הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 67646-07-17

17 יולי 2019

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן
נציג ציבור (עובדים) מר פיני שורצברד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה לוי

התובע
רפאל פלדמן
ע"י ב"כ: עו"ד סלבה פיקוס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד וירג'ינה מנסור

פסק דין

התובע, מר רפאל פלדמן, הגיש תביעה זו נגד החלטת הנתבע מיום 21.2.17, על פיה נדחתה תביעתו להכיר באירוע מיום 3.11.16 כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב הליכתו של התובע מעבודתו למעונו לפי סעיף 80(1) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

להלן הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים
ביום 3.11.16, יצא התובע ממקום עבודתו אל מכוניתו אשר חנתה מעבר לכביש הסמוך למקום העבודה ונפגע ממכונית חולפת בעודו הולך על מעבר החציה . התובע פונה באמבולנס לבית החולים.
בטופס התביעה לנתבע (נ/2)הצהיר מעסיקו של התובע בסעיף 12, כי התובע סיים את העבודה באותו היום מוקדם מהרגיל בשעה 14:38, והסיבה ליציאה מוקדמת, הינה - תור לרופא.
התובע התייצב לגביית הודעה במשרדי הנתבע ביום - 18.2.17 כשלושה חודשים לאחר התאונה(נ/1).
התובע נשאל על ידי חוקר הנתבע, מדוע יצאת מוקדם אותו יום?
התובע השיב: היה לי תור לרופא בקריית חיים.
היכן אתה גר?
ת. אני גר בכרמיאל אצל בן שלי.
ש. האם רצית לנסוע לכרמיאל לבית שלך ואחר כך לחזור לרופא בקריית חיים או שרצית להגיע לרופא ישר מהעבודה?
ת. לפני לרופא ואחר כך הביתה.
ש. לאיזו רופא רצית להגיע אותו היום?
ת. לרופא אף אוזן גרון בקריית מוצקין ברחוב אוסישקין 1.
...
ש. אמר שהיית צריך ללכת מהעבודה לרופא אף אוזן גרון, מתי קבעת את התור לאותו רופא?
ת. לפני שבוע מתאריך 03.11.2016 בערך. קבעתי את התור בטלפון.
ש. האם התכוונת לנסוע מהעבודה לרופא שלך בקרית מוצקין תחילה ואחר כך לנסוע לבית? או שהתכוונת להגיע הביתה ואחר כך לנסוע לרופא?
ת. התכוונתי לנסוע מהעבודה לרופא ואחרי זה הייתי הולך הביתה.

בכתב התביעה טען התובע שעצם כוונתו לנסוע לבדיקה רפואית לאחר העבודה אינו מצדיק את שלילת חזקת תאונת העבודה . לטענתו, בכל מקרה התאונה ארעה עוד בטרם הספיק לעלות למכוניתו, וההליכה ממקום העבודה למכוניתו הינה פעולה רגילה ומסלול קבוע אותו הוא עושה מידי יום, וללא כל קשר לכוונתו להגיע לבדיקה הרפואית.
באשר למטרת הנסיעה, שינה התובע את גרסתו בטענה שהיה בכוונתו לנסוע לביתו על מנת להתקלח ורק לאחר מכן ללכת למרפאה לאחר המקלחת בביתו.

בתצהירו, המשיך בקו גרסתו השנייה וטען כי, היה בכוונתו להגיע קודם לביתו להתקלח אחרי יום עבודה , שכן מתוקף תפקידו כמסגר הוא מזיע ומסריח ולכן בסוף יום העבודה היה חייב להתקלח ורק לאחר מכן ללכת לרופא. לגרסתו, לאחר שבא כוחו הקריא לו את חקירתו אצל הנתבע, תמהה על כך שחוקר הנתבע רשם את ההיפך ממה שאמר לו .
בעדותו שוב הכחיש התובע את שאמר לחוקר הנתבע, וטען כי "הנכון הוא שרציתי ללכת הביתה לאחר יום העבודה כי אני צריך להתרחץ זו עבודה מלוכלכת ואני לא יכול ללכת לרופא בלי להתקלח"(עמ' 3 שורה16 לפ').

בתום הדיון מיום 17.1.18, ביקש ב"כ התובע לאפשר לו לפנות לקופ"ח כללית, על מנת לקבל אישור המוכיח שהוזמן לביקור שהיה קבוע לו ליום 3.11.16 בפני רופא א.א.ג. במרפאת אוסישקין.

התובע הציג אישור רפואי, לפיו היה בביקור אצל ד"ר פליימן - רופא אף אוזן גרון ב- 2.11.16, כלומר יום לפני קרות אירוע התאונה ואישור נוסף לפיו, ביום 3.11.16 לא היה קבוע לתובע תור לד"ר פליימן או לכל רופא אחר בקופ"ח.
נוכח ממצאים אלה, טען התובע, כי משנמצא שלא היה קבוע לו תור לרופא, והוא אמר את הדברים ככול הנראה מתוך בלבול, משמע שהוא יצא מהעבודה לכיוון ביתו, ולכן יש לקבל את התביעה.

מנגד טוען הנתבע, כי הוא עומד על דחיית התביעה. שכן, רק לאחר שהתובע קיבל ייעוץ משפטי שינה את גרסתו בטענה שהיה בדרכו לביתו שבכרמיאל כדי להתקלח ולאחר מכן לנסוע חזרה לבדיקות בקרית חיים.

המחלוקת בתיק דנן הינה, האם התובע נפגע בדרך ממקום עבודתו למעונו כאמור בסעיף 80(1) ל חוק הביטוח הלאומי או שהיה בכוונתו לנסוע לרופא א.א.ג לאחר העבודה שהיווה למעשה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת כאמור בסעיף 81 לחוק.

הכרעה
סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח – 1968, קובע:
"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
(1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.
סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפיסקאות (1), (4) ...של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו ..."

נקדים ונאמר, כי ככל שהתובע העלה טענות והאשמות כנגד חוקר הנתבע וההודעה שנגבתה מהתובע, בטענה שהחקירה הייתה רשלנית לרבות הטענות שהחוקר לא הקריא לתובע את כל השאלות והתשובות שרשם בהודעתו, ולא ציין את ההתרחשויות שארעו בזמן החקירה, ולמעשה רשם הודעה שאינו משקפת את דברי התובע ואת שארע בחקירה – גירסת התובע אינה מקובלת עלינו ואנו מעדיפים על פניה את עדות החוקר, במיוחד נוכח העובדה, שהתובע אינו טוען דבר וחצי דבר לעניין חקירתו, מלבד הרישום בהודעה לחוקר, בכל הקשור לשאלה שנשאל במספר הזדמנויות במהלך החקירה, האם כשיצא מהעבודה התכוון לנסוע לביתו שבכרמיאל, או למרפאה. ובכל הפעמים במהלך החקירה, ענה התובע כי יצא מוקדם מהעבודה על מנת לנסוע למרפאה. ורק בגרסתו המאוחרת, טען שהחוקר רשם את ההיפך ממה שאמר לו וכי חתם על ההודעה כשלא ידע על מה חתם. אולם גרסה זו איננה מתיישבת עם הצהרתו והצהרת מעסיקו בטופס התביעה לנתבע, לפיה הוא יצא מוקדם מהעבודה מהטעם שהיה לו "תור לרופא".

התרשמנו כי חקירת התובע נעשתה ללא כל דופי. לא הוכח כל פסול בשיטת החקירה, אופיה, או בהתנהגותו של החוקר. החוקר הסביר, כי בהתאם לנהלי העבודה הקריא את ההודעה לנחקר בשפה העברית (עמ' 8 משורה 10 לפ'), ובסיום החתים את התובע על ההודעה שמסר. חזקה על התובע כי הסכים לדברים שנרשמו ואין מקום לספק בנסיבות העניין, כי התובע לא טוען שאולץ לחתום על דברים שלא אמר או שהוצאו מהקשרם. אי לכך יש לקבוע כי לא נמצא כל טעם לפגם בחקירת חוקר הנתבע, וכי ההודעה שנגבתה מן התובע נמצאה כמהימנה. התרשמנו , כי החוקר עשה מלאכתו נאמנה, בצורה מקצועית ואמינה, וודאי שלא במטרה להכשיל את התובע. יש לזכור, שהחוקר, מתוקף תפקידו, עורך בירורים וחקירות ומביא את תוצאות החקירה בפני פקיד התביעות, שהוא המחליט בתביעה - ולא החוקר. לחוקר אין כל עניין בגורל התביעה, אם היא מתקבלת או נדחית, וודאי שאין לו מניע או מטרה לגרום לדחיית התביעה. יש ליתן משקל רב, לדברי התובע כאשר הוא שח לתומו בפני הגורמים השונים, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

בפתח דברינו נקדים ונאמר, כי בהתבסס על המארג העובדתי אשר נפרש לפנינו, הגענו למסקנה כי גרסת התובע אינה אמינה בעינינו ועדותו אינה מהימנה, בכל הקשור לגרסתו המאוחרת, לפיה יצא מהעבודה והתכוון לנסוע לביתו על מנת להתקלח.

דין תביעת התובע להידחות, מאחר שבעת שנפל התובע, היה בדרכו למרפאה. התובע לא יצא ממקום עבודתו בכוונה ללכת לביתו אלא יצא מוקדם מהרגיל ממקום העבודה על מנת ללכת לרופא , ולכן, ממילא אין צורך לבחון אם מדובר ב"הפסקה" או ב"סטייה של ממש מהדרך המקובלת", ולהלן נסביר את קביעתנו;

הפסיקה קבעה כמה כללים הקובעים את אמות המידה , להכרה בתאונה שארעה למבוטח בדרכו ממעונו למקום עבודתו ומן העבודה למעונו כתאונת עבודה. הבחינה הראשונית היא מה הייתה מטרת הנסיעה- בוחנים האם הנסיעה הייתה כדי להגיע מן המעון לעבודה או מן העבודה למעון. אבן הבוחן המרכזית לבחינת ההכרה בתאונה שארעה במהלך נסיעה כתאונה בעבודה, היא כלל מטרת או כוונת הנסיעה. (ראו: דב"ע מח/0-39 המוסד לביטוח לאומי נ. סכנדריון, פד"ע יט 502; (להלן- הלכת סכנדריון). ו-ע"בל 639/09 ורדה גורדון נ' המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ביום 7.7.11).

בפסק דין ורדה גורדון (עב"ל 639/09), דובר על עובדת שיצאה מעבודתה מוקדם מהרגיל, במטרה להשתתף במסיבת טו בשבט בגן של בנה. בהגיעה לגן, בעת שיצאה מהרכב נחבלה ברגלה, ובטרם הספיקה להכנס לגן ולהשתתף במסיבה. בית הדין הארצי לעבודה קבע, על פי הלכת סכנדריון , כי מטרת ההליכה או הנסיעה היא מורה הדרך העיקרי לפיו נבחנת השאלה אם ההליכה או הנסיעה היא לעבודה או למעון, לפי העניין. בית הדין הארצי קבע עוד, כי אין משמעות לכך שגב' גורדון לא מימשה את כוונתה להגיע למסיבה בגן, ולמעשה לא הוציאה מן הכוח אל הפועל את כוונתה (ראו:ע"בל 639/09 ורדה גורדון נ' המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ביום 7.7.11) (להלן- פסק דין ורדה גורדון).

בענייננו, כבר בטופס התביעה הצהיר התובע וגם מעסיקו, כי יצא מהעבודה מוקדם מהרגיל כשהסיבה ליציאה מוקדמת מהעבודה, היא תור לרופא. על גרסה זו חזר התובע גם בפני חוקר הנתבע (נ/1). ורק בשלב הגשת כתב ההגנה ותצהירו, כשהתובע היה מיוצג, הציג גרסה "משופצת", לפיה התכוון לנסוע קודם לביתו על מנת להתקלח, ולאחר מכן לחזור למרפאה.
גם במקרה זה יש ליתן משקל רב, לגרסת התובע כאשר הוא שח לתומו כפי שהובעה בטופס התביעה לנתבע ובפני חוקר הנתבע, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, ובוודאי להסתמך על הצהרתו של התובע בעצמו בעת מילוי טופס התביעה, והצהרת מעסיקו, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

בנוסף, יש לנו קושי לקבל את הגרסה המאוחרת של התובע, מהטעם שהמרחק בין מקום העבודה למרפאה הוא 2 ק"מ (עמ' 4 שורה 14 לפ'), ואילו מעונו נמצא בכרמיאל במרחק של כ-35 ק"מ ממקום עבודתו. הגיוני יותר שהתובע ייסע מרחק של מספר דקות למרפאה וימשיך לביתו, ולא ייסע עשרות ק"מ (מעל 70 ק"מ) הלוך חזור רק על מנת להתקלח, וטעם זה מקבל משנה תוקף, במיוחד שעניין המקלחת "נולד", לאחר קבלת ייעוץ משפטי.

לטענת התובע, משנמצא שלא היה קבוע לו תור לרופא ליום 3.11.16, על פי אישור קופ"ח כללית, רק מחזק את המסקנה, כי הדברים שאמר לחוקר, נאמרו ככול הנראה מתוך בלבול ו"מצבו הרפואי של התובע סמוך לאחר התאונה- אמנזיה מלאה, מספק הסבר טוב לבלבולו". טענה זו דינה להידחות, שכן , על פי המסמכים הרפואיים, במועד קרות התאונה, התובע היה מבולבל, ולא ידע מה התרחש איתו. אולם בדו"ח "סיכום אשפוז" נרשם שהתובע "מתקשר" "נינוח" "משתף פעולה" . התובע חזר לעבודה ב-5.2.17 (שורה 42 לנ/1), וההודעה לחוקר נמסרה לאחר מכן ב-18.2.17, לא הוכח כי במועד מתן ההודעה לחוקר הנתבע, התובע היה במצב רפואי של "אמנזיה מלאה" (שכחון). מה גם, שעל פי גרסתו השניה של התובע, הוא הכחיש שאמר לחוקר הנתבע כי התכוון ללכת לביתו ורק לאחר מכן למרפאה, לטענתו הוא אמר שקודם התכוון ללכת לביתו והחוקר רשם אחרת. ברם, בטענה זו הוא למעשה חוזר בו מגרסתו השניה בכך שהוא מודה שאמר את מה שרשם החוקר, אך מוסיף טענה, שאמר את הדברים מתוך בלבול.
מה עוד, שטענה זו איננה מתיישבת עם העובדה שהתובע אינו טוען לבלבול ביחס לדברים אחרים שאמר, אלא רק לעניין כוונתו ללכת לביתו לפני המרפאה.

כמו במקרה שארע בפסק דין גורדון, אין משמעות לכך שהתובע לא מימש את כוונתו להגיע למרפאה מן הכח אל הפועל. די בכך שתכלית נסיעתו אינה מעונו, על מנת שהתאונה לא תחשב כתאונת עבודה, אף אם ארעה בדרך הרגילה/קבועה שבה הלך מידי יום לביתו, כאשר היעד אינו מעונו.

בסיכומים טען התובע, כי מאישור קופת החולים אשר הוגש לתיק עולה, כי לא היה תור שנקבע לו ליום 3.11.16, ודי בעובדה זו, כדי להגיע למסקנה שהתובע היה בדרכו למעונו ולא למרפאה. ברם, אם כך הוא, ישנן שאלות נוספות שלא קיבלו מענה, מדוע יצא התובע מוקדם מהרגיל ביום התאונה? מדוע הצהיר התובע ומעסיקו כי סיבת יציאתו מוקדם מהרגיל היא-תור לרופא. מה גם, העובדה שלא נקבע תור לתובע בקופת חולים כללית, לא שוללת את האפשרות שנקבע לו תור "חיצוני" לקופ"ח כדוגמת רופא שאינו מקופ"ח כללית, רופא פרטי וכד'. מה עוד, שהתובע היה בבדיקת רופא א.א.ג. ביום שלפני התאונה, ב-2.11.13 ומהתיעוד הרפואי עולה כי התובע הופנה לביצוע בדיקת שמיעה וטימפונומטריה, וניתן גם להניח שנקבע לו תור במכון שמיעה, ואין על כך תיעוד בקופת החולים.

על יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

לכל צד הזכות להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים על פסק הדין, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ט, (17 יולי 2019),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר פיני שורצברד
נציג ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר יונה לוי
נציג ציבור מעסיקים