הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 69179-02-19

10 ינואר 2020

לפני:

כב' השופטת איריס רש

המערער
גבי בינאשוילי
ע"י ב"כ: עו"ד אסחאק
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 8.01.2019 שניתנה במסגרת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה החמרה בשיעור של 5% בעמוד שדרה מותני זאת לאחר ניכוי מצב קודם, בנוסף שללה הוועדה את הקשר הסיבתי שבין הפגימה בגב לפגיעה האורולוגית ואולם הוסיפה וקבעה כי אין החמרה במצב האורולוגי של המערער .

הוועדה התכנסה מכח פסק דין שניתן ביום 30.9.2018 על ידי כב' השופטת קרן כהן בבית דין זה בתיק ב"ל 59912-02-18 (להלן – פסק הדין המחזיר). בפסק הדין נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתשקול בשנית את שיעור נכותו האורולוגית של המערער. הוועדה תתייחס למסמכים הרפואיים הרלוונטיים ותבחן אם קיימים נתונים מוכחים וממצאים קליניים המצביעים על נכות בתחום האורולוגי קודם להחמרה במצבו הרפואי. עוד נקבע כי ככל שהוועדה תסבור שיש להפחית נכות בגין "מצב קודם" עליה לקבוע תחילה את נכותו הכוללת של המערער, לאחר מכן לקבוע את שיעור הנכות בגין "מצב קודם" על יסוד נתונים מוכחים וממצאים קליניים ברורים שיעידו על נכות בתחום האורולוגי שקדמו להחמרה במצבו הרפואי, ולהפחיתה משיעור הנכות הכוללת.

בעקבות פסק הדין המחזיר הוועדה התכנסה בעניינו של המערער ביום 8.1.2019 ולאחר ששמעה את טענות המערער ובא כוחו קבעה כדלקמן:

"למען הסדר הטוב, ועדה מיום 28.1.15 החליטה כי אין קשר סיבתי בין הפגימה לנכות אורולוגית. אי לכך, הדיון בנושא האורולוגי שהתקיים ב 29.11.17 בדרג ראשון אינו מתיישב עם תקנות המלל.
תביעת החמרת מצב מאשרת לדון בבעיית גב בלבד.
לענין - הבעיה האורולוגית לאחר עיון מחודש של התיק בבדיקה אורודינמית שבוצעה ב 22.5.14 (לפ ני החמרת מצב) נמצאה עדות לפעילות חשמלית מוגברת באזור של הסוגר בזמן התכווצות לא רצונית של שחרור השלפוחית- זה תואם שפעילות זו מתאימה ל DSD בדרגה קלה. כמו כן מצוין שבבדיקה שבוצעה שנתיים לפני בדיקה זו היו הבדלים בממצאים הנ"ל, זאת אומרת קיימים גם מ 2012.
בבדיקה אורודינמית מ 13.8.17 נמצאו אותן הפרעות המתארות מעלה ז"א – הגברה של פעילות חשמלית באזור הסוגר בזמן התכווצות של הדטרוזר מה שמתאים ל DSD אבל גם כאן בצורה קלה, כי לנבדק זרם שתן טוב ללא שארית שתן משמעותית. אי לכך, מפני שאין החמרה אורולוגית הקשורה להחמרה אורתופדית/ נוירולוגית הועדה קובעת שאין קשר סיבתי לתאונה".

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

תמצית טענות הצדדים

טענות המערער
5. הועדה נשוא הערעור לא רק שלא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, כי אם חתרה תחתיו ויצאה מנקודת הנחה בניגוד לקביעה בו בכל הקשור לקיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה. בעוד שפסק הדין קבע בסעיף 25 שהועדה הרפואית משנת 2015 לא שללה קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה, הוועדה כלל לא התייחסה לפסק הדין והחליטה, על דעתה, שאין קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית לבין התאונה. הועדה לא הייתה מוסמכת מעולם לבטל קביעה שיפוטית בדבר התקיימותו של קשר סיבתי כאמור ולפעול לפי הנחה עובדתית מוטעית שלה.

6. הועדה לא קיימה את הוראותיו של פסק הדין המחזיר ולא התייחסה לתיעוד הרפואי משנת 2004 ומשנת 2010.

7. אותה ועדה באותו הרכב הכירה ביום 18.1.2018 בקשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה האורולוגית, בין היתר בהסתמך על התאמה בין הממצאים לבין מיקום הפגימה. לפיכך, לא ברור כיצד אותה הועדה פעם קובעת קיומו של קשר סיבתי פעם אחרת קובעת שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה האורולוגית, באופן שאינו מאפשר להסתמך על קביעותיה. לפיכך התבקש להחזיר את הדיון לועדה בהרכב חדש.

טענות המשיב

8. הועדה הבהירה מדוע היא שוללת קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה לאחר שעיינה בתיעוד הרפואי ומצאה כי ההפרעה הייתה קיימת עוד טרם ההחמרה בעמ"ש מותני. בניגוד לנטען על ידי המערער החלק האופרטיבי בפסק הדין אינו כולל הוראה להתייחס לתיעוד ספציפי.

9. בית הדין אינו מוסמך לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה ו/או קביעת שיעור נכות ולפיכך, התייחסות הועדה להעדר קשר סיבתי אינה חורגת מהוראות פסק הדין המחזיר.

10. הועדה התייחסה להחלטה חלוטה של הועדה הרפואית לעררים מיום 28.1.2015 ששללה קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לפגימה האורולוגית. הועדה לא הסתפקה בקביעה החלוטה מיום 28.1.2015 וקיימה דיון עצמאי בשאלת הקשר הסיבתי.

דיון והכרעה

11. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה [דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל -המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160].

12. בענייננו, פסק הדין המחזיר הורה לועדה לשקול את שיעור נכותו האורולוגית של המערער תוך התייחסות למסמכים רפואיים רלוונטיים. עוד נקבע בפסק הדין כי לאחר קביעת שיעור הנכות, ככל שהועדה תסבור כי קיימת נכות בגין מצב קודם, הוועדה תקבע את שיעור הנכות בגין מצב קודם על יסוד נתונים מוכחים ותבצע חשבון עובר ושב - תפחית את שיעור הנכות בגין מצב קודם משיעור הנכות הכוללת.
אין מחלוקת שהועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין. הועדה לא קבעה את שיעור הנכות האורולוגית של המערער, לא קבעה את שיעור הנכות בגין מצב קודם ולא קבעה את שיעור הנכות הסופית של המערער. תחת זאת, הוועדה קבעה כי שאין קשר סיבתי בין ההחמרה האורולוגית לבין התאונה.

13. יתר על כן, פסק הדין המחזיר דן בערעור של המוסד על החלטה קודמת של הועדה מיום 18.1.2018 שם הכירה הועדה בקשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה בשל פגיעה של חוט השדרה באזור הסופרסקראלי במיקום המתאים להופעת ההפרעה האורולוגית ממנה סובל המערער. בערעור המוסד עליו נסוב פסק הדין המחזיר נטען כי הועדה שגתה כאשר דנה מחדש בסוגיית הקשר הסיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה לנוכח קביעה חלוטה של הועדה משנת 2015 ששללה את הקשר הסיבתי. בפסק הדין המחזיר נקבע באופן מפורש כי הועדה משנת 2015 לא שללה קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה אלא קבעה ששיעור הנכות האורולוגית היא 0% מכיוון שלא נמצאה נכות אורתופדית או נוירולוגית באותו מועד. עוד נקבע כי בנסיבות אלו לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה מיום 18.1.2018 שקבעה כי קיים קשר סיבתי בין ההחמרה של הפגימה בגב כתוצאה מהתאונה לבין הפגימה האורולוגית (סעיף 25 לפסק הדין). יצוין כי המוסד לא ערער על פסק הדין. למרות שפסק הדין המחזיר אישר את קביעת הועדה מיום 18.1.2018 ולמרות שפסק הדין קבעה שהחלטת הועדה משנת 2015 אינה שוללת את הקשר הסיבתי בין הפגימה האורולוגית לתאונה, קבעה הועדה שהתכנסה מכח פסק הדין כי החלטת הועדה משנת 2015 שוללת את הקשר הסיבתי ועל כן לא ניתן לדון בתביעה להחמרה בנכות האורולוגית, אלא בבעיות הגב בלב ד. בהמשך ולמרות נקודת המוצא של הועדה, התייחסה הועדה ל פגימה האורולוגית ולכך שעוד לפני התביעה להחמרת מצב התובע סבל מ – DSD בצורה ק לה. עם זאת, הועדה כאמור לא קבעה את שיעור הנכות הנכות האורולוגית הכוללת ואת שיעןר הנכות בגין מצב קודם כנדרש על פי הוראות פסק הדין והוסיפה בניגוד להחלטתה מיום 18.1.2018 כי מפני שאין החמרה אורולוגית הקשורה להחמרה אורתופדית/נוירולוגית, אין קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לתאונה.
14. אשר על כן, משעה שהועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין ומשעה שהחלטת הועדה עומדת בניגוד להחלטתה הקודמת מיום 18.1.2018, ללא הסבר לשינוי עמדתה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. לנוכח הסתירות בהחלטת הועדה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש שתדון בעררו מבראשית ותנמק כדבעי את החלטתה.
בפני הועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים של הועדות הרפואיות לעררים ופסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער.
המערער ובא כוחו יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון את מלוא טענותיהם בפניה.

15. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 4,000 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים .

16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג טבת תש"פ, (10 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .