הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 60881-01-19

14 יולי 2019
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
דן לירון קורסי (אפוטרופוס)
ע"י ב"כ: עו"ד אבישי קון מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים, מיום 7.1.19 ("הוועדה"), אשר קבעה, כי המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה, ו לכן זכאי לקצבה בשיעור 50%, מיום 1.8.18.

הרקע העובדתי

2. כעולה מן התיק, המערער יליד 1999, סובל מהפרעה בספקטרום האוטיסטי.

3. הוועדה התכנסה ביום 7.1.19, ולפניה הופיעו המערער בליווי אמו. הוועדה הקשיבה לאמו של המערער ורשמה את דבריה בסעיף 4 לפרוטוקול. הוועדה בדקה את המערער וציינה, כי "בהופעתו בפני הוועדה לא יוצר קשר עין, עונה על השאלות בצורה לקונית, לא עבר אשפוזים פסיכיאטריים וכעת לא נמצא במעקב פסיכיאטרי קבוע, לא נוטל תרופות בתחום הנפשי".

הוועדה התייחסה לתפקוד המערער בתחומי פעולות היום יום, וקבעה כך:

"ניידות בתוך הבית
נכנס לחדר, קם והתיישב בכוחות עצמו.
עצמאי.
הלבשה
מסוגל להתלבש בכוחות עצמו, זקוק להכנה ובחירת הבגדים.
זקוק לסיוע מועט.
רחצה
זקוק לנוכחות והכנת תנאי רחצה, ועזרה בחפיפת הראש.
זקוק לסיוע מועט.
אכילה
זקוק ל חימום והגשת האוכל, גם עזרה פעילה בזמן האכילה. לא יודע להחזיק סכו"ם כמו שצריך.
זקוק לסיוע במידה רבה.
היגיינה אישית
שולט על הסוגרים ביום ובלילה, עצמאי בניידות והלבשה, זקוק לעזרה בהיגיינה אישית.
זקוק לסיוע מועט.
סה"כ ניקוד ADL: 20 ".

בסעיף ההשגחה ציינה הוועדה, כי המערער לא זקוק להשגחה משום ש "לא מסכן את עצמו - הוועדה עיינה בכל החומר הרפואי שעמד בפניה ובמכתבים ממעקב פסיכיאטרי. לא צוין שהתובע מגלה סימני אובדנות או תכנים תוקפניים. גם בעת הבדיקה היה שקט ורגוע. לנוכח הבדיקה אין סימן לדרישה השגחה". לאחר מכן, פנתה הוועדה לבחון את תלותו של המערער בזולת בפעולות משק הבית ( IADL), וקבעה כדלקמן:

"הכנת מזון
לא מסוגל לבצע שום פעולה של הכנת מזון.
תלוי לחלוטין.
הפעלת מכשירים
אינו מסוגל להפעיל מכשירים.
תלוי לחלוטין.
אחזקת בית
אינו מסוגל לבצע שום פעולה.
תלוי לחלוטין.
טיפול תרופתי
זקוק להכנת התרופות והגשתם. אינו מסוגל לקחת בצורה עצמאית.
תלוי לחלוטין.
קניות
לא מסוגל לבצע ולתכנן קניות.
תלוי לחלוטין.
סידורים מוסדיים וכספים
זקוק להכוונה וליווי.
תלוי לחלוטין.
סה"כ ניקוד IADL: 18".

בסעיף הנימוקים קבעה הוועדה, כי המערער "אינו מגלה סימני תוקפנות או אובדנות, אינו זקוק להשגחה", ולכן דחתה את הערר.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער, שגתה הוועדה בהערכת תלותו בזולת בביצוע פעולות ההלבשה, הרחצה וההיגיינה האישית. המערער הוסיף וטען, כי הוא זקוק להשגחה קבועה מאחר שהוא מסוכן לעצמו.

5. לטענת המשיב, הוועדה בחנה את הצורך בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום והחלטתה, כי המערער תלוי במידה רבה בעזרת הזולת היא קביעה רפואית מנומקת וסבירה, המתיישבת עם התיעוד הרפואי ונמצאת בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ולאחר שקילת טענות הצדדים בעל פה ובכתב, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

7. תפקידה של ועדת ערר לשירותים מיוחדים לבדוק את מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת, את הצורך בהשגחה עליו ואת התקופה שבה המבוטח תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה. מבחני הזכאות לשירותים מיוחדים הם מבחני התפקוד במסגרת הביתית ובפעולות משק הבית היומיומיות (ADL ו- IADL). תכלית מתן הקצבה היא לעזור ולסייע למבוטח בביצוע פעולות היום יום במסגרת משק ביתו.

8. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בית הדין לעבודה בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. נוסף לאמור, במקרה דנן הוחזר עניינה של המערערת לוועדה על ידי בית הדין, ולכן על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות פסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה.

9. אשר לפעולת הרחצה וההלבשה: לטענת המערער, הוא זקוק לדרבון ועזרה צמודה של הזולת. נטען עוד, שלנוכח פחד ממים הוא זקוק לעזרה בביצוע פעולות הרחצה עצמן. המשיב טען מנגד, שקביעת הוועדה מתיישבת עם דברי אמו של המערער בפני הוועדה.

10. כעולה מהחלטת הוועדה, הוועדה קבעה שהמערער זקוק לסיוע מועט בתחום ההלבשה; מסוגל להתלבש בכוחות עצמו ; זקוק להכנת הביגוד ובחירת פרטי הלבוש. לא מצאתי טעות משפטית בקביעה זו של הוועדה, אשר עולה בקנה אחד עם דבריה של האם, אשר ציינה שהמערער מתלבש בכוחות עצמו. הוועדה ציינה מפי אמו של המערער "לדברי האם לא יודע מה ללבוש והיא צריכה להגיש את בגדיו". מן האמור עולה שהמערער מתלבש באופן עצמאי, ולא עלה בידו להצביע על פגם משפטי במסקנת הוועדה. עוד עולה מהחלטת הוועדה, כי המערער זקוק לסיוע מועט בתחום הרחצה. לדעת הוועדה, המערער זקוק לנוכחות והכנת תנאי הרחצה, וכן זקוק לסיוע בחפיפת הראש. לא שוכנעתי מטיעוני המערער שקיימת תלות בעזרת הזולת ברחצת הגוף. אמו של המערער ציינה שהמערער אינו יכול להתרחץ לבדו והיא עומדת לידו במקלחת, וכי המערער מפחד ממים. יחד עם זאת, אמו של המערער ציינה לפני הוועדה שהמערער "יכול לרחוץ את גופו לבדו אך זקוק לנוכחות האם". דברים אלה מתיישבים עם קביעת הוועדה שלפיה המערער זקוק לסיוע מועט בפעולות הרחצה. לפיכך, הערעור נדחה גם בנקודה זו.

11. אשר לתחום ההיגיינה האישית: לטענת המערער, החלטת הוועדה שגויה לנוכח קביעת ועדת ערר קודמת. המשיב טען מנגד, כי קביעת הוועדה שהמערער מסוגל לבצע פעולות היגיינה אישית, אולם זקוק לעזרה מועטה בשל מחלתו, היא קביעה רפואית מנומקת.

12. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי נקבע שהמערער זקוק לסיוע מועט בתחום ההיגיינה האישית. לדעת הוועדה, המערער "שולט על הסוגרים ביום ובלילה, עצמאי בניידות והלבשה, זקוק לעזרה בהיגיינה אישית". האם ציינה לפני הוועדה שהמערער אינו משתמש באמצעי ספיגה, הולך לשירותים לבדו, מתלבש לבד ועליה לדאוג להיגיינה האישית שלו. דברי האם מתיישבים עם קביעת הוועדה שלפיה המערער שולט על הסוגרים, עצמאי בניידות וזקוק לעזרה בהיגיינה האישית. נדחית הטענה שהחלטת הוועדה אינה סבירה מאחר שעומדת בסתירה לקביעה של ועדת ערר קודמת. בהחלטת ועדת ערר מיום 4.8.17 אומנם נקבע שהמערער זקוק לסיוע במידה רבה בתחום ההיגיינה האישית. אולם נכון לאותו מועד דיווחה אמו של המערער על בריחת צואה בתדירות של פעמיים בשבוע. מכאן שבמועד התכנסות הוועדה דנן חל שיפור מבחינת תלותו של המערער בזולת מאחר שהוא שולט על הסוגרים ואינו משתמש באמצעי ספיגה. לנוכח האמור, ומשלא הצביע המערער על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, נדחה הערעור גם בעניין זה.

13. אשר להשגחה: לטענת המערער, הוא סובל מאוטיזם, לקות קוגניטיבית ולקות בתקשורת, הוא נוהג כלפי אמו באלימות ויש סכנה שיפגע בעצמו. לטענת המשיב, אין דיווחים על אירועים מסכנים ואין תיעוד על טיפול פסיכיאטרי, לרבות טיפול תרופתי, ומכאן שברורה מסקנת הוועדה שלא קיימת מסוכנות.

14. כעולה מהחלטת הוועדה, המערער לא עבר אשפוזים פסיכיאטריים, לא נמצא במעקב פסיכיאטרי קבוע ואינו נוטל תרופות פסיכיאטריות. לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים הגיעה הוועדה למסקנה , כי המערער לא מסכן את עצמו. לדעת הוועדה, המערער אינו מגלה סימני אובדנות או תכנים תוקפניים. הוועדה התרשמה בעת הבדיקה שהמערער "היה שקט ורגוע" ולכן אינו זקוק להשגחה. גם בעניין זה לא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה. בהתייחס להחלטת ועדת הערר מיום 4.8.17 יצוין, כי גם ועדת הערר הקודמת התרשמה ש "ממצאי הבדיקה לא הצביעו על התנהגות מסוכנת, לא לעצמו ולא לאחרים, ואין אף תיעוד במסמכים המצביע על כך". ועדת הערר הקודמת מיום 4.8.17 אומנם קבעה צורך בהשגחה לתקופה זמנית ועל בסיס דברי האם, אולם הוסיפה והדגישה, כי "עליה לדווח על כך למטפלים על מנת לקבל טיפול תרופתי בהתאם". ניכר שבמועד התכנסות הוועדה דנן אין תיעוד רפואי ובו דיווח על אירועים מסכני חיים, אין מעקב פסיכיאטרי ואין רישום של קבלת טיפול תרופתי. על כן, לא שוכנעתי שיש מקום להתערבות בית הדין בקביעתה הרפואית של הוועדה שלפיה המערער אינו זקוק להשגחה הואיל ואינו מגלה סימני תוקפנות או אובדנות.

סוף דבר

15. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

16. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

17. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, (14 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .