הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 2289-03-16

לפני

כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) מר אליעזר לזר
נציג ציבור (מעסיקים) גב' טובה אוגוסט

התובע:
נאור אביטן
ע"י ב"כ: עו"ד גיא אופיר ועו"ד רועי בן דוד
-
הנתבעות:

  1. מוקד מודיעין אזרחי בע"מ, ח.פ. 513182105
  2. אלביט מערכות בע"מ, ח.צ. 520043027

ע"י ב"כ: עו"ד אדם עדי ועו"ד ליאור ג ירשביץ

פ ס ק ד י ן

א. מבוא וסקירת ההליכים בתיק

  1. פתח דברים – שומר חמוש העובד במפעל בטחוני הנמצא בכרמיאל כותב ברשת הפייסבוק את המשפט הבא: "עצומה להורג של הדגנרט הראשי נפתחת עכשיו". בסוף המשפט הוסף הרגשון (אימוג'י, בלעז) הבא, פעמיים – . כתוצאה מכך יוחס לאותו שומר איום על חייו של ראש עיריית כרמיאל. בהמשך, חברת אלביט בע"מ – בעלת המפעל שבו עבד השומר, מחליטה ומודיעה למפעילת שירותי השמירה במפעל, המוגדרת כמעסיקתו של השומר – חברת מודיעין אזרחי בע"מ, על הפסקת שיבוצו של השומר במפעל. סיטואציה זו, והמשך ההשתלשלות העובדתית לאחר-מכן, הם העומדים לפנינו בהליך זה.
  2. הצדדים להליך – התובע, מר נאור אביטן (להלן: "התובע") הוא עובד לשעבר בנתבעת 1, חברת מוקד אזרחי בע"מ (להלן: "מודיעין אזרחי") המספקת שירותי שמירה ואבטחה. התובע עבד במודיעין אזרחי בין חודש 7/2013 ל בין חודש 8/2015. במסגרת עבודתו במודיעין אזרחי התובע הוצב כשומר ומאבטח במפעל בכרמיאל (להלן: "אתר כרמיאל"), השייך לנתבעת 2 – חברת אלביט מערכות בע"מ (להלן: "אלביט").
  3. בבסיס תביעתו של התובע עומדת הטענה כי הוא הועסק על ידי אלביט, ולחילופין – כי הוא הועסק במשותף על ידי שתי הנתבעות. עוד טען התובע, כי בעקבות משפט היתולי שהוא כתב ברשת החברתית "פייסבוק", הוא נאלץ לעזוב את עבודתו באלביט . בהמשך, מודיעין אזרחי הציעה לו הצעות עבודה חליפיות שהרעו את תנאי עבודתו. לפיכך, התובע טען כי יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר.
  4. התובע טען כי הוא זכאי לסעדים הבאים מהנתבעות : פיצויי פיטורים בסך של 8,031 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,832 ₪, פיצוי בגין אי-מתן שימוע בסך של 16,503 ₪, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה בסך של 9,170 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. עוד טען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין פגיעה בחופש הביטוי שלו בסך של 60,000 ₪, וכן לפיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪. כמו כן טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי הלנה. הנתבעות מכחישות מנגד את כלל טענותיו של התובע.
  5. ביום 20.11.2018 נערך לפנינו דיון ההוכחות, במהלכו העידו העדים הבאים: מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד, ולאחר ששני הוריו, שהגישו תצהירי תמיכה, לא הגיעו לדיון. מטעם מודיעין אזרחי העיד מר יניב נורקין, מנהל סניף חיפה והצפון של מודיעין אזרחי (להלן: "יניב") וכן מר רומן שובינסקי, מנהל הפרויקטים של מודיעין אזרחי עם אלביט, ומנהל היחידה של מודיעין אזרחי המוצבת באתר כרמיאל (להלן: "רומן"). מטעם אלביט העיד מר אבנר אשל, סמנכ"ל התפעול בחטיבת כלי טיס של אלביט, שבזמנים הרלוונטיים לתביעה ואף כיום, היה אתר כרמיאל תחת ניהולו (להלן: "אבנר"). לאחר הדיון הצדדים סיכמו בכתב והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.

ב. התשתית העובדתית וטענות הצדדים
6. ביום 28.7.2015, במסגרת דיון ברשת החברתית "פייסבוק" בקבוצה ששמה "כרמיאלים מדברים", התנהל שיג-ושיח סביב פסטיבל המחולות בכרמיאל, הנערך מדי שנה. בין היתר, התובע הגיב למודעת מחאה שפורסמה במהלך אותו הדיון כנגד הפסטיבל, וכתב את המשפט הבא: "עצומה להורג של הדגנרט הראשי נפתחת עכשיו " (לרגשון הספציפי שהוסף, ראו בפתח פסק הדין) . בסיום המשפט, וכפי שעולה מהדברים שצוטטו כעת, התובע הוסיף שני רגשונים שהצדדים חלוקים על מהותם והמשמעות שיש לייחס להם .
7. אין חולק כי כתיבת ההודעה יצרה מהומה רבה ברשת הפייסבוק ואף מעבר לה . לטענת התובע, בשלב מסוים היא גם הובאה לידיעת עיריית כרמיאל והעומד דאז בראש העירייה, מר עדי אלדר. כתגובה, הם פנו לאלביט ודרשו את הפסקת עבודתו של התובע אצלה, ואף איימו בדבר פנייה למשטרה. התובע אף טען כי בעקבות אותו פרסום הומוריסטי והיתולי פנתה דוברת העירייה אל משפחתו ואיימה עליה (התובע הגיש בעניין זה תצהיר מטעם אימו, אולם בפתח ישיבת ההוכחות ביקש למשוך את תצהירה מתיק בית הדין . גם אביו שהגיש תצהיר לתיק בית הדין לא העיד בסופו של דבר, וכפי שכבר צוין דלעיל ).
8. לשם השלמת התמונה יצוין כי התובע אף הגיש תביעה אזרחית בגין הפרה נטענת של חוק איסור לשון הרע, בגין גורמים שונים שכתבו לטענתו כנגדו ברשת הפייסבוק, ואף כנגד עיריית כרמיאל. באותה התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגובה של 200,000 ₪ (ת"א (עכו) 18492-11-15). ביום 13.9.2018 ובמסגרת הדיון שנערך לפני כב' השופט רוזינס, הגיעו הצדדים להסכמה, כדלקמן : "הנתבעים מתנצלים בפני התובע ככל ונגרם לו נזק בגין הדברים. הצדדים מתחייבים לכבד זה את זה מעתה ואילך ולא לעשות שימוש בהליך משפטי זה או בדברים שקדמו לו כדי לפגוע במי מהצדדים, ובכך באו המחלוקות לסיומן, וכל טענות הצדדים זה כנגד זה, מוצו".
9. אלביט טענה מצידה כי אין כל שחר לטענות התובע בדבר העסקה משותפת, וכי היא חברה העוסקת במערכות אלקטרוניות ואלקטרו-אופטיות מתקדמות ללקוחות שונים ברחבי העולם, והיא אינה מבצעת כדבר בשגרה פעילות של שמירה ואבטחה באמצעות עובדיה. אלביט טענה כי לשם כך היא מתקשרת בהסכמים למתן שירותים. בהתאם, היא התקשרה עם חברות שונות שעיסוקן בתחום השמירה ואבטחת מתקנים, שהן אלה שאחראיות לשכירת העובדים, מיונם, שיבוצם, קביעת מכלול תנאי עבודתם ואספקת הציוד הנדרש לשם מתן שירותי השמירה. כך הוא הנכון במקרה שבנדון, משעה שהיא התקשרה בהתקשרות מסחרית עם מודיעין אזרחי, על מנת שזו תספק לה שירותי שמירה ואבטחה.
10. אשר למהלך העניינים ובכל הקשור להתבטאותו של התובע, טענה אלביט כי התבטאותו של התובע ברשת חברתית הפתוחה לציבור הרחב, באמצעות ניסוח מסית ואלים הקורא להוצאה להורג של ראש עיריית כרמיאל, אף הוחרפה על ידי התובע, שהמשיך וכתב לאחת מהמשתתפות בפורום, שביקרה אותו, כי "לא ידעתי שראשות עירייה ובפרט בכפרמיאל (שיבוש השם כרמיאל הוא במקור – בית הדין) זה דיקטטורה. ואולי את תפני מקום שמה למטה למר בובת המחמד שלך למה את ה"אובר חוכם" שלו עם דעותיו הגזעניות רצוי שיקבור באדמה". לטענת אלביט, תגובה זו ממחישה כי בניגוד לטענת התובע, אין המדובר בפרסום היתולי והומוריסטי, כטענת התובע, אלא במספר פרסומים עקביים שבהם התובע עומד באופן מלא מאחורי התכנים שאותם הוא פרסם.
11. לטענת אלביט, משעה שהתובע קרא להוציא להורג את ראש העירייה בפורום ציבורי, בזמנים שבהם האלימות המילולית בחברה הישראלית גואה ועלולה להוביל לתוצאות הרות גורל ואף לאלימות פיזית, היא סברה שאין לזלזל ולנהוג בקלות ראש בפרסום ביטויים כה חמורים, קל וחומר בביטויים המסיתים להוצאה להורג של נבחר ציבור. על כן, והיות שהתובע שימש כשומר חמוש במפעל בטחוני, היא פנתה למודיעין אזרחי ודרשה את הפסקת הצבתו בחצריה, זכות השמורה לה בכל עת, גם מטעמי ביטחון. לטענת אלביט, מאותו הרגע טיפלה אך ורק מודיעין אזרחי בעניינו של התובע, כמי שלטענתה (מודיעין אזרחי מצטרפת לטענה זו) היא מעסיקתו היחידה.
12. לגבי קרות האירועים לאחר פניית אלביט למודיעין אזרחי – ביום 23.8.2015, ולאחר שהתובע שהה בחופשת מחלה, הוא זומן לשיחת שיבוץ מחדש בסניף חיפה (להלן: " שיחת השיבוץ מחדש"). השיחה נערכה בנוכחות רומן, מנהל שירותי האבטחה מטעם מודיעין אזרחי באתר כרמיאל, שלטענת התובע היה ועודנו עובד אלביט (במהלך ניהול ההליך התברר כי טענה זו שגויה). כמו כן, נכחה בשיחה הגב' אביטל אברמוב, רכזת כוח אדם בסניף חיפה של מודיעין אזרחי (להלן: " אביטל"). לטענת מודיעין אזרחי, באותה שיחה ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להתייחס לאירועים שבגינם היא נדרשה לשיבוצו מחדש.
13. מודיעין אזרחי המשיכה וטענה מצידה, כי התובע שב וציין בשיחה כי התבטאותו היתה בגדר הלצה, ועלה כי הוא לא הבין את חומרת העניין. זאת ועוד, התובע לא הציע להתנצל לפני ראש העירייה או לפרסם הבהרה בעניין. מודיעין אזרחי טענה כי במהלך השיחה הובהר לתובע, כי בין אם התבטאויותיו נכתבו בהלצה ובין אם ברצינות, הרי שהן נלקחו על ידי אלביט כהתבטאויות חריגות וחמורות מאוד, ולכן היא דרשה ממודיעין אזרחי שלא לשבצה בחצריה. מודיעין אזרחי מפרטת כי כקבלן שירותים, היא נדרשת לתת את השירות המיטבי ללקוחותיה, ומה גם שהיא הסכימה כי התנהגותו של התובע אכן היתה חמורה, ולפיכך היא נעתרה לבקשה זו.
14. כדי להמחיש את חומרת העניין, המשיכה מודיעין אזרחי וטענה, כי משטרת ישראל חקרה את התובע בגין חשד להסתה לרצח ומצאה לנכון לשחררו בתנאים מגבילים, וגם שללה ממנו את רישיון הנשק שלו – עובדה שלא הובאה מעולם מצידו של התובע לידיעתה. לשיטתה, המדובר בחוסר תום-לב מצידו של התובע, שכן שלילת רישיון הנשק משמעה כי התובע לא היה כשיר מבחינה מבצעית לתפקד כמאבטח, ובכך הופר גם הסכם העבודה שלו. מנגד, התובע טען כי רישיון הנשק שלו מעולם לא נשלל.
15. מכל מקום, אין חולק כי בשלב זה, ולאור דרישת אלביט כלפי מודיעין אזרחי להפסקת הצבתו של התובע באתר כרמיאל, הוצעו לתובע בשלב זה אפשרויות שיבוץ חדשות. האפשרויות שהוצעו לפני התובע היו כדלקמן: תחילה, אבטחה מטעם משטרת ישראל של גורם מאוים בכפר סאג'ור, במתקן העובד 24 שעות ביממה ו-7 ימים בשבוע, בשכר שעתי של 31 ₪, וכאשר הנסיעות ישולמו על פי חוק (להלן: " אתר סאג'ור"). כמו כן , צוין לפני התובע שקיימת אפשרות להשתתפות בהוצאות הדלק בגין שיבוץ זה, בסך של 1 ₪ עבור על כל קילומטר. לאחר מכן, הוצע לתובע שיבוץ נוסף במתקן איקאה בקרית אתא, במשמרות בוקר וצהריים בשכר שעתי של 29.63 ₪ וכאשר הנסיעות ישולמו על פי חוק (להלן: " אתר קרית אתא").
16. לטענת התובע, הצעות אלה הרעו את תנאי עבודתו, היות שבמסגרת עבודתו הוא יכול היה ללמוד תוך כדי המשמרות, ובאותן משרות חדשות הוא כבר לא היה יכול ללמוד. כמו כן, משעה שהוא היה תושב כרמיאל, הרי שההגעה לאתר כרמיאל היתה אפשרית עבורו בשעות שבהן לא היתה תחבורה ציבורית. במקרה שכזה, הוא היה לוקח מונית וסכום הנסיעה הכולל היה חורג במעט מתשלום הנסיעות ששולם לו על פי דין. עתה הוצע לו לעבוד בסאג'ור, במתקן העובד בכל שעות היממה, והוא אינו יכול להרשות לעצמו לנסוע במונית על חשבונו הפרטי. אשר להצעה להשתתפות בדלק, הרי שהצעה זו אינה רלוונטית עבורו, היות שהוא לא החזיק ברכב פרטי באותה עת.
17. לעומת דברים אלה טענה מודיעין אזרחי, כי ההצעות שהועלו על ידה אינן בבחינת הרעת תנאיו של התובע, ובמיוחד משעה שהתובע עבד ברוב תקופת עבודתו אצלה, והחל מחודש 7/2013 ועד לחודש 9/2014, באתר סייקלון השוכן בפארק התעשיות "בר-לב" שליד צומת אחיהוד (להלן: " אתר סייקלון"). מודיעין אזרחי מפרטת כי במהלך עבודתו באתר סייקלון התובע מעולם לא התלונן על המרחק ועל קשיי ההגעה, כאשר רק בחודש 9/2014 הוא שובץ לעבודה באתר כרמיאל. זאת ועוד, וביחס להצעות שהוצעו לו, הרי שכפר סאג'ור ממוקם 10 ק"מ בלבד מכרמיאל ומתקיימת אליו תחבורה ציבורית סדירה באמצעות חברת "נתיב אקספרס". כמו כן, השכר שהוצע לתובע בגין אותה עבודה גבוה ב-15% מהשכר השעתי שהוא הרוויח בעבודתו במתקן כרמיאל.
18. אשר לשיבוץ המוצע בקרית אתא, טענה מודיעין אזרחי כי גם כאן, הוצע לתובע שכר שעתי שגבוה בכמעט 10% מהשכר השעתי ש הוא קיבל באתר כרמיאל, והוא אף רחוק כחצי שעה בלבד מכרמיאל. מודיעין אזרחי המשיכה וטענה, כי שיבוץ מחדש של עובד בענף השמירה הוא בגדר פררוגטיבה ניהולית של מעסיקים בכלל ובפרט גם בענף השמירה, וכפי שהוכר גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה. מכל מקום, במהלך שיחת השיבוץ מחדש התובע לא העלה כל טענה לעניין ההצעות שהועלו לפניו ולא טען דבר בהקשר זה .
19. לגופן של הצעות השיבוץ החליפיות, טענה מודיעין אזרחי כדלקמן: אשר לנושא הלימודים היא טענה כי התובע מעולם לא היה סטודנט, ומה גם שהמאבטחים שלה אשר הוצבו במתקן כרמיאל מעולם לא הורשו ללמוד בשעות היום, וגם בשעות הלילה נדרש אישור פרטני. זאת ועוד, רוב המשמרות של התובע ממילא היו בשעות היום. עוד היא טענה, כי התובע התקבל לעבוד בחברת אבטחה, וכי ההיתר המוגבל והמיוחד שניתן לו מדי פעם ללמוד במהלך המשמרת, לא התגבש לחלק מתנאי העבודה שלו. לעניין התחבורה הציבורית בין כרמיאל לבין סאג'ור, טענה מודיעין אזרחי כי טענת התובע אינה נכונה, היות שישנם קווים סדירים הנוסעים בצורה סדירה ומדי חצי שעה לסאג'ור, שפעילים גם בסופי שבוע במתכונת שבת. מודיעין אזרחי שבה ומזכירה כי במשך רוב תקופת עבודתו אצלה עבד התובע באתר סייקלון, שרחוק מכרמיאל עוד יותר מסאג'ור, ולא העלה כל טענה ביחס לנסיעות ו/או גובה החזר דמי הנסיעות ששולם לו.
20. לגבי קרות האירועים לאחר שיחת השיבוץ מחדש – לטענתו של התובע, בעקבות שיחת השיבוץ מחדש שהרעה כאמור לעיל את מצבו, פנה בא-כוחו אל מודיעין אזרחי במכתב ביום 27.8.2015, ובו הוא התריע על הרעת התנאים. אולם, מכתב זה זכה להתעלמות מוחלטת, כמו גם מכתב נוסף שנשלח ביום 8.9.2015, ומשכך לא נותרה לו כל ברירה אלא להתפטר בדין מפוטר. מאוחר יותר הוא אף נאלץ לפנות בחודש 10/2015 למודיעין אזרחי ביחס לאישור שנדרש למוסד לביטוח לאומי לשם קבלת דמי אבטלה, אולם גם כאן הוא קיבל מענה באיחור רב.
21. לעומת זאת, מודיעין אזרחי טענה כי מכתביו של בא-כוח התובע מיום 27.8.2015 ומיום 8.9.2015 לא הגיעו אליה, היות שהם נשלחו לכתובת דוא"ל שאינה נכונה. גם התובע עצמו לא פנה אליה, ובכלל זה גם לא ל אביטל, ולפיכך היא נאלצה להודיע לו ביום 29.9.2015 כי מודיעין אזרחי רואה בו בדין מפוטר. אשר לפנייתו של התובע ביחס למוסד לביטוח לאומי, הרי שרק בחודש 10/2015 פנה התובע אליה בבקשה לקבל מכתב סיום העסקה לשם הגשתו למוסד לביטוח לאומי, ובתגובה הוא קיבל מענה מיידי מאביטל, כבר ביום 27.10.2015, בצירוף המסמכים הנדרשים.
ג. הכרעת בית הדין במחלוקות שבין הצדדים
22. מיהו המעסיק של התובע, והאם המדובר בהעסקה משותפת – בפתח הדיון וטרם הכרעה בסעדים הספציפיים שדורש התובע, יש לדון בשאלה מי היה/היו המעסיק/ים של התובע. ביח ס לכך, התובע טען כי הוא הועסק אומנם על ידי מודיעין אזרחי, אולם משעה שהמדובר בחברת כוח-אדם והיות שהוא הועסק באלביט יותר מ-9 חודשים, יש להחיל עליו את הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק קבלני כוח אדם"), ולראותו כעובד אלביט לכל דבר ועניין.
23. עוד טען התובע, לעניין זה, כי בתלושי השכר שהוצאו לו על ידי מודיעין אזרחי ניתן לראות שהוא שובץ באלביט; שיחת השיבוץ שלו נערכה לפני רומן שהוא עובד של אלביט; לאלביט היתה שליטה מלאה על המשמרות שלו והיא גם היתה זו שפיקחה על עבודתו. לטענתו, גם מעורבותה של אלביט בפרשייה הספציפית של הפרסום ברשת פייסבוק מלמדת על כך. יצוין, כי הגם שהלכה למעשה התובע ציין בכתב התביעה כי אלביט היא זו שהיתה מעסיקתו, הרי שהוא טען כי היו לו "שני מעסיקים אשר חבים ביחד ולחוד בזכויות...".
24. מנגד לכך טענו הנתבעות, יחד ולחוד, כי מודיעין אזרחי היא מעסיקתו הבלעדית והיחידה של התובע וכי מודיעין אזרחי אינה חברת כוח-אדם. לטענתן, אלביט היתה מזמינת השירות ממודיעין אזרחי בהתאם להסכם התקשרות ואבטחה שנחתם ביניהן, והמדובר במיקור חוץ אותנטי של מלוא פונקציות האבטחה במתקני אלביט. לשיטתן, מודיעין אזרחי היא זו שקלטה את העובדים לעבודה ובכלל זה התובע; מודיעין אזרחי היא זו שהציבה את התובע בחצרי אלביט; מודיעין אזרחי היא שנשאה בתשלום עובדי האבטחה שהוצבו באלביט; מודיעין אזרחי היא זו שסיפקה לאותם עובדים תנאים נלווים, כגון אירועים חברתיים ושי לחג; מודיעין אזרחי היא זו שאישרה לעובדים ימי חג ומחלה; מודיעין אזרחי היא זו שסיפקה לעובדים ובכלל זה לתובע בגדי עבודה, נשק וציוד. לאור כלל טענות אלה, טענו הנתבעות כי דין התביעה כנגד אלביט להידחות מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
25. הכרעת בית הדין במחלוקת שבין הצדדים – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים ובמסמכים שהוצגו לפנינו, מצאנו לנכון לדחות את עמדת התובע ולקבל במלואה את עמדת הנתבעות. הנימוק העיקרי שעליו הסתמך התובע בטענתו לגבי קיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו לבין אלביט היתה הטענה כי רומן הוא עובד של אלביט. אולם, כפי שנטען ואף הוכח לפנינו, ואף באמצעות עדותו של רומן (שתיסקר בהמשך פסק הדין ביתר הרחבה), הוכח כי רומן הוא עובד של מודיעין אזרחי, ולא של אלביט. מעבר לאמור לעיל, לא הוכחה לפנינו כל זיקה באשר היא של אלביט להעסקתו של התובע. למעשה, כלל המבחנים המקובלים ביחס לסוגיה "מיהו המעסיק", מעלים כי התובע הועסק אך ורק על ידי מודיעין אזרחי.
26. כזכור, הנתבעות טענו כי מודיעין אזרחי היא זו שקלטה את העובדים לעבודה ובכלל זה את התובע; מודיעין אזרחי היא זו שהציבה את התובע בחצרי אלביט ושיבצה אותו במשמרות (מי ששיבץ בעת עבודתו של התובע באתר סייקלון היה ג'ושוע אייזנברג, שאף הוא עובד של מודיעין אזרחי) ; מודיעין אזרחי היא זו שנשאה בתשלום עובדי האבטחה שהוצבו באלביט; מודיעין אזרחי היא זו שסיפקה לאותם עובדים תנאים נלווים, כגון אירועים חברתיים ושי לחג; מודיעין אזרחי היא זו שאישרה לעובדים ימי חג ומחלה; מודיעין אזרחי היא זו שסיפקה לעובדים ובכלל זה לתובע בגדי עבודה, נשק וציוד.
27. ודוק – כלל טענות אלה, אשר הועלו בהרחבה ובפירוט על ידי הנתבעות – הן בכתבי הטענות, הן בתצהירים והן בסיכומי הנתבעות, לחלוטין לא נסתרו, ולמעשה עדי הנתבעות כמעט שלא נחקרו בעניין זה בחקירתם הנגדית . לא בכדי, התובע השמיט בתצהירו (שלמעשה, ניכר כי הוא הוכן בעיקר בשביל תביעת לשון הרע האזרחית) את הטענות שהועלו בתחילה בכתב התביעה לגבי העסקה משותפת על ידי הנתבעות יחדיו, ו/או העסקה ישירה שלו על ידי אלביט.
28. התשתית הנורמטיבית ביחס לתבניות העסקה מורכבות – בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, שאלת זיהוי המעסיק עת מועסק העובד בתבנית העסקה מורכבת שבה ומגיעה לפתחו של בית הדין לעבודה לעתים קרובות. בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין שני סוגים של התקשרות: מיקור חוץ של כוח אדם – בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בעסקו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; מיקור חוץ של פונקציות – בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו, ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו .
29. בעניין אלוני שב והדגיש בית הדין הארצי לעבודה , כי "... בהעדר חזקה, זהות המעסיק בכל מקרה נתון תיקבע על סמך בדיקה מהותית וזהירה של כלל נסיבות המקרה, תוך היעזרות במבחני העזר שנקבעו בפסיקה ושקלולם. בהתאם להלכת כפר רות, יש לברר את השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי שיבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את תנאי עבודתו לרבות שכרו, מי נושא בנטל של תשלום שכרו; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד".
30. על ההבחנה בין הסוגים של מיקור חוץ ועל התבניות השונות של מיקור חוץ והשלכותיהן על קביעת זהות המעסיק עמד כב' הנשיא (בדימוס) אדלר גם בעניין פאהום, שם צוין, בין היתר, כדלקמן: "מיקור חוץ של פונקציות נוגע לאותם מקרים בהם מפעל אחד מעביר ביצוע פונקציה מסוימת בהליך היצור שלו למפעל אחר. במיוחד המדובר ב'החצנה' של פונקציות שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו מפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו. כלי זה הינו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל על ידי עובדיה שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השירות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה".
31. במקרה שלפנינו וכפי שכבר צוין , כלל המבחנים שצוינו דלעיל מעלים כי מודיעין אזרחי היא זו שהיתה מעסיקתו היחידה של התובע, וכי אלביט כלל לא היתה מעסיקתו של התובע . אף אין המדובר בהעסקה משותפת, כטענתו הנוספת של התובע, בהיעדר כל ראיות לכך. על כן, אנו שבים וקובעים כי מודיעין אזרחי היא זו שקיבלה את התובע לעבודה והסדירה את תנאי הקבלה לעבודה; היא זו ששיבצה את התובע לעבודה באתר סייקלון ולאחר מכן העבירה אותו לעבודה באתר כרמיאל; היא זו שקבעה את תנאי עבודתו לרבות שכרו, ואף נשאה את הנטל של תשלום שכרו; היא זו שערכה לתובע את שיחת השיבוץ מחדש ואף היתה יכולה לפטר אותו, במידה שהיתה רוצה לעשות כן. לעומת זאת, לאלביט כלל לא היתה סמכות להפסיק את עבודתו של התובע, להבדיל מהפסקת שיבוצו אצלה, באופן ספציפי.
32. מעבר לכך, הוכח לשיטתנו כי המדובר במיקור חוץ אותנטי, במסגרתו אלביט הוציאה למיקור חוץ את כלל פונקציות האבטחה והשמירה באתר כרמיאל, וכי ההתקשרות העסקית בין מודיעין אזרחי לבין אלביט בעניין זה היא התקשרות לגיטימית, ואין המדובר בפיקציה. אף אין המדובר בניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו, והתובע כלל לא הוכיח כי מתכונת העסקתו כפי שזו היתה בפועל פגעה בדרך כלשהי בזכויותיו או גרעה מהן.
33. בדיון המוקדם ציין בא-כוח התובע ביחס להסדרת יחסי העבודה באלביט, ש"יש הסכמים קיבוציים שאם הם יחולו על התובע זה יטיב איתו". אולם, לא נטען בהמשך ההליך, ולמשל בתצהירו של התובע, לקיומם של הסכמים קיבוציים שכאלה בפועל. ממילא, הטענה לא הוכחה, ולמעשה היא נזנחה על ידי התובע (נציין שוב שניכר כי התצהיר הוכן בעיקר בשביל תביעת לשון הרע האזרחית). על כן, אנו סבורים כי בדיקה מהותית של כלל נסיבות המקרה ושקלולן מעלה כי המדובר בהתקשרות אותנטית שעניינה מיקור חוץ, אשר יש ליתן לה תוקף ומשקל .
34. מעבר לדברים אלה, יש גם לדחות את טענתו של התובע לתחולתו של חוק קבלני כוח אדם. החוק מבחין בין קבלן שירות לקבלן כוח אדם בסעיף 1 לחוק, בזו הלשון: ""קבלן כוח אדם" – מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לשכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם; "קבלן שירות" – מי שעיסוקו במתן שירות באחד תחומי העבודה המפורטים בתוספת השניה, באמצעות עובדיו, אצל זולתו". תחומים אלה מפורטים כדלקמן: שמירה, אבטחה וניקיון.
35. ודוק – בענייננו, הוכח כי מודיעין אזרחי היא חברת שמירה ואבטחה ה משמשת ומוכרת על ידי הרשויות כקבלן שירותים, ולכן היא אינה יכולה להיות קבלן כוח אדם. על כן, לא ניתן להחיל על מודיעין אזרחי את הוראותיו של חוק קבלני כוח אדם, ומכאן שהתובע אינו זכאי לכל סעד מכוחו של חוק זה. אשר ליתר טענותיו של התובע, ואשר הועלו לראשונה בשלב הסיכומים – ולמשל הטענות לגבי חלות החוק להגברת האכיפה בדיני עבודה, תקנת הציבור, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אחריותה של אלביט כמזמינת שירות וכיו"ב – הרי שהמדובר בכללותה בהרחבת חזית שאין להתירה, ואנו פוסלים אותה מכל וכל. מעבר לכך, נשוב ונציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאנו כל פסול בהתנהלותה או בהתנהגותה של אלביט כלפי התובע, וכפי שגם נמחיש להלן בהרחבה, בהמשך פסק הדין.
36. לסיכום ביניים – לאור האמור לעיל עד כה, ובכל הקשור לשאלה מי היתה מעסיקתו של התובע, הרי שכלל מבחני הפסיקה ויישומם במקרה שלפנינו מובילים למסקנה כי התובע היה עובד של מודיעין אזרחי בלבד, ולא של חברת אלביט. גם אין המדובר בהעסקה משותפת, וגם טענה זו דינה להידחות. על כן, משעה שאלביט לא היתה מעסיקתו של התובע הרי שדין התביעה כנגדה להידחות, כבר עתה, בהיעדר סמכות עניינית, וגם בהיעדר עילה.
37. האם התובע זכאי להיחשב כמי שתנאיו הורעו וכמי שהתפטר בדין מפוטר –התובע טען כי יש לראותו כמי שהתפטר בדין מפוטר, וכי הצעות העבודה החליפיות שהוצעו לו הרעו את תנאי עבודתו. מודיעין אזרחי, כמעסיקתו של התובע, טענה מנגד כי אין כל מקום לטענה זו, וכי משעה שהתובע זנח את עבודתו במודיעין אזרחי, הרי שאין לראותו כמתפטר בדין מפוטר. עוד טענה מודיעין אזרחי, כי הצעות העבודה החליפיות שהוצעו לתובע היו בשכר גבוה יותר ולא היה בהן בגדר הרעת תנאים.
38. התשתית הנורמטיבית ביחס להתפטרות שדינה כפיטורים – חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: " חוק פיצויי פיטורים") קובע בסעיף 11, כדלקמן: "(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". בפסיקה שפירשה את הסעיף נקבע על ידי בית הדין הארצי , כי נטל ההוכחה להראות כי התקיימו בעובד הנסיבות כאמור בסעיף 11(א) לחוק מוטל על העובד.
39. עוד נקבע על ידי בית הדין הארצי , כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה נטלים מצטברים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה בעבודתו "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי העמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהיה למעסיק הזדמנות לעשות לתיקון המצב.
40. ביחס לעניינם הספציפי של עובדי שמירה, ובכל הקשור למחלוקת שבין הצדדים – האם העובדה שמודיעין אזרחי הציעה לתובע הצעות עבודה חליפיות בסאג'ור ו/או בקרית אתא, נקבע כי " לא יכול להיות ספק שבמסגרת יחסי עבודה של חברה המעניקה שירותי שמירה או שירותי כח אדם, העברת עובד מאתר לאתר הינה חלק מתנאי העבודה ולא ניתן ליצור במקום עבודה חלופי תנאים הזהים במלואם למקום העבודה הקודם...". בעניין מילר עוד ציין בית הדין הארצי בהקשר זה, ש".... ברור שעבודה חלופית צריכה להעניק לעובד רמת שכר הדומה, בעיקרה, לזו שהייתה לו באתר העבודה הקודם".
41. מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין במחלוקת שבין הצדדים – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, מצאנו לנכון לדחות את עמדת התובע ביחס להרעת תנאי העסקתו ולקבל את עמדת מודיעין אזרחי במלואה. ראשית, בהסכם ההעסקה שעליו חתם התובע מצוין בפירוש ברישא לסעיף טו, כדלקמן: "ידוע לי כי מקום ההצבה המיועד לביצוע עבודתי הוא בפרויקט אלביט. הנני מסכים בזה כי החברה תהיה רשאית להעביר אותי לביצוע עבודה בכל תפקיד ו/או פרויקט ומקום אחר, לפי צרכי לקוחות החברה ולפי שיקול דעתה הבלעדי של החברה, מבלי שתהיה בכך הרעה משמעותית של תנאי עבודתי....".
42. זאת ועוד, גם לאור הפסיקה שצוטטה דלעיל, ברי כי הזזה ושיבוץ מחדש של עובד בענף השמירה, היא בגדר דבר שיכול לקרות מעת לעת והיא נעשית בגדרי הפררוגטיבה הניהולית המוקנית למודיעין אזרחי. על כן, הן ההלכה המשפטית והן ההסדר החוזי הספציפי שבין התובע לבין מודיעין אזרחי , מתירים למודיעין אזרחי להעביר את התובע מאתר עבודה אחד לשני. עם זאת, ברי כי אין ולא ניתן לפרש את ההלכה, ו/או את ההסדר החוזי, ככאלה שמתירים למודיעין אזרחי להעביר את התובע לכל אתר עבודה חדש, באשר הוא. הדבר נדרש בחינה ובדיקה פרטנית של כל הצעה והצעה. אולם, גם כאן, בחינת המקרה הפרטני וההצעות החלופיות, מעלים כי הצדק עם מודיעין אזרחי.
43. השאלה הבאה שעולה בהקשר זה היא האם הצעות העבודה החליפיות שהוצעו לתובע, הרעו בצורה כלשהי את תנאי עבודתו , והאם נערך הליך תקין שבו נשמרו זכויותיו הפרוצדוראליות של התובע. גם בנקודה זו, פעם נוספת, יש לדחות את טענות התובע. לעמדתנו, לא הוכחה הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע וביחס להצעות העבודה החליפיות, ואף לא הוכחו 'נסיבות אחרות שביחסי העבודה' שיש בהן כ די להצדיק את התפטרותו של התובע. בכלל זה, גם לא הוכחו שינויים מהותיים בסדרי העבודה או בתנאי העבודה של התובע.
44. אשר לשכר העבודה, טענה מודיעין אזרחי כי השכר השעתי בכל אחת משתי הצעות העבודה החליפיות, היה גבוה יותר מהשכר ששולם לתובע באתר כרמיאל, כאשר בדיון המוקדם הוסכם בין באי-כוח הצדדים כי אותו שכר עמד על 27 ₪ לשעה – וזאת לעומת 31 ₪ לשעה באתר סאג'ור ו-29.63 ₪ לשעה באתר קרית אתא. גם בנקודה זו, העדים מטעם מודיעין אזרחי כלל לא נחקרו בחקירתם הנגדית. משכך, גרסתם, ו אשר קיבלה גם ביטוי בשיחת השיבוץ מחדש שנעשתה לתובע ביום 23.8.2015, מקובלת עלינו במלואה.
45. ביחס לתנאי וסדרי העבודה, ובנפרד משאלת השכר, נציין כי תקופת העסקתו של התובע היתה קצרה יחסית, כך שממילא לא ניתן להסיק כי התובע התרגל לתנאי העבודה של אתר עבודה אחד (אתר כרמיאל). זאת ועוד, הוכח לפנינו כי במהלך אותה תקופה קצרה, וטרם שהתובע החל לעבוד באתר אלביט כרמיאל, הוא עבד באתר סייקלון, שגם הוא חייב נסיעה מחוץ לכרמיאל. הנה כי כן, התובע עבד בעבר באתר עבודה אחד מחוץ לכרמיאל, ויש לבחון מה השוני, אם בכלל, בין העבודה באתר סייקלון ובאתר כרמיאל, לבין העבודה המוצעת באתר סאג'ור או באתר קרית אתא.
46. התובע טען כי אותן הצעות חליפיות הרעו את תנאי עבודתו בשני מישורים – ראשית, בכך שבניגוד לאתר כרמיאל, הרי שבאתרי העבודה החדשים שהוצעו לו האפשרות ללימודים אינה קיימת; שנית, בניגוד לאתר כרמיאל המצוי ביישוב שבו הוא גר, הרי שקיים קושי להגיע לאתר העבודה בסאג'ור (התובע לא התייחס בנקודה זו לאתר קרית אתא) . נדון בטענות אלה כסדרן ונראה כי הלכה למעשה, אין בהן כל ממש.
47. אשר לטענה הראשונה, התברר מחקירתו הנגדית של התובע כי למעשה הוא כלל לא היה סטודנט בעת עבודתו באתר כרמיאל ו/או בכלל, וכי בפועל הוא לא החל לימודים במסגרת אקדמית ו/או מסגרת כלשהי, עד עצם היום הזה . התובע ציין ביחס לכך בחקירה הנגדית ש"רציתי להתחיל ללמוד". לשיטתנו, העובדה שרק בחקירתו הנגדית של התובע עלה שהוא לא היה סטודנט או תלמיד במסגרת כלשהי, בשעתו ואף כיום, מטילה צל כבד על אמינותו של התובע. גם הצגתו של התובע בעת הפניה למודיעין אזרחי כמי ש"... יכול היה ללמוד תוך כדי המשמרות", בעוד שהלכה למעשה הוא טרם החל ללמוד כלל ואף לא היה רשום ללימודים, מהווה הטעיה של ממש.
48. זאת ועוד, יניב אף העיד בתצהירו, כי בדומה לאישור שניתן ללימודים בחצרי אלביט, הוא עצמו מאשר לשומר של מודיעין אזרחי שעובד במתקן סאג'ור, שמבקש זאת, אישור ללמוד החל מהשעה 19.00. כל זאת, בכפוף לכך שהדבר לא יגרע משגרת העבודה ומשימות השמירה והאבטחה. בהתאם, הוא טען שאילו התובע היה פונה בבקשה בעניין זה, כעובד במתקן סאג'ור, הוא היה מאשר לו את הבקשה, ובדומה ליתר העובדים.
49. אשר למתקן קרית אתא, הוא העיד שהמשמרות שם הינן בשעות הבוקר והערב בלבד, ומשעה שהאישור ללימודים ניתן פרטנית ורק לגבי המשמרות משעה 19.00 ואילך, הרי שאישור הלימודים אינו רלוונטי לגבי מתקן זה . יש לציין כי יניב כלל לא נחקר בסוגיה זו, ומשכך יש לקבל דברים אלה במלואם. עוד נציין, כי להתרשמותנו עדותו של יניב היתה אמינה ורציפה, ומקובלת עלינו בכללותה.
50. גם רומן העיד בתצהירו, ובאופן זהה ליניב, שהמאבטחים של מודיעין אזרחי אשר הוצבו במתקן כרמיאל מעולם לא הורשו ללמוד בשעות היום, וגם בשעות הלילה נדרש אישור פרטני. גם רומן כלל לא נחקר בסוגיה זו, ומשכך יש לקבל דברים אלה במלואם, ומה גם שהתרשמנו שגם עדותו של רומן היתה אמינה וקוהרנטית, ולא נסתרה אף בנושאים אחרים. כמו כן, גרסה זו גם זכתה לביסוס בחקירה הנגדית של התובע, שהסכים שהוא עצמו (כמי שלא היה סטודנט), אכן לא יודע לומר האם יתר המאבטחים באתר כרמיאל היו פונים לרומן לקבל אישור שכזה, מעת לעת. עוד נזכיר, כי מודיעין אזרחי אף טענה כי רוב המשמרות של התובע ממילא היו בשעות היום, וגם עובדה זו לא נסתרה.
51. מעבר לכך, מקובלת עלינו טענתה הנוספת של מודיעין אזרחי, שציינה כי התובע נשכר לעבוד בתפקידי שמירה ואבטחה. על כן, לא סביר שלתובע היתה בהכרח ציפייה, ובוודאי לא ציפייה סבירה, שהלימודים בשעות העבודה יהיו חלק מתנאי עבודתו. אנו סבורים כי במקרה הספציפי – ש גם אם התובע היה סטודנט בשעתו – ולא כך הוא הדבר ; וגם אם היה מוכח שהוא למד במהלך המשמרת – ולא כך הוא הדבר, פעם נוספת ; הרי שעדיין לא היה בעובדות אלה כדי להוות בהכרח חלק מתנאי העבודה שלו.
52. בענין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין נפתלי, שם נקבע בהתייחס למקרה בו הסכימו הצדדים על ביצוע העבודה בשעות גמישות, וביחס לשאלה האם המדובר כחלק מתנאי העבודה, כך: "... יש להבחין, הבחן היטב, בין הרעת תנאי העבודה במשמעות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963, לבין יישום תנאי העבודה משתנים עליהם הוסכם בין הצדדים, אפילו אם הם עשויים להרע עם העובד ואין העובד שהסכים לשינוי מראש יכול לשנות את טעמו ולטעון להרעה מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים".
53. במקרה שבנדון, אנו סבורים כי יש לראות בנושא "הלימודים" כיישום תנאי עבודה משתנים, שהמעסיק בענף השמירה יכול לשנותם מעת לעת ובהתאם לפררוגטיבה הניהולית המוקנית לו על פי דין, וזאת כל עוד מדיניותו היא סבירה והגיונית, כפי שאירע במקרה שבנדון. יש אף לזכור כי העסקתו של התובע במודיעין אזרחי ממילא היתה קצרה יחסית בזמן, וביתר שאת גם באתר כרמיאל. זאת ועוד, גם לא הוכחה זיקה מהותית של התובע לאתר כרמיאל. על כן, ממילא אין המדובר במקרה שמתאים לפסיקת פיצויי פיטורים במובן של ' נסיבות אחרות שביחסי עבודה... שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו', גם לו היתה מתקיימת לכאורה תשתית משפטית לכך.
54. אשר לטענה השניה, ולקושי הנטען להגיע לאתר העבודה בסאג'ור, הרי שאף בטענה זו אין כל ממש. כזכור, מודיעין אזרחי טענה כי במשך רוב תקופת עבודתו אצלה (7/2013 – 9/2014), התובע עבד ב אתר סייקלון השוכן בפארק התעשיות "בר-לב" שליד צומת אחיהוד, וכי המרחק של אתר זה מכרמיאל, אינו לוקח זמן רב יותר בנסיעה בתחבורה ציבורית, מאשר אורך הנסיעה אל אתר סאג'ור. אולם, למרות זאת, התובע לא העלה כל טענה ביחס לקושי בדבר זמן הנסיעות ו/או גובה החזר דמי הנסיעות ששולם לו, בעת שהוא עבד באתר סייקלון.
55. עוד היא טענה, כי התייחסותו של התובע לגבי קשיי הנסיעות בין אתר כרמיאל לבין אתר סאג'ור אינה נכונה, היות שישנם קווים סדירים הנוסעים בצורה שוטפת ומדי חצי שעה לסאג'ור, שפעילים גם בסופי שבוע במתכונת שבת. ביחס לכך נפרט עוד, כי הן בכתב ההגנה מטעם מודיעין אזרחי, והן בתצהירים שהוגשו מטעם יניב ורומן (עדי מודיעין אזרחי), צוינה גרסה מפורטת ביחס לכך, כולל מספרי קווי האוטובוס ומיפוי זמנים. עוד נדגיש בהקשר זה, כי התובע נדרש לנסיעה שאיננה קצרה בתחבורה ציבורית, גם כאשר הוא נסע מביתו שבכרמיאל לאתר כרמיאל עצמו.
56. אנו סבורים שהמידע הנרחב שפירטו עדי מודיעין אזרחי, המחיש בצורה ברורה, כי ההצעה לשיבוץ באתר סאג'ור לא הרעה משמעותית, אם בכלל, את זמן ההגעה של התובע לעבודה. כל זאת, לעומת זמן ההגעה שהיה לו בשעתו לאתר סייקלון. זאת ועוד, גם כאן, הן דרור והן רומן לא נחקרו בעניין זה, ומשכך יש לקבל את גרסתם בצורה מלאה. למותר לציין גם, כי אל מול העובדה שהמדובר בגרסה שהוצגה בפירוט מטעם מודיעין אזרחי עוד בכתב הגנתה, כאמור לעיל, הרי שבא-כוח התובע ציין בדיון המוקדם ש"לענין הרעת תנאים יש את הנושא של התחבורה הציבורית, הם צרפו מסמך שיש טענה שיש תחבורה ציבורית אני לא בדקתי את המסמך הזה".
57. חרף האמור לעיל, ולמרות שהיתה לתובע הזדמנות מלאה ושלמה להתייחס לנושא זה ולהביא נתונים סותרים בתצהירו, הרי שלא רק שנתונים כאלה לא הובאו, אלא שהתובע שב והתייחס לאותה הגרסה וכפי שזו הועלתה בכתב התביעה, וללא כל שינוי או הסבר מדוע הוא פעל כך. גם בכך יש כדי לפגוע בגרסת התובע.
58. מעבר לכך, התובע אף הודה בחקירתו הנגדית, כי הטענה שהקושי לגבי השימוש בתחבורה הציבורית בנסיעה לסאג'ור, אינה שונה לגבי כרמיאל, היות ש" גם בכרמיאל אין בשבתות וחגים". הוא גם הודה שלמרות זאת, הוא הצליח בעבר להגיע לאתר סייקלון, בעת שהוא עבד שם. לאור האמור לעיל, עולה כי הטענה של התובע בדבר קשיי ההגעה לאתר סאג'ור לעומת עבודתו באתר כרמיאל, אין בה כל ממש, וזו הועלתה על ידי התובע מהפנים אל החוץ ובמטרה לתרץ את אי-חזרתו לעבודה במודיעין אזרחי.
59. אם לא די במה שנאמר עד כה, ראוי לציין כי התובע למעשה לא העלה כל טענה ביחס לאתר קרית אתא, ונמנע להתייחס לגופה של הצעת השיבוץ שם, שגם היתה כזכור בשכר שעתי גבוה יותר לעומת אתר כרמיאל. למותר גם לציין, כי עצם העובדה שבאתר קרית אתא אין שיבוץ במשמרות לילה, אלא רק במשמרות בוקר או ערב, גם היא יכולה להיתפס בפני עצמה כהטבה של תנאי העבודה של התובע, שלא היה נדרש לעבוד בלילות. גם בכך יש כדי להעיד על כך שהתובע כלל לא ביקש לבחון ברצינות את הצעות העבודה החליפיות שהוצעו לו על ידי מודיעין אזרחי, וכלל לא העמיד אותן במבחן המציאות.
60. האם התובע העמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהיה למעסיק הזדמנות לעשות לתיקון המצב ? גם בנקודה זו כשל התובע בהוכחת טענותיו. כזכור, מודיעין אזרחי טענה כי לאחר שיחת השיבוץ מחדש שנערכה לתובע ביום 23.8.2015, שבמהלכה הוא לא התייחס בשלילה להצעות העבודה החליפיות שהוצעו לו, התובע למעשה "נעלם" לה. מנגד, התובע טען כי הוא פנה באמצעות בא-כוחו, במכתבים שנשלחו ביום 27.8.2015 וביום 8.9.2015. מודיעין אזרחי השיבה וטענה כי מכתבים אלה לא הגיעו אליה, היות שהם נשלחו לכתובת דוא"ל שאינה נכונה.
61. גם בנקודה זו הצדק נמצא בצידה של מודיעין אזרחי. עוד בכתב ההגנה מטעמה הועלתה בעניין זה גרסה סדורה ומבוססת , וגם בדיון המוקדם ציין בא-כוחה כי "הכתובת שאליה נשלח המכתב היא כתובת מייל שבסיומה JOB לא נכונה כשבפועל הכתובת הנכונה היא JOBS". מעיון בשני מכתביו של בא-כוח התובע שבנדון, עולה כי טענה זו היא מוצדקת ונכונה, ובתחילתם של שני המכתבים מצוינת הכתובת השגויה " job2@mei.co.il".
62. באותו מעמד בדיון המוקדם, ציין בא-כוח התובע כי "אני חולק על חברי לענין כתובת המייל", אולם ללא כל הסבר מדוע ולמה, ועל מה מבוססת אותה כפירה. עניין זה גם לא בא על פתרונו בתצהיר התובע, וגם כאן, פעם נוספת וחוזרת, התובע כלל לא התייחס לנושא זה בתצהירו. בכלל זה, התובע לא הסביר מדוע מכתביו של בא-כוחו נשלחו לכתובת הלא נכונה. התובע גם בכלל לא הוכיח שיש למודיעין אזרחי כתובת דוא"ל שכזאת.
63. מנגד, יניב העיד כי מודיעין אזרחי בדקה שאכן לא היו פניות אחרות מצידו של התובע, וציין בחקירתו הנגדית ש"עברנו על כל המיילים שהתקבלו בעניין הזה, בהכנה של התיק הזה התבקשנו להעביר את כל החומר שיש לנו בנושא, הרכזת ישבה ונכנסה למיילים וכל מייל שאפשר הועבר למחלקה המשפטית שלנו". גרסה זו עולה בקנה אחד עם דוא"ל שכתבה אביטל ממודיעין אזרחי ב'זמן-אמת', ביום 25.10.2015, שם צוין ש"לטענתו שלח מכתב אליי למייל מכתב תגובה לשיבוץ מחדש... לא קיבלתי שום דבר וגם לא המפקח שלו". למותר לציין כי התובע לא ביקש לזמן את אביטל כעדה מטעמו, כדי להפריך את הדוא"ל שבנדון , ויש בכך כדי לפעול לחובתו (ולא לחובת מודיעין אזרחי).
64. מעבר לכך, לא הובא כל הסבר מדוע לא טרח מי מטעמו של התובע או הוא עצמו לפנות בדרך אחרת, מלבד משלוח המכתבים, שממילא נשלחו בדרך שגויה, כאמור לעיל , ושלא הגיעו ליעדם. שהרי, אם התובע אכן היה חפץ להמשיך ולעבוד בפועל, הרי שבירור קל וזריז מצידו היה מעלה את הטעות, עוד ב'זמן-אמת'. כל זאת, במקום להמשיך ולשבת בחיבוק ידיים. גם כאשר נשאל התובע בעניין זה בחקירתו הנגדית, לא הובא כל מענה ענייני מצידו, והוא שוב נתן תשובה לא מספקת, ולפיה "בשלב הזה זה היה טיפול של עורכי הדין שלי", וכן "לא התקשרתי כי לא היה מה להתקשר, זה היה בטיפול משרד עורכי הדין".
65. מנגד לכך, צוין במפורש בסיפא לפרוטוקול השיבוץ מחדש, אשר הועבר לידי התובע ביום 25.8.2015, ש"הובהר לעובד כי במידה ולא יחזיר תשובה תראה החברה בכך את התפטרותו". גם יניב ציין בחקירתו הנגדית, ש"העובד הוזמן לשיבוץ מחדש, הוצע לו מספר אופציות, הרבה יותר טובות ממה שהוא נמצא כרגע ובעקבות כל המצב שהוא נקלע אליו ועל כן הובהר לו מה תפקידו לעשות, לא מתפקידי לחפש את העורך דין שלו, הנ"ל כבר עבר את גיל 18, הוא בגיר, אחראי, הוא סיים צבא והובהר לו מה לעשות". דברים הגיוניים אלה מקובלים עלינו במלואם, ואין לנו אלא להסיק כי אותה התנהגות פסיבית מצד התובע ו/או מי מטעמו, ו"היעלמותו" למודיעין אזרחי, מלמדת פעם נוספת כי הוא לא ביקש לחזור בפועל לעבודתו במודיעין אזרחי.
66. סיכום-ביניים עד כה – התובע כלל לא הוכיח כי חלה "הרעה מוחשית" בתנאי העבודה שלו בעבודתו במודיעין אזרחי , ואף לא הוכיח קיומן של "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו" אצל מעסיקתו . מעבר לכך, לא שוכנענו כי התובע הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו, ושוכנענו כי התובע ביקש לזנוח את עבודתו במודיעין אזרחי ולא לשוב אליה. כמו כן, התובע לא הוכיח כי הוא או בא-כוחו העמידו את מודיעין אזרחי על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהיה למודיעין אזרחי הזדמנות לעשות לתיקון המצב. לסיכום כלל האמור לעיל, עולה כי דין תביעתו של התובע להיחשב כמתפטר בדין מפוטר, להידחות על כל חלקיה.
67. פיצויי פיטורים – משעה שהגענו למסקנה, כאמור לעיל, כי התובע לא היה עובד של אלביט, אלא אך ורק עובד של מודיעין אזרחי; ומשעה שקבענו גם כי התובע אינו זכאי להיחשב כמתפטר בדין מפוטר, הרי שיש לדחות בהתאם גם את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים. ביחס לכך, נוסיף כי בכתב התביעה כומת סעד זה בסך של 8,031 ₪. בכתב הגנתה טענה מודיעין אזרחי, כי התחשיב שערך התובע הוא שגוי, שכן בניגוד לטענותיו של התובע, הוא מעולם לא הועסק במשרה מלאה, וגם התחשיב שלו ליום עבודה הוא שגוי והוא מתאים לאופן החישוב של ערך יום עבודה לעובד במשכורת חודשית, אך לא לעובד שעתי.
68. עוד טענה מודיעין אזרחי, שעם סיום העסקתו של התובע שוחררו לו בכל מקרה הכספים שנצברו בקופת הפיצויים במלואם, אשר עמדו על סך של 6,536 ₪, ושאותם יש לנכות בכל מקרה מתחשיבו של התובע. התובע כלל לא התייחס לכך – לא בדיון המוקדם ולא בתצהירו, ויש לראותו כ מי שמודה בטענה זו. על כן, גם אם היינו מקבלים את טענתו של התובע לזכאות לפיצויי פיטורים – וכאמור, לא כך הוא הדבר, הרי שבכל מקרה הסכום שהופרש לקופת הפיצויים צריך היה להיות מנוכה מתחשיבו של התובע. כמו כן, גם תחשיבו הלא-מדויק של התובע בכתב התביעה, ואשר לא פורט פעם נוספת בתצהירו, ממילא צריך היה להיערך מחדש בערכים נמוכים יותר – מה שלא נעשה על ידו.
69. פיצוי בגין אי-מתן חלף הודעה מוקדמת ואי-עריכת שימוע – מהדברים שציינו עד כה, עולה כי אין כל מקום לראות את התובע כמתפטר בדין מפוטר. כמו כן, גם אין כל מקום לטענה כי יש לראות בתובע כמי שפוטר על ידי אלביט, היות שהוא לא הועסק על ידה מעולם. לבסוף, שוכנענו כי התובע הוא זה שזנח את עבודתו במודיעין אזרחי, וכי ממילא נערך לו הליך שיבוץ מחדש על ידי מודיעין אזרחי, באופן ששמר על זכויותיו בצורה מלאה, ולא הרע את תנאי עבודתו.
70. על כן, מטעמים אלה יש לדחות לחלוטין את התביעה בגין אי-מתן חלף הודעה מוקדמת ואי-עריכת שימוע. ודוק – גם לוּ היינו סוברים אחרת, הרי שההלכה קובעת כי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים אומנם מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, אך נקבע כי הוא חל לעניין פיצויי פיטורים בלבד. כלומר, גם אם ניתן היה לראות את התובע כמי שהתפטר בדין מפוטר מעבודתו במודיעין אזרחי, בכל מקרה הוא לא היה זכאי לסעדים אלה. זאת ועוד, הסעד בגין אי-מתן שימוע, חושב על דרך ההפרזה, בפני עצמו.
71. פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה – גם בנושא זה יש לדחות את עילת התביעה שבנדון, ומקובלת עלינו במלואה טענתה של מודיעין אזרחי, כי רק בחודש 10/2015 פנה התובע אל אביטל ממודיעין אזרחי, בבקשה לקבל מכתב סיום העסקה לשם הגשתו למוסד לביטוח לאומי. בתגובה קיבל התובע מענה מיידי מאביטל, כבר ביום 27.10.2015, בצירוף המסמכים הנדרשים, ובכלל זה "אישור תקופת העסקה". עוד נציין, כי מקובלת עלינו טענתה הנוספת של מודיעין אזרחי כי במועד קבלת המכתב שבנדון נותרו לתובע 8 ימים עד המועד שהוקצב לו על ידי המוסד לביטוח לאומי להגשת האישורים.
72. מעבר לדברים אלה, נוסיף שכלל לא הוכח מצידו של התובע שהוא קיבל תשובה שלילית כלשהי מהמוסד לביטוח לאומי, ביחס לפניה כזאת או אחרת, לרבות ביחס לדמי אבטלה. לאור האמור לעיל, כלל לא הוכח על ידי התובע שהיה שיהוי מצידה של מודיעין אזרחי בהעברת האישורים ביחס לתקופת העסקתו , וככל שהיה שיהוי כלשהו, הרי שהוא היה מצידו של התובע עצמו בלבד. זאת ועוד, לא הוכח שנגרם נזק כלשהו לתובע. לבסוף, נציין שעילה זו נזנחה בכל מקרה בסיכומי התובע. על כן, עילת התביעה שבנדון דינה להידחות.
73. פיצוי בגין פגיעה בחופש הביטוי – הצדדים הכבירו טענות ועדויות רבות ביחס לנושא זה, ובכלל זה ביחס לתגובות שעלו כתוצאה מההודעה שפרסם התובע בפייסבוק; משמעות הרגשונים (אימוג'ים) שהוסיף התובע בסוף המשפט שנכתב על ידו; האם התובע התכוון ברצינות לאיים על חייו של ראש העירייה אלדר או שמא רק התלוצץ לפני חבר שלו לקבוצת הדיון בפייסבוק, והתובע לא התכוון לאיים ובוודאי שלא על גורם ספציפי; לגבי השאלה האם התובע נחקר או לאו על ידי משטרת ישראל; לגבי השאלה האם רישיון הנשק של התובע נשלל או לאו, ועוד. כמו כן, הצדדים התייחסו בהרחבה למשמעותו וחשיבותו החוקתית של חופש הביטוי.
74. אנו סבורים כי הצדדים התפרסו בנושא זה הרבה מעבר לנדרש, וכי הכרעה באותן מחלוקות אינה נדרשת כלל בענייננו. ראשית, נציין כי אין מחלוקת בדבר חשיבותו הניכרת של חופש הביטוי כעיקרון יסוד בחברה דמוקרטית ופלורליסטית. אלא, שדומה כי הדברים הינם פשוטים בהרבה מהמחוזות שאליהם הפליגו הצדדים. נעיר, ודומה כי הדבר מובן מאליו, כי אלביט פעלה בצורה ראויה כאשר התייחסה ברצינות למשפט שכתב התובע. זאת, ללא כל קשר לכך שהפנייה בעניין זה נעשתה אליה מלשכת ראש העירייה, או האם המידע בעניין זה הגיע אליה מכל גורם אחר.
75. אין חולק, כי במציאות הישראלית הנפיצה ורבת-התהפוכות, מרגע שנודע לאלביט כי מאבטח חמוש העובד במפעל בטחוני שלה פרסם ברשת חברתית פתוחה את המשפט "עצומה להורג של הדגנרט הראשי נפתחת עכשיו " (לרגשון הספציפי שהוסף, ראו בפתח פסק הדין) , היא היתה חייבת לברר את הנושא. זאת, גם אם התובע התכוון לומר את המשפט, או לא בצחוק, או התכוון לומר את המשפט באופן ספציפי לחבר שלו בפורום, כפי טענתו לפנינו. ודוק – איננו מכריעים בסוגיה זו, שכן היא איננה נדרשת כלל ועיקר לענייננו. גם העובדה שרישיון הנשק של התובע נותר בסופו של דבר בידו, כפי טענתו, אין בה כל ממש, ואין בה כדי להפחית את החשש הלגיטימי של אלביט, ואת האופן המידתי שבו היא פעלה ב'זמן-אמת' .
76. למעשה, ניתן לומר במפורש כי במידה שאלביט לא היתה פועלת כפי שהיא פעלה, ולא מבררת את הנושא לעומקו , וחס וחלילה דבר-מה טרגי היה קורה בהמשך הדרך (ואין בכך כדי להצביע דבר-מה על התובע עצמו, כאזרח שוחר חוק), הרי שאלביט היתה נתפסת כמי שפעלה ברשלנות-רבתי, וכמי שצפויה לחיוב בנזיקין, כמו גם לביקורת ציבורית. לכן, טוב וראוי עשתה אלביט כאשר ביררה את הנושא, ואיננו סבורים כי אלביט פעלה בצורה בלתי ראויה. כמו כן, גם מקובלת עלינו טענ ותיהן של מודיעין אזרחי ואלביט בסיכומיהן, כי ההגנה על חופש הביטוי אין משמעה חופש בלתי מוגבל, ועל כן הן היו זכאיות להסיק כי התבטאותו של התובע ברשת הפייסבוק היא מסיתה וחמורה.
77. מכל מקום, נשוב ונציין כי לעמדתנו, הנקודה החשובה היא כי אדם סביר מן היישוב בהחלט יכול לחשוב כי המשפט שכתב התובע, מהווה בגדר איום על ראש העירייה . עובדה היא כי חלק ממשתתפי הפורום הגיבו מיידית לתובע, ולא ראו בכך בדיחה או אמירה הומוריסטית. לא בכדי, התגובה הראשונה לדבריו של התובע היתה של המשתתפת ח' בפורום, אשר כתבה "עצומה להורג??? זה אמיתי מה שכתבת??" . משתתפת אחרת (ע') כתבה מצידה ש".... [ו]אני מצפה מבעלי פורום זה למחוק את דברי ההסתה שלך כלפי ראש העיר אחרת אני באופן אישי אגיש תלונה במשטרה על הסתה!!!" .
78. כמו כן, משתתפת שלישית (ל') הציעה אף היא לפנות למשטרה, ואילו משתתף רביעי (א') כתב שהמדובר בהסתה והציע לתובע להתנצל. ודוק – התובע בעצמו כותב בהקשר זה בכתב התביעה, שהיו מי ש"... החליטו כי האמירה הינה קריאה לרצח ראש העיר" (לטענתו, שלא בצדק, אבל אין חולק שאכן היו גורמים שכאלה שחשבו כך). גם פירוש מילולי של המשפט מראה כי המדובר במשפט חמוּר (ולא נאמר מעבר לכך, מפאת כבודו של התובע), שלא היה צריך להיכתב – גם בהינתן מעמדו החוקתי של חופש הביטוי.
79. מצידו של התובע, הרי שהוא רק החריף את המצב, ובמקום להתנצל ולומר בצורה פשוטה וברורה שהוא לא התכוון לכתוב דבר-מה מאיים על מישהו ספציפי, ובכלל זה לא התכוון לאיים על ראש העירייה, הוא החריף את טון הדברים. בתגובה, התובע כתב את המשפט הבא: "לא ידעתי שראשות עירייה ובפרט בכפרמיאל (שיבוש השם כרמיאל הוא במקור – בית הדין) זה דיקטטורה. ואולי את תפני מקום שמה למטה למר בובת המחמד שלך למה את ה"אובר חוכם" שלו עם דעותיו הגזעניות רצוי שיקבור באדמה". גם תגובה מאוחרת יותר שהתובע כתב לא הבהירה את הנושא, ובוודאי שלא ניתן לראות כחזרה ברורה מהמשפט הראשון.
80. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית, מדוע הוא לא הבהיר שהוא לא התכוון חס וחלילה לקרוא לפגיעה בראש העירייה, הוא ציין ש"לא רציתי להגיב כי לא משנה מה הייתי מגיב הם היו מנסחים את זה למה שהם רוצים". אנו סבורים כי המדובר בתשובה מתחמקת ואבסורדית, שלא ניתן לקבלהּ. האחריות וחובת הזהירות מוטלת על ציבור משתמשי הרשתות החברתיות, ומרגע שהדברים יצאו לחלל העולם מפי התובע בפלטפורמה חברתית פתוחה, היה עליו להבהיר כי לא הוא התכוון אליהם, כפי שהם פורשו על ידי אנשים רבים, ובצורה סבירה.
81. מכל מקום, נשוב ונבהיר כי בכל הקשור לענייננו אנו, הרי שלכל הפחות ברי שנדרשה בדיקה בעניין זה, מצידן של אלביט ומודיעין אזרחי. זאת ועוד, ככל שרצה התובע להוכיח כי עמדתה של אלביט ו/או מודיעין אזרחי, אשר סברו ביחד ולחוד כי אכן המדובר במשפט חמור, היא עמדה שאיננה הגיונית, הרי שהנט ל בעניין זה היה מוטל עליו, והוא כלל לא הרים אותו או הוכיח אחרת. בכלל זה, גם איננו סבורים שאין כל מקום לטענת התובע כי היה מקום שאלביט תברר את הטענות ישירות איתו, שהרי היא לא היתה מעסיקתו.
82. מעבר לכך – ושוב הדברים נאמרים למעלה מן הצורך – כמזמינת שירותי שמירה ממודיעין אזרחי, אלביט היתה רשאית וזכאית לדרוש ממודיעין אזרחי להפסיק את העסקתו של התובע בחצריה. האמור לעיל מקבל משנה תוקף משעה שהתובע הזדהה בפייסבוק – משום-מה וללא שניתן לכך הסבר הגיוני לפנינו – כעובד של אלביט עצמה. ראו בהתייחס לכך בחקירתו הנגדית של אבנר מאלביט, שציין כי "הוא הזדהה בתצלום בפייסבוק כעובד אלביט והייתי משוכנע שאני צריך לחפש עובד אלביט".
83. מכל מקום, בהיעדר עילת תביעה כנגד אלביט ומשעה שהתובע לא הועסק על ידה, ובהיעדר סמכות עניינית, הרי שבית הדין אינו רשאי להעמיד במבחן משפטי את מעשיה והחלטותיה של אלביט. נזכיר שוב, כי התביעה כנגד אלביט כבר נדחתה במהלך פסק הדין. מעבר לכך, איננו סבורים כי היא פעלה בצורה בלתי תקינה, באופן כלשהו. זאת ועוד, ואשר למודיעין אזרחי עצמה, שבית הדין רשאי וצריך לבחון את תוקף החלטותיה, נציין את הדברים הבאים: מתוקף יחסיה העסקיים עם אלביט, מצד אחד, והפררוגטיבה הניהולית המוקנית לה כמעסיק, מודיעין אזרחי בהחלט היתה צריכה לקבל את דרישתה של אלביט להפסקת הצבתו של התובע אצלה, ולפעול לשיבוצו מחדש.
84. אשר למישור היחסים בין אלביט לבין מודיעין אזרחי, העיד רומן, וכחלק מעדותו האמינה והרציפה, כי "... הסמכות שלי בתור אחראי הפרוייקט מטעם הנתבעת 1 לתת שירות ללקוח, ברגע שהלקוח רואה התבטאות חריפה שלא מוצאת חן בעיניו או יכולה לפגוע זכותו לבקש שיבוץ שהבן אדם לא יעבוד בחצר שלו ואני אחראי להעביר אותו". עוד הוא ציין, שזה "לא בסמכות שלי לפטר אף אחד, אני יכול להעביר לשיבוץ מחדש, יש חוזה בין אלביט לנתבעת 1, יש סטנדרטים של עבודה שצריך לעמוד בהם, ברגע שבן אדם לא עומד בהם אז מציעים לו חלופה אחרת בסניף".
85. למען הסר ספק, נדגיש כי בניגוד לרושם שניסה התובע לעורר במהלך ניהול ההליך, הרי שמודיעין אזרחי לא פעלה בחטף וכמי שנכנעה ללחץ לא-כשר או חריג מצד אלביט. אלא, שמודיעין אזרחי ערכה בירור מקיף ומעמיק של הנושא, והגיעה למסקנה ראויה ונכונה בדבר הפסקת הצבתו של התובע באלביט והעברתו לאתר עבודה אחר, היות שאלביט אכן צדקה בדרישתה, לטענתה של מודיעין אזרחי.
86. ביחס לכך, רומן העיד עוד לפנינו, ש"קודם שאלתי מה הסיפור, ירדתי לשער, דיברתי עם נאור ושאלתי למה הוא כתב את הסטטוס הזה נגד ראש העיר, הוא אמר לי שזה היה בהלצה, הסברתי לו שאלביט רואה את זה בחומרה ואנו נותני שירות וברגע שאלביט לא מוכנה שבחצר שלה יהיה בן אדם שמתבטא כך אני צריך להחזיר אותו לסניף לשיבוץ מחדש".
87. עוד הוא ציין, ש"אני נותן שירות וגם אני ראיתי בכך התבטאות לא תקינה ולכן ירדתי לדבר איתו ושאלתי אותו על ההתבטאות הזו ולכן זה הנסיבות שכך זה קרה שהוא עבר לטיפול הסניף...". אין ולא ניתן למצוא כל פסול בכלל הדברים האלה. כמו כן, רומן ציין שהיו מקרים בעבר שאלביט דרשה להעביר מאבטח מתפקידו ומודיעין אזרחי סירבה לכך: "העובד עובר לסניף ושם מוודאים את כל הפרטים ואם יש בעיה שהעובד צודק בטענותיו הוא יכול לחזור לאלביט ונציג טענותינו בפניהם". כלומר, אין המדובר במקרה שבו מודיעין אזרחי נכנעה לכל 'גחמה' של אלביט, אלא בהפעלת שיקול דעת עצמאי ותקין על ידי מודיעין אזרחי.
88. בהמשך, כאשר רומן נשאל האם "היה מקרה שהחזירו עובד לאלביט אחרי שהיא אמרה להוציא אותו?", הוא השיב – ושוב נציין כי הדברים מקובלים עלינו, וגם לא נסתרו, ש" היו מקרים". לבסוף, הוא אמר ש"... [ו]אתה יכול לשאול את התובע איך אני עובד עם המאבטחים שאני נשכב בשבילם על הגדר". בדומה לכך, אמר יניב ש"... עלות להכשיר עובד כזה שיגיע לעבודה עולה לא פחות מ 20 אלף ₪ לעובד, מן הסתם אני אלחם על כל עובד ועובד על מנת שיחזור לעבודה ולהחזיר אותו לעבודה ועל מנת שיוכל להמשיך לעבוד ולא ייגרם לו נזק". גם דברים אלה מקובלים עלינו, וגם הם לא נסתרו.
89. ניתן על כן לסכם ולומר, שהוכח כדבעי שמודיעין אזרחי נהגה כראוי כלפי התובע. במידה שמודיעין אזרחי היתה סוברת שנעשה עוול כלשהו כלפי התובע ולאור החלטתה של אלביט להפסיק את הצבתו אצלה , היא היתה פועלת אל מול אלביט לשנות את רוע הגזרה. אלא, שמודיעין אזרחי החליטה כי עמדתה של אלביט היא אכן צודקת ונכונה, וכי אכן יש להפסיק את הצבתו של התובע באתר כרמיאל מטעמים מוצדקים , ולפעול לשיבוצו מחדש באתר עבודה אחר.
90. לטעמנו, החלטה זו היא החלטה הגיונית, מושכלת ועולה בקנה אחד עם החומר שהוצב לפני מודיעין אזרחי (בכלל) , ויניב ורומן (בפרט). ההחלטה אף עומדת בקנה אחד עם הפררוגטיבה הניהולית המוקנית למודיעין אזרחי כמעסיק. מעבר לכך, גם איננו תמימי דעים עם טענת התובע בסיכומיו – החדשה והמפתיעה, ש היא גם הרחבת חזית שאין להתירה – כי הוא "סולק" מעבודתו, וכינוי זה כלל אינו הולם את התשתית העובדתית שנפרסה לפנינו , שנותחה דלעיל בהרחבה.
91. לסיכום סוגיה זו – לאור כלל האמור לעיל, לא מצאנו כל מקום וכל עילה לחייב את מודיעין אזרחי בגין פגיעה כלשהי בחופש הביטוי של התובע, ולטענות אלה אין כל שחר ואין כל מקום. התובע כתב משפט בפייסבוק, וגם אם הוא נכתב בבדיחות הדעת (" היתולי והומוריסטי", או "השתטות", כפי שטען התובע בסיכומיו), וגם אם הוא נכתב רק כתגובה להודעה שכתב חבר של התובע, יש לראותו כחמור ומאיים. צר לנו שהתובע לא עשה בעקבות כך את המעשה הפשוט והנכון לעשותו – לחזור בו מהמשפט ולהודות על המשגה שהוא עצמו גרם לו.
92. במקום זאת, התובע עמד על דבריו ואף פנה כנגד מעסיקתו, מודיעין אזרחי, אשר פעלה כלפיו בצורה ראויה והוגנת, תוך כדי שימוש פסול ומוטעה בחופש הביטוי כחירות יסוד . אנו סבורים כי לא היתה כל פגיעה ולא הוגבלה זכותו של התובע לחופש הביטוי, וכי התובע השתמש לרעה בדרך יישומו של ערך זה, עד כדי התנסחות שניתן להגדירה כהפקרות. כל זאת, במקום להתנצל על דבריו ולהבהיר כי לא התכוון לדבריו . על כן, עילת התביעה שבנדון דינה להידחות.
93. פיצוי בגין עוגמת נפש – התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי מהנתבעות בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. מהטעמים שפירטנו בהרחבה עד כה, עולה כי התובע כשל בהתנהגותו, וכאשר מנגד הוכח כי הן מודיעין אזרחי והן אלביט נהגו בצורה ראויה ואחראית כלפי התובע. אנו סבורים כי התובע לא הוכיח את תביעתו לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, לא כלפי מודיעין אזרחי ולא כלפי אלביט (שהתביעה כנגדה ממילא דינה להידחות, כאמור לעיל, מטעמי היעדר סמכות עניינית), וכי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים הקיצוניים המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש או נזק בלתי ממוני.
94. למותר להזכיר גם, כי הפסיקה קובעת ש "ההלכה הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, באשר, "מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותיסכול. ניתן לצפות לכן, כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק הפיצוי הנדון". איננו סבורים כי המקרה שבנדון מתאים , כלל ועיקר ואף לא במקצת, להגדרה הנ"ל, ואיננו מוצאים כל מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש. על כן, עילת התביעה שבנדון דינה להידחות.
95. פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד – בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין אי-מסירת הודעה לעובד. בכתב ההגנה שהוגש מטעם מודיעין אזרחי הוכחשה טענה זו מכל וכל, כאשר גם צורף הסכם העסקה בצירוף הודעה על תנאי עבודה, שאותם קיבל ועליהם חתם התובע בימים 1.7.2013 ו-7.7.2013, בהתאמה.
96. התובע כלל לא התייחס למסמכים אלה בדיון המוקדם , ולמעשה כלל לא הכחיש שהוא קיבל ואף חתם עליהם. גם בתצהירו של התובע לא הועלתה כל התייחסות לכך, ויש לראות על כן את התובע כמי שזנח את עילת התביעה שבנדון (ועל אף שהטע נה עלתה מחדש בסיכומים). ומה גם, שהטענה אף אינה נכונה לגופו של עניין . על כן, שגם עילה זו דינה להידחות.
97. פיצוי הלנה – בשל כל הטעמים שפירטנו עד כה, ומשעה שכלל תביעותיו וטענותיו של התובע נדחו, הרי שיש לדחות בהתאם כל טענה בדבר זכאותו של התובע לפיצויי הלנה.
ד. לסיכום
98. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי דין התביעה להידחות בכללותה, על כל חלקיה.
99. הוצאות – התובע יישא בהוצאות ושכר טרחת באי-כוח הנתבעות, שיוצגו יחדיו במשך רוב ההליך , בסך של 3,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, ובמצטבר סך של 6,000 ₪. בחישוב ההוצאות לקחנו בחשבון את העובדה שהנתבעות הפרו את החלטת בית הדין ביחס לאופן הגשת הסיכומים (ראו החלטת בית הדין מיום 23.4.2019) .
100. ערעור – ניתן להגיש ערע ור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלתו.
ניתן היום, י"ח אייר תשע"ט (23 מאי 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אליעזר לזר
נציג ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט

גב' טובה אוגוסט
נציג ציבור (מעסיקים)