הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה סע"ש 12229-09-18

23 יולי 2019

לפני:
כב' השופט יגאל גלם, סגן נשיא
דניאל אמזלג – נציג עובדים
אברהם שפירא – נציג מעסיקים

התובעת
יעל ממליה
ע"י ב"כ: עו"ד יניב כהן
-
הנתבעת
קייטרינג דליקטיב בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד זהר ניסים

פסק דין

1. לפנינו תביעה שהגישה גב' ממליה יעל (להלן: "התובעת") כנגד חברת קייטרינג דליקטיב (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש, הפרשי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ויתרת זכויות שלטענתה היא זכאית לתשלומן בגין תקופת עבודתה בנתבעת לרבות סיומה.
הרקע
2. התובעת עבדה בשירות הנתבעת בתקופה מיום 21/5/2017 ועד למועד פיטוריה ביום 15/7/2018 בתפקיד מנהלת אזור.
3. בתחילת תקופת עבודתה עבדה התובעת במתכונת שעות מהשעה 5:00-15:00 תמורת שכר חודשי בסך 10,000 ₪ (ברוטו) הכולל תשלום מכסת שעות נוספות גלובליות בסך 2,500 ₪ על פי הרישום בתלושי השכר.
4. לטענת התובעת, במעמד קבלתה לעבודה, לא נמסרה לידיה הודעה בדבר תנאי עבודתה כמתחייב על פי חוק הודעה לעובד. מנגד צירף הנתבע העתק טופס הודעה בדבר תנאי עבודה שלטענתו מסר לתובעת במעמד קבלתה לעבודה מיום 21/5/2017.
5. ביום 30/5/2018 פנתה התובעת למנהל הנתבעת, מר שבתאי, בו הודיעה על התפטרותה מהעבודה שתיכנס לתוקף ביום 30/6/2018 וזאת עקב אי תגמול ראוי בשכר החודשי בשים לב להיקף האחריות ולגובה ההוצאות שיש לה בגין אחזקה ושימוש ברכב.
בתגובה להודעת ההתפטרות, נערכה ביום 3/6/2018 ישיבה בין מנהל הנתבעת לבין התובעת בה הוסכם על ביטול הודעת ההתפטרות ועל שינוי תנאי עבודת התובעת כדלקמן:
"בעקבות מכתב התפטרות ששלחה יעל ועל פי בקשתה של יעל לשינוי תנאי עבודתה סוכם שעד סוף החודש יעל תמשיך בעבודתה כרגיל ועד שימצא לה מחילף בעבודתה באריזה בבוקר.
החל מ- 1.7.18 יעל תתחיל לעבוד בשעות 7:30-16:00 ומשכורתה תהיה במקום 10,000 ש"ח – 9,000 ₪ כמו כן עד אז החברה תדאג לספק רכב עבודה ליעל.
תנאים אלה הינם התנאים לפי בקשתה של יעל ולשביעות רצונה."

6. התובעת שהתה בחופשת מחלה בתקופה מיום 21/6/2018 ועד ליום 13/7/2018 בהתאם לאישורי מחלה שצירפה התובעת לכתב התביעה.
7. ביום 15/7/2018 שבה התובעת לעבודה לאחר סיום תקופת המחלה. התובעת נקראה לשיחת שימוע בנוכחות מנהל הנתבעת - מר שבתאי עקיבא , יחד עם מנהל התפעול- מר טל אמסלם.
לגרסתה, במהלך השיחה הודיעה להם אודות סיבת היעדרותה וכי עברה הפלה. בתגובה אמר לה מר שבתאי כי הייתה אמורה לגלות יותר אחריות כלפי הנתבעת וכי היא מפוטרת מהעבודה.
הנתבעת צירפה מסמך סיכום שיחת השימוע שנערך על ידי מנהל הנתבעת בו נרשם כי:
"העובדת נשאלה לפשר היעדרותה הארוכה מעבודתה והסבירה שהיתה חולה ולא פירטה במה כמו כן אמרה שעברה הפלה לפני שלושה ימים.
כשנשאלה למה לא היתה בקשר ואיפה האחריות שלה כלפי העבודה התפרצה בצעקות תוך כדי הטחת עלבונות והאשמות חסרות בסיס ברמה נמוכה מאוד.
למרות שהוסבר לעובדת להתבטא בצורה מכובדת היא המשיכה להתנהג בצורה חסרת כבוד תוך כדי צעקות ולכן נאלצתי לסיים את השיחה ולהודיע לה על סיום עבודתה."

8. לגרסת הנתבעת, בסיום שיחת השימוע התבקשה התובעת לעבוד במשרד ולא לצאת לשטח. אך התובעת הפרה את ההנחיות ויצאה ללקוחות ללא אישור הנתבעת.
לגרסת התובעת, למחרת יום השימוע (16/7/2018) היא התייצבה לעבודה ומשראה אותה מר טל סילק אותה מהעבודה. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת הגיעה לעבודה והחלה להטיח עלבונות והאשמות כלפי מנהל הנתבעת מול כלל עובדי הנתבעת. כתוצאה מהתנהגותה פנה אליה מר טל, והודיע לה כי לא תגיע לעבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת תוך תשלום שכרה כדין.
התובעת דרשה לקבל מכתב פיטורים לידיה ואכן נמסר לה מכתב פיטורים מתאריך 15/7/2018 בו נרשם (לכאורה) כי תינתן הודעה מוקדמת לתובעת במכסת 30 ימים.
משהבינה התובעת כי אין בכוונת הנתבעת להעסיקה בתקופת ההודעה המוקדמת, ביקשה לתקן את נוסח המכתב בכך שיירשם שהפיטורים הם לאלתר אך בקשתה זו נדחתה. משהתעקשה התובעת לתקן את נוסח מכתב הפיטורים כתנאי לעזוב את המקום הזמין מר שבתאי ניידת משטרה על מנת לסלקה מהמקום. מעיון במזכר שנרשם בקשר לאירוע תוארה הסיטואציה באופן הבא:
"בתאריך 16/7/18 בשעה 8:51 התקשר למוקד 100 של המשטרה שאבתי ומסר על עובדת שפוטרה מקייטרינג דליקטס בקיבוץ רמת יוחנן והיא מתעקשת להישאר בעבודה למרות שהוסבר לה לצאת מהמקום. למקום הגיע שוטר שפגש את מנהל המפעל דלקטיב ומסר שהעובדת שפוטרה מסרבת לצאת, והוא מבקש שתצא. השוטר הסביר לעובדת יעל ממליה שאסור לה להיות בשטח המפעל. יעל ביקשה שמנהל יוסיף במכתב הפיטורין שהוא ישלם לה על החודש שתהיה בבית אך הוא סירב. השוטר הסביר ליעל שהיא יכולה לתבוע אותו בבימ"ש אך לא תקבל את הכסף. יעל עזבה את המקום ללא התנגדות."
9. הנתבעת שילמה לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 9,000 ₪ במסגרת תלוש שכר לחודש 7/2018.
כמו כן, מסרה הנתבעת לתובעת טופס 161 (חתום מיום 17/9/2018) ומכתב שחרור כספים הצבורים לזכות התובעת בחברת הביטוח. בנוסף, ביצעה הנתבעת ביום 18/9/2018 העברה בנקאית להשלמת פיצויי פיטורים לתובעת בסך 3,478 ₪.
10. בתצהיר גילוי מסמכים צירפה התובעת סיכום ביקור אצל רופא נשים מיום 18/2/2019 בו נרשם מפי התובעת: "היתה הפלה טבעית ב- 9/7/2018 מאז לא נבדקה".
עוד צירפה התובעת העתק חלופת מסרונים שהוחלפו בינה לבין מנהל הנתבעת החל מיום 20/6/2018 בו הודיעה לו על חופשת מחלה בגלל כאבים ברגל. ביום 23/6/2018 הודיעה לו התובעת כי עדיין אינה מרגישה טוב וכי תיעדר לשבוע; בהמשך ביום 1/7/2018 הודיעה התובעת כי היא עדיין לא מרגישה טוב וביום 2/7/2018 הודיעה לו: "אני עוברת מצב אישי לא פשוט... מקווה שיהיה יותר טוב. הרופא אמר לי היום לא לצאת שבועיים. מקווה שזה ישתפר לפני."
11. ביום 24/1/2019 התנהל דיון מקדמי בתיק במסגרתו הושגו ההסכמות בין הצדדים כדלקמן:
"התובעת עבדה 5 ימים בשבוע.
התובעת זכאית בגין דמי מחלה בסך 168 ₪.
התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 409 ₪.
התביעה לפיצויי פיטורים תימחק שכן פיצויי פיטורים שולמו במלואם לאחר הגשת כתב התביעה.
התובעת עבדה מיום 21.5.17-15.7.18.
התובעת פוטרה ביום 15.7.18.
שכרה הקובע של התובעת עד לחודש יוני בסך 10,000 ₪, כאשר בנוגע לשכר עבור חודש יולי קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הסך הינו 9,000 ₪ או 10,000 ₪."

כמו כן חודדו הפלוגתאות בתיק ונקבעו כדלקמן:
"1. הפרש בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 1,000 ₪.
2. פיצוי בגין חוק הודעה לעובד. האם התובעת קיבלה הודעה/ חוזה על תנאי עבודתה בתחילת העבודה, אם לאו.
3. זכאות התובעת לפיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
4. זכאות התובעת לפיצויי הלנה בגין תשלום פיצוי פיטורים באיחור."

12. מטעם התובעת הוגש תצהיר של התובעת עצמה.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר טל אמסלם, מנהל תפעול, ו- מר שבתאי עקיבא, מנהל הנתבעת.

דיון והכרעה
13. להלן נדון בפלוגתאות כסדרן.

הפרש בתשלום חלף הודעה מוקדמת
14. למעשה אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובעת חלף הודעה מוקדמת בהתאם לשכר 'החדש' שהוסכם בין הצדדים בהתאם לסיכום הדברים שהושג בין הצדדים ביום 3/6/2018 בסך 9,000 ₪.
15. לטענת התובעת במעמד פיטוריה טרם נכנס הסיכום מיום 3/6/2018 לתוקף וזאת משלא מולאו מלוא התנאים המפורטים בו – אספקת רכב כתנאי מקדמי לכניסת הסיכום לתוקף.
16. מנגד טענה הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים שעדכון שכרה של התובעת ושעות עבודתה ייכנס לתוקף החל מיום 1/7/2018 וזה מה שנעשה בפועל וכי התובעת עצמה פעלה בהתאם לסיכום בכך שהתחילה את עבודתה ביום 15/7/2018 בשעה 07:30.
17. למקרא סיכום הדברים מיום 3/6/2018 עולה כי הנתבעת התחייבה לספק לתובעת רכב עבודה עד ליום 1/7/2018, כתנאי לכניסת ההסכם לתוקף. מפאת חשיבות הדברים נצטט להלן שוב את הרישום במסמך סיכום השיחה:
"החל מ 1.7.18 יעל תתחיל לעבוד בשעות 07:30-16:00 ומשכורתה תהיה במקום 9,000 ₪ - 10,000 ₪ כמו כן עד אז החברה תדאג לספק רכב עבודה ליעל."
מר שבתאי העיד בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 13/6/2018 הוזמן רכב לחברה וצירף הסכם הזמנת רכב. יחד עם זאת לא הוכח בפני בית הדין כי עד למועד חזרת התובעת מחופשת המחלה נמסר לה הרכב הנטען או כלל הודע לה בדבר קבלת הרכב שהוזמן לכאורה על שמה. למעשה שוכנענו כי במועד חזרת התובעת לעבודה, מנהל הנתבעת היה נחוש בדעתו לזמן אותה לשיחת שימוע בגין היעדרותה והוכחה לכך סמיכות הזמנים בין מועד חזרת התובע מתקופת המחלה לבין הזימון לשימוע וקיום שיחת השימוע הישר ובתכוף לזימון. התנהלות המנהל מוכיחה ומלמדת כי הוא בעצמו לא היה בטוח לגבי המשך העסקת התובעת בחברה.
משכך, נוכח התנהלות מנהל הנתבעת ובהעדר מסירת הרכב לידי התובעת כמתחייב מלשון ההסכם, שוכנענו כי במועד חזרת התובעת לעבודה ביום 15/7/2018, טרם נכנסו הוראות ההסכם לתוקף.
יוצא אפוא, השכר הקובע לחישוב זכויות התובעת הינו השכר ערב ההסכם בסך - 10,000 ₪.
18. משכך, התובעת זכאית להשלמת מרכיב חלף הודעה מוקדמת בסך 1,000 ₪.

האם נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודתה
19. לגרסת התובעת במעמד קבלתה לעבודה בחודש 5/2017 לא נמסרה לידיה הודעה בדבר תנאי העסקה כמתחייב בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").
התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 5,000 ₪.
20. מנגד צירפה הנתבעת לכתב ההגנה העתק מסמך הודעה בדבר תנאי עבודה שנערך לכאורה עבור התובעת מיום 21/5/2017 אך לא הוכיחה כי מסרה את המסמך לתובעת במיוחד שאין חתימה של התובעת על המסמך.
21. מחלופת המכתבים בין הצדדים בטרם פתיחת ההליך המשפטי, הבהיר מנכ"ל הנתבעת בפני ב"כ התובעת כי נמסר לידי התובעת טופס הודעה על תנאי עבודה וכן נשלח לה עותק במייל. בתצהיר עדותו הראשית הפנה המנכ"ל לצילום מסך/ מסמך שלטענתו משקף את רשימת ההתכתבויות בתיבת הדואר האלקטרוני ובו מופיע מסמך – "חוזה יעל ממליה מיום 10/5/2017".
22. נבהיר כי המצאות המסמך במחשב המנהל אין משמעו מסירת המסמך לידי התובעת. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי מסרה לתובעת מסמך הודעה על תנאי עבודה כמתחייב מלשון החוק.
יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובעת ידעה את מכלול תנאי העסקתה עוד בטרם החלה לעבוד והם אף פורטו בתלושי השכר שנמסרו לידיה חודש בחודשו. עוד שוכנענו כי שינוי תנאי העסקת התובעת נעשה ביוזמתה ונקבע בכפוף לצרכיה ובתיאום מלא עימה .
משכך, לאחר שקלול כל השיקולים יחדיו, שוכנענו כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 1,500 ש"ח.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
23. לטענת התובעת היא פוטרה לאחר שיחת שימוע, שנקבעה והתקיימה מיד לאחר חזרתה מחופשת מחלה.
לגרסתה היא נשאלה על ידי מר טל אודות סיבת היעדרותה וסיפרה כי עברה הפלה וכי לא הרגישה טוב בכל התקופה. לגרסתה, המנהל ובמקום לגלות הבנה ורגישות למצבה ולשאול לשלומה במיוחד שהמדובר בהפלה השיב לה כי הייתה אמורה לגלות יותר אחריות בעבודה והודיע לה על פיטוריה.
התובעת הפנתה להודעות ששלחה למנהל הנתבעת מהתאריכים 20/6/2018, 23/6, 1/7, 2/7 וטענה כי הודיעה לו בזמן אמת על היעדרותה מפאת מחלה אולם לא זכתה כלל להתייחסות ממנו.
24. מנגד טען מנהל הנתבעת כי התובעת יצאה לחופשת מחלה והנפיקה אישורי מחלה בדיעבד מבלי לעדכן אותו אודות מצבה הרפואי או לחילופין המועד הצפוי לחזרתה לעבודה. התובעת ידעה היטב כי היא ממלאת תפקיד חיוני בנתבעת ומצופה היה ממנה להפגין יותר אחריות כלפי הנתבעת.
אישורי המחלה שצורפו על ידי התובעת הונפקו על ידי רופא ילדים וכלל לא תועד בהם כי התובעת עברה הפלה. לגרסתו, התובעת לא עדכנה אותו בזמן אמת אודות מצבה הרפואי והותירה את הנתבעת בספק אודות מועד חזרתה לעבודה. בהתנהגותה זו הפגינה זלזול וחוסר אחריות בנתבעת וזאת בשים לב לחיוניות וחשיבות תפקידה בנתבעת.
גם שנשאלה התובעת אודות סיבת היעדרותה, התפרצה בפניו בצעקות תוך הטחת האשמות ועלבונות שלא הותירו בפניו אלא לפטרה מהעבודה.
25. ממכלול הראיות והעדויות בתיק, הוכחה לפנינו השתלשלות העובדות כדלקמן:
ביום 20/6/2018 שלחה התובעת הודעת 'ואטס אפ' למנהל בו הודיעה לו –
"אני עם כאבים ברגל קיבלתי חופשת מחלה לשבוע מחר אני לא מגיעה.
לגבי שבוע הבא תלוי איך ארגיש."
ביום 23/6/2018 שלחה לו הודעה נוספת והודיעה לו –
"אני עדיין לא מרגישה טוב. לא אגיע שבוע הבא."
ביום 1/7/2018 שלחה הודעה נוספת בה הודיעה כי-
"לא אגיע היום.
עדיין לא מרגישה טוב.
מחר יש לי תור לרופא ואדע מה קורה."
ביום 2/7/2018 שלחה עוד הודעה בה הודיעה -
"אני עוברת מצב אישי לא פשוט...
מקווה שיהיה יותר טוב
הרופא אמר לי היום לא לצאת שבועיים.
מקווה שזה ישתפר לפני."

26. התובעת צירפה אישורי מחלה שהונפקו על ידי רופא ילדים עבור הימים כדלקמן: 21/6/2018; 24-25/6/2018; 26-28/6/2018; 1-13/7/2018.
27. למעשה הוכח לפנינו כי התובעת שהתה בתקופת מחלה וכי הודיעה על כך בזמן אמת ובשוטף למנהל הנתבעת. העובדה שהתובעת לא גילתה בזמן אמת את הסיבה האמתית להיעדרותה , אומנם הקשתה על מנהל הנתבעת להבין ולהעריך את המצב; אך ברור הוא שהתובעת שהתה במחלה והדבר הוכח מאישורי המחלה שצירפה וכי דיווחה על כך ישירות למנהל.
למעשה הוכח לפנינו מעדות מר טל כי התובעת הייתה זמינה בטלפון בתקופת המחלה וכי נתנה מענה מלא לפניות שהופנו אליה בקשר לעבודה.
28. מעדות המנהל שוכנענו כי עד למועד יציאת התובעת למחלה, הנתבעת הייתה שבעת רצון מתפקודה וחפצה בהמשך העסקתה, הוכחה לכך הסיכום מתאריך 3/6/2018 שהושג בעקבות הודעת ההתפטרות ששלחה התובעת ורצון הנתבעת להבטיח את המשך העסקתה. בהקשר זה שוכנענו כי התנהלות התובעת בזמן המחלה שלא הביאה את מלוא התמונה בפני המנהל אודות מצבה הרפואי הכעיס אותו שכן הצפייה ממנה כמי שממלאת תפקיד ניהולי לקחת אחריות ולהעמיד את ההנהלה בזמן אמת על המתרחש אתה.
המנהל הודה כי שיחת השימוע נקבעה וכונסה מעכשיו לעכשיו וכי הגיע אליה טעון נוכח התנהלות התובעת בזמן המחלה שנתפסה בעיניו כחסרת אחריות. המנהל הציג בפני התובעת את מלוא טיעוניו אז התפרצה בפניו והודיעה לו כי עברה אירוע הפלה. בהקשר זה נבהיר כי לא הוברר לפנינו את תוכן הדברים שנאמרו על ידי התובעת במעמד השיחה, אך ברור הוא שהתובעת הייתה פגועה וכואבת ולא הצליחה לשלוט ברגשותיה.
29. בית הדין ער לתחושות המנהל בעקבות התפרצות התובעת ולדאגתו להמשך ההתנהלות העסקית התקינה בנתבעת. אך יחד עם זאת מצופה היה ממנו ברגע שהתובעת הודיעה לו כי עברה הפלה, ולו מפאת רגישות הנושא, לקחת פרק זמן, להרגיע את הרוחות ולהימנע מקבלת החלטות מתוך רגע של כעס ופזיזות.
יוער כי, בית הדין אינו מצדיק את התנהלות התובעת שנמנעה מלפרט ולהבהיר את מלוא התמונה עד למועד חזרתה לעבודה. בית הדין גם לא מצדיק את התפרצות התובעת בפני מנהל הנתבעת, כאשר ברור כי התנהגותה יצרה אוירה עוינת ושלילית.
אך יחד עם זאת, וחרף הכל, מצופה היה ממנהל הנתבעת לקחת פרק זמן לבחון שוב את הנסיבות ואף לקיים שיחה נוספת בטרם יקבל החלטה לעניין המשך העסקת התובעת.
30. כבר נפסק כי החלטה על סיום עבודת התובע, מצויה, מעצם טיבה, בתחום הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת. ובלשונו של בית המשפט העליון (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה – התעשיה האווירית לישראל בע"מ, מיום 2.6.04):
"אין חולק כי אחד מעקרונות הבסיס של דיני העבודה הוא הפררוגטיבה של המעביד לנהל את מקום העבודה על פי ראות עיניו. זכות זו נובעת כאמור גם מזכות היסוד החוקתית שלו לקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
 
            יחד עם זאת, נקבע כי הפררוגטיבה הניהולית אינה חסרת גבולות וכי היא נתונה לביקורת שיפוטית וכך נפסק בע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר – קפלנר, מיום 9.4.08:
"הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת.
            הפררוגטיבה הניהולית היא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה".
 
            ר' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 674/05 ויזנר – מדינת ישראל, רשות השידור, מיום 28.3.07:
"לפררוגטיבה הניהולית... ישנן הגבלות. הגבלות אלו מאפשרות לבית הדין להעביר את החלטות הנהלת הרשות תחת מבחן הביקורת השיפוטית, ולהתערב בהם כאשר נדרש הדבר על מנת לאזן בין זכויות ההנהלה מכוח הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, לבין זכויותיו של העובד... הגבלה אחת על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים ענייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת. כך, מוטלת על ההנהלה החובה לקבל את החלטותיה מתוך התחשבות בעובד, רצונותיו, שאיפותיו וכישוריו.
            הגבלה שנייה מקורה בזכות הטיעון... חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן ענייני".

31. ממכלול העדויות ובנסיבות העניין אנו מקבלים את גרסת התובעת כי חלו פגמים בהליך סיום העסקתה; תחילה במועד הזימון לשימוע וקיומו מיד עם חזרתה לעבודה של התובעת מתקופת מחלה ובהמשך כאשר ההזמנה לשימוע ניתנה לה מספר דקות בלבד טרם השימוע.
עוד הוכח כי התובעת דיווחה באופן שוטף למנהל הנתבעת על ימי היעדרותה ועל פניו נראה כי הנתבעת לא ראתה בעין יפה את יציאת התובעת למחלה וזו היתה הסיבה האמתית לפיטוריה.
הנתבעת לא הוכיחה קיומה של סיבה עניינית לפיטורי התובעת; נהפוך הוא, בזמן שהתובעת עצמה חפצה בהפסקת עבודתה (עובר ליציאתה למחלה), ניהלה איתה הנתבעת משא ומתן והטיבה את תנאי העסקתה על מנת להבטיח את המשך עבודתה.

32. משכך, ולאחר ששקלנו את הפגמים שנפלו בהליך פיטורי התובעת ,שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין פיטורים בסך הנתבע בכתב התביעה – בסך 15,000 ₪ (מלוא התביעה בגין רכיב זה).

פיצוי בגין עוגמת נפש

33. לטענת התובעת היא חוותה עוגמת נפש והשפלה שאין כדוגמתה עת הוצאה ממשרדי הנתבעת ביום 16/7/2018 מלווה על ידי שוטרי משטרת ישראל אל מול עובדי הנתבעת וזאת על רקע בקשתה 'הלגיטימית' לקבל לידיה מכתב פיטורים שיירשם בו כי פיטוריה הן לאלתר ללא הודעה מוקדמת.
התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 30,000 ₪.

34. מנגד טענה הנתבעת כי כבר בתום השימוע התבקשה התובעת לעבוד במשרד ולא לצאת לשטח וזאת כתגובה להתנהגותה עת התפרצה בפני המנהל במהלך שיחת השימוע. אך התובעת ובמקום להישמע להנחיות החליטה על דעת עצמה לצאת ללקוחות ולהפר את ההוראות (התובעת אישרה טענה זו בחקירתה) .
ביום 16/7/2018 הגיעה התובעת לעבודה במשרד הנתבעת והחלה לדבר בקרב עובדי הנתבעת על התנהלות ההנהלה עמה. מר טל אמסלם פנה אליה ודרש כי תפסיק עם התנהגות זו והודיע לה כי הנתבעת מוותרת על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת וכי היא מתבקשת לצאת משטח הנתבעת באופן מיידי. לתובעת הובהר כי תשולם לה מלוא התמורה בגין הודעה מוקדמת.
התובעת סירבה לעזוב את שטח הנתבעת והמשיכה בהתנהגותה הצעקנית עד שלא נותרה ברירה מלהזמין משטרה בכדי לפנותה משטח הנתבעת.

35. ממכלול העדויות שוכנענו כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש שכן הוכח כי התנהגות התובעת עצמה שלא נשמעה להוראות המנהל ובחרה על דעת עצמה לצאת ללקוחות וזאת חרף ההוראה המפורשת לעבוד מהמשרד בתקופת ההודעה המוקדמת; לרבות התנהגותה ביום 16/7/2018 בקרב עובדי המפעל שלא הפסיקה לגולל את סיפורה ולהתריס את העובדים כנגד ההנהלה, כל אלה גרמו לפיטוריה לאלתר.
עיון במזכר שנערך על ידי המשטרה מוכיח כי התובעת סירבה לצאת משטח הנתבעת והתעקשה לקבל לידיה מכתב פיטורים המתעד כי פיטוריה הם לאלתר והבטחה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת.
לא ברורה התנהגות התובעת ולא ברורה התעקשותה להפר את הוראות ההנהלה. כל שכן ברור הוא כי התנהגות התובעת היא זו שהניעה את ההנהלה להזעיק את המשטרה בהעדר כל יכולת להשתלט עליה ואין לתובעת אלא להלין על עצמה בעניין זה .

36. משכך, דין התביעה במרכיב ז להידחות.

זכאות התובעת לפיצויי הלנה בגין תשלום פיצוי פיטורים באיחור

37. לטענת התובעת יום עבודתה האחרון הינו 15/7/2018 ומשכך היה על הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים מלאים תוך 15 ימים מיום סיום יחסי העבודה, קרי לכל המאוחר עד ליום 1/8/2018.
העתק טופס 161 בליווי מכתב שחרור פיצויי פיטורים נחתמו רק ביום 17/9/2018 והגיעו למשרד ב"כ התובעת עד ליום 20/9/2018.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪.

38. מנגד טענה הנתבעת כי טופס 161 נמסר לידי התובעת ושולם לה מלוא מרכיב פיצויי הפיטורים ללא כל עיכוב או הלנה.
לטענתה ההפרשות הפנסיוניות אמורות היו להתבצע בגין חודש 7/2018 עד לחודש 8/2018 וכי רק לאחר הפקדת מלוא סכום פיצויי הפיטורים לו זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת (בחודש 8/2018) התקבל אישור מטעם חברת הביטוח – הכשרה, ביום 13/9/2018 המאשר את הפקדת מלוא הסכומים להן זכאית התובעת בקופה ואשר בהתבסס עליו הנפיקה הנתבעת את טופס 161 ומכתב לשחרור כספים צבורים.

39. לאחר ששקלנו את נסיבות תשלום סכום פיצויי הפיטורים ובשים לב לעובדה כי עיקר התשלום בוצע בדרך של שחרור כספים שהופקדו בחברת הביטוח אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
הוכח לפנינו כי הנתבעת פעלה כבר בחודש 8/2018 להשלמת ההפרשות במרכיב פיצויי פיטורים עבור התובעת וכי אישור על כך התקבל מחברת הביטוח רק ביום 13/9/2018 וכי בתכוף לאחר קבלת האישור הנפיקה התובעת את טופס 161 ומכתב לשחרור כספים. לטעמנו, אין זה המקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי עונשי .

40. כבר נפסק כי פיצויי הלנה היא סנקציה קשה ופסיקה זו תעשה בנסיבות קיצוניות שיהוו ענישה למעסיק ספציפי והרתעה לאחרים ואינה מתאימה במקרה הנדון. משכך, לא מצאנו הצדקה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

41. בטרם ננעל, בתצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת ביום 13/3/2019, עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר עבודה בגין אי תשלום שכר במועד בגין יום עבודתה האחרון ביום 15/7/2018 שהנתבעת הודתה בחובתה לשלמו בפרוטוקול הדיון מיום 24/1/2019.
נבהיר כי פלוגתא זו לא הופיעה ברשימת הפלוגתאות שהוסכמה בין הצדדים והתובעת לא עתרה לתקן את רשימת הפלוגתאות בעקבות הגשת התצהיר.

כל שכן ולגופו של עניין, שוכנענו כי דין התביעה לתשלום פיצויי הלנה בהקשר זה להידחות, שכן הלנת תשלום שכר העבודה נבע מחילוקי דעות בין הצדדים בדבר עצם הזכות לתשלום שכר עבודה בגין יום זה וזאת נוכח שיחת השימוע והתנהלות התובעת ביום זה שתוארה בהרחבה לעיל .

סוף דבר

42. על יסוד כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל בחלקה כדלקמן:
א. חלף הודעה מוקדמת בסך - 1,000 ₪.
ב. דמי מחלה בסך- 168 ₪.
ג. הפרשי שכר בסך- 409 ₪.
ד. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך- 15,000 ₪.
ה. פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך- 1,500 ₪.
סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת בסך – 18,077 ₪ .

יתר מרכיבי התביעה דינם להידחות.

43. באשר לשאלת ההוצאות, בשים לב לרכיבים שנתבעו בכתב התביעה ולתוצאה אליה הגענו בסופו של ההליך, אנו חייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, (23 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דניאל אמזלג
נציג עובדים

יגאל גלם, סגן נשיא

אברהם שפירא
נציג מעסיקים