הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 6935-02-13

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם סולומון
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הובר

התובע
יהודה אמסטרדם, ת.ז. XXXXXX848
ע"י ב"כ: עו"ד ע. גוהר ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דורון ירושלמי
המחלקה המשפטית

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של מר יהודה אמסטרדם (להלן: " התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר במחלת העור בה לקה, כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – "החוק").

2. הנתבע דחה את תביעתו בטענה , כי אין קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, וכי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה, והכל כעולה ממכתב הדחיה מיום 27.3.12.

3.       ביום 28.5.14 ולאור הסכמת הצדדים, מינה בית הדין את פרופ' ארנון דב כהן, מומחה בדרמטולוגיה, מחלות עור ומין, לשמש מומחה יועץ רפואי בעניינו של התובע, וזאת על סמך העובדות המוסכמות והשאלות שלהלן:

"העובדות:
א. התובע יליד שנת 1950.
ב. התובע החל לעבוד בחקלאות מתחילת שנות השבעים, כחקלאי עצמאי במשק שבבעלותו במושב בן עמי.
ג. עיקר הגידולים בהם עסק התובע משנות ה-70 הם הדרים ואבוקדו, כאשר משנות ה-80 עד 2003 היתה לו גם חממה בת 2.5 דונם של מלפפונים.
ד. שעות עבודתו של התובע היו מ- 05:30 לערך עד שעות הערב, עד החשכה.
ה. הרוב המכריע של עבודתו של התובע היה תחת כיפת השמיים בכל עונות השנה.
ו. בתחילת 2008 התגלתה אצל התובע מחלת הפמפיגוס וולגריס, שהיא מחלת עור. עד התגלות המחלה עבד התובע עם בגדים קצרים וסנדלים, ללא כובע וללא אמצעי הגנה אחרים. מובן מאליו שבימי החורף התובע התאים את לבושו ללבוש ארוך.
ז. כמו כן, במסגרת עבודתו, התובע היה מרסס את מטעי ההדרים והאבוקדו ואת המלפפונים כמפורט להלן:

  1. הדברת עשביה, שאותה ביצע 3,4 פעמים בשנה, כאשר כל ריסוס עבור כ-200 דונם, שאורך כשבועיים, ובוצע בין השעות 06:30 עד 10:30.
  2. כמו כן, היה מרסס ריסוס נגד מזיקים בערך שלוש בשנה לפחות ובהתאם לכמות המזיקים שהיו במטעים. הריסוס נגד מזיקים עם הטרקטור בכל המטעים ארך 4,5 שעות וזה נמשך יום אחד עם טרקטור.
  3. לגבי ריסוס המלפפונים, בתדירות של כל יומיים בערך וזה ריסוס נגד מזיקים באמצעות מרסס עם מנשא מפוח מכני.
  4. לצורך ריסוס עשביה, השתמש התובע בחומרים הבאים: גליקן, גליפוגן, ראונדאפ ודוקטלון.

לצורך ריסוס מזיקים השתמש התובע בחומרים הבאים: סמש, נאורון, ורטימיק, טיונקס ואקרימט.
במהלך ביצוע פעולות הריסוס, לא השתמש התובע באמצעי הגנה.
ח. מאז התגלות המחלה ב-2008, החל התובע ללבוש בגדים ארוכים, לחבוש כובע ולהשתמש בקרם הגנה מפני השמש. בנוסף, הוא מרסס הרבה פחות ונעזר יותר בעובדים. "

"השאלות:
א. מהי מחלת העור שממנה סובל התובע?
ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 41 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטו מחלות המקצוע הנוגעות לענייננו כדלקמן:
שם המחלה
העבודות ותהליכי הייצור
מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, נוזלים, מוצקים או גזים.
עבודה בחומרים העשויים לגרום למחלות עור.

אם לא -
ג. האם ניתן לקבוע שכל פעולת ריסוס שעשה התובע כאמור לעיל בסעיף 3 גרמה לו לפגיעה?
אם כן -
ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים?
ה. במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?
ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? "

  4.      המומחה, פרופ' ארנון ד. כהן, השיב על השאלות שהופנו אליו, וקבע בחוות דעתו מיום 1.9.14, כדלקמן:

"א. מחלת העור של התובע הינה פמפיגוס וולגריס. מדובר במחלת עור כרונית קשה ומסכנת חיים הנובעת מפעילות יתר של מערכת החיסון. במחלה זו גוף האדם מייצר נוגדנים עצמוניים הפוגעים בעור ובריריות. המחלה חשוכת מרפא והחולים במחלה נזקקים לטיפולים ממושכים בסטרואידים ובתרופות מדכאות חיסון שונות. המחלה תוארה כמחלה גנטית ביהודים ממוצא אשכנזי, אך גם ביהודים ממוצא שאינו אשכנזי או חולים ממוצא אירופאי או אסיאתי, תואר קשר גנטי במחלה זו. במקרים מסויימים פמפיגוס מוחמר על ידי חשיפה לשמש. במחקרים בודדים, שאינם מבוססים דיים מבחינה מדעית, הוצע שזיהומים נגיפיים, תרופות מסויימות, סוגי מזון שונים או קרינה מייננת גרמו להופעה או החמרה של פמפיגוס.
ב. מדובר בתחלואה הנגרמת עקב תהליכי מחלה טבעיים ואין קשר בין עבודתו של התובע לבין הופעת המחלה. המחלה אינה מחלת מקצוע כמוגדר בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי.
ג. פעולות הריסוס שביצע התובע לא גרמו להופעת המחלה. המחקרים הבודדים בהם הוצע קשר בין ריסוס לבין הופעה או החמרה של פמפיגוס הם בגדר השערות אקדמיות בלבד. מחקרים אלו אינם מבוססים על מחקר ברמה מדעית הנדרשת לבסס קשר עובדתי בין גורם כלשהוא לבין הופעה של המחלה."

5.       ביום 29.12.14, נעתר בית הדין לבקשת התובע, והפנה למומחה את שאל ות ההבהרה שלהלן:

"א. האם נכון כי קיימים מחקרים ו/או מאמרים המצביעים על קיומו של קשר בין חשיפה לשמש ו/או חשיפה לחומרי הדברה לבין התפרצות מחלת הפמפיגוס?
ב. האם הנך מכיר את המחקר של פרופ' שרה ברנר אודות מחלת הפמפיגוס וולגריס? האם ידוע לך כי מתוך 55 חולים במחלה עליהם נערך המחקר, התברר כי 23% מתוכם נחשפו במסגרת עבודתם לחומרים כימיקלים ובייחוד לחומרי הדברה, 18% מהנבדקים החולים נחשפו לקרני שמש וכשליש מהנבדקים החולים חיו במושבים או אזורים כפריים עד להתפרצות המחלה? (מצ"ב מחקרה של פרופ' ברנר וחוו"ד משלימה של ד"ר זיו).
ג. האם נכון לומר, כי גם אם לתובע קיים קשר גנטי מסוים למחלה זו, קיים סיכוי כי המחלה כלל לא היתה מתפרצת בגופו אילו עבד במקצוע אחר, כגון עבודה משרדית לצורך העניין?
ד. אף אם מדובר במחלה אשר התפרצה בגופו של התובע על רקע גנטי ו/או תהליכי מחלה טבעיים, האם נכון לומר כי אילולא עבודתו הקשורה עם חומרי הדברה וחשיפה לשמש, קיים סיכוי כי המחלה לא היתה מוחמרת ו/או קיים סיכוי כי התובע היה חולה במחלה אך במצב קל בלבד?
תשומת לב המומחה מופנית לעובדה, כי על מנת להוכיח קשר סיבתי, גם על דרך ההחמרה, יש צורך להוכיח קשר סיבתי באופן פוזיטיבי בסבירות העולה על 50%, ולא על דרך ההסתברות ו/או סיכויים ולא על דרך השלילה. "

6.      בחוות דעתו המשלימה מיום 29.1.15, השיב המומחה לשאל ות ההבהרה כדלקמן:
"א. אכן בוצעו ופורסמו מאמרים ומחקרים אקדמיים בנושא של קשר אפשרי בין חשיפה לשמש וחשיפה לחומרי הדברה לבין התפרצות מחלת הפמפיגוס.
ב. הכרתי את מחקרה של פרופ' ברנר בנושא פמפיגוס וולגריס וקראתי אותו שנית לפני כתיבת התשובות לשאלות ההבהרה. מדובר במחקר בגודל מדגם מצומצם. תוצאות המחקר אינן מקבלות תימוכין במחקרים רבים אחרים שבוצעו בתחום הפמפיגוס. ספרי הלימוד לרופאים בתחום רפואת העור אינם תומכים בקשר שבין הופעת פמפיגוס כפי שהופיעה אצל מר אמסטרדם, לבין חשיפה לשמש וחשיפה לחומרי הדברה.
ג. לאחר קריאה מדוקדקת פעם נוספת של ההיסטוריה הרפואית של מר אמסטרדם, אני קובע שבהחלט אפשרי שמחלת הפמפיגוס היתה מתפרצת גם אם היה עובד במקצוע אחר או בעבודה משרדית.
ד. פמפיגוס נובעת מתהליכי מחלה טבעיים, וגם אם לא היה נחשף לחומרי הדברה או לשמש, יתכן ומחלתו של מר אמסטרדם היתה קשה. מחלת הפמפיגוס עשויה להיות קשה או מוחמרת גם ללא חשיפה לשמש. "

תמצית טענות התובע:

7.         א.   התובע טען בסיכומיו, כי לאורך שנות עבודתו של התובע במקצועו כחקלאי ועד היום היה חשוף לקרני השמש החזקות ולחומרי הדברה וזאת ללא כל אמצעי הגנה, וכתוצאה מכך, לקה התובע במחלת עור קשה הקרויה פמפיגוס וולגריס, מחלה המתבטאת בשלפוחיות על פני העור המתפקעות ומותירות ארוזיות מפרישות אשר מתרפאות עם הותרת גלדים על גבי העור.

ב. ד"ר מיכאל זיו, מומחה למחלות עור ומין אשר בדק את התובע, ציין בחוות דעתו, כי מצוין בספרות הרפואית קשר בין חשיפה מרובה לשמש כגורם מסייע להתפתחות/החמרת המחלה, וכי התובע כחקלאי כרוכה עבודתו בחשיפה מרובה לשמש ומאחר ומרבית התופעות מהן סובל מרוכזות בפניו, סבור ד"ר זיו כי קיים קשר סיבתי בין התפרצות ופיזור המחלה לבין עבודתו. ד"ר זיו אף צירף לחוות דעתו מאמרים אפידמיולוגיים התומכים בחוות הדעת.

ג. בשאלות ההבהרה שהועברו למומחה, הופנה המומחה אל מחקרה של פרופ' שרה ברנר, מחקר מעמיק ורחב הסותר ודן בקשר שבין עבודה תוך חשיפה לחומרים כימיקליים, ביחוד לחומרי הדברה, ולקרני שמש, לבין הופעת מחלת הפמפיגוס, וכי ממחקר זה עולה קשר ישיר ומובהק בין עבודה הנושאת אופי דומה ואף זהה לעבודתו של התובע, לבין התפתחות המחלה; התובע טוען כי הדעה הגורסת כי קיים קשר סיבתי, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחקרה המבוסס של פרופ' ברנר, הינה למעשה אסכולה רפואית אשר המומחה שמונה מטעם בית הדין אינו מחזיק בה, ועל כן יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין.

ד. לפי הפסיקה די להוכיח קיומו של קשר בין תנאי העבודה לבין הנזק ואין חובה להוכיח כי תנאי העבודה הם הסיבה הישירה והבלעדית לנזק, וזאת ניתן לראות באופן ברור לאור מהות ואופי עבודתו לבין המחלה בה חולה התובע.

תמצית טענות הנתבע:

8. א.       לטענת הנתבע, יש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של פרופ' ארנון כהן בעני ינו של התובע, ולדחות את התביעה, שכן המומחה קבע שלא מדובר במחלת מקצוע ושאין כל קשר סיבתי, גם לא על דרך ההחמרה, בין תנאי עבודתו של התובע, לבין מחלת הפמפיגוס וולגריס בה לקה.

ב. על מנת להוכיח קשר סיבתי, על התובע להוכיח תחילה קיומו של קשר סיבתי בסביבות של מעל 50%; כאמור בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו, על אחת כמה וכמה, שלא הוכח קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%. משכך, ומשלא הוכח קשר סיבתי, ומשנקבע שלא קיים קשר סיבתי, גם לא על דרך ההחמרה, דין התביעה להידחות, וכלל אין צורך להידרש לשאלת היחס/מידת ההשפעה.

ג. בכל הנוגע למאמרה של פרופ' ברנר, אליו מתייחס התובע בסיכומיו, המומחה השיב באופן מנומק כי הכיר את מחקרה של פרופ' ברנר בנושא ואף קרא אותו בשנית, והשיב כי מדובר במחקר בגודל מדגם מצומצם וכי תוצאות המחקר אינן מקבלות תימוכין במחקרים רבים אחרים שבוצעו בתחום הפמפיגוס וכי ספרי הלימוד לרופאים אינם תומכים בקשר שבין הופעת הפמפיגוס לבין חשיפה לשמש וחומרי הדברה.

התובע לא הוכיח כי מאמרה של פרופ' ברנר הינו בבחינת "אסכולה", כפי שהוגדרה בפסיקה (עב"ל 208/09 יהושע לב נ' המל"ל), נהפוך הוא, בהתאם לתשובתו של המומחה, פרופ' כהן, עולה כי מדובר במאמר יחידני בגודל מדגם מצומצם אשר תוצאותיו לא מקבלות תימוכין במחקרים רבים אחרים בנושא וכי גם ספרי הלימוד לרופאים אינם תומכים בקשר שבין הופעת הפמפיגוס לבין חשיפה לשמש וחומרי הדברה.

מהאמור לעיל עולה, שלא זו בלבד שהתובע לא הוכיח קיומה של אסכולה, אלא שלהיפך, מאמרה של פרופ' ברנר לא מקובל ודעתה לא מקובלת על דעת המומחים המוכרים בעולם, איננה מוצגת כדעה מבוססת בספרי הלימוד ואיננה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי, וכי מאמר זה איננו גם בגדר דעה רפואית מקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, ואיננה כוללת הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי.

דיון והכרעה

9.      לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בחוות הדעת ובחוות דעתו המשלימות של המומחה ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר בתובע כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה.

10. כלל ידוע הוא, כי על מנת להוכיח קשר סיבתי, על התובע להוכיח תחילה קיומו של קשר סיבתי בסבירות של מעל 50%; אולם במקרה דנן, המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הפמפיגוס וולגריס, גם לא על דרך ההחמרה, ומשכך אין כלל צורך להידרש לשאלת היחס/מידת ההשפעה.

11. המומחה קיים דיון מעמיק בעניינו של התובע, התייחס לעברו הרפואי ולכל הנתונים האישיים וציין כי המחלה ממנה סובל התובע הינה מחלת הפמפיגוס וולגריס שהינה מחלת עור כרונית קשה ומסכנת חיים, הנובעת מפעילות יתר של מערכת החיסון, ובמסגרתה גוף האדם מייצר נוגדנים עצמוניים הפוגעים בעור ובריריות, וכי מדובר בתחלואה הנגרמת עקב תהליכי מחלה טבעיים ואין קשר בין עבודתו של התובע, לרבות פעולות הריסוס שביצע, לבין הופעת המחלה.

12. המומחה אף התייחס באופן ענייני ומנומק למאמרה של פרופ' ברנר וקבע, כי מדובר במחקר בגודל מדגם מצומצם ואשר תוצאותיו אינן מקבלות תימוכין במחקרים רבים אחרים שבוצעו בתחום הפמפיגוס וכי ספרי הלימוד לרופאים אינם תומכים בקשר שבין הופעת הפמפיגוס לבין חשיפה לשמש וחומרי הדברה.

צודק הנתבע בטענתו, כי התובע לא הוכיח כי מאמרה של פרופ' ברנר הינו בבחינת "אסכולה", כפי שהוגדרה בפסיקה, שכן בהתאם לתשובתו של המומחה עולה כי מדובר במאמר יחידני בגודל מדגם מצומצם שאינו מקובל וכי דעתה של פרופ' ברנר לא מקובלת על דעת המומחים המקובלים בעולם ואינה מוצגת כדעה מבוססת בספרי הלימוד, שכן אינה מבוססת על מדעים מחקריים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי, ואיננו בגדר דעה רפואית מקובלת בעיתונים רפואיים ראשיים ובאתרי מידע ראשיים מקוונים.

13. מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, וגם לא מצאנו כל הצדקה עניינית במינוי מומחה רפואי נוסף, כבקשתו החלופית של התובע.

14.     באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של המומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:
"... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין ."
(ראה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07).

15.     בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה - התובע לא השכיל להוכיח "פגיעה בעבודה" ותביעתו נדחית בזאת.

16.     אין צו להוצאות.

17.     לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .

ניתן היום, י"ח בסיון תשע"ז, 12 ביוני 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אברהם סולומון
נציג ציבור ( עובדים)

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר חיים הובר
נציג מעסיקים