הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ק 36719-08-16

09 ספטמבר 2016

לפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציגת עובדים: גב' טובה אוגוסט
נציג מעסיקים: מר אבי פרלה

המבקש:
רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד גלית הראל, עו"ד ליאור בונר
ועו"ד אלון עזרא

-
המשיבים:
1. הסתדרות העובדים הכללית
ע"י ב"כ: עו"ד אלין זילברשטיין
2. ועד העובדים
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד מורג

החלטה
בפנינו בקשה של רכבת ישראל בע"מ (להלן- "המבקשת") ליתן צו זמני האוסר על המשיבים לנקוט בצעדים ארגוניים אשר יש בהם כדי לפגוע או לשבש את תנועת הרכבות ברחבי הארץ, לרבות את פתיחתו של קו העמק החדש .
בקשה זו הוגשה בעקבות הודעה על סכסוך עבודה קיבוצי על פי חוק ליישוב סכסוכי עבודה, התשיז – 1957, אשר הוגשה על ידי המשיבה 1 ביום 11.8.2016 ובעקבות הודעתם של ועד עובדי הרכבת (להלן- "ועד") מיום 14.8.16, כי חמשת ה אתתים המוצבים בתחנת איתות חיפה מזרח לא יעברו לעבוד בתחנת "משואה" שבתחנת חיפה חוף הכרמל, על אף הוראות המבקשת.
על פי המבקשת – כתוצאה מכך שהאתתים לא יעברו לתחנת "משואה" – לא ניתן יהיה לפתוח את "קו העמק" החדש בתאריך המתוכנן – 16.10.2016.

רקע עובדתי רלוונטי
המבקשת היא חברה ממשלתית שהוקמה על פי חוק ובין תפקידיה הם הפעלת רכבות להסעת נוסעים ולהובלת מטענים, עידוד השימוש בתעבורה מסילתית והפיכת הרכבת לכלי תחבורה יעיל וזמין.
המשיבה 1 היא הסתדרות העובדים הכללית אשר היא הארגון המייצג של העובדים ב מבקשת וצ ד להסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים במבקשת (להלן- " הסתדרות"). המשיב 2 הוא ועד העובדים הנבחר במבקשת (להלן- " ועד") (להלן- " משיבים").
המחלוקת העיקרית בבקשה זו מתייחסת לחמישה עובדים ספצייפים של המבקשת אשר עובדים כאתתים בתחנת חיפה מזרח. נפרט להלן.
האתתים העובדים במבקשת הם השולטים בתנועת הרכבות בקו, אחראיים לקיים קשר עם הרכבות ולוודא שאין סכנה לתאונת רכבות בקו.
למעשה, ללא אתתים המאיישים את העמדות, אין נסיעה של רכבות בקו.
מרכז עבודתם העיקרי של העובדים במבקשת בתפקיד אתתים הוא ב מתחם משואה (מטה הפיקוד והשליטה של החברה על תנועות הרכבות) הנמצא בתחנת חיפה חוף הכרמל (להלן- "מתחם משואה").
בנוסף למתחם משואה קיימים ארבעה מרכזי בקרה מקומיים ברחבי הארץ שגם בהם עובדים אתתים , כאשר אחד מהם הוא "חיפה מזרח", הממוקם במתחם חיפה מזרח המכונה כיום "פטיש" (להלן- " פטיש").
בענייננו ביקשה המבקשת להעביר באופן קבוע את האתתים מפטיש למתחם המשואה (להלן- " המעבר" או " הניוד").
הסיבה למעבר היא שביום 16.10.16, ערב חג סוכות, צפוי להיפתח קו העמק - קו רכבת חדש המחבר את בית שאן, עפולה ויוקנעם לתשתית הרכבות בישראל, ולצורך פתיחתו של הקו צריכה המבקשת להכשיר אתתים אלה כדי שהם יפעילו את קו העמק ממתחם משואה.
יוער כי מוסכם בין הצדדים שלגבי ארבעה מתוך חמישה האתתים, כתוצאה מהמעבר - זמן נסיעתם לעבודה יתארך לפחות ברבע שעה לכל כיוון נסיעה (חצי שעה ליום). כן מוסכם, כי אחד מהאתתים , מר יצחק כוכבי , עתיד לפרוש לגמלאות בחודש 1/17 וכי האתת, מר דוד סימנה, עבד במשואה במשך שלוש שנים לפני שהוא עבר לתחנת פטיש בה הוא עובד בשלוש השנים האחרונות .
שני האתתים הנוספים אשר זמן נסיעתם יתארך כתוצאה מהמעבר הם מר מוסא אסקנדר ומר סעד עליאן (להלן- "האתתים").
כמו כן מוסכם בין הצדדים כי ישנם הבדלים טכנולוגי ים בין המתחמים, שכן במשואה עובדים עם מסכים ועכבר ואילו בפטיש עובדים בעיקר עם לוח אלקטרוני ולעיתים עם מסך ועכבר.

ההדברות בין הצדדים
בהתאם למסמכים אשר הוצגו בפנינו, המעבר היה ידוע לוועד העובדים כבר החל מחודש 4/16, ועל כן בתאריך 19.4.16 שלח מר ניקה שימחוביץ, יו"ר ועד עובדי ה מבקשת מכתב למר ירון הדרי, סמנכ"ל מאבי אנוש ולוגיסטיקה במבקשת (להלן-"מר הדרי") במסגרתו ביקש לעכב את העברת העובדים לצורך ביצוע היוועצות עם הוועד על השלכות המעבר על תנאי עבו דתם של העובדים (נספח 2 לבקשה).
במכתב תשובה מיום 2.5.16 כתב מר הדרי, כי המעבר לא יפגע בעובדים אלא דווקא יביא לשיפור תנאי עבודתם, שכן מתחם משואה הינו חדיש יותר והמתקנים בו מיטיבים יותר (נספח 3 לבקשה).
בהמשך לכך, בתאריך 4.8.16 שלח מר מיכה הרצברג, מנהל אגף הפעלה במבקשת (להלן- "מר הרצברג") מכתב אישי לכל אחד מחמשת האתתים ובו הודיע על המעבר המתכונן ביום 15.8.16 ו אף ציין כי ככל שלטענת אחד מהעובדים ישנה בעיה כלשהי בתנאי עבודתו בעקבות המ עבר, הוא רשאי לפנות לאחראית במשאבי אנוש.
לאחר קבלת מכתבים אלה, בתאריך 7.8.16, פנה יו"ר הוועד מר שימחוביץ בדואר האלקטרוני שוב למר הדרי ובין היתר העלה רשימת דרישות של האתתים כתוצאה מהמעבר. מר הדרי סירב לדרישות וטען כי הדברים הנטענים אינם נכונים. עוד ציין שוב, כי אין כל השלכות למעבר (צורף כנספח 5 לבקשה).
הצדדים ניסו לתאם פגישת הידברות ביניהם, אך ללא ה צלחה, כאשר כל צד תולה את האשם בהעדר ההדברות בצד השני.
לפיכך, ביום 11.8.16 הכריזה המשיבה 1 על סכסוך עב ודה, במסגרתו נקבע כי המועד להתחלת השביתה הינו ביום 26.8. 16. עם זאת , ועד העובדים הורה כבר ביום 15.8.16 לחמשת העובדים בתחנת האיתות בפטיש ל א להישמע להוראות המנהלים ולא להתחיל את החפיפה על מערכות האיתות במתחם משואה.
בין המבקשת למשיבים התקיימו שיחות טלפון רבות ואף היה נסיון לקבוע פגישה אך לאור הפגרה ולאור שהותו של סמנכ"ל משאבי אנוש בחו"ל, הצדדים לא הצליחו לתאם מועד פגישה קרוב.
המבקשת הגישה בקשתה נשוא החלטה זו ביום 15.8.2016, לאור טענתה כי היא אינה יכולה להמתין עוד עד אשר תכשיר את האתתים ותעבירם לעבוד במתחם משואה, שכן עיכוב במעבר לא יאפשר את פתיחת קו העמק במועד שהוגדר.
יצויין, כי בבקשה אשר הוגשה לבית הדין נטען, כי המשיבים מקיימים שביתה פראית ובלתי חוקית וכתוצאה ממנה צפויים שיבושים בתנועת הרכבות ופגיעה ברכבות נוסעים.
על פי החלטת בית הדין הגישו המשיבים תגובתם לבקשה ובהחלטה מיום 15.8.16 זומנו הצדדים לדיון שהתקיים ביום 17.8.16 (להלן- " הדיון הראשון").

הדיונים בבית הדין
בדיון הראשון בבית הדין , לאחר דין ודברים, הוסכם בין הצדדים כי בתקופה שבין 23.8.16 ועד 28.8.16, שאז חוזר מר הדרי סמנכ"ל משאבי אנוש לארץ, יתקיימו לא פחות משלוש פגישות בין הצדדים בנסיון להגיע להסכ מה.
בנוסף, נקבע דיון בבית הדין לתאריך 29.8.16, ועד אז התחייב ו המשיבים שלא יהיו שיבושים בתנועת הרכבות ו/או בתנועת הנוסעים כפועל יוצא של סכסוך זה.
בדיון השני אשר התקיים ביום 29.8.2016 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו לפשרה. לפיכך, בית הדין ניהל דיון בראשיתו הסכימו הצדדים לגבי חלק מהעובדות ואף הגדירו את המחלוקות ביניהם.
עוד במסגרת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמות לגבי העובדים שישארו בתחנת פטיש- כי מועצת הייצור, שמתפקידה לבדוק עומסי עבודה של עובדים והאם יש מקום לשנות פרמיה כתוצאה משינוי בעומס עבודה, תשב בעניינם ותבדוק האם כתוצאה ממעברם של האתתי ם מפטיש למשואה יש מקום לשנות את הפרמיה של אותם עובדים שנשארים בפטיש .
במסגרת הדיון השני ניהל בית הדין הליך של הוכחות, במסגרתו נחקרו מר הדרי, סמנכ"ל המבקשת, מר עמית הלל, מנהל חטיבה באיגוד עובדי התחבורה ומחזיק תיק הרכבת במשיבה 1 וכן מר רונן יזרח, חבר וועד ומנהל משמרת של פיקוד הרכבת.
מההסכמות שהצדדים הגיעו אליהם ומעדויות הצדדים במסגרת הליך ההוכחות עלו הדברים הבאים:
ההסכם הקיבוצי שבתוקף בין הצדדים הינו מ-12.9.1994; הפרק הרלוונטי הינו פרק ד' סעיף 13.
באשר להסכם 2012, תום תוקפו החוזי הסתיים בתאריך 31.12.15, והוראותיו ממשיכות לחול כהסכם לתקופה בלתי קצובה.
בתאריך 23.3.16, נחתם הסכם קיבוצי לעניין מעבר עובדים זמני מלוד לבאר שבע.
הוסכם שבחודש אפריל 2016 ידעו המשיבים, כי בכוונת הנהלת הרכבת לבצע את המעבר, אולם לא נמסר מועד ומתכונת למעבר.
במסגרת החקירות שבוצעו בבית הדין, מר הדרי, מטעם המבקשת, אישר כי למבקשת עמדה גמורה שהיא לא תתגמל את העובדים כספית בגין המעבר וזאת על אף שהמעבר מאריך את זמן הנסיעה לעבודה של 4 מהאתתים בלפחות חצי שעה ליום .
כן הוא אישר, כי במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם ב-23.3.2016 (הסכם הניוד לוד-באר שבע) תגמלה המבקשת כספית עובדים אשר נפגעו כתוצאה מהניוד ושזמן נסיעתם לעבודה התארך בלפחות 15 דקות ליום.
מר עמית הלל, מטעם המשיבה 1, אישר בעדותו כי ענין העברת העובדים נשוא החלטה זו לא עלה בפגישה בין יו"ר ההסתדרות לבין מנכ"ל הרכבת אשר התקיימה ביום 28.7.2016, וזאת על אף שהיה ידוע כבר אז על המעבר הצפוי. לגרסתו – הענין לא עלה שכן טרם נידון על ידי הדרג הנמוך יותר.
כן אישר מר הלל, כי ההנחיה לא לפעול על פי הוראות המבקשת ניתנה עוד בטרם חלפה תקופת הצינון, לאור כך שהודעת הסכסוך הקיבוצי נמסרה ביום 11.8.2016.
מר רונן יזרח בעדותו אישר כי היו בעבר מעברים של עובדי האיתות, בין תחנות האיתות השונות בין עכו, מוצקין, חדרה, חיפה, בנימינה ונתניה וכי לא שולם פיצוי בגין הניודים הללו.
חשוב להדגיש, כי במסגרת הדיון התחייבה המשיבה שלא להשבית רכבות נוסעים פעילות כתוצאה מהסכסוך , ועל כן, ניתן על ידי בית הדין צו ארעי למניעת שיבושים בתנועת רכבות הנוסעים עד מועד מתן ההחלטה בגין עילת סכסוך זה.

טענות המבקשת
ללא העברת האתתים לא ניתן יהיה לפתוח את קו העמק במועד המתוכנן .
במהלך תקופת ימי הצינון שבהודעת סכסוך העבודה נקטו חמשת העובדים בצעדים ארגוניים, ומאותו מועד ממשיכים בצעדים אלה כך שלא ניתן לפתוח את הקו. בכך הפרו את סעיף 5.א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז – 1957.
הסכם 1994 מסדיר את זכותה וסמכותה הבלעדית של המבקשת לנייד עובדים ללא הסכמת המשיבים, ומבלי שחלה חובה על המבקשת לפצות את העובד שנויד, וכך גם פעלה המבקשת במשך שנים.
המבקשת מפנה בסיכומיה למספר ניודים קודמים של אתתים שבוצעו באגף הפעלה לגביהם המרחקים היו גדולים מ 15 דק , והאתתים לא קיבלו פיצוי.
זהו הנוהג לטענתה וכך פועלים הצדדים לאורך שנים.
בעניין זה מפנה המבקשת לפסק הדין בתיק ת"א 6148/07 אסולין כוכבה – חברת מוסדות חינוך ותרבות בקרית אתא (ניתן ביום 29.11.2007) (להלן- " עניין אסולין"); תע"א (י-ם) 2589/05 מלכה חדד – בנק ישראל (ניתן ביום 7.7.2011);
נקבע בפסיקה כי על מנת לחייב את המעביד בקיום משא ומתן ותשלום פיצויים לעובד עקב ניודו, אין די בהשלכות פעוטות אלא השלכות מהותיות.
בעניין זה הפנתה המבקשת למספר מקרים , בין היתר, כדקלמ ן:
- מקרה משנת 2009, בו עובדי המשואה נוידו ממתחם לוד למתחם חיפה, והמבקשת החליטה שלא בהסכמת נציגות העובדים לענין הפיצוי שינתן להם (נספח 7 לבקשה).
-מקרה נוסף שהיה בשנת 2015- נוידו בין 40 – 50 עובדים ממתחם לוד למתחם באר שבע, המקרה נדון בס"ק 56127-05-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - חברת רכבת ישראל בע"מ (ניתן ביום 29.10.15)- בו הצדדים הגיעו להסכמות ונחתם הסכם קיבוצי המסדיר את השלכות המעבר על העובדים.
-מקרה אחר בו בוצע ניוד של עובדים למרחק קצר ובזמן נסיעה שלא עולה על 30 ד' לכל כיוון, ולא התקיים מו"מ עם נציגות העובדים ולא ניתן פיצוי.
המשיבים לא הוכיחו כי חמשת האתתים מהווים יחידה ארגונית נפרדת באגף הפעלה או בעץ הארגוני של המבקשת.
המבקשת התייחסה באופן פרטני לאתת מר דוד סימנה אשר מתגורר ברמת ישי ולטענתה הועבר לפני שלוש שנים ממשואה לפטיש ללא פיצוי, ולכן אבסורדית דרישתו לפיצוי כעת, וכן לאתת מר כוכבי, אשר ממילא מגיע לעבודה בנסיעה ברכבת ועל כן זמן הנסיעה עקב המעבר לגביו אינו מתארך כלל.
המבקשת מייחסת לחובתם של המשיבים את העובדה שהאתתים כלל לא הובאו לעדות.

טענות המשיבים
המבקשת לא הגישה בקשה לסעדים עיקריים ודי בטעם זה כדי להצדיק את דחיית בקשתה לסעד זמני.
המבקשת באופן חד צדדי וללא משא ומתן מוקדם עם נציגות העובדים, על אף פניה מציד ה, מבקשת להורות על מעבר של האתתים.
מדובר בסכסוך עבודה לגיטימי והצעדים בהם נוקטים המשיבים הם מידתיים וסבירים שהרי התחייבו כי במסגרת סכסוך העבודה לא יושבתו רכבות נוסעים פעילות כיום אלא רק תעוכב פתיחתו של קו העמק אשר אינו פעיל.
תכליתה של השביתה היא לקדם את מעמד הצדדים ליחסי העבודה למעמד שוויוני ובלעדיה יעמדו העובדים למול מעשה עשוי ללא אפשרות לשנותו.
משפט העבודה מבקש להבטיח את האמצעים שבהפעלתם יוכל העובד להשפיע על תנאי עבודתו, ואין ספק שחמשת העובדים המועסקים בפטיש, בגילם, במצבם הבריאותי, ביכולת ההשתלבות שלהם בשוק העבודה החופשי היו מוצאים עצמם על פי פחת ללא חירות ההתארגנות וזכות השביתה שמופעלת עבורם על ידי המשיבים.
מדובר ב- 40 דק' נוספות להגעה וחזרה מהעבודה מתוך יום שלם, המהווה פרק זמן מהותי ויקר שהמבקשת נוהגת בו כשלה.
מר הדרי מודה שהעובדים הרלוונטיים נפגעים, אולם מבחינתו הפגיעה היא סבירה, משל היו העובדים חפצים וזמנם החופשי הפקר.
מר הדרי הגיע אל המשא ומתן שנוהל בחסות בית הדין עם עמדה מוגמרת שאין בדעתו לתגמל כלכלית את העובדים.
המבקשת התעלמה מדרישות נציגות העובדים לנהל משא ומתן לגבי השינוי המתוכנן.
בפני בית הדין אין טעמים טובים מאוד המצדיקים פגיעה בזכות החוקתית של המשיבים לממש את זכות השביתה, השימוש לא נעשה בחוסר סבירות, חוסר מידתיות או חוסר תום לב.
כמו כן, לא הוכח הנזק הכספי לו טוענת המבקשת בעקבות הדחייה של פתיחת קו זה.
גם אם טוענת המבקשת לנזק, הרי שהיא גילתה חוסר סבירות קיצונית בעמדתה הנוקשה כי לא תתגמל את העובדים האמורים לא בזמן נסיעה ולא בכסף על השינוי בתנאי העסקתם.
הגישה הדווקנית של המבקשת הגיעה לשיאים כאשר הבהירה שאינה מוותרת על העברתו של עובד יצחק כוכבי אשר עתיד לפרוש לגמלאות חודש לאחר פתיחת הקו.
בנוסף, העובדות אשר תוארו בבקשה במעמד צד אחד לא שיקפו את האמת, מה שהניב צו ארעי.
המבקשת נהגה בחוסר תום לב כאשר הסתמכה בבקשתה על פסיקה שהצדדים ביטלו בהסכמה במסגרת הליכי ערעור לבית הדין הארצי (56127-05-15, של כב' השופטת לקסר), ולא גילתה עובדה זו לבית הדין. ומנגד העלימה את הפסיקה בתיק ס"ק 29430-06-13 בה נקבע כי חובת היוועצות שלא קוימה בין הצדדים היא בגין המבקשת ובאחריותה הבלעדית וכי שני צווי מניעה שביקשה המבקשת נדחו על ידי כב' השופטת לקסר.
עובדי משואה עד היום מתוגמלים לפי תאי איתות ישנים, וכיום יש בחינה של תנאי העסקתם לצורך שינוי ותגמול. מכאן, שאם הדברים לא יוסדרו מראש יש אפשרות ששנים ארוכות לא תעשה התאמה של תנאי העבודה.
גם אם במקרה אחד השינוי בתנאי העסקה לא הניב תמורות או דרישות כלכליות או תפעוליות אין בכך להעמיד למבקשת זכות כלשהי.

הכרעה
הנה כי כן, נבחן להלן האם יש מקום- לאור התשתית העובדתית הלכאורית שפורטה לעיל, ההסכמים הקיבוציים הרלוונטי ים ומשפט העבודה הקיבוצי- להיעתר לבקשה למתן סעד זמני או לאפשר לעובדי הרכבת לנקוט באמצעי הארגוני של סירוב למעבר האתתים ממתחם פטיש למתחם משואה.
על הצדדים חל הסכם הקיבוצי מיוחד שנחתם ביום 12.9.94 בין רשות הנמלים והרכבות והסת דרות העובדים הכללית החדשה (נספח 1' לבקשה).
הסכם זה מכיר בין היתר בפרורגטיבה הניהולית של המבקשת, ומכיר בסמכותה לקבל החלטות ניהוליות.
בהלכה הפסוקה דובר לא אחת על הפררוגטיבה הניהולית של מעסיק ונקבע כי " הפררוגטיבה הניהולית היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים. הפררוגטיבה הניהולית נובעת מעצם מעמדו של המעסיק והיא מהווה חלק מהסכם העבודה, אף אם אין בנמצא הוראה מפורשת בנדון זה..."
הנה כי כן, החלטתה של מבקשת על מעבר האתתים ממתחם פטיש למשואה מהווה חלק מהפרורגטיבה הניהולית המוכרת.
יחד עם זאת, למרות שההסכם והפסיקה מאפשרים למעביד לבנות, לנהל, להכניס שינויים ולארגן את מפעלו כרצונו, אין פירוש הדבר שהוא יכול לפעול ככל העולה על רוחו, שכן אל מול פררוגטיבה זו ניצבות זכויות העובדים במקום עבודתם כפי שגם הן באו לידי ביטוי בזכויות יסוד בחקיקה, בהסכמים קיבוציים ובחוזה עבודה אישי, וכאשר מדובר במעביד ציבורי הרי ששיקוליו חייבים לעמוד גם במבחני הפסיקה.
כבר נקבע כי "הפררוגטיבה הניהולית אינה ערך או עקרון העומדים לעצמם. הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את הצד האחד במקבילית הזכויות וכנגדה קיים לעולם גם אינטרס העובד, אותו יש להביא בחשבון".
משכך, ענינננו הוא בעולם המשפט הקיבוצי, ובידי העובדים ניתנו אפשרות לנקוט בצעדים ארגוניים שמטרתם למנוע שינוי הנעשה באופן חד צדדי על ידי המעסיק, כאשר זכויותיהם אינם באים בחשבון על ידי המעסיק.
בהערת אגב נציין כבר עתה – כי טענות העובדים אינן כנגד החלטת המבקשת להעבירם מפטיש למשואה ואין להם גם טענות כנגד הפררוגטיבה הניהולית של המבקשת, אלא טענתם הינה כי יש לתגמל את העובדים בגין השינויים במקום העבודה ובמיוחד – זמן הנסיעה שהתארך.
בהלכה הפסוקה דובר לא אחת על מהות השביתה וחשיבותה, כדלקמן:
"השביתה נגזרת מחופש ההתארגנות ומוכרת כזכות חוקתית המעוגנת בחקיקה ובפסיקה הישראלית, והמהווה על פי מהותה "כלי המאזן כוחות בפערי הכוחות בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים". זכות השביתה "נועדה לתת מישנה עוצמה לארגון בניהול המשא-ומתן הקיבוצי. בלעדיה, כוחו של הארגון נחלש עד מאוד . עם זאת, ו"ככל חירות או זכות אחרת, אף חירות השביתה אינה מוחלטת אלא יחסית. במובן זה, על בית הדין לאזנה עם זכויות, אינטרסים ושיקולים אחרי ם." (סק"כ (ארצי) 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ניתן ביום 2.2.2012)).
לפיכך נקבע כי במסגרת האיזון בין חירות השביתה ומימושה בפועל לבין הגבלתה, יבחן בית הדין את מהלכי ההידברות שקיימו הצדדים ומיצויים, המתחייבים קודם לנקיטת צעדים ארגוניים ושביתה בכלל זה, ואת עילת השביתה ומידתיותה (שם) .
כעולה מטענות הצדדים לפנינו, במקרה הנדון מדובר בהחלטה מגובשת של המבקשת להעביר את האתתים למתחם משואה מבלי לפצותם כספית בכלל, לרבות לא בגין זמן הנסיעה ש מתארך כתוצאה מהמעבר. מכאן – השאלה שעולה, הינה האם המבקשת פעלה בהתאם לחובתה לנהל משא ומתן עם נציגות העובדים על השלכות מעבר זה והאם יש מקום להעתר לבקשתה ולחייב את האתתים לעבור למתקן משואה על אף התנגדותם .
כעולה מהתשתית העובדתית שפורטה לעיל – לא התרשמנו כי המבקשת עמדה בחובתה זו.
אין מחלוקת בין הצדדים כי עד ליום 23.8.2016 לא קיימו הצדדים פגישת הידברות באשר להחלטת המבקשת על מעבר האתתים למשואה.
כל שעשו הצדדים עד מועד זה הוא יצירת קשר טלפוני בנסיון לקבוע פגישה, אשר לא צלח, וכן היתה תחלופה לא פרודקטיבית של מיילים בין מר שימחוביץ למר הדרי.
לאחר הדיון הראשון אשר התקיים בבית הדין התקיימו 3 פגישות בין הצדדים, כפי שהורה בית הדין, ואולם גם פגישות אלו לא היו פורות וזאת נוכח החלטת ה החד משמעית והמוגמרת של המבקשת כי לא תתגמל את העובדים בגין המעבר.
בהתאם לפסיקה - במסגרת התנהלותו של סכסוך קיבוצי מהווה השביתה אמ צעי לעידוד הידברות, לאחר שמאמצים לפתור הסכסוך הגיעו למבוי סתום.
אנו סבורים – שבמקרה זה, מאחר ו עמדתה הנוקשה של המבקשת לא לנהל כל מו"מ כספי לענין המעבר חוסמת את ההדברות בין הצדדים – הרי ש דחיית בקשת המבקשת ליתן סעד זמני תעודד הדברות פרודקטיבית יותר.
לא נעלם מענינו, כי שני הצדדים בסיכומיהם מתייחסים למיקרים קודמים של ניודים ברכבת – והאם ניודים אלו הניבו פיצוי כספי אם לאו . יוזכר – כי היו מקרים שכאשר זמן הנסיעות לעובדים הוארך ב-15 דקות בלבד ניתן לעובדים פיצוי כספי, והיו מקרים שכאשר זמן הנסיעות הוארך מעבר לחצי שעה – לא ניתן פיצוי כספי.
בהקשר זה נציין, כי אנו סבורים שדרישתם של העובדים לקבל פיצוי כספי בגין הארכת זמן נסיעתם לעבודה ובחזרה בחצי שעה ואף יותר ליום הינה לגיטימית גם אם הרכבת לא תמיד פיצתה בגין ניודים כאלו בעבר. כן אנו סבורים, כי הפררוגטיבה הניהולית אינה כוללת דרישה להאריך את הזמן שעובדים מקדישים לעבודה (בין אם כדי להגיע למקום העבודה ובין אם כדי לעבוד בפועל) מבלי לשלם בגין ארכה זאת. אנו אף סבורים, כי הארכת הזמן המוקדש לעבודה בחצי שעה ביום הינה בעלת השלכה מהותית.
על כן, אנו סבורים שהחלטת המשיבים שלא להסכים להוראת המבקשת להעביר את האתתים לתחנת משואה הינה מידתית.

נקבע בהלכה הפסוקה כי "בבחינת מידתיות השביתה יאזן בית הדין לעבודה בין "עילת השביתה והסכסוך, אפשרויות פתרון הסכסוך ונזקם של המעביד והצדדים השלישיים והפגיעה בזכויותיהם", כאשר "קנה המידה לאיזון זכות השביתה הוא מבחן המידתיות - proportionality. חשיבות רבה יש להפעלת מבחן זה בעיקר בשל המשקל הרב שיש ליתן לזכות השביתה ומאידך התפיסה שזכות זו מזיקה תמיד. מטרתה היא להזיק, אם רק למעביד ואם גם לצדדים שלישיים". (שם).
בעניננו, אנו סבורים כי השביתה היא מידתית וזאת במיוחד נוכח התחייבות המשיבים שלא לפגוע בתנועת רכבות נוסעים פעילות.
הנזק שעלול להגרם כתוצאה משביתת המשיבים הינו, לכל היותר, דחיית פתיחת קו "רכבת העמק" ומאחר ומדובר בקו שממילא אינו פעיל כיום ושאין נוסעים/חברות המסתמכות על פעילות קו זה – הרי ש הדחייה הינה תוצאה מידתית לשם קידום הליכי ההדברות בין הצדדים ואינה פוגעת במבקשת או בציבור במידה העולה על הנדרש. מיותר לציין, כי במסגרת ההדברות והמו"מ פתוחה הדלת בפני המבקשת להבדיל בין האתתים השונים והפיצוי שינתן לכל אתת לאור השוני ביניהם.
אשר על כן, לאחר ששקלנו את מאזן הנוחות ואת הנזק שיגרם למבקשת מחד (דחיית פתיחת קו רכבת העמק) לעומת הנזק שיגרם לעובדים מנגד (אי קיום הדברו ת אמיתית בין המבקשת למשיבים והארכת זמן העובדים המוקדש לעבודה ללא קבלת תמורה כספית) – אנו סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ואין מקום ל העתר לבקשת המבקשת למתן צו מניעה בשלב זה.
עם זאת, אנו סבורים כי אין מקום לאפשר למשיבים למנוע את המעבר של האתתים לזמן בלתי מוגבל ועל כן, במידה והצדדים לא יגיעו לידי הסכמה עד ליום 22.9.2016 – תשלח המבקשת הודעה לבית הדין בענין זה ויקבע דיון נוסף ואנו נשקול האם יש מקום לשנות החלטתנו זו.
כמו כן, הצהרת המשיבים כי לא יהיו שיבושים בתנועת רכבות הנוסעים הפעילות כתוצאה מסכסוך זה, מקבלת אף היא תוקף של החלטה.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ו, (09 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' טובה אוגוסט
נציגת עובדים

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

מר אבי פרלה
נציג מעסיקים