הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 22930-01-18

28 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה ליב
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר אדלר

התובע
משה זילברמן
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד חן
-
הנתבעת
אסם השקעות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת דויטש

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת זכות השימוע.
העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-
התובע עבד אצל הנתבעת כעובד אריזה מיום 20.7.1997 ועד ליום 9.8.2017.
ביום 21.6.17, ביצע התובע עבירת בטיחות בעבודה, עת גרר שלושה דולבים – מיכלי פלסטיק –בעת ובעונה אחת באמצעות עגלת יד המיועדת לדולב אחד (להלן: "העבירה" או "האירוע") . גב' מור פירטל, מנהלת הייצור (להלן:"מור") , הבחינה בביצוע העבירה כאמור והעירה לו על הדבר. התובע זעם על הדרישה להעביר את הדולבים אחד אחד, הרים את ידו בתנועת ביטול והמשיך בדרכו. מור עצרה שוב את התובע. משסירב לעצור ביקשה ממנו להירגע בחדר קפה.
התובע צעק וגידף, פנה למור באמירות כמו "סתומה, מפעל של סתומים, אני אראה לך", "את לא תחנכי אותי", " אני אעשה מה שאני רוצה" . נוסף העיר התובע למור על גובהה ועשה תנועת יריקה לעברה.
לאחר חילופי הדברים בין השניים התבקש התובע לעזוב את המשמרת.
בעקבות האירוע התובע זומן לשיחת בירור שנערכה למחרת האירוע , בנוכחות מר דרור אשכנזי – מנהל משאבי אנוש במפעל הנתבעת (להלן: "דרור") ו נציגי וועד העובדים וההסתדרות, מור ונגה (להלן: "שיחת הבירור"). בסיפא פרוטוקול הבירור שערך דרור, הו א הוסיף לאחר סיום השיחה עם התובע– "בחדר הקפה אמר למור ומשה משעלי כי "מנהל משאבי אנוש הטינופת יקבל בירור בשוהם". תוספת זו לא הובאה לידיעת התובע ולא עומת עם האמור בה.
בשיחת הבירור הוחלט להמליץ לזמן את התובע לשיחת שימוע לסיום העסקתו בנתבעת.
ביום 26.6.17 זומן התובע לשימוע טרם פיטורים שנקבע ליום 4.7.17 (להלן: "השימוע") על בסיס הנימוק - "עבודה שלא לפי הנהלים והתנהגות שלא לפי הקוד האתי".
בתום השימוע ולאחר דיון עם נציג ועד עובדים ונציגת ההסתדרות, קיבלה הנתבעת את התנגדותם לפיטורי התובע ו התקבלה החלטה על השעייתו לשלושה חודשים ועם חזרתו – ישובץ רק במשמרות בוקר משך שלושה חודשים נוספים.
התובע לא קיבל על עצמו את הדין ופנה אל הנתבעת להקל בעונשו . הוא הגיע לפגישה אישית אצל הנתבעת יחד עם אשתו ביום 9.7.17. בשיחה הסכים דרור להקל את העונש. בשיתוף עם הועד הוחלט כי התובע יושעה לחודשיים ללא שכר במקום שלושה חודשים, חזרה לעבודה למשמרות בוקר בלבד לחודש וחצי במקום שלושה חו דשים והתנצלות פומבית.
התובע סירב לקבל את העונש המשמעתי גם לאחר ההקלה . בהתאם לבקשתו הוציאה לו הנתבעת ביום 9.7.17 מכתב פיטורים בו נקבע סיום יחסי העבודה בין הצדדים ליום 9.8.17.
ביום 10.1.18, הגיש התובע תביעה דנן.
הליך התביעה:
התובע הגיש תצהיר מטעמו ו זימן למתן עדות עובדים נוספים של הנתבעת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של דרור ותצהירו של אור גוט – מנהל ייצור, מחלקת מאפייה. המצהירים נחקרו ביום 5.3.19 (להלן: "דיון הוכחות" או "פרוטוקול ההוכחות"). לאחר דיון ההוכחות הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
עיקר טענות התובע –
ישיבת הבירור נקבעה מהיום למחר – פ חות מעשרים וארבע שעות מהאירוע – כשהנתבעת סירבה לפניית נציג ההסתדרות לדחייתה, מה שלא אפשר לתובע להתכונן אליה כראוי.
ההחלטה על פיטוריו התקבלה עוד בישיבת הבירור – כשכל הנוכחים הסכימו לסיים העסקתו.
לא נמסרו בזימון לשימוע נימוקים מלאים, ולא ניתנה לתובע אפשרות לעיין בכל המידע והמסמכים.
השימוע נערך למראית עין בלבד תוך הפרת זכויותיו של התובע, על סמך נימוקים שלא פורטו בזימון לשימוע מבלי מתן זכות טיעון לגביהם – הכוונה לטענת התובע כי פיטרו אותו על רקע האמירה שיוחסה לו בחדר הקפה ושצוינה בפרוטוקול שיחת הבירור (ראו סעיף ‎5 לעיל).
הנתבעת ערכה את פרוטוקול השימוע כאשר הפרוטוקול שהועבר לתובע הסתיים כשהתובע יצא מהחדר. לעומת זאת, בפרוטוקול שצורף לתצהיר דרור, נוספו חילופי הדברים שנאמרו בחדר לאחר יציאתו של התובע מהשימוע כאמור.
כי פוטר בחופזה ובבהילות, מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות הלא פשוטות, גילו ומצבו.
כי הנתבעת פעלה תוך אכיפה בררנית והשיתה עליו עונש שאינו הולם את העבירה אותה ביצע ביח ס לעובדים אחרים במתכוון כדי להביאו לכדי פיטורי ו.
עיקר טענות הנתבעת –
מועד שיחת הבירור נקבע בהתאם לתקנון המשמעת ובתיאום עם ההסתדרות - הנתבעת הכחישה כי הוגשה בקשה לדחיית הבירור.
הנתבעת המליצה בשיחת הבירור לזמן התובע לשימוע לסיום העסקה. הנתבעת בסופו של ההליך פיטרה את התובע כבקשתו ובהסכמת הועד.
התובע לא הרים את נטל הראיה כי פוטר בניגוד לדין , תוך הפרת זכות השימוע. התובע עבר עבירת בטיחות חמורה, קוים לעניין זה הליך מול וועד העובדים בהתאם לדין.
בשיחת הבירור התובע לא הביע חרטה, לא התנצל והתנהג בתוקפנות ובבריונות, כבאירוע עצמו ועל כן, הוחלט – במשותף עם וועד העובדים – לזמנו לשימוע טרם פיטורים.
התובע זומן לשימוע כדין – בזימון לשימוע פורטו ה נימוקים שביססו את ההחלטה לשקול את סיום העסקתו, לתובע ניתנה הזדמנות להעלות טענותיו. בסיום השימוע הוחלט להשית עליו עונש ולא לפטרו, נוכח נסיבותיו האישיות ועברו אצל הנתבעת – אך התובע הוא שהתעקש על מכתב פיטורים, אף לאחר שהנתבעת הסכימה להקל בעונשו.
התובע אישר בעדותו כי ידע סיבת זימונו לשימוע וכי לא היה משהו שרצה להגיד ולא אמר.
הנתבעת מכחישה כי ערכה את פרוטוקול השימוע. לטענתה היא העבירה לתובע את פרוטוקול השימוע וכי לא חלה עליה חובה להעביר את חלק הפרוטוקול שכלל את ההתייעצות שנערכה בתום השימוע.
הנתבעת דחתה את טענות התובע כי העונש המשמעתי שהוטל עליו היה חמור מהרגיל וכן את טענותיו לאכיפה בררנית, תוך כדי שהיא מוחה על הרחבת חזית שנעשתה מצידו בעניין זה וכי העונש המשמעתי אינו חלק מעילת התביעה. עוד טענה כי ממילא העדים שזימן תמכו בעמדתה – שכן כולם לקחו אחריות על מעשיהם והתנצלו – זאת בניגוד לתובע.
עוד הנתבעת טענה כי בפועל לא נגרם לתובע נזק – שהרי מצא עבודה במהירות ו כי היה עליו להפחית את סכום הנזק הנתבע נוכח קבלת דמי אבטלה ומשכרות ממקום עבודתו החדש החל מחודש דצמבר 2017.
דיון והכרעה –
פיטורים שלא כדין- הפרת זכות השימוע
זכות השימוע מהווה זכות יסוד מהותית ומקנה לעובד אפשרות להציג טענותיו טרם ההכרעה הסופית, מקום בו המעסיק שוקל לסיים את העסקתו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (7.1.2003) –
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו." [ההדגשה הוספה].
נפסק זה מכבר כי יש לקיים כללים מספר כדי שתכלית השימוע תישמר –
"בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".
החובה לערוך שימוע מופנית כלפי מעסיקים פרטיים וציבוריים כאחד.
משעקרונות היסוד פרושים לפנינו, נבחן את התנהלות הצדדים בהליך פיטוריו של התובע –
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן .
התובע אישר בעדותו כי פעל בניגוד לנהלים ומייחס זאת לתקלה בקו הייצור שגרמה לו להזדרז ולפנות פסולת בדחיפות. חילופי הדברים עם מור הוצגו על ידו באופן מגמתי במקצת, כהתרשמותנו. כתיאורו מור "תפסה בידי בחוזקה וצרחה עלי בפני שאר העובדים כי אסור לי לגרור 3 דולבים בו זמנית".
גרסת הנתבעת לאירוע אשר הובאה באמצעות עדיה ונתמכה על ידי מיילים מיום האירוע נמצאה אמינה עלינו – התובע התנהג באופן אלים ועצבני וגידף את מור באופן מעליב ואישי. מור עצמה לא זומנה למתן עדות משהסתיימו יחסי העבודה בינה לבין הנתבעת. אולם, מייל ששלחה לדרור מיום האירוע מתאר את השתלשלות העניינים בזמן אמת (צורף כנספח א' עמ' 8 לתצהיר דרור). מר גוט – שהצהיר מטעם הנתבעת – אימת את גרסתה והעיד כי התובע היה נסער עד כי גוט חשש לעימות פיזי.
בעקבות האירוע, כאמור, התובע זומן לשיחת בירור ליום למחרת. התובע לא מחה על זימונו לשיחת הבירור אלא רק על המועד בו התקיימה. לעניין זה, מצאנו לנכון לדחות את טענות התובע. מחד גיסא- לא פירט התובע לעניין טענה זו – מי ביקש עבורו לדחות השיחה ולא זימן לעדות מי שיתמוך בגרסתו וממילא לא עמד על טענה זו בסיכומיו. מאידך גיסא- מקובל עלינו הסבר הנתבעת כי פעלה בהתאם להוראות תקנון המשמעת אשר מחייב קיום שיחות בירור בדחיפות. מעבר לצורך נעיר כי גם אם שיחת הבירור לא נדחתה לבקשת התובע, אין בכך נפקות לעניין רכיב התביעה הנדון. הרי גם אם קיימו את שיחת הבירור באופן מזורז ומבלי לקבל בקשת התובע לדחייה, אין הדבר פוגם בהליך השימוע כפי שיתואר להלן.
ביום 26.6.17 זומן התובע לשימוע שמועדו נקבע ליום 4.7.17 על בסיס שני נימוקים – עבודה שלא לפי הנהלים והתנהגות שלא לפי הקוד האתי. היינו, הנימוקים שעמדו בבסיס פיטוריו נחשפו בפניו עוד מבעוד מועד – יותר משבוע טרם מועד השימוע. לפיכך, אנו דוחים את טענתו כי זימונו לשימוע לוקה בנימוקיו. התובע אישר בעדותו כי ידע מה סיבת זימונו וטען את כל טענותיו בעניין.
אף לא מצאנו לנכון לקבל טענת התובע כי ההחלטה הסופית בדבר פיטוריו התקבלה עוד בשיחת הבירור. התרשמותנו מפרוטוקול שיחת הבירור כי התנהלות התובע עצמה היא שגרמה ל נתבעת לשקול פיטוריו. ראו דבריו להלן - "אני לא מצטער על האירוע והביאו אותי להתנהגות הזו ואין סיכוי שהייתי מתנצל" ובהמשך "מה אתה רוצה לתת לי מכתב פיטורים, אתה רוצה שאלך מפה". דרור שנכח בשיחת הבירור הגיב "אני מרגיש מותקף, אתה עוד שנייה מרביץ לי? ......היה לך זמן להתקרר ואתה עדיין לא מביע חרטה ולא מצטער ורק תוקף את החברה שבה אתה עובד".
משיחת הבירור משתקף כי התובע התנהל בכוחניות, התבטאויותיו היו בעייתיות והוא לא היכה על חטא. אשר על כן, הנתבעת ביקשה לזמנו לשיחת שימוע טרם פיטוריו. אין הדבר אומר כי באותו המועד התקבלה ההחלטה אודות פיטוריו, כפי שנראה בהמשך הדברים.
התובע ניסה להחליש אמירותיו הנוקבות ונתלה בסיכומיו באמירתו, שנרשמה ב פרוטוקול שיחת הבירור, להראות כי התנצל עוד באותו מועד - "מי שמכיר אותי הרבה שנים יודע שאני לא מתכוון על מה שאני אמרתי ואני מתנצל". אולם אין בכך כדי להועיל לו , שהרי בהמשך אמר, כשהובהר כי תגובתו להערה שניתנה לו הייתה כוחנית ועליו להיטיב התנהלותו, אמר "אני אשתדל אני לא מבטיח כלום" בהמשך אף הוסיף דברי ם המשתמעים כאיום לדרור "תחליט מה שתחליט אתה את הסוף תראה במקום אחר".
דבריו אלו תומכים בתחושת דרור כי ההתנצלות לא הייתה אמיתית וכנה ולכן לא החשיבהּ כהתנצלות.
זאת ועוד, משתתפי שיחת הבירור סיכמו ביניהם כרשום בפרוטוקול השיחה – "המלצה שלנו היא לערוך שימוע וסיום העסקה לשאלתי לכל אחד מחברי הועד וסי וון מההסתדרות האם יקבלו את החלטתי נעניתי בחיוב". כלומר ההחלטה היא – המלצה לזמן את התובע לשימוע לסיום העסקתו. יתר על כן, בשיחת השימוע עצמה שני נציגי הוועד הביעו התנגדות לפיטורי התובע, כך שברי כי הסכמת נציגי הועד וההסתדרות ניתנה לעצם ההמלצה לזמן התובע לשימוע אך לא לפיטוריו.
אין ספק כי הנתבעת לא הייתה מזמנת את התובע לשימוע אילולא התגבשה הכוונה לפטרו. עם זאת, עסקינן בכוונה שטרם התגבשה לכדי החלטה סופית.
לעניין זה ראו בר"ע 1360/01 הובר – מדינת ישראל (10.10.01) " כאשר בפיטורים מדובר, נערך השימוע, מטבע הדברים אך ורק לאחר שהתגבשה כוונה מוחשית לפטר את העובד, וכאשר הממונה סבור כי אין להמשיך עוד את עבודתו".
אף יש לדחות את טענת התובע כי הנתבעת לא אפשרה לו לעניין במסמכים ובמידע וכי לא פורטו האירועים עליהם הסתמכה. התובע ידע במדויק מהו האירוע אשר הביא לזימונו לשימוע ואת המועד בו הוא אירע – שהרי השימוע נקבע כשבועיים לאחר האירוע וכל פרק הזמן הזה התובע היה בהשעיה בשל האירוע. לבד זאת, התובע אף אמר בעדותו כדלקמן –
" ש. שהגעת לשימוע, ידעת שזה בגלל עבירת בטיחות והתנהלותך מול מור?
ת. כן."
אין לקבל את טענת התובע לפיה זימונו לשימוע נעשה בשל פליטת פה שאמר בקפיטריה לאחר שיחת הבירור וכי נימוק זה היה חסר בזימון לשימוע ומהווה פגם בהליך. מהעובדות שהוצגו לפנינו סביב פיטורי התובע, הרי ההחלטה לזמנו לשימוע נרשמה בפרוטוקול קודם לאמירתו בקפיטריה. שנית, לא התרשמנו כי התובע פוטר על סמך אמירה שהפטיר בשעת כעס, אלא מהתעקשותו שלא לקבל על עצמו העונש, כפי שיתואר להלן. מעבר לנדרש, יצוין כי גם אמירתו זו של התובע שיוחסה לו בקפיטריה לאחר הבירור - "מנהל משאבי אנוש הטינופת יקבל בירור בשוהם" עשויה להיכלל בגדר 'התנהגות שלא לפי הקוד האתי'.
איננו מקבלים את הטענה כי הנתבעת ערכה את המסמכים שהועברו לתובע – הכוונה בכך לפרוטוקול השימוע שהוצג ע"י הנתבעת בהליך זה ככולל גם את הדברים שנאמרו לאחר שהתובע יצא מהחדר. לעניין זה ייאמר כי אין זה מובן מאליו כי הנתבעת הייתה חייבת לחשוף את הדיון שנערך לאחר שהתובע יצא מהשימוע. מדובר בהליך התייעצות פנימי בין הגורמים הרלוונטיים לפני מתן החלטה שאינו חלק משיחת השימוע, למרות שהוחלט להעלותו על הכתב . ממילא, אין הדבר יכול להוות פגם בהליך השימוע, שכן, מן הסתם, התובע אינו יכול להיערך לשימוע בעזרת פרוטוקול שטרם נכתב ואין באמור כדי להוות פגיעה בזכות הטיעון .
לדעתנו, אף אם היה פגם בהוספת הדברים בפרוטוקול לאחר יציאת התובע (ולא כך שוכנענו) הרי שלא מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין מכיוון שהייתה לתובע מלוא ההזדמנות להגיב לטענות נגדו ודבריו נשמעו בקשב.
בשיחת השימוע שנערכה לתובע נראה היה כי כל הנוכחים, למעט דרור, צידדו בתובע. וועד העובדים אף עמד על כך שהעובד לא יפוטר. מנגד, דרור הצביע על הבעייתיות של מתן עונש מקל לעבירת בטיחות ולעובד שלא מכה על חטא והזכיר את האמירה שיוחסה לתובע בקפיטריה לאחר ישיבת הבירור . עם זאת, בסופו של יום – פרוטוקול השימוע מעיד כי עמדתו של דרור נדחתה ולא התקבלה החלטה על פיטורים – לא לפני השימוע ולא בסיומו.
הנתבעת הציגה מכתב המסכם את הדברים – נספח ה' לתצהיר דרור – החתום ע"י דרור ועמוס – המייצג את וועד העובדים. המכתב מתאר את השתלשלות הדברים ומצאנו אותו אמין. לפיו העונש שהושת על התובע הוקל. ייאמר כי ההקלה בעונש צוינה גם בתשובת ב"כ הנתבעת מיום 19.7.17, שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה ולא ברור מדוע התובע מכחיש ידיעתו לגבי העונש המקל, עליו ידע לכל המאוחר ביום 19.7.17, טרם סיום יחסי העבודה (9.8.17) בעת עוד יכול היה לבקש חזרה לעבודה וביצוע העונש המקל .
ביום 9.7.17, טרם מתן מכתב הפיטורים הסופי, התקיימה פגישה לא פורמאלית של התובע, אשתו, דרור ונציג וועד העובדים – לגביה טענה הנתבעת כי נעשה ניסיון לשכנע את התובע לחזור בו מדרישתו לקבל מכתב פיטורים – אך ללא הואיל. ייאמר כי התובע לא הזכיר את הפגישה האישית שקיים עם הנתבעת ביום 9.7.17 ויש בכך כדי לפגום באמינותו. גם חקירתו לא הבהירה מדוע הסתיר פרט זה ובמענה לשאלתו הישירה של ב"כ הנתבעת הוא התחמק והסיט את העניין למצבה הרפואי של אשתו דאז שהייתה מאושפזת לאחר ניתוח של מעקף קיבה עד ליום 18.6.17.
גם אם נקבל את גרסתו של התובע לכך שהוא לא דרש מכתב פיטורים – על אף הראיות הסותרות, עדותו טרפה את הקלפים, שכן ברור מדבריו כי הוא לא הסכים לקבל על עצמו את העונש המשמעתי שהושת עליו וכי הובהר לו כי נפקות הדבר – פיטורים – ראו עדותו בפרוטוקול עמ' 10 שורות 23-31:
"ש. זה נכון שאמרת לדרור שאתה רוצה מכתב פיטורים?
ת. לא היה ולא נברא. אשכנזי אמר שאם איני נושא בעונש, אז שהוא חייב לפטר אותי. זה בשיחה ראשונה. לאחר מכן הוא אמר שהוא צריך לנפוש באילת ואחרי זה נבוא לשימוע השני. שאלתי את דרור אשכנזי אם אני צריך להיות מושעה בבית שבוע וחצי והוא אמר לי שכן וללא שכר. עו"ד סיון מההסתדרות אמרה לאשכנזי אם הוא בטוח שללא שכר והוא אמר שכן, שהוא עומד מאחורי מילותיו.
ש. נופש מפעלי שיצאו אליו גם חברי הוועד?
ת. אני שואל למה אני צריך לשבת בבית ללא שכר. יכל להמתיק את העונש ולתת לי שבוע בוקר. אם היה הפוך, אני לא הייתי נותן לדרור השעיה ו-3 חודשים בוקר, הוא עדיין לא שופט, הוא רק מנהל כוח אדם".
כמובן כי לא התובע הוא זה שקובע את הסנקציה העונשית בגין עבירת משמעת. דבריו שנאמרו כשנתיים לאחר האירוע ועמידתו העיקשת על כך שלא היה צריך להענישו כלל, או לתת לו עונש לפי ראות עיניו, מלמדים אותנו על התנהלותו בזמן אמת .
לסיכום עד כה – מצאנו כי לא היה פגם בהליך השימוע. התובע זומן מבעוד מועד לשימוע, נמסרו לו הנימוקים שביססו את ההחלטה לשקול פיטוריו, מהלך השימוע ניתנה לו ההזדמנות לטעון, בסוף השימוע לא התקבלה החלטה על פיטוריו – אלא הושת עליו עונש משמעתי . עוד ייאמר כי בדיון ההוכחות התובע אישר כי אמר את כל שרצה במעמד השימוע.
התובע לא קיבל על עצמו את הדין והתוצאה הייתה פיטוריו בהסכמתו ובהסכמת ועד עובדים– הראיות שהוצגו לפנינו תומכות בגרסה עובדתית זו ומצאנו לנכון לקבלה על פני גרסת התובע שאינה מתיישבת עם הראיות והעדויות שלפנינו.

אכיפה בררנית
באשר לטענת התובע לאכיפה בררנית – בישיבת ההוכחות התייצבו להעיד עובדים של הנתבעת שעברו עבירות משמעתיות, כאשר נראה כי ההבחנה המהותית בינם לבין התובע, כי הם לקחו על עצמם אחריות מלאה לאירועים והתנצלו באופן פומבי. התובע מאידך, סירב להתנצל, אלא לפני מור כדבריו –
"ש. היה אלמנט של התנצלות בפני עובדי המפעל, נכון?
ת. כן, אבל לא מצאתי לנכון לעשות זאת, כי זה לא היה מולם. אם זה היה מול מור, הייתי מתנצל והתנצלתי".
מבחינת חומרת העונש, מבלי להיכנס לטענה בדבר הרחבת חזית ו/או האם ראוי כי בית הדין יתערב בהחלטה משותפת שהתקבלה ע"י המעסיק וועד העובדים, לגופו של עניין לא מצאנו כי העונש שהושת על התובע חריג בחומרתו. אחד מהעדים שזומנו להעיד - שלום אברג'יל, עובד הנתבעת 21 שנים ומי שעבר את העבירה הדומה ביותר לזו של התובע - נקרא לשיחת בירור לאחר ויכוח עם עובד אחר. הוא הושעה לחודש וחצי ללא שכר וחזר לשלושה שבועות של משמרות בוקר בלבד, לאחר שהשלים עם אותו עובד ולקח אחריות על התנהגותו. העונש שהוטל על התובע היה בגין עבירת בטיחות והתנהגות בניגוד לקוד האתי.
בית הדין לא יתערב בשיקול דעת מעסיק בהפעלת יד קשה באכיפת כללי בטיחות בעסקו.
נוכח העובדות שהוצגו - כי התובע לא קיבל על עצמו העונש, תוך זלזול בסמכות דרור, האמירות שיוחסו לו, עדותו בהליך זה והעובדה כי על אף טענותיו בעניין זה, לא התרשמנו כי בזמן אמת הוא הפנים לקחי האירוע ולקח אחריות למעשיו, התנהלות הנתבעת הייתה כדין.
אשר על כן, אנו דוחים את טענות התובע לאכיפה בררנית.
סיכומו של דבר
לאור קביעתנו כי הליך פיטוריו של התובע היה כדין, אין לנו אלא לדחות תביעה זו.
התובע ישא בהוצאות המשפט של ה נתבעת וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
ניתן היום, כ"ז אב תשע"ט, (28 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שלמה ליב
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם,
שופטת

אסתר אדלר
נציגת מעסיקים