הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ק 53012-09-16

לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציגת ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי-שמשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

המבקש
ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה
ע"י ב"כ עו"ד אריאל שמר ועו"ד ליזה הנדרוקר
-
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תמי בראל

פסק דין

לפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי להורות למשיבה להעביר כספים ל"קרן רווחה" שתוקם על ידי המבקש - ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא "ל ובמשרד ראש הממשלה לרווחת חבריו, הטבה שנקבעה בהסכם הקיבוצי (מסגרת) מיום 17.4.2008 שנחתם בין המשיבה ומעסיקים נוספים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

הצדדים להליך
המבקש – ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא "ל ובמשרד ראש הממשלה הוא ארגון העובדים יציג של עובדי המחקר במערכת הביטחון. חלק מחברי המבקש הם עובדי מחקר שעבדו במשיבה ושפרשו בזכאות לפנסיה תקציבית.

המבקש כולל בתוכו שלושה איגודים שונים, כמפורט להלן:
איגוד א' המייצג את מיעוטם של עובדי המחקר המועסקים בשירות המדינה (כגון: קמ"ג, ממ"ג והמכון הביולוגי) ובמשרד הביטחון. מדובר בעובדי מדינה ולכן ההתנהלות של האיגוד היא מול המשיבה.
איגוד ב' ה מייצג את הרוב המוחלט של חברי הארגון שהם עובדי מחקר ברפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) . בעבר רפא"ל הייתה יחידת סמך של משרד הביטחון וכיום היא חברה ממשלתית ומאז ההתנהלות של האיגוד היא מול רפא"ל .
איגוד ג' המייצג את גמלאי המדינה בדירוג המחקר שרובם הועסקו ברפא"ל יחידת הסמך של משרד הביטחון והיתר הועסקו במקומות אחרים במדינה.

יצוין כי ההליך הוגש על ידי איגוד ג' בשם חבריו כל הגמלאים בדירוג המחקר , דהיינו הן בשם הגמלאים שהועסקו ברפא"ל יחידת הסמך (להלן: גמלאי יחידת הסמך) והן בשם הגמלאים שהועסקו במשיבה (להלן: גמלאי שירות המדינה).

המשיבה – מדינת ישראל הייתה מעסיקתם של עובדים רבים שפרשו בזכאות לפנסיה תקציבית.

הרקע העובדתי
הסכם 2000 העוסק בעדכון גמלתם של גמלאי יחידת הסמך בהתאם ל"עובד פעיל רעיוני"
ביום 25.5.1994 החליטה ממשלת ישראל החלטה להפוך את רפא"ל מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה ממשלתית. לפיכך, הוחלט לסגור את יחידת הסמך, להוציא את כל עובדיה לגמלאות ול הקים חברה ממשלתית אליה תועבר פעילות יחידת הסמך.

על עובדי רפא"ל שהועסקו ביחידת הסמך חל חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות או החוק ). במועד סגירת יחידת הסמך והסדרת תנאי הפרישה של עובדיה עמדו בתוקפן הוראות חוק הגמלאות לפני תיקון 50 (עליו נעמוד בהמשך).

סעיף 8 לחוק הגמלאות שהיה בתוקף באותו מועד קבע כי קצבתו של גמלאי תעודכן בהתאם לעדכון בשכרו של "עובד פעיל" בדרגה זהה לדרגתו האחרונה של אותו גמלאי.

עם זאת, עם סגירת רפא"ל יחידת הסמך לא נותרו בה עובדים פעילים כלל ולכן לא ניתן היה ליישם עליהם את הוראות סעיף 8 לחוק . לפיכך, ביום 8.8.2000 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין משרד הביטחון לבין המבקש שכותרתו "הסכם קיבוצי מיוחד (דירוג שכר חדש לעובדי המחקר ברפא"ל)" (להלן: הסכם 2000). בהסכם 2000 נקבע כי החל מיום 1.12.1999 תעודכן הגמלה של גמלאי יחידת הסמך בהתאם לסולם שכר המתבסס על שכרו של "עובד פעיל רעיוני".

בסעיף 5 להסכם 2000 נקבע מנגנון לעדכון שכרו של "העובד הפעיל הרעיוני" ע ל פיו עודכנה גמלתם של גמלאי יחידת הסמך במהלך השנים . בהתאם למנגנון זה התווספו למשכורת הקובעת של הגמלאים תוספות שכר ריאליות שהן פועל יוצא של הסכמים שיחולו על מספר קבוצות של עובדים בשירות הציבורי (להלן: מדד ה-8). כמו כן , נקבע מנגנון חלופי לעדכון השכר של "העובד הפעיל הרעיוני" אם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא תפרסם את מדד ה-8 או אם השכר יוקפא.

ההסכם הקיבוצי שנחתם עם ההסתדרות לפני תיקון חוק הגמלאות
המשיבה ביקשה לתקן את חוק הגמלאות ולשנות את שיטת עדכון קצבתם של כלל הגמלאים. בהתאם לתיקון, הקצבה תוצמד למדד המחירים לצרכן במקום לשכרו של "עובד פעיל".

על מנת שהמהלך יצלח, ניהלו המשיבה ומעסיקים נוספים במגזר הציבורי משא ומתן עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שהיא ארגון העובדים היציג של רוב הגמלאים במדינה, לצורך תמיכתה בתיקון חוק הגמלאות (להלן: ההסתדרות). במהלך המשא ומתן בחנו הצדדים את עלות הסכמי השכר לעובדים בשירות המשיבה והמעסיקים הנוספים עד ליום 31.12.2008.

עם סיום המשא ומתן, ביום 17.4.2008 נחתם "הסכם קיבוצי (מסגרת)" בין המדינה והמעסיקים הנוספים לבין ההסתדרות (להלן: הסכם המסגרת). בהסכם המסגרת הוסדרו העלויות הכוללות של התוספות וההטבות שיינתנו על ידי המשיבה והמעסיקים הנוספים לגמלאים ולהסתדרות המייצגת אותם.
נפרט להלן את הוראות הסכם המסגרת הרלוונטיות לענייננו.

בסעיף 4 להסכם המסגרת נקבעה מסגרת העלות הכוללת של תוספות השכר וההטבות הכספיות מכוח הסכם המסגרת . עלות זו הוגדרה במונח "מסגרת העלות הכוללת".

בסעיף 11.1 להסכם המסגרת נקבע כי בכוונת שר האוצר להביא לאישור הממשלה -
הצעת חוק לתיקון חוק הגמלאות שתכלול תיקונים שונים שעיקרם שינוי שיטת מנגנון העדכון של קצבתם של הגמלאים בשירות המדינה כך שמשכורתם הקובעת תעודכן אחת לשנה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן (סעיפים 11.1(א)-(ו)).

הוראת שעה שלפיה עם חקיקת השינוי בשיטת עדכון הקצבה, ישולמו לכלל הגמלאים בפנסיה תקציבית בדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות תוספות לקצבה (סעיף 11.1(ז)), ואלו הן :
תוספת שחיקה: תוספת בשיעור של 5% - 12% לקצבה בהתאם למועד הפרישה. תוספת זו ניתנה נוכח טענת ההסתדרות שיש שחיקה בקצבת הגמלאים לעומת שכרם של העובדים הפעילים בשל תוספות שכר שרק עובדים אלה יכולים לקבל (כגון: גמול השתלמות).
תוספת מדד 2008: הצפי היה שבין מועד החתימה על ההסכם לבין מועד חקיקת התיקון לחוק יעבור זמן ולכן סוכם שיתווסף לגמלה מדד שנת 2008 שעמד בסופו של יום על 3.8%.
תוספת בגין הסכמי שכר: תוספת בשיעור של 5% בגין תוספת השכר האחרונה שניתנה לעובדים הפעילים.

בסעיף 11.2 להסכם המסגרת הצהירה ההסתדרות שהיא מקבלת את ההצעה לתיקון חוק הגמלאות ו תתמוך בתיקון. עוד הצהירה ההסתדרות שעם קבלת תיקוני החקיקה שפורטו בסעיף 11.1, לא תהיה לה דרישה לתשלום תוספת לקצבאות בשל שחיקת הגמלה בגין התקופה שעד יום 31.12.2008.

בסעיף 11.4 להסכם המסגרת הוסכם כי לאחר תיקון חוק הגמלאות בנוגע לשינוי שיטת עדכון הקצבה, יעוגנו בתיקון גם התוספות לקצבה שפורטו בסעיף 11.1(ז) להסכם.

בסעיף 11.5 להסכם המסגרת נקבע ש החל ממועד תחילת התיקון לחוק הגמלאות תעודכן קצבת הגמלאים בפנסיה תקציבית בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן ולא בהתאם השינויים שיחולו בשכרו של "עובד פעיל" או בשכר בכלל השירות הציבורי, לרבות תוספת יוקר.

בסעיף 12 להסכם המסגרת שכותרתו "רווחה לגמלאים בפנסיה תקציבית", נקבעה הטבה לעובדים עליהם חל ההסכם והיא הקמת קרן רווחה שתנוהל על ידי ההסתדרות ותפעל למען רווחת ם של הגמלאים.

בהתאם להסכם, כל אחד מהמעסיקים החתומים על הסכם המסגרת יעביר להסתדרות עבור כל אחד מהגמלאים בפנסיה תקציבית בדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות סכום של 393 ₪ לשנה, אשר יעודכן מידי שנה בהתאם למדד המחירים לצרכן.

עוד נקבע כי ההסתדרות תעביר לחשב הכללי במשרד האוצר וליתר המעסיקים, אחת לשנה, דו"חות כספיים של קרן הרווחה.

סעיף 16 להסכם המסגרת עניינו "מיצוי תביעות" . וכך נקבע בו: "הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומחלט של כל תביעות הצדדים ברמה הארצית וברמה המקומית, הכרוכות בהגדלת 'מסגרת עלות התוספות' כפי שנקבע בהסכם זה, בגין התקופות שעד יום 31.12.2008...." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

כאמור, המונח "מסגרת עלות התוספות" כולל הן את תוספות השכר לגמלה והן את ההטב ות הכספיות, ובכללן "קרן רווחה".

כאן המקום לציין שההליך שלפנינו עוסק בטענת המבקש שלפיה אף הגמלאים המיוצגים על ידיו זכאים להטבה הנוגעת להקמת קרן רווחה, הטבה שניתנה כאמור לגמלאים המיוצגים על ידי ההסתדרות בהתאם להסכם המסגרת.

בטרם נבחן סוגיה זו, נפרט את ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם מגזרים נוספים לפני התיקון לחוק, את הר קע העובדתי הרלוונטי לתיקון לחוק, את פעולות המבקש בעקבות התיקון לחוק ואת הסכמים קיבוציים שנחתמו לאחר חקיקת התיקון לחוק בנוגע להטבה של "קרן רווחה".

הסכמים קיבוציים שנחתמו עם הסתדרות המורים וההסתדרות הרפואית לפני התיקון לחוק
בתקופה בה נחתם הסכם המסגרת ולפני תיקון החוק נחתמו הסכמים קיבוציים גם עם הסתדרות המורים ועם ההסתדרות הרפואית .

ראיה לכך שהסכמים אלה נחתמו לפני התיקון לחוק ניתן למצוא בתיקון עצמו בו קיימת התייחסות לגמלאים בדירוג עובדי הוראה ובדירוג הרופאים.

לעניין ההסתדרות הרפואית נציין שההסכם הקיבוצי עימה לא כלל תשלום עבור "קרן רווחה" .

לעניין הסתדרות המורים נציין שההסכם הקיבוצי שנחתם עימה לפני תיקון חוק הגמלאות לא כלל תשלום עבור "קרן רווחה". עם זאת, ביום 17.2.2010, לאחר תיקון החוק, נחתם עימה הסכם קיבוצי נפרד בו נכלל תשלום לקרן רווחה עבור הגמלאים הזכאים לפנסיה תקציבית .

יצוין כי מועד תחילת ההסכם הקיבוצי עם הסתדרות המורים הוא משנת הכספים 2008.

כלומר, ההטבה של "קרן רווחה" לא ניתנה לכל ארגוני העובדים באופן אוטומטי. מהעדויות עולה כי רק חלק מארגוני העובדים (כמו ההסתדרות והסתדרות המורים), ביקשו הטבה זו במסגרת המשא ומתן עם המשיבה וכי ארגוני עובדים אחרים העדיפו הטבות אחרות בהתאם לצרכי הגמלאים המיוצגים על ידיהם (כמו ההסתדרות הרפואית).

התיקון לחוק הגמלאות – תיקון מס' 50
ביום 14.7.2009 תוקן חוק הגמלאות (תיקון מספר 50), במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 (להלן: התיקון לחוק).
בהתאם לתיקון לחוק, קצבת הגמלאים תעודכן אחת לשנה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. כמו כן, התיקון כלל את התוספות לקצבה שעוגנו בהסכם המסגרת.
נפרט להלן את הוראות התיקון לחוק הרלוונטיות לענייננו.

סעיף 8 לחוק הגמלאות מגדיר את ה"משכורת הקובעת", באופן הבא:
"'משכורת קובעת' לגבי אדם פלוני בזמן פלוני – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9:
(1) לגבי פלוני שפרש משירות אחרי מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע ערב פרישתו של פלוני מהשירות, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו כאמור;
(2) לגבי פלוני שפרש משירות לפני מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע במועד המעבר, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות;....".

בסעיף זה מוגדרת רשימת הדירוגים הבסיסית כ"רשימת הדירוגים שבתוספת השלישית".
יצוין כי הכוונה לדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות.

סעיף 9 לחוק הגמלאות עוסק בעדכון המשכורת הקובעת. וכך קובע הסעיף:
"(א) המשכורת הקובעת תעודכן בחודש ינואר של כל שנה (בסעיף זה – חודש העדכון) בעד קצבת חודש ינואר ואילך, לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הקודם...
(ב) בסעיף זה ובסעיף 9א –
'המדד' – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
'המדד החדש' – מדד חודש דצמבר של השנה שקדמה לחודש העדכון;
'המדד הקודם' – מדד חודש דצמבר של השנה שקדמה לחודש העדכון הקודם, ולעניין העדכון הראשון - ....".

סעיף 9א לחוק הגמלאות קובע את התוספות לקצבה של הגמלאים (תוספת שחיקה, מדד 2008 ותוספת בגין הסכמי שכר), בזו הלשון:
"(א) ......
(ב) מי שפרש משירות לפני יום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008), וערב פרישתו דורג בדירוג מהמפורטים ברשימת הדירוגים הבסיסית או דורג בדירוג עובדי הוראה, תשולם לו או לשאירו תוספת לקצבה כמפורט להלן, הכל לפי העניין (בסעיף זה – תוספת שחיקה):
(1) לגבי מי שערב בפרישתו דורג בדירוג מהמפורטים ברשימת הדירוגים הבסיסית – תוספת בעד קצבת חודש יולי 2008 ואילך, בשיעורים מקצבת הבסיס הקובעים לגביו בחלק א' בתוספת הרביעית, בהתאם למועד פרישתו;
(2) לגבי מי שערב פרישתו דורג בדירוג עובדי הוראה – תוספת בעת קצבת חודש יולי 2008 ואילך, בשיעור של 5% מקצבת הבסיס.
(ג) מי שפרש מהשירות לפני יום ה' בטבת התשס"ט (1 בינואר 2009) וערב פרישתו דורג בדירוגים המפורטים ברשימת הדירוגים הבסיסית, בדירות עובדי הוראה או בדירוג אחר שקבע לגביו שר האוצר שיעור בצו לפי פסקה (1)(ג) תשולם לו או לשאירו, לפי העניין, תוספת בעד קצבת חודש ינואר 2009 ואילך, בשיעורים מקצבת הבסיס כמפורט להלן, הכל לפי העניין (בסעיף זה – תוספת בשל המדד לשנת 2008):
(1) לגבי מי שפרש לפני יום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008) – בשיעור ההפרש שבין המדד לשנת 2008 לבין אחד מאלה, לפי העניין:...
(ד) מי שפרש משירות עד יום י"ג בכסלו התש"ע (30 בנובמבר 2009) וערב פרישתו דורג בדירוג מהמפורטים ברשימת הדירוגים הבסיסית, או בדירוג עובדי הוראה, או מי שפרש מהשירות עד יום כ"ד בטבת התשע"א (31 בדצמבר 2010) וערב פרישתו דורג בדירוג הרופאים, תשלום לו או לשאיריו, תוספת בעת הקצבאות המפורטות בחלק ג', בחלק ד' או בחלק ה' בתוספת הרביעית, בשיעורים מקצבת הבסיס הקבועים לגביו בחלקים האמורים, הכל לפי העניין ובהתאם למועד פרישתו (בסעיף זה – תוספת בשל הסכמי שכר).
(ה) שר האוצר רשאי לקבוע, בצו, כי תוספת שחיקה תשולם למי שפרש מהשירות לפני יום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008), או לשאירו או כי תוספת בשל הסכמי שכר תשולם למי שפרש מהשירות לפני יום כ"ה בטבת התשע"א (1 בינואר 2011) או לשאירו, הכל לפי העניין, גם אם ערב הפרישה לא דורג מי שפרש מהשירות כאמור בדירוג מהמפורטים ברשימת הדירוגים הבסיסית, בדירוג עובדי הוראה או בדירוג הרופאים; בצו לפי סעיף קטן זה יקבע שר האוצר את שיעור תוספת השחיקה או התוספת בשל הסכמי שכר, שתשולם למי שפרש מהשירות כאמור או לשאירו, בהתאם למועד הפרישה, וכן את הקצבאות שבעדן תשולם התוספת, ואופן חישובה....".

כלומר, בסעיף 9א(ב)-(ד) נקבעו תוספות הקצבה שעוגנו בהסכם המסגרת, דהיינו תוספת שחיקה, תוספת בשל מדד 2008 ותוספת בשל הסכמי שכר.
התוספות ניתנו לעובדים בדירוגים של ההסתדרות, בדירוג עובדי הוראה ובדירוג הרופאים בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם .

כמו כן, סעיף 9א(ה) מסמיך את שר האוצר לקבוע תוספות לקצבה (תוספת שחיקה או תוספת בשל הסכמי שכר) למי שפרש לפני 1.1.2008 או לפני 1.1.2011 גם אם לא דורג בדירוגים של ההסתדרות, בדירוג עובדי הוראה או בדירוג הרופאים.
סעיף זה כולל בתוכו את כל עובדי סגל המחקר בשירות המדינה ואת גמלאי יחידת הסמך , דהיינו את כל העובדים המיוצגים על ידי המבקש.

התנהלות המבקש בעקבות חקיקת התיקון לחוק הגמלאות
לעניין גמלאי יחידת הסמך
ס"ק 104/10, 105/10 – תקיפת הוראות התיקון לחוק
ביום 16.2.2010, בעקבות תיקון חוק הגמלאות ולפני ששר האוצר הוציא צו בהתאם להוראות סעיף 9א(ה) לחוק הגמלאות, הגיש המבקש בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ק 104/10, 105/10) .

בבקשת הצד התבקש בית הדין ליתן צו הצהרתי שלפיו התיקון לחוק לא חל על גמלאי יחידת הסמך ושמנגנון הגמלה הקבוע בהסכם 2000 הוא המנגנון היחיד שעל פיו צריכה גמלתם להתעדכן .

לחלופין, התבקש בית הדין ליתן סעד הצהרתי שלפיו על המשיבה לפצות את חברי המבקש בגין ההפסד המצרפי שנגרם ושייגרם להם עקב המרת מנגנון העדכון של הסכם 2000 במנגנון המבוסס על הצמדה למדד המחירים בלבד.

בתגובה טענה המשיבה, בין היתר, שהבקשה מוקדמת מכיוון שטרם מוצה ההליך הקבוע בסעיף 9א(ה) לחוק הגמלאות המאפשר הענקת תוספת לגמלאי יחידת הסמך בשל הסכם 2000. עוד נטען כי הסכם 2000 אינו מתנה ואינו יכול להתנות על הוראות חוק הגמלאות בעניין מנגנון עדכון הגמלה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (מותב בראשות חברתי השופטת (כתוארה אז) נטע רות) קיבל את טענת המשיבה בנוגע לאי מיצוי ההליך הקבוע בסעיף 9א(ה) לחוק הגמלאות ונתן מספר החלטות שהובילו את הדיון לעבר הנתיב של הסעד החלופי שהתבקש על ידי המבקש.

ביום 26.4.2010 הגיעו הצדדים להסכמות שלפיהן אגף הממונה על השכר יגיש המלצה לגבי שיעור התשלום לגמלאים החברים במבקש, וזאת לצורך הוצאת צו על ידי השר בהתאם לסמכותו בסעיף 9א(ה) לחוק הגמלאות. עוד הוסכם כי למבקש תינתן זכות הטיעון בפני הגורם המחליט ורק לאחר מכן יינתן הצו.

בהתאם להסכמה ניתנה המלצה של הגורמים המקצועיים במשרד האוצר לפני הוצאת הצו בעניינם של גמלאי יחידת הסמך. נפרט להלן את עיקרי ההמלצה.

בסעיף 3 הוסברו המגבלות של הסמכות שניתנה לשר בהתאם לסעיף 9א(ה), באופן הבא:
"סמכות שר האוצר אינה נטולת מגבלות, ושיקול דעתו חייב שיבוא בגדרי לשונו ותכליתו של החוק, תוך שקילה, בין השאר, של אלה:
א. עיקרו של תיקון 50 בשינוי שיטת העדכון של המשכורת הקובעת המהווה את הבסיס לחישוב קצבתו של גמלאי. זאת, באופן שלגבי התקופה שלאחר מועד המעבר כהגדרתו בחוק הגמלאות (יום 31.7.2009), משכורתו הקובעת של הגמלאי לחישוב קצבתו, לא תתעדכן מעת לעת בהתאם למשכורתו הקובעת של עובד פעיל.....
ב. חוק הגמלאות כנוסחו לאחר תיקון 50, מתווה רשימה סגורה של תוספות אפשריות לקצבה אשר ניתן לעגנן בצו השר. ויוטעם, המדובר אך ורק ב'תוספות לקצבה' ולא בכל זכות או הטבה אחרת. רשימה זו של תוספות מחזיקה שלוש אלו: תוספת בשל המדד לשנת 2008 (סעיף 9א(ג)(1)(ג); תוספת שחיקה ותוספת בשל הסכמי שכר (סעיף 9א(ה)). על שר האוצר להגיע למסקנה כי התוספת הנבחנת מהווה, הן על פי מהותה הן על פי שיעורה, תוספת בגין מדד שנת 2008, בגין שחיקה שחלה בקצבה או בגין הסכמי שכר. כך גם ניתן ללמוד ממשמעות המונחים האמורים ביחס לדירוגים אחרים והשיעורים שנקבעו ביחס אליהם. על שר האוצר ליתן דעתו כי המונחים 'תוספת שחיקה' ו'תוספת בשל הסכמי שכר' נזכרים באופן מפורש בסעיף 9א בקשר עם דירוגים אחרים. לפיכך, על הצו אשר ייצא מלפניו להשתלב באופן הרמוני עם משמעות מונחים אלה כלפי דירוגים אחרים" (ההדגשות במקור – ק.כ ).

לעניין תוספת בשל מדד שנת 2008: הומלץ לא ליתן תוספת זו לגמלאי יחידת הסמך. הוסבר כי קצבתם עודכנה בשיעור עליית המדד בשנת 2008 ואף למעלה מכך בשל מנגנון הקצבה המבוסס על מדד בתוספת מדד ה-8. עוד צוין כי תוספת זו לא ניתנה אף לדירוג הרופאים.

לעניין תוספת בשל שחיקה: הומלץ לא ליתן תוספת זו לגמלאי יחידת הסמך. הוסבר כי תוספת זו ניתנה לגמלאים האחרים מכיוון שקצבתם נשחקה ביחס לעובד פעיל. עם זאת, גמלתם של גמלאי יחידת הסמך לא נשחקה מכיוון שהסכם 2000 הבטיח שמשכורתו של "העובד הפעיל הרעיוני" לא תישחק ביחס למדד.

לעניין תוספת בשל הסכמי שכר: הומלץ ליתן תוספת זו לגמלאי יחידת הסמך. הומלץ להתחשב בהסכם 2000 לצורך מתן התוספת, כך שתביא בחשבון שמשנת 2009 עוגנה בחוק הנורמה שלפיה ינותקו הגמלאים מהעובדים הפעילים.
בהקשר זה צוין כי לאור הרציונל שעמד בבסיס מתן התוספת היה ראוי לקבוע שהסכם 2000 יעניק לגמלאים אך ורק את תוספות השכר עד למועד הניתוק (31.12.2008). אולם, בשל יחודו של הסכם 2000 כהסכם מתמשך הומלץ ליתן את התוספת בהתאם להערכה של ה"פירות עתידיים" של הסכם 2000 . כלומר, הומלץ להביא בחשבון את תוספות השכר העתידיות שנקבעו בהסכם זה ולא רק את תוספות השכר עד מועד כניסתו של התיקון לחוק לתוקף.

בנסיבות אלה, המליצו הגורמים המקצועיים במשרד האוצר על מתן תוספת לגמלה בשיעור של כ-15.5%.

בתגובה להמלצת הגורמים הציג המבקש חישוב משלו שלפיו יש ליתן תוספת לגמלה בשיעור של 35.2% החל מחודש 8/2009.

עוד ציין המבקש שיש להוסיף לתוספת לגמלה הנ"ל סכום נוסף המשקף את הפגיעה בחופש ההתארגנות בשל ההתערבות החד צדדית בהסכם 2000.

ביום 28.7.2010 ניתן על ידי שר האוצר צו בנושא התוספת לגמלה, אשר אימץ את המלצת הגורמים המקצועיים במשרדו תוך דחיית עמדת המבקש (להלן: הצו). לפיכך נקבע שהתוספת לקצבה לגמלאי יחידת הסמך היא בשיעור של 15.5%.

הצו הוצא על דרך של תיקון צו שירות המדינה (גמלאות) (תוספת לקצבה), התש"ע-2009 בשנת 2010. וכך נקבע בסעיף 4(ג) לצו :
"מי שפרש מן השירות עד יום כ"ו בטבת התשס"ג (31 בדצמבר 2002), וערב פרישתו דורג בדירוג המחקר הביטחוני ושירת באותו מועד ברשות לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון, תשולם לו או לשאירו, תוספת בעד קצבת חודש ינואר 2010 ואילך, בשיעור של 15.5% מקצבת הבסיס".

כלומר, בהתאם לסעיף 4(ג) גמלאי יחידת הסמך יקבלו תוספת לקצבה בשיעור 15.5% בעקבות התיקון לחוק ושינוי שיטת עדכון הגמלה .

במאמר מוסגר נציין כי כפי שיפורט בהמשך, הצו לא עסק רק בגמלאי יחידת הסמך אלא גם בגמלאי שירות המדינה המיוצגים על ידי המבקש .

ביום 25.8.2010 ביקש המבקש כי בית הדין יחליט בנוגע למנגנון שלפיו יחושבו הפירות העתידיים של הסכם 2000.

מנגד טענה המשיבה כי המבקש לא הצביע על פגם שנפל בצו המצדיק התערבות שיפוטית.

ביום 29.3.2012 דחה בית הדין את בקשת המבקש להורות כי התיקון לחוק אינו חל עליו בהתאם להלכה שלפיה ניתן לבטל בחקיקה הסדרי פנסיה שנקבעו בהסכמים קיבוציים. כמו כן, דן בית הדין בבקשה החלופית של המבקש וקבע כי הצו אינו משקף "ביצוע בקירוב" סביר ותם לב של הסכם 2000. לפיכך, הורה בית הדין לשר האוצר להוציא בתוך 90 יום צו מתקן באשר לשיעור התוספת לגמלה שיש לשלם לגמלאי יחידת הסמך (להלן: פסק הדין האזורי).

הערעורים על פסק הדין האזורי (ס"ק 104/10, 105/10)
הן המבקש והן המדינה הגישו ערעור על פסק הדין האזורי (עס"ק 20449-04-12, 36803-04-12).

ביום 30.4.2014 דחה בית הדין הארצי את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המשיבה.

בית הדין הארצי קבע, בין היתר, כי המלצות הגורמים המקצועיים במשרד האוצר הן ההנמקות לצו שהוצא על ידי השר. לפיכך, נקבע כי לא מדובר בצו שהוצא בשרירות ובחוסר תום לב וכי לא ניתן לומר שהתוצאה עליה המליצו הגורמים המקצועיים היא בלתי סבירה באופן המצדיק את ביטול הצו.

לפיכך, קבע בית הדין הארצי כי הצו יחול על הצדדים.

עתירה לבג"ץ
המבקש הגיש עתירה לבג"ץ על פסק דינו של בית הדין הארצי (בג"ץ 5646/14).

ביום 25.6.2018 דחה בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ את העתירה .

לעניין גמלאי שירות המדינה המיוצגים על ידי המבקש
על גמלאי שירות המדינה לא חלות הוראות הסכם 2000. כאמור, הסכם 2000 נחתם בעקבות סגירת יחידת הסמך ו לכן הוראותיו חלות רק על הגמלאים שעבדו ביחידת הסמך.

בנסיבות אלה, בעקבות תיקון החוק התנהל משא ומתן בין המבקש לבין המשיבה באשר לעובדי וגמלאי שירות המדינה.

הסכם קיבוצי 2010
ביום 7.7.2010 נחתם בין המבקש והמשיבה הסכם קיבוצי בנוגע לעובדי וגמלאי שירות המדינה שעיגן את ההסכמות אליהן הגיעו (להלן: הסכם 2010).

נציין כי סעיף 18 להסכם 2010 עוסק ב"מיצו י תביעות".
בסעיף 18ב' הוסכם כי "הסכם זה ממצה את מלוא 'מסגרת עלות התוספות' כהגדרתה בהסכם הקיבוצי (מסגרת) שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית לבין המדינה ומעסיקים אחרים ביום 17.4.2008".

ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהסכם 2010 עוגנו בסעיף 4(ב) לצו. וכך קובע הצו:
"מי שפרש מן השירות עד יום כ"ד בתמוז התש"ע (6 ביולי 2010), וערב פרישתו דורג בדירוג המחקר הביטחוני או בדירוג המחקר האזרחי, ולא מתקיים בו האמור בסעיף קטן (ג), תשולם לו או לשאירו, תוספת בעד הקצבאות המפורטות בחלק א' שבתוספת, בשיעורים מקצבת הבסיס הקבועים לצדם, הכל לפי העניין ומועד פרישתו".

כאן המקום לציין כי במסגרת הסכם 2010 לא עוגנה הטבה בדמות קרן רווחה, זאת על אף שתוכנו של הסכם המסגרת היה ידוע למבקש בעת החתימה על הסכם 2010.

הסכם קיבוצי 2018
ביום 20.8.2018 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין המבקש לבין המשיבה בנוגע לעובדי וגמלאי שירות המדינה (להלן: הסכם 2018).

במסגרת המשא ומתן לחתימה על הסכם 2018 לא הועלתה דרישה מצד המבקש להחלת הסדר קרן רווחה על חבריו. לפיכך, גם בהסכם 2018 לא עוגנה הטבה של קרן רווחה.

הסכמים קיבוציים עם מגזרים אחרים לאחר התיקון לחוק
עובדי משרד מבקר המדינה: שכרם של עובדי מבקר המדינה נקבע על ידי מבקר המדינה עצמו ולא על ידי הממונה על השכר. לפיכך, הוראותיו של הסכם המסגרת לא חלו על עובדי משרד מבקר המדינה אלה, שכן ההסכם נחתם בין המשיבה המיוצגת על ידי הממונה על השכר או נציב שירות המדינה לבין ההסתדרות. לפיכך, עובדים אלה לא היו זכאים להטבה של "קרן רווחה".

ביום 22.3.2016 התקיימה ישיבה בוועדת הכספים של הכנסת במהלכה שאל יו"ר הוועדה - מר משה גפני, מדוע עובדי משרד מבקר המדינה שהם לתפיסתו "לכל דבר ועניין כמו כל גוף אחר בשירות המדינה", אינם זכאים ל"קרן רווחה". מר שירמן בירר סוגיה זו והשיב שהסיבה לכך היא שהממונה על השכר אינו הגוף הממונה על משרד מבקר המדינה.

ביום 20.11.2016 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין מבקר המדינה לבין ההסתדרות שלפיו יוחלו על גמלאי משרד מבקר המדינה הוראות סעיף 12 להסכם המסגרת, כך שמשרד מבקר המדינה יעביר להסתדרות תשלומים לקרן רווחה עבור הגמלאים של המשרד.

עובדי הכנסת: עובדי הכנסת מיוצגים על ידי ההסתדרות. בהתאם להסכם שנחתם עם ההסתדרות מנהלת הגמלאות מעבירה מידי שנה תשלומים לקרן רווחה עבור גמלאי הכנסת.
יצוין כי ההסכם לא הוצג לפנינו אולם המבקש לא חלק על עובדה זו.

פורשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות: משנת 2016 קצבתם של פורשי האוניברסיטאות מוצמדת אף היא למדד. עם זאת, בעניינם של גמלאים אלה לא הוסדר תשלום עבור קרן רווחה .
יצוין כי גם ההסכם בנוגע לפורשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות לא הוצג לפנינו. עם זאת, המבקש לא חלק גם על עובדה זו.

ההליכים המשפטיים
ביום 21.9.2016 הגיש המבקש את בקשת צד שלפנינו. המבקש טען כי הגמלאים החברים בו קופחו מכיוון שלא קיבלו את ההטבה הנוגעת ל"קרן רווחה" הממומנת על ידי המעסיק, בהתאם לסעיף 12 להסכם המסגרת.

ביום 19.1.2017 הגישה המשיבה תשובת צד. המשיבה דחתה את טענות המבקש וטענה כי לא קמה לו זכות לקבל את ההטבה הנוגעת להקמת קרן רווחה, שכן הסכם המסגרת אינו חל עליו.

ביום 23.1.2019 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו העידו העדים הבאים:
מטעם המבקש: גב' נעמי אביגדול – יו"ר המבקש.

יצוין כי גב' אביגדול הגישה שלושה תצהירים בהליך זה: האחד, מיום 21.9.2016 אשר צורף לבקשת הצד; השני, מיום 19.11.2017 אשר צורף להודעה על הגשת תצהיר משלים מיום 20.11.2017; השלישי מיום 4.6.2018 אשר צורף להודעה שהוגשה באותו היום לבית הדין.

מטעם המשיבה: גב' חמוטל בן דור – סגנית הממונה על השכר במשרד האוצר ומר אסף שירמן – מנהל תחום שכר ויחסי עבודה באגף השכר במשרד האוצר.

יצוין כי מר שירמן נחקר על שני תצהירים שהגיש: האחד, תצהיר מיום 8.11.2018 שהוגש באותו מועד לבית הדין והשני תצהיר שהוגש לבית הדין ביום 22.1.2019 שאת תוכנו אישר מר שירמן בדיון ההוכחות (להלן: התצהיר הראשון והתצהיר השני בהתאמה).

בהקשר זה נוסיף כי המשיבה הגישה לבית הדין שני תצהירים של מר אפי מלכין – סגן בכיר במשרד הממונה על השכר. התצהיר האחד מיום 18.1.2017 צורף לתשובת הצד והתצהיר השני מיום 8.11.2018 הוגש יחד עם יתר תצהירי המשיבה ביום 8.11.2018.
עם זאת, משמר מלכין לא התייצב להיחקר על תצהיריו, הם לא יהוו חלק מחומר הראיות בהליך.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים
ואלה טענות המבקש בתמצית:
חוק הגמלאות ניתק את גמלת גמלאי המדינה ממשכורת העובד הפעיל והצמידה למדד בתמורה לפיצוי שהורכב משני חלקים: האחד, פיצוי כלכלי מחושב על פי הנזק לגמלאי בגין התיקון. פיצוי זה שולם ישירות לכל גמלאי. השני, תשלום עבור כל גמלאי לקרן רווחה. התשלום לקרן הרווחה ניתן לארגון העובדים המייצג את הגמלאי.

גמלאי המבקש קיבלו רק את החלק הראשון של הפיצוי ולכן הם זכאים גם לחלקו השני, קרי – להטבה של קרן רווחה.

במבקש חברים גמלאים שעבדו בשירות המדינה וכן גמלאי יחידת הסמך. המשא ומתן בנוגע לפיצוי בגין התיקון לחוק לגבי שני סוגי הגמלאים התנהל בנפרד. המשא ומתן בנוגע לפיצוי לגמלאי שירות המדינה התנהל בין איגוד א' לבין המשיבה ואף נחתם הסכם קיבוצי בשנת 2010 (הסכם 2010). עם זאת, בעניינם של גמלאי יחידת הסמך לא התנהל משא ומתן כלל והמבקש נאלץ לפנות בשמם לערכאות שיפוטיות לצורך קבלת סעד.

בכל מקרה, סבור המבקש שכל הגמלאים המיוצגים על ידיו - אלה שהועסקו בשירות המדינה ואלה שהועסקו ביחידת הסמך - זכאים להטבה של קרן רווחה.

המבקש מופלה לגבי מגזרים נוספים של גמלאי שירות המדינה שאינם מיוצגים על ידי ההסתדרות ושמקבלים את ההטבה של "קרן רווחה", כמו: גמלאי משרד מבקר המדינה, גמלאי הסתדרות המורים, גמלאי ארגון המורים וגמלאי זרועות הביטחון (צה"ל, משטרת ישראל, השב"כ, המוסד ועוד).

עוד נטעם כי משאין מחלוקת כי גמלאי המבקש זכאים לפיצוי בגין תיקון חוק הגמלאות והפגיעה בגמלאות, אזי לא צריכה להיות מחלוקת כי הם זכאים גם לפיצוי בגין קרן רווחה. אין סיבה לשלול מהם פיצוי זה רק בשל השתייכותם הארגונית. מדובר באפליה אסורה.

המשיבה אינה יכולה להקנות פיצוי אחד לארגון עובדים מסוים בתמורה להסכמתו לתיקון חקיקה שחל על כל הגמלאים, אף אם אינו מייצגם, אולם תגביל את הפיצוי רק לגמלאים המיוצגים על ידי אותו ארגון עובדים. לפיכך, יש לפרש את הסכם המסגרת פרשנות שוויונית והוגנת ולהעניק את אותן הזכויות באופן שוויוני גם לגמלאים המיוצגים על ידי המבקש.
המשיבה היא גוף ציבורי וחלים עליה חובות מתחום המשפט המנהלי ובכללן חובת השקיפות, ההגינות וכללי הצדק הטבעי והיא מחויבת לנהוג בתום לב ובנאמנות כלפי ארגון העובדים היציג וכלפי כל הגמלאים.

לעניין טענת מיצוי זכויות או ויתור – האמור בסעיף 18 ב' להסכם 2010 אינו מצביע על ויתור של המבקש על קרן רווחה אלא קובע שהוא ממצה את מסגרת עלות התוספת לגמלה בלבד. הסכם 2010 נסוב על סוגיות שכר ותנאים לעובדים פעילים וכן בסוגית שיעור התוספת לגמלה לגמלאי שירות המדינה. עם זאת, בשום שלב לא נוהל משא ומתן על קרן רווחה והנושא לא היה על סדר היום.
לחלופין, אף את תתקבל טענת המדינה הרי שהוויתור יכול לחול, אם בכלל, רק לגבי גמלאי שירות המדינה.
עוד נטען כי משלא נוהל משא ומתן קיבוצי עם המבקש בנוגע לקרן רווחה בנוגע לכל הגמלאים המיוצגים על ידיו, לא ניתן לטעון שהוא ויתר על זכאותו להטבה זו.

לעניין טענת העסקה הכוללת – הטענה שלפיה ההסכמות עם ההסתדרות היו במסגרת עסקה כלכלית אחת ולכן לו היו מחילים על גמלאי המבקש את הטבת קרן הרווחה, התוספת האחוזית שניתנה לגמלאי יחידת הסמך הייתה נמוכה יותר, אינה נכונה. הטענה לא נתמכה בראיות בכתב והמשיבה אף לא העידה עדים רלוונטיים לצורך הוכחתה. כמו כן, בהמלצות הנוגעות לתוספת לגמלה של גמלאי יחידת הסמך לא הובאה בחשבון עלות של "קרן רווחה", אלא רק הפיצוי בגין שינוי שיטת ההצמדה מעובד רעיוני למדד המחירים לצרכן.
ישנם לכל הפחות עוד שני מגזרים שקיבלו את ההטבה של קרן רווחה לאחר החתימה על הסכם המסגרת, בו נקבעה התוספת האחוזית שלהם, כמו: עובדי משרד מבקר המדינה וגמלאי הסתדרות המורים.
כמו כן, טענת המשיבה שלא ניתן לחשב את עלות הפגיעה בגמלאים ואת התוספת האחוזית, אינה נכונה. קיימת פגיעה גדולה בגמלאים בשל שינוי שיטת עדכון הגמלה.

היעדר שוויון בין גמלאי המבקש לגמלאי המדינה האחרים – אין רלוונטיות לעובדה שגמלאי המבקש שונים מגמלאי המדינה האחרים, שכן ההליך אינו עוסק בשאלה אם גמלאי המבקש שווים לגמלאי המדינה אלא אם תנאי הרווחה שלהם שווים.
גמלאי שירות המדינה בפנסיה תקציבית מקבלים בנוסף לפיצוי הכספי את ההטבה של קרן רווחה ולכן גם גמלאי שירות המדינה המיוצגים על ידי המבקש זכאים לקרן רווחה מכוח עקרון השוויון. הארגונים המייצגים את גמלאי שירות המדינה שווים בכל הנוגע לזכותם לקבל תשלומים לקרן רווחה שמטרתה לשמור על קשר בין הארגון לבין הגמלאים אותו הוא מייצג.

ואלה טענות המשיבה בתמצית:
אין מקור נורמטיבי המחייב את המשיבה להעניק למבקש את ההטבה שעניינה "קרן רווחה". במסגרת המשא ומתן עם ההסתדרות לקראת חתימתו של הסכם המסגרת דרשה ההסתדרות שחלק מה"מתן" בגין שינוי שיטת עדכון הגמלה לא יועבר לגמלאים אלא לקרן רווחה שתקים מתוך רצון לשמור על קשר עם הגמלאים. מבחינת המשיבה ניתן היה לשלם ישירות לגמלאים תוספת בשווי עלות קרן הרווחה. לפיכך, במסגרת עלות התוספות הכוללת הובאו בחשבון שיעורי התוספות לקצבה וגם ההטבות שונות ובכללן קרן רווחה. כלומר, ההטבה של קרן רווחה היא חלק בלתי נפרד מה"מתנים" שהוסכם עליו בתמורה לתמיכת ההסתדרות בתיקון לחוק ומיצוי תביעותיה בנוגע אליו. כמו כן, אין הכרח שעלות קרן הרווחה פגעה בשיעור התוספת לקצבה דווקא. עלות קרן הרווחה מומנה מתוך עלות הסכם המסגרת בכללותו ושיקפה את סדרי העדיפות של ההסתדרות כפי שבאו לידי ביטוי בהסכמות.
בנסיבות אלה, לא ניתן לנתק את הפיצוי שניתן בתמורה לתמיכת ההסתדרות בתיקון לחוק מעלותו הכוללת של הסכם המסגרת. לפיכך, הגמלאים המיוצגים על ידי המבקש אינם זכאים להטבה שעניינה "קרן רווחה".

המבקש לא הסכים לתמוך בתיקון לחוק הגמלאות ולנהל משא ומתן בנוגע אליו. לאחר חקיקת התיקון ניהל המבקש משא ומתן רק בנוגע לעובדי וגמלאי שירות המדינה ובמק ביל פנה לערכאות שיפוטיות בעניינם של גמלאי יחידת הסמך. משזו הדרך בה בחר המבקש לילך , אין הוא זכאי להטבה בדמות "קרן רווחה" שניתנה במסגרת הסכמים קיבוציים שהוא לא צד להם ובתמורה לתמיכה בתיקון לחוק. המבקש מעונין להנות משני העולמות- הן מהסיכוי לתקיפת התיקון לחוק על כלל היבטיו והן מההטבות שניתנו להסתדרות בתמורה לתמיכה בתיקון לחוק. לא ניתן להנות בו זמנית מתנאי הסכם 20 00 שכולל הסדרה ייחודית לעובדי יחידת הסמך והן מתנאי הסכם המסגרת הכולל הסדרה הנוגעת לגמלאי שירות המדינה המיוצגים על ידי ההסתדרות.

המבקש אינו מופלה לעומת ארגוני עובדים אחרים ולא מדובר במתן יחס שונה לשווים אלא בבקשה למתן יחס שווה לשונים. המבקש טען בכל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים כי על גמלאי יחידת הסמך חל הסכם ייחודי ולכן אין להחיל עליהם את התיקון לחוק. המבקש אינו יכול לטעון לזכאותו להטבות מיוחדות מחד גיסא ומאידך גיסא לטעון לזכאות מכוח עקרון השוויון להטבה של קרן רווחה שניתנה לגמלאים שהסכם המסגרת חל עליהם.

כמו כן, המבקש אינו מבקש להחיל על גמלאי יחידת הסמך את כל הוראות הסכם המסגרת שנחתם עם ההסתדרות אלא רק הטבה אחת מתוכו. המבקש לא מעוניין בשוויון אלא באפלייתו לטובה לעומת הגמלאים שהסכם המסגרת חל עליהם. מדובר בדרישה מקוממת שאין להיעתר לה.

בנוסף, כלל בסיסי הוא שמעסיק שיש לו עובדים בדירוגים שונים המאוגדים בארגונים שונים רשאי להגיע להסכמים שונים עם כל ארגון וארגון. לא רק שאין חובה להחיל כל הוראה בהסכם שנחתם עם ארגון עובדים אחד על עובדים החברים בארגון עובדים אחר, אלא ששיטת "ההצמדה" היא בבחינת היוצא מן הכלל ומחייבת הוראה מפורשת.

הסתדרות המורים דרשה במסגרת המשא ומתן להקים קרן רווחה לגמלאים בפנסיה תקציבית המיוצגים על ידיה והושפעו מהתיקון לחוק. לעומת זאת, ההסתדרות הרפואית לא ביקשה הטבה זו ולכן אינה מקבלת תשלומים עבור קרן רווחה. גם עובדים בחוזים אישיים אינם זכאים להפרשות לקרן רווחה מכיוון שהסכם המסגרת אינו חל עליהם.

כמו כן, ההטבה של קרן רווחה הוחלה גם על משרתי כוחות הביטחון במסגרת הידברות בין משרד האוצר לראשי הארגונים. עובדים אלה אינם מיוצגים על ידי ארגון עובדים ושכרם נקבע על ידי הגורמים המוסמכים במדינה ובהתאם להחלטות ממשלה שמתקבלות מעת לעת. בשל החלטות ממשלה בהן נקבעו הצמדות שכר, רוב משרתי כוחות הביטחון נהנים מתוספות שכר הנגררות מהסכמים קיבוציים שנחתמים בין המדינה להסתדרות ומכאן ההיגיון להחיל עליהם הסדרים דומים לאלו שהוחלו על העובדים המיוצגים על ידי ההסתדרות.

לגבי עובדי משרד מבקר המדינה נטען כי לא ניתן היה להחיל עליהם את הסכם המסגרת בשל מצבם המשפטי הייחודי. שכרם נקבע על ידי מבקר המדינה עצמו. לכן הסכם המסגרת אינו יכול עליהן ישירות ולכן היה על מבקר המדינה לעגן הסכמה דומה לזו שנקבעה בהסכם המסגרת. הסכמה זו לא עוגנה במועד ישיבת ועדת הכספים ולכן הועלתה הסוגיה על ידי יו"ר הוועדה. עובדים אלה מיוצגים על ידי ההסתדרות ולכן החלת ההטבה של "קרן רווחה" עליהם אינה מהווה סטייה מההסכמות בהסכם המסגרת.

הסדר קרן רווחה לא נקבע בחוק אלא בהסכמים קיבוציים. מדובר בהסדר ספציפי שהושג במשא ומתן עם ההסתדרות. מדובר בדרישה כלכלית שהוגשה במסגרת הסדר כלכלי כולל. לא מדובר בזכות משפטית המגיעה גם למי שאינו צד למשא ומתן הכלכלי. לפיכך, אין בסיס נורמטיבי לדרישת המבקש להנות מפירות של הסכם המסגרת שהוא לא צד לו, שעה שבהסכמים בינו לבין המשיבה סוכם על "מתנים" אחרים. טענת המבקש חותרת תחת התכליות של משפט העבודה הקיבוצי ושל תחרות בין ארגונים ככלי למקסום זכויות של עובדים.

ההסתדרות לא יכלה לתת הסכמה בשם מי שאינו מאוגד כחבר אצלה ולכן המתנים בהסכם המסגרת היו תמורה להסכמתה בשם חבריה ובעבורם בלבד. בהליכים הקודמים המבקש לא סבר שהסתדרות קיבלה הסכמה גם עבור הגמלאים המיוצגים על ידיו וטען כי התיקון לחוק כלל אינו חל עליו.

טענת מיצוי זכויות או ויתור – בעניינם של גמלאי שירות המדינה נחתם הסכם 2010 במסגרתו הוסכמו שיעורי התוספות לקצבה שייקבעו בצו. במסגרת הסכם 2010 לא הייתה הסכמה שהמבקש יקים קרן רווחה למרות שהצדדים עסקו במפורש בסוגיית הפיצוי בגין תיקון החקיקה ולמרות שהוראות הסכם המסגרת היה ידוע למבקש. המבקש נתן עדיפות במסגרת המשא ומתן להסדרת נושאים אחרים במסגרת העלות שהוקצתה לאותו הסכם כמו "גמול יעוץ". כמו כן, המבקש לא הביא למתן עדות את פרופ' דורון חבצלת שניהל את המשא ומתן עם המשיבה על מנת להוכיח מה היו דרישותיו במהלך המשא ומתן והדבר פועל לחובתו. גם במסגרת המשא ומתן שנוהל לקראת החתימה על הסכם 2018 לא ביקש המבקש הטבה של קרן רווחה לחברים בו, אלא הטבות אחרות. לפיכך, אין למבקש זכאות להטבה שלא התבקשה ושלא נכללה בעלות הסכם 2010. מכאן, שהסכם 2010 מהווה מיצוי הדרישות של המבקש בנוגע לגמלאי שירות המדינה בגין התיקון לחוק.
המבקש, כמו ההסתדרות הרפואית, לא דרש במסגרת המשא ומתן הטבה שעניינה "קרן רווחה" משיקוליו שלו ולכן הוא מנוע כעת מלדרוש תוספות והטבות נוספות בעקבות התיקון לחוק. הסכומים שהמשיבה הסכימה לשלם במסגרת הסכם 2010 ניתנו מתוך הנחה שבכך מוצו כל הדרישות הכלכליות של המבקש בכל הקשור לגמלאות של גמלאי שירות המדינה.

לעניין טענת העסקה הכוללת – בעת המשא ומתן שנוהל בין המשיבה והמעסיקים הנוספים לבין ההסתדרות הובאה בחשבון מסגרת העלות הכוללת של ההסכם. ההטבות שנכללו בהסכם התאפיינו שני אלמנטים עיקריים: האחד, ההנחה שיהיה פער בין גידול השכר של עובדים פעילים לגידול בקצבאות והשני, כיסוי הפער עד למועד החתימה על ההסכם, כאשר עם חתימת התיקון לחוק יושלם הניתוק בין הגמלאים עובדים. לפיכך בהסכם המסגרת הוגדרה "מסגרת עלות התוספות" ככוללת הן את שיעורי התוספת לקצבה והן את ההטבות הנוספות שניתנו בהסכם.
אילו היו מחילים על גמלאי יחידת הסמך את עקרון הסכם המסגרת הם היו מקבלים תוספת פחותה משקיבלו בפועל. במקרה שלהם לא היו עובדים פעילים והסכם 2000 קבע מנגנון שהבטיח שגמלתם לא תישחק ולכן הם לא היו זכאים לתוספת שחיקה. כמו כן, החישוב של הפיצוי שלהם היה חישוב לעתיד ולא עד מועד כניסתו של תיקון החוק לתוקף. מכאן, שקיים שוני בתפיסה שעמדה בסיס התוספת שניתנה לעובדים שחל עליהם הסכם המסגרת לבין התפיסה שעמדה בבסיס התוספת שניתנה לגמלאי יחידת הסמך.

המבקש לא הוכיח בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב את התיאוריה שלו ש"שווי ההפסד" בגין שינוי שיטת ההצמדה היה בגובה התוספת האחוזית ולכן ההטבה של קרן רווחה היא בנוסף לפיצוי על התיקון לחוק . כמו כן, טענה זו לא נטענה בבקשת הצד ולכן היא בבחינת "הרחבת חזית".

לא ניתן היה להגיע ערב התיקון לחוק לחישוב מדויק של השלכות התיקון ולכמת אותו באופן מדויק במסגרת התוספת האחוזית. כמו כן, לא ברור אם אכן שינוי שיטת ההצמדה גורמת הפסד לגמלאים ומדובר בספקולציות עתידיות.

היעדר השוויון בין גמלאי המבקש לגמלאי המדינה האחרים – משאין חולק כי אין שוויון בין גמלאי המבקש לגמלאי המדינה האחרים, אין עילה להשוות את תנאי הרווחה שלהם. משמעות קבלת הבקשה היא הענקת יחס שווה לשני מגזרים שונים רק בנוגע להטבה אחת מתוך מכלל נושאים שנכללו בהסכם המסגרת.

דיון והכרעה
השאלה הדרושה הכרעה במסגרת ההליך היא האם גמלאי המבקש זכאים להטבה של קרן רווחה? נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים שיש להשיב על בשאלה בשלילה, כפי שיפורט להלן.

ההטבה של "קרן רווחה" לא עוגנה בחקיקה. הטבה זו לא נכללה בחוק הגמלאות או בחוק אחר ומקורה הוא בהסכם המסגרת שנחתם בין המשיבה ומעסיקים נוספים לבין ההסתדרות. כמו כן, הטבה זו עוגנה גם בהסכמים קיבוציים נוספים שנחתמו במהלך השנים עם ארגוני עובדים שונים או מעסיקים מ מגזרים נוספים. לפיכך, לא מדובר בזכות מכוח חוק אלא בזכות מכוח חוזה.
בנסיבות אלה, על המבקש להוכיח את זכאותם של הגמלאים החברים לקבלת ההטבה של "קרן רווחה" בהיעדר הסכם קיבוצי לו הוא צד המעגן הטבה זו.

נדון תחילה בעניינם של גמלאי יחידת הסמך ולאחר מכן נדון בעניינם של גמלאי שירות המדינה המיוצגים על ידי המבקש.

גמלאי יחידת הסמך
כאמור, אנו סבורים שגמלאים יחידת הסמך אינם זכאים להטבה של "קרן רווחה", כפי שיפורט להלן.

ראשית, לא שוכנענו כי גמלאי יחידת הסמך הופלו לרעה ביחס לגמלאים אחרים עת לא ניתנה להם ההטבה של "קרן רווחה", מכיוון שלא הוכח שמדובר ביחס שונה לשווים.
תחילה נציין בתמצית כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד של כל חברה דמוקרטית והוא אף שלוב בתפיסות היסוד של החברה הישראלית. עיקרון זה עוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על אף שאינו נזכר בו במפורש. ביסוד עקרון השוויון עומדים, בין היתר, שיקולים של צדק והגינות. על פי עיקרון זה יש להעניק יחס שווה אל שווים ואסור להעניק יחס שונה אל שווים. עיקרון השוויון קיבל ביטוי רחב הן בפסיקות בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה והן בחוקים שונים ומגוונים.

מעיון בהוראות התיקון לחוק הגמלאות עולה שנעשתה בו הבחנה בין סוגי הגמלאים השונים הנובעת ממערך ההסכמים הקיבוציים השונים החלים עליהם. סעיפים 9א(ב)-(ד) לחוק הגמלאות מתייחסים לגמלאים שערב פרישתם דורגו ברשימת הדירוגים הבסיסית, בדירוג עובדי הוראה או בדירוג הרופאים, ומפרטים את התוספות לגמלה להן יהיו זכאים אותם גמלאים בהתאם לתנאי ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם. כפי שעולה מסעיפים אלה, הגמלאים בדירוג הרופאים קיבלו רק "תוספת בשל הסכמי שכר" ולא קיבלו "תוספת שחיקה" ו"תוספת בשל מדד 2008" כפי שקיבלו הגמלאים בדירוגים של ההסתדרות ובדירוג עובדי הוראה.
כמו כן, בסעיף 9א(ה) קיימת התייחסות לגמלאים אחרים במשק, לרבות הגמלאים החברים במבקש, ונקבעה בו סמכותו של שר האוצר לקבוע בצו תוספות לקצבה שלהם בהתאם לתנאי ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם.

ההבחנה שנעשתה בחוק הגמלאות מצביעה על כך שקיימת שונות בין סוגי הגמלאים, ולכן אף התוספות לגמלה שהוענקו ויוענקו להם אינן זהות ומבוססות על מערך ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם.

ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שהגמלאים עליהם חלים הסכם המסגרת קיבלו תוספת לקצבה המתבססת על שכרו של עובד פעיל עד למועד התיקון לחוק בלבד בעוד שגמלאי יחידת הסמך קיבלו תוספת לקצבה המתבססת על הערכת השכר לפי "הפירות העתידיים" של הסכם 2000. השוני בתוספות נובע ממערך ההסכמים השונה החל על אותם גמלאים.

בהקשר זה נציין שהמבקש מסכים שישנה שונות בין חבריו הגמלאים ליתר הגמלאים בשל הוראות הסכם 2000 שנחתם עימם בעת סגירת יחידת הסמך. לפיכך הוא טען בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים שמכוח אותה שונות הם זכאים ליחס שונה ואין להחיל עליהם את אותם תוספות לגמלה שנקבעו בהסכם המסגרת ואף לא את התיקון לחוק .

לפיכך, משאין מחלוקת שגמלאי המבקש הם קבוצה שונה מקבוצות הגמלאים האחרים הרי שהם לא זכאים מכוח עקרון השוויון להטבות או לזכויות אחרות שניתנו לגמלאים האחרים במסגרת ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם, ובכלל זה קרן רווחה. מכאן, שאי הענקת ההטבה שעניינה "קרן רווחה" לחברי המבקש אינה מהווה הפליה אלא יחס שונה לשונים.

נציין, כי לא נעלמה מעינינו טענת המבקש שלפיה השאלה בהליך זה אינה אם הגמלאים החברים בו שווים לגמלאי המדינה אלא אם תנאי הרווחה שלהם זהים. אלא שדין הטענה להידחות מן הטעם שכשמדובר בקבוצות שונות אין עילה חוקית להשוו ת את תנאי הרווחה שלהם.

בהקשר זה נדגיש כי המבקש אינו מעוניין להחיל על הגמלאים החברים בו את כל הוראות הסכם המסגרת, לרבות ההוראות הנוגעות לשיעור התוספת לקצבה. המבקש מעוניין להחיל עליהם הטבה אחת בלבד מתוך אותו הסכם הנוגעת ל"קרן רווחה". לא מצאנו שהמבקש הצביע על מקור חוקי כלשהו המחייב את המשיבה להחיל עליו הטבה אחת בלבד מתוך הסכם המסגרת, בהתאם לבחירתו.

שנית, אין כל מקור חוקי המחייב את המשיבה להעניק לגמלאים המיוצגים על ידי המבקש זכויות חוזיות שנקבעו בהסכמים קיבוציים שאינם חלים עליהם.
מעסיק שיש לו עובדים בדירוגים שונים המאוגדים בארגונים שונים רשאי להגיע להסכמים שונים עם כל ארגון וארגון, בהתאם לכוח המיקוח של הארגון והצרכים השונים של חבריו.
כמו כן, אין חובה חוקית להחיל הוראות שנקבעו בהסכם קיבוצי על מי שאינו צד לאותו הסכם קיבוצי, אלא אם הדבר נקבע באופן מפורש (סעיף "הצמדה").

בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 ההסכמות המעוגנות בהסכמים קיבוציים מיוחדים חלות על הצדדים לאותו הסכם בלבד , דהיינו על המעסיקים הכלולים בהסכם ועל כל העובדים שהועסקו אצל אותם מעסיקים.

הסכם המסגרת הוא הסכם ספציפי שנחתם בין המשיבה ומעסיקים שונים לבין ההסתדרות הכולל, בין היתר, הטבה של "קרן רווחה" שהושגה במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. מדובר בדרישה כלכלית שהועלתה על ידי ההסתדרות והושגה כחלק מהסדר כלכלי כולל. לא מדובר בזכות משפטית, לה זכאי גם מי שלא היה צד למשא ומתן, אלא מדובר בזכות חוזית כלכלית החלה רק על הצדדים עליהם חל הסכם המסגרת.

אי לכך, בהיעדר הסכם קיבוצי בין המבקש לבין המשיבה בנוגע לגמלאי יחידת הסמך הקובע את זכאותם להטבה של "קרן רווחה" או את זכאותם ל"הצמדת" תנאיהם לתנאים של גמלאי המדינה האחרים , הם אינם זכאים להטבה זו.

שלישית, איננו מקבלים את טענת המבקש שלפיה בתמורה להסכמת ההסתדרות לתיקון החוק הוענק לגמלאים פיצוי המורכב משני חלקים נפרדים - פיצוי כלכלי בגין הנזק שנגרם משינוי שיטת עדכון הגמלה וכן הטבה של "קרן רווחה". שוכנענו, שמדובר בפיצוי אחד שחושב לפי מסגרת העלות הכוללת של ההסכם, הן בשל לשונו הברורה של ההסכם המגדירה את המונח "מסג רת עלות התוספות" ככולל בתוכו את עלות תוספות השכר וכן את ההטבות הכספיות והן בשל עדותה העקבית של גב' בן דור בעניין . כלומר, משמסגרת עלות התוספות של ההסכם כוללת בתוכה גם את ההטבה של "קרן רווחה", לא מדובר בפיצוי בעל שני חלקים נפרדים וההטבה של "קרן רווחה" היא חלק מהסדר כולל שעוגן בהסכם המסגרת.

כאמור, המבקש סירב להחיל על הגמלאים החברים בו את הוראות הסכם המסגרת ואף טען במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בבית הדין האזורי בתל אביב שאין להחיל עליו את התיקון לחוק. לפיכך, דרישתו של המבקש כיום להחיל עליו רק את אחת מההטבות שעוגנו בהסכם המסגרת (קרן רווחה), לאחר שסירב שיוחלו עליו יתר הוראות ההסכם, היא בבחינת ניסיון "להנות מכל העולמות". מצד אחד, המבקש דרש שלא יוחלו על הגמלאים החברים בו התוספות שעוגנו בהסכם המסגרת אלא תוספות גבוהות יותר על יסוד הסכם 2000, כפי שקרה בפועל (גמלאי יחידת הסמך זכו לתוספות המחושבות על יסוד ה"פירות העתידיים" של הסכם 2000 בניגוד ליתר הגמלאים שזכו לתוספות המחושבות עד למועד התיקון לחוק), ומצד שני, כיום הוא דורש את ההטבה של "קרן רווחה" שעוגנה בהסכם המסגרת.
כלומר, המבקש מבקש להנות בו זמנית הן מתוספות גבוהות יותר לגמלה והן מהטבה שניתנה לגמלאים אחרים ושעוגנה בהסכמים קיבוציים שנחתמו עימם. אין מקום להיעתר לבקשה זו ולטעמנו היא אף נגועה בחוסר תום לב.

רביעית, לא מצאנו שהעובדה ששני מגזרים (הסתדרות המורים ועובדי מבקר משרד המדינה) קיבלו את ההטבה של "קרן רווחה" לאחר התיקון לחוק ולא התבקשו להפחית את התוספת לקצבתם, מצביעה על כך שההטבה אינה חלק מפיצוי כולל, משני טעמים: האחד, טענה זו לא נטענה בבקשת הצד ולכן היא בבחינת "הרחבת חזית אסורה". השני, גמלאי הסתדרות המורים וגמלאי משרד מבקר המדינה הם חלק מהעובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה ובדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות. לכן, התוספות לגמלתם מעוגנות בסעיפים 11.1(ב)-(ד) לחוק הגמלאות. אי לכך, לא היה צריך להפחית את התוספות לגמלתם בשל ההטבה של "קרן רווחה", שכן מתן הטבה זו לא חרג מ"מסגרת עלות התוספות", כפי שנקבעה בהסכם המסגרת.

חמישית, הוכח שכל הגמלאים שזכו להטבה של "קרן רווחה", בין לפני התיקון החוק ובין לאחריו ( כגון: גמלאי הסתדרות המורים, גמלאי משרד מבקר המדינה וגמלאי הכנסת), קיבלו אותה רק לאחר שנחתם בינם לבין המשיבה הסכם קיבוצי המעגן את הזכות להטבה זו. כלומר, ההטבה של קרן רווחה אינה ניתנת לכלל הגמלאים באופן אוטומטי, אלא רק לאותם גמלאים שמעסיקם וארגון העובדים המייצגם חתמו על הסכם קיבוצי המעגן את הזכות להטבה זו.

לכך יש להוסיף כי חלק מארגוני העובדים חתמו על הסכמים קיבוציים עם המשיבה לפני תיקון החוק (ההסתדרות הרפואית) ואף לאחריו (ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטאות והמבקש בכובעו כמייצג גמלאי שירות המדינה) שלא כללו את ההטבה של " קרן רווחה". עובדה זו מצביעה על כך שכל ארגון עובדים הגיע להסכמות שונות בנוגע לזכויות הגמלאים אותם הוא מייצג, בהתאם לצרכיהם.

כמו כן, הוכח כי נוהל משא ומתן בין המשיבה למבקש בנוגע לתוספות ולהטבות שיינתנו לגמלאי יחידת הסמך בעקבות התיקון לחוק במהלך ההליך המשפטי שהתנהל ביניהם. המשא ומתן לא צלח ולכן הוצא צו של שר האוצר בעניינם. בנסיבות אלה, משהצדדים לא הגיעו להסכמה על מתן הטבה של "קרן רווחה" בשונה ממגזרים אחרים במשק, אין לגמלאי יחידת הסמך זכאות להטבה זו.

מכאן, שאין כל עילה חוקית להחיל על גמלאי המבקש את ההטבה הנוגעת לקרן רווחה, המעוגנת בהסכם המסגרת ובהסכמים קיבוציים נוספים שנחתמו עם ארגוני עובדים אחרים, בהיעדר הסכם קיבוצי מיוחד המעגן את זכותם להטבה זו.

שישית, לא מצאנו שאמירותיו של יו"ר ועדת הכספים – מר משה גפני, מסייעות למבקש (להלן: מר גפני). אמנם מר גפני שאל מדוע גמלאי משרד מבקר המדינה לא מקבלים ההטבה של "קרן רווחה", אולם לאחר שהוסבר לו שהסיבה לכך נובעת מכך שהסכם המסגרת אינו חל עליהם משום ששכרם נקבע על ידי מבקר המדינה עצמו, הוא לא המשיך לדון בעניין זה.
כמו כן, מהעדויות עולה כי גמלאי משרד מבקר המדינה קיבלו בסופו של יום את ההטבה של "קרן רווחה" רק לאחר שנחתם עימם הסכם קיבוצי מיוחד המעגן את זכותם להטבה זו. עובדה זו מצביעה על כך שההטבה של "קרן רווחה" היא זכות חוזית ולא זכות מכוח חוק.

כללו של דבר: שוכנענו כי גמלאי יחידת הסמך לא הופלו לרעה אל מול הגמלאים האחרים שזכו להטבה של "קרן רווחה"; כי אין מקור חוקי להחיל על גמלאי יחידת הסמך את ההטבה של "קרן רווחה" שנקבעה בהסכם המסגרת שאינו חל עליהם; כי ההטבה של "קרן רווחה" ניתנה במסגרת הסדר כולל שהביא בחשבון הן את עלויות התוספות לגמלה והן את עלות הטבה זו; כי מגזרים נוספים שקיבלו את ההטבה של "קרן רווחה" לאחר התיקון לחוק היו זכאים לתוספות לגמלה שעוגנו בהסכם המסגרת ולכן קבלת ההטבה לא "חרגה" מעלות הכוללת של הסכם המסגרת; כי ההטבה של "קרן רווחה" היא זכות חוזית המעוגנת בהסכמים קיבוציים מיוחדים ולכן היא חלה רק על הגמלאים החברים בארגונים הקיבוציים החתומים על אותם הסכמים.

בנסיבות אלה, אנו סבורים שגמלאי יחידת הסמך אינם זכאים להטבה של "קרן רווחה".

גמלאי שירות המדינה
כאמור, אנו סבורים שגם גמלאים אלה אינם זכאים להטבה של "קרן רווחה", מהנימוקים הבאים:

האחד, בהסכם 2010 לא נכללה ההטבה של "קרן רווחה".

ביום 7.7.2010, בעקבות התיקון לחוק, נחתם הסכם 2010 בין המבקש למשיבה שהסדיר את עניינם של גמלאי שירות המדינה ועיגן את הסכמות הצדדים בנוגע לתוספות ולהטבות להם זכאים גמלאים אלה. עיון בהסכם 2010 מעלה כי לא נכללה בו הטבה של "קרן רווחה" אלא נכללו בו הטבות אחרות.
לפיכך, משהמבקש חתם על הסכם קיבוצי עם המשיבה בנוגע לגמלאי שירות המדינה מבלי שעוגנה בו ההטבה של "קרן רווחה", אין לגמלאים אלה זכאות להטבה זו מכוח הסכם 2010.

השני, בהסכם 2010 הוסכם במפורש שההטבות והסיכומים שעוגנו בו ממצים את כל הזכויות להם זכאים הגמלאים בעקבות התיקון לחוק. לפיכך, משלא נכללה בו ההטבה של קרן רווחה, אין לגמלאי שירות המדינה עליהם חל ההסכם זכאות להטבה זו, ונסביר.
סעיף 18 להסכם 2010 עוסק ב"מיצוי תביעות".

בסעיף 18ב' הוסכם כי "הסכם זה ממצה את מלוא 'מסגרת עלות התוספות' כהגדרתה בהסכם הקיבוצי (מסגרת) שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית לבין המדינה ומעסיקים אחרים ביום 17.4.2008" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

עיון בהסכם המסגרת מעלה כי המונח "מסגרת עלות התוספות" הוגדר, בזו הלשון: "מסגרת עלות תוספות השכר וההטבות הכספיות (להלן – מסגרת עלות התוספות)" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
כלומר, "מסגרת עלות התוספות" כוללת הן את שיעור התוספות לקצבה והן את ההטבות הנוספות שהוענקו בהסכם המסגרת , ובכללן קרן רווחה.

לפיכך, משהמונח "מסגרת עלות התוספות" כולל גם את ההטבה שעניינה "קרן רווחה", הרי שהסכמות המבקש והמשיבה כפי שעוגנו בהסכם 2010 ממצות את כל התוספות וההטבות להם זכאים גמלאי המבקש שהועסקו בשירות המדינה בעקבות תיקון חוק הגמלאות.

השלישי, אין מחלוקת שבמהלך המשא ומתן לקראת החתימה על הסכם 2010 ידע המבקש על התשלומים וההטבות שנכללו בהסכם המסגרת, כפי שעולה במפורש מסעיף 18ב' להסכם 2010. לפיכך העובדה שההטבה של קרן רווחה לא עוגנה במסגרת הסכם 2010 מצביעה על כך שהמבקש ויתר במודע על הדרישה לקבלת הסדר של קרן רווחה, כפי שניתן לגמלאי שירות המדינה החברים בארגוני עובדים אחרים עליהם חל הסכם המסגרת.

בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שגב' אביגדול העידה שהנושא של קרן הרווחה לא עלה במסגרת המשא ומתן על הסכם 2010. עם זאת, בהמשך עדותה הודתה גב' אביגדול שהיא לא ניהלה את המשא ומתן ע ל הסכם 2010 אלא פרופסור דורון חבצלת – יו"ר ארגון גמלאי המבקש שאינם עובדי יחידת הסמך (להלן: פרופסור חבצלת). לפיכך, עדותה של גב' איבגדול היא בגדר "עדות מפי השמועה" שמשקלה אפסי, אם בכלל.

לכך יש להוסיף כי המבקש לא הביא למתן עדות את פרופסור חבצלת על מנת לשפוך אור על הדרישות שהועלו על ידיו במהלך המשא ומתן לחתימה על הסכם 2010. הימנעות המבקש מלהעיד את פרופסור חבצלת מחזקת את גרסת המשיבה שלפיה המבקש לא עמד במסגרת המשא ומתן על הסכם 2010 על ההטבה של "קרן רווחה" למרות שתוכנו של הסכם המסגרת היה ידוע לו באותו מועד.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי המבקש לא העלה במסגרת המשא ומתן על הסכם 2010 דרישה להטבה של "קרן רווחה", והעדיף להתמקד בקבלת הטבות אחרות משיקוליו. אי לכך, לא קמה לגמלאי שירות המדינה החברים במבקש זכאות להטבה של "קרן רווחה".

הרביעי, לא מצאנו כי גמלאי שירות המדינה החברים במבקש הופלו לרעה בהשוואה לגמלאי שירות המדינה החברים בהסתדרות או בארגון עובדים אחר.
כאמור, על כל אחד מגמלאי שירות המדינה חל הסכם קיבוצי אחר המעגן את התשלומים וההטבות להם הוא זכאי בעקבות התיקון לחוק. על גמלאי שירות המדינה החברים בהסתדרות חלות הוראות הסכם המסגרת ואילו על גמלאי שירות המדינה החברים במבקש חלות הוראות הסכם 2010. מדובר במגזרים שונים, בעלי צרכים אחרים, המיוצגים על ידי ארגוני עובדים שונים, ולכן העובדה שההסכמים הקיבוציים שלהם אינם כוללים את אותם התשלומים וההטבות אינה מצביעה על הפליה.

בהקשר זה נציין כי לא נטען (ובוודאי שלא הוכח) שישנה "הוראת הצמדה" שעוגנה בהחלטת ממשלה או בהסכם קיבוצי החל על גמלאי המבקש הקובעת הצמדה של שכרם ותנאי העסקתם לגמלאי שירות המדינה האחרים. לפיכך, לא קמה לגמלאי שירות המדינה החברים במבקש זכאות לתנאים ולהטבות שהוענקו לגמלאי שירות המדינה החברים בהסתדרות או בארגוני עובדים אחרים .

מן המקובץ עולה כי ההטבה של "קרן רווחה" לא עוגנה במסגרת הסכם 2010 שעיגן את התשלומים וההטבות להם זכאים גמלאי שירות המדינה החברים במבקש בגין התיקון לחוק; כי הסכם 2010 כולל התחייבות של המבקש שההסכמות המפורטות בו ממצות את כל התשלומים וההטבות להם זכאים הגמלאים החברים בו בעקבות התיקון לחוק; כי לא קיימת הפליה של גמלאי המבקש לעומת גמלאי שירות המדינה החברים בהסתדרות או בארגוני עובדים אחרים.

בנסיבות אלה, גמלאי המבקש שעבדו בשירות המדינה אינם זכאים להטבה של "קרן רווחה" שעוגנה בהסכם המסגרת ובהסכמים קיבוציים אחרים.

לסיכום: ההטבה של "קרן רווחה" היא זכות חוזית המעוגנת בהסכמים קיבוציים מיוחדים שנחתמו בין מעסיקים שונים להסתדרות.
גמלאי יחידת הסמך אינם זכאים להטבה זו מכיוון שלא עלה בידי המבקש להוכיח שהם מופלים לרעה ביחס לגמלאים אחרים. שוכנענו, שיש הבדלים בין קבוצות הגמלאים השונות המתבטאים במערך ההסכמים השונים החלים עליהם בהתאם לצרכים של כל מגזר ומגזר. לפיכך, אי מתן ההטבה של "קרן רווחה" לגמלאי יחידת הסמך אינה מהווה הפליה.
כמו כן, המבקש לא הצביע על מקור חוקי המחייב את המשיבה להעניק לגמלאים החברים בו את ההטבה של "קרן רווחה", המוענקת רק לאותם גמלאים שחברים בארגוני עובדים שהם צד להסכם המסגרת או להסכמים קיבוציים מיוחדים הכוללים הטבה זו.
זאת ועוד. אף גמלאי שירות המדינה החברים במבקש אינם מופלים ביחס לגמלאי שירות המדינה האחרים. בהסכם 2010 לא נקבעה ההטבה של "קרן רווחה", על אף שהוראות הסכם המסגרת היה ידוע לצדדים במועד החתימה . ל פיכך, בהתאם לסעיף מיצוי התביעות שבהסכם 2010 , אין לגמלאי שירות המדינה זכאות להטבה זו.
בנסיבות אלה, אנו סבורים שיש להורות על דחיית התביעה.

סוף דבר
התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' אב התשע"ט, (4 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חוה טרטקובסקי-שמשי
נציגת ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)