הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 24563-10-17

27 ינואר 2019
לפני:

כב' הרשמת מירי שי

התובע
יהודה ריבנר
ע"י ב"כ: עו"ד אייל ריבנר
-
הנתבעת
א. ניסים תעשיות מתכת בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד סמדר מזרחי

פסק דין

1. זוהי תביעתו של מר יהודה ריבנר ("התובע") לתשלום השלמת פיצויי פיטורים המגיעים לו לטענתו עקב התפטרותו על רקע מצב בריאות לקוי מעבודתו בשירות א. ניסים תעשיות מתכת בע"מ ("הנתבעת").

העובדות העומדות ביסוד התביעה

2. הנתבעת היא חברה שבבעלותה מפעל העוסק בעיבוד שבבי של מתכת לתעשייה, הממוקם באזור התעשייה קריית ביאליק. מר נסים אדראי הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת ("מר אדראי").

התובע הועסק בנתבעת בתפקיד חרט קונבנציונלי, מיום 16.3.1997.

3. על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מיום 10.7.2003 (נספח א' לכתב ההגנה) ("ההסכם הקיבוצי") .

4. התובע נפגע ביום 4.12.16 בכף יד שמאל, והאירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( אישור ההכרה של פקיד התביעות - נספח 1 לכתב התביעה). התובע שהה באי כושר ושולמו לו דמי פגיעה. לאחר מכן, שהה התובע בחופשת מחלה עד ליום 30.5.17 (תעודות המחלה - נספח 2 לכתב התביעה).

5. התובע נבדק על ידי רופאה מומחית ברפואה תעסוקתית ביום 6.6.17, אשר קבעה כי לאור מצבו הבריאותי הנוכחי הוא אינו מסוגל להמשיך בעבודתו כחרט קונבנציונלי, ותוקף האישור לשלושה חודשים (נספח 3 לכתב התביעה).

6. התובע הודיע על התפטרותו במכתב מיום 7.6.17 (נספח 4 לכתב התביעה).

7. הנתבעת מסרה לתובע מכתב סיום העסקה נושא תאריך 29.6.17 (נספח ג' לכתב ההגנה).

8. לאחר סיום יחסי העבודה, הנתבעת מילאה טופס 161 (נספח ו' לכתב ההגנה) ושוחררו לזכות התובע כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה מבטחים בסכום של 158,097 ש"ח.

טענות הצדדים וההליך בבית הדין

9. בכתב התביעה טען התובע שהתפטר לרגל מצב בריאותו הלקוי, הנתבעת לא הציעה לו עבודה חלופית סבירה אחרת, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים. לפי הטענה, מעבר לכספי הפיצויים ששוחררו לטובת התובע עם סיום יחסי העבודה, הנתבעת חבה לו השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28% משכר הבסיס של התובע עבור כל תקופת עבודתו.

הואיל והועסק על בסיס שכר שעתי ובמשרה מלאה, השכר הקובע, לגרסת התובע, הינו 7,626 ש"ח (186 X 41 ש"ח) , כך שהנתבעת נדרשת לשלם לתובע סכום של 43,238 ש"ח ( 7,626 ש"ח X 20.25 שנה X 28%).

בנוסף, התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

10. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהוצעה לתובע עבודה חלופית, ומאחר שהתפטר מרצונו הרי שנסיבות התפטרותו אינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורים. לחילופין נטען שהתובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים הואיל וההסכם הקיבוצי קובע זכות לפיצויי פיטורים לפי השכר הפנסיוני. שכרו הפנסיוני של התובע, לגרסת הנתבעת, הינו 7,071 ש"ח, כך שהסכום ששוחרר לזכותו מקופת הפיצויים בקרן הפנסיה מנורה מבטחים (158,087 ש"ח) עולה על הסכום שהיה זכאי לו (141,420 ש"ח), והתובע אינו זכאי לתשלום מעבר לכך.

בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענת קיזוז. נטען ששולמו לתובע דמי נסיעות בסך 550 ש"ח לחודש, מאחר שהתובע דיווח על מקום מגוריו בקריית טבעון, בעוד שהתגורר בקריית ביאליק, במרחק הליכה מהמפעל. על כן, בית הדין התבקש להורות ל תובע להחזיר לנתבעת סכום של 132,000 ש"ח (550 ש"ח X 12 חודש X 20 שנה).

11. ביום 8.4.18 התקיים לפניי דיון מוקדם במעמד הצדדים ובאי כוחם. בדיון התבררה התשתית העובדתית המוסכמת ונשמעו טיעוני הצדדים בשאלות המשפטיות העולות מכתבי הטענות. לאחר מכן הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, והנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר נסים אדראי, בעלי הנתבעת ומנהלה. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.12.18 נחקרו המצהירים על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

גדר המחלוקת

12. אלו הן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

א. מהו מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בהינתן שלגרסת התובע יש לקבוע את מועד סיום העבודה בהתאם למכתב ההתפטרות שמסר לנתבעת, בעוד שלטענת הנתבעת יחסי העבודה הסתיימו עם סיום חופשת המחלה בהתאם לתעודות המחלה שהמציא התובע.

ב. זכאות התובע לפיצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאות לקוי לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ("חוק פיצויי פיטורים") .

ג. אם ייקבע שהתובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, מהו השכר הקובע לחישובם, בהינתן שלגרסת התובע יש לחשב את השכר לפי שכרו השעתי האחרון במכפלה של משרה מלאה, בעוד שלטענת הנתבעת מדובר בשכר הפנסיוני.

ד. זכאות הנתבעת לקיזוז תשלום החזר הוצאות נסיעה.

דיון והכרעה

13. אקדים ואומר כי עדותו של התובע הותירה עלי רושם חיובי ומהימן. התובע מסר גרסה כנה ואמינה ובחקירתו הנגדית נשאר דבק בגרסה שמסר בתצהיר העדות הראשית. התרשמתי שלא עלו סתירות או תהיות כלשהן בגרסת התובע. לעומת זאת, התרשמתי שעד הנתבעת מסר תשובות מתחמקות לשאלות שנשאל בחקירה נגדית ולא היו נוחות לו.

14. מועד סיום יחסי העבודה: במחלוקת שבין הצדדים מהו המועד שבו יש לראות את ניתוק יחסי העבודה ביניהם, אני קובעת שהמועד שבו מסר התובע מכתב התפטרות הוא המועד הקובע שממנו ואילך נותקו יחסי העבודה. לפיכך, אני קובעת שיחסי העבודה הסתיימו ביום 7.6.17.

התפטרות עקב מצב בריאות לקוי

15. סעיף 6(ב) לחוק פיצויי פיטורים קובע:

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה קיימת סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי הפיטורים את התפטרותו כפיטורים".

16. הנטל להוכחת התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מוטל על כתפי העובד העותר לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הוראה זו (דב"ע מח/ 3-159 חיים שלום – מירון, סובל, שור ושות', פד"ע כ 290). עליו להוכיח כי ההתפטרות היא עקב מצב בריאותו וכי קיימת סיבה מספקת להתפטרותו בהתחשב ב ממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין (דב"ע לו/ 3-18 נח בנצילוביץ – אתא חברה לטקסטיל בע"מ , פד"ע ב 41). הוכחת מצב בריאותו של העובד תעשה דרך כלל בתעודות ובמסמכים רפואיים מהם ניתן ללמוד כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו והוא מהווה סיבה מספקת להתפטרותו ( דב"ע נז/ 3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ – שולמית פרץ, פד"ע ל 364; ע"ע 523/07 עמותת בית הורים הדקל – בורק, מיום 11.9.2008). זאת, למעט במקרים שבהם מחלת העובד או השפעתה על כושר עבודתו אינם שנויים במחלוקת. נפסק עוד, כי המועד הקובע לבחינת נסיבות הת פטרותו של העובד הוא מועד ההתפטרות.

בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין ההתפטרות ובין מצב הבריאות של העובד נפסק כי הגורם שעל פיו פעל העובד למעשה במעמד ההתפטרות צריך להיות נעוץ במצב בריאותו (ע"ע 1214/02 שטרית – סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838).

עוד נפסק, כי על העובד המתפטר להודיע למעסיק טרם התפטרותו על מצב הבריאות כגורם המונע את המשך עבודתו, וזאת כדי לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה שונים, אשר יתאימו למצבו הרפואי, כך שלא תהא "סיבה מספקת להתפטרות" (דב"ע לג/ 3-2 זילבר – גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153).
182).

17. בענייננו: לאחר תקופת אי כושר וחופשת מחלה פנה התובע לרופאה מומחית ברפואה תעסוקתית, אשר בדקה אותה וקבעה, ביום 6.6.17, כי לנוכח מצבו הבריאותי הנוכחי התובע אינו מסוגל להמשיך בעבודתו כחרט קונבנציונלי. אמנם תוקף האישור וההגבלה למשך שלושה חודשים, אלא שהנתבעת קיבלה את התפטרות התובע במכתבה מיום 29.6.17, ולא זימנה אותו לחזור לעבודה . אף שוכנעתי שלא הוצעה לתובע עבודה בתפקיד חלופי אחר. אבאר טעמיי:

ראשית, הנתבעת לא ביקשה מהתובע לעמוד לבדיקת רופא מטעמה. מכאן, שקיבלה את הודעת ההתפטרות של התובע כמות שהיא ועל בסיס המלצת הרופאה התעסוקתית מיום 6.6.17.

שנית, לא הוצגה ראיה בכתב המעידה שהוצעה לתובע עבודה חלופית. גרסת הנתבעת בעניין זה נשענת כולה על עדותו של מר אדראי. בנסיבות העניין, אין די בגרסתו של עד הנתבעת ובהעדר כל ראיה לתמוך, לא עמדה הנתבעת בנטל השכנוע שאכן הוצעה לתובע עבודה משרדית. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על ידי ב"כ הנתבעת מספר פעמים אם פנה אל מר אדראי לברר ולשאול לגבי אפשרות עבודה אחרת (פ: 9, ש: 27, 29; פ: 10, ש: 4, 9, 15). גם בסיכומיה טענה הנתבעת שהתובע לא הוכיח שביקש מהנתבעת לעבוד בעבודה אחרת. טיעון זה משמעו היפוך נטל ההוכחה. אין לקבל את טענת הנתבעת שעל העובד לפנות אל המעסיק מיוזמתו ולבקש עבודה חלופית.

שלישית, הנתבעת קיבלה את התפטרות התובע, במכתבה מיום 29.6.17, וגם במכתב זה אין זכר להצעת עבודה כלשהי.

רביעית, עד הנתבעת ציין בעדותו שהציע לתובע עבודה חלופית בשתי הזדמנויות: האחת, במשרד והשנייה, ברצפת המפעל (פ: 12, ש: 31 עד פ: 13, ש: 7) . לפי עדותו של מר אדראי מנהלת החשבונות גב' גילה אדראי היתה עדה להצעה זו. הואיל והנתבעת לא זימנה לעדות עדה רלוונטית, פועל הכלל הראייתי שלפיו הימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת לחובה של הנתבעת.

חמישית, לכל האמור מצטרפת התרשמותי מעדותו האמינה והמשכנעת של התובע, אשר העיד שמר אדראי לא הציע לו עבודה אחרת (פ: 9, ש: 30; פ: 10, ש: 6, 10).

18. למעלה מהדרוש אבהיר, כי אף אם היינו יוצאים מנקודת הנחה שהנתבעת הוכיחה הצעת עבודה משרדית, לא שוכנעתי שהיה על התובע לקבל הצעה זו מאחר שלא מדובר בהצעה הולמת וסבירה בנסיבות העניין. זאת בשים לב לניסיון התעסוקתי ולכישורים המקצועיים של התובע. התובע הועסק בנתבעת תקופה ממושכת של למעלה מ- 20 שנה בתפקיד חרט קונבנציונ אלי, ובעניין זה הצהיר התובע שזהו התפקיד היחיד שהוא מורגל בו ועוסק בו למעלה מ- 35 שנים (סע' 7 לתצהיר). מקובלת עלי טענת התובע שלפיה מדובר בעבודת כפיים, עבודה חרושתית, והוא מעולם לא עבד בעבודה משרדי ת. לנוכח ההלכה הפסוקה הקובעת שהעובד אינו מחויב לקבל כל עבודה שהמעסיק מציע לו, אלא עבודה ההולמת את כישוריו, ניסיונו התעסוקתי, צרכיו ושאר הנסיבות האישיות (דב"ע לה/ 24-3 יוסף צפנת – מדינת ישראל, פד"ע ז 182), נדחית טענת הנתבעת בנוגע להצעת עבודה חלופית.

19. לא נעלמה מעיני עדותו של התובע בחקירה נגדית, אשר העיד שלאחר סיום עבודתו בנתבעת החל לעבוד בתפקיד חרט במקום עבודה אחר. בעניין זה לא הוצגו די נתונים לבית הדין ובמסגרת הליך הגילוי והעיון במסמכים הנתבעת לא ביקשה מהתובע למסור פרטים בנוגע למקום העבודה אליו התקבל או בנוגע למצבו הרפואי העדכני. יצוין כי ספק בעיני אם תיעוד רפואי בנוגע למצבו הנוכחי של התובע הינו רלוונטי, שכן המועד הקובע לבחינת נסיבות ההתפטרות הוא מועד ההתפטרות, ומצבו הרפואי של התובע נבחן נכון למועד זה. זאת ועוד: לטעמי, אין בעובדה שהתובע חזר לעבודה כחרט כדי להשליך על שאלת נסיבות התפטרותו מה עבודה בנתבעת. התובע העיד שלא ביצע כל עבודה שהיא במשך שנה חצי (פ: 10, ש: 32) , ועדותו לא נסתרה. לדבריו, שנה וחצי לאחר התפטרותו החל לעבוד במפעל לעיבוד שבבי בתפקיד חרט בעבודה קלה יותר מזו שביצע במפעל הנתבעת (פ: 11, ש: 1- 6) .

20. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שהתובע התפטר מעבודתו בנתבעת מחמת מצב בריאות לקוי ובנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים מלאים .

זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28%

21. הכלל הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים הוא שעובד המסיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי החוק, זכאי לפיצויי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו (ראו: סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) שהותקנו מכוחו). תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים, לפיכך, במקרה הרגיל, כחיסכון בידי המעסיק הזכאי להשבתם אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים (דב"ע לה/ 3-29 פוטוקר שטיין – אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פד"ע ו 288) והם יזקפו "על חשבון" הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים (ראו: בר"ע 53583-01-17 סופרקום בע"מ – יבגני מיזנשטיין, מיום 24.2.17).

22. עם זאת, סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע:

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר" (ההדגשה הוספה – מ.ש.).

23. יפה לענייננו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, מפי כב' השופט פוליאק, בע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר – קרן קורת ישראל-עמותה לפיתוח כלכלי, מיום 22.11.17), אשר קבע:

"מקריאת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים עולה, כי נקודת המוצא בחוק היא, כי, ככלל, תשלומי מעסיק לקופות גמל אינם באים 'במקום' פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה. תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים, לפיכך, במקרה הרגיל, כ'חיסכון בידי המעסיק' הזכאי להשבתם לידיו אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים (דב"ע (ארצי) לה/3-29 פוטוקר שטיין – אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פד"ע ו' 288 (1975); דב"ע נג/3-234 ברקן – טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189 (1994)) והם יזקפו 'על חשבון' הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים ... הקביעה לפיה כספים הצבורים בקופות הפיצויים יבואו 'במקום' פיצויי פיטורים, היא, אפוא, החריג לכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק " (סעיף 10 לפסק הדין) (ההדגשות במקור – מ.ש.) .

24. במקרה דנן, על יחסי העבודה בין הצדדים חל, כאמור, ההסכם הקיבוצי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מיום 10 .7.2003 (נספח א' לכתב ההגנה). פרק ו' עניינו "תנאים סוציאליים" וסעיף ב' שלו עוסק ב"פנסיה".

סעיפים קטנים 1 ו-2 קובעים בזו הלשון :

"1. המעסיק יבטח את עובדיו בקרן פנסיה מקיפה. המעסיק ישלם לקרן פנסיה מקיפה 12% מהשכר המבוטח והעובד 5.5% מהשכר המבוטח. מוסכם על הצדדים כי שיעור ההפרשה של המעסיק והעובד יתעדכנו בשיעורים ובמועדים על פי דין לרבות הסכם קיבוצי כללי. השכר המבוטח יהיה השכר המשולב כהגדרתו בהסכם זה ובנוסף שכר עידוד. (פרמיות מדודות עד 30% מהשכר).
ממועד חתימת הסכם זה, הפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני יבואו במקום פיצויי פיטורים על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, והאישור הכללי שהוצא מכוחו אשר יהווה חלק בלתי נפרד מהסכם, קרי 72% (שבעים ושניים אחוז) מפיצויי הפיטורים המגיעים בגין התקופה בה בוצעו הפרשות לקרן פנסיה.

2. עובד שהיה מבוטח בקרן ואשר סיים את עבודתו בנסיבות שעל פי דין הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% משכרו הפנסיוני" (ההדגש ות אינ ן במקור – מ.ש.) .

יוצא, אפוא, שבמקרה דנן ההסכם הקיבוצי אימץ את ההסדר החריג מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, שלפיו התשלומים לקופה יבואו "במקום" פיצויי פיטורים. התובע מיקד את תביעתו בזכאותו להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28%, לפי סעיף ו(ב) 2 להסכם הקיבוצי, שצוטט לעיל.

25. אמנם, במקרה שהסכומים הצבורים במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה במועד סיום יחסי העבודה פחותים משיעור 72% מסכום פיצויי הפיטורים שלהם התובע זכאי, היתה הנתבעת חייבת בהשלמת הפיצויים בשיעור 28%, וזאת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. אלא שטיעונו של התובע מתעלם מהעובדה שהסכום הצבור אשר עמד לזכותו במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה מכסה את חבות הפיצויים המלאה לפי חוק פיצויי פיטורים. מכאן, שאין הפרש בין פיצויי הפיטורים על פי החישוב הסטטוטורי לבין הסכום שנצבר לזכותו במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, ולכן הנתבעת אינה נדרשת להשלמת פיצויי פיטורים.

26. על מנת להעמיד דברים על דיוקם יובאו להלן הנתונים העובדתיים הדרושים, שלגביהם אין מחלוקת:

א. כפי שקבעתי לעיל, תקופת העבודה הינה מיום 16.3.1997 ועד 7.6.2017, היינו תקופת העבודה היא של 20.25 שנה.

ב. השכר האחרון עמד על סך 7,626 ש"ח (186 X 41 ש"ח).

ג. החבות בגין פיצויי פיטורים מלאים לפי חוק פיצויי פיטורים עומדת על 154,274 ש"ח.

ד. לפי טופס 161, אשר בעלי הדין לא חלקו על נכונותו, נצבר במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה מנורה מבטחים, נכון למועד סיום העסקת התובע, סכום של 158,097 ש"ח.

ה. הנתבעת לא שילמה לתובע השלמת פיצויים.

ו. כאן המקום לציין, כי מי מבעלי הדין לא טען לתחולת צו ההרחבה הפנסיוני (צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה) והוא ממילא לא חל במקרה דנן שכן ההוראות הפנסיוניות בהסכם הקיבוצי מהוות "הסדר פנסיוני מיטיב", כהגדרתו בצו ההרחבה הפנסיוני (סעיפים 3(א) ו- 4 לצו).

ז. יובהר עוד, שלא נשמעה מפי התובע טענה שהנתבעת העבירה לקרן הפנסיה תשלומים בחסר עבור מרכיב הפיצויים במשך תקופת העסקתו, ולא הוצגו לבית הדין נתונים בנוגע לשיעור ההפרשה למרכיב הפיצויים.

27. התובע תומך טיעוניו בפסק דינו של בית דין זה (ס"ע (חי') 51525-07-10 אלי מורד – מפעלי גרינשפון להנדסה בע"מ, מיום 14.2.2013) ("עניין מורד") , אשר חייב את המעסיקה לשלם לעובד השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28% מסכום חבות הפיצויים המלאה על פי חוק פיצויי פיטורים. לטעמי, יש לאבחן את נסיבות המקרה דנן מהעניין שנדון בפסק הדין מורד, ואסביר:

באותו עניין, העובד הועסק בשירות המעסיקה כ- 30 שנה ופוטר מעבודתו. בית הדין (מותב בראשות כב' השופטת ורבנר) קבע שעל יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, משנת 2003 (הוא ההסכם שחל על בעלי הדין כאן). לא היתה מחלוקת בעניין מורד שהמעסיקה הפרישה עבור העובד כספים לפנסיה, לרבות במרכיב הפיצויים בשיעור של 6%, לאורך כל תקופת העסקתו.

לפי פסק הדין בעניין מורד, חבות פיצויי הפיטורים המלאה עמדה על סכום של 486,750 ש"ח (החישוב מבוסס על שכרו האחרון של העובד, אשר עמד על סך 16,500 ש"ח, לפי תקופת העסקה של 29.5 שנים). המעסיקה שילמה לעובד סכום כולל של 390,708 ש"ח עבור פיצויי פיטורים, באמצעות שחרור מרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה "מנורה מבטחים", והשלמת פיצויים מקופה מרכזית בחברת "הפניקס".

מכאן, שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בניגוד לעניינו של התובע – אשר שולמו לו פיצויי פיטורים ביתר – בעניין מורד המעסיקה שילמה לעובד פיצויי פיטורים בסכום נמוך מחבות הפיצויים המלאה.

בעניין מורד, כאמור, העובד פוטר מעבודתו, ולכן פסק בית הדין שבהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, הוא זכאי להשלמה בשיעור 28% מפיצויי הפיטורים. סכום פיצויי הפיטורים על פי החישוב הקבוע בדין עמד כאמור על סך 486,750 ש"ח; 28% מסכום זה שווה ל- 136,290 ש"ח; המעסיקה שילמה השלמת פיצויים בסכום של 127,627 ש"ח, ולכן פסק בית הדין שהמעסיקה חבה בתשלום הפרש בסכום של 8,663 ש"ח.

סיכומו של דבר: בעניין מורד נקבע שהעובד זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28% הואיל והסכום שהיה הצבור לזכותו במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה לא כיסה את חבותה של המעסיקה. בכך שונות נסיבות העניין בפסק דין מורד מעניינו של התובע. במקרה דנן הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, בערכם ביום סיום יחסי העבודה, עולים על סכום פיצויי הפיטורים המלאים להם זכאי התובע על פי חוק פיצויי פיטורים.

28. משקיבל התובע פיצויים בשיעור המתחייב מחוק פיצויי פיטורים – באמצעות שחרור מרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, והסכום הצבור לזכותו במועד סיום יחסי העבודה עלה על חבות הפיצויים לפי מכפלת השכר האחרון בשנות ההעסקה – יצאה הנתבעת ידי חובתה ואין התובע זכאי לתשלום נוסף.

29. משנדחתה התביעה לתשלום השלמת פיצויי פיטורים, נדחית מאליה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

טענת הקיזוז של הנתבעת

30. שעה שהתביעה נדחתה אין עוד צורך להידרש לטענת הקיזוז של הנתבעת. יחד עם זאת, לנוכח קשיים שמעוררים טיעוני הנתבעת מצאתי מקום לדון ב טענה ששולמו לתובע דמי נסיעות בניגוד להצהרת התובע בדבר מקום מגוריו.

31. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובע הצהיר על כתובת מגורים בקריית טבעון, ובהתאם שולמו לו דמי נסיעות חודשיים בסכום של 550 ש"ח; אולם, מתעודות המחלה עולה שמקום מגוריו בקריית ביאליק, במרחק הליכה מהמפעל. לפי הטענה, התובע מסר לנתבעת כתובת מגורים שגויה, ולכן קיבל החזר הוצאות נסיעה במרמה.

32. לטעמי, אין בסיס לטענות הנתבעת ודינן להידחות. להלן אפרט טעמיי:

ראשית, יש לתהות על טענת הנתבעת שלפיה (לראשונה) למדה על כתובת התובע ברחוב לוחמי הגטאות בקריית ביאליק מעיון בתעודות המחלה ובתעודות הרפואיות. כעולה מחומר הראיות שהוצג לבית הדין, הנתבעת היתה מודעת היטב למענו של התובע בקריית ביאליק. התובע הצהיר שכתובת זו צוינה על גבי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע, משנת 2014 ואילך (סעיף 34.1 לתצהיר), וגרסתו לא נסתרה . כתובת זו דווחה על ידי התובע בטופס 101 לשנים 2014 עד 2017. כתובת זו אף צוינה בטופס 161. עד הנתבעת אישר בעדותו שהתובע דיווח על מענו בקריית ביאליק החל משנת 2014 (פ: 14, ש: 11).

שנית, כעולה מהמסמכים שצירף התובע לתצהירו, לפי תמצית רישום ממרשם האוכלוסין במשרד הפנים, "תאריך הכניסה למען: 19 בדצמבר 2013" (נספח 7 לתצהיר התובע). כבר בטופס 101 לשנת 2014, אשר מילא התובע ביום 1.1.14 הודיע על שינוי כתובת מגורים ועדכן את מענו בקריית ביאליק (סעיפים ב' ו- ז' לטופס) (נספח 8 לתצהיר התובע). למעלה מכך, כפי שעולה מתמצית רישום ממרשם האוכלוסין ומטפסי 101 לשנת 2012 עד 2013, עובר ליום 1.1.2014 התגורר התובע בחיפה (רחוב אלכסנדר זייד בקריית חיים), וכתובת זו עודכנה ברישומי הנתבעת.

שלישית, הוכח שכבר בשנת 2008 טענה הנתבעת שהתובע מסר לה כתובת מגורים שגויה ונדרש להשיב לה סכומי כסף בגין דיווח שלא כדין בשנים 2000 עד 2008 (מכתב הנתבעת מיום 9.11.2008 - נספח 9 לתצהיר התובע). בסיוע הסתדרות העובדים הלאומית נחתם בין הצדדים, ביום 29.12.2008, הסכם שלפיו התובע זכאי לתשלום דמי נסיעות בשיעור מוגדל (21.5 ש"ח ליום עבודה, במקום 14 ש"ח שקיבל עד לאותו מועד), וכל צד מוותר על "טענותיו בגין כל תקופת עבודה שעברה, ולא יבוא בתביעות בגין תקופה זו" (נספח 10 לתצהיר התובע). התובע ציין בתצהירו, כי "הרקע לחתימת הסכם זה היו חילוקי דעות שהתגלעו ביני לבין החברה בדבר תשלום דמי נסיעות ותשלום תוספת ותק מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת" (סעיף 34.2 לתצהיר). האמור בתצהירו של התובע לא נסתר, ולכן אני קובעת שדמי הנסיעות המוגדלים ששולמו לתובע הינם פרי הסכמה מודעת, מראש ובכתב של שני הצדדים, שלפיה גם נהגו הצדדים הלכה למעשה במשך קרוב ל- 10 שנים. מדובר, אפוא, בסכומים שהנתבעת הסכימה לשלם לתובע, ובקשה לקיזוזם בדיעבד, לאחר סיום יחסי העבודה, עולה לכדי התנהגות בחוסר תום לב.

לא נעלמה מעיני עדותם של התובע ומר אדראי, שהתובע נהג ללון בחלק מימות השבוע בביתה של בת זוגו בקריית טבעון. אולם, בהסכם מיום 29.12.2008 הסכימה הנתבעת לשלם החזר הוצאות נסיעה מוגדלות, וזאת ללא קשר לכתובת המגורים הרשמית של התובע.

רביעית, לא הוכח שמען התובע ברחוב לוחמי הגטאות בקריית ביאליק הוא במרחק הליכה ממקום עבודתו. התובע צירף לתצהירו מפת מסלול (נספח 11 לתצהיר) שלפיה המרחק ממקום מגוריו למקום עבודתו הינו 2.2 ק"מ, מרחק הליכה רגלית של 19 דקות. בנוסף, טען התובע שנסע למקום עבודתו ברכב פרטי (פרוטוקול הדיון מיום 8.4.18, עמ' 3, ש: 19- 20).

33. לכל האמור לעיל יש להוסיף את עדותו של מר אדראי, אשר ציין בחקירתו הנגדית שהנהלת החשבונות בנתבעת טעתה בכך שלא עודכנה כתובת המגורים של התובע לפי הדיווח שמסר בטפסי 101 (פ: 14, ש: 25- 29). מר אדראי הוסיף והעיד, כי טענת הקיזוז באה לעולם רק בעקבות תביעתו של התובע (פ: 15, ש: 11- 13). בהקשר זה הפנה התובע בסיכומיו, ובצדק, לע"ע 45431-09-16 אלכס גורביץ – מדינת ישראל-רשות המיסים ( מיום 16.1.18), שם נקבע כך:

"הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד" (סעיף 36 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

34. נסיבות המקרה דנן מלמדות שאין עסקינן בטעות, כי אם הסכמה מודעת לשלם דמי נסיעות בשיעור העולה על המגיע על פי הדין. לכן מדובר בהטבה שנכללת בתנאי העסקתו של התובע, ולא ניתן לדרוש התחשבנות בדיעבד בכל דרך שהיא. משעה שההסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2008 אינו כולל תניה בנוגע למען המגורים הרשמי, לא ניתן לאחר שהסתיימו יחסי העבודה לבקש את ביטול ההסכם ולדרוש השבה על דרך הקיזוז בטענה שדמי הנסיעות שולמו ביתר בטענה של טעות. זאת ועוד: העובדה שהתובע עמד על זכותו לתשלום השלמת פיצויי פיטורים איננה נימוק לבוא איתו בחשבון בדרישה להשבה כתגובה לתביעה שהגיד נגד הנתבעת.

35. אשר על כן, נדחית טענת הנתבעת בכל הנוגע לתשלום דמי נסיעות.

סוף דבר

36. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

37. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. בקובעי סכום הוצאות מתונות אלו נתתי דעתי לעובדה שהתובע אדם מבוגר (יליד 1957), קרוב לגיל פרישה. מנגד, יש לתת את הדעת לכך שהנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסכום העולה על שיעורם של פיצויי הפיטורים המחושבים לפי החוק, ומכאן שלא נגרע מהתובע דבר על פי דין ומוטב היה שמלכתחילה התביעה לא היתה מוגשת.

לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק די ן זה, זכות לערער על פסק דין זה לפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, (27 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .