הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 20985-11-15

26 יולי 2018
לפני:
כב' השופטת דניה דרורי

התובעת
רחל אזולאי, ת.ז. XXXXXX305
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר בירמן
-
הנתבעת
מוסך דיזל חדרה בע"מ, ח.פ. 512875840
ע"י ב"כ: עו"ד משה איטח

החלטה
(בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה; בקשת התובעת להוספת ראיה; בקשת התובעת כי הנתבעת תודה בעובדות ובמסמך; בקשת התובעת לתיקון כתב הסיכומים)
(בקשת הנתבעת לצירוף ראיה; בקשת הנתבעת לתיקון כתב הסיכומים)

רקע וההליך עד כה
1. הנתבעת מפעילה מוסך בחדרה. התובעת הועסקה בשירותה כאשת מכירות ושיווק בתקופה שבין התאריכים 15.5.14 – 7.7.15.
השאלות שבמחלוקת בהליך זה נוגעות למהות ההסכמות שבין הצדדים בנוגע לתשלום עמלות לתובעת, וכפועל יוצא מכך - האם התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר בגין עמלות.

2. הליך זה נפתח בהגשת כתב תביעה ביום 17.11.15 (להלן – כתב התביעה המקורי). באותה עת התובעת לא היתה מיוצגת.
בכתב התביעה המקורי עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכומים הבאים:
א. עמלה בגין שירות שניתן ללקוח בשם קונפינו בסך 708 ש"ח.
ב. הפרשי עמלות עבור החודשים מרץ עד יוני 2015 בסך 3,000 ש"ח.
ג. עמלות עבור עבודות חוץ ועבודות באחריות בסך 32,000 ש"ח.
בכתב התביעה המקורי צוין כי על הנתבעת לשלם פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות שלא בוצעו על יסוד רכיבי השכר הנ"ל, אך לא פורט סכום התביעה הנוגע לטענה זו.
לכתב התביעה המקורי צורף מכתב סיום העסקה מיום 22.6.15 (להלן – מכתב סיום ההעסקה), וכן העתק מפניית נציג ההסתדרות הכללית מטעם התובעת מיום 11.10.15.

3. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את זכאות התובעת לרכיבים השונים . בין השאר נטען כי על התובעת הוטלו שני סוגי תפקידים – גיוס לקוחות וטיפול בלקוחות מגוייסים, ובנוסף – שימור ושיפור קשרי הלקוחות עם הלקוחות הקיימים. הנתבעת טענה כי הצדדים הסכימו כי לתוב עת ישולם שכר יסוד שעמד בראשית תקופת עבודתה על 4,500 ₪ נטו והחל מחודש 4/15 על 5,000 ₪. עוד טענה הנתבעת כי הצדדים הסכימו שהתובעת תהא זכאית לתשלום עמלות בשיעור 5% מכל תקבול בפועל (לפני מע"מ) שהתקבל אצל הנתבעת מאת לקוח שהתובעת עצמה גייסה ואשר קודם לכן לא נמנה על לקוחות הנתבעת, ולמעט תיקונם המבוצעים בעבודות חוץ או תיקונים המבוצעים במסגרת אחריות היבואן.
הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לסכומים הנתבעים וכי העמלות שולמו במלואן.
עוד נטען כי בנסיבות סיום העסקתה, ומאחר שהתובעת פוטרה בשל תקיפה של עובדת אחרת ולאחר מכן נטלה שלא כדין מסמכים שונים של הנתבעת (וביניהם חשבוניות ורשימת לקוחות המהווה סוד מסחרי), יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים ששולמו ולהורות על קיזוז הסכומים ששולמו על חשבון רכיב זה.

4. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 5.4.16 (בפני כב' הרשמת מ' שי-גרינברג) הבהירה התובעת כי הסעד המבוקש כעמלות בגין עבודות חוץ הוערך על דרך האומדנא, וכי תוכל לציין מהו הסכום הנתבע בגין עמלות במדויק רק לאחר שיומצאו לה החשבוניות שהופקו בגין שירות זה. התובעת נדרשה להגיש תחשיב של הסעדים המבוקשים.
ביום 3.5.16 עתרה התובעת כי ינתן צו לגילוי ועיון במסמכים, במסגרתו עתרה כי יועברו לידיה דו"חות כניסת כלי רכב למוסך לחודשים 5/14 עד 12/14, 1/15, 2/15 וכן 7/15, ובנוסף ביקשה להעביר לעיונה חשבוניות עבור לקוחות מגוייסים לתקופה האמורה.
דיונים בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים התקיימ ו בתאריכים 20.7.16 ו- 31.10.16 בפני כב' הרשמת מ' שי-גרינברג.

5. בהחלטתה מיום 7.1.17 קבעה כב' הרשמת שי-גרינברג כי השאלות השנויות במחלוקת בהליך זה הן:
"(א) זכאות התובעת לתשלום עמלות בשיעור 5% (לפני מע"מ) עבור עבודות חוץ של לקוחות. המדובר בעבודות חוץ בחשבוניות רגילות היוצאות על שם הלקוח, וכן בעבודות חוץ בחשבוניות ליסינג על שם החברה המממנת את הרכב.
(ב) זכאות התובעת לתשלום עמלות בשיעור 5% (לפני מע"מ) עבור חשבוניות אחריות יבואן . מדובר בחשבוניות על שם יבואן הרכב, המספק את האחריות לבעל הרכב.
בהתייחס לס"ק א' ו- ב': לגרסת התובעת, הנתבעת נהגה לשלם לה עמלות עבור עבודות חוץ ועבודות יבואן, בכל תקופת העבודה, והחל מחודש אפריל 2015 הנתבעת נהגה לרשום על גבי החשבוניות "מחווה של רצון טוב". לגרסת הנתבעת, בהתאם להסכמות בין הצדדים, התובעת אינה זכאית לתשלום עמלות עבור עבודות חוץ ועבודות יבואן, על אף שניסתה להפעיל על הנתבעת לחץ וניסתה לשכנעה לשלם לה עמלות עבור אלה; ככל שאלה שולמו, מדובר בטעות.
(ג) זכאות התובעת לתשלום עמלה בסך 708 ש"ח עבור לקוח בשם קונפינו.
לגרסת הנתבעת, מדובר בלקוח שמתקן את רכביו במוסך הנתבעת קרוב ל- 10 שנים, כך שאינו לקוח מגויס. התובעת התבקשה לשפר את היחסים עם הלקוח קונפינו מאחר שהנתבעת סברה שהוא עשוי להכניס עבודה נוספת למוסך. לקראת סוף שנת 2014 החלו קשיים בגביית חוב הלקוח קונפינו עבור תיקון הרכבים, כך שחלק מהתיקונים טרם שולמו ולכן התובעת אינה זכאית לתשלום עמלות בגינם .
(ד) זכאות התובעת להפרשי עמלות עבור התקופה שמחודש מרץ 2015 ועד יוני 2015.
(ה) זכאות הנתבעת לקיזוז פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת, בטענה שביצעה הפרת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים."

לאחר שהגדירה את המחלוקות כמפורט לעיל, קבעה כב' הרשמת שי-גרינברג באותה החלטה כי הדיון בהליך יפוצל באופן הבא:
"15. בחלק הראשון יוכרע האם זכאות התובעת לעמלות היא, כטענתה, עבור עבודות חוץ ועבודות יבואן, ולא רק עבור עבודות וחלקים של לקוחות מגויסים, כטענת הנתבעת; בית הדין ייבחן מה היו ההסכמות בין הצדדים במ ועד קבלתה של התובעת לעבודה, וכיצד נהגו הצדדים הלכה למעשה. בנוסף, תתברר השאלה האם הנתבעת גבתה מהלקוח קונפינו תשלום עבור טיפול בגינו התובעת דורשת עמלה בסך 708 ש"ח. כמו כן, בחלק הראשון יהיה מקום להכריע בשאלה האם נסיבות פיטוריה של התובעת מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים.
16. בחלק השני, לאחר שייקבע אם קמה לתובעת זכאות לתשלום עמלות עבור עבודות חוץ ועבודות יבואן, יינתן צו לחשבונות ויעשה בירור באשר לסכומי העמלות המדוייקים להם זכאית התובעת, אם בכלל, ובית הדין יבחן מי הם הלקוחות המגויסים שהביאה התובעת למוסך הנתבעת. פיצול זה בדיון נדרש מאחר שהתביעה, במהותה, בענין העמלות היא תביעה למתן חשבונות (ע"ע (ארצי) 311/99 י.ג. סלפטר (1983) בע"מ – פרידמן, מיום 28/2/2002)."

באותה החלטה ניתן צו גילוי ועיון כללי במסמכים בנוגע לכלל המסמכים שיש בידי הצדדים "והם רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת בתיק זה, בהתאם להחלטה לעיל בדבר פיצול הדיון לשני שלבים." עוד ניתן באותה החלטה צו להגשת העדויות בתצהירים.

6. ביום 22.1.17, במקביל להגשת תצהיר גילוי מסמכים, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה.
בבקשה עתרה להוספת רכיב פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 20,000 ₪. בבקשה לתיקון כתב התביעה חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה המקורי לפיו היא עותרת לתשלום פיצוי בגובה הפרשות מעסיק לקופת ביטוח בגין הסכומים להם היא זכאית בגין עמלות. גם בבקשה לתיקון כתב התביעה לא פורט הסכום הנתבע בגין רכיב זה.
בבקשה מתוקנת שהגישה ביום 29.1.17 עתרה להוספת רכיב פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 15,000 ₪.
בהחלטה מיום 27.2.17 התיר בית הדין (כב' הרשמת שי-גרינברג) את תיקון כתב התביעה באופן שייכלל סעד של פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 15,000 ₪ (להלן – כתב התביעה המתוקן).

7. בין לבין, חלו שינויים בייצוג התובעת.
כאמור, בתחילת ההליך ייצגה התובעת את עצמה, וכך גם במהלך הדיונים שהתקיימו בתאריכים 5.4.46 ו- 20.7.16.
בסמוך לאחר הדיון מחודש 7/16 קיבל את ייצוגה עו"ד אמיר סלע, ובהתאם לבקשתו מיום 3.8.16 – הוא שוחרר מייצוגה.
ביום 4.8.16 הוגשה לתיק בית הודעה לפיה התובעת תהא מיוצגת באמצעות עו"ד הילית ינאי, שהתייצבה יחד עמה לדיון שהתקיים ביום 31.10.16. ביום 18.1.17 ביקשה עו"ד הילית ינאי להשתחרר מייצוג בשל מחלוקות עם התובעת .
ביום 1.5.17 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית באמצעות ב"כ הנוכחי, עו"ד בירמן.

8. ביום 23.11.17 התקיים דיון הוכחות בהליך, במסגרתו נשמעה עדות התובעת. מטעם הנתבעת העידו מר אורי שטרקר וגב' רותי משלי.
בתום שמיעת העדים, ניתן צו לסיכומים בכתב. על התובעת היה להגיש סיכומים מטעמה עד ליום 7.12.17, ועל הנתבעת – עד ליום 21.12.17.

9. סיכומים מטעם התובעת הוגשו ביום 10.12.17. בפתח הסיכומים צוין כי התובעת מתעדת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה לאור המסמכים והעובדות שנחשפו במהלך דיון ההוכחות.
סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 22.12.17.

10. לאחר סיום שמיעת העדים ולאחר שהוגשו סיכומי התובעת הגישו הצדדים את הבקשות הבאות:
א. ביום 11.12.17 הגישה הנתבעת בקשה בהולה "להוספת ראיה קריטית וחדשה לתיק". הודעת הבהרה בנוגע לבקשה זו הוגשה ביום 11.12.17. הראיה עצמה הוגשה בצירוף תצהיר ביום 22.12.17. הבהרה נוספת בעניין הבקשה להוספת ראיה הוגשה ביום 25.1.17;
ב. ביום 20.12.17 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה;
ג. ביום 20.12.17 הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיה, בקשה להודות בעובדות ובמסמך ובקשה לתיקון הסיכומים מטעמה;
ד. ביום 25.12.17 הגישה התובעת בקשה להוצאת סיכומי הנתבעת מהתיק (בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 25.12.17);
ה. ביום 7.3.18 הגישה התובעת בקשה למסירת צו למסירת קלטת השמע בה אצורה הראיה הנוספת שהנתבעת ביקשה להוסיף (הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 7.3.18 מהטעם שטרם ניתנה החלטה המאפשרת את הגשת הראיה הנוספת, ומשכך הבקשה מקדימה את זמנה ואין מקום לדון בה).
נפרט להלן את טענות הצדדים בבקשות הנ"ל ובתגובות להן .

בקשת הנתבעת להוספת ראיה
11. הנתבעת ביקשה להוסיף כראיה תמלול הקלטה מיום 8.12.17 של שיחה שהתקיימה בין נציג הנתבעת מר אורי שטרקר לבין מר ציקי זלצמן, בעליו של מוסך מתחרה לזה של הנתבעת.
לטענת הנתבעת, ביום 7.12.17 פנה מר זלצמן לנציג הנתבעת וביקש ממנו את פרטיו של ב"כ התובעת, עו"ד בירמן. בעקבות שיחה זו התעורר חשדו של נציג הנתבעת כי בין ב"כ התובעת, עו"ד אמיר בירמן , לבין מר זלצמן נוצר קשר במסגרתו תמסור התובעת לזלצמן את רשימת לקוחות הנתבעת.
על מנת לברר חשד זה הקליט נציג הנתבעת שיחה שקיים עם מר זלצמן ביום 8.12.17 ובמסגרתה, על-פי טענת הנתבעת, הודה מר זלצמן כי נפגש עם התובעת ועם ב"כ, כי באותה פגישה הציעה התובעת למסור לזלצמן את רשימת הלקוחות של הנתבעת, אלא שזה סרב להצעתה.
הנתבעת טענה כי יש לאפשר את הגשת הראיה בשלב זה, ולקבוע מועד לשמיעת עדויותיהם של מר זלצמן ושל ב"כ התובעת עו"ד בירמן בנוגע לאירועים הנזכרים בשיחה המוקלטת. מכיוון שבירור השלב הראשון בתביעה טרם הסתיים , ובית הדין טרם קבע אם יש מקום להורות לנתבעת להעביר לעיון התובעת את דו"חות כניסת הרכבים למוסך (המהווה רשימת לקוחות) וחשבונות עבור לקוחות מגויסים על-ידי התובעת לחודשים 5/14 – 7/15 – יש מקום להורות על צירוף הראיה.
הנתבעת טענה כי יש בראיה הנוספת כדי לחזק את טענת הנתבעת בדבר חוסר תום הלב והיעדר ניקיון כפיים מצד התובעת, באופן שיש בו כדי להביא לדחיית תביעתה כי ימסרו לידיה מסמכים ומידע נוסף, שבהם תוכל התובעת לעשות שימוש פסול.

12. לטענת התובעת העלאת טענות אלה נועדה למנוע מהתובעת לחשב את זכאותה לעמלות ולחבל באפשרות קידום בירור התביעה. התובעת טענה כי אין בטענות הנוגעות לראיה החדשה כל אמת, כי התובעת לא הציעה דבר למר זלצמן ולא החליפה עמו מילה בעניין עסקי הנתבעת או לקוחותיה.

בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה
13. התובעת עתרה כי יותר לה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הסעדים הבאים:
א. תשלום פיצוי בגין הלנת שכר בגין עמלות לחודש 12/15 ועד מועד התשלום בפועל בחודש 4/15;
ב. תשלום הפרשי עמלות שלא שולמו לכל תקופת ההעסקה (ולא רק בהתאם לפלוגתאות שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת שי מיום 7.1.17) , לפי סכום שיכומת לאחר עיון במסמכים שיתקבלו בהתאם לפסק-הדין החלקי שינתן בשלב הראשון;
ג. תשלום פיצוי בגין הלנת שכר בגין כל סכום שיפסק לזכותה של התובעת במסגרת פסק הדין שינתן.
התובעת טענה כי יש להורות על תיקון התביעה על אף השלב בו הוגשה וזאת על מנת להגיע לחקר האמת. עוד נטען כי אין בתיקון כדי לפגוע בזכויות הנתבעת שכן טרם החל השלב השני של בירור התביעה ולסעדים החדשים אין כל קשר לשלב הראשון של בירור ההליך, שלב שבנוגע אליו נשמעו ראיות.
בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי התביעה הוגשה על ידי התובעת כשלא היתה מיוצגת ולא ידעה לעמוד על זכויותיה, ולכן יש לאפשר את התיקון לאחר שהתברר כי לא שולמו לידיה עמלות על-פי המוסכם בכל תקופת ההעסקה ולא רק ב התייחס לעבודות חוץ ולעבודות באחריות יבואן.
בהבהרה שהוגשה בהתייחס לבקשה זו צוין כי הבקשה לתיקון כתב התביעה היא בקשה להוספת סעדים ואין בה כדי לשנות את עילת התביעה, ומשכך אין בה כדי לפגוע באפשרות הנתבעת להתגונן – זכות השמורה לנתבעת במסגרת בירור השלב השני של התביעה.

14. לטענת הנתבעת אין מקום להתיר תיקון נוסף של כתב התביעה וזאת מהטעמים הבאים:
א. הנתבעת טענה כי לאורך ניהול ההליך זכתה התובעת להקלות דיוניות ומהותיות רבות בין השאר בשל כך כי לא היתה מיוצגת במהלך חלק משלביו. הקלות אלה פגעו, וממשיכות לפגוע, ביכולתה של הנתבעת לנהל את הגנתה כהלכה, ויש באמור כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
ב. התובעת קיבלה ייעוץ משפטי במהלך שלבים רבים בהליך, לרבות בשלב הכנת תצהיר עדות ראשית מטעמה, ואין לכן הצדקה לאפשר את תיקון כתב התביעה על יסוד התואנה לפיה לא היתה מיוצגת ולא היתה מודעת לזכויותיה.
ג. התובעת לא שילמה את מלוא ההוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטה מיום 27.2.17 שאפשרה את תיקון כתב התביעה – מה שיש בו כדי לחזק את עמדת הנתבעת כי אין לאפשר תיקון נוסף.
ד. השיהוי הניכר בהגשת הבקשה מצדיק את דחיית הבקשה בשל השלב הדיוני בו מצויה התביעה.
כבר בתצהיר העדות הראשית מטעמה הועלו טענות בנוגע לזכאות לעמלות עבור כל תקופת העבודה, ולא רק בהתאם לאמור בכתב התביעה המקורי. הנתבעת התנגדה להרחבת חזית. מכאן – שהתובעת ידעה לכל המאוחר בשלב הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה כי אין מקום לברר טענות אלה, ובכל זאת הגישה את הבקשה לתיקון כתב התביעה לאחר שמיעת העדויות.
ה. לגופן של הטענות הנוספות הנוגעות לתשלום עמלות - נטען כי מדובר בטענות בעלמא ולא ברור מהבקשה אלו עובדות התבררו בשלב זה שיצדיקו את בירור הטענות החדשות. עוד נטען כי בהקשר לזכאותה לעמלות מעלה התובעת טענות עובדתיות סותרות.
ו. באשר לסעד החיוב בפיצויי הלנה נטען כי רכיבים אלה התיישנו זה מכבר ומשכך יהא במתן אפשרות התיקון כדי לגרום לנתבעת עוול שאינו ניתן לתיקון.

בקשות התובעת להוספת מסמכים, להורות לנתבעת להודות במסמכים ובעובדות ולאפשר לתובעת לתקן את הסיכומים מטעמה
15. התובעת ביקשה לצרף כראיות את המסמכים הבאים:
א. מכתב סיום ההעסקה, שצורף כנספח לכתב התביעה אך לא הוגש במסגרת ראיותיה של התובעת. התובעת טענה כי יש במסמך זה כדי לשפוך אור על התחייבויות הנתבעת באשר לשיעור העמלות והזכאות לרכיבים הנתבעים, שכן לטענת התובעת גלומה במסמך זה התחייבות לשלם עמלות בגין הלקוח קונפינו ולתשלום עמלות בסכומי נטו ולא ברוטו.
לטענת התובעת המסמך לא צורף לתצהיר גילוי המסמכים של התובעת בשל חוסר ידע משפטי מצדה, ולא צורף לתצהירה בשל טעות בתום לב שכן ב"כ לא קיבל את המסמך במועד בעת הכנת הראיות.
התובעת טענה כי אין בהגשת המסמך כדי לפגוע בזכויות הנתבעת שכן הנתבעת היתה מודעת לתוכנו משהוא הוכן על ידי נציג הנתבעת וצורף לכתב התביעה המקורי. התובעת טענה כי הנתבעת היתה אמורה לגלות את מסמך זה, המצוי גם בידיה, במסגרת גילוי המסמכים ויש לזקוף את תוצאת אי גילויו לחובתה.
ב. תדפיס מסרון ששלח מנכ"ל הנתבעת מר דודי שטרקר ובו הוא מאשר תשלומים לטובת התובעת בהתאם לאמור במכתב סיום ההעסקה. לא צוין מועד משלוח המסרון.
גם בנוגע למסמך זה נטען כי הוא לא צורף לגילוי המסמכים בשל טעות בתום לב שנעשתה בטרם מונה ב"כ התובעת לייצגה.
התובעת עתרה כי בית הדין יתיר את צירוף הראיות על מנת להגיע לחקר האמת, יחייב את הנתבעת להודות במסמכים ובעובדות המפורטות במסמכים אלה ויאפשר לנתבעת הזכות להגיש תצהיר תגובה בנוגע למסמכים אלה.
עוד עתרה התובעת כי כפועל יוצא מצירוף המסמכים יש לאפשר לתובעת להתיר לתובעת לתקן את הסיכומים מטעמה.

המסגרת הנורמטיבית
16. באשר לתיקון כתב תביעה, קובעת תקנה 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות סדר הדין) את הכלל, בזו הלשון:
"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".
ככלל, מתן רשות לתיקון נתון תמיד לשיקול דעת בית המשפט אשר יפעילה בשים לב לשאלה המכרעת והיא האם יש בתיקון כדי להעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון, והאם יש בתיקון כדי לתרום להכרעה "ביעילות ובשלמות" בשאלות המשפטיות והעובדתיות הכרוכות בתביעה.
על-פי רוב בתי הדין נוהגים בגישה ליברלית בכל האמור בתיקון כתבי טענות מקום בו שהבקשה אינה לוקה בשיהוי בלתי סביר, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לשם בירור הפלוגתאות.

בבר"ע (ארצי) 14760-03-12 אפלברג עמוס – IDI מכון היהלומים הישראלי בע"מ (15.7.2012) סיכם בית הדין הארצי את השיקולים המנחים בהכרעה אם להיענות לבקשה לתיקון כתב תביעה כמפורט להלן:
"לפי תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, תיקון כתב טענות יכול ויורשה על ידי בית הדין בכל שלב משלבי הדיון, ובכלל זה אפילו החלה שמיעת הראיות ( בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (4) 130 (1982). ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתאות (ע"ע ( ארצי) 657/09 ‏CHENGJIN ZHAO‏ - אסטראטק בע"מ, (2009); השוו גם: רע"א 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב (3) 427 (1998) ).
יחד עם זאת ושלא כפי שמשתמע מהבקשה, אין בגישתו הליבראלית של בית הדין כדי לשים לאל את סדרי הדין וכדי להביא להשחתת זמנם של הצדדים ושל בית הדין ואין משמעות הדבר שכל אימת שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה יעתר לה בית הדין. בקשה לתיקון כתב תביעה מחייבת איזונים בין האינטרסים של הצדדים להליך, בינם לבין עצמם, ובין האינטרסים של הציבור. לא הרי בקשה המוגשת בתחילתו של ההליך, אפילו חלף זמן לא מבוטל מתחילתו, כבקשה המוגשת על סיפה של ישיבת ההוכחות ולאחר שכל ההליכים המקדמיים מוצו. במלאכת האיזון יש להביא בחשבון שהזכות להליך הוגן אינה רק נחלת התביעה אלא גם נחלת ההגנה. לפיכך, יש להביא בחשבון לא רק את האינטרס של התובע למיצוי עילות תביעתו אלא גם את 'עינוי הדין' שנגרם לנתבע ואשר לא בהכרח ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. עוד יש להביא בחשבון את התנהלות התביעה, שכן זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת ואין להתיר מצב בו זכות הגישה של האחד חוסמת את זכות הגישה של האחר. ניהול לא יעיל של הליכים ושל משאבי ההתדיינות פוגע בזכות הגישה של הציבור לערכאות. לפיכך – מקום בו תובע מבקש לתקן את תביעתו יש לבחון את התנהלותו ואת המשמעות של הענות לבקשה מבחינת ההליך עצמו ומבחינת ניצול זמנו של בית הדין; כמו כן יש לבחון עד כמה הכרחי התיקון והאם יביא הדבר לחסימת הטענה או עילת התביעה וכן האם עסקינן בזכויות משפט העבודה המגן או בזכויות חוקתיות, כאשר באלה יטה יותר בית הדין להיות 'גמיש' בהיענות לבקשות לתיקון כתב התביעה".

17. באשר להוספת ראיות – הכלל הנוגע להבאת הראיות (בנסיבות המקרה כאן נקבע כאמור כי הראיות יוצגו בתצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים) הוא כי על הצדדים להגיש את כלל ראיותיהם "בחבילה אחת".
שלב הצגת הראיות (כאמור בתקנה 51 לתקנות בית לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מחייב הצגת טענות וראיות התובע לרבות שמיעת העדים מטעמו, ולאחר מכן הצגת טענות, ראיות ושמיעת עדי הנתבע. לשון התקנה אינה מאפשרת לצדדים הצגת ראיות נוספות בשלב שלאחר סיום הבאת הראיות.
בנסיבות מסוימות וחריגות הותר שימוש בראיה שלא נכללה בתצהיר גילוי המסמכים או בתצהירי עדות ראשית תוך סטיה מסדר הדין הרגיל, בין משום שהראיה הזדמנה לידי הצד המבקש במועד מאוחר יותר, בין משום שמה שנחזה מלכתחילה כלא רלוונטי התברר כרלוונטי ובין אם משום טעות (רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, בפסקה 3 (30.7.02), רע"א 215/13 חוסיין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 4 (28.11.13) ).
בבר"ע (ארצי) 31251-08-14 תאיר סעיד – קיבוץ קליה, (5.1.15) נפסק כי:
"... העובדה כי בעל דין לא פעל כאמור וביקש להגיש לבית הדין ראיה שלא בהתאם לעיתוי הנדרש ממנו, אין בה – לכשעצמה – כדי להצדיק את דחיית בקשתו ומוטל על הערכאה הדיונית לבחון כיצד יש ליישב בין שני אינטרסים בסיסיים בהליך השיפוטי – האחד, האינטרס של ניהול ההליך המשפטי כתיקונו, והשני – האינטרס של בירור האמת.
בעניין חגי דוד ובעניין קובלקובסקי שבנו על העקרון בדבר "הגישה הסלחנית" של בית הדין לפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על פני שמירה על כללי הפרוצדורה. לעניין זה הפננו להוראת תקנה 124 לתקנות לפיה 'בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן'. עם זאת, שבנו והדגשנו כי גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים לדיון ומאינטרס הציבור ביעילות הדיון.
פסקנו כי מקום בו מתנגשים האינטרסים של בירור האמת ושל ניהול ההליך כתיקונו על בית הדין לבחון, בין היתר: מה מידת הרלוונטיות של הראיה לסוגיות המתעוררות, וזאת על רקע יתר הראיות שכבר הוגשו; מה חשיבותה של הראיה על רקע הסוגיה שבמחלוקת; האם הסטיה מהכללים הדיוניים היתה פרי מעשה מכוון - מתוך זלזול בהליך או מתוך כוונה להשיג יתרון דיוני בלתי הוגן, או שמא האם אותו מתדיין אך התרשל. במקרה הראשון הנטיה תהיה שלא להתיר את הגשת הראיה; האם הסטיה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי. "

נפנה ליישום הכללים כמפורט לעיל בעניין הבקשות השונות העומדות על פרק.

דיון והכרעה
16. דין בקשת התובעת לתיקון כתב תביעה בשנית להידחות.
א. אין לאפשר את תיקון כתבי התביעה בכל הנוגע להוספת הסעד של חיוב הנתבעת בפיצוי בגין הלנת שכר. מדובר בזכות שמחמת חלוף הזמן התבטלה לגופה ולכן אין אפשרות תיקון על דרך של הוספת סעד שהזכאות לקבלו פקעה ממילא, ושעה שהתיקון עלול לקפח את בעל הדין היריב ולפגוע בו שלא כדין (דב"ע (ארצי) תשן/3-90 שופרסל בע"מ – קייטנברג פאני (14.6.90 ); בר"ע ( ארצי) 55707-11-17 עודד יצחק - מועצה מקומית בית דגן (18.2.18).
ב. אין לאפשר את תיקון התביעה בכל האמור בסוגי עמלות שלא נזכרו בכתב התביעה המקורי וזאת בשל השלב הדיוני בו מצויה התביעה. לא ניתן טעם ראוי מדוע הטענות החדגשותלא הועלו זה מכבר. התובעת היתה מיוצגת עוד טרם הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, הטענות הוצגו בתצהיר העדות מבלי שנזכרו בכתבי הטענות ומבלי שהוגשה באותו מועד בקשה לתיקונם של כתבי הטענות. הבקשה הועלתה לאחר שבית הדין שמע את העדים, לאחר תום פרשת הראיות בשלב הנוכחי (ואולי בהליך כולו ככל שיידחו טענות התובעת בשאלת העמלות המוסכמות), ואף לאחר שהוגשו סיכומי התובעת עצמה. מתן אפשרות תיקון בשלב זה תביא לניהול בזבזני של משאבי זמנו של בית הדין, כמו גם של הצדדים עצמם. יש מקום לקדם את ההליך שנפתח בהגשת כתב תביעה עוד בחודש 11/15, לפני למעלה משנתיים וחצי. בהקשר זה אין גם להתעלם מהתנהלותה של התובעת עד כה שהתבטא בין השאר בתיקון קודם של כתב התביעה.

17. דין בקשת התובעת להוספת ראיות חדשה – להידחות.
התובעת לא השכילה להצביע על טעמים סבירים והוגנים שיצדיקו סטיה מדרך הגשת הראיות כמפורט לעיל. משמדובר במסמכים רלוונטים – היה על התובעת לגלותם במסגרת הליך הגילוי והעיון במסמכים, וככל שהיתה מבקשת להסתמך עליהם – היה עליה לצרפם לתצהיר עדות ראשית מטעמה. זאת לא עשתה התובעת.
אין מחלוקת כי התובעת ידעה על קיומו של מכתב סיום העסקה, וזאת עוד בפתח ההליך, שהרי צרפה אותה לכתב התביעה המקורי, אלא שהיא ויתרה על הצגתו בדרך המלך כנספח לתצהיר עדות ראשית מטעמה.
אנו מתקשים ליתן אמון בגרסה לפיה המסמך לא הועבר לב"כ ומשכך לא צורף לתצהירים, שהרי מדובר במסמך שצורף לכתב הטענות הפותח ולתובעת ולב"כ היתה גישה לכל מסמכי התיק, בין השאר באמצעות מערכת הנט. מכל מקום, גם אם מדובר בטעות בתום לב מצד התובעת או ב"כ, אין בכך כדי להצדיק את הפגיעה בנתבעת.

הצגת הראיה כיום, לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה, תפגע פגיעה של ממש באפשרות של הנתבעת להביא ראיות בנוגע למשמעותו ופרשנותו של המסמך.
התנהלות התובעת המבקשת בשלב זה ליהנות מיתרון על יסוד מסמכים שלא הוצגו במועד עולה כדי חוסר תום לב דיוני.
אין להתעלם מכך שבקשת התובעת להוספת ראיות הוגשה לאחר שהנתבעת ביקשה לצרף ראיה. בתגובתה לבקשת הנתבעת טוענת התובעת מטרתה של הנתבעת בהגשת הבקשה היא לעכב את בירור ההליך, אלא שהתובעת עצמה נוקטת בצעד דומה, אלא שבמקרה של התובעת מדובר בראיות שהיו בידיה אך לא הוצגו עד כה, בעוד הנתבעת מבקשת לצרף ראיה שהגיעה לידיה רק כעת.

מאותו טעם יש לדחות גם את הבקשה להגשת המסרון. מסמך זה אינו יכול לעמוד לבדו אלא רק בהצטרף למכתב סיום ההעסקה. שולח המסרון לא העיד בפנינו ולא ניתנה לו ההזדמנות להגיב לטענות שתובעת מבקשת להעלות כעת בנוגע לאמור בו.
לא מצאתי כי יש בצירוף הראיות הללו כדי לתרום תרומה מכרעת לאפשרות להגיע לחקר האמת באופן המצדיק שיבוש כה חמור של דרך ניהול ההליך. התובעת טענה כי יש במסמכים אלה משום הודאה בזכאותה לעמלות שונות, בעוד הנתבעת טענה לאורך כל הדרך כי העובדה שבוצעו תשלומים שונים על חשבון זכאות לעמלות החורגות מסוג העמלות המוסכם אין בה כדי ללמד על הסכמה גורפת. ראוי להכריע בשאלה זו על יסוד הראיות והעדויות כפי שנשמעו עד כה, ולא לשבש את דרך בירור ההליך באופן כה חמור.
לאור האמור, ובאיזון בין תרומתן של ראיות אלה לבירור האמת, משמעות מחדלה של התובעת, והנזק של צירוף הראיות בשלב זה לאפשרות הנתבעת ולהתגונן ולדרך בירור ההליך, דין בקשת התובעת לצירוף ראיות להידחות.

משנדחתה בקשת התובעת לצירוף ראיות – נדחית גם בקשתה לתיקון כתב הסיכומים.

18. דין בקשת הנתבעת להוספת ראיות – להידחות אף היא.
הראיה הנוספת אינה נוגעת לליבת השאלות שבמחלוקת בנוגע להסכמות הצדדים בדבר סוג העמלות להן זכאית התובעת. גם אם יש בראיה זו, ככל שתוגש, כדי לשפוך אור על שאלת תום הלב של התובעת, אין באמור כדי להצדיק את שיבוש בירור ההליך באופן שיחייב הגשת תצהירים נוספים, קיום ישיבות לשמיעת העדים, ועלול אף להוביל לשינוי בייצוג התובעת (אם ב"כ יזומן לעדות כבקשת הנתבעת) ולמתן אפשרות מקבילה לתובעת להציג ראיות נוספות מטעמה.
לאור האמור יש לקבוע כי אין בתרומה האפשרית של ראיה זו כדי להצדיק את הפגיעה ביעילות הדיון, גם אם מדובר בראיה שהתגלתה לאחרונה.

משנדחתה הבקשה לצירוף ראיות מטעם הנתבעת, נדחית גם בקשתה לתיקון כתב הסיכומים.

19. סוף דבר – בקשות הצדדים נדחות.
שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך ובהתחשב בתוצאותיו.
החלטה בהליך לגופו תישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח, (26 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.