הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 34069-03-15

14 נובמבר 2016

לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציגת ציבור (עובדים) גב' לימור גולדשמיד-ארון
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה מקוב

התובעת
Froeiny Hadish Hadgou, רישיון שהייה זמני 4628/135965
ע"י ב"כ: עו"ד אטלס
-
הנתבעות
1. מ.א.מ. קבהא (2013) בע"מ, ח"פ 514917582
ע"י ב"כ: עו"ד חורי

2. אמיגוס בר בע"מ, ח"פ 513122283
ע"י ב"כ: עו"ד מילר

פסק דין

1. עניינו של הליך בשאלה האם הגב' Froeiny Hadish Hadgou הועסקה על-ידי מ.א.מ קבהא (2013) בע"מ בתקופה שבין החודשים 12/13 עד 10/14.

2. התובעת, Froeiny Hadish Hadgou (להלן – העובדת) , אזרחית אריתראה, ביצעה עבודות שטיפת כלים וניקיון בפאב "בראון" בחיפה המופעל על-ידי הנתבעת 2, אמיגוס בר בע"מ (להלן – הפאב).
הנתבעת 1, מ.א.מ קבהא (2013) בע"מ (להלן – קבהא) מספקת כח אדם ועובדים לביצוע עבודות שונות, ביניהן עבודות ניקיון.

3. העובדת טענה כי בין החודשים 12/13 עד 10/14 הועסקה בביצוע עבודות שטיפת כלים בפאב באמצעות קבהא, וכי בסיום העסקתה נותרה קבהא ביתרת חובה כלפיה בגין זכויות שונות, ובהן הפרשות פנסיוניות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חג ופיצוי חלף הודעה מוקדמת.
מנגד, טענה קבהא כי אינה ומעולם לא היתה המעסיקה של העובדת, ולפיכך אין לחייבה בזכויות הנתבעות.

4. התביעה הוגשה כנגד קבהא לבדה.
הפאב צורף כצד נדרש להליך (החלטה מיום 6.12.15) ועל מנת לברר אם באיזה תקופה סיפקה קבהא עובדים לפאב.
משהעובדת לא העלתה טענות כלפי הפאב ולא דרשה מהפאב סעדים כלשהם, לא יעסוק פסק-דין זה במישור היחסים שבין העובדת לפאב בתקופה הרלוונטית לתביעה.

רקע עובדתי
5. אין מחלוקת כי קבהא סיפקה לפאב עובדים לצורך ביצוע משימות שטיפת כלים או ניקיון. על-פי נספחי תצהירו של מר ערן פייבסקי, נציג הפאב (להלן –פייבסקי) עולה כי קבהא מסרה חשבונית מדי חודש לפאב, עליהן צוין כי התשלום הוא "עבור שטיפה וניקיון". לא הוצג הסכם התקשרות בכתב בין קבהא לפאב.

על-פי עדותו של מר אחמד קבהא מטעם קבהא (להלן – אחמד) (פרו: 30; ש: 14-15), חייבה קבהא את הפאב בסך 35 ₪ לכל שעת עבודה של עובד מטעמה, וכי סכום זה כולל את התמורה המלאה לשעה. סכומי החשבוניות כאמור בכרטסת הנה"ח (נספח א' לתצהיר פייבסקי) עמדו על כ- 10,000 – 11,000 ₪ לחודש.
כעולה מעדותו של פייבסקי, שלא נסתרה, זהות העובדים שסופקו ושיבוצם נקבעה על-ידי קבהא (סעיף 5 לתצהיר).

6. מהראיות עולה כי העובדת ביצעה עבודות שטיפת כלים וניקיון בפאב.
כתמיכה בטענותיה בדבר ביצוע עבודה בפאב הציגה העובדת כרטיס נוכחות של הפאב הנושא את השם פאני בעברית ובאנגלית.
הפאב אישר כי העובדת הועסקה בביצוע עבודות בחצרו. אף אחמד אישר בעדותו (פרו: 28; ש: 21-30) כי העובדת ביצעה עבודה במקום, אלא שעל-פי גרסתו מדובר בעבודה לתקופה קצרה בלבד ובאמצעות קבלן משנה מטעמו.

7. במהלך התקופה 12/13 עד 10/14 לא הופקו על-שם העובדת תלושי שכר בגין עבודתה.
העובדת לא קיבלה לידיה הודעה על תנאי העסקה או הסכם עבודה.

8. החל מחודש 11/14 מועסקת העובדת ישירות על-ידי הפאב, המפיקה בגינה תלושי שכר.

טענות הצדדים
9. כאמור, העובדת טענה כי יש לראות בקבהא במעסיקה, וכי ניתן ללמוד על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים שכן אחמד, נציגה של קבהא, הוא זה שקיבל אותה לעבודה והוא זה ששילם את שכרה מדי חודש.

10. מנגד, טענה קבהא כי מעולם לא היתה המעסיקה של העובדת. קבהא טענה כי התקשרה עם קבלן משנה לצורך אספקת עובדים לפאב וכי העובדת הועסקה באמצעות אותו קבלן משנה, ולמשך תקופה קצרה בלבד.

דיון והכרעה
11. נקדים ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש לקבל את התביעה ואת טענות העובדת לפיהן יש לראות בקבהא כמעסיקה והאחראית לתשלום זכויותיה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

12. לצורך קביעת זהות המעסיק, יש לבחון את התקיימותם של מבחני עזר, וביניהם מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו ועוד (דב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992)).

13. אנו מקבלים את גרסתה של העובדת כי שכרה שולם לה מידיה של קבהא, ובמזומן, מדי חודש. העובדת העידה כי קיבלה את השכר במזומן במעטפה הנושאת את שמה של קבהא. כתמיכה בגרסתה הציגה העובדת מעטפה שכזו מתנוסס שמה המודפס של קבהא (ת/1) ועליה צוין בכתב יד "צוות בראון בכרמל – המסעדה – ערן".
אחמד ניסה להתנער מהמשמעות שיש לייחס לכיתוב על גבי המעטפה וציין כי מדובר במעטפות הנושאות את שמה המודפס של קבהא ואשר נמסרו לקבלני המשנה לצורך ביצוע תשלומים כמעין "פרסומת" עבור קבהא. עוד טען כי אינו יודע לכתוב ולקרוא בעברית ומכאן שלא הוא זה שהכין את הכיתוב על גבי המעטפה (פרו: 28; ש: 9-11). גרסה זו אין לקבל. ראשית, אחמד אישר בעדותו כי על המעטפה מצוין בכיתוב בשפה הערבית השם "פאני", וכי מדובר בשמה של העובדת (פרו: 28; ש: 14-15), ומכאן שאינו יכול להסתתר מאחורי אי ידיעת קרוא וכתוב בעברית. זאת ועוד, הסברו כי הניח לקבלני המשנה לעשות שימוש במעטפות של קבהא לצורך "פרסומת" נשמע דחוק ולא סביר, ולא ברור איזה תועלת תצמח לקבהא מפרסום שמה בקרב עובדי הקבלן שלה עצמה.

14. איננו מקבלים את גרסתה של קבהא כי העובדת הועסקה באמצעות קבלן משנה מטעמה, וזאת מהטעמים הבאים:
א. בכתב ההגנה הסתפקה קבהא בהכחשה כללית וגורפת בנוגע להעסקתה של העובדת בשירות קבהא. קבהא לא העלתה טענה מפורשת לפיה העובדת הועסקה באמצעות קבלן משנה אלא רמזה כי המעסיק הוא הפאב (סעיף 11 לכתב ההגנה).
גם בדיון מיום 6.12.15 לא העלתה קבהא טענה כי העובדת הועסקה באמצעות קבלן משנה מטעמו. בדיון זה מצא בית הדין לנכון לצרף את הפאב כצד נדרש לצורך בירור חלק מהעובדות, ולו היתה עולה בשלב זה טענה בדבר מעסיק נוסף או אחר – היה בית הדין מורה על צירופו של אותו קבלן משנה כנתבע נוסף כבר באותו שלב.
לראשונה, בדיון שהתקיים ביום 29.2.16 טען אחמד כי העובדת הועסקה באמצעות קבלן משנה (פרו: 7; ש: 9-10), אך הסביר כי לא יוכל לנקוב בשמו של אותו קבלן משנה משום שהוא עובד עם מספר קבלני משנה (פרו: 8; ש: 1-2).
רק בתצהירו (סעיף 3) נקב אחמד בפרטיו של קבלן המשנה הנטען, מסרי מג'די.
העלאת הטענה בדבר העסקה באמצעות קבלן משנה והצגת פרטיו בשלב מאוחר של בירור ההליך – פגמה בגרסת קבהא.
ב. איננו נותנים אמון בגרסת אחמד כי קבהא התקשרה עם קבלן המשנה בהסכם בר תוקף לאספקת עובדים, וביניהם העובדת.
עיון בהסכם ההתקשרות בין קבהא לקבלן המשנה (נספח א' לתצהיר אחמד) מעלה תהיות באשר לתוקפו. מדובר בהסכם קצר וכללי לפיו מתחייב קבלן המשנה "לבצע ולספק עבור המזמין עבודות ופועלים כעצמאי". בהסכם לא צוינה התמורה שתשולם לקבלן המשנה כנגד השירות שהוא מספק. היעדר ציון של רכיב התמורה בהסכם מעלה יותר מספק באשר לאותנטיות של מסמך זה, בהתחשב בכך שמדובר בפרט מהותי שהיעדר התייחסות אליו מהווה פגם היורד לשורשו של ההסכם ולעצם תוקפו.
ג. קבהא לא הציגה ראיות מהותיות שהיו יכולות להיות בידיה כדי לחזק את גרסתה, והעיקריות שבהן הן:
(1) חשבוניות המעידות על תשלום לאותו קבלן משנה בגין עובדים שסופקו באמצעותו למתן שירות בפאב;
(2) תלושי שכר או אסמכתאות בדבר תשלום שכר לעובדים שהועסקו באמצעות קבלן המשנה באותו פאב, מהם ניתן היה להסיק מהו מספר שעות העבודה הכולל שסופק על-ידי קבהא או קבלן המשנה מטעמו לפאב, וללמוד אם אכן כטענת קבהא העובדת כלל לא נמנתה על אותה מצבת עובדים;
בנוסף, קבהא לא ביקשה לצרף את קבלן המשנה כצד נדרש בהליך, ואך לא זימנה אותו לעדות בעניין יחסי העבודה הנטענים בין אותו קבלן משנה לבין העובדת.
הימנעות מהצגת ראיות מהותיות שיכולות היו לחזק את גרסתו של צד, לו היו מוצגות, ראוי שתפעל לחובתה של קבהא בנסיבות העניין.
אין לקבל את הסבריו של אחמד בדבר אי הצגת הראיות. בחקירתו הנגדית הסביר (פרו: 29; ש: 8-32) כי הראיות לא הוצגו משום שמשרד רוה"ח נשרף, משום שנעצר ומאז הוא שרוי במעצר ובמעצר בית בתנאים מגבילים, ומשום שאינו עומד עוד בקשר עם קבלן המשנה. מועד מעצרו של אחמד על-פי עדותו הוא החל מיום 21.6.16 (פרו: 29; ש: 21) והוא מאוחר למועד החתימה על תצהיר עדות ראשית מטעמו (2.6.16), ולכן אין לקבל הסבר זה. בנוסף, לא הוצגו כל ראיות או אסמכתאות בדבר שריפת משרד רוה"ח. מכאן - שאין לפרש את גרסתו של אחמד בנוגע לאי הצגת הראיות אלא כמתחמקת.
ד. קבהא לא הראתה כי ההתקשרות בינה לבין אותו קבלן משנה נטען היא התקשרות אותנטית. אף אם היינו מגיעים למסקנה כי מדובר בהתקשרות אותנטית, ממילא יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לקביעת זהות המעביד כמו גם המדיניות המשפטית הראויה - ממילא היו מובילים למסקנה בדבר העסקה במשותף של העובדת על-ידי קבהא ואותו קבלן משנה עלום.

15. בעדותו של אחמד עלו סתירות נוספות המקשות על קבלת גרסתו:
א. בדיון מיום 6.12.15 אישר אחמד כי העובדת אכן הועסקה בשירותו, אלא שמדובר בתקופת העסקה קצרה בת מספר שבועות במסעדה בחוצות המפרץ (ולא בפאב), כי תקופה זו הסתיימה לאחר שהמזמין שם לא היה מרוצה מעבודתה (פרו: 4; ש: 12-14), וכי לאחר מכן "סיפק" אותה לפאב. תיאור זה עולה בקנה אחד עם תיאורה של העובדת בחקירתה הנגדית בדבר העסקה קודמת שלה על-ידי קבהא באתר בחוצות המפרץ (פרו: 13; ש: 20-30).
בדיון שהתקיים ביום 29.2.16 תאר אחמד כי העובדת "עבדה אצלי שבועיים מהיום הראשון שהייתי שם [ בפאב, ד.ד.] . אני התחלתי ב- 1.1.14. מעבר לזה לא זוכר תאריכים". כלומר, על-פי הגרסה השניה מדובר בהעסקה ישירה של קבהא ובפאב בלבד.
בתצהירו של אחמד לא עלה זכרה של ההעסקה אצל מזמין בחוצות המפרץ, ונטען כי העובדת הועסקה בפאב באמצעות קבלן משנה של קבהא במשך מספר שבועות בחודש 1/14 (סעיף 11 לתצהיר אחמד). במהלך חקירתו הנגדית חזר אחמד על גרסתו בתצהיר לפיה מעולם לא התקשר עם העובדת לצורך ביצוע עבודה, כי העובדת הועסקה תקופה בת כשבועיים בלבד בפאב באמצעות קבלן משנה מטעמו ולאחר מכן פוטרה לדרישת הפאב.
מכאן שגרסתו של אחמד השתנתה במהלך בירור ההליך הן בדבר עצם העסקתה של העובדת על-ידו באתר בחוצות המפרץ קודם להעסקתה בפאב, והן לעניין העסקתה באמצעות קבלן משנה.
ב. אחמד תאר כי העובדת הועסקה תקופה בת מספר שבועות לכל היותר בפאב באמצעות קבלן משנה מטעמו ולאחר מכן פוטרה "כי היא עושה שטויות" (פרו: 28; ש: 20-23) או כי היא "כל הזמן מתאפרת וכי היא לא מתייחסת טוב ליתר העובדים" (כאמור בסעיף 11 לתצהיר אחמד). טענה זו אינה מתיישבת עם גרסת הפאב, לפיה העובדת המשיכה לעבוד במקום ברציפות מרגע שהחלה בעבודה ועד לחודש 10/14, ואף החלה להיות מועסקת ישירות על-ידי הפאב החל מחודש 11/14.
ג. בתצהירו ובחקירתו הנגדית תאר אחמד כי קבהא לא היתה הגורם ששילם לעובדים שהועסקו בפאב על-יסוד ההתקשרות בינה לבין הפאב, וכי העובדת זכאית לשכר מאת קבלן המשנה. לעומת זאת, בדיון המוקדם מיום 29.2.16 טען אחמד כי "התובעת עבדה אצלי 2,3 שבועות ולא יותר. אני שילמתי לעובדים לאחר ששילמו לי... אני אוכל להמציא תלושי שכר שרואים בהם ששילמתי לכל העובדים " (פרו: 7; ש: 4-5) (הדגשות לא במקור, ד.ד.)
ד. אחמד לא נתן כל הסבר מה המאמצים או הפעולות בהם נקט כדי להבטיח את זכויות העובדים, גם בהנחה שמדובר בעובדי קבלן משנה. בדיון מיום 29.2.16 ציין "אני לא יודע לומר כעת כמה התובעת קיבלה עבור הזמן הקצר שהיא עבדה, מאחר ועבדה דרך קבלן משנה. אני יודע ששילמו לה 25 ₪ לשעה, כי אני אחראי לבדוק את זה" (פרו: 71 ש: 30-31). אלא שאחמד לא סיפק כל הסבר או פירוט כיצד ערך את אותה בדיקה נטענת בעניין תשלום זכויותיה של העובדת.

16. מהאמור לעיל לא נותר אלא להסיק כי אין לתת אמון בגרסתו של אחמד בשאלת העסקתה של העובדת. לכך נוסיף את התרשמותינו מהעדים: בעוד עדותה של העובדת היתה רציפה, סדורה ועשתה רושם מהימן, הרי שעדותו של אחמד בפנינו היתה רצופה סתירות והתחמקויות כמפורט לעיל.
העובדת הוכיחה בפנינו כי נעשה שימוש לרעה בדרך העסקתה על-ידי קבהא, כפי שבא לידי ביטוי באי תשלום הזכויות כפי שיפורט להלן, ובאי מסירת תלושי שכר.

17. העובדת אמנם העידה כי ההוראות השוטפות במהלך ביצוע העבודה ניתנות על-ידי בני או אחרים מטעם הפאב, אלא שלא מצאנו כי בנסיבות העניין יש באמור כדי להוביל למסקנה אליה חותרת קבהא לפיה לא היתה לה כל מעורבות בהעסקת העובדת, וזאת בניגוד לעדות העובדת שהסבירה כי ההוראות הראשוניות בדבר מהות העבודה ושעות העבודה סוכמו בינה לבין אחמד.

18. מסקנתנו היא, אם כן, כי על אף שקבהא עשתה מאמץ לטשטש את זהות המעסיק, בין השאר באמצעות אי מסירת תלושי שכר ואי מתן הודעה לעובדת בדבר תנאי העסקתה, הרי שהמבחנים כמפורט לעיל מצביעים על קבהא כמעסיקתה של העובדת החבה בתשלום הזכויות בתקופה הרלוונטית לתביעה.

הודעה מוקדמת
19. אנו מקבלים את גרסת העובדת כי לבסוף פוטרה על-ידי קבהא.
העובדת העידה כי נעדרה מהעבודה למשך כשבוע במהלך חודש 10/14, וכי בסיום היעדרותה נאמר לה כי הובאה עובדת אחרת מטעם קבהא. עוד העידה כי אף לא הוצעה לה עבודה אחרת על-ידי קבהא מהטעם שהיתה בהריון באותה עת, ומשכך פוטרה לאלתר. כתמיכה בטענותיה הציגה העובדת אישור מחלה מיום 5.11.14 על שמה המאשר את עובדת הריונה באותה עת. עוד העידה כי כחודש לאחר מכן פנתה ביוזמתה לפייבסקי על מנת שיאפשר לה לעבוד ישירות בפאב ומאותו מועד החלה להיות עובדת של הפאב.
גרסתה של העובדת בעניין זה לא נסתרה, ואך זכתה לחיזוק בעדותו של פייבסקי מטעם הפאב (פרו: 21; ש: 16 – 23).

20. לאחר שקבענו כי קבהא הוא המעסיק של העובדת, ומאחר ועדותה של העובדת בדבר נסיבות סיום העסקתה לא נסתרה – אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה, וקובעים כי על קבהא לשלם לעובדת פיצוי חלף הודעה מוקדמת. סכום הפיצוי בגין 11 חודשי עבודה צריך שיעמוד על 11 ימים לפי 200 ₪ ליום (25 ₪ במכפלת 25 ₪ לשעה) ובסך 2,200 ₪.
התביעה ברכיב זה הועמדה על סך 1,860 ₪ ולכן רכיב זה נפסק במלואו.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות
21. העובדת טענה כי לא שולם לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, וכי זכתה לשכר שעתי קבוע בסך 25 ₪ עבור כלל שעות העבודה שבוצעו. לתמיכה בטענותיה הציגה העובדת העתק מחלק מכרטיסי נוכחות שעליהם מתנוסס השם "פאני FANI", בעברית ובאנגלית. מעדותה ומעדות פייבסקי עלה כי בפאב היו כרטיסי נוכחות בהם עשו העובדים במקום, לרבות אלה שהועסקו באמצעות מעסיקים אחרים, כדוגמת אלה שהציגה העובדת. העובדת העידה כי החתימה את כרטיס הנוכחות שיועד לה ובסוף החודש צילמה בטלפון הנייד את הכרטיס המלא. הרישום בדו"חות הנוכחות תואם את גרסתה של העובדת בדבר שעות העבודה, החל משעות הערב מדי יום ועד למחרת בבוקר (פרו: 14; ש: 15-16 וכן בסעיף 7 לתצהירה).
קבהא טענה בין השאר כי אין ברישום כדי ללמד על שעות עבודתה, משום שעולה מהראיות שאותו כרטיס הוחתם גם על-ידי עובדים אחרים שעבדו בפאב בשירות קבלן המשנה מטעם קבהא.

22. בשאלה זו יש לקבל את עמדת העובדת. העובדת העידה כי במהלך שבוע העבודה עבדה לבדה מטעם קבהא מדי לילה ובסופי השבוע הצטרף אליה עובד נוסף מטעם קבהא (פרו: 15; ש: 6-7). העובדת הסבירה כי העובד הנוסף המועסק מטעם קבהא בסופי השבוע החתים כרטיס נוכחות נפרד (פרו: 17; ש: 2-5). עדותה של העובדת בעניין זה לא נסתרה ומכאן שיש לקבל את הנתונים מצוינים בדו"חות הנוכחות כמצביעים על נוכחותה במקום העבודה.
עדותה של העובדת לפיה בעלה החליף אותה במשך 4 ימי היעדרות במהלך תקופת העבודה – אין די בה כדי להביא לדחיית גרסתה כי דו"חות הנוכחות, ככלל, משקפים את שעות עבודתה שלה.

23. לכך יש להוסיף כי לאחר שקבענו כי יש לראות בקבהא כמעסיקה של העובדת, הרי שמוטל עליה כמעסיקה לנהל פנקס נוכחות (סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951). משלא עשתה כן ולא הציגה דו"חות אחרים בפנינו, הרי שלא עמדה בנטל להראות כי העובדת לא עמדה לרשות העבודה במשך אותן שעות עבודה שנויות במחלוקת, כאמור בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

24. המעסיקה אף לא הניחה בפנינו תחשיב הסותר את תחשיבה של העובדת באשר לגמול המגיע לה בגין עבודה בשעות נוספות ובזמן המנוחה השבועית בתקופה הנטענת עבור 74:31 שעות נוספות בערך 125%, 27:05 שעות המזכות בגמול בשיעור 50% וכן 539:32 שעות עבודה בשבת המזכות אף הן בגמול בשיעור 50% - כל זאת לתקופה שבין החודשים 11/13 עד 10/14.
מספר השעות הנוספות הכולל כמפורט לעיל, בחלוקה לכ- 11 חודשי עבודה אף אינו חורג ממסגרת של 60 שעות נוספות חודשיות שבעטין מוטלת חובת ההוכחה על המעסיק (סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר).

לאור האמור, תביעתה של העובדת ברכיב זה מתקבלת במלואה, ואנו קובעים כי העובדת זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות על-פי תחשיבה ובסך 10,070 ₪.

פדיון חופשה שנתית והפרשות פנסיוניות
25. לאחר שקבענו כי קבהא הוא המעסיק של העובדת, ולאחר שקבענו כי לעובדת לא נמסרו תלושי שכר במהלך תקופת עבודתה נושא התביעה, הרי שהנטל מוטל על קבהא להראות כי שולמה תמורת חופשה או פדיון חופשה שנתית (סעיף 26ב (ג) לחוק הגנת השכר) . מאחר וקבהא לא עמדה בנטל זה, יש לראות בשכר שנטען כי שולם בסך 25 ₪ כמייצג תמורה שאינה כוללת את רכיב החופשה.
לאור האמור, אנו קובעים כי העובדת זכאית לפדיון חופשה שנתית עבור תקופת העבודה הנטענת בת 11 חודשים, היינו בגין 11 ימי חופשה לפי 200 ₪ ליום (25 ₪ לשעה במכפלת 8 שעות) ובסך 2,200 ₪.

26. כלל זה יפה גם לעניין ההפרשות הפנסיוניות, משלא הוצג בפנינו כי בוצעו הפרשות לזכות העובדת. העובדת הוכיחה בפנינו כי עבדה תקופה העולה על 6 חודשים בשירותה של קבהא ולכן היא זכאית להפרשות פנסיוניות לפי צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני במשק. השכר הקובע לביצוע ההפרשות יועמד על 4,650 ₪ (25 ₪ * 186 שעות). העובדת זכאית לפיצוי בגין הפרשות המעסיק לגמל ולקרן פיצויים עבור 5 חודשי עבודה (בתום ששת חודשי העבודה הראשונים) שחלו בשנת 2014 ולפי 6% כהפרשות המעסיק לגמל ו- 6% כהפרשות המעסיק לקרן פיצויים, המסתכמים בסך 2,790 ₪.
התביעה ברכיב זה הועמדה על סך 2,416 ₪, ומכאן שהתביעה מתקבלת במלואה.

ימי חג
27. העובדת עתרה לחיובה של קבהא בתשלום 8 ימי חג. בתצהירה לא פרטה מתי חלו אותם ימי חג. בחקירתה הנגדית תארה העובדת כי עבדה בפועל בכל החגים ואינה יודעת מתי הם חלו (פרו: 26; ש: 27 עד פרו: 19, ש: 8).

28. צו ההרחבה הכללי במשק אשר הרחיב את הוראות הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל קובע את הזכאות לתשלום ימי חג עבור עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג אלא בהסכמת המעביד, ובלבד שלא חלו ביום המנוחה השבועי.
באשר להוכחת הזכאות לדמי חגים, הרי שככלל על המעסיק, שברשותו אמור להימצא המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, להראות כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי" (ע"ע 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י זאקי, (1.11.11)), כמו גם בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, הקובע כי על המעסיק לכלול בתלושי השכר פירוט מלא ומסודר של רכיבי השכר ששולמו.

29. בנסיבות המקרה כאן, קבהא אמנם לא ניהלה רישום נוכחות מטעמה ולא הציגה תלושי שכר. אלא שהעובדת לא עמדה בחובתה הראשונית לצורך העברת הנטל למעסיק: העובדת לא פרטה מהם ימי החג הנטענים בגינם היא זכאית לתשלום ימי חג, ולא ציינה אם אלה או חלקם חלו בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום המנוחה השבועי. בנסיבות אלה, כשעובדת לא עומדת בחובה הראשונית להציג את מלוא המידע הנדרש – אין מקום להעברת הנטל למעסיק. לפיכך, התביעה לתשלום ימי חג – נדחית.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר
30. קבענו לעיל כי קבהא הוא מעסיקה של העובדת בתקופה הרלוונטית לתביעה והעומדת על 11 חודשים. עוד קבענו כי בגין עבודתה של העובדת לא הופקו תלושי שכר וזאת בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958.
העובדת עתרה כי נחייב את קבהא בתשלום פיצוים לדוגמא כהגדרתם בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, וזאת בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 16,500 ₪, היינו 1,500 ₪ בגין כל תלוש שכר.

31. בקביעת סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר, על בית הדין לשקול את מהות ההפרה והפגם או אי ההתאמה בין דרישות הדין באשר לדרך הצגת תלושי השכר לבין ביצועם בפועל, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים ולתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר, כמו גם למידת הפגיעה המיידית והמסתברת בעובד (ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס – ארז ויסמן 31.10.16)).
בנסיבות המקרה כאן, לא נמסרו תלושי שכר כלל, ולעובדת נגרם נזק של ממש בבואה להוכיח את זהות מעסיקה, תקופת העסקתה, והזכויות המגיעות לה. עוד יש לקבוע כי מדובר בהפרה של קבהא "ביודעין" כדרישת הדין, שכן קבהא לא הראתה כי עשתה מאמץ ולו מינימלי שלא לקפח את זכויותיה של העובדת.
מכאן – שתביעתה של העובדת לפיצוי היא מוצדקת. בהתחשב במשכה של ההפרה שנמשכה על פני כל תקופת ההעסקה ובפגיעה הברורה בעובדת – הרי שמוצדק לחייב את קבהא בפיצויים בסכום שנתבע.
לאור האמור, אנו קובעים על קבהא לשלם לעובדת פיצויים לדוגמה בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 16,500 ₪.

סוף דבר
32. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, באמצעות ב"כ, תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:
א. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,070 ₪;
ב. פדיון חופשה שנתית בסך 2,200 ש"ח;
ג. פיצוי הפרשות פנסיוניות בסך 2,416 ₪;
ד. פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 1,860 ₪.
ה. פיצוי לדוגמא בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 16,500 ₪.

הסכומים האמורים בס"ק א' – ד' ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, מיום 1.11.14, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.
הסכום האמור בס"ק ה' ישולם תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

33. בנוסף, תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ בסך 4,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

34. התביעה כנגד הנתבעת 2 – תימחק.
לא מצאנו לעשות צו להוצאות בעניין התביעה כנגד הנתבעת 2.מיום 1.2.2009
תיקון מס' 24
ס"ח תשס"ח מס' 2162 מיום 6.7.2008 עמ' 613 ( ה"ח 179)
הוספת סעיף 26א

מיום 1.7.2010
תיקון מס' 25
ס"ח תשס"ט מס' 2208 מיום 10.8.2009 עמ' 314 ( ה"ח 436)
(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה –
"מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
"המדד הבסיסי" – המדד שפורסם בחודש יולי 2009;
(4) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה; ואולם בית הדין לעבודה לא יפסוק פיצויים לפי סעיף קטן זה, בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

מיום 15.7.2014
תיקון מס' 28
ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 ( ה"ח 535)
(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעביד המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד המעסיק כאמור;

35. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מהמועד שיומצא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ז, (14 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים
גב' לימור גולדשמיד-ארון

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר משה מקוב