הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 72708-12-18

30 יוני 2019
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
תאמר ערו
ע"י ב"כ: עו"ד גרה אוסאיד
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23.10.18, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.5.18.

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1988, נהג משאית במקצועו. המערער נחבל בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.9.17, והאירוע הוכר על-ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בבית החזה משמאל, קרסול שמאל, גב תחתון".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 27.5.18, קבעה למערער נכויות זמניות לתקופה שמיום 20.12.17 ועד 30.4.18, וכן דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, מיום 1.5.18.

4. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 31.7.16, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בכירורגית בית חזה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני הערר מפי בא כוחו. לאחר שסקרה ממצאי בדיקת CT מיום 5.12.17, ערכה הוועדה בדיקה קלינית, אורטופדית ופסיכיאטרית.

בסעיף 10 לפרוטוקול קבעה הוועדה כדלקמן:

"עפ"י הבדיקה הקלינית לא נותרה לנ"ל נכות בגין הגבלה תנועות עמ"ש. הממצאים ב- CT אינם טראומטיים ואינם קשורים לאירוע הנדון. בלטי דיסק לאורך כמעט כל הגבהים אינם תואמים לאירוע התאונתי. ידוע בספרות על בלטי דיסק ללא קשר לכאבי גב באחוזים גבוהים. מדובר בבלאי טבעי של עמוד השדרה. יש לציין כי לאחר התנגשות במשאיתו התלקחה אש, קץ מן המשאית ורץ.
מבחינה אורטופדית הערר נדחה. מבחינה פסיכיאטרית הערר מתקבל. הוועדה קובעת בשל קיום PTSD נו תרה נכות בגובה 10%".

הוועדה לא מצאה להפעיל את תקנה 15 וקבעה, כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו. מלבד נכויות זמניות לתקופה שמיום 20.12.17 ועד 30.4.19, הוועדה קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), מיום 1.5.18.

דיון והכרעה

5. הערעור מכוון כנגד קביעות הוועדה במישור האורטופדי בלבד, ולמערער שתי טענות כנגד החלטת הוועדה: האחת, ששגתה הוועדה עת שללה קשר סיבתי בין הכאבים וההגבלה בגב תחתון ובין התאונה. השנייה, שהוועדה לא דנה בתלונה על כאבי גב המקרינים לרגליים.

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בהתאם להסכמת המשיב, בעוד שיתר הערעור דינו להידחות.

7. קשר סיבתי בין תלונות המערער ובין תאונת העבודה: לטענת המערער, חרגה הוועדה מסמכותה עת שללה קשר סיבתי בין הכאבים וההגבלה בגב תחתון ובין התאונה. נטען בהקשר זה, כי הוועדה אינה רשאית לשלול קשר סיבתי שפקיד התביעות הכיר בו, ובעניינו של המערער הוכרו כאבי גב תחתון כפגימה הנובעת מהתאונה.

8. המשיב טען בעניין זה, כי ההחלטה אודות קשר סיבתי מסורה לסמכותה של הוועדה הרפואית לפי סעיפים 118 ו-120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 , וכי ההכרה בפגימה אין משמעה בהכרח הכרה גם ב"נכות" ובכך שהנכות נובעת מהפגיעה בעבודה. קביעה זו, לטענת המשיב, היא בתחום סמכותה של הוועדה הרפואית.

9. דין טענת ערעור זו להידחות.

10. אין לקבל את טענת המערער שהוועדה אינה רשאית לדון בקשר הסיבתי בין הליקוי בגבו ובין תאונת העבודה. הוועדה הרפואית מוסמכת לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין נכותו של הנפגע, ובהתקיים קשר סיבתי כזה, היא מוסמכת להוסיף ולקבוע את שיעור הנכות של הנפגע העבודה, לפי המבחנים שנקבעו בתקנות (דב"ע (ארצי) נז/01-56 טיומקין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 193). סמכותה לקבוע את שיעור הנכות ואת הקשר שבין הפגיעה ובין הליקויים, קבועה בסעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי , המסמיך את הרופא המוסמך או הוועדה הרפואית לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן את דרגת הנכות. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, שאינה נתונה לסמכות בית הדין. כשם שקביעת דרגת הנכות, שהיא קביעה רפואית, מצויה בסמכותה של הוועדה הרפואית שלה המומחיות, הכלים ושיקול הדעת הרפואי לקבוע קביעה כאמור, כך גם הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי.

11. למערער אירעה תאונת דרכים תוך כדי ועקב עבודתו, והפגימות שהוכרו הן חבלה בבית החזה משמאל, קרסול שמאל וגב תחתון. מעיון בפרוטוקול הוועדה אף עולה, שהוועדה אבחנה את המערער כסובל מכאבי גב הקשורים לתאונת העבודה שהוכרה. קביעה זו מסורה לשיקול דעתה של הוועדה והיא עולה בקנה אחד עם אישור ההכרה. עוד עולה מהחלטת הוועדה, כי בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה למערער, לא נמצאה הגבלה בתנועות הגב. הוועדה ציינה, בין היתר, כי "אין הגבלה בתנועות סיבוביות ואין הגבלה בהטיה לטראלית". בנוסף לכך, אין ספזם שרירים, וכיפוף הגב לפני מבחן שאובר בטווח תקין. לנוכח האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי לפי ממצאי הבדיקה הקלינית לא נותרה למערער נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה. מעבר לאמור הוסיפה הוועדה וציינה, הממצאים הדימותיים בנוגע לבלטי דיסק מעידים על תחלואה טבעית של עמוד השדרה, הן מהטעם שבלטי הדיסק הודגמו לאורך כל עמוד השדרה ולא רק באזור החבלה הנובעת מהתאונה, והן מהטעם שלאחר התאונה המערער קפץ מהמשאית ורץ. מסקנה זו של הוועדה היא קביעה רפואית מנומקת וסבירה, שאין מקום להתערבות בית הדין בה.

12. תלונה אודות כאבים עם הקרנה לרגליים: המערער מוסיף וטוען, כי התלונן לפני הוועדה על כאבים המקרינים לרגליים, אולם תלונה זו לא נבדקה. הואיל וטענה זו הועלתה לראשונה בדיון, הסכים המשיב בטיעוניו בעל פה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בנקודה זו. מאחר שהמערער טען בערר ולפני הוועדה, כי פגיעתו בגב גורמת להקרנת כאבים לרגליים, הסכים המשיב שעל הוועדה לשוב ולהידרש לתלונת המערער אודות הקרנת הכאבים לרגליים, ולהשלים את בדיקתה הקלינית, ככל שתמצא לנכון.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו.

14. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 23.10.18.
הואיל והמערער תיאר לפני הוועדה "כאבי גב עם הקרנה לרגליים שמפריעים לחיים ולשגרת העבודה", ובערר מטעמו טען, כי פגיעתו בגב גורמת להקרנת כאבים לרגליים – תידרש הוועדה לתלונת המערער אודות הקרנת הכאבים לרגליים, והיא רשאית להשלים את בדיקתה הקלינית, ככל שתמצא לנכון.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.

15. לנוכח הסכמת המשיב ומשנדחה יתר הערעור, אין צו להוצאות.

16. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, (30 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .