה לגופו , כאשר החישוב שהוצג על ידי מי מהצדדים, נדחה על ידי הצד השני ומצאנו אי דיוקים בחוות הדעת מטעם התובעים, המקשים עלינו לקבל אותה במלואה.
98. תעריפי השעות על בסיסם יש לבצע את החישובים:
התובע גיא – המומחה מטעמו טען כי גיא קיבל שכר שעה כמאבטח של 26 ₪ וכאחראי משמרת של 27 ₪ לשעה. מבדיק ת תלושי שכרו אנו קובעים כי לתקופה שבין 01/09 – 01/10, יש לקבוע את שכר השעה לפי 27 ₪, מחודש 02/10 ואילך שכר השעה פחת לתעריף 26 ₪ לשעה. את ימי אימון/גיבוש/הדרכה וכו' על הנתבעת לשלם לפי תעריף 26 ₪ לשעה.
התובע טל – המומחה מטעמו קבע את תעריף שעת העבודה ל-26 ₪ לשעה. אין ביכולתנו להסכים לכך. מתלושי השכר נראה כי טל קיבל שכר לפי תעריף שעה משתנה – 25 ₪ או 26 ₪ לשעה. בנסיבות בהן אין הסבר להבדלים בתעריפי השעות ולצורך ביצוע חישוב השעות הנוספות, כאשר אין שיוך של תעריף השעה ליום הספציפי, אנו מעמידים את תעריף השעה של התובע לסך של 25.5 ₪ לכל תקופת עבודתו, לרבות ימי אימון/גיבוש/הדרכה וכו' .
התובע דוד – המומחה מטעמו טען שדוד קיבל שכר שעה כמאבטח של 26 ₪ וכאחראי משמרת של 28 ₪ לשעה. מבדיקת תלושי שכרו אנו קובעים כי עד מאי 2010 יש להעמיד את שכר התובע על 25.5 ₪. מיוני 2010 ועד יוני 2011, תעריף השעה 26 ₪. מחודש יולי 2011 ואילך – יש לבדוק פרטנית כל משמרת בדוח הנוכחות – באם התובע עבד כאחמ"ש – התעריף יהא 28 ₪ לשעה, אם כמאבטח – 26 ₪ לשעה. ימי אימון/גיבוש/הדרכה וכו' – ישולמו לפי 26 ₪ לשעה.
התובע עומרי – לאורך כל תקופת עבודתו, התובע קיבל שכר שעה משתנה הנע בין 26 – 28 ₪ לשעה. מאחר ולא הוצגו הסבר או התייחסות לכך מצד הנתבעת, אנו מקבלים את השכר שנקבע בחוו"ד המומחה לפיו עבור משמרת כמאבטח התובע הרוויח 26 ₪ וכאחראי משמרת הרוויח 28 ₪ לשעה. יחד עם זאת, אין ביד ינו לקבל את עמדת המומחה מטעם עומרי לפיה החל מחודש 02/11 עבד רק כאחראי משמרת בתעריף של 28 ₪ לשעה, שהרי מתלושי השכר נראה כי בתקופה זו תעריף השעה של ע ומרי לא היה קבוע ונע בין 26-27-28 ₪ לשעה. לצורך ביצוע החישוב אנו קובעים את שכר ע ומרי לתקופה שמ-02/11 ואילך על תעריף של 27 ₪ לשעה. את ימי אימון/גיבוש/הדרכה וכו' ששולמו לע ומרי יש לקבוע כתעריף 26 ₪ לשעה.
התובע אנטון – המומחה מטעמו הבחין בין תקופות בהן עבד רק כמאבטח לבין תקופה בה עבד גם כאחמ"ש. על בסיס תלושי שכרו אנו קובעים – עד לחודש 10/10 יש לקבוע שכר השעה של התובע על 26 ₪. מחודש 11/10 ואילך יש להבחין בין משמרות בהן אנטון עבד כאחמ"ש ו קיבל 28 ₪ לשעה לבין משמרות רגילות לפי 26 ₪ לשעה. בחודשים בהם חלק מהשכר ניתן לפי תעריף של 27 ₪ לשעה, יש לקבוע את תעריף השעה לכל החודש כ-27 ₪ לשעה מאחר והצדדים לא הבהירו נושא זה ולא ניתן להבחין בין המשמרות בדוחות הנוכחות. ימי אימון/גיבוש/הדרכה וכו' – ישולמו לפי 26 ₪ לשעה.
99. להלן העקרונות שעל בסיסם יש לבצע את חישוב השעות הנוספות והפרשי השכר הנטענים – התחשיב יבוצע על יסוד דוחות הנוכחות ותלושי השכר שהוגשו בהליך ובהתאם לתעריפי השעה שקבענו בסעיף 97 לגבי כל אחד מהתובעים:
99.1 התובעים עבדו במשמרות שחולקו משך שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביום.
99.2 בהתאם להגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה, משמרות יום הן מהשעה 6:00 ועד השעה 22:00. עבור שעות 9-10 למשמרת התשלום בתעריף 125%. מהשעה ה-11 ואילך – תעריף של 150%.
99.3 משמרת לילה הינה בין השעות 22:00 ועד 6:00. ככל שיום העבודה של העובד נכנס לגדר משמרת לילה, העובד יקבל – החל מהשעה השמינית והתשיעית – 125% לשעה. מהשעה ה-10 ואילך 150% לשעה.
99.4 ימי שישי – מידי יום שישי לאחר 7 שעות עבודה יחושב גמול בשיעור של 25% לשעתיים הראשונות ולאחריהן יחושב גמול של 50%.
99.5 ככל ששעות העבודה הרגילות של העובד עלו על 43 שעות בבדיקה שבועית, העובד יקבל - עבור שעות 44 ו-45 125% לשעה. מהשעה 46 ואילך לפי 150% לשעה. יובהר כי במסגרת 43 השעות הרגילות אין להביא בחשבון שעות נוספות.
99.6 יום השבת מתחיל משקיעת השמש ביום השישי ועד לשקיעתה במוצאי השבת. (ראו גולדברג-פינברג דיני עבודה כרך שני, עמ' 16.) מסגרת יום השבת תיקבע כלהלן – לגבי שעון חורף – השבת תחל מהשעה 17:00 ועד השעה 17:00. לגבי שעון קיץ – השבת תחל מהשעה 19:00 ועד השעה 19:00.
שנה
שעון חורף
שעון קיץ
2008
ינואר, פברואר, מרץ – עד 27.3. וכן החל מיום 5.10 ואילך
שעון קיץ – מיום 28.3.08 – 5.10.08
2009
ינואר, פברואר מרץ עד 26.3.09. מ-28.9.10 ואילך
27.3.09-27.9.09
2010
ינואר, פברואר, מרץ עד 26.3. וכן מיום 13.9 ואילך
26.3.10 – 12.9.10
2011
ינואר, פברואר, מרץ, וכן מיום 3.10.11 ואילך
1.4.11 – 2.10.11
2012
ינואר פברואר מרץ וכן מיום 24.9 ואילך
30.3.12 – 23.9.12
99.7 שעות נוספות יחושבו לפי שכר העבודה שקדם להן. כלומר, אם העובד עבד ביום חול, השעות הנוספות יחושבו לפי 125% ו-150%. אם העובד החל לעבוד משמרת ביום השבת / חג זכאי לחישוב שעות נוספות עבור השעתיים הראשונות כהגדרתן לעיל לפי 175% לשעה, מהשעה הנוספת השלישית ואילך לפי 200%. לעניין זה, לא משנה אם השבת / חג יצאו תוך כדי המשמרת והיא הפכה ל"רגילה" כגרסת הנתבעת . (ראו גולדברג-פינברג דיני עבודה כרך שני, עמ' 30).
99.8 לעניין עבודה במוצאי שבת, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי טענת התובעים לגבי 'מנוחת פיצוי' מהווה הרחבת חזית. אכן נכונה טענת התובעים כי פרשת ניצנים מורה כי מקום בו העובד לא קיבל מנוחה של 36 שעות טרם עבודתו ביום המנוחה העבודה במוצ"ש תיחשב כעבודה במנוחה שבועית. אולם טענה זו הועלתה רק בשלב הסיכומים. יתר על כן, המומחה מטעם התובעים לא ציין אם בדק האם התובעים ק יבלו מנוחת פיצוי מקום בו חושב שכרם במוצ"ש כשכר ביום המנוחה השבועי. בנסיבות אלו, אין לנו אלא לקבוע כי , ככל שהתובעים החלו את משמרתם ב צאת השבת, השכר השעתי יהיה השכר הרגיל, ולא שכר עבודה במנוחה שבועית.
100. כאמור, לאחר שבדקנו את חישובי הצדדים ברכיבי הפרשות לתגמולים, הפרשי שכר ושעות נוספות מצאנו כי חישוביהם שגויים. לפיכך בית הדין ימנה מומחה מטעמו אשר יערוך את התחשיב. הצדדים ישאו בהוצאות המומחה בשלב ראשון – שווה בשווה, ובמסגרת ההחלטה הסופית יקבע בית הדין מי ישא בהוצאותיו. ככל שהצדדים יודיעו תוך 15 ימים על הסכמה להגשת תחשיב מתוקן מטעמם – יגיש ו התובע ים תחשיב מתוקן, נתמך בתצהיר, בהתאם לעקרונות דלעיל, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. הנתבעת תהיה רשאית להגיש תחשיב מטעמה, נתמך בתצהיר, בתוך 30 ימים נוספים. ככל שיהיו חילוקי דעות תחשיביים תינתנה הוראות לגבי בירורן, לרבות בדרך של מינוי מומחה.

101. דמי נסיעות – אין אנו מתעלמים מכך שחלק מהתובעים הכלילו גם דמי נסיעות בתביעתם להפרשי שכר. יחד עם זאת, מצאנו שרכיב תביעה זה נזנח בסיכומים. מבדיקת חוות הדעת הפרטניות, לא מצאנו התייחסות המומחה לרכיב תביעה זה ולא ברור האם נכלל בחוות הדעת. יתרה מכך, גרסת התובע דוד כי הייתה הסעה מטעם המעסיק למקום העבודה. עובדה זו הציג דוד כסימוכין להרעה בתנאי עבודתו לעומת המקומות החלופיים שהוצעו לו. משכך ומאחר ורכיב תביעה זה לא פורט ונזנח על ידי התובעים, א נו דוחים התביעה לגבי רכיב זה.

102. חישוב פיצויי פיטורים:
גיא: התחיל לעבוד ב- 30.8.08 ממוצע חלקיות משרתו בשנות עבודתו עומד על 98%. תעריף שעה בסוף עבודתו 26 ₪.
20,521 ₪ = 186*26*4.33*98%.
יתרת פיצויי הפיטורים להם זכאי גיא לאחר ניכוי סכום ההפרשה.
20,160 ₪ = 20,521-361.33
טל: עבד במשרה מלאה החל מ- 31.10.08.תעריף שעה אחרון נע בין 25 ו- 26 ₪ לכן החלטנו לערוך את החישוב לפי תעריף 25.5 ₪.
19,759 ₪ = 186*2 5.5*4.166
2,013 ₪ = 19,759-400.30-17,346
דוד: החל לעבוד ב-5.12.07 ממוצע חלקיות משרתו 92.60%. תעריף שעה אחרון ממוצע 27 ₪.
23,750 ₪ = 186*27*5.08*92.6
23,158 ₪ = 593- 23,750
עומרי: החל לעבוד ב -24.2.10, ממוצע חלקיות משרתו עמד על 87.64%. תעריף שעה אחרון בממוצע של סוגי משמרותיו 27 ₪.
12,104 ₪ = 186*27*87.64%*2.75
12,017 ₪ = 12,104-86.20
אנטון: תחילת עבודה 1.11.08, ממוצע חלקיות משרה 99.5%. תעריף שעה אחרון בממוצע 27 ₪.
20,820 ₪ = 186*27*4.166*99.5%
20,547 ₪ = 20,820-273
לסיכום
103. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת להעביר לתובעים את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים- גיא- 20,160 ₪ , טל- 2,013 ₪ , דוד- 23,158 ₪ , עומרי- 12,017 ₪ , אנטון- 20,547 ₪.
דמי חגים – גיא- 3,536 ₪, טל - 1,040 ₪, דוד - 2,912 ₪, אנטון - 1,664 ₪, עומרי -832 ₪.
פדיון חופשה- גיא- 386 ₪, טל- 760 ₪, דוד- 527 ₪, עומרי- 234 ₪ , אנטון- 606 ₪.
דמי הבראה- גיא- דחייה, טל- 371 ₪, דוד- דחיה, עומרי- 173 ₪ , אנטון- דחיה.
רכיבי התביעה בדין דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, אי מתן מכתב פיטורים ודמי נסיעות נדחים בזאת. דרישת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת נדחית.
104. מכל סכום לו זכאי כל תובע, יש להחסיר את הסכומים הבאים שהנתבעת שילמה לתובעים ואלו לא הופחתו מסכום התביעה הסופי: גיא – 1,747 ₪; טל – 3,146 ₪; דוד – 1,599 ₪, עומרי – 2,353 ₪, אנטון 5,034 ₪ (3,015 ₪ וכן 2,019 ₪).
105. בנסיבות העניין, התרשמותנו שהמחלוקת בין הצדדים הייתה כנה ואמיתית ולכן איננו פוסקים לזכות התובעים פיצויי הלנה כדרישתם. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
106. כאמור בקביעתנו בסעיף 100 הצדדים יגישו לבית הדין את עמדתם להגשת תחשיב מתוקן מטעמם תוך 15 ימים ממועד מתן פסק דין חלקי זה. נוכח צמצום גדר המחלוקות בין הצדדים, אנו מקווים כי הצדדים יתעשתו ויסכימו לבצע את חישוב הסכומים הסופיים באופן מוסכם, כמתווה זה, וייחסך התשלום למומחה.
107. החלטה על הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד תינתן בפסק הדין הסופי.

מר שלמה ליב
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת

מר טרודי עאמר
נציג מעסיקים

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, (03 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .