הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 22001-04-13

09 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) גב' מלכה טל
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
אנדריי פלחין ת.ז. XXXXXX281
ע"י ב"כ: עו"ד גלידר
-
הנתבעת
קבוצת ש. ניר בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ספקטור

פסק דין

1. זוהי תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה של התובע בנתבעת וסיומה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על שאלת מיהות המעסיק של התובע בתקופת עבודתו כשומר במכללת הגליל המערבי וכפועל יוצא רציפות תקופת ההעסקה על ידי הנתבעת והיקף ההעסקתו של התובע בנתבעת. בכפוף להכרעה זו, נבחן את הזכויות הכספיות המגיעות לתובע בגין תקופת העבודה בנתבעת וסיומה.

ואלו העובדות הרל וונטיות הצריכות לענייננו:

2. חברת ש.ניר בע"מ (להלן- הנתבעת או החברה) היא חברה המספקת שירותי שמירה ואבטחה ללקוחות שונים ברחבי הארץ. בין היתר, סיפקה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה למכללת גליל מערבי (להלן- המכללה).

3. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.09.2006. עם תחילת עבודתו בנתבעת, התובע הוצב לעבודת שמירה במכללה. התובע עבד ברציפות כשומר במכללה החל מיום 1.09.2006 ועד ליום 30.06.2012, מועד בו הסתיימה ההתקשרות של הנתבעת עם המכללה.
גם לאחר מועד זה המשיך התובע לשמש כשומר במכללה באמצעות חברת השמירה שהחליפה את הנתבעת והוא ממשיך לשמש בתפקיד זה עד היום. כאמור, אחת המחלוקות המרכזיות בתיק עוסקת ברציפות תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, כאשר לטענת התובע הוא עבד ברציפות אצל הנתבעת החל מיום 1.09.2006 ועד ליום 30.06.2012, בעוד שלטענת הנתבעת, במהלך אותה תקופה, התובע הועסק בשורותיה באופן לא רצוף. לטענתה, התובע הועסק אצלה בתקופות הבאות: 9/2006-12/2006; 7/2007–9/2007; 12/2008– 6/2012 .

4. עיקר עבודתו של התובע בוצעה באתר של המכללה ואולם התובע הוצב על ידי הנתבעת לעבודות שמירה גם באתרים נוספים, כגון- סופרמרקט- אייס, שופרסל, קניון בנהריה, בתי-ספר שונים, בית מלון חוף התמרים בעכו ובקניון בנהריה. המחלוקת בדבר מיהות המעסיק של התובע נוגעת להצבתו במכללה בלבד.

5. התובע התקבל לעבודה במשרדי הנתבעת, שם מילא מסמכים וקיבל נשק ובגדי עבודה. התובע עשה שימוש בנשק ובבגדי העבודה של הנתבעת לאורך כל תקופת עבודתו ובכלל זה בעבודתו כשומר במכללה .

6. התובע היה עובד שעתי ושכרו השתלם לו בהתאם לשיעור שכר המינימום במשק, כאמור בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן- חוק שכר מינימום) והתוספת הענפית לפי צו ההרחבה בענף השמירה החל על היחסים בין הצדדים.

7. התובע עבד 6 ימים בשבוע ועבודתו התבצעה במתכונת של משמרות (בוקר, צהרים ולילה) בשעות משתנות ובהתאם לדרישה ולצרכים שהתעוררו בשטח .

8. שעות עבודתו של התובע נרשמו על גבי יומני הנוכחות של הנתבעת גם בתקופות השנויות במחלוקת. על חלק מהיומנים חתום נציג החברה מר אייל צרור, מנהל שירות הלקוחות בנתבעת (להלן- מר צרור).

9. מר יקי ירקוני [לשעבר יחיאלי- א.ר] שימש כמנהל מחלקת בטחון במכללה במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה (להלן- מר ירקוני או הקב"ט) והיה אחראי מטעמה על שיבוץ השומרים ובכללם התובע בעמדות השונות, בהתאם לדרישות המכללה.

10. במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה הונפקו לתובע תלושי שכר מטעם הנתבעת וחברות נוספות [חברת שף טעמים מ.א בע"מ, חברת א.א. אלבז ניהול פרוייקט וחברת פרוייקטור מתן שירותים בע"מ] (להלן יכונו- חברת שף טעמים, חברת אלבז וחברת פרוייקטור בהתאמה; יחד יכונו- חברות ההסעדה). כך, לתובע הונפק תלוש שכר מטעם חברת שף טעמים מ.א. בע"מ בגין החודשים 1/2007 ו-3/2007, ותלוש שכר מטעם חברת א.א. אלבז ניהול פרוייקט בחודש 3/2010. בחלק מהתקופה הונפקו לתובע שני תלושים במקביל, תלוש של הנתבעת ותלוש של אחת מחברות ההסעדה. חברות אלה סיפקו שירותי קייטרינג והסעדה למכללה במועדים שונים במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה [למשל- ב-10/2008-10/2010].
חברת שף טעמים וחברת פרוייקטור שהוקמה תחתיה, שתיהן בבעלותה של גב' ציפורה טהר, אחותו של מר אבי אלבז (להלן- גב' טהר ומר אלבז בהתאמה) ששימש כמנהל בחברות אלה. חברת אלבז מצויה בבעלותו של מר אלבז, שעבד גם בנתבעת בתפקיד מפקח בסניף חיפה.

11. השירותים המסופקים למכללה בתחומים השונים [שמירה, קייטרינג וכיו"ב] ניתנים על-ידי ספק שזכה במכרז. כפועל יוצא מתחלפים מעת לעת הספקים וזאת בהתאם לתוצאות המכרז.
הנתבעת אשר הופקדה על אספקת שירותי השמירה למכללה סיימה את ההתקשרות עמה בחודש 6/2012.

12. עקב זכייתה של חברה אחרת- "G4S" במכרז לאספקת שירותי שמירה למכללה, ולנוכח רצונו של התובע להמשיך בתפקידו כשומר בה, פנה התובע ביום 19.06.2012 לנתבעת בבקשה לקבל מכתב פיטורים, וכדלקמן:

"ברצוני להזכיר לכם כי בהתאם לכך שלמכללת גליל מערבי, מקום עבודתי, נכנסה חברת הבטחה [צ.ל אבטחה- א.ר] חדשה בשם "G4S" והם מעוניינים להשאיר אותי במקום העבודה שלי במכללה. לפי חוקי העבודה הישראלים קצין ביטחון של המכללה יעקב ירקוני לפני למעלה מ-10 ימים פנה אליכם דרך האחראי של החברה בעכו אייל עם בקשה לתת לי לקראת סוף החודש מכתב פיטורים על מנת שאוכל בזמן להגיע לתחילת העבודה בחברה החדשה. האחראי שלנו אייל הסכים, מכיוון שלא יכול לתת לי עבודה שוות ערך. במשך למעלה משבוע ימים הוא חזר על ההבטחה בפגישות אישיות איתי ועם קצין הביטחון. לכן החל מ-1.07.2012 אני משוחרר מהחברה ומבקש לקבל מכתב פיטורין בזמן".

מר צרור לא אישר את הבקשה.

13. ביום 26.06.2012 נשלח לתובע מכתב של הנתבעת ובו הודע לו כי החל מיום 2.07.2012 ישובץ לעבודה במלון חוף עכו.

14. בתגובה מיום 27.6.2012 חזר התובע על בקשתו לקבל מכתב פיטורים. התובע הלין על התנהלות הנתבעת אשר באמצעות מר צרור נתנה לו להבין כי בקשתו למכתב פיטורים התקבלה וכפועל יוצא להתחייב לעבודה בחברה אחרת. התובע הוסיף שאינו מעוניין לעבוד בבית-המלון "חוף עכו" מאחר שתנאי העסקתו שם הם בבחינת הרעת תנאים לעומת תנאי העסקתו במכללה בשל אי תשלום עבור 1/2 שעת הפסקת הצהריים; השומר מתבקש לבצע עבודות נוספות אשר אינן קשורות לעבודת האבטחה; העסקה במשמרת לילה בהיקף של משרה מלאה אפשרית לתקופה מוגבלת.

15. התובע סיים את עבודתו בנתבעת ביום 30.06.2012.

16. התובע החל לעבוד בחברת "G4S" ביום 1.07.2012. עוד קודם לכן, השיב התובע את נשקו והציוד שהיה בידיו לידי הנתבעת.

הראיות

17. התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו עליו נחקר בפנינו בחקירה נגדית. עוד העידו מטעמו הבעלים של חברות ההסעדה , מר אבי אלבז והגב' ציפורה טהר, שהתייצבו לדיון לאחר שהוצא כנגדם צו הבאה והעידו בפנינו בחקירה ראשית ונגדית.
לאחר שמיעת עדותו של מר אלבז אפשרנו לתובע לזמן לעדות מטעמו את מר ירקוני, קב"ט המכללה בתקופה הרלוונטי שהעיד בפנינו בחקירה ראשית ונגדית.
לאחר תום שמיעת העדויות הוגשו על ידי התובע, בהסכמת הנתבעת, הסכמי ההתקשרות בין המכללה לבין חברות ההסעדה.

18. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איציק אמויאל, מנהל אזור עפולה והעמקים בנתבעת (להלן- מר אמויאל). מר אמויאל נחקר בפנינו בחקירה נגדית.
נציין כבר עתה כי מר אמויאל לא הכיר את התובע ומעולם הוא לא עבד עימו ו/או באתרים בהם הועסק התובע לרבות במכללה. יתר על כן, מר אמויאל משמש כמפקח ניקיון האחראי על עובדי הנתבעת המוצבים לעבודות ניקיון באזור אחר ואינו עוסק כלל וכלל בתחום השמירה. לפיכך, אנו מייחסים לעדותו של מר אמויאל משקל נמוך.

דיון והכרעה

מיהות המעסיק של התובע

19. שאלת מיהות המעסיק נידונה רבות על ידי בתי הדין לעבודה במקרים של תבניות העסקה מורכבות וזאת לצורך הקביעה האם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין העובד לבין המשתמש בשירותיו. שונה המקרה שלפנינו בו אין מחלוקת כי המשתמש בשירותי התובע, דהיינו המכללה, לא הייתה מעסיקתו של התובע והשאלה העומדת להכרעתינו היא איפוא, האם הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה, או שמא בתקופות מסוימות הועסק התובע על ידי חברות אחרות, כפי המצוין בתלושי שכר שהונפקו לו. יישום העקרונות שהותוו בנושא זה בפסיקה בהיקש לענייננו הוליכו אותנו לכלל מסקנה כי התובע היה עובד הנתבעת לאורך כל התקופה הרל וונטית לתביעה, דהיינו מיום 1.09.2006 ועד ליום 30.06.2012. להלן נפרט נימוקינו לכך.

20. המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על בית-הדין לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה משקל יש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית-הדין ייתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא- מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן, על בית-הדין לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן. בע"ע (ארצי) 478/09 חסידים - עיריית ירושלים (13.01.2011) (להלן- עניין חסידים) חזר בית-הדין על מבחני העזר שנקבעו בהלכת כפר רות לקביעת זהות המעסיק, אשר נועדו לסייע לבית-הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות. מבחני עזר אלה עדיין עומדים על כנם, וביניהם השאלות- מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד.
בעניין חסידים הוסיף בית-הדין מבחני עזר נוספים שעשויים לסייע בהכרעה בשאלה זו, והם- האם העובד מפסיד ייצוג ארגוני כתוצאה ממתכונת ההעסקה; האם משמעותה של ההתקשרות היא הדרה של העובד מצווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; האם כבודו של העובד נפגע כתוצאה מבידודו ופגיעת השייכות שלו; האם נפגעת אפשרות קידומו והתפתחותו המקצועית של העובד; והאם מתכונת ההעסקה פוגעת באפשרות של העובד לקיים מערכת יחסים אישית ואנושית מול מעסיקו, באופן סביר ובהתאם לסוג העיסוק בו מדובר.

21. אין מחלוקת כי לאורך כל התקופה שמיום 1.09.2006 ועד ליום 30.06.2012 התובע שמש כשומר במכללה, אלא שלטענת הנתבעת, במהלך תקופה זו התובע הועסק לפרקים על ידי חברות אחרות, בהתאם לתלושי השכר. שלושת החברות- חברת פרוייקטור, חברת שף טעמים וכן חברת אלבז הן חברות שעיקר עיסוקן בתחום הקייטרינג וההסעדה ובכל מקרה לא בשמירה, וכל אחת מהן פעלה בשלב אחר מכלל התקופה הרלוונטית לתביעה ובאה תחת קודמתה. התובע שמש כמאבטח/שומר חמוש, כאשר לאורך תקופת העבודה במכללה הוא המשיך להחזיק בביגוד ובנשק שקיבל מהנתבעת לרבות בתקופה שבה הוצב לעבודה באזור המסעדה. זאת, בניגוד למשל להתנהלות הנתבעת לאחר הפסד המכרז במכללה ולפיה עם סיום עבודתו של התובע הוא נדרש להחזיר לה את הנשק לאלתר. כך גם, עם קבלתו של התובע לעבודה על ידי חברת G4S שזכתה במכרז, הוא קיבל נשק מהחברה החדשה . למותר לציין, כי התובע לא עבר הכשרה ו/או רענון הנדרשים לצורך אחזקת הנשק על ידי מי מחברות ההסעדה.
עוד מקובלת עלינו עדותו של התובע ולפיה למעט קבלתו לעבודה על ידי הנתבעת במשרדיה בחודש 9/2006, לאורך כל תקופת העבודה, הוא לא עבר ראיון עבודה או הליך קבלה לעבודה בחברה אחרת. גם הנתבעת לא הציגה בפנינו מסמך כלשהו המעיד על סיום העבודה של התובע אצלה ו/או קליטתו מחדש במהלך התקופה הנטענת. עוד נציין בהקשר זה כי הגב' טהר העידה שהיא מכירה את התובע ואולם כשנשאלה האם התובע היה עובד שלה היא התחמקה מתשובה וטענה שהיא לא מכירה את כל העובדים בעסק שלה רק את העובדים שעבדו במזון. גם עדותה של הגב' טהר לגבי הצבת שומר במסעדה הייתה מתחמקת .
הנה כי כן, לא הוצגה כל ראייה ואף אין מסמכים המלמדים על ההפסקות השונות בתקופות העסקתו של התובע בנתבעת. כך גם, לא הובא כל מסמך המעיד על עצם העסקתו בחברות ההסעדה- לא הוצג טופס 101 או כל טופס אחר שמעיד על קליטת התובע לעבודה. כמו כן, לא הובא מכתב או מסמך כלשהו המתייחס לפיטורי התובע מחברות ההסעדה והנתבעת לרבות בשל סיום הפרויקט של הפעלת המזנונים במכללה וזאת בחודשים 3-4/2011.

22. זאת ועוד, מר אלבז העיד כי מר ירקוני דרש מחברות ההסעדה להעמיד מאבטח אחד באזור המסעדה ולכן העסיקו א ת התובע כשומר. אמנם, מר אלבז העיד כי הדרישה למאבטח עלתה מהקב"ט ולא הייתה חלק מהסכם ההתקשרות עם המכללה. עם זאת, היינו מצפים כי במסגרת הסכמי ההתקשרות בין המכללה לבין חברות ההסעדה תובא ה תייחסות לדרישה זו של המכללה, בין במסגרת מפרט דרישות המכללה, בין במסגרת התייחסות לעובדי המסעדה ובין במסגרת ההתחשבנות והתמורה. עיון בהסכמי ההתקשרות שבין חברות ההסעדה לבין המכללה מעלה כי באף אחד מן ההסכמים לא מופיעה התייחסות לדרישה להציב מאבטח בכניסה למסעדה באופן זמני או בדרך קבע. יתרה מזאת, מר ירקוני העיד ועדותו הייתה מהימנה עלינו כי דרישת המכללה להוספת מאבטח באזור המסעדות לנוכח המצב הבטחוני ו/או כנסים ואירועים מיוחדים הופנתה לחברת השמירה וכלשונו:

"ש. הדרישה שיישב מאבטח בפתח המסעדה דרשתם זאת מחברת השמירה או מהמסעדה?
ת. מחברת השמירה.
ש. מה היו הדרישות מאותו מאבטח מבחינת רמת ההכנה שלו, ציוד?
ת. ציוד קיבל מחברת שמירה שעבד מולה, נשק, ביגוד, תעודות.
ש. כל זה במסגרת דרישות שלכם?
ת. במסגרת מכרז של המכללה. אח"כ המכללה הייתה מגדירה לו איפה יעמוד, היו זמנים שזה היה בספריה לפי זכרוני, זה היה משתנה.
ש. כל התהליך של הזמנת מאבטח, רישום שעות, חישוב שכר מי היו הצדדים לעסקה הזו?
ת. מחלקת משאבים מצד אחד ומצד שני קבלן השמירה.
ש. ואיך בכל המשוואה הזו נכנסת המסעדה שהיא הגוף המאובטח?
ת. אם היה שם שומר, הוא שמר שם, השומר הזה היה עובד של קבלן השמירה שזכה במכרז באותה תקופה" (ההדגשות שלי- א.ר).

כאשר נשאל מר ירקוני באיזו חברה התובע עבד, הבהיר כי התובע נחשב לעובד חברת השמירה שזכתה במכרז והוצב בשף טעמים, אך לא היה עובד של חברה זו שהייתה חברת הסעדה .

23. לכך נוסיף כי התובע הציג גם יומני הנוכחות של הנתבעת שמולאו על ידו לאורך כל תקופת העבודה לרבות גם בחודשים בהם נטען כי התובע עבד בחברות ההסעדה ואשר אושרו על ידי מר צרור, ששמש כמפקח מטעם הנתבעת. ניסיונו של מר צרור להסביר את העובדה שיומני העבודה/דוחות העבודה הם של הנתבעת בכך שמר אלבז לקח עימו את הציוד והיומנים מהנתבעת לחברות האחרות ודבריו לפיהם "עשיתי ביקורת למלא חברות מכח זה שא מרו לי לאן להגיע, כשהתקדמתי בתפקיד ניהלתי את הפרוייקט הזה, זה היה תלושים שלי ושל ש.ניר" מלמדת על עירוב התחומים והפעילות בין החברות של מר אלבז לבין הנתבעת. דברים אלו מתיישבים גם עם עדותו של מר ירקוני ולפיהם מר אלבז היה זכיין של המסעדה ובמקביל הוא היה עובד גם מטעם הנתבעת מול המכללה ומייצג את הנתבעת בכל הקשור לענייני השמירה. העובדה שהנתבעת בחרה שלא להביא את מר צרור לעדות מטעמה והעדיפה להעיד את מר אמויאל שלא יכל לשפוך אור על מחלוקות נזקפת לחובתה.

24. על יסוד כל האמור, שוכנענו כי התובע היה עובד הנתבעת לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה. לכך נוסיף כי בטופס 161 שמלאה הנתבעת לתובע היא הודתה שהתובע עבד אצלה ברציפות מיום 1.1.2007 ועד ל – 30.6.2012 ובכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי התובע עבד אצלה בחודשים 9/2006 ועד לחודש 12/2006, כך שהלכה למעשה, הנתבעת עצמה מודה ברציפות עב ודתו של התובע אצלה מחודש 9/2006 ועד לחודש 6/2012 (כולל). מסקנה זו מתבקשת גם לאור העובדה כי העברת התובע בין החברות השונות פוגעת ברציפות העבודה ובזכויות התלויות בוותק וכן פיצול שעות עבודתו של התובע בין חברות שונות פוגעת בזכויות הנובעות מהיקף ושעות העסקה.

25. עתה, משקבענו כי התובע היה עובד הנתבעת החל מיום 1.09.2006 ועד ליום 30.06.2012- נבחן האם זכויותיו הסוציאליות שולמו לו במלואן או לא.

גמול עבודה שעות נוספות

26. לטענת התובע, חלוקת שעות עבודתו בין מספר חברות- הנתבעת וחברות ההסעדה, הובילו לידי כך כי השעות הנוספות שולמו לו בחסר מאחר שפיצול השעות הוביל לסיווגן כשעות רגילות. החל מחודש 12/2008 הנפיקו הנתבעת וחברת פרוייקטור לתובע תלושים במקביל, והחל מחודש 3/2010 הנפיקו הנתבעת וחברת אלבז לתובע תלושים במקביל. לדוגמה: בחודש 6/2009 בתלוש שהונפק לתובע מחברת פרוייקטור מופיעות 145 שעות רגילות ובתלוש שהנפיקה הנתבעת מופיעות 106.50 שעות רגילות. כמו כן, בתלושים בהן שולמו שעות נוספות אין התייחסות לשעות נוספות בשיעור 125% כלל, אלא רק מחודש 4/2011 ואילך. בנסיבות אלה ברור שהנתבעת לא שילמה את הגמול המגיע לתובע בגין ביצוע שעות נוספות במלואו.
התובע צירף בנספח ז' לכתב התביעה טבלת שעות העבודה שביצע לרבות פירוט השעות הנוספות על סוגיהן. לטענת התובע, על-פי התחשיב שערך על הנתבעת לשלם לו הפרשי גמול שעות נוספות בסך של 81,253 ₪.

27. מנגד, לטענת הנתבעת, השעות הנוספות שביצע התובע במסגרת עבודתו בנתבעת שולמו לו במלואן. כך, בשנת 2011 שולמו לתובע 29,628 ₪ בגין שעות נוספות בערך 125% וכן 18,670 ₪ בגין שעות נוספות בערך 150%. השעות שביצע התובע במסגרת עבודתו בחברות ההסעדה אינן רל וונטיות לעבודתו בנתבעת. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע לרכיב זה.

28. בדיקת טבלת השעות שצירף התובע בגין החודשים ינואר 2007 ועד לחודש 6/2012 (להלן- טבלת השעות) למול יומני הנוכחות בהם מתועדות שעות עבודתו במכללה [לתקופה שמחודש 1/2007 ועד לחודש 11/2008 ולחודשים 2/2010-12/2010 ] מלמד על מתאם בין השעות שצוינו ביומני הנוכחות לבין השעות המופיעות ברשימה. בניגוד לטענת הנתבעת, כי טוב היה לו התובע הגיש את יומני הנוכחות המקוריים, לא מצאנו כי יש להטיל דופי בהעתק שהוגש וזאת גם לנוכח עדותו של מר ירקוני כי יומני הנוכחות השייכים לנתבעת הם אלו שעל גבם רשם מר ירקוני את שעות העבודה של השומרים במכללה ועדותו של מר צרור לפיה חתם על חלק מהיומנים כנציג הנתבעת.
בדיקה מדגמית שערכנו מעלה כי החישוב שערך התובע משקף את התשלום המגיע לו בגין שעות עבודתו במכללה ובכלל. בתחשיבו התחשב התובע בשינויים שחלו בשיעור שכר המינימום ; בהוראות המיוחדות בצווי ההרחבה בענף השמירה הקובעות כי לאחר 8 שעות עבודה ישולמו לשומרים שעות נוספות וכן לכך שהחל משנת 2009 זכאים השומרים לתוספת של 2.5% לשכר המינימום השעתי בהתאם לצו ההרחבה משנת 2009 (עלייה מדורגת- א.ר); כן התחשב התובע בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) הקובע כיצד ישתלם הגמול בעד שעות נוספות ו בעד עבודה במנוחה השבועית ובהפחתת התשלום ששולם לו עבור אותן השעות. טענת הנתבעת בדבר פגם שנפל בתחשיב הנ"ל בשל זמני הפסקה שלא קוזזו מסך השעות שביצע התובע, דינה להידחות. כידוע, נטל ההוכחה לקיזוז זמן הפסקה משעות העבודה מוטל על המעסיקה, ובענייננו הנתבעת. על הנתבעת להוכיח שהתובע אכן קיבל הפסקה קבועה במנותק מעבוד תו במהלכה היה רשאי לעשות כרצונו. הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה לתובע הפסקה. יתרה מזאת, אחת מטענות התובע לפיהן העבודה החלופית שהוצעה לו לאחר שהנתבעת הפסידה את המכרז במכללה, אינה עבודה שוות ערך נוגעת לכך שבעבודה החדשה הוא אינו מקבל תשלום עבור הפסקת הצהרים, טענה שטען התובע "בזמן אמת" והסותרת את טענתה במסגרת ההליך ולפיה יש לקזז הפסקה משעות העבודה.
אחרון נציין, כי גם אם נמצאו אי אילו אי דיוקים בתחשיב הרי שאלו שוליים ומתקזזים זה למול זה [פעם טעות לחיוב ופעם טעות לשלילה], וניתן לקבל את התחשיב התובע כפי שהוא.

29. מנגד, התחשיב אותו הגישה הנתבעת הינו תחשיב חסר. בתחשיב זה מפורטות השעות הרגילות והשעות הנוספות [הן 125% והן 150%] שביצע התובע בסיכום חודשי, אך אין התייחסות נפרדת לכל יום, כל שכן אין התייחסות לשעות לילה או שעות עבודה במנוחה השבועית. כמו כן, בסופו של דבר מפורטות רק השעות שנותרו לתשלום ואשר אותן יש להשלים, כביכול, ואין התייחסות לסיווג השעות שלא שולמו, האם הינן שעות נוספות או רגילות ואף אין סיכום סופי של השעות הנותרות לתשלום. לפיכך, תחשיב הנתבעת נדחה, אפוא, משלא ניתן להסתמך עליו.

30. לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש גמול שעות נוספות בסך של 81,253 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאמצע התקופה (1.06.2009 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דמי חגים

31. לטענת התובע, בהתאם לצווי ההרחבה בענף השמירה על הנתבעת לשלם לו דמי חגים בגין 10 ימי חג מדי שנה. לטענתו, הנתבעת שילמה לו רק בעבור ימי החג בהם עבד ולפיכך מגיע לו תשלום מלא בגין כל 54 ימי החגים שחלו בתקופה הרלוונטית לתביעה ובסך של 9,758 ₪.

32. מנגד, לטענת הנתבעת, הזכאות היא, ככלל, ל-9 ימי חג בשנה ולא 10 ימי חג שכן הראשון במאי אינו נחשב ליום חג. התובע לא זכאי לדמי חגים מאחר שהוא עבד בחגים מבחירה. התובע לא היה השומר היחיד באתר והוא לא הוכרח לעבוד בחגים.

33. בהתאם לסעיף יא להסכם הקיבוצי הישן, עובד לאחר 3 חודשי עבודה זכאי לתשלום עבור 10 ימי חג לרבות חג שחל בשבת. הסכם זה אינו מתנה את הזכאות לדמי חגים באי היעדרות מהעבודה בסמוך לחג.
לעומת זאת, ההוראה העוסקת בדמי חגים בהסכם הקיבוצי החדש הותאמה להוראה החלה בהסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, כך שלאחר 3 חודשי עבודה, העובד זכאי ל – 9 ימי חג ובלבד שלא נעדר בסמוך לחג, אלא בהסכמת המעסיק. עוד נקבע בהסכם החדש, שהעובד אינו זכאי לתשלום עבור חג שנפל בשבת.

34. הלכה פסוקה היא כי עובד שעבד בחג זכאי לדמי חגים בנוסף לגמול העבודה בחג, אם עבודתו בחג לא הייתה מתוך בחירה אלא מתוך כורח. בהעדר ראיה לסתור, בהתחשב בעד הנתבעת שלא הכיר את התובע ואת תנאי עבודתו, אנו מקבלים את טענת התובע ולפיה עבודתו בחג לא נעשתה מתוך בחירה.
לפיכך, בגין תקופת העבודה ולאחר הפחתת ימי החג שחלו בשבת החל מתחולת צו ההרחבה החדש, התובע זכאי התובע ל -45 ימי חג.
מכאן, שהתובע זכאי לדמי חגים בסך של 8,145 ₪ לפי התחשיב הבא:
22.59 ₪ לשעה X 8 שעות ליום X45 ימים =8,145 ₪.

35. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך של 8,145 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאמצע התקופה (1.06.2009 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פדיון חופשה

36. לטענת התובע, בגין תקופת עבודתו בנתבעת הוא זכאי לתשלום עבור 85 ימי חופשה. בפועל קיבל דמי חופשה בסך כולל של 5,184 ₪ בגין 31 ימים בלבד. לפיכך, על הנתבעת לשלם לו פדיון ימי חופשה בגין 47 ימים נוספים בסך של 8,493 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום עבודתו ועד לתשלום המלא בפועל.

37. מנגד, לטענת הנתבעת מנגד, במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת ובכפוך להתיישנות היה התובע זכאי ל-40 ימי חופשה בלבד . במהלך 3 השנים האחרונות שולמו לו תשלומים בגין 30 ימי חופשה ולכן נותרו לזכותו 10 ימי חופשה בסך 1,807 ₪ בלבד.

38. בהתאם לפסיקה, בסיום יחסי העבודה, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות, בנוסף לזכאותו לימי חופשה בגין השנה השוטפת.
בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה זכאי התובע, שעבד 6 ימים בשבוע, ל-12 ימי חופשה בגין כל אחת מהשנתיים הראשונות לעבודתו; 13 ימי חופשה בגין שנות עבודתו השלישית והרביעית; 15 ימי חופשה בגין שנת עבודתו החמישית; ו-20 ימי חופשה בגין שנת עבודתו השישית, מכאן, שבגין התקופה שלא התיישנה זכאי התובע ל -58 ימים מתוכם שולמו לו 31 ימים, כך שהנתבעת צריכה לשלם לתובע פדיון חופשה עבור 27 ימים.
מכאן, שהתובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 4,887 ₪ לפי התחשיב הבא:
22.59 ₪ לשעה X 8 שעות ליום X 27 ימים =4,887 ₪ .

39. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,887₪ בגין פדיון ימי חופשה. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (1.07.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דמי הבראה

40. לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת שולמו לו דמי הבראה פעמיים בלבד- בחודשים 8/2010 ו-8/2011 אותם יש לזקוף לשנים קודמות. לפיכך, הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו. בהתאם לתקופה בה עבד בנתבעת, בגין השנתיים האחרונות הוא זכאי ל-14 ימי הבראה לפי תעריף של 371 ₪ ליום הבראה ובסך של 5,194 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העסקתו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

41. לטענת הנתבעת, בגין השנתיים האחרונות להעסקתו זכאי התובע לתשלום 13 ימי הבראה בלבד. עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע שולמו בגין רכיב זה 6 ימים בחודש 9/2011 ולכן הוא זכאי לתשלום 7 ימים בלבד בסך 2,457 ₪.
42. טענת התובע לפיה לא שולמו לו דמי הבראה קודם לחודשים 8/2010 ו-8/2011 לא הוכחשה על-ידי הנתבעת. לפיכך, אנו קובעים כי יש לזקוף את התשלומים ששולמו לתובע בגין שנים קודמות, כך שהתובע זכאי לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו [7/2010-6/2012]. בהתאם לסעיף 12 לצו ההרחבה בענף השמירה התובע זכאי ל-7 ימי הבראה בגין כל אחת מהשנים ולסך של 14 ימי הבראה. ערך יום הבראה עמד על סך של 365 ₪, כך שהתובע זכאי לדמי הבראה בסך של 5,110 ₪ לפי התחשיב הבא:
14 ימים X 365 ₪ ליום =5,110 ₪ .

43. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,110 ₪ בגין דמי הבראה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (1.07.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה

44. לטענת התובע, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה שחלים על היחסים בין הצדדים במהלך כל תקופת העסקתו הוא היה זכאי להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו ובסך כולל של 15,412 ₪. בפועל הנתבעת הפרישה סך של 5,570 ₪ בלבד ועל כן על הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הפרשה בחסר בסך 9,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד למלוא התשלום בפועל.

45. מנגד, לטענת הנתבעת, בגין תקופת העסקתו של התובע מחודש 12/2008 ועד לחודש 6/2012 זכאי היה התובע להפרשות לפנסיה בסך של 6,986.86 ₪ בלבד. במהלך תקופה זו הופרשו לזכותו 5,012 ₪ ולפיכך התובע זכאי להפרש בסך 1,974.86 ₪. בנוסף, בגין תקופת העסקתו בשנים 2006-2007 זכאי התובע להפרשות לפנסיה בסך של 1,169 ₪.

46. התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש 9/2006. זכאות התובע להפרשות לקרן הפנסיה קמה לו לאחר 6 חודשי עבודה בנתבעת, דהיינו החל מחודש 3/2007. בהתאם לסעיף יב בצו ההרחבה בענף השמירה משנת 1973 היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע הפרשות לקרן הפנסיה בשיעור של 5% משכרו החודשי. בהתאם לסעיף 25 בצו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009 [אשר נכנס לתוקף בחודש 7/2009] היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו החודשי. שיעור שכרו של התובע עמד על שיעור שכר המינימום כפי שהתפרסם מעת לעת בחוק שכר מינימום, כאשר החל מחודש 7/2009 ואילך, מועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009, הייתה תוספת אחוזית של 0.5%, 1.5% ו-2.5% לשיעור שכר המינימום במועדים הקבועים בצו.

לפיכך, היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע את הסכומים שלהלן:

בהתאם לדו"ח הפוליסה בדבר קרן הפנסיה שהגיש התובע, הנתבעת הפרישה עבורו סך של 5,570 ₪ בלבד. הנתבעת לא סתרה נתון זה והיא אף הודתה בתשלום סכום נמוך יותר, כאמור לעיל. בנסיבות אלה, מתקבלת גרסת התובע ועל הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות בחסר בסך 8,37 7 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (1.06.2009) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דמי נסיעות

47. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה ונוכח העובדה כי לאורך תקופת עבודתו בנתבעת התגורר בעכו ונדרש לעבוד גם בעכו וגם בנהריה, הוא זכאי לתשלום דמי נסיעות לפי שווי של כרטיס חופשי-חודשי מרחבי במרחב עכו-נהריה, וסה"כ לתשלום דמי נסיעות בשיעור 8,932 ₪ וזאת בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת.

48. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע אינו מפרט בגין אילו ימים הוא דורש הפרשים דמי נסיעות ואף לא צירף כל אסמכתא בנוגע להוצאותיו הנטענות. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע מעולם לא פנה אליה בטענה כי הוא זכאי לתשלום הפרשי דמי נסיעות.

49. אין מחלוקת כי בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, התובע זכאי לתשלום הוצאות נסיעה הנגרמות לו כתוצאה מעבודתו וזאת בהתאם לתעריף הנסיעה בתחבורה ציבורית לרבות כרטיס חופשי-חודשי או כרטיסיה מוזלת ועד לתקרה יומית מקסימלית המתעדכנת מעת לעת.
עם זאת, התובע לא הוכיח רכיב תביעה זה. בחלק מן התלושים שהגיש התובע ואשר הונפקו על-ידי הנתבעת מופיע תשלום דמי נסיעות בשיעורים שונים [150-160 ₪]. התובע אף לא הגיש את מלוא תלושי השכר, חרף התחייבות בא-כוחו בדיון לעשות כן, ואשר מהם ניתן היה ללמוד מהו התשלום ששולם לו, ככל ששולם בגין דמי הנסיעות.
יתר על כן, התובע מבסס את טענתו לתעריף נסיעה לפי כרטיס חודשי –חופשי מרחבי בשל עבודתו בנהריה, בעוד שבחקירתו הנגדית הוא העיד כי עבד בנהריה בהיקף של מספר ימים בחודש והחל משנת 2009 אולי רק פעם בחודש, כאר מעדותו כלל לא ברור האם בשנים האחרונות הוא עבד בנהריה. בנוסף, גם החישוב של התובע אינו ברור והוא אינו מפרט מהו ערך הכרטיס החופשי המגיע לו ומהם דמי הנסיעות ששולמו במהלך חודשי עבודתו, על אף שיכול היה לעשות כן בנקל.
אשר על כן, התביעה לדמי נסיעות -נדחית.

פיצויי פיטורים

50. לטענת התובע, לאחר שהנתבעת הפסידה את המכרז למתן שירותי שמירה במכללה, החברה החדשה שנכנסה תחתיה ביקשה להוסיף ולהעסיקו. התובע פנה למר צרור בבקשה לקבל מכתב פיטורים מהנתבעת וקיבל את הסכמתו, אלא שבהמשך החברה חזרה בה והציעה לו עבודה חלופית בבית המלון חוף התמרים בעכו (להלן- בית-המלון). תנאי ההעסקה בבית-המלון הם נחותים לעומת התנאים להם היה זכאי התובע במכללה- שעות ההפסקה קוזזו משעות העבודה; השומר נדרש לבצע תפקידים נוספים בנוסף לשמירה והיקף משרתו של התובע היה צפוי להצטמצם באופן ניכר. התובע פנה אל הנתבעת בבקשה לבטל את הרעת התנאים והתריע כי אם לא יעשו כן יתפטר בדין מפוטר. לאחר פנייה זו, קיבל שיחת טלפון ולפיה הנתבעת אכן מפטרת אותו והוא נדרש להשיב את נשקו. בנסיבות אלה, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 24,580 ₪, לפי שכר קובע של 4,201 ₪, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום סיום עבודתו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

51. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. עם סיום ההתקשרות של הנתבעת למתן שירותי שמירה במכללה, הוצע לתובע מקום עבודה חלופי באותם תנאי עבודה ושכר. התובע לא פנה ואף לא ניסה לעבוד במקום החלופי שהוצע לו, וטענתו כאילו תנאי העסקתו הורעו כתוצאה מהמקום החלופי- אין בה ממש. עוד הוסיפה הנתבעת, לשם הזהירות, כי ככל שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורים הרי שזכאותו עמדה על סך של 13,655 ₪ בלבד, בהתאם לשכר קובע בשיעור שכר המינימום במועד סיום העסקתו.

52. גרסת התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו בנתבעת לא הייתה עקבית. בתחילה, טען כי ביקש מהנתבעת שתיתן בידו מכתב פיטורים בכדי שיוכל להוסיף ולעבוד בחברת השמירה שנכנסה תחתיה. ובהמשך, לאחר שזו ביקשה להציע לו מקום עבודה חלופי בבית-המלון התפטר בדין מפוטר בשל הרעה בתנאי העסקתו כתוצאה מהמעבר למקום החלופי. בעדותו הציג גרסה שונה לחלוטין ולפיה היה מוכן ללכת לעבוד בבית-המלון, אלא שהנתבעת ביקשה ממנו להשיב את נשקו עוד קודם ואם לא הייתה עושה כן, היה הולך לעבוד בבית-המלון, וכדלקמן:
"ש. כשאמרו לך לך תעבוד במלון נסעת לשם הלכת לשם?
ת. אני עבדתי במלון הזה זמנית.
ש. כשאמרו לך אתה בחברה מסיים עכשיו במכללה ועכשיו אתה צריך להתחיל במלון נסעת לשם?
ת. בטח שהלכתי ודיברתי עם אנשים שעבדו במלון הזה, היו הרבה אנשים שמכירים אותי.
ש. הלכת לנסות לעבוד שם יום יומיים אחרי שהתחלת לעבוד שם בצורה קבועה?
ת. לא הזמינו אותי לעבוד במלון, אם רשמו שם שאני צריך לעבוד במלון מ-2/7 וביום 30/6 טלפון לי אייל ואמר לי תבוא למכללה ביום 1/7 עם נשק וציוד ואני אקח את זה, כלומר שאני לא יכול לעבוד במלון אחרי שלקחו נשק ופיטרו אותי לפני תחילת יולי.
ש. מה שסיפרת כעת לא מה שכתוב בתצהירך, בתצהירך כתוב שלא הלכת בגלל שלא רצית לעבוד במלון והתפטרת מהעבודה, כעת אתה אומר שפיטרו אותך?
ת. זה לא נכון.
ש. מה שכתוב בתצהיר לא נכון?
ת. תצהיר זה בכתב שלי, אני חתמתי.
ש. בתצהירך כתוב שאתה התפטרת, לא כתוב שאמרו לך תחזיר ציוד אינך עובד יותר?
ת. זה מה שאמרו לי. אני רשמתי מכתבים ושלחתי ואף פעם לא ענו לי. רק טלפנו לי ואמרו תן לנו נשק וזהו.
ש. אתה אומר שפיטרו אותך?
ת. לא יודע, חושב שכן, אם לקחו לי נשק ולא אמרו למה, אני רשמתי שאני חושב שזה עבודה יותר רעה ממה שהיה במכללה והם הזמינו משהו שם, או נתנו לי עבודה אחרת או אמרו לי מה אני צריך לעשות.
ש. אמרת שלא תלך למלון בכל מקרה?
ת. עבדתי במלון.
ש. אחרי המכללה כשהודיעו לך שאתה עובד במלון כתבת שאינך רוצה לעבוד במלון ואתה מבקש משהו אחר, הודעת למלון שאינך הולך לשם?
ת. אם פיטרו אותי ביום 1/7 במלון אני צריך לבוא ב-2/7 איך אני יכול לעבוד שם.
ש. אם לא היו לוקחים לך נשק היית הולך לעבוד במלון?
ת. בטח.
ש. סיימת את העבודה לקחו לך את הנשק זו הסיבה?
ת. כן, אם לא לקחו נשק ביום 2/7 הייתי בא למלון בודק מה יש שם, אח"כ רושם מכתב לחברה שזה עבודה לא טובה או טובה ואם עבודה לא טובה ולא עשו כלום אני בתוך שבועיים או חודש מתפטר" (ההדגשות לא במקור- א.ר).

53. הגרסאות השונות שהציג התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו, מחלישות את גרסתו בנקודה זו. בניגוד לרושם שמבקש התובע ליצור בעדותו, ולפיו היה בכוונתו לגשת לבית-המלון ולעבוד שם אך הדבר נבצע ממנו בשל בקשת הנתבעת להשיב את נשקו כבר ביום 1.07.2012, התרשמנו כי התובע החליט מראש כי ברצונו להמשיך ולעבוד במכללה כשומר גם אם משמעות הדבר היא לעזוב את הנתבעת ולעבו ר לחברת שמירה אחרת. זאת בפרט, לאןר העובדה שהתובע המשיך לעבוד במכללה באמצעות החברה החדשה, למחרת סיום עבודתו בנתבעת ועם תחילת אספקת שירותי השמירה למכללה על ידי החברה החדשה .
כך עולה בבירור גם מהתכתובת שנוהלה בין התובע לנתבעת בזמן אמת ממנה אנו למדים כי התובע ביקש מן הנתבעת לפטרו על מנת שיוכל להמשיך לעבוד במכללה ולקבל פיצויי פיטורים, אלא שבקשה זו לא אושרה על-ידי מר צרור ותחת זאת הוצע לו מקום עבודה חלופי. מאחר שהתובע לא היה מעוניין לעבוד בבית-המלון, הוא טען, לאחר קבלת ייעוץ משפטי, להתפטרות בדין פיטורים בשל הרעת תנאים כתוצאה מהמעבר הצפוי. דא עקא, שטענות התובע בדבר הרעת תנאים בעבודה כשומר בבית-המלון נטענו בעלמא, ולא הוצגה כל ראייה המעידה כי בטענותיו יש ממש. התובע העיד כי עבד בבית-המלון בפועל, אך לא הציג בפנינו רישומים המעידים כי זמני ההפסקות קוזזו משעות עבודתו כטענתו, להבדיל מהנוהל במכללה- שאף הוא לא הוכח. כמו כן, התובע לא זימן לעדות שומרים אחרים בבית-המלון שיוכלו לתמוך בגרסתו לפיה שומר בבית-המלון נדרש לעבודות נוספות לבד מעבודת השמירה. משנטל ההוכחה מוטל על התובע ונטל זה לא הורם, אנו קובעים כי התובע התפטר מן הנתבעת בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.
עם זאת, בהתאם לצו ההרחבה התובע זכאי להפרשה לפיצויי פיטורים בסך של 4,215 ₪ בהתאם לסעיפים 25.6 ו – 26 לצו ההרחבה משנת 2009. בקרן הפנסיה נצברו לזכות התובע סך של 3,222 ₪, כך שהתובע זכאי להשלמה בסך 993 ₪. בנסיבות סיום העבודה, התובע אין הצדקה לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנה ולפיכך, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (1.7.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב

54. לטענת התובע, הנתבעת ניצלה את העובדה שלא יכול היה להרשות לעצמו לעזוב את עבודתו או לעמוד על זכויותיו מבלי להתפטר. התנהלות הנתבעת לאורך כל תקופת העסקתו הייתה נגועה בחוסר תום לב תוך הפרה בוטה של כל חוקי העבודה. כלל נקוט הוא כי ביחסי עבודה חלה על הצדדים חובת תום לב מיוחדת ומוגברת וכי זו הופרה על-ידי הנתבעת. בגין הפרה זו על הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 30,000 ₪. הנתבעת, מצידה, טוענת כי התובע אינו זכאי לפיצוי זה וכי המדובר בטענות שתכליתן להטיל רפש בנתבעת ולזכות בכספים שלא כדין.

55. בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין נזק לא ממוני שמור למקרים קשים וקיצוניים החורגים מהתנהלות הרגילה של יחסי העבודה שמעצם טיבה עשויה להיות בנסיבות מסוימות כגון פיטורים כרוכה בעגמת נפש. עצם העובדה שלא שולמו לתובע זכויות מכוח חוקי המגן ו/או מכל הסכם העבודה, אינה מזכה את אותו, בפני עצמה, בפיצוי לא ממוני. הסנקציה בגין אי תשלום הזכויות הינה באמצעות תשלום פיצויי הלנה ו/או פסיקת ריבית והצמדה בהתאם לנסיבות. זאת בפרט, משעה שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק המצדיק פסיקת פיצוי לא ממוני ומשעה שתביעת התובע לתשלום הזכויות הסוציאליות התקבלה ברובה. בנסיבות אלו, איננו מוצאים הצדקה לפסיקת פיצוי לא ממוני והתביעה ברכיב זה - נדחית.

סוף דבר

56. התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א. גמול עבודה בשעות נוספות- 81,253 ₪.
ב. דמי חגים - 8,145 ₪.
ג. פדיון חופשה - 4,887 ₪.
ד. דמי הבראה- 5,110 ₪.
ה. פיצוי בגין חסר הפרשות לפנסיה- 8,377 ₪.
ו. השלמת פיצויי פיטורים - 993 ₪.

הסכומים הנקובים בס"ק א', ב' ו – ה' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (1.06.2009) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הסכומים הנקובים בס"ק ג', ד' ו – ו' ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום עבודתו של התובע (1.07.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

57. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 12,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

58. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ז, (09 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר ליאור לוין
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

גב' מלכה טל
נציגת עובדים