הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 60174-11-18

לפני

כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול

התובעת:
אמיליה ונטהוף
ע"י ב"כ: עו"ד נסרין סוסאן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקבי

פ ס ק ד י ן

  1. מבוא וסקירת ההליך – מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, הגב' אמיליה ונטהוף (להלן: " התובעת"), כנגד החלטתו מיום 6.11.2019 של הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע").
  2. בהחלטתו שבנדון קבע הנתבע, כי מאחר שהתובעת הגישה תביעה לנתבע ביום 19.12.2016; והיות שקבלת ההחלטה בעניינה ארכה 2 חודשים; הרי שניתן לשלם לתובעת גמלה החל מיום 1.10.2015 ואילך; כמו כן, מכיוון שלא נקבעה לתובעת דרגת נכות המזכה בקצבה לאחר מועד זה; הרי שבסיכומו של דבר לא יבוצע כלל תשלום.
  3. בדיון המוקדם שנערך לפני אב"ד ביום 16.4.2019, הסכימו הצדדים כי המחלוקת שבין הצדדים היא משפטית, וכי ההליך יוכרע על בסיס טיעוני הצדדים וכפי שאלה יובאו לפני בית הדין בסיכומיהם. לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים, והתיק הופנה למתן פסק דין.
  4. התשתית העובדתית – להלן עיקרי התשתית העובדתית שהובאה לפנינו:

א. התובעת היא אחות במקצועה שפרשה כיום מעבודתה;
ב. התובעת נפגעה בעבודתה בתאונת עבודה ביום 25.1.2014, אשר הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה;
ג. ביום 25.12.2014 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה;
ד. ביום 19.12.2016 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מהעבודה;
ה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובעת ביום 16.2.2017 נכות בשיעור 10% החל מיום 20.4.2014, לפי סעיף 37(7)(ב) לרשימת הליקויים, ותוך כדי ניכוי 10% בגין מצב רפואי קודם;
ו. התובעת הגישה ערר על החלטת הועדה, וביום 8.5.2017 קבעה הועדה הרפואית לעררים נכויות זמניות לתובעת , כדלקמן: 50% מיום 20.4.2014 ועד ליום 31.5.2014; 30% מיום 1.6.2014 ועד ליום 31.7.2014; 20% מיום 1.8.2014 ועד ליום 31.8.2014; 10% מיום 1.9.2014 ואילך;
ז. ביום 25.5.2017 קבע הנתבע בעניינה של התובעת, במכתב שנשלח לה, כי בשל העובדה שתביעתה לקביעת דרגת נכות הוגשה ביום 19.12.2016, הרי שזו הוגשה בשיהוי. לכן, לאחר הורדת פרק זמן של חודשיים מתקופת השיהוי שבנדון ולאור פרק הזמן שבו טופלה תביעתה של התובעת לדמי פגיעה, ניתן לשלם לה גמלת נכות רק החל מיום 1.10.2015. עוד צוין, כי מכיוון שהתובעת אינה זכאית לדרגת נכות שמזכה בקצבה לאחר מועד זה, לא יבוצע תשלום עבור נכויות זמניות;
ח. התובעת הגישה ערר על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.5.2017 , לבית דין זה. בדיון שנערך ביום 27.12.2017 (ב"ל 20380-07-17, כב' הרשמת שי) ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים (להלן: " פסק הדין המחזיר"), כדלקמן: "בהמלצת בית הדין ולאור העובדה שהמערערת הציגה תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 27/5/14, כמו גם אישורי מחלה מיום 29/6/14 ו-5/8/14, אני מסכימה להשיב את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתבחן מחדש את נכותה הזמנית של המערערת לתקופה שמיום 20/4/14 ועד 30/8/14, ותנמק קביעותיה. כמו כן, בהינתן שבסעיף 4 לפרוטוקול ציינה הוועדה שהמערערת אינה עובדת עקב פרישה לפנסיה ביום 1/9/16, תדון הוועדה מחדש בשאלת הפעלת תקנה 15. בנוסף, הוועדה תפרט את ממצאי הבדיקה "תנועות סיבוביות והטיה לצדדים עם הגבלה קלה", תוך ציון טווח התנועות, כך שגם מי שאינו רופא יוכל לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באת כוחה, אשר תציג לוועדה תיעוד בנוגע לעבודתה של המערערת בתקופה שמיום 1/9/14 ואילך. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת";
ט. לאחר מתן פסק הדין המחזיר, עניינה של התובעת שב לועדה הרפואית לעררים. הועדה התכנסה בפעם הראשונה ביום 25.6.2018, וקבעה את הנכויות הזמניות של התובעת, כדלקמן: 100% מיום 20.4.2014 ועד ליום 31.5.2014; 50% מיום 1.6.2014 ועד ליום 31.7.2014; 30% מיום 1.8.2014 ועד ליום 31.8.2014; 20% מיום 1.9.2014 ועד ליום 30.9.2014; 10% מיום 1.10.2014 ואילך;
י. בהמשך, התובעת הגישה לנתבע ביום 28.6.2018 תביעה לגמלת "נכה נזקק", לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " תקנות נפגעי עבודה");
יא. ביום 21.8.2018 קיבלה התובעת הכרה כ"נכה נזקק" לתקופה שבין יום 1.6.2014 ועד ליום 31.8.2014;
יב. ביום 15.10.2018 התכנסה הועדה הרפואית לעררים בפעם השניה, ולאחר קבלת מסמכים, קבעה כי אין מקום להפעיל בעניינה של התובעת את הוראת תקנה 15 לתקנות נפגעי עבודה, וכי הנכויות שנקבעו לתובעת הן אלה שצוינו בסעיף ט' דלעיל;
יג. ביום 6.11.2019 החליט הנתבע, וכפי שכבר צוטט, כדלקמן: כי מאחר שהתובעת הגישה תביעה לנתבע ביום 19.12.2016; והיות שקבלת ההחלטה בעניינה ארכה 2 חודשים; הרי שניתן לשלם לתובעת גמלה החל מיום 1.10.2015 ואילך; כמו כן, מכיוון שלא נקבעה לתובעת דרגת נכות המזכה בקצבה לאחר מועד זה; הרי שבסיכומו של דבר לא יבוצע כלל תשלום.
5. טענות הצדדים – טענות התובעת – התובעת טוענת כי לפי סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב ], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק", או "חוק הביטוח הלאומי"), כל תביעת כסף תוגש לנתבע תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. לשיטתה, עילת התביעה שלה ובכל הנוגע לתביעתה להכרה כ"נכה נזקק", נוצרה במועד שבו התכנסה הועדה הרפואית לעררים לאחר פסק הדין המחזיר. על כן, היא טוענת שהנתבע טעה ביישומו ובהבנתו של סעיף 296 לחוק.
6. כמו כן, התובעת אף מפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 22277-03-17 אוחנה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.2.2019), שלשיטתה התייחס לסוגיה דומה. זאת ועוד, התובעת טוענת שהנתבע לא התייחס כלל למועד הגשת התביעה לגמלת "נכה נזקק", אשר הוגשה ביום 28.6.2018, אלא רק למועד הגשת התביעה לגמלת נכות מעבודה.
7. לשיטתה של התובעת, תביעה לגמלת "נכה נזקק" היא תביעה נפרדת ועצמאית לתביעת הנכות, והיא זו שרלוונטית בכל הנוגע לתשלום בעד התקופה שבמסגרתה היא הוכרה כ"נכה נזקק". לאור האמור לעיל, התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום גמלת "נכה נזקק" בעד מלוא התקופה שבגינה היא הוכרה כ"נכה נזקק", בין יום 1.6.2014 ועד ליום 31.8.2014, וכן בעד התקופה הנוספת שבגינה נקבעו לה 100% אחוזי נכות , בין יום 10.4.2014 ועד ליום 31.5.2014.
8. טענות הנתבע – בפתח סיכומיו התנגד הנתבע לטענות התובעת ביחס לתקופה נוספת שבגינה נקבעו לה 100%, בין יום 10.4.2014 ועד ליום 31.5.2014. הנתבע טען כי המדובר בהרחבת חזית, ומשעה שלא התבקש סעד בעניין זה בכתב התביעה, היות שכתב התביעה התייחס אך ורק לתקנה 18(א) לתקנות נפגעי עבודה. ומה גם, שלא עלתה כל טרוניה מפי התובעת לגבי טענת השיהוי וביחס לתקופת הנכות הזמנית, וכל שנאמר על ידה הוא כי התביעה להכרה כ"נכה נזקק" הוגשה במועד. זאת ועוד, אשר לתקופות הנכויות הזמניות, הרי שהמדובר בהחלטות חלוטות שהתיישנו זה מכבר.
9. לגופו של עניין טען הנתבע, כי ההחלטה מיום 25.5.2017, שבה צוין כי תביעתה של התובעת הוגשה בשיהוי, היא החלטה חלוטה שלא הוגש עליה כל ערעור. אשר למכתב מיום 6.11.2018, הרי שהוא רק חוזר על האמור במכתבו של הנתבע מיום 25.5.2017. הנתבע הדגיש שגם לאחר התכנסות ועדת העררים שהיתה אחרי מתן פסק הדין המחזיר, התובעת לא היתה זכאית לגמלת נכות זמנית בשל השיהוי שבנדון, היות שניתן לשלם לה רק מיום 1.10.2015 ואילך. עוד טוען הנתבע, כי משעה שאין חולק כי התובעת לא זכאית לגמלת נכות זמנית בשל שיהוי, הרי שגם לא ניתן לבצע השלמה ל-100% עבור תקופה זו, ובהתאם להסדר החקיקתי שחל לגבי גמלת "נכה נזקק". כלומר, גם לגבי התקופה שבין יום 1.6.2014 ועד ליום 30.8.2014, התובעת אינה זכאית להשלמה.
10. עוד נטען על ידי הנתבע , כי אישור תביעתה של התובעת יוביל למצב שבו אם מבוטחים ישתהו בהגשת תביעתם, כדי 'להתחמק' ממגבלות השיהוי הם יגישו במקביל תביעה להכרה כ"נכה נזקק", בגין אותה תקופה בדיוק אשר נשללה מהם בגין השיהוי. לשיטת הנתבע, תביעה לגמלת "נכה נזקק" כרוכה באופן הדוק לתוצאות תביעת המבוטח/ת לקביעת דרגת נכות בעבודה. שהרי, מבלי שתוגש תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה, ומבלי קביעת נכויות זמניות, לא תיפתח הדלת לפני המבוטח/ת להגיש תביעה לגמלת "נכה נזקק".
11. אשר לעניין אוחנה שאליו הפנתה התובעת, הנתבע טען כי הוא איננו רלוונטי לענייננו, שכן באותו הליך לא חל שיהוי בהגשת תביעת המבוטח לקביעת דרגת נכות מהעבודה. ומה גם, שהקביעה באותו הליך דווקא תומכת בעמדת הנתבע, שכן נקבע שם שיש להגיש את התביעה ל"נכה נזקק" החל מהמועד שבו נקבעה לו לראשונה דרגת הנכות הזמנית, גם אם הוגש ערר על ההחלטה.
12. התשתית הנורמטיבית – על גמלת "נכה נזקק" – תקנה 18א לתקנות נפגעי עבודה מגדירה "נכה נזקק" כך: ""נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות".
13. בית הדין הארצי לעבודה עמד על תכליתה של גמלת "נכה נזקק" בעניין בר ששת (דב"ע (ארצי) נד/293-0 בר ששת – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 11 (1996)), בציינו כדלקמן:
"(א) הגדרתו של "נכה נזקק" על-פי לשון תקנה 18א(א) לתקנות, מחייבת קיומם של שני תנאים. האחד, שוועדה רפואית תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית; השני, ש"הרשות" המציאה ביחס אליו לוועדה, על-פי בקשתו או מיוזמתה היא, אישור, כי אין לדעתה לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) אכן, מעצם הגדרת "נכה נזקק" עולה המטרה הגלומה בתקנה 18א, והיא לאפשר לנכה שיתקיימו בו שני התנאים הנ"ל, אפשרות קיום באותה תקופה, שבה איננו מסוגל לעבוד."
14. לעניין זה, ראו גם בעניין יוסף (עב"ל (ארצי) 22474-08-12 יוסף – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.11.2015), שם צוין כדלקמן: "מדובר בהסדר מיוחד על פיו נקבעת דרגת נכות בשיעור 100% לזמן מוגבל למי שמתקשה באופן זמני להשתלב בעבודה ולהשתכר, עקב פגיעתו". גם בעניין אוחנה שכבר אוזכר דלעיל, ושאליו נתייחס בהרחבה בהמשך פסק הדין, הדגיש בית הדין הארצי כך:
"העולה מהאמור הוא כי תכליתה של גמלת "נכה נזקק" היא ליתן מענה לתקופה מוגבלת, שבה נקבעה לנפגע עבודה נכות זמנית, אך אין לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה מעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. מתכלית גמלת "נכה נזקק" - מתן מענה למצוקת נפגע העבודה באותו פרק זמן מוגבל – נובעת המסקנה כי יש לפעול לכך שתביעה לגמלת "נכה נזקק" תיבחן ותשולם ככל הניתן באותו פרק זמן או בסמוך לאחריו, ולא חודשים ואף שנים לאחר אותו פרק זמן."
15. שיהוי בחוק הביטוח הלאומי – בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי נקבע כדלקמן:
"(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד לביטוח תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת תביעה.
(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה ...".
16. לעניין מועד היווצרות עילת התביעה נפסק ו הדברים הבאים בעניין בדעאן (עב"ל (ארצי) 1096/04 המוסד לביטוח לאומי – בדעאן, ניתן ביום 28.11.2006):
"תביעה לגמלה יש להגיש תוך פרק זמן קבוע "מהיום בו נוצרה עילת התביעה", כנאמר בסעיף 296(א) לחוק. המושג "עילת תביעה" אינו מוגדר בחוק אך פשוטו של מיקרא ומושכלות ראשונים מלמדים כי "עילת תביעה" בקשר לארוע מזכה בגמלה הן הנסיבות העובדתיות המצמיחות את הזכות לתבוע גמלה, לאמור – ארוע הפגיעה או התאונה. סעיף 296 לחוק יוצר קשר בין מועד היווצרות העילה (התאונה או הפגיעה) לבין מועד הגשת התביעה. קשר זה חיוני ומובן שהרי הגמלה נועדה להעניק לנפגע פיצוי כספי על הנכות שנגרמה לו ופשיטא שתביעה לגמלה יש להגיש בתכוף ככל האפשר למועד בו נוצרה "עילת התביעה", היינו - ארוע הפגיעה."
17. בעניין אוחנה אף נקבע בעניין זה, על ידי בית הדין הארצי, כי "נוכח העובדה שאחד התנאים לתביעת גמלת "נכה נזקק" הוא דרגת נכות לתקופה מוגבלת או דרגת נכות זמנית, הרי שמועד היווצר העילה לתביעת גמלת "נכה נזקק" הוא המועד שבו נקבעה לראשונה לנפגע העבודה דרגת נכות זמנית" (סעיף 21 לפסק הדין).
18. הכרעת בית הדין בתובענה – ב פתח פסק הדין אנו מקבלים את טענתו המקדמית של הנתבע בסיכומיו , כי התובעת הרחיבה חזית בסיכומיה לגבי התייחסותה לתקופה נוספת שבגינה נקבעו לה 100% אחוזי נכות , בין יום 10.4.2014 ליום 31.5.2014. תקופה זו לא נידונה בכתב התביעה, אשר התייחס לזכאות הנטענת של התובעת לגמלת "נכה נזקק" בלבד. על כן, איננו מוצאים מקום להתייחס לטענות התובעת בעניין זה , והן נדחות על הסף.
19. לגופו של עניין – גם לגופה של התביעה מצאנו לנכון לדחות את טענות התובעת. התובעת טענה כי תביעת "נכה נזקק" היא תביעה נפרדת ועצמאית לתביעת הנכות, והיא זו שרלוונטית בכל הנוגע לתשלום בעד התקופה שבמסגרתה היא הוכרה כ"נכה נזקק". אלא, שניתן לראות כי בעניין אוחנה בית הדין הארצי קשר במפורש ובבירור בין תביעת הנכות (שהיא זו שמובילה לקביעת נכות) לבין בדיקת הזכאות לגמלת "נכה נזקק".
20. לאור האמור לעיל, מקובלת עלינו טענת הנתבע – שתואמת לכלל פסיקת בית הדין הארצי שצוינה דלעיל – כי תביעה לגמלת "נכה נזקק" כרוכה באופן הדוק בתוצאות תביעת התובעת לקביעת דרגת נכות בעבודה. שהרי, מבלי שתוגש תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה, ומבלי קביעת נכויות זמניות, לא תיפתח הדלת לפני התובעת להגיש את תביעתה לגמלת "נכה נזקק".
21. מעבר לכך, טענה נוספת של התובעת, שגם אותה אנו דוחים, היא הטענה כי עילת התביעה לגמלת "נכה נזקק" נוצרה במועד שבו התכנסה לראשונה הועדה הרפואית לעררים לאחר פסק הדין המחזיר (בעניינה של התובעת – ביום 25.6.2018). שהרי, גם טיעון זה נדחה על ידי בית הדין הארצי בעניין אוחנה, שם נדחה ערעורו של המבוטח, ונקבע כי מועד היווצרות העילה לתביעת גמלת "נכה נזקק" הוא המועד שבו נקבעה לראשונה לנפגע העבודה דרגת נכות זמנית (בעניינה של התובעת – ביום 16.2.2017) .
22. למעשה, עניין אוחנה איננו רלוונטי בצורה מלאה ושלמה לענייננו, שהרי באותו המקרה לא היתה קיימת הנסיבה העיקרית שקיימת בענייננו, והיא השיהוי שחל בהגשת תביעת התובעת לקביעת דרגת נכות מהעבודה (ראו ביחס לכך בסעיף 23 לסיכומי הנתבע). למעשה, התובעת כלל לא התמודדה בטענותיה עם סוגיית השיהוי בהגשת תביעתה לקביעת דרגת נכות מהעבודה, ולא הסבירה כיצד בית הדין יכול להתעלם מנתון זה.
23. בהקשר זה, מקובלת עלינו במלואה טענתו הנוספת של הנתבע, שמציין כי אישור תביעתה שבנדון של התובעת יוביל למצב שבו אם מבוטחים ישתהו בהגשת תביעתם, הרי שכדי 'להתחמק' ממגבלות השיהוי הם יגישו במקביל תביעה להכרה כ"נכה נזקק", בגין אותה תקופה בדיוק אשר נשללה מהם בגין השיהוי. לשיטתנו, אין להסכים עם תוצאה שכזאת.
24. התובעת אף הסתמכה בסיכומיה גם על הקביעה הבאה, שניתנה אף היא בעניין אוחנה, כדלקמן (דגשים בציטוט לא במקור) :
"אכן, ייתכנו מצבים שבהם כתוצאה מהליכי הערעור שנקט נפגע עבודה הוגדלה דרגת הנכות הזמנית, וכתוצאה מהגדלת דרגת הנכות הזמנית תקום לו זכאות לגמלת "נכה נזקק", עת על יסוד דרגת הנכות הזמנית עובר להליכי הערעור לא קמה לו זכאות או נדחתה תביעתו לגמלת "נכה נזקק". אולם, למצבים אלה ניתן מענה בהבהרה הראשונה לעיל, דהיינו כי ככל שכתוצאה מהליכי הערעור על ההחלטה בעניין דרגת הנכות הזמנית הוגדלה דרגת הנכות הזמנית שנקבעה לנפגע עבודה, הוא יהיה רשאי להגיש תביעה לגמלת "נכה נזקק" בתוך 12 חודשים ממועד ההחלטה שבה הוגדלה דרגת הנכות הזמנית, בין אם הגיש קודם לכן תביעה לגמלת "נכה נזקק" ובין אם לאו. נוכח הבהרה זו, לא ייפגעו זכויותיו של נפגע עבודה שחל שינוי בדרגת הנכות הזמנית שנקבעה לו כתוצאה מההליכים הערעוריים. אולם, ככלל, תכלית תביעת גמלת "נכה נזקק" מחייבת כי תביעה לגמלת "נכה נזקק" תוגש במהלך תקופת הנכות הזמנית שבעדה היא נתבעת, ובכל מקרה לא יאוחר משנים עשר חודשים לאחר המועד שבו נקבעה לנפגע עבודה לראשונה דרגת הנכות הזמנית. על כן, ככל שכתוצאה מההליכים הערעוריים דרגת הנכות הזמנית נותרה על כנה, תביעה לגמלת "נכה נזקק" שהוגשה בשיהוי תידחה בהתאם לסעיף 296(ב) לחוק."
25. דא עקא, שהתובעת כלל לא הסבירה – קל וחומר לא הוכיחה – שבעניינה התקיים מצב שבו "... כתוצאה מהליכי הערעור שנקט נפגע עבודה הוגדלה דרגת הנכות הזמנית, וכתוצאה מהגדלת דרגת הנכות הזמנית תקום לו זכאות לגמלת "נכה נזקק", עת על יסוד דרגת הנכות הזמנית עובר להליכי הערעור לא קמה לו זכאות או נדחתה תביעתו לגמלת "נכה נזקק"".
26. ראו ביחס לכך גם בטיעוני הנתבע, שטען כדלקמן (סעיף 25 לסיכומי הנתבע):
"עניין אוחנה החריג מצבים בהם עת על יסוד דרגת הנכות הזמנית, עובר להליכי הערעור, לא קמה לו זכאות או נדחתה תביעתו לגמלת נכה נזקק. אין זה המקרה בענייננו, שכן בהתאם לדרגת הנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת ביום 8.5.2017, יכולה היתה היא להגיש תביעה לקבלת גמלת "נכה נזקק" אך מטעמיה שלה לא עשתה כן. הנתבע יטען כי אין זה המקרה אותו ביקש להחריג בית הדין הארצי בעניין אוחנה – מצב בו מבוטח לא יכול היה להגיש תביעה ו/או תביעתו נדחתה עקב אחוזים נמוכים ותוצאות הערעור "הפכו את הקערה על פיה"."
27. ודוק – בעניין אוחנה התביעה ל"נכה נזקק" הוגשה לפני הגדלת נכותו של המבוטח. בהתאם לכך, קבע בית הדין האזורי (ב"ל (ב"ש) 26582-01-16 אוחנה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.2.2017), ש"דעתנו היא כי היה ויתקבל ערעורו של התובע ושיעור נכותו יוגדל, יש לראות בכך שינוי נסיבות המחייב עיון ובחינה מחדש של אפשרות של התובע ל"סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה". במקרה שכזה, יהא התובע רשאי להגיש תביעה חדשה המתייחסת לתקופה שבמחלוקת" (סעיף 11 לפסק הדין).
28. במקרה שלפנינו, התביעה ל"נכה נזקק" הוגשה לאחר הגדלת נכותה של התובעת , שנעשתה לפי החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 25.6.2018, וכאשר התביעה לגמלת "נכה נזקק" הוגשה על ידי התובעת ביום 28.6.2018. על כן, גם טענה זו דינה להידחות.
29. לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, ומשעה שנשמט הבסיס המשפטי והעובדתי לטענותיה של התובעת, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.
30. הוצאות – משעה שהמדובר בתביעה למימוש זכות סוציאלית, איננו פוסקים צו להוצאות.
31. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מיום קבלתו לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ (23 אוקטובר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חיים מויסי
נציג ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט

מר ברק נחשול
נציג ציבור (מעסיקים)