הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 8971-04-19

14 אוקטובר 2019
לפני:

כב' השופט בועז גולדברג

המערער
חן כרמי
ע"י ב"כ: עו"ד אהוד באר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 30.1.19 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1972, עובד אנטנות במקצועו. המערער נפגע ביום 8.1.2002 , בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "ראש, צוואר, כתף ימין, גב, אוזניים".

3. ביום 7.4.2003 ועדה רפואית לעררים קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% בתחולה מיום 1.1.2003 , בגין הנכויות הבאות: 10% נכות לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II), וכן 10% נכות לפי פריט ליקוי 75(2)(ב).

4. בשנת 2017 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 3.6.18, קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

החלטת הוועדה

5. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו, וביום 1.1.19 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירוכירורגיה ומומחה ברפואת אא"ג. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על מיגרנה, מטופלת תרופתית, עם החמרה משמעותית בשנה האחרונה; כאבי צוואר; חולשה ביד שמאל עם הגבלה בתנועות. הוועדה רשמה את טיעוני ב"כ המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה. בסעיף 6 לפרוטוקול סקרה ממצאי בדיקת CT עמוד שדרה צווארי , אשר הדגימו שינויים ניווניים. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסעיף הממצאים ציינה כך:

"בבדיקה-
דיבור והיגוי תקינים, צלקת עדינה שאינה מכערת של 3 ס"מ מעל ובסמוך לגבה השמאלית. ניתן למשש בליטה קטנה מעל הגבה. תחושת דיס-אסטזיה באזור סופרה אורביטלי משמאל. תנועות עיניים מלאות ללא אסימטריה בשרירי הפנים החך וענבל באמצע, שאר עצבי המוח ב.מ. פ.מ. תנועות של השרוש חופשיות לחלוטין כולל כיפוף עד לנגיעת סנטרו לחזה, יישור מקסימלי, סיבוב 90 מעלות דו"צ והטייה 45 מעלות דו"צ ללא מגבלה וללא הופעת כיווץ שרירים בצוואר. הלורדוזה צווארית שמורה. ללא קיפוח מוטורי ב4 הגפיים, מתלונן על הרגשת תחושה שונה לסירוגין לאורך כל ידו השמאלית. החזרים הופקו תקינים בכל התחנות אין החזרים פתולוגיים, אין הפרעות תחושתיות, ללא סימני גירוי שורשי ב4 הגפיים, קואורדינציה ושאר תפקודי המוחון תקינים".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל ממצב לאחר חבלת ראש בקיר הקדמי של הסינוס הפרונטלי קיר שמאלי. הוועדה ציינה, כי מעיון בתיק הרפואי של המערער עולה "שסובל ממיגרנה החל מינואר 2017 והחל לקבל טיפול רילרט. בתיקו לא נמצאה עדות מסמכים להמשכיות של תלונות של כאבי ראש לאחר שנת 2003" . לנוכח דברי המערער שהיה בטיפול לאורך השנים אצל רופאים שונים, כולל מומחים בנוירולוגיה, הוועדה עצרה את הדיון וביקשה לקבל לעיונה מסמכים רפואיים התומכים בטענת המערער.

6. הוועדה שבה והתכנסה ביום 30.1.19, וסיכמה את החלטתה כדלקמן:

"לאחר עיון במסמכים יש לציין שהנ"ל החל לסבול מהתקפים מיגרנותיים רק בשנת 2013 כלומר 11 שנה לאחר התאונה הנידונה. במשך 11 שנים הללו לא צוינו אפילו פעם אחת אבחנה של מיגרנה ולא קיבל טיפול של תרופות נוגדי מיגרנה. אי לכך הוועדה מתקשה לקבל את הטענה שאכן מיגרנה שמופיעה לאחר תקופה כה ארוכה מהחבלה אכן קשורה לתאונה הנידונה. בהתאם לכך הוועדה מאשרת את החלטתה של דרג 1 כי אין קש"ס בין המיגרנה לתאונה הנידונה. ובזה דוח ה את ממצאי חו"ד של פרופ' בורנשטיין מ - 24.12.18 אשר קושר את כאבי הראש לתאונה הנידונה. אי לכך לא חלה החמרה במצבו".

משכך, קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה , בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני י ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

8. הקשר הסיבתי בין התקפי המ יגרנה ובין תאונת העבודה: לטענת המערער, שגתה הוועדה עת קבעה שהוא סובל מכאבי ראש והתקפים מיגרנותיים רק משנת 2013. לפי הטענה, היה על הוועדה לשקול את נתוניו האישיים של המערער, בהיותו בעל אופי מיוחד וכושר סיבולת גבוה. נטען עוד, כי בבואה לשלול קשר סיבתי בין תאונת העבודה ובין כאבי הראש החזקים מהם הוא סובל, היה על הוועדה להפעיל את הכלל שלפיו הספק פועל לטובת המבוטח.

לטענת המשיב, הוועדה קבעה שלא ניתן לקשור סיבתית את המיגרנה אל הפגיעה בעבודה בשל פרק הזמן הארוך, 11 שנה, שחלף ממועד התאונה ועד תיעוד התלונה הראשונה אודות התקפי מיגרנה ותרופות נוגדות מיגרנה.

9. אשר לדעתי: למקרא החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה סקרה את תיקו הרפואי של המערער, וציינה, כי הרישום הרפואי שהמערער סובל ממיגרנה הוא החל מחודש ינואר 2017, ומאז המערער מקבל טיפול תרופתי. הוועדה הוסיפה וציינה, כי אין רישום רציף ועקבי של תלונות על כאבי ראש לאחר שנת 2003. לנוכח האמור הזמינה הוועדה את המסמכים הרפואיים התומכים בטענת המערער ש"היה בטיפול במשך השנים אצל רופאים שונים כולל נוירולוגים". בישיבתה המסכמת קבעה הוועדה, כי הרישומים אודות כאבי ראש מתועדים החל משנת 2013, היינו 11 שנה לאחר התאונה, וכי עד שנת 2013 "לא צוינו אפילו פעם אחת אבחנה של מיגרנה ולא קיבל טיפול של תרופות נוגדי מיגרנה". אולם, בכתב הערעור צוטטו רישומים רפואיים שונים המתעדים תלונות על כאבי ראש כבר משנת 2003. בהחלטת הוועדה אין התייחסות לרישומים אלה מהשנים 2002, 2003 ו-2010. מלבד רישומים רפואיים התומכים בטענת המערער שהתלונן על כאבי ראש סמוך לאחר התאונה, הוזכרו בכתב הערעור רישומים רפואיים עם תלונה שהמערער סובל מכאבי צוואר ונוקשות צווארית סמוך לאחר התאונה. המומחה מטעם המערער, פרופ' בורנשטיין התייחס בחוות דעתו למנגנון הפגיעה – חבלת ראש ישירה ומנגנון צליפת שוט, בעוד שהחלטת הוועדה נעדרת דיון והנמקה בעניין זה. למקרא החלטת הוועדה עולה שהיא דוחה את הטענה שמיגרנה קשורה סיבתית לפגיעה בעבודה, וכן שהיא נתנה משקל מכריע לעובדה שרק בשלב מאוד מאוחר, שנים רבות לאחר התאונה, אובחן המערער כסובל ממגרנות. הועדה לא התייחסה לכך שייתכן והמערער סבל ממגרנות אך לא אובחן לפני כן, זאת לאור טענתו כי הוא בעל יכולת לעמוד בכאבים, הגם שהתלונן במשך השנים. התרשמתי כי מסקנתה של הועדה חסרה הסבר והנמקה, הן ביחס לתיאור מנגנון הפגיעה והן ביחס לאפשרות שמדובר בהחמרה במצבו של המערער. אי לכך, בעניין זה שוכנעתי שדין הערעור להתקבל ויש להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה.

10. קיומו של ליקוי תחושתי בפנים: לטענת המערער, שגתה הוועדה באי התייחסותה להפרעה התחושתית באזור הסינוס הפרונטאלי השמאלי. לפי הטענה, ממצאי הוועדה תואמים את האמור בחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין מיום 24.12.18. עיון באישור הרפואי של ד"ר בלה גרוס, מומחית בנוירולוגיה, מיום 29.5.17, מעלה שההחמרה מתייחסת ל"כאבי ראש מסוג מיגרנה". אי לכך, בדין טען המשיב, כי לא היה מקום להידרש לטענה להפרעה בתחושה הואיל וליקוי זה לא נכלל באישור ההחמרה. הוועדה נדרשת לליקויים שפורטו באישור ההחמרה, המהווה "אשרת הכניסה" לדיון בוועדות הרפואיות בהליך החמרת מצב (ראו: דב"ע לג/ 0- 130 גבריאל וינר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 73).

11. המערער הוסיף וטען בעניין זה, כי אין מקום להיצמדות דווקנית לאישור הרפואי הפורמאלי, שלפיו ניתן אישור ההחמרה, מאחר שבהתאם לנוהל בקופת החולים מכבי האישור הרפואי ניתן ללא בדיקת הרופא המוסמך מטעם הקופה. אין מקום לטענה זו והיא נדחית. ראשית, במסגרת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אין מקום להשגות כנגד נהלי קופת החולים. שנית, עיון באישור הרפואי של ד"ר בלה גרוס, הרופאה המומחית בנוירולוגיה בקופת חולים מכבי, מיום 29.5.17, מעלה שנערכה בדיקה פיזית במועד הנפקת האישור הרפואי.

12. הנה כי כן, משעה שאין באישור ההחמרה ובאישורים הרפואיים שצורפו לו התייחסות להפרעה בתחושה בפנים, לא נפלה טעות משפטית עת לא נדרשה הוועדה לטענה זו.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו.

14. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 30.1.19, על מנת שתשוב ותעיין ברישומים הרפואיים, לרבות תיעוד תלונות על כאבי ראש מהשנים 2002, 2003 ו- 2010. הוועדה תידרש שוב לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין כאבי הראש המיגרנותיים, בין היתר בשים לב למנגנון הפגיעה והסבריו של פרופ' בורנשטיין בחוות דעתו מיום 24.12.18.
המערער ובא כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון לפניה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו תשרי תש"פ, (14 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .