הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 56419-10-18

11 יולי 2019
לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
איסחקוב טלי
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק פז
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רוני זנדברג

פסק דין

פתח דבר
1. לפנינו תביעה להכרה באירוע מיום 5.11.17 (להלן – האירוע), כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. הנתבע סרב להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, כאמור במכתב פקיד התביעות מיום 13.5.18. במכתב הדחייה צוין כי לא הוכח, לדעת פקיד התביעות, שנגרם אירוע תאונתי תוך וכדי עקב העבודה. בנוסף צוין שהתלונה של התובעת בדבר כאבים בברך אינה נובעת מהפגיעה הנטענת בעבודה.
מכאן התביעה שלפנינו.

3. התובעת הגיש עדות ה הראשית בתצהיר, עלי ה נחקר בחקירה נגדית. כן העיד ה מטעמה הגב' נואל חסנין, חברתה לעבודה.

רקע עובדתי
4. התובעת, ילידת 13.8.84, היא טכנאית מיכשור רפואי. במועדים הרלוונטיים לתביעה הועסקה התובעת במכון מור הממוקם במרכז חורב בחיפה.

5. במסגרת עבודתה נדרשת התובעת לבצע בדיקות דימות שונות, בין השאר בדיקת צפיפות עצם. במסגרת ביצוע משימה זו נכנסת התובעת עם הנבדק לחדר הבדיקה, מסייעת לו להתמקם במקום המתאים על מיטת הבדיקה ומפעילה את מכשיר הסריקה.
מכשיר הסריקה לבדיקת צפיפות העצם מורכב בין השאר ממעין זרוע בצורת תיבה, הממוקמת מתחת למיטת הבדיקה, והבולטת מעבר לה. הזרוע נעה בעת ביצוע הבדיקה וסורקת את גוף הנבדק.
הזרוע מונעת באמצעות לחיצה על כפתורי תיבת ההפעלה הממוקמים בראש המיטה.

6. ביום 5.11.17 עבדה התובעת במשמרת ערב, בין השעות 15:00 עד 20:00.
על-פי תיאור התובעת, במהלך משמרת הערב ובסמוך לפני שעת ההפסקה הקבועה לשעה 18:00, נפגעה מזרוע מכשיר הסריקה עת נתקלה בברכה הימנית בזרוע בעוצמה.
על-פי עדותה של העדה חסנין, בשעה 18:00 נכנסה לחדר בו עבדה התובעת, חזתה בעיניה בכך שהתובעת סובלת מכאבים בברך, ושמעה מפי התובעת כי זה עתה נחבלה מזרוע מכשיר הסריקה.

7. לאחר האירוע, המשיכה העובדת בעבודתה עד תום משמרת הערב.
למחרת, התייצבה העובדת בעבודתה ועבדה משמרת "כפולה" – משמרת בוקר ולאחריה ברציפות משמרת ערב .

8. למחרת אירוע הפגיעה, ביום 6.11.17 בשעה 19:28, פנתה התובעת למוקד לרפואה דחופה של קופת החולים מכבי, הממוקם אף הוא במרכז חורב בחיפה, בבנין בו היא עובדת במכון מור.
במכתב השחרור צוין כך: "בת 33, לדבריה כאבים בברך ימין, מזה 4 ימים, ללא סיפור של חבלה או טראומה. בבדיקתה – מתהלכת ללא מגבלה. ברך ימין – נפיחות קלה באספקט הלטראלי, רגישות במישוש מעל סדק המפרקי הלטראלי, מנגנון יישור שמור, 0-100 – ROM מעלות. ללא חסרים NV. מבחן מקמורי – חיובי. לסיכום – חשד לקרע מניסקיאלי. " במכתב השחרור צוינו המלצות לביצוע MRI של ברך ימין, ביקורת אצל מומחה וחופשת מחלה למשך 5 ימים.

9. התובעת נעדרה מעבודתה בתאריכים 7.11.17 עד 10.11.17, ושוב מיום 13.11.17 או 16.11.17.

10. בפנייתה לבדיקה רפואית מיום 14.11.17 לא צוין כי הפניה היא בעקבות חבלה בעבודה.
ברישום הרפואי מיום 12.12.17 של ד"ר פרנקל פריהולד צוין כי הכאבים בברך ימין הם מיום 5.11.17 ו לאחר חבלה בעבודה (מסמכים רפואיים נ/1).
בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 23.1.18 צוין שביום 5.11.17 בשעה 18:00 נחבלה בברך הזמן העבודה, למחרת פנתה לאורטופד; ביום 6.11.17 נבדקה על-ידי אורטופד עקב כאבים ונפיחות בברך.

11. בטופס התביעה (ת/4) ציינה התובעת כתיאור הפגיעה "במהלך משמרת ערב עבדתי כטכנאית בדיקות צפיפות העצם. במהלך אחת הבדיקות נחבלתי בברך ימין מהזרוע שבולט מהמכשיר."
התובעת לא צרפה לטופס הפגיעה את המסמך הרפואי המתעד את הפניה הראשונה לקבלת טיפול, ומשכך התבקשה (מכתב פקיד התביעות מיום 10.1.18, חלק מת/3) להמציא את סיכום הביקור בו קיבלה טיפול רפואי לראשונה.

12. במכתבו מיום 13.5.18 קבע פקיד התביעות כי התביעה נדחית מהטעם שלא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, כמו גם מהטעם שמדובר בכאבים ספונטניים בברך ימין, ללא עדות לפגיעה טראומטית עקב העבודה, אלא כתוצאה ממצב רפואי טבעי.

טענות הצדדים
13. לטענת התובעת, יש לראות באירוע מיום 5.11.17 כתאונה בעבודה , וזאת על יסוד עדותה שלה ושל חברתה לעבודה. התובעת הסביר ה כי יש להעדיף את גרסתה על-פני האמור ברישומים הרפואיים ממועד הפניה הראשונה לקבלת טיפול רפואי , וכי יש לקבל את הסבריה של התובעת לפיהן הרישום נעשה שלא על דעתה ואינו משקף את הדברים שאמרה לרופא המטפל.

14. מנגד, טוען הנתבע כי יש בפניה לטיפול רפואי רק יום לאחר האירוע הנטען, וברישום הרפואי בדבר כאבים ללא חבלה – כדי ללמד שהתובעת לא נחבל ה בברך ביום האירוע, ולפיכך התובעת לא עמד ה בנטל להראות כי אכן קרה האירוע התאונתי הנטען.

דיון והכרעה
נקדים ונאמר כי לאחר שקילת טענות הצדדים והראיות שהוצגו מצאנו כי התובעת לא עמדה בנטל להראות כי האירוע התאונתי אכן התרחש בהתאם לגרסתה.

15. "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, כ "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

16. הלכה היא שבהוכחת האירוע ונסיבותיו יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים, שכן הניסיון מלמד שרישומים אלה מהימנים ומדויקים מהטעם "שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון" (עב"ל (ארצי) 176/99 גרץ – המוסד לביטוח לאומי (6.7.02)).
הפסיקה הבחינה בין אנמנזה רפואית שאינה מתארת אירוע תאונתי כלל, המוגדרת "אנמנזה שותקת", שאינה שוללת באפן ישיר את תיאורו ותביעתו של המבוטח, לבין "אנמנזה שוללת" – העומדת בסתירה לקרות האירוע התאונתי או התרח שותו במקום העבודה. על-פי הפסיקה, אנמנזה שוללת תפגע באופן משמעותי בסיכויי התביעה (עב"ל (ארצי) 18610-05-16 סידי – המוסד לביטוח לאומי (19.9.17); עב"ל (ארצי) 53147-02-12 דוידוב – המוסד לביטוח לאומי (10.7.14).
יחד עם זאת, המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ואינם יוצרים חזקה חלוטה בנוגע לאמור בהם. לפיכך, בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות על יסוד רישומים רפואיים ממועד מאוחר למועד התרחשות התאונה (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי – המוסד לביטוח לאומי (26.1.15) ; עב"ל (ארצי) 16656-03-11 בן חיים – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2011).

17. בנסיבות המקרה כאן, כנגד תיאורה של התובעת והעדה מטעמה את נסיבות האירוע, כאילו התרחש בשעות אחר הצהריים ביום 5.11.17 ובעקבותיו פנתה התובעת לטיפול רפואי ביום 6.11.17 - עומדת בסתירה מוחלטת לאמור ברישום הרפואי מיום 6.11.17. ברישום זה לא מופיע כי הפניה היא בעקבות תאונה בעבודה מיום קודם (ה- 5.11.17), ולהיפך – מתואר כי הכאבים בברך נמשכים מזה ארבעה ימים ואינם על רקע חבלה או טראומה.

18. התובעת לא עמדה בנטל לסתור את האמור בתעודה הרפואית.
הרישום ממוקד קופת חולים מיום 6.11.17 הוא בגדר "רשומה מוסדית" כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות). רשומה מוסדית תהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה. צד המבקש לסתור את נכונות הרישום ברשומה מוסדית-רפואית רשאי להביא כעדים מטעמו את עובדי המוסד הרפואי (בר"ע (מחוזי י-ם) 495/04 יורם אלפסי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (2.12.05)).
בנסיבות המקרה כאן, התובעת לא ביקשה לתמוך טענותיה בעדות הגורמים שביצעו את הרישום או שאליהם פנתה על מנת לתקנו, ומשכך לא ניתן לומר כי הוכחה בפנינו הטענה כי מדובר ברישום שגוי.

לכך נוסיף, כי הסבריה של התובעת בדבר אי נכונות הרישום או נסיונותיה לתקנו – אינם סבירים.
בהודעתה לחוקר מיום 21.2.18 (ת/5) התייחסה התובעת לרישום באופן הבא:
"ש. בפניה שלך למוקד מכבי ביום 6.11.17 נרשם כי את סובלת מכאבים בברך ימין מזה 4 ימים ללא סיפור של חבלה או טראומה. האם זה נכון?
ת. זה לא נכון.
ש. אז מה נכון? וממה נובעת הסתירה בדברים?
ת. לא ראיתי בכלל שהרופא כתב את זה בזמן שהייתי במוקד באותו יום. בכלל הייתי מאוכזבת מהטיפול שקיבלתי מהרופא. ראיתי את הרישום יום אחרי זה שהייתי צריכה להזמין תור לאורתופד בקבילה ולא הבנתי למה הרופא כותב את זה. אני לא אמרתי לרופא שיש לי כאבים 4 ימין בברך ימין ולא אמרתי שזה לא מחבלה.
ש. אז למה בכל זאת כך רשום?
ת. יום אחרי שראיתי את הרישום פניתי למוקד לבדוק למה כתבו את זה וענו לי שאין מה לעשות אי אפשר לשנות את זה כי כל יום יש אורתופד אחר במוקד ואי אפשר למצוא אותו ספציפי שישנה את הרישום. הוא אפילו לא בדק את הברך שלי והיה לי שם סימן ועד היום יש סימן בברך מהפגיעה. הוא לא הסתכל בכלל על הברך.
ש. האם הפניה שלך למוקד בעניין הרישום הלא נכון כדברייך מתועדת איך שהוא?
ת. אני ניגשתי פיזית למוקד כי זה נמצא באותו מקום העבודה שלי וזה לא נרשם בשום מקום. רק שוחחתי עם המזכירה בקבלה בעל-פה.
ש. האם את יכולה להמציא הצהרה של המזכירה שפנית אליה לגבי הרישום הלא נכון של הרופא שתעיד על כך שאכן פנית אליה בנושא זה?
ת. אין לי מושג. אני יכולה לפנות ואם יתנו לי אז כן. זה לא קשור בי אלא בהם."

אין לקבל את ההסבר שניתן לחוקר כאילו לא ניתן לפעול לתיקון הרישום בשל כך שלא ניתן לאתר את הרופא שטיפל בה. זהות הרופא המטפל מצוינת במפורש על גבי הרישום הרפואי.
לחוקר מסרה התובעת שפנתה למוקד לצורך תיקון הרישום יום לאחר ביצוע הרישום. לעומת זאת, בעדותה בפנינו לא זכרה התובעת מהו מועד הפניה לביצוע התיקון ברישום הרפואי (פרו: 3; ש: 2 – 3).
לכל אלה נוסיף שלו אכן כבר למחרת הפניה מיום 6.11.17 ביקשה התובעת לפעול לתיקון הרישום, חזקה עליה כי בפניות שבאו לאחר מכן לקבלת טיפול היתה מציינת את הדברים בפני הרופאים שטיפלו בה בהמשך, אלא שגם בפניה לטיפול רפואי מיום 14.11.17 – הדברים לא צוינו, אלא לראשונה בפניה לטיפול מיום 12.12.17.

19. גרסתה של התובעת בדבר נסיבות האירוע וחומרת הפגיעה אינן מתיישבות עם העובדה שהפניה לטיפול רפואי נעשתה רק בחלוף למעלה מ- 24 שעות ממועד הפגיעה הנטען , פרק זמן שבמהלכו השלימה התובעת את משמרת הערב ואף עבדה משמרת כפולה למחרת היום. בהסברים שהתובעת סיפקה לעניין זה נפלו סתירות, כמפורט להלן.

בעדותה בפנינו הסבירה התובעת שביום הפגיעה המשיכה לעבוד עד תום המשמרת (כשעתיים לאחר הפגיעה), ולא פנתה מיד ובסמוך או בתום המשמרת לקבלת טיפול וזאת משום ש מיהרה לחזור הביתה כדי לטפל בילדה (פרו: 2; ש: 15 – 16). מדובר בגרסה מאוחרת שלא נזכרה בתצהירה של התובעת או בהודעה לחוקר, ומשכך אין לייחס לגרסה זו משקל רב.

אשר לביצוע עבודה במשמרת כפולה למחרת הפגיעה וטרם הפניה לטיפול רפואי – הסבירה התובעת כי היא נאלצה לעבוד בשל חוסר אפשרות למצוא מחליף או להיעדר מהעבודה.
התובעת הסבירה (הודעה לחוקר וכן בסע' 6 לתצהירה) כי בסמוך לאחר האירוע דיווחה למנהל האזור מטעם המעסיקה, מר אוהד חנוכה, שביקש ממנה להתייצב בעבודה גם למחרת היום שכן אין מי שיחליף אותה, ולפיכך המשיכה לעבוד למחרת משמרת כפולה למרות הכאבים ופנתה לטיפול רפואי רק בערב שלמחרת הפגיעה. מסע' 6 לתצהיר התובעת עולה שהשיחה בין התובעת למר חנוכה התנהלה בערב הפגיעה, ובה דרש ממנה להתייצב למחרת היום לעבודה.
בעדותה בפנינו (פרו: 2; ש: 2 – 14) הציגה התובעת גרסה שונה ותארה שדיברה עם חנוכה רק בבוקר שלמחרת הפגיעה ורק אז ביקש ממנה להמשיך בעבודתה.
העדה חסנין תארה כי בערב הפגיעה התובעת לא דיברה עם חנוכה אלא שלחה לו הודעות, ודיברה איתו למחרת (פרו: 5; ש: 3 – 7). הודעות כאמור לא הוצגו.
על יסוד כל האמור – איננו מקבלים כסבירים את הסברי התובעת בדבר העיכוב בפניה לקבלת טיפול רפואי.

20. על כל היסוד והמפורט לעיל – התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

21. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, (11 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יהודה פיגורה

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר ליאור לוין