הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 62007-12-18

30 דצמבר 2019

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינשטיין
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' זיוה בסר

התובעת
סומיה עזאיזה
ע"י ב"כ: עו"ד באסם כמאל (הלשכה לסיוע משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רישין נקש

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 2.8.2018.
מכאן, התביעה שלפנינו.
בדיון שהתקיים דיון ביום 20.5.2019 הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העובדות הרלוונטיות בתיק ולעניין מינוי מומחה בתחום רפואת הנשים.

להלן העובדות המוסכמות כפי שהן עולות מפרוטוקול הדיון מיום 20.5.2019:
 
התובעת ילידת 13.2.1993.
התובעת היא עורכת דין שכירה.
במסגרת זו – התובעת נוסעת מביתה בעוספיה למקום העבודה – בקרית ביאליק.
במסגרת עבודתה – התובעת מלווה לקוחות לחקירות יכולת ולדיונים בבתי משפט שונים, בממוצע פעמיים בשבוע, כאשר יציאה מהמשרד אורכת כ-3 שעות בממוצע.
גם כשהיא מחוץ למשרד – התובעת רוב הזמן יושבת, אך מידי פעם נדרשת לעמוד וכמובן להתנייד ממקום למקום.
המחזור האחרון של התובעת על פי המסמכים הרפואיים – 13.11.2017.
התאריך שהתובעת ילדה – 18.8.2018.
לתובעת הומלץ על ידי רופא אורתופד ד"ר קרפ להיות בשמירת הריון מה-30.5.2018 ועד הלידה בגין תלונות אורתופדיות (מסמכים מיום 19.6.2018, 10.7.2018 ו-17.7.2018) וסכרת (מסמך בית חולים בני ציון מיום 16.7.2018).

מינוי מומחה רפואי:
בהחלטה מיום 27.5.2019 מונה פרופ' יורם בייט, רופא נשים, לשמש מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.
ביום 20.6.2019 ניתנה חוות דעתו כדלקמן:

ביום 30.6.2019 ניתנה החלטה המאפשרת לצדדים להגיש שאלות הבהרה או לחילופין סיכומים. התובעת ביקשה תחילה מתן ארכה להגשת שאלות הבהרה מטעמה ואולם לבסוף ויתרה על הגשת שאלות הבהרה והגישה סיכומים מטעמה.

סיכומי הצדדים
סיכומי התובעת הוגשו ביום 29.10.2019. בסיכומיה טענה התובעת כי רופא המוסד טעה כשקבע שסמפזיוליזיס אינו מצב שמסכן את התובעת או את עוברה וכי עבודתה כעורכת דין לא מסכנת אותה וזאת גם נוכח כך שהריונה הוגדר כהריון בסיכון.
היו סתירות בחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין כי ב-16.7.2018 דווח כי אינה סובלת מכאבים אך ביום 17.7.2018 דיווחה כסובל מכאבים בעוצמה של 10.
לפי המומחה התובעת סבלה מכאבים והיה לה קושי תיפקודי, כאשר הוא פירט ללא נימוקים כי אין ממצאים שהיו עלולים לסכן את התובעת או את עוברה.
חוות הדעת של המומחה אינה מנומקת והוא אינו מפרט מחקרים רפואיים התומכים בחוות דעתו.
המומחה התעלם מהביקור מיום 24.6.2018 אצל ד"ר עסאלה וכן התעלם ממסמכים נוספים שהופנו אליו.
התובעת מפרטת בסיכומיה לגבי מחלת הסימפיזיוליזיס.
יצוין, כי מהמפורט בסיכומי התובעת לא עולה כי יש במחלה זו כדי לסכן את התובעת או את עוברה, אלא רק לגבי הקושי לבצע פעילות כתוצאה מהמחלה .
התובעת מפנה בסיכומיה לפסיקה שבה בית הדין הכיר בחוות דעת של מומחים לעניין מתן גמלת שמירת הריון עקב כאבים של המבוטחת ולא עקב סיכון לה או לעוברה.
בנסיבות תיק זה יש לפסוק שלא על פי חוות דעתו של מומחה בית הדין.
בסיכומי הנתבע נטען כי במקרה זה עולה חד משמעית שמצבה הרפואי של התובעת לא גרם לסכנה לה או לעוברה ועל כן, התובעת אינה עומדת בתנאי הזכאות של סעיף 58 לחוק ויש לדחות את התביעה.
הנתבע מפנה לפסיקה שונה ואף מפנה לכך שככל שהתובעת סבלה מכאבים אשר לא סיכנו אותה או את עוברה, יכלה לנצל ימי מחלה.

דיון והכרעה
ס' 58 לחוק קובע כדלקמן:
"שמירת הריון" היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:-
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה, או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

על פי ההלכה יש ליתן מעמד כבד משקל לאישור רפואי שמציגה התובעת בתביעה לגמלת שמירת הריון, כאשר האישור יוצר חזקה לפיה מתקיימים התנאים המצדיקים שמירת הריון, אם כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. יחד עם זאת נקבע, כי על מבוטחת להיות מודעת לכך שייתכן מצב בו תביעתה תידחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה, וזאת במקרה בו המל"ל משתכנע כי לא הייתה הצדקה רפואית לשמירת הריון.
לאחר שעיינו באישורים הרפואיים שהוצגו על ידי התובעת, בחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ובכתבי בית הדין – הגענו לכלל מסקנה כי יש להעדיף את קביעותיו הרפואיות של המומחה מטעם בית הדין, פרופ' בייט. נציין, כי קביעות אלו גם עומדות בקנה אחד עם קביעת קופת חולים לאומית שלא לאשר לתובעת שמירת הריון, על אף קביעות האורטופד (ראה מסמך קופת חולים לאומית מיום 15.7.2018).
בכל מקרה, קביעות המומחה מטעם בית הדין עומדות במבחן הסבירות וההיגיון, כאשר לא מצאנו כל הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו לפיהן לא היה סיכון לתובעת או לעוברה ולכן אין מקום לאשר לה גמלת שמירת הריון. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון , שם נקבע כדלקמן:
"בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ...".

אמנם לאישור הרפואי המוצג על ידי מבוטחת בדבר שמירת הריון ניתן משקל רב, אך עדיין אין המדובר בסוף פסוק. באישור הרפואי שניתן על ידי ד"ר רונן קרפ ביום 19.6.2018 נרשם:

גם מיתר האישורים הרפואיים שניתנו על ידי ד"ר קרפ עולה כי ההמלצה לשמירת הריון ניתנה עקב קשיים בתפקוד יומיומי או עקב כך שהיא מתקשה בעבודתה או בישיבה ממושכת , אך באף אחד מהאישורים לא נרשם כי ההיריון מסכן את התובעת או את עוברה.
באשר לטענות התובעת לעניין סתירות בחוות הדעת של המומחה בקשר למסמכים רפואיים, נציין כי לא מצאנו סתירות כאמור.
בהקשר זה נציין, כי בסיכום הביקור של מרפאת ההיריון בסיכון גבוה מיום 16.7.2018 נרשם:

מכל מקום, עת מציבים את האישורים הרפואיים שהציגה התובעת למול חוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד, אשר מונה בהסכמת הצדדים על מנת שיחווה דעתו לצורך התקיימותם של יסודות סעיף 58 לחוק, ואשר לא מצאנו כל פגם המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו - המסקנה היא כי יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה. על כן, החזקה שיצר האישור הרפואי נסתרה על ידי חוות הדעת.
מקרה דומה נדון בפס"ד קסטיאל בו נדון עניינה של מבוטחת אשר אף היא בצעה מאמץ פיזי במסגרת עבודתה. ביה"ד הארצי קבע כי על אף האישור הרפואי של הרופא המטפל היא אינה זכאית לגמלת שמירת הריון, זאת בהסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין לפיה הגם שהיה מקום לאשר לתובעת מנוחה מדי פעם, הרי שאין מדובר במצב רפואי שסיכן את התובעת או את העובר. בית הדין הארצי לא מצא פגם בחוות הדעת של המומחה וקבע כי למרות משקלו הרב של האישור הרפואי של הרופא המטפל הוכח כי המצב הרפואי לא סיכן את התובעת או עוברה.
נציין עוד , כי המומחה אינו מחויב לתמוך חוות דעתו במאמרים רפואיים, וכי ככל שהתובעת סברה שיש מאמרים רפואיים התומכים בטענתה כי היא היתה צריכה לקבל גמלת שמירת הריון, היה עליה להפנות מאמרים אלו למומחה במסגרת שאלות הבהרה. ואולם, כפי שפורט לעיל – התובעת ויתרה על הגשת שאלות הבהרה למומחה.
מכל המפורט לעיל - משמצבה הרפואי של התובעת לא סיכן אותה אלא רק גרם לה לחוסר נוחות וכאבים ומשעולה מחוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית הדין כי לא היה מקום ליתן לתובעת גמלת שמרית הריון – הרי שדין תביעתה להידחות.
סוף דבר

לאור האמור לעיל – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יעקב גרינשטיין

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' זיוה בסר