הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 58499-11-14

בפני: כב' השופט נוהאד חסן
נציג ציבור (עובדים) מר חוסיין סעד
נציג ציבור (מעסיקים) מר מתתיהו שחם

התובע:
מרדכי ברכה
ע"י ב"כ: עו"ד מאור אביטל

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
באמצעות הלשכה המשפטית

החלטה

1. זוהי תביעה במסגרתה מבקש התובע להכיר בנזק שנגרם לו בגבו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, על פי עקרון "המיקרוטראומה".

2. התובע, יליד שנת 1969, בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כ-14 שנים ברציפות במפעל גדות בהיקף של משרה מלאה, 5 משמרות בשבוע של 8 שעות כל אחת. קודם לכן, עבד התובע במשך כ-8 שנים במשרה מלאה, בנ גרייה העוסקת בייצור ריהוט משרדי, ובמסגרת עבודתו היה עליו להתכופף ולהרים פלטות במשקל של כ-30 ק"ג כל אחת (ת/1) .

3. תביעת התובע הוגשה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בליקויים בגב מהם סובל התובע כ"פגיעה בעבודה", על בסיס עיקרון המיקרוטראומה.

4. במסגרת הודעה לחוקר הנתבע (נ/2), נשאל התובע, למה הוא מייחס את הבעיות בגבו ובצווארו? והתובע השיב:
"בנגריה עבדתי בתור מפעיל מכונת חיתוך פלטות ... הייתי מרים פלטות עץ ... מרימים פלטה פלטה לגובה 4 פלטות והמכונה מתחילה לפרוס את הפלטות. ... העבודה כרוכה בהתכופפויות להרמת הפלטות ולהנחה על משטח.
במפעל גדות הייתי ועדיין אני מפעיל מכונת סחיטה של חומצת לימון.
התיאור של העבודה זה רובה עליה וירידה במדרגות של מתקן חומצת לימון, בדיקות שאנחנו עורכים בשטח המתקן לראות שהכל עובד כמו שצריך. יש חדר בקרה.
בחדר בקרה אני נמצא בממוצע כחצי משעות העבודה ויתר הזמן בשטח המתקן. בחדר בקרה אני יושב מול מחשב
ובשטח מסתובב במחלקה לפקח על התהליך ואין נזק לגב.

כפעם ב-4 חודשים יש הפסקת עבודה במתקן ... הפסקות של שבועיים עד חודש. בזמן הזה מידי פעם נותנים לנו לפרק משטחים של טון חומצת לימון שנמצאים בשקים של 25 קילוגרם השק עם התכולה ... כל אחד מרים מהמשטח שק למרחק כמטר לפתח מיכל פותחים את השק ושופכים את התכולה, אבקת חומצת לימון פנימה וחוזר חלילה, זה כל יום ככה וזה כרוך בהתכופפות למשטח. בהתחלה זה בגובה אחר כך זה יורד. הפתח של המיכל בגובה ולא דורש התכופפות.
יש לנו עוד עבודות כמו פריסת צינורות כיבוי אש מידי פעם. פעם ב4,5 חודשים למשך שבועיים פורסים צינורות כיבוי אש, מעבירים חומצה ממיכל למיכל, פירוק הצינורות וקיפול. זו עבודה שאני עושה כשאין לי עבודה במתקן שלי וזה כרוך בהתכופפויות. יש גם עבודה של פתיחה וסגירת ברזים שזה חלק מהעבודה השוטפת. בתדירות של פעם בשבוע שבועיים...".

5. בתצהירו (ת/1), תיאר התובע את אופי ומהות תפקידו במסגרת עבודתו כך:
א. כ- 14 שנים ברציפות עובד כמפעיל מכונת סחיטה של חומצת לימון במפעל גדות ביוכימיה. כאשר בממוצע, 4 שעות הוא נמצא בחדר בקרה, וכ-4 שעות עובד שטח בפיקוח.
ב. כל ארבעה חודשים, במשך שבועיים עד חודש, עובד התובע כ-10 משמרות, ובכל משמרת נדרש ביחד עם עובד נוסף לפרוק 10 טון של חומצת לימון, המחולקת לשקים במשקל של 25 ק"ג כל אחד. כך שכל עובד פרק כ-5 טון חומצת לימון במשמרת. לטענתו, היה עליו להתכופף למשטח להרים שק וללכת כמטר אחד ולשפוך את תכולת השק למיכל.
ג. בתדירות של כל 4-5 חודשים, ביצע פריסה של צינורות כיבוי אש שהינם כבדים, ולאחר זמן מה היו מקפלים את הצינורות.
ד. היה אחראי גם לפתיחת סתימות בצנרת שנעשתה באמצעות מוטות ברזל כבדים.
ה. התובע פותח וסוגר ברזים באמצעות מפתחות וברזים גדולים בעזרת כפות הידיים, בתדירות משתנה בהתאם לסוג הברז וצרכי העבודה. הברזים ממוקמים בגבהים שונים ולכן נדרש מהתובע להתכופף פעמים רבות. באופן יומיומי נדרש לפתוח ברזים קטנים הקרויים "ברזי גלגל" לשם שחרור לחץ קיטור/אויר בצנרת, ואת ברזי הגה היו פותחים אחת לשבוע או שבועיים בהתאם לצורך.
ו. בממוצע, סוגר התובע בין 15-20 ברזים ביום, עבודה אשר דורשת התכופפות ומאמץ בכפות הידיים. בשבוע , פותח וסוגר בממוצע כ-20-30 ברזים ולשם כך הוא נעזר במפתחות .
ז. בין 10-15 פעמים ביום עולה ויורד התובע במדרגות לשם שחרור סתימות ובדיקות שגרתיות.
ח. במסגרת עבודתו בנגריה (לפני שעבד במפעל גדות בין השנים 1992-1996), הרים התובע ביחד עם עובד נוסף פלטות, כשכל פלטה בגודל 2.44X 1.22 מטר במשקל של 30 ק"ג כל אחת. שיטת ההרמה הייתה כזו, שהיו מרימים 4 פלטות לשולחן החיתוך, ולאחר החיתוך הניחו את החלקים המוכנים על משטח. אם החיתוך היה למדפים, היה על התובע להרים 4 מדפים יחד שבסה"כ שקלו 15 ק"ג.

6. לטענת התובע, כל הפעולות והעבודות שביצע היו לטענתו פעולות קבועות וחוזרות על עצמן באופן יומיומי, אשר הצריכו ה תכופפות והתרוממות במשך כל היום, אשר גרמו למחלה ממנה הוא סובל בגבו, ולכן יש להכיר בפגיעה בגבו כ"תאונת עבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.

7. השאלה העומדת בפנינו היא, האם יש להכיר בפגיעה בגב ובצוואר של התובע, כ"תאונת עבודה" עפ"י עיקרון תורת המיקרוטראומה, כפי שטוען התובע.

דיון והכרעה

8. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533).

9. זאת ועוד, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (ראו לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.10.04; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.02 (להלן - הלכת אלי שבח); עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06).

10. בית הדין הארצי מצא מקום לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבית פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקנינה את כרטיס הכניסה לסיו וגן כמיקרוטראומה (ראו לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.10.2004; עב"ל 190/03 יעקב מורון - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 13.3.2005).

11. מתיאור עבודתו של התובע בפני חוקר הנתבע, בתצהירו ובעדותו, עולה כי עיקר עבודתו חייבה ביצוע מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המקום המוגדר בגוף הנתון תחת מאמץ פיזי כגון: פתיחת סתימות בצנרת באמצעות מוטות ברזל כבדים, פתיחת ברזים בגבהים שונים, פריסה של צינורות כיבוי אש וקיפולם.

12. התובע במסגרת עבודתו אמנם ביצע פעולות שהצריכו התכופפויות מרובות בעת פתיחה וסגירה של ברזים בגדלים שונים ובגבהים שונים במהלך עבודתו, אך תנועת ההתכופפות ויישור הגב לא נעשתה בזו אחר זו ברצף, אלא שהתובע היה מתכופף בעת הצורך תלוי בגובה הברז, לשם פתיחה וסגירת הברז, אולם עיקר המאמץ היה על כפות הידיים בפתיחת הברזים (ראו: ס' 9 ו-11 לת/1).
בעת פתיחה וסגירה של הברזים התובע היה במנח של תנועה סטטית של הגב, ולא היה צורך בכיפוף ויישור הגב באופן חוזר ונשנה. כפי שאף תיאר זאת התובע בעדותו:
"...טיפה צריך להתכופף. רוב הברזים ממש צריך לרדת על הברכיים. הם נמצאים בגבהים שונים" (עמ' 4 שורה 16 לפ').

כמו גם בעבודת פתיחת הסתימות, הסביר והדגים התובע במסגרת עדותו:
"עם המוט אנחנו דופקים (עומד ומדגים), לוקחים את המוט ומתכופפים ומתחילים לדפוק עם המוט עד שהחומר יוצא. מוט הברזל שוקל בערך 8 ק"ג. אני מתכופף מעט עם הגוף מוטה קדימה ועם שתי הידיים דופק עם מוט ברזל" (ראו: עמ' 3 משורה 29 לפ').
שוב מתאר התובע ביצוע עבודה פיזית המצריכה עמידה בהטיה קדימה ומעט כיפוף של הגב, ללא שום צורך בתנועה חוזרת ונישנת של הגב או הצוואר.

גם את עבודת פריסת צינורות כיבוי האש וקיפולם חזרה תיאר התובע כך:
"אני יורד לישיבה שפופה ועושה פעולה של חיבור בין צינורות." (ראו עמ' 6 משורה 7 לפ').

על פי הפסיקה:
"ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או לחץ על איבר מסויים אינה באה בגדר של תורת מיקרוטראומה" (ראו: עב"ל 630/03 יעל עמנואל אדרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב-23.8.05); דב"ע נו/180-0 שושנה שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 360; דב"ע לו/75-0 המוסד לביטוח לאומי – טויאטו, פד"ע ט 18; עב"ל 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי נ' מוייז יניפיליז, ניתן ב-3.7.14; עב"ל 57140-03-14 דוד רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ב-26.5.15) ; עב"ל 25019-08-15 נס ים ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב- 30.3.16).

כאמור, על פי תיאוריו של התובע, בעת ביצוע עבודת פתיחת סתימות, פתיחה וסגירה של ברזים בגדלים וגבהים שונים ובעת פריסה וקיפול של צנרת כיבוי אש, הוא לא נדרש לתנועות חוזרות ונשנות שפעלו על הגב דווקא בעת ביצוע עבודות אלה. כמו גם פעולת העליה והירידה במדרגות כ-10 או 15 פעמים במהלך משמרת בת 8 שעות, לא נעשתה ברצף והתובע גם לא הסביר איך העלייה והירידה במדרגות השפיעה על גבו ו/או צווארו).
נקבע, כי אף עת קיימים מאמצים קשים בעבודה –
"השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." (ראה: מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 538 בעמ' 540) .

13. יחד עם זאת, על פי הפסיקה, ניתן לבודד בתוך רצף של תנועות שונות ומגוונות, רצף או רצפים של תנועת דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף וכל עוד מדובר ברצף או רצפים המשתרעים על פני פרקי זמן משמעותיים, יש מקום להעביר את עניינו של העובד לחוות דעת של מומחה רפואי.
"יכול ותתקיים תשתית עובדתית מספיקה על פי תורת המיקרוטראומה גם שעה שעבודתו של המובטח הינה מגוונת וכוללת פעולות שונות במהלך שגרת העבודה.
זאת, כל עוד ניתן לבודד בתוכה רצף או רצפים של תנועת דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף וכל עוד מדובר ברצף או רצפים המשתרעים על פני פרקי זמן משמעותיים" (ראו: עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש - המוסד לביטוח לאומי ( 17.8.2006); עניין יהודאי וכן עניין חקנזרי).
"כללם של דברים – על מנת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו על פי נסיבותיו, יש להצביע על קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף ועל קיומו של רצף (או רצפים) בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. בעובדה שהמבוטח נדרש לבצע במהלך שגרת עבודתו פעולות מגוונות אין די כדי לשלול את האפשרות לקיומה של תשתית כאמור, כל עוד התמלאו התנאים הנזכרים לעיל".

בענייננו, ניתן לבודד את סדרת הפעולות והתנועות החוזרות ונשנות שעשה התובע, הן בשעה שהתכופף כדי להרים שקים של חומצת לימון, והן בעת שהתכופף להרים פלטות מהרצפה לשולחן החיתוך בנגריה, תנועות אשר פעלו על עמוד השדרה וחזרו על עצמן בפרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת יום העבודה, ולהלן נסביר.

14. במשך 4 שנים הראשונות לעבודתו בנגריה (בין השנים 1992-1996), היה התובע "מפעיל מכונת חיתוך". על פי תיאורו במסגרת עדותו אשר לא נסתרה בעניין זה, הוא נדרש להרים בין 250-300 פלטות ביום. העבודה התבצעה כך שליד שולחן מכונת החיתוך היו מונחות על הרצפה 4 פלטות במשקל של 30-40 ק"ג כל אחת, באורך 1.22 X 2.40 מטר כל אחת.
התובע ביחד עם עובד נוסף היה מתכופף כדי להרים את 4 הפלטות בזו אחר זו ברצף, ולהניחה על גבי שולחן בגובה מטר לשם חיתוך.
לאחר מכן, היה התובע חותך את הפלטות עם מכונת החיתוך לפי שירטוט שנקבע מראש, לדלתות או מדפים.
בסיום עבודת החיתוך, התובע הרים את החלקים החתוכים - 4 מדפים יחד במשקל של 10 ק"ג לערך, והניחם על גבי משטח, או שהרים דלתות במשקל של 10-11 ק"ג כל אחת והניחם על גבי משטח, לעיתים לבד ולעיתים בסיוע של עובד נוסף. ואז היה חוזר שוב להרים 4 פלטות לשולחן החיתוך וחוזר חלילה, כך לאורך כל שעות היום.
לדידנו, פעולת הרמת הפלטות לפני חיתוכן ופעולת הרמת המדפים והדלתות לאחר חיתוכן, פעלו על אותו איבר בגוף על פני פרקי זמן ממושכים במהלך שגרת העבודה.

15. בנוסף לכך, אין חולק, כי במהלך עבודתו במפעל גדות במשך 14 שנים, נדרש התובע במסגרת תפקידו לפרוק שקים של חומצת לימון. על פי גרסתו בתצהירו ובעדותו, כל ארבעה חודשים בממוצע, מתבצעת הפסקה יזומה במפעל, לצורך שיפוץ והחזקה למשך שבועיים עד חודש .
לעומת זאת, הממונה על התובע בעבודה מר דוידוב ארטיום , סיפר לחוקר ה נתבע (נ/5) כי בממוצע, פעם בשנה יש הפסקה בעבודה למשך שבועיים עד חודש, במסגרתה נדרש התובע לפרק משטחים של חומצת לימון.
אולם, במהלך עדותו מטעם הנתבע, סיפר כי פריקת שקים באופן ידני נעשית בזמן שיש הפסקה במתקן, וזה קורה 2-3 פעמים בשנה במהלך יומיים עד שלושה כל פעם (עמ' 13 משורה 13 לפ').
לאור הסתירה הפנימית בגרסת העד מטעם הנתבע, הן לעניין תדירות ההפסקות עבודה במתקן, והן בנוגע למשך ההפסקות. אנו מקבלים את גרסת התובע בעניין זה,אשר הייתה עקבית לפיה, כל ארבעה חודשים במהלך השנה, במשך שבועיים עד חודש, התובע עבד כ-10 משמרות, ובכל משמרת נדרש ביחד עם עובד נוסף לפרוק 10 טון של חומצת לימון, המחולקת לשקים במשקל של 25 ק"ג כל אחד. כך שכל עובד פרק כ-5 טון חומצת לימון במשמרת.
לשם ביצוע עבודה זו, היה על התובע: להרים שקים במשקל של 25 ק"ג כל אחד בעזרת שתי ידיו ממשטח בגובה מותניים, כאשר השק בידיו, היה עליו להסתובב לצד שני (180 מעלות) ללא צורך בהליכה, ולשפוך את תכולת השק למיכל שלא מצריך התכופפות. לאחר השק הראשון, כל שק שהיה מרים הצריך התכופפות לשם הרמתו, כי גובה ערימת השקים הולכת ויורדת. עבודת פירוק השקים נעשתה כ-3 פעמים במהלך השנה במשך שבועיים עד חודש (כלו מר, במשך 14 שנים, כ-3 פעמים בשנה, במשך 20 יום בממוצע .

16. לאור כל האמור לעיל במצטבר, הגענו למסקנה כי התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעות זעירות בגבו כתוצאה של תנועות חוזרות ונשנות שעשה בעת שהרים פלטות בנגריה, לפני ואחרי חיתוכן ובעת שהרים שקים של חומצת לימון במפעל גדות. כל יתר הפעולות והתנועות שעשה התובע במסגרת עבודתו, היו שונות ומגוונות ואף נעשו בתדירויות משתנות.

17. לאור כל האמור לעיל, קיימת התשתית העובדתית הנחוצה לצורך מעבר לשלב של מינוי מומחה רפואי, לשם בחינת שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע בגבו על פי תורת המיקרוטראומה.

18. נוכח מסקנתנו דלעיל, ועל מנת לייתר את הצורך במינוי מומחה רפואי בעניין גבו של התובע, תתייעץ ב"כ הנתבע עם רופא המוסד ותשקול קבלת התביעה על סמך האמור בהחלטתנו זו, ותודיע עמדתה עד ליום 31.1.19.

19. הצדדים רשאים לבקש רשות ערעור על החלטה זו מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים מיום שהחלטה זו תומצא לו.

20. לעיון ביום 5.2.19.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ט, (09 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר חוסיין סעד
נציג ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר מתתיהו שחם
נציג ציבור מעסיקים