הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ד"מ 11117-09-18

14 דצמבר 2018

בפני: כב' הרשם טארק חסנין

התובע:
אלי שמידיק

-
הנתבעת:
מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ניר דגן

החלטה

מונחת לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף.
במסגרת הבקשה נטען כי התובע אשר הועסק בנתבעת בתקופה שבין 07/15 ל- 01/18, הגיש נגד קבוצת מבנה (כאשר בתקופה הרלבנטית להעסקתו של התובע בנתבעת התקיימה התקשרות עסקית בין הנתבעת לקבוצת מבנה) תביעה על סך של 6,000 ₪, בטענה להרעה מוחשית בתנאיו ולאפליה(ד"מ 17716-04-18 אלי שמידיק נגד קבוצת מבנה).
ביום 24.10.18 נערך הליך גישור בין התובע לקבוצת מבנה במסגרתו הגיעו הצדדים לפשרה לפיה התביעה תדחה ללא חיוב בהוצאות, כאשר התובע מתחייב שלא לתבוע את חברת מיקוד בגין תקופת עבודתו בחברה וסיומה. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.
לאור האמור, ונוכח התחייבות התובע במסגרת הסכם הפשרה בתביעה שהגיש נגד קבוצת מבנה, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה כנגדה על הסף.
התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי בישיבת הפישור שהתקיימה בתביעה שלו נגד קבוצת מבנה, לא היה שום אזכור לתביעה האחרת כך גם המפשר לא היה מודע לעצם התביעה האחרת ולטענות העולות בה. התובע האמין כי הסכם הפישור בתביעה נגד קבוצת מבנה אינו משליך על תביעה זו והוא מבקש כי יינתן לו את יומו בבית המשפט.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר " אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.
על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח'-מוריס דהן ( לא פורסם).
בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וכל זאת - " על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם ( לא פורסם)).
עם זאת, מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. רק אם משוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד, ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף ( ראה דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז/3 וכן בג"צ 2679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, (פ"ד כט(1)573))

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בתגובת התובע וכתבי הטענות לרבות הסכם הפשרה בתיק ד"מ 17716-04-18 (התביעה נגד קבוצת מבנה), הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור בית הדין הארצי לעבודה קבע, לא פעם, כי " דרך המלך" היא - לא לסלק תובענה על הסף, כאשר יש להעדיף את בירור התובענה לגופו של עניין ( דב"ע מד/3-129 פרחיה אשר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז, 375), וסעד של סילוק על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר ( בר"ע 1557/02 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ נ' יהונתן בנימין בורגן, [פורסם בנבו] [ניתן ביום 25/2/02]). בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי, להשתמש בסעד קיצוני זה.

מעיון ברישומי בית הדין עולה כי תביעה זו הוגשה עוד בתא ריך 06.09.18, קרי לאחר הגשת תביעת התובע נגד קבוצת מבנה (הוגשה ביום 11.04.18) ולפני קיום הליך הפישור בתביעה נגד קבוצת מבנה, אשר במסגרתו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אכן, בהסכם הפשרה צוין כי התובע מתחייב שלא לתבוע את חברת מיקוד (מעסיקתו) בגין תקופת עבודתו בחברה וסיומה. יחד עם זאת, הסכם הפשרה אינו מתייחס לתביעת התובע בהליך זה שכאמור כבר הגיש נגד חברת מיקוד, כך שלו רצו הצדדים לסלק גם תביעה זו, היה עליהם לציין את מספר התיק באופן מפורש, אולם בהסכם הפשרה התובע התחייב שלא להגיש בעתיד תביעה נגד חברת מיקוד ואין זכר לתביעה דנן.
זאת ועוד, מעיון בכתבי הטענות בשני התיקים עולה כי המדובר בעילות תביעה שונות, סכום התביעה שונה, כך שאין לומר כי מדובר באותו עניין, ואין לנעול את שערי בית הדין בפני התובע.
סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובשים לב לפסיקת בתי הדין בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף ולמדיניות בתי הדין לעבודה אשר מעדיפה בירור ענייני בתובענה לגופם של דברים חלף סילוקה על הסף, זאת במטרה לאפשר לתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית, לא מצאתי טעם, בשלב זה, לסלק את התביעה נגד הנתבעת, על הסף, והבקשה נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, כתב הגנה מטעם הנתבעת יוגש עד ליום 31.12.19.

הוצאות תישקלנה בסוף ההליך.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ט, (14 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.