הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 17739-03-18

לפני
כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) גב' ורד קאופמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר לזר

התובעת:
ד"ר רוזה צודקוב
ע"י ב"כ: עו"ד ליאור אלנקווה ועו"ד רועי לוינגר
-
הנתבעים:

  1. הטכניון מכון טכנולוגי לישראל
  2. מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד שחר הופמן ועו"ד יעל הדני

פ ס ק ד י ן

  1. מבוא וסקירת ההליך – מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, ד"ר רוזה צודקוב (להלן: "התובעת"), כנגד מעסיקהּ הנטען, הנתבע 1 בהליך – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (להלן: " הטכניון"), וכנגד הנתבע 2 בהליך – המעסיק של התובעת במהלך עבודתה – מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "מוסד הטכניון"). התובעת עבדה במוסד הטכניון בין שנת 1998 לשנת 2013, עת פרשה מעבודתה, ותביעתה הינה לקבלת פדיון ימי מחלה בסך 119,443 ₪.
  2. לאחר שהוגשו כתבי הטענות בהליך , נערך דיון מוקדם לפני אב"ד ביום 15.10.2018. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית וההליך נקבע לדיון הוכחות. ביום 19.5.2019 נערך לפנינו דיון ההוכחות, במסגרתו התובעת העידה מטעם עצמה . מטעם הנתבעים העידו פרופ' חגית עטיה, המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים (להלן: "פרופ' עטיה"), וגב' ורד בהר, מנהלת משאבי אנוש במוסד הטכניון (להלן: "גב' בהר"). לאחר מכן הצדדים סיכמו בכתב – סיכומי התובעת הוגשו ביום 9.7.2019 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 11.8.2019 , והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.
  3. התשתית העובדתית – התובעת היא מדענית בהכשרתה וילידת 1945, ועלתה לארץ בשנת 1992. במסגרת קליטת מדענים עולים, ניזומו על ידי המדינה מספר תוכניות לשילוב מדענים עולים במחקר בגופים שונים (כגון בתי חולים) ובאקדמיה – "תוכנית שפירא", "תוכנית גלעדי" ו"תוכנית קמ"ע", שאף הטכניון ומוסד הטכניון השתתפו בהן. במסגרת אותן תוכניות, נקבע בין היתר, כי שכר המדענים שייקלטו, לרבות התוספות והתנאים הנלווים, יהיו זהים לחוקר בדרגתם שהינו עובד המוסד האקדמי שבו הם נקלטו.
  4. עוד נקבע, כי לאחר שהמדענים-העולים יעברו הליכי מינוי במוסדות הקולטים, הם ימונו לדרגות חוקרים ויקבלו שכר מקביל לזה של חברי סגל אקדמי בכיר במוסדות להשכלה גבוהה, אך ללא שבתון ומענקים אקדמיים. אשר לתוכנית קמ"ע, הרי שזו אושרה במסגרת החלטת ממשלה מס' 2241 מיום 27.6.1997 לקליטת מדענים עולים. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לעודד מוסדות מחקר ציבוריים, ובעיקרם מוסדות להשכלה גבוהה, לקלוט מדענים עולים לשורותיהם.
  5. כמו כן, התוכנית נועדה לאפשר למדענים העולים העסקה רציפה וארוכת-טווח , עד הגעה לגיל הפרישה. במסגרת התוכנית התחייבה המדינה לממן את העסקתם של המדענים-העולים באופן שבו המשרד לעלייה וקליטה יישא בשיעור של 60% מסך מימון עלות ההעסקה, והמוסד שבו מועסק המדען-העולה יממן את ה-40% הנותרים, בסיוע הועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה.
  6. עוד נקבע בתוכנית , כי בין המוסדות להשכלה גבוהה לבין המדענים-העולים שנקלטו אליהם, יתקיימו יחסי עובד-מעביד, והם יועסקו במסלולים המקובלים באותם המוסדות מבחינת שיעור ההשתכרות שלהם, תנאי השכר והדרגות, וכיו"ב. בכלל זה, נקבע כי "המדען זכאי לכל ההטבות והזכויות הנהוגות לגבי חוקרי המוסד בדרגתו", כי הזכויות הפנסיוניות יהיו "בהתאם לנהוג במוסד לגבי חוקרים" ובהתאם "לדין ולנוהג" החל על מקביליהם בסגל האקדמי של המוסד שאליו נקלטו.
  7. אשר לתובעת, הרי שהיא נקלטה לעבודה בטכניון ביום 1.10.1998, וביום 15.4.1999 נקבעה לה דרגת חבר מחקר בכיר. בהמשך, התובעת קיבלה ביום 14.6.1999 כתב מינוי ממוסד הטכניון. ממועד זה ואילך, כלל חוזי ההעסקה של התובעת היו עם מוסד הטכניון. בשנת 2013 התובעת פרשה מעבודתה ממוסד הטכניון, ולאחר פרישתה היא המשיכה לעבוד במוסד הטכניון במסגרת חוזי ייעוץ.
  8. טענות הצדדים – התובעת טוענת כי היא התקבלה לעבודה בטכניון, על ידי הטכניון, ובתנאי העסקה של הטכניון, בלבד. לשיטתה, כלל המדענים שנקלטו בתוכנית קמ"ע הועסקו בתנאי העסקה של הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, למעט שבתונים ומענקים אקדמיים. אולם, רק בטכניון הועברו התובעת ועמיתיה למודל העסקה פיקטיבי שבו שונה המעסיק הפורמלי שלהם מהטכניון למוסד הטכניון. זאת ועוד, לתובעת ולעמיתיה לא ניתנה כל בחירה באשר לזהות המעסיק שלהם, והם התבקשו לחתום על חוזי ההעסקה שלהם וכך הם עשו, ומבלי לדעת שהם ייפגעו.
  9. עוד טענה התובעת, שלאורך כל תקופת העסקתה היא היתה עובדת של הטכניון בלבד, לכל דבר ועניין, ולא של מוסד הטכניון. בכלל זה, היא נטלה חלק במחקרי הפקולטה להנדסה כימית בטכניון, פעלה וחקרה לצד מוריו ותלמידיו לתארים מתקדמים ופרסמה עימם עשרות מאמרים. זאת ועוד, את עיקר עבודתה היא עשתה עבור פרופ' נרקיס מהפקולטה להנדסה כימית בטכניון, ויחד עימו, ובמסגרת זו הופיעה בכנסים בינלאומיים, מטעמו ובשמו של הטכניון.
  10. כמו כן, התובעת טענה שהטכניון בלבד הוא הגורם שהיה מוסמך לפטר אותה, וגם המשרדים שבהם היא עבדה, כולל הציוד, המחשבים והספריה, היו בתוך הטכניון ושל הטכניון. לבסוף, גם מבחינת זכויות קניין רוחני היא הוכפפה לטכניון. ומה גם, שהיא פרשה מעבודתה בגיל 68, שהוא גיל הפרישה הנוהג בטכניון, ולא בגיל 65 – וכפי שצוין בהסכם ההעסקה שלה עם מוסד הטכניון. היא טוענת ש למעשה דבר לא חיבר בינה לבין מוסד הטכניון, למעט הסכמי ההעסקה שלה ותלושי השכר.
  11. אשר לעילת התביעה – פדיון ימי מחלה, התובעת טענה כי בהסכם ההעסקה הראשון שלה, נקבע כי לא תהיה זכאית לפדיון ימי מחלה, אולם היא לא היתה מודעת לאי החוקיות שבקביעה זו. בכך, נגרעה ונשללה ממנה הזכות ליהנות מתנאי ההעסקה החלים על חברי הסגל האקדמי בטכניון, שהוחלו עליה עם קליטתה לתוכנית קמ"ע. לשיטתה, כאשר היא פרשה מעבודתה במוסד הטכניון בשנת 2013, עמדו לרשותה 485 ימי מחלה, ולאור הסכם השכר שחל על חברי הסגל האקדמי הבכיר במוסדות האקדמיים, כולל הטכניון, היא זכאית לפדיון ימי מחלה בסך של 129 ימים, שהשווי הכולל שלהם עומד על 119,433 ₪.
  12. לשיטתה של התובעת, על הטכניון לשלם את הסכום שבנדון, בהיותו המעסיק שלה. מעבר לכך, גם מוסד הטכניון נדרש לשלם סכום זה, בהיותו מעסיקהּ הפורמלי, ובהיותו גם "צינור התשלום " של הטכניון. עוד היא מציינת, שלאחר פרישתה מהעבודה במוסד הטכניון בשנת 2013 היא חששה לפנות בנושא זה, ורק לאחר סיום העסקתה במוסד הטכניון במסגרת חוזי ייעוץ, היא אזרה אומץ לפעול ולתבוע את המגיע לה. אולם, פנייתה של באת-כוחה ביחס למימוש זכויותיה נדחתה על ידי הטכניון.
  13. לטענת הנתבעים דינה של התביעה להידחות. בפתח כתב הגנתם מתארים הנתבעים, כי הטכניון הוא מוסד להשכלה גבוהה, ואילו מוסד הטכניון הוא חברת-בת פרטית של הטכניון, שהוקמה על מנת לאפשר להשתמש בידע וביכולות המדעיות והטכנולוגיות של הטכניון לקהילה העסקית בתעשיה. במסגרת זאת, רשות ה מחקר (הגוף שבו עבדה התובעת) אמונה על הגשת הצעות מ חקר לגורמים המממנים מחקרים ומפקחת על הגשת דו"חות מדעיים בהתאם לנהלים הגופים המממנים.
  14. עוד פירטו וטענו הנתבעים, כי על אף שקיימים ממשקים רבים בין עובדי הטכניון לבין עובדי מוסד הטכניון, אין עירוב אדמיניסטרטיבי בין הגופים, ולכל גוף תחום עיסוק מקצועי משלו, כמו גם צוות מקצועי הנדרש לתפעולו. זאת ועוד, לכל גוף יש צוות משאבי אנוש נפרד, המתמחה בהגדרת הצרכים של כל ארגון, בהתאם לתחום עיסוקו הספציפי. כמו כן, לכל גוף יש הסכמי עבודה שונים, כולל הסכמים קיבוציים שונים.
  15. כך, ובעוד שעל עובדי הטכניון חלים הסכמים קיבוציים שמקורם במגזר הציבורי ומכוח היותו מוסד להשכלה גבוהה, הרי שעל עובדי מוסד הטכניון חלים הסכמים קיבוציים שונים, התואמים להיותו חברה פרטית. אשר לתובעת, הנתבעים טענו כי התובעת לא הועסקה מעולם על ידי הטכניון, אלא למעט בסמסטר אחד – סמסטר א' של שנת הלימודים 2000-1999, כמרצה נלווית בהיקף של כ-12% אחוזי העסקה.
  16. מלבד אותה העסקה, נטען כי כלל העסקתה של התובעת נעשתה על ידי מוסד הטכניון בלבד, כמפורט להלן: החל מיום 1.10.1992 ועד ליום 30.9.1998 – כמדענית עולה ב"תוכנית גלעדי", ולאחר מכן החל מיום 1.10.1998 ועד למועד פרישתה ביום 24.3.2013. החל מיום 1.10.1998 ועד ליום 30.9.2004 דרגתה היתה "עמית מחקר בכיר", והחל מיום 1.10.2004 ועד למועד פרישתה דרגתה היתה "חבר מחקר בכיר".
  17. אשר לתוכנית קמ"ע, נטען כי זו אפשרה קליטה של מדענים-עולים במסגרת הסכמי המסגרת החלים על החוקרים בסגל החוקרים של המוסד שאליו הם נקלטו, והם יהיו זכאים לכל ההטבות והזכויות לגבי החוקרים באותה הדרגה של אותו המוסד. ביחס לכך, תנאי ההעסקה שלהם זכתה התובעת, הינם תואמים לתנאים המוענקים לסגל המחקר במוסד הטכניון. עוד טענו הנתבעים, כי העסקתה של התובעת אף נעשתה במסגרת התקנות האקדמיות של הטכניון, שמאפשרות העסקתם של עובדי המחקר ברשות המחקר של מוסד הטכניון.
  18. עוד נטען על ידי הנתבעים , כי התובעת הועסקה אך ורק במסגרת תוכנית קמ"ע, ו היא עסקה במחקר ממוּמן במסגרת הפקולטה להנדסה כימית שבטכניון. לבסוף, הנתבעים ציינו כי הסכמי ההעסקה של התובעת קבעו שהיא לא תהיה זכאית לפדיון ימי מחלה, כפי הנהוג לגבי תנאי העבודה של יתר חברי סגל המחקר במוסד הטכניון. לכן, לתובעת אין כל מקור חוקי מכוחו היא יכולה לדרוש את פדיון ימי המחלה, ודין התביעה להידחות.
  19. עמדת המדינה – במסגרת ההליך הוגשה עמדה משותפת של מדינת ישראל – המשרד לעלייה ולקליטה ושל המועצה להשכלה גבוהה. המדינה ציינה כי בהסכמי המסגרת שנחתמו עם המוסדות השונים במסגרת תוכנית קמ"ע, סוכם שלא יהיו יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין המדענים-העולים, וכי המדינה אחראית רק להעביר סכומים מסוימים למוסדות להשכלה גבוהה . סכומים אלה ישולמו למדענים-העולים על ידי הגופים שקלטו אותם, כולל מוסד הטכניון, בענייננו. לכן, הנתבעים הם אלה שאחראים לכל תביעה של מי מבין עובדיו, המדענים-העולים, הנובעת מיחסי העבודה שביניהם.
  20. עוד פירטה וטענה המדינה, כי באותם הסכמים נקבע שהמדינה לא תישא בהתחייבות כספית מעבר למימון שאותו התחייבה להעביר (60% מהעלות הכוללת), וכך היא אכן פעלה. אשר לתביעה שלפנינו, ציינה המדינה שאין לה מנדט לקבוע מה יהיו תנאי השכר והתנאים הנלווים של התובעת ושכמותה, ואלה ייקבעו אך ורק בהתאם לאמור בהסכמים המקובלים והחלים על חוקרי מוסד הטכניון. עוד צוין, כי מהנתונים שהועלו בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, נראה כי בהתאם להסכמי ההעסקה של העובדים במוסד הטכניון, הם אינם זכאים לפדיון ימי מחלה, ומשכך דינה של התובעת הוא זהה.
  21. הכרעת בית הדין בתובענה – מבוא להכרעתנו – בפתח הדברים יש להגדיר ולהבהיר מהי המחלוקת העיקרית שבה נדון במהלך פסק הדין. התובעת העמידה את ההכרעה בהליך בראש ובראשונה ביחס לשאלה הבאה – "מיהות המעסיק". כאמור לעיל, התובעת סבורה ש הטכניון היה מעסיקהּ, ולא מוסד הטכניון. על כן, כפועל יוצא מזה, לשיטתה, הרי שהיא זכאית לפדיון ימי המחלה. עם זאת, אנו סבורים שאין המדובר בסוגיה העיקרית הנדרשת להכרעתנו (הגם שנדון בה בהמשך פסק הדין). אלא, שהסוגיה הנדרשת להכרעה היא אחרת ונפרדת.
  22. למעשה, מטענות וראיות הנתבעים עלה, כי התובעת הועסקה כחברת "סגל מחקר" – ולא כחברה מלאה ושלמה ב"סגל המחקר הבכיר" של הטכניון. עוד עלה, כי חוקרים המועסקים במסגרת סגל המחקר, אינם זכאים לפדיון ימי מחלה. זאת, בין אם הם מועסקים על ידי מוסד הטכניון (כמו התובעת) ובין אם הם מועסקים על ידי הטכניון (כפי שהתובעת דורשת); ובין אם הם מועסקים במסגרת תוכנית קמ"ע, וגם במידה שהם אינם מועסקים בה.
  23. על כן, מטעם זה בלבד, אנו סבורים שנכונה וצודקת טענת הנתבעים, שדין התביעה להידחות, כבר מטעם זה. ודוק – אותה טענה הועלתה בהאי לישנה ופורטה בהרחבה, בעיקר במסגרת תצהירי הנתבעים. אולם, התובעת מעולם לא התייחסה אליה בהרחבה, ולא התמודדה עימה או ניסתה לקעקע או תה.
  24. וביתר פירוט – במסגרת תצהירי הנתבעים פורטה בהרחבה מסגרת העסקתם של חברי "סגל המחקר" במוסד הטכניון. בכלל זה, גב' בהר ציינה בתצהירה , כי עובדי סגל המחקר במוסד הטכניון מועסקים בתנאים שונים מאלה של סגל אקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, על אף ששכרם הקובע הוא זהה. זאת ועוד, היא פירטה כי עובדי סגל המחקר במוסד הטכניון אינם זכאים לשבתונים ולמענקים אקדמיים, וגם יתר תנאי העסקתם הנלווים הם שונים.
  25. ביחס לזכות הספציפית של פדיון ימי מחלה, לקט תנאי עבודה של חברי סגל המחקר מיום 1.10.1992 קובע כי הם לא יהיו זכאים לפדיון ימי מחלה. זאת ועוד, גם הסכם ההעסקה הפרטני שנחתם עם התובעת, קובע בסעיף 14 שהיא תהיה זכאית לצבירת חופשת מחלה בשיעור של 30 ימים בשנה, אולם "... המדען לא יהיה זכאי לפדיון ימי מחלה".
  26. בהקשר זה, ראו גם טענות באי-כוח הנתבעים בדיון המוקדם :

"ההפרדה בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 הינה הפרדה ממשית ואשר מתקיים בפועל מדי יום ביומו ביחס למעלה מ 450 אנשי צוות מחקר ולמעלה מאלף עובדים בדירוגים אחרים מתוך 450 חברי צוות המחקר יש כ 30 מדענים עולים בתוכנית קמ"ע, כל העובדים בצוות המחקר מועסקים על פי אותם תנאים ביחס לפדיון המחלה ואין זכות כזאת ולמעלה מכך, החל משנת 97', כשנתיים לפני שמונתה התובעת על פי כתב המינוי נספח ו' לכתב התביעה שונה הסכם הקיבוצי במוסד הטכניון באופן כזה שאין פדיון ימי מחלה לכלל העובדים ולכן, אין פה לא אפליה ולא גריעה מזכויותיה ולא נסיון להתחמק משום הסכם קיבוצי אלא הסכמים קיבוציים החלים אצל הנתבעת 2 שהיא מעסיקתה של התובעת ."
27. אשר לפרופ' עטיה, בתצהירה היא הוסיפה לטענות אלה וציינה, בין היתר, כדלקמן:
א. מסלול "סגל המחקר" הוא מסלול נפרד מזה של חברי הסגל הבכיר בטכניון הנמצאים במסלול אקדמי, והדרישות לקבלה, קידום ומינוי בהליך זה אינן דומות כלל ועיקר למסלול של סגל אקדמי בכיר;
ב. המדובר במסלול מובהק ללא קביעות, שידוע ומוכר בעולם האקדמי, והוא מוכר וידוע לארגוני העובדים בטכניון ובאקדמיה בכלל;
ג. אותו מסלול העסקה הוא תולדה של מבנה עולם המחקר ואילוצי התקציב שבמסגרתו פועלים מכוני מחקר בכלל ומוסד הטכניון בפרט;
ד. אותם מכוני מחקר פועלים על בסיס "כסף רך" – מימון ממענק מחקר לתקופה קצובה ולא בהכרח מתחדשת.
28. מעבר לכך, פרופ' עטיה הדגישה במפורש בתצהירהּ , כך: "גם לו היתה התובעת מועסקת ע"י הטכניון (ולא – ע"י מוסד הטכניון) כסגל מחקר או עמיתת מחקר, שהוא המסלול האקדמי בו הועסקה במוסד הטכניון – לא היתה זכאית לפדיון ימי מחלה". מעבר לכך, טענה דומה הועלתה גם על ידי גב' בהר, בתצהיר העדות הראשית מטעמה.
29. גם במסגרת חקירתה הנגדית פירטה פרופ' עטיה ביחס לסוגיה זו, כדלקמן:
"בטכניון עצמו יש הרבה מסלולי העסקה ויש שני מסלולים רלוונטיים לענייננו, האחד מסלול רגיל של הסגל הבכיר, המסלול האחר של מסלול סגל מחקר, במסלול הראשון נמצאים רוב רובם כמעט כל חברי הסגל ואכן חברי סגל במסלול הזה זכאים לפדיון ימי מחלה, זה חלק מההסכם הארצי בין ארגוני הסגל למוסדות האקדמיים. יש גם חברי סגל מחקר, יש אנשים מאוד מאוד בודדים במסלול הזה, כיום נמצא במסלול חבר סגל אחד בלבד, היינו צריכים ללכת הרבה שנים אחרונה (צריך להיות "אחורה" – בית הדין) למצוא דוגמאות מהסוג הזה, ספציפית במסלול הזה לא זכאים לפדיון ימי מחלה ".
30. עוד הוסיפה פרופ' עטיה, כי "סגל המחקר עובד בתנאים אחרים מהסגל הבכיר". כלומר, לשיטת הנתבעים, סוגיית "מיהות המעסיק" (שגם אליה הם התייחסו בהרחבה בתצהיריהם) , היא סוגיה נפרדת ונבדלת משאלת "המסלול האקדמי" שבו הועסקה התובעת. שכן, גם אם התובעת היתה מועסקת על ידי הטכניון, ושלא במסגרת תוכנית קמ"ע – כפי טענתה, הרי שבמסגרת המסלול האקדמי שבו היא הועסקה, כך או כך לא קמה הזכות והזכאות, לפדיון ימי מחלה.
31. כמו כן, איננו מקבלים את טענתה של התובעת כי יש בעקרונות תוכנית קמ"ע כדי להשוות אותה באופן מלא ושווה לתנאי ההעסקה של חברי סגל בכיר בטכניון. טענה זו תומצתה על ידי באת-כוח התובעת (הקודמת) בדיון המוקדם, במילים הבאות, כך: "הכוונה היתה שאנשים אלו ייקלטו במוסדות האקדמאים יהיו חוקרים לכל דבר ועניין למעט שבתונים וזה הוחרג במפורש בתוכנית וגם תוספות ייעודיות".
32. אלא, שעמדתנו היא שונה, ואנו דוחים טענה זו. עיון במסמכי תוכנית קמ"ע ואשר צורפו על ידי הצדדים לתיק בית הדין, מעלה כי תוכנית קמ"ע לא ביקשה לשנות "סדרי עולם" בכללי המינוי של חברי סגל אקדמי בכיר במוסדות האקדמיים השונים, ואף לא ביקשה בהכרח להשוות את כלל תנאי ההעסקה של הנקלטים במסגרת תוכנית קמ"ע, לאלה של חברי הסגל האקדמי הבכיר במוסדות האקדמיים שבהם הם נקלטו.
33. כך למשל, במסמך "עיקרי תוכנית קמ"ע", מצוין כי "לאחר שיעברו הליך מינוי במוסדות הקולטים הם ימונו לדרגות חוקרים ויקבלו שכר מקביל לזה של סגל אקדמי בכיר במוסדות להשכלה גבוהה (אבל ללא שבתון וללא מענקים אקדמיים ע"פ הסכמי השכר שנחתמו ב-1994)". בהמשך המסמך אף מצוין, ש" בהתאם להליך המינוי שיעבור כמקובל לגבי חוקרים תוענק לכל מדען הדרגה שהוא ראוי לה. המינויים ייתכנו ב-3 דרגות: חוקר (מקביל מרצה), חוקר בכיר (מקביל למרצה בכיר) ועמית מחקר (מקביל לפרופ' חבר)" .
34. גם במסמך מיום 17.2.1998 של הטכניון, שנושא את הכותרת "הפעלת תוכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים בטכניון", צוין כי "הליכי המינוי והעלאה בדרגה ייעשו במסלול עמיתי מחקר". הנה כי כן, ההשוואה היא אך ורק לגבי דרגת השכר, ובכל הקשור לנתבעים, החברים בתוכנית הוגדרו כחברי סגל המחקר, במפורש ומלכתחילה.
35. מנגד, התוכנית שוללת באופן ברור ומוחלט מ חברי תוכנית קמ"ע, את הזכויות הבסיסיות והמהותיות שמוקנות בשגרה לחברי סגל אקדמי בכיר, כגון שבתון ומענקים אקדמיים. לאור האמור לעיל, ברי כי התובעת איננה זכאית לזכויות מלאות של חבר סגל אקדמי בכיר – בין אם בטכניון , ובין אם במוסד הטכניון. ביחס לאותו מסמך אף העידה לפנינו פרופ' עטיה, ואמרה ש"... אני לא רואה בסעיף הזה שכתוב שהתנאים שיינתנו הם תנאים זהים לתנאים של חבר סגל בכיר אלא תנאים מקבילים לחברי סגל המחקר וכאמור סגל המחקר עובד בתנאים אחרים מהסגל הבכיר ".
36. זאת ועוד, צא ולמד לעניין זה גם מ"הסכם המסגרת" בעניין תוכנית קמ"ע, שהוצג על ידי התובעת עצמה, ואשר נחתם גם בעניינם של הנתבעים. באותו המסמך מצוין שעל המוסד האקדמי הקולט, להודיע למדינה על התפתחויות שונות בהעסקתו של המדען הנקלט, לרבות ".. קבלתו של מדען לסגל אקדמי הבכיר של המוסד במסלול הרגיל".
37. כלומר – מסלול קמ"ע נמצא מצד אחד, ומהצד השני נמצא המסלול "הרגיל" והמקובל של העסקה כחבר סגל אקדמי בכיר, שאליו יכול/ה המדענ/ית להיקלט ביום מן הימים. כל זאת, בכפוף לנהלים המקובלים כולי עלמא, לגבי קליטה של חבר סגל בכיר, באשר הוא. אין המדובר במסלולים חופפים , והם אינם מקנים זכויות שוות.
38. ראוי להדגיש, כי המסקנה שבנדון הינה נכונה, גם לגבי הזכות הספציפית של פדיון ימי מחלה. נשוב ונפרט, כי תנאי העבודה של "סגל המחקר" במוסד הטכניון מצוינים במסמך "לקט תנאי עבודה מיום 1.10.1992", ונכתב בו כי חברי סגל מחקר רשאים לצבור 30 ימי מחלה בתשלום, לכל שנת עבודה, אולם צוין גם שימי מחלה אלה אינם ניתנים לפדיון.
39. מעבר לאותו מסמך, נשוב ונדגיש שגם הסכמי ההעסקה הספציפיים שנחתמו עם התובעת במהלך השנים, גם הם ציינו בהאי לישנה כי "המדען יהיה זכאי לחופשת מחלה בשיעור של 30 יום בשנה, כשהתשלום בגין היעדרות עקב מחלה הינו החל מהיום הראשון למחלה ובהתאם לאישור רפואי. המדען לא יהיה זכאי לפדיון ימי מחלה".
40. מעבר לאמור לעיל, נציין זכות נוספת שנשללה מהתובעת, לאור היותה חברת "סגל מחקר" – הזכות להיות מנהלת/אחראית מחקר. התובעת ציינה בעדותה שהיא מעולם לא הגישה הצעת מחקר, היות ש"קיבלתי הסבר עוד קודם שאין טעם להגיש מפני שזה לא מותר". מעבר לכך, בחקירתה הנגדית התובעת לא התכחשה לכך שהיו הבדלים נוספים, רבים וניכרים, בינה לבין חברי הסגל האקדמי הבכיר בטכניון, ובכל הקשור לזכויות שהיא קיבלה.
41. למעשה, התובעת לא כפרה בשוני המהותי שקיים בכללותו בין העסקת עובדי מחקר ב"סגל המחקר", לבין מסגרת ההעסקה כחברי סגל אקדמי בכיר, וכך גם בעניינה הספציפי. בכלל זה – התובעת לא היתה זכאית לשבתון; התובעת לא קיבלה מענקי מחקר; התובעת לא לימדה סטודנטים במסגרת של קורסי הוראה; התובעת לא היתה יכולה להיות אחראית על מחקרים.
42. מעבר לזכויות שנשללו מהתובעת בשל מעמדה כחברת "סגל מחקר" ( וכאמור, האמור לעיל לא נבע בשל כך שהיא נקלטה לעבודה במסגרת תוכנית קמ"ע), הרי שבמקביל, היו גם הבדלים בינה לבין חברי סגל אקדמי בכיר, וביחס לחובות שהוטלו עליה. בשלב זה נזכיר, כי חוקר/ת באקדמיה מבצע/ת כידוע משימה עיקרית ומרכזית בחיים האקדמיים, מעבר למחקר – והיא המטלה של הוראת סטודנטים בצורה מסודרת, על דרך של העברת קורסים, סמינרים ועוד.
43. אולם, התובעת מעולם לא נדרשה על ידי הנתבעים ללמד. לא בכדי ציינה התובעת בחקירתה הנגדית, ש"סגל אקדמי מקבל שבתון ומקבל מענק מחקר שלא היה מגיע לי. לשאלת בית הדין האם לימדתי בהיקף הוראה שלא נדרש חבר סגל אקדמי בכיר בטכניון אני משיבה שאני לא הייתי חייבת ללמד באופן רשמי כמו לתת הרצאה אך הייתי צריכה ללמד את הסטודנטים לעבוד בציוד ומכשור ולהסביר לנתח את התוצאות. נכון בוודאי שידעתי שאני לא פרופסור ואין לי חובות כמו של פרופסור שצריך ללמד".
44. עוד היא אמרה, ש"לשאלת בית הדין האם אני יודעת מה ההבדל בין עמית מחקר ומסלול העסקתו לבין מסלול העסקה של סגל אקדמי בכיר אני משיבה שזה סגל מחקר בכיר לטעמי. גם התפקיד שלי היה חבר בכיר מחקר בטכניון, לפי מה שהסבירו לי, אבל שוב – אני לא התעניינתי בדברים פורמליים". זאת ועוד, וכפי שכבר צוין, התובעת אף אישרה שבהיותה חברת "סגל מחקר", היא לא היתה מנהלת מחקר או אחראית על מחקר, בניגוד לסגל האקדמי הבכיר.
45. הגם שהתובעת טענה שההבדל בינה לבין חבר סגל בכיר הוא "דבר פורמלי" בלבד, הרי שתשובה אחרת שלה בהמשך העדות, המחישה שלא רק שהיא ידעה היטב מה ההבדל בינה לבין חבר סגל בכיר, אלא גם שהיתה זו בחירה מודעת שלה שלא להגיש מועמדות להיות חברת סגל בכיר:
"ש. אם מבחינתך הרף האקדמי הוא אותו רף מדוע לא ביקשת לעבור לדירוג של סגל אקדמי בכיר?
ת. היה לי הסבר שסגל אקדמי בכיר יכול להתקבל במוסד אקדמי אחרי שהוא יעבור מה שנקרא פוסט דוקטורט בחו"ל, אם הייתי מגיעה ארצה לא בגיל 47 אלא בגיל 35 בטח הייתי נוסעת לחו"ל לפוסט דוק והייתי מבקשת לקבל אותי.
ש. את יודעת שהיו מדענים בטכניון שהחלו בתוכניות גלעדי או קמ"ע והתקבלו גם למסלול של סגל אקדמי בכיר, מכירה מקרים כאלה ואחד מהם נדון בבית הדין הזה?
ת. אני יודעת שיש אנשים בתוכנית קמ"ע שהם העבירו קורס.
ש. האם ידעת שיש אנשים החלו במסלול של מדענים עולים ועמדו בדרישות והתקבלו למסלול של סגל אקדמי בכיר?
ת. לא נכון.
ש. פעם ביקשת להתקבל לסגל האקדמי הבכיר?
ת. אף פעם לא ביקשתי."
46. נשוב ונדגיש, כי חרף העובדה שהטענה לגבי היותה של התובעת חברת "סגל מחקר", והמשמעות שיש לייחס לכך, הינה טענה מרכזית מצידם של הנתבעים, הרי שהתובעת לא עשתה כל ניסיון להתמודד עם סוגיה זו בסיכומיה. זאת ועוד, פרופ' עטיה וגב' בהר העידו שתיהן בצורה אמינה ורציפה, ומה גם שעדותן לא נסתרה, בפרט זה, ובכלל. על כן, לטעמנו יש לקבל את גרסת הנתבעים במלואה.
47. בהתאם לכך, אנו שבים וקובעים כי מקובלת עלינו במלואה טענתם של הנתבעים, כי העובדה שהתובעת היתה חברה בסגל מחקר/עמיתת מחקר, די בה כדי לדחות את התביעה, שכן היא לא זכאית לפדיון ימי מחלה. זאת, בין אם התובעת מועסקת על ידי הטכניון ובין אם היא מועסקת על ידי מוסד הטכניון.
48. אשר לטענת האפליה של התובעת – אנו דוחים את טענת האפליה של התובעת, שהתייחסה לפשרה שהושגה במסגרת פ"ה (ב"ש) 64399-10-13 בין 30 תובעים שהועסקו באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, במסגרת תוכנית קמ"ע, לבין האוניברסיטה. תביעתם של אותם עובדים הוגשה ביחס לפדיון ימי מחלה, והתובעת ציינה ביחס לאותה פשרה, ש"אי פדיון ימי מחלה לתובעת בסיום עבודתה יפלה אותה אל מול יתר מדעני תוכנית קמ"ע שהועסקו ביתר המוסדות להשכלה גבוהה ויהווה הפרה של עקרונות תוכנית קמ"ע".
49. אלא, שהמדובר בהצגה חלקית ושגויה של אותו הליך. עיון בכתב התביעה שהוגש שם, מעלה כי מצוין בו ש"הסכם השכר הקיבוצי הרלוונטי לענייננו הוא הסכם קיבוצי מ-1991 שחל על כל חברי הסגל הבכיר של שבעת המוסדות האקדמיים לרבות אב"ג, ואשר על פיו חבר שפורש לגמלאות זכאי לפדיון ימי מחלה". הנה כי כן, יש להסיק שאותם תובעים – בשונה מהתובעת – היו ככל הנראה חברי ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בן-גוריון, והחשיבות ביחס לנתון זה כבר צוינה במהלך פסק הדין.
50. בנושא זה, נשוב ונזכיר כי התובעת לא היתה מרצה ולא היתה חברה בסגל האקדמי הבכיר – לא בטכניון ולא במוסד הטכניון. זאת ועוד, מקובלת עלינו טענתם הנוספת של הנתבעים ביחס ל טיעון האפליה, שמציינים כי התובעת לא הציגה ולוּ מקרה אחד שבו קיבל חבר סגל המחקר, בטכניון ו/או במוסד הטכניון (ולמעשה – גם לא עובד מקביל, במוסד אקדמי אחר), פדיון ימי מחלה שלא נוצלו .
51. אשר לטענת חוסר הידיעה של התובעת – איננו מקבלים את טענת התובעת לגבי אי-הידיעה שלה, חוסר המוּדעות וכיו"ב טענות דומות שהועלו , ובכל הקשור להסכמים שעליהם היא חתמה אל מול מוסד הטכניון . ביחס לאותה מחלוקת, נציין כמה וכמה הערות:
תחילה, התובעת היא בעלת תואר דוקטור בפיזיקה ומכניקה, והיא איננה נתפסת בעינינו כגורם מוחלש וחסר-ידע, וניתן אף לומר ההיפך מכך. בנקודה זו, ראוי להבנתנו לאמץ את מסקנתה של כב' השופטת ורבנר בעניין לסמן, שאליו נתייחס בהרחבה בהמשך פסק הדין (ואשר אומצה וצוטטה בהסכמה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בהליך הערעור) :
"איננו סבורים כי ידיעת הזכויות והחובות וכן ניצול ההטבות השונות הניתנות ל"עמית מחקר" ואשר אינן ניתנות למהנדס המסווג כעובד מנהלי, מחד גיסא והעלאת טענות כנגד הסיווג לאחר שנים לא מבוטלות, כאשר הסיווג אינו עולה בקנה אחד עם רצון התובעת לקביעות מאידך גיסא, עולים בקנה אחד עם עקרון תום הלב. אין המדובר בעובדת אשר לא ידעה את ההבדלים בין הסיווגים השונים של העובדים בטכניון ובמוסד הטכניון למחקר ופיתוח ואשר לא היתה מודעת ליתרונות אל מול החסרונות שבסיווגה, בסיווג של "עמית מחקר" וכי ידעה שהחיסרון בסיווג זה הינו בהעדר קביעות";
שנית, התובעת העידה לפנינו כי מעבר לחוזי ההעסקה שלה , הרי שכלל המסמכים ביחס לתוכנית קמ"ע היו בידיה לאורך כל השנים. כלומר – המידע הרלוונטי היה בשליטתה ובידיעתה של התובעת. בכלל זה, כאשר התובעת נשאלה "בתצהירך וגם בכתב התביעה נוספו כל מיני מסמכים כלליים, פרסומים של משרד הקליטה בנוגע לתוכנית קמ"ע, אלו מסמכים שהיו בידייך בזמן אמת בסוף שנות ה 90 או שעורכי הדין שלך מצאו אותם במסגרת ההליך המשפטי?", היא ענתה ש"כל המסמכים האלה היו איתי כל הזמן, כשהתחלתי לעבוד בטכניון אני פתחתי תיקייה על דברים פרטיים וכל המסמכים ששלחו לי בדואר לת.ד. שלי בפקולטה להנדסה כימית שמתי בתיקייה הזו ולאחר שסיימתי סופית לעבוד בטכניון בפקולטה מצאתי את כל המסמכים האלו בתיקייה שלי והתחלתי להכיר אותם לעומק";
שלישית, איננו מקבלים את טענתה של התובעת לגבי היעדר השליטה בשפה העברית. טענה זו לא הוכחה לפנינו – לא בעת מועד עדותה של התובעת לפנינו (יצוין כי התובעת העידה בעברית בצורה שוטפת), ולא בעת הרלוונטית ו כאשר התובעת חתמה בשעתו על חוזי ההעסקה שלה;
רביעית, תמוה בעינינו מועד עיתוי העלאת הטענות על ידי התובעת, שהועסקה על ידי מוסד הטכניון עד גיל הפרישה המכסימלי, ואף לאחריו, ולאחר מכן אף המשיכה העסקה דרך חוזי ייעוץ. רק לאחר מכן, לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים, העלתה התובעת לראשונה – בשיהוי ניכר מאוד – את הטענות המועלות בהליך שלפנינו. אנו רואים בכך טעם לפגם.
52. התשתית הנורמטיבית – כהשלמה לטענות הנתבעים, יש לציין כי הפסיקה מכירה בהיווצרותם של "מסלול מקביל" להעסקה הרגילה והמוכרת של חברי סגל אקדמי בכיר במוסדות האקדמיים. כך למשל, בעניין ארגון המורים במסלול המקביל של האוניברסיטה העברית, פורט על ידי בית הדין האזורי בירושלים, כדלקמן:
"האוניברסיטה מעסיקה כ-7,000 עובדים, מתוכם כ-3,500 חברי סגל אקדמי המועסקים במספר מסלולי העסקה אקדמיים, בין היתר, המסלול הרגיל, והמסלול המקביל. כל מסלול אקדמי נועד לצרכים אחרים והוא בעל מאפיינים ייחודיים. המסלול הרגיל מהווה את עמוד השדרה של האוניברסיטה ונועד לאנשים אשר יעסקו בהוראה בתחום אקדמי מסוים, יכשירו אחרים ויפרסמו פרסומים מדעיים. המסלול המקביל הינו מסלול יישומי שנועד למורים בעלי כישורי הוראה מעולים במקצועות שונים. המסלול שם דגש על כישורי הוראה והדרכה של האנשים העוסקים בו."
53. גם בעניין דנה נאמר על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, כדלקמן :
"בהתאם לתקנון קיימים מסלולים שונים המיועדים להעסקת סגל אקדמאי. כל מסלול אקדמאי נועד לצרכים אחרים והוא בעל מאפיינים ייחודיים: "המסלול הרגיל" – הינו מסלול שנועד לחברי סגל אקדמאי שיעסקו בהוראה ובמחקר בתחום אקדמי מסוים. חברי הסגל האקדמאי הבכיר הנמנים על מסלול זה, שותפים גם בניהול ענייניה האקדמיים של האוניברסיטה, בין השאר באמצעות לקיחת חלק בוועדות אקדמיות שונות, כגון: ועדת מינויים, ועדת הוראה וכיו"ב. "המסלול המקביל" – נועד למטרה אחרת, מדובר במסלול יישומי שאינו דורש התעסקות במחקר. מסלול זה נועד למורים בעלי כישורי הוראה במקצועות שונים."
54. וראו גם הדברים הבאים, בעניין בנדל, כדלקמן:
"... העמיתים הינם מדענים בעלי השכלה אקדמית גבוהה, אך הם לא זכו לקבל מינוי כמדען מן השורה, במסלול המינויים האקדמי הרגיל. התחרות בעולם האקדמי הינה קשה כאשר על כל מקום פנוי במוסד אקדמי מתמודדים מועמדים רבים. מכאן שחלק מהמדענים נקלט במוסדות האקדמיים באמצעות מסלולי העסקה שונים, אך לא במסלול המינויים הרגיל. מסלולים אלה כרוכים אף הם בביצוע עבודה מדעית, אך הסטאטוס שלהם שונה מזה של מדען במסלול המינויים הרגיל. ברוב המכריע של המקרים ישנו גם הבדל מהותי בין עבודת המדענים לבין עבודת העמיתים. המדענים משמשים כמובילי המחקרים, בעוד שהעמיתים מסייעים להם, ומשמשים מעין אסיסטנטים ברמה מדעית גבוהה. העמיתים מועסקים או במסגרת של צוות מחקר שהאחראי על המחקר ומי שמוביל אותו הוא מדען במסלול המנויים הרגיל או במסגרת יחידה מקצועית המעניקה שירותים מדעיים שונים לצוותי מחקר שונים הפועלים במכון. פערים בין עיסוקיהם של המדענים במסלול הרגיל לבין אלה של העמיתים מתבטאים, גם בתנאי ההעסקה של שני הסקטורים, באופן הקבלה לעבודה, באופן הקידום בדרגות, במתן הקביעות וכו' – מדען במסלול המנויים הרגיל זכאי לזכויות רבות ושונות, בנוסף למשכורתו כגון – שנת שבתון בתשלום, קרן השתלמות דולרית, קרנות ותוספות מחקר, תנאי פרישה מיוחדים, תנאי דיור מיוחדים בשטח המכון וכו'... לעומת האמור לעיל, מעמד ותנאי עבודת העמיתים שונים שינוי ניכר."
55. בסיכומו של דבר, בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב דחה את התביעה שהוגשה על ידי התובעים , ובין היתר – מהטעם שהוכח כי התובעים באותו הליך, אינם נמנים על חברי הסגל האקדמי הבכיר, אלא הם אקדמאים שהתקבלו לעבוד במכון במסלול שונה ונפרד מהסגל האקדמי במסלול המינויים הרגיל.
56. פסק הדין אושר על ידי בית הדין הארצי, שציין אף הוא, כי עמיתי המחקר במכון ויצמן שנמצאים "במסלול העמיתים", אינם מהווים חברי סגל אקדמי בכיר, והם אינם מועסקים במסלול המינויים הרגיל. כמו כן, נקבע כי עמיתי המחקר במסלול העמיתים אינם חבים, ככאלה, באותן חבויות אקדמיות שחלות על פי התקנות האקדמיות על חברי הסגל האקדמי הבכיר.
57. הנה כי כן, פסיקה נרחבת – ולרבות של בית הדין הארצי, מכירה ב אפשרות להקים מסלולים נוספים, שנמצאים לצד המסלול האקדמי השגוּר של חברי סגל אקדמי בכיר. כך הוא הנכון, ספציפית, גם לגבי הנתבעים, ונפנה לעניין לסמן, שם הכירו בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובעקבותיו גם בית הדין הארצי לעבודה, בכך ש"עמיתת מחקר" שהועסקה במוסד הטכניון (ממש בדומה לתובעת), אינה עובדת קבועה – לא של הטכניון ולא של מוסד הטכניון.
58. במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ציינה כב' השופטת, סגנית הנשיא ברק, כי "המסלול של עמית מחקר הוא מסלול ללא קביעות. לא היה לגברת תהילה לסמן (גרוס) שיוך ליחידה אקדמית. אין מקום להתערב בשיקולים אלו, שהם כאמור במסגרת החופש האקדמי". דברים אלה יפים ונכונים גם לענייננו.
59. לסיכום נושא זה – לסיכום כלל האמור והמפורט עד כה, עולה כדלקמן:
א. התובעת הועסקה במהלך כל השנים כחברה בסגל המחקר במוסד הטכניון, ולאחר שנקלטה אליו במסגרת תוכנית קמ"ע;
ב. התובעת היתה מודעת היטב לתנאי העסקתה, וחתמה מעת לעת על הסכמי העסקה אל מול מוסד הטכניון ( שבהם לא הוקנתה לה הזכות לפדיון ימי מחלה). זאת ועוד, מועד הגשת התביעה על ידי התובעת, רק לאחר שנים רבות שבהן היא עבדה במוסד הטכניון, מעלה תמיהה וקושי רב ;
ג. התובעת מעולם לא היתה "מרצה" בטכניון ו/או במוסד הטכניון, והיא מעולם לא היתה חברת הסגל האקדמי הבכיר בטכניון ו/או במוסד הטכניון.
ד. קיימים הבדלים רבים וניכרים בין אופי העסקתם, וכן של הזכויות והחובות, של חברי הסגל האקדמי הבכיר, לבין אלה של חברי סגל המחקר. זאת, הן לגבי הזכות לשבתון, הן לגבי הזכות למענקי מחקר, הן לגבי החובה ללמד, וכיו"ב הבדלים מהותיים;
ה. האבחנה שבנדון אינה ייחודית אצל הנתבעים, והיא מקובלת גם במוסדות אקדמיים רבים ונוספים, בארץ;
ו. תוכנית קמ"ע לא נועדה לשנות את האבחנה בין שתי הקבוצות שבנדון, ולא נועדה להשוות בצורה מלאה ושלמה בין מכלול הזכויות והחובות של שתי הקבוצות;
ז. חברי סגל המחקר, בין אם הם עובדים בטכניון ובין אם הם עובדים במוסד הטכניון, אינם זכאים לפדיון ימי מחלה. כך, גם לפי ההסכמים הקיבוציים, וגם בעניינה הפרטני והספציפי של התובעת ולפי ההסכמים שעליהם היא חתמה;
ח. התובעת מעולם לא ערערה, ולמעשה אפילו לא התמודדה, עם כלל טענות הנתבעים דלעיל, שצוינו בהרחבה ובפירוט, הן בתצהירי הנתבעים והן בדיון ההוכחות, ואף נתמכו במסמכים רבים.
60. לאור כלל האמור לעיל, מתייתר הדיון לגבי שאלת "זהות המעסיק" של התובעת, וכן הדיון לגבי הסעדים הממוניים. שכן, וכפי שכבר צוין, גם אם התובעת היתה מועסקת על ידי הטכניון – כפי טענתה, ולא על ידי מוסד הטכניון – כפי שהיה בפועל ובמהלך כל השנים, הרי שכך או כך, היא הועסקה מאז ומתמיד כחברת סגל המחקר. על כן, התובעת אינה זכאית לפדיון ימי מחלה.
61. משעה שניתנה קביעתנו שבנדון, די היה בכך כדי לדחות את התביעה, תוך כדי שהדיון ביחס לזהות המעסיק הפך לכזה שאיננו רלוונטי. עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן נתייחס לנקודה זו. לשיטתנו, גם כאן היה ראוי לדחות את תביעתה של התובעת , ואת טענותיה ביחס לזהות המעסיק שלה.
62. אנו סבורים כי מסכת הראיות והעדויות שנפרסו בפנינו מלמדים היטב, כי המעסיק של התובעת לאורך כל שנות העסקתה היה מוסד הטכניון, ולא הטכניון. בהקשר זה, התובעת חתמה במהלך כל השנים על חוזי העסקה מול מוסד הטכניון, ולא מול הטכניון. כמו כן, התובעת אף קיבלה תלושי שכר ממוסד הטכניון, ומלבד סמסטר אחד ויחיד, היא מעולם לא הועסקה על ידי הטכניון.
63. אשר לכלי העבודה (משרדים, ריהוט, ציוד וכיו"ב), התובעת טענה כי הם היו שייכים לטכניון, אולם טענה זו הועלתה על ידה בעלמא ובמסגרת עדות יחיד, וללא כל הוכחה ו/או אסמכתה . זאת ועוד, הגם שהתובעת היתה כפופה מבחינה מקצועית ו לאורך רוב מוחלט מתקופת העסקתה לפרופ' נרקיס מהפקולטה להנדסה כימית מהטכניון, הרי שמבחינה מינהלתית היא היתה כפופה לגורמי המינהל של מוסד הטכניון, ולא של הטכניון.
64. בנקודה זו, כאשר התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית "ידעת שהיחידות האלה שאת מדברת מולן, יחידת שכר ומשאבי אנוש הן של מוסד הטכניון ושיש יחידו(ת) מקבילות גם בטכניון? ", היא השיבה בחיוב (פעם נוספת, וכפי שכבר הראינו) , ואמרה ש"כן, ידעתי את זה, אף פעם לא עשיתי הבדל ביניהן והתעניינתי רק בעבודה".
65. ראו גם בחקירתה הנגדית של הגב' בהר, וביחס להליכי הקליטה של התובעת בעבודתה במוסד הטכניון. כאשר היא נשאלה "איך היה מוסד הטכניון מעורב בקליטתה?", השיבה ש"ההסכם שנעשה עם משרד הקליטה נעשה ר(ק) עם מוסד הטכניון ולא עם הטכניון בשום דרך ושום שלב וכל ההתכתבויות של משרד הקליטה היו מול מוסד הטכניון וכל המו"מ ". כן היא אמרה, ש"הקבלה שלה, כל המנהלה הכל כולל הכל נעשה דרך מוסד הטכניון".
66. עוד פירטה גב' בהר, שגם הליכי הפרישה של התובעת התנהלו מול גורמי המינהל של מוסד הטכניון: "עליזה שראש מדובר חוקרים (צריך להיות "עליזה ראש מדור חוקרים" – בית הדין) יצרה איתה קשר והתובעת היתה אצלה כמה פעמים, לא יודעת בדיוק מה התאריכים אך בוודאות היתה אצלה לגבי הפרישה, אני מניחה שחודש או חודשיים לפני הפרישה ". מעבר לכך, נציין כי בניגוד לטענתה, התובעת פרשה בגיל 68, שהוא גיל הפרישה המקובל לא רק בטכניון, אלא גם במוסד הטכניון.
67. כמו כן, גב' בהר אמרה ש" התובעת היתה אצלי לגבי סיום העסקתה כמה חושדים (צריך להיות "חודשים" – בית הדין) לאחר שנכנסתי לתפקיד, היא כבר באה עם כל הפרטים, ידעה את כל התנאים, היא באה לשאול שאלות שהיו סופיות, היא ציינה שעברה במדור שכר של המוסד הטכניון וכבר עברה בזמנו אצל ראש מדור החוקרים וכך לא היה צורך בפגישה נוספת". נשוב ונזכיר כי הגב' בהר היא מנהלת משאבי אנוש במוסד הטכניון, ולא בטכניון.
68. יודגש, כי מעורבותו של מוסד הטכניון ביחס להעסקת התובעת נמשכה לאורך כל הדרך, ולא רק בעת סיום היחסים. כך למשל, ובכל הקשור להעלאת הדרגה של התובעת, ציינה הגב' בהר ש"נמצא נציג הטכניון בדיונים האלה, מנהל מוסד הטכניון וחבר סגל אקדמי ומבחינתי הוא נציג בהחלט מכובד ". נדגיש כי מנהל מוסד הטכניון הוא גם עובד של הטכניון. אולם, אותו "כובע כפול", אין בו כדי ללמד על יצירת יחסי עבודה בין עובדי מוסד הטכניון לבין הטכניון, אלא על מערכת היחסים המובנית והשגו ּרה בין הטכניון לבין מוסד הטכניון.
69. בנושא זה, ראו בדבריה של פרופ' עטיה, לפנינו: "אין להכחיש שיש מערכת קשרים הדוקה בין הטכניון לבין מוסד הטכניון כאשר מוסד הטכניון הוא זרוע שמאפשרת לטכניון לממש מחקר ממומן במיוחד בצורה שמאפשרת גמישות מבחינות רבות, חברי סגל לדוגמא זה הצד של הנתינה, הטכניון מקבל ממוסד הטכניון, מהצד השני הטכניון משתף פעולה עם מוסד הטכניון כאשר לדוגמא חברי סגל הטכניון משתתפים בועדות מינויים של המוסד".
70. מנגד, כדי לבסס את תביעתה לגבי זהות המעסיק, התובעת ניסתה להיבנות מראיות שבעינינו הן שוליות (ושלא לומר שוליות מאוד), ואשר אין בהן כדי ליצור יחסי עובד-מעביד, יש מאין. כך למשל, פרופ' עטיה הופנתה בחקירתה הנגדית למכתב מיום 3.12.1998 שהתקבל אצל התובעת, ואשר בו הוּדע לה על קבלת פרס המדען הראשי. אותו מכתב נשלח לתובעת על ידי הטכניון, וללא העתק למוסד הטכניון.
71. איננו סבורים כי יש באותו מסמך בודד, ואשר נכתב לפני שנים רבות, כדי ללמד דבר וחצי דבר ביחס לזהות המעסיק. מכל מקום, גם בנושא זה ניתנה תשובה סדורה על ידי פרופ' עטיה, המקובלת עלינו במלואה, והיא ציינה כי ".... אציין שסגן הפרובוסט למחקר דאז (המצוין במכתב – בית הדין) וכיום זה המשנה לנשיא של המחקר, מקיים קשר הדוק לניהול מוסד הטכניון". בחקירתה החוזרת היא הרחיבה והבהירה ש"כיום המנל"מ (המשנה לנשיא הטכניון למחקר – בית הדין) הנוכחי הוא גם מנכ"ל מוסד הטכניון".
72. אותה מסקנה אף נכונה ביחס לטענתה הנוספת של התובעת, שציינה כי במאמרים האקדמיים השונים והרבים שאותם היא פרסמה במהלך השנים, היא כתבה שהיא עובדת הטכניון, מתוך תפיסה שהיא אכן אינה עובדת של מוסד הטכניון. לנושא זה ניתן מענה הולם בדבריה של גב' בהר, שאמרה כך:
"... זה שמישהו רוצה להיות עובד של ארגון אחר לא עושה אותו עובד של הארגון הזה ובטח ובטח כשהוא מודע באופן ברור לזהות המעסיק שלו, היא פנתה הרבה פעמים גם למחלקת משאבי אנוש של מוסד הטכניון, היא ידעה שיש שני גופים שונים, זה לא משהו שמוסתר ולא יכל להיות מוסרת לאורך שנות עבודתה של התובעת, היא עבדה מאז ומעולם במוסד הטכניון עוד בעת קבלתה לתוכנית וגם התוכניות הקודמות – שפירא וגלעדי. כשיש התחשבנות כספית בין מוסד הטכניון לטכניון בעניינים של שכר דירה חשמל וכו' בכל המעבדות."
73. לבסוף, גם איננו מקבלים טענה נוספת של התובעת, המצביעה על כך שמעולם לא נערכה לה שיחת משוב על ידי גורמי מוסד הטכניון. ודוק – לתובעת גם מעולם לא נערך משוב על ידי הטכניון. מכל מקום, גם בנקודה זו ניתנה תשובה הגיונית על ידי גב' בהר, והיא ציינה בחקירתה הנגדית ש "אני מאמינה שלא, כל הפעילות נעשית גם בפקולטה עצמה ע"י עובדים לפעמים של המוסד ולפעמים של הטכניון, תלוי בתפקיד, הם השלוחה שלנו באזור".
74. הנה כי כן, ניתן לסכם שגם בנושא זה, אין לקבל את טענותיה של התובעת. בהתאם לכך , טענת התובעת כי היא הועסקה על ידי הטכניון, ולא על ידי מוסד הטכניון, אף היא דינה להידחות.
75. לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
76. הוצאות – חרף דחיית התביעה, אנו קובעים כי לפנים משורת הדין, ואף בשל היותה של התובעת גמלאית, אין לפסוק צו להוצאות לחובתה. על כן, כל צד יישא בהוצאותיו.
77. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום קבלתו.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ט (05 ספטמבר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ורד קאופמן
נציג ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט

מר אליעזר לזר
נציג ציבור (מעסיקים)