הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 51693-09-16

לפני:

כב' הרשמת שגית דרוקר

התובעת
מרינה סטריז'ק ת.ז. XXXXXX479
ע"י ב"כ עו"ד גלידר
-
הנתבעת
בית ספר - תיכונים וגמנסיות בע" מ ח.פ. 51-236329-2
ע"י ב"כ: עו"ד אקרמן

פסק דין

1. הליך זה עניינו בטענות התובעת ולפיהן היא זכאית לפיצוי י פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר בגין הלנות חוזרות ונשנות במהלך תקופת העסקתה.
התובעת, גב' מרינה סטריז'ק ( להלן: "התובעת") הועסקה כמורה לאנגלית בבתי הספר "תיכון חיפה" וב"גימנסיה קריות" שבבעלות בית ספר תיכונים וגימנסיות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), החל מיום 1.9.09 ועד ליום 30.6.15.

2. התובעת טענה כי הפסקת עבודתה נבעה מהעתקת מקום מגוריה מהעיר חיפה לשלומי המזכה אותה בתשלום פיצויי פיטורים.
כמו כן טענה התובעת כי משלא שולמו לה פיצויי פיטורים עד למועד הגשת התביעה הרי שבפועל זכאית היא להלנת פיצויי פיטורים ולהלנת שכר בגין הלנת שכרה מידי חודש במהלך שלוש השנים האחרונות להעסקתה.

3. לטענת הנתבעת התובעת לא עמדה בתנאים המצטברים של תקנה 12ב' לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד-1964 (להלן: " תקנות פיצויי פיטורים") ומשכך אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולהלנתם.
באשר להלנות שכר חוזרות ונשנות טענה הנתבעת כי האיחור בתשלומי השכר במועד שנקבע על פי חוק נבע מנסיבות שלא היו בשליטת הנתבעת וזאת לאור תזרים מזומנים שלילי . הנתבעת טענה שהמצב הבטחוני ומבצע "צוק איתן" הביאו ל ירידה דרמטית במספר הנרשמים לבית הספר כאשר בנוסף נעשה קיזוז כספים שהיו אמורים להיות מועברים ממשרד החינוך לנתבעת.

4. בהודעה שהגישה ב"כ הנתבעת בתאריך 12.11.17 הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים וזאת לאחר שהומצאו לה אסמכתאות ובכלל זה תשלומי שכי רות ופרוטוקול מסירת חזקה שהעידו על מעבר התובעת ליישוב שלומי לתקופה שלא פחתה מחצי שנה מסיום העסקת התובעת בנתבעת . בהתאם להסכמות הצדדים (בהתאמה, הסכמת התובעת מיום 19.10.17 והנתבעת מיום 12.11.17) כל שנותר לדון בו הוא ביתר רכיבי התביעה ובכלל זה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הלנת שכר והוצאות משפט. לגבי אלה ביקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

חישוב פיצויי פיטורים

5. בתאריך 19.10.17 במסגרת דיון שהתקיים בתיק (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 15-16) הסכימו הצדדים שהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים עומד על 4,789.78 ₪.

6. תקופת העסקת התובעת עליה אין חולק כעולה מכתבי הטענות תחילתה בתאריך 1.9.09 וסיומה בתאריך 30.6.15.

7. בשים לב לאמור, ולהסכמת הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים עם המצאת המסמכים שהעידו על מעבר התובעת מחיפה לשלומי לתקופה שלא תפחת מחצי שנה ממועד סיום העסקת התובעת בנתבעת על הנתבעת לשלם לתובעת בגין פיצויי פיטורים סך של 27,940.38 ₪.

8. לא נעלמו מעיניי טענות הנתבעת שנזכרו בסעיפים 2 ו-7 לכתב ההגנה לפיהן אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים לתקופה שמתחילת העסקתה ועד לתאריך 31.8.11 בשים לב לעובדה כי שכרה שולם על בסיס שעות אפקטיביות וכלל את מלוא הזכויות שהגיעו לה ובכלל זה פיצויי פיטורים. אציין כי טענות נזנחו על ידי הנתבעת במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידה כאשר אף לגופו של עניין דין טענות אלה להידחות. טענות אלה לא הוכחו על ידי הנתבעת ואף לא הוצגו אסמכתאות משפטיות המצביעות על כך שהשכר ששולם לתובעת באותה תקופה כלל רכיב של פיצויי פיטורים.

9. אין חולק אף לשיטת הנתבעת עצמה כי ככל ששולמו לתובעת פיצויי פיטורים הרי שאין המדובר בפיצויי פיטורים מלאים כי אם בפיצויים חלקיים בלבד ביחס לתקופה הנטענת כאשר התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים נוכח התפטרותה לרגל העתקת מגורים ליישוב שלומי לתקופה של חצי שנה לפחות ממועד ההתפטרות . בשים לב לאמור, ובהעדר נתונים מוכחים בדבר גובה הסכומים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת נדחות בזאת טענות הנתבעת בעניין האמור.
למען הסר ספק יובהר בזאת, כי ככל שצבורים לזכות התובעת כספים על חשבון פיצויי פיטורים הרי שיש לקזז מהסך שנקבע בסעיף 7 לעיל כל סכום הצבור לזכות התובעת בגין רכיב זה.

הלנת פיצויי פיטורים

10. אין חולק בין הצדדים כי התובעת העתיקה מקום מגוריה בפועל לעיר שלומי וגרה בה 6 חודשים לפחות, באופן המזכה אותה בתשלום פיצויי פיטורים כטענתה ומכאן שהנתבעת הסכימה בהתאם להודעתה מיום 12.11.17 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים לאחר הגשת כתב התביעה ולאחר הצגת מסמכים אשר העידו על העתקת מגור ים בפועל לעיר שלומי ומגורים בה לתקופה של 6 חודשים לפחות .

11. באשר להלנת פיצויי פיטורים טענה התובעת כי כבר ביום ה- 24.6.15 פנתה במכתב לגב' אורית מודן, מנכ"לית הרשת, במסגרתו הודיעה על שינוי מקום מגוריה והפסקת עבודתה. במכתב תשובה מתאריך 28.6.15 הודיעה הנתבעת לתובעת כי מכתבה אודות הפסקת העסקה עקב שינוי מקום מגורים התקבל אצל הנתבעת.
עוד הפנתה התובעת למכתב תשובה מיום 28.7.16 במענה למכתב ב"כ התובעת במסגרתו ציינה ב"כ הנתבעת עו"ד אקרמן שידוע לנתבעת כי התובעת פנתה לנתבעת בטענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגורים מחיפה לשלומי. מכאן טענה התובעת לא יכול להיות חולק על כך כי הנתבעת ידעה שהפסקת העסקת התובעת בנתבעת נבעה ממעבר במקום מגוריה לעיר שלומי.

12. עוד טענה התובעת במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמה שלא הובאו בפני בית הדין ראיות כלשהן מהן ניתן להסיק על קיומה של מחלוקת כנה ביחס לזכאות התובעת לפיצויי פיטורים.
בקשת הנתבעת להמצאת הוכחה באשר למעבר התובעת מהעיר חיפה לשלומי הועלתה לראשונה במסגרת התביעה דנא. ככל שהנתבעת היתה מעלה דרישה מקדימה להמצאת אסמכתא בדבר מעבר מגורי התובעת ליישוב שלומי הרי שאסמכתא ביחס לאמור היתה מועברת לנתבעת עם העלאת דרישה כאמור.
מכאן טענה התובעת שאין מקום להפחתת פיצויי הלנה ויש מקום לפסוק לה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים.

13. לטענת הנתבעת בהתאם להוראות החוק והתקנות על התובעת להוכיח מגורים רצופים במשך 6 חודשים ויותר באזור פיתוח שלומי בסמוך למועד ההתפטרות שחל ב- 30.6.15.
נטל ההוכחה להוכחת מעבר מקום מגורים מוטל על התובעת. התובעת העבירה ספח של תעודת זהות, כשנה לאחר ההתפטרות ממנו עלה כי התובעת שינתה כתובתה במשרד הפנים בתאריך 24.4.16 ליישוב שלומי וזאת ללא קשר סיבתי להתפטרות שחלה שנה קודם לכן. כמו כן הציגה התובעת הסכם שכירות בו מופיע השם דימיטרי סטריז'ק בלבד כאשר לא הוצג מסמך מאת עיר יית שלומי בדבר מעבר מגורים במועד הנטען.

14. עוד טענה הנתבעת במסגרת סיכומיה שב"כ התובעת העביר לנתבעת בתאריך 12.7.16 מכתב דרישה לתשלום פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגורים מחיפה לשלומי אולם לא ציין את העילה לדרישה. התובעת לא הציגה אסמכתאות המתייחסות למגורים 6 חודשים רצופים בסמוך להתפטרות בישוב שלומי באמצעות חוזה שכירות וחוזה רכישת דירה לרבות פרוטוקול מסירת חזקה כאשר כל שהוצג כאמור הוא ספח תעודת זהות שהונפק זמן רב לאחר התפטרות התובעת.
משלא עמדה התובעת בנטל ההוכחה בדבר מגורים רצופים במשך 6 חודשים ויותר בישוב שלומי והתפטרות הנובעת מהעתקת מקום מגורים, טענה הנתבעת שאין להשית עליה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

15. על פי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") ותקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים רואים התפטרותו של עובד כפיטורים עקב העתקת מקום מגוריו לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו אזור פיתוח, וזאת בתנאי שהעובד גר לפחות 6 חודשים בישוב שאליו העתיק מגוריו.
בתקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים פורטה רשימה של ישובים באזור פיתוח לענין סעיף 8(2) לחוק.
העיר שלומי הינה אחת מאותם ישובים.

16. העלאת טענת התפטרות מאחת העילות, המזכות בפיצויי פיטורים מכוח החוק, מטילה על העובד להוכיח, כי אכן התפטר בשל סיבה מאלה המנויות בחוק וכי הסיבה כאמור פעלה, במועד שנקבע כי הזכאות לפיצויי פיטורים משתכללת. מכאן שנטל ההוכחה לקיום התנאים וסיבת ההתפטרות רובץ במלואו לפתחו של הטוען לקיומם. בבחינת המוציא מחברו.

17. משעסקינן בהתפטרות העובד שדינה כדין פיטורים על פי הגדרתה בחוק ובתקנות הרי שהנטל להוכחת ההתפטרות עקב מעבר מגורים ושהייה בפועל במקום המגורים החדש 6 חודשים לפחות מוטל על התובעת להוכיח קיום נסיבות עובדתיות המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים בגין מעבר לישוב שלומי על פי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

18. בענייננו, סבורני כי מכלול התנהגותה של הנתבעת מלמדת שאי תשלום פיצויי פיטורים לא נבע מכוונת הנתבעת להלין אלה כי אם נוכח העובדה כי לשיטתה לא הועברו לידיה מסמכים המעידים על זכאותה של התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בהתאם להוראות החוק ובהתאם לנטל ההוכחה שהוטל על התובעת .

19. עצם מסירת הודעה לנתבעת בדבר העתקת מקום מגורים אין בה כדי להעביר הנטל לנתבעת לדרישת האסמכתאות להוכחת מגורים של 6 חודשים לפחות לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד. על התובעת מוטל הנטל להמציא אסמכתאות התומכות באמור שכן עצם ההתפטרות כשלעצמה אינה מקימה זכאות לפיצויי הפיטורים שכן במועד מסירת ההודעה לנתבעת בדבר עצם ההתפטרות טרם חלפו ששת החודשים המפורטים בתקנות.
משכך, לא די בידיעת הנתבעת כי התובעת ביקשה לסיים העסקתה עקב העתקת מקום מגורים לישוב שלומי שכן מודעות ה נתבעת וחובתה לשלם פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה של התובעת קמה רק בחלוף חצי שנה ממועד סיום העסקת התובעת.

20. כמו כן, אין בידי לקבל טענות התובעת לפיהן לו הבהירה הנתבעת כי לא די באסמכתאות שהוצגו כדי לשכלל זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים וכי ככל ש היתה מועלית דרישה מטעם הנתבעת להצגת אסמכתאות לצורך הוכחת הטענה בדבר העתקת מקום מגורים, הרי שאלה היו מועברים לנתבעת לאלתר עם דרישת האמור. הנטל להוכחת האמור מוטל על התובעת לא כל שכן עת התובעת היתה מיוצגת כאשר היה על בא כוחה לדעת מהם המסמכים שעליו להציג לצורך שכלול הזכאות.

21. במקרה דנן במסגרת מכתב התגובה של באת כוח הנתבעת למכתב הדרישה של התובעת באמצעות בא כוחה טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי התגוררה ביישוב שלומי תקופה של לפחות חצי שנה עד שהתפטרה. כאשר מספח תעודת הזהות שהוגש על ידי התובעת (נספח לכתב התביעה) עולה כטענת הנתבעת שמועד עדכון הספח ביחס למגורי התובעת ביישוב שלומי היה ב- 4 /16 כמעט כשנה ממועד ההתפטרות כשהמסמכים הנוספים שהועברו על ידי התובעת לא הצביעו על מעבר מגורים שלה ליישוב שלומי בשונה מבן זוגה אשר שמו הופיע במסמכים שהוצגו על ידה לנתבעת.
22. מכאן שהתובעת לא עמדה בנטל הוכחת העתקת מקום מגוריה עצמה לעיר שלומי לתקופה של חצי שנה ממועד סיום העסקתה כאשר אין חולק בין הצדדים שמסמכי שכירות ופרוטוקול מסירת חזקה הומצאו לנתבעת רק לאחר הגשת התביעה שבכאן. מההתכתבויות שהוצגו בפניי הוצג מכתב פנייה אחד של בא כוח התובעת לנתבעת בטרם הוגשה התביעה שלאחריו לא נעשו התכתבויות נוספות. אשר על כן, אין בידי לקבל טענות התובעת בעניין העברת נטלים כאמור ודי באמור כדי לדחות תביעת התובעת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

23. אשר להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, סעיף 20 ד' לחוק קובע כי:

"הוראות סעיפים 17א',18 ו- 19 יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית הדין האזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18 אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
(1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;
(2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;
(3) הזכאי לקבלת פיצויי פיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי פיטורים או שיעורם."

24. בשים לב למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר לעצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, שהיה בה ממש בנסיבות הענין שכן התובעת לא עמדה בנטל המצאת מסמכים לנתבעת לשם הוכחת העתקת מקום המגורים בפועל ומשמסמכים כאמור הועברו רק במסגרת ההליך דנא, ראיתי מקום להפחית את פיצויי ההלנה כך שיעמדו על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

פיצויי הלנת שכר
טענת ההתיישנות

25. באשר לפיצויי הלנת שכר טענה התובעת שהנתבעת הודתה בהלנת שכר שיטתית ולא הציגה ולו ראיה אחת כי הנסיבות החיצוניות מנעו ממנה בשיטתיות את תשלום שכר התובעת במועד שנקבע לכך בחוק או בתקופת ה"גרייס" החוקית עד ל- 9 לכל חודש.
בנסיבות אלה טענה התובעת אין לנתבעת כל טענת הגנה חוקית מפני פסיקת הלנת שכר מלאה.

26. הנתבעת לא הכחישה כי בדרך קבע נהגה לשלם לעובדיה ובכלל זה לתובעת את שכרה באיחור לעומת המועד הקבוע בחוק. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהאיחור בתשלום השכר במועדו נבע ממבצע "צוק איתן" ומועד קבלת תקבולים לתשלום שכר עובדי הנתבעת ובכלל זה התובעת באיחור .

27. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת לראשונה כי תביעת התובעת לפיצויי הלנת שכר התיישנה התיישנות מהותית לפי סעיף 17א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 שכן שכן זו הוגשה מעל 90 הימים הקבועים בחוק.
בעניין האמור טענה הנתבעת שתביעת התובעת לא הוגשה בתוך שנה ממועד בו הולן השכר כשהתובעת סיימה עבודתה ב- 31.8.15 ואילו תביעתה הוגשה רק ביום 21.9.16. עוד טענה הנתבעת שהכלל לפיו יש להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה אינו חל במקרה של התיישנות מהותית בשונה מהתיישנות דיונית.
אכן צודקת ב"כ הנתבעת כי ההתיישנות בעניין פיצויי הלנה לפי סעיף 17א' רבתי איננה התיישנות דיונית כי אם התיישנות מהותית ולמעשה אף אם לא הועלתה טענה בהזדמנות הראשונה כפי שקרה בענייננו הרי שלמעשה אם הזכות לפיצויי הלנה התיישנה - מנוע ביה"ד מלפסוק פיצויי הלנה אף בהעדר טענה כלשהי על התיישנות. על אף האמור, סבורני כי ב"כ הנתבעת נתפסה לטעות בבואה לפרש ולהחיל את הוראות סעיף 17א' לחוק הגנת השכר בעניינה של התובעת .

28. סעיף 17א ל חוק הגנת השכר , דן בנושא התיישנות התביעה לפיצויי הלנת שכר, וזו לשונו על כל תתי סעיפיו :
" (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן - בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, א ו תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאים להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.
(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א) " .

29. בע"ע 195/99 אורלי מרוביץ נ' עמישב שירותים בע"מ, נקבע כי סעיף 17א'(ב) מתייחס לסיפא של סעיף 17א'(א) דהיינו לשכר שתקופת ההתיישנות לגביו היא בת 60 ימים או 90 ימים. עובדה זו עולה מפורשות אף מסעיף 17א'(ג) המאיין את תחולתו של סעיף 17א'(ב) לגבי שכר שטרם שולם ותקופת ההתיישנות לגביו היא שנה. הפרשנות שנתנה הפסיקה לסעיף 17א(ב) לחוק קובעת כי במקרה של הלנות חוזרות ונשנות כבענייננו תקופת ההתיישנות היא 3 שנים, ולכן תביעת התובעת לא התיישנה.

30. סעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מסדיר את אופן חישוב פיצוי הלנת השכר. סעיף 18 לחוק קובע כך: "בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו."

31. בע"ע 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן, מיום 30.5.2016, נקבע בכל הנוגע לחיוב בפיצויי הלנה: "פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת, כפי שנפסק בע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, מיום 1.11.2011, מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק כי "יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם .... במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות".

32. יש לציין בענייננו שהנתבעת לא עיגנה את טיעוניה בהקשר לעיכוב בהעברת שכרה של התובעת מאת הגורם המממן במסמכים היכולים לספק פרטים ולצייר תמונה מדויקת על מצבה הקשה ועל ניסיונותיה לחלץ את עצמה מהמצב בו הייתה נתונה ולו על מנת שבית הדין יתרשם כי אכן היה עיכוב בהעברת הכספים ושאין המדובר במצב שבו הנתבעת עושה שימוש בכספים המועברים אליה במועד והמיועדים לעובדים כדוגמת התובעת.

33. מנגד עיון בטבלה שפורטה בסעיף 5 לכתב התביעה מעלה כי המדובר בהלנה של ימים ספורים בלבד כאשר העובדה שהתובעת לא הראתה כי העלתה טענה כלשהי ביחס לאמור מאששת לכאורה את טענת הנתבעת כי התובעת היתה מוכנה להתחשב במצב אליו נקלעה הנתבעת וסברה אולי בטעות כי הנתבעת קיבלה מעין "הכשר" לתשלום שכרה ושכר העובדים האחרים בנתבעת באיחור. אין מחלוקת כאמור בין הצדדים כי משכורות התובעת שולמו במלואן אם כי במועד מאוחר מהמועד בו היו אמורות להשתלם. "הסכמה" שבשתיקה לעיכוב החוזר ונשנה בתשלום שכרו החודשי יש לראות כניסיון מצידו של העובד לצמצם נזקי המעסיק. הטעות בהבנת הדברים על ידי הנתבעת יש לראותה לדידי כ"טעות כנה". ועל כן, מצאתי בנסיבות העניין כי יש לעשות שימוש בסמכות שניתנה לי מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר ולהפחית מפיצוי ההלנה בגין המשכורות ששולמו באיחור ולהעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 7,000 ₪.

לסיכום :

34. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי פיטורים בסך של 27,940.38 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך של 7,000 ₪.

פיצויי הפיטורים ופיצויי הלנת השכר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

35. התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - נדחית.

36. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ סך זה יישא ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין אם לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ח, (07 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .