הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 65683-05-19

16 נובמבר 2019
לפני:

כב' השופט בועז גולדברג

המערער
בוטרוס נחול
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב בשארה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18.3.19 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1961, עובד פחחות במקצועו. המערער נפגע ביום 19.2.2007 , בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן כאב גב ורגל ימין.

3. ביום 12.12.12 ועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(ב). לאחר ניכוי מצב קודם בשיעור 5% והפעלת תקנה 15 בשליש - נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 19% מיום 11.7.11.

4. בשנת 2018 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 8.10.18 , קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

5. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו, וביום 18.3.19 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה באורולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על "הפרעות במתן שתן כבר 5-6 שנים. יורד לי על 2 הרגליים הקרנה של הכאבים מהגב". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, ובסעיף 6 לפרוטוקול סקרה ממצאי בדיקת MRI גב מיום 01.07.17, CT מיום 13.08.07, וציינה שהמערער סובל משינויים ניווניים ובלטי דיסק. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסעיף הממצאים ציינה כך:

"בבדיקה אורטופדית- הליכה ללא צליעה, ללא שימוש באביזרי עזר. בסיס צר, לורדוזיס מותני שמורה ללא כיווץ שרירים. כח גס ותחושה שמורים בגפיים תחתונים, החזרים תקינים שווים, SLR שלילי דו"צ. הפעלת ע"ש מותני יישור מלא, הגבלה בצורה קלה בכיפוף, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה, עמידה תקינה.
בבדיקה אורולוגית- מתלונן על הפרעות חסימתיות במתן שתן וגם על אין אונות. לציין שבאישור של ד"ר לידז'י מ17.12.18 מצוין שסובל מהפרעות במתן שתן מלפני מספר שנים וגם בירידה בתפקוד המיני. בבדיקה גופנית בטן שמנה, רכה, לא רגישה , לא נמושה, שלפוחית מלאה, אין רגישות במותניים, משתמש בפד בגודל מינימאלי לספיגת שתן שהוא יבש וכמו כן הבגדים. עבר בדיקה זקפה בשינה במכון מוכר ובה עדות להפרעה קשה במנגנון הזקפה שיכולה להיות ממקור אורגני".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"כאבי גב תחתון לאחר חבלה בלתי ישירה". בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית ללא קיפוח או גירוי עצבי. טווחי תנועות ורישום בדיקות הדימות ללא ממצא חבלתי. שינויים ניווניים התפתחותיים במשך הזמן המתבטאים בהתעבות האלמנטים האחוריים ופריצת דיסק שלא באזור שהיה פגוע אחרי התאונה. שינויים ניווניים במפרקים בין חולייתיים עם היצרות של הנקב שמאל 4L 5 L על רקע ניווני. הוועדה דוחה את הערר בתחום האורטופדי והנירולוגי והאורולוגי ובזה לא מקבלת מסקנות חוו"ד שהוצגו בפניה אשר אינן מסבירות את הקשר בין האירוע של חבלה בלתי ישירה לממצאים בבדיקה גופנית שנערכה על ידי הועדה. בבדיקת הוועדה אין עדות להגבלה בתנועות או סימנים של גירוי או קיפוח עצבי. הערעור נדחה גם מבחינה אורולוגית, כי לא נמצא קשר סיבתי בין התאונה ב2007 לתלונותיו היום".

משכך, קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

טענות הצדדים

6. הערעור מתמקד במישור האורולוגי, ולטענת המערער קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין הליקוי האורולוגי ובין תאונת העבודה, היא קביעה כוללנית, לקויה וחסרת נימוק. בין היתר נטען, שהוועדה לא נתנה דעתה לתוצאות בדיקה זקפה בשינה. עוד טען המערער, כי התייחסות הוועדה לחוות דעת ד"ר חביבאללה אינה מנומקת, וכי היה על הוועדה להפנותו לבדיקות משלימות.

7. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת, נסמכת על ממצאי הבדיקה הקלינית וניתוח התיעוד הרפואי שעמד לעיונה; בהרכב הוועדה נמנה מומחה בתחום האורולוגיה; הוועדה התייחסה אל חוות הדעת מטעם המערער, שנערכה על ידי מומחה באורתופדיה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

9. אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא, כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי. גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הוועדה, כי לא קיימת החמרה במצבו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו.

10. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, שלפי ממצאיה אין סימנים של קיפוח או גירוי עצבי ואין עדות להגבלה בתנועות. הוועדה ציינה, כי תאונת העבודה הייתה אירוע של חבלה בלתי ישירה והממצאים הקליניים והדימותיים היום אינם קשורים סיבתית לפגיעה בעבודה. הוועדה ניתחה את ממצאי בדיקות הדימות העדכניות והתייחסה לאישור של המומחה בנוירולוגיה, ד"ר שריידר, מיום 20.07.17 , שבו נערכה השוואה בין ממצאי הדימות משנת 2015 ומשנת 2017. על יסוד האמור הגיעה הוועדה לכלל מסקנה שמצבו של המערער היום מתאים לשינויים ניווניים התפתחותיים המתבטאים בהתעבות האלמנטים האחוריים ובפריצת דיסק שלא באזור עמוד השדרה שנפגע בתאונה. הוועדה קבעה בהחלטתה, כי תוצאות הבדיקה הגופנית וממצאי הדימות מלמדים על שינויים ניווניים במפרקים הבין חולייתיים, אשר אינם קשורים לתאונת העבודה. משכך, הגיעה הוועדה למסקנה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין תלונותיו של המערער במישור האורולוגי. מדובר בקביעה רפואית מנומקת , סבירה ונהירה, שלא מצאתי מקום להתערבות בית הדין בה.

11. אשר להתייחסות הוועדה לחוות דעת ד"ר חביבאללה: בסעיף 10 לפרוטוקול, התייחסה הוועדה לחוות הדעת והסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנות המומחה מטעם המערער, וזאת מאחר שחוות הדעת אינה מתייחסת לקשר שבין האירוע התאונתי ומנגנון הפגיעה ובין תלונותיו האורולוגיות של המערער ואינה מסבירה קשר כזה . בעניין זה אף מקובלת עליי טענת המשיב שלפיה מסקנת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין התלונות האורולוגיות נקבעה שעה שבהרכב הוועדה נכלל פוסק מומחה באורולוגיה, בעוד שחוות הדעת נערכה על ידי מומחה באורתופדיה.

עיון בחוות הדעת של ד"ר חביבאללה מיום 19.02.19 מלמד על ממצאים שונים מאלה שמצאה הוועדה בבדיקתה. כך למשל, הוועדה מצאה לודורזיס מותני שמור בעוד שד"ר חביבאללה מצא הפחתה של הלורדוזה המותנית. הוועדה לא מצאה עדות להגבלה בתנועות בעוד שד"ר חביבאללה מצא הגבלה בינונית בתנועות הגב התחתון. הוועדה בדקה מבחן SLR שנמצא שלילי דו"צ בעוד שד"ר חביבאללה תיאר בחוות דעתו ממצאים חיוביים. דין הוא שממצאים שונים מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לקביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. לנוכח האמור, נדחית טענת הערעור בכל הנוגע להנמקת הוועדה ביחס לחוות הדעת של ד"ר חביבאללה.

12. נדחית טענת המערער שלפיה הוועדה לא התייחסה לבדיקת זיקפה בשינה. בסעיף הממצאים דנה הוועדה בבדיקה זו ותיארה את ממצאיה. אף אין בידי לקבל את הטענה שהיה על הוועדה להפנות את המערער לבדיקות משלימות. הלכה היא שאופן עריכת הבדיקה, לרבות הפניה לבדיקות עזר, היא עניין המסור לשיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ח חשוון תש"פ, (16 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .