הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 8282-01-15

06 פברואר 2020

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר דב אייזיק
נציג ציבור (מעסיקים) מר בנימין אליהו

התובע
שלמה נחשון
ע"י ב"כ: עו"ד ששון חורש מטעם הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד צחי רטר

פסק דין

1. עניינה של התביעה שבפנינו בדחיית תביעתו של התובע להשלמת הכנסה לקצבת זקנה שהוגשה ביום 26.10.2014 וזאת לנוכח היותו של התובע הבעלים של רכב ששוויו עולה על הסכום הקבוע בתקנה 10ב ל תקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב -1982 (להלן – התקנות) כמו גם היותו בעל זכות לדמי מפתח בדירה ברח' החלוץ 9 ב' בחיפה (להלן –הדירה).
לשלמות התמונה יצוין כי בתחילה נדחתה התביעה מהטעם שהכנסות התובע ואשתו לשעבר עולות על ההכנסה המותרת שנקבע בחוק לצורך תשלום השלמת הכנסה. במסגרת ההליך ולאחר שהתובע קיבל ייצוג מהסיוע המשפטי נערכה בדיקה מחדש של הזכאות בהתחשב בעובדה שהתובע התגרש מאשתו במהלך שנת 2014 והגירושים נרשמו בבית הדין הרבני בחיפה ביום 10.11.2014 וכן בני הזוג נפרדו זמן רב קודם לגירושים.

2. לצורך הערכת שווי דמי מפתח לדירה, הוגשו חוות דעת שמאים מטעם כל אחד מהצדדים. במועד דיון ההוכחות האחרון שנקבע ליום 10.6.2019 לא התייצבו השמאים מטעם שני הצדדים. בנסיבות אלו ובהתחשב בוותקו של התיק הוסכם על דעת ב"כ הצדדים כי בשלב זה תבחן עילת השלילה בגין הרכב המנועי זאת לנוכח העובדה כי ככל שתתקבל עמדת הנתבע, די בכך כדי לשלול מהתובע את הזכאות להשלמת הכנסה בתקופה הרלוונטית לתביעה. מאידך, ככל שטענות התובע בדבר שווי הרכב יתקבלו, יהיה מקום להמשיך ולבחון את שווי הזכות לדמי מפתח לצורך ההכרעה בשאלת הכנסותיו של התובע וכפועל יוצא זכאותו להשלמת הכנסה.

רקע עובדתי:

3. התובע, יליד 1945, הוא הבעלים של רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 8285567 שנת ייצור 2008 (להלן – הרכב). אין מחלוקת ששווי הרכב בתקופה הרלוונטית לתביעה עלה על השווי הנקוב בסעיף 10ב לתקנות.

4. במהלך ניהול הליך הגירושים של התובע הוטל צו עיקול על הרכב לטובת גרושתו.

5. במסגרת פסק דין של בית הדין הרבני מיום 4.11.2015 נקבעה חלוקת הרכוש בין התובע לגרושתו ובין היתר נקבע כי על התובע לשלם לגרושתו סך של 70,000 ₪ בתוך 12 חודשים ממועד פסק הדין. עוד נקבע כי הדירה תישאר שייכת לשני הצדדים ובבעלות שניהם. אין מחלוקת כי לאחר הגירושים התובע מחזיק בבעלות מלאה על הרכב (עמ' 9 ש' 1-2 לפרוטוקול) והוא המשתמש היחידי ברכב ובקביעות (עמ' 15 ש' 14-16 לפרוטוקול).

6. לנוכח העובדה שהתובע לא שילם לגרושתו את הסכום הנקוב בפסק הדין, חרף סיום ההליך בבית הדין הרבני, העיקול על הרכב לא הוסר (עמ' 16 ש' 1-28 לפרוטוקול).

7. באת כוחו הקודמת של התובע טענה כי שוויו של רכב מעוקל נמוך משמעותית משוויו של הרכב לפי המחירון וזאת בהעדר יכולת לממש את הנכס. לצורך הוכחת הטענה היא ביקשה להגיש חוות דעת שמאי רכב. הנתבע התנגד בכל תוקף לבקשה. ביום 22.12.2016 ניתנה החלטה ולפיה הבקשה וניתנה לתובע אפשרות להגיש חוות דעת שמאי רכב מטעמו בנוגע להשפעת העיקול על שווי הרכב.

8. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה (בר"ע 26821-01-17) ובי ום 18.5.2017 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים וכדלקמן:

"1. במהלך הדיון בבקשת רשות הערעור הציע בית הדין לצדדים לשקול כי שני הצדדים לא ימציאו חוות דעת שמאיות וימשכו את חוות הדעת שהגישו. שווי הרכב כשלעצמו יקבע בהתאם לתקנות היינו מחירון לוי יצחק, והשאלות הנוגעות לבעלות ולעיקול ולמשמעות הבעלות והעיקול בהקשר של זכאות לגימלת הבטחת הכנסה תתבררנה עובדתית ומשפטית בבית הדין קמא.
2. ב"כ הצדדים הסכימו למוצע על ידי בית הדין.
3. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להצעת בית הדין.
4. אין צו להוצאות."

למען הבהירות נחזור ונציין כי לאחר פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני ביום 4.11.2015 , אין מחלוקת לגבי הבעלות המלאה של התובע על הרכב.

9. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו בעצמו עליו הוא נחקר בחקירה נגדית ומטעם הנתבע נשמעה עדותה של הגב' דורית פרייס גרושתו של התובע בחקירה ראשית ונגדית.

תמצית טענות הצדדים

10. לטענת התובע, אין להתחשב בשווי הרכב לצורך בחינת זכאותו להשלמת הכנסה וזאת לנוכח היותו נכה ברגליו וסובל מבעית ניידות כאמור בסעיף 9א(ג)(3) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה) וזאת למרות שהוא אינו זכאי לגמלת ניידות מפאת גילו.
עוד נטען כי לנוכח העיקול הרובץ על הרכב בגין חוב של התובע לגרושתו, בסכום העולה על שווי הרכב, הלכה למעשה הוא אינו יכול למכור את הרכב ולפיכך, לא ניתן לייחס לו שווי כלשהוא או לחילופין יש להפחית את שווי הרכב הנקוב במחירון לוי יצחק באופן משמעותי.
מצבו הכלכלי של התובע בכי רע ומקור הקיום היחידי שלו הוא קצבת הזקנה.

11. מנגד, לטענת הנתבע, על פי מחירון הרכב של יצחק לוי שווי הרכב של התובע שולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. על פי המחירון, העובדה שהרכב מעוקל ושהעיקול מופיע ברישיון הרכב אינה משפיעה על שווי הרכב ומקל וחומר שהיא אינה מאיינת לחלוטין את שוויו וערכו. עוד נטען כי אין מניעה בידי התובע להסיר את העיקול וטענותיו בדבר העדר יכולת להסיר את העיקול– לא הוכחו.

דיון והכרעה

12. בסעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – החוק) נקבעו הוראות ספציפיות לגבי בעלות בנכס שהוא רכב מנועי וכדלקמן:
 
"9א. הוראות מיוחדות לענין נכס שהוא רכב מנועי
(א) בסעיף זה —
"בעל רכב" — לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו;
"רכב" — רכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה;
"תובע" — לרבות ילדו הנמצא עמו.
(ב) תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק זה; הסכום האמור יעודכן באופן ובמועד שיקבע השר.
(ב1) השר רשאי לקבוע כי מגמלתו של תובע שבבעלותו רכב אחד ששוויו אינו עולה על הסכום שנקבע לפי סעיף קטן (ב), ינוכו סכומים שיקבע; לעניין זה רשאי השר לקבוע סכומים שונים בהתחשב, בין השאר, בגילו של התובע, בהכנסתו מעבודה ובשווי הרכב".
(ג) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו–(ב1) לא יחולו אם מתקיים אחד מאלה-
(1) (בוטל) .
(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע או שהוא אחיו של התובע המתגורר עמו, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף;
(3) התובע, בן זוגו, או ילדו הוא נכה ברגליו ומשתלם לו מאוצר המדינה, תשלום לאחזקת הרכב, ולגבי מי שאין משתלם לו תשלום כאמור - אם רופא מוסמך כמשמעותו לפי הוראות סעיף 208 של חוק הביטוח קבע כי הוא זקוק להסעה בשל היותו נכה כאמור, לפי כללים, בתנאים ולפרק זמן שקבע השר;
(3א) תובע שהוא מורשה נהיגה של נכה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח;
(4) לילדו של התובע משתלמת קצבה לפי הוראות סימן ו' לפרק ט' שבחוק הביטוח;
(5) רישיון הרכב הופקד אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רישיון, וכל עוד הרישיון מופקד מתקיים אחד מאלה:
(א) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה, ובלבד שהתקופה שבה יראו את הרכב כנכס שלא מופקת ממנו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב), לא תעלה על שישה חודשים מהיום שהגיש את התביעה לגמלה;
(ב) הרכב הוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובלבד שהטרקטור אינו בשימוש, ולתובע משק חקלאי שאינו פעיל.
(6) (בוטלה) ;
(7) (בוטלה)."
13. על פי הוראת סעיף 9א' לחוק די ברישום כבעלים של רכב בשווי שמעל הסכום שקבע השר, כדי להביא לשלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. בתקנה 10(ג) נקבע אופן לקיחת שווי הרכב למול הגמלה כאשר בנוגע להערכת שווי הרכב נקבע כי השווי יקבע לפי מחירון הרכב המקובל בשוק ותוך התחשבות במשתנים המופיעים ברשיון הרכב בלבד ובתקנה 10 ב' לתקנות נקבע שווי של רכב השולל לחלוטין את הזכאות לגמלת הכנסה:

"10ב. סייג לזכאות
תובע שהוא בעל רכב ששוויו עולה על 40,000 שקלים חדשים, לא זכאי לגמלה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק; על הסכום האמור תחול תקנה 10(ד); בתקנה זו, "שווי הרכב” - כהגדרתו בתקנה 10(ג). "

14. הנה כי כן, שווי של הרכב נקבע על פי התקנות בהתאם לשווי הנקוב במחירון רכב מקובל בשוק תוך התחשבות במשתנים המופיעים ברשיון הרכב בלבד. ערים אנו לכך שגובה העיקול עולה על שווי הרכב, כך שהלכה למעשה אין מדובר ברכב סחיר. עם זאת, על פי מחירון לוי יצחק שהינו, מחירון הרכב המקובל בשוק, העיקול המופיע ברישיון הרכב, אינו גורע משוויו ומערכו של הרכב (וראו את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בענין דומה ב עב"ל 55727-03-14 שירה גדסי - המוסד לביטוח לאומי (27.10.2016).
זאת ועוד. אין מחלוקת שהתובע עושה שימוש קבוע ויומיומי ברכב. הרציונל שביסוד שלילת הגמלה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב אינו בהכרח השווי הכספי של הנכס אלא העלות הגבוהה וההוצאות הכספיות הכרוכות באחזקת רכב המעידות על כך שמי שעומד בהוצאות אלה אינו זקוק לגמלת הבטחת הכנסה , שאחרת החוק היה מתייחס לבעלי הרכב בלבד ( בג"צ 10662/04 סלאח חסן ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סה (1)782). לכך נוסיף כי העיקול ברישום אינו גורע בפני עצמו מערך הנכס, שכן ככל שהרכב ימומש על ידי הגרושה של התובע, המימוש יקטין את החוב של התובע לגרושתו בהתאם לערך הרכב .
לפיכך, אנו קובעים כי יש להעמיד את שווי הרכב בהתאם לשווי שנקבע במחירון לוי יצחק בתקופה הרלוונטית ואשר שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 10ב לתקנות.
 
15. כאמור, לטענת התובע יש להחיל עליו את הוראות סעיף 9א (ג)(3) לחוק בהיותו נכה ברגליו. לטענת התובע, מפאת גילו הוא אינו זכאי לגמלת ניידות ואולם הוא סובל מקושי בהליכה עקב תאונה בקרסול רגל ימין , קוצר נשימה ופריצות דיסק בגב. עוד טען התובע כי הוא הוכר כזכאי לתו נכה על ידי משרד התחבורה. על פי סעיף 9א(ג)(3) לחוק נכה ברגליו שאינו מקבל גמלת ניידות נדרש לקביעה של רופא מוסמך בדבר היזקקותו להסעה בשל היותו נכה כאמור. התובע לא הציג בפנינו אישור של רופא מוסמך, דהיינו רופא של המוסד או מטעמו כאמור בסעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 והוא כלל לא נבדק על ידי רופא המוסד בהקשר זה. הגם שהתובע הוכר כזכאי לתו נכה על ידי משרד התחבורה, המדובר באישור שניתן למטרה אחרת ועל פי דבר חקיקה אחר ואין להקיש ממנו גזירה שווה לענייננו.
אשר על כן, לא ניתן להחיל על התובע את החריג לשלילת הגמלה בגין הרכב מכח מצבו הרפואי לפי סעיף 9א(ג)(3) לחוק.

16. על יסוד כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

17. כמקובל, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, (06 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בנימין אליהו
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר דב אייזיק
נציג עובדים