הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ק 47632-04-17

07 מאי 2017

לפני: כב' השופטת אביטל רימון-קפלן
נציג ציבור (עובדים) מר: דב אייזיק
נציג ציבור (מעסיקים) מר: יהודה מילוא

המבקשת:
הסתדרות העובדים הכללית החדשה -
מרחב גליל מערבי
ע"י ב"כ: עו"ד ורד ויץ ועו"ד ראויה שאהין

-
המשיבים:

  1. האגודה למען הקשיש – עכו (הקדש)
  2. מוריס בן שושן - י ו"ר חבר הנאמנים

של המשיבה
שניהם ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בר עוז

החלטה

לפנינו בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים (להלן - הבקשה לסעדים זמניים) כנגד המשיבים, עד להכרעה בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישה המבקשת כנגד המשיבים (להלן - הבקשה העיקרית) בעניין טענות המבקשת להתנכלות המשיבים להתארגנות הראשונית של עובדי המשיבה 1 (להלן – המשיבה).

עיקרם של הסעדים נשוא הבקשה לסעדים זמניים שבנדון:
א. פיטוריו של מר סמי אוזן-אב הבית, מיום 19/4/17;

ב. הכוונה הנטענת והמוכחשת לפגוע בתנאי עבודתה של הגב' מעיין סלומון-מנהלת מרכז היום;

ג. אי ניהול משא ומתן בין הצדדים.

כאמור עניינה של הבקשה העיקרית שבנדון, בטענות המבקשת, המוכחשות על ידי המשיבים, לפיהן מאז הודעת המבקשת למשיבים על התארגנות עובדי המשיבה במסגרת ההסתדרות בחודש ינואר ש"ז , מתנכלים המשיבים באופן עקבי ומתמשך לעובדים שמזוהים עם ההתארגנות בדרך של איומים בפיטורים ופיטורים בפועל, פגיעה בתנאי שכרם ו/או העסקתם, ניסיונות לשכנעם לבטל את הצטרפותם להסתדרות, ועוד כמפורט באריכות ובפירוט בבקשה העיקרית, והכל, כך לטענת ההסתדרות, תוך הימנעות מקיום משא ומתן עם המבקשת לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי במשיבה.
רקע כללי והשתלשלות העניינים:
כעולה לכאורה מן הבקשה לסעדים זמניים, התשובה לה, וההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים, אלו הן העובדות הלכאוריות והשתלשלות העניינים שהובילה לבקשה לסעדים זמניים שבנדון:

1. המבקשת (להלן תיקרא - ההסתדרות) היא ארגון עובדים כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים).

2. המשיבה, הינה אגודה שהוקמה כהקדש בהתאם לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה, ובמסגרת תפקידיה היא מפעילה מרכז יום לקשישים בעכו, לרבות קשישים בעלי צרכים מיוחדים המוגדרים כזקנים תשושים וזקנים תשושי נפש (להלן- מרכז היום). המשיבה הוכרה ע"י משרד הרווחה ועל ידי המוסד לביטוח לאומי כספק שירותי סיעוד על פי חוק סיעוד, והיא מתוקצבת על ידם, וכפופה לכללים המקובלים בענף זה.

3. המשיבה מתנהלת באמצעות חבר נאמנים בן 14 אנשים שמונו לשם כך (להלן- חבר הנאמנים). יו"ר חבר הנאמנים הוא מר מוריס בן שושן – המשיב 2 (להלן- המשיב), שאף מנהל בפועל מזה כ-25 שנים את המשיבה.
לציין, כי המשיב הוא בן 94, ואין חולק כי הוא מגיע מדי יום למשרדי המשיבה למשך כשעתיים עד שלוש, במהלכם הוא מעורב בניהול השוטף של עובדי המשיבה ושל מרכז היום.

4. המשיבה מעסיקה 16 עובדים במשרות חלקיות, המועסקים בחוזים אישיים, ובין היתר את מר סמי אוזן (איש אחזקה ואב בית) ואת הגב' מעיין סולומון (מנהלת ועוסדת סוציאלית של מרכז היום) .

5. ביום 11/1/17 הצטרפו עובדי המשיבה כחברים להסתדרות, ובאותו יום נשלחה הודעת ההסתדרות למשיבה, למשיב ולחבר הנאמנים, לפיה נמסר כי מעל לשליש מעובדי המשיבה בחרו להצטרף להסתדרות וכי ההסתדרות הינה החל מאותו יום ארגון העובדים היציג במשיבה. עוד צוין כי מונו שלוש חברות ועד פעולה: הגב' סימונה לוי, מנהלת החשבונות במשיבה (יו"ר ועד הפעולה); גב' טלי טייב, מזכירה במרכז היום; וגב' עדנה בנגוזי, מטפלת בקשישים.
כמו כן, התבקשה המשיבה לתאם פגישה עם נציגות העובדים לצורך הדברות ומשא ומתן במטרה להגיע להסכמות להסדרת תנאי העסקתם וביטחונם התעסוקתי והכלכלי של העובדים בהסכם קיבוצי.
לטענת ההסתדרות, הרקע להתארגנות העובדים נבע בין היתר, מהיעדר ביטחון תעסוקתי, פיטורי עובדים ללא שימוע כדין, יחס משפיל מצד המשיב, והעדר תנאי שכר ועבודה הוגנים, בהינתן כי רוב העובדים כולל עובדים ותיקים מקבלים השלמת שכר מינימום, ולא קיבלו העלאת שכר במשך שנים.

6. ביום 20/2/17 הוגשה לבית דין זה בקשת הצד הראשונה מטעם המבקשת בצירוף בקשות למתן סעדים ארעיים ו זמניים (תיקים ס"ק 43415-02-17 ו- 43444-02-17), אשר נדונו לפני מותב בראשות כב' השופט אסף הראל (להלן ביחד – הבקשה הראשונה), במסגרתן נטען לפגיעה כאמור מצד המשיבים בהתארגנות הראשונית של העובדים במשיבה.

7. בדיון שהתקיים ביום 26/2/17 בבקשות לסעדים זמניים שבמסגרת הבקשה הראשונה, הגיעו הצדדים, לאחר דיון ממושך במעמד הצדדים ובהמלצת בית הדין, להסכמות בבקשה הראשונה, כדלקמן:
"בהמלצת ביה"ד, הגענו להסכמות כמפורט להלן:
א. המשיבה 1 מכירה בהסתדרות החדשה כארגונם היציג של העובדים במשיבה 1 ובוועד הפעולה שמינתה.
ב. המשיבה 1 מתחייבת לנהל מו"מ עם ההסתדרות החדשה, בהתאם לסעיף 33 ח1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 ( להלן - המו"מ). בעניין זה:

  1. עד יום 1.3.17 בשעה 12:00 תמסור ההסתדרות למשיבה 1, והמשיבה 1 תמסור להסתדרות, הודעה בכתב שבה יפרט כל אחד מהצדדים מי יהיו נציגיו לצורך המו"מ. ההודעה שתמסור המשיבה 1 להסתדרות תשלח לעו"ד אנה מן, פקס: 04-XXXX779, טלפון: 050-XXXX405. ההודעה שתמסור ההסתדרות למשיבה 1 תמסר לידי מוריס בן שושן, פקס: 04-XXXX240; טלפון: 04-XXXX736. בהודעתה של המשיבה 1 תציין המשיבה 1 חמישה מועדים המתאימים מבחינתה, בחודש 3/17, לקיומן של פגישות לצורך המו"מ.
  2. הצדדים ינהלו מו"מ בנפש חפצה ובתום לב.

ג. המשיבים מתחייבים שלא לפגוע במי מעובדי המשיבה 1 בשל חברותם בארגון עובדים; בשל חברותם בוועד עובדים; בשל מעורבותם בהתארגנות ראשונית; או בשל ניהול מו"מ קיבוצי. אין בהסכמה זו כדי לגרוע מטענות מי מהצדדים בנוגע לשאלה האם בפועל פגעו מי מהמשיבים בעובדי המשיבה 1 כאמור לעיל.
ד. נרשמת בזאת הצהרת המשיבה 1 כי פיטוריה של הגב' ענבל תמם, שפוטרה במכתב מיום 8.2.17, בטלים וכאילו לא נעשו מעולם. בתום חופשת המחלה בה מצויה כעת הגב' תמם, תשוב הגב' תמם לעבודתה במשיבה 1 באותו תפקיד ובאותם תנאי העסקה שבהם הועסקה עד ליום 8.2.17. נרשמת הצהרת המשיבה 1 כי הפיטורים בוטלו מעיקרם מיוזמתה ביום 20.2.17. למען הסר ספק, אין חולק כי הגב' תמם זכאית לשכר בגין יום 12.2.17.
ה. בעניין ביצוע מיקור חוץ ע"י המשיבה 1 של פעילות הנהלת החשבונות המבוצעת כיום ע"י מי מעובדי המשיבה 1:

  1. המשיבה 1 לא תוציא את פעילות הנהלת החשבונות ( שאיננה הנפקת תלושי שכר), למיקור חוץ וזאת למשך תקופה של 9 חודשים מהיום, או מועד חתימת הסכם קיבוצי בין המשיבה 1 להסתדרות, המוקדם מביניהם.
  2. המשיבה 1 לא תבצע כל פעולה פורמאלית, לרבות לא דיון בישיבת חבר המנהלים שלה ולא קבלת הצעות מחיר בעניין זה, שעניינה ביצוע מיקור חוץ של פעילות הנהלת החשבונות ( שאיננה הנפקת תלושי שכר), המתבצעת אצלה, זאת למשך תקופה של 9 חודשים מהיום, או מועד חתימת הסכם קיבוצי בין המשיבה 1 להסתדרות, המוקדם מביניהם.
  3. המשיבה 1 לא תפגע בסמכויותיה של סימונה לוי כמנהלת חשבונות או בתנאי העסקתה. סימונה לוי מתחייבת להמשיך לבצע את תפקידה ולקבל את מרותם של האחראים עליה במשיבה 1.
  4. אין בהסכמה זו כדי להוות הסכמה של ההסתדרות לביצוע מיקור חוץ, ככל שהמשיבה תחליט על כך בעתיד.

ו. הסכמות אלו ניתנות תוך שכל צד שומר על טענותיו, לרבות טענות המתייחסות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן הודעת היציגות שנתנה ההסתדרות ב-11.1.17 אשר הועלו בבקשת הצד ובתשובת המשיבים ולא תיטען טענת מניעות להעלותן ע"י מי מהצדדים. לאור זאת, ההליך העיקרי יימחק.
ז. מבקשים ליתן תוקף של פסק דין להסכמה זו, ללא צו להוצאות".

8. בהתאם למבוקש על ידי הצדדים, ניתן להסכמות כאמור תוקף של פסק דין על ידי המותב בראשות כב' השופט הראל, וזאת ללא צו להוצאות (להלן – פסק הדין לפשרה).

9. ביום 5/4/17 הוגשה לכב' השופט הראל בקשת המבקשת לביזיון בית משפט (להלן – בקשת הביזיון), כנגד המשיבים וכנגד מר אברהם אפרימי- חבר הוועד המנהל במשיבה, במסגרתה טענה הסתדרות (המבקשת בבקשת הביזיון) כי המשיבים לבקשת הביזיון מפרים את פסק הדין לפשרה, וכי מיום מתן פסק הדין לפשרה נמשכת ההתנכלות האסורה על פי חוק מטעם המשיבים כלפי העובדים המזוהים עם ההתארגנות, נמשכות ההתעמרויות בעובדים ונמשכים האיומים לפטר עובדים או לפגוע בתנאי שכרם ו/או העסקתם. בקצירת האומר יאמר, כי לטענת המבקשת באותה בקשה, המשיבים מסרבים לנהל מו"מ ענייני לקראת חתימה על הסכם קיבוצי; המשיב מתנכל למנהלת המרכז, הגב' מעין סולומון, עת הורה להוריד לה ימי חופש בגין ימי לימודים באוניברסיטה, בניגוד לתנאי העסקתה ובניגוד להחלטת ישיבת ההנהלה מיום 26/1/17; המשיב סירב לחתום על המחאה עבור דמי חבר להסתדרות; המשיב סירב לחתום על תשלום המשכורות העובדים ואלו שולמו באיחור של יום; המשיב ביקש שלא לתת לעובדים את המתנה לחג הפסח כנהוג כל שנה; המשיב מתבטא נגד ההסתדרות ופעילות ההתארגנות בצורה בוטה, גסה וחסרת רסן וממשיך לאיים בפיטורים וסגירת המקום, המשיב ומר אפרימי אמרו לעובדים שונים כי לאחר ההסכם הקיבוצי יפוטרו ויוחלפו כל העובדים; המשיב איים על הגב' סולומון כי יעיף אותה מהעבודה בשל הופעתה בבית הדין וכי ישעה אותה מהעבודה משום שהיא שהקימה את הוועד ב"מחתרת"; המשיב מנסה לשכנע עובדים לבטל את הצטרפותם להסתדרות, ועוד.

אי לכך עתרה המבקשת במסגרת הבקשה לביזיון למתן צו אשר יכוף על המשיבים לאותה בקשה, בקנס משמעותי ויעיל ו/או במאסר את קיומו של פסק הדין לפשרה.

לבקשה לביזיון צורפו תצהיריהם של הגב' סימונה לוי, של מר סמי אוזן ושל הגב' אנה מן – מזכירת האיגוד המקצועי.

10. בהחלטה מאותו יום, הורה כב' השופט הראל , כי דיון בבקשה לביזיון יתקיים ביום 26/4/17. עוד נקבע כי על המבקשת להמציא למשיבים עותק מהבקשה עד יום 9/4/17, וכי על המשיבים להגיש תשובה בכתב עד יום 20/4/17.
ביום 6/4/17 ביקשה המבקשת לצרף לבקשה גם את תצהירה של הגב' סולומון ששהתה עד לאותו מועד באבל על מות אמה.

11. ביום 19/4/17 הוגשה תשובת המשיבים לבקשה לביזיון במסגרתה טענו המשיבים כי הדרך הדיונית שבה בחרה המבקשת אינה הדרך הראויה לפעול, בפרט כך שעה שקיימות דרכים דיוניות חלופיות לקבלת הסעד הנטען והמוכחש.
לגופם של דברים, טענו המשיבים כי אין כל יסוד לטענות המועלות כלפיהם בדבר הפרה כביכול של פסק הדין לפשרה, אלא מדובר בניסיון מצד ההסתדרות להלך אימים על המשיבים במטרה לכפות עליהם תנאים בלתי מתקבלים על הדעת במסגרת המו"מ בין הצדדים לחתימת הסכם קיבוצי; כי ההסתדרות לא פירטה מהם דרישות העובדים במסגרת ההסכם הקיבוצי; כי מאז ההתאגדות, העובדים אינם מקיימים את הוראות הממונים עליהם, ומתייחסים בצורה מחפירה וחסרת כבוד כלפי המשיב; כי המשיבים לא פגעו כלל באיש מעובדי המשיבה, לא פיטרו אף אחד ולא הפרו את פסק הדין לפשרה, אלא ההיפך הוא הנכון - ההסתדרות וועד הפעולה הם שנוהגים ביהירות ובהתנשאות, מעכירים את יחסי העבודה במקום ומבקשים ל"שנות סדרי בראשית", לנהל את המשיבה בפועל תוך סירוב להישמע להוראות הממונים.

12. ביום 24/4/17 הוגשה בקשת ההסתדרות לצירוף תצהירו המשלים של מר סמי אוזן המפרט את נסיבות פיטוריו מיום 20/4/17 שנועדו להיכנס לתוקפם ביום 1/5/17.
כב' השופט הראל נעתר לבקשה ואף הורה כי המשיבים יהיו רשאים להגיש תצהיר תשובה משלים מטעמם בהתייחס לתצהירו זה של מר אוזן, אך תצהיר כאמור לא הוגש על ידי המשיבים.

13. ביום 26/4/17 התקיים דיון ראשוני במעמד הצדדים בבקשה לביזיון לפני כב' השופט הראל, וחרף דיון ממושך וניסיונות בית הדין להביא את הצדדים לכלל הסכמה לא הסתייע הדבר.
זאת ועוד, כעולה מפרוטוקול הדיון המליץ כב' השופט הראל להסתדרות למחוק את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, תוך שתישמר להסתדרות האפשרות לנקוט בהליכים מתאימים אחרים, אך ההסתדרות עמדה על דיון בבקשה לביזיון.

14. אי לכך הורה כב' השופט הראל כי הדיון בבקשה לביזיון יתקיים ביום 3/5/17 בשעה 10:00; כי הצדדים יסכמו טענותיהם בע"פ בדיון עצמו; וכי יותרו חקירות עדים קצרות.

15. ביום 27/4/17 הגישה כאמור ההסתדרות, לפני אב"ד מותב זה, את הבקשה העיקרית והבקשה לסעדים זמניים שבנדון, שעיקרן, הטענות שהועלו כבר במסגרת הבקשה לביזיון, בדבר סירובה של המשיבה לנהל משא ומתן ענייני ובדבר התנכלות מתמשכת מצד המשיבים לעובדים המזוהים עם ההתארגנות, כפי שפורט באריכות רבה ובפירוט רב בבקשה העיקרית.

16. בהחלטת אב"ד מותב זה מאותו יום, נקבע כי הבקשה לסעדים זמניים תידון במעמד הצדדים ביום 4/5/17 בצהריים, וניתנה ארכה למשיבים להגיש תצהיר/י תשובה מטעמם עד ליום 4/5/17 בבוקר. כמו כן ניתן צו ארעי לפיו עד לדיון במעמד הצדדים, ובכפוף להכרעה בו – פיטוריו של מר אוזן לא ייכנסו לתוקף.

17. ביום 30/4/17 הוגשה לכב' השופט הראל בקשת המבקשת למחוק את הבקשה לביזיון, תוך ציון כי החליטה לשעות להמלצת בית הדין, ועל כן, ותוך שמירה על זכותה לנקוט בהליכים אחרים, היא מבקשת למחוק את הבקשה לביזיון ללא צו להוצאות.

18. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים שהתנגדו למבוקש ועמדו על קיומו של הדיון בבקשה לביזיון עד תום. המשיבים אף טענו לחוסר תום לב מצד ההסתדרות שהעלימה את דבר קיומם של ההליכים שבנדון מעיניו של כב' השופט הראל.

19. בהחלטתו מיום 1/5/17 קיבל כב' השופט הראל את בקשת ההסתדרות למחיקת הבקשה לביזיון, בציינו כי ההסתדרות היא שיזמה את הגשת הבקשה לפי הפקודה, וככזו רשאית היא לבקש למחקה, בפרט כך שעה שטרם נחקרו המצהירים בבקשה ובירורה מצוי בשלבים המקדמיים. עוד צוין כי לא ברורה עמדת המשיבים שעמדו על בירור הבקשה לביזיון עד תומה, בהינתן כי בתשובתם לבקשה לביזיון, טענו שלא היה מקום להגישה, הואיל ולהסתדרות עומדות דרכים אחרות לברר את טענותיה, ועולה מן התשובה שההסתדרות אכן הגישה הליך משפטי חדש של סכסוך קיבוצי, היינו היא פועלת לבירור טענותיה שלא במסגרת בקשתה לביזיון.
אשר לסוגית ההוצאות נקבע כי מאחר ובקשת ההסתדרות לפי הפקודה הוגשה כחלק מההליך באותו תיק, שהוא הליך של סכסוך קיבוצי וכמקובל בהליכים של סכסוך קיבוצי, ישא כל צד בהוצאותיו בקשר לבקשה לביזיון.

20. ובחזרה לבקשה נשוא דיוננו.
כאמור, במסגרת הבקשה העיקרית שבנדון חזרה ההסתדרות על טענותיה לפיהן המשיבה נמנעת מקיום משא ומתן עם המבקשת לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי במשיבה, וכי מאז הודעת המבקשת למשיבים על התארגנות עובדי המשיבה במסגרת ההסתדרות, מתנכלים המשיבים באופן עקבי ומתמשך לעובדים שמזוהים עם ההתארגנות בדרך של איומים בפיטורים ופיטורים בפועל, פגיעה בתנאי שכרם ו/או העסקתם, ניסיונות לשכנעם לבטל את הצטרפותם להסתדרות, ועוד כמפורט באריכות ובפירוט רב בבקשה העיקרית.
לבקשה העיקרית צורפה הבקשה לסעדים זמניים נשוא החלטה זו, במסגרתה כאמור עתרה ההסתדרות למתן סעדים זמניים עד להכרעה בבקשה העיקרית, וזאת בקשר עם מניעת פיטוריו של מר סמי אוזן-אב הבית, מיום 19/4/17; מניעת הכוונה לפגוע בתנאי עבודתה של הגב' מעיין סלומון-מנהלת מרכז היום; ואי ניהול משא ומתן בין הצדדים לכריתתו של הסכם קיבוצי.

21. בהתאם להחלטת אב"ד המותב מיום 27/4/17, הגישו המשיבים את תשובתם לבקשה לסעדים זמניים שנתמכה בתצהירו של המשיב, במסגרתה הפנו המשיבים להליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים כאמור, ולתשובות המשיבים במסגרתם.
כמו כן, בתגובתם העלו המשיבים טענות מקדמיות, המצדיקות לטענתם את סילוקה של הבקשה לסעדים זמניים, על הסף.
לגופם של דברים, חזרו המשיבים על טענותיהם בתגובתם לבקשה לביזיון ולפיהן הכחישו את טענות ההסתדרות להתנכלות כלפי העובדים, וטענו כי לא פגעו כלל באיש מעובדי המשיבה; כי מאז ההתאגדות העובדים אינם מקיימים את הוראות הממונים עליהם ומתייחסים בצורה מחפירה וחסרת כבוד למשיב; כי ההסתדרות וועד הפעולה הם שנוהגים ביהירות ובהתנשאות, מעכירים את יחסי העבודה במקום ומבקשים ל"שנות סדרי בראשית", לנהל את המשיבה בפועל תוך סירוב להישמע להוראות הממונים.

22. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 4/5/17 בבקשה לסעדים זמניים, נחקרו בחקירה נגדית קצרה על תצהיריהם מר אוזן, הגב' לוי, הגב' סולומון והגב' מן מטעם ההסתדרות, והמשיב, מר בן שושן מטעם המשיבים.
לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם לפנינו בעל פה, ונקבע כי החלטתנו תשלח לצדדים. עוד נקבע כי עד ובכפוף להחלטתנו, הצו הארעי מיום 27/4/17 בעניינו של מר אוזן - יעמוד בעינו.

דיון והכרעה:
23. בטרם נדרש למחלוקות שנותרו בין הצדדים, ראוי להקדים ולומר כי בכל הנוגע למחלוקת בעניין המשך ניהול המו"מ בין הצדדים, נענו שני הצדדים, תוך כדי סיכומיהם בעל פה לפנינו, להמלצת בית הדין שהועלתה בעקבות הצעתם שלהם עצמם, כי המשך ניהול המו"מ שביניהם, יתנהל בפני המ מונה האזורית על יחסי עבודה.

24. משכך, ולנוכח החשיבות הרבה שאנו מייחסים לכל מהלך מוסכם בתקופה רגישה זו של ההתארגנות הראשונית, ולטובת האפשרות "להרגיע את הרוחות" ולקדם את המשא ומתן בין הצדדים באמצעות צד שלישי, אנו מורים בזאת, מכח הסכמת הצדדים, כי בתוך 7 ימים מהיום יפנו באי כח הצדדים במכתב משותף אל הממונה האזורית על יחסי עבודה במחוז הצפון (להלן – הממונה), בבקשה לתאם מועדים לקיום משא ומתן לקראת חתימת הסכם קיבוצי באמצעותה.
על שני הצדדים, לשתף פעולה עם הממונה בניהול המשא ומתן כאמור, ולפעול במסגרתו בתום לב ובנפש חפצה.

25. עד כאן ביחס למוסכם בין הצדדים, ומכאן נפנה להלן לדון בעניינו של מר אוזן.

הבקשה בעניינו של מר אוזן
26. מר סמי אוזן התקבל לעבודה במשיבה ביום 16/11/16 לתפקיד אב בית בהיקף של 10 שעות שבועיות, אשר נפרסו על פני 3 ימים בשבוע.
משהתברר כי מר אוזן עוסק גם בתקליטנות והוא בעל רישיון נהיגה לרכב מעל 15 טון, הוטלו עליו משימות נוספות על ידי המשיב, ובכלל זה לשמש כתקליטן באירועים למען הקשישים שארגנה המשיבה, החלפת נהג הסעות לקשישים בזמן היעדרו של הנהג ומטלות נוספות הכרוכות במעבר המשיבה למבנה חדש.
בהתאם לכך אושר למר אוזן לעבוד בשעות נוספות מעבר ל-10 השעות השבועיות בהתאם לצרכי המשיבה ( ראה מכתבו של המשיב מיום 2/2/17 - נספח מב/32 לבקשה העיקרית), כדלקמן:
"הריני לאשר שעות עבודה נוספות לאב הבית בתקופת המעבר למבנה המשופץ ( מתאריך, מחודש) ינואר ועד הודעה חדשה, לפי הצורך"

27. אין חולק כי בשלב זה היתה שביעות רצון מעבודתו של מר אוזן, וכי במהלך החודשים ינואר עד מרץ 2017, הועסק מר אוזן בהיקף של 109 שעות חודשיות לחודש ינואר; 79 שעות חודשיות לחודש פברואר; ו-105 שעות חודשיות לחודש מרץ ( ראה עדות מר אוזן: בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון ש': 7-14).

28. מר אוזן הוא אחד העובדים שהצטרף כחבר להסתדרות, וכפי שנזכר כבר בבקשה לביזיון ובתצהיר המשלים היה אחד העובדים שכלפיו השמיע המשיב איומים בדבר אפשרות פיטוריו לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי.
מכל מקום, לטענת ההסתדרות ומר אוזן בתצהירו ( שאף היא נזכרה כבר בבקשה לביזיון ובתצהיר המשלים במסגרתה) לקראת סוף חודש מרץ 2017 הודיע המשיב למר אוזן כי לא יוכל להמשיך להעסיקו בהיקף שעולה על 10 שעות שבועיות, ולדבריהם מר אוזן הבהיר בתגובה כי ב-10 שעות שבועיות יוכל לבצע רק את העבודה שלשמה נשכר כאב בית, ולא את שאר המטלות שהוטלו עליו; עוד נטען כי למחרת התבקש מר אוזן על ידי המשיב להבהיר כמה שעות דרושות לו לשם ביצוע כל המטלות שביצע ולאחר שהבהיר כי מדובר באותו היקף שביצע עד לאותו מועד, הוסכם בינו לבין המשיב שהוא ימשיך לעבוד כפי שעבד עד לאותו מועד, וכך היה.

29. מוסיפים ההסתדרות ומר אוזן כי ביום 18/4/17 נקרא מר אוזן למשרדו של המשיב שהודיע לו חד משמעית כי החליט להפחית את היקף עבודתו ל-10 שעות שבועיות בלבד וכי רק במקרים מיוחדים שיידרש לעבודה נוספת מעבר לתפקידו כאב בית ( כגון הפעלת מוזיקה או החלפת נהג) יקבל תשלום על אותן שעות. לבקשת מר אוזן העלה המשיב את הדברים על הכתב ( ראה מכתבו של המשיב מיום 18/4/17 - נספח מב/33 לבקשה העיקרית), עליו חתם גם מר אוזן, כדלקמן:
"החל מהיום אני נותן הוראה שתעבוד 10 שעות שבועיות. במידה שדורשים ממך לעשות עבודה שלא במסגרת תפקידך תקבל שכר בהתאם ( מוזיקה, החלפת נהג)".
לטענת ההסתדרות ומר אוזן , ביום 19/4/17 נעדר המשיב ממשרדי המשיבה ובאותו יום אף הוגשה תשובת המשיבים לבקשה לביזיון שנתמכה בתצהירו של המשיב מאותו יום. לטענתם, למחרת ביום 20/4/17 נקרא מר אוזן באופן מפתיע למשיב שהודיע לו כי הוא מפוטר. לשאלתו מדוע הוא מפוטר השיב לו המשיב " כי אתה כבר לא בן אדם". לאחר כחצי שעה קיבל מר אוזן את מכתב הפיטורים בחתימתו של המשיב ( נספח מב/34 לבקשה העיקרית), בו נאמר:
"אני מבקש להפסיק עבודתך מיום 1/5/17 הואיל ואין התאמה לא מתאים לנו העסקתך. אנא פנה למנהלת החשבונות לגמר חשבון.
תודה עבור התקופה שעבדת אצלנו ומאחלים לך בהצלחה".

30. ביום 23/4/17 נשלח מכתב ההסתדרות אל המשיב (נספח מב/35 לבקשה העיקרית), ובו הודיעה ההסתדרות כי היא מתנגדת לפיטורים אלו שנעשו לטענתה בקשר עם מעורבותו של מר אוזן בבקשה לביזיון וללא זכות שימוע, ודרשה להודיע לה על ביטול הפיטורים.
יצוין, כי לא נשלחה הודעה מטעם המשיבה על ביטול הפיטורים, כפי שהתבקש.

31. מנגד, במסגרת תשובתם לבקשה לביזיון ותצהירו התומך בה של המשיב מיום 19/4/17, לא התייחסו המשיבים לטענותיו של מר אוזן בדבר פיטוריו. כך גם למרות שכאמור בהחלטת כב' השופט הראל מיום 25/4/17 ניתנה להם האפשרות להגיב על תצהירו המשלים של מר אוזן מיום 24/4/17, הם לא עשו כן.
יחד עם זאת, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 26/4/17 אישר ב"כ המשיבים כי אכן מר אוזן פוטר, וכאשר התבקש על ידי כב' השופט הראל ליתן לכך הסבר השיב:
"כאשר נגמר בניית המבנה החדש, קרא בן שושן לסמי וזה בשיא חוצפתו אומר לו שאם הוא לא יעבוד 20 שעות כפי שעבד קודם, הוא גם לא יעבוד 10 שעות. מר בן שושן אמר לו שהוא התקבל במקור ל-10 שעות, ובעת הצורך יעבוד יותר. סמי סירב לעבוד פחות מ-10 שעות. שמעתי את אדון אוזן. זה לפני חקירה נגדית, כשהוא אומר שהוא אינו יודע מה הרקע. זו הסיבה לפיטורין. אני שומע כעת דבר נוסף חמור, הוא כמעט הכה את מר בן שושן. מר בן שושן אומר שאלמלא סימונה האיש היה מרים עליו ידיים ומכה אותו. לא תהיה פריקת עול של העובדים" (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול הדיון בבקשה לביזיון, ש': 26-31).
לעומת זאת, מר אוזן השיב במעמד אותו דיון:
"לשאלת ביה"ד האם נכונה טענת המשיבים כי פוטרתי מאחר ולא הסכמתי עוד לעבוד בהיקף של 10 שעות אני משיב שזה לא נכון כי חתמתי על מסמך שאני מוכן לעבוד ל-10 שעות. אני מצהיר שאין לי התנגדות לעבוד בהיקף הזה. (ראה: עמ' 12 לפרוטוקול הדיון בבקשה לביזיון, ש': 10-12).
עוד הוסיף מר אוזן במעמד אותו דיון:
"באשר לטענה כי לאחר פיטוריי ניסיתי להרים יד על מר בן שושן, לא היה ולא נברא. הוא דווקא חיבק אותי, ויצאנו החוצה. נכנסתי בחזרה למשרד, הוא נכנס אחרי, היינו ליד הדלת, והוא אמר שהוא מפטר אותי"(ראה: עמ' 15 לפרוטוקול הדיון בבקשה לביזיון, ש': 30-32), ואילו המשיב, מסר במעמד אותו דיון:
"גב' סימונה הוציאה את מר אוזן מהחדר. הוא ניסה להרים עלי יד" (ראה: עמ' 16 לפרוטוקול הדיון בבקשה לביזיון, ש': 3).

32. במסגרת תשובתם לבקשה שבנדון ותצהירו של המשיב שתמך בה, טענו המשיבים כי האישור שניתן למר אוזן בחודש פברואר 2017 ניתן לנוכח המעבר שנדרש למבנה משופץ, וזאת עד להודעה חדשה ובהתאם לצורך. בחודש אפריל ש"ז משלא התעורר עוד צורך, קרא לו מר בן שושן והודיע לו כי עבודתו תחזור למתכונתה הרגילה והמקורית של 10 שעות שבועיות וככל שיהא בכך צורך. או אז לדברי המשיבים, החל מר אוזן להרים את קולו "בצורה בריונית", ואמר למשיב כי הוא מסרב לחזור לעבוד 10 שעות בלבד, וכי במידה ויידרש לעבוד 10 שעות בלבד, הרי שהוא אינו מסכים והוא לא יעבוד כלל. בתשובה לכך אמר לו המשיב שאם כך, משמעות הדבר היא שהוא מתפטר מן העבודה, שכן אין בכוונתו לעבוד כלל ואו אז לדבריהם, החל מר אוזן "בהתנהגות חמומת מח ועבריינית להרים ידיו על מר בן שושן ולנסות לפגוע בגופו ולתקוף אותו. מר בן שושן נבהל מהתנהגותו העבריינית, פתח את דלת החדר, ואלמלא התערבותה של הגב' סימונה לוי, מנהלת החשבונות, הרי שמר בן שושן היה "זוכה" למכותיו".
לטענת המשיבים בשל דבריו והתנהגותו זו של מר אוזן הודע לו כי הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. לטענתם משעה שאמר מר אוזן כי אין לו כל כוונה לעבוד 10 שעות שבועיות החל מאמצע חודש אפריל, הרי כמוהו כמתפטר ובנסיבות אלו אין צורך בשימוע, שכן מר אוזן השמיע את דבריו והגדיל לעשות בניסיון להפליא את מכותיו על גופו של המשיב.

33. לטענת ההסתדרות בקצירת האומר, על פי ההלכה הפסוקה, עת דנים בהתנכלות לעובדים במסגרת התארגנות ראשונית, די בחשד כי הפגיעה בעובד נעשתה בשל השתייכותו או פעילותו או אפילו תמיכתו למען זכות ההתארגנות על מנת להעביר את נטל ההוכחה למעסיק ומדובר בנטל מוגבר שמוטל על המעסיק מעבר לנטל ההוכחה הרגיל, להראות כי מדובר בהחלטה עניינית שאיננה קשורה להתארגנות; במקרה זה הוכח למעלה מכל ספק שגם פיטוריו של מר אוזן וגם ניסיונות הפגיעה שנעשו בפועל והכוונה הנמשכת לפגוע בתנאי העסקתה של הגב' סולומון, נעשו על רקע התארגנות העובדים ואך בשל תמיכתם של עובדים אלה בצורה פעילה בהתארגנות; מר אוזן חתם על תצהיר שתומך בבקשת ההסתדרות על פי פקודת ביזיון בית משפט וגרסתו בתצהירו וגרסת שאר העדים מטעם ההסתדרות בתצהירים לא הוכחשה בתשובת המשיבים ואך חוזקה בחקירתם הנגדית; כך גם הופרכו לחלוטין בעדויות העדים מטעם ההסתדרות, טענות המשיבים בדבר התנהגות אלימה מצדו של מר אוזן או התפטרות מצדו , מה גם שבכל מקרה טענה של פיטורים וטענה של התפטרות כטענות חליפיות כפי שעלה מטיעוני המשיבים היא טענה שלא תישמע; כך גם לא הופרכה טענת ההסתדרות כי פיטוריו של מר אוזן באו לו בתגובה לחתימתו על תצהיר התמיכה בבקשת המבקשת לפי פקודת הביזיון ואירעו יום לאחר שמר בן שושן חתם על תצהירו התומך בתשובת המשיבים לבקשה לביזיון, זאת שעה שרק ביום 18.4.17 חתם מר בן שושן עם מר אוזן על מסמך לבקשתו של מר בן שושן לפיו יחזור ויעבוד 10 שעות אלא אם יתבקש לעבוד יותר; אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המשיבה חייבת להעסיק איש אחזקה בהתאם להוראות התע"ס לעניין כוח האדם הנדרש; אין גם מחלוקת ולא נטען מצד המשיבים כי עובר להתאגדות לא הייתה כל טענה כלפי מר אוזן בתשובת המשיבים; אין לשעות לטענת המשיבים שלא ניתן להשיב את מר אוזן לעבודתו בשל פגיעה במערך יחסי העבודה, המדובר בטענה בעלמא שאין לה כל תימוכין; המשיבים לא עמדו בנטל המוגבר החל עליהם והוכח והקשר הברור שבין פיטורי מר אוזן לבין התאגדות העובדים; יש לזכור כי האירועים המדוברים אירעו על רקע שורה ארוכה של התנכלויות בהתארגנות שבאו לידי ביטוי באמירות חוזרות ונשנות של המשיב 2 נגד ההתאגדות, נגד ההסתדרות, נגד מי שתומך בהתארגנות, הכל כפי שפורט בבקשה ובנספחיה; כך גם השיב בן שושן עצמו בחקירתו הנגדית בצורה ברורה " מהיום שאתם ( ההסתדרות) התערבתם, יש תוהו ובוהו"; לא יכול להיות יותר ברור כי יחסה של ההנהלה בהובלתו של המשיב 2 להתארגנות היא יחס מתנכל וכי מטרתם של המשיבים היא לסכל את ההתארגנות; לנוכח מאזן הנוחות הנשקל בבקשות מסוג זה, יש להיענות לסעדים הזמניים שהתבקשו.

34. המשיבים מנגד, העלו כאמור שתי טענות מקדמיות לפיהן, מחד - יש להורות על סילוק הבקשה לסעדים זמניים, מן הטעם שההסתדרות נמנעה מלגלות במסגרת בקשתה את כל ההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים ובכלל זה את הבקשה לביזיון בית משפט ואת התנהלותה במסגרתה, ואף הגדילה לעשות עת בחרה לתעתע בשני מותבים ולא טרחה לידע את כב' השופט הראל כי הגישה את בקשתה שבנדון. מאידך – יש להורות על סילוק הבקשה על הסף מן הטעם, שמדובר בסכסוך היחיד בלבוש של סכסוך קיבוצי ואין זו הדרך הנכונה לנהל את הדיון במסגרת הליך קיבוצי.

לגופם של דברים, נטען על ידי המשיבים בקצירת האומר כי הגם שהמשיבה אינה שבעת רצון מאותה התארגנות של העובדים, כפי שכל מעביד אינו שבע רצון מהתארגנות כאמור, היא לא פגעה ולו כשיעור הזית בזכות כלשהי של מי מעובדיה; אשר לטענות ההסתדרות בבקשה שבנדון ובבקשה לביזיון להתנכלות מתמשכת כלפי העובדים, נטען כי המשיבים הצביעו על מספר אינדיקציות המלמדות שלא כצעקתה, אלא בחשש תיאורטי של ההסתדרות והעובדים ואין מקום להעניק סעדים תיאורטיים; אשר לפיטוריו של מר אוזן נטען כי מר אוזן התחיל את עבודתו בסוף חודש נובמבר 2016 בהיקף של 10 שעות שבועיות בלבד, ואילו ההתארגנות החלה ב-11.1.17, וחרף ידיעת המשיבה שהוא הצטרף לוועד הפעולה ולאותה התארגנות ראשונית, לא רק שלא פגעו בו אלא הגדילו לו את שעות העבודה בהתאם לצרכי המשיבה בצורה מתמשכת, גם בינואר, גם בפברואר וגם בחודש מרץ 2017; לא הייתה כלפי מר אוזן כל התנכלות במשך תקופה ארוכה, וגם לא נטען כדבר הזה, חרף ההתארגנות הראשונית בחודש ינואר ש"ז, אדרבא, הוא עבד שעות רבות בהתאם לצורך; כעולה מעדות הגב' לוי והגב' סולומון הישיבה מיום 20/4/17 לא היתה ברוח טובה היה כעס ורוגז והיה צורך להרגיע את מר אוזן דבר שמחזק את גרסת מר בן שושן בנוגע להרמת ידיים מצדו של מר אוזן; הימנעותה של ב"כ ההסתדרות מלחקור את מר בו שושן על תצהירו בסוגיה כה מהותית מובילה לכך שיש לקבל את גרסתו לא רק בנושא הפיטורים של מר אוזן, אלא גם בנושא היחס של אותם עובדים כלפי המנהל יו"ר האגודה מר בן שושן; המשיבים הפנו בתגובתם להליכים הקודמים ולתשובותיהם באותם הליכים ולכן ראוי היה ומצופה שב"כ ההסתדרות תחקור את מר בן שושן בנושאים אלו אך היא נמנעה מכך; פיטורין של מר אוזן אינם קשורים להתארגנות אלא הם תוצאה של התנהלות העובדים כלפי המשיבה וכלפי מר בו שושן, עת הם משפילים את מר בן שושן, לא נשמעים להוראותיו, פורקים כל עול, ואין יותר סדר בעבודה; ה"היבריס" שדבק בעובדים כתוצאה מאותה התארגנות, הוביל לפריקת כל עול, ולא בכדי ב"כ ההסתדרות לא חקרה על נושא זה ועל הנסיבות שהובילו לסיום יחסי עובד מעביד עם מר אוזן אותן נסיבות שהן לב לבו של ההליך; לא הוכח כי על מר אוזן חל סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, וכאשר היתה לב"כ ההסתדרות האפשרות להוכיח זאת היא זנחה אותה ונמענעה מלחקור את המשיב על כך ; אם היה קשר כלשהו בין הפיטורים להתארגנות הרי שפיטוריו של מר אוזן היו מבוצעים בינואר, פברואר או מרץ, אך זאת לא נעשה ובמקום זאת הגדילו את היקף עבודתו; כאשר עובד מתנהג בצורה אלימה כלפי הממונה עליו, בנוכחות אנשים אחרים, אפילו אם הרים רק את קולו או צעק או כעס, אז יש כאן בעיה; בשקילת מאזן הנוחות - ככל שפיטוריו של מר אוזן יבוטלו, ואפילו בהליך הזמני, יש פה המשך פריקת עול והמשך ההתנהגות שתלך ותגבר מבחינת האלמנטים המשפילים שבה כלפי המנהל; לעומת זאת למר אוזן יש תרופה חלופית בדמות פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ככל שטענתו נכונה; המשיבה היא גוף וולנטרי, לא גוף ציבורי; משהוכח שאין קשר בין ההצטרפות של מר אוזן לאותה התארגנות ראשונית לבין פיטוריו, הרי שהוא לא נכלל בגדר סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים; מה גם שהסעיף לא עוסק בחסינות מוחלטת מפני פיטורים או במתן היתר לפריקת כל עול בסדרי עבודה תקינים.

35. הואיל ואין חולק למצער, כי מבחינה כרונולוגית האירועים נשוא המחלוקת התרחשו בשלב ההתארגנות הראשונית במשיבה (כפוף למחלוקת בין הצדדים האם הם קשורים לאותה התארגנות ראשונית, אם לאו), מן הראוי לעמוד תחילה על ההלכה הנוהגת בסוגיה זו של חופש ההתארגנות, לא כל שכן בהתארגנות ראשונית של עובדים, כפי המקרה שלפנינו.
על זכות ההתארגנות בכלל נפסק לא אחת בעבר כי אף שזכות ההתארגנות לא עוגנה בחוק החרות, מעמדה הוא כשל זכות יסוד חוקתית [ראה: בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63; עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה, 145; תב"ע (ארצי) נה/30-4 "עמית" הסתדרות עובדי מכבי – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע כט 61]. לאור המעמד הרם לו זכתה זכות ההתארגנות, נקבע זה מכבר בפסיקה העיקרון לפיו, מקום בו נעשה שימוש ב"נשק" הפיטורים תוך פגיעה בזכות ההתארגנות או תוך ניסיון למניעת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, ימנע בית הדין את הפיטורים ויורה על השבה לעבודה, כסעד ראשון [ראה: דב"ע נו/3-209 מפעלי תחנות בע"מ – יניב ואח', פד"ע לג 289, בעמוד עמ' 320 ]. כמו כן לעניין אכיפת יחסי עובד ומעביד, בנסיבות של פיטורים עקב מעורבות עובדים בהתארגנות [ראה: עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145 (2000); עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי. סי. איי. טלקום בע"מ, פד"ע ל"ו 298 (2001)].
בית הדין הארצי חזר פעם נוספת בעס"ק 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - פלאפון תקשורת בע"מ, (פסה"ד מיום 2/1/2013)] (להלן- "פרשת פלאפון") וקבע לגבי מעמדה וחשיבותה של הזכות להתארגן במקום העבודה:
"הזכות להתארגן בארגון עובדים מוכרת במשפטנו כ"עיקרון על "הנמנה על "חירויות האדם" ומעמדה הוכר כזכות יסוד חוקתית ה"שומרת על כבוד העובד במקום העבודה" והנגזרת מן הזכות החוקתית לכבוד האדם ה"כולל בחובו את זכותם של עובדים ומעבידים 'להתארגן', כלומר להקים ארגון עובדים ומעבידים". בנוסף למעמדה החוקתי של הזכות להתארגנות ובהתאם להכרה במעמדה התת-חוקתי במשפט העבודה, נקבעה בחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 הכרה חוקית מפורשת בזכות העובדים להתארגנות בארגון עובדים, ולצידה ההגנה המתחייבת על זכויות העובדים במישור הקיבוצי ובמישור האינדיבידואלי ".

36. בתיקון לחוק הסכמים קיבוציים משנת 2001 עיגן המחוקק לראשונה את העקרונות שהותוו בפסיקה כאמור, בדבר חקיקה.
במסגרת התיקון הנ"ל, הוספו סעיפים 33ח-33טז לחוק, אשר עוסקים בחובות המעסיק במסגרת ההתארגנות ובזכותו של כל עובד לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם וכן עוגנו הכלים להבטיח שמירה על זכויות אלו.

כך, סעיף 33ח' לחוק, קובע את זכותו של כל עובד לפעול למען התארגנות עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם, כדלקמן:
"לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".
מיום 9.2.2001
תיקון מס' 6
ס"ח תשס"א מס' 1772 מיום 10.1.2001 עמ' 123 ( ה"ח 2925)
הוספת סעיף 33ח

סעיף 33ח(1) קובע את חובתו של המעסיק לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1 לחוק, עם ארגון עובדים יציג לפי, בהתארגנות ראשונית אצלו, כדלקמן:
"(א) מעסיק חייב לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1, עם ארגון עובדים יציג לפי סעיף 3, בהתארגנות ראשונית אצלו; אין באמור בהוראות סעיף זה כדי לחייב מעסיק לחתום על הסכם קיבוצי עם ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית.
(ב) בסעיף זה, "התארגנות ראשונית" – התארגנות של ארגון עובדים שהפך ליציג לפי סעיף 3, אצל המעסיק".

סעיף 33(י)(א) קובע איסור לפגוע בעובד בקשר עם חברות או פעילות בוועד עובדים או בארגון עובדים, בזו הלשון:
"מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודתו של עובד ולא ימנע מקבלת אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעולתו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסדרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים."

סעיף 33(יא)(א) לחוק, דן בסמכות בית הדין לעבודה ליתן צו מניעה או צו עשה כסעד ראשוני, בנוסף לסעד הפיצויים, בזו הלשון:
"לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י והוא רשאי –
(1) ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
(2) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".
מיום 9.2.2001
תיקון מס' 6
ס"ח תשס"א מס' 1772 מיום 10.1.2001 עמ' 124 ( ה"ח 2925)
הוספת סעיף 33י

מיום 15.7.2014
תיקון מס' 9
ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 ( ה"ח 535)
(א) מעביד מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

וסעיף 33יב לחוק קובע כי:
"תובענות בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י יכול שיוגשו בידי –
(1) העובד או דורש העבודה;
(2) ארגון עובדים".

37. תיקון זה לחוק קיבל משנה תוקף בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שבאה לאחריו, ועמד על כך בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין עס"ק 28/07 איגוד עובדי הדפוס, התקשורת והאומנים – ידיעות אחרונות בע"מ, (פסה"ד מיום 12/1/09)].
באותו מקרה, הוכרזו כבטלים פיטוריהם של 8 עובדי מחלקת ההפצה בדפוס ידיעות אחרונות, שפוטרו לטענת העיתון במסגרת צמצומים במחלקה. בית הדין הארצי קבע כי "פיטורי הצמצום" כוונו אך ורק כנגד העובדים המאורגנים במחלקה, וגלומה בהם הפליה ברורה כנגד העובדים המאורגנים, ועל כן פסק:
"בנסיבות בהן מפוטרים עובדים תוך פגיעה בזכות החוקתית להתאגדות, יש להורות על ביטול פיטוריהם של העובדים ואין להסתפק בסעד הפיצויים שהוא דרך המלך במקרים אחרים".
כך גם בפסק הדין בעניין עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתנ"ס קרית מלאכי, פד"ע לט 295, שניתן לאחר התיקון לחוק, קבע בית הדין הארצי בקשר עם עתירת ההסתדרות כנגד פיטוריהם של יושב ראש ועד העובדים במתנ"ס וחברת ועד נוספת, כי פיטוריהם של השניים היו על רקע חברותם בוועד העובדים ופעילותם במסגרתו, והורה כי:
"פיטורים בשל חברות או פעילות בארגון עובדים או בשל צעדים ארגוניים, הם פיטורים פסולים ובטלים, אפילו נעשו במסגרת פיטורי צמצום"

כך גם סיכם את הדברים בית הדין הארצי בפרשת פלאפון לעיל, באלו המילים:
"האיסורים על המעסיק להימנע מ"השפעה" על ההתארגנות בכלל, ובשלבי התארגנות ראשונית על אחת כמה וכמה, חלים על פעולות המכוונות במיוחד למניעת כינונו של ארגון עובדים יציג במקום העבודה, ושיש בהן מסר מיידי נגד ההתארגנות, לרבות: לחץ או כפייה על העובדים, לרבות בפגישות אישיות או קבוצתיות של עובדים, לחץ על עובדים לבטל חברותם בארגון העובדים, או להצהיר על אי רצון להתארגן בארגון עובדים, ומעקב אחר עובדים על רקע התארגנות; איומים; פיטורים של חברי ועד ופעילים בהתארגנות או פיטורים של עובדים מאורגנים; הרעה בתנאי עבודה של חברי ועד או של פעילים בהתארגנות ראשונית, או הפלייתם לרעה על רקע הפעילות הארגונית; התבטאות נגד ההתארגנות במישרין או בעקיפין; הקמת "ארגון מטעם", או "ועד מטעם" המעסיק; איסור כניסה של נציג ארגון עובדים למפעל; וכיוצ"ב.
בפעולות אלה ושכמותן, מתקיימת התנגשות חזיתית בין זכות העובדים למימוש חופש ההתארגנות בארגון עובדים במקום העבודה, לבין זכויות המעסיק לחופש ביטוי ולקניין במפעלו והפררוגטיבה הניהולית מכוחה"

38. זאת ועוד, על מנת להבטיח הגנה אפקטיבית על חופש ההתארגנות, נקבע בפסיקה כי על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים [ראה: עס"ק 1003/01 אי. סי. איי. טלקום לעיל]. עוד נקבע, כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין וכי ההחלטות שהתקבלו הן ענייניות וחפות מכל נימוק הנעוץ בחברותו של העובד המפוטר בארגון העובדים או בפעילותו בארגון זה [ראה: עס"ק 1013/02 מתנ"ס קרית מלאכי לעיל; עס"ק 28/07 ידיעות אחרונות לעיל]. כן נקבע כי בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד, הוא נטל שכנוע מוגבר לנוכח מעמדה של זכות ההתארגנות כפי שמצאה ביטויה בתיקונים האחרונים לחוק הסכמים קיבוציים [ראה: עס"ק 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית (פסה"ד מיום 16/3/10)].

39. בד בבד עם פסיקתו העקבית בסוגיה זו, הדגיש בית הדין הארצי, את הצורך להגן על חופש ההתארגנות בשלב הטרום קיבוצי, כפי המקרה בענייננו, ואת החשיבות שבמניעת התנכלות לעובדים הפעילים בהתארגנות ראשונית [ראה: עסק 64/09 כוח לעובדים - עמותת סינמטק ירושלים (פסה"ד מיום 27/2/09) ].
כך גם נקבע כי "ההגנות שבדין על ההתארגנות באשר היא, חלות בעוצמה יתירה בהתארגנות הראשונית, נוכח השבריריות והרגישות המאפיינות התנהלותה" [ראה: עס"ק 41357-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ, (פסה"ד מיום 15/1/2013); עס"ק 25476-09-12 פלאפון לעיל].
הגנה זו, על התארגנות העובדים בשלביה הראשוניים, אושרה לאחרונה גם על ידי בית המשפט העליון בבג"צ פלאפון [בג"צ 4179/13 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' בית הדין הארצי לעבודה, (פסה"ד מיום 7/7/2014) ], באלו המילים:
"משטר יחסי העבודה הקיבוציים משנה במידה מסוימת את מארג הכוחות ומבקש לחלק את הכוח מחדש, תוך שילוב ארגון העובדים. מכאן גם רגישותו המיוחדת של שלב ההתארגנות הראשונית וההקפדה היתרה בשלב זה של "החיים הקיבוציים" על "סביבת גידול" שתאפשר את מימושה של זכות ההתארגנות (ראו לעניין ההגנה על התארגנות ראשונית בפסיקתו הענפה של בית הדין לעבודה....".

40. בעס"ק 24/10 הוט טלקום לעיל, שבו נדונו בהרחבה הכללים המנחים שיש להפעיל בעת התארגנות ראשונית, עמד כב' הנשיא (בדימוס) אדלר על הנפקות שיש לפגיעה בעובדים המעורבים בהתארגנות, בשלב ההתארגנות הראשונית, בציינו כי:
"…מציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים, במקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים. מטעם זה, קבעה הפסיקה היפוך נטל שכנוע במקרה של טענה לפיטורים על רקע התארגנות או פעילות בוועד עובדים".

כך גם נפסק בפרשת פלאפון לעיל, כי:
"אחד מהכלים המרכזיים בהם נוקטים המעסיקים להכשלת התארגנות עובדים היא פיטורי פעיל או פעילים מרכזיים בהליך ההתארגנות. פעולה זו מרתיעה עובדים אחרים מהצטרפות לארגון העובדים, מתמיכה במהלך ההתארגנות או ממעורבות פעילה בו. במרבית המקרים, "מוסווית המטרה האמיתית או המניעים האמיתיים העומדים ביסוד הפיטורים והמעסיק יעלה טענות בדבר צמצומים, שינוי ארגוני, תפקוד כושל, עבירות משמעת וכל כיוצא באלה". מטעם זה גם נקבע בפסיקה כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות כי הליך הפיטורים נעשה משיקולים ענייניים [עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מתנ"ס קריית מלאכי, פד"ע לט 295, ע' 303]".
ובמסגרת קביעת "כללים מנחים כאמת מידה לבחינת מימוש זכות ההתארגנות או הפרתה", נקבע בין היתר בפרשת פלאפון לעיל, כי:
"המעסיק לא ינצל כוחו בהפעלת לחץ על העובדים, בכפיה, בהפחדות או באיומים בפיטורים, או בפיטורים, בגין התארגנותם, לא ינקוט בהליכי פיטורים כלפי חברי ועד וכלפי פעילים בהתארגנות הראשונית, לא ינקוט בפעולות העברה מתפקיד, בהתנכלות, בהליכים משמעתיים או בסגירת מפעל, ולא יפלה בין העובדים על רקע התאגדותם בארגון עובדים או פעילותם בו" (ראה: פסקה ט' לכללים).

עוד נקבע:
"פעולות המעסיק, במעשה או בהתבטאות, כלפי עובדים פעילים בהתארגנות, בנוגע לסיום יחסי עבודה או המשפיעות על תנאי עבודתם, מקימות חזקה לשיקולים שאינם עניינים, ומטילות נטל מוגבר על המעסיק לשכנע אחרת" (ראה: פסקה יא' לכללים).
וכן נקבע:
"בבחינת קיומה של חזקת לחץ והשפעה בלתי הוגנת על ידי המעסיק או מי מטעמו, במעשה או בהתבטאות, בנסיבות המקרה הנדון, תינתן הדעת לתסמינים אלה: תוכן ההתבטאות של המעסיק; עיתוי ההתבטאות והפורום בה הושמעה; מידת ההשפעה של האמצעים בהם נקט המעסיק לצורך הבעת עמדתו לרבות: הפצת חומר כתוב לעובדים באגרת, בתכתובת מסרונים לטלפון נייד, בתכתובת אלקטרונית, בשיחות אישיות בטלפון, או פנים מול פנים, או בחיוב העובדים להשתתפות באסיפות כ"קהל שבוי".(ראה: פסקה יב' לכללים).

41. אשר לסעדים שיש להעניק במקרה של פגיעה בחופש ההתארגנות, הרי שכאמור בנסיבות בהן מפוטרים עובדים תוך פגיעה בזכות החוקתית להתאגדות, יש להורות על ביטול פיטוריהם, וביתר פירוט הובהר בבש"א (ארצי) 634/09 יעקב (קובי) חביב נ' ק.א.ל. - קווי אוויר למטען בע"מ, (פסה"ד מיום 24/3/10) , כדלקמן:
"לאור עיקרים אלה, ונוכח הפגיעה החמורה בחופש ההתארגנות באמצעות פגיעה בעובד כאמור, המדיניות הנכונה בהליכים זמניים היא לקבוע כלל, לפיו במקרים של פיטורים על רקע פעילות לארגון מקום עבודה, הסעד הזמני העדיף יהיה להורות שלא לפגוע בעובד ולהשאיר אותו בעבודתו, עד למתן פסק דין סופי בתובענה. כמובן, כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו ולא מן הנמנע, כי ייתכנו חריגים לכלל. במקרים החריגים בהם יחליט בית הדין שלא לפעול על פי כלל זה, תנומק ההחלטה ויפורטו הנסיבות המיוחדות המצדיקות הימנעות מביטול הפגיעה בעובד שנטל חלק מרכזי בהתארגנות".

42. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.

נקדים ונאמר כי אין בידינו לשעות לאף לא אחת מטענותיהם המקדמיות של המשיבים.

כך ובכל הנוגע לטענות המשיבים כי דין הבקשה לסעדים זמניים להדחות על הסף מפאת אי גילוי דבר ההליכים הקודמים שבין הצדדים, הרי שאין לטענה על מה שתסמוך. ההסתדרות פירטה בבקשותיה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ונקבה במספרי התיקים, תוך תיאור כללי של תוצאות ההליכים, ובכך סגי כדי לעמוד בחובת הגילוי.
אין לצפות מההסתדרות לפרט את כל פרטי הפרטים של כל הליך כאמור, ולא כל שכן אין עליה חובה לפרט את כל טענות המשיבים באותם הליכים. לשם כך בדיוק הועברו הבקשות לתגובת המשיבים שפירטו מתוך אותם הליכים את מה שנראה להם כמהותי.

43. כך גם לא מצאנו, כל יסוד לסברת המשיבים כי המדובר בענייננו בהליך אינדווידואלי כביכול שאין מקומו בבקשת צד בסכסוך קיבוצי. לא רק שבסעיף 33יב לחוק הסכמים קיבוציים, נקבע במפורש כי תובענות בשל פיטורי עובד על רקע התארגנות יכול ויוגשו על ידי ארגון העובדים, אלא כפי שניתן להתרשם מן הפסיקה הענפה שדנה בסוגיה זו, מן הבחינה מהותית, זו הדרך הנכונה יותר לברר טענות על פיטורים מחמת השתתפות בהתארגנות ראשונית. עצם העובדה שקיימת מחלוקת בין ההסתדרות לבין המשיבים בשאלה האם פיטוריו של מר אוזן קשורים להתארגנות הראשונית במשיבה, אם לאו – היא הנותנת כי האכסניה הנכונה לברר מחלוקת זו היא במסגרת תובענה של ארגון העובדים במישור הקיבוצי, ולא בתביעת היחיד.

44. אי לכך ולאור המבואר לעיל, טענותיהם המקדמיות של המשיבים נדחות בזאת, מכל וכל.

משזו קביעתנו ולנוכח ההבהרות לעיל באשר למצב המשפטי הנוהג, נפנה להלן לבחינת הנסיבות המסוימות שלפנינו.

45. אשר לחשד שמא טעמי המשיבים בפיטוריו של מר אוזן אינם ענייניים בהכרח אלא קשורים להתארגנות הראשונית של העובדים, טוענים המשיבים כאמור שהחל ממועד ההתארגנות הראשונית בתחילת חודש ינואר ש"ז, היקף עבודתו של מר אוזן רק עלה ועלה, כך שאין כל יסוד לקשר כביכול, שמבקשת ההסתדרות לבסס בין ההתארגנות הראשונית במשיבה לבין פיטוריו של מר אוזן.
דא עקא שבטענותיהם אלו, נעלם מעיני המשיבים ש"הקשר" אליו כיוונה ההסתדרות, הוא בין השלב שבו התוודע המשיב לכך שמר אוזן הגיש תצהיר מטעמו בתמיכה לבקשת הביזיון (ביום 19/4/17 לטענתה), ובכך נטל חלק פעיל וגלוי בהתארגנות העובדים, לבין מועד הפיטורים (ב-20/4/17).
לא זו אף זו. המשיבים לא הכחישו כי המשיב חתם ביום 18/4/17 על נספח מב/33 לבקשה שבו הוא קובע כי החל מאותו מועד, יוחזר מר אוזן למתכונת העבודה המקורית וכי מר אוזן אף הוא חתם על המסמך. כך גם לא הכחישו המשיבים שביום 19/4/17 לא נכח המשיב במשרדי המשיבה. בנסיבות אלו, קשה שלא לתהות מה התרחש בין ה-18/4/17 ל-20/4/17 שהצדיק את פיטוריו של מר אוזן בצורה מיידית באותו יום.
המשיבים לא סיפקו לכך הסבר ממשי, מעבר לטענתם לפיה בעקבות ההודעה על החזרתו של מר אוזן למתכונת עבודה רגילה של 10 שעות, התפרץ מר אוזן על המשיב וניסה לתקוף אותו, זאת מבלי שנקבו בתאריכים בהם התרחש הדבר לטענתם ומבלי לספק כל הסבר לחתימתו של מר אוזן על אותו מסמך. הימנעותם זו של המשיבים מלפרט מתי התרחשו האירועים הנטענים, האם התרחשו באותו יום וכיצד הדברים מתיישבים עם חתימתו של מר אוזן על ההודעה נספח מב/33, מעוררת למצער את החשד שקיים קשר בין הגילוי בדבר השתתפותו של מר אוזן בהגשת הבקשה לביזיון ומעורבותו הגלויה בהליך ההתארגנות , לבין פיטוריו החפוזים, רק יומיים לאחר שסוכם על החזרתו למתכונת העבודה המקורית.

46. משאלו הם פני הדברים, נחה דעתנו כי הסתדרות הניחה תשתית עובדתית לכאורית המקימה למצער חשד שפיטוריו של מר אוזן קשורים למעורבותו בהתארגנות הראשונית של העובדים במשיבה.
בנסיבות אלו, הנטל להראות כי פיטוריו של מר אוזן נעשו כדין וכי החלטת הפיטורים היא עניינית וחפה מכל נימוק הנעוץ במעורבותו בהתארגנות הראשונית, עובר אל כתפי המשיבים. ודוק, כפי שנקבע בפסיקה, לנוכח מעמדה המיוחד של זכות ההתארגנות, לא כל שכן בהתארגנות ראשונית, כפי המקרה בענייננו, הנטל בו מדובר הוא נטל מוגבר וכבד מהרגיל.

נפנה אפוא לבחון, האם עמדו המשיבים בנטל זה.

47. את רוב יהבם בעניין זה הטילו המשיבים על העובדה שב"כ ההסתדרות לא חקרה את המשיב בחקירה נגדית על הנטען בתצהירו לעניין נסיבות פיטוריו של מר אוזן.
נקדים ונאמר כי לא נעלמה מעינינו הימנעותה של ב"כ ההסתדרות מלחקור את מר אוזן בחקירה נגדית כאמור, אלא שבנסיבות המקרה בהן מדובר בשלב מקדמי ולכאורי בלבד של ההליך, ולנוכח גרסתו הכוללנית של המשיב בתצהירו והימנעותו מלפרט מתי התרחשו האירועים הנטענים וכיצד דבריו מתיישבים עם חתימתו של מר אוזן על ההודעה נספח מב/33, ספק בעינינו אם חקירה נגדית בעניין זה, תוך מתן הזדמנות למשיב לשפר את גרסתו, היתה מועילה להסתדרות. על כן בנסיבה זו לבדה, אין כדי לסייע למשיבים.

מנגד, מתוך תצהיריהם המפורטים של מר אוזן, הגב' לוי והגב' סולומון וחקירותיהם הנגדיות לפנינו, נמצאנו למדים כי אכן התקיימו שתי פגישות נפרדות בין השניים, האחת – ביום 18/4/17 במהלכה הודיע המשיב למר אוזן כי הוא מחזיר אותו למתכונת העבודה המקורית ואף מסר לו את נספח מב/33 שנחתם על ידי השניים, והשניה - ביום 20/4/17 במסגרתה פיטר המשיב את מר אוזן ומסר לו את מכתב הפיטורים.
כך גם העיד מר אוזן כי בפגישה מיום 18/4/17 הוא כלל לא התנגד להחזרתו לעבוד במתכונת של 10 שעות, ולראיה חתם על נספח מב/33 מול המשיב (ראה עדותו: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 1), כי כל שהבהיר באותו מעמד היה שאת העבודות הנוספות ( תקליטן ונהג מחליף) הוא לא יוכל לבצע במסגרת אותן 10 שעות (ראה עדותו: בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 22-24).
עוד העיד מר אוזן כי הוא כלל לא כעס על החזרתו למתכונת העבודה המקורית, לא כל שכן שלא " הרים יד" על המשיב (ראה עדותו: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 8-10).
כמו כן, נמצאנו למדים כי הגב' לוי ניסחה את המכתב – נספח מב/33 בכתב ידה לבקשתו של המשיב מיום 18/4/17 ואף נכחה בחלק מאותה פגישה מיום 18/4/17 (ראה עדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 14-15 ).
כך גם העידו הגב' לוי והגב' סולומון כי הפגישה מיום 20/4/17 התרחשה בחדרה של הגב' סולומון שנכחה במהלכה, וכי גם הגב' לוי היתה נוכחת בחלק מן הפגישה ( ראה: עדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 18-20; ועדות הגב' סולומון: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 1-9), כי אמנם שני הדוברים ( המשיב ומר אוזן) הרימו את קולם במהלך הפגישה מיום 20/4/17 ( ראה: עדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 20; ועדות הגב' סולומון: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 18), אך הם עמדו במרחק של מטר וחצי האחד מהשני כאשר שולחן מפריד ביניהם ולא היה מגע ביניהם ( ראה: עדות מר אוזן: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 12; ועדות הגב' סולומון: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 26-27). כך גם העידו מר אוזן והגב' לוי, שבפגישה מיום 20/4/17 אמר המשיב למר אוזן שהוא " כבר לא בן אדם" ובגלל זה הוא מפוטר (ראה: עדות מר אוזן: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 12-13; ועדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 29), וכי בעקבות דברים אלו מר אוזן היה קצת נסער (ראה: עדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 29).
עוד העידה הגב' לוי שכאשר שאלה את המשיב בתום הפגישה מיום 20/4/17 מדוע הוא מפטר את מר אוזן אם רק יומיים קודם לכן הוא חתם על מסמך המורה לו לחזור למתכונת עבודה של 10 שעות, השיב לה המשיב שזה " משהו עם התקן" (ראה: עדות הגב' לוי: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 21-23).
יצוין כי הגב' לוי העידה שאכן בתום הפגישה מיום 20/4/17, הגב' סולומון ביקשה ממר אוזן לצאת מהחדר אך זאת לדבריה כדי לשוחח עם המשיב ולשכנעו להימנע מפיטורי מר אוזן (ראה: עדות הגב' לוי: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 12-14), והגב' סולומון העידה שהגב' לוי ביקשה ממר אוזן להנמיך את קולו (ראה: עדות הגב' סולומון: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 13-14).

48. בשוותנו לנגד עינינו את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה את העובדה שהמשיבים לא טרחו להגיב על טענותיו של מר אוזן בעניין נסיבות פיטוריו במסגרת הבקשה לביזיון, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן; את העובדה שרק במהלך הדיון בבקשה לביזיון הועלתה לראשונה , ואף זאת בדרך אגב, הטענה לאלימות מצדו של מר אוזן; את העובדה שגם בתגובתם לבקשה שבנדון טענו המשיבים באופן גורף וכוללני לנסיבות פיטוריו של מר אוזן מבלי שנקבו בתאריכים בהם התרחשו האירועים הנטענים על ידם ומבלי לספק הסבר כיצד חתימתו של מר אוזן על נספח מב/33 מתיישבת עם הטענה שהתפרץ על המשיב באלימות; את העובדה שלא היה זכר לטענה כה חמורה בדבא אלימות מצדו של מר אוזן במכתב הפיטורים שנמסר לו; את העובדה שלא נערך למר אוזן שימוע לנוכח טענות כה קשות שהופנו כלפיו; כמו גם את גרסאותיהם המפורטות של העדים מטעם ההסתדרות, שלא נסתרו – נחה דעתנו כי לא רק שהמשיבים לא עמדו בנטל, לא כל שכן הנטל המוגבר החל עליהם להראות כי פיטוריו של מר אוזן נעשו כדין וכי ההחלטה בעניינו אינה קשורה למעורבותו בהתארגנות הראשונית, אלא שההסתדרות הוכיחה למצער ברמה הלכאורית הנדרשת לשלב זה של ההליכים, כי פיטוריו של מר אוזן בוצעו בשל פעילותו ותמיכתו בהתארגנות הראשונית במשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי גלוי ומפורש בהגשת תצהירו שתמך בבקשה לביזיון.

49. כפי שבואר לעיל בהרחבה, הן החוק והן הפסיקה פורשים הגנה מיוחדת ורחבה על התארגנות ראשונית של עובדים, דוגמת המקרה שבנדון.
זאת ועוד, כחלק מאותה הגנה וכפי שבואר לעיל בפסיקה, מקום בו נעשה שימוש ב"נשק" הפיטורים, תוך פגיעה בזכות ההתארגנות או תוך ניסיון למניעת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, ימנע בית הדין את הפיטורים ויורה על השבה לעבודה, כסעד ראשון, ואין להסתפק בסעד הפיצויים שהוא דרך המלך במקרים אחרים.
עוד נקבע בהתייחס להליכים זמניים, כפי המקרה בענייננו, שהסעד הזמני העדיף יהיה להורות שלא לפגוע בעובד ולהשאיר אותו בעבודתו, עד למתן פסק דין סופי בתובענה.

משהוכח לכאורה לפנינו, כי פיטוריו של מר אוזן בוצעו בשל פעילותו ותמיכתו בהתארגנות הראשונית במשיבה – הרי שהסעד הזמני אותו יש להעניק במסגרת בקשה זו לסעדים זמניים הוא השארתו בעבודה עד להכרעה בתובענה העיקרית.
לא זו אף זו, בנסיבות אלו ברי כי אין כל מקום לטענות המשיבים בעניין מאזן הנוחות או הסעדים החלופיים שעומדים לרשותו של מר אוזן. מעת משהוכח לכאורה כי פיטוריו של מר אוזן בוצעו בשל פעילותו ותמיכתו בהתארגנות הראשונית במשיבה, טעמים אלו נסוגים מפני כל נימוק או טענה אחרים של המשיבים.

50. אי לכך, ולאור האמור לעיל, ניתן בזאת סעד זמני המורה כי פיטוריו של מר אוזן לא ייכנסו לתוקפם אלא לאחר ובכפוף לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית.
להסרת כל ספק נוסיף עוד, כי עד לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית ובכפוף לו, נאסר על המשיבים לשנות מתנאי עבודתו של מר אוזן כפי שסוכמו בין הצדדים, במסגרת נספח מב/33 לבקשה, או לפגוע בשכרו בדרך אחרת.

51. משאלו קביעותינו בעניינו של מר אוזן, נפנה להלן לדון בעניינה של הגב' סולומון.

52. הגב' סולומון משמשת כמנהלת מרכז היום ועובדת סוציאלית של המרכז מזה כ-8 שנים, בהיקף של משרה מלאה. במסגרת עבודה ותפקידה כעו"ס של מרכז היום, מדריכה הגב' סולומון החל משנת הלימודים הנוכחית, סטודנטית לעבודה סוציאלית מן הפקולטה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, בהיקף של 17 שעות שבועיות, אותן מבצעת הסטודנטית במרכז היום, דבר המהווה לטענת ההסתדרות תרומה נכבדה לכח האדם במרכז היום.
כחלק מאותה הדרכה מחויבת הגב' סולומון להשתתף בקורס מדריכים באוניברסיטת חיפה, במשך שתי שנות לימוד, וזאת בהיקף של יום לימודים אחד אחת לשבועיים בשנה הקרובה ויום לימודים אחד אחת לשלושה שבועות בשנה השנייה.
בתמורה להדרכת הסטודנטית כאמור מקבלת הגב' סולומון מהאוניברסיטה תמורה כספית בסכום הנע בין 400 ל-500 ₪ לחודש.

53. לא היה חולק בין הצדדים כי המשיב אישר את היעדרותה של הגב' סולומון לצרכי לימודים כאמור (ראה: טופס הערכת מועמד להדרכת סטודנטים מיום 20/6/16 עליו חתם המשיב – נספח מב/11 לבקשה העיקרית), אלא שלטענתו, הוא לא היה ער בשעה שאישר את הדבר, לכך שהיא מקבלת תמורה כספית בגין ההדרכה מן האוניברסיטה, וסבר לכשהתברר לו הדבר, כי בנסיבות אלו מן הראוי לקזז את ימי ההיעדרות של הגב' סולמון לצורך לימודים, ממכסת החופשה השנתית שלה.
כך גם לא היה חולק בין הצדדים שהגב' סולומון תמכה בגלוי בהתארגנות העובדים שבנדון, וכי היא ביחסים טובים וקרובים עם הגב' לוי מחברות ועד הפעולה.

54. עוד לא היה חולק כי ביום 16/1/17 ביקש המשיב להביא את עניינה של הגב' סולומון לדיון בישיבת חבר הנאמנים שנועדה ליום 26/1/16 תחת הכותרת "אישור הדרכה עובדת סציאלית בשכר וחופשה ע"ח העבודה".
גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה האם כטענת ההסתדרות והגברות לוי וסולומון, בישיבת חבר הנאמנים מיום 26/1/17 הועלתה הצעתו זו של המשיב ונדחתה על ידי חבר הנאמנים כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שרשמה הגב' לוי (ראה: נספח מב/10 לבקשה העיקרית ), או שמא כטענת המשיבים, כלל לא התקיים דיון כאמור ומדובר בפרוטוקול שזויף על ידי הגב' לוי.

55. מכל מקום, ביום 27/2/17 הורה המשיב לגב' לוי לחייב את הגב' סולומון בגין ימי הלימודים הנ"ל, או בחופשה שנתית או בהורדה בשכר.
הגב' לוי סירבה לבצע את ההוראה הנ"ל, לנוכח החלטת חבר הנאמנים מיום 26/1/17, שדחתה לדבריה את בקשת המשיב לעשות כן.

56. לטענת ההסתדרות התנהלות זו של המשיב בהצטרפה למורת הרוח שהביע פעם אחר פעם בקשר עם תמיכתה של הגב' סולומון בהתארגנות העובדים, מלמדים כי מדובר בהתנכלות נוספת מצדו של המשיב כלפי הגב' סולומון , בשל תמיכתה בהתארגנות העובדים.
אי לכך, עתרה ההסתדרות למתן צו זמני עד להכרעה בבקשה העיקרית, לפיו ייאסר על המשיבים לנקוט בכל הליך שהוא אשר פוגע בגב' סולומון ו/או בתנאי העסקתה ו/או בהמשך העסקתה במשיבה בתפקידה כמנהלת ועובדת סוציאלית במרכז היום.

מנגד, לטענת המשיבים אין זה סביר ואין כל הצדקה לכך שהגב' סולומון תקבל שכר משני מקורות בגין אותה עבודה, וזאת מבלי שיופחתו ממנה ימי ההיעדרות, בפרט כך שעה שמדובר במשיבה שהיא הקדש ציבורי ונסמכת על כספי ציבור.
מכל מקום לטענת המשיבים, עד כה לא נעשה דבר בעניין זה, הגב' סולומון ממשיכה לקבל שכר מלא ולא מופחת ממנה דבר בגין היעדרותה לצרכי לימודים , כך שמדובר בעתירה לסעד תיאורטי ומוקדם שאין מקום להיענות לו.

57. במסגרת חקירתה הנגדית לפנינו דחתה הגב' לוי מכל וכל את טענת הזיוף שהושמעה כלפיה והעידה כי היא כתבה מילה במילה את מה שהיה בדיון לפני חבר הנאמנים, וכי כל מה שכתבה בפרוטוקול המודפס ( נספח מב/10 הנ"ל ) הוא אמת לאמיתה ( ראה: עדותה בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 14-19).
עוד העידה הגב' לוי, כי בהתאם לנוהל החל במשיבה מזה שנים היא נוכחת בכל ישיבות חבר המנהלים והיא זו שרושמת את הפרוטוקול, כי לאחר מכן היא או המזכירה מדפיסות את הפרוטוקול והוא עובר למשיב לעיון, כך שאם יש לו הערות לפרוטוקול הוא מחזיר אותו אליה לתיקון. לדבריה, כך היה גם בעניין הישיבה מיום 26/1/17, והמשיב לא העיר דבר לגבי הפרוטוקול, מה גם שהפרוטוקול הופץ לשאר החברים בוועד המנהל ואיש מהם לא העיר על נכונותו, אף לא בישיבת הועד המנהל שהתקיימה לאחר מכן (ראה: עדותה בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 5-10).

58. עוד יצוין כי במסגרת סיכומי הצדדים בעל פה לפנינו, הודיע ב"כ המשיבים כי על מנת למנוע התכתשויות משפטיות נוספות, הוא יסכים להיענות להמלצת בית הדין לפיה הנושא אכן יובא לדיון בפני חבר המנהלים, אך כל החלטה שעניינה גריעה מזכות קיימת של גב' סולומון, לא תוצא אל הפועל אלא לאחר ובכפוף להכרעה בבקשה העיקרית שבנדון.
לשם שלמות התמונה נעיר כי בשלב שבו נראה היה שיש אפשרות להגיע להסכמה כוללת בבקשה שבנדון, אף הובעה נכונות מצד ב"כ ההסתדרות, גם אם בלב כבד, להיענות להצעת בית הדין בעניין זה, אך בלהט הדיון, נכונות זו לא נרשמה לפרוטוקול. משהוברר, כי לא ניתן יהיה למצות את הבקשה שבנדון בדרך מוסכמת, לא נדרשנו שוב לאותה נכונות מצד ההסתדרות, וכאמור היא לא נרשמה לפרוטוקול.

59. מכל מקום, לאחר בחינת מכלול נסיבות המקרה לגופן וללא קשר להסכמת/נכונות מי מהצדדים , החלטנו להיענות לבקשה בעניינה של הגב' סולומון ברוח המלצתנו לצדדים, ונבאר טעמינו להלן.

הגם שלא נעלמה מעינינו סמיכות הזמנים שבין תמיכתה של הגב' סולומון בהתאגדות לבין ניסיונותיו של המשיב להביא להפחתת ימי חופשה/שכר ממנה, לא ניתן להתעלם מכך שבקשתו המקורית של המשיב להביא את העניין להכרעת חבר הנאמנים, הועלתה על הכתב כבר ביום 16/1/17, כך שיש להניח כי גובשה עוד לפני שמשיב היה ער לתמיכתה של הגב' סולומון בהתארגנות, עליה הודע לראשונה ביום 11/1/17.

מנגד, אם לשיטת המשיב, פרוטוקול הישיבה מיום 26/1/16 זויף, הרי שבהעדר פרוטוקול אחר שבו התיר חבר הנאמנים למשיב להפחית מימי החופשה של הגב' סולומון או משכרה, לא אמור היה המשיב לתת את ההוראה שנתן לגב' לוי להפחית מימי חופשתה או משכרה של הגב' סולומון.

עוד נדגיש, כי איננו מטילים דופי בעדותה של הגב' לוי לעניין נכונות הפרוטוקול שרשמה, אך אנו סבורים, כי אין זה ראוי ואין מועיל למקום העבודה או ליחסי העבודה, שטענות קשות לגבי זיוף פרוטוקול יישארו תלויות באוויר מבלי ש יובאו לידיעת חבר המנהלים, מה גם שחזקה על המשיב, שאם התקיים הדיון והתקבלה החלטת חבר הנאמנים כפי שנרשם בפרוטוקול, הרי שהוא עצמו לא יהיה מעוניין להביא את העניין בפני חבר הנאמנים ולטעון כי הפרוטוקול זויף.

ודוק, איננו מקבלים את סברת המשיבים לפיה כל עוד לא הופחת בפועל משכרה של הגב' סולומון או מימי חופשתה, עסקינן בסעד תיאורטי. תכליתו של הסעד המשפטי במקרים מסוג זה, לא כל שכן של הסעד הזמני, היא למנוע פגיעה אפשרית בעובדים על רקע התארגנותם לפני שתתרחש, ולא לאחר שכבר התרחשה.

60. אי לכך, לאחר שנתנו דעתנו להלכה הפסוקה כמפורט לעיל בהרחבה, ולשיקולים שפירטנו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין מכלול השיקולים המונחים על הכף, יהא כזה שיאפשר למשיב, אם יהיה מעוניין בכך, להעלות את נושא הפחתת ימי החופשה/שכר של הגב' סולומון בגין ימי הלימודים בפני הועד המנהל, אך זאת תוך הבהרה כי עניין זה מובא להכרעת הוועד המנהל בשל המחלוקת בשאלה האם הרישום בפרוטוקול מיום 26/1/17 לפיו בקשתו זו כבר נדחתה על ידי הועד המנהל, הוא נכון ובצירוף החלטתנו זו.

עוד מובהר, כי גם אם בעקבות הדיון כאמור, תתקבל החלטה על ידי הועד המנהל, המתירה למשיב להפחית ימי חופשה/שכר מהגב' סולומון בגין ימי הלימודים כאמור, החלטה זו לא תצא אל הפועל אלא לאחר ובכפוף לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית.

סוף דבר -
61. לאור ההבנות אליהן הגיעו הצדדים, אנו מורים כי בתוך 7 ימים מהיום יפנו באי כח הצדדים במכתב משותף אל הממונה האזורית על יחסי עבודה במחוז הצפון (להלן – הממונה), בבקשה לתאם מועדים לקיום משא ומתן לקראת חתימת הסכם קיבוצי באמצעותה.
על שני הצדדים, לשתף פעולה עם הממונה בניהול המשא ומתן כאמור, ולפעול במסגרתו בתום לב ובנפש חפצה.

62. כמו כן לאור המבואר לעיל בהחלטה זו, אנו מורים כי פיטוריו של מר אוזן מיום 20/4/17 לא ייכנסו לתוקפם אלא לאחר ובכפוף לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית.
זאת ועוד, עד לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית ובכפוף לו, נאסר על המשיבים לשנות בכל צורה או אופן מתנאי עבודתו של מר אוזן כפי שסוכמו בין הצדדים, במסגרת נספח מב/33 לבקשה, או לפגוע בשכרו בדרך אחרת.

63. לאור המבואר בהחלטתנו לעיל, אנו מורים כי המשיב יהיה רשאי, אם יהיה מעוניין בכך, להעלות את נושא הפחתת ימי החופשה/שכר של הגב' סולומון בגין ימי הלימודים בפני הוועד המנהל, אך זאת תוך הבהרה כי עניין זה מובא להכרעת הוועד המנהל בשל המחלוקת בשאלה האם הרישום בפרוטוקול מיום 26/1/17, לפיו בקשתו זו כבר נדחתה על ידי הועד המנהל, הוא נכון, ובצירוף החלטתנו זו.
עוד מובהר, כי גם אם בעקבות הדיון כאמור, תתקבל החלטה על ידי הוועד המנהל, המתירה למשיב להפחית ימי חופשה/שכר מהגב' סולומון בגין ימי הלימודים כאמור, החלטה זו לא תצא אל הפועל אלא לאחר ובכפוף לפסק הדין הסופי שיינתן בבקשה העיקרית.

64. הואיל ומדובר בהליך קיבוצי, הרי שכמקובל לגבי הליכים מסוג זה, ומטעם זה בלבד – איננו עושים צו להוצאות בגין בקשה זו.

65. אשר להמשך ההליכים בבקשה העיקרית, אנו מורים כי בתוך 21 יום מקבלת החלטה זו יגישו המשיבים תשובת צד לבקשה העיקרית.

העתק יועבר במישרין לב"כ ההסתדרות.

זאת ועוד, לנוכח פרישתה הקרובה של אב"ד המותב מבית הדין, המזכירות תעביר את התיק לכב' נשיא בית הדין, על מנת שיורה בפני איזה מותב תישמע הבקשה העיקרית שבנדון.

ניתנה היום, יא' י"א אייר תשע"ז, (07 07 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם, ללא דיחוי.

דב אייזיק
נציג ציבור (עובדים)

אביטל רימון-קפלן
שופטת

יהודה מילוא
נציג ציבור (מעסיקים)