הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 58089-06-15

18 ינואר 2017

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן
נציג ציבור (עובדים) מר דניאל אמזלג
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד גיא

התובעת
נורית מסעודה עייש-ת.ז. XXXXX218
ע"י ב"כ: עו"ד אנה נגרין
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ:עו"ד רויטל חן
הלשכה המשפטית-חיפה

פסק דין

1. זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקתה התובעת בחוליות בצווארה בתאריך 3.8.14 כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").

2. ביום 20.1.15, תביעת התובע, נדחתה על ידי הנתבע, וכפי שנמקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה :
"...מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 03/08/2014 (הרמת עגלה), גרם לך נזק פזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה, עליהם הנך מתלוננת.
על כן לא ארעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
אי הכושר לעבודה איננו התוצאה של אירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי."

3. התובעת, ילידת שנת 1960. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבדה כחדרנית- אחראית משק, בקיבוץ לוחמי הגטאות. לגרסתה: ביום 3.8.14 במסגרת עבודתה, דחפה עגלה עמוסה במגבות, חומרי ניקוי, תכשירים לאמבטיה וכד' במשקל של עשרות קילוגרמים. לקראת סיום יום עבודתה בדרכה להחזיר את העגלה למחסן, מאחר וקיימת מדרגה בגובה 15-20 ס"מ בכניסה למחסן, נדרשה להטות את העגלה כלפי גופה ולחוף אותה כלפי מטה, על מנת להרים את הגלגלים הקדמיים על המדרגה, בעת שביצעה פעולה זו, חשה לטענתה כאב חד בצוואר (להלן- " אירוע התאונה")

4. התובעת מבקשת להכיר באירוע מיום 3.8.14 כפגיעה בעבודה, שבה נגרם לה לטענתה נזק לצווארה.

להלן עיקר טענות הצדדים:
5. לטענת התובעת, יש לקבל את תביעתה ואין לזקוף לחובתה את העובדה שלא הביאה לעדות את העובדת שמחה כספי פקידת הקבלה ואת העובדת איחלאס, אשר סירבו לשתף פעולה בטענה שהן פוחדות על מקום עבודתן, בפניה שניה אליהן טענו שאינן זוכרות מה אירע באותו היום,לכן לא היה כל טעם בהזמנתן לעדות.
6. מנגד טוען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה לכן יש לדחות את התביעה שכן, בעת ביקורה של התובעת בקופ"ח מספר פעמים לאחר אירוע התאונה, לא מסרה דבר על אירוע כלשהו בעבודה. טופס ב.ל. 250 הוצא לתובעת כחודשיים לאחר האירוע הנטען, ורק ב-15.12.14 הוצאה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

דיון והכרעה:
7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו
ובעובד עצמאי-תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".

8. על התובעת להביא ראשית ראיה " שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" (ראה: דב"ע מד/ 90- 0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93).

9. בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה , יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום ( דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332; דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253; דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351)

10. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה ( נ/1) התובעת תיארה את אירוע הפגיעה כך: "הרמתי עגלה גבוהה ( בגובה כתפיים) שהייתה עמוסה בסדינים מגבות בקבוקי שמפו ... הרמתי את העגלה כדי להכניסה למחסן ...".
בתביעה דנן, טענה התובעת :" לקראת סיום יום עבודתה של המערערת, היא נאלצה להרים את העגלה על מנת להגיע לצימר ואז היא חשה כאב חד בצוואר".
אולם, בתיאור אירוע הפגיעה בפני חוקר הנתבע ובעדותה בבית הדין, התובעת מתארת את אירוע הפגיעה הנטען, שהתרחש לטענתה תוך כדי דחיפה והטיית העגלה כלפי גופה, ואין כל תיאור של הרמת עגלה. לחוקר הנתבע סיפרה ( נ/2):"באותו היום אני הייתי אמורה להחזיר את העגלה למחסן ויש מן מדרגה קטנה בכניסה למחם(כך נרשם במקור) של 15 עד 20 ס"מ ואני צריכה להטות אותה כלפיי כדי להעלות את שני הגלגלים הקדמיים ואז לשים את העגלה כולה אחרי המדרגה למחסן ואז בזמן שעשיתי את הפעולה הזו קיבלתי חום בצוואר והרגשתי נימול ביד שמאל באותו רגע ממש..."
בעדותה תיארה את אירוע התביעה כך ( בעמ' 7 משורה 3 לפ'):"...יש מדרגה בכניסה למחסן ויש רמפה והעגלה נתקעה לי באותו יום ולא הצלחתי לדחוף. צריך להטות את העגלה קצת כלפי הגוף כדי שתעמוד על שני הגלגלים האחוריים ולדחוף קדימה כדי לעלות את העגלה על הרמפה ולהסיע אותה לתוך המחסן..." .

11. ביום 21.12.14, במסגרת הודעה לחוקר הנתבע ( נ/2) נשאלה התובעת:
למי הודעת בעבודה ומתי לגבי האירוע שקרה לך לטענתך בתאריך 3.8.2014?
התובעת השיבה:
"לא אמרתי לאף אחד לא ידעתי שזה תאונה אמרתי לשמחה רק שיש לי כאבים בכתף, ולממונים שלי הודעתי רק כשביקשתי את טופס תאונת עבודה במהלך ההיעדרות."
ואילו בעדותה, שינתה את גרסתה וטענה כי:"לאכלאס סיפרתי בוודאות שזה קרה לי . אפשר להזמין אותה, אולי היא תרצה לבוא. ... בוודאות אמרתי לה את זה באותו היום" (עמ' 5 שורה 2 לפ').
עניינו הרואות, כי התובעת מסרה גרסאות סותרות בנוגע לשאלה, למי דווחה על הפגיעה בעבודה. לפי הגרסה הראשונה שהובאה בפני חוקר הנתבע, בחלוף ארבעה וחצי חודשים לאחר האירוע הנטען, לדבריה, לא סיפרה לאף אחד בעבודה על התאונה, רק התלוננה בפני שמחה על כאבים בכתף. על פי גרסתה השניה שמסרה במסגרת עדותה, בחלוף למעלה משנה וחצי ממועד קרות אירוע התאונה הנטען, התובעת סיפרה בוודאות לחברתה לעבודה אכלאס על הפגיעה בצווארה תוך כדי דחיפת העגלה, ולגרסתה אכלאס היא זו שהכניסה את העגלה למחסן במקומה, פרטים אלו שזכרה התובעת בוודאות לפי דבריה , לא סופרו קודם לכן לחוקר הנתבע, דבר זה מעלה סימני שאלה בגרסת התובעת, באשר לקרות אירוע התאונה .

12. כבר נפסק כי כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהן אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
13. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מהנתבע ( נ/1), הצהירה התובעת כי עוד באותו היום 3.8.14 פנתה לקבלת טיפול רפואי בשעה 16:30.
14. אחד הסימנים לקרות אירוע התאונה היא האנמנזה הרפואית. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים ( דב"ע נו/0 –233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי – לא פורסם).

15. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן , פד"ע כ' 349). כמו כן נפסק בהקשר זה כי יש לייחס משקל להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול, ובהעדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין והתרשמותו מהן ( דב"ע נד/37-0 ציון גירת נ' המוסד לביטוח לאומי ( לא פורסם).
16. עיון בתיקה הרפואי של התובעת מגלה, כי אין כל תיעוד לכך שהתובעת פנתה לקבל טיפול רפואי ב-3.8.14 יום התאונה הנטען.
בתיעוד הרפואי מיום 4.8.14-
רשם ד"ר מחול סולימן - " כאבי צוואר שמקרין לכתפיים וליד שמאלית ",
ברישום הרפואי מאותו היום של ד"ר עובייד אליאס , התובעת התלוננה בפניו על " כאבים בצוואר מזה חודש ימין עם הרגשת נמול ביד שמאל נבדקה על ידי רופא מטפל הופנתה לצלום" (נ/5)
יום למחרת האירוע הנטען בעבודה, טופלה התובעת על ידי שני רופאים שונים, ואין כל אזכור בתיעוד הרפואי מיום זה, כי התובעת טענה בפניהם שהכאבים בצווארה החלו לאחר אירוע כלשהו בעבודה, של הרמת דבר מה או דחיפת עגלה וכד'. יתרה מכך, נרשם ע"י ד"ר עובייד, כי התובעת התלוננה בפניו על " כאבים בצוואר מזה חודש" ולא מיום קודם בעבודה. בנוסף לכך, נזכיר, שהתובעת טוענת כי מעולם לא סבלה מכאבים בצווארה, על כן יש לתמוהה על כך שהתובעת לא סיפרה לרופאיה עת הגיעה לקבל מזור לכאביה, כי מקור הכאבים בצווארה החלו בזמן העבודה תוך כדי עבודה שגרתית בעת שדחפה עגלה כבדה, וזה המקור לכאבי הצוואר בהם חשה לראשונה בחייה, ובעטיים הפסיקה את עבודתה. שהרי זה מקור הכאבים לדבריה ומאז החלה לסבול מכאבים בצווארה, לא יתכן שלא תדווח על כך לרופאיה. כאמור, יש להניח שהתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי ומסרה את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון.
17. יתרה מזאת, ב - 7.8.14, 10.8.14 ו- 10.9.14, ביקרה התובעת אצל ד"ר מחול סולימן, וגם בביקורים הללו, אין כל תיעוד לכך שהתובעת התלוננה על הכאבים בצווארה עקב אירוע כלשהו בעבודה. כמו גם, בביקורים הרבים שהייתה התובעת אצל הרופא אורטופד ד"ר עובייד ב- 18.8.14,20.8.14,27.8.14,1.9.14,8.9.14,אין כל תיעוד לכך שטענה בפניו שהכאבים החלו במהלך העבודה.
בתיעוד הרפואי מיום 20.10.14, לאחר הזדמנויות רבות שהייתה אצל רופאים שונים, נרשם לראשונה כי התובעת התלוננה בפני ד"ר מחול סולימן על כך ש"כאבי הצואר שמקרין לכתפיים וליד השמאלית עקב הרמת משקל כבד בסיום יום עבודתה ב- 03/08/2014".
18. לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים, והעדות שנשמעה בפנינו ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם – הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעה ממנה סובלת התובעת בצווארה עם הקרנה לכתפיים, לבין האירוע הנטען בעבודה מיום 3.8.14. למעשה לא הוכח כי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה, כמו גם, בהעדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתה של התובעת על תאונת עבודה לאחר ובסמוך לה. לאור כל זאת, התובעת לא השכילה להוכיח כי בתאריך 3.8.14 אירעה לה תאונה בעבודה – לפיכך אנו דוחים את תביעתה.
19. יצוין, כי למועד המצאת טופס ב.ל. 250 לתובעת, לא ניתן משקל כלל בהכרעה בתיק זה.
20. תביעת התובע להכיר בליקוים בהם לקתה התובעת בצווארה עם הקרנה לכתפיים ביום 3.8.14 כ"תאונת עבודה", נדחית בזאת.
21. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

22. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ז, (18 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דניאל אמזלג
נציג ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר דוד גיא
נציג ציבור מעסיקים